בחלקים הקודמים למדנו על שני הקצוות: הקצה העליון - הצדיק על דרגותיו (פרק י), והקצה התחתון - הרשע וטוב לו ורשע ורע לו (פרק יא). כעת אנו מגיעים לפרק יב (דף טז עמוד ב', עמוד שלושים ושתיים), ועמו אל הנקודה המרכזית של ספר התניא כולו: הבינוני.
אדמו"ר הזקן עצמו מכנה את הספר בעמוד השער בשם 'ספר של בינונים', ובכך מגלה את תכליתו: להביא כל יהודי לדרגת בינוני. כדי להבין מהו בינוני נדרשו הקדמות רבות - אריכות גדולה בהגדרת שתי הנפשות, הנפש האלוקית והנפש הבהמית, והכוחות שבכל אחת מהן. כעת, לאחר כל ההקדמות, מגיע הביאור עצמו.
"והבינוני" - בה"א הידיעה:
אדמו"ר הזקן פותח את הפרק במילים "והבינוני הוא", ולא "ובינוני הוא". לפי סדר הפרקים הקודמים היה מתאים לכתוב "ובינוני הוא כך וכך", אך הוא פותח ב"הבינוני" - בה"א הידיעה. בכך הוא מלמד כי זהו היעד והנקודה שאליה חתרנו מלכתחילה, וכפי שנראה בפרק יד - מידת הבינוני היא מידת כל אדם, שכל אחד ואחד צריך וביכולתו להגיע אליה.
הגדרת הבינוני מלשון התניא:
"והבינוני הוא שלעולם אין הרע גובר כל כך לכבוש את העיר קטנה, להתלבש בגוף להחטיאו". אצל כל אדם קיימים שני הצדדים: החלל הימני שבלב הוא משכן היצר הטוב, והחלל השמאלי הוא משכן היצר הרע. הבינוני אינו כצדיק שעקר את הרע; הרע קיים אצלו במלוא עוצמתו. ההגדרה הראשונה של הבינוני היא שהרע הקיים בו אינו גובר כל כך.
הרובד הפנימי והרובד החיצוני:
להבנת המושג "אינו גובר" יש להקדים את החלוקה בנפש האדם:
הרובד הפנימי - עשר כוחות הנפש: שלושת כוחות השכל (חכמה, בינה, דעת) ושבע המידות שבלב. זוהי מהותו של האדם.
הרובד החיצוני - שלושת לבושי הנפש: מחשבה, דיבור ומעשה. המחשבה היא אמצעי התקשורת של האדם עם עצמו, הדיבור הוא אמצעי התקשורת שבינו לבין סביבתו, והמעשה הוא אמצעי התקשורת שבינו לבין חומריות העולם.
הבינוני הוא מי שברובד הפנימי קיימת אצלו נפש בהמית במלוא עוצמתה, והרע לא נעקר ממנו; אך ברובד החיצוני - במחשבה, בדיבור ובמעשה - אין הנפש הבהמית מצליחה לשלוט בשום פנים ואופן. אין הוא נכשל בשום חטא, לא במחשבה, לא בדיבור ולא במעשה. ולא זו בלבד שאינו נכשל בפועל, אלא כפי שיודגש בהמשך, מושללת אצלו עצם היכולת לחטוא באחד משלושת הלבושים; מושג של חטא בפועל אינו קיים בתודעתו.
זהו שכתוב "שלעולם אין הרע גובר כל כך" - רע יש לו, ותאוות ופיתויים עולים בו, אך הרע אינו מצליח לשלוט על הרובד החיצוני, ואינו מצליח "לכבוש את העיר קטנה", היא הגוף על שלושת לבושיו.
וכלשונו: "שלשה לבושי נפש הבהמית, שהם מחשבה דיבור ומעשה שמצד הקליפה, אין גוברים בו על נפש האלוקית להתלבש בגוף, במוח ובפה ובשאר כל האיברים, להחטיאם ולטמאם חס ושלום". לבושי הנפש הבהמית הם מחשבות אסורות, דיבורים אסורים ומעשים אסורים, ואצל הבינוני אין הם תופסים תאוצה ואינם מצליחים להתבטא בגופו כלל: לא במוח (מחשבה), לא בפה (דיבור) ולא בשאר האיברים (מעשה).
מחשבות שאינן רצוניות:
בהמשך הפרק יתבאר כי לבינוני אכן נופלות לעיתים מחשבות שאינן טובות, אלא שאלו אינן מחשבות רצוניות. ברגע שהוא מודע לכך שמחשבה אסורה עולה בו, מיד הוא הודף אותה ומסלקה. הרבי הקודם נוקט ביטוי מעניין: המחשבה היא ראי הלב. מאחר שבלבו של הבינוני, בחלל השמאלי, עדיין פעיל היצר הרע על תאוותיו, משתקפות התאוות הללו במחשבותיו - אך לא במודעות ולא ברצון.
לעומת זאת, שלושת לבושי הנפש האלוקית הם לבדם מתלבשים בגופו: המחשבות הטהורות, הדיבורים הראויים והמעשים הטובים. הגוף הפיזי של הבינוני מכיר אך ורק את הנפש האלוקית, ובחלק הביצועי פועלים אצלו רק עניינים אלוקיים - מחשבה, דיבור ומעשה של תרי"ג מצוות התורה. הוא אינו עובר אף עבירה, אינו נמנע מאף מצווה, דיבוריו מותרים ומחשבותיו הרצוניות נקיות וקדושות.
"ולא עבר עבירה מימיו":
כאן מוסיף אדמו"ר הזקן הגדרה שלכאורה הופכת את מדרגת הבינוני לבלתי אפשרית: "ולא עבר עבירה מימיו, ולא יעבור לעולם, ולא נקרא עליו שם רשע אפילו שעה אחת ורגע אחד כל ימיו". הבינוני הוא מי שמעולם לא עבר עבירה, ואף לעולם לא יעבור, ומעולם לא נקרא עליו שם רשע אפילו לרגע אחד.
התמיהות שבדבר:
אדמו"ר הזקן עצמו כותב בפרק יד שמידת הבינוני היא מידת כל אדם, וכל אחד יכול להיות בינוני. לפי ההגדרה שכאן הדבר בלתי אפשרי, ולכאורה יש כאן סתירה.
אם אדם עבר עבירה אחת בלבד, יוצא שנסגר הפתח בפניו ושוב אינו יכול להיות בינוני. והרי הרמב"ם פוסק בהלכות תשובה שאין לך דבר העומד בפני התשובה, ואפילו כפר בעיקר כל ימיו ובאחרונה שב בתשובה - יש לו חלק לעולם הבא.
הגמרא במסכת יומא אומרת "דוד בשתיים", שדוד המלך חטא בשני דברים (ומושג החטא אצל אדם בערכו של דוד המלך טעון הבנה בפני עצמו). ואילו בפרק א' הובא דוד המלך כדוגמה לצדיק גמור, שיצר הטוב שופטו, שנאמר "ולבי חלל בקרבי". נמצא שאדם שחטא יכול להיות אף צדיק, ומדוע לא יוכל להיות בינוני?
והתמיהה החזקה מכולן: כיצד ניתן לקבוע כבר היום "ולא יעבור לעולם", והרי הבחירה החופשית נתונה לאדם בכל ימיו? אדם עשוי להיות היום צדיק גמור, וכמסופר על יוחנן כהן גדול.
לסיכום: בחלק זה למדנו כי פרק יב פותח בלשון "והבינוני" בה"א הידיעה, שכן זוהי תכלית הספר ומידת כל אדם. הגדרת הבינוני היא שהרע קיים בו במלוא עוצמתו ברובד הפנימי - בעשר כוחות הנפש, אך אינו גובר כלל ברובד החיצוני - בשלושת הלבושים של מחשבה, דיבור ומעשה. אצל הבינוני מתלבשים בגוף אך ורק שלושת לבושי הנפש האלוקית, מחשבה דיבור ומעשה של תרי"ג מצוות. עוד עמדנו על ההגדרה החריפה "ולא עבר עבירה מימיו ולא יעבור לעולם", ועל התמיהות העולות ממנה.
בחלק הבא נעסוק ביישוב התמיהות הללו ובהבנה מדויקת של הגדרת הבינוני.