בשעה טובה ומוצלחת אנו מתחילים, ברוך השם, את הלימוד במחזור החדש של ספר התניא. הלימוד של ספר התניא מתחיל מהמילים הראשונות שכתב אדמו"ר הזקן, מחבר הספר. המילים הראשונות אינן מפרק א', אלא הן מדף עמוד השער, שהוא עמוד השער והפתיחה של הספר. בעמוד השער עצמו יש שורות בודדות שכתב אדמו"ר הזקן, ונראה שגם על השורות הבודדות הללו אפשר — ולא רק אפשר אלא צריך — לדייק ולהבין את כוונת דבריו, שכן אלו שורות פתיחה שכתב מחבר הספר, וּודאי שגם עליהן צריך לדייק.
ונקדים את הידוע, שאדמו"ר הזקן כתב את ספר התניא במשך עשרים שנה. במשך עשרים שנה כתוב שהוא ישב ודייק ודקדק, לא רק בתוכן הדברים — שהם בוודאי כולם מדויקים — אלא אפילו בצורת הביטוי שלהם, באותיות ובמילים. אפילו מילה, אם תיכתב בכתיב חסר או בכתיב יתיר, גם עליה ישב זמן רב, כי התניא מדויק להפליא, כל אות ואות שבו. בוודאי שבכל מילה יש עומק רב, כיצד להבין אותה וכיצד ללמוד אותה.
מעניין שיש ביאורים על התניא שכתב אביו של הרבי, המקובל רבי לוי יצחק, והוא כתב ביאורים על התניא על פי קבלה — אפילו להבין את התניא, איזו משמעות ואיזה מובן יש לדברים בעולם הקבלה. על אחת כמה וכמה שבעולם הפשט צריך ללמוד זאת, ובעולם הפשט עצמו יש גם כן כמה וכמה ביאורים.
נקדים עוד עניין כללי על ספר התניא: היה מקובל אצל חסידים מדורי דורות שאין אומרים פירושים אישיים וחדשניים על התניא, אלא רק ביאורים ופירושים המקובלים מדורי דורות, שזו הייתה כוונתו של בעל התניא מחבר הספר. למרות זאת, ישנה אמרה שהרבי היה חוזר עליה פעמים רבות, בשם אדמו"ר הרש"ב — האדמו"ר החמישי מאדמו"רי חב"ד — שאם תהיה למישהו נקודה או ביאור או הרגש שיוסיף בעניינים של תורה ומצוות ויראת שמיים, אז לא יהיה נורא אם יאמר זאת, גם אם אין זה דבר שדווקא שמע או קיבל. אבל גם הדברים המקובלים והידועים הם רבים, ובהם עצמם אפשר לדלות המון ולהבין וללמוד.
בואו נראה את עמוד השער שכתב אדמו"ר הזקן. ספר ליקוטי אמרים — זה השם שנתן לספר. כבר בכינוי של השם אנחנו רואים את גודל הענווה של אדמו"ר הזקן, שהוא מכנה את ספרו כדברים שכביכול רק ליקט אותם. אמרים — אמרות שהוא ליקט, כאילו לא מעצמו, סך הכול מלַקֵּט של דברים, למרות שבוודאי חידושים רבים וצורה חדשה, פנים חדשות, באו לכאן.
חלק ראשון הנקרא בשם ספר של בינונים. לתניא יש מספר חלקים. כפי שהוא מופיע אצלנו כיום יש לו חמישה חלקים: חלק ראשון — ליקוטי אמרים; חלק שני — שער הייחוד והאמונה; חלק שלישי — איגרת התשובה; ולאחר מכן מתווספים עוד שני חלקים — איגרת הקודש וקונטרס אחרון.
הוא ממשיך ואומר מלוקט מפי ספרים ומפי סופרים קדושי עליון נשמתם עדן. למי כוונת אדמו"ר הזקן כשהוא כותב שליקט את הדברים מפי ספרים, ולמי כוונתו כשהוא כותב שזה מפי סופרים? מקובל שכשהוא כותב 'ספרים' כוונתו לשל"ה הקדוש, בעל שני לוחות הברית, ולמהר"ל מפראג. וכשהוא כותב 'סופרים' כוונתו לבעל שם טוב ולמגיד ממזריטש, רבותיו.
וכל זה מיוסד על פסוק כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו. כל הספר הזה מיוסד על הפסוק שקראנו בתורה בפרשת ניצבים: כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו. ואדמו"ר הזקן אומר שהוא בא בספר הזה לבאר היטב איך הוא קרוב מאוד. התורה אומרת כי קרוב אליך הדבר מאוד, ואדמו"ר הזקן רוצה לבאר איך הדבר קרוב מאוד. ובאיזה אופן הוא רוצה לבאר זאת? הוא אומר שהצורה שבה יבאר זאת היא בדרך ארוכה וקצרה בעזרת השם יתברך.
קודם כול ננסה להבין את הפסוק עצמו. הפסוק אומר כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו. מה כתוב לפני כן? יש שני פסוקים קודמים: כי המצווה הזאת אשר אנוכי מצווך היום לא נפלאית היא ממך ולא רחוקה היא, אחר כך לא בשמיים היא, ואחר כך לא מעבר לים היא, ואז כי קרוב אליך הדבר מאוד. למה מתכוונת התורה כשהיא אומרת כי המצווה הזאת?
בפרשני התורה — ביניהם הרמב"ן, האברבנאל ועוד — מובאים שני פירושים ל'כי המצווה הזאת'. פירוש אחד: שמתכוונים למצווה שהופיעה לפני כן, שהתורה דיברה על מצוות תשובה, ושבת עד ה' אלוקיך, וזאת אומרת שמצוות התשובה קרובה אליך מאוד. פירוש נוסף, שמביא הרמב"ן ופרשנים נוספים, וגם רש"י על הפסוק כי קרוב אליך, שהוא הולך על כל התורה והמצוות — כלומר קיום כל תרי"ג המצוות ולימוד כל חלקי התורה — קרוב אליך הדבר מאוד.
מסגנון הלשון של הפסוק אנחנו מבינים שהתורה מתכוונת לומר כאן דבר חידוש. שכן היית יכול אולי לחשוב שהדבר הזה רחוק ממך, נפלא ממך — רחוק, כלומר קשה להגיע אליו, קשה לביצוע, בלתי ישים. אז באה התורה ומאריכה ואומרת: תדע לך, לא נפלאית היא ולא רחוקה היא, לא מעבר לים היא ולא בשמיים. רש"י אומר שאילו היה מעבר לים או בשמיים, היית צריך לחפש דרכים להגיע. אבל התורה אומרת דבר חידוש: אין זה כמו שאתה חושב שזה רחוק, אלא כי קרוב אליך הדבר — זה קרוב מאוד.
אבל התורה אינה מסתפקת באמירת המילים כי קרוב אליך הדבר מאוד, אלא מפרטת מה קרוב אליך — בפיך ובלבבך לעשותו. שלושת הביטויים הללו מרמזים למחשבה, דיבור ומעשה. בפיך זה דיבור בפה, ובלבבך הכוונה למחשבה וכמובן גם לאהבה וליראה, לרגש שבלב, ולעשותו זה הביצוע המעשי.
לפני שנדייק, נעמוד על סדר לא מובן: התורה עוברת מדיבור למחשבה ואז למעשה. הרי או שהיה לה ללכת בסדר מלמעלה למטה או מלמטה למעלה — או מחשבה, דיבור ומעשה, או מעשה, דיבור, מחשבה. אבל התורה הולכת בסדר של דיבור, מחשבה, מעשה, סדר שלכאורה אינו מובן. עוד נתעכב על כך.
אבל קודם ננסה להבין: מבין שלושת המרכיבים — מחשבה, דיבור ומעשה — מה הכי קשה ליישם? מה הכי קשה טכנית לעשות? לכאורה הדבר הכי קשה הוא בלבבך — לפעול שהדבר יהיה אצלך מתוך רגש של אהבה. לבוא לאדם ולומר לו 'תעשה, תבצע', בין אם אתה מבין ובין אם לאו — זה דבר שהוא יותר בשלב טכני שאתה יכול לעשות. וכן 'תאמר עם הפה'. אבל בלבבך, לשלוט על המחשבות, ובמובן של רגש אהבה ויראה — זה לכאורה הקושי.
היינו יכולים לחשוב שכשהתורה אומרת את החידוש כי קרוב אליך הדבר מאוד, היא בעצם מתכוונת להדגיש שהחידוש הוא שאפילו בלבבך קרוב. אבל אם הייתה מתכוונת לזה, הייתה פותחת בזה — הייתה אומרת קודם את החידוש 'בלבבך' ואחר כך עוברת לדברים האחרים. היא לא פתחה בזה, אלא פתחה בבפיך, אחר כך בלבבך, ואחר כך לעשותו. מכאן אנו צריכים לומר שאולי החידוש כאן הוא גם בבפיך וגם בלעשותו, יותר או לפחות באותה רמה כמו בבלבבך. כלומר, החידוש כאן הוא לכל הרמות — גם זה וגם זה וגם זה. אז מהו בעצם החידוש כאן, מהי העוצמה המיוחדת שהתורה אומרת בפסוק כי קרוב אליך?
את הנקודה הזאת נבין כשנתעכב תחילה להבין את הביטוי הנוסף שאמר אדמו"ר הזקן — שהוא רוצה לבאר איך הוא קרוב מאוד בדרך ארוכה וקצרה בעזרת השם יתברך. מה כוונת דבריו בדרך ארוכה וקצרה?
יש אופנים שמבררים בהם את כוונת דבריו של אדמו"ר הזקן, שהוא מתכוון להסביר בתניא שתי דרכים: דרך אחת להעביר את הדבר בדרך ארוכה, ודרך נוספת שבה יכול לתת לנו את הגישה בדרך קצרה. ולפי האופן הזה מבררים שעד פרק י"ח בתניא מדברים בעיקר על הדרך הארוכה, ומפרק י"ח הוא עובר לדרך הקצרה.
מה ההבדל בין הדרך הארוכה לדרך הקצרה? הדרך הארוכה היא הפרקים שמסבירים לאדם במה להתבונן, במה להעמיק, ואם תתבונן — אחרי מאמץ רב תצליח גם כן להגיע לרגש נכון. זו דרך ארוכה, כי קודם צריך ריכוז, יכולת התבוננות ויכולת להעמיק, ואז תגיע באמת לעורר את הלב.
הדרך האחרת היא הדרך הקצרה. מפרק י"ח הוא עובר לגלות לנו שלכל אחד קיים כבר בליבו, מרגע שנולד כיהודי או התגייר כהלכה — אהבה לבורא עולם. היא קיימת אצלו, רק באופן מסותר, באופן פנימי. מה שאתה צריך לעשות אינו ליצור אותה, אלא רק לעורר את הקיים. וכאשר אומרים לך שאתה צריך רק לעורר את הקיים, זו כבר דרך קלה יותר, שכן אינך צריך להמציא דבר חדש. זה אופן אחד להסביר את כוונת דבריו — שיש לו אופן אחד, דרך ארוכה, ואופן אחר, דרך קצרה. והרבי בשיחותיו מביא פעמים רבות את הפירוש הזה.
לסיכום, בחלק זה למדנו את חשיבות הדיוק בכל מילה בתניא, שכן אדמו"ר הזקן כתבו במשך עשרים שנה ודקדק בכל אות ואות. עמדנו על עמוד השער — שם הספר 'ליקוטי אמרים' המבטא את ענוותו, מקורותיו מפי ספרים (השל"ה והמהר"ל) ומפי סופרים (הבעש"ט והמגיד), והיסוד בפסוק כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו. עמדנו על החידוש שבפסוק ועל השאלה מהו הרכיב הקשה ביותר ליישום, ופתחנו בהסבר הביטוי 'דרך ארוכה וקצרה' — הדרך הארוכה של ההתבוננות עד פרק י"ח, והדרך הקצרה של עוררות האהבה הקיימת שכבר טבועה בלב היהודי.
בחלק הבא נעסוק בפתיחה — בדיוק כל פרט בתניא, ונמשיך להעמיק בהבנת דבריו המדויקים של אדמו"ר הזקן.