אל חומות בבל שאו נס החזיקו המשמר הקימו שומרים הכינו האורבים כי גם זמם השם גם עשה את אשר דיבר אל יושבי בבל. אל חומות בבל שאו נס הכוונה שאו את נס המלחמה. נס זה היה דגל שעליו זה כלונס ארוך עליו היו תולים את הדגל. זה היה נס. אז אל חומות בבל שאו נס. כל מי שרואה ציורים שמתארים את ציורי הקרבות העתיקים רואה אדם ההולך לפני המחנה עם דגל גבוה ורם. זה זה האדם שמראה בעצם את הכיוון. הרי תחשבו הצבא יכול להיות מתפרס על שטחים עצומים. הם היו צריכים לדעת מהו הכיוון של הלחימה. אז היו רואים את הדגל וזה היה מה שנקרא המפקד שהיה הולך מקדימה ואומר להם לאיזה כיוון אנחנו תוקפים כעת. אז אם כן אל חומות בבל שאו נס הכוונה ללכת להילחם כנגד החומה. החזיקו המשמר הכוונה היא כדי שלא מן החומה יצליחו להכניע אותנו הרי למי שנמצא למעלה יש עליונות אז לכן הוא אומר להם החזיקו החומה פירושו של דבר שהגיבורים שנמצאים שם בעיר לא יפלו על המחנה מן החומה או יזרקו אבני בליסטראות מן החומה. לאחר מכן הוא אומר הקימו שומרים. מה שומרים הללו? הם יהיו סביבות המחנה כדי שאדם לא יברח משם. ולאחר מכן אומר להם הכינו האורבים. אלה שבכל אופן הצליחו לברוח עדיין צריך שמרחוק יותר יהיו מארבים והמארבים הללו ימתינו להם ויתפסו את הבורחים ואת המתחבאים. כי גם זמם השם גם עשה את אשר דיבר אל יושבי בבל. מה שהוא זמם הוא כבר עשה והנה הוציא את הדבר הזה אל הפועל.
הם מתפללים לעבודה זרה, אבל אומר המלבי"ם כשהם יראו את מפלת בבל, לכולם יהיה ברור שיש שליט אחד והשליט הוא קודשא בריך הוא, וממילא גם גשם שחשבת שזה עבודה זרה מביא, גם זה יתברר לך שזה רק מאת השם.
מצודת דוד מסביר שמה שכתוב "לקול תתו המון מים בשמיים", הכוונה בעבור שהוא נותן קול המיה של מים באוויר השמיים, אז הוא מעלה את העננים לרום מקצה הארץ, ואז הוא מעלה אותם למקום שלשם הוא רוצה להמטיר מטר, כי פעמים והעננים עולים כאן וממטירים שם. "לקול תתו המון מים בשמיים ויעל נשיאים מקצה הארץ", שגם בזה רואים את ההשגחה, כיוון שאם העננים עולים כאן ומורידים גשם כאן, אז אני אגיד טוב נו זה מחזוריות מסוימת, אבל כשהעננים עולים כאן ופתאום את הגשם נותנים שם, זאת אומרת שיש מישהו שרצה לקחת אדים מפה ולהוריד מים שם, זאת אומרת כאן רואים את ההשגחה.
הגמרא מביאה על גדולים כמו רב קטינא שהיה יוצא ועושה סיור נכסים, מתבונן על הנכסים שלו, והיה רואה הערוגה הזאת צריכה גשם, זאת לא צריכה. היה אומר על הערוגה הזאת גשם ועל זאת לא. לפי הזמנה, אומרת הגמרא, יורד גשם על הערוגה איפה שצריך, איפה שלא צריך לא היה יורד. והגמרא מביאה שזה פסוק "חלקה אחת תמטר וחלקה אחת לא תמטר", זה פסוק, כך שלמעשה זה היה מטר בהזמנה. על ידי המטר אפשר לראות ללא כל ספק שהכל ממנו יתברך, כיוון שעד היום ראינו כבר פסוקים מפורשים לאל "היש בהבלי הגויים מגשימים", האם יש איזה הבל שיעשו הגויים, שיעשו איזה שהם פעולות כלשהם, האם יש להם כוח להוריד גשם? אף אחד. רק עם ישראל בכוח תפילתו מסוגל להוריד גשם.
והגם הגויים בחוץ לארץ, הישמעאלים ידעו את זה, שלא ירד גשם היו עושים צרות ליהודים כדי שהיהודים יתפללו ויורידו גשם, ולפעמים היו מאיימים עליהם שאם עד זמן זה וזה לא יורד גשם מגרשים אותם, והיהודים מתפללים ויורד גשם. רואים מכאן שעניין הגשם עד היום הוא אות ומופת להשגחת השם. גם אם היום המציאו כל מיני יוד וכל מיני שיטות ורסיסי אלומיניום וכל מיני סגסוגת וכדומה שאת זה נותנים על העננים כדי שהעננים יתנו, זה רק יתנו יותר גשם, להגדיל את המשקעים, אבל אין להם אפשרות לפעול פעולה להביא לפה עננים. אם אין עננים אין להם אפשרות שהעננים שבכלל לא אמורים להוריד גשם שפתאום יורידו גשם. זה יש כוח רק לעם ישראל בכוח תפילותיהם.
אז בזה לכולם יהיה ברור שההשגחה היא על ידי קודשא בריך הוא, והוא זה שנותן המון מים בשמיים ויעל נשיאים מקצה הארץ, ברקים למטר עשה ויוצא רוח מאוצרותיו. ברקים בזמן בוא המטר מבריק הברק והמטר לא מכבה אותו, כן זה עוד דבר פלא, ועל ידי זה הוא מוציא את הרוח מאוצרותיו.
"נבער כל אדם מדעת הוביש כל צורף מפסל כי שקר נסכו ולא רוח בם". ממילא כאשר יראו את זה כיצד הכל בא בהשגחה מאת השם, יתברר שכל אדם שעושה פסל לאלוהיו נבער כל אדם מדעת, האדם הזה נבער מדעת, הוא בער חסר דעה. הוביש כל צורף מפסל, האדם הזה שהוא הצורף יקבל בושה מפסל, הכוונה מהפסל עצמו יהיה לו בושה, כי כאשר הגוי עומד וצועק אל פסלו ואינו עונהו, הוביש, על ידי זה יש לו בושה, על ידי זה יש לו ביזיון. אז הוביש כל צורף מפסל כי שקר נסכו ולא רוח בם, מכיוון שהנסכו, נסכו זה הכוונה מסכה, מסכה זה פסל, הפסל הזה שקר בו ולא רוח בם, אין בהם רוח, אין בהם שום כוח לפעול מאומה.
"הבל המה מעשה תעתועים בעת פקודתם יאבדו". הבל המה מעשה תעתועים, מעשה ידי התועים מדרך השכל, או התועים מדרך השכל פירושו של דבר אלה התועים הם אלה שעשו אותם, זה הבל, זה מעשה של תועים, מעשה תעתועים. אפשר להגיד גם כן תעתועים הם מתעתעים בעובדיהם. לדוגמה הם מתפללים על גשם עכשיו, הם לא שמעו תחזית, הם לא יודעים שממילא אמור לרדת גשם, והם יודעים שעכשיו אחרי התפילה למחרת ירד גשם, מה הם מבינים? זה הפסל עשה את זה.
הגמרא כבר שואלת את השאלה הזאת, למה הקדוש ברוך הוא יוצר כזה מצב? והגמרא אומרת וכי בגלל השוטים השם יאבד עולמו? בגלל שהשוטה הזה התפלל כדי שהוא לא יטעה אז השם לא יוריד לנו גשם שמגיע לנו? אז אולי מחר גם השם לא יזריח שמש כי השוטה השני בטוח שהשמש זה האלוה שלו והיא זאת שנותנת לנו את החום והשפע והכל. הקדוש ברוך הוא לא מתחשב בשוטים, אבל על כל פנים בעקבות זה יש מעשה תעתועים, העבודה זרה מתעתעת בעובדיה והם בטוחים שהשפע יורד ממנה. אומר לך על זה בעת פקודתם יאבדו, פקודתם הכוונה כאשר השם ישגיח עליהם להיפרע מהם, בזה יהיה אובדנם.
"לא כאלה חלק יעקב כי יוצר הכל הוא ושבט נחלתו השם צבאות שמו". לא כאלה, לא כמו הפסלים הללו אלוהי יעקב, הכוונה האלוה שאנחנו מאמינים בו שהוא לחלקנו, כי יוצר הכל הוא, לא כמו הפסילים שהם יוצרו על ידי אדם, לא רק שהם לא יצרו מעולם מאומה, הם עצמם אפילו כוח עצמי ליצור עצמם אין להם, הם עצמם יציר מעשה אדם. אומר לך השם לא רק שלא יציר אלא יוצר, השם הוא יוצר הכל. ושבט נחלתו, בחר גם יצר גם כן את עם ישראל שעם ישראל הוא שבט נחלתו של השם, אז השם בחר בנו להיות שבט נחלתו. השם צבאות שמו, השם מושל על צבאות מעלה ומטה, ואם כן על ידי זה תבין שכל מה שאמרנו קודם שהקדוש ברוך הוא יפרע מבבל וכל מה שאמרנו שהשם יצמיח ישועה לעם ישראל, כל זה דבר שיש בו כוח לעשות והקדוש ברוך הוא מבטיח את כל זה וסופו לקיים.
"מפץ אתה לי כלי מלחמה וניפצתי בך גויים והשחתי בך ממלכות". מפץ אתה לי, מה זה מפץ? מפץ זה מעין פטיש גדול שאיתו היו מנפצים את האבנים, ואיש כלי מפצו בידו. ולמה זה נקרא מפץ? מסביר הרד"ק ששבר עם פיזור נקרא נפיצה. עד היום אנחנו משתמשים בביטוי הזה כשרוצים להגיד לדבר שהוא נשבר לחתיכות קטנות שהתפזרו סביב, אומרים הוא ניפץ, הוא ניפץ את השמשה. אני לא אגיד הוא ניפץ את הקיר, הוא נתן כמה מכות הקיר נפל פה, הוא לא ניפץ אותו, אבל את השמשה הוא ניפץ כיוון שזה נשבר לחתיכות ונפוצו למרחוק. תמיד הביטוי כמו קיבצתי נפוצותיכם הכוונה כאלה שהם מפוזרים למרחוק, אז המעשה של השבירה זה הניפוץ, וניפוץ כזה שמתפזר למרחוק נקרא נפיצה. ממילא אומר מפץ אתה לי כלי מלחמה.
על מי זה נאמר? אז רד"ק מסביר שזה נאמר על מלך בבל, אתה בשבילי אתה כמו הקורנס הפטיש הזה שאיתו אני מנפץ את הגויים ואת הממלכות, ועכשיו אני אשלם לך על מה שעשית לעם ישראל הרבה מעבר למה שנגזר עליהם, אני קצפתי מעט והם עזרו לרעה כמו שכתוב, היות וכן אתה תקבל את המגיע לך. המלבי"ם לעומת זאת מסביר שמפץ אתה לי חוזר על עם ישראל, מפץ אתה לי כלי מלחמה וניפצתי בך גויים והשחתי בך ממלכות, הכוונה על ידך עם ישראל אני אשבר ואפוצץ כלי מלחמה, פירושו של דבר בגללך אם נרצה לדייק יותר, כי אין הכוונה שעם ישראל בעצמם ילכו וישחיתו ממלכות, אלא השם אומר אתה בשבילי עם ישראל אתה הסיבה, אז אתה כמו הפטיש שעל ידו ומכוחו יפוצץ השם את הגויים וישחית את הממלכות.
"וניפצתי בך סוס ורוכבו וניפצתי בך רכב ורוכבו". וניפצתי בך סוס ורוכבו, כעת הוא יסביר ויפרט עד כמה תהיה המפלה. וניפצתי בך סוס ורוכבו, רוכבו הכוונה היא זה המרכבה שעליה רוכב האדם הרוכב אחרי הסוס, וזה הכוונה רכב ורוכבו. ולעומת זאת סוס ורוכבו הכוונה הרוכב על הסוס, האנשים היוצאים לקרב ורוכבים על הסוס. אז הוא אמר אני אנפץ בך כביכול בפטיש הזה בעוצמה הזאת אני אנפץ את הסוס והרוכב עליו, וכך גם כן את הרכב שזה הכרכרה שמאחורי הסוס, רכב ורוכבו.
"וניפצתי בך איש ואישה וניפצתי בך זקן ונער וניפצתי בך בחור ובתולה וניפצתי בך רועה ועדרו וניפצתי בך איכר וצמדו וניפצתי בך פחות וסגנים". כך דרך הנבואה כמו כדרך המשורר שהוא חוזר על ביטוי מסוים כמה וכמה פעמים. הוא אומר ניפצתי בך איש ואישה זקן ונער, זאת אומרת לא תהיה חמלה גם לא על נשים שבדרך כלל במלחמה לא הולכים להילחם כנגדם, או נער או זקן, כאן כולם ינופצו, בחור ובתולה. וניפצתי בך רועה ועדרו, מה זה רועה ועדרו? הכוונה היא גם הממון ייפגע כי גם העדרים ייפגעו. וניפצתי בך איכר וצמדו, איכר זה אדם שעובד באדמה, איכר חורש, וצמדו כיוון שהיו הולכים אחרי צמד בקר על מנת לחרוש לכן זה נקרא איכר וצמדו. מי הלך אחרי צמד בקר? כתוב על אליהו הנביא שהוא הלך עבר דרך אלישע שמה כתוב השליך עליו אדרתו, שמה הוא היה חורש אחרי שנים עשר צמדי בקר, היה שמה צמדים של בקר שהוא היה חורש אחריהם ואז הוא לקח והקריב לעולה והלך אחרי אליהו והיה תלמידו. על כל פנים רואים כאן את העניין שדרכם היה לחרוש בצמד, לכן גם כן התורה אומרת לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו מכיוון שהדרך הייתה תמיד לחרוש בצמדים. אז זה מה שכתוב כאן רועה ועדרו איכר וצמדו, האיכר החורש על ידי צמד בהמות.
וניפצתי בך פחות וסגנים, פחות וסגנים זה מין ממיני השררות, פחות זה מקור הביטוי פחה, פחה מלשון הפחות, והסגנים הכוונה אנשים חשובים שרים. "ושילמתי לבבל ולכל יושבי כשדים את כל רעתם אשר עשו בציון לעיניכם נאום השם". אחרי שעל ידי בבל אני אסיים את הנקמה בעובדי הכוכבים, אחרי זה אני אשלם לבבל ולכל יושבי כשדים את כל רעתם אשר עשו בציון. כל הרעה שעשו בציון הכוונה החריבו את בית המקדש והצרו לעם ישראל, אחרי שהם ישברו על ידיכם אז יהיה הניפוץ של בבל. הקדוש ברוך הוא כמו יסיים להשתמש בבבל על מנת להכניע את האומות ולאחר מכן בבל עצמה תנופץ.
"הנני אליך הר המשחית נאום השם המשחית את כל הארץ ונטיתי את ידי עליך וגלגלתיך מן הסלעים ונתתיך להר שריפה". הנני אליך הר המשחית, כולם פה שואלים בבל היא בקעה איך פתאום בבל הפכה להיות הר? אז יש הסבר אחד שאומר שהר הכוונה היא עיר בצורה, כמו הרי הגלעד, את הרי הגלעד יבקע, שהכוונה היא ערים בצורות שמה. יש מי שמסביר הרות זה מלשון הריון כן, שכמו עיר מבוצרת כמו שהריון העובר הוא כמו בתוך מבצר, וזה המשל על המגדלים הגבוהים שהיו בבבל. וכך גם כן אומר תרגום יונתן ואמגרינך הכוונה היא מלשון למגר, ואמגרינך מן תוקפא הכוונה אפילו מהמקומות החזקים. אז לא מדברים פה על הרים בפועל כי בבל אינה ארץ של הרים, אלא הכוונה היא מדברים על מקומות חזקים כי בדרך כלל הדרך הייתה להישגב בהרים או אנשים שהיו רוצים לעשות להם מבצרים היו עושים את זה בהרים, כאן המבצר עצמו הוא מכנה אותו בשם הר. ואתה נקרא הר המשחית כי בבל השחיתה את כל הארץ.
ועליהם הוא אומר שהר המשחית הזה ונטיתי ידי עליך וגלגלתיך מן הסלעים, הכוונה מהמקומות הגבוהים שהם מגדלי בבל משם אני אגלגל אותך ותהיה בבל להר שריפה. כמו סדום שעליה הומטר גופרית ואש, בבל כך תהיה להר שריפה. ומעניין מאוד שזה התקיים גם כן בעידן המודרני כאשר בבל הייתה להר שריפה, כמויות החומרי נפץ שהושלכו על בבל אדירות, מעבר לכל אותם מרבצי נפט אדירים שגם הם הפכו להיות הר שריפה, אם לא על ידי ההפצצות אז על ידי כוחות מתנגדים שהלכו ושרפו את אותם מצבורי נפט, את אותם בארות הנפט, כך שלמעשה רואים שבאמת התקיים בהם גופרית ואש שריפה כל ארצה.
"ולא יקחו ממך אבן לפינה ואבן למוסדות כי שממות עולם תהיה נאום השם". לא יקחו ממך אבן לפינה, אבן הפינה היא תמיד האבן החזקה. מי שילך לכיוון הכותל יכול לראות מצד ימין לפני שנכנסים לרחבה לפני השער, יכול לראות בצד ימין יש את ההמשך של הכותל עם זווית, שמה יש אבן פינה כמדומני שאחת האבנים הכי גדולות בעולם, יש שמה אבן פינה שנמצאת למטה ארוכה מאוד לשני הצדדים, אבן שנמצאת בתחתית. וכך היה דרכם כדי ליצור מגדל שהמגדל יהיה חזק ומיוסד, אז זה לא כמו היום שיש בטון, היו לוקחים באבן הפינה היו שמים את האבן הכי חזקה הכי גדולה, מכיוון שהיא אמורה לתפוס שתי קירות בפינות היו שמים אבנים חזקות וגדולות. אז אבן הפינה או כמו ביטוי הייתה לראש פינה, אבן מאסו הבונים אמרו זה לא הנה זה אפילו לא שווה לשים אותה בקיר, ופתאום האבן הזאת הייתה לראש פינה, היא פתאום תהיה זאת שתהיה בראש הפינה הכוונה בולטת שם בפינה, דהיינו היא משמשת כיסודות חזקים לבניין. אז לא יקחו ממך אבן לפינה ואבן למוסדות, מוסדות הכוונה היא יסודות, אז גם אבן אפילו למוסד ליסודות שזה לא לצורך אבן הפינה שהיא צריכה להיות חזקה יותר. כי שממות עולם תהיה נאום השם, עתידה היא להיות שממות עולם. המלבי"ם מסביר שהמשל של אבן לפינה לא יקימו ממך ממלכות וגם לא אבן למוסדות אפילו לא ממשלה קטנה גם זה לא יהיה, וכמו שאנחנו רואים עד היום אין שם לא ממלכות ולא ממשלה קטנה ואין שמה אפילו ממשלה כלשהי, מה שיש שמה זה רק חרב איש ברעהו.
"שאו נס בארץ תקעו שופר בגויים קדשו עליה גויים השמיעו עליה ממלכות אררט מני ואשכנז פקדו עליה טפסר העלו סוס כילק סמר". שאו נס בארץ, לא כתוב כאן למי, אומר הרד"ק יש כאן ציווי בעצם לכל מי שיוכל וכל מי שירצה שאו נס בארץ ופקדו על בבל, הכוונה היא תבואו להיפרע מבבל. השמיעו עליה ממלכות אררט, השמיעו הכוונה היא תמיד לעניין לאסוף, השמיעו אל בבל רבים, כמו שיש פסוק נוסף וישמע שאול את העם שפירושו של דבר אסף את העם, השמעה פירושו איסוף. אז שאו נס בגויים בארץ תקעו שופר בגויים קדשו עליה גויים, קדשו הכוונה היא עוד פעם עוד ביטוי שמשמעותו השמעה ואיסוף. השמיעו עליה ממלכות אררט מני ואשכנז פקדו עליה טפסר, טפסר הכוונה היא שר כמו האנשים שהם הממונים לצאת בצבא. העלו סוס כילק סמר, מה זה כילק סמר? ילק זה ארבה, והעלו סוס כילק רצה לומר שיבואו סוס בכמויות כמו הארבה, כי תמיד רוצים לבטא שהצבא בא בכוחות עצומים עם חיילים רבים אז אומרים שהם מכסים כארבה את הארץ. אז זה מה שכתוב כאן העלו סוס כילק סמר, מה זה סמר? סמר כמו סמר מפחדך בשרי, פירושו של דבר האדם כאשר הוא נמצא בפחד סמרו שערותיו, ובעניין ובעקבות הילק דהיינו הסוסים אשר יבואו כילק סמר פחדנו סמר בשרנו דהיינו שערותינו סמרו מפחד.
"קדשו עליה גויים את מלכי מדי ואת פחותיה ואת כל סגניה ואת כל ארץ ממשלתו". שוב פעם הוא חוזר ועכשיו הוא מפרש, קודם אמרנו שאו נס בארץ קדשו עליה גויים באופן סתמי, אומר המצודות כעת הוא מבאר יותר ואומר על מי אני בעצם מדבר, קדשו עליה גויים את מלכי מדי, מלכי מדי הם אלה שיבואו כנגד בבל זה דריווש וחתנו כורש שירש את המלוכה לאחר מותו, את פחותיה, פחותיה זה הפחות, הפחות זה כמו פחה הכוונה היא החשובים והנכבדים, ואת כל סגניה ואת כל ארץ ממשלתו, כל הארץ אשר הוא מושל בה יבואו ויקדשו מלחמה על בבל.
"ותרעש הארץ ותחול כי קמה על בבל מחשבות השם לשום את ארץ בבל לשמה מאין יושב". ותרעש הארץ ותחול, ותחול כעניין חיל כיולדה מלשון אחזה אותה חלחלה. ולמה? כי קמה על בבל מחשבות השם. לכאורה לא מובן, קמה זה לשון יחיד מחשבות זה לשון רבים, היה צריך להגיד כי קמו על בבל מחשבות השם. אומר הרד"ק כל מחשבה ומחשבה שחשב עליה השם תקום, לכן אמר כי קמה על בבל מחשבות השם, כל מחשבה ומחשבה תקום עליה על בבל. לעומת זאת המלבי"ם מסביר שותרעש הארץ כי הארץ קמה על בבל להילחם איתה, ותרעש הארץ ותחול כי קמה על בבל פסיק, דהיינו אז יוצא שהקמה בלשון יחיד חוזר על הארץ, הארץ עצמה רועשת וקמה על בבל כדי להרעיש את בבל.
ואל תחשוב שמא לא יוכלו לה, על זה הוא אומר לך שזה מחשבות השם לשום את ארץ בבל לשמה, אלה הם התוכניות של הקדוש ברוך הוא שארץ בבל תהיה שוממה מאין יושב. והפעם קמה, קמה פירושו אומר המלבי"ם הפעם הם יחריבו אותה, הפעם הם יוכלו לה.
"חדלו גיבורי בבל להילחם ישבו במצדות נשתה גבורתם היו לנשים הציתו משכנותיה נשברו בריחיה". חדלו גיבורי בבל להילחם ישבו במצדות, כאשר אנשים מפחדים אז הם נשגבים בתוך המצודות בתוך הטירות בתוך המקומות שבהם הם חושבים שיהיה להם הצלה. אז הוא אומר לך המציאות הייתה שגיבורי בבל חדלו להילחם ולכן ישבו במצדות, ישבו במגדלים החזקים כדי שמה להינצל מפני האויב. נשתה גבורתם, נשתה הכוונה היא כמו פסקה גבורתם כמו ונשתו מים מהים. לעומת זאת רש"י מביא שנשתה זה קפצה כמו גיד הנשה שנשה ממקומו הכוונה קפץ ממקומו. אז לפי רש"י זה במשמעות של קפיצה, לפי הרד"ק זה במשמעות של הפסקה. אז נשתה גבורתם היו לנשים, זה לשון נופל על לשון נשתה נשים, מה רצה לומר? הגיבורים תמיד הביטוי הכי מזלזל כלפיהם זה לומר שהוא כמו אישה, והיות וכן כל גיבור יהיה מוכן אפילו למות בקרב העיקר שלא יגידו שהוא כאישה או שלא יגידו אישה הרגתהו, כמו שראינו שם עם אבימלך שזרקה עליו אישה פלח רכב ורוצצת גולגלתו ואז הוא אמר לנערו שיפגע בו שלא יגידו אישה הרגתהו, אישה זה תמיד ביטוי לחולשה. והיות וכן כשרוצה לומר עד כמה נשתה גבורתם אומר לך היו לנשים, דהיינו היו חלשים כמו הנשים שהנשים לא יוצאות בשדה הקרב.
הציתו משכנותיה נשברו בריחיה, הציתו את משכנותיה הכוונה את המקומות בהם שוכנים אנשי בבל, והבריחים של הערים שהם אמורים למנוע את כניסת האויב נשברו בריחיה. "רץ לקראת רץ ירוץ ומגיד לקראת מגיד להגיד למלך בבל כי נלכדה עירו מקצה". וכעת הוא מתאר את הפורענות ואז הוא אומר יהיו רץ לקראת רץ, מהמלחמה היו מגיעים רצים כדי לבשר את מה שקורה בשדה הקרב. בזמנו לא לכולם היה קשר ומכשירים אז היו צריכים על ידי רצים ללכת ולהודיע. איך עושים את זה? בא רץ משדה הקרב אדמה על ראשו וכולי כמו שיש כמה וכמה תיאורים בנביאים על המפולות שהיה בקרב כדי להודיע למלך או לפעמים הפוך לפעמים להודיע על הניצחון. על כל פנים הוא מודיע רץ לקראת רץ ירוץ. הרד"ק שואל מה זה רץ לקראת רץ? היה צריך להגיד רץ אחרי רץ ירוץ, הרי אתה רוצה להגיד שתהיה תדירות גבוהה של רצים אשר ירוצו משדה הקרב לבשר למלך על המפלה, אז הוא לא רץ לקראתו, לקראתו זה למולו, אתה רוצה להגיד שהם ירוצו אחד אחרי השני למה אתה אומר לקראת? אומר הרד"ק שהכוונה היא שהראשון הלך וכבר אמר למלך והוא חוזר, ואז מגיע רץ לקראתו כדי גם הוא להגיד למלך, אז הוא פוגש אותו באמצע הדרך לכן זה נקרא רץ לקראת רץ, והוא מגיע ומבשר למלך והוא חוזר, וכשהוא חוזר הרץ השלישי עכשיו רץ לקראתו, לכן זה נקרא רץ לקראת רץ ירוץ. וכולם יגידו כי נלכדה עירו מקצה, לכדו את עירו מהקצה הכוונה מתחילתה נלכדה כולה. המלבי"ם מסביר שכל מה שכתוב כאן בפסוק הקודם את זה ירוץ רץ לקראת רץ כדי להודיע, הרי מה ראינו בפסוק הקודם? חדלו גיבורי בבל להילחם ישבו במצדות נשתה גבורתם היו לנשים הציתו משכנותיה נשברו בריחיה, את זה הרץ הראשון ירוץ כדי להודיע למלך. יבוא רץ כנגדו להודיע כי נשתה גבורתם הציתו משכנותיה, זה החלק השני של הפסוק הקודם. אחרי זה יבוא מגיד לקראת מגיד כדי להגיד למלך כי נלכדה עירו מקצה, את זה יאמר המגיד, ואז יבוא מגיד לקראתו להגיד "והמעברות נתפשו ואת האגמים שרפו באש ואנשי המלחמה נבהלו", את זה יאמר המגיד לקראת מגיד. המעברות נתפשו, המעברות הכוונה היא המקומות שהם מקומות המעבר של המים בכניסה לעיר, שמה היה להם מגדלים כדי למנוע מהאויב שלא ייכנס לעיר, ובדרך כלל היו עושים בהרבה מקומות היו עושים כמין איזה נהר מסביב לעיר כדי להבטיח שהצבא לא יוכל לחדור פנימה, ואז היה להם מקום שהיה כן אפשר לעבור ואת המקום הזה היו סוגרים, זה נקרא מעברות, המקום שדרכו היו עוברים. המעברות של המים בכניסה לעיר שמה היו המגדלים נתפשו, האויב הצליח לתפוס את המקומות הללו ועל ידי זה כעת בבל נמסרה בידו. ואת האגמים שרפו באש, מה שייך לשרוף אגם באש? צריכים לדעת שבלשון חז"ל וכך גם כן אנחנו רואים בלשון הכתובים אגם לא בהכרח מבטא מקום של המים עצמו, כמו שהגמרא מביאה היכן פרתך רועה? באגם. מה הכוונה באגם היא בתוך המים היא רועה? לא, אלא באגם הרבה פעמים גם החוף של האגם כן שתי גדות האגם גם הם נקראו אגם, והגומא היה גדל שמה באגמים הכוונה היא בגדות האגם, והם רצו שהגומא לא ימנע מהם להיכנס לעיר כיוון שהוא גבוה למקום ששמה יש הרבה מים אז הוא צומח לגובה, אז שרפו את הכל, על ידי ששרפו את הכל זה בעצם יישר את השטח, זה מה שהוא אומר ואת האגמים שרפו באש. אגב אנחנו רואים ביטוי דומה שאנחנו רגילים להגדיר נחל כמקום של זרימה של מים בו בזמן שעל פי התורה נחל זה ואדי זה המקום ששמה המים זורמים אבל לא בהכרח המים עצמם שזורמים, בו בזמן שהיום כשאתה אומר נחל אתה מתכוון הזרימה של המים בעצמה. אז גם פה כשמדברים על אגם המקום שבו גדל הגומא כמו הלחוף כאגמון ראשו שזה הכוונה על הגומא. רבנו יונה לעומת זאת הוא מסביר שהאגמים זה המבצרים, והוא אומר מסביר הרד"ק שזה מלשון ערבי שבערבית קוראים למבצרים אגם.