ספר ירמיהו פרק נ"א. כה אמר השם הנני מעיר על בבל ואל יושבי לב קמי רוח משחית. הפרק שלנו כמו הפרק הקודם גם הוא יעסוק בחורבנה ובמפלתה של בבל. הנני מעיר על בבל ואל יושבי לב קמי. מה זה לב קמי? לב קמי רש"י אומר אלה הם הכשדים. הגמרא אומרת שלב קמי זה באתבש כשדים. דבר מעניין שאנחנו רואים שבבל מוזכרת באתבש. מצאנו עוד ביטוי כזה שבבל מוזכרת באתבש ומן הסתם יש בזה איזה שהוא הסבר בהבנת העניין. היא מוזכרת כששך וששך גם זה בבל באתבש. צריך באמת להבין למה דווקא בבל אנחנו רואים לגביה את השימוש באתבש. יכול להיות שזה היה מקובל אז ולכן דווקא ביחס אליה רואים את העניין הזה.
כה אמר השם הנני מעיר על בבל ואל יושבי לב קמי הכוונה אל יושבי הכשדים רוח משחית. אני מעורר עליהם את רוחו של מלך פרס ומדי שכמו שהסברנו יבוא בזמן סיום תקופת מלכות בלשאצר שיחריבו את בבל. זהו רוח משחית. עם כל זה יונתן תמיד שרוצים לראות פירוש לפשוטו של מקרא אז צריך לחפש בתרגומים. ולכן כשראשי תמיד רוצה להסתייע הוא מביא ותרגומו ואונקלוס תירגם כיוון שהתרגום הוא בדרך כלל הולך לפשוטו של מקרא ללא תוספת של דרשות אלא הבנת פשט המילים. וגם כאן כאשר מבקשים להבין לב קמי שהכוונה כשדים זה נשמע יותר כדרש. מה כוונת פשט הכתוב? התרגום יונתן אומר האנא מייתי על בבל ועל יתבי ארעא כשדאי עממין קטולין דירם ליבהון. עמים רצחנים שליבם גבוה. דירם ליבהון הכוונה שליבם רם. ושפירי בקומהון רוחהון מחבלא שהם רוח שיבוא לחבל. יוצא שלפי הסברו של התרגום יונתן לב קמי הכוונה היא אנשים בעלי לב רם. זה הכוונה לב קמי בעלי גאווה שאנשים שליבם רם זה לב קמי מלשון לקום לב שהלב שלהם הוא מתקומם ורם. אבל כמו שאמרתי שאר המפרשים מסבירים שהכוונה היא כשדים באתבש.
המלבי"ם מסביר מה זה רוח משחית. אומר המלבי"ם לפעמים כאשר מלך בא על מנת לשלול שלל אז יש דברים שהוא לא מוצא בהם עניין אז הוא לא ייקח אותם. אבל כאשר המלך בא להשחית אז הוא משחית הכל. וזה בעצם הנבואה שנאמרה כאן שיהיה לו רוח משחית להשחית בל יישאר שום שארית. כלום לא יישאר ישחית הכל. ושילחתי לבבל זרים וזרוה ויבוקקו את ארצה כי היו עליה מסביב ביום רעה. ושילחתי לבבל זרים וזרוה זה לשון נופל על לשון. יבואו זרים הכוונה אנשים ממקום זר וזרוה זרוה הכוונה היא או יסובבו אותה כזר זה ביאור אחד כך מסביר המלבי"ם. אבל רש"י מסביר שזרוה הכוונה ינפצוה ינפצוה פירושו של דבר יפזרו אותה כמו מלשון לזרות כן זורה ורוח מסייעתו. זה הביטוי של לזרות וזה גם כן הביטוי לא זורו ולא חובשו. זורו מכיוון שהיה להם דרך לפזר את הסממנים על גבי המכה זה גם כן מקור הביטוי מזור. מזור זה רפואה כיוון שהיו זורים על גבי המכה. אז פה זרוה הכוונה היא שהם יפזרו אותה. ויבוקקו את ארצה ויבוקקו אומר רש"י שהכוונה היא ירוקנו את ארצה. כי היו עליה מסביב ביום רעה. המלבי"ם הסביר שזרוה זה הכוונה יקיפו אותה כזר זה גם כן מסתייע מסוף הפסוק כי היו עליה מסביב ביום רעה. מה פירוש הדבר?
הרמב"ם כותב שכאשר צרים על עיר אומר הרמב"ם לא להקיף את העיר מכל ארבע רוחות אלא להשאיר לאויבים איזושהי רוח מילוט. והסיבה היא כאשר האויב רואה שיש לו דרך היכן להימלט אומר הרמב"ם הוא לא יילחם עד טיפת דמו האחרונה. אבל כאשר האויב רואה שאין לו מה להפסיד אז הוא יילחם באמת כמו שצריך ואז יש סיכוי שאפילו יגבר עליך וגם אם לא יגבר ותצליח תוכל לו אבל על כל פנים הוא יפיל ממך חללים רבים. ולכן תמיד כאשר צרים על עיר צריך לתת איזשהו פתח מילוט. וזה פעם דיברנו על זה מסרנו על זה שיחה שלמה שזה לא רק שצרים על עיר אלא צריכים לקחת את זה ככלל לכל החיים תמיד להשאיר גם כשיש לך עימות עם מישהו להשאיר איזה פתח מילוט. לא לסגור על הבן אדם מכל הצדדים כיוון שהדבר הזה פעמים רבות יכול רק לגרום נזק. אבל פה הוא אומר בוא תראה היו עליה מסביב ביום רעה. הם היו מסביב לא היה להם אפילו אפשרות לברוח דרך רוח רביעית כיוון שהאויבים שצרו עליה על בבל היו עליה מסביב באותו יום וממילא זה יום רעה הכוונה שבהכרח יבוא רע עליהם.
אל ידרך הדורך קשתו ואל יתעל בשריונו ואל תחמלו אל בחוריה החרימו כל צבאה. מה זה אל ידרך הדורך קשתו? רש"י מסביר שזה מקרא קצר. כביכול אומר השם אל אשר אני אומר אל הדורך שם ידרך קשתו. זה אל ידרך הדורך קשתו. אומנם יש גרסה שמביא המלבי"ם שהגרסה הייתה על ידרך הדורך קשתו. וכך לכאורה גם כן משתמע מהתרגום שהתרגום תירגם על. ואז ממילא יוצא שהוא מדבר פה על הבבלים. כאשר יבוא האויב נגדם אז על ידרך האויב קשתו על הדורך קשתו. פירושו של דבר הבבלים אפילו לא השיבו מלחמה. לא דרכו קשתם כנגד האויב שצר עליהם. אז כאילו כתוב אל ידרך הדורך קשתו ואל יתעל בשריונו ולא העלה עליו שריונו שריונו הכוונה כמו שריונו פירושו של דבר את הלבוש והשריון שזה הלבוש ברזל כנגד החיצים. ואל תחמלו אל בחוריה החרימו כל צבאה.
אבל הפירוש כפי איך שמנוקד אצלנו אל ידרך הדורך קשתו אז כמו שרש"י מסביר וכך גם כן אומר הרד"ק אומר אל הדורך שידרך קשתו אל מי? אל יתעל בשריונו. לפי הרד"ק הכוונה של הדברים היא הראשון זה ציווי אל האויב הכובש ואז הוא אומר לו השם פונה אליו ואומר לו שידרך הדורך קשתו אל מי? אל יתעל בשריונו. הכוונה אל הבבלים שהם יבואו עם המגינים כדי להתגונן אז תדרוך קשתך עליהם. רש"י מסביר שאל יתעל בשריונו רש"י אומר אל יתעל זה מלשון רפואה תעלה. יתעל זה מלשון רפואה. רואים שתעלה בלשון הקודש פירושו רפואה. אז אם כן הוא אומר אל יתעל בשריונו לא יהיה לו רפואה על ידי שריונו. רפואה הכוונה הגנה והצלה. השריון לא יגן עליו מכיוון שסופו שהאויבים יכבשו אותו. המלבי"ם מסביר אל יתעל בשריונו הכוונה היא אל מי שמתעלה בשריונו. פירושו של דבר מי שמרגיש שהוא חשוב כי יש לו מגן הוא הוא כביכול בוא לא יפגע חץ אז הוא אומר שידרך הדורך קשתו אל אלה שהם מתעלים וחושבים ומתגאים שהלבוש שלהם שהוא לבוש השריון לבוש הברזל הוא זה שיגן עליהם. זה כך גם כן מסביר הרד"ק שהכוונה אל מי שמתעלה ומתגאה בשריונו. ולאחר מכן אל תחמלו לא אל הבחורים והגיבורים ותחרימו את כל צבאה גם את אלה שאינם מזוינים. קודם הוא דיבר על כאלה שבאים עם נשק עכשיו הוא אומר את כל צבאה גם אלה שהם בלא נשק.
ונפלו חללים בארץ כשדים ומדוקרים בחוצותיה. ונפלו חללים בארץ כשדים חללים אלה הם מתים. ומדוקרים מדוקרים עניין נעיצת חרב וחנית בגוף האדם. זה עניין מדוקר וכן כל הנמצא ידקר. אבל בואו תשמעו איך מתרגם התרגום הוא מתרגם מדויק רק אצלנו היום יש לזה משמעות חדשה. ויתרמון קטולין בארעא כשדאי ומטענין בשוקהא. כל שנות ה-50 התפוצץ שם איזה מטען באיזה שוק בבגדד. כן אז אומר התרגום יונתן ומטענין בשוקהא. יש שמה מטענים בשווקים שלהם. זה לא הכוונה של התרגום יונתן כי הוא מדבר מדוקרים זה מטענין כן אבל אמרתי שהיום אנחנו יכולים להבין כאן משמעות נוספת למה שעתיד להיות שם בבבל. אבל גם לפי פשט הכתוב מדוקרים בחוצותיה האנשים הללו שהולכים ומתפוצצים בחוצות בבל כל יום יומיים מתפוצצים שם איזה מכוניות תופת 50 הרוגים 40 הרוגים כבר מפסיקים לכתוב על זה כי זה כבר זה כבר לא ניוז זה כבר לא חדשות. אז על כל פנים היום אפילו אפילו כבר סוריה זה כבר לא חדשות. אם לא אם לא קורה שמה איזה משהו שאני יודע מה מחקו בית חולים או משהו אז לא זה כבר לא כל כך מעניין. אתם מבינים זה כבר לא תופס את החדשות בעולם. אז הוא אומר בוא תראה שמה יהיו בארץ כשדים יהיו חללים ומדוקרים בחוצותיה. אז הגם שהנבואה כמו שדיברנו לעיל נמסרה על הדור שלהם אבל נבואה שנצרכה לדורות נכתבה. אז הנבואה הזאת גם כן באה לבטא מציאות שאנחנו רואים היום בארץ כשדים מדוקרים בחוצותיה.
כי לא אלמן ישראל ויהודה מאלוהיו מהשם צבאות כי ארצם מלאה אשם מקדוש ישראל. זה מקור הביטוי לא אלמן ישראל. כי לא אלמן ישראל אומר הרד"ק הוא לא כמו האישה האלמנה שמת בעלה ואז היא עזובה ממנו אין מי שיגונן עליה. לא כך עם ישראל. עם ישראל בעלה דהיינו עם ישראל הם נקראים הרעיה הם כנסת ישראל בעלה קודשא בריך הוא חי וקיים. ואם הוא הניח אותה בגלות אז שלא תחשוב שהתאלמנו כביכול מקודשא בריך הוא אלא השם יחזור ויפקוד אותם. כי ארצם מלאה אשם מקדוש ישראל. ארץ כשדים מלאה אשם וחטאה מקדוש ישראל הכוונה ממה שהצרו לקדוש ישראל. מסביר המלבי"ם שזה יהיה רק מעט ממה שהם הרעו לנו. א' ישראל לא אלמן מאלוהיו הקדוש ברוך הוא יריב את ריבם. דבר שני אומר המלבי"ם ארצם של כשדים מלאה אשם ממה שהם חטאו כנגד קדוש ישראל והוא מסביר שקדוש ישראל הכוונה היא קדושת המקדש. ובעיקר בבבלייא אתקטיל בלשאצר זה היה באותו הלילה שהוא הוציא את כלי המקדש. אז אם כן אז יש פה ארץ שמלאה אשם מקדוש ישראל מהביזוי של מה שהוצאתם ממקדשם של ישראל.
נוסו מתוך בבל ומלטו איש נפשו אל תדמו בעוונה כי עת נקמה היא להשם גמול הוא משלם לה. רש"י מסביר שהפנייה כאן היא לעם ישראל. אחרי שבבל הוקתה אז אתם עם ישראל תצאו מן הגלות. אז נוסו מתוך בבל ומלטו איש נפשו. לעומת זאת המלבי"ם וכך גם כן נוקט הרד"ק שפה הפנייה לאנשים עמים אחרים שהיו בבבל או סוחרים שהיו בבבל. ועליהם הוא אומר אתם אם אתם לא רוצים שתסופו בעוון העיר אז נוסו. אתם לא רוצים שהרעה אשר תהיה לבבל תתפוס אתכם תברחו משם. ולכן אומר להם נוסו מתוך בבל ומלטו איש נפשו אל תדמו בעוונה. תדמו הכוונה אל תכרתו בעוונה. כי עת נקמה היא להשם. הזמן הזה הוא נקמה להשם ומצד שני גמול הוא משלם לה. גמול הכוונה היא כגמולם כפי מה שעשו והרעו כך גם כן יקבלו.
כוס זהב בבל ביד השם משכרת כל הארץ מיינה שתו גויים על כן יתהוללו גויים. כוס זהב הרד"ק מסביר שהכוס זהב בא לבטא את היין. זה ביטוי כמו שרגילים לבטא כשרוצים להגיד על דבר שהוא מצוין אומרים זהב. הדבר הזה איך הגלידה הזאת? זהב. רוצים להגיד על משהו שהוא מעולה איך הבחור הזה? זהב. רוצים להגיד על משהו שהוא מעולה אומרים זהב. אומר הרד"ק זה גם כן מה שכתוב כאן כוס זהב בבל ביד השם. הכוס לא מדברים על הכוס עצמו אלא מדברים על היין שבתוכו. היין שנמצא בתוכו הוא יין זך משובח זהב. כמו כן תראה שממשילים גם כן את השמן לזהב. זאת אומרת מריקים עליהם הזהב. אותו דבר תראה גם הרוח הרוח החזקה מכנים אותה מצפון זהב יאתה כשהכוונה היא בעצם לרוח צפונית. מה למדת? שדבר משובח ממשילים אותו בזהב. הוא אומר לך בוא תראה ביד השם מלך בבל היה שליח כדי להחריב את הגויים. זאת אומרת הוא עשה כאן את שליחותו והלך והרס את הגויים ופיזר ממלכות כמו שראינו מפורש שכתוב קח את הכוס היין החמה הזאת מידי והשקית אותו את כל הגויים. וכן אמר הנה מיינה שתו גויים. אז בבל עד עכשיו הייתה בחינה של כוס זהב. הכוונה היא כוס שיש בה יין זהב שהיין הזה מילא את תפקידו ותעודתו. ומה הוא תפקידו? משכרת כל הארץ. משכרת כל הארץ זה מה שהסברנו שבעצם מהיין הזה שתו כל הגויים. הגויים שהם היה עליהם דין להיפרע מהם הקדוש ברוך הוא על ידי בבל השקה את כולם. ועל זה הוא אומר יתהוללו. מה זה יתהוללו גויים? השתגעו מלשון הוללות וסכלות. פירושו של דבר הוא הרעיד את הממלכות. זה ההיתהוללו.
המצודת דוד מסביר לעומת זאת שכוס זהב לא מדבר על השליחות שבבל עשתה עד עכשיו בכך שהיא הכתה את הגויים על פי ציווי השם. אלא הוא הסביר שבבל עד עכשיו הייתה ככוס יין נקי וצלול כזהב. זאת אומרת הוא מתאר את המצב שלה לפני שהשם נפרע ממנה. עד עכשיו בבל הייתה נחשבת למשהו מיוחד נקי וצלול כזהב אף אחד לא יכול לפגוע בהם הם נחשבים לממלכת על והייתה משכרת כל הארץ האבידה את הגויים כשיכור. פירושו של דבר היה לה את הכוח ואת העוצמה לבטל את כל הממלכות. ולא עוד כיוון שכל העניין הזה היה עד עכשיו מכיוון שכעת הקדוש ברוך הוא יבוא וייפרע מאותה כוס זהב. המלבי"ם לעומת זאת מסביר שהזהב לא חוזר על היין כדברי הרד"ק והמצודת דוד אלא הזהב פה זה הכוס. וזה גם כן ההסתברות מצד הדקדוק. כוס זהב בבל ביד השם מדברים על כוס שהיא מזהב. זה הפשטות וזה ההבנה לכאורה על פי פשט המקראות. ואומר אז בבל עד עכשיו היו דומים ככוס של זהב ושימו לב הוא הולך לפי הקו של הרד"ק באיזה בחינה פה הזהב הם היו ממלאים ציווי השם. עשו ציווי השם כמו שהסביר הרד"ק שהרד"ק אמר שזה חוזר על היין המשובח דהיינו שמילא את רצון השם. כך גם כן כאן בבל עשו ציווי השם. עכשיו לא באנו לשבח אותם כי ודאי הם לא עשו את זה מרצונם הם לא עשו את זה כדי לקיים רצון השם. הקדוש ברוך הוא השתמש בהם כמקל. הוי אשור שבט אפי. אז הוא אומר לך כמקל הם עבדו מצוין. זה היה כוס זהב או יין זהב או הכוס זהב אבל על כל פנים מילאו תפקידם. והם היו בבחינת שבט אפו של הקדוש ברוך הוא שהיו משכרים מלשון שכר כן את כל הארץ כפי שהיה רצון השם אז להיפרע מן האומות.
אבל הנה פתאום נפלה בבל ותישבר. הילילו עליה קחו צרי למכאובה אולי תרפא. פתאום נפלה בבל. הוא אומר לך דע לך מפלתה של בבל היא פתאומית. השם כמו הרי אמרנו שבבל היא כוס זהב ביד השם. הכוס כביכול השם אוחז בכוס. ברגע אחד השם עוזב את אחיזתו וממילא פתאום נפלה בבל. על ידי זה נפילתה או שבירתה היא פתאומית. הילילו עליה. בהתחלה כל העמים הילילו. מסביר המלבי"ם שהילילו זה מלשון לילל. הכוונה היא בהתחלה עוד היו מחשיבים אותה היו חסים בצילה כל העמים היו חוסים בצילה. עכשיו אומר להם קחו צרי למכאובה אולי תרפא. הילילו עליה קחו צרי למכאובה אולי תרפא. הילילו כיוון שהעמים היו חוסים בצילה ממילא מפלתה של בבל יצרה גם אצלם מפלה. זה כמו מציאות שבו מציאות שבה אנחנו רואים שיש איזושהי מעצמה שנופלת אז כל האומות מסביב ניזוקות. הם מושקעות שם הם מצפות לתמיכה ממנה וכן הלאה. אז כך גם כן שאר האומות היו חוסים בצילה כאשר הם ראו את מפלתה אז היו בוכים מיללים הילילו עליה. ולא זו בלבד אלא קחו צרי היו לוקחים צרי צרי הכוונה מיני רפואות כדי לרפאות את בבל אולי תרפא. ועל ידי זה נוכל להמשיך ולחסות בצילה. לא להתבלבל היו עמים שסבלו קשות מבבל והיו עמים גם כן שהיו חוסים בצילה. מה שדיברנו קודם על העמים שהתהוללו אלה הם העמים שסבלו מבבל ואז היו כשיכורים כמו שראינו בעקבות המלחמות של בבל בעקבות הנזק של בבל. מה שכאן הוא מדבר זה העמים שכן היו חוסים בצילה שהם מחפשים רפואות לבבל כדי להוציא אותה מהמצב אליו היא נקלעה.
ריפינו את בבל ולא נרפתה. עזבוה ונלך איש לארצו כי נגע אל השמיים משפטה ונישא עד שחקים. ריפינו את בבל ולא נרפתה. אחרי שהוא אומר לעמים שיחפשו רפואה לבבל אז העמים כמו אומרים זה לזה ריפינו את בבל מה נעשה? ניסינו למצוא לה רפואות ולא נרפתה. מה נעשה שאין לנו רפואה אין לנו דרך לעזור לה. והיות וכן הדבר הזה גורם שגם אלה שהם בבחינת עוזרי בבל אלה שכמו שאמרנו היה להם תועלת מבבל ורצו לסייע לה גם הם עזבו אותה. וזה ההמשך עזבוה ונלך איש לארצו. היות ואין טעם להתעסק ברפואתה אז בואו נעזוב אותה כל אחד ילך איש לארצו.
ונלך איש לארצו כי נגע אל השמיים משפטה. המפלה שלה נוגעת אל השמיים. מה פירוש הדבר? הכוונה היא גם מערכות הכוכבים ומזלות היו בקיאים באצטגנינות גם מערכות הכוכבים מראים על מפלתה. ודבר נוסף ונישא עד שחקים. מה זה נישא עד שחקים? שחקים הם יותר נישאים מן השמיים. הם יותר מרוממים גבוהים מן השמיים. וממילא כאשר אנחנו מדברים על מערכות הכוכבים מדברים על השפעות נמוכות. כשמדברים על שחקים מדברים כבר על השגחה. מדברים על הכוח הרוחני העליון שיורד ומשפיע כלפי מטה. אז הוא אומר גם מצד המערכה נגע אל השמיים משפטה וגם נישא עד שחקים פירושו של דבר רואים שיש כאן השגחה מאת השם להפיל את בבל. ואם כן ממילא במצב כזה אין לנו מה להתעסק עוד ברפואתה לא נרפתה עזבוה ונלך איש לארצו. מעניין מאוד כי גם פה ההיסטוריה חוזרת והקואליציה שניסתה לשקם את בבל ולעזור לבבל וראתה לאחר מכן איך עיראק וכל הפלגים שמה חרב איש ברעהו ואין שום סיכוי להשליט שם שלום ודאי לא בדרך דמוקרטית כמו ההזיות של כל האנשים האירופאים והמערביים שחושבים שגם עם הערבים אפשר להתנהל ולנהל בדרך דמוקרטית. הם לא מבינים שהערבים מבינים רק דבר אחד וזה את העוצמה ואת הכוח. אז כל מי שניסה לעשות כדבר הזה נוכח לראות שהוא נחל מפלה. וכך גם כן היה כאן ריפינו את בבל ולא נרפתה. חשבו הנה בואו ניקח מדינה במזרח התיכון נקדם אותה נעשה את המדינה הזאת מדינה של תיירות מדינה שתכניס כסף שיהיה טוב לתושבים ו... פתאום מתברר אדוני הראש שלהם עובד אחרת מהראש שלך. ראש של ישמעאלי זה לא ראש של אירופאי ואתה צריך להתחיל מה שנקרא היום להחליף דיסקט ולהבין שאיתם לא משדרים באותה דרך איתם משדרים בדרך אחרת. ואז תבין שבעצם יש כאן גזירת מרום נגע אל השמיים משפטה ונישא עד שחקים. בת בבל השדודה אשרי שישלם לך אנחנו רואים את זה מתגשם לדורותינו.
הוציא השם את צדקותינו בואו ונספרה בציון את מעשה השם אלוהינו. עם ישראל יאמרו הוציא השם את צדקותינו הנה כעת השם הוציא לאור את משפטנו ורב את ריבנו בואו ונספר בציון את מעשה השם אלוהינו. ודאי שמדברים שם על אותו הדור מכיוון שכמו שהסברנו מדברים על בלשאצר שנפל ועל ידי זה הייתה מפלת בבל אז כבר אז הוציא השם את צדקותינו בואו ונספרה בציון. למה נספרה בציון? כיוון שלאחר מכן קיבלנו רשות לעלות ולבנות את בית השם ואז הדבר הזה היה הזרז כדי ללכת ולבנות את בית שני. ממילא בואו ונספרה בציון את מעשה השם אלוהינו עד כמה השם חס וריחם עלינו והכה את בבל מכה אנושה וכעת השם נתן אותנו ביד דריווש וכורש שהם היו מלכי חסד כלפינו.
הברו החיצים מלאו השלטים העיר השם את רוח מלכי מדי כי על בבל מזימתו להשחיתה כי נקמת השם היא נקמת היכלו. נפסג את הפסוק נכון יותר כי נקמת השם היא נקמת היכלו. בהכרח לפסק כך מכיוון שיש זקף שנמצא מעל ההיא ולכן זה אומר שכאן נמצא הפסק. לא נקמת השם היא נקמת היכלו אלא נקמת השם היא נקמת היכלו. ונבאר. הברו החיצים הברו פירושו של דבר מלשון חץ ברור הכוונה למרק ולברור וללבן ולהכין את החיצים בקיצור. כמו שהתרגום יונתן אומר שנינו הכוונה חדדו את החיצים. הוא אומר את זה כנגד האויבים שבאים להילחם עליה. אומר להם תכינו את החיצים. מלאו השלטים תמלאו גם כן את השלטים. מה זה השלטים? יש בזה מחלוקת. רש"י אומר זה אשפות החיצים. הם נקראים השלטים. לעומת זאת הרד"ק מסביר שהם המגינים. מלאו השלטים הכוונה היא תאספו את המגינים כמו שלטי הגיבורים הכוונה המגינים של הגיבורים שהיו מוכנים אל הקרב אז התכוננו איתם. זה הכוונה השלטים. לעומת זאת המלבי"ם עושה כמין פשרה ואומר המלבי"ם שלטים לדעתי מין מגן וצינה שהיה בו גם כן מקומות להניח בו החיצים. אז שני הדברים אמת. זה מגן שהמגן הזה היה לו מקום ששם ניתן להכניס את החץ. וזה אם כן אומר המלבי"ם ההבדל בין שלטים ובין מגינים. כיוון שמגינים היה בלי מקום לחיצים והשלטים היה עם מקום לחיצים. אז הוא אומר להם הברו החיצים מלאו השלטים תכינו את החיצים ואת השלטים לקראת הקרב.
הרד"ק מביא בשם אביו שהברו זה כמו העבירו. מי ייתן לי אבר כיונה אבר הכוונה היא כנף. ארוך האבר שהכוונה היא כנף ארוכה או נוצה ארוכה. על מה הדברים אמורים? באמת גם המלבי"ם הולך באותו קו שזה מעניין אבר כיונה אבל הוא יש פה שני הסברים שונים. לפי אביו של הרד"ק הכוונה היא היו לוקחים את החץ כדי שהחץ יעוף ישר ולא ישנה את מעופו היו עושים לחץ בקצה מחברים לו נוצות. שתי נוצות משני הצדדים זה מה שנותן לחץ את החלק הרחב יותר והדק זה נובע מאותם נוצות שהיו מחברים לחץ וזה היה מבטיח שהחץ יעוף ישר. היה אומר שימו נוצה בחיצים כדי ליישרם. ליישרם הכוונה בפשטות ליישר אותם במעופם. אז זה הכוונה העבירו החיצים. תשימו אבר כיונה הכוונה היא לנוצה כדי ליישר את החיצים. המלבי"ם מסביר שהעבירו החיצים זה לא במובן לשים בקצה החץ כנף של יונה אלא הכוונה אנחנו אומרים בעצם לחיצים שהם יפרסו כנף. כביכול אני אומר לחיצים אתם החיצים שאו כנף ועופו אל השלטים אל המקומות שבתוכם היו מניחים את החיצים אל אשפות החיצים. כביכול הוא רוצה לזרז את ההכנה לקראת הקרב מלחמה אז כאן זה כמטאפורה הוא מדבר אל החיצים ואומר להם תעופו אל תוך כלי המלחמה אל תוך השלטים ותמלאו אותם את אשפות החיצים כדי להתכונן לקרב. אז ודאי שכאן מדברים לפי שניהם באבר כיונה השאלה אם הכוונה לחץ ציווי שיעוף או שהכוונה היא לחבר לחץ אבר כיונה כדי שיעוף ישר בעת מעופו.
העיר השם את רוח מלכי מדי כי על בבל מזימתו להשחיתה. השם נתן בליבם את ההתעוררות לצאת כנגד בבל ולמה? מזימתו להשחיתה. היות ויש להשם מזימה להשחית את בבל לכן הוא עורר את רוחם של מלכי מדי. והעניין הזה של ההשחתה נקמת השם אומרים לך זו נקמת השם היא. זה מצד שהשם נוקם כאן על כבודו נקמת השם על היכלו. היו כאן שני דברים. דבר אחד היה פה ביזיון כביכול חילול השם במה שעשו לעם ישראל. דבר שני החריבו גם את היכלו. אז יש כאן נקמת השם ויש כאן גם כן נקמת היכלו. גם שמו מחולל בגויים כאשר הקדוש ברוך הוא עושה דין בגויים אז מתקדש שמו וכאשר השם נותן לגויים להצר לישראל אז מתחלל שמו. על זה הוא אומר לך כעת השם נוקם את נקמת השם והנקמה הזאת זו נקמת היכלו.
אז המלבי"ם מסביר שאת כל זה השם נתן בליבם של מלכי מדי. והיות וכן הם יצאו כנגד בלשאצר מלך בבל. עכשיו הוא מביא פה במאמר המוסגר שהרי כך גם כן פתר דניאל לבלשאצר. מה שהופיע שם כתוב על הקיר כן מנא מנא תקל ופרסין הוא פתר לו שמנה השם את מלכותך ו... ונפרסה. אומר המלבי"ם ייתכן מאוד שזה הגיע לאוזנם. ייתכן מאוד שזה הגיע לאוזנם של מלכי מדי ובעקבות זה הם קמו ויצאו והחליטו לכבוש כעת את בבל. כי הרי כתוב בבליליא אתקטיל בלשאצר. עוד באותו הלילה הוא נהרג. זאת אומרת שיכול להיות מאוד שהיה להם איזה חפרפרת שם שנמצא איתו במשתה והוא מיד דאג להודיע להם את זה. ואז לפי זה מה אנחנו מרוויחים? כי על בבל מזימתו להשחיתה. פירושו של דבר השם מודיע להם למדי העיר השם את רוח מלכי מדי. השם עורר את רוחם איך? אז אני יכול להסביר בפשט נתן בליבם. אבל לפי מה שעכשיו אומר המלבי"ם זה יותר מנתן בליבם. הוא עשה אות ומופת על כותל הקיר כדי לעורר אותם בזה. ועל זה גם כן אנחנו נרוויח הסבר שלכאורה כל העניין הזה של הכתיבה שם על הכותל היה מיותר. מכיוון שבבליליא אתקטיל בלשאצר. מה הנפקא מינה עכשיו שבלשאצר יראה לפני כן השם פרס את מלכותך ואותו לילה הוא כבר מת. זאת אומרת זה לא איזה שהוא גילוי שהוא יעשה איתו משהו. אז מה אם כן הייתה המטרה? אז אמת שרואים יש כמה וכמה ראיות מהרבה מקורות הרב עובדיה יש לו על זה מאמר שמוכיח מהרבה מקורות שיש לקדוש ברוך הוא עניין שהגוי יכיר את אלוקים גם רגע לפני המוות. גם אנשים שטובעים עכשיו בים סוף שרגע אחד לפני שהם טובעים הם ידעו שזה מאת השם. אה... אני יודע מה אותו השליש שאתה רואה בעיניך רגע לפני המוות הוא ראה ואז הוא מת. וכן הלאה ועוד דוגמאות רבות אפשר לראות שיש עניין וחשיבות לקודשא בריך הוא שאדם יגיע אל ההשגה אפילו רגע לפני מותו. אז באמת גם פה אני יכול להגיד הידיעה הזאת לבלשאצר שלפחות תהיה לו ידיעה גם אם עוד הוא עומד למות. אפילו רגע לפני המוות יש בזה יש חשיבות בעצם הידיעה. אבל לפי מה שהסברנו עכשיו לפי איך שהמלבי"ם מסביר זה נפלא מאוד. הידיעה פה היא לא בשבילו אלא הידיעה פה לעורר את רוח מלכי מדי. כי לפי דבריו כעת איך הם התעוררו? הם שמעו מאותו נס ופלא מה שמנא מנא תקל ופרסין הנכתב על הקיר על ידי יד שמימית אה אם ככה הם אומרים זה עכשיו זה הוראה בשבילנו לקום ולכבוש את בבל. ולכן בזה אתה רואה כיצד העיר השם את רוח מלכי מדי.