שמועה שמעתי מאת השם, וציר בגויים שלוח, התקבצו ובואו עליה וקומו למלחמה. גם זה מעין מה שמובא בעובדיה, וציר בגויים שולח שם כתוב, פה כתוב שלוח. שמועה שמעתי. אומר הנביא, שמעתי שמועה מאת השם, וציר בגויים שלוח, כביכול יש מלאך שהוא שלוח בגויים כדי שהגויים האלה ייאספו ויבואו להילחם על בוצרה ועל עריה. המלבי"ם מסביר שכאן החלק הזה הוא בעצם נבואה לעתיד. שמעתי מאת השם בנבואה שלעתיד לבוא ישלחו כל הגויים ציר ושליח כדי ללכת ולהיאסף למלחמה על אדום. מסביר המלבי"ם שלעתיד עם אדום יהיה עצום ורב מאוד, עד שכדי להילחם כנגדו יצטרכו להילחם כנגד כל ממלכת רומי, דהיינו יצטרכו להיאסף רבים על מנת להילחם כנגדם.
כי הנה קטון נתתיך בגויים, בזוי באדם. כביכול הנביא מתפלא, למה צריכים כל העמים להתקבץ? הרי קטון היית מאוד בגויים, אז איך בכלל הם שמים לב לבוא להילחם איתך? הרי היית בזוי באדם, ומי הרים אותך בכזה כבוד וברוב עם עד שצריכים כולם לבוא להילחם כנגדך? הקטון הרד"ק מסביר שזה עם מעט היו אדום. או שקטון זה הארץ שלהם שהיא לא רחבת ידיים. והוא מביא שהביאור היותר נכון זה קטון מלשון שפל ונבזה. זאת אומרת אז לא מדברים פה על משהו פיזי, מדברים כאן על איזה שהוא ביטוי יותר מהותי שמתאר את שפלותם של אדום. אז קטון נתתיך בגויים, אני אתנך קטן ונבזה בגויים.
תפלצתך השיא אותך, זדון ליבך, שוכני בחגוי הסלע, תופשי מרום גבעה. כי תגביה כנשר קינך, משם אורידך נאום השם.
משם אורידך נאום השם. תפלצתך, יש מסבירים שזה מלשון עבודה זרה, כמו שכתוב אשר עשתה מפלצת לאשרה, שזה עבודה זרה, שכל מי שרואה אותה אוחז אותו פלצות, זה הכוונה תפלצתך. כן, או שהכוונה תפלצתך פה זה מלשון פלצות ממש, שפירושו פחד, רעדה, תפלצתך השיא אותך, אימתך שהייתה מוטלת על העמים על סביבותיך, זה מה שנתן לך את גבהות הלב. תפלצתך, שהיית מעורר פלצות ואימה על הסובבים אותך, זה השיא אותך, זה זדון ליבך. זה מה שרומם את זדון ליבך שאתה הולך ומצר לאחיך יעקב. מה הביא אותך? הגאווה הזאת שהרגשת שאתה מעל כולם וכולם יראים וחרדים ממך, המורא הזה הביא אותך להיות בעל זדון לב להציק לאחיך יעקב. יונתן תרגם שתפלצתך זה טיפשותך. זה הביטוי תפלצתך.
מלבי"ם מסביר שתפלצתך זה העבודה זרה. דמות העבודה זרה שלך הביאה אותך לחשוב שאתה נמצא ברום המעלה. יש לך את העבודה זרה כביכול שהיא תסייע בידך. דבר נוסף זדון ליבך, זדון ליבך מה שאתה מכחיש בעיקרי האמונה, עד שאתה שוכני בחגוי הסלע, מקום מבוצר, גם מצד החוזק שלו כי הוא נמצא בסלע, גם מצד הגובה שלו, תופשי מרום גבעה, שנמצא במקום גבוה, אתה בטוח שאי אפשר לנצח אותך. אני נמצא במקום חזק, במקום גבוה, זה מקום שאי אפשר, מבצר שלא ניתן לבקוע אותו. על זה אומר לו, גם אם תגביה כנשר קינך, גם אם את הקן תגביה ותשים אותו במקום גבוה, וזה יהיה באחרית הימים, אומר השם, משם אורידך נאום השם, אני אשליך אותך ממקום גבוה למקום נמוך. ואז, ועל ידי זה תהיה ההשלכה מאיגרא רמא לבירא עמיקתא. זאת אומרת, השם נותן להם את הגובה כדי שמחמת הגובה ההשלכה תהיה הרבה יותר כואבת וחזקה. וזה בבחינת משגיא לגויים ויאבדם. הקדוש ברוך הוא משגיא לגויים ומרומם את הגוי, כמו שראינו אחר הדברים האלה גידל המלך אחשוורוש את המן, כי אם יזרקו את המן מקומה ראשונה, אז הבום לא יישמע טוב. מרימים אותו גבוה גבוה גבוה ואז זורקים. ואז נשמע כזה בום ששומעים אותו עד היום. יש לנו בום כזה שכל פורים אנחנו עם הבומים של פורים, עדיין זוכרים את הבום ההוא. כשמישהו עולה למעלה ונופל, הנפילה היא הרבה יותר עוצמתית. וזה מה שכתוב אגביה אותך על במותי עב, במותיו, שכן, פה המשמעות אגביה אותך במקום גבוה כדי שמשם המפלה תהיה גדולה יותר.
והייתה אדום לשמה, כל עובר עליה ישום וישרוק על כל מכותיה. כמהפכת סדום ועמורה ושכניה אמר השם, לא ישב שם איש ולא יגור בה בן אדם. מאז תהיה אדום לשמה, תהיה שממה לעולם כמהפכת סדום. כמו שסדום עד היום זה מקום שומם, כך גם כן אדום תהיה לשמה. כל עובר עליה ישום וישרוק. כל מי שעובר עליה ישום, זה מלשון אדם עומד משתומם, זה הכוונה ישום, משתומם. וישרוק, כמו שאומר המצודת דוד, דרך בני אדם לשרוק כשרואים דבר חשוב שנחרב. הטבע שבן אדם רואה משהו אז הוא שורק בפיו לאות תדהמה. היום זה אולי פחות מצוי, אבל מי שזוכר לפני 30 שנה זה היה מאוד מצוי, לפעמים אפילו מוסיפים איזה יא מאמיה או משהו מעין זה, לבטא איזה התפעלות ממשהו, איזה בהלה ופחד מאיזה שהוא דבר לא לא טבעי. אז כל העובר עליה ישום וישרוק, זה ביטוי שמופיע המון פעמים בנביא, עניין השריקה כביטוי לתדהמה. ישום וישרוק על כל מכותיה, על כל המכות שהוא יראה שהשם עשה לאדום. לא ישב שם איש ולא יגור בה בן אדם. והמלבי"ם כבר לעיל הסביר מה הכוונה איש ומה הכוונה בן אדם ולמה כפילות העניין.
הנה כאריה יעלה מגאון הירדן אל נווה איתן, כי ארגיעה אריצנו מעליה, ומי בחור אליה אפקוד, כי מי כמוני ומי יעידני ומי זה רועה אשר יעמוד לפניי. הנה כאריה יעלה מגאון הירדן. גאון הירדן זה מקום של אריות. ואומר לך, האויב יעלה כאריה מגאון הירדן אל נווה איתן. הוא מתאר, מסביר המלבי"ם, כמשל את עיר ממלכת אדום שהיא כמו נווה צאן, מקום מרבץ לצאן. ויבוא על נווה הצאן אריה טורף. אז כל הצאן שהיו רגועות להם שמה, יושבות להם ורובצות בנחת, תופסות שמש, פתאום מגיע אריה ומתחיל לטרוף את הצאן. מאיפה? מגאון הירדן ששם אמרנו, שם נמצאים אריות אבירים. מה שבעצם אומר שיבוא מלך אדיר, מלך חזק, כדי לכבוש את אדום כאשר אדום תהיה רגועה, כאשר אדום תהיה במצב שבו היא יושבת לה בנחת בנווה הצאן.
כי ארגיעה אריצנו מעליה. אומר השם, אז אני הרצתי את האריה לרגע להסתלק מן הנווה. פירוש הדבר, שהגם שנדמה לנו שכעת האריה בא והוא מכסה הכל, אומר השם לא, תהיה תקופה של רגע, רגיעה. תהיה תקופה שהאריה יסתלק משם, ארגיעה אריצנו מעליה. זאת אומרת האריה ישוב למקומו לזמן מועט, ולאחר מכן ומי בחור אליה אפקוד, השם ישוב ויפקוד על אותו הנווה כל בחור. מה זה בחור? כמו שכתוב ובחוריו על מה שעל חיל פרעה, כן? כל רכב בחור. בחור הכוונה היא אלה המיוחדים למלחמה, כל הגיבורים הנלחמים. ועל זה ראינו לעיל וציר בגויים שולח. זאת אומרת, תהיה מכה לאדום, אבל אז היא עדיין לא תחוצל, האויב יעזוב ולאחר מכן יחזור שוב. כי מי כמוני, אומר השם, מי כמוני שאני פוקד עליהם בחורים למלחמה, אז אם אני אפקוד, מי כמוני ומי יעידני? פירושו של דבר, מי כמוני, מי יכול לעמוד כנגדי? ואי אפשר שיתבעו אותי במשפט לפני שופטי ארץ, כי מי יעידני? מי יעידני הכוונה יזמין אותי לדין, יזמין אותי למשפט. ומה תגיד, הרועה הוא זה שיציל את הצאן מפני האריות או הבחורים או איך שנגדיר אותם שבאו כנגדם? אומר הרי הרועה אין לו כוח, כי מי זה רועה אשר יעמוד לפניי? מי זה הרועה אשר יעמוד לפני השם ויבוא להילחם כנגד השם? אומר הרי אני הוא זה ששלחתי את האריות, אני הוא זה ששלחתי את הבחורים כדי לכבוש את אדום. אז האם יש מישהו שיכול לעמוד כנגד השם?
לכן שמעו עצת השם אשר יעץ אל אדום ומחשבותיו אשר חשב אל יושבי תימן, אם לא יסחבום צעירי הצאן, אם לא ישים עליהם נווהם. לכן שמעו עצת השם אשר יעץ על אדום. תשמעו את מה שהקדוש ברוך הוא מייעץ כנגד אדום. מחשבותיו אשר חשב אל יושבי תימן, הכוונה על יושבי תימן, כנגד יושבי תימן. שהסברנו שאו שהכוונה ארץ דרום או שהכוונה היא לתימן בנו של אליפז שהוא מעמי אדום. אומר להם, אם לא יסחבום צעירי הצאן. אם לא זה תמיד לשון של שבועה. נשבע השם צבאות אם לא כאשר דימיתי כן הייתה, אם לא זה לשון שבועה. יסחבום צעירי הצאן, כמו שכתוב סחוב והשלך, ירמסו אותם. ומי אלה צעירי הצאן? זה עם ישראל. עם ישראל שעד עכשיו היו צעירים והיו חלשים כנגד האומות, יסחבום צעירי הצאן. ואומר גם כן כנגד אדום, שעשיו הגדול וכתוב ורב יעבוד צעיר. אומר המדרש, צעירי הצאן אלו בני בניה של רחל, ללמדך שאין עשיו נופל אלא ביד זרעה של רחל. יוסף ובנימין היו צעירי השבטים. אז צעירי הצאן, שיוסף ובנימין הם הצעירים, הם אשר יסחבום וישים עליהם נווהם. תרגום יונתן, אם לא יגררום ויקטלון תקיפי עמא, יהרגו אותם את גדולי העם. אם לא ישים עליהם נווהם, ישים זה לשון שממה. השם יעשה שנווהם, בתיהם, יהיו שוממים עליהם.
מסביר המלבי"ם שיש הבדל בין עצה לבין מחשבות. שמעו עצת השם אשר יעץ אל אדום ומחשבותיו אשר חשב אל יושבי תימן. עצה אשר יעץ ומחשבותיו אשר חשב. אומר המלבי"ם מה ההבדל ביניהם? עצה זה התכלית הנרצה אצלו. מה זה עצה? עצה זה הקו התחתון. זה מה התכלית, מה מה התוצאה. ולעומת זאת המחשבות אלה הם האמצעים שהקדוש ברוך הוא שוקל בהם להביא אל התוצאה, אל מה שנקרא הוצאה לפועל, אל העצה. אז המחשבות זה המהלך והעצה זה התוצאה. על אדום הוא אומר לך, הקדוש ברוך הוא יעץ את הגזירה כדי להשיג את התכלית. ועל ארץ תימן שהיא תחת ממשלתה של אדום, היא זאת שתהיה בבחינת האמצעים להגיע אל התכלית. מסביר המלבי"ם, אם לא יסחבום, הרי ראינו קודם שמדברים כאן על אריות, שהקדוש ברוך הוא אמר כאריה יעלה מגאון הירדן. אז האריות הללו יסחבו ויגררו אותם, ואת מי? את צעירי הצאן של הנווה, נווה איתן. לפי איך שהסביר הרד"ק, צעירי הצאן זה עם ישראל, שהם אלה שיסחבו ויגררו את אדום. לעומת זאת לפי איך שמבאר המלבי"ם, צעירי הצאן הכוונה זה אלה שיגררו מאדום על ידי האריות. האריות יסחבו את צעירי הצאן של אדום, כי הרי אם המשלנו קודם את אדום לצאן הרובצת לה בנחת במרבץ הצאן, כעת באים האריות וסוחבים את צעירי הצאן. הם סוחבים אותם וגוררים אותם, ואז אותו מקום, אחרי זה שהיה נווה, נווה הצאן, יהיה נווה שממה. כלל לא יהיה ראוי למרבץ הצאן, המקום הזה יהפוך להיות להרי חורבן. רש"י מסביר שצעירי הצאן הכוונה בזויי האומות. חז"ל דורשים שזה פרס, שפרס הוא הצעיר שבבני יפת.
מקול נפלם רעשה הארץ, צעקה בים סוף נשמע קולה. מקול נפלם רעשה הארץ, הכוונה הנפילה שלהם תהיה כזאת עוצמתית שהארץ תרעד מקול נפלם. צעקה, רעשה הארץ, צעקה בים סוף. מה זה צעקה בים סוף? מסביר המלבי"ם, שתהיה צעקה גדולה שבים סוף נשמע קולה. פירושו של דבר, הפעם האחרונה ששמענו כזאת זעקה נוראה הייתה בים סוף. אז רוצים להגיד לך מקום שהיה בו צעקה אדירה, זה ים סוף. אז הוא אומר לך, יהיה פה צעקה, צעקת ים סוף. כמו שהיה שם בים סוף, נשמע קולה.
הנה כנשר יעלה וידאה ויפרוש כנפיו על בוצרה, והיה לב גיבורי אדום ביום ההוא כלב אישה מצרה. עכשיו הוא יתאר מי זה הנווה איתן שהזכרנו לעיל, שהוא מקום מרבץ הצאן. הוא אומר לך זה בוצרה, שזה המקום של ראש ממלכת אדום. לשם האויב יגיע וידאה כנשר, יגיע במהירות גדולה ויפרוש כנפיו על בוצרה כדי להחריב אותה. ואז, אתה חושב שגיבורי אדום יחזירו מלחמה שערה? הוא אומר לך לא, לב גיבורי אדום יהיה כלב אישה מצרה, הם יהיו חלשים ורפויי כוח.
על מי כאן מדובר? אומר המלבי"ם, כבר ביאר האברבנאל בספריו בראיות מוכיחות, שרומי היא עיר בצרה הנזכר בנביאים. מדברים על רומי, ובעלי בריתה ואמונתה הם אדום שעליהם ניבאו החוזים. אז שמדברים על בצרה, בוצרה, זה רומי. אדום זה כלל עמי אדום כמו שאמרנו. והם יילחמו באחרית הימים, שימו לב עם מי, עם בני ישמעאל. וזה מלחמת גוג ומגוג שניבא יחזקאל. ומי שירצה יוכל לשמוע, יש לנו על זה שיעורים גם בקול הלשון, גם באתר שלנו, על המלחמה של גוג ומגוג. יש שמה סדרה של שיעורים גם מספר יחזקאל ומעוד מקורות שבהם אנחנו מוצאים ביטוי למלחמת גוג ומגוג. ושמה המלבי"ם מתאר את כל מה שעתיד להיות, והוא מסביר שהמלחמה בעצם תהיה, כמו שמביא האברבנאל, מלחמה של בני ישמעאל כנגד בני אדום. והדבר הזה כבר מתחיל להיות לעינינו בפועל. יש לנו פיצוצים באירופה בכל מקום, חיים בפחד היום מפני המחבלים. אין להם הרבה מה לעשות מכיוון שבתוכם כבר הם הכניסו לתוכם גייס חמישי, מיליונים של מחבלים מוסלמים, שרק בגלל הפוליטיקלי קורקט הם לא מרשים לעצמם להוציא אותם או בעצם להבהיר מי אלה כוחות הרשע, מי אלה הרשעים והמחבלים והמסוכנים. חס ושלום, האנשים המוסלמים הם אנשים טובים, רק במקרה יש כאלה ובכל מקום יש אנשים שהם בעייתיים. ותמיד כאשר מר אובמה, זכותו תגן עליו, מזכיר פיגוע שהיה באיזה שהוא מקום, אף פעם הוא לא מזכיר אסלאם. אין, הפיגוע לא קשור לאסלאם, אין קשר לאסלאם. תמיד אלה הם טרוריסטים. פוליטיקלי קורקט, אין אסלאם, האסלאם לא עושה שום דבר, הוא בסדר, הוא הוא ממש הוא הוא כלב אה אה כלב מחמד, הוא ממש לא רוטוויילר והוא בסדר. אין איתו שום בעיות. ולאט לאט הם הם הם עוד ישנים. לאט לאט עד שתגיע הזמן של מלחמת גוג ומגוג, שהם מתוכם יקומו, ואז אנחנו נראה את המלחמה של ישמעאל באדום, שזוהי מלחמת גוג ומגוג. וכבר אמר מי שאמר, שאמנם לא כל המוסלמים הם טרוריסטים, אבל מעניין מאוד שכל הטרוריסטים הם מוסלמים.
כן, טוב, על כל פנים, ואם כן, אומר המלבי"ם, לאחר מכן, כאשר תהיה מלחמת גוג ומגוג שעליה ניבא יחזקאל, שזה בני ישמעאל עם בני אדום, לאחר מכן תוחרב בוצרה ונפלו כל עוזריה והבאים בדתה ובריתה ואמונתה. ובעצם מדברים כאן על סוג של חורבן, חורבן לדת הנוצרית, שהדת הנוצרית היא בעצם דת שיש בה משום הכפירה כיוון שהיא עוסקת בשילוש הטמא שנותן כוח אלוהי לבשר ודם.
לדמשק בושו חמת וארפד כי שמועה רעה שמעו נמוגו בים דאגה השקט לא יוכל. כפי שאמרנו, הפרק שלנו עוסק בנבואות על כמה וכמה מן האומות. כעת הנביא הולך ומתנבא על דמשק. היינו נבואה על עמון, ראינו נבואה על אדום, עכשיו יש כאן נבואה על דמשק. לדמשק, בושו חמת וארפד. חמת וארפד הם ממלכות ארם. דמשק זה ראש המלכות. בושו חמת וארפד כי שמועה רעה שמעו. ולכן נמוגו בים דאגה. מה הפירוש נמוגו בים דאגה? מסביר המלבי"ם, שהוא מתאר כאן את הדאגה שהדאגה היא היא כמו איזה דבר מופשט, כמו כמו ים סוער. ים סוער שלא יוכל השקט. הדאגה תהיה כל כך סוערת בתוכם עד שהם נמוגו בתוך הים של הדאגה. הם כמו קיבלו פחד אדיר בים הדאגה. הדאגה כמו ים סוער בקרבם. לעומת זאת המצודת דוד מסביר שהנמוגו בים דאגה, הוא מביא משל מההולך בים אשר בליבו דאגה. אז נמוגו, הם ימסו כמו אה כמו הם יפחדו או נמוגו כמו מוג לב, כמו ההולך בים. נמוגו כהולך בים אשר בליבו דאגה. זה הכוונה נמוגו בים דאגה. כמו ההולך בים אשר בליבו דאגה, כך יהיה להם פחד ודאגה. לעומת זאת לפי המלבי"ם שאנחנו מסבירים שהלב שלהם יהיה כמו ים של דאגות, אז הנמוגו זה הכוונה נמס. ליבם יימס מים הדאגות אשר יהיה בתוכו.
רפתה דמשק הפנתה לנוס ורטט החזיקה צרה וחבלים אחזתה כיולדה. רפתה דמשק הפנתה לנוס. רפתה, הוא מתאר את השמועה הרעה שהם שמעו. מה השמועה הרעה? שרפתה דמשק והפנתה לנוס. כעת היא נסה מפני האויב. אבל היא לא יכולה לנוס. ומדוע? מכיוון שרטט החזיקה. רטט החזיק אותה. מה זה רטט? אומר המלבי"ם, זה חלישת פרקי הרגליים. רגליו נקשן דא לדא, זה מדבר על מצב שהרגליים רוטטות, הרגליים רועדות. והמלבי"ם אומר שזה מלשון ירט הדרך לנגדי. העיכוב, העיכוב מללכת בדרך, זה הביטוי של רטט וזה הביטוי של ירט. אז הוא מתאר כאן שהיא תרצה, דמשק תרצה לנוס ולברוח, אבל יאחזו אותה צרה וחבלים כיולדה. כמו אישה יולדת שאז הצרה והחבלים לא נותנים לה את האפשרות לזוז, אלא רק כורעת במקומה מתוך כאב. אומר המלבי"ם, ולא בכדי הוא ממשיל אותה ליולדה, מכיוון שתמיד כאשר אנחנו רוצים לתאר עיר שנכבשת, ממשילים אותה כיולדה. כי כמו שהיולדה מוציאה העצמים אשר בבטנה, היא מוציאה תינוק, כך גם כן כאשר העיר נכבשת, מה קורה? נפתחת העיר, דהיינו נופלת החומה, והעם אשר בתוכה יוצאים. הכוונה לוקחים אותם כשבויים, שוללים שלל, מכים בהם. אז אם כן, הבקיעות החומה היא כמו הבקיעות בטן האישה היולדת. זה מה שהוא אומר, צרה וחבלים אחזתה כיולדה.
איך לא עוזבה עיר תהילה קרית משושי. יש כאן שני ביאורים שמביאים המפרשים איך להסביר את האיך לא עוזבה עיר תהילה. הביאור הראשון אומר הרד"ק, איך לא עוזבה הכוונה איך לא עוזבה מלהילחם בה. פירושו של דבר, דמשק מתפלאת כשהיא רואה את האנשים שלה נסים מפני האויב, היא אומרת איך הם לא הניחו לדמשק? הרי דמשק עיר תהילה, היא קרית משוש. איך לא עזבו אותה מלהחריב אותה? הם היו בטוחים שאת דמשק יניחו, כיוון שדמשק הייתה קריה משובחת. וכידוע שתמיד כאשר האויב רואה איזושהי עיר שיפה ומשובחת, אין לו עניין להשמיד אותה, אלא אדרבה, הוא יילחם כנגדה וישמור עליה, כיוון שהאויב רוצה באותה העיר. ואילו כאן הוא אומר, איך לא עוזבה עיר התהילה? הם לא עזבו אותה מלהילחם בה והרסו אותה. המלבי"ם מסביר, וזה האמת היא גם פירוש נוסף שמופיע ברד"ק וגם ברש"י, שאיך לא עוזבה, עוזבה זה מלשון מעזיבה. מה זה מעזיבה? מעזיבה זה הטיח שהיו שמים ומחזקים בחומה, חיזוק החומה. ויעזבו את ירושלים עד החומה, כן? כעזובת החורש והאמיר, אם עזוב תעזוב, כן? אז אם כן, הביטוי כאן של עזובה זה מלשון חיזוק העיר על ידי חומר וכדומה. אז הוא אומר, איך לא עוזבה ונתחזקה עיר התהילה? הרי העיר הזאת שהייתה מהוללת מצד הכבוד שלה והמעלה שלה, היה ראוי שכמו יעזבו את העיר בחומה, הכוונה יעשו לה חומות בצורות שיבצרו אותה ולא יתנו לה ליפול בקלות. הרי העיר הזאת היא קרית משושי, עיר בצורה, עיר מלאה משוש. האנשים שמה הם אנשים לא עצבים ומדוכאים. כבר דיברנו על זה בעבר, שכאשר אנשים הם מדוכאים, אז לאף אחד אין חשק לצאת להילחם. אבל כאשר האנשים הם אנשים ששים ושמחים, אז ישמחו לקראת נשק, אומר המלבי"ם. דהיינו, הם הולכים בשמחה להילחם. אז איך תהילת קרית משושי לא הלך אף אחד להילחם ולהגן עליה?
לכן יפלו בחוריה ברחובותיה וכל אנשי המלחמה ידמו ביום ההוא נאום השם צבאות. לכן, זה לשון שבועה. יפלו בחוריה ברחובותיה. האמת, מי שמסתובב היום בדמשק יכול להבין את זה היטב. את יפלו בחוריה ברחובותיה, כבר כמה וכמה מאות אלפים שם נופלים בחוריה ברחובותיה. וכל אנשי המלחמה ידמו ביום ההוא. כל אנשי המלחמה ידמו זה מלשון דממה או מלשון חורבה, כן? כל עיר שהיא חרבה זה נקרא ידמו. ואומר אומר רש"י שזה קשור גם כן לעניין הדממה, כי הה בהא תליא. מקום שהוא חרב הוא גם דומם. ומקום שהוא בנוי אז הוא שוקק חיים. המקום שהוא חרב הוא דומם. הרד"ק מסביר שידמו זה מלשון ייכרתו, כן? השם הדימנו. ועוד מקורות לביטוי הזה, כך מסביר הרד"ק. המלבי"ם מסביר שהשם כאן אומר, עונה תשובה לשאלה איך לא עוזבה עיר תהילה, תהילת קרית משושי, איך יכול להיות שלא חיזקו את חומותיה, איך היא לא נתחזקה להילחם? הוא אומר לך, אתה יודע למה? מכיוון שבחוריה ברחובותיה יפלו. הבחורים נפלו ברחובותיה לא בשדה המערכה, הם לא יצאו להילחם כלל. כל אנשי המלחמה ידמו, ייכרתו, לא עשו חיל. ועל ידי זה, והצתי אש בחומות דמשק ואכלה ארמונות בן הדד. והצתי אש בחומות דמשק, אש תהיה בוערת שם, ותאכל את ארמונות של בן הדד, שזה בית המלך. בן הדד זה היה שם מלך ארם בזמן שהיא נחרבה על ידי נבוכדנאצר. רצין זה היה שם המלך שהיא נחרבה בזמנו של סנחריב. לכן הוא מזכיר כאן את ארמונות בן הדד. ומי שירצה יכול לראות את זה גם בזמננו, אסד זורק פצצות של חביות בוערות על בניינים, כן? זה זה הפצצות, כנראה שאולי אין מספיק חומרי נפץ, אז הוא זורק חביות בוערות, חביות נפט בוערות על בניינים. אז והצתי אש בחומות דמשק, רואים את האש שמה, היא חוגגת בחומות דמשק ואוכלת ארמונות בן הדד.
לקדר ולממלכות חצור אשר הכה נבוכדראצר מלך בבל, כה אמר השם קומו עלו אל קדר ושדדו את בני קדם. לקדר ולממלכות חצור, הפרק שלנו עוסק בכמה אומות. עכשיו סיימנו לעסוק בדמשק, כעת הוא ידבר על קדר ועל ממלכות חצור. גם אותם הכה נבוכדראצר מלך בבל. כה אמר השם קומו עלו אל קדר ושדדו את בני קדם. נשים לב, את כל האומות האחרות גם כן הכה נבוכדראצר, ועם כל זה זה לא מוזכר שם. מוזכרת מפלתם, לא מוזכר מי הפיל אותם. רק פה מוזכר אשר הכה נבוכדראצר מלך בבל. הרד"ק שואל את השאלה הזאת, והרד"ק מסביר שמכיוון ששאר האומות לקו פעם על ידי זה ופעם על ידי זה, אז הוא לא מזכיר שם. לעומת זאת אצלנו, קדר לקתה רק על ידי נבוכדראצר. היא לא לקתה, לקתה בהזדמנות נוספת על ידי עמים אחרים. לדוגמה, אדום ומואב ובני עמון וארם, אומר הרד"ק, הם לקו בעבר גם על ידי ישראל, כמו שראינו שדוד נלחם כנגדם ועוד. אבל קדר וממלכות חצור לא ראינו שלקו אלא על ידי נבוכדראצר. ולכן כתוב אשר הכה נבוכדראצר. נשים לב שכתוב נבוכדראצר, אבל יש הכתיב הוא עם ו', נבוכדראצור. אומר שייתכן מאוד שהיה נקרא גם כך וגם כך, ולכן זה כתוב הן בצורה הזאת והן בצורה הזאת. והרד"ק כידוע שיטתו תמיד שיש קרי וכתיב, מכיוון שגם הכתיב זה היה דרך שבה היו קוראים את אותו דבר או השם של אותו דבר או השם של אותו אדם, ולכן גם בכתיב יש להתייחס ולא רק לקרי, לפי דעתו של הרד"ק. ושדדו את בני קדם. בני קדם, אומר הרד"ק, הוא גם כן מבני ישמעאל, כמו קדר. כך כתוב בתורה, יטור נפיש וקדמה. תרגום יונתן, בני מדינחא. הכוונה אלה שיושבים במזרח, ואלה בני קדר שהם באמת שוכנים במזרח. והקדר הללו הם היו שוכני אוהלים, ואותם מכה נבוכדראצר.
אהליהם וצאנם יקחו, יריעותיהם וכל כליהם וגמליהם ישאו להם, וקראו עליהם מגור מסביב. תוך כדי הדברים הוא אומר, הרי הם שוכני אוהלים. וכאשר שוכני האוהלים מרגישים שהאויב בא, הם לא חייבים להישאר במקום. הוא אורז את האוהל ונוסע למקום אחר. כמו דרך שוכני האוהלים, שהם אף פעם לא ניתנים למיגור, כיוון שתמיד כשהם מרגישים שהאויב מגיע, הם בורחים ומשנים את מקומם. זה מה שהוא אומר, הרי בני קדם, אהליהם וצאנם יקחו, ואת יריעותיהם ואת כל כליהם וגמליהם ישאו להם. את כל מה שלהם מכאן למקום אחר. וקראו עליהם מגור מסביב. דהיינו, הם קוראים ומכריזים שיש מגור מסביב, ועל ידי זה כולם ינוסו ולא יישארו במקום. נוסו נודו מאוד העמיקו לשבת יושבי חצור נאום השם, כי יעץ עליכם נבוכדראצר מלך בבל עצה וחשב עליכם מחשבה. לפי זה הנביא מייעץ להם ואומר להם בשם השם, לא מספיק מה שאתם לוקחים את האוהליכם למקום אחר. הוא אומר להם, נוסו נודו מאוד העמיקו לשבת. דהיינו, תתרחקו למקום רחוק ביותר, למקום עמוק ביותר, העמיקו לשבת, ששם אף אדם לא ידע היכן מקומכם. והסיבה היא, כי יעץ עליכם נבוכדראצר מלך בבל עצה, וגם חשב עליכם מחשבה.
קומו עלו אל גוי שליו יושב לבטח נאום השם, לא דלתיים ולא בריח לו, בדד ישכונו. כעת הוא אומר אל נבוכדנאצר, קומו עלו אל גוי שליו, אומר המלבי"ם. אתם לא צריכים לחפש איפה הוא נמצא, מכיוון שהוא שליו, יושב לבטח ובכלל לא חושב לברוח. אתם גם לא צריכים להילחם על המבצרים, מכיוון שלא דלתיים לו ולא בריח. אין לו מבצרים, אין לו דלתיים ואין לו בריח. וגם אתם לא צריכים לחשוש שמא יהיה להם שכנים שיבואו לעזרתם, מכיוון שבדד ישכונו. בדד ישכונו, זאת אומרת הם בודדים, אין להם שכנים עימהם, כך שלמעשה לא יהיה מי שיבוא לעזור להם. אז נבוכדראצר כעת כמו מוזמן לקחת את ארצם בהליכה, מבלי שום מאמץ ומבלי שום מלחמה. נשים לב, כתוב אל גוי שליו יושב לבטח. אומר המלבי"ם, שליו זה תמיד מבטא את השלווה הפנימית. זאת אומרת שאין איזה שהוא מרד בעם, אין חילוקי דעות. יושב לבטח זה מבטא את הביטחון מהאויב החיצון, שאנחנו לא חוששים מאויבים מבחוץ, ועל זה אנחנו מגדירים יושב לבטח. אז הגוי הזה הוא גם שליו ממלחמה פנימית וגם יושב לבטח מאויב מן החוץ. אז אם כן, הוא בוודאי לא מוכן לקרב. תוכלו לבוא ולקחת אותו מבלי שום מאמץ.
והיו גמליהם לבז והמון מקניהם לשלל, וזריתי לכל רוח קצוצי פאה, ומכל עבריו אביא את אידם נאום השם. והיו גמליהם לבז. הם היו מבני ישמעאל, אומר המלבי"ם. ומבני ישמעאל הרי קצצו עורלתם, דהיינו הם היו נימולים. ולכן הוא אומר, וזריתי לכל רוח קצוצי פאה. מה זה קצוצי פאה? זה ביטוי שכבר ראינו אותו לעיל. קצוצי פאה, יש שמסבירים הכוונה מולים. כמו שהסברתי עכשיו, שהם היו קוצצים את פאת גופם, הכוונה היא את עורלתם, כי מדובר בישמעאלים, בבני ישמעאל. אז הוא לא רצה לקרוא להם מולים, כי מולים זה ביטוי של כבוד למי שגם כן מסיר את עורלתו ועושה פריעה כעם ישראל. אבל כיוון שהם מילתם חסרה, אז הוא לא מכנה אותם מולים, הוא קורא להם קצוצי פאה. כאלה שקצצו פאת גופם, הכוונה היא שמלו את עצמם. יש הסבר נוסף, וזריתי לכל רוח קצוצי פאה. אני אזרה אותם לכל רוח שנמצאת בקצוות ובפאות הארץ. זה הכוונה קצוצי פאה. קצוצי מלשון קצה, אני אזרה אותם לכל קצוות תבל. אז לכל רוח קצוצי פאה, הכוונה לכל רוח הנמצאת בכל קצה של פאת הארץ, של פאת העולם. המלבי"ם מסביר, כתוב כאן והיו גמליהם לבז והמון מקניהם לשלל. אומר המלבי"ם, השלל זה מה שנשאר כהפקר אחרי המלחמה. וזה הביטוי לשלול שלל, באים לקחת ולאסוף את מה שהותיר האויב. לעומת זאת, הבז זה מה שאנשי החיל בוזזים תוך כדי הקרב, כל אחד בוזז איש לו. אז גמליהם יהיו לבז, כל אחד יבוא ויבוזוז את גמליהם. והמון מקניהם, שזה מה שנקרא עוד פרטים רבים, זה יהיה לאחר מכן, בשלב השני, לשלל, כאשר יבואו לשלול שלל את מה שהופקר בעת המלחמה. הגמלים, את זה האויבים יבוזו, כי הם ירצו לקחת מהאויב את הגמלים שלא יהיה לו באיזה דרך לברוח. כיוון שעל ידי הגמלים הם יוכלו לברוח, אז לכן כבר בתחילה את גמליהם, אומר השם, יהיו לבז, אני אתן לבז. ויתר המון המקנה, את זה אין להם דחיפות לקחת מיידית, את זה הוא ייקח לאחר מכן כשלל בתום המלחמה.
והייתה חצור למעון תנים שממה עד עולם, לא ישב שם איש ולא יגור בה בן אדם. חצור תהיה למעון תנים. מעון הכוונה מדור, כמו מעונתה הייתה לנו. למעון תנים, תנים המצודות אומר שזה מין נחש. יש כאלה שרוצים להגיד שזה התן המוכר לנו היום, יש בזה דעות מה הם התנים המוזכרים שם. ומציאות היא גם שבדרך כלל גם נחשים וגם תנים יש במקומות ששמה אין אנשים, מקום שהוא שומם.
אשר היה דבר השם אל ירמיהו הנביא אל עילם בראשית מלכות צדקיהו מלך יהודה לאמור. הפרק שלנו ממשיך ומביא עוד נבואה שעוסקת בעוד אחת מן האומות שיש התייחסות כלפיהם בדבר השם. דבר השם היה אל ירמיהו הנביא אל עילם, וזה היה בתקופה של ראשית מלכות צדקיהו מלך יהודה. חז"ל אומרים, עילם עזרו את הכשדים ובאו איתם כדי להרע לישראל. לכן גם הם ישתו את הכוס, כוס התרעלה. ועילם זה נקראת מלכות מדי. מוכרת לנו כמדי ופרס ממגילת אסתר, זה עילם.
כה אמר השם צבאות הנני שובר את קשת עילם ראשית גבורתם. כה אמר השם צבאות, הנני שובר את קשת עילם. למה ביחס לעילם הוא מתבטא בביטוי של קשת? אז ההבנה הפשוטה היא, קשת עילם הכוונה חוזקם, תוקפם של עילם. כמו שהגיבור כשיש לו קשת בידו, אז זה נותן לו תוקף ועוצמה. אז אני שובר את קשת עילם, הכוונה היא אני מבטל את עוצמתם. אבל המלבי"ם אומר שעיקר המלחמה של עילם היה בקשת, הם היו ידועים כמומחי מושכי בקשת. וכיוון שרצה לומר שתתבטל כוחם וגבורתם, אז באותה נקודה שבה הגבורה שלהם באה לידי ביטוי, בקשת, הוא אומר אני שובר את קשת עילם, שהיא ראשית גבורתם. זה מבחר גבורתם של בני עילם, המשיכה בקשת.
והבאתי אל עילם ארבע רוחות מארבע קצות השמים וזריתים לכל הרוחות האלה, ולא יהיה הגוי אשר לא יבוא שם נדחי עילם. אומר השם, אני הבאתי אל עילם ארבע רוחות מארבע קצות השמים. כאילו ארבע רוחות יכו אותם, והארבע רוחות הללו יזרו אותם, כל רוח מזרה אותם לרוח שכנגדה. אז אם באה רוח מדרום, היא מזרה אותם לצפון. אם באה רוח מצפון, היא זורקת אותם לדרום. מן המזרח למערב, מן המערב למזרח. כל רוח זורקת אותם שכנגדה, ועל ידי זה הם יהיו מפוזרים בכל ארבע רוחות. לכן ארבע רוחות מארבע קצות השמים, וזריתים לכל הרוחות האלה. ועל ידי זה יהיו מפוזרים בכל מקום. ארבע רוחות, אומר התרגום יונתן, זה ארבעה מלכוון. זאת אומרת, לא רק משל יש כאן, יש פה גם נמשל, שהארבע רוחות פירושו ארבעה מלכים. ואין ביטוי שאדם מתבטא בו, כן, במקורותינו, שלא שלא מוצאים לו מקור. אז תראו, היום אנשים רוצים להגיד למישהו שיתפזר בדרך ביזיון, אומרים שילך לכל הרוחות. וזריתים לכל הרוחות. כך לשון הכתוב, וזריתים לכל הרוחות האלה. זה ביטוי שהוא קללה, אז לכן רצוי לא לא להשתמש בו.
והחתתי את עילם לפני אויביהם ולפני מבקשי נפשם, והבאתי עליהם רעה את חרון אפי נאום השם, ושילחתי אחריהם את החרב עד כלותי אותם. והחתתי את עילם לפני אויביהם. והחתתי זה מלשון חיתת, זה מלשון שבר, אל תירא ואל תחת. והחתתי את עילם לפני אויביהם, אני אשבור את עילם, את ארץ עילם, מדינת עילם, לפני אויביהם ולפני מבקשי נפשם. אלה שמבקשים את נפשם ישיגו אותם. והבאתי עליהם רעה את חרון אפי נאום השם, ושילחתי אחריהם את החרב עד כדי כליה.
ושמתי כסאי בעילם והאבדתי משם מלך ושרים נאום השם. ושמתי כסאי, רש"י מסביר, המצור שלי, זה הכוונה כסאי. במה בא לידי ביטוי ושמתי כסאי? שהשם יעשה מצור מסביב לעילם. הרד"ק מסביר, ושמתי כסאי בעילם, היות ואני אאביד ממנה מלך ושרים, לכולם יהיה ברור שהישועה מאת השם, שהקדוש ברוך הוא גלגל את הכל. זה ושמתי כסאי בעילם, מדבר על התקופה הזאת. והיה באחרית הימים אשיב את שבות עילם נאום השם. באחרית הימים, מסביר המצודת דוד, שאין הכוונה אחרית הימים ביאת המשיח, אלא הכוונה אחרי זמן רב. זה הכוונה באחרית הימים. אני אשיב לארצם את השבי של עילם, ואז יחזרו למצב הקודם שלהם.