הדבר אשר דיבר השם אל ירמיהו הנביא לבוא נבוכדראצר מלך בבל להכות את ארץ מצרים. כעת כמו שפתחנו יש נבואה שנייה והנבואה השנייה היא דבר אשר דיבר השם אל ירמיהו הנביא שהנבואה הזאת מבשרת לבוא נבוכדראצר מלך בבל להכות את ארץ מצרים. כמו שהסברנו קודם הנבואה הראשונה מדברת על מצב שבו מלך מצרים הולך לבבל בכרכמיש על נהר פרת שם הייתה מפלתו כעת הוא מתאר שהמכה השנייה תהיה בשנת 27 למולכו והדבר הזה היה כאשר מלך מצרים הוכה שנית על ידי נבוכדנצר שבא למצרים על מנת להכות אותו.
הגידו במצרים והשמיעו במגדול והשמיעו בנוף ובתחפנחס אמרו התייצב והכן לך כי אכלה חרב סביביך. הגידו במצרים אומר הרד"ק בהתחלה הוא מדבר באופן כללי על מצרים לאחר מכן הוא עובר לדבר על הפרטים שאלה ערים שבתוך מצרים. מגדול זה מוזכר בתורה בין מגדול ובין הים נוף ובתחפנחס אלה ערי הממלכה של פרעה. המלבי"ם מסביר שבהתחלה הבשורה הזאת תהיה במצרים שנבוכדנצר מגיע אחרי זה יכריזו במגדול ובנוף שהם ערי המבצר מודיעים להם מה שנקרא תכינו נשק כיוון שהאויב כאן אז מתחילים לחמש את ערי המבצר וההכרזה הזאת נועדה לומר להם הכן לך כי אכלה חרב סביביך פירושו של דבר תתכוננו להילחם כנגד האויבים אל תצאו להילחם כי כבר אכלה חרב סביביך על כל פנים תתכוננו במקומכם להדוף את ההתקפות.
מדוע נסחף אביריך לא עמד כי השם הדפו. מדוע נסחף אביריך רש"י מסביר נשטפו והחליקו גיבוריך כמו מטר סוחף כמו נסתחפה שדהו זה ביאור אחד יש ביאור נוסף לביטוי נסחף שזה לשון כיליון כך מסביר מנחם שמטר סוחף הכוונה מטר המכלה. דונש פותר את זה מלשון מטר סוחף כמו מטר סועף כמו מסעף פארה במערצה שהכוונה שם עוקר אז מטר סוחף זה מטר עוקר. ואם כן הוא שואל אותו מדוע נסחף אביריך ולא עמד איך מה קרה? התשובה היא השם הדפו פירושו של דבר כמו מטר סוחף סחף אותו כיוון שהכל היה כאן מאת השם ולכן נשטפו הגיבורים לא היו מסוגלים לעמוד במלחמה בערי המבצר כיוון שמיד השם הם נמסרו ביד נבוכדראצר.
הרבה כושל גם נפל איש אל רעהו ויאמרו קומה ונשובה אל עמנו ואל ארץ מולדתנו מפני חרב היונה. השם הרבה כושל ועל ידי המכשול נפלו איש אל רעהו נעשתה מלחמה פנימית כמו שאמרנו קודם כל אחד הכשיל את חברו ועל ידי זה גם אלה שבאו לעזור להם ברחו כל אחד אל מקומו ויאמרו קומה ונשובה אל עמנו כי כמו שאמרנו כאשר יש צבא כושל או אומה כושלת אף אחד לא מעוניין להסתפח אליו והיות והרבה כושל אז ממילא הם כולם אומרים נשובה אל עמנו כל האומות שהצטרפו על מנת לעזור לפרעה נגד נבוכדראצר הם אומרים נשוב אל עמנו מפני חרב היונה זו חרבו של נבוכדראצר.
נבוכדנצר היה נקרא חרב היונה. מה זה חרב היונה? כבר ראינו את הביטוי הזה לעיל וראינו שם שלושה ביאורים ואותם ביאורים חוזרים גם כאן המפרשים כל אחד נאמן לביאורו. חרב היונה הרד"ק מסביר שזה מלשון הונאה חרב האונסת שאין מי שיעמוד כנגדה והכלתי את מונייך מונייך הכוונה אלה האונסים אותנו אלה המתעללים בנו כן התרגום יונתן הסביר שחרב היונה הכוונה היא עניין יין חרב האויב שהיא כמו שתיית יין. המלבי"ם הסביר שהיו מלכי בבל ואשור היה להם צורה של יונה על הדגל שלהם והם את הניצחון היו מנכסים ומייחסים ליונה ולכן הוא מכנה אותו כחרב היונה.
קראו שם פרעה מלך מצרים שאון העביר המועד. יש כאן ביאורים סותרים במפרשים איך להסביר את מה שכתוב כאן חי אני נאום המלך השם צבאות שמו כי כתבור בהרים וככרמל בים יבוא. אנחנו נסביר לפי המלבי"ם. המלבי"ם מסביר שבהתחלה קראו שם פרסמו שפרעה יבוא בשאון גדול שפרעה יבוא בהמון רב ולאחר מכן העביר המועד קבע זמן אחר ואמר אני לא אבוא בזמן הזה אני אבוא זמן יותר מאוחר והקדוש ברוך הוא אומר הוא לא יבוא בכלל. חי אני נאום המלך השם צבאות שמו כי כתבור בהרים וככרמל בים יבוא. פירושו של דבר כמו שהתבור יושב בין ההרים והר הכרמל הוא סמוך לים כמו שהגמרא אומרת כדי שיניח חמה בראש הכרמל וירד לים ויטבול זאת אומרת הר הכרמל סמוך לים המלבי"ם צריך להביא לנו ראיות אנחנו מכירים את זה מהמציאות על כל פנים הר הכרמל הוא סמוך לים ועם כל זה לא ייתכן שיבוא התבור בין ההרים שנמצאים אצלו ושיבוא הכרמל בים אז אומר השם כמו שלא ייתכן שתבור יבוא בהרים...
להלן התמלול המילולי המלא של שיעור התורה, מחולק לפסקאות לפי נושאי הפסוקים והפרשנים:
הכרמל יבוא בים, חי אני נאום המלך השם צבאות שמו, כך גם כן לא ייתכן שפרעה בסופו של דבר יבוא. דהיינו, יש כאן הבטחה שהגם שפרעה שהוא קרוב למקום המלחמה וכביכול מתבקש שהוא יבוא כדי לצאת לקרב, אומר לך הקדוש ברוך הוא אני כמו קבעתי אותו למקומו, כמו שהכרמל לא ירד לים והתבור לא יבוא בהרים, כך גם כן פרעה לא יבוא למקום המלחמה, לא ימוש ממקומו ולא יבוא.
לעומת זאת רש"י ומצודת דוד מבהירים על פי התרגום יונתן, כי כתבור בהרים, כמו הר תבור שהוא קבוע בהרים ולא זז ממקומו, וכמו שהר כרמל עומד על הים ולא ימוש ממקומו, כך יבוא נבוכדנצר על מצרים ולא יזוז מביאתו שמה. זאת אומרת, אם אליבא דהמלבי"ם הנבואה אומרת שפרעה לא ילך להילחם, הביאור שמבארים תרגום יונתן, רש"י, מצודות, גם הרד"ק, הם מסבירים שזה חוזר על נבוכדנצר, שהביאור שנבוכדנצר כן יבוא להילחם כנגד פרעה. זאת אומרת שני הדברים הם אמת. פרעה לא יצא כדי להילחם, אלא נבוכדנצר יבוא אליו והוא זה שילחם כנגדו, פרעה לא יצא כדי להתגונן. אז אם כן חי אני נאום השם המלך צבאות, כמו שהתבור לא זז והכרמל לא זז, כך גם כן נבוכדנצר לא יזוז מהקביעה שהוא החליט לבוא ולהילחם כנגד פרעה מלך מצרים.
ולכן, כלי גולה עשי לך יושבת בת מצרים כי נוף לשמה תהיה וניצתה מאין יושב. אז היות ונבוכדנצר בסופו של דבר כן יגיע למצרים, ומצרים כמו שאמרנו לא תצא להילחם, אז אם כן זה אומר שמצרים עומדת לגלות. אם נבוכדנצר יבוא לשם, כל מקום שנבוכדנצר היה מגיע הוא היה מגלה את העם היושבים שם. עווה, כותה, ספרווים וכולי שאר המקומות שהיה מגיע, וגם לארץ ישראל הוא הגיע והגלה. אז הוא אומר כיוון שכך אז אתם המצרים צריכים להתכונן, כלי גולה עשי לך. אדם שיוצא לדרך אומר רש"י מתקן לו חמת ומקדה של חרס לשתות בה, מכין לו כלים מינימליים כדי שיהיה לו מה לאכול במה לשתות. כי נוף לשמה תהיה, מקום שנקרא במצרים נוף, היה נוף ותחפנחס. נוף יהיה לשמה, שמה פירושו של דבר מקום שהוא שומם. וניצתה מאין יושב, ניצתה לא במובן של שריפה אלא במובן של ציה, ציה הכוונה היא מקום יבש, מקום ששמה הארץ תהיה שוממה וניצתה מאין יושב.
עגלה יפהפיה מצרים קרץ מצפון בא בא. עגלה יפהפיה התרגום אומר מלכותא יאה יאה. מלכות יפה, זה עגלה יפהפיה. קרץ מצפון בא בא. קרץ הכוונה כמו שהתרגום אומר עממין קטולין, יבואו עמים רצחניים. וקרץ זה מלשון לחתוך, כמו כי מחומר קורצתי, כאשר רוצים להוציא חתיכה מהבצק קורצים מן הבצק, מה זה לקרוץ פירושו לחתוך. המלבי"ם אומר שיפהפיה זה שתי מילים אבל בעצם עניינו מילה אחת, כמו פקח קוח, הבוז לגאי יונים, הוי מנהיגנו עלמות, אז גם שם זה לגאי יונים, על מות, אבל חיבר אותם. אז כך גם כן יפהפיה זה כמו מילה אחת מחוברת אפילו שהיא כתובה בשתי מילים ומחולקת לשניים. ומדמה את מצרים שמצרים היא כמו עגלה יפהפיה, היא מדושנת כעגלה יפהפיה, כמו שתראה אומר הרד"ק שהכתוב מכנה את הנשים היפות והדשנות היה מכנה אותם פרות הבשן. אז אתה רואה שהדוגמה לפרה דשנה זה תיאור למציאות של משהו יפה ומדושן, אז עגלה יפהפיה מצרים, כעת את מדושנת עונג, את יפהפיה, אבל דעי לך קרץ מצפון בא בא. קרץ הכוונה קריצה וגזירה כמו שהסברנו, זה בא מצפון, בבלי צפונית, והוא אומר בא בא, הכוונה לחזק את העניין לומר הנה כבר הוא בא, הוא מגיע מיד, זה הכפילות של הבא בא.
המלבי"ם מסביר ביתר עמקות שהמצרים היו מעריצים את השור, הם ייחסו לשור אלוהות, כמו שהם היו מייחסים לצאן אלוהות, כמו שההודים עובדים לפרה. והשור היה עומד בנוף, נוף זה שם של מקום. כשחרב נוף, הכשדים המיתו את יראתם של המצרים, דהיינו את אותה עבודה זרה שהם עשו להם. וכעת בזה אומר המלבי"ם הוא ממשיל את מצרים לעגלה יפהפיה, זה אותו עגל שלו הם עבדו, זה אגב נותן גם הסבר למה עם ישראל כשיצאו ממצרים עשו את העגל, כיוון שמקובל היה לעבוד לעגל. ולמה הוא מכנה אותו עגלה יפהפיה? מכיוון שהם היו בוחרים שור לעבוד אותו, את השור הכי יפה, הכי משובח, שנראה הכי מיוחד בעדר. ולכן הוא אומר עגלה יפהפיה מצרים, הנה הגיע הזמן שבא האויב והוא ישחט את העבודה זרה שלהם. ואם כן קרץ מצפון בא, ולקרוץ זה לשחוט כמו שראינו בלשון המשנה. ומי זה? אליהם הכשדים, הם באים לשחוט את העבודה זרה שלכם, את אותה עגלה יפהפיה מצרים, קרץ מצפון בא בא, מלך כשדים לבטל את העבודה זרה. מסביר גם כן המלבי"ם שנודע בסיפורי ימות עולם כי באותו שור שהם היו בוחרים לאלוהות היה לו סימן מיוחד בפה. ולכן הוא אומר יפה פיה. מה זה יפה פיה? לפי המלבי"ם זה פי היפה. זה הפירוש יפה פיה. יפה ולכן זה כתוב בשתי מילים, יפה פיה. עכשיו למה פיה ולא פיה? זה בגלל שזה אהוי סמוך. בגד כפת בראש מילה מקבל דגש, כאשר יש לו אהוי סמוך, אהוי מסיים את המילה הקודמת, כמו פה יפה מסתיים בה', אז זה מפיל את הדגש מהפ' הבאה אחריו ולכן כתוב יפה פיה ולא יפה פיה. אבל לפי המלבי"ם בעצם מדברים פה על פה יפה שהיה לשור כמו שמופיע בהיסטוריה של עמי מצרים. ולכן הוא אומר אותה עגלה שהם בחרו להם לאלוהות יפה פיה, יש לה פה יפה ומיוחד, אבל קרץ מצפון בא, מלך כשדים יבוא וישחט את השור הזה.
עוד הסבר הוא מסביר, מה זה קרץ מצפון בא? הלשון הזאת גם כן באה לבטא עניין של קורץ בעיניו. לקרוץ כמו שהסברנו פירושו של דבר זה לחתוך, זה לצבות. צבת חתיכה מן הבצק אנחנו אומרים שהוא קרץ. וגם כן צבת את עינו זה נקרא קריצה, שאדם צובט את העין מה עושה? הוא בעצם מכווץ אותה. כמו שאתה מכווץ את היד ולוקח חתיכה מהבצק, שניהם זה ביטוי של קריצה. אז הוא מסביר גם כן כאן שזה קשור לקריצה מכיוון שהמצרים על ידי הפעולות של השור היו מנחשים את מה שעתיד להיות. אם השור עשה דבר מסוים אומרים הנה זה סימן שיהיה כך וכך. על ידי כל מיני פירושים להנהגות של השור היו לומדים מזה כל מיני מסקנות, סוגים של ניחושים. והשור הגיע מצפון. זאת אומרת הם היו שולחים אותו ובכל פעם בא מדרך צפון. מזה הם הסיקו מסקנה, היה להם בזה רמז וקריצה, קרץ, הקריצה, הרמז שמצפון בא, שהשור בכל פעם שנשלח חוזר מדרך צפון, הנה יש בזה ראיה שבאמת האויב יבוא מצד צפון.
גם שכיריה בקרבה כעגלי מרבק כי גם המה הפנו נסו יחדיו לא עמדו כי יום אידם בא עליהם עת פקודתם. גם שכיריה בקרבה, כיוון שהוא מתאר כאן מצב של צרה ואסון למצרים, מצרים שכרו שכירי חרב, כאלה שיבואו ויעזרו להם. כך היה מאוד מקובל וכך ראינו כמה וכמה פעמים גם כאן, שהיו מלכים שפנו למצרים לקבל ישועה, ואז הנביא אומר להם שאותם אותו קנה שהם נשענים עליו הוא משענת קנה רצוץ. אז גם מצרים היות והייתה מאוימת על ידי הכשדים אז הלכה ושכרה גייסות שהם יעזרו לה. אבל שכיריה הללו אשר בקרבה כעגלי מרבק. הם כמו עגלים שעומדים בבית כדי לפטם אותם. עגל כזה לא לא יוצא למלחמה. במילים פשוטות הם ישבו שם אותם שכירי חרב במצרים, נהנו ממה שמצרים סיפקה להם אבל לא יצאו להגן עליה, לא הלכו להילחם, הם כעגלי מרבק. מה הפירוש עגלי מרבק? עגלי מרבק הכוונה עגלי פטם. העגלים ששמים אותם לא נותנים להם ללכת לעבוד כי בהמה שעובדת היא מפתחת שרירים וזה פוגע בטעם של הבשר שלה. מה שעושים משאירים אותם שיעמדו במקומם והיו מפטמים אותם, כל הזמן רק נותנים להם לאכול. ואלה הם עגלים הראויים ומשובחים לאכילה. אז שכיריה בקרבה כעגלי מרבק, כאותם עגלים שהם מיועדים לפיטום, דהיינו יושבים ומשמינים במצרים ולא הולכים כדי להילחם. יונתן תרגם ששכיריה זה רברביה. לא כמו שהסברנו כעת על פי הרד"ק במובן של גייסות שהם שכרו להצלתם, אלא במובן של גדוליה. הכוונה שרי מצרים, חשובי מצרים, בקרבה כעגלי מרבק, הם יושבים שם כעגלי מרבק המפוטמים. המלבי"ם מחבר את שני הדברים. המלבי"ם אומר ששכיריה זה המלכים שהיו לוחמים את מלחמותיהם בשכר. אז שכיריה זה גם מלשון רברביה, גדולים, וגם מלשון אלה שהיו באים להילחם תמורת תשלום בשכר. הם כעגלי מרבק כמו שהסברנו שהם כמו עגלים שעומדים להתפטם מטוב ארץ מצרים. ואחרי המפלה של העגלה שהיא מצרים, גם הם ברחו. זה מה שהוא אומר כי גם המה הפנו נסו יחדיו. כאשר אותה עגלה יפהפיה מצרים נשחטה, אז הם הבינו שמי פה כבר לא יצא להם מאומה ולכן נסו ולא עמדו, הם לא נשארו שם אפילו רגע, כי יום אידם בא עליהם את פקודתם. נסו ולא עמדו כי גם עליהם בא יום אידם, וגם עת פקודתם הגיע לאותם המלכים, והיות וכן כעת הם בורחים כדי שלא ילקו יחד עימהם.
המלבי"ם מסביר מה ההבדל בין יום אידם לבין עת פקודתם. אומר המלבי"ם יום אידם זה זמן שמוגבל על פי הטבע והמערכה, מערכות השמיים. על פי מה שנקבע שאדם פלוני יהיה לו כך וכך זמן ממשלה. בתאריך זה וזה, בזמן זה וזה יישבר. זה נקרא יום אידו. יום אידו זה הזמן שנקבע על פי גלגלי השמיים. עת הפקודה אומר המלבי"ם זה הזמן שעל פי השגחה נקבע שהשם פקד עליו את עוונו. והוא אומר לך בוא וראה ששניהם הגיעו. גם הזמן על פי המערכה הגיע וגם הזמן על פי חשבונו של הקדוש ברוך הוא שהגיע הזמן להיפרע מהם עת פקודתם שישלמו על כל הרעה שעשו, שיפקדו כעת על עוונם, כמו שראינו שמלך מצרים הרג את יאשיהו והגיע הזמן להיפרע מהם. שני הזמנים הללו הגיעו, הן יום אידם והן עת פקודתם.
קולה כנחש ילך כי בחיל ילכו ובקרדומות באו לה כחוטבי עצים. קולה כנחש ילך. כל צעקת מצרים אומר הרד"ק ילך למרחוק כקול נחש. הדבר הזה תמוה מאוד כי אף אחד מאיתנו מעולם לא שמע את קולו של הנחש. אז מה הפירוש קולה של צעקת מצרים ילך כקולו של נחש? מה תגיד, יש אולי איזה קול צצצ קול כזה קל דק שהוא משמיע? זה הפך כוונת הפסוק. כיוון שכוונת הפסוק שקולה כנחש ילך כי בחיל ילכו בקרדומות באו לה, משתמע שמדובר בקול עוצמתי. אז לא ייתכן שאתה תגיד ישמע קול לחישה כי הם באו בעוצמה רבה. הפסוק לא מדבר בצורה הזאת. אז אם הפסוק מדבר על בחיל ובקרדומות, זאת אומרת בעוצמה רבה, אז הוא מתכוון לומר קולה כנחש ילך, הכוונה היא קול עוצמתי. איפה שמענו קול עוצמתי לנחש? הדבר הזה מפליא. ולכן חז"ל דרשו שהפסוק הזה בא ללמד על מצרים ונמצא למד. פירושו של דבר, באמת לנחש אין קול, אבל היה פעם שהנחש זעק בזעקה אדירה שנשמעה למרחוק. מתי זה היה? אומרים חז"ל כאשר הקדוש ברוך הוא אמר לנחש על גחונך תלך, קצץ את רגליו, היה קולו הולך מסוף העולם ועד סופו. הנחש כאשר נגזרה עליו הגזירה זעק זעקות נוראיות שנשמע קולו בכל העולם. כך שנויה בל"ב מידות דרבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי. מה למדת? מכאן למדת שהיה פעם שהיה קול אדיר לנחש כאשר הוא זעק על כך שנקצצו רגליו. אז על הקול הזה הוא אומר קולה כנחש ילך, כמו הנחש ההוא, אז ילך קולה של מצרים, קולה ישמע למרחוק.
כי בחיל ילכו ובקרדומות באו לה. בחיל ילכו הכוונה הכשדים כאשר יבואו על מצרים הם יבואו בחיל, הם יבואו בכוח רב, ובקרדומות לכרות אותם כחוטבי עצים. כמו שאין ביד העצים אומר המצודת דוד למנוע את כריתתם על ידי בעלי הקרדומות, כך גם כן מצרים לא יוכלו למנוע את כריתתם על ידי הכשדים. זה המשל שבעצם כאן נאמר בקרדומות וחוטבי עצים. אתה כחוטב עצים, העץ אתה כעץ, העץ לא מביע התנגדות, הוא פסיבי. ככה אומר לך יבואו הכשדים יכרתו אתכם ולכם לא יהיה שום התנגדות, אתם מה שנקרא תקבלו עליכם את הגזירה במלואה מבלי אפילו להילחם. המלבי"ם מוסיף ואומר שלא בכדי משילו את זה לקולה של הנחש, כיוון שקול הנחש כמו שאמרנו היה על שקיצצו את רגליו. אומר המלבי"ם זה גם כן מה שהוא רוצה לומר כאן בנמשל, שהנה בוא וראה את מצרים גם הם קיצצו את רגליהם שלא יוכלו ללכת ממקומם חוץ לארצם. כי כמו שראינו לעיל המלבי"ם הרי הסביר שמה שכתוב אצל פרעה, קראו שם פרעה מלך מצרים שאון העביר המועד, שהוא אמר שהוא יבוא וילחם ואחרי זה דחה את זה, ובסופו של דבר מה שאומר חי אני נשבע שפרעה מלך מצרים לא יבוא אלא יישאר בארצו ולא רק שלא יבוא אלא מלך כשדים יבוא אליו, יוצא כאילו איבד את הרגליים. הוא לא יכול ללכת להילחם כנגד הכשדים אלא הוא יושב וממתין בארצו. זה כמו הנחש, קולה כנחש ילך. כמו הנחש שקיצצו את רגליו ולא מסוגל ללכת, כך גם כן יהיה אצל מצרים. כי בחיל ילכו ובקרדומות באו לה. אומר המלבי"ם בחיל ילכו, האויבים הם יבואו ברוב חיל ובקרדומות יבואו כדי לקצץ את רגליהם. והיות ונתן דוגמה של קרדומות אז הוא כבר ממשיך וממשיל בזה גם כן את מה שהיה מקובל לעשות עם הקרדום שזה חטיבת העצים. ולכן הוא אומר כחוטבי עצים. ואז הוא מצייר בעצם את מצרים כמו יער שבאים הכשדים לכרות אותו.
כרתו יערה נאום השם כי לא יחקר כי רבו מארבה ואין להם מספר. כרתו יערה, רש"י מסביר יש בהם כוח לכרות את כל יערה, את כל יערות מצרים. כי לא יחקר, יש שני הסברים מה זה כי לא יחקר. רש"י מסביר הם באו בכזאת עוצמה, בכזה חיל רב, כי לא יחקר מספר צבאם. וזה מתאים להמשך כי רבו מארבה ואין להם מספר. היות והם רבו מארבה ואין להם מספר אז לא יחקר מספר צבאם של הכשדים אשר באו על מצרים. לעומת זאת המלבי"ם מסביר שחוטבי עצים והקרדומות הם כרתו את יערה כי לא יחקר, פירושו היער לא יחקר. היער היה כזה אדיר ולא יחקר מגודל ומרוב, ובכל אופן אף על פי העוצמה והגודל של היער הם כרתו את כולו. ולמה? זה ההמשך, כי רבו מארבה ואין להם מספר. מכיוון שהחיל שבא כנגדם רב מארבה ואין להם מספר, אז בכוחו היה לעקור יער שהיער לא יחקר מרוב גודל ומספר. ואז לפי המלבי"ם הרווחנו גם כן שאין פה כפילות העניין. כי לא יחקר חוזר על היער, כי רבו מארבה ואין להם מספר חוזר על חיל הכשדים.
הובישה בת מצרים ניתנה ביד עם צפון. הובישה בת מצרים, מה שהיה בסופו של דבר שהיה לה ביזיון גדול שהנה לקתה ביד עם צפון, שהם נהיו עבדים לעם צפון, ניתנה ביד עם צפון. אמר השם צבאות אלוהי ישראל הנני פוקד אל אמון מנו ועל פרעה ועל מצרים ועל אלוהיה ועל מלכיה ועל פרעה ועל הבוטחים בו. אמר השם צבאות אלוהי ישראל, אומר הרד"ק למה מזכיר כאן את העניין של אלוהי ישראל? היות והפורענות שבאה למצרים זה עונש על כך ששישק מלך מצרים הרע לנו. ועל פרעה נכו שהרג את יאשיהו כמו שראינו לעיל. והשם הבטיח להינקם ממנו. ולכן אומר השם צבאות אלוהי ישראל, אלוהי ישראל שנוקם את נקמתם של ישראל, הנני פוקד אל אמון מנו. אל אמון הכוונה על אמון מנו. פירושו של דבר אמון זה מלך העיר, והעיר נקראת נו. והיא אחת מממלכות מצרים. לעומת זאת יונתן יש לו פה פירוש מעניין, הוא אומר אמון לא במובן של שם המלך, לא היה שמו אמון, אלא אמון הוא מתרגם כמו המון. א' וה' מתחלפות. כן? ונו הוא מתרגם אלכסנדריה. אז כאילו המונה של אלכסנדריה, זה הכוונה אמון מנו. המונה של אלכסנדריה, הכוונה רב עם היושב באלכסנדריה. כך גם כן מסביר המצודת ציון לפי הקו של תרגום יונתן, המון עניינו עם רב, וכן מופיע בירמיהו נ"ב יתר האמון, וגם שמה זה במובן של המון ולא במובן של אמון כשם של מלך. אומר השם הנני פוקד אל אמון מנו, מסביר המלבי"ם שם היה מושב העבודה זרה שנקרא אמון. ועל פרעה שנלקח מארצו. ועל מדינת מצרים ויתר אלוהיה ויתר מלכיה. ואומר ולאחר מכן על פרעה ועל הבוטחים בו. אומר השם אני אפקוד פעם שנית על פרעה, ולמה? שהנה תראה שהוא נלחם פעם שנייה בנבוכדנצר.
ונתתים ביד מבקשי נפשם וביד נבוכדראצר מלך בבל וביד עבדיו ואחרי כן תשכון כימי קדם נאום השם. אומר השם אני אתן אותם ביד מבקשי נפשם כדי שיהרגו אותם. ולאחר מכן תשכון כימי קדם, שזה כמו שמופיע ביחזקאל אחרי 40 שנה. אחרי 40 שנה כלתה מלכות בבל ואז חזרה מצרים למצב הקודם שלה. אבל כל עוד שמלכות בבל והכשדים היו שולטים אז הוא נמסר בידם. ואחרי כן תשכון כימי קדם. כמו שיחזקאל התנבא שמקץ 40 שנה אקבץ את מצרים. ומה שהוא אומר כימי קדם, מסביר הרד"ק אין הכוונה שיהיה להם מעלה כמו שהיה מימי קדם. כי אדרבה ביחזקאל שמה כתוב והיו שם ממלכה שפלה. אלא הכוונה שתשכון בארצה כמימי קדם. זה מימי קדם, לא בגדולתה כמימי קדם. ובאמת כל מי שרואה מצרים אחר שאיבדה את גדולתה איבדה אותה לנצח. מצרים מי שיודע הרי בתקופות הקדמוניות הייתה ממלכה מרכזית מאוד. והרבה מן הנבואות עוסקות במצרים לרוב מרכזיותה. מה היום יש שמה? אחים המוסלמים, מה יש שמה? אוכלים אחד את השני. אין, מצרים היום היא נחשבת כאיזושהי מדינה שולית לחלוטין, היא לא נחשבת היום לראש הממלכות. זה מה שיחזקאל כותב שתהיה ממלכה שפלה. אחרי שהיא תצא מהכיבוש של הכשדים של מלך בבל, היא תחזור להיות ממלכה שפלה, היא לעולם לא תהיה בראש העמים.
ואתה אל תירא עבדי יעקב ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים ושב יעקב ושקט ושאנן ואין מחריד. ואתה אל תירא עבדי יעקב ואל תחת ישראל. לגמרי לא ברור מה הקשר, אחרי שדיברת על מצרים ועל מה שעתיד להיות איתם, מה פתאום כעת הוא מדבר עם יעקב? רש"י מסביר שמה שהכוונה של הדברים היא על הצדיקים הנמצאים במצרים. הרי אני מנבא כאן נבואה קשה על מצרים. צדיקים שגלו למצרים בעל כורחם, למה רש"י מדגיש שגלו בעל כורחם? מכיוון שהיו כאלה שגלו למצרים היפך דברי הנביא והם גלו מרצונם. והם אמרו שם במצרים יהיה לנו ישועה, והנביא הוכיח אותם ואמר להם אל תלכו למצרים, זה לא יעזור לכם, זה לא יציל אתכם. אלה להם הוא לא מבטיח ישועה. למי כן? לצדיקים שבתוך מצרים שגלו בעל כורחם. אז זה הקשר למצרים. כיוון שאני אומר נבואה מאוד קשה על מצרים, אתה אל תירא עבדי יעקב ואל תחת ישראל, אתה הנמצא במצרים. כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים ושב יעקב ושקט ושאנן ואין מחריד. הרד"ק מסביר שבעצם לא מדברים כאן על הצדיקים של ישראל הנמצאים במצרים, אלא הוא הזכיר כעת את פורענות הגויים, וכנגד פורענות הגויים הוא אומר אתה עם ישראל אין לך לחשוש, אתה לא כמותם. זה ואתה אל תירא יעקב. כיוון שהעניש את האחד, לשני הוא אומר לך אין מה לחשוש. ואפילו שהם ישובו בארצם אחרי הגלות, הוא אומר דע לך הם לא יהיו שלווים ושקטים. דע לך שהמצב שלהם יהיה שמלכותם תהיה שפלה ומצרים לא תחזור להיות ימיו כקדם. ובסופו של דבר שהם יכלו מלהיות גוי ולא ייזכר שמם. זה האומות. אבל אתה עבדי יעקב הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים, אצלך מובטח שאתה תהיה שקט ושאנן ואין מחריד, ואני לא אעשה איתך כלה כמו שיהיה עם שאר הגויים. זאת אומרת אומנם אמרתי דברים קשים כנגד האומות, אבל אתה עם ישראל לך מובטח שיש לך עתיד שאתה תחזור לממלכתך ויחודשו ימיך כקדם. מצודת דוד מסביר שכאן הוא בעצם בא לנחם את בני הגולה לבבל. זאת אומרת הוא בא להרגיע אותם ולומר להם אתם אל תתייאשו מהגאולה. למה? כי הם רואים שמצרים גלו ואחרי 40 שנה חזרו. ואנחנו כבר 70 שנה בגלות ועוד לא חזרנו. אז לכאורה הדבר הזה יכול מאוד לייאש את הגולים בבבל, את עם ישראל שנמצאים שם בגלות. הם יגידו אם אלה חזרו ואותנו לא החזירו, כנראה שאנחנו כבר לא נחזור. לכן כנגד העניין הזה אחרי שהוא מודיע שמצרים בתום 40 שנה חוזרים, אתה עם ישראל אל תתייאש, מכיוון שגם אתה עתיד לחזור, ותדעו לכם שאתה מה שהיית עכשיו בכשדים אצל הבבלים, אני מושיעך מרחוק, את זרעך מארץ שבים, ושב יעקב ושקט ושאנן ואין מחריד. והמרחוק הכוונה מארץ מרחק, זה כמו שהסברנו שזה חוזר על בבל, וזה יותר מסתבר מאשר להסביר את הדברים על ישראל שגלו למצרים, כי הנבואה היא מושיעך מרחוק. מרחוק, מצרים זה לא רחוק, מצרים היא בגבולות ארץ ישראל. יותר מסתבר שמדברים כאן על בבל כי באמת בבל נקראת רחוק, היא לא מהעמים הנמצאים בגבולנו, וזה מה שכתוב ישא השם עליך גוי מרחוק, אלה ממקומות שהם רחוקים מגבולנו. המלבי"ם מסביר שאחרי שהוא אמר שמצרים תשכון כימי קדם, זה היה כשמלך כורש, הוא אומר לנו תדע לך שגם יעקב לא יירא, שגם עם ישראל מובטחים בגאולה. וזה בעצם פסוק שכבר הוזכר לעיל בפרק ל', כפי שמציינים כאן המלבי"ם והרד"ק. אתה אל תירא עבדי יעקב נאום השם כי איתך אני כי אעשה כלה בכל הגויים אשר הדחתיך שמה ואותך לא אעשה כלה ויסרתיך למשפט ונקה לא אנקך. אתה אל תירא עבדי יעקב נאום השם כי איתך אני. אומר לו השם אין לך מה לחשוש אני אלווה אותך. כי אעשה כלה בכל הגויים אשר הדחתיך שמה. גם אם אעשה כלה בכל הגויים אשר הדחתיך שמה, אותך אני לא אכלה, אפילו שאתה תהיה בארצם, הם יכלו באותה ארץ ואתה לא תכלה. ויסרתיך למשפט, אני אייסר אותך במשפט כדי לעורר את אוזנך למוסר, זה ויסרתיך. אבל הוא אומר לו ונקה לא אנקך, פירושו של דבר לא אשמיד אותך, זה הכוונה ונקה לא אנקך, שלא יהיה ותטיה במטאטא השמד, שזה בעצם ניקוי שהוא השמדה. אז משתמע לכאורה ונקה לא אנקך הכוונה היא כמו ונקה לא ינקה, וניקיתי דמם לא ניקיתי, פירושו של דבר שאני אפרע מהם עד לכלות. פה אומר זה בדיוק הפוך אומר תרגום יונתן, ונקה לא אנקך פירושו של דבר אני לא אנקה אותך מן העולם, העולם לא יהיה נקי ממך, אני לא אכרית אותך מן העולם, זה המובן של ונקה לא אנקך. ומה שכתוב כי אני ייסרתיך למשפט, פירושו של דבר הרי מגיע מידת הדין הרי דורשת את שלה, אז כדי שלא תהיה נקי מן העונש, הכוונה שתקבל את המגיע לך, אז אני אתן לך את העונש כדי לכלות איתו את החטאים, זה ונקה לא אנקך, פירושו של דבר כן יצטרך להיות עונש מסוים, אבל ההבטחה היא שלאחר מכן תהיה גאולה עתידה ועם ישראל לא יכלו, וזה בא בהקשר למה שאמרנו קודם שהגם שאלה שבמצרים כלו, אפילו מעם ישראל, אבל עם ישראל ככלל לעולם יישאר קיים, ומי שיודע זה חלק מהמנגנון השימור של עם ישראל שעם ישראל לא גלו למקום אחד. כי אם היו חס ושלום גולים רק לגרמניה, היה נשאר מהם מאומה. אבל עם ישראל גלו גם למדינות נוספות, כך שלמעשה גם אם ניסו למגר אותם במקום אחד, עדיין יהודים יש מפוזרים על פני כל הגלובוס, מה שמבטיח שבסופו של דבר העם היהודי ישרוד לנצח.