ירמיה פרק ל"ח. וישמע שפטיה בן מתן וגדליהו בן פשחור ויוכל בן שלמיהו ופשחור בן מלכיה את הדברים אשר ירמיהו מדבר אל כל העם לאמור. כה אמר השם היושב בעיר הזאת ימות בחרב ברעב ובדבר והיוצא אל הכשדים וחיה והייתה לו נפשו לשלל וחי.
שימו לב שיש פה כפילות. היוצא אל הכשדים וחיה והייתה לו נפשו לשלל וחי. אומר המלבי"ם שומרי המלך היו הורגים את כל מי שהיה יוצא אל הכשדים כי זה כביכול מרפה את לב העם ומעודד את הכשדים ונותן פה תחושה של מפלה ותבוסה. ולכן הוא אמר מי שיצא ויחיה ולא ייהרג על ידי שומרי המלך אז תהיה לו נפשו לשלל וחי. דהיינו שהכשדים לא יהרגו אותו. זאת אומרת אתה צריך לעבור משוכה אחת והיא לעבור את שומרי המלך. אם היוצא אל הכשדים וחיה, הצלחת לעבור את שומרי המלך חי, אין לך מה לדאוג. מהכשדים אתה לא אמור לפחד, הם לא יהרגו אותך ועל ידי זה והייתה לו נפשו לשלל. לעומת זאת אם תישאר כאן בעיר הכשדים יכנסו לפה וישרפו את העיר ויהרגו את כל היושבים בעיר. ולכן כדאי לנסות לברוח, זה עוד נותן פתח של תקווה.
כה אמר השם הנתון תינתן העיר הזאת ביד חיל מלך בבל ולכדה. יהיו הרבה אנשים שיבחרו יותר לסבול רעב ודבר בעיר כדי להציל את העיר ולא לצאת אל הכשדים. לכן הוא אומר להם אל תטעו לחשוב אם אני אשאר פה יהיה רעב יהיה דבר אבל נציל את העיר. אומר להם המלחמה אבודה. גם אתם תמותו ברעב ובדבר וגם העיר לא תינתן. הנתון תינתן העיר הזאת ביד חיל מלך בבל ולכדה.
ויאמרו השרים אל המלך יומת נא את האיש הזה כי על כן הוא מרפה את ידי אנשי המלחמה הנשארים בעיר הזאת ואת ידי כל העם לדבר אליהם כדברים האלה. כי האיש הזה איננו דורש לשלום לעם הזה כי אם לרעה. באים השרים אל המלך ואומרים לו תהרוג את המלך את הנביא הזה. הוא מרפה את ידי אנשי המלחמה הנשארים בעיר הזאת, גורם לרפיון ידיים. וגם לידי כל העם לאמור כאשר הוא מדבר אליהם כדברים האלה. ואומרים לו האיש הזה כאשר הוא אומר את הדברים האלה זה מוכיח שאיננו דורש לשלום לעם הזה כי אם לרעה. אין לו כוונה טובה. כל מטרתו להביא עלינו רעה. רק הוא מבקש שלנבוכדנאצר יכבוש אותנו ולכן הוא כל הזמן אומר לנו תיכנעו תיכנעו כי הוא רוצה רע לנו.
ויאמר המלך צדקיהו הנה הוא בידכם כי אין המלך יוכל אתכם דבר. הנה הוא בידכם, דהיינו אני המלך לא רוצה לפגוע בו לעשות לו רע מצד עצמי, אבל אומר להם אני נותן לכם את האפשרות לעשות בו כטוב בעיניכם.
ויקחו את ירמיהו וישליכו אותו אל הבור מלכיהו בן המלך אשר בחצר המטרה וישלחו את ירמיהו בחבלים ובבור אין מים כי אם טיט ויטבע ירמיהו בטיט. לוקחים את ירמיהו ומשליכים אותו אל הבור של מלכיהו בן המלך שבחצר המטרה. ושמה הטיט שהיה בתוך הבור טובעני והוא עומד שם בטיט ולאט לאט לאט הוא מתחיל לשקוע בתוך הטיט. בבור אין מים כי אם טיט.
וישמע עבד מלך הכושי איש סריס והוא בבית המלך כי נתנו את ירמיהו אל הבור והמלך יושב בשער בנימין. ויצא עבד מלך מבית המלך וידבר אל המלך לאמור. זה היה שמו, שמו היה עבד מלך. הוא אומר לו אדוני המלך הרעו האנשים האלה את כל אשר עשו לירמיהו הנביא את אשר השליכו אל הבור וימת תחתיו מפני הרעב כי אין הלחם עוד בעיר. הוא אומר לו האנשים האלה עשו לו רעה. למה? מכיוון שהם הלכו ופגעו בו בקום ועשה. זה מיותר הם אומרים לו. לא צריך, עבד מלך הכושי אומר לו אדוני המלך הרי וימת תחתיו מפני הרעב כי אין המלך אין הלחם עוד בעיר. תשאיר אותו עוד יום יומיים מה קורה לו? ימות מעצמו וידינו לא תהיה בו. למה לך לקחת על המצפון שלך את הריגתו? ממילא נגמר הלחם בעיר, ממילא יש רעב, ממילא הוא עומד למות. תן לו שיסיים בצורה הזאת ונגמר. למה לך ללכת ולעשות מעשה של רציחה?
ויצווה המלך את עבד מלך הכושי לאמור קח בידך מזה שלושים אנשים והעלית את ירמיהו הנביא מן הבור בטרם ימות. אומר לו תיקח איתך 30 אנשים ותעלה אותו מן הבור בטרם ימות. מה זאת אומרת? אומר המלבי"ם המלך כבר סילק את עצמו מהעניין הרי הוא אמר לו הנה הוא בידכם. ואז במצב הזה הוא אומר לו עכשיו אני מכניס את עצמי לתוך העניין מחדש ומצווה להציל אותו. אז אמרתי לכם עשו כטוב בעיניכם אבל עכשיו אני חוזר בי. אני מצווה ללכת ולהציל אותו.
ויקח עבד מלך את האנשים בידו ויבוא בית המלך אל תחת האוצר ויקח משם בלויי סחבות ובלויי מלחים, כוונה בגדים ישנים, וישלחם אל ירמיהו אל הבור בחבלים. עשה חבל מיוחד ועם בגדים מיוחדים שהוריד את זה אליו. למה היה צריך לעשות את זה? ויאמר עבד מלך הכושי אל ירמיהו שים נא בלויי הסחבות והמלחים תחת אצילות ידיך מתחת לחבלים ויעש ירמיהו כן. וימשכו את ירמיהו בחבלים ויעלו אותו מן הבור וישב ירמיהו בחצר המטרה. זאת אומרת אם היו קושרים את ירמיהו בחבל ומושכים זה היה מכאיב לו מאוד. ובפרט שהוא היה תקוע בתוך הבוץ אז היה צריך 30 אנשים למשוך אותו. זה לא בן אדם אחד מושך אותו. הוא תקוע בתוך הבוץ, זה כמו רכב שצריך לחלץ אותו והוא שקוע, זה בעיה. לכן מה אמרו לו? אתה תשים עליך את הבגדים האלה לריפוד, את בלויי הסחבות, וסביב זה תקשור את החבל כדי שלא תיחתך על ידי החבל.
אומרים חז"ל התחיל ירמיהו להגיד ריבונו של עולם האם כך מגיע לי? ריבונו של עולם למה ככה עושים לי מעלים אותי כמו איזה כבש בחבל? אמר לו הקדוש ברוך הוא ירמיהו לא כך עשתה זקנתך? מי זאת זקנתו? רחב. איך רחב הורידה את שני הצדיקים? את פנחס ואת מי? כלב. בחבל בעד החלון. אה יש חשבון אדוני. זה לא סיפורי סבתא. הסבתא שלך ככה הורידה בחבל אל תתלונן, גם אתה תרד בחבל. רואים שאצל הקדוש ברוך הוא הכל בא בחשבון.
ואז מחזירים אותו אל חצר המטרה. וישלח המלך צדקיהו ויקח את ירמיהו הנביא אליו אל מבוא השלישי אשר בבית השם ויאמר המלך אל ירמיהו שואל אני אותך דבר אל תכחד ממני. דהיינו אני רוצה דבר אחד לשאול אותך שכולל בתוכו כמה דברים ואני מעוניין שאתה תגיד לי את כל מה שאתה יודע. אל תכחד ממני, אל תכחד ממני דבר.
ויאמר ירמיהו אל צדקיהו כי אגיד לך הלוא המת תמיתני וכי איעצך לא תשמע אליי. טוען לו ירמיהו ואומר הרי אני רוצה להגיד לך דבר מה שעתיד להיות. מהרע שעדיין צפונה עתיד בחובו. אז הוא אומר לו אם אני אגיד לך את הדבר הרע שעתיד להיות אתה תהרוג אותי. ואם אני איעץ לך וכי איעצך, איעץ לך עצה איך להינצל, אז אתה ממילא לא תשמע אליי. אז מה יעזור? בקיצור זה מיותר. זה מיותר, לאיזה צורך אני אגיד לך נבואה? לא את הנבואה תקבל ולא את העצה איך להימלט מהרעה תקבל.
וישבע המלך צדקיהו אל ירמיהו בסתר לאמור חי השם אשר עשה לנו את הנפש הזאת אם אמיתך ואם אתנך ביד האנשים האלה אשר מבקשים את נפשך. הוא אומר לו אני נשבע לך על שני הדברים. א' שאני לא אמית אותך בעצמי. תגיד לי טוב לא תמית אותי בעצמך אבל תמסור אותי ביד אנשים שימיתו אותי. אומר לו לא, וגם ביד האנשים האלה אשר מבקשים את נפשך גם בידיהם לא אמסור אותך. בעצם הוא חושש מאוד לומר לו את הנבואה מכיוון שהנבואה הזאת יכולה לגרום שיבולע לו.
ויאמר ירמיהו אל צדקיהו כה אמר השם אלוהי צבאות אלוהי ישראל אם יצא תצא אל שרי מלך בבל וחיתה נפשך והעיר הזאת לא תשרף באש וחיית אתה וביתך. הוא אומר לו אם אתה תצא אל מלך בבל, מה זאת אומרת? תיכנע. תיכנע לפני מלך בבל, השם המליך אותו. תיכנע ועל ידי זה אתה קודם כל לא תמרוד בהשם. אז הוא אומר לו דבר אחד וחיתה נפשך. נפשך תחיה, גם פה וגם בבא לעתיד לבוא לא יתבעו אותך, אתה עשית את רצון השם. דבר שני הוא אומר לו והעיר הזאת לא תשרף באש, אתה תציל את העיר. דבר שלישי וחיית אתה וביתך, מלך בבל לא יהרוג אותך. זאת אומרת מכל הבחינות מה שאני עכשיו אומר לך נבואה בשם השם זה הנבואה הדבר הטוב ביותר שאפשר יכול לעזור לך ולהציל אותך.
ואם לא תצא אל שרי מלך בבל, מה תגיד? אולי גם אז אני אחיה, אולי גם אז לא יקרה כלום. לא לא לא. אם לא תצא אל שרי מלך בבל וניתנה העיר הזאת ביד הכשדים ושרפוה באש ואתה לא תימלט מידם. וזה מה שאני בעצם רוצה להגיד לך בשם השם. ונשים לב זה בעצם חזרה על אותו רעיון שהוא אמר לו קודם, רק פה הוא מבטיח לו שאם אתה באמת תיכנע יהיה לך בזה הצלה וגם לעם. זה בעצם נבואה טובה.
ויאמר המלך צדקיהו אל ירמיהו אני דואג את היהודים אשר נפלו אל הכשדים פן יתנו אותי בידם והתעללו בי. אומר לו תראה, בירושלים היו שתי מפלגות. זה נחלק לימין ושמאל. הייתה כת אחת שרצתה להילחם כנגד הכשדים והייתה כת שנייה שאמרה בוא נעשה שלום איתם. ושתי הכתות הללו היו גם כן מחולקות למי שיודע בימי רבן יוחנן בן זכאי. בימי רבן יוחנן שם כאשר רבן יוחנן עלה אל הקיסר והיו שמה הסיקריים, היו שמה את הבריונים שלא הסכימו שילך ויעשה שלום עם הקיסר וכולי. הוא אומר לו ישנה כת אחת אלה שנפלו אל הכשדים והם האנשים האלה הלכו ועשו כבר שלום עם מלך בבל והם כביכול מאנשיו של מלך בבל. עכשיו ברגע שאני אבוא אל מלך בבל אגיד לו גם אני מוכן להשלים, מלך בבל ימסור אותי ביד היהודים שכבר השלימו איתו. והיהודים האלה שונאים אותי והם יתעללו בי, יבזו אותי, ישפילו אותי, יענו אותי. אני מאוד חושש ללכת ליפול בידו מכיוון שאז מלך בבל ירצה לתת להם פרס, הנה המנהיג שלכם קחו אותו ועשו בו כטוב בעיניכם. זהו שהתעקש שלא עד עכשיו שלא לבוא ולהשלים, שלא לבוא ולקבל את מרותי, זהו שניסה למרוד בי, קחו אותו ותעשו בו כטוב בעיניכם.
אבל הרי הנביא אמר לך שאתה תחיה וחיתה נפשך. אומר לו כן, אתה הבטחת לי שאני אחיה, לא הבטחת לי שלא ייסרו אותי. לא הבטחת לי שלא יענו אותי.
ויאמר ירמיהו לא ייתנו. שמע נא בקול השם לאשר אני דובר אליך וייטב לך ותחי נפשך. אומר לו אין לך מה לדאוג לא ייתנו. תדע לך אני מבטיח לך במצב הזה גם לא יענו אותך ולא ייסרו אותך. שמע בקול השם לאשר אני דובר אליך, דהיינו ממה שאני מבטיח לך תדע לך שחוץ מהחיים שאתה תקבל שפה אתה עתיד למות, אני יש לי נבואה נוספת שיש בה הבטחה וחלילה אם לא דבר רע. ואם מאן אתה לצאת זה הדבר אשר הראני השם. יש לי עוד נבואה נוספת שמהדיבור הזה אתה תבין שאם אתה תצא ייטב לך כי אתה תצא זכאי אם תצא בעצמך.
והנה כל הנשים אשר נשארו בבית מלך יהודה מוצאות אל שרי מלך בבל והנה אומרות הסיתוך ויכלו לך אנשי שלומך הוטבעו בבוץ רגליך נסוגו אחור. ישאלו את הנשים שמוצאות בית מלך יהודה, אלה שיהיו מוצאות אל שרי מלך בבל, מאיזה סיבה מרד צדקיהו? אנשי בבל, מלך בבל ישאל אותם מה פתאום צדקיהו החליט למרוד בי? והם ילמדו עליך זכות, הם יגידו שאתה לא אשם. כי יגידו שאנשי שלומך הם אלה שפיתו אותך, הסובבים אותך, המטבחון, כל היועצים למיניהם, הם אלה שפיתו אותך ואמרו לך שאתה אין לך טעם להקשיב לנבוכדנאצר. הוטבעו בבוץ רגליך, זאת אומרת הם ילמדו עליך זכות להגיד שבאמת לא היה לך כוח עצמי, אתה היית נתון בידיהם של אחרים.
ואת כל נשיך ואת בניך מוציאים אל הכשדים ואתה לא תימלט מידם כי ביד מלך בבל תיתפש ואת העיר הזאת תשרוף באש. אומר את כל נשי בניך כולם יוציאו אל הכשדים למה? כדי לעשות בהם שפטים כי התברר שהם המקורבים, הנשים, השרים, כל אלה המקורבים הם הסיתו אותך. ולכן אנחנו נראה שאת בניו של צדקיהו המיתו לעיניו. למה? כי הם יגידו צדקיהו לא אשם, אנחנו הסתנו אותו. אבל הוא אומר לו תדע לך שבסופו של דבר גם אתה לא תימלט מכיוון שאתה עיניך ינוקרו. כתוב שעיוורו את עיניו של צדקיהו. אומר לו למה? מכיוון שלא ראית את האמת, הלכת בחושך אחרי נשיך, אחרי יועציך, אחרי בניך. ואת העיר הזאת תשרוף באש. מי ישרוף? הוא מדבר עם צדקיהו, לכאורה משתמע שצדקיהו. למה שצדקיהו ישרוף באש? מבאר המלבי"ם יעלה עליך הכתוב כאילו אתה שרפת. ברגע שאתה ממשיך להתעקש לא לצאת אל הכשדים, אתה אומר אני אשאר כאן ויהי מה, אתה כביכול תגרום לשריפת העיר באש.
ויאמר צדקיהו אל ירמיהו איש אל ידע בדברים האלה ולא תמות. אין שום בעיה, מקבל את מה שאתה אומר לי, אבל אני מבקש ממך אל תפרסם את מה שאמרת לי. אלה הם הערכות מודיעיניות שיישארו חסויות רק בינינו, שאף אחד לא ידע מבחוץ.
וכי ישמעו השרים כי דיברתי איתך ובאו אליך ואמרו אליך הגידה נא לנו מה דיברת אל המלך אל תכחד ממנו ולא נמיתך ומה דיבר אליך המלך. דהיינו צדקיהו יודע שירמיהו לא יוציא דבר שקר מפיו. והם ישאלו אותו את שתי השאלות, מה דיברת אל המלך ומה המלך דיבר אליך. ואז אומר להם אומר לירמיהו אתה תגיד להם כך, איך תצא מהם. ואמרת אליהם מפיל אני תחינתי לפני המלך לבלתי השיבני בית יהונתן למות שם. אתה תגיד להם אני מפיל תחינתי, דהיינו התחננתי למלך, תראו כבר בונה לו סיפור כיסוי. הוא כבר אומר לו מה הוא יספר לשרים. זה מראה שצדקיהו לא היה מלך כל כך חזק כי באיזשהו מקום הוא חשש מהשרים. הוא אומר לו אתה תבוא ותגיד להם שאני התחננתי למלך שלא ישיב אותי בית יהונתן. וזה בעצם תשובה לשאלה מה דיברת אל המלך? התחננתי אליו. ואז הוא אומר לו בזה אתה בעצם עונה להם תשובה. למה? בואו רגע נחשוב, זה באמת נכון? ירמיהו לא התחנן אל המלך. אלא מה? הם יגידו לך מה דיברת אל המלך ומה המלך דיבר אליך. כשאתה תגיד להם מפיל אני תחינתי לפני המלך לבלתי השיבני בית יהונתן, זאת תהיה תשובה מה המלך דיבר אליי, כי הוא עכשיו אומר את המשפט הזה. אבל לא תשובה על מה אני דיברתי אל המלך. רק הם יהיו סבורים שאתה עונה להם על השאלה מה אתה דיברת אל המלך. בקיצור תטעה אותם. אתה תגיד להם מפיל אני תחינתי וכולי, הם יחשבו שזה מה שאתה דיברת עם המלך אבל הם לא יבינו שבעצם זה לא מה שדיברת איתו אלא זה מה שהמלך דיבר איתך. ובזה זה לא יהיה שקר.
ויבואו כל השרים אל ירמיהו וישאלו אותו ויגד להם ככל הדברים האלה אשר ציווה המלך ויחרישו ממנו כי לא נשמע הדבר. שאלו אותו את שתי השאלות, מה אתה אמרת למלך ומה המלך אמר לך. ויגד להם ככל הדברים האלה אשר ציווהו המלך. וכמו שאמרנו אין בזה שקר, כי הם חושבים שזה מה שהוא דיבר למלך, בו בזמן שזה מה שהמלך דיבר אליו. והם החרישו, דהיינו הם לא הבינו את תשובתו, לא נשמע הדבר, לא הבינו את כוונתו. הוא הצליח להטעות אותם ולכן החרישו.
וישב ירמיהו בחצר המטרה עד יום אשר נלכדה ירושלים והיה כאשר נלכדה ירושלים. ירמיהו יושב בחצר המטרה עד היום שירושלים נלכדה. והיה כאשר נלכדה ירושלים, פירושו של דבר זה הקדמה לפרק הבא. שבפרק הבא בפסוק ג' שם אנחנו רואים שירושלים נלכדת, ויבואו כל שרי בבל וכולי. וזה המשך, הפרק שלנו סיומו הוא המשך של פסוק ג'. והפסוקים א' וב' של הפרק הבא הם בעצם כעין מאמר המוסגר שכתוב באמצע.