ספר ירמיהו פרק ל"ג. ויהי דבר השם אל ירמיהו שנית והוא עודנו עצור בחצר המטרה לאמור. חצר המטרה זהו בית כלא, ירמיהו עדיין היה עצור בבית הכלא והקדוש ברוך הוא שם מתנבא אליו. מה המטרה כאן של הנבואה? אומר האלשיך הקדוש, כי להיותו עצור כלוא בחצר המטרה, הוא היה בעצבות, בדיכאון, אז הקדוש ברוך הוא אומר לו עכשיו נבואה טובה לנחמו מעצבונו, לשמח אותו בייעודים הטובים העתידים לבוא. ולכן הוא מדגיש עודנו עצור בחצר המטרה, היות והיה כלוא, אז הקדוש ברוך הוא רצה לשמח אותו במציאות הזאת. ובעצם הנבואה הזאת היא המשך של הפרק הקודם.
כה אמר השם עושה, השם יוצר אותה, להכינה השם שמו. פרק הקודם דיבר על ירושלים, והפרק הזה לא מזכיר את המילה ירושלים, כיוון שהוא המשך של הפרק הקודם. אז כשהוא אומר עושה, זה על מה שדיברנו קודם. מה זה עושה? עושה זה את ירושלים. ומה זה עושה? הכוונה מגדלה ועשתה את ציפורניה, הכוונה שהשם הגדיל אותה על כל הארצות, כמו שכתוב השם עשה את משה ואהרון, הכוונה הגדיל את משה ואהרון. השם יוצר אותה להכינה השם שמו. יוצר אותה להכינה הכוונה מסביר הרד"ק מחדש אותה, להכין אותה לעולם, כמו הנה אנוכי יוצר עליכם רעה, להבדיל. כל יצירה הכוונה להוציא את הדבר למעשה.
והמלבי"ם מפרט יותר. אומר המלבי"ם תשים לב, יש פה עושה, יוצר אותה, מכין אותה. מה הם שלושת הביטויים הללו? אומר המלבי"ם עשייה זה הגמר, זה הסיום, עשוי. היצירה זה הוצאת צורת הדבר קודם העשייה. אני יוצר, בסוף הדבר עשוי. ההכנה, ההכנה זה מה שהיה מראש. מראש הכנתי את הדבר על התכלית הטובה. אז ממילא יש הכנה, יצירה, עשייה. אלה הם שלושת הדברים. אבל אצל הקדוש ברוך הוא תשימו לב, כה אמר השם עושה. ישר הוא פתח בסיום. למה עושה? תתחיל מכינה, יוצר אותה. אומר המלבי"ם כיוון שאצל הקדוש ברוך הוא הכל כבר נעשה ונגמר, כבר מראש, כבר בעצם המחשבה, זה כבר גמור. אנחנו צריכים תוכניות, אחרי זה צריכים ליצור, אחרי זה צריכים לסיים. אצל הקדוש ברוך הוא בעצם התוכנית הוא אמר ויהי. לא צריך את כל המהלך הזה. אז כה אמר השם עושה, הקדוש ברוך הוא מיד, באופן המיידי, עושה. כבר אצלו הדבר נעשה ונגמר כאילו נעשה בפועל.
ואצלנו, התחתונים, כאן, צריך שהדבר שהשם יעשה את זה על ידי סיבה ומסובב. אצל הקדוש ברוך הוא לא צריך סיבה ומסובב. ברגע אחד הוא אמר ויהי. אבל אצלנו, בדרך הטבע, אז הכל על ידי שפלוני רצה וההוא הסכים וזה גרר את זה, זה נקרא סיבה ומסובב. וזה ההמשך של הפסוק. הוא אומר השם יוצר אותה. יוצר הכוונה היא כאן בשביל התחתונים, צריך שזה יהיה על ידי סיבה ומסובב, אז השם יצר והביא את כל הנסיבות הגורמות שהדבר הזה יצא לפועל בעולם השפל כאשר יגיע זמן קץ הימין. על זה הוא אומר השם שמו. מה זה השם שמו? השם עושה את זה מצד שהוא בעל הרחמים ומהווה הכל. י-ה-ו-ה זה שם של רחמים, ולכן רצונו של הבורא להשפיע טובה, השם שמו.
קרא אלי ואענך. ואגידה לך גדולות ובצורות לא ידעתם. אומר השם אם תקרא אלי מסביר הרד"ק, אענך, הכוונה אענה ואעשה כרצונך. הפך ממה שהוא אמר לאל ואל תישא בעדם רינה ותפילה. כאן אדרבה, הוא אומר קרא אלי, תתפלל בעדם ואני אענה לך. ואגידה לך גדולות ובצורות לא ידעתם. אני אגיד לך נחמות גדולות וחזקות שלא ידעת אותם. בצורות מלשון חזק, כמו מבצר. לעומת זאת, תשימו לב, רש"י אומר ונצורות, שמורות בליבי לעשותם. וזה מבוסס על התרגום, כיוון שגם התרגום תירגם רברבן ונטירן. נטירן הכוונה שמורים, נצורים. יוצא אם כן שגם גירסת רש"י וגם גירסת התרגום יונתן הייתה גדולות ונצורות ולא גדולות ובצורות.
המלבי"ם מסביר, לאל ראינו בפרק ט"ו שירמיהו לא היה יכול להתנבא מתי שהיה רוצה, שהיות והוא היה מתנבא נבואות פורענות, הנביא הרי צריך להיות בשמחה כאשר הוא מתנבא, ואם כעת הוא בנבואת פורענות הוא לא יכול לשמוח כדי לומר את הנבואה שלו. מתי כן הוא היה מתנבא? רק כאשר הקדוש ברוך הוא הכין אותו לקראת העניין והקדוש ברוך הוא היה כמו קורא לו ועל ידי זה מכין אותו לקראת הנבואה. עכשיו הוא אומר לו אני מודיע לך בשורות טובות, אתה יכול אתה לקרוא לי. אתה באופן תמידי לא יכול לקרוא לי כי אתה מתנבא נבואות רעות, מישהו בעצבות לא יכול להתנבא. אז אני תמיד קורא לך. אבל עכשיו קרא אלי אתה ואענך, מכיוון שכעת אני מדבר על נבואה טובה, ונבואה טובה אתה יכול להתעורר לזה מעצמך כי יש בזה שמחה, ואם אתה בשמחה אתה יכול לקבל נבואה. ואני רוצה לומר לך דברים שהם גדולות, היות וזה מחוץ לטבע, ובצורות, הכוונה דברים חזקים שלא ישתנו לעד, ולא ידעתם, הכוונה היא דברים שלא ידעת עד עכשיו. ירמיהו נביא החורבן, ירמיהו הוא נביא נבואות הזעם, אז ממילא עד עכשיו לא הכרת כאלה נבואות. אני רוצה להגיד לך עכשיו נבואה ששונה מהנבואות שאתה רגיל אליהם, שהם נבואות קשות, אני רוצה לומר לך נבואה טובה.
כי כה אמר השם אלוהי ישראל על בתי העיר הזאת ועל בתי מלכי יהודה הנתוצים אל הסוללות ואל החרב. באים להילחם את הכשדים ולמלאם את פגרי האדם אשר הכיתי באפי ובחמתי ואשר הסתרתי פני מהעיר הזאת על כל רעתם. כה אמר השם אלוהי ישראל על בתי העיר הזאת ועל בתי מלכי יהודה הנתוצים ואל הסוללות ואל החרב. יש כאן נבואה על בתי ירושלים, על בתי מלכי יהודה הנתוצים, אל הסוללות ואל החרב. מה זה אל הסוללות ואל החרב? מסביר המלבי"ם, המלבי"ם גורס כמו אל הסוללות ואל החרב באים להילחם. דהיינו בתי העיר הם נתוצים על ידי הסוללות והחרב, שהסוללות והחרב הם באים עם הכשדים כדי להילחם על העיר ולמלא את העיר פגרי אדם, פגרים מתים. תשימו לב מה זה סוללות והחרב? קודם כל מה שכתוב אל הסוללות, כך גם מסביר הרד"ק, גם המלבי"ם, הכוונה על ידי הסוללות, כן? זה הכוונה אל הסוללות. בתי מלכי יהודה הנתוצים אל הסוללות, על ידי הסוללות. מה הם הסוללות? רש"י אומר תילים שצבורים למעלה, הכוונה תל, מקום גבוה, אשר בונים בני העיר לעלות אל הסוללות. וזה לכאורה טעות סופר, כיוון שאי אפשר להגיד שזה תילים, סוללות זה תילים, זה תל, שעולים איתו לסוללות. אז מה זה סוללות? ולכן אי אפשר אבל להסביר שסוללות זה תילים שעולים לסוללות, כי עדיין לא הסברת מה זה. ולכן זה טעות סופר, כנראה שצריך לומר סוללות, תילים שצבורים למעלה אשר בונים בני העיר לעלות אל החומה, לא לעלות אל הסוללות. וכך מצאתי מפורש בתרגום יונתן, תרגום יונתן אומר והוא תל, סליחה, ברד"ק שמביא מתרגום יונתן, שבפרק ירמיהו פרק ל"ב פסוק כ"ד, והוא תל עפר שצוברין סביב החומה לעלות משם על החומה. כדי לעלות על החומה הם היו עושים רמפה, דהיינו מביאים כמויות של עפר, מצמידים את זה אל החומה, ואז הייתה נוצרת מין עלייה, החיילים היו יכולים בדרך הזאת לטפס על גבי החומה. זה נקרא הסוללות. אז אם כן, הוא אומר כאן, כה אמר השם אלוהי ישראל על בתי העיר הזאת ועל בתי מלכי יהודה הנתוצים על ידי הסוללות ואל החרב. מה זה החרב? החרב זה הכשיל שבו היו מפילים את הבניינים. כמו מגדלותיך יתוץ בחרבותם. היה להם מעין איל ברזל שאיתו היו מנגחים את החומה ומפילים אותם. אז זה החרב שעליו אנחנו כאן מדברים, לא על חרב דוקרת להרוג אדם.
אומר השם, הם באים עם הכשדים כדי להילחם על העיר, למלא את הבתים פגרי אדם, זו המטרה. אשר הכיתי, אומר הקדוש ברוך הוא, מה שהם נענשו זה על ידי השם, כיוון שהיה מדובר בעונש השגחי. הקדוש ברוך הוא כשנתן לנו עונש, זה על המעשים הלא טובים שלנו. אומר השם אשר הכיתי באפי ובחמתי, אלה שאני הכיתי בגלל שהם הכעיסו אותי. אומר השם, ואם הדבר הזה היה גם כן מחמת הסתר פנים, ועל זה הוא מוסיף ואשר הסתרתי פניי, מחמת אותו הסתר פנים באו האויבים ומכים אותם. אז ההכאה וההסתר פנים, אומר המלבי"ם, לא היו בגלל שמאסתי אותם, אלא על כל רעתם. דהיינו כמו מקיז אדם שמוציא את הדם הרע כדי לרפא. אומר השם, כך גם כן ההכאה וההסתר פנים היה על מנת לרפא אותם, כדי להיטיב להם. וכעת הבאים הכשדים להילחם ולמלא את המקום פגרי אדם, זאת אומרת הם רוצים לתוץ את הבתים ולמלא את המקום בפגרי אדם, אותם אלה שימותו שם באותם בתים.
הנני מעלה לה ארוכה ומרפא ורפאתים. וגיליתי להם עתרת שלום ואמת. כאן אומר הקדוש ברוך הוא נבואה טובה, על המקום הזה, בתי העיר הזאת שהיו נתוצים, הרוסים על ידי הכשדים, אני מעלה להם ארוכה. ארוכה פירושו של דבר יהיה להם רפואה. מה זה אם כן ומרפא? אומר המלבי"ם, ארוכה זה על השבר שבא מבחוץ. מרפא זה על החולי הפנימי. וכידוע תמיד לעם ישראל היו גם בעיות מבחוץ וגם בעיות מבפנים. מבחוץ על ידי האויבים שיוצאים נגדנו, ומבפנים על ידי הגיס החמישי והערב רב שתמיד היו כאן פועלים כנגד. אומר השם יהיה לה ארוכה ומרפא, ארוכה מן האויבים מבחוץ ומרפא מן האויבים שהיו מבפנים. וגיליתי, וגיליתי להם עתרת שלום ואמת. אני אגלה להם איך יעתר להם, יעתר הכוונה כמו יתרצה להם, השלום והאמת, הם יהיו מתרצים להם שיהיו איתם באופן תמידי השלום והאמת. הרד"ק לעומת זאת מסביר שעתרת זה מלשון ריבוי, זה עתרת בת', כן? כמו עתר שחז"ל אומרים, כמו להעתיר תפילה שהכוונה להרבות בתפילה, אז אני אעשה להם עתרת שלום ואמת, ריבוי של שלום ואמת.
והשיבותי את שבות יהודה ואת שבות ישראל ובניתים כבראשונה. אומר הקדוש ברוך הוא והשיבותי את שבות יהודה, זה הגולה. ובניתים אני אבנה בניין בית המלכות ובניין העיר ובניין המקדש. וטיהרתים מכל עוונם אשר חטאו לי וסלחתי לכל עוונותיהם אשר חטאו לי ואשר פשעו בי. וטיהרתים, על העבר אני אטהר אותם מטומאת עוונם. והעוון אומר המלבי"ם הוא מטמא את הנפש. העוון זה תמיד עיוות הנפש. תמיד המלבי"ם אומר מה ההבדל בין חטא לעוון? חטא זה בשגגה או דבר שנובע מתוך תאווה, עוון זה במזיד ודבר שנובע מתוך עיוות השכל, דהיינו הוא כבר בונה אידיאולוגיה סביב החטא, זה לא סתם כי בא לי, אלא ככה צריך להיות. אז לכן הוא אומר טיהרתים מכל עוונם, על העבר אני אטהר אותם מטומאת עוונם, שהעוון מטמא את הנפש ומקטרג עליהם לפני השם, אז כנגד הטומאה הוא אומר אני אטהר. וכנגד הקטרוג שיש, אומר על זה וסלחתי. וסלחתי לכל עוונותיהם אשר חטאו לי ואשר פשעו בי. הוסלחתי חוזר על הקטרוג שהעוון יוצר בשמיים.
והייתה לי לשם ששון לתהילה ולתפארת לכל גויי הארץ אשר ישמעו את כל הטובה אשר אנוכי עושה אותם. ופחדו ורגזו על כל הטובה ועל כל השלום אשר אנוכי עושה לה. והייתה לי לשם ששון לתהילה ולתפארת, ירושלים תהיה לשם, לששון, לתהילה, לתפארת לכל גויי הארץ. כולם יראו את הייחודיות של העיר הזאת. אשר ישמעו את כל הטובה שהשם עושה לעם ישראל כאן. ופחדו ורגזו על כל הטובה ועל כל השלום אשר אנוכי עושה לה. מי פחדו ורגזו? המלבי"ם מסביר שפחדו הגויים על כל השלום, על ידי כך הם יפחדו מלהילחם, יראו יש פה שלום, הוא לא נכנס להילחם עם אומה שיש לה שלום מאת השם. ורגזו זה חוזר על הטובה, השם יעשה לנו טובה, אז זה ירגיז את האומות, כי כששטוב לישראל תמיד יש כעס לאומות. יוצא אם כן שלפי המלבי"ם הפחדו ורגזו זה חוזר על האומות. המצודת דוד לעומת זאת אומר שזה חוזר על ישראל. ופחדו ורגזו על כל הטובה ועל כל השלום אשר אנוכי עושה לה, מי? יושבי העיר הזאת. למה? הם יפחדו שמא הם יחטאו ואז הרעה הזאת תאבד. ואז כל השפע הזה יכלה. ולכן על ידי זה הם לא יעשו רע.
כה אמר השם עוד יישמע במקום הזה אשר אתם אומרים חרב הוא מאין אדם ומאין בהמה, בערי יהודה ובחוצות ירושלים הנשמות מאין אדם ומאין יושב ומאין בהמה. קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה, קול אומרים הודו את השם צבאות כי טוב השם כי לעולם חסדו, מביאים תודה בית השם כי אשיב את שבות הארץ כבראשונה אמר השם. הנה לנו עוד דוגמה שאנשים מכירים פסוקים מתוך שירים, ולפעמים כשהם קוראים את הפסוק במקור, הם פתאום מופתעים. כולם מכירים עוד יישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה. כשאתה מחפש כזה פסוק, אין כזה פסוק. הפסוק המקורי זה מה שכתוב אצלנו, אין עוד פסוק במקום אחר. כה אמר השם עוד יישמע, זהו, לקחו את המילים עוד יישמע. במקום הזה אשר אתם אומרים חרב הוא מאין אדם מאין בהמה בערי יהודה ובחוצות ירושלים. זהו, זה ההמשך. לקחו וחתכו גם את זה. בחוצות ירושלים הנשמות מאין אדם ומאין יושב ומאין בהמה, ועכשיו המשיכו את הפסוק הבא, קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה. עכשיו זה לא זמרים עשו את זה, כיוון שזה הנוסח של הברכות בשבע ברכות, נכון? ככה זה הנוסח של הברכות, רק שהנוסח של הברכה תשימו לב, הוא חתוך מתוך הכתוב. ולא רק זה, גם ההמשך הוא לא נוסח של כתוב. מה ההמשך? קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה, קול אומרים הודו, זה ההמשך של הפסוק. אבל בברכה מה אומרים? קול מצהלות חתנים מחופתם ונערים ממשתה נגינתם, אין כזה פסוק בשום מקום. כן? כך שזה למעשה תוספת של הברכה, זה נוסח הברכה, אבל זה לא נוסח הפסוק.
טוב, בואו עכשיו נסביר. כה אמר השם עוד יישמע במקום הזה שאתם אומרים חרב הוא, זה חורבה, ומה זה חורבה אומר המלבי"ם? חורבה שייך לגבי בניינים. חרב הוא מאין אדם ומאין בהמה, בערי יהודה ובחוצות ירושלים הנשמות, הנשמות הכוונה היא מלשון שממה, שממה שייך על כל הארץ, ושממה זה בדרך כלל יותר מחורבה. במקום הזה, דהיינו בעיר ירושלים, שהמקום הזה כולם היו אומרים זה חרב, הבניינים בו כבר נחרבו, והמקום הזה גם כן שומם, ובחוצות ירושלים המלבי"ם תמיד מסביר שחוצות זה אחורי הבתים, היו נשמות, הכוונה מקום שהוא שומם עוד יותר מחורבה. יישמע בהם קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה. קול ששון על ידי הזיווגים שיעשו, אז יהיה כאן בוני בית בישראל. קול חתן וקול כלה, אני אגיד לכם ווארט מהווארטים המפורסמים של האירוסין והשבע ברכות, מה זה קול חתן וקול כלה? מה יש להם קול אחר? מה זה קול חתן וקול כלה? אז באמת כאשר הזוג מאורס, אז הכל מדברים בשקט, מדבר בעדינות, ומה את אומרת? מה נראה לך? אולי כדאי שנעשה ככה? ומה אתה אומר? לא, אתה תחליט. אה, איזה יופי, איזה אידיליה. קול חתן וקול כלה. זה באירוסין. אבל לאחר מכן, אחרי החתונה, השם ירחם, איך אחד אמר? שאחרי החתונה הוא התחיל להאמין בצלחות מעופפות. כן? זאת אומרת אחרי החתונה מתחילים כבר השינויים. אבל אנחנו אומרים רוצים שיישמע תמיד קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה, כמו שהחתן מדבר אל כלתו, כמו שהכלה מדברת אל חתנה, כך יישמע באופן תמידי. ואז הוא אומר יהיו זיווגים וקול אומרים הודו על הניסים שהקדוש ברוך הוא יעשה להם. וכנגד מה שאמרו במקום חרב מאין אדם, הוא אומר במקום הזה יישמע קול ששון. כנגד מה שהוא אמר שהוא חרב מאין בהמה, אומר המקום הזה יהיה נווה רועים.
המקום הזה יהיה, כי טוב השם, כה אמר השם צבאות, זה הפסוק הבא. עוד יהיה במקום הזה החרב מאין אדם ועד בהמה ובכל עריו נווה רועים מרביצים צאן. אז המקום הזה שהיה חרב מאין אדם יהיה בו קול ששון וקול שמחה, אלה בני אדם. והמקום הזה שהיה חרב מאין בהמה, יהיה נווה רועים, הנה גם בהמות יהיו כאן, מרביצים צאן. מרביצים צאן הכוונה שהצאן רובצות. רובצות פירושו של דבר שאין פחד. המקום הזה יהיה מקום בטוח שיוכלו להרביץ את הצאן, לתת להם לרבוץ שם ולא יחששו מפני האויבים.
הרד"ק אומר תשים לב, מה כתוב כאן? שיקריבו קורבנות. אבל איזה? מביאים תודה בית השם. אומר הרד"ק ולא אמר חטאת ולא אמר אשם. כי לפי שבזמן ההוא לא יהיה בהם רשעים וחוטאים, כי כולם ידעו את השם. לכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה, כל הקורבנות בטלים לעתיד לבוא, חוץ מקורבן תודה, שקורבן תודה בא על הודאה. לעומת זאת שאר הקורבנות הם באים על חטא, ועל חטא לא צריך להקריב קורבן כי חטאים כבר לא יהיו.
כה אמר השם צבאות, עוד יהיה במקום הזה החרב מאין אדם ועד בהמה ובכל עריו נווה רועים מרביצים צאן. בערי ההר, בערי השפלה, ובערי הנגב, ובארץ בנימין, ובסביבי ירושלים, ובערי יהודה, עוד תעבורנה הצאן על ידי מונה אמר השם. בכל המקומות הללו שהוא מזכיר, ירעו את הצאן על ידי מונה אמר השם. מה זה ירעו את הצאן? רש"י אומר יצאו ויבואו ישראל על ידי מנהיג הולך בראשם. וזה באמת יותר מתאים למציאות שלנו היום, כי מי היום רועה צאן? אז אם כן על מה הוא מדבר? ירעו את הצאן הכוונה יהיה מנהיג שינהיג את הצאן, כי אתם צאני צאן מרעיתי אדם אתם. אז אם כן עם ישראל נמשלו לצאן, אז יהיה להם מנהיג, יהיה לנו מנהיג שינהיג אותנו. מה זה על ידי מונה? אומר הרד"ק, ישראל נמשלים לצאן, הרועה הוא בעצם המלך. ודרך הרועה למנות את הצאן, האם היא חסרה. אפשר לומר שהוא רוצה להדגיש על ידי מונה, כיוון שמתי הרועה מונה צאנו? שאכפת לו מהם. אבל כשלא אכפת לו מהם, אז גם אם אחת הלכה, גם אם הנה נעלמה, גם אם נטרפה, זה לא מעניין אותו. אומר לך יהיה מנהיגים מסוג אחר. יהיה מנהיגים, אפשר למצוא בזה רמז, יהיה מנהיגים שסופרים את העם. היום יש לך מנהיג שלא סופר אותנו. היום יהיה לנו מנהיגים שסופרים אותנו. זה על ידי מונה. שומעים? יהיה מנהיג שיהיה מונה אותך, ויספור אותך. היום יש מנהיג שמונה אותנו, כן? שמצערים אותנו, כי כל הדאגות שלהם זה איך להיטיב לעצמם. אבל יהיה מנהיג על ידי מונה, על ידי מונה שסופר את הצאן, ובלשוננו אנו, אחד שיספור גם אותנו. זה מלך המשיח שאנחנו מצפים לגאולתו וישועתו.
או הסבר נוסף אומר הרד"ק, שהעניין הזה בא לא בדרך חיובית, אלא לכלות את הפושעים מישראל. שכאשר יצאו מהגלות, אלה שהיו פושעים יכלו. כמו שכתוב ביחזקאל והעברתי אתכם תחת השבט, שזה אומר השבט הרי נועד כדי לסמן את אלה שהולכים, את אלה שלא יישארו. אז הוא אומר כך גם כן כאן, תעבורנה הצאן על ידי מונה, ורק הראויים יהיו בגאולה, ואלה שלא, אז חלילה וחס להפך.
הנה ימים באים נאום השם. והקימותי את הדבר הטוב אשר דיברתי אל בית ישראל ועל בית יהודה. הנבואה הזאת כבר נכתבה למעלה בפרק כ"ג, ושם המלבי"ם הסביר את הכל בהרחבה. רק נגיד במילה אחת, שהיא כפולה בכל זאת, מכיוון שיש כאן ביטוי לגאולה. והגאולה אנחנו יכולים, אנחנו יודעים הרי יכולה לבוא בשני מסלולים, בשל בעיתה ובשל אחישנה. והמלבי"ם שם הסביר שכאן הפסוקים שלנו בל"ג מדברים על בעיתה, והפסוקים של פרק כ"ג שם מדברים על אחישנה. ולכן אל תתפלא שהפסוקים הם כפולים. בימים ההם ובעת ההיא אצמיח לדוד צמח צדקה ועשה משפט וצדקה בארץ. צמח צדקה זה מלך המשיח, צמח דוד עבדך מהרה תצמיח.
בימים ההם תיוושע יהודה וירושלים תשכון לבטח. וזה אשר יקרא לה השם צדקנו. באותו הזמן ליהודה תהיה ישועה, ירושלים תשכון לבטח כמו שראינו קודם. וזה אשר יקרא לה השם צדקנו. על מה זה מדבר? רד"ק מסביר, הקדוש ברוך הוא יקרא לירושלים השם צדקנו. פירושו של דבר שיושביה של ירושלים יאמרו השם צדקנו. האנשים היושבים בירושלים יגידו השם הוא צדקנו. היום יש להם כל מיני עבודות זרות וכל מיני אלילים, אבל יגיע זמן שיושביה יאמרו השם צדקנו. תרגום יונתן ודין שמא דיהון קראן לה, יתעבדון לנא זכוון או זכוון מן קדם השם בגווה. זה השם שיהיו קוראים לה, יעשה לנו זכויות מהשם שנמצא בתוכה. למעלה אומר הרד"ק, הוא אמר על מלך המשיח וזה שמו אשר יקראו השם צדקנו. אומר הרד"ק ושניהם עולים לעניין אחד, שגם ירושלים תהיה עיר הצדק וגם המשיח צדקנו. הרד"ק מביא ביאור נוסף בשם אביו, שהוא אומר וזה אשר יקרא לה הקדוש ברוך הוא, שהוא השם צדקנו. שומעים? וזה אשר יקרא לה, לא שלמקום יקראו השם צדקנו. וזה אשר יקרא לה, מי? הקדוש ברוך הוא, שהקדוש ברוך הוא הוא השם צדקנו.
כי כה אמר השם לא יכרת לדוד איש יושב על כיסא בית ישראל. לא יכרת לדוד איש, כמו היום שהיה לנו את דוד מלך ישראל ושושלתו נמשכה ונפסקה. אומר השם לעתיד לבוא לא יכרת לדוד איש יושב על כיסא בית ישראל, לא יכרת כריתות עולם, אלא הדבר הזה יהיה באופן תמידי, מימות המשיח והלאה. ולכוהנים הלוויים לא יכרת איש מלפניי מעלה עולה ומקטיר מנחה ועושה זבח כל הימים. ולכוהנים הלוויים, תמיד שכתוב הכוהנים הלוויים הכוונה הכוהנים בני לוי, כי גם הכוהנים הם משבט הלוויה. אז ולכוהנים בני לוי לא יכרת איש מלפניי מעלה עולה ומקטיר מנחה. יהיה להם איש מעלה עולה מקטיר מנחה ועושה זבח כל הימים. דהיינו כל הימים לא יהיו נכרתים אלא לעולם העבודה תישאר בכוהנים. מה שזה רוצה לומר, שגם אם בסופו של דבר תהיה מציאות שבה הבכורים יחזרו לעבודה, זאת אומרת יש דעה בחז"ל שהעבודה תחזור לבכורים. גם אם זה יהיה, שלא תחשוב שהכוהנים יכרתו. אז הוא אומר לך לא יכרת איש מלפניי, שבכל אופן עדיין הכוהנים יישארו עובדים ומקריבים לפני השם. לפי רש"י הכוונה שלעולם יהיה להם זרע שראוי לעלות עולה ולהקטיר מנחה.
ויהי דבר השם אל ירמיהו לאמור. כה אמר השם אם תפרו את בריתי היום ואת בריתי הלילה ולבלתי היות יומם ולילה בעיתם. גם בריתי תופר את דוד עבדי מהיות לו בן מולך על כיסאו ואת הלוויים הכוהנים משרתיי. ויהי דבר השם אל ירמיהו לאמור. כה אמר השם אם תפרו את בריתי היום ואת בריתי הלילה. רש"י מסביר, אם תוכלו להפר את בריתי אשר כרתי עם היום ועם הלילה. דהיינו יש ברית איתם שהשמש לעולם תזרח והלילה לעולם יהיה בעיתו. מה שהקדוש ברוך הוא קבע לנוח ובניו, ואמר להם יום ולילה לא ישבותו, כי יש לי ברית איתם שהם יהיו תמידים. אם אתם תפרו את הברית הזאת שכרתי עם נח עוד כל ימי הארץ ויום ולילה לא ישבותו, כמו שזה לא יופר ולא ישבות, אומר הרד"ק, כך לא תופר הברית שכרתי עם דוד שמלכותו תהיה קיימת. וכך לא תופר הברית שכרתי עם אהרון שבניו יהיו משרתים לפניי כל הימים, כמו שהוא אמר קודם לכוהנים הלוויים לא יכרת איש מלפניי. אז הברית הזאת תישאר ותהיה נצחית. המלבי"ם מסביר שברית המלוכה והכהונה זה בעצם מציאות מוכרחת לקיום כלל המציאות, כמו שחוקי הטבע מוכרחים. זאת אומרת כמו שאתה מבין שהעולם לא יכול להתקיים בלי שמש, בלי יום ובלי לילה, ככה אתה צריך להבין שלא שייך שיתבטלו המלוכה והכהונה. כמו שאלה נצרכים לעולם, כך גם אלה נצרכים לעולם. לא שהוא יבטל אותם לחלוטין, כמו שהוא לא יפר את ברית היום והלילה, ולא שלא יבוא בזמן המוגבל אל הגאולה, הכוונה שלא תגיע הגאולה בזמן, כמו שלא ייתכן שהיום והלילה לא יבואו בעיתו. אז חייב להיות מצב שביום יגיע היום, תזרח השמש, ובלילה היא תשקע. אז יש גם כן את העניין של הבעיתו. אומר כך גם כן תדע לך שהגאולה תגיע בעיתה. כמו היום והלילה שיש להם עת וזמן, גם לגאולה יש עת וזמן. גם בריתי תופר את דוד עבדי מהיות לו בן מולך על כיסאו ואת הלוויים הכוהנים משרתיי. הכוונה אם הברית של היום והלילה תופר, אז גם בריתי תופר את דוד. וכמו שלא ייתכן שהיום והלילה יופרו, אז גם בריתי עם דוד לא תופר. זה זה מהלך הפסוקים. והברית הזאת שיהיה לדוד בן מולך על כיסאו, וגם לא תופר הברית עם הכוהנים שהם ימשיכו וישרתו אותי לעד. אשר לא ייספר צבא השמיים ולא יימד חול הים, כן ארבה את זרע דוד עבדי ואת הלוויים משרתי אותי. אשר לא ייספר צבא השמיים ולא יימד חול הים, כמו, כאילו חסר פה כף, כאשר לא ייספר צבא השמיים, כך אומר הרד"ק. כאשר לא ייספר צבא השמיים ולא יימד חול הים, כן ארבה את זרע דוד עבדי ואת הלוויים משרתי אותי, ירבו, כן? גם הכוהנים וגם זרע דוד עבדי. מסביר הרד"ק, לשון יימד נופל על חול הים, לא על צבא השמיים. כיוון שאת חול הים מודדים. איך מודדים? שמים אותו בתוך כלי ומודדים כמה זה. לעומת זאת על כוכבי השמיים אותם לא מודדים, כן? לא על צבא השמיים. המספר נופל גם על זה וגם על זה. זאת אומרת הביטוי מספר אפשר להגיד גם על חול וגם על צבא השמיים. לעומת זאת המדידה אפשר להגיד רק על חול הים. המלבי"ם אומר שהדבר הזה בא לבטא שירבו המשרתים של השם בארץ כמו המשרתים שלו בשמיים. עד שאז שתי המערכות, גם המערכה העליונה וגם התחתונה, יהיו מקבילות זו לזו. שלמערכה התחתונה יהיה בעצם טבע קיים ונצחי כמו המערכה העליונה. אז כמו שהמערכה העליונה שמדברים על גרמי השמיים, מדברים על מלאכי השם עושי דברו, הם נצחיים, כך גם כן המערכה בארץ, זה אומר כלל עם ישראל, יהיו מקבילים להם וגם הם יהיו נצחיים. זה מה שהוא אומר אשר לא ייספר צבא השמיים ולא יימד חול הים, כן ארבה זרע דוד עבדי ואת הלוויים משרתי אותי, שהם יהיו בצורה מקבילה אל צבא השמיים ויהיו נצחיים.
ויהי דבר השם אל ירמיהו לאמור. הלוא ראית מה העם הזה דיברו לאמור, שתי המשפחות אשר בחר השם בהם וימאסם. ואת עמי ינאצון מהיות עוד גוי לפניהם. אומר השם אל ירמיהו הלוא ראית מה העם הזה דיברו לאמור, האם אתה שומע מה העם הזה מדברים? שתי המשפחות אשר בחר השם בהם וימאסם. שתי המשפחות זה משפחת דוד, משפחת המלוכה, משפחת אהרון, משפחת הכהונה. העם אומרים אלה שהשם בחר בהם להיות המנהיגים של העם, העם מנאצים ואומרים שהם וימאסם, השם מאס אותם. ואת עמי ינאצון, כיוון שהם רואים שהאלוקים כביכול מאס אותם, אז ממילא הם מנאצים את בניהם, את ישראל. הנה אתה רואה, מה אתה מצפה? על איזה גאולה אתה מדבר? משה, אהרון, דוד, השם מאס אותם. השם כביכול דחה אותם. אז כמו שלהם כביכול אין קיום, כי אין לנו מלכות בית דוד ואין לנו עבודת הכוהנים, כך גם כן לעם ישראל אין קיום. כך עמי מנאצים. ואת עמי ינאצון מהיות עוד גוי לפניהם.
הרד"ק מביא הסבר בשם אביו, שהוא אומר ואת עמי ינאצון הכוונה כמו ועמי ינאצון. כיוון שרואים עמי שהשם מאס אותם, אז גם הם ינאצו אותם. כביכול עמי מנאצים ולא הולכים אחרי מצוות השם. לא רוצים להיות גוי לפניו כל הימים, לעשות את מצוות השם ואת רצונו. המלבי"ם אומר ששתי המשפחות עליהם כאן אנחנו מדברים, משפחת דוד ומשפחת אהרון, הקדוש ברוך הוא נתן להם מעלות. לדוד נתן את המלוכה, לאהרון נתן את הכהונה. ועם כל המעלות הגדולות הללו, מאס אותם. אז אם כן בקל וחומר, כל שכן שעם ישראל בכללותו, שלא זכה למעלות הללו של כהונה ומלכות, אלא כלל עם ישראל, מה שנקרא השבטים הרגילים, הפשוטים, כל שכן שהם לא יהיו חשובים בעיניו. אם את החשובים בעיניו הוא מאס, את הצדיקים והראויים לו הוא מאס, אז ודאי שימאס את אלה שמעולם לא היו חשובים אצלו כמותם, שזה כלל עם ישראל. ועל ידי זה את עמי ינאצון, הם מבזים אותם שלא ייתכן שיהיו עוד גוי לפניהם, הכוונה לפני שתי המשפחות. אי אפשר שהם יהיו קודמים במעלה לפני שתי המשפחות. אם שתי המשפחות נמאסו, מה אתה תהיה לפניהם? אתה תהיה במעלה יותר גדולה מהם? אתה קודם להם? אז אם הם נמאסו, לא ייתכן שאתה תהיה גוי לפניהם, שאתה תהיה כביכול במעלה גדולה ורמה ונישאה מהם.
כה אמר השם אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמיים וארץ לא שמתי. כה אמר השם אם לא בריתי יומם ולילה, אי אפשר שלא תתקיים הברית שכרתי ליום וללילה להיות בעיתם כמו שראינו לעיל. ואי אפשר לחוקות שמיים וארץ שיתבטלו כאילו לא שמתי אותם. אז כך גם כן אומר השם, גם זרע יעקב ודוד עבדי אמאס מקחת מזרעו מושלים אל זרע אברהם יצחק ויעקב, כי אשיב את שבותם וריחמתים. כמו שחוקות שמיים וארץ לא שמתי, אם לא בריתי יומם ולילה, כך גם כן תבין שזרע יעקב ודוד עבדי אני לא ייתכן שאמאס. אם אני אמאס את ברית יומם ולילה, אמאס את זרעי יעקב. אז כמו שלא ייתכן שאמאס את יומם ולילה כמו שראינו לעיל שהם נשארים קיימים לנצח, כך גם כן זרע יעקב ודוד לא יימאסו לעולם. אז כל הביטוי שהעם הזה מתבטאים ואומרים שתי המשפחות אשר בחר השם בהם וימאסם, הבל דיבר פיהם. השם לא מאס אותם, כי כמו שלעולם לא יימאסו השמיים והארץ וחוקותיהם מלהיות לפני השם, כך גם כן לא יימאסו המשפחות הללו.
רש"י מוסיף, ורבותינו דרשו לעניין ברית התורה. ללמוד מכאן שבשביל התורה נבראו שמיים וארץ, אכן המדרש מיושב על סדר המקראות. אני אמרתי לכם בכמה וכמה הזדמנויות שישנם הרבה פסוקים שכל מי שתשאל אותו על ביאור הפסוק, הוא ייתן לך הסבר לפסוק, ובזמן שזה דרשה של הפסוק שראויה להידרש כדרשה, אבל היא לא פשט הכתוב. והבאנו פעם הרבה דוגמאות לזה. הנה לנו דוגמה נוספת. אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמיים וארץ לא שמתי. מה זה אם לא בריתי יומם ולילה? אם לא בריתי, לימוד התורה יומם ולילה, הברית שהשם כרת איתנו זה התורה הקדושה, אם לא היא יומם ולילה, לא שמתי חוקות שמיים וארץ. מה זה אם כן ההמשך גם זרע יעקב ודוד עבדי אמאס? בעל כורחך שזה לא פשט הכתוב. לכן רש"י אומר זה לא מסתדר עם סדר המקראות, זה לא פשט הכתוב. בריתי יומם ולילה הכוונה הברית שיהיו קיימים היום והלילה. זריחה ושקיעה, זה על זה הוא מדבר, זו הברית. אומר השם חוקות שמיים וארץ לא שמתי, דהיינו אם לא תהיה המציאות הזאת אז זרע יעקב ודוד עבדי אמאס. זה פשט הכתוב. אז פשט הכתוב לא מדבר על התורה, אפילו שלא להבין לא נכון, לא באנו לשלול את הפירוש הזה כביאור, אבל עוד פעם, זה לא ביאור על פשט הכתובים, אלא זה דרשת חז"ל על הכתובים.