אני חוזר לפסוק י"ז. אהה אדוני אלוקים, הנה אתה עשית את השמים ואת הארץ בכוחך הגדול ובזרועך הנטויה, לא ייפלא ממך כל דבר. אומר המלבי"ם, יש שלושה מיני הנהגות שבהם הקדוש ברוך הוא מנהיג את העולם. יש את ההנהגה שהיא בעת הבריאה, כשהשם ברא את העולם. על ההנהגה הזאת אומר ירמיה, הנה אתה עשית את השמים ואת הארץ. אז בורא עולם קבע חוקי טבע, חוקים שלא ישתנו. וזה בכוחך הגדול ובזרועך הנטויה. עצם יצירת העולם יש מאין, זה כוח אדיר, כוח עצום של בורא עולם. העולם ממשיך ומתקיים. איך העולם ממשיך ומתקיים? מכוח מה? מכוח האינרציה? מכוח מה העולם ממשיך ומתקיים? מכוח זה שהקדוש ברוך הוא מחיה בכל רגע ורגע את כל העולמות כולם. ואם בורא עולם לשנייה אחת יסיר רצונו מן העולם, יחזור לתוהו ובוהו. נכון. וזה מה ש... יש על זה רב חיים מוולוז'ין, מי שרוצה יוכל לעיין ב'נפש החיים' בפרק הראשון, שם הוא מאריך לבאר את הנקודה הזאת, שהעולם בכל שנייה ושנייה מתקיים מרצונו יתברך, המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית. דיברנו על זה. לא רק בכל יום, אלא תמיד, כל שנייה ושנייה השם מחדש מעשה בראשית. זה לא דומה לבניין שבנאי בנה, ואחרי שסיים את הבניין הוא הולך והבניין ממשיך ועומד מכוח הבנייה הראשונית. אלא זה דומה למישהו שמחזיק לך את התקרה ותופס אותה. אם רגע אחד הוא יתעייף ויוריד את הידיים, התקרה תיפול עליך. כך השם כביכול בכל רגע ורגע מחזיק את העולם ומקיים אותו. אם שנייה אחת השם יסיר רצונו מן העולם, העולם חוזר לתוהו ובוהו. פעם היה קשה לקבל את זה, כי בן אדם אומר הנה זה קיים, זה עומד, איך ייתכן שזה יחזור לתוהו ובוהו? אבל היום כשאנחנו יודעים שאין שום דבר בעולם שלא מורכב מאטומים, כל דבר בעולם מורכב מאטומים, איך אתה מרגיש חומר? הרי האטומים, הרי המציאות של החומר היא לא מציאות ממשית. איך אתה מרגיש חומר? מכיוון שהאטומים, האלקטרונים והניוטרונים מסתובבים סביב האטום, נכון? האטום זה הנקודה הפנימית, והם מסתובבים סביבו. כמו מאוורר, שאתה רואה מאוורר מסתובב, זה נותן לך תחושה שיש פה משהו שלם. רק כשהוא נעצר אתה פתאום רואה שזה ארבע כנפיים. אבל כשהוא מסתובב זה נראה לך כיחידה שלמה. כך גם כן כל דבר שאנחנו מרגישים מורכב מאטומים, שהאטומים הללו מסתובבים סביבם אלקטרונים, ועל ידי זה האטום, או בעצם כל דבר גשמי, נותן לנו מין תחושה של דבר מוצק ויציב. ובזמן שאם היינו רוצים לרכז אותו לאטומים שלו, אז מדענים אומרים שכל מגדל אייפל היה יכול להיכנס בתוך קופסת גפרורים. זאת אומרת הנטו חומר כמה יש בכל מגדל אייפל זה קופסת גפרורים. כל השאר זה בעצם אותם האטומים. האטום, מה זה אטום? א-טום, זה שתי מילים. זה פירושו בלתי נחלק. זה מילה יוונית. בלתי נחלק. זה הגרעין, הנקודה הפנימית שהיא לא ניתנת לחלוקה. ואם מחלקים אותה אז נוצרת אנרגיה עצומה, וזה בעצם הרעיון של פצצת אטום. אז אותה נקודה היא החומר בלבד. יוצא אם ככה, שאם בורא עולם יחליט רגע, עכשיו אני כל האלקטרונים והניוטרונים וכל אלה לרגע אחד יפסיקו, מה קורה לכל העולם? כולו קורס ברגע אחד. זאת אומרת שבעצם רצונו יתברך כביכול זו מכונה שהשם הפעיל אותה שהמכונה תעבוד. זה החיות. זה מה שמכונה בספרים הקדמונים, כתוב, ככה מובא בספרי הקדמונים, שבכל דבר גשמי יש נפש פועלת. כשאנשים קראו את זה לפני 200 ו-300 שנה, אמרו מה זה השטויות האלה? בכל דבר גשמי יש נפש פועלת? איזה נפש פועלת יש בתוך הכוס? בדבר גשמי, בדומם, על הדומם זה נאמר. איזה נפש פועלת יש בדבר גשמי? אין בו שום נפש. הרמב"ם כותב שבכוכבים ובזה יש נפש פועלת. איזה נפש פועלת יש? אלא מהי הנפש הפועלת? מה זה נפש בעצם? תנודתיות. נפש זה דבר שגורם לתנודתיות. דבר שיש בו נפש, יש בו תנועה. זה המושג של נפש. לכן בנפש האדם, מהי נפש האדם בעצם? הדבר המאפשר תנועת הגוף. זרימת הדם, זה הדם הוא הנפש. הדבר המאפשר תנועה זה הנפש. דרגות רוחניות יותר זה כבר השגות, אבל עצם זה דבר שהדבר מאפשר תנועה זה נפש. בכל דבר יש נפש פועלת, אלה בעצם האטומים. בשנייה אחת השם יסיר את רצונו, העולם חוזר לתוהו ובוהו. וזה מה שהוא מזכיר כאן. וזה מה שהוא אומר, אתה עשית את השמים ואת הארץ בכוחך הגדול. מתי? כשבראת את העולם. כוח אדיר ועצום ליצור עולם ומלואו. ובזרועך הנטויה. מה זה זרוע נטויה? זה זרוע שהיא כל הזמן מושטת. מה אתה בעצם עושה כל הזמן? מקיים את העולם בזרוע הנטויה שלך. הזרוע הנטויה כביכול באופן תמידי, הזרוע הנטויה להחזיק את העולם. פה בעצם הוא מדבר על המציאות של ההתמדה והקיום הקבועים מאת בורא עולם, שזה בכל רגע ורגע מאת רצונו יתברך, כמו אדם המושיט זרועו ותופס משהו. שנייה אחת הוא יעזוב, הדבר הזה ייפול. כך גם כן זרועו נטויה לקיים את העולם בכל רגע ורגע.
מה זה 'לא ייפלא ממך כל דבר'? אומר המלבי"ם, 'לא ייפלא ממך כל דבר' הכוונה אתה השם ריבונו של עולם, אם תרצה ברגע אחד לשדד מערכות הטבע או לפרק את העולם, לא ייפלא ממך כל דבר. לפי מה שהסברנו עכשיו, זה נפלא מאוד. כי אין צורך שהשם יתחיל להביא בולדוזרים חדשים על מנת לפרק את העולם אם ירצה. אלא מה בסך הכל צריך? להסיר רצונו מן העולם. זה מה שהוא אומר. כיוון שבזרועך הנטויה העולם בכל רגע ורגע קיים, אז לא ייפלא ממך כל דבר, גם אם תרצה ברגע אחד להחזיר העולם לתוהו ובוהו, די בהסרת הרצון. הרב, גם אנרגיה היא מתכלה. נגיד הכוח קופץ, אז מי משקיע עוד אנרגיה בעולם? הוא, הקדוש ברוך הוא. בלי ספק. כן. כן. נכון. לא, רק יש כאלה שרוצים לומר, זאת אומרת, אפשר להסביר את זה מבחינה גשמית, שהאנרגיה הרי נובעת מדבר שקיים כאן בעולם. זאת אומרת, אם אתה מצאת עוד פחם, אז יש לך עוד כוח להפעיל תחנת כוח. זאת אומרת, יש לך עוד אנרגיה. אתה מבין? אבל אחרי שהאנרגיה יצאה אל הפועל, אין לך כבר, אם אין לך, אתה צריך פחם חדש. אתה מבין? הפחם הזה כבר את כל האנרגיה שבו הוא הוציא, צריך פחם חדש. אבל כל הדברים האלה קיימים בעולם. זה פחם, אתה לא הבאת אותו יש מאין, הוא קיים בעולם. הקדוש ברוך הוא יצר את מקורות האנרגיה כבר מראש בעולם שהוא יצר. אתה מבין?
עושה חסד לאלפים ומשלם עוון אבות אל חיק בניהם אחריהם, האל הגדול הגיבור, השם צבאות שמו. קודם כל, מה חסר לנו כאן בפסוק הזה? הנורא. איפה הנורא? חז"ל אומרים, ירמיהו לא אמר הנורא. ולמה? אמר, זרים מקרקרים בהיכלו, איה נוראותיו? איננו רואים את הנורא. מה זאת אומרת? אז הוא לא ידע שהשם הוא הנורא? מה פירוש זרים מקרקרים בהיכלו אז מה? אלא כוונת הדברים, ודאי שהשם הוא גם נורא ויש לו נוראות נפלאות ועצומות. אבל אינני יכול להגיד דבר שהדבר הזה לא יישמע באוזני האדם הרואה, כי הוא יגיד אני לא רואה את נוראותיו. זה שהשם הוא נורא זה פשוט, זה ברור היה לירמיה. אבל הוא לא יכל לומר דבר שבשביל הרואה הוא לא, הוא לא מציאותי. ולכן, לכן הוא באותו זמן, ולכן הוא לא הזכיר את הביטוי הנורא. מה זה נורא? מה הפירוש? נורא הכוונה מטיל אימה ויראה. עכשיו, אם באים לקרקר בהיכלו ולהכניס צלם ולעשות כל התועבות בהיכל, אז אפשר להגיד שאלה שהיו שם היה להם יראת השם? השם הטיל עליהם מורא? איפה נוראותיו? אם היה השם עושה איזה דבר הכי קטן ובן אדם נופל עליו פחד אלוקים והיו בורחים או ברגע אחד מתים. ובזה שהשם לא עשה את זה, אז היראה שהשם מירא את ברואיו לא באה לידי ביטוי. לכן לא יכל להגיד הנורא. ממשיך המלבי"ם ומבאר, פה אנחנו רואים הנהגה שנייה. בפסוק הקודם הייתה הנהגה ראשונה, כמו שאמרנו, הנהגה בעת הבריאה. כאן הוא מדבר על ההנהגה שהקדוש ברוך הוא מתנהג עם כל העולם על ידי זה שהוא נותן להם בחירה חופשית, והקדוש ברוך הוא עושה חסד לאלפים, האל הגדול, הכוונה הקדוש ברוך הוא מסדר ומנהיג את כל העולם על פי תכנון מראש. כל העולם פועל על פי רצונו ותכנונו של הקדוש ברוך הוא. הוא מושל על כל צבאות בהנהגתו הכוללת בכל דור ודור ובכל תקופה ותקופה. וזה מעבר למה שאמרנו בפסוק הקודם. כי בפסוק הקודם הזכרנו השם ברא את העולם והוא גם מקיים אותו. דעת הפילוסופים, מביא אותה בספר הכוזרי ועוד, שהקדוש ברוך הוא ברא את עולמו, אבל לאחר מכן הפסיק להתעניין בו. כי בורא עולם הוא מציאות נשגבת, גבוהה ועצומה, שהיא, המציאות הזאת לא ממש מתעניינת האם אתה היום בבוקר אכלת או לא אכלת, או אם בירכת או לא בירכת. זו הייתה התפיסה הפילוסופית. כבר הסברנו פעם באריכות למה התפיסה הזאת היא מעוותת לחלוטין גם מבחינת ההיגיון הישר. על כל פנים, בפסוק הזה, עושה חסד לאלפים, הוא בא ואומר, אין זה נכון. אתה השם, כמו שאמרתי בפסוק הקודם, בראת את העולם, אתה השם ממשיך ומחזיק אותו. ובפסוק הזה הוא מוסיף, ואתה השם, אתה גם כן ממשיך ומנהיג אותו, מתעניין ומתבונן ורואה מה עושה האדם בכל מעשה ומעשה שלו. וזה מה שהוא אומר כאן, עושה חסד לאלפים ומשלם עוון אבות אל חיק בניהם, כאשר הבנים ממשיכים ואוחזים מעשה אבותיהם בידיהם, אתה הקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם, מעניש אותם. האל הגדול הגיבור, השם צבאות שמו. מה זה השם צבאות? מושל על כל צבאות העולם בהנהגתך. לא עזבת את העולם אחרי שיצרת אותו, אלא אתה ממשיך ומנהיג אותו בכל עת ובכל זמן.
גדול העצה ורב העליליה, אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם, לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו. פה הוא עכשיו יורד לפרטים. אומר המלבי"ם, כאן הוא מדבר על ההנהגה הפרטית שהקדוש ברוך הוא מנהיג את העולם. עד עכשיו, בפסוק הקודם דיברנו על ההנהגה הכללית. זאת אומרת, ההנהגה של האומות, עצם הנהגה של הקדוש ברוך הוא עם עם ישראל, זה הנהגה כוללת. בפסוק הזה הוא אומר, אתה השם ריבונו של עולם, אתה גדול העצה. העצה שלך היא עצה גדולה, דהיינו להשגיח על כל הדברים הגדולים שקורים בעולם. ומיד דחגיסא, רב העליליה. רב העליליה הכוונה כפי עלילות בני אדם. זאת אומרת, על כל מעשה פרטי וקטן אפילו, שכל בן אדם, אתה השם משגיח עליו. לא רק על המקרו, אלא גם על המיקרו. לא רק על הדברים הגדולים, אלא על כל פרט ועל כל מחשבה ועל כל דיבור ועל כל מעשה האדם. עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם. לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו. זאת אומרת, אתה השם נותן לאדם כדרכיו, כפרי מעלליו, כפי המחשבה וכפי המעשה שהבן אדם עושה.
אשר שמת אותות ומופתים בארץ מצרים עד היום הזה, ובישראל ובאדם, ותעשה לך שם כיום הזה. הוא ממשיך ואומר, אשר שמת, עכשיו הוא מתחיל לבאר את ההנהגות האלה. מה שאמרנו שהשם ברא שמים וארץ וחוקי טבע, איפה אמרנו אפשר לראות שבא לידי ביטוי הכוח הזה שהשם יצר את העולם ובכל רגע ורגע מקיים אותו? בזה שהשם ברצונו משדד מערכות הטבע, נכון? אמרנו, בזה אנחנו רואים שהשם הוא זה שיצר את הטבע. איפה ראינו את ההנהגה הזאת? כשהשם שם אותות ומופתים בארץ מצרים. הוא שידד מערכות הטבע. זה כנגד פסוק י"ז, ששמה אמרנו אתה השם עשית את השמים והארץ בכוחך הגדול ובזרועך הנטויה, לא ייפלא ממך דבר. הסברנו, מה זה לא ייפלא ממך כל דבר? אם תרצה ברגע אחד אתה יכול לשדד מערכות הטבע ולשנות את כל הנהגת העולם. את זה השם כבר הראה לנו, כאשר אז בארץ מצרים ראינו שעשית שם גדול, שמת אותות ומופתים בארץ מצרים עד היום הזה. דהיינו שהדבר הזה, האותות והמופתים הללו, הם לא היו חד פעמיים, אלא ראינו עד היום הזה שהשם עדיין עושה אותות ומופתים בכל דור ודור. כמו שראינו לאחר מכן, שמש בגבעון דום, ירח בעמק אילון, בתקופתו של יהושע. כמו שראינו בתקופת חזקיה שהשמש שבה לאחריה, נכון? 15 מעלות. והאותות והמופתים הללו, ובישראל ובאדם. בין בישראל, בין בשאר האומות. ותעשה לך שם כיום הזה. דהיינו, על ידי זה יש שם לקדוש ברוך הוא שהוא יצר את העולם, מתפרסם ומתגלה שמו בעולם. כי מי שבכוחו לשדד מערכות הטבע, זה מי שבהכרח זה שיצר את הטבע. יש לו את המפתח כיצד גם לשדד מערכות הטבע, לשנות אותם. כיצד יכול להיות שהיאורים יהפכו להיות דם? כיצד יכול להיות שבמשך שבוע ימים יהיה מכת חושך? וכן הלאה על זה הדרך. חייב להיות שזה שיצר את האור והחושך, הוא זה שבכוחו לשדד ולשנות את המערכות ולשנות את ההנהגה. ותוצא את עמך את ישראל מארץ מצרים באותות ובמופתים וביד חזקה ובזרוע נטויה ובמורא גדול. אמרנו שהקדוש ברוך הוא, מעבר לזה שיצר את העולם ומקיים אותו, יש לו הנהגה נוספת, ההנהגה הכללית שהשם מתנהג עם הכלל. וזה אמרנו מעבר להנהגה הפרטית שתכף נראה. כנגד ההנהגה הכללית, על זה הוא אמר עושה חסד לאלפים. אומר הנה, את זה אנחנו רואים שאתה ריבונו של עולם הוצאת את עם ישראל מארץ מצרים, נתת להם את הארץ שנשבעת לאבותם, עשית עמהם חסד. ותיתן להם את הארץ הזאת אשר נשבעת לאבותם לתת להם, ארץ זבת חלב ודבש. הנה המקום שהוא מיוחד כל כך, הבטחת וקיימת. פה הוא מדבר על ההנהגה השנייה כבר, ההנהגה הכללית.
ויבואו ויירשו אותה, ולא שמעו בקולך ובתורתך לא הלכו, את כל אשר ציווית להם לעשות לא עשו, ותקרא אותם את כל הרעה הזאת. כאן בשלב הזה הוא עובר להנהגה השלישית, שהיא ההנהגה הפרטית. שההנהגה הפרטית הזאת באה לידי ביטוי כאשר עם ישראל בא וירש את הארץ ולא שמעו בקולך, לא קיימו מצוות השם, בתורתך לא הלכו, את כל אשר ציווית להם לעשות לא עשו, ובעקבות זה, ותקרא אותם את כל הרעה הזאת. בעקבות זה הבאת עליהם את הגלות, קראת אותם כל הרעה הזאת. פה הוא כבר מדבר על ההנהגה הפרטית, השכר והעונש לאנשים הפרטיים, כמו שאמרנו, רב העליליה, שהשם יורד לפרטי הפרטים כדי לדון לתת לכל איש כדרכיו. הנה הסוללות באו העיר ללוכדה, והעיר ניתנה ביד הכשדים הנלחמים עליה מפני החרב והרעב והדבר, ואשר דיברת היה, והינך רואה. הוא אומר, הנה הסוללות. מה זה בעצם הסוללות? סוללות, יש אומרים שזה עצים שעל ידיהם היו משליכים אבנים אל העיר. כנראה עצים גמישים שהיו מושכים אותם, קושרים אבן, והאבן הזאת היו מעיפים אותה לתוך העיר. סוג של מקלע. ביאור אחר שאותו רוב המפרשים מסבירים, הסוללות הכוונה מה שנקרא לפרוס סוללה. תל עפר שהיו הולכים ופורסים בסמוך לחומה ומגביהים כדי שניתן יהיה לעלות מעל החומה ולבוא להילחם כנגד העיר. בזמנם כשהיו רוצים לכבוש עיר, או שהיו עושים תל עפר על החומה והיו עולים למעלה, או הדרך השנייה הייתה על ידי זה שהיו מנפצים ושוברין את החומה. הדרך לשבור את החומה בדרך כלל הייתה על ידי איל ברזל. היה כעין מוט כבד מאוד של ברזל או של עץ, והמוט הזה היה קשור בשתי שלשלאות לחלק העליון של איזה עגלה, והיו מזיזים אותו קדימה, אחורה, קדימה, אחורה, בום, עד שמכים בחומה. נדנדים אותו ונותנים מכות בחומה וככה היו שוברים את אבני החומה. פה כבר ניתנה הסוללה, הכוונה אותם, אותה סוללת עפר שהקימו כבר סמוך לעיר, והעיר ניתנה ביד הכשדים הנלחמים עליה. למה אין לי ספק שהעיר כבר תינתן ביד הכשדים? א', הסוללות באו לעיר ללכוד אותה. גם בלי זה יש פה חרב, יש פה רעב, יש כאן דבר. גם בלי הסוללות כבר אנחנו יודעים שהעיר הזאת ימיה ספורים. דבר נוסף, אין לנו ספק, גם אם העיר הייתה חזקה, וגם אם לא היה רעב, וגם אם לא היו סוללות, ואשר דיברת היה. הרי ריבונו של עולם, אתה הבטחת שהעיר הזאת תיפול ביד הכשדים. אז גם אם כל העיר לא מראה סימני שבירה, ברור לנו שהדבר הזה אוטוטו עומד להתקיים. והינך רואה. הכוונה, ריבונו של עולם, הרי את כל זה ודאי גלוי לעיניך, איני צריך לספר לך. ואם כך, אז יש לי תמיהה עצומה.
ואתה אמרת אליי השם אלוקים, קנה לך השדה בכסף והעד עדים, והעיר ניתנה ביד הכשדים. איך אתה ריבונו של עולם מצווה אותי עכשיו לקנות את השדה ולהזמין עדים? מה התועלת בקניית השדה? מה הדבר הזה ייתן? הרי העיר הזאת כבר נמסרה ביד הכשדים. ואם ככה, הקנייה הזאת סותרת לציוויים המקוריים שציווית אותי עד עכשיו ללכת ולהעיד בעם ולומר להם שהעיר עומדת ליפול ביד הכשדים ואין טעם להתבסס כאן ושיתחילו להתבסס בבבל. ויהי דבר השם אל ירמיהו לאמור. השם כעת עונה לו על השאלה, על התמיהה העצומה שירמיהו שאל. הנה אני השם אלוהי כל בשר, הממני ייפלא כל דבר? אומר לו הקדוש ברוך הוא, באמת לא ייפלא ממני כל דבר. אני יודע שהעיר תינתן ביד הכשדים. חרון אפי כלפיהם עדיין לא שב. ואף על פי כן, אני אומר לך שילכו ותלך תקנה את השדה הזאת מיד חנמאל. הקדוש ברוך הוא, לפי מה שהמלבי"ם מסביר, הקדוש ברוך הוא אומר לו לירמיה, אומנם עם ישראל עתידים לגלות. זאת אומרת, בטווח הקרוב אתה צודק, אני השם ככה הבטחתי וככה יהיה, העיר תחרב, ישראל יגלו, וזה כמו שאמרנו מתאים למה שאמרנו לאל שהקדוש ברוך הוא בהשגחה הפרטית והאישית משגיח שכל אדם יקבל כפרי מעלליו, ולעם הזה בשלב הזה מגיעה הגלות. אבל, אומר הקדוש ברוך הוא, יש לי הבטחה קדומה. וההבטחה הקדומה אומרת שהארץ, הארץ הזאת תהיה ירושה לעם ישראל. ואני לא מתכוון לסגת גם מן ההבטחה הקדומה ההיא. כי אני הקדוש ברוך הוא אלוהי כל בשר. ופירוש הדבר, יש לי הנהגה שהיא גם הנהגה כללית לאורך הדורות. זאת אומרת, יש הנהגה עכשווית ויש הנהגה כללית. בהנהגה הכללית ארץ ישראל היא שלנו. בהנהגה הכללית עם ישראל אמור לשוב לכאן לארץ. בהנהגה העכשווית, אתם אמורים לעבור זיכוך. אתם אמורים לעבור תהליך, שבתהליך הזה זה סוג של צירוף, בירור על כל מה שעשיתם עד עכשיו. זה סוג של עונש, שהעונש הזה לא בא כנקמה, כמו שהסברנו כמה פעמים בעבר, אלא עונשיו של הקדוש ברוך הוא באים כזיכוך וטיהור על המעשים הקדומים שעשיתם. לכן כה אמר השם, הנני נותן את העיר הזאת ביד הכשדים וביד נבוכדראצר מלך בבל ולכדה. כיוון שהקול שלי והקול מאיתי, כעת באמת אני נותן את העיר הזאת ביד הכשדים. אגב, שימו לב, זאת אומרת שהשם בעצם כאן אומר לו, הכשדים מצד עצמם לא יכולים לעיר. איך הם בסופו של דבר יוכלו לכבוש אותה? כי אני נותן את העיר ביד הכשדים. אין לנבוכדנאצר מכוח עצמו אפשרות וכוח לבוא לכבוש את העיר, אלא אני מסרתי אותה בידו. ובאו הכשדים הנלחמים על העיר, על העיר הזאת, והציתו את העיר הזאת באש ושרפוה. ואת הבתים אשר קיטרו על גגותיהם לבעל והסיכו נסכים לאלוהים אחרים למען הכעיסני. אומר הקדוש ברוך הוא, מה שאני עכשיו נותן את העיר ביד נבוכדנאצר, כל זה כדי לשרוף את הבתים שקיטרו על גגותיהן לצבא השמים. הבתים האלה הפכו להיות בחינה של עבודה זרה. ומה הדין של עבודה זרה? צריך לשרוף אותה, צריך לכלות אותה. ולכן, אומר הקדוש ברוך הוא, אז לא יהיה ברירה, כל המקום הזה עומד לעבור כליה על כל מה שעשו בו. כי...
ובני ישראל ובני יהודה אך עושים הרע בעיניי מנעורותיהם כי בני ישראל אך מכעיסים אותי במעשה ידיהם נאום השם. אומר הקדוש ברוך הוא בני ישראל ובני יהודה היו עושים רק את הרע בעיניי. שימו לב פה הוא משווה אותם. בני יהודה זה יהודה ובנימין, בני ישראל זה מלכות ישראל. מנעורותיהם, דהיינו עוד מהשלבים הראשונים שהגיעו לכאן לארץ, עשו את הרע בעיניי. וחוץ מזה, היו בני ישראל אך מכעיסים אותי. מי איזה אלה בני ישראל? זה רק עשרת השבטים. שהם המרד והכעס שהכעיסו את השם היה גדול יותר מהשבטים יהודה ובנימין. להם מעולם לא היה מלך צדיק. מאז ירבעם בן נבט, כל מלכיהם אחד לאחד היו מלכים רשעים. והם לא היה שלב מסוים שהם עשו את הטוב בעיני השם. ואומר היו רק מכעיסים אותי. ולכן, אומר הקדוש ברוך הוא הגלות הייתה תוצאה מוכרחת.
כי על אפי ועל חמתי הייתה לי העיר הזאת למן היום אשר בנו אותה ועד היום הזה להסירה מעל פניי. הקדוש ברוך הוא אומר העיר הזאת ירושלים מרגע, מיום שבנו אותה עוררה אפי וחמתי. מי בנה את ירושלים? מי בנה את בית המקדש? שלמה. מה זאת אומרת? מה בית המקדש מרגע שנבנה על אפי ועל חמתי היה? אומרים חז"ל, מה זה על אפי ועל חמתי הייתה לי העיר הזאת למן היום אשר בנו אותה? אומרים חז"ל באותו יום שבנה שלמה את בית המקדש, באותו יום שהייתה חנוכת בית המקדש, באותו היום נשא שלמה את בת פרעה והביאה לירושלים. אומרים חז"ל מאותו זמן החלו לזבוח בבמות הנשים אשר הביא שלמה. עשו במה אז יבנה שלמה במה לכמוש ולשיקוץ מואב ולשיקוץ בני עמון. מה זה יבנה? אומרים חז"ל שנשיו בנו ולא מיחה בהם. זאת אומרת שכבר מאז שייסדו את העיר הזאת, זה מה שנקרא הורתה שלא בקדושה הייתה. כבר מאז עוררה את אפי ואת חמתי. ועד היום הארכתי אפי להם. עד היום אומר הקדוש ברוך הוא הבלגתי, המתנתי, אולי ישובו בתשובה. אבל אומר הקדוש ברוך הוא, הדבר הזה כבר לא אפשרי יותר.
מה הפשט? אומר המלבי"ם, למה הדבר דומה? משל למה הדבר דומה? לאדם שנטע איזושהי נטיעה בגן. והנטיעה הזאת הוא מסתכל עליה, הוא רואה שהיא לא גדלה טוב. הוא רואה שהיא גדלה עקום והיא מתחילה להוציא כל מיני קוצים והיא לא לא גדלה בדרך הראויה וכמו שאותה נטיעה אמורה לגדול ולצמוח ולהביא פירות טובים. עכשיו הוא רואה שאם הנטיעה הזאת תמשיך ככה, יכול להיות שהיא עצמה תקלקל את כל עצי הגן. ולכן מה הברירה לעשות? לעקור את הנטיעה הזאת ולנטוע, לנטוע נטיעה חדשה. זה בעצם מה שאומר פה הקדוש ברוך הוא. אומר השם, העיר הזאת מלכתחילה, המקום הזה מצד עצמו כשבנו אותו, במקום הזה יש חיסרון. המקום הזה כביכול העיר, זה הסיבה של ההשחתה של עם ישראל. כיוון שהמקום הזה מראש זה מקום שבו הקלקול והזרע הפורענות כבר נטוע מאז שבנו את המקום. ולכן אין ברירה אלא להחריב את העיר ולכלות חמתו על העצים ועל האבנים. זה מה שהוא אומר כי על אפי ועל חמתי הייתה לי העיר הזאת. העיר הזאת שבנו אותה היא הייתה לי מגן על אפי ועל חמתי. זאת אומרת שכעם ישראל יחטאו, אומר הקדוש ברוך הוא אני אכלה את אפי ואת חמתי בעיר הזאת. ואז על ידי זה אני כביכול אשחית את העיר ולא אשחית את עם ישראל.
זאת אומרת כביכול, אם נרצה להמשיל, אז כביכול הקדוש ברוך הוא אומר שאני במקום להשחית את הנטיעה המקולקלת, אני אשחית את הגן. וכביכול בעקבות הגן שהוא לא בסדר שמצמיח נטיעות מקולקלות, על ידי זה אני אשמר את הנטיעה שהיא הנטיעה הזאת אולי תהיה טובה יותר. זה בעצם הנמשל כאן. אומר הקדוש ברוך הוא כיוון שהעיר הזאת הייתה על אפי ועל חמתי, אני אשחית את העיר ועל ידי זה אשאיר את עם ישראל. כביכול העיר היא זאת שלא בסדר. ואז על ידי זה עם ישראל ישובו בתשובה ויתקנו את דרכיהם. על כל רעת בני ישראל ובני יהודה אשר עשו להכעיסני. המה... מה? [דובר ברקע: הקדוש ברוך הוא כעס עליהם בעבר] נכון. [דובר ברקע: באבנים...] זה זה, על זה הוא מדבר. אשר עשו להכעיסני, המה, מלכיהם, שריהם, כוהניהם ונביאיהם ואיש יהודה ויושבי ירושלים. על כל הרעה שבני ישראל ובני יהודה עשו להכעיסני, פה הוא כבר כולל את שני החלקים של עם ישראל, גם ישראל וגם יהודה. המה, זה העם, מלכיהם, שריהם, כוהניהם ונביאיהם. מה זה נביאיהם? [דובר ברקע: נביאי השקר] נביאי השקר. הנביאים אשר מתנבאים להם ואומרים להם יהיה טוב, מלך בבל לא יבוא לכאן, מלך בבל ישיב את הכלים שהוא לקח, יחזיר אותם בחזרה לבית המקדש. על כל הרעה שהם עשו, זה לא היה חטא של יחידים, זה היה חטא של הכלל.
ויפנו אליי עורף ולא פנים. ולמד אותם השכם ולמד ואינם שומעים לקחת מוסר. ויפנו אליי עורף ולא פנים. זה משל. בן אדם שאתה מדבר איתו והוא מפנה לך עורף, כביכול אינו רוצה לקבל את דבריך. אומר הקדוש ברוך הוא, ואני בכל אופן שלחתי השכם ולמד. מה זה השכם ולמד? אומרים חז"ל שהיו מגיעים אליהם הנביאים השכם בבוקר ולפנות ערב, את כל זמן שאפשר. היו מגיעים הנביאים ואינם שומעים לקחת מוסר. לא היו רוצים לקבל מהם את נבואותיהם. [דובר ברקע: כמו שכתוב נתנו כתף סוררת ומוסר לא לקחו] אמת. וישימו שיקוציהם בבית אשר נקרא שמי עליו לטמאו. לא הסתפקו בזה, הלכו אחז ומנשה ושמו את השיקוצים שלהם, את העבודה זרה שלהם בבית אשר נקרא שמי עליו. למה? באיזו מטרה? לטמאו. זאת אומרת לא הסתפקו בזה שהלכו לעבוד עבודה זרה, אלא הלכו להילחם כנגד בורא עולם, להכעיס את בורא עולם. את העבודה זרה והשיקוצים שהם אמונות הבל, הלכו להכניס בבית אלוקי ישראל. וגם זה לא די היה להם.
ויבנו את במות הבעל אשר בגיא בן הינום להעביר את בניהם ואת בנותיהם למולך אשר לא ציוויתים ולא עלתה על ליבי לעשות התועבה הזאת למען החטיא את יהודה. הם לא הסתפקו בזה, אלא, מבאר המלבי"ם, הקדוש ברוך הוא כביכול אומר, הנה אחרי כל מה שהם עשו, אחרי שעקרתי את הנטיעה והחרבתי את המקום, כל זה היה על מנת שהעיר הזאת תשוב ותיקון. כל זה היה בעצם במטרה שבסופו של דבר העיר הזאת תתוקן והעם הזה, שהוא בעצם הנטיעה, הם ישפרו את דרכיהם. ולכן אומר הקדוש ברוך הוא, עשו את כל המעשים האלה כדי להחטיא וכדי לקלקל את עם ישראל. ועתה, זה מה שהוא מסביר כאן, ועתה לכן כה אמר השם אלוקי ישראל אל העיר הזאת אשר אתם אומרים ניתנה ביד מלך בבל בחרב וברעב ובדבר. דהיינו הקדוש ברוך הוא אומר עכשיו שאתם באים ואומרים למה העיר הזאת ניתנת ביד מלך בבל? הנני מקבצם מכל הארצות אשר הדחתים שם באפי ובחמתי ובקצף גדול. והשיבותים אל המקום הזה והושבתים לבטח. זה מה שאומר לו הקדוש ברוך הוא לירמיהו. כיוון שבחשבון הכולל זה לשמור על העיר, והחשבון הכולל זה שארץ ישראל מגיעה לעם ישראל, והחשבון הכולל זה שעם ישראל יישאר קיים לנצח ולא יכלה לעולם. לכן הדרך היחידה שלי לשמור על עם ישראל זה על ידי זה שאני אעקור את הנטיעה מכאן, על ידי שאני אהרוס כאן את הגן, אבל הנטיעה לפחות תישאר קיימת. ואז הנטיעה תתקן את עצמה, תשפר את דרכיה, ואז אני אחזור ואטע אותה מחדש כאשר הגן יהיה גן טוב יותר, ואז הנטיעה הזאת תחזור ותיתן פירותיה בדרך טובה וחיובית. הנני מקבצם מכל הארצות שהדחתי אותם שמה. אפשר להגיד בדרך רמז, שכל המטרה פה היא רק לנקות אותם ולצרף אותם. אז אשר הדחתים, זה גם מלשון דחיתי אותם, אבל זה גם מלשון לשטוף ולהדיח. נכון? הדחה. אשר הדחתים, מדיח כלים. לשטוף ולהדיח. אומר הקדוש ברוך הוא אני רחצתי אותם על ידי זה. כי רחץ השם, רחץ את בנות ציון. זה הכוונה פה. על ידי הקצף הגדול והאף והחמה, אומר הקדוש ברוך הוא והשיבותים אל המקום הזה והושבתים לבטח. בסופו של דבר אני אחזיר אותם לכאן והושבתים לבטח, דהיינו הם ישבו כאן לבטח מבלי שום חשש, מבלי שום נזק. אז אל תתפלא על מה שאני אומר לך לך תקנה פה נחלה. הגלות הזאת היא גלות זמנית, כיוון שבחשבון הכולל המטרה היא לתיקון וישובו לכאן.
והיו לי לעם ואני אהיה להם לאלוקים. הם יאמינו בי, ישמרו מצוותיי, ואני אחזור ואהיה להם לאלוקים כמקדם. ונתתי להם לב אחד ודרך אחד ליראה אותי כל הימים לטוב להם ולבניהם אחריהם. אומר הקדוש ברוך הוא, ואז הם לא יחטאו עוד. כשהם יגלו עוד פעם, אלא אני אתן להם לב אחד ודרך אחד ליראה אותי. פירוש הדבר שכאשר האדם חוטא, אז בעצם ליבו נחלק. מה פירוש ליבו נחלק? הרי זה המציאות שאנחנו מדברים על יצר הרע ויצר הטוב. מה זה יצר הרע ויצר הטוב? אלה שתי משיכות של הלב. מצד אחד הלב נמשך לעשות טוב, זה כוח הטוב שבאדם, יצר הטוב. מצד שני הלב נמשך לעשות רע, זה כוח הרע שבאדם. זה מה שאנחנו מכנים יצר הרע. אז הוא אומר במציאות הזאת העתידה לא יהיה את זה יותר. ונתתי להם לב אחד ודרך אחד ליראה אותי. פירוש הדבר שהלב שלהם יהיה לב רק שנמשך לדברי תורה, רק לדברי קדושה, רק לעשות את הטוב בעיני השם, ליראה אותי כל הימים. זאת אומרת לא תהיה עוד משיכה לרע חלילה, אלא יימשכו אך ורק לטוב.
נסביר את הדברים קצת יותר בעומק. רבי חיים מוולוז'ין מביא בנפש החיים, רבי חיים מוולוז'ין כותב את זה בקצרה והוא יותר מבאר את זה, שהמציאות של הרע שיש באדם, אומר נפש החיים, בעצם מקורה היא מזה שהאדם הראשון היה כולו טוב. לא היה בו רע כלל. לא הייתה בכלל מציאות של רע. איפה היה הרע? כל הרע היה רק מחוץ לאדם הראשון. כשיצר הרע רצה לפתות את האדם, מי זה היה יצר הרע? הנחש. זאת אומרת לא היה בו יצר הרע פנימי, יצר הרע היה חיצוני לו. הנחש זה כוח חיצוני שבא לאדם ופיתה אותו. אחרי שהאדם נפתה בעצת הנחש, בעצם חווה ואחרי זה אדם הראשון, מה קרה בעקבות זה? יצר הרע התערב בתוך האדם. נהיה חלק ממנו. ולכן עץ הדעת לא נקרא עץ הדעת בלשון התורה, אלא מה שמו? עץ הדעת טוב ורע. אף פעם לא תקראו עץ הדעת לבד. אלא תמיד בתורה כתוב עץ הדעת טוב ורע. מה זה דעת? חיבור. דעת זה חיבור. אדם שיש לו דעת, יודע לדמות מילתא למילתא. זה נקרא דעת. לדמות זה דומה לזה. זה נקרא דעת. לעומת זאת כסיל לא יודע הבדלים. הכל נראה לו אותו דבר. מישהו בר דעת יודע ליצור הבחנה. דעת זה חיבור. וידע אדם את חווה אשתו. מה זה וידע? התחבר, נכון? מה זה עץ הדעת טוב ורע? זהו העץ שבעקבות האכילה מן הפרי, דעת טוב ורע. נתחברו טוב ורע יחד. וממילא נוצר קלקול בכל העולמות. בכל העולמות, וממילא בכל העולמות נתחבר גם כן רע, חוץ מעולם האצילות כמו שמובא בספרי הקבלה, וגם באדם עצמו נתחבר רע עם הטוב. וזה מה שאנחנו אומרים שבעצם היצר הרע אחרי חטא אדם הראשון, היצר הרע מדבר מגרוננו. מה פירוש הדבר? כשבן אדם רוצה, זה הבחנה מעניינת שהרב דסלר עומד עליה, שבן אדם רוצה איזשהו דבר עבירה, מה הבן אדם אומר? בא לי. בא לי. לעומת זאת, כשיש לו מצפון פנימי שמנסה למנוע אותו, אז הוא אומר לך יש לי קול פנימי שאומר לי אל תעשה את זה, זאת עבירה. זאת אומרת שמתם לב איזה מצב נורא נוצר בעקבות חטא עץ הדעת? אנחנו מזדהים הזדהות מלאה עם היצר הרע. עד כדי כך שכשבא היצר הרע לפתות אותי לדבר מה, זה לא הוא, זה אני. אנחנו אפילו לא שמים לב שזה היצר מפתה אותנו. בא לי. ההרגשה היא שזה בא לי, שאני מעוניין בזה. לעומת זאת, כאשר יצר הטוב בא לדבר איתנו, שמה המציאות היא אחרת. אנחנו מרגישים שיש כוח אחר, שזה כוח קול פנימי מתוכנו שאומר לנו אל תעשה את זה. זאת אומרת אנחנו לגמרי לא מזדהים עם היצר הטוב. היצר הטוב זה כוח אחר, זה כוח חיצוני. לעומת היצר הרע שהוא הפך להיות כוח פנימי, עד כדי כך. עד כדי כך נתערב הרע בטוב, עד כדי כך הרצון של הרע נהיה רצון פנימי ושאיפה פנימית לעשות רע.
בעקבות זה, מה אמר הקדוש ברוך הוא? עכשיו אומר בורא עולם, אני אגרש את אדם הראשון מאיפה? מגן עדן. למה? מה הסיבה? מאיזו סיבה בורא עולם מגרש את אדם הראשון? פן יאכל מעץ החיים וחי לעולם. פלאי פלאים. הקדוש ברוך הוא זה שלמות הטוב. הוא רוצה להיטיב. מה אכפת לך שהאדם יאכל מעץ החיים ויחיה לעולם? מה רע בזה שיחיה לעולם? נפלא מאוד. איזה יופי, לא צריך למות. לא לא לא, אוי ואבוי. אם יישאר פה עוד, בסוף הוא יחיה לעולם. שיחיה לעולם, מה הבעיה? אומר הנפש החיים, אומר תבין, כל המציאות של האדם להתקרב להשם יתברך לאחר חטא אדם הראשון, יכול להיווצר רק על ידי שייפרד ממנו הרע מן הטוב. איך ייפרד הרע מן הטוב? על ידי מיתת האדם. ולמה? כי בעקבות עץ הדעת הפך להיות האדם מגושם. חומרי, גשמי, תאוותני. לפני כן ויהיו שניהם ערומים ולא יתבוששו. אבל לאחר מכן הוא קיבל מציאות גשמית, מציאות חומרית, מציאות תאוותנית. המציאות הזאת של אדם הראשון אחרי החטא, המציאות הזאת מאלצת שכדי להגיע לזיכוך מה אתה חייב? לעבור תהליך של מיתה. לעבור תהליך של מיתה. ללא תהליך המיתה, אין שום אפשרות שבן אדם יוכל להגיע לאור באור העליון. האור החיים הקדוש כותב שאדם הראשון יכל לעלות לגן העדן ושם במציאות הרוחנית העליונה לדבר כביכול עם בורא עולם, ומתי שירצה לרדת לגן עדן התחתון. למה? כי אדם הראשון היה רוחני מאוד. במציאות הרוחנית זה לא בעיה. לאחר מכן הפך האדם להיות אדם גשמי, אדם חומרי. ואז כדי להגיע ולהתחבר אל האלוקות, האדם חייב מה? לעבור תהליך של זיכוך וזה על ידי פטירה. וזה מה שאומר בורא עולם, פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם. ומה יקרה אם האדם יחיה לעולם? לא ייפרד ממנו הרע. הוא לא יוכל לבוא לידי תיקון לעולם. וזה דבר שהקדוש ברוך הוא אומר לא ייתכן, זה דבר שאני לא רוצה. אז אדרבה, עצם זה שהקדוש ברוך הוא הביא מיתה על האדם, זה טוב לו לאדם. זה חיובי לאדם, כי בלא המיתה היה האדם חלילה חי לעולם ולעולם לא היה מסוגל להגיע להיפרדות מן הרע, לעולם לא היה מסוגל להגיע לדבקות בהשם יתברך. לכן עצם ההיפרדות היא החיונית והחיובית לאדם. וזה מה שאומרים חז"ל במקום אחר, אומרים חז"ל על מה שכתוב וירא השם את כל אשר עשה והנה טוב מאוד. מה זה טוב מאוד? מוות. מה כל כך טוב במוות? לפי מה שהסברנו עכשיו זה נפלא. כי ללא המוות לא ניתן להגיע לזיכוך, אילולא המוות לא ניתן להגיע לתיקון. אז הנה טוב מאוד זה המוות.
מתי עם ישראל היה קרוב לזה? לתיקון? זה היה בעת שעם ישראל קיבלו, במתן תורה קיבלו תורה. הגמרא אומרת פסקה זוהמתם. פסקה זוהמתם. אותה זוהמה של הנחש שהקדימו לי, עם ישראל הגיע לדרגה של זיכוך שכבר ראו מראות אלוקים חיים והם עדיין בתוך גופם. איך הגיעו לזה? פסקה זוהמתם. חזרו להיות כמו אדם הראשון קודם החטא. אבל מה לעשות לאחר מכן עשו את העגל. ואיך היה חטא העגל תגידו לי? על ידי יצר הרע פנימי או חיצוני? מאיפה אתה יודע? אומרים חז"ל בא השטן ובלבל את העם והטיס להם את המיטה של משה רבנו מול עיניהם ואמרו זה משה האיש לא ידענו מה היה לו. מה קרה השטן בחוץ פתאום? כי כבר תוקן חטא עץ הדעת. הגענו לדרגה של מלאכים כמו אדם הראשון קודם החטא. ועוד פעם אם ככה השטן כשהוא צריך לבוא אלינו מאיפה הוא בא? מבחוץ. אבל אז כשלנו באותו כישלון של אדם הראשון. אכן כאדם תמותון וכאחד השרים תיפולו. נפלנו ממדרגתנו וחזרנו לקלקול של אדם הראשון. כי מה היה הקלקול של אדם הראשון? שהוא לא המתין. שאדם לא חיכה. אם היה ממתין לכניסת השבת, היה זוכה לאכול מעץ הדעת בהיתר, כי עץ הדעת גפן היה, היה זוכה לקדש על היין, מקבל שבת ומתוקן עולם במלכות שדי. אבל אדם הראשון לא המתין, לא חיכה. מה הוא גרם בעקבות זה? לקלקול לכל העולמות כולם. אנחנו כבר הגענו לשלב של תיקון, ואנחנו בשלב התיקון עוד פעם, מה היה החטא שלנו? לא חיכינו. בושש משה לבוא ולא חיכינו. לא היינו מסוגלים להמתין עוד כמה שעות ולראות האם משה יגיע עד סוף היום. מיד קום עשה לנו אלוהים. אותו עוון. אגב אדם הראשון התגלגל שוב. במי התגלגל? דוד. אדם ראשי תיבות אדם, דוד, משיח. זה ראשי תיבות אדם. והתגלגל בדוד. מה היה חטאו של דוד? בת שבע. נכון? ראויה הייתה בת שבע לאדם הראשון אלא אכלה פגה. מה זה פגה? בוסר. בוסר. זאת אומרת מגיעה לך, אם היית מחכה היית מקבל בהיתר. עוד פעם אנחנו רואים אותו חטא קדום רודף אותם לכל אורך הדרך. [דובר ברקע: כתוב גם עם הפזיזא לא?] כן. עמא פזיזא זה נאמר על גנאי על עניין אחר, שהוא בעצם טוב, שאמרו נעשה ונשמע. שמה זה עוד חיובי.
וזה בעצם מה שכתוב כאן. ונתתי להם לב אחד ודרך אחד ליראה אותי כל הימים לטוב להם ולבניהם אחריהם. זאת אומרת אומר הקדוש ברוך הוא אז, כאשר אני בסופו של דבר אגאל את עם ישראל, יהיה להם לב אחד ודרך אחד. לא יהיה יותר מצב כזה שהרע מעורב בטוב. לא יהיה מצב כזה שאנחנו נחוש כזאת הזדהות עם הרע ונרגיש כאילו הרצון של הרע זה הרצון הפנימי שלנו. אלא אנחנו נחזור למצב של אדם הראשון קודם החטא, שהרע היה חיצוני לו לאדם, ולא יהיה חלק ושותף ממנו, וממילא יהיה להם רק דרך אחת ליראה אותי כל הימים. ואז בעתיד גם חיצוני לו הוא לא יהיה, כי אז הקדוש ברוך הוא אומר שהוא ישחט את השטן, נכון? את מלאך המוות. וממילא גם חיצוני לנו הוא לא יהיה, ואז ממילא כל ליבו של האדם יהיה רק טוב להשם. וכרתי להם ברית עולם אשר לא אשוב מאחריהם להיטיבי אותם ואת יראתי אתן בלבבם לבלתי סור מעליי. אני אכרות להם ברית שתתקיים לעולם, שכמו שהם יקבלו ליראה את הקדוש ברוך הוא באופן תמידי, כך גם כן הברית שאני אכרות להם לא תהיה על תנאי, אלא זה ברית שלא אשוב מאחריהם להיטיבי אותם. זאת אומרת ברית שיש בה הבטחה שאני לא אחזור מאחריהם, הכוונה לא יהיה מצב שאגלה אותם, שאעניש אותם, אלא ברית מוחלטת שיהיה להם רק טוב. ולמה? היות והם כבר לא יהיה בהם כוח לרע, לא יהיה בהם את כוח הרע, אז ממילא אפשר להבטיח להם הבטחה טובה מוחלטת כי לא יגיעו יותר למציאות שלילית. ועל ידי זה ואת יראתי אתן בליבם לבלתי סור מעליי. זאת אומרת כשהם יכינו את לבבם ליראה אותי תמיד, על ידי זה הברית שלי תהיה ברית עולם בלי תנאי. למה? כי אני מובטח לשמור אותם, כי הרי אני לא יכול להפר את בריתי, אז אני צריך לשמור אותם שהם לא יפרו את בריתם, מה? לעזוב אותי כל הימים. ועל ידי זה אני אוכל גם אני באופן תמידי לקיים את בריתי, לתת להם רק טוב. ועל ידי זה מה אני ארוויח? וששתי עליהם להיטיב אותם ונטעתים בארץ הזאת באמת בכל ליבי ובכל נפשי. וששתי עליהם להיטיב אותם, הכוונה אחרי שהברית כמו שאמרנו היא מוחלטת, היא ברית ללא חזרה, אז אני מוכרח אהיה להיטיב להם תמיד. ואם הם יהיו, אם הם היו חוטאים, אז השם נאלץ להיטיב לנו, הוא ישמח בזה? כשאנחנו חוטאים, הוא ייטיב לנו, אבל הוא לא ישמח בזה. למה? השם צרה עינו חלילה בהטבה לנו? לא. אלא מה? הטוב הזה הוא לא טוב לך, יגיד בורא עולם. משל למה הדבר דומה? לילד מופרע שמשתולל ונותנים לו עוד ועוד פרסים על מה שהוא עושה. אז מצד אחד אתה אומר אני שמח שהילד שלי יהיה לו טוב, זה הילד שלי. אבל מצד שני אני עצוב מאוד כי זה הורס אותו ומקלקל אותו שאני כל הזמן נותן לו פרסים על התנהגות שלילית. אז אומר הקדוש ברוך הוא, אז בעתיד כשהוא ייטיב לנו, הוא ישוש על ההטבה הזאת, הוא ישמח בה, כי אנחנו נהיה טובים ונהיה ראויים להטבה. ואם ההטבה הייתה כשאנחנו לא ראויים, אז השם לא שמח בהטבה הזאת, כי בסופו של דבר היא לרע לנו, בסופו של דבר ההטבה הזאת רק מקלקלת אותנו. ואז ונטעתים בארץ באמת בכל ליבי. זאת אומרת עכשיו זה כבר יהיה באמת, מה זה באמת? בצורה מוחלטת, מבלי חזרה. בכל ליבי, שליבי יהיה דבוק עמהם. לא מצב כזה שאני אסתיר פניי מהם ואתרחק מהם. כי כה אמר השם כאשר הבאתי אל העם הזה את כל הרעה הגדולה הזאת כן אנוכי מביא עליהם את כל הטובה אשר אנוכי דובר עליהם. כמו שהבאתי עליהם את כל הרעה הטובה הזאת, כמו שהבטחתי בנבואה, אומר השם כך גם כן עכשיו אני מבטיח בנבואה שאביא עליהם את הטובה. וזה היה הדבר שעודד את רבי עקיבא. כאשר רבי עקיבא הלך עם החכמים והיו הם בוכים והוא משחק, זה היה על התבסס על הכיוון הזה, שהקדוש ברוך הוא הבטיח את הרעה והביא אותה, כך השם אומר כמו שהבאתי את כל הרעה, כן אנוכי מביא עליהם את כל הטובה אשר אנוכי דובר עליהם. אז כשאני רואה את הרעה הולכת ומתגשמת, אז ברור לי שהטובה גם היא תבוא ותתגשם, כי השם תלה זה בזה. כי כה אמר השם כאשר הבאתי אל העם הזה את כל הרעה הגדולה הזאת כן אנוכי מביא עליהם את כל הטובה אשר אנוכי דובר עליהם. ונקנה השדה בארץ הזאת אשר אתם אומרים שממה היא מאין אדם ובהמה ניתנה ביד הכשדים. אומר לו הקדוש ברוך הוא, שדות בכסף יקנו וכתוב בספר וחתום והעד עדים בארץ בנימין ובסביבי ירושלים ובערי יהודה ובערי ההר ובערי השפלה ובערי הנגב כי אשיב את שבותם נאום השם. אומר לו הקדוש ברוך הוא, מה שציוויתי אותך לקנות את השדה מחנמאל, למה? כי אתם באים ואומרים הארץ הזאת תהיה שממה. אני אומר לך לא, תדעו לכם, עוד שדות בכסף יקנו. המקום שהוא שומם, השדות שם מוכרים אותם בכסף? יכול לקחת בחינם. במדבר סהרה לך תיקח לך שדות חינם. מקום שמם זה לא עולה כסף. וככל שהמקום יותר אטרקטיבי ויותר פורה, אז המחירים שמה יותר גבוהים ויקרים. אומר עוד המקום הזה יהיה כזה אטרקטיבי ששדות בכסף יקנו. אתם אומרים שממה, אין אדם ובהמה ניתנה ביד הכשדים, אומר לך עד כדי כך, וכתוב בספר וחתום והעד עדים. זאת אומרת אם אדם ימכור שדה, הוא ימכור אותו רק עם שטר ועדים. למה? כדי שיהיה בטוח שהשדה הזאת מוחלטת לי. בו בזמן שהיום אם בן אדם מוכר שדה הוא לא מוכר את זה בשטר ובעדים אלא בחשאי כדי שהכשדים לא ישמעו. אומר להם אבל בעתיד ימכרו את הכל, שדות בכסף יקנו והאנשים יהיו מוכנים להשקיע ויחזור המצב לטובה. בארץ בנימין ובסביבי ירושלים ובערי יהודה ובערי ההר ובערי השפלה ובערי הנגב כי אשיב את שבותם נאום השם. אומר הקדוש ברוך הוא אני אשיב את כל אלה שהולכים לבבל, אשיב אותם לארצם. ישובו מבבל בחזרה לארץ ישראל. רק מה שכאן לא מובן, שלכאורה הרי פה הציווי הזה, התשובה הזאת מדברת על 70 שנה. ואילו הקדוש ברוך הוא כשהוא דיבר איתו על כרתי להם ברית עולם אשר לא אשוב מאחריהם, זה מדבר על הברית העתידית שאנחנו היום עדיין לא הגענו אליה. אז איך הוא מקשר את שני הדברים? הוא בעצם פתאום עובר איתו לעתיד שבעוד בקץ כל הימין, ועכשיו הוא פתאום בא ומדבר איתו תקנה את השדה בגלל שהם יחזרו לכאן. אבל עכשיו דיברת איתי על העתיד ועל ההבטחות שיהיו בסוף כל הימים. הביאור הוא, המלבי"ם בספר דניאל מבאר שהגאולה של בית שני שהייתה בזמן עזרא ונחמיה, מבאר המלבי"ם היא הייתה בחינה של אתחלתא דגאולה והיא כעין מה שנקרא תקופת מבחן. לא זאת הגאולה העתידה המתוכננת, אלא הגאולה באותה תקופה גם כן, אלא הגאולה היא הייתה גאולה זמנית. השם נתן להם את בית המקדש כביכול לעוד תקופת ניסיון. והיה אם עם ישראל היו הולכים בדרך השם וזוכים באמת לעבוד את השם בבית המקדש ועל ידי ששבו לארצם, בתום ה-420 שנה של בית שני היה מגיע המשיח והייתה הגאולה המושלמת. וכך הוא מסביר את הפסוקים של הגאולה המופיעים בספר דניאל. שהפסוקים האלה מבארים על לאחר הבית השני. שבסוף בניין בית שני היה אמור לרדת בית משוכלל ובנוי באש ומהשמיים, ואז היו מתקיימים כל הנבואות של וקיבצתי מכל הארצות אשר הפיצותי אותם שמה, ואז הבית השלישי היה מתקיים לנצח. אבל כיוון שאנחנו לא עברנו את התקופה הזאת בהצלחה, מה שקרה זה שהשם בסופו של דבר נאלץ להחריב גם את הבית השני, בטיטוס והחריב את בית המקדש, ושוב פעם גלינו לבין הארצות. ואז אנחנו עכשיו ממתינים לבית המקדש, בלי בית מקדש. בבית השני הם המתינו לגאולה העתידה, היה ברור לכולם שזאת גאולה זמנית. חלק קטן רק הגיע לכאן לארץ, אמרנו 42,000 כפי שמופיע בספר עזרא ונחמיה. חלק קטן הגיע. אבל עם כל זה היה להם ציפייה שהנה אוטוטו מגיעה הגאולה המושלמת, יבוא משיח ויהיה גאולה כללית של עם ישראל, עשרת השבטים יחזרו, הכל יחזור לקדמותו. אבל כיוון שלא היו ראויים, בסופו של דבר נדחתה הגאולה העתידה שאנחנו עדיין נמצאים בגלות ומצפים שהשם יגאל אותנו במהרה בימינו אמן.