ירמיהו פרק ל"ב. הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת השם, בשנה העשירית לצדקיהו מלך יהודה, היא השנה שמונה עשרה שנה לנבוכדראצר. השם מתגלה לירמיהו ומוסר לו נבואה. עכשיו, לפני שהוא יספר לנו מה הייתה הנבואה, שהנבואה היא כבר אני אגלה לכם לקנות את השדה של חנמאל, לפני כן הוא בא ואומר לך, בוא ותראה שזה היה בשנת 18 לנבוכדנצר ותראה מה קרה באותה תקופה. ואז חיל מלך בבל צרים על ירושלים, וירמיהו הנביא היה כלוא בחצר המטרה אשר בית מלך יהודה.
חיל מלך בבל צרים על ירושלים, מה הוא רוצה לומר לנו בזה? הוא רוצה להגדיל את הפליאה. שעוד מעט נראה שהשם אומר לירמיהו לקנות חלק בירושלים, בוא בזמן שחיל מלך בבל צרים בירושלים ועומדים לכבוש אותה. וזה מגדיל את הפלא, אוטוטו הכל נכבש, ואני מוסר פה נבואות בשם השם שכולם יגלו, והשם עוד מעט יגיד לו עם כל זה לך תקנה פה שדה. וזה דבר שיעורר תמיהה גם אצל ירמיהו והוא ישאל את בורא עולם על כך.
וירמיהו הנביא היה כלוא בחצר המטרה אשר בית מלך יהודה. מה זה חצר המטרה? מאיזה לשון זה חצר המטרה? חצר השמורה, בית כלא. מטרה מלשון נטר, מלשון שמר. מלשון נוטר איבה, שומר איבה, כן. נוטרים, נוקם ונוטר. לא, עם ט', נוטר, עם ט'. למה באמת הוא היה בחצר המטרה? איך הגיע לשם? נכון, נטורי קרתא, זה שומרי העיר. נטורי ב-ט', כן. שומרי העיר. הגמרא מביאה שם שהביא אותו, אמר לו היכן שומרי העיר? הראה לו את המגבניקים. אמר לו הנה נטורי קרתא, הנה חרובי קרתא. אומר לו זה שומרי העיר? אלה מחריבי העיר. תראה לי את תלמידי חכמים, אלה השומרים האמיתיים. זה נוטר, מלשון שומר.
אשר כלאו צדקיהו מלך יהודה לאמור, מדוע אתה ניבא לאמור כה אמר השם הנני נותן את העיר הזאת ביד מלך בבל ולכדה. וצדקיהו מלך יהודה לא יימלט מיד הכשדים, כי הינתן יינתן ביד מלך בבל ודיבר פיו עם פיו ועיניו את עיניו תראינה. ובבל יוליך את צדקיהו ושם יהיה עד פוקדי אותו נאום השם, כי תילחמו את הכשדים לא תצליחו.
אומר לך איך הגיע ירמיהו לחצר המטרה, על מה ולמה נכלא ירמיהו? מכיוון שצדקיהו המלך לא מצא חן בעיניו נבואותיו של ירמיהו, והוא תבע אותו על כך. למה אתה ניבא לאמור, ככה אתה מנבא להם, כה אמר השם הנני נותן את העיר הזאת ביד מלך בבל ולכדה. אתה מתנבא על חורבן העיר, ואתה מתנבא על זה שגם צדקיהו לא ישרוד. למה צדקיהו חשב שהוא ישרוד? אתם חושבים רק לסדאם חוסיין היו מנהרות? צדקיהו הכין לו מנהרת מילוט. הוא היה בטוח שלפחות אם העיר תיפול, הוא בורח ליריחו, יש לו מנהרת מילוט עד יריחו. ואתה גם את הפתח מילוט הזה לא משאיר לי. ואתה ממשיך ומתנבא ואומר וצדקיהו מלך יהודה לא יימלט מיד הכשדים. גם המערה שלו לא תעזור לו, כי הינתן יינתן ביד מלך בבל.
איך בסוף הוא נתפס? הוא נכנס למנהרה והוא ברח, אבל כתוב שהשם זימן צבי לאנשי הכשדים והם התחילו לרדוף אחרי הצבי. איך שהם רודפים אחריו מגיעים לאן? פתח המנהרה. פתאום יוצא להם צדקיהו כפרי בשל ליד הכשדים. איך? השם שלח את הצבי שיביא אותם לשמה. בדיוק כפי שניבא ירמיהו, לא יימלט צדקיהו מיד הכשדים. כי הינתן יינתן, הינתון יינתן ביד מלך בבל, ודיבר פיו עם פיו ועיניו את עיניו תראינה.
דבר ראשון הוא אומר, הכשדים לא יהרגו אותו, אלא הם ימסרו אותו ביד מלך בבל שהיה שונא שלו, ואנחנו נסביר בהמשך למה שנא אותו מלך בבל, על איזה שבועה הוא עבר. ודיבר פיו עם פיו, זה על המשפט שהוא יעשה לו. ידון אותו על זה שהוא עבר על השבועה, וזה קשה ממוות, ידבר איתו משפטים. ועיניו את עיניו תראינה. הוא רמז לו שינקרו את עיניו, כי אתה תראה רק את עיני נבוכדנצר מלך בבל, עיניו את עיניו תראינה. את בבל לא תספיק לראות. למה? כי אחרי שתראה את עיניו מה יעשו לצדקיהו? ינקרו את עיניו. אז עיניו את עיניו תראינה ותו לא, יותר מזה לא תראה כלום.
ובבל יוליך את צדקיהו ושם יהיה עד פוקדי אותו. יוליכו אותו לבבל ושם הוא יהיה עד פוקדי אותו. מה זה פוקדי אותו? מתי השם פוקד את האדם? כאשר הוא קורא לו, כשהוא לוקח אותו אליו, הגיע עת פקודתו. עד שימות, כמו שכתוב ופקודת כל האדם ימותון אלה. יום המיתה. עד פוקדי אותו, הכוונה עד שיגיע זמן פטירתו. כי תילחמו את הכשדים לא תצליחו. לא הסתפקת בזה ירמיה, אלא עוד אתה הבאת מורך בלבבם, ואמרת להם אם תילחמו את הכשדים לא תצליחו.
עכשיו איזה מלך ייתן שיש לו נביא כזה במקומו ומחוזות שמרפה את לבב העם, אומר להם כל הזמן תיכנעו, אומר להם תדעו לכם המערכה גמורה, אין סיכוי כנגד מלך בבל, גם אתם תיפלו בידו, גם המלך ייפול בידו, המלך הזה יעוור את עיניו, ייסר אותו. שומעים כאלה דברים, זה לא נעים. מה עושה צדקיהו? כולא את ירמיהו. ככה לא ימשיך להגיד דברים לא טובים לעם, ועל ידי זה אנחנו נמשיך לחגוג. וזה בדיוק ההיסטוריה חוזרת. מה עושה התקשורת כש... רבנים אומרים דברים שלא נעימים לה? היא כולאת אותם. מה זה כולאת אותם? לא משדרת, מונעת אותם.
השם אמנון יצחק לא הוזכר בתקשורת זה עידן ועידנים. הם שמו להם לחוק לא להתייחס אליו מטוב עד רע. בהתחלה אמרו בוא נכתוב עליו רע, בוא נפיץ כנגדו דברים קשים. והרב אמנון יצחק התחיל לתבוע את כל אותם עיתונים שכתבו כנגדו וגם זכה במשפטים כנגדם, והוכיח שהם אמרו עליו דברים שלא היו ולא נבראו, ועוד קיבל כסף. הם ראו זה לא הולך עם הבן אדם הזה, כל מילה שאומרים עליו יש פרסומת, אחרי זה גם מוציא קלטת. לא מכירים אותו, לא שמענו עליו, לא ראינו, מבחינתנו נאדה. אין אחד כזה. אבל הוא עשה מפגן ביד אליהו, הביא לשמה עשרות אלפי אנשים. אצטדיון טדי. מה עם זה? לא ידענו, לא שמענו, יש פקקים בעיר. למה? לא יודעים למה, יש פקקים. זהו. למה? לא מגלים למאזינים. זה בדיוק מזכיר לנו את ההתנהגות אז. לא רוצים לשמוע? משתיקים. אין דבר כזה, לא שמענו, לא ראינו. כולאים אותו ובזה נגמר הסיפור. אם היו יכולים להכניס אותו לכלא היו עושים את זה.
בתוכנית המקורית של הרצל, זה הייתה התוכנית. מישהו יודע מה הרצל כתב בספר שלו נו... מדינת היהודים? כן. זה הוא אמר על המרפסת. אבל מה הוא אמר שם בספר מדינת היהודים? הוא אמר את הרבנים נכלא בקסרקטינים. הוא אמר בקסרקטינים יהיה לנו כעין מובלעות, יהיה לנו כעין גטאות, שמה נכלא את הרבנים. בן גוריון השאיר את מאה שערים כי הוא אמר זה חשוב שבדורות הבאים נבוא נראה להם איך פעם היו נראים היהודים. הוא לא ידע שאפילו מניין על קברו לא יצליחו לגייס. והם העם היהודי בירושלים, ברוך השם היום הרוב, הם כבר שומרי מצוות, וכן הלאה, לאט לאט הולכים שומרי המצוות ומתרבים, ואלה שחשבו שהם יכלאו את הרבנים, פתאום מתברר להם שכל ישראל חיכה ליהודי, נשמע ברמה, והם הולכים דור זן הולך ונעלם.
אבל צדקיהו חשב שככה אם הוא ישתיק את ירמיה, אז הנבואה לא תתקיים. ויאמר ירמיהו, היה דבר השם אליי לאמור. כל זה היה הקדמה, שהוא אומר לנו ירמיהו מקבל נבואה בחצר המטרה. למה הוא שמה? כי צדקיהו כלא אותו. למה הוא כלא אותו? כי הוא אמר דברים לא נעימים. עכשיו הוא אומר לך, בוא נחזור לראשונות. במה התחלנו? הייתה נבואה לירמיהו. בוא עכשיו אגיד לך מה הייתה הנבואה.
והנה, חנמאל בן שלום דודך, בא אליך לאמור, קנה לך את שדי אשר בענתות, כי לך משפט הגאולה לקנות. אומר לו הקדוש ברוך הוא לירמיהו, אומר לו השם לירמיהו, יבוא אליך חנמאל בן שלום דודך. הוא יבקש ממך, תקנה את השדה שלי שבענתות. איפה ירמיהו היה גר? מן הכהנים אשר בענתות. תקנה את השדה שלי אשר בענתות, כי לך משפט הגאולה לקנות. מה זאת אומרת? דרכם הייתה שהקרוב היה קונה את השדה, הוא היה הראשון לקנות את השדה. כמו שראינו אצל בועז, ויאמר לגואל חלקת השדה וכולי אשר לאלימלך, אם גאול תגאל, ואם לא אגאל אני. למה? כי אתה קרוב יותר. דרכם הייתה שהיו משאירים את הנכסים במשפחה. ולמה? כי אם היה מישהו אחר קונה, ביובל היא הייתה אמורה בכל מקרה לחזור אליי, שאני הקרוב הכי קרוב. אז למה לי שהשדה תעבור למישהו אחר ואחרי זה ביובל תחזור אליו? בוא אתה תגאל את השדה, תקנה אותה אתה. אם הוא לא היה רוצה לגאול, אז מישהו אחר היה גואל או מוכר אותה לאדם אחר. אבל זכות הקדימה בקניית השדה היא לקרוב. לכן אומר לו השם, הוא יבוא אליך קרובך, דודך, יגיד לך לך משפט הגאולה לקנות.
והנה, ויבוא אליי חנמאל בן דודי כדבר השם אל חצר המטרה, ויאמר אליי, קנה נא את שדי אשר בענתות אשר בארץ בנימין, כי לך משפט הירושה ולך הגאולה, קנה לך. ואדע כי דבר השם הוא. בדיוק כמו שהשם אומר לי, כך גם כן אני רואה, מגיע אליי חנמאל בן דודי ואומר לי קנה נא את שדי אשר בענתות אשר בארץ בנימין כי לך משפט הירושה ולך הגאולה קנה לך. כשאני שומע את הדברים האלה, ואדע כי דבר השם הוא. בואו רגע ננסה לראות מה פשט הכתוב, ונראה עד כמה פשט הכתוב תמוה. כאשר מה שהשם אמר לי התגשם, אז נודע לי שמה שנאמר לי אז, זה היה דבר השם, זה היה מאת השם. מה חלילה וחס אפשר להבין מזה? כאילו שעד שבא חנמאל ואמר לי את הדברים והדברים התגשמו, היה מקום להסתפק, זה דבר השם או לא דבר השם? אבל עכשיו, כאשר זה בא ומתגשם כמו שהשם אמר, ואדע כי דבר השם הוא. פלא פלאים. כלל נקוט בידינו, כך נוקטים כל הראשונים, אין ספק לו לנביא בבוא אליו דבר השם כי דבר השם הוא. אין ספק לנביא, ואני מזכיר את זה גם בספר משנת החלומות, מביא על זה ראיות, שלא ייתכן שהנביא יסתפק אולי זה חלום. אולי זה היה רק חלום, הרי גם הנבואה איך מגיעה? בחלום. אז אולי זה היה חלום. כותבים הראשונים לא ייתכן שהנביא יסתפק בדבר השם האם זה חלום או נבואה. אמרתי לכם פעם ראיה ניצחת לזה. תנו לי ראיה לכך. יפה מאוד. אברהם ועקידת יצחק. אם תעלה על הדעת שיכול להיות צל צילו של ספק אולי זה לא דבר השם, אולי זה סתם חלום, איך אברהם אבינו הולך ועוקד את בנו, מוכן לשוחטו על פי דבר השם? יש אחוז אחד שאולי זה חלום. אז מה אתה הולך על סמך חלומות אתה תרצח בן אדם? מכאן מה אתה למד? שאין לו ספק לנביא האם דבר השם היה אליו.
הרב דסלר מזכיר את זה, כתוב אצל יעקב אבינו, אני גם שואל את זה בספר, הרי אצל יעקב אבינו אמר יעקב אכן יש אלוקים במקום הזה ואנוכי לא ידעתי. כתוב שבתחילה יעקב לא היה בטוח שזה התגלות, התגלות אלוקית. שואלים כיצד ייתכן? או אצל שמואל שבהתחלה הוא לא ידע שזה דבר השם. או, אומר הרב דסלר, רק פעם ראשונה של הנביא יכול להיות לו ספק כי עדיין לא הורגל בנבואה. אחרי שהשם התגלה אליו פעם אחת, לא ייתכן לעולם שייפול ספק אצל הנביא האם זה חלום או שזאת נבואה. אז איך ייתכן שבא ואומר ירמיהו, כשראיתי שחנמאל בא אליי, אמרתי או, הנה, זה באמת, אם ככה מה שאז אתמול שלשום נאמר לי, הנה כנראה זה דבר השם, כי הנה חנמאל הגיע. לא ייתכן לומר דבר כזה. מה הפשט כאן בכתובים?
אומר המלבי"ם, אין הפירוש שירמיה היה מסתפק בנבואתו עד עתה. לנביא לא היה שום ספק ולירמיהו לא היה ספק בנבואה. רק מה? את ציווי השם היה אפשר להבין בשתי אופנים. בואו נשאל אתכם, בואו נחזור לפסוק שבו השם אומר לו מה יהיה. פסוק ז'. הנה חנמאל בן שלום דודך בא אליך לאמור, קנה לך את שדי אשר בענתות כי לך משפט הגאולה לקנות. זאת כל הנבואה. תגידו לי מה אתם מבינים מזה? על ירמיהו לקנות את השדה או לא? למה לא אמר? השם אומר כי לך משפט הגאולה לקנות, ככה השם אומר לו. ככה השם אומר שהוא יגיד. או, יש לך הכרח להסביר כמו שאתה אומר? לא. ובזה הסתפק ירמיה. ירמיה הסתפק, הנה חנמאל בן שלום דודך בא אליך לאמור קנה לך את שדי אשר בענתות, אין ספק, השם הודיע לו, כך יבוא חנמאל בן שלום וכך הוא יאמר לך, אני בטוח. אבל כי לך משפט הגאולה לקנות, מה זה? זה המשך ציטוט של דברי חנמאל, ואז אם מילא אני לא חייב לקנות, השם רק אומר לי הוא יבוא יגיד לך תקנה. או שזה כבר ציווי מאת השם. עד כאן מה אמר חנמאל, מכאן והילך כבר דברי השם, כי לך משפט הגאולה לקנות, אומר לו השם אתה מצווה לקנותו. אז אם ככה יש פה ספק, איך להבין? אני חייב לקנות את המקום או שהשם אומר לי חנמאל יבקש ממך. לקנות או לא לקנות? תתייעץ עם מומחה נדל"ן. יתאים לך תקנה, לא יתאים לך אל תקנה. אבל אולי השם בא ואומר לי לך תקנה, לך משפט הגאולה לקנות, אולי זה כבר דבר השם ולא ציטוט של דברי חנמאל. זה היה הספק של ירמיהו.
מבאר אומר המלבי"ם, איך ידע ירמיהו מהו דבר השם ומהו באמת ציווי ומה היא בקשת חנמאל? מה הדרך שבה הוא יוכל לבחון את הדברים? הוא אמר, אני אדקדק בדברי חנמאל. אם חנמאל יגיד לי בלשון שהשם אמר לי, כי לך משפט הגאולה לקנות, בלי שום שינוי, אז מה זה אומר? שהשם רק ציטט את דברי חנמאל. כי הנה חנמאל בא ואמר לי במילים האלה, קנה לך את שדי אשר בענתות כי לך משפט הגאולה לקנות. אז אם כך במילים האלה אמר לי בורא עולם, זאת אומרת שגם הוא ציטט את דברי חנמאל, אז אני לא חייב לקנות. אבל אם חנמאל יבוא ויגיד לי את זה במילים אחרות, אז יוצא איפה שכי לך משפט הגאולה לקנות אלה לא דברי חנמאל אלא דבר השם, ואז יש לי ציווי לקנות את השדה. בואו עכשיו נדקדק בדברי חנמאל. ויבוא אליי חנמאל בן דודי כדבר השם אל חצר המטרה ויאמר אליי קנה את שדי אשר בענתות אשר בארץ בנימין, כי לך משפט הירושה ולך הגאולה. הוא לא מתבטא באותו לשון של השם, כי לך משפט הגאולה לקנות, אלא יש לו ביטויים אחרים. אה, אם ככה אני מבין, ואדע כי דבר השם הוא. מה דבר השם? דבר השם לך תקנה. דבר השם לך משפט הגאולה לקנות, זה דבר השם, זה לא דבר חנמאל, כי חנמאל התבטא בלשון אחרת. לכן אני מבין שיש כאן הוראה לי מאת השם. כי הנה הוא מוסיף פה ולך הירושה, זה לא היה דבר השם. הוא לא אמר לי לך משפט הגאולה לקנות, הוא אמר לי קנה לך. אם כך משמע שמה שהשם אמר לי, זה הציווי ללכת ולקנות את השדה. לא, זה מה שהוא אומר. אם השם ציטט את דברי חנמאל, אז זה היה צריך להיות ציטוט מדויק, השם יודע בדיוק מה חנמאל יאמר. אבל אם השם לא ציטט אותו אלא רק בא לומר לו ציווי משלו, אז זה אני יכול להגיד השם אומר לו אני אומר לך אתה חייב לקנות. לא, אם השם היה אומר לו חנמאל יבוא יבקש ממך לקנות את השדה, יש פה ציווי אלוקי לקנות אותה? יפה. ברור שרוח הדברים היא תקנה. אבל היות והוא לא התבטא בדיוק באותו לשון שהתבטא בורא עולם, זאת אומרת שבורא עולם לא ציטט את לשונו של חנמאל, כי חנמאל הרי אנחנו רואים מתבטא בלשון אחרת, אלא בורא עולם אמר משפט משלו. אז יוצא בעצם שלכה משפט הגאולה לקנות זה כבר דבר השם. אז השם אומר לי לך קנה, אז זה ציווי. אבל לעומת זאת אם חנמאל היה אומר במילים האלה, אז זה לא ציווי, זה בסך הכל השם מודיע לי כך יאמר חנמאל במילים הללו, והנה חנמאל אומר במילים הללו, אז הייתי מבין שזה לא ציווי אלא זה רק הודעה מה עתיד להיות.
ואקנה את השדה מאת חנמאל בן דודי אשר בענתות, ואשקלה לו את הכסף, שבעה שקלים ועשרה הכסף. ויכתוב בספר, ויחתום, ויעד עדים, וישקול הכסף במאזניים. מספר ירמיהו, בעקבות הציווי של השם, אנחנו אגב עדיין לא יודעים בכלל לאיזה צורך קניית השדה, מה היא מטרתה, ואת כל השאלות האלה עוד מעט ירמיהו ישאל. ואדרבה, לכאורה קניית השדה פה מנוגדת לציוויי השם הישנים יותר. הרי מה השם ציווה עד עכשיו? תאמר ירמיהו לאלה שבבבל שיתבססו שם, שיישאו נשים, שיולידו ילדים, שישיאו את בניהם לנשים, שייטעו כרמים, נכון? כך הוא מצווה את אלה שכבר גלו. למה? יש עוד 70 שנה, אל תאמינו לאלה שאומרים שאתם עומדים לצאת. מאידך גיסא לאלה שנמצאים כאן, הוא אומר להם תביאו עצמכם בעול מלך בבל, כי עול מלך בבל אם לא יגלה אתכם. והוא מודיע לכולם על הגלות העתידה. ופתאום השם מצווה אותו ציווי מהופך לחלוטין, לך קנה לך שדה. זה מנוגד למה שאני מנבא להם עד עכשיו. אני עכשיו הולך וקונה פה שדות כשהארץ הזאת לפי דעתי עומדת עוד מעט להיות שממה? אבל עוד מעט נראה אותו שואל את השאלה הזאת בצורה יותר מפורשת. בינתיים בואו נראה כיצד הוא מקיים את ציווי השם. הוא אומר ואקנה את השדה מאת חנמאל בן דודי אשר בענתות, קניתי אותו בכל דרכי הקניינים. ואשקלה לו את הכסף, קניתי את זה בקניין כסף, וזה היה כסף לא מועט, כסף רב. שבעה שקלים ועשרה הכסף. חז"ל אומרים שזה היו מנים, כן? כסף שנחשב לכסף יקר. ויכתוב בספר, ויחתום, ויעד עדים, וישקול הכסף במאזניים. חוץ מזה קניתי את זה בעוד שני קניינים. קניין נוסף זה על ידי שטר. ויכתוב בספר, ספר אמרנו פעם הכוונה היא שטר, איגרת. כתבתי חוזה על זה. דבר אחד. ויחתום, עם חתימה. ויעד עדים וישקול הכסף במאזניים. דבר נוסף, גם כן הבאתי עדים אל קניין כסף שעשיתי, ששקלתי את הכסף במאזניים ומסרתי את הכסף לאדם על פי עדים, שהם יראו שהנה יש כאן עדים שמעידים על מסירת הכסף.
ואקח את ספר המקנה, את החתום המצווה והחוקים ואת הגלוי. לקחתי את ספר המקנה. מה זה ספר המקנה? זה שטר המכירה, חוזה המכירה. הספר שבו כתוב שפלוני קנה שדה מפלוני, פלוני מכר שדה לפלוני. ואקח את ספר המקנה, את החתום המצווה והחוקים ואת הגלוי. מה זה החתום ומה זה הגלוי? אומר המלבי"ם, כאשר הם היו כותבים שטר, דרכם הייתה שהיו כותבים העתק. ההעתק הזה נקרא ספר החתום. לעומת זאת, היה את הספר הגלוי, שהוא המקור. יפה. עכשיו, כאשר היו רוצים לדוגמה להביא ראיה, היו מביאים את הספר הגלוי. הוא הספר שעומד גלוי, פתוח, האיגרת הפתוחה שהיא הראיה. עכשיו, במצב שבו באיגרת הזאת יפלו ספקות, או תובע, או מכל סיבה שהיא, יגשו אל החתום. החתום זה מעין גיבוי למה שיש בספר הגלוי. עכשיו, הוא אומר, אני לקחתי את ספר המקנה, את החתום, דהיינו הספר החתום, שהיה קשור, היו קושרים אותו, חתום וקשור למשמרת. ועם הספר הזה היו כתובים גם כן המצווה. מה זה המצווה? אומר המלבי"ם, זה התנאים. שזה נתינת הכסף, דין חזרה ביובל, כמה תבואות אני מוכר לך, כמה שני תבואות יש עד היובל שאת זה בעצם אני מוכר לך. והחוקים, החוקים אלה חוקי המדינה. כל מדינה ומדינה כשיש מכירה של קרקע וכדומה, ישנם חוקים באיזה צורה המכירה מתבצעת. זה מה שנקרא החוקים. את החתום המצווה, מה פירוש הדבר? המצווה והחוקים, כל זה היה חתום וצרור עם ספר המקנה. אבל חוץ מזה היה ואת הגלוי. שהיה הספר שטר מכירה גלוי כמו שאמרנו, זה היה ביד הקונה, שיוכל להראות לכולם הנה יש לי שטר שקניתי את הקרקע, ועל ידי זה לא אצטרך כל פעם לפתוח את הספר החתום. רש"י לעומת זאת מסביר שמה שכתוב ואת הגלוי, הכוונה שהיו הולכים ועושים אשראתא דדייני לשטר. זאת אומרת, כל שטר היה מקבל גושפנקא משפטית כאשר היו מקיימים את השטר. איך מקיימים את השטר? ניגשים לבית הדין, ובית הדין היו מאשרים את החתימות. שטרא דנן אתא לקדמנא... ואישרנוהי וקיימנוהי כדחזי. כך היו כותבים. פירוש הדבר, בית הדין היו צריכים לאשר את החתימה, שהיא חתימה אותנטית. איך עושים את זה? כן, אבל איך עושים את זה? איך עושים את אישור השטר? לוקחים שטרות ישנים שיש לבית הדין של אותם עדים ומקיפין, מקיפין הכוונה מקרבים זה לזה, ורואים האם זאת אותה חתימה. זה סוג אחד של קיום. סוג השוואת חתימות. סוג שני של קיום, היו מביאים את העדים עצמם ושואלים אותם האם זהו כתב ידכם? אם אומרים שכן, זה קיום החתימות. סוג שלישי של קיום, על ידי אנשים המכירים חתימות העדים. הבן אדם הזה אומר לך אני אח של ראובן, אני מכיר את החתימה שלו כמו חתימת כף ידי, תראה לי אני מיד אגיד לך אם זה חתימתו או לא. שמה אולי יכול להיות שהוא יהיה פסול מצד אח, אולי מצד קורבה, אבל נגיד בן אדם אחר שיבוא להעיד על החתימה, אני מכיר את החתימות ומזהה את החתימות. כן, מזהה את החתימות, לא, עכשיו נדבר זיהוי מתוך ידיעה, לא מתוך השוואה אותם לזה. יש כמה אפשרויות של קיום שטרות. הוא מזהה את החתימות כי הוא מכיר את חתימת ידו, וזה גם כן נחשב לקיום שטר כפי המקובל בבית הדין. הכל היה גם בשטר הפנימי, ודאי. שלא היו סתירות, כן. לא היו סתירות ביניהם. זה היה לפני שהמציאו את הקופי, היה צריך לכתוב מחדש. כן.
ואתן את הספר המקנה אל ברוך בן נריה בן מחסיה לעיני חנמאל דודי ולעיני העדים הכתובים בספר המקנה לעיני כל היהודים היושבים בחצר המטרה. מתאר ירמיה, לקחתי את ספר המקנה, נתתי אותו אל ברוך בן נריה בן מחסיה. למה היה צריך לתת את זה לאותו ברוך בן נריה בן מחסיה? כי אותו ברוך היה עדיין צעיר, והוא חי זמן רב אחרי ירמיה, שכאשר שבו מבבל, אחרי 70 שנה, ברוך בן נריה בן מחסיה עוד היה חי. אז הוא רצה מישהו שיש לו אריכות ימים. צעיר, כדי שהשטר יוכל להישאר אצלו, ואז מה אני ארוויח? שכאשר ישובו מן הגלות בניי, יש פה מישהו שיוכל להציג בפניהם את השטר ולהגיד להם אתם יודעים סבא שלכם, אבא שלכם, קנה את הקרקע הזאת. לכן הוא רצה מישהו שיוכל להעיד על זה, אדם שיהיה אותנטי, לא איזה שטר שפתאום ימצאו אותו בגניזה. מישהו שיגיד אני הייתי שם, ראיתי את הקניין, ואני יכול להעיד על זה. אל ברוך בן נריה בן מחסיה לעיני חנמאל דודי. מי היה חנמאל? מה הייתה קרבתו לירמיה? פסוק ז', הנה חנמאל בן שלום דודך. שלום הוא דודו. חנמאל בן דודי, כמו שאומר ירמיה חנמאל בן דודי, כמה פעמים זה מופיע. והנה פה, כן, תסתכלו פסוק ט', ואקנה את השדה מאת חנמאל בן דודי. והנה כאן כתוב אל ברוך בן נריה בן מחסיה לעיני חנמאל דודי. איך הוא פתאום נהיה דודו? אז קודם כל רש"י אומר, לא ידעתי מה הוא. יש אומרים שניים היו. היה חנמאל דוד, חנמאל בן דוד. תירוץ אחד. רש"י אומר, יש נוטים לומר שאותו חנמאל היה דודו ובן דודו. איך ייתכן? תסתכלו ברש"י איך הוא עושה את החשבון, ודוחה את זה בסוף. רש"י אומר לא מקובל עליי הפירוש הזה. אומר רש"י, לומד תמיד שאנחנו רואים דוד במקרא, זה אח של האבא. אח של האמא מעולם לא מצאנו שייקרא דוד. לכן רש"י לא מקבל את הפירוש הזה. לא יודע, לא חושב שהוא מופיע בזה. כן, לא, חאלי וחאלתי, נכון. על כל פנים, בלשון, אז למעשה היו אומרים אחי אמי. לא דודי. היו מתבטאים בביטוי אחי אמי, לא בביטוי של דודי. דודי זה רק כאשר שם המשפחה כביכול זהה, זאת אומרת אנחנו מאותה המשך שושלת. לעומת האמא, האח זה לא אותו המשך שושלת, כן, כי שם המשפחה כבר משתנה, הולכים אחר האבא. הרד"ק אומר שמה שכתוב דודי הכוונה בן דודי. כמו לוט אחיו, הכוונה בן אחיו. אז גם כשכתוב דודי הכוונה בן דודי. או...
נוסף כמו רש"י שזה היה חנמאל אחר. כן, זה לפי פירוש נוסף כמו הפירוש שרש"י הסביר. אבל לפי העץ זה לא, זה בגלל שהוא אח של האבא, לא אח של האמא. כן, כן, זה אח של האבא ולא אח של האמא. לעומת זאת, המלבי"ם אומר שהוא באמת היה בן דודו. למה קרא לו דודו? מכיוון שהוא בא למכור את השדה מכוח האבא שלו. חנמאל היה יורש של אביו, והוא, חנמאל בן דודי, בן שלום. שלום הוא דודי. חנמאל הוא בן שלום, דהיינו בן דודי. אם נשאל את חנמאל מאיפה השדה? יגיד מאבי, משלום. זאת אומרת שאתה בא למכור אותה מכוח אביך. אז לכן הוא קורא לו חנמאל דודי. למה דודי? כי מכוח אביו הוא בא, שאביו הוא דודי. כך מבאר המלבי"ם. וגם לוט, אומר המלבי"ם, זה אותו הסבר. מה שהוא אמר את לוט אחיו, כיוון שלוט כיורש של אחי אברהם עומד במקום אחי אברהם, לכן הוא נקרא אחיו, אף על פי שהוא בעצם בן אחיו.
ואצווה את ברוך לעיניהם לאמור: כה אמר השם צבאות אלוהי ישראל, לקוח את הספרים האלה, את ספר המקנה הזה ואת החתום, ואת ספר הגלוי הזה, ונתתם בכלי חרש למען יעמדו ימים רבים. אומר להם, אני מבקש ממך, יש לי פה ציווי מאת השם. ככה הוא מצווה את ברוך בן נריה בן מחסיה. השם כה אמר וכה ציווה, קח את הספרים האלה, דהיינו את האיגרות, את השטרות. ספר המקנה ואת החתום, את שניהם, הגלוי והחתום. כן? ונתתם בכלי חרש למען יעמדו ימים רבים. איך קוברים ספר תורה, תפילין ומזוזות שבלו? בכלי חרס. למה? למען יעמדו ימים רבים. נכון? כך היא הדרך לקבור אותם בכלי חרס. איך היום קוברים? בכלי פלסטיק. היום קוברים בכלי פלסטיק כי כלי פלסטיק מחזיקים הרבה יותר מכלי חרס. כן? הם עומדים למשך שנים ארוכות, גם אלף שנה זה יכול להיות בתוך האדמה. חולדות אוכלות גם פלסטיק. נכון, נכון, אתה צודק, חולדות אוכלות גם פלסטיק. אבל למעשה הם קוברים את זה בכזה עומק שאף חולדה לא מגיעה. אתה מבין? לא קוברים את זה בעומק של 20 סנטימטר, קוברים את זה בעומק של 4 מטר. חולדה אין לה מה לעשות בכזה עומק. כן.
כי כה אמר השם צבאות אלוהי ישראל: עוד יקנו בתים ושדות וכרמים בארץ הזאת. דהיינו, הקדוש ברוך הוא אומר, שלא תחשבו שמה שאני שולח עכשיו את ירמיה לקנות כאן שדה בארץ ישראל כמה דקות קודם הגלות, תגידו אדם זה שם כספו על קרן הצבי. לא, תדעו לכם שיש בזה רמז על כך שעוד יקנו בתים ושדות וכרמים בארץ הזאת. דהיינו, הארץ לא תימכר לצמיתות, אלא בסופו של דבר עם ישראל ישוב אליה.
ואתפלל אל השם אחרי תתי את ספר המקנה אל ברוך בן נריה לאמור. עכשיו ירמיה יתאר בפנינו כיצד הוא התפלל לקדוש ברוך הוא כדי להבין את עומק העניין, מהי המטרה בכל הקניין הזה שהשם שלח אותו לקנות מאת חנמאל בן דודו. למה הדגש 'ואתפלל אל השם אחרי תתי את ספר המקנה אל ברוך בן נריה'? מה הדגש 'אחרי תתי'? אומר ירמיה, אם אני הייתי מתפלל ומקשה קושיות לפני כן, היה מקום לבוא ולהגיד שירמיה מקמצנות איננו מעוניין לקנות את השדה. מה אין לי מה לעשות עכשיו ללכת להוציא 100 דולר לקנות שדה שעוד מעט מה, תבוא ותיכבש ביד הכשדים? אז שהוא שואל שאלות, למה זה, ממה זה נובע? כי קשה לו להוציא כסף מהכיס. בא ירמיה ואומר, קודם כל עשיתי את ציווי השם. נעשה ונשמע. קודם כל עשיתי את ציווי השם. מה שהשם אמר לעשות, קניתי את השדה, הוצאתי את הכסף, בוז כסף, בוז זהב, לא עשיתי חשבון לעומת ציווי האלוקים. אבל אחרי שנעשה, מה ההמשך? נשמע. מותר לשאול שאלות. מותר לנסות להבין. אבל קודם כל נעשה. לכן 'ואתפלל אל השם' רק 'אחרי תתי את ספר המקנה'.
ואז הוא אומר כך, פסוק י"ז: אהה אדוני אלוקים, הנה אתה עשית את השמים ואת הארץ בכוחך הגדול ובזרועך הנטויה, לא ייפלא ממך כל דבר. ריבונו של עולם, אתה הרי עשית את השמים ואת הארץ בכוחך הגדול ובזרועך הנטויה, ואין דבר הרי נסתר ממך. המלבי"ם מבאר, הוא מבאר כאן את עומק התפילה של ירמיה ובקשתו. קודם כל ה'אהה' זה עניין יללה, צעקה. זה מראה על מצוקה ודאגה, שהוא נבוך, איננו יודע מה בעצם עומד כאן בבסיס הציווי של בורא עולם, הוא לא כל כך מבין אותו. ולכן על זה הוא מיצר ודואג, 'אהה אדוני אלוקים', הרי לא ייפלא ממך דבר. אולי בואו נקרא רק את הפסוקים כדי לראות את השאלה ולאחר מכן נבאר אותם אחד לאחד.
עושה חסד לאלפים ומשלם עוון אבות אל חיק בניהם אחריהם, האל הגדול הגיבור, השם צבאות שמו. גדול העצה ורב העליליה, אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם, לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו. אשר שמת אותות ומופתים בארץ מצרים עד היום הזה, ובישראל ובאדם, ותעשה לך שם כיום הזה. ותוצא את עמך את ישראל מארץ מצרים באותות ובמופתים וביד חזקה ובזרוע נטויה ובמורא גדול. ותיתן להם את הארץ הזאת אשר נשבעת לאבותם לתת להם, ארץ זבת חלב ודבש. ויבואו ויירשו אותה, ולא שמעו בקולך ובתורתך לא הלכו, את כל אשר ציווית להם לעשות לא עשו, ותקרא אותם את כל הרעה הזאת. והנה הסוללות באו העיר ללוכדה, והעיר ניתנה ביד הכשדים הנלחמים עליה מפני החרב והרעב והדבר, ואשר דיברת היה, והינך רואה. הכל מתקיים. ואתה אמרת אליי אדוני אלוקים, קנה לך את השדה בכסף והעד עדים, והעיר ניתנה ביד הכשדים.
עד כאן בעצם תמיהתו, שאלתו של ירמיהו את בורא עולם על כל עניין קניית השדה, שהדבר הזה תמוה בעיניו, שהרי זה סותר את הציוויים הקדומים שנצטוויתי ללכת ולומר לעם שהארץ בסופו של דבר תימסר ביד הכשדים. ואיך אני הולך עכשיו וקונה פה שדות במקום שתוך זמן קצר יימסר ביד האויב? אחרי שראינו סקירה כללית על השאלה, בואו עכשיו ננסה לרדת לעומק הדבר, לבאר את תפילתו.