כי איתך אני נאום השם להושיעך, כי אעשה כלה בכל הגויים אשר הפיצותיך שם, אך אותך לא אעשה כלה, וייסרתיך למשפט ונקה לא אנקך. אומר הקדוש ברוך הוא, אני אושיע אותך, לא כמו כל שאר האומות. כי אעשה כלה בכל הגויים אשר הפיצותיך שם. כל שאר האומות, כשדים, אשור, ששם הוא היה בגולה, הרי הסברנו שהוא פחד, עם ישראל פחדו שמא כעת בצרה שעוברת על בבל אנחנו נינזק, כמו תמיד שכשמלחמות בין אויבים אז ישראל הם בתווך ותמיד הם לוקים. לכן הוא אומר אין לך מה לדאוג, אעשה כלה בכל הגויים, המלחמות לא באות בשבילך, הם באות לגויים כדי לכלותם, כשדים, אשור, ששם הוא היה בגולה. ולכן הוא אומר אתה לא צריך לחשוש, לך אין מחריד, הרי כולם יכלו, כל אלה שמהווים איום נגדך יכלו, אז מי יחריד אותך? ואותך לא אעשה כלה. אבל לעומת זאת הוא אומר, איתך לא אעשה כלה, הכוונה אתה עם ישראל לא יהיה לכם כליה. שימו לב, הוא לא אמר לא יהיה לכם ייסורים, הוא אמר לא יהיה לכם כליה. משתמע מזה שייסורים כן יהיו. וזה בהמשך, וייסרתיך למשפט. כלה לא יהיה, אבל ייסורים כן. וייסרתיך למשפט, כמו שכתוב בעמוס רק אתכם ידעתי מכל גויי נאום השם על כן אפקוד עליכם את כל עוונותיכם. מה, בגלל שאתכם ידעתי שואלת הגמרא אז אפקוד עליכם? בגלל שהשם אוהב אותנו, ידעתי זה חיבור, זה אהבה, וידע אדם את חוה אשתו. אז בגלל שאתכם ידעתי ואפקוד עליכם? כן. אם אומרים לך אדוני, יש כמה ילדים למטה שאני יודע מה מציקים למישהו, או הורסים או מקלקלים או משהו מעין זה. מה אתה עושה? אתה יורד, אתה רואה את התכשיט שלך ביניהם, את מי אתה מעניש? אולי אפילו נותן סטירה? לילד שלך. אבא, יש פה עוד עשרה ילדים, דווקא אני שאני הבן שלך לי נתת סטירה? היא נותנת. דווקא בגלל שאתה הבן שלי, לך נתתי סטירה. הם, שיעשו מה שהם רוצים. אז לא יהיו מחונכים, אז יהיו מקולקלים, אז יהיו... זה בעיה של אבא שלו. כל אחד יש לו את הבעיה של אבא שלו. האומות, השם הוא לא אב להם. השם הוא אב לישראל, בני בכורי ישראל. והיות והשם אוהב לנו, כשאנחנו סטים מן הדרך, האב מיישר את בניו. כל הגאולה, כל העתיד, הכל תלוי בנו, בעם ישראל. ולכן אומר הקדוש ברוך הוא אפקוד עליכם. וייסרתיך למשפט, אבל ונקה לא אנקך. ונקה לא אנקך פירושו של דבר כמו הכרתה, כפי שמסביר הרד"ק. כמו וניקתה לארץ תשב, כי כל הגונב מזה כמוה נקה. פירושו של דבר, אני לא אנקה אותך מן העולם. אדם שהוא נכרת אז הוא כמו נקי, העולם נקי ממנו. אתם רואים משתמשים גם בביטוי יצא נקי מנכסיו. הכוונה נכרת מכל נכסיו. אז כך גם כן כאן, ונקה לא אנקך, פירושו של דבר אני לא אכלה אותך, כפי שאומר גם כן התרגום ושיצאה לא אשיצינך, דהיינו כליה לא אעשה בך.
זה החולי החיצוני, מכה אנושה, ונחלה מכתך. וגם כן החולי הפנימי, גם היא מכה שהיא חולי גדול מאוד. ועל זה צריך רפואה מה שנקרא אקסטרה כדי להצליח לצאת ממצב כל כך קשה. אין דן דינך למזור, רפואות תעלה אין לך. אין דן דינך למזור, אין אדם שסבור שתהיה לך ישועה. בקיצור, הרופאים תמימי דעים שכדאי להתארגן עם מודעות. אתם מבינים? אין דן, עם מודעות ורמקולים, כן, כדאי להתארגן. אין דן דינך למזור, אף אחד לא רואה סיכוי שתהיה לך רפואה.
מה זה מזור? הסברנו את זה כבר כמה פעמים, שמזור הכוונה היא רפואה, מכיוון שהם היו זורים על הפצע סממנים לרפואה. ולכן יש איסור בשבת לטחון משום שחיקת סממנים, כן, שמא ישחק סממנים. אין היתר לעשות רפואה, סליחה, משום שחיקת סממנים. אם אתה עושה רפואה, אתה תבוא לשחוק סממנים ולשים על המכה, וזה כבר איסור טוחן שזה איסור תורה. על כל פנים, מזור זה היה סממנים שהיו זורים על המכה. והמציאות של החולה שהיה צריך לזרות לו על מכתו תרופות, אין דן דינך למזור. אין מי שדן את דינך שיהיה לך איזושהי רפואות תעלה. מה זה רפואות תעלה? הרד"ק אומר שתעלה זה רפואה, וכפל העניין במילים שונות. אבל רש"י מסביר שתעלה הכוונה המועילה. רפואות תעלה הכוונה אין מי שטוען שאיזושהי רפואה תועיל לך. רפואה תעלה אין לך, רפואה המועילה אין לך.
המלבי"ם מסביר, שהיות שרפואות תעלה אין לך, מה זה רפואות תעלה? המלבי"ם מסביר שתעלה זה מלשון תעלה, תעלת הבריכה, ככה אומר המלבי"ם. ולמה זה נקרא תעלה? מכיוון שה... אנחנו רוצים לבטא שהבן אדם על בוריו, אז אומרים שהעצמות שלו הם קדש תפרחנה. יש העצמות שלו הם... הם עם חיות. מה ההבדל, מה ההיפך מזה? זה כאשר העצמות התייבשו. כמו חזון העצמות היבשות. וכאשר נתייבשה גרם, זה אומר שהבן אדם כבר ממש בדעיכה, שהעצמות שלו הלכו והתייבשו. כאשר העצמות הם עם לחות גבוהה, פירושו של דבר הם בריאות, אז התעלות שם בסדר. יש שמה תעלה, יש שמה את השיקוי של העצמות ולחות השרשי הנמשך כתעלת מים, שממנו רוטפש בשרו וישוב לימי עלומיו, לשון המלבי"ם. זה כתוב באיוב. פירושו של דבר, מכוח העצמות שהם בריאות ושמה הזרימה בפנימית טובה, על ידי זה הבשר גם כן יחזור ויבריא.
אז אם כן נחזור, אומר המלבי"ם אין דן דינך למזור, היות ורפואת תעלה אין לך, אין איזה שיקוי לעצמות וכוח טבעי שיוכל לסבול את הרפואה עד שהטבע יתגבר על חוליו, אז ממילא אין סיכוי לרפואה. פירושו של דבר, יש מצבים שהחולה, אומרים לך במצב הזה הוא צריך לעבור ניתוח. טוב, למה לא עושים לו ניתוח? אומרים לך הוא לא ישרוד אותו. פירושו של דבר, הניתוח צריך הרדמה, לפעמים אי אפשר לעשות לחולה הרדמה, הוא יישן שנת עולמים בהרדמה הראשונה. אפשרות שנייה, הגוף לא יחזיק את הניתוח. הרי אתה עושה ניתוח, אתה חותך בבשר, אתה לאחר מכן מחבר, אתה צריך שהגוף באיזושהי צורה יצליח להתגבר על הטראומה שהוא עבר. כאשר הגוף חלש מאוד, אז עושים ניתוח וגמרנו, החולה מת, אי אפשר יהיה לרפאות אותו מאותו ניתוח. אומר המלבי"ם זה גם כן כאן. רפואת תעלה אין לך, אין שיקוי לעצמות שיחזיר את העצמות לבריאותם, אז יוצא אם כן שכל תרופה שתיתן לו לא תתגבר על החולי, מכיוון שהטבע יתגבר על החולי. דהיינו הטבע שהוא הטבע של של עצמות יבשות הוא זה שיחזק את החולי. אבל כאשר הטבע הוא בריא, דהיינו העצמות הם טובות, אז גם אם יש איזה חולי בבשר, אז נגדיר את זה היסודות הם טובים. כשהיסודות הם טובים, אז מכוח העצמות הבריאות ששמה יש תעלה, יש זרימה, מכוח זה יתרפא גם כן הבשר. מה הנמשל כאן? אומר המלבי"ם, הוא בעצם אומר לא ייתכן שהם יתרפאו על ידי הנביאים, על ידי אלה שמוכיחים אותם. היות והיסודות של האמונה, זה העצמות, מה שנקרא היסודות של היראה, של המוסר, את זה אין להם. אז ממילא גם כל מה שתיתן להם כרפואה, אין דן דינך למזור. אין סיכוי לרפואה, כי רפואת תעלה אין לך, כי רפואה לעצמות שזה היסוד אין. ועם את זה אין, כל תרופות שתיתן לא ירפאו את הבשר.
כל מאהבייך שכחוך, אותך לא ידרשו. כי מכת אויב הכיתיך, מוסר אכזרי, על רוב עונך עצמו חטאותיך. כל מאהבייך שכחוך, אשור, מצרים, היית הולכת אליהם כדי לבקש עזרה, שכחו אותך. אותך לא ידרשו, הם לא דורשים. ולמה? כיוון שמכת אויב הכיתיך. היות ואני שמתי אותך בידי הגוי המר והנמהר והאכזרי, אומר המלבי"ם, אומר הרד"ק, שהם הכשדים, הם לא יוכלו לעזור לך, כי אפילו לעצמם, אם מדברים על על מצרים ועל שאר האומות, אפילו לעצמם הם לא יכולים להושיע מיד הכשדים. אז אם כן, אז כל מאהבייך שכחוך, אותך לא ידרשו. אני בעצמי מפחד ממנו, אני אלך ואושיע אותך מידו?
הרד"ק מביא ביאור נוסף בשם אביו, שהוא מסביר כל מאהבייך שכחוך, שזה מתחבר למשל שהוא נתן לנו קודם בנוגע לחולי. אז הוא אומר, כאשר בני אדם באים לבקר את החולה, אז זה תלוי. אם רואים שהוא עדיין יש לו סיכויי החלמה, הם מבקרים אותו, הם מדברים איתו, הם סוף כל סוף הוא עוד עומד להישאר כאן. אבל כאשר הם רואים שהבן אדם כבר עם רגל אחת בקבר, זה כבר עומד לעזוב פה, נוטה למות, אז המאהבים הרעים שלו, אומר הרד"ק, עוזבים אותו. למה? אומר לך זה כבר אין מה לקבל ממנו. זה כבר לא יצא ממנו שום דבר. לא יצא ממנו שום דבר אז הוא הולך. אבל לעומת זאת המאהבים הטובים, אלה שהם ידידי אמת, אז הוא עושה גם חסד של אמת. גם אם הוא לא יקבל ממנו כלום, הוא יישאר לסעוד אותו בחוליו עד זיבולא בתרייתא, עד הרגע האחרון. הוא אומר זה במאהבים הרעים. אומר אבל הטובים כמו שאמרנו הם נשארים טובים. ואצלך? כל מאהבייך שכחוך. שכחו אותך כל המאהבייך, בין הרעים בין הטובים. זה הכל מאהבייך. ודנו אותך כמי שחוליו למיתה. ולמה? כיוון שמכת אויב הכיתיך, מוסר אכזרי. מה זה מוסר אכזרי? מסביר הרד"ק שהכוונה מוסר של אדם אכזרי. אדם שמייסר, מוסר זה מלשון ייסורין. ייסורין על ידי אדם אכזרי, כן, דהיינו על ידי הכשדים ונבוכדנצר שהם היו רשעים ואכזריים.
המלבי"ם מסביר, כל מאהבייך שכחוך אותך לא ידרשו, שאת היית כמו חולה שכולם מתייאשים ממנו. וגם כשהם באים לראותך, פירושו של דבר, גם כשהם באים כאילו לבקר, הוא אומר אותך לא ידרשו. הם בכלל לא באמת מעניין אותם האם המצב השתפר, האם החולי הוא קל. הם מסתכלים עליך כעל אדם שחי על זמן שאול. הוא כבר אוטוטו בקבר. ולמה? כי מה שהכיתי אותך מכת אויב, זה על רוב עונך. זה על רוב העוונות, מכיוון שהאויב בדוגמה הזאת, אנחנו מדברים על מצב שהוא האויב הוא ממית ולא מייסר. ואם הוא אכזרי, הוא מוסיף לייסר את המוכה בייסורים קשים. והוא אומר כאן אני הכיתי אותך מכת אויב, שזה מכת מוות. האויב כמו שאמרנו ממית, הוא רוצה לכבוש מדינה, אז הוא ממית את כל העומדים בדרכו. אין לו עניין לייסר. אבל מידת הדין כעסה פה זה יותר גרוע מאויב. מכיוון שכאן אתה אומר יש גם ייסורים גדולים. אז זה לא, זה יותר גרוע מהאויב, הכיתיך מוסר אכזרי. למה? מיד ההסבר, על רוב עונך עצמו חטאותיך. מכיוון שהיה לך רוב עונך, זה בכמות, ועצמו חטאותיך זה באיכות. דהיינו היה פה גם ריבוי וגם עוונות שהם באיכות מאוד גדולה, הכוונה עבירות מאוד חמורות ומאוד גדולות. ולכן על זה ראוי העונש בהתאם.
מה תזעק על שברך, אנוש מכאובך. על רוב עונך, עצמו חטאותיך, עשיתי אלה לך. אקרא את הפסוק שוב. מה תזעק על שברך, אנוש מכאובך, על רוב עונך, עצמו חטאותיך, עשיתי אלה לך. קודם כל מה תזעק, הוא עובר לדבר בלשון זכר. הפסוקים הקודמים היו בלשון נקבה. אמר אין דן דינך למזור, כל מאהבייך שכחוך. אומר הרד"ק אל תתפלא, כבר כתבנו כמה פעמים שכשמדברים לישראל אפשר לדבר בלשון זכר, ישראל, אפשר לדבר בלשון נקבה, כנסת ישראל. מדברים על כלל ישראל גם כן בלשון נקבה. מה תזעק על שברך, דהיינו אומר להם הנביא מה אתה צועק על השבר שלך? כשבן אדם צועק כביכול זה כטרוניה כלפי שמיא. הוא אומר אומנם יש לך שבר, אנוש מכאובך, אבל זה על רוב עונך, עצמו חטאותיך. הרי השבר הזה זה בגלל העוונות, זה בגלל החטאים. הרי אם היית שב בתשובה, המכות והייסורים ייפסקו. אז אם כן על מה יש לך לבכות? על מה יש לך לזעק? על עונך, על חטאותיך, הרי על אלה עשיתי אלה לך. בגללם הרי אתה מתייסר.
המלבי"ם אומר מה ההבדל בין עוון לבין חטא? עוון זה מזיד. זה עיוות השכל. שבן אדם עושה אידיאולוגיה. לעומת זאת חטא זה שגגה. או דבר שנובע מתוך תאווה. לכאורה אומר המלבי"ם אם ככה, לא היה צריך לומר על רוב עונך עצמו חטאותיך. מכיוון שהיה ראוי יותר לייחס את הריבוי לחטאים, על רוב חטאותיך. ואילו לעוונות היה ראוי לומר עצמו. שלעוונות הם עוצמה. מה זאת אומרת? עוונות הם רוע, עוונות הם זדון. למה הוא אומר עצמו חטאותיך ורוב עונך? היפך את הביטוי המתאים. אומר המלבי"ם, רצה להגיד כאן רבותא. שגם העוונות, עם זה שעצם העוון זה דבר עצום ונורא, כיוון שעוון זה עיוות השכל לעשות במזיד, לא די לך בזה, עוד הם רבו. לא מספיק שהם עוצמתיים, הם גם, הם גם התרבו. עשית הרבה עוונות. החטאים שבאופן טבעי הם רבים כי אדם נכשל בחטא בשגגה אז הוא נוטה להיכשל הרבה, אומר אצלך הם גם עצומים. זה לא חטאים קלים, חייבי כריתות, חייבי מיתות בית דין, שאלה הם חטאים קשים וחמורים. אז אם כן גם חטאותיך עצמו.
לכן כל אוכליך יאכלו, וכל צריך כולם בשבי ילכו. והיו שוסייך למשיסה, וכל בוזזייך אתן לבז. לכן כל אוכליך יאכלו. ולמה? לאחר מכן הוא ממשיך כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך. מסביר המלבי"ם, היות וכל המכות היו רק בשביל העוונות, יוצא אם כן שכאשר נתכפרו העוונות, אין טעם להמשיך ולתת מכות. זאת אומרת, גם קיומם של המכים, והמכים בעצם אלה הם האומות, כל קיומם הוא כדי שאשור יהיה שבט אפי. כדי שהם ייפרעו מאיתנו. ואם כך יוצא שכאשר כבר אין צורך להיפרע מאיתנו, כיוון שכבר מעשינו תוקנו, אז ממילא גם כן אין סיבה להשאיר את הגויים, אין סיבה להשאיר את המכים. אומר המלבי"ם, יש כאלה שהרעו לישראל בגוף, יש כאלה שהרעו לישראל בממון. וכל אחד יקבל מידה כנגד מידה. כל אחד יקבל כפי הטבע וכפי העניין שהוא עשה. אלו שהרעו בגוף, זה יכול להיות משתי צורות. או שהם המיתו אותם, מה שנקרא אלה שעשו שמדות לעם ישראל, או שלקחו אותם לשבי, או שאיבדו אותם. כנגד אלה שהמיתו אותם, אומר כל אוכליך יאכלו. היאכלו פירושו של דבר מיתה. כנגד אלה שהצרו להם, לקחו אותם בשבי, כנגדם הוא אומר כל צריך בשבי ילכו. כנגד אלה שהרעו לנו בממון, שחמסו את ממוננו, אז היו בהם שני מינים. היה היו כאלה שהיו חומסים את הממון כדי לקחת. והיו כאלה שכל המטרה שלהם היה להשחית. אפילו אם לא לקחת, אבל היה להם מטרה בפני עצמה להשחית את הממון. על זה הוא אומר, אלה שמטרתם היה להשחית, והיו שוסייך למשיסה. שוסס תמיד זה לשון השחתה. כנגדם הוא אומר היו שוסייך למשיסה. ואלה שבזזו את הממון להנאתם, לא בכוונה להשחית, עליהם הוא אומר כל בוזזייך אתן לבז. דהיינו אלה שהמטרה שלהם לקחת ביזם, אותם אני אתן לבז, דהיינו אותם יבוזו. המלבי"ם אומר ששוסייך זה מלשון שסה ומשסה, שהשורש שלהם זה ש.ס.ס. והגדר שלו זה אדם שעיקר המגמה שלו זה להשחית. זה השוסייך. לעומת זאת הבוזז, רוצה ביזה. רוצה לבוז כדי לקחת. השוסס זה אדם שיכול להיות שהוא בהתחלה בזז, אבל אם נשאר משהו, הוא ידאג שלא יישאר כלום. אז מה הוא עושה? הוא משחית את מה שנשאר. זה נקרא גדר של שוסייך.
כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך נאום השם. כי נידחה קראו לך, ציון היא דורש אין לה. אומר השם, למה כל אוכליך יאכלו, כל צריך כולם בשבי ילכו? מה הסיבה? מכיוון שכמו שאמרנו, כל המטרה שהשם הביא את הגויים זה כדי לייסר אותנו על המעשים שלנו המקולקלים, על העוונות, על החטאים. כאשר כבר אין לנו עוונות וחטאים, אומר הקדוש ברוך הוא, ממילא אותם שוסים ובוזזים, הם ייענשו על רוע ליבם. וזה מה שכתוב כאן, הסיבה הזאת כתובה כאן. כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך נאום השם. היות ואני אעלה לך ארוכה, דהיינו רפואה, אני ארפא אותך מהמכות, אז ממילא אין עוד טעם להותיר את האומות שייסרו אתכם. מה הטעם להשאיר את המקל כאשר אין בו צורך? אז אני אעלה ארוכה וממכותיך ארפאך. יש פה כפל. אומר המלבי"ם, אעלה ארוכה הכוונה שהשבר יתרפא. ואומר המלבי"ם למה זה נקרא ארוכה? מכיוון שכביכול יש שבר, אז עכשיו הבשר מתארך ומכסה את מקום השבר. אז זה ארוכה. ארוכה כביכול הבשר מתארך. כמו שתראה עלתה ארוכה לחומות ירושלים. ולכן אגב כתוב על העניין של ארוכה לשון צמיחה. ארוכתך מהרה תצמח. ככה כתוב בישעיהו נ"ח. פירושו של דבר, כיוון שמדברים פה על התארכות הבשר, אז הבשר צמח. לכן זה נקרא ארוכה. כי יעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך. המכות הפנימיות גם מזה אני ארפא אותך. בין עניין השבר, בין עניין המכה. כי נידחה קראו לך. עכשיו הוא מסביר למה הם בעצם ייענשו. הרי השאלה המפורסמת והידועה, אם הם עשו רצון השם, מגיע להם שכר, לא עונש. ואשור הוא שבט אפי, אז למה השבט הזה צריך בסוף להישרף ולהינזק? הרי השם השתמש בו ככלי על מנת לתקן אותנו. אז למה אם כן הם ייענשו? הם בסופו של דבר יאכלו ובשבי ילכו, יהיו למשיסה ולביזה? מסביר המלבי"ם שזה הסיבה שמזכיר כאן הפסוק. כי נידחה קראו לך, ציון היא דורש אין לה. הם קראו לך בשם נידחה. דהיינו הם אמרו ציון היא נידחה. כביכול הם לא זוכרים שאנחנו כמו בן שקלקל מעשיו אצל אביו, והאבא מסר אותו ביד מישהו על מנת שיכה אותו כדי שהבן יחזור לאבא. ואז יש לך אחריות מאוד גדולה בתור מכה, שלא להפליא מכותיך יתר על המידה, כי אז האבא יכעס עליך. כיוון שהאבא עושה את זה בסך הכל כדי שהבן יחזור אליו. והם שכחו את זה. הם אמרו ציון היא נידחה. השם הדיח אותם לעד. אז ממילא תכה אותם כמה שאתה רוצה. תכה אותם מבלי גבול. אין מישהו שיבקש ממך בסוף דין וחשבון. ולכן אתה יכול להכות אותם כי אף אחד לא ידרוש את שלומם וטובתם. ציון היא דורש אין לה. אין מי שידרוש את ציון, יראה מה עשו לה, ינסה לריב את ריבה, דורש אין לה. ולכן הגויים עשו בנו כלה ונחרצה. וזה בעצם ההסבר המוכר לכולנו, כהסבר שאומר שהגויים הוסיפו הרבה מדעתם. הקדוש ברוך הוא, אני קצפתי מעט והם עזרו לרעה. ומכיוון שכן, על העניין הזה מגיע להם עונש, היות ובסופו של דבר עשו הרבה מעבר למה שנגזר לנו.
אומר המלבי"ם, למה כתוב נידחה דורש אין לה? מה הכפילות? אומר המלבי"ם, ייתכן שלפעמים איזה שהיא שה מן הצאן הוא נידח. הוא התרחק. וייתכן שלפעמים הרועה גם ילך לחפש אותו. אבל פה זה לא די שהיא נידחה, אלא דורש אין לה. פה הרועה אפילו לא הולך לחפש. אז היא לא סתם נידחה, זה דורש אין לה.
כה אמר השם, הנני שב שבות אהלי יעקב, ומשכנותיו ארחם. ונבנתה עיר על תילה, וארמון על משפטו ישב. הקדוש ברוך הוא אומר, ציון איננה נידחה. הנני שב שבות אהלי יעקב. בהתחלה זה בגדר אוהל. שלב הבא יהיה להם משכן קבוע, ומשכנותיו ארחם. ולאחר מכן ונבנתה עיר על תילה. לאחר מכן תיבנה העיר כולה על תילה. דהיינו, בהתחלה יהיו משכנות כמו באוהלים. לאחר מכן כבר יהיה להם משכנות ממש. ובשלב האחרון ציון תיבנה כמו שהיה מקדם, שאז ייבנה בית המקדש, ארמון על משפטו ישב, והמלך ישב בארמונו כפי חוקי בית המקדש אשר מיד השם עליו השכיל. ולכן זה ארמון על משפטו. מה זה ארמון על משפטו? לא בונים את בית המקדש, כפי שכבר למדנו בספר מלכים, לא בונים על פי נתונים ארכיטקטוניים. בונים את בית המקדש על פי תוכנית מדויקת מאת השם. הכל מיד השם עליו השכיל. כך שלמעשה זה חייב להיות כמשפטו. וזה מה שהוא אומר, ארמון על משפטו ישב. המלך ישב בארמון אשר יהיה בנוי על משפטו. הכוונה השם ישכון בבית המקדש, כאשר בית המקדש יהיה בנוי כפי חוקותיו והלכותיו.
אומר המלבי"ם, תשים לב שכאן מדברים על אוהל ועל משכן. האוהל, אומר המלבי"ם, הוא עראי. המשכן הוא קבוע. האוהל גם כן מציין דיור יותר עממי. מה שנקרא פשוטי העם. לכן אומר השם, הנני שב שבות אהלי יעקב. שזה מדברים על אלה שהשם היה רחוק מהם, הם פשוטי העם. מדברים גם כן על כביכול על השיבה הפשוטה של העם, שאנשים יחזרו למעונותם. לעומת זאת, יש את המקומות ששם שורה השכינה. על זה הוא רוצה לומר שהקדוש ברוך הוא יחזיר את השכינה שלו אל מקומה, אל מקום המקדש. וזה מה שהוא אומר, ומשכנותיו ארחם. למה ארחם? פה לא כתוב אשיב. מכיוון שלמעשה הם עדיין במדרגה ובקדושה שלהם, גם כאשר הם שוממים. אז מה הם זקוקים? רק לרחמים. לעומת זאת שבות אהלי יעקב, הם לא נמצאים בקדושתם. הרי זה משכנותיו של פשוטי העם. אז אם כן המקום הזה אומר השם אני צריך להשיב אותו. כי כביכול לא היה בו כלום. אבל לעומת זאת המקדש, השכינה לא זזה. אז מה צריך? רק לרחם על המקום. אבל אי אפשר להגיד להשיב, כיוון שהקדוש ברוך הוא כביכול עדיין נמצא שם. אז כנגד הנני שב אהלי יעקב, הוא אומר ונבנתה עיר על תילה. כנגד האוהלים, כעת תהיה עיר. כנגד משכנותיו ארחם, שזה אנחנו מדברים על מקום השראת השכינה, בית המקדש, וארמון על משפטו ישב. הארמון ישב על משפטו, דהיינו שהמקום הזה יהיה ארמון על משפטו עם כל דיני בניין בית המקדש.
ויצא מהם תודה וקול משחקים. והרביתים ולא ימעטו, והכבדתים ולא יצערו. ויצא מהם תודה. תודה זה אומר הודאה על הניסים שנעשו להם. וקול משחקים, הכוונה מרוב טובה שהקדוש ברוך הוא ישפיע עליהם, יהיה להם קול משחקים, קול שחוק, שחוק זה שמחה. והרביתים, הכוונה היא ברוב עם, ולא ימעטו, שלא יהיו עם מועט אלא עם רב. והכבדתים ולא יצערו. הכבדתים, הרבים מסבירים שהכוונה היא מלשון ריבוי. אבל זה לא מובן, כי הכפלת. והרביתים והכבדתים, מה צריך לכפול? אלא מסבירים שהכבדתים הכוונה היא על כבוד ומשרה. יהיה להם שררה. והכבדתים ולא יצערו. יצערו הכוונה היא מועט. אבל פה לא הכוונה במועט של כמות, אלא במועט של איכות. שלא היה לנו כבוד, היינו מושפלים. זה הכוונה והיה ראשיתך מצער. והכבדתים, אז יהיה להם כבוד ולא יצערו, לא יהיו קטנים בכבודם אלא מעלתם תגדל.
והיו בניו כקדם, ועדתו לפני תכון. ופקדתי על כל לוחציו. והיו בניו כקדם, שיהיו בני אל חי. ועדתו הכוונה כלל העדה והסנהדרין. לפני תכון. ופקדתי על כל לוחציו. מה זה לפני תכון? הכוונה נשכון בתוכם. ולא יהיו כמו בהתחלה שהם עזבו את השם והשם מסר אותם ביד האומות, אלא עכשיו ופקדתי על כל לוחציו. מי שילחץ את ישראל, הקדוש ברוך הוא ייפרע ממנו.
והיה אדירו ממנו, ומושלו מקרבו יצא. והקרבתיו וניגש אלי. כי מי הוא זה ערב את ליבו לגשת אלי נאום השם? והיה אדירו ממנו, הכוונה היא עכשיו יש לנו מושלים כביכול מהאומות. אפילו שתגיד היום יש לנו ראש ממשלה ויש לנו ממשלה, אבל כולנו יודעים עד כמה הממשלה הזאת עצמאית. וכולנו יודעים שבעל המאה הוא בעל הדעה, והדוד סם הוא זה שיקבע האם פה יוציאו מרפסת או לא. והוא זה שיקבע איפה נבנה ואיך נבנה ומה נעשה. אז אנחנו רואים שאין אדירו ממנו. אנחנו עדיין כפופים לאומות. אומר לך והיה אדירו ממנו, אבל בעת הגאולה, האדיר, המושל, יהיה מקרב העם, לא בן נכר. וזה לא יהיה כמו בבית שני, שאז האדירים היו מהעמים אשר סביבותינו, הם אלה שמשלו בנו. כי מושלו מקרבו יצא. אומר המלבי"ם, מבחירת העם. מעניין. המלבי"ם אומר מבחירת העם, אולי המלבי"ם פה מתנבא על דמוקרטיה? אומר המלבי"ם מושלו מקרבו יצא מבחירת העם. אבל הפשטות של הדברים הכוונה היא שהמושל יהיה מרוצה לעם. הכוונה העם ירצה באותו מושל. מבחירת העם. והיה כזה, והקרבתיו. אני אקרב אותו שיהיה מקרובי השם העומדים בהיכלו. כמו שכתוב אשרי תבחר ותקרב, ישכון חצריך, נשבעה בטוב ביתך קדוש היכלך, נכון? אומרים את זה בברית מילה, נכון? אשרי תבחר ותקרב. הקדוש ברוך הוא הבדיל אתכם מעדת ישראל להקריב אתכם אליו. זה יהיה על ידי רצון השם, שהקדוש ברוך הוא בחר לו אדם, שהאדם הזה יהיה סגולה מכלל ישראל, אותו השם יקרב והוא יהיה למושל. כמו שבט לוי, כמו זרע אהרון, כמו שושלת דוד, שהקדוש ברוך הוא קירב לו מישהו אליו והוא יהיה המושל והמנהיג. ועל ידי זה שאני אקרב אותו אליי, אז בזה הוא ייגש אליי. והקרבתיו וניגש אליי. כי מי הוא זה ערב את ליבו לגשת אליי נאום השם? כי מי זה ערב את ליבו לגשת אליי נאום השם כשאני לא הגשתי אותו אליי? מי זה ערב ליבו לגשת אליי שלא ברצוני? דוגמה, עוזיהו שניגש כדי להקטיר את הקטורת בבית המקדש. ומיד מה קרה? הצרעת פרחה במצחו. מי זה ייגש אליי מי ערב ליבו לגשת אליי שלא ברצון השם? אתה ניגש אליי שלא ברצון השם, חס ושלום זה עונש מיידי. כתוב שהיו בבית המקדש השני, היו מחליפים כוהנים גדולים כל שנה. ולא היו צריכים לפטר אותם. יום הכיפורים, עם שרשרת מכניסים אותו לקודש הקודשים, לאחר מכן מושכים אותו. לאחר מכן מושכים אותו החוצה מכיוון שלא היה שורד. אז אומר השם, מי ערב ליבו לגשת אליי? מי ערב ליבו לגשת אליי מבלי שאני קרבתיו? וזה מה שקרה לקורח, שקורח גם כן ערב ליבו לגשת אל השם, ואנחנו רואים מה קרה לו. וזה גם כן להבדיל אלף הבדלות לנדב ואביהוא, שגם כן ערב ליבם לגשת אל השם להקטיר ולהקריב אש זרה שהשם לא ציווה. אומר השם, והקרבתיו וניגש אליי. רק מי שאני אקרב, הוא ייגש אליי. כי מי ערב ליבו לגשת אליי נאום השם?
רש"י לעומת זאת מסביר, שמי ערב ליבו לגשת אליי, הכוונה היא על האומות. שהיום, דהיינו בזמן בית שני לדוגמה, אם הם היו רוצים למנות להם מושל משלהם, האומות היו מעכבים. והם היו ממנים איזושהי בובה מטעמם שיעשה רצונם. ופעמים רבות היו מורדים בהם, כמו צדקיהו ועוד. אומר השם, אבל אז אדירו ממנו. אומר הקדוש ברוך הוא, ומושלו מקרבו יצא. ומה תגיד שהאומות יעכבו? מי הוא זה ערב את ליבו לגשת אליי נאום השם? לפי רש"י, מי זה ערב את ליבו לגשת אליי ולבטל מינוי שאני מיניתי? אז מי זה ערב ליבו, הכוונה מדברים על האומות. מי ייגש אליי למלחמה כדי למחות בידי כביכול?
והייתם לי לעם, ואנכי אהיה לכם לאלהים. אומר השם, כלל האומה, קודם כל יהיו לי לעם, על ידי המעשים הטובים שלהם, ועל ידי כך אני אהיה להם לאלוהים. דהיינו זה יתחיל בהתערותא דלתתא, מאיתנו, מלמטה, ואז על ידי זה יתעורר התערותא דלעילא, שואנכי אהיה לכם לאלוהים.
הנה סערת השם, חימה יצאה. סער מתגורר, על ראש רשעים יחול. אומר השם, כל זה יהיה בהתחלה, עוד לפני שיגיע התיקון הגמור. אבל עוד יבוא יום השם, שזה יום הדין הגדול, שאז בתיקון הגמור, סערת השם חימה יצאה. החימה שעצורה בליבו של השם על מעשיהם של הרשעים, החימה הזאת תהפוך לסערה. והסער הזה יתגורר ויחול על ראש הרשעים. יתגורר זה כמו שאנחנו אומרים היום מתגורר, חונה ודר, כן, ארץ מגוריי. אז הסער הזה כמו יגור על ראש הרשעים להעניש אותם.
לא ישוב חרון אף השם, עד עשותו ועד הקימו מזימות ליבו. באחרית הימים תתבוננו בה. לא ישוב חרון אף השם עד שיעשה את מזימות ליבו, לעשות משפט לרשעים, כמו שכתוב הנה היום בא בוער כתנור ועשו תם רשעים וכולי. וזה יהיה באחרית הימים, שאז תתבוננו בה ותכירו שזה יד השם, שזה מעשה השם. ואז שימו לב, זה לא יהיה כמו מקודם שהוא אמר לנו והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לאלוהים. תתחילו אתם ואני לאחר מכן. בעת ההיא נאום השם אהיה לאלוהים לכל משפחות ישראל והם יהיו לי לעם. כי לעתיד לבוא נאום השם קודם כל אני אהיה להם לאלוהים, ולאחר מכן הם יהיו לי לעם. הדבקות של אלוקים בהם, על ידי, מגדיר את זה המלבי"ם, החסד הבלתי מביט על הכנת המקבל, אם ראוי אליה או לא. חסד השם בדרגה הגבוהה, שהוא בלתי מביט על הכנת המקבל. השם לא מתבונן האם אתה ראוי, האם ההכנה שלך ראויה לאותו חסד. חסד זה הוא חסד הקיים לעולם, כמו שדיברנו בעבר, שזה בחינה של הנהגת הייחוד. והנהגת הייחוד זה נתינה וחסד בלא גבול, גם שלא על פי הכללים הידועים, שגם לא על פי כללי המשפט. ואז השראת השכינה האלוקית תתחיל כביכול ממנו. ועל ידי השם שידבק בהם, אז הם יהיו לי לעם. בעת ההיא נאום השם אהיה לאלוהים לכל משפחות ישראל, ולאחר מכן הם יהיו לי לעם. וזה דרגה יותר גבוהה ממה שהיה קודם, שקודם היה נדרש התערותא דלתתא, וכעת השם אומר זה יתחיל בהתערותא דלעילא.