כי כה אמר השם אל המלך היושב אל כיסא דוד ואל כל העם היושב בעיר הזאת אחיכם אשר לא יצאו איתכם בגולה. עכשיו הוא מוסר נבואה, נבואה שהשם מוסר אל המלך היושב על כיסא דוד, על מי כאן מדובר? פה מדברים על צדקיהו. צדקיהו לא גלה. ואל העם היושבים בעיר הזאת אחיכם אשר לא יצאו איתכם בגולה, אלה שעדיין נותרו בירושלים. כה אמר השם הנני משלח בם את החרב, את הרעב ואת הדבר ונתתי אותם כתאנים השוערים אשר לא תאכלנה מרוע. נבואה מאת השם. השם מודיע, תדעו לכם, לא די שלא ישובו בני הגולה לכאן, לא די שדבר זה לא יהיה, אלא עוד אלה שפה עתידים לגלות. אתם שומעים? לא מספיק שאלה שבגולה לא יחזרו, אלא עוד אני מוסר לכם נבואה, אלה שנמצאים בארץ גם הם עתידים לגלות מכאן. ונתתי אותם כתאנים השוערים אשר לא תאכלנה מרוע. מה זה כתאנים השוערים? תאנים השוערים הרד"ק אומר תאנים המלוכלכים, מלשון שערוריה עשתה, כן? תאנים הרעות, תאנים המקולקלות. אומר להם, אז אם אלה שכאן ימסרו ביד החרב, הדבר, הרעב, השבי, הביזה, אז איך אלה ששם יבואו לכאן ויגאלו? פשוט שלא, נכון?
זה בעצם הנבואה שבאה לסתום את הגולל על התקווה שלהם לחזור ב-70 שנה הקרובות, זה לא עתיד להיות. ורדפתי אחריהם בחרב, ברעב ובדבר, ונתתים לזעווה לכל ממלכות הארץ, לאלה ולשמה ולשרקה ולחרפה בכל הגויים אשר הדחתים שם. הוא אומר להם, אני ארדוף אחריהם בחרב, ברעב ובדבר, והם יהיו לזעווה. מה זה זעווה? מאיזה לשון זה זעווה? פירוש אחד מלשון זעזוע, מי שיראה אותם יזדעזע. פירוש נוסף, זעווה הכוונה היא מלשון פינוי והדחה מן המקום, להזיע אותו ממקומו. הרי מה פירוש המקור המילה זעזוע? זז ממקומו. הוא נחרד, התחיל להזדעזע. מה זה להזדעזע? נע ממקומו, זע ממקומו. לא קם ולא זע ממנו, זע הכוונה נע. נד ממקומו. כמו שנידה נקראת נידה כי היא מרוחקת, נדה ממקומה, נדה. לעומת זאת, זעה זה הכוונה לזוע ממקומו, נזע על מקומו. אז הוא אומר להם, אתם תהיו לזעווה לכל ממלכות הארץ, תזועזעו ותתרחקו לכל ממלכות הארץ.
תחת אשר לא שמעו אל דבריי נאום השם, אשר שלחתי אליהם את עבדיי הנביאים השכם ושלוח, ולא שמעתם נאום השם. היות ואתם לא שומעים אל דבריי נאום השם, אני שולח לכם את עבדיי הנביאים השכם ושלוח. אומרים חז"ל, היה שולח להם נביאים בוקר וערב, ולא היו שומעים. ויש, מי שיסתכל, עשרות נביאים שמופיעים במקראות. על מתי מדובר? כל הנביאים האלה באיזה תקופות התנבאו? בתקופות שלפני החורבן. אותם תרי עשר נביאים, וירמיה, וישעיה, ויחזקאל, וכל הנביאים שאנחנו רואים, הם היו בתקופה הזאת. שולח להם נביאים ולא שמעתם עליהם, נאום השם.
ואתם שמעו דבר השם כל הגולה אשר שלחתי מירושלים בבלה. כה אמר השם צבאות אלוהי ישראל אל אחאב בן קוליה ואל צדקיהו בן מעשיה הניבאים לכם בשמי שקר, הנני נותן אותם ביד נבוכדראצר מלך בבל והיכם לעיניכם. עכשיו יש להם פה מסר, יש פה לירמיהו מסר, מסר ישיר לשני אנשים שהיו נביאי שקר מושחתים שהיו בבבל. כמו שאמרתי, אחת הבעיות של נביא השם הייתה ההתמודדות מול נביאי השקר שהיו הרבה יותר אטרקטיביים, נכון? אז עכשיו הוא בא ואומר להם, יש לי פה מנה מיוחדת, מה שנקרא מעטפת נפץ, למי? לקוליה, אל אחאב בן קוליה ואל צדקיהו בן מעשיה, שהם היו הפרובלמטים שם, הם היו ניבאים לשקר. אומר, אתם תראו ראיה לדבריי שהם נביאי שקר ומה שאני אומר לכם היא האמת, דבר השם, כה אמר השם צבאות, אני מוסר אותם ביד נבוכדראצר מלך בבל והיכם לעיניכם, הוא יהרוג אותם לעיניכם.
ולוקח מהם קללה לכל גלות יהודה אשר בבבל לאמור, ישימך השם כצדקיהו וכאחאב אשר קלם מלך בבל באש. ולוקח מהם קללה זה ההפך מאשר בך יבורך ישראל. אשר בך יבורך ישראל זה כשירצו לברך מישהו יגידו לו ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה. פה הוא אומר להם, כאשר ירצו לקלל מישהו, שהשם יקלל אותך, ככה הוא יגיד לו, כמו אחאב בן קוליה וצדקיהו בן מעשיה אשר קלם מלך בבל באש. מה זה קלם? עשה מהם קליות. שרף אותם באש, תכף נראה בדיוק איך הוא הקפיץ אותם על המחבת.
יען אשר עשו נבלה בישראל וינאפו את נשי רעיהם וידברו דבר בשמי שקר אשר לא ציוויתים, ואנוכי היודע ועד נאום השם. עשו נבלה בישראל ועוד היו מנאפים את נשי רעיהם. איך? על ידי שוידברו דבר בשמי שקר. היו אומרים כביכול שיש בידם נבואה לנאף אשת רעיהם ותכף נראה כיצד עבדה המערכת. ולכן אנוכי היודע ועד נאום השם, הכוונה היא אני יודע שדבריהם הם שקר ואני עד על מעשיהם שהם עשו, שאף על פי שעשו את זה בהסתר, אומר הקדוש ברוך הוא, אני עד בדבר. בואו ואקריא לכם את השיטות של אותם שני חבר'ה ליצים, אחאב בן קוליה וצדקיהו בן מעשיה. שמתם לב אגב שכתוב בפסוק השני, בכ"ב כתוב אחאב, בכ"א כתוב אחאב. אז באמת אומרים שהקטין את השם שלו לגנאי, לא להגיד אחאב אלא אחאב, קיצר לו כביכול את השם. לפעמים רואים שאריכות השם היא לגנאי. איפה ראינו דבר כזה? האמינון אחי היה איתך. מי אמר למי? אבשלום אמר לתמר. אמינון קרא לו בשם גנאי, אמינון לשון קטן, כן.
אני אקריא לכם מדרש. מדרש תנחומא, פרשת ויקרא, סימן ו'. שש הנה שנא השם... עיניים רמות, לב חורש מחשבות אוון, ורגליים ממהרות לרוץ לרעה. זה אחאב בן קוליה וצדקיה בן מעשיה שהיו חוטאים בירושלים. ולא דים, לא הסתפקו בזה, טוב, גליתם, תסיקו מסקנות. אלא משגלו לבבל היו מוסיפים חטא. ומה עשו בירושלים? נביאי שקר היו, ולא הניחו אומנותם בבבל, המשיכו לנבא נבואות שקר גם בבבל. והיו מסרסרין זה לזה בעבירות, היו מתווכים אחד לשני בעבירה. היה אחאב בן קוליה נכנס אצל גדולי מלכות בבל, והיה אומר להם, הקדוש ברוך הוא שלחני לומר דבר לאשתך. אומר לו, הרי היא לפניך, היכנס. היה מתייחד עמה ואומר לה, הקדוש ברוך הוא מבקש להעמיד ממך נביאים. לכי ושמשי עם צדקיה בן מעשיה הנביא והולידי ממנו נביאים. עכשיו שימו לב, מה היה עושה פה אחאב? בעצם הוא היה משדר אמינות. אם הוא היה אומר לה בואי ושמשי עמי, כביכול אומרת, למה שאני אאמין לך? אתה בעל אינטרס. אומר לה לא, חס ושלום, אין אדם חוטא ולא לו. אדם לא חוטא אלא אם כן זה משתלם לו. אומר אני חס ושלום, לא בשבילי. אני אומר לך יש פה נבואה מאת השם שאת צריכה לשמש עם צדקיה. הייתה שומעת לו ומשלחת אחר צדקיה. צדקיה בן מעשיה והוא בא ומשמש עמה. וצדקיה בן מעשיה, זאת אומרת, עכשיו למה זה היה משתלם לאחאב לבוא ולסרסר לצדקיה? וצדקיה בן מעשיה אף הוא כך היה עושה, היה מסרסר לאחאב. וזו אומנותן שלהם. אתם מבינים מה מה היה המקצוע שלהם? איזה אומנות היה להם? היו מסרסרין זה לזה נשים בזנות. עכשיו שימו לב, הם לא הסתפקו בדלת העם. היו מסרסרין זה לזה את החשובים, את נשות המלכים. בואו וראה כמה היו רשעים. הוציאו להם שם בבבל שהם נביאים גדולים. תראו מה זה, ממש הבבות, לא המציאו את הגלגל. תראו איך פעם כל הטכניקות היו ידועות. היו מוציאים להם שם שהם נביאים גדולים. איך? פעם לא יכלו להפיץ את עצמם באינטרנט, עדיין לא היה. היו שיטות אחרות. יש היום מקובלים עם כרטיסי ביקור, בלנקים, הכל, מסודר, הכל כמו שצריך. הייתה אישה מעוברת, רואה אחד מהם, אומרת לו, אם נביא אתה, מה אני מעוברת, זכר או נקבה? הוא היה אומר לה, מה אני אולטרסאונד? לא, הנביא אמור לדעת הכל, בבא אמור לספק תשובות לכל השאלות. הוא אומר לה זכר. גברת, יש לך בן. היה יוצא לשכנותיה ואומר, פלונית תלד נקבה. זאת שבאה לשאול אותי קודם, אני אומר לכם בינינו, שיהיה בסוד, היא יולדת נקבה. עכשיו, אם ילדה זכר, אומרת, התקיימו דבריו של נביא. אם היא יולדת זכר, היא אומרת, הנה, אתם רואים? דברי הנביא התקיימו, נביא אמת הוא. ואם ילדה נקבה, שכנותיה אומרות לה, כך אמר לנו הנביא, אלא שלא רצה לצערך. אם הייתה יולדת נקבה, הייתה אומרת איזה שקרן זה, אמר לי אני אלד זכר. היו באות השכנות אומרות לה, לא לא לא, תדעי לך שהנביא כבר גילה לנו בסוד שאת עתידה ללדת נקבה. רק מה? הוא לא רצה, הוא אמר מסכנה, בהריון, קשה לה, אם אני אגיד לה נקבה היא בכלל תישבר. אז אמרתי לה זכר, אבל הנה תראו, אתם עדים שאני אומר לכם היא תלד נקבה. עכשיו, מה הוא היה עושה אם היה קורה הפוך? אם היא הייתה יולדת זכר, אז בסדר, הוא היה יוצא צודק כנגד אותה אישה. הנה, אמר לי זכר, ילדתי זכר. אבל איך אתה מתרץ את מה שלשכנות אמרת נקבה? היה אומר, אני לא רציתי שהשכנות יעשו לה עין. הלכתי אמרתי להם זה נקבה, אבל באמת, אמרתי לה, תשאלו אותה, לא אמרתי לך זכר? זכר. להם זה רק לא רציתי שיעשו לה עין הרע, אז לכן אמרתי לשכנות, אמרתי להם לא, זה נקבה, שירדו ממנה. אומרת הגמרא, ממשיך המדרש, היו עושים כך עד שהגיעו לשמורת אשתו של נבוכדנצר. לא פחות ולא יותר, הלכו על האישה הכי חשובה, שמורת אשתו של נבוכדנצר. למה קראו לה שמורת? כנראה הייתה כמו שמורת טבע, כי נבוכדנצר היה חיה לא קטנה, אז היא הייתה קראו לה בגלל זה שמורת. נכנס צדקיהו, אמר לה, הקדוש ברוך הוא שלחני אלייך, לכי שמשי עם אחאב ותולידי נביאים.
הסיפור הזה, ההמשך שלו מופיע בסנהדרין צ"ג עמוד א', ושמה הגמרא משנה, היא אומרת שזה לא היה עם שמורת אשתו, כנראה אומרת הגמרא זה היה עם בתו של נבוכדנצר. כנראה שמורת אשתו הייתה קצת זקנה, הם הלכו על הצעירה. אומרת הגמרא, אני אקריא לכם, עברתי לסנהדרין צ"ג עמוד א', זה המשך המעשה. כה אמר השם צבאות אלוהי ישראל אל אחאב בן קוליה ואל צדקיהו בן מעשיה, אני באים לכם בשמי לשקר. וכתיב, ולוקח מהם קללה לכל גלות יהודה אשר בבבל לאמור, ישימך אלוהים, השם כצדקיהו וכאחאב אשר קלם מלך בבל באש. אשר שרפם לא נאמר, אלא אשר קלם. אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בר יוחאי, מלמד שעשאם כקליות. כמו פופקורן, פק פק, ככה קפצו בסיר, כמו קליות, קלה אותם. למה? יען אשר עשו נבלה בישראל וינאפו את נשי רעיהם. מה עשו? פה ממשיך המעשה. אומרת הגמרא, הלכו לבתו של נבוכדנצר. אמר לה אחאב, כה אמר השם, השמיעי אל צדקיה. וצדקיה לא היה מוכן לוותר על התענוג, כה אמר השם, השמיעי אל אחאב. מה שרצו איתה זה ששניהם ישמשו עמה. אז לה הלכה ואמרה זאת לאביה. אמרה לו, ככה הם מבקשים. להתעבר להם או לא? אמר לה, אלוהיהם של אלה שונא זימה הוא. כל הסיפור הזה נראה לי מאוד תמוה. מה, מה פתאום הם באים, השם אמר, השם שונא זימה. כשהם יבואו אלייך, שלחי אותם אליי. כשבאו אליה, שלחה אותם לאביה. אמר להם, מה אמר לכם השם? אמרו לו, כך וכך אמר לנו הקדוש ברוך הוא. שאל אותם, והרי חנניה מישאל ועזריה שאלתי אותם את העניין הזה, והם אמרו לי שהדבר הזה אסור. אמרו לו, נו אז מה אתה מתפעל? גם אנחנו נביאים כמותם. הם לא קיבלו הוראה, אנחנו קיבלנו הוראה. מה אתה מוכיח לי מהם? מה, אנחנו פחותים מהם? אומרת הגמרא, אמר להם, אני רוצה לבדוק אתכם כמו שבדקתי את חנניה מישאל ועזריה. דבריהם של חנניה מישאל ועזריה יותר מקובלים עליי מאשר דבריכם. למה? הם עברו אצלי את כור המבחן, אתם לא עברתם. מהו כור המבחן? אמר להם, מבחן האש, לא פחות ולא יותר. חנניה מישאל ועזריה בגו אתון נורא יקידתא, רקדו, ומי הצטרף אליהם? מלאך גבריאל, נכון? אז אומר להם, בואו נראה האם גם אתם יודעים לרקוד בתוך האש. אומרת הגמרא, פה זה כבר לא כל כך מצא חן בעיניהם. אמרו לו, זה לא דומה. הם היו שלושה, אנחנו שניים. שלושה, נפיש זכותייהו. שלושה יש להם זכות גדולה. שניים זה מסוכן. רגע, לאט לאט, לאט לאט. אומרת הגמרא, אמר להם, אין בעיה, צודקים. תבחרו לכם שלישי. אמרו, אם אנחנו בוחרים שלישי, חייבים מישהו שמה שנקרא, יש לו תעודת ביטוח. ביטוח צד ג' זה צריך שיבטח את כל השלושה. את מי בחרו להם? לא פחות ולא יותר, אמרו את יהושע הכהן הגדול. סברו, יבוא יהושע שזכותו גדולה ויגן עלינו. אם יהושע יפעיל מזגן בתוך כבשן האש, נינצל גם אנחנו. אומרת הגמרא, הורידו אותם לתוך האש וזרקו אותם ונשרפו. אומרת הגמרא, הם נשרפו, אבל יהושע הכהן הגדול נחרכו כנפי בגדיו. שנאמר, ויראני את יהושע הכהן הגדול עומד לפני מלאך השם, ומה כתוב שמה? הסר הבגדים הצואים מעליך, נכון? בגדים שלו היו שרופים. וכתוב, ויאמר השם אל השטן, יגער השם בך השטן וכולי. אומרת הגמרא, אמר לו נבוכדנצר ליהושע הכהן הגדול, אחרי שהכל נגמר והוא יוצא שלם, אומר לו, אני יודע שאתה צדיק, אבל יש לי עליך קושיה. למה האש אחזה מעט בשולי בגדיך? חנניה מישאל ועזריה לא רק שהאש לא אחזה בהם, מה כתוב עליהם? וריחא, איך כתוב? וריח דנור לא עדא בהון. אפילו ריח של שרוף לא היה בהם. בן אדם נכנס לכבשן האש, יוצא, בן אדם נכנס פעם לדירה שיש בה עשן של שריפה, הוא יוצא, הוא מסריח מעשן. פה נכנסים תוך כבשן האש, אפילו ריח אש לא היה להם. כתוב היה להם ריח בשמים, מהמלאך שרקד עמם מגן עדן. אז איך זה שאתה עוד האש תפסה, חרכה את שולי גלימתך? אמר לו, יש הבדל עצום. הם היו שלושה, פה אני הייתי צדיק יחידי. צדיק יחידי אין לו כל כך זכות שלא תאחז האש כלל בבגדיו. שואל אותו נבוכדנצר, והרי אברהם היה יחידי? והנה אתה רואה אברהם היה יחידי, ועם כל זה האש לא אחזה בו כלל. מאיפה יודע את זה נבוכדנצר? כי נבוכדנצר הוא גלגולו של נמרוד. הוא זרק אותו לכבשן האש את אברהם, אז הוא לא יודע מה קרה איתו? אמר לו, אברהם הרי יחידי היה. תשמעו איזה תשובה מפולפלת עונה לו יהושע הכהן הגדול. אומר לו, אינו דומה. שמה לא היו איתו רשעים. פה היו איתי רשעים. זאת אומרת, אצל אברהם לא היה מישהו שהוסיף באש. אצלי שני הרשעים, שני החבר'ה ליצים האלה, הם גרמו לאש חזקה יותר, שעד כדי כך שזה גם עליי השפיע. כמו שאומרים, שכתוב על יעקב שהיה עובר ליד בתי כנסיות, היה מפרכס לצאת. שואלים למה? אתה יושב עם המלאך, לומד תורה, נר דלוק לו על ראשו, רואה בו מסוף העולם עד סוף העולם. מילא עשיו, אין לו עבודה זרה בבטן, רוצה לצאת. אבל אתה, יעקב, מה רע לך בבטן? אלא אומרים, עדיף לצאת וללמוד תורה לבד, מאשר ללמוד עם תורה ממלאך עם חברותא כמו עשיו. אתם מבינים? בבטן יש לו חברותא כמו עשיו. תורה ממלאך, אבל חברותא כמו עשיו, אני מוותר על זה. אז גם פה, הוא אומר להם, עדיף להיות לבד בכבשן האש מאשר עם חברותא כמו שני החבר'ה ליצים האלה, שרק גורמים לאחיזת האש. אומרת הגמרא, וזה מה שאומרים העולם, שני אודים יבשים ואחד רטוב, היבשים מבעירים את האש ברטוב. מובן? הם יגרמו שגם הרטוב תאחז בו האש. אז גם אני פה, שהייתי בבחינה של רטוב וצדיק, האש נאחזה בי בגללם. אומרת הגמרא, מאיזה טעם נענש? מה זאת אומרת מאיזה טעם? הרי עכשיו הסברנו. אלא ברור לה לגמרא שפה הוא דחה את נבוכדנצר בקש. מה שנקרא, רצה לצאת ממנו בשלום, ענה לו את התשובה הזאת. אבל אומרת הגמרא, באמת, האש לא הייתה צריכה להיאחז בו כלל. מה זה משנה מי איתו? עם שני הרשעים, בלי שני הרשעים, ככה זה לא מגיע. אז אם אחזה בו האש, מה זה אומר? שיש פה אלמנט של עונש. על מה? שואלת הגמרא, על מה זה היה? עונה הגמרא, אמר רב פפא, שהיו בניו נושאים נשים שאינם הגונות לכהונה ולא מיחה בהם. בניו התחתנו עם נשים שאינם ראויות להיות משפחות מיוחסות לכהונה, והוא לא מיחה בהם. לא מחה כנגדם. אומרת הגמרא, שכתוב ויהושע היה לבוש בגדים צואים. וכי דרכו של יהושע ללבוש בגדים צואים? אלא מלמד שהיו בניו נושאים נשים שאינם הגונות לכהונה ולא מיחה בהם. מה המושג של בגדים? בגדים זה מראה בעצם על הנפש, כמו חלוקא דרבנן. חלוקא דרבנן זה לבוש שיש לנשמה בעולם האמת. אז המשל לזה בעולם הגשמי זה הבגדים. כשרוצים להגיד שהנשמה למעלה היא בלי מצוות, איך מגדירים אותה? ערומה, ערטילאית, נכון? בלא מצוות. אז בעצם מה הם המצוות? זה החלוקא דרבנן שיש למעלה. עכשיו, כאשר פה מדובר על יהושע הכהן הגדול שהבגדים שלו צואים, זאת אומרת שיש בו איזה שהוא פגם. כמו שחז"ל אומרים, לעולם יהיו בגדיך לבנים. מה זה אומר בגדיך לבנים? הכוונה נקיים. לא מדברים רק על הבגדים, שזה נכון שהבגדים צריכים להיות נקיים, בן אדם לא ילך עם בגדים צואים. אלא הכוונה על הנשמה, שלא יהיה בה שום פגם. והלוואי, על הרבה אנשים אפשר לומר, הלוואי והיו מדקדקים בנשמתם כמו שמדקדקים בבגדיהם. אתה רואה אותו שהוא מקפיד טיפ טופ, הנעל שלו, אתה רואה אותה, רואה ראי. מבריקה, חלקה, גלאט. והמכנסיים בדיוק תואם, עם הפנס שיורד בדיוק עד הפומפון של הנעל, הכל אצלו טיפ טופ. רק מבחינה רוחנית, השם ירחם. אז אדם צריך לדעת, בגדיך שיהיו נקיים, זה בעצם משל על הנשמה. שהנשמה תהיה נקייה, שהנשמה תהיה מזוככת, שלא יהיה בה פגם. אז פה בעצם רמזו לו את העניין הזה, האש אחזה מעט אבל בבגדיו, כי הבגדים, כמו שאמרתי, מסמלים את הנפש.
ואל שמעיהו הנחלמי תאמר לאמור. אנחנו ממשיכים בירמיהו פרק כ"ט, פסוק כ"ד. אל שמעיהו הנחלמי, נחלמי זה בא ממקום שנקרא נחלם, או חולם. הנחלמי, היושב במקום זה. כה אמר השם צבאות אלוהי ישראל לאמור, יען אתה שלחת בשמך ספרים אל כל העם אשר בירושלים, ואל צפניה בן מעשיה הכהן, ואל כל הכהנים לאמור. תראו כמה חוצפן, רשע ועז פנים היה שמעיה הנחלמי הזה. הנחלמי, הרד"ק מסביר, הוא היה חולם להם חלומות, נבואות כביכול, שכולם עתידים לשוב לירושלים. ולא הסתפק בנבואות שהוא מנבא בשקר לבני הגולה, לא פחות ולא יותר, עוד שלח ספרים ואיגרות לירושלים. השם נתנך כהן תחת יהוידע הכהן, להיות פקידים בית השם לכל איש משוגע ומתנבא, ונתתה אותו אל המהפכת ואל הצינוק. אותו הנחלמי שולח מכתב, וההמכתב הזה נכתב לצפניה הכהן, והוא כותב לו, השם נתן אותך כהן תחת יהוידע הכהן, הוא מינה אותך לכהונה במקום יהוידע הכהן. להיות פקידים בית השם, אתה ממונה ומופקד על בית השם. ואתה צריך להיות אחראי לכל איש משוגע ומתנבא. מה זה לכל איש משוגע ומתנבא? איך היו מכנים את הנביא? משוגע, נכון? למה מכנים אותו משוגע? כיוון שכשהנביא היה מקבל את נבואתו, אמרנו, זה כמו אדם שחטף וולטז' גבוה. שוכב בארץ, כל גופו רועד, כל עשתונותיו נטרפות עליו, היה נדמה כמשוגע, כמו אדם החולה במחלת הנפילה. הוא אומר לו, אתה אחראי לכל איש משוגע ומתנבא. מי שיבוא ויתנבא, ונתתה אותו אל המהפכת ואל הצינוק. אני מצווה אותו שתיתן אותו על המהפכת. הכוונה, מהפכת יש מסבירים, זה מלשון בית סוהר, כמו קונסול הכיפה. כיפה הכוונה בית כלא. זה פירוש אחד. יש פירוש אחר, והצינוק, מה זה הצינוק? מי שזוכר, אני זוכר את זה כשהייתי ילד, היו כאלה קופסאות של טבק, שהיו רואים בהם מפח, כאלה טבק מפח, היו רואים בהם בן אדם עם הידיים ועם הראש נתון בתוך סד. הידיים שלו ככה, עם כמו איזה עץ כזה תפוס לו כאן, והראש שלו נמצא בפנים, נתון בתוך סד כזה, לא יכול לזוז. זה נקרא צינוק. לא, לא חותכים לו את הראש. זה רק תפוס ככה, הוא לא יכול לזוז. הוא אמור להיות ככה עם הידיים והרגליים שלו תפוסים. זה צינוק. אינקוויזיציה, נכון. זה הצינוק. יש מסבירים מהפכת, זה מין עינוי שהיו מענים את האנשים שהמלוכה או הממשלה לא חפצה בהם, או חפצה להרחיק מהם, היו מענים אותם. מהפכת כנראה זה היה איזה כלי שהיו מהפכים בו את האדם, כעין גלגל שהיו מהפכים בו את האדם והיה בזה ייסורים גדולים לאותו אדם. ואז שימו לב מה אומר לו שמעיה הנחלמי לצפניה הכהן שבארץ. שמעיה הנחלמי, נביא שקר בבבל, שולח מכתבים לארץ לצפניה, והוא כותב לו, ועתה למה לא גערת בירמיהו הענתותי, הענתותי המתנבא לכם? איך אתה נותן לירמיהו לבוא לנבא לכם כל מיני דברי שקר מליבו? אתה הרי ממונה לכל איש משוגע ומתנבא, להשתיק את אותם אנשים הניבאים בשקר. לא די שהוא נביא שקר, אלא עוד שולח איגרות לארץ כדי להשתיק את נביאי האמת. ועל מה תלונתו? שימו לב, הוא פה טוען שנכנס לו קונקורנט. כי על כן שלח אלינו בבל לאמור, ארוכה היא, בנו בתים ושבו, ונטעו גנות ואכלו את פריהן. הוא אומר, זה ירמיהו לא מסתפק בנבואות שהוא מוסר לכם שמה, לא מתבייש הירמיהו הזה, עוד שולח איגרות אלינו לבבל ומרפה את לבב העם. אומר להם תבנו בתים, תשבו שם, תתנחלו, תתיישבו, תשתקעו. בבל זה השטח הטריטוריאלי שלנו. ירמיהו לא מספיק לנזק שהוא עושה בירושלים, עוד שולח פה לעשות לנו נזקים. אתם רואים כמה חוצפה הייתה לאותה, לאותו שמעיה הנחלמי? ויקרא צפניה הכהן את הספר הזה באוזני ירמיהו הנביא. צפניה הכהן קורא את הספר הזה באוזני ירמיהו הנביא. דהיינו, מקריא לו את הדבר הזה. וזה כמו שאמרנו, היה בזה עזות גדולה מאוד. עד כדי כך שהוא עוד מקריא את זה באוזני ירמיהו. אתם מבינים? אתה עוד מצניע את זה, אבל אתה עוד לוקח ומקריא את זה קבל עם באוזני ירמיהו, היה בזה עזות יותר גדולה ממה שהיה עצם שליחת המכתב. ויהי דבר השם אל ירמיהו לאמור. השם עכשיו מתנבא לו ואומר, שלח על כל הגולה לאמור, כה אמר השם אל שמעיה הנחלמי, יען אשר ניבא לכם שמעיה ואני לא שלחתיו, ויבטח אתכם על שקר. תשלח לכל בני הגולה, היות ושמעיה הזה מתנבא לכם נבואת שקר, לא שלחתי אותו. לכן כה אמר השם, הנני פוקד על שמעיה הנחלמי ועל זרעו, לא יהיה לו איש יושב בתוך העם הזה, ולא יראה בטוב אשר אני עושה לעמי נאום השם, כי סרה דיבר על השם.
תראו, מצד אחד אנחנו רואים שלירמיה היה מאוד מאוד קשה. מאוד מאוד קשה ללכת לנבא לעם כל הזמן, זה אף אחד לא אוהב את זה. להיות נביא הזעם, להיות זה שמתנבא נבואות קשות, לכתוב את מגילת איכה כפי שנראה בהמשך, זה דבר מאוד מאוד לא פשוט. מאוד לא פשוט, זה תפקיד מאוד קשה. אבל מאידך גיסא אנחנו רואים שהשם דאג לסקל מהשדה שם את נביאי השקר. ראינו את חנניה בן עזור בא לסתור את נבואת השם, אמר לו עוד השנה אתה מת. ראינו את אחאב ואת צדקיה בן מעשיה שגם הם היו נביאי שקר, ראינו שקלם מלך בבל. ראינו עכשיו את שמעיה הנחלמי שגם הוא בא להתנגד לנבואתו של ירמיה, וגם לו הקדוש ברוך הוא מבטיח קללה. כל הדברים האלה הם בעצם הבטחות שבאו לסייע לנבואתו של ירמיה שתתקבל על לב העם. כי נבואתו של ירמיה מצד עצמה יש לה מינוס מאוד מאוד גדול, עצם זה שהיא נבואה לא טובה. יש לה מינוס גדול, קשה לה להתקבל על לב העם. אבל שכל העם יראו כיצד כל נביאי השקר אחד אחד מתים, אז א', לא יהיה לאדם אינטרס להיות נביא שקר, הוא יפחד. דבר שני, העם יראו שנביאי האמת, ירמיהו הוא נביא אמת, שאת דבריו צריכים לקבל בצורה מוחלטת, והשאר הם בחינה של נביאי שקר שאין להתייחס לדבריהם.