פרק כט - האיגרת אל גולי בבל - חלק א

ספר ירמיהו פרק כ"ט. ואלה דברי הספר אשר שלח ירמיה הנביא מירושלים אל יתר זקני הגולה ואל הכהנים ואל הנביאים ואל כל העם אשר הגלה נבוכדנאצר מירושלים בבלה.

ירמיהו שולח ספר, ספר הכוונה היא איגרת, ונשלוח ספרים ביד הרצים. מה הכוונה ספרים? איגרות. ירמיהו שולח איגרת אל הזקנים אשר בגולה שנמצאים בבבל, אל הכהנים, הנביאים, אל כל העם שנבוכדנאצר הגלה לבבל, הרי הגלות עדיין לא מושלמת, צדקיהו עדיין כאן. ראינו שחלק גדול מן העם עדיין נמצאים בירושלים, אבל החלק הנכבד יותר כבר גלו. אחרי צאת יכוניה המלך והגבירה והסריסים שרי יהודה וירושלים והחרש והמסגר מירושלים. סולתה ושמנה של העיר כבר יצאה.

ביד אלעשה בן שפן וגמריה בן חלקיה אשר שלח צדקיה מלך יהודה אל נבוכדנאצר מלך בבל בבלה לאמור. ביד מי שלח ירמיהו את האיגרת? בידי אלעשה בן שפן וגמריה בן חלקיה ששלח צדקיה מלך יהודה אל נבוכדנאצר מלך בבל בבלה לאמור, בספר הזה היו כתוב, היה כתוב את הדברים לאמור, מה שאמורים כאן למטה.

כה אמר השם צבאות אלוהי ישראל לכל הגולה אשר הגליתי מירושלים בבלה. ציווי מאת השם. בנו בתים ושבו ונטעו גנות ואכלו את פרין. תבנו בתים ושבו בהם ונטעו גנות, תנטעו גנות ותאכלו את פרין. למה? כי אתם לא עומדים לצאת מבבל בתקופה הקרובה. אתם שומעים איזה נבואה?

לא די בזה. קחו נשים והולידו בנים ובנות וקחו לבניכם נשים ואת בנותיכם תנו לאנשים ותלדנה בנים ובנות ורבו שם ואל תמעטו. הוא אומר להם, הוא אומר להם תשאו נשים ותולידו בנים ובנות, תקחו לבניכם נשים ואת בנותיכם תנו לאנשים. הרבה אנשים סברו, הגלות היא זמנית, אוטוטו אנחנו חוזרים. אנחנו נראה בהמשך שהיה להם גם נביאי שקר שמה בבבל. ולכן הם אמרו לא, אני לא אתחתן עכשיו, אני אעלה את ירושלים על ראש שמחתי, אני אתחתן כבר בירושלים. את הילדים שלנו לא נחתן פה, אנחנו כבר נחתן אותם בירושלים כשנשוב. לא כאן, עכשיו זה זמני, אנחנו פה בגלות, זה לא בשביל הזמן הזה. אנחנו נעשה את זה כאשר אנחנו נגיע לארץ ישראל, אז נתחתן. אומר להם אל תטעו, תדעו לכם שגם בניכם ובנותיכם גם הם ישאו נשים בגולה וגם ותרבו שם והם תלדנה בנים ובנות, עוד יספיקו ללדת בנים ובנות ועדיין יהיו בגולה. אז אל תמנעו מפריה ורביה מתוך איזושהי מחשבה של טעות, הנה אנחנו חוזרים. אתם לא חוזרים בתקופה הקרובה.

ולא רק זה, גם אם אתם תשלחו אותם להינשא בארץ ישראל, תדעו לכם שסופם יהיה כמו סופם של אלה שבארץ. ומה יהיה סופם של אלה שבארץ? עתידים לגלות, כפי שהנביא ירמיה כל הזמן מודיע להם. האלה שכאן עתידים לגלות, רק אם הם לא ימרדו הם יישארו. אם הם ימרדו הם עתידים לגלות. אז דהיינו יהיה בהם את הדבר ואת הרעב ואת הגלות ואת המיתה. אל תעשו כזאת טעות. איפה שאתם שם, תתבססו שם כי הגלות עדיין ארוכה.

ודרשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה והתפללו בעדה אל השם כי בשלומה יהיה לכם שלום. הוא אומר להם תדרשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה. חז"ל אומרים הוי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו. זאת אומרת בכל מקום חייב שיהיה מלך, גם אם המלך הזה הוא לא מלך צדיק, אבל על כל פנים עצם זה שהוא מחזיק את המלוכה ביד ברזל, מונע הרבה צרות. בואו תראו מה קרה בעיראק מאז שהפילו את סדאם. כל יום מתפוצצות שמה מכוניות, פלנגות, מלחמות פנימיות, רציחות, כל יום כל שבוע עשרות אנשים נהרגים. הם מתגעגעים לתקופה של סדאם חוסיין. היה מלך עריץ, אכזר, אבל היה שקט. אלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו. אנרכיה יותר גרוע מהכל. עדיף מלכות, איזה מלכות שתהיה, העיקר שלא תהיה אנרכיה. לכן הוא אומר להם, תדרשו את שלומה של המלכות, דהיינו את שלומה של העיר, כי בשלומה יהיה לכם שלום. כל עוד אתם שם, כשאין מלחמה, אתם ניצולים. אם תהיה מלחמה אז אין חוכמות, אתם חלק מהעיר. לכן תתפללו בשלומה של המלכות, ועל ידי זה שהם יהיה להם שפע, השפע הזה אומר המלבי"ם ישפיע גם עליכם.

כי כה אמר השם צבאות אלוהי ישראל אל ישיאו לכם נביאיכם אשר בקרבכם וקוסמיכם ואל תשמעו אל חלומותיכם אשר אתם מחלמים. כה אמר השם צבאות אלוהי ישראל. אל ישיאו לכם נביאיכם. איפה ראינו לשון השאה? הנחש השיאני ואוכל. מה זה השיאני? הסיתני, פיתני. אל ישיאו לכם נביאיכם, דהיינו אל תתנו לנביאים שלכם, דהיינו נביאי השקר, שיסיתו אתכם ויפתו אתכם, וגם הקוסמים שלכם, אלה שעושים מיני קסמים כביכול לאמת את דבריהם, ואל תשמעו אל חלומותיכם אשר אתם מחלמים. מה פירוש חלומותיכם אשר אתם מחלמים? פירוש הדבר, מבאר הרד"ק, אתם גורמים שהנביאים במרכאות שלכם יהיו חולמים חלומות. למה? כי אתם מקשיבים לחלומות שלהם, ואז זה מעודד אותם לחלום כל מיני חלומות כדי לבוא לספר את החלומות על מנת שאתם תושפעו מהם. אז אתם מחלמים, אתם כביכול גורמים להם לחלום. יש הסבר נוסף, מחלמים הכוונה היא שאלת חלום. שאלת חלום פירוש הדבר, על ידי שהבן אדם שואל, עונים לו מן השמיים. זה נקרא חלומות שאתם מחלמים, הכוונה גורמים לחלום. שואלים שאלה ומקבלים תשובה מן השמיים. אני בספר במשנת החלומות אני מביא על כמה וכמה דרכים שהיה להם בזמנם איך היו עושים שאלות חלום ומקבלים עליהם תשובות, וגם כל מיני דוגמאות לשאלות חלום שהיו שואלים בעבר ותשובות שהיו מקבלים עליהם. אז יוצא אם ככה שאתם מסבבים את החלומות על ידי, על ידי השאלה חלום שאתם שואלים. או הסבר נוסף, אומר המלבי"ם, אתם מסבבים את החלומות על ידי זה שאתם מהרהרים על הדבר במשך היום, כמו שהגמרא מביאה הרהר בזה כל היום ובלילה ראה. חלומות האדם רובם ממה נובעים? מהרהורי ליבו. אז אתם מהרהרים על כך כל היום ובסוף חולמים. אז יוצא כביכול זה חלומות יזומים. אתם כביכול גורמים לעצמכם לחלום את הדבר. ולכן אל תקשיבו ואל תשמעו אל חלומותיכם אשר אתם מחלמים אשר אתם גורמים לחלום.

כי בשקר הם ניבאים לכם בשמי לא שלחתים נאום השם. מה שהם אומרים את זה בשמי זה בשקר. לא שלחתים נאום השם. כי כה אמר השם כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם והקימותי עליכם את דברי הטוב להשיב אתכם אל המקום הזה. אל תקשיבו אל הנביאים שאומרים לכם שיחזרו מיד ואוטוטו תושב גלות יכוניה ואוטוטו מלך בבל יחזיר אתכם לארץ ישראל. אל תקשיבו להם, זה נבואת שקר, לא שלחתים נאום השם. ודעו לכם, הגלות עוד ארוכה. אני אתן לכם תאריך יעד והוא המדויק. לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם. כאשר יהיה זמן שתעבור שבעים שנה מהיום שנבוכדנאצר מלך, עד הזמן של כורש, אז בטלה מלכות בבל, אז אני אפקוד אתכם. מה זה אפקוד אתכם? שכורש יעיר, העם יתעורר אז אל הגאולה. אבל יבואו צרי יהודה ובנימין ויעשו להם צרות, ובעקבות זה יבטל כורש את ההסכמה הראשונית שהוא נתן לבניית בית המקדש, ויעברו עוד 19 שנה או 18 שנה יעברו, ואז יתמלאו 70 שנה במדויק לחורבות ירושלים, ואז תהיה הגאולה. ככה היה באמת. אחרי ה-19 שנה היה תקופתו של דריווש, ומי זה היה דריווש? בנה של אסתר, ואז הוא חידש את הרישיון ללכת לבנות את בית המקדש, זה היה 18 שנה אחרי זה. ואז יוצא אם ככה שמלאו בעצם בדיוק 70 שנה לחורבות ירושלים. אז כל העיכוב של צרי יהודה זה היה מכוון כדי שימלאו בדיוק כך.

כי אנוכי ידעתי את המחשבות אשר אנוכי חושב עליכם נאום השם מחשבות שלום ולא לרעה לתת לכם אחרית ותקווה. כי אנוכי ידעתי את המחשבות אשר אנוכי חושב עליכם נאום השם. פירוש הדבר, הוא אומר להם, דעו לכם, כל מחשבותיי שאני חושב עליכם הם מחשבות לשלום. זאת אומרת, מה שאני אומר לכם שאתם תהיו 70 שנה בגלות זה לא לרעה לכם, אלא אדרבה. איך אומרת התורה? או אז יכנע לבבם הערל. לגלות יש אלמנט מזכך. לא סתם הגליתי אתכם, זה לא עונש, זה לא נקמה. אומר להם זה מחשבות שלום, ולכן אני אאריך לכם 70 שנה כדי שלאחר מכן יהיה לכם תקווה שבסופו של דבר תחזרו לכאן לארץ. אבל אם הייתי משאיר אתכם כאן, זה היה טוב לכם? מה הגמרא אומרת? כמה זמן אמר להם הקדוש ברוך הוא עד שיגלו מן הארץ? כמה זמן אמר להם משה יעברו עד שיגלו מן הארץ? כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם. כמה זה ונושנתם? 852. אגב, אגב, הגמרא אומרת ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה. תוך כמה זמן הם אבדו? כמה? משנכנסו לארץ? 850 שנה. הקדוש ברוך הוא הקדים את הקץ בשנתיים. אמר רבא, מכאן אתה למד שמהרה של הקדוש ברוך הוא זה 850 שנה. שומעים? אז אם בן אדם אומר ריבונו של עולם שהקדוש ברוך הוא יחסל את נסראללה במהרה. אומר בורא עולם אין בעיה, תוך 850 שנה העניין סגור. אתם מבינים? בן אדם אין לו סבלנות. עכשיו, מהר. אומר הקדוש ברוך הוא המהר שלי זה 850 שנה. אז אם השם אומר אני יש לי זמן, זאת אומרת אתה יכול לקחת 2000 ו-3000 שנה. רק מה הצרה שלנו? שאנחנו חסרי סבלנות. אנחנו לא, אנחנו צריכים עכשיו, ברגע זה. זה הצרה של הבן אדם. אבל אומר הקדוש ברוך הוא כשאני עושה דבר מהר זה 850 שנה. אז מה זה מהר? זה אומר עוד באותו יום. כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור. אלף שנה זה יום. אז אם ככה כשהשם עושה את זה מהר זה עוד אותו יום סיים את הדבר. זה נקרא מהר. על כל פנים, מה אתה רואה מכאן? 852 שנה ונושנתם בארץ, אז השם אומר שאתם תאבדו. מה עשה הקדוש ברוך הוא? הקדים שנתיים את הקץ שלא נגיע למניין ונושנתם, ועל ידי זה לא אבדנו. אם היינו מגיעים ל-852, היינו חלילה וחס סוף הפסוק מתקיים בנו שנובד. השם הקדים. מה אתה רואה? שלפעמים הקדמת הגלות היא לטובה לנו. אדם יגיד אה, גלות, עוד שנתיים בארץ, היינו מקבלים. אומרים לך לא, אם היית נשאר עוד שנתיים זה צרה יותר גדולה. תשמח שגלית מוקדם יותר. אדרבה, לפעמים דבר שהוא לגלות הוא לטובה. וזה מה שהוא אומר, אני חושב עליכם מחשבות שלום, כי אני רוצה שבסופו של דבר כשתחזרו לכאן אתם תתקיימו. אבל אם אני אחזיר אתכם לפני הזמן, לפני שאתם תסיקו מסקנות, לפני שתקבלו עליכם לתקן ולשפר את דרכיכם, לפני שיכנע לבבכם הערל, אז אחרי זה תהיה גלות קשה יותר. למה זה? מה זה טוב? לכן אדרבה, טוב לכם להישאר עוד זמן בגלות. 70 שנה זה זמן נכבד, בזמן הזה תשאו נשים, תולידו ילדים, תחתנו את בניכם, תבנו לכם בתים, תטעו כרמים, יש לכם עוד מספיק זמן בגלות.

המלבי"ם אומר, מה פירוש הדבר לתת לכם אחרית ותקווה? מה הכוונה אחרית ותקווה? אומר המלבי"ם, האחרית תמיד מציינת את האושר האחרון ואת התכלית. הרשעים יש להם ראשית. לצדיקים יש להם אחרית. למה? הרשעים מצליחים בעולם הזה, אבל בסופו של דבר אובדת אחריתם. כן? כמו שיש פסוק במשלי, לא תהיה אחרית לרע, כי הנה אחרית גויים מדבר. לעומת זאת הצדיקים, איפה ההצלחה שלהם? בסוף. להיטיבך באחריתך. ויש תקווה לאחריתך ושבו בנים לגבולם. נכון? תמיד ההצלחה אצל הצדיק זה באחרית. כמו שאומרים סוף טוב הכל טוב. לעומת זאת אצל הרשע, מה כתוב עליהם? יציצו כמו עשב. מה מה העשב? לצמוח מהר. קצת מים ירדו לך מהמזגן, תוך יומיים אתה רואה כזאת עשבייה גדולה. קצת שמש, הכל מת. נגמר מים, כמו שקם ככה נפל. כקיקיון דיונה. לעומת זאת הצדיק, צדיק כתמר יפרח. עד שאתה רואה תמרים מהתמר, הרבה זיעה אתה מוציא. אה, אבל כשהוא כבר גדל, זה קיים. זה קיים, זה נשאר לדורות. זה מה שאומר לך, רשעים יש להם ראשית, אין להם אחרית. וזה גם כן, מי שירצה להתבונן, זה נקודה שחשוב לשים לב אליה. מי שיסתכל על העולם החילוני, יכול להיות בדיוק ההגדרה הזאת. בואו נסתכל, העולם החילוני כביכול מצטייר לנו כאלה שמכייפים. ההנאות, התאוות, ה בוא נגיד משולחי הרסן, זה כביכול נמצא שם. אי אפשר להתווכח על זה שתאוות העולם כביכול פתוחות בפניהם. אבל בואו נראה מהי תקופת הכיוף. אם נרצה לעשות חשבון, זה בערך מגיל 15 עד גיל 30, 35 גג. אתה מגיע לגיל 35...

...נהנית, כייפת. פתאום אתה מוצא את עצמך בלי אישה, בלי ילדים, בלי משפחה, אתה בן אדם בעצם גלמוד. אתה בן אדם גלמוד. אותו דבר, אישה. היא נהנתה ומסיבות וכיפים, אבל פתאום מגיעה לגיל 32, 33, היא מתחילה להרגיש שהשעון הביולוגי מתקתק. ופתאום היא מסתכלת בראי והיא רואה שזה לא אותה אחת שניבטה לה שם לפני 10 שנים. ואצל הנשים ההזדקנות היא גם מהירה יותר. ואז פתאום מתחילים להילחץ. אבל איפה היה כיפים ומסיבות וים ו... זה החלון ההזדמנויות הוא מאוד קצר. ההנאה היא מאוד קצרה. לעומת זאת כשמתחילים להתבגר, בן אדם כבר מגיע לגיל 40, הוא כבר מקומט, הוא מתחיל עכשיו לחפש איך עכשיו תתחיל לבנות בית, עכשיו תתחיל להביא ילדים. כשהילד שלך יהיה בן 15 אתה תהיה בן 55. אתה כבר זקן, אתה כבר עייף מלגדל ילדים. בוא בזמן שהשכן שלך שומר המצוות, אתה יכול להגיד היה לו אישה אחת, כן, הוא לא כייף במרכאות. אבל כשאתה מגיע לגיל 35, כבר הילד שלו יש לו בר מצווה, וכבר יש לו חמישה ושישה ושבעה ילדים, ויש לו בית מסודר, יש לו לאן לחזור. ואחרי זה כשאתה כבר בגיל 40, 45, הוא כבר מחתן את הילדים שלו, ואחרי זה כבר הוא סבא. כשאתה עדיין בן אדם גלמוד, מחפש את הכיפים, את ההנאות של החיים. זאת אומרת החלון של ההנאות החיים הוא קצר. אין תקווה לאחריתך. כשאתה כבר בן 50, הוא כבר יש לו נכדים מסביבו, הוא כבר סבא, יש לו משפחה ענפה. ואתה מה? עוד מחפש עוד איזה מישהי שתסתכל עליך. אז האנשים האלה בעצם מסכנים. וגם אם הוא יתחתן, באיזה גיל הוא יתחתן? וגם אם הוא יתחתן, הוא הרי כל הזמן עם העיניים בחוץ, אז הוא נהנה ממה שיש לו? אז טוב לו עם מה שיש לו? הרי הוא הורגל תמיד לחפש בחוץ. אז התקופה של הכיף היא תקופה קצרה. לאחר מכן הבן אדם האחרית היא היא היא מסכנות. היא פשוט מסכנות. אתה רואה אנשים שאפילו אלה שיש להם ילדים, כשהוא לא חינך אותם על פי התורה, אז יש לו בן אחד בלוס אנג'לס, יש לו בת זה, שהוא אומר לך שכשאני מתקשר אליו אני מרגיש שהילד מחפש איך לסיים את השיחה. על אחת כמה וכמה מי בכלל חושב עליו. אם הוא כבר לא מרגיש טוב, אה, פתאום כולם מגיעים. למה? אוטוטו יש ירושה. מי מחפש אותו? מי באמת אכפת לו ממנו? כמה באמת אתם מכירים אנשים שהם רחוקים ממצוות שבאמת הילדים מעריכים את ההורים שלהם וקשורים אליהם ואכפת להם מהם ומתקשרים אליהם ודואגים להם? לא שאין, אבל זה לא הרוב. זה לא הרוב. כשבן אדם מחנך לזלזול, כשבן אדם מחנך לאי ערכים, אז זה בדרך כלל המציאות. המציאות, אני לא מדבר על הדור הקודם. הדור הקודם היה להם כבוד להורים גם אם הוא היה רחוק ממצוות. אני מדבר על הדור של היום. שלא מעניין אותו האבא שלו, לא מעניין אותו אמא שלו, שלא יפריעו לו, ואיך הם יכולים להביא לו כסף. מסתכל עליהם כעל כספומט. על אלה אני מדבר. אז הבן אדם הזה כביכול נהנה, כייף בחיים, אבל זה תקופה קצרה. לאחר מכן הכל מתפוגג. זה מה שאומר לך המלבי"ם. הצדיקים מצליחים בסוף. אתה אומר כי שמע, עכשיו אני מכייף, הוא עכשיו תקוע לו בישיבה. נכון, אתה צודק. בהתחלה זה עמל. בהתחלה זה השקעה, אבל בהמשך נראה אותך. בהמשך נראה אותך. אתה יושב מול בן אדם על איזה שהוא ספסל, סופר אוטובוסים. וזה הבן אדם עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו, מגיע למדרשה, יושב, עוסק בתורה, יש לו הנאה, יש לו משפחה, יש לו ילדים, יש לו נכדים, יש לו נינים כבר. והבן אדם ההוא עוד עוד סופר אוטובוסים. זה הכל תלוי במה בן אדם משקיע. אם בן אדם השקיע את הראשית, יהיה לו אחרית. אבל מי שחושב את הראשית ככה לכייף, אז אין תקווה לאחריתו.

נתקדם. פסוק י"ב. וקראתם אותי והלכתם והתפללתם אליי ושמעתי אליכם. אומר הקדוש ברוך הוא, כאשר אתם תקראו אותי, דהיינו תשובו בתשובה, אז אומר הקדוש ברוך הוא והתפללתם אליי ושמעתי אליכם. אז אני אשמע אליכם ואחזיר אתכם ואגאל אתכם. פירוש הדבר, אל תחשבו שאתם חייבים את בית המקדש. גם אם אין לכם בית מקדש, גם אם אתם נמצאים בגולה, אבל עדיין תפילתכם תישמע. וזה בעצם תנאי לגאולה. מהו התנאי? וקראתם אותי והלכתם והתפללתם אליי ושמעתי אליכם. צריך שיכנע לבבם הערל. איך יכנע לבבם הערל? וקראתם אותי. כל עוד שהייתם כאן, אז הייתם משתחווים קדמה לשמש ואחוריכם אל היכל השם. נורא ואיום, היו פוערים עצמם כנגד בית המקדש, רחמנא ליצלן. מאסתם בהשם אלוהיכם. אבל אז שתהיו בגלות וקראתם אותי, זאת עצמה תהיה סיבה לגאולה.

וביקשתם אותי ומצאתם כי תדרשוני בכל לבבכם. ואז כאשר אתם תבקשו אותי, מה זה וביקשתם? וביקשתם אומרים חז"ל כמו אדם המבקש אבידה. ומצאתם. כמו אדם המבקש אבידה ומוצא מציאה. אז אומר הקדוש ברוך הוא, אני אני אשוב אליכם. כי תדרשוני בכל לבבכם. התנאי יהיה שהדרישה והבקשה תהיה בכל לבבכם.

ונמצאתי לכם נאום השם ושבתי את שבותכם וקיבצתי אתכם מכל הגויים ומכל המקומות אשר הדחתי אתכם שם נאום השם והשיבותי אתכם אל המקום אשר הגליתי אתכם משם. ואז אומר להם הקדוש ברוך הוא, אני אמלא את שאלתכם, אשיב את שבותכם, הכוונה אני אחזיר אתכם בחזרה לארץ ישראל, אעשה קיבוץ גלויות, ותוכלו לזכות להתפלל כאן איפה? בבית המקדש. תוכלו להגיע לכאן והשיבותי אתכם אל המקום אשר הגליתי אתכם משם. מבאר המלבי"ם, שיש למלבי"ם יסוד שאנחנו נראה אותו גם בעזרת השם בספר בספר דניאל וגם בספר עזרא, בספר נחמיה גם הוא חוזר על היסוד הזה. המלבי"ם אומר שהגאולה שהייתה בתקופת עזרא ונחמיה היא הייתה גאולה ראשונית. היא לא גאולה שלמה. היא הייתה גאולה ראשונית. מי יודע כמה עלו מבבל? 42,000. הגאולה הראשונית הזאת הייתה כעין הכנה אל הגאולה הסופית. אם עם ישראל שם בגאולה הראשונית היה מתפלל להשם ושב בתשובה שלמה, זה כעין תקופת מבחן, ועושה רצון השם, אז עם ישראל היה זוכה לגאולה הסופית, הגאולה המוחלטת. זאת אומרת, גם כשמדברים איתנו על 70 שנה, שאחרי 70 שנה תיתום הגלות, לא מדברים כאן אומר המלבי"ם על הגאולה הסופית. מדברים כאן על הגאולה הראשונית שבראש ובראשונה תחזיר אתכם קודם כל לארץ. ופה כשתהיו כאן וייבנה לכם בית המקדש ותתפללו להשם, תהיו ראויים, תקבלו את הגאולה הסופית והמוחלטת. זה בעצם מה שנאמר להם בנבואה. אז הוא אומר להם, כאן אני אחזיר אתכם וקיבצתי אתכם מכל המקומות אשר הדחתי אתכם שם נאום השם והשיבותי אתכם אל המקום אשר הגליתי אתכם משם. פירוש הדבר, אחרי כן, בסופו של דבר, אני אקבץ קיבוץ גלויות ואחזיר את כולם בחזרה לארץ. זה יהיה בשלב השני של הגאולה, לא בשלב הראשון. בשלב הראשון לא כולם חזרו. הגאולה לא הייתה שלמה. אבל לצערנו לא הגענו לשלב השני. כי בשלב הראשון כשלנו. נבנה בית המקדש, היה קיים 420 שנה, אבל באותם 420 שנה הרשיעו. באותם 420 שנה היה ביניהם שנאת חינם. באותם 420 שנה הם היו ראויים לגלות נוספת. לא די שלא היו ראויים לגאולה השלמה, אלא עוד היו ראויים לכך שהם עצמם כבר לא זכאים לבית המקדש ונחרב גם הבית השני. כך שבעצם התוכנית המקורית להביא את הגאולה השלמה בעקבות הגאולה החלקית, התוכנית הזאת לא יצאה אל הפועל.

כי אמרתם הקים לנו השם נביאים בבלה. אומר להם, מה שאני אומר לכם ש-70 שנה אני אפקוד אתכם, תדעו לכם שזאת היא האמת. אבל כאשר אני אומר להם את הדברים, אז מה הם בעצם טוענים לי? הקים לנו השם נביאים בבלה. הנה השם הקים לנו נביאים בבבל, והנביאים הללו מה מתנבאים? אוטוטו חוזרים. מה פתאום 70 שנה? תוך שנתיים השם שובר את עולות מלך בבל, עול מלך בבל, מחזיר את הכלים, מחזיר את העם. אתם אומרים אה, יש לנו כבר נביאים בבבל. ובעצם הנבואה של הנביאים הזאת הרבה יותר אטרקטיבית. אתה אומר לנו שבו 70 שנה, תתיישבו בארץ, תולידו ילדים, תשאו נשים. באים הנביאים האחרים ואומרים להם דברים הרבה יותר נעימים. ואמרנו שזו הייתה אחת הצרות הכי גדולות של נביאי השם, שהדברים שלהם לא היו פופולריים. לא היו פופולריים. תמיד הם דיברו על דברים רעים, דברים קשים שעתידים להיות. אמרנו, להגיד דבר טוב, מה הטעם? איזה צורך יש לנבא נבואה טובה? אה, שהטוב יבוא, כשהטוב יבוא נראה אותו. אבל להגיד דבר רע, זה צריך, כדי שאתה תמנע את ביאת הרע על ידי שאתה תעשה מעשים טובים, על ידי שתשוב בתשובה. אז הנביאים אף פעם לא היו פופולריים. קלעו אותם, הענישו אותם, רדפו אותם, גווי נתתי למכים, לחיי למורטים, פניי לא הסתרתי מכלימות ורוק. ביזו אותם, הכניסו את ירמיהו לחצר המטרה, כמעט הטביעו אותו בתוך בתוך הטיט. צרות רבות הם סבלו, צרות רבות, היו נרדפים. נרדפים על ידי האנשים. אלה נביאי השקר, זה היה התקשורת, כן? הם תמיד אמרו רק דברים טובים, רק דברים נחמדים. כמה העם הזה נפלא, איזה נוער נחמד יש לנו, נוער הנרות, נוער הכיכרות, כמה הם איכותיים, כמה הם טובים. אה, אבל הם לא עומדים במבחנים? נוריד את הרף. אה, אבל לא קוראים מתאים? לא נסקר. אה, אבל זה... לא, לא צריך לראות רק את הרע, צריכים להסתכל גם על החיובי. ובקיצור, הכל נפלא, הכל טוב, הכל מצוין. זה מה שאנשים אוהבים לשמוע. תתחיל לדבר על דברים לא טובים, על זה שהמצב בדרדור, המצב הרוחני בירידה קשה, אל תגיד דברים רעים, אל תגיד דברים רעים. מי לא זוכר את הרב פרץ מסכן, כשדיבר על ענייני שבת, חילול שבת, כשדיבר על הרוסים ש-80% מהם גויים, עכשיו אמרו ש-90%. דיבר על זה ש-80% מהם גויים, איזה עליהום עשו עליו. אף אחד לא אוהב לשמוע דברים רעים. אז אתם באים ואומרים, הנה יש לנו נביאים שמנבאים לנו נבואות טובות, אומרים שאוטוטו אנחנו עומדים לחזור.