TheWholeTorah.aiBeta

פרק כח - חנניה בן עזור

לימוד בחברותאלמאמר המקורי

להלן התמלול המלא והמילולי של שיעור התורה, מחולק לפסקאות:

ספר ירמיה פרק כ"ח. ויהי בשנה ההיא בראשית ממלכת צדקיה מלך יהודה בשנה הרביעית בחודש החמישי אמר אליי חנניה בן עזור הנביא אשר מגבעון בבית השם לעיני הכהנים וכל העם לאמור. בשנה ההיא כשבאותו זמן נבוכדנצר המשיך לצדקיהו על חמשת המלכים, בתחילת ממלכת צדקיה כי בהתחלה הוא השליט אותו על אותם חמשת המלכים כמו שהסברנו, אז בא אליי חנניה בן עזור הנביא, זה הכוונה נביא שקר. והוא בא אליי ואומר לי נבואה. כה אמר השם צבאות אלוהי ישראל לאמור שברתי את עול מלך בבל. אתה ירמיה עושה עול ועושה מוסרות כדי לבוא ולומר הכניסו צווארכם וראשכם תחת עולו של מלך בבל, אני אומר נבואה הפוכה, שברתי את עול מלך בבל. גם מאלה שבבבל גם מהם נשבר העול, גם הם ישובו.

בעוד שנתיים ימים אני משיב אל המקום הזה את כל כלי בית השם אשר לקח נבוכדנצר מלך בבל מן המקום הזה ויביאם בבל. בסוף שנתיים ימים כל הכלים שנבוכדנצר לקח יחזרו. ואת יכוניה בן יהויקים מלך יהודה ואת כל גלות יהודה הבאים בבלה אני משיב אל המקום הזה נאום השם כי אשבור את עול מלך בבל. כולם יחזרו בחזרה לארצם, יהיו חופשיים כיוון שעולו יישבר.

חז"ל אומרים מי הטעה את חנניה כדי שיבוא ויאמר את הדברים האלה? אומרים חז"ל, היה שומע חנניה את ירמיהו מתנבא בשוק העליון, הנני שובר את קשת עילם. והנבואה הזאת נאמרה בסוף הספר, כן, בראשית ממלכת צדקיהו, שם מובא בפרק מ"ט. עילם סמוכה לבבל. אז הוא שומע הנני שובר את קשת עילם. והוא עכשיו עושה לעצמו קל וחומר. ומה עילם שבאה רק לעזור לכשדים השם ישבור עולם, הבבלים עצמם, הכשדים עצמם, על אחת כמה וכמה. היה למדן החנניה הזה. אז חנניה בן עזור עשה קל וחומר, הלך ולשוק התחתון ושמה אמר את נבואתו. על סמך מה? מסקנה שהוא הסיק מדבריו של ירמיה בשוק העליון.

ויאמר ירמיה הנביא אל חנניה הנביא לעיני הכהנים ולעיני כל העם העומדים בבית השם. ויאמר ירמיה הנביא אמן כן יעשה השם, יקם השם את דבריך אשר ניבאת להשיב כלי בית השם וכל הגולה מבבל אל המקום הזה. ככה אתה אומר? אמן כן יעשה השם. מה הוא מתכוון לומר לו? הוא מתכוון לומר לו, תגיד לי, אתה חושב שאני לא רוצה שהכלים יחזרו? אתה חושב שאני מחפש רעתם של ישראל? אתה חושב שאם אני אומר עליהם נבואה קשה כי אני מחפש דברים שליליים? אומר לו הלוואי כי דבריך יהיה, הלוואי שישובו הכלים, הלוואי שכל העניין הזה יסתיים, הלוואי. אבל אני אומר את האמת והאמת היא אומנם קשה לשמיעה אבל ככה עתיד להיות. אתה אומר שישובו? אמן כן יעשה השם, אמן, הלוואי וכן יהי רצון שככה יקרה.

אומרים חז"ל במדרש, אמר לו ירמיהו, אם הדברים יתקיימו כמו שאתה אומר, אני אדרבה רוצה ומעוניין בדברים כי אני יוצא מורווח, אתה יוצא מופסד. למה? הוא אמר לו אני כהן, אני אוכל מקודשי שמיים, אם הבית יישאר בבניינו כדאי לי, נכון? יש קורבנות, יש תרומות ומעשרות, יש הכל, כדאי לי. אבל קח בחשבון שאתה מפסיד. למה? כי אתה גבעוני. ועל הגבעונים מה כתוב? שהם אמורים להיות חוטבי עצים ושואבי מים לבית המקדש. ואם ככה הוא אומר לו, אתה רק תפסיד מזה. אבל הרד"ק אומר שעל פי הפשט הוא אומנם היה גר בעיר גבעון אבל הוא היה יהודי, הוא לא היה גבעוני. כן, על כל פנים ככה חז"ל אומרים בדרך דרש.

חז"ל גם אומרים, מפה לומדים שכל המחניף לרשע סופו נופל בידו או ביד בנו או ביד בן בנו. איפה אתה לומד את זה? פה יש בחז"ל תביעה על ירמיהו. כתוב שירמיהו כאשר הוא יצא מן העיר ירושלים הלך לראות את השדה של שלום בן דודו, חננאל בן דודו, שמה כתוב שתפס אותו יראייה בן שלמיה בן חנניה והביא אותו לבית הכלא כי הוא אמר הנה, אתם רואים? הוא נופל אל הכשדים. הוא הולך כדי ליצור קשר עם האויב. הכניסו אותו לבית הכלא, קלעו אותו בחצר המטרה, סבל רבות ירמיה. למה? למה העניין הזה? כי החנפת לסבא שלו, החנפת לרשע, אז תיפול או בידו או ביד בנו או ביד בן בנו. נפלת ביד נכדו. מי היה סבו? חנניה בן עזור. איפה החנפת לו? פה, כאשר אתה בא ואומר אמן כן יעשה השם. כמו שאתה אומר הלוואי ככה, מה אתה מחניף לו? אתה כביכול אומר לו הלוואי כמו שאתה אומר, אתה כאילו מאשר את הדברים. היית צריך להגיד זה שקר גמור, אני מתנגד למה שאתה אומר, זה לא אמר השם. מה אתה אומר לו הלוואי כן יהי רצון? זה לא היה צריך לומר ירמיהו.

המלבי"ם אומר שמה שהוא אמר לו אמן כן יעשה השם, אמן זה כמו אמת. פירושו של דבר, אמת אתה אומר כי גם אני אומר שהכלים ישובו. רק מתי אני אומר? עוד 70 שנה. מתי אתה אומר? בעוד שנתיים. אז אומר לו ירמיה אמן כן יעשה השם יקם השם את דבריך. אומר המלבי"ם פה הוא אמר לו דבר מילתא דמשתמע לתרי אנפי, דבר שנשמע וניתן להבין אותו לשתי הבנות. בצד אחד משתמע שהוא עונה אמן על דבריו והוא רוצה שהדברים האלה יתקיימו. ובצד אחר משתמע שכאילו מתכוון לומר לו אמת הדבר, השם יקים את דברך שהכלים ישובו, אמת, הם ישובו. רק לא כמו שאתה אומר בעוד שנתיים אלא זה יהיה בעוד 70 שנה. אז א' משתמע הלוואי וככה יקרה, דבר שני משתמע מה שאתה אומר זה אמת רק אמת רחוקה, בעוד 70 שנה.

אבל הכהנים והעם הבינו את הפירוש הראשון, דהיינו שאתה כביכול אומר לו אמת, אמן כן יהי רצון, הלוואי וככה יהיה. ירמיהו התכוון ללעוג עליו, אבל הם הבינו שכביכול הוא אומר לו ככה יהיה, כי דבריך יקים השם. לכן כתוב ויאמר... שימו לב ללשון, ויאמר ירמיה הנביא אל חנניה הנביא לעיני הכהנים ועיני כל העם העומדים בבית השם, ויאמר ירמיה הנביא. מה זה היה ויאמר הראשון, מה ויאמר השני? מה הכפילות? מבאר המלבי"ם, כיוון שהעם הבינו כמו הפירוש הראשון שהוא כביכול בא לאשר את דבריו ואומר לו אמן הלוואי ככה יקרה, אז ירמיה בעצם מה אמרנו התכוון ללעוג עליו, אבל הם הבינו שכביכול הוא מסכים איתו. לכן הוא אמר פעמיים ויאמר ויאמר. אמירה אחת הייתה לעיני הכהנים, שהכהנים הבינו כביכול שהוא מסכים איתו. אבל ויאמר עוד אמירה נוספת אמר ירמיה, זה אמירה בפני עצמה שזה כדי לסתור את דבריו. שלא תבינו כמו שאני משתמע על פי פשוטו כאילו הלוואי ככה יהיה, אלא דעו לכם שקר גמור הוא הדבר כי לא אמור בעוד שנתיים להחזיר את הכלים.

אך שמע נא את... אך שמע נא הדבר הזה אשר אנוכי דובר באוזניך ובאוזני כל העם. הוא אומר לו אני רוצה להגיד לך עכשיו דבר שהדבר הזה כמו שהזכרנו קודם הוא כלל יסוד ובסיסי בנבואה. והכלל הוא שאם נביא מתנבא לטובה, בזאת ייבחן האם דבריו אמת. כי נבואה לטובה השם לא חוזר בה ממנו. לעומת זאת אם הנביא יתנבא לרעה, הגם שהנבואה לא תבוא, אין עדיין ראיה שהוא שקרן. ולמה? כי ייתכן מאוד שהשם ניחם על הרעה והחליט לא להביא אותה. וזה כעת מה שהוא אומר לו. הנביאים אשר היו לפניי ולפניך מן העולם, ויינבאו אל ארצות רבות ועל ממלכות גדולות למלחמה ולרעה ולדבר. הנביא אשר יינבא לשלום, בבוא דבר הנביא יוודע הנביא אשר שלחו השם באמת. אם הנביא אומר נבואה חיובית וטובה, נבואת שלום, כאשר הדבר הזה יתקיים יהיה לנו הוכחה ברורה וראיה ניצחת שדבריו הם אמיתיים. אבל לעומת זאת כאשר הנביא מתנבא לרעה, כן, כאשר הנביא מתנבא לרעה, אין לנו עדיין ראיה אם לא באו דבריו שהנביא הזה הוא נביא שקר.

המלבי"ם מבאר, בעצם רגע, לפני כן, אז מה הוא בעצם רוצה לומר לו? הוא רוצה לומר לו דבריך ייבחנו. דבריך ייבחנו בהתקיימותם. זאת אומרת, גם מה שהוא רוצה להגיד לו בעצם, גם אם מה שאתה אומר יתקיים, סליחה, גם אם מה שאני אומר לא יתקיים על כל הרעות שאמרתי, עוד אין הוכחה שאני לא נביא שקר. שאני לא נביא אמת. כי יכול להיות שאני... השם ניחם על הרעה. אבל דע לך, אם הנבואה שלך לא תבוא, זה הוכחה ניצחת שאתה נביא שקר. אתם שומעים? אם נבואתי לא תבוא אין הוכחה שאני שקר כי אני התנבאתי לרעה. אבל אם נבואתך לא תבוא, זה הוכחה ניצחת שזה שאתה נביא שקר. דהיינו בדברים שלך ייבחן עכשיו, כעת נדע האם מה שאתה אומר אמת או שקר. רק מה, צריך לחכות? צריך לחכות שנתיים. נכון.

המלבי"ם מבאר, אומר לו ירמיה, תראה, רוב הנביאים באמת דבר מעניין, רוב הנביאים הנבואות שלהם הם נבואות של פורענות. הם נבואות פורענות, נבואות קשות. ולמה? כי מטרת הנביא זה לא לבוא לעם ללטף להם את האגו. מטרת הנביא זה להחזיר אותם בתשובה. מטרת הנביא לתקן אותם. ולכן תראה רוב הנבואות הם נבואות של פורענות. לא כדי להגיד לי עוד שנה עוד שנתיים יהיה טוב. למה להגיד את זה? כשהטוב יבוא אנחנו נראה את זה. נבואות עתידיות על מה עתיד להיות בביאת המשיח וכדומה, על דברים טובים וגר זאב עם כבש וכולי, זה עניין אחר. אבל להגיד לך שבעוד שנה שנתיים יהיה דבר טוב, כשהדבר הטוב יהיה אתה תשמע עליו. מה מה העניין להגיד לך? אבל להגיד לך בעוד שנה שנתיים יהיה רע, זה חשוב להגיד לך, אתה יכול למנוע את זה. אתה יכול להפסיק את זה. איך? תעשה תשובה, תתקן, על ידי זה הדבר הרע ייפסק. אומר המלבי"ם, אומר לו ירמיה, אם ככה לשם מה השם שולח נביא להגיד דבר טוב? בעיקר השם שולח להגיד דבר טוב כדי להחזיק את האדם כנביא. איך נדע אם אתה נביא או לא? תגיד נבואה טובה. כמו שביארנו שרק בנבואה טובה ייבחן הנביא. כמו שכתוב בפסוק וכי תאמר בלבבך איכה נדע את הדבר אשר לא דיברו השם? מה עונה על זה התורה? הדבר אשר ידבר הנביא בשם השם ולא יהיה הדבר ההוא לא יתקיים, הוא הדבר אשר לא דיברו השם. וכמו שהסברנו זה דווקא בייעודים הטובים, לא בנבואות הרעות. אז זה באמת צורך שנביא יגיד דבר טוב, לא בשביל להגיד שיהיה טוב, אלא כדי שנבחן אותו, כדי שעל פי זה נדע שבאמת הוא נביא אמת.

אומר לו ככה, הנביאים אשר היו לפניי ולפניך ויינבאו על ארצות רבות ועל ממלכות גדולות למלחמה ולרעה ולדבר, כל הנבואות שלהם היו תמיד למלחמה, לרעה, לדבר, הם לא ניבאו טובות ונחמות, רק פורענויות. למה? כי השם לא שולח נביא לנבא דברים טובים, אלא בדרך כלל רק לנבא נבואות רעות. אבל הנביא אשר יינבא לשלום, בבוא דבר הנביא יוודע הנביא אשר שלחו השם באמת. אם אתה רואה נביא אשר מתנבא לשלום, יש לו איזושהי נבואה טובה, זה רק במטרה שכאשר יגיע דבר הנביא, בבוא דבר הנביא, אז יוודע הנביא אשר שלחו באמת, אז נדע שהוא נביא אמת. רק לצורך זה השם שולח נבואה לטובה. עכשיו אומר לו אם ככה, אתה באת פה לבשר בשורה טובה, אם השם שלח אותך למטרה הזאת, זה רק כדי שכשזה יתקיים אנחנו נדע שאתה נביא אמת. אם ככה, בוא נמתין למבחן. שנתיים אמרת? תן לחכות שנתיים. אז נדע אם אתה נביא אמת או לא. בינתיים? בוודאי שאי אפשר להסתמך על הנבואה שלך. נבואתך לא אומרת מאומה. כי להגיד טובה השם לא ישלח נביא, אלא מה, רק כדי לבחון אותך. כדי לבחון אותך צריכים לראות בסוף, בציונים בודקים את המבחן, לא עכשיו אחרי שסיימת. אחרי שיבואו יקבלו הציונים נדע מבחן התוצאה האם מה שאתה אומר זה אמת או לא. הדברים לא מצאו חן בעיני חנניה בן עזור.

ובפרט עצם זה שהדברים הללו אומרים אתה זקוק לבחינה, דבריך אין בהם ממש עד שלא תעמוד במבחן. ויאמר חנניה לעיני כל העם לאמור, סליחה, וייקח חנניה הנביא את המוטה מעל צוואר ירמיה הנביא וישברהו. חנניה הנביא לוקח, חנניה הנביא הכוונה נביא השקר, אל תתפלאו כי הרבה פעמים הנביא קורא לנביא השקר הנביא. הרבה פעמים קורא להם נביא. חנניה לוקח את המוטה מעל צוואר ירמיה ושובר אותו. כמה זמן היה ירמיה עם המוטה על צווארו? ראינו בפרק הקודם 15 שנה. מוט על צווארו שהיה הולך איתו. והיה בזה ממחיש להם, השם אמר הכניסו ראשיכם תחת עול צוואר מלך בבל. עכשיו הנביא לוקח את המוט על צווארו, בא נביא השקר ומשבר אותו. מה בעצם הייתה המטרה בזה? למה בכלל נשאל שאלה אחרת, למה הנביא עושה פעולה פיזית מעבר לנבואה? אמרת משהו, אמרת, נגמר, נמשיך הלאה. לא. אומר לך קח מגילה, תרשום על המגילה כך וכך, השלך אותה לתוך נהר פרת. הוא אומר לך תיקח צלוחית חדשה, תעשה בה כך וכך. נבואה של שמה עם אלישע ואמר למלך שיילחם כנגד ארם, אמר לו תיקח חיצים ותירה את החיצים אל עבר מלך ארם. כן, וככה הוא אמר לו אחרי זה תכה את החיצים על הקרקע. וככה הוא אומר לו תעשה את זה וכך תהרוג את מלך וכך אתה בסופו של דבר תנצח את מלך ארם.

אז בעצם כאשר אנחנו עושים המחשה, זה מוציא את הדברים מן הכוח אל הפועל. כך אומר הרמב"ן. אומר הרמב"ן כשיש המחשה, זה כביכול הופך את הדברים מערטילאיים לדברים שהם התקיימו כבר, קיבלו קיום כלשהו בעולם המעשה. אתה יורה את החיצים לכיוון ההוא, זה כביכול כבר מראה שהדבר הזה התקיים. ושימו לב, נבואה שנעשתה בהמחשה לא תתבטל. היא נבואה שחייבת להתקיים. לכן אמר לו שם תכה בקרקע, והוא לקח והכה רק שלוש פעמים, אמר לו למה רק שלוש פעמים? היית מכה עוד, היית מכה אותו עד כלה. זאת אומרת ההמחשה תמיד מביאה ביטוי עז יותר, ביטוי מוחשי יותר לנבואה. יש דבר דומה לזה שהגמרא אומרת שפעם באה איזה אישה וקיללה את החכם ואמרה לו תתהפיך כורסיך. פירושו של דבר, כביכול אתה תרד מגדולתך, או תמות. מה הרב אמר מיד לעבדיו? אמר להם קחו את הכיסא תהפכו אותו. לקחו את הכיסא הפכו אותו. למה? הוא נתן מימוש וקיום לדברים באופן הפיזי שהתהפך הכיסא, נגמר הדבר. הדברים כבר התקיימו בדברים האלה. לכן כתוב גם יש עצה טובה, אני מביא את זה בספר במשנת החלומות, אם בן אדם חלם לדוגמה שדלת ביתו נפלה, מה זה אומר? חלילה אשתו תמות. כך מובא בספרים. מה יעשה בכזה מצב? יש עצה, כך אומר החתם סופר, יוציא ויפרק את דלת ביתו. יביא איש רב בריח, יפרק את הדלת, יוריד אותה, יפיל אותה. ואז מה? יש קיום לחלום הזה במציאות מסוימת. ועל ידי זה שהדלת נפלה, ועל ידי זה זה לא יצטרך להתקיים במובן הסימבולי שלו שזה שחלילה וחס אשתו תמות, כן? לא תמיד זה אפשרי, כי אם בן אדם רואה שקורות ביתו נפלו, אז מה ילך יביא חצי טון דינמיט? אתם מבינים, זה לא כל כך פשוט. אלא מה, כשזה דבר אפשרי יעשה כדבר הזה.

כך גם כן, כך גם כן הוא אומר כאן. הלך ירמיהו עם המוטות, כי המוטות האלה באים כביכול לבטא את זה שהנבואה הזאת תתקיים בכל מצב. הנבואה הזאת היא נבואה עם פעולה, זה נבואה שתתקיים. ולכן אין לו ברירה לחנניה בן עזור כדי לבטל את הנבואה הזאת שהיא תתקיים בכל מצב, איך הוא יכול? חייב מעשה. לכן הוא לוקח את המוטות ומשבר אותם. על ידי שבירת המוטות הוא אומר הנה עשיתי מעשה המנוגד למעשה שאתה עשית. עול מלך בבל זה המוטות, שבירת המוטות מהווה שבירה של עול מלך בבל. ויאמר חנניה לעיני כל העם לאמור, כה אמר השם, ככה אשבור את עול נבוכדנצר מלך בבל בעוד שנתיים ימים מעל צוואר כל הגויים. וילך ירמיה הנביא לדרכו. וילך ירמיהו, חושש להשיב לו איזשהו דבר מעצמו שלא נאמר על פי השם, ואין לו טעם להתעמת איתו כי הוא כבר אמר מה הוא ציווה השם, ולכן הוא עוזב אותו והולך. ויהי דבר השם אל ירמיה אחרי שבור חנניה הנביא את המוטה מעל צוואר ירמיה הנביא לאמור. הלוך ואמרת אל חנניה לאמור, כה אמר השם, מוטות עץ שברת ועשית תחתיהן מוטות ברזל. אומר לו לך תאמר לו, אתה שברת מוטות עץ, אבל תדע לך שתחתיהם כעת יבואו מוטות ברזל. פירוש הדבר, השם אומר לו נראה לך שאתה על ידי זה הצלחת לבטל את הדברים? דע לך שלא רק שלא ביטלת אותם אלא אתה עוד תקשה והעונש יהיה נורא יותר. ולמה? כי אם אני מתרה בכם ואתם מקבלים את ההתראה ומשנים דרכיכם, אז אולי יש סיכוי שמשהו יתבטל. אבל אם אני מתרה בכם ולא די שאתם לא שומעים לדברים אלא אתם עוד מנסים לבטל את מה שאני אומר ולהכחיש ולהשתיק את כל הנבואה, זאת אומרת שאתם תצטרכו עונש נורא יותר. זאת אומרת שהמרד שלכם בנבוכדנצר יביא עליכם מוט ברזל, עול ברזל. כי עכשיו יש עול עץ, אין ספק, זה עול, נבוכדנצר זה עול. אבל אתם תביאו במקום זה עול ברזל, הוא ישעבד אתכם עוד יותר על ידי המרידה שאתם תמרדו בו.

כי כה אמר השם צבאות אלוהי ישראל, עול ברזל נתתי על צוואר כל הגויים האלה לעבוד את נבוכדנצר מלך בבל ועבדוהו וגם את חיית השדה נתתי לו. כמו שהסברנו שרכב על ארי וקשר תנין בראשו. ויאמר ירמיה הנביא אל חנניה הנביא, שמע נא חנניה, לא שלחך השם ואתה הבטחת את העם הזה על שקר. אתה מבטיח להם הבטחות שווא, הבטחות שקר, אתה לא שליח מאת ההשגחה. לכן כה אמר השם, הנני משלחך מעל פני האדמה, השנה אתה מת כי סרה דיברת אל השם. השנה אתה מת, אני שולח אותך מעל פני האדמה. מה זאת אומרת משלחך מעל פני האדמה? לאן ישלח אותו? אל תוך האדמה. זה הכוונה מעל פני האדמה. שולח אותך מעליה לתוכה. זה הכוונה. ואומר לו השנה אתה מת. אבל מתי אתה נקבר? זה הוא לא אמר לו. תכף נראה. וימת חנניה הנביא בשנה ההיא בחודש השביעי. מה זה חודש השביעי? תשרי. תשרי זה כבר שנה הבאה. והרי שואלים חז"ל, חודש השביעי אינו מאותה שנה, אז מה חלילה לא נתקיימה נבואתו של ירמיה? אלא אומרים חז"ל, מת בערב ראש השנה, וציווה את בניו לפני מותו, הוא אמר אני יודע הובטחתי השנה למות, הנה אני עומד למות. אני מצווה אתכם, אתם תקברו ותגלו שנפטרתי את המודעות והרמקולים תוציאו רק אחרי ראש השנה. למה? כדי להראות שירמיהו שיקר. אתם שומעים? בן אדם נמצא על זיבולא בתרייתא, הוא כבר עם רגל וחצי בקבר, הוא עומד למות. מה חשוב לו? שיישאר רושם שירמיהו שיקר ואני הנה אתם רואים לא התקיימו הדברים. נותרתי צודק, לצאת צודק בעיני העם גם בתוך הקבר. הוא יודע, הוא רואה שהוא חי בשקר, הוא רואה שנבואת הנביא התקיימה בסופו של דבר, אבל לא, עדיין הוא מתעקש, עדיין הוא ממשיך בדרכו הנלוזה. זה מראה לנו משהו על הטבע האנושי.

אז זה פירוש אחד. הוא בעצם מצווה, מצווה שאת מיתתו יעלימו. ר' חיים שמואלביץ מי שירצה יעיין אחר כך בשיחות מוסר, יש לו שיחה שלמה על העניין הזה, על הטבע האנושי הזה שבן אדם נשאר צודק עד הסוף, אמר רוצה להישאר צודק אפילו שהוא רואה למול עיניו את האמת טופחת לו על פניו, הוא עדיין ממשיך להתעקש והוא מת והוא עדיין ממשיך להתעקש. הרד"ק אומר שבאמת על פי הפשט אין כאן קושיה. כי הרי מה הוא הקושי? הקושי הנה הוא אמר השנה, תשרי עומד להסתיים... תשרי מיד עלול להסתיים, הוא היה צריך למות בסוף אלול, לכן חז"ל אומרים עומד בסוף אלול ונקבר אחרי ראש השנה. אבל למעשה אומר הרד"ק אין פה קושיה, כי הוא לא אמר לו השנה הזאת אתה מת. מה הוא אמר לו? השנה אתה מת. מה זה השנה? תוך שנה. תספור 365 יום או 12 חודשים מהרגע, אתה תמות. אז לא צריכים להסתכל על השנה העברית ולהגיד מתי מסתיימת השנה. לא מעניינת אותי מתי מסתיימת השנה. א' תשרי זה לא הקובע, אלא מה הקובע? מה שקובע זה התאריך של עוד שנה בדיוק מעת הנבואה, 12 חודשים מיום ליום. כך מבאר הרד"ק, הוא אומר לפי זה בעצם יוצא שהנבואה הייתה יכול להיות מאוד שהנבואה הייתה בא' תשרי, ואז באותו זמן הוא מת. אתם מבינים? או הנבואה הייתה בב' תשרי שנה שעברה, ואז יוצא שתוך שנה באמת הוא מת. ככה שבעצם אין הכרח להסביר שהסתירו את מיתתו. אבל אנחנו אין לנו אלא דברי חז"ל, מה שהרד"ק מבאר זה רק איך לבאר את הדברים שיסתדרו עם המקראות, אבל כמו שאמרנו חז"ל אומרים שהוא ציווה להעלים את מיתתו. עד כאן.