ספר ירמיהו פרק כ"ז. בראשית ממלכת יהויקים בן יאשיהו מלך יהודה, היה הדבר הזה אל ירמיהו מאת השם לאמור. הנבואה הזאת נמסרה לירמיהו בשנה הראשונה למלכות יהויקים.
והשם אמר לו שכשצדקיהו ימלוך אחרי ממלכת יהויקים וממלכת יהויכין, השם אומר לו כה אמר השם אליי עשה לך מוסרות ומוטות, ונתתם על צווארך. עשה לך מוסרות ומוטות. המוטות מדובר המוטות של העול, כמו עול הבהמה. מוסרות אלה הם הרצועות שקושרים בו את העול, שקושרים בהן את העול.
ואת זה תיתן על צווארך. ושילחתם אל מלך אדום, ואל מלך מואב, ואל מלך בני עמון, ואל מלך צור, ואל מלך צידון, ביד מלאכים הבאים ירושלים, אל צדקיהו מלך יהודה.
חז"ל אומרים שנבוכדנצר מלך בבל המליך את צדקיהו והשליט אותו על חמשת המלכים המוזכרים כאן: מלך אדום, מלך מואב, בני עמון, צור וצידון. אלה הם חמישה מלכים שצדקיהו מונה על ידי נבוכדנצר להיות ראש להם, השליט אותו עליהם.
המטרה של הדברים, הוא אומר לו אתה תיקח את המוסרות האלה עליך. כמה זמן קודם כל המוסרות האלה היו עליו? רש"י אומר 15 שנה היו המוסרות על צווארו. משנה אחת ליהויקים עד השנה הרביעית לצדקיהו. בסך הכל 15 שנה. עד שאנחנו נראה בהמשך שחנניה בן עזור שיבר את המוטות האלה מעל צווארו.
למה, למה, מה, מה פתאום...
תכף, תכף נסביר.
המלבי"ם מבאר שעל פי הכרח הכתובים חייבים לפרש שעוד בתקופתו של יהויקים כבר צדקיהו היה שני למלך. כמו משנה למלך. ואז כאשר הדבר הזה נעשה, זה מדובר בתקופה שעוד לפני שהיה מלך ממש, עוד כאשר היה בגדר משנה לו.
וציווית אותם אל אדוניהם לאמור, כה אמר השם צבאות אלוהי ישראל, כה תאמרו אל אדוניכם. את המלאכים, דהיינו השליחים של חמשת המלכים הללו, תצווה אותם להעביר מסר לאדונים שלהם, דהיינו למלכים.
אנוכי עשיתי את הארץ, את האדם ואת הבהמה אשר על פני הארץ, בכוחי הגדול ובזרועי הנטויה, ונתתיה לאשר ישר בעיניי.
אומר השם, אני עשיתי את הארץ, יש לי קניין בין בגוף הארץ, בין בחיים עליה, דהיינו האדם והבהמה אשר על פני הארץ. כל הבריאה הייתה בכוח השם יתברך. קיום הבריאה בזרועי הנטויה. מה פירוש זרוע נטויה? הזרוע תמיד נטויה. חיים מוולוז'ין מסביר בנפש החיים, כך מופיע בספרי המקובלים, כך גם כן מדויק מלשון התפילה ומעוד מקורות, שהקדוש ברוך הוא לא יצר את העולם יצירה חד פעמית והסתלק ממנו מבחינת קיום העולם. אלא בכל רגע ורגע הקדוש ברוך הוא מחיה את העולם ברצונו. המחדש בטובו בכל יום, ולא רק בכל יום, בכל יום תמיד. בכל רגע ורגע מעשה בראשית. הקדוש ברוך הוא בכל שנייה ושנייה, בכל רגע ורגע מחדש מעשה בראשית. כביכול, אם נרצה להמשיל את זה, כמו שאם אני עכשיו אגביה את הכוס ואני תופס אותה, ישאלו אותי איך הכוס עומדת באוויר? כי אני ברגע זה תופס אותה. אם אני אסיר שנייה אחת את ידי, הכוס נופלת. ככה הקדוש ברוך הוא בכל רגע ורגע כביכול תופס את העולם ומחיה אותו. ברגע שהשם שנייה אחת יסיר רצונו מאת העולם, העולם יתבטל.
זה מה שנקרא, זה מה שנקרא ובזרועי הנטויה. יש זרוע נטויה כביכול של הקדוש ברוך הוא, שהזרוע הזאת היא כביכול, היא מקיימת את העולם באופן תמידי. ונתתיה לאשר ישר בעיניי. ואני נתתי את הארץ לאשר ישר בעיניי, דהיינו אני מיניתי את המלכים שמתנשאים לכל לראש הם אדוני הארץ, אני מיניתי את נבוכדנצר, הכל בעצם מאיתו יתברך.
ועתה, אנוכי נתתי את כל הארצות האלה ביד נבוכדנצר מלך בבל עבדי, וגם את חיית השדה נתתי לו לעובדו.
כעת אומר הנביא בשם השם, נתתי את כל הארצות האלה ביד נבוכדנצר מלך בבל. מסרתי את כולם בידו, הוא משל בכיפה. וגם את חיית השדה נתתי לו לעובדו. מה פירוש חיית השדה נתתי לו לעובדו? חז"ל אומרים שכשהוא היה בין החיות, החיות היו מביאות לו מאכל ומשתה. כוונת הדברים, נבוכדנצר, כפי שנלמד בעזרת השם כשנגיע לספר דניאל, נבוכדנצר גורש מארמונו ובמשך שבע שנים היה כחיית השדה. והוא שמה היה אוכל מעשב השדה והיה חי בין החיות, שבע שנים. במשך אותה תקופה החיות היו עובדות אותו, מביאות לו מאכל ומשתה. זה הכוונה חיית השדה נתתי לו לעובדו. אבל אומר הרד"ק זה דרך דרש. פשט הכתובים אומר שבאותו זמן היה אוכל עשב, לא היה צריך חיית השדה שתביא לו סטייקים. היה אוכל עשב, כמו שאמר לו ועשבא כתורין לך יטעמון. יביאו יאכילוך עשב כמו שוורים. אז הוא אכל עשב, לא הביאו לו מנות גורמה. אז מה זה פה מה שכתוב חיית השדה נתתי לו לעובדו? אומרים חז"ל נבוכדנצר היה רוכב על ארי וקושר תנין בראשו. היה רוכב על אריה וכתר עשה לו מנחש מלופף על ראשו. להראות כולם יראים וחוששים ממני. אני ראש לכולם. זה היה נבוכדנצר. ולכן הוא אומר להם אני מבקש מכם שאתם לא תנסו למרוד בו.
חז"ל אומרים הוא היה משתמש בחיות רעות במלחמה, פילים, אריות, ככה היו משתמשים בימי קדם. ולכן זה עוד ביאור מה זה חית השדה נתתי לו לעובדו, הכוונה שגם חיות השדה משמשות אותו בצאתו לקרב.
ועבדו אותו כל הגויים ואת בנו ואת בן בנו עד בוא עת ארצו גם הוא ועבדו בו גויים רבים ומלכים גדולים. עבדו אותו כל הגויים, השם מבטיח לו שלוש דורות של מלוכה. אותו, ואת בנו, מי היה בנו? אויל מרודך. מי היה בן בנו? בלשצר. ובלשצר איבד את המלוכה, כפי שנאמר ביה בליליא קטיל בלשצר, נראה את זה בספר דניאל. עד בוא עת ארצו גם הוא, עד שבסוף יגיע גם הזמן של ארצו שגם אותו יכבשו. ועבדו בו גויים רבים ומלכים גדולים.
למה הוא מוסר את זה למלכים? מכיוון שהמלכים הללו שלחו לצדקיהו, כך מבאר הרד"ק, שלחו לצדקיהו שהוא היה השולט עליהם ביד נבוכדנצר, שלחו לצדקיהו ואמרו לו אנחנו מעוניינים למרוד במלך בבל. בוא נקשור קשר כולנו ונמרוד במלך בבל. ולכן הוא שולח להם את המוסרות ואת העול ואומר להם תדעו לכם השם אמר, אתם צריכים לתת את צווארכם תחת עולו של מלך בבל כי אני המלכתי אותו. זוהי מטרת שליחותו של ירמיהו ומטרת הנבואה.
מה תגידו אנחנו לא נעשה כן? והיה הגוי והממלכה אשר לא יעבדו אותו את נבוכדנצר מלך בבל ואת אשר לא ייתן צווארו בעול מלך בבל בחרב וברעב ובדבר אפקוד על הגוי ההוא נאום השם עד תומי אותם בידו. מי שלא ימסור את עצמו בידו, אומר הקדוש ברוך הוא אני אתן אותו בחרב, בדבר, ברעב, עד תומי אותם בידו, עד שהם יושלמו ויינתנו בצורה מוחלטת בידו.
המלבי"ם אומר שבאמת באותה תקופה נמצאו ממלכות גדולות שלא היו תחת יד נבוכדנצר. אומר מי שמעיין בקורות דברי הימים רואה ששלטונו של נבוכדנצר לא היה שלטון מוחלט. רק שהממלכות הקטנות יותר היו חייבות מלכות גדולה לחסות בצילה. שהמלך הזה יהיה מה שנקרא פרוטקשן, הוא זה שיגן עליה. אם לא, יכולה מחר עיראק לבוא לכבוש את כווית. אם אין לה את צילה של אמריקה שתחסה בה, אז הממלכות הקטנות היו יכולות ליפול באופן אוטומטי ביד הממלכות הגדולות שהיו בולעות אותם. ולכן כל הממלכות הגדולות היו באים ועובדים למלך, מלך גדול כלשהו ואז הם תחת חסותו, מעלים לו מס והוא מחויב לשמור על שלומם. אז הם היו מוכרחים לעבוד איזה מלכות אחרת גדולה שתגן עליהם מפני נבוכדנצר. או שאתה תחת נבוכדנצר או שאתה תחת מלכות אחרת שהיא זאת שתגן עליך.
אז הגוי והממלכה אשר לא יעבדו אותו, דהיינו את מלך בבל, ולא את המלך אשר לא ייתן צווארו בעולו של מלך בבל, בחרב וברעב ובדבר אפקוד על הגוי ההוא. מי שלא יכניס את עצמו תחת עולו של מלך בבל, בסופו של דבר נמצא יהיה שהוא יינזק, יינתן בחרב, יינתן ברעב, עד תומי אותם בידו. עד שיושלמו ויהיו כולם בידו של נבוכדנצר.
למה זכה נבוכדנצר למלכות של שלושה דורות? הרי כתוב עליו שהיה מלך עריץ ורשע. מכיוון שכאשר הוא שלח מכתב, שמה מובא, שלח מכתב, זה היה לחזקיהו המלך, אז שמה במכתב היה כתוב, המכתב היה ממני נבוכדנצר, אליך חזקיהו מלך יהודה, ירושלים עיר הקודש והשם אלוקי ישראל. ואז... הוא היה שליח אני חושב, הוא היה שליח... זה היה אויל מרודך... כן, כן... המלך היה אויל מרודך... הוא היה... לא, קודם כל... סנחריב אולי? סנחריב אולי? כן, כן, המלך היה, שנייה אחת אני אגיד לכם את שמו... לא, לא, לא, לא... ברודאך בלאדן בן בלאדן, אויל מרודך היה בנו של נבוכדנצר, זה לא יכול להיות. ברודאך בלאדן בן בלאדן, הוא היה סופר המלך. ואז הוא אמר, איך ייתכן שאתה, אם אתה אומר שהשם הוא אלוקי ישראל, איך אתה כותב אותו בסוף? צריך להקדים אותו. אז הוא הלך, לקח את האיגרת, קרא אותה, הלך שלושה צעדים, לקח את האיגרת, קרא אותה, וכתב להשם אלוקי ישראל, לך ירושלים, ובסוף כתב חזקיה המלך. בזכות זה, לא, הוא היה השליח. כן. בזכות זה, זכה וקיבל מלכות של שלוש דורות, הוא, ובנו אויל מרודך, ונכדו בלשצר. ולכן השם אומר לו אני מסרתי את המלכות בידו.
ואתם אל תשמעו אל נביאיכם ואל קוסמיכם ואל חלומותיכם ואל עונניכם ואל כשפיכם אשר הם אומרים אליכם לאמור לא תעבדו את מלך בבל. ולכן הוא בא ומזהיר אותם, אל תשמעו אל נביאיכם, יש לכם נביאי שקר. ואל קוסמיכם, אלה הקוסמים שכל אלה סוגים ששואלים בקסמים או על ידי כשפים. ואל חלומותיכם, אלה אנשים שעושים מגידים עתידות על ידי שאלות חלום. ואל עונניכם, עונניכם זה סוג של מכשף, מעונן ומכשף ומנחש. מה זה מעונן? אדם שאומר עונה פלונית טובה לעשות כך וכך, עונה אלמונית לא טובה. כביכול יש קובע זמנים ועונות מתי טוב לעשות כך מתי לא טוב. ואל כשפיכם, דהיינו המכשפים, שאר עוסקים במיני כשפים.
אשר הם אומרים אליכם לאמור לא תעבדו את מלך בבל, אל תדאגו אתם לא תגיעו לידי זה שמלך בבל ישלוט עליכם. אין לכם מה לדאוג. היו מרגיעים את העם. מרגיעים אותו בשקר. אומר להם אל תשמעו אליהם. וגם אל נביאיכם כשהכוונה היא פה נביאי השקר. - קשפיכם או כשפיכם? - כשפיכם הכוונה אנשים העושים כשפים, העוסקים בכשפים. - קשפיכם זה הכשפים? - כן.
כי שקר הם ניבאים לכם למען הרחיק אתכם מעל אדמתכם והדחתי אתכם ואבדתם. כי שקר הם ניבאים לכם. מה הם יועילו לכם? הם רק יגרמו שאתם תתרחקו מעל אדמתכם. לא מתכוון לומר למען הרחיק אתכם מעל אדמתכם, דהיינו הם מתנבאים בשקר כדי להרחיק אתכם מעל אדמתכם, כי אין להם מטרה להרחיק אותם מעל אדמתם. אלא כוונת הדברים שבסופו של דבר הם יועילו להרחיק אתכם מעל אדמתכם. זה מה שהם יגרמו לכם. למה? כי כל עוד אתם תשבו על אדמתכם, אתם תעלו מס למלך בבל אבל תישארו כאן ולא תגורשו ולא תלכו בגלות. אבל אם אתם תמרדו, אז והדחתי אתכם ואבדתם. אני אהיה בעזרתו של נבוכדנצר אומר בורא עולם ואדיח אתכם מעל אדמתכם וכך תאבדו.
והגוי אשר יביא את צווארו בעול מלך בבל ועבדו, ועבדו, והנחתיו על אדמתו נאום השם, ועבדה וישב בה. הגוי אשר יביא את צווארו בעול מלך בבל, זה הרעיון של המוסרות. לכן הוא שלח להם מוסרות. זה החלק הסמלי של הדבר. הנה תראו צריך להביא את ראשכם, את צווארכם בעול מלך בבל ועבדו, והנחתיו על אדמתו נאום השם. הגוי הזה ינוח על אדמתו, ועבדה וישב בה. על ידי זה יוכל לחרוש, לזרוע, לקצור ולשבת באדמתו.
ואל צדקיה מלך יהודה דיברתי ככל הדברים האלה לאמור: הביאו את צוואריכם בעול מלך בבל ועבדו אותו ועמו, ועבדו אותו ועמו וחיו. אומר, ואל צדקיהו המלך גם כן דיברתי ככל הדברים האלה. כך הוא מודיע לחמשת המלכים. לא רק לכם אני אומר את הדברים, אני אמרתי את זה גם לצדקיהו. אז בעצם מה יועיל לכם לקשור קשר יחד עם צדקיהו כנגד עול מלך בבל? צדקיהו לא יוכל להגן עליכם, כי הרי צדקיהו גם הוא מחויב להביא את צווארו בעול מלך בבל. אז הקשר שלכם לא יועיל.
למה תמותו אתה ועמך בחרב, ברעב ובדבר, כאשר דיבר השם אל הגוי אשר לא יעבוד את מלך בבל? למה תמותו אתה והעם שלך בחרב, ברעב, בדבר? ככה יקרה הרי לכל מי שלא יקבל מעצמו את עול השיעבוד למלך בבל.
ואל תשמעו אל דברי הנביאים האומרים אליכם לאמור לא תעבדו את מלך בבל, כי שקר הם ניבאים לכם. כבר הוא אמר את זה לאל, למה הוא חוזר על זה שוב פעם? פה הוא חוזר באזהרה לצדקיהו. קודם הוא דיבר לחמשת המלכים וכעת הוא מדבר לצדקיהו ולשרים שלו. כי לא שלחתים נאום השם, והם ניבאים בשמי לשקר, למען הדיחי אתכם ואבדתם אתם והנביאים הניבאים לכם. הם לא שלוחים מאיתי אומר הקדוש ברוך הוא, והם ניבאים בשמי לשקר. ומטרתם היא למען הדיחי אתכם ואבדתם אתם והנביאים הניבאים לכם. זה מה שהם יועילו לכם, זה הכוונה למען הדיחי אתכם. הם יועילו לכם שאתם בסופו של דבר תגורשו מהארץ. אז אומנם זה מאוד נעים לשמוע נבואה האומרת אין לך מה לדאוג, מלך בבל לא יוכל לעשות לכם מאומה, נעים מאוד לשמוע את זה. מעשית הוא אומר להם תדעו לכם שאתם תיפלו בידו. אז אל תקשיבו לדברים.
ואל הכהנים ואל כל העם הזה דיברתי לאמור: כה אמר השם, אל תשמעו אל דברי נביאיכם הניבאים לכם לאמור הנה כלי בית השם מושבים מבבלה עתה מהרה, כי שקר הם ניבאים לכם. כלי בית השם, כלי בית המקדש גלו כבר בגלות יכוניה. פה אנחנו מדברים בתקופתו של צדקיה שהיה לאחר מכן. באו נביאי השקר ומבטיחים הבטחות טובות לעם. הנה כה אמר השם, הכלים שגלו לבבל עתידים לחזור. אה, נבואה נפלאה מאוד, מעודדת מאוד. אומר להם אל תקשיבו לנבואה הזאת. הנבואה הזאת היא שקר. ולא די שהכלים האלה לא יחזרו, אלא עוד גם הכלים שיש פה, גם הם מה שעוד נותר, גם הם עתידים ללכת.
- לא חזרו? - לא. - הם חזרו כש... - הם חזרו כשחזרו עזרא ונחמיה. אבל לא על זה הם מדברים. תכף תראה מתי הם אומרים להם שהם יחזרו. - חזרו כל הכלים? - לא, זה שקר, אמרו בעוד שנתיים השם מחזיר את הכלים. זה שקר גמור. אמרו להם השם אמר אל תלכו, אל תסכימו למלך בבל, תישארו כאן, תמרדו בו, והשם מבטיח לכם הממלכה תחזור, בעוד שנתיים כל הכלים יחזרו לכאן. כל זה היה שקר מוחלט. - הכל לא נשאר בבבל, הכל חזר? - הכל חזר.
אל תשמעו אליהם, עבדו את מלך בבל וחיו. למה תהיה העיר הזאת חורבה? אל תקשיבו להם. כי אם אתם תעשו כדבריהם, העיר הזאת תהיה חורבן. אז לכן תשמעו למה שאני אומר לכם, הביאו צווארכם תחת עולו של מלך בבל.
ואם נביאים הם, ואם יש דבר השם איתם, יפגעו נא בהשם צבאות לבלתי בואו הכלים הנותרים בבית השם ובית מלך יהודה ובירושלים בבלה. אומר להם אם הם נביאים ודבר השם נמצא איתם...
אז אני מבקש מהם שלפחות יתפללו שהכלים שישנם כאן לא ילכו לבבל. עד שאתה מתנבא לי כלים שבבבל יחזרו, תעשה טובה תתפלל שמה שיש כאן, זה לא ילך לבבל. המלבי"ם אומר שלירמיה נאמר בנבואה שגם הכלים שנותרו פה הם ילכו לבבל. אז לא ייתכן שהכלים הראשונים שהלכו לבבל ישובו, אם עכשיו יש נבואה שגם השניים יגלו. לכן הוא אומר להם, אם יש דבר השם איתם, אז להם בטח נאמר דבר הפוך. שהכלים הנותרים יובאו לבבל. דהיינו שבעצם הכלים שישנם שמה יחזרו לפה.
אומר להם יפגעו נא בהשם לבלתי בוא הכלים הנותרים. פירושו של דבר, אנחנו יודעים נבואה שנאמרה לנביא לא בדרך שליחות אלא רק בדרך הודעה, מה שהשם מודיע לנביא עצמו, אז מטרת הנבואה הזאת כדי להתפלל. מה המטרה להודיע לנביא אתה יודע אמור להיות כך וכך? אם זה בא בדרך שליחות, לך תודיע לעם, נו, המטרה ברורה, שהעם יחזרו בתשובה. אבל אם השם מודיע לנביא, לך אני מגלה עומד להיות כך וכך, למה גילו לו? שיתפלל. למה גילו לו? שישנה את המצב. זו בעצם מטרת הנבואה.
אז זה מה שהוא אומר להם, אם יש דבר השם איתם, דהיינו שהשם גילה להם משהו ולא על מנת למסור, אז יפגעו בהשם. פה מועילה תפילה. אנא תתפללו להשם, כי הרי בנבואה נמסר נבואה מפורשת שכל הכלים שיש כאן עוד ילכו לבבל. אז אם אתם קיבלתם איזושהי נבואה כזאת, תתפללו להשם שזה לא יקרה.
כי כה אמר השם צבאות אל העמודים ועל הים ועל המכונות ועל יתר הכלים הנותרים בעיר הזאת. כה אמר השם צבאות אל העמודים, דהיינו על העמודים, העמודים של הנחושת שהיו בבית המקדש. ועל הים, זה ים הנחושת, מה שנקרא ים של שלמה, זה הייתה כעין גיגית ענקית שבה היו מים לנטילת ידיים לכהנים. ואת המכונות, המכונות זה בסיס של הכיורים. היו עשרה כיורים שעשה שלמה, והכיורים האלה היה להם כעין עגלה מלמטה שאיתה היו מסיעים את הכיור. זה נקרא מכונות. ואת המכונות ועל יתר הכלים הנותרים בעיר הזאת, כה יש נבואה עליהם.
אשר לא לקחם נבוכדנאצר מלך בבל בגלותו, בגלותו את יכוניה בן יהויקים מלך יהודה מירושלים בבלה ואת כל חורי יהודה וירושלים. כל הכלים האלה של נבוכדנאצר עדיין לא לקח אז בתקופת יכוניה בן יהויקים. כי כה אמר השם צבאות אלוהי ישראל על הכלים הנותרים בית השם ובית מלך יהודה וירושלים. כל הכלים האלה שעדיין נותרו, בבלה יובאו ושמה יהיו עד יום פוקדי אותם נאום השם והעליתים והשיבותים אל המקום הזה.
אומר כן, אמת הכלים יחזרו, אבל מתי? עד יום פוקדי אותם נאום השם. עד הזמן שאני אפקוד אותם אומר הקדוש ברוך הוא, רק אז יחזרו הכלים. מתי יום פוקדי אותם? בזמן כורש, כפי שנראה בספר עזרא, שאז הוא נתן רשות להעלות את הכלים, 2400 כמדומני כלים כתוב שמה, או 5000 ומשהו, שאלה הם הכלים שחזרו מבבל בחזרה לירושלים עד יום פוקדי אותם. אז כורש בן אסתר, כן.
[דובר אחר מדבר] מה? כורש בן אסתר, כן.
[דובר אחר מדבר] אחרי זה כתוב מהו מספר הכלים.
[דובר אחר מדבר] מה? כן. לא. היה... היה רשות ראשונה. דריווש... היה ככה, כורש נתן רשות, כתבו שטנה צרי יהודה כנגד הרשות הזאת שנתן כורש, והוא הפסיק את הבניין. לאחר מכן דריווש שקם אחריו נתן אישור להמשיך לבנות את הבניין. זה דריווש בן אסתר. דריווש היה בנה של אסתר. והוא נתן את האישור לבנות בחזרה את בית המקדש. ובסופו של דבר כן, בנו אותו והסכימו גם לנחמיה שיעלה וילך לחונן פה את הריסותיה של ירושלים.
המלבי"ם אומר פה נאמרו שני דברים. דבר ראשון נאמר כאן שיתר הכלים יובאו לבבל. דבר שני נאמר כאן שביום הפקודה שהשם יפקוד, הכלים האלה ישובו מבבל לארץ ישראל. אז הנבואה הראשונה ראינו שהתקיימה, כל הכלים כולם לקחו לבבל כמו שראינו, כמו שנראה בעזרת השם בסוף הספר. אבל האמירה השנייה שאומרת שבחזרה יוחזרו הכלים וישובו לארץ ישראל, אומר המלבי"ם זה לא נתקיים רק בכלי שרת של זהב וכסף שלקחו לשם. כן, דהמובא הם הושבו בימי כורש הראשון, נתנו 5400 כלים ביד ששבצר הנשיא כמו שכתוב בספר עזרא. אבל העמודים והים של שלמה, הם, הדברים האלה לא הושבו. כלי הנחושת לא הושבו.
ולכן הוא אומר בלשון כפולה, כי כה אמר השם אל העמודים ועל הים, עליהם הוא אמר בבלה יובאו. מה זה יובאו? מבלי חזרה. כי העמודים והים באמת לא חזרו. ועוד נבואה נוספת, כה אמר השם על הכלים הנותרים, שזה הכוונה כלי כסף וזהב, הם בבלה יובאו והעליתים והשיבותים אל המקום הזה. רק עליהם נאמרה נבואה שהם גם יוחזרו. ולכן בדיבור הראשון הוא אמר כה אמר השם צבאות, בדיבור השני הוא אמר כה אמר השם צבאות אלוהי ישראל. זאת אומרת, זה שהכלים ילכו לבבל זה מצד שהשם הוא אלוהי צבאות והשם עושה ממשלה כחפצו. וזה שהכלים ישובו אחר כך זה מצד שהשם צבאות הוא אלוהי ישראל, והשם באהבתו דואג להשיב לישראל את הכלים.