ספר ירמיהו פרק כ"ו. "בראשית ממלכות יהויקים בן יאשיהו מלך יהודה היה הדבר הזה מאת השם לאמור". רש"י אומר: "בראשית ממלכות יהויקים" - הפרשה הזאת היא קדמה לפרשיה הקודמת ארבע שנים.
"כה אמר השם עמוד בחצר בית השם ודיברת על כל ערי יהודה הבאים להשתחוות בית השם את כל הדברים אשר ציוויתיך לדבר אליהם אל תגרע דבר. אולי ישמעו וישובו איש מדרכו הרעה וניחמתי אל הרעה אשר אנוכי חושב לעשות להם מפני רוע מעלליהם". הקדוש ברוך הוא, "כה אמר השם עמוד בחצר בית השם", שמה העם היו מתאספים, "ודיברת על כל ערי יהודה הבאים להשתחוות בית השם", הכוונה אל כל הציבור שמגיע לשם עבודה בבית השם, "את כל הדברים אשר ציוויתיך לדבר אליהם", אלה הם הנבואות, נבואות הפורענות, הנבואות שבהם הוא אומר להם לחזור בתשובה. "אולי ישמעו וישובו איש מדרכו הרעה", ועל ידי זה אחרי שהם ישובו מדרכם הרעה, "וניחמתי אל הרעה אשר אנוכי חושב לעשות להם", כי הרעה שאני חושב לעשות להם מפני רוע מעלליהם, ואם הם ינחמו וישובו מרוע מעלליהם, אומר הקדוש ברוך הוא, אני אתנחם על ידי זה מן הרעה ואז אותה צרה לא תבוא עליהם.
"ואמרת אליהם כה אמר השם אם לא תשמעו אליי ללכת בתורתי אשר נתתי לפניכם". התנאי הוא שישמעו לדברי התורה ושישמעו לדברי הנביאים, ואם לא - יחרב בית המקדש. "לשמוע על דברי עבדיי הנביאים אשר אנוכי שולח אליכם והשכם ושלוח ולא שמעתם". לשמוע על דברי עבדיי הנביאים הכוונה היא כמו "ולשמוע". "כה אמר השם אם לא תשמעו אליי ללכת בתורתי אשר נתתי לפניכם ולשמוע על דברי עבדיי הנביאים", כביכול הכל בנשימה אחת, ששלחתי אליכם השכם ושלוח, דהיינו בכל פעם מחדש, ועם כל זה לא שמעתם. אם אתם מתכוננים להמשיך באותה דרך קלוקלת, "ונתתי את הבית הזה כשילה ואת העיר הזאת אתן לקללה לכל גויי הארץ".
"אתן את הבית הזה כשילה", שילה אותה לקחו פלשתים במלחמה ואז נחרב משכן שילה, אז הבית הזה יהיה כמו שילה. "והארץ הזאת ואת העיר הזאת אתן לקללה לכל גויי הארץ", מה זאת אומרת לקללה לכל גויי הארץ? שגויי הארץ ירצו לקלל עיר, יגידו לו הלוואי והעיר שלך תהיה כמו ירושלים, זה תהיה הקללה. אז העיר הזאת ממנה יוקח קללה לכל גויי הארץ. זה ביטוי שמופיע בעוד כמה וכמה דוגמאות, גם על שמות של אנשים, שפלוני יהיה לקללה ויוקח קללה לכל עמי הארץ. כמו להבדיל "בך יבורך ישראל", שדרך חיי יברך ישראל, ירצו לברך יגידו ישמך אלוקים כאפרים וכמנשה, אז כשיהיו רוצים לקלל אז יגידו כמו קוליה וכמו זה חברו שם שהיו עושים נביאי השקר, כן? כך שלמעשה יש כאן איזושהי צרה גדולה או איזשהו דבר שקנה לעצמו כזה שם שתמיד שרוצים להגיד על משהו שיהיה רע אומרים כמו הדבר הזה. אז כך גם כן יתן את כל הארץ, שירצו להגיד קללה, יתן לקללה לכל גויי הארץ.
"וישמעו הכהנים והנביאים וכל העם את ירמיהו מדבר את הדברים האלה בבית השם". הכהנים שהם כהני הבעל והנביאים שהם נביאי השקר שומעים את ירמיהו מדבר את הדברים האלה בבית השם, והדברים הללו גוררים תגובה. "ויהי ככלות ירמיהו לדבר את כל אשר ציווה השם לדבר אל כל העם ויתפסו אותו הכהנים והנביאים וכל העם לאמור מות תמות". כאשר הוא מסיים את דבריו אוחזים אותו בחוזקה ואומרים אנחנו נמית אותך.
המלבי"ם שואל כאן סדרה של שאלות. למען האמת קשה יהיה לנו לגמרי להבין אותם כי עדיין לא ראינו את הפרק, אבל נקרא אותם בקצרה והדברים יתבהרו ממילא בהמשך. הוא אומר, בהתחלה כתוב שכל העם אומרים מות תמות ויקהלו עליו, אחרי זה רואים שפתאום אומרים אין לו משפט מוות, אז אתם רוצים להמית אותו או שלא מגיע לו משפט מוות? אחרי זה תפסו, אנחנו רואים שבהתחלה העם תפסו אותו להמית אותו, אחרי זה בבוא השרים הם נעשו כשופטים העם עם השרים, ויאמרו הכהנים והנביאים אל השרים ואל כל העם. אחרי שהחליטו השרים והעם שאין לו משפט מוות, אז מה אנשים רוצים מזקני העם? אחרי זה נראה שהם מביאים סיפור של מיכה המורשתי אחרי שהוא יצא זכאי בדינו, ואיך תגיד סיפור שהוא סותר למה שרצית להגיד קודם? אחרי זה אתה מביא סיפור מאוריה שאוריה נהרג, ואיך הוא מסיים על העניין של אחיקם בן שפן לבלתי תת אותו ביד העם להמיתו, משמע שהעם כן רוצים להמיתו, אבל קודם אמרת שהעם המליצו בעדו? נבאר את הדברים והדברים יתבהרו ממילא.
אומר המלבי"ם, "ויתפסו אותו הכהנים והנביאים והעם", בהתחלה השתתפו גם העם עם הכהנים במגמה להמית את ירמיה. עכשיו תשימו לב, אומר המלבי"ם, הכוונות שלהם או הסיבות שלהם להמתתו היו שונות. העם לא חשבו שירמיהו נביא שקר, הם ידעו שירמיהו מנבא דברי אמת, אבל הדברים לא נעמו להם. והיות וכן, על פי עיקר הדין לא מגיע לו משפט מוות כדין נביא שקר, כי אנחנו אוחזים שמה שהוא אומר אמת, אבל על כל פנים אנחנו אוחזים שיש להרוג אותו, כי ירמיהו לעת עתה מהווה מפגע, ירמיהו לעת עתה מזיק לנו. הוא נמצא כאן, אומר לנו דברים קשים, דברים שלא נעימים לנו, אנחנו לא רוצים לשמוע את זה, ובכל אופן הוא אומר לנו את הדברים הללו, אז אנחנו רוצים שהוא ימות. לא על פי הדין וההלכה, אלא כדי לסלק את אותו אחד שאומר לנו דברים שלא נעימים לאוזנינו.
"מדוע ניבאת בשם השם לאמור כשילה יהיה הבית הזה והעיר הזאת תחרב מאין יושב ויקהל כל העם אל ירמיהו בבית השם". פה תשימו לב, השאלה היא מדוע ניבאת בשם השם לאמור, אפילו שהנבואה אמת, אבל אתה לא צריך להתנבא נגד רצוננו, אנחנו לא רוצים כזאת נבואה אפילו שהיא מאת השם. אז זאת אומרת השאלה היא לא מדוע ניבאת בשם השם והשם לא אמר, אלא מדוע ניבאת בשם השם דברים שאנחנו לא רוצים לשמוע.
"וישמעו שרי יהודה את הדברים האלה ויעלו מבית המלך בית השם וישבו בפתח שער השם החדש". שרי יהודה שומעים את הדברים, הם עולים מבית המלך אל בית השם ושם הם יושבים בפתח שער השם החדש. שרי יהודה הם השרים, הם השליטים, הם אלה שאמורים לבדוק האם יש פה חיוב מיתה על פי הדין. זאת אומרת, לשרים אין אפשרות להמית חינם, זה דבר שאולי העם יגידו הוא מהווה מפגע וירצו להרוג אותו, אבל השרים שרוצים להמית הם צריכים מה שנקרא דוקומנטים, הם צריכים מסמכים, צריכים ראיות, הוכחות למה יש להמית אותו, צריכים משפט ודין. ולכן העם פה תשימו לב, הם לוקחים צעד אחורה. מכיוון שהעם מאמינים שהוא נביא אמת, אז אם כן הם יודעים שאין חוק להמית אותו. מי שהוא נביא אמת אין דין להרוג אותו, רק אם הוא יהיה נביא שקר יש סיבה להרוג אותו, אבל אם הוא נביא אמת אין סיבה להרוג אותו. ולכן העם פה לא מתבטאים, כיוון שאליבא דהעם באמת אין קייס משפטי להרוג את ירמיהו.
רש"י מסביר ש"וישמעו שרי יהודה... וישבו בפתח שער השם החדש", מה זה פתח שער השם החדש? אז ברש"י מובא "אחרים הגיאו", זאת אומרת ישנם ביאורים ברש"י שזה לא מרש"י עצמו אלא הם תוספות שהתווספו במשך השנים, אז זה מופיע בשם "אחרים הגיאו", יש ככה בכמה וכמה מקומות ברש"י. והם מסבירים מה זה שער השם החדש? כשגלה יהויכין וקצת כלי בית אלוהינו עמו, שברו חילו של נבוכדנצר שער המזרחי. חיל נבוכדנצר הרסו את שער המזרח, ואז חזר צדקיהו ובנה אותו, ולכן זה נקרא שער השם החדש, שער שחידש צדקיהו. הרד"ק גם הוא אומר שער השם החדש זה השער המזרחי, כמו שאומר התרגום "מדינחאה", והוא מסביר על פי חז"ל שהוא נקרא החדש כי שם חידשו סופרים את ההלכה. אז החדש זה לא בא לומר שהשער היה חדש, אלא חידשו שם את ההלכה ולכן על שם זה הוא נקרא חדש. ומביא עוד הסבר שהכוונה שחידשו אותו עצמו, כמו שראינו בדברי אחרים שהגיאו ברש"י. אבל על כל פנים אלה הם שני ביאורים.
"ויאמרו הכהנים והנביאים אל השרים ואל כל העם לאמור משפט מוות לאיש הזה כי ניבא אל העיר הזאת כאשר שמעתם באוזניכם". משפט מוות אל האיש הזה, שימו לב, הכהנים והנביאים כבר הסברנו קודם שהם לא האמינו בנבואה, הם היו בטוחים שהוא אומר דבר שקר, שהוא בודה דברים מליבו. ולכן כאשר באים השרים לשפוט, אז הכהנים והנביאים טוענים שעל פי משפט מגיע לו מוות, כי יש דין של נביא שקר ונביא השקר הדין שלו שהוא חייב מיתה. ולכן הנביאים והכהנים הם אלה שפה מה שנקרא התקרבו אל המשפט על מנת לומר את דברם. לעומת זאת העם אוחזים שהוא נביא אמת, ולכן העם פה שותקים, כי הם יודעים שעל פי האמת אין מקום לדון אותו כדין נביא שקר, כי הם ידעו שדבריו הם אמיתיים. מי אלה פה הכהנים והנביאים? הנביאים פה מדברים על נביאי השקר. ולנביאי השקר מאוד לא התאים שיש נביא אמת שאומר את הדברים ללא כחל וסרק. נביאי השקר כבר אמרנו כמה וכמה פעמים, היו אוהבים ללטף את העם, לומר לו דברים הנעימים לו, לומר לו דברים שיעודדו אותו להאמין בכך שהוא יישאר בארץ ולא תהיה גלות ולא יהיו צרות והבית לא יחרב וכולי. וכעת בא איזה אחד שהורס את החגיגה. תמיד הדתיים אוהבים להרוס את החגיגה, לספר מלחמות וגוג ומגוג וצרות, ולמה? תראה כל כך יפה, אנחנו כבר הצלחנו לשכנע את העם, אז בא פתאום הורס הכל. אז מה הם רוצים? להרוג אותו על נבואת שקר, כי נביאי האמת הרי הם טוענים זה אנחנו. ואם כן הם באים ואומרים אל השרים ואל כל העם לאמור משפט מוות לאיש הזה, חייב דין מוות על פי המשפט. זה משפט מוות, לא כמו העם שאמרו להרוג אותו כי הוא לא מתאים לנו, אלא הם אומרים יש להרוג אותו כי זה המשפט, כי ניבא על העיר הזאת כאשר שמעתם באוזניכם נבואה שהיא נבואת שקר. ואם כן אומר המלבי"ם, בזה לא הסכימו הכהנים והנביאים עם העם, שהעם לא אחזו שיש להרוג אותו על פי הדין. מה כן אומר המלבי"ם? אבל שניהם הסכימו שיש להרוג אותו, כל אחד משיטתו, או על פי הדין או בגלל שהוא לא נעים לנו, אבל שניהם הסכימו שיש להרוג אותו.
"ויאמר ירמיהו אל כל השרים ואל כל העם לאמור השם שלחני להינבא אל הבית הזה ואל העיר הזאת את כל הדברים אשר שמעתם". אמר להם ירמיהו, לא מליבי בדיתי את הדברים. וכאן הוא בעצם עונה לשני הצדדים, בין לשרים שרוצים להרוג אותו על פי המשפט, בין לעם שרוצים להרוג אותו כדי לסלק את הנזק. על הצד שרוצים להרוג אותו על פי המשפט הוא עונה את התשובה ואומר, דעו לכם אני לא נביא שקר, התורה אומרת להרוג את נביא השקר, נבואתי היא אמת, השם שלחני להינבא על הבית הזה, זה נבואת אמת. העם רוצים להרוג אותי כי לא נעים להם לשמוע את הדברים, להם הוא עונה בפסוק הבא: "ועתה היטיבו דרכיכם ומעלליכם ושמעו בקול השם אלוהיכם וינחם השם אל הרעה אשר דיבר עליכם". מה, לא נעים לכם שתבוא רעה? אם זה מה שלא נעים לכם, אז יש דרך מאוד פשוטה להסיר את הרעה. כשאתה תהרוג אותי אתה לא תסיר את הרעה, אתה אולי תסיר את המנורה המהבהבת ואומרת לך שהמנוע של האוטו עומד להישרף, אתה לא הצלת את האוטו ולא את המנוע, אתה בסך הכל גרמת שאף אחד לא יציק לך, אבל בסופו של דבר הצרה בוא תבוא. יש דרך, הוא אומר להם, לתקן את הצרה, היטיבו דרכיכם ומעלליכם. אדרבה, השליחות שאני נשלחתי אליכם זה לא כדי להגיד לכם דברים רעים, כדי לומר לכם דברים שלא נעימים לכם, הם באו כדי לתקן אתכם, כדי שיהיה לכם טוב להבא. אז הנבואה שלי היא לא נזק, הנבואה שלי היא תועלת.
"ואני הנני בידכם עשו לי כטוב וכישר בעיניכם". אני בידכם, פירושו של דבר אם אתם רוצים להמית אותי תעשו לי כטוב והישר בעיניכם. מה זה הכפילות כטוב והישר? בין אם אתם אוחזים שמגיע לי משפט מוות ואז זה בעצם הטוב בעיניכם, פירושו של דבר אתם בטוחים שאתם עושים דבר טוב כי מגיע לי משפט מוות על פי המשפט, כי הרי התורה מצווה להוציא נביא שקר להורג, הוצאתם אותי להורג אתם בטוחים שזה הדבר הכי טוב. ובין על הצד שהעם רוצים להרוג אותי רק בגלל שאני אומר דברים שלא נעימים לאוזנם, זה לא טוב אבל זה על כל פנים ישר בעיניכם, זאת אומרת זה מה שאתם רוצים, זה הישר בעיניכם. אז עשו לי כטוב וכיישר בעיניכם, משהו טוב על פי האמת ומשהו ישר רק בעיניכם, מוצא חן בעיניכם שלא יהיה מישהו שיאמר דברים שלא נעימים לכם.
"אך ידעו תדעו כי אם ממיתים אתם אותי כי דם נקי אתם נותנים עליכם ואל העיר הזאת ואל יושביה כי באמת שלחני השם עליכם לדבר באוזניכם את כל הדברים האלה". הוא אומר להם, תדעו לכם שאם אתם חושבים בזה לסלק את הנזק, טעות היא בידכם. בזה אתם לא תסלקו את הנזק, דם נקי אתם נותנים עליכם ועל העיר הזאת, זאת אומרת אתם עוד תוסיפו חרון אף מעבר למה שהיה עליכם קודם, כיוון שבאמת שלחני השם עליכם לדבר באוזניכם את כל הדברים האלה, ואז יחרה אפו על שהרגתם את נביאו.
"ויאמרו השרים וכל העם אל הכהנים ואל הנביאים אין לאיש הזה משפט מוות כי בשם השם אלוהינו דיבר אלינו". והדבר הזה מפליא, זה מה ששאל המלבי"ם לעיל, הרי קודם ראינו שהעם דרשו להוציא להורג את הנביא, איך פתאום העם כעת באים ואומרים אין לאיש הזה משפט מוות כי בשם השם אלוהינו דיבר אלינו? איך שהסביר המלבי"ם נפלא מאוד. אומר המלבי"ם, כאן העם לא שינו דעתם, הם הרי מעולם טענו שאין לו משפט מוות. על פי משפט העם אמרו אין לו דין מוות, אבל אנחנו העם לא רוצים לשמוע אותו לכן אנחנו רוצים להרוג אותו, אבל משפט מוות אין לו. אז יוצא אם כן שהעם לא שינו דעתם, הם אומרים אל הכהנים ואל הנביאים, שהנביאים והכהנים אוחזים שיש לו משפט מוות, הם אומרים להם אין לאיש הזה משפט מוות כי בשם השם אלוהינו דיבר אלינו, ונביא אשר דיבר דבריו בשם השם אי אפשר להמית אותו בדין ובמשפט. אבל על כל פנים כמו שאמרנו, להרוג אותו הם רצו כיוון שהוא מפריע לנו, אבל משפט מוות אין לו. אז אם אתם השרים באים להוציא משפט, על פי משפט אין דין להורגו.
"ויקומו אנשים מזקני הארץ ויאמרו אל כל קהל העם לאמור מיכה המורשתי היה ניבא בימי חזקיהו מלך יהודה ויאמר אל כל עם יהודה לאמור כה אמר השם צבאות ציון שדה תחרש וירושלים עיים תהיה והר הבית לבמות יער. ההמת המיתוהו חזקיהו מלך יהודה וכל יהודה הלוא ירא את השם ויחל את פני השם וינחם השם אל הרעה אשר דיבר עליהם ואנחנו עושים רעה גדולה על נפשותינו". הם באים וטוענים להם, בואו ראו ותיזכרו בהיסטוריה. מיכה המורשתי היה ניבא בימי חזקיהו, מיכה המורשתי הכוונה אדם שבא מעיר מרשה ולכן הוא נקרא מורשתי, הוא התנבא גם כן בזמן חזקיהו כדברים הללו, כמו הדברים שמתנבא לנו כעת ירמיהו ואינם נעימים לאוזנינו. ההמת המיתוהו? אומר להם הלא לא המיתוהו. איך, איך הם הסירו את הצרה? על ידי שחילו פני השם, ויחל את פני השם וינחם השם אל הרעה. הגם שהצרה הייתה גדולה, מה הוא אמר להם? ציון שדה תחרש, ירושלים תחרש כמו שדה לזרוע בה, זאת אומרת לא יישאר שם שום בניין. וירושלים עיים תהיה, זה קלל העיר, תהיה עיים, עיים הכוונה חורבות. והר הבית לבמות יער, הר הבית יהיה מלא מגל אבנים דומה לבמות המצויות ביער, הכוונה מקומות הגבוהים המצויים ביער. אז הייתה לו נבואה מאוד מאוד קשה, ובכל אופן ההמת המיתוהו חזקיהו מלך יהודה? הנה בואו תראו שלא המיתו אותו ולא פגעו בו, אדרבה חילו פני השם והשם ניחם על הרעה שדיבר עליהם. ואנחנו עושים רעה גדולה על נפשותינו, ואם כן במה שאנחנו כעת חושבים שבכך שנהרוג את הנביא אנחנו בזה ניפטר מהצרה, על זה הוא אומר להם אנחנו עושים רעה גדולה על נפשותינו, בזה אנחנו מביאים עוד רעה גדולה יותר ממה שהיה קודם על נפשותינו.
"וגם איש היה מתנבא בשם השם אוריהו בן שמעיהו מקרית היערים וינבא על העיר הזאת ועל הארץ הזאת ככל דברי ירמיהו". היה עוד אדם שהתנבא בשם השם, קראו לו אוריהו בן שמעיהו מקרית היערים, והוא התנבא כנבואתו של ירמיה את הדברים הקשים ששמענו. "וישמע המלך יהויקים וכל גיבוריו וכל השרים את דבריו ויבקש המלך המיתו וישמע אוריהו ויירא ויברח ויבוא מצרים". שמה כן רצו להרוג אותו, ובכל אופן תראה שהוא ברח והגיע למצרים. "וישלח המלך יהויקים אנשים מצרים את אלנתן בן עכבור ואנשים איתו אל מצרים ויוציאו את אוריהו ממצרים ויביאוהו אל המלך יהויקים ויכהו בחרב וישלך את נבלתו אל קברי בני העם". יש כאן קושי, והקושי הוא שלכאורה הם סותרים עצמם. כבר קרא המלבי"ם, עמד על זה לעיל בשאלות שלו, איך ייתכן שהם יגידו סיפור אחרי סיפור כשאחד סותר את השני? בסיפור הראשון הם באים ואומרים הנה בוא תראה, הנביא התנבא כדברים הללו ולא עשו לו מאומה, חזרו בתשובה ואדרבה ניצלו מצרה. לאחר מכן הם מביאים סיפור דומה שנביא שהתנבא נבואה קשה, הראשון היה מיכיהו המורשתי, השני זה אוריהו בן שמעיהו, והתנבא נבואה קשה וברח למצרים והרגו אותו בסופו של דבר, השליך את נבלתו אל קבר בני העם. מה זה סקירה היסטורית? מה אתם רוצים להגיד, שיש להרוג אותו או לא להרוג אותו? בהתחלה הבאת לי סיפור שאין להרוג את הנביא, זה המסקנה ממנו. אחרי זה אתה מביא לי סיפור שיהויקים כן הרג נביא אחר, אז המסקנה היא כן להרוג את הנביא. צריך להרוג את הנביא או לא להרוג את הנביא?
רש"י מביא דברי חז"ל, חז"ל אומרים מי שאמר זו לא אמר זו. החלק הראשון עד כאן דברי צדיקים, הרי מדברים על זקני העם, בעם היו זקנים צדיקים והיו זקני אשמאי, היו זקנים כאלה שכאילו עברו בטל מן העולם, אנשים שככל שמזדקנים דעתם מטפשת עליהם. הזקנים החכמים הם אלה שבאו ואמרו להם לא כדאי להרוג אותו, בוא תראה איך בהיסטוריה כאשר בא נביא ואמר דברים קשים דומים לאלה חזרו בתשובה והצרה סרה. לעומת זאת עכשיו באים זקנים, כמו שאמרנו זקנים רשעים, והם אומרים הנה היה אדם שהתנבא דברים קשים והרגו אותו, אז שיהרגו גם את ירמיה. אלה זקנים אחרים, זקנים רשעים שדורשים להרוג את ירמיה, כך מביא בספרי.
המלבי"ם לעומת זאת מסביר שכאשר הטענה של זקני העם לא הועילה כדי להציל את ירמיהו ממוות, מכיוון שבאותו הזמן בעצמו התנבא אוריה גם כן כדברי ירמיהו וגם הוא ניבא בשם השם ובכל אופן הוא נהרג על ידי המלך, יוצא אם כן אליבא דהמלבי"ם "וגם איש היה מתנבא בשם השם אוריהו בן שמעיהו", לפי דברי המלבי"ם זה לא המשך דברי הזקנים, זה דברי כותב הספר. זאת אומרת, הזקנים אמרו אין להרוג אותו, ועכשיו כותב הספר בא ומספר תדע לך שבאותה תקופה היה נביא אחר שהתנבא דברים קשים והרגו אותו, והדבר הזה גרם אם כן לעורר איזושהי תסיסה שיהרגו גם כן את ירמיהו. עכשיו אל תגיד שהדבר היה באופן פתאומי בלא יישוב הדעת, אומר בוא תראה שהוא ברח למצרים ושלח המלך אנשים מצרים את אלנתן בן עכבור ואנשים איתו אל מצרים, והם שמה חיפשו אותו והוציאו אותו ממצרים והביאו אותו אל המלך יהויקים והיכו אותו בחרב וישליך את נבלתו אל קבר בני העם. אז אתה רואה שהיה לו זמן לחשוב על העניין הזה, זה לא היה מה שנקרא מזה להט רגעי, הוא כעס והרג אותו. ואל תגיד שהרגו אותו על פי בית דין כי אחזו שהוא נביא שקר, כי הנה בוא תראה שאיך היכו אותו? היכו אותו בחרב. מיתתו של נביא שקר היא בחנק, אז למה כאן הרגו אותו בחרב? והנה תראה גם כן שהוא השליך את נבלתו אל קבר בני העם. מי שנהרג על פי בית דין יש הלכה שהוא נקבר בבית קברות מיוחד שחייבים בו מיתת בית דין, וחז"ל כבר אמרו שישנם שני מיני בתי קברות, יש קברות לנהרגין ונחנקין ויש קברות לנסקלין ונשרפין, ופה תראה שהוא לא קבר אותו באותו בית קברות. מה למדת מכאן? שההריגה שלו לא הייתה כדין וכמשפט, אלא ההריגה שלו הייתה על פי אותה גחמה של יהויקים שלא רצה לשמוע את דבריו. וכך גם כן היה צריך להיות לירמיהו, כיוון שזה היה באותה תקופה, ובאותה תקופה תראה מה עשו לאוריהו בן שמעיהו, אז מתקבל על הדעת שכדבר הזה יעשו גם כן לירמיהו.
"אך יד אחיקם בן שפן הייתה את ירמיהו לבלתי תת אותו ביד העם להמיתו". מה בסופו של דבר שינה את המציאות וגרם לכך שלא הוציאו את ירמיהו להורג כמו שעשו לאוריהו בן שמעיהו? אז זה הוא מספר לנו שיד אחיקם בן שפן הייתה את ירמיהו. פירושו של דבר, הסיוע היה מאחיקם בן שפן, הוא הציל אותו מיד העם, הציל אותו מיד ההמון. מכיוון שכבר ראינו שעל פי משפט לא מגיע לו דין, אז הדבר היחיד שניתן לעשות בו זה לינץ', כיוון שהעם לא רוצים לשמוע את הדברים הללו. ואילולי שהוא היה עומד למגן בעדו, העם בחמתם היו הורגים אותו, כמו שהם כבר קיבלו לזה לגיטימציה מיהויקים שהרג את אוריהו בן שמעיהו, כך שלמעשה לא היה כאן שום בעיה לעם גם להרוג אותו, אילמלא שיד אחיקם היא זאת שהייתה עם ירמיהו, ובכוחו, בכוח ידו גבר על כולם והציל אותו. יד פירושו התאמצות, כן? נתן ידו הכוונה התאמץ. התאמצותו של אחיקם בן שפן היא זאת שהצילה את ירמיהו מיד העם.