כי כה אמר השם אלוהי ישראל אליי, קח את כוס היין החמה הזאת מידי, והשקית אותו את כל הגויים אשר אנוכי שולח אותך אליהם. כה אמר השם אלוהי ישראל אליי, קח את כוס היין החמה. כוס היין החמה זה בעצם נבואת הפורענות שעכשיו נמסרה כאן. והיא נמשלה לכוס יין. ואת הכוס יין הזאת הוא מצווה אותו לקחת אותה מידי, מאת השם, והשקית אותו את כל הגויים אשר אנוכי שולח אותך אליהם. פירושו של דבר, אתה תנבא להם שהסוף שלהם קרב, שהצרה, הפורענות שלהם קרבה. והיין החמה, מסביר הרד"ק, כאילו בסמיכות, כמו יין חמה, כמו עם המלחמה, שהכוונה עם המלחמה. כמו הספר המקנה, שהכוונה ספר המקנה. אז כך גם כן כאן, יין החמה. אז היין החמה בא לבטא את הפורענות שיש להשם כנגד האומות, שייפרע מהם. המלבי"ם מסביר שזו בעצם מליצה על כך שגם ביניהם יתהוו מרדים ומהומות רבות. זאת אומרת, גם האומות עצמם יהיו מסוכסכים, בחינה של וסכסכתי מצרים במצרים. זאת אומרת, מציאות כזאת שהאומות ביניהם מסוכסכות, זה מציאות שבדרך כלל טובה לנו, עם ישראל. כי כאשר האומות נמצאים ביניהם במנוחה, אז הם פנויים לטפל בנו. אבל כאשר הסורים הם מסוכסכים עם הסורים, והשיעים עם הסונים, והחיזבאללה ואיראן ובקיצור כולם שמה בחגיגות, אז אנחנו רגועים. מקסימום יש מדי פעם איזה טיל שזולג. אבל מעבר לזה, יש לנו שקט מהאגף הצפוני, מכיוון שהם טרודים עד למעלה ראש, ולפעמים בלי ראש, כן, בכל המלחמות שלהם שמה. ואנחנו מאחלים להם שימשיכו ולא יוותרו אף אחד, שכל אחד ישאף לצאת מנצח ולא יוותרו אף אחד עד טיפת דמם האחרונה. אנחנו מאחלים להם ניצחון לשני הצדדים, שיוכלו לומר בבירור שהם מיגרו את הצד השני, בעזרת השם במהרה, אמן.
ושתו והתגועשו והתהוללו מפני החרב אשר אנוכי שולח בינותם. ושתו והתגועשו, תהיה חרב איש ברעהו. התגועשו, רש"י אומר, ישתגעון, כך הוא מביא מהתרגום. והתהוללו, לשון הוללות, הם ישתטו. המלבי"ם מסביר בביאור המילים שהתגועשו הכוונה רעש הגוף, כאשר הגוף רועד, גועש. והתהוללו, אומר המלבי"ם, זה בלבול השכל.
ואקח את הכוס מיד השם, ואשקה את כל הגויים אשר שלחני השם אליהם. לקחתי את הכוס, כמו שהראה לי במראה הנבואה, והשקיתי את הגויים. פירושו של דבר, אני רואה במראה הנבואה כיצד אני משקה אותם. פירושו של דבר, ניבאתי להם את הנבואה שהקדוש ברוך הוא אמר לי להתנבאות. את ירושלים ואת ערי יהודה ואת מלכיה את שריה, לתת אותם לחורבה לשמה לשריקה ולקללה כיום הזה. את פרעה מלך מצרים ואת עבדיו ואת שריו ואת כל עמו. ואת כל הערב ואת כל מלכי ארץ העוץ ואת כל מלכי ארץ פלשתים ואת אשקלון ואת עזה ואת עקרון ואת שארית אשדוד. את ירושלים ואת ערי יהודה, את מלכיה ואת שריה, כמו שראינו שיש כאן נבואה שהיא גם כן נגד ירושלים, שהם המרו פי השם ולא שמעו לו לחזור בתשובה. וירושלים נחרבה תחילה, לאחר מכן נחרבה מצרים, אומר המלבי"ם. לכן אותה הוא מונה כאן בהתחלה. את ירושלים ואת ערי יהודה...
כיום הזה. מה זה כיום הזה? רש"י אומר שירמיהו כתב את ספרו אחר החורבן, היות וכן אז הוא אומר כיום הזה, כמו שאתם רואים אותה חרבה כיום הזה, כך התנבאתי להם. מה זה את כל הערב? הערב מסביר המלבי"ם שהכוונה תערובות של אומות שלא היה להם מלך. ולכן הוא לא אמר מלכי הערב, כמו שהוא אמר מלכי ארץ העוץ, כי לאנשי הערב לא היה מלך, אלא היו אנשים מעורבבים כמו ערב רב.
אשקלון עזה ועקרון, הם היו של פלשתים, כמו שאנחנו יודעים מספר שופטים. לכל אחד מהם היה מלך מיוחד. אשדוד כבר מפרעה נכבשה, ולכן תשימו לב, הוא אומר ואת אשקלון ואת עזה ואת שארית אשדוד. מאשדוד יש רק שארית, כיוון שכבר פרעה כבש אותה כפי שנראה בפרק מ"ז. ואת כל הערב ואת כל מלכי ארץ העוץ ואת כל מלכי ארץ פלשתים ואת אשקלון ואת עזה ואת עקרון ואת שארית אשדוד.
אומר הרד"ק, הערב זה עם מקובץ מעמים שנתערבו יחד, כמו שראינו כמו שלפי הקו הזה הלך המלבי"ם. ואת כל מלכי ארץ פלשתים הרד"ק מסביר שהכוונה שאר ארץ פלשתים, כי בעצם יש לו כאן קושי, את כל מלכי ארץ פלשתים, אחרי זה אתה אומר אשקלון עזה ועקרון. זה פלשתים. למה היית צריך להגיד מראש כל מלכי ארץ פלשתים? לכן הוא אומר שהכוונה היא על שאר ארץ פלשתים. חוץ מאשקלון, עזה, עקרון ואשדוד, היו עוד ערים, ותשים לב הוא אומר שכך גם כן בספר שמואל, אחרי שהוא מזכיר את הערים שם בעניין טחורי הזהב והצרה שהייתה להם בעקבות לקיחת הארון, שמה כתוב מעיר מבצר ועד כפר הפריזי. או הפרזי, מה אתה רואה? שיש ערים נוספות מעבר לאשקלון, עזה ואשדוד שהם היו הערים הגדולות יותר, אבל היו עוד ערים נוספות.
איזה עיר לא מופיעה כאן? אומר הרד"ק, גת, לא מופיעה כאן. ולמה? כיוון שדוד לקח את גת מיד פלשתים, כמו שמובא בדברי הימים, והיות וכן, אז עליה הוא לא מתבטא כאחת מערי הפלשתים, כתוב ויקח את גת ואת בנותיה מיד פלשתים וזה מתג האמה שנזכר בספר שמואל.
הרד"ק מסביר ששארית אשדוד, שכאשר לכד אותה נבוכדנצר, הוא כבר מצא אותה שהיא נחרבה קצת על ידי מלך מצרים או זולתו. זאת אומרת, היה כבר מלך אחר שהיה שם, כמו שהסברנו קודם, שהיות וזה בא לאחר שנכבשה ממצרים, לכן הוא כבר מצא שנשארו לו שם רק שאריות.
את אדום ואת מואב ואת בני עמון. ואת כל מלכי צור ואת כל מלכי צידון ואת מלכי האי אשר בעבר הים. כל אלה, אומר רש"י, הם שכנים של ארץ ישראל מסביב. ואת דדן ואת תימא ואת בוז ואת כל קצוצי פאה. דדן תימא ובוז, אלה גם כן מבני ישמעאל ובני קטורה, שגם כן היו סביבם. ואת כל קצוצי פאה. מה זה קצוצי פאה? פאה זה מלשון סוף הדבר. פאת שדך, זה סוף הדבר, זה נקרא פאה. כשמדברים על פאת השיער, מדברים על הסוף שנמצא בקצה של הראש. פאה זה קצה. קצוצי פאה, הכוונה אלה ששוכנים בקצה הקצה. הכוונה יש קצה ויש זה פאה, וקצוצי פאה הכוונה בקצה האחרון של הפאה. זאת אומרת מדברים ממש בקצה העולם.
המלבי"ם מסביר שהקצוצי פאה מדבר על יתר בני ישמעאל ובני קטורה, שהם היו קוצצים בשר עורלתם, וזה הכוונה קצוצי פאה. פאה בא לרמז את העורלה, והם היו קצוצי הפאה. למה? כיוון שזה פאת הגוף, כמו שהסברנו, הכוונה זה קצה של הגוף, והם היו קוצצים את עורלתם, לכן הם נקראים קצוצי פאה.
ואת כל מלכי ערב ואת כל מלכי הערב השוכנים במדבר. את כל מלכי ערב, רש"י אומר ערביה, זה ארצות ערב. ואת כל מלכי הערב, זה סומכיותה של ערביים, הכוונה היא כאלה הסמוכים להם או ערב של ערביים, ערבוב של ערביים. הרד"ק מסביר שהכוונה הערביים יושבי האוהלים, כמו שכתוב לא יהל שם ערבי, שמשמעות הדבר לא יבנה אוהל, שהכוונה יותר אל הבדואים. ואת כל מלכי הערב, אלה ששוכנים במדבר, מה שראינו לעיל הערב, הוא אומר אלה יש אחרים שהם שוכנים במדבר. לכן תשימו לב, קודם הזכרנו ואת כל הערב, עכשיו הוא אומר ואת כל מלכי הערב השוכנים במדבר. זה לא הערב שדיברנו קודם. הערב שדיברנו קודם אין לו מלכים והוא לא שוכן במדבר. אנחנו מדברים פה על מלכי הערב ששוכנים במדבר, אז בא להבדיל אותם מאלה שדיברנו עליהם בפסוק י"ט.
ואת כל מלכי זמרי ואת כל מלכי עילם ואת כל מלכי מדי. זמרי, אומר הרד"ק, ייתכן שהוא זמרן מבני קטורה. ואת כל מלכי הצפון הקרובים והרחוקים איש אל אחיו, ואת כל הממלכות הארץ אשר על פני האדמה, ומלך ששך ישתה אחריהם. הקדוש ברוך הוא כביכול אומר לו, את כל זה תשקה, את הכוס, לכל המלכים הללו. זאת אומרת שגם עליהם תעבור כוס, במובן הזה שהפורענות תהיה עליהם. אז הוא אומר כל מלכי צפון הקרובים והרחוקים איש אל אחיו, הכוונה אלה שקרובים ואלה שרחוקים אחד מחברו. ואת כל הממלכות הארץ אשר על פני האדמה, ומלך ששך ישתה אחריהם. חז"ל אומרים מי זה ששך? ששך זה בבל. כיוון שששך בחילוף אותיות של א"ת ב"ש, א' זה ת', ב' זה ש', אז כשאני רוצה להגיד בבל, אז אני אומר ששך, כיוון ש-כ' ו-ל' גם הם מתחלפות בא"ת ב"ש, יוצא אם כן, אומרים חז"ל, כך הגמרא אומרת, ששך זו בבל. אז מלך ששך, מלך בבל, בסופו של דבר ישתה אחריהם, כמו שראינו שהוא אחרי שיתמו לו 70 שנה, ישלם את מלוא החשבון.
ואמרת אליהם כה אמר השם צבאות אלוהי ישראל, שתו ושכרו וקיו ונפלו ולא תקומו מפני החרב אשר אנוכי שולח ביניכם. שתו ושכרו וקיו. מסביר המלבי"ם, יש אדם ששותה ולא משתכר. עוד לא, לא כל כך נורא. אומר להם שתו ושכרו, אתם תשתו וגם תשתכרו. יש אדם ששותה, אבל הקיבה שלו היא בטון יצוק, זה לא, שום דבר לא מזיז לו. כן? יש לו שמה הגנות כאלה ששום אלכוהול לא, לא משפיע עליו. יש לו קיבה מנירוסטה. מה, מה איתו? הוא לא מקיא. אבל עליהם הוא אומר שתו ושכרו וקיו. זה כן, זה ישפיע על הקיבה, אתם גם תקיאו. יש אדם שמקיא, אבל עדיין מה שנקרא עומד על רגליו. היין, איך אומרים, לא הפיל אותו עדיין. הוא אומר להם שתו ושכרו וקיו ונפלו. יש אדם שנופל, אבל ככה עוד איכשהו מצליח להתנדנד ולקום בחזרה. כן? אתם מכירים את הסיפור עם השיכור ההוא שפעם עצר אותו שוטר על שתייה ש... על שתייה מרובה, כן? הוא בודק אותו ככה עם ה... ינשוף, ואומר לו חביבי, המצב שלך ממש לא טוב. יש שמה קו של הכביש, פס של הכביש בצד, אז הוא אומר לו תלך פה על הפס, תלך ישר על הפס. אומר לו מה אתה צוחק עליי? אומר לו קודם תיישר את הפס. כן? אתם מבינים? אז יש אדם שהוא נופל, אחרי זה הוא קם. על זה אומר ונפלו ולא תקומו. אומר אתה תהיה שיכור שנופל, קורס, לא קם לאחר מכן.
מה הוא בעצם רוצה לומר בזה? השיכור, אומר המלבי"ם, כאשר הוא מקיא ונופל, הביטוי בזה שכך גם כן הם ירצו לפרוק את עול מלך בבל וירצו להקיא אותו. מכיוון שהוא, הוא יחריב אותם, הוא כמו שאמרנו הרי מלך בבל משל בכיפה, הוא הצר להם. והוא שלח בהם חרב עם בעם, ועל ידי זה כולם יפלו תחתיו. יוצא אם כן, שאתם חושבים להילחם כנגדו, אתם רוצים לפרוק את עול מלך בבל ולהקיא אותו, אבל מה שיקרה בסופו של דבר, אתם תיפלו. השיכור רוצה להוציא את מה שיש לו, בסופו של דבר הוא נופל ומתבוסס בקיאו. זאת אומרת, אל תחשבו שבזה שאתם מורדים במלך בבל אתם תוכלו, כי הרצון והניסיון שלכם להקיא אותו יביא לנפילה שלכם, נפילה שלא תקומו. מפני החרב אשר אנוכי שולח ביניכם, מפני שהשם שולח בהם חרב עם בעם, ואז על ידי זה כולם יפלו תחת רגלי נבוכדנצר.
והיה כי ימאנו לקחת הכוס מידך לשתות, ואמרת אליהם כה אמר השם צבאות שתו תשתו. ימאנו לקחת הכוס מידך לשתות, פירושו של דבר, מי שירצה להילחם נגד נבוכדנצר ולקום כנגדו ובכל אופן להתעקש, אומר לך לא יעזור לך כלום, בכל אופן תשתה את הכוס. הקדוש ברוך הוא בכל אופן יביא אותו למצב שנבוכדנצר יכניע את כולם.
כי הנה בעיר אשר נקרא שמי עליה אנוכי מחל להרע, ואתם הינקה תנקו? לא תנקו. כי חרב אני קורא על כל יושבי הארץ נאום השם צבאות. כי הנה בעיר אשר נקרא שמי עליה אנוכי מחל להרע. פירושו של דבר, עם ישראל, אומר המלבי"ם, הם תחת השגחת השם. ולכן הוא אומר בעיר אשר נקרא שמי עליה, זה ירושלים, שהשגחתי עליה, שם תהיה ההתחלה. מזלו של נבוכדנצר ישלוט עליהם בתחילה. וכל שכן שאר האומות שאין שמי נקרא עליהם, שוודאי שהם יפלו תחתיו. מה זה אשר אנוכי מחל להרע? מסביר המלבי"ם, לפעמים השם מחריד גויים כדי שיקחו מוסר. כמו שכתוב הכרתי גויים נשמו פינותם, אמרתי אך תראי אותי תקחי מוסר. הכרתי גויים, נשמו פינותם, הכוונה שממו מגדליהם העצומים, זה פינותם, הייתה לראש פינה. אמרתי אך תראי אותי תקחי מוסר. המטרה הייתה שעם ישראל יראה את הצרות של האומות ועל ידי זה יהיה לו יראה מהשם, והשם במקום זה לא יצטרך לתת את הפורענות עלינו. אנחנו נראה מה קורה לאומות, נראה איזה רעידת אדמה בקצה העולם, והדבר הזה בעצמו יזעזע אותנו. ואז הוא אומר, כאשר השם מתחיל להרע לגויים תחילה, יש סיכוי לנו, כי אולי אנחנו נתעורר, אולי אנחנו ניקח אל ליבנו. אבל שימו לב מה קורה כאן, ההיפך הוא. מה שקורה אצלנו, כאן הנה בעיר אשר נקרא שמי עליה אנוכי מחל להרע. את תחילת הרעה אני מביא על ירושלים, אז כבר אין לנו את הפריבילגיה לראות את צרת האומות ולקחת מהם מוסר. כאשר הצרה באה לאומות, אז עוד יש צד שאנחנו ניקח מוסר, אבל פה הרעה מתחילה דווקא מאצלנו. זאת אומרת, פירושו של דבר, אי אפשר להתנקות מן הרעה הזאת. זה מה שהוא אומר, ואתם הינקה תנקו? לא תנקו. כאשר יש מצב להינקות, אז אני מביא את הרעה על האומות, אומר השם, ואז אתם בינתיים תתנקו. תגידו זה מסוכן, זה יכול לבוא גם עלינו. אבל כאשר אי אפשר להינקות, זאת אומרת הצרה צריכה בכל מקרה להגיע, במצב כזה, אומר הקדוש ברוך הוא, אני מביא אותה ישירות קודם כל על עם ישראל.
ואתה תינבא אליהם את כל הדברים האלה. ואמרת אליהם השם ממרום ישאג וממעון קודשו ייתן קולו. שאוג ישאג על נווהו, הידד כדורכים יענה אל כל יושבי הארץ. אתה תינבא אליהם את כל הדברים האלה. מה תאמר להם? השם ממרום ישאג וממעון קודשו ייתן קולו, שאוג ישאג על נווהו. אז רש"י מביא דרשת חז"ל שמוכרת לנו מהגמרא במסכת ברכות, שהקדוש ברוך הוא שאוג ישאג על נווהו, השם מתאבל על חורבן ביתו. אבל צריכים להבין כאן את מכלול הפסוק, ואת זה מבאר המלבי"ם. אומר המלבי"ם, יש נתינת קול ויש שאגה. וגם היום בשפה המדוברת, נתינת קול זה חלש יותר משאגה. בן אדם שואג, זה קול עצום ורב. יש כתוב כאן שהשם ממרום ישאג וממעון קודשו ייתן קולו. אז שאגה מול קול, מרום מול מעון קודשו. מה ההבדל בין מרום לבין מעון קודשו? מרום זה הנהגת המערכת. זה הנהגה של השמיים. לעומת זאת, מה הפירוש? כוכבים. לעומת זאת, מעון קודשו זה ההנהגה שנמצאת מעל הכוכבים. זה מעון קודשו של קודשא בריך הוא. שמה מדברים על ההנהגה ההשגחית שהיא נמצאת למעלה מן המערכת, שהיא בעצם שולטת גם במערכת. יוצא אם כן, שבמרום, אומר המלבי"ם, שם הוא תמיד נותן קולו. זאת אומרת, הנהגת הכוכבים היא תמידית. תמיד תוכל לערוך מפה ומפה אסטרולוגית ולראות מה מורים הכוכבים. לא שיש לנו היום בזה הבנה, אבל באופן עקרוני יש כזאת חוכמה והחוכמה הזאת הייתה ידועה לחכמי קדם והיא דבר תמידי. אין מצב לומר עכשיו הכוכבים לא מראים כלום. אין דבר כזה. תמיד הכוכבים הם במעמד מסוים, במיקום מסוים, השפעות הדדיות שיש אצלם זה כלפי זה, והדבר הזה מורה מבחינה אסטרולוגית על השפעות שירדו לכאן. אז תשימו לב, במרום תמיד יש קול. הכוכבים תמיד יש להם מסר. תמיד יש להם מה לומר. אבל שימו לב עכשיו, השם ממרום, ממקום הנהגת הכוכבים, ישאג. אמרנו השאגה זה לא הסטנדרט. זה הרבה יותר מקול. השם ישאג. איך? מכוח מה? על ידי שהשם ייתן קולו ממעון קודשו. אותו קול ממעון קודשו, הרי קול השם לא נשמע באופן תמידי ממעון קודשו. מה יש באופן תמידי? הנהגת הכוכבים. לראות את יד השם בניסים או בפעולות על טבעיות, זה זה לא, אפילו קול אין. אנחנו באופן תמידי לא רואים את זה. אז הקדוש ברוך הוא ממעון קודשו, שזאת ההנהגה הנסתרת, ההנהגה הניסית, הנהגתו של קודשא בריך הוא ממעון קודשו, אז היא תיתן את קולה. יצא קול מאותה הנהגה, הכוונה יהיו השפעות. וההשפעות הללו יגיעו אל הכוכבים, ואז הכוכבים ששם, מרום, תמיד יש קול, ממרום ישאג. פה זה לא יהיה קול, אלא זה יהיה שאגה גדולה ועצומה, כי השאגה הזאת תהיה על נווהו. השאגה הזאת תהיה להחריב את בית המקדש. זאת אומרת, זה לא עוד הכרזה, זה לא עוד התנהלות של העולם הזה, שאז אתה אומר זה באופן תמידי, ממרום נותן קולו, הכוכבים נותנים הוראתם. לא. אלא פה תדע לך, זה מגיע מלמעלה, מהחלק העליון הנסתר מקודשא בריך הוא בעצמותו, שזו בחינת מעון, משם השם ייתן קולו, מה שלא עושה בדרך כלל, כיוון שהשם תמיד הנהגתו נסתרת. ואז הדבר הזה ישפיע שזה ירד לכוכבים, ומכאן ארצה, אז יוצא שממרום, מן הכוכבים, זה כבר תהיה שאגה. כיוון שזה מגיע מלמעלה בדבר שהוא לא טבעי. ואז ממרום קודשו ייתן קולו, שאוג ישאג על נווהו. תהיה כאן שאגה על נווהו, שזה בית המקדש, שבית המקדש ייחרב.
ומה תהיה? הידד כדורכים יענה אל כל יושבי הארץ. רש"י מסביר הידד, זה אנשים שהיו עושים מלאכה כבדה, היה להם קולות שהם היו מעודדים את עצמם. ונותנים לעצמם קצב. לדוגמה, כשרוצים להזיז דבר בכוח, כמה פעמים, עושים היי, הופ, היי, הופ. זה נותן קצב, כולם עושים ביחד. כך היה דרכם בהרבה פעולות, כמו שהיו חותרים בספינות או כל מיני פעולות מן הסוג הזה, הם היו עושים או מתופפים או משמיעים קול, או לפעמים אורגים היו משמיעים את הקול בשעת האריגה כדי שיהיה מין זמר מסוים שהיה מכניס אותם לקצב מסוים. או כמו שכתוב על עזא ועזאל, ששמה כתוב שהיו משמיעים בכולם הי והיא, היה שמה עוד שניים, כמו עזא ועזאל והי והיא. אלה היו שניים שם, על כל פנים, שתמיד ישמיעו קולם כאשר ירצו לעשות מלאכה, ישמיעו את קולם של הי והיא, שהיו עוד שניים בתקופתם של עזא ועזאל, שהם היו הנפילים שירדו משמיים. על כל פנים, מה למדת? שאנשים שעושים מלאכה יחד, משמיעים קול. ודרך דורכי הגיתות, אלה שהיו דורכים את הענבים בגת, דרכם היה להשמיע את הקולות הקצביים הללו כדי לעשות את המלאכה בקצב. והענייה שכתוב כאן יענה, זה תמיד הגבהת הקול. וענית ואמרת ארמי אובד אבי, אומר רש"י, שמה מגביה קולו. יש לענות שזה ענייה על שאלה, ויש לענות שזה הגבהת הקול. פה מדברים על ענייה שהיא הגבהת הקול. על זה הוא אומר, הם השם כביכול ישאג על נווהו, הידד כדורכים יענה. כמו שהדורכים בגת עונים הידד ומשמיעים את הקול כדי לפעול את מלאכתם ביתר מרץ, כך גם כן יענו כל טורפי הטרף לעומת קול האריה השואג. הקדוש ברוך הוא קולו ישאג, ואז כל חיות הטרף פתאום יתעוררו. דהיינו נבוכדנצר וכל שאר האומות יבואו כדי להחריב את נווהו. כמו קול הדורכים, שאחד צועק לחברו וחברו עונה לו, חברו קורא כנגדו. כך שלמעשה הקדוש ברוך הוא בא לבטא כאן את חורבן בית המקדש, איך ייעשה על ידי האומות.
בא שאון עד קצה הארץ, כי ריב להשם בגויים, נשפט הוא לכל בשר. הרשעים נתנם לחרב נאום השם. בא שאון. שאון זה המיית קול. זה נקרא שאון. שאון מים רבים, כן? ועוד כמה ביטויים כאלה שהמשמעות שלהם קול רעש. בא שאון. שאון זה גם כן ביטוי לכל התרגשות, רעש כללי, כן? כמו שאומר התרגום יונתן, מטא אתרגושא. יהיה רעש של ריגוש, של המיה. אז ההמיה הזאת שעליה דיברנו, שזה שאגת השם, בא שאון עד קצה הארץ. מגיע הרעש הזה עד קצה הארץ. כי ריב להשם בגויים. הקדוש ברוך הוא יש לו ריב עם הגויים באופן כללי, ומשפט באופן ספציפי לכל אלה שחטאו כנגדו, אז כנגדם יש לו משפט. על ידי הריב יש סכנה לכולם, ועל ידי המשפט, הרשעים שהם באופן ספציפי הרשיעו, מהם הקדוש ברוך הוא ייפרע באופן אישי.
כה אמר השם צבאות הנה רעה יוצאת מגוי אל גוי וסער גדול יעור מירכתי ארץ. הנה רעה יוצאת מגוי אל גוי, אומר רש"י, אני מסכסכן זה בזה. הרד"ק מסביר שהפרשה הזאת היא מעניין שלפניה, הכוונה מחורבן בית המקדש, ובזה יהיה תלוי איך אנחנו נסביר את עזב ככפיר סוכו, כמו שנראה בהמשך. אם זה חוזר על בית ראשון, אז זה המשך של מה שדיברנו קודם. אבל אם זה חוזר על בית שני, אז פה הוא מתחיל בעניין חדש. כה אמר השם הנה רעה יוצאת מגוי אל גוי. הגויים יהיו מסוכסכים זה בזה, וסער גדול, הכוונה מלשון סערה, מירכתי ארץ, אז יתעורר, המלבי"ם מסביר שזה מדבר על נבוכדנצר, אז יתעורר נבוכדנצר לבוא עליהם כדי להחריב אותם.
והיו חללי השם ביום ההוא מקצה הארץ ועד קצה הארץ. לא יספדו ולא יאספו ולא ייקברו. לדומן על פני האדמה יהיו. חללי השם ביום ההוא יהיו מקצה הארץ ועד קצה הארץ. והסיבה, מכיוון שהחרב תהרוג רבים, ולא זו בלבד שרבים ימותו, אלא גם כן לא יהיה לחיים פנאי להתעסק עם המתים. ולכן מה שבאופן טבעי נדרש כאשר יש לוויה אז מספידים את המת, אז לא יספדו. ולא רק שלא יספדו, אלא גם לא יאספו. דהיינו לפחות אוספים את הגופות למקום אחד, אפילו אם לא קבר פרטי. ולא ייקברו, אומר לך אפילו גם זה לא יהיה, אפילו לכסות אותם בעפר לא יהיו, אלא לדומן על פני האדמה יהיו, לגודל הצרה והאסון שלא יהיה מי שיתעסק בקבורתם.
הילילו הרועים וזעקו והתפלשו אדירי הצאן, כי מלאו ימיכם לטבוח ותפוצותיכם ונפלתם ככלי חמדה. הילילו הרועים, הכוונה היא למלכים, אומר המלבי"ם. והתפלשו אדירי הצאן, הכוונה לשרים. כי מלאו ימיכם לטבוח, הכוונה הגיע הזמן שהקדוש ברוך הוא שלח את הנבואות שאתם עתידים להיות למטבח, שיבוא הצר ויהרוג אותם. ותפוצותיכם, הכוונה היא הגיע הזמן שאתם תהיו נפוצים אל הגולה, שתפוצו מן הארץ, ותפוצותיכם. ונפלתם ככלי חמדה. ונפלתם ככלי חמדה, מסביר הרד"ק, שבעצם רש"י אומר, אם אתם תאמרו אנחנו חשובים הרבה, יש כלי חמדה של זכוכית שהוא נופל ומשתבר ואובד. דהיינו, אתה מרגיש חשוב, אני ואזה יוקרתית קריסטלית ששווה אלפי דולרים. אומר לך נכון, בזריקה אחת לרצפה זה מתנפץ. אז גם אם אתה מרגיש כל כך חשוב, דע לך שהמציאות הזאת יכולה להשתנות ברגע, ככלי חמדה, ונפלתם ככלי חמדה. המלבי"ם מסביר, האונפלתם ככלי חמדה, פירושו של דבר, כאשר יש כלי חמדה או כלי יוקרתי ביותר, אבל כאשר הוא נופל, הוא נשבר, הוא ניזוק, הוא לא נחשב לכלום. אתה לא אומר שאותו נגיד אגרטל סיני עתיק משושלת צ'אנג יונג יאנג מלפני 3,000 שנה, אתה לא אומר אחרי שהוא נשבר לרסיסים שיש עוד מה לעשות איתו. בדרך כלל רובם שבורים, כן? הם אחרי הדבקות, כל מה שיש מהתקופות ההם. כן? אז זה שניים שלושה שברים. אבל משהו שכבר הפך להיות לרסיסים ממש, אין מה לעשות איתו. אותו כלי זכוכית יוקרתי אחרי שנשבר לרסיסים אין מה לעשות איתו. זה מה שהוא בעצם בא לומר. לפי המלבי"ם הוא בא לומר להם, המציאות שלכם תהיה ונפלתם ככלי חמדה. כמו שכלי חמדה אחרי שהוא נפל, גמרנו, התבטל לחלוטין. לא, אתה לא אומר עדיין הוא יש לו 50% הוא שווה. אין, הוא לא שווה כלום. כך גם כן הנפילה שלכם תהיה שבעקבות ירידתכם בגולה לא תהיו שווים למאומה.
ואבד מנוס מן הרועים ופליטה מאדירי הצאן. כאשר יהיה זמן הטביחה, אבד מנוס מן הרועים. לא יהיה מקום לנוס לרועים, ולא יהיה מקום פליטה מאדירי הצאן. מסביר המלבי"ם, ההבדל בין מנוס לפליטה, מנוס זה בדרך כלל אדם שהוא בעל שכל. אני לא אומר החמור נס. אני אומר האדם נס. מנוס זה מדבר על אדם שיש בו דעת. ולעומת זאת פליטה מדבר גם כן על בעלי חיים. ואבד מנוס מן הרועים ופליטה מאדירי הצאן. זאת אומרת, הרועים לא יהיה להם מנוס, לא ימצאו מקום לברוח לשם. בדרך כלל תמיד הרועים מכינים להם מקום מפלט, כמו שלצדקיהו הייתה מערה. הרועים יש להם איזה שהם דרכים או איזה שהם מדינות מקלט, כמו שדיברו על אסד, שהוא מכין לעצמו כל מיני אפשרויות למצב הכי גרוע שיהיה, שיהיה לו להיכן, להיכן להיות מקום מפלט, איזה מדינה שתקלוט אותו ותגן עליו שבהאג לא יעמידו אותו לדין על רצח עם. כך שלמעשה הרועים בדרך כלל הם מסודרים יותר. הרועים מתכננים על מנוס. אומר אבד מנוס מן הרועים. אל תבנה על זה, כי אין מנוס. המנהיגים לא יהיה להם היכן לנוס. ופליטה מאדירי הצאן. אדירי הצאן, פה הוא ממשיל הרי את העם לצאן, אז הוא אומר גם הצאן לא יהיה להם מקום פליטה.
קול צעקת הרועים ויללת אדירי הצאן, כי שודד השם את מרעיתם. הרועים והשרים הם ישאגו בקול, שהשם שודד את מרעיתם. זאת אומרת, כולם יבחינו בזה, זה מהשם. זה לא עונש טבעי, זה לא עונש על פי איזה שהוא מהלך של הכוכבים. לכולם יהיה ברור, שאוג שאג על נווהו, כאן יש עונש השגחי מאת השם.
ונדמו נאות השלום מפני חרון אף השם. רש"י מסביר שנדמו זה לשון חורבה. השם כמו הדימנו, ולכו ונלכה ונדמשה שם. נדמשה הכוונה היא מלשון חורבה. והרד"ק מסביר ונדמו כמו נכרתו. נדמו נאות השלום. אותו מקום מרעה ששם היו רועים בשלום, מקום שהיה להם שקט ושלווה, הכוונה זה המשל פה על המדינות, על כל הערים שלהם, אותם מקומות נדמו נאות השלום, אותם מקומות נכרתו מפני חרון אף השם. אין עוד מקום שיהיה בו שלום.
עזב ככפיר סוכו, כי הייתה ארצם לשמה מפני חרון היונה ומפני חרון אפו. עזב ככפיר סוכו. עזב ככפיר, רש"י מביא תרגום יונתן, גלה מלכא מכרכיה ככפיר העוזב את סוכו. דהיינו, יגלה המלך מעירו כמו כפיר שיוצא מסוכתו. כלפי מה הדברים אמורים? מסביר הרד"ק, הכפיר עוזב את הסוכה שלו מתי? כאשר אין לו מה לאכול, כאשר הוא רעב. אז עזב ככפיר סוכו. כך גם כן הקדוש ברוך הוא עזב את סוכו. מה זה סוכו של הקדוש ברוך הוא? מקום ששם שכינתו סוככת, זה בית המקדש. אז עזב ככפיר סוכו, כמו כפיר שעוזב סוכתו כי אין לו מה לאכול שם, כך כביכול הקדוש ברוך הוא עוזב את בית המקדש כי לא מצא רצונו שם. זאת אומרת, היו בתוך בית המקדש מביאים עבודה זרה, בתוך בית המקדש היו מכעיסים את השם. וכיוון שהקדוש ברוך הוא עזב את המקום, הסתיר פניו מהמקום, נחרב בית המקדש. אז עזב ככפיר סוכו, כאריה העוזב את מקומו כשאינו מוצא שם את פרנסתו. אז כך גם כן כשהקדוש ברוך הוא לא מוצא פה עוד במקום הזה עניין להישאר, אין כאן את הקורבנות, אין כאן עבודת השם, לא שהקדוש ברוך הוא זקוק לאותם קורבנות, אבל על כל פנים אין כאן את עבודת השם, אז אין לו להשם כביכול מה לעשות כאן בסוכו. כי הייתה ארצם לשמה. אומר הייתה ארצם, אומר הרד"ק, הכוונה היא עוד בטרם נחרב הבית, כבר ארצם הייתה לשמה. והנה בוא תראה, לא לקחו מזה מוסר. הייתה ארצם לשמה, ועם כל זה לא לקחו מוסר, לכן הקדוש ברוך הוא עזב את סוכו, עזב את בית המקדש.
המלבי"ם מסביר שעזב ככפיר סוכו, זה מוסב על חרון אף השם. חרון אף השם הוא כמו כפיר ששואג לטרף, כמו שראינו לעיל שאוג ישאג על נווהו. עד עכשיו הכפיר כביכול, החרון אף, היה בתוך סוכו. החרון אף היה כביכול מה שנקרא במקומו, לא יצא מבסיס האם. עכשיו עזב ככפיר סוכו. עכשיו החרון אף הזה יצא כלפי חוץ כדי להשחית. והנה הוא מסביר, כי הייתה ארצם לשמה מפני חרון היונה ומפני חרון אפו. הייתה ארצם לשמה מפני חרון היונה. מי זה חרון היונה? זה נבוכדנצר, שהסמל של הדגל שלו הוא יונה. מסביר המלבי"ם שזה היה דגל מלכות אשור ובבל, על שם מלכה קדומה שנקראה כן, אז הם על שם אותה מלכה עשו יונה כסמל שלהם. ומפני חרון אף השם, מכיוון שנבוכדנצר הוא שבט אפי, אז יש כאן חרון אף השם שהוא זה שהביא את אותו חרון היונה. לפי המלבי"ם, חרון היונה זה בעצם הסמל של נבוכדנצר שסימנו יונה. לעומת זאת, תרגום יונתן אומר, חרב סנאה דהיא כחמר מרויא. מה הפירוש כחמר מרויא? כיין משכרת. דהיינו חרב האויב היא כמו יין של שיכור, או מין קדם תקיף רוגזיה. וזה אם כן חרון היונה, יונה זה מלשון יין, מלשון שכרות, כך יוצא לפי ביאורו של תרגום יונתן. ולפי ביאור נוסף שרש"י מביא, חרון היונה זה מלשון הונאה, כמו לא יונה איש את עמיתו. כן? זה ביטוי שמופיע בעוד מקום, מפני חרב היונה, כן? שהכוונה היא שם על נבוכדנצר, או שהכוונה אותה חרב שהיא יוצרת הונאה, הונאה הכוונה לרמות, לשקר, לצער, כן? כמו הונאת דברים שמצערת חברו, אותה חרב המצערת את הכלל, נקראת חרב היונה.