ובנביאי שומרון ראיתי תפלה, הינבאו בבעל ויתעו את עמי את ישראל. אקרא עוד פסוק. ובנביאי ירושלים ראיתי שערורה, נאוף והלוך בשקר, וחיזקו ידי מרעים לבלתי שבו איש מרעתו, היו לי כולם כסדום ויושביה כעמורה. ובנביאי שומרון ראיתי תפלה. המלבי"ם מסביר שהוא בעצם מתאר כאן שהוא ראה את נביאי ירושלים גרועים מנביאי שומרון. לכן הוא מחבר אותם. כי לכאורה לא מובן, שומרון כבר גלתה. מה אתה עכשיו מספר לי? בנביאי שומרון ראיתי תפלה, הינבאו בבעל... היסטוריה, הם כבר גלו מזמן. אז מה עכשיו עניין לבוא ולתאר את מה שהיה? תגיד מה קורה עם נביאי ירושלים, אז הפסוק היה צריך להיות רק ובנביאי ירושלים ראיתי שערורה, נאוף והלוך בשקר. אומר המלבי"ם לא, הוא רצה ליצור הקבלה ביניהם, ולומר לך עד כמה שנביאי הבעל היו גרועים ונוראים, דע לך שנביאי ירושלים גרועים מהם. זה מה שבעצם רצה לומר. כי באמת בנביאי שומרון ראיתי תפלה. הם לא חטאו בזדון ובמרמה, אלא רק היו חסרי דעת. הם האמינו בבעל, הם חשבו שהבעל נותן להם נבואות, חשבו שהבעל יש בו ממש, אותה עבודת הבעל, העבודה זרה, הטעתה אותם. ובעקבות זה הם הטעו את עם ישראל. לעומת זאת כאן בנביאי ירושלים ראיתי שערורה. שערורה אומר המלבי"ם זה גרוע מתפלה. תפל זה חסר טעם. שערורה זה כמו שער בנפשו, החיטים השעורים השוערות, שמה יש איזה ביטוי כזה שהכוונה היא דבר סרוח, מאוס, מזיק. אז פה זה לא סתם תפלה, זה שערורה. והשערורה שלהם שזה דבר מגונה מאוד, זה לא טעות, אלא זה מה שנקרא הולכים בשרירות ליבם, על ידי שנאוף והלוך בשקר. כיוון שהם רצו לנאוף, אז הלוך בשקר. הסברנו את המהלך הזה כמה פעמים בעבר. חז"ל הרי אומרים לא עבדו ישראל עבודה זרה אלא כדי להתיר להם עריות בפרהסיה. פירושו של דבר, אלוהים של אלה שונא זימה. והתורה מגבילה את האדם מאוד בענייני הקדושה. וכאשר בן אדם רוצה לפרוץ את כל הגדרות, אז מה הוא בעצם עושה? הוא פוטר את בורא עולם. אם אין בורא עולם, אז זהו, אז אף אחד לא יתבע אותי, אז אין כלום, אז שלום עלייך נפשי, אני יכול לעשות מה שבא לי. וכדי להגיע למצב הזה, יבחר אלוהים חדשים. אז הוא צריך בשביל זה לבוא ולקחת לו איזושהי עבודה זרה ולאמץ אותה אל חיקו, כי העבודה זרה, כמו שדיברנו כמה פעמים, הייתה מאוד ליברלית. היא הייתה מרשה להם, מתירה להם, יתרה מכך, הבאנו מהגר"א שתמיד אנחנו רואים שביחס לעבודה זרה כתוב תזנותכם, כתוב זנותכם, תזנו אחרי אלוהים אחרים. אומר הגר"א, מקובלנו שליד כל בית עבודה זרה היה בית זנות. והם היו עושים כל מיני חפלות וחגיגות של זנות על בניצוחם של כוהני העבודה זרה. ואז יוצא אם כן שהיה להם כביכול איזושהי דרך לממש את אותם תאוות שלהם מבלי להזדקק לתת דין וחשבון, כי אלוהים יש אלוה אחר. יוצא אם כן שזה לא התחיל מתוך אמונה באלוה, בעקבות זה הוא עושה את מה שאותו אלוה אומר, לא, זה התחיל מתוך תאווה שהוא רוצה לזנות, בעקבות זה הוא מחפש לו אלוה שיתיר לו. אומר המלבי"ם זה מה שכתוב כאן, נאוף והלוך בשקר. היות ורצו למלאות תאוות ליבם וזה הניאוף, לכן הלוך בשקר, הוא יודע שזה שקר ובכל אופן הוא הולך בשקר, כי זה הדרך שתתיר לו. וגם הם לא הטעו את העם בנבואת הבעל, אלא הם חיזקו ידי מרעים לבלתי שבו איש מרעתו. גם מפני אדם שרוצה לתקן דרכיו, לשוב איש מרעתו, חיזקו ידי מרעים. עד שהנביאים והעם הם לא היו טועים, אלא הם היו בודים שקרים כדי למלאות את תאוותם. זאת אומרת הם הפכו את העם להיות כמותם, כאלה שהולכים בשקר על מנת למלאות את תאוותם. ובזה כולם היו לי כסדום ויושביה כעמורה, שגם להם היה חוקים לא טובים כדי למלאות את תאוותם. וכל מי שירצה יכול לקחת את כל הפסוק הזה ולהדביק אותו היום על אמצעי התקשורת וזה מתאים אחד לאחד. ראיתי שערורה, נאוף והלוך בשקר, כיוון שרוצים להתיר להם את כל האיסורים, כיוון שכך הלוך בשקר, ואם מישהו מנסה לבוא ולהגיד משהו, אז חיזקו ידי מרעים לבלתי שבו איש מרעתו, משתיקים אותו, סותמים לו את הפה, לא נותנים לו לדבר, וכולם היו לי כסדום ויושביה כעמורה.
פעם הבאנו את הווידויו, מאמר של אדם בשם אלדוס האקסלי, שחיבר מאמר בשם וידויו של כופר מקצועי. הוא היה אחד מהאנשים שהפיצו בגאון את תורתו של דרווין. והוא בסוף ימיו כתב מאמר וידוי ששמה הוא כותב שלמען האמת הקושיות על תורתו של דרווין, שאדם בא מן הקוף או מאמבה, הם עצומות וקשות. ובכל אופן אנחנו דגלנו והפצנו את תורתו ושיטתו, לא בגלל שהיא הייתה אמת בעינינו, אלא מפני שרצינו לחיות בעולם שבו אין משמעות, שבו אין אלוהים שקובע לי מה לעשות ומה לא. ועל פי תורתו שגם אם באתי מאמבה, מי יגיד לי מה לעשות? אני יכול לעשות ככל העולה על רוחי. והוא כתב שם, אני אתנסח בביטוי עדין, הוא כתב שם להתיר לנו את התאוות בעיקר בתחום הצניעות. הוא פירט יותר, אנחנו לא נפרט. אבל מובן שזה בעצם המהלך, וכמו שחז"ל אומרים, לא עבדו עבודה זרה אלא כדי להתיר להם עריות. כך גם כן כאן, נאוף והלוך בשקר. רוצים לנאף, אז הוא יודע שזה שקר ובכל אופן הוא הולך בשקר, כי זה הדרך שתתיר לו. וגם הם לא הטעו את העם בנבואת הבעל, אלא הם חיזקו ידי מרעים לבלתי שבו איש מרעתו. גם מפני אדם שרוצה לתקן דרכיו, לשוב איש מרעתו, חיזקו ידי מרעים. עד שהנביאים והעם הם לא היו טועים, אלא הם היו בודים שקרים כדי למלאות את תאוותם. זאת אומרת הם הפכו את העם להיות כמותם, כאלה שהולכים בשקר על מנת למלאות את תאוותם. ובזה כולם היו לי כסדום ויושביה כעמורה, שגם להם היה חוקים לא טובים כדי למלאות את תאוותם. וכל מי שירצה יכול לקחת את כל הפסוק הזה ולהדביק אותו היום על אמצעי התקשורת וזה מתאים אחד לאחד. ראיתי שערורה, נאוף והלוך בשקר, כיוון שרוצים להתיר להם את כל האיסורים, כיוון שכך הלוך בשקר, ואם מישהו מנסה לבטל את דבריהם, אז חיזקו ידי מרעים לבלתי שבו איש מרעתו.
מיד משתיקים אותו, ואדרבה, יחזקו כל קבוצה הכי הזויה וכל איזה שהוא מועדון הכי מטורף של כל מיני משוגעים שיצאו מהארונות וכאלה שעדיין לא יצאו, והם יחזקו אותם בשיטתם וילכו ויעודדו אותם. ולמה? כדי שתלך בשקר. תלך בשקר על מנת שכל העריות והכל יהיה מותר לך גם בפרהסיה ותעשה מצעד ותודיע קהל עם ועולם שזהו, אני יש לי את הדרך שלי ושלא יקבעו לי, שהתורה לא תקבע לי, שבורא עולם לא יקבע לי. רחמנא ליצלן.
לכן כה אמר השם צבאות על הנביאים הנני מאכילם לענה והשקיתים מי ראש כי מאת נביאי ירושלים יצאה חנופה לכל הארץ. לכן אומר השם הנני מאכילם לענה, אני אביא עליהם צרה מרה כלענה. ומי ראש זה סם המוות. מצודת ציון מסביר, מסחיטת עשב מר ששמו ראש. ולמה? מכיוון שבהם, כמו שאמרנו, מאת נביאי ירושלים יצאה חנופה לכל הארץ. הם מחניפים להם, כמו שאמרנו, מייפים להם את מעשיהם, נושאים להם פנים, לא מוכיחים אותם, אדרבה, מחזקים אותם בדרכם הרעה, ועל ידי זה יוצאת חנופה לכל הארץ. בזה יהיה להם עונש שהנה תקבלו, כיוון שאתם הבאתם חנופה, זה זיוף, אומר לכן תקבלו את העונש שלכם על מעשיכם.
כה אמר השם צבאות אל תשמעו על דברי הנביאים הניבאים לכם מהבילים המה אתכם חזון ליבם ידברו לא מפי השם. כה אמר השם צבאות אל תשמעו על דברי הנביאים הניבאים לכם. על דברי הנביאים, אומר הרד"ק, כמו אל דברי הנביאים. כמו וילך אלקנה הרמתה על ביתו, הכוונה אל ביתו. אז אל תשמעו אל דברי הנביאים הניבאים לכם. אותם נביאים שאומרים לכם דברי הבל שאין בהם ממש, אל תקשיבו להם. מהבילים המה אתכם, מה שהם אומרים לכם אלה דברי הבל, דברים שהם לא שמעו מאת השם, אלא חזון ליבם ידברו. מה שהם חוזים בליבם זה הבל ואין בו תועלת. זה גם שקר וגם הבל, ומדברים מאשר חזון ליבם, לא מפי השם.
אומרים אמור למנאצי דיבר השם שלום יהיה לכם וכל הולך בשרירות ליבו אמרו לא תבוא עליכם רעה. מסביר המלבי"ם, אומרים אמור למנאצי, כעת הוא מתאר את השקר שלהם, איך הם היו מסיתים כל אחד בדרך אחרת. זאת אומרת, כיוון שהיו שתי קבוצות בעם, ושתי הקבוצות הללו לכל אחת הייתה דרך שונה, ואפילו סותרת, את כל אחד מהם הם הסיתו לפי הדרך שלו, אפילו שבעצם בדברים שאתה מסית את זה ואחרי זה מסית את השני אתה סותר את עצמך. תכלית, בעצם כיוונת. זה לא הפריע להם לנהוג בסתירה פנימית וכל כת להסית אותה לפי עניינה. והמלבי"ם מפרט.
אומר המלבי"ם, היו כאלה שהאמינו בנבואה. היו מאמינים שיש דבר כזה נבואה ונבואה היא מאת השם והשם מנבא את האדם. מה הם היו אומרים לאנשים האלה? הם היו אומרים להם, אתם מאמינים בנבואה? תדעו לכם השם אמר יהיה שלום. תדעו לכם שהשם אמר לא יקרה לכם שום דבר, יהיה רק טוב. זה היה לאלה שהיו מאמינים בנבואה. למה מאמינים בנבואה? היו אומרים להם נבואות טובות. אבל מאידך גיסא היו כאלה שהיו הולכים בשרירות ליבם. וההולכים בשרירות ליבם היו כאלה שלא מאמינים כלל שיש דבר כזה נבואה, אלא היו אנשים שהולכים בדרך מינות, בדרך כפירה. עליהם, לאנשים האלה היו אומרים, לא תבוא עליכם רעה. ולמה? הפסוק הבא, כי מי עמד בסוד השם וירא וישמע את דברו, מי הקשיב דברו וישמע.
כיוון שפה הוא פונה אל הכופרים, אל האנשים שדרכם היא דרך המינות והכפירה שהם בכלל לא מאמינים שיש דבר כזה נבואה, מה להם הם היו אומרים? מה אתה מאמין לנבואות של הנביאים? מי עמד בסוד השם? מה אתה מאמין לנבואות של נביאי האמת שאמרו שתבוא עליכם רעה? יש דבר כזה נבואה? מי שיודע מה השם מצווה? מי עמד בסוד השם? האם הקדוש ברוך הוא בכלל מדבר עם בני אדם? שייך שאדם יעמוד בסוד השם? אז יוצא אם כן שכל אחד מהם קיבל את מה שהוא רצה לשמוע. למנאצי דיבר השם שלום. אלה שהם מנאצי, להם הוא היה אומר דיבר השם שלום. הכוונה אלה שמאמינים בנבואה, אבל היו מנאצים את דברי הנביאים, היו אומרים להם אל תדאגו, הנבואה אומרת שיהיה טוב. וכל הולך בשרירות ליבו, שלא מאמינים בנבואה, להם הם אמרו לא תבוא עליכם רעה, כי מי עמד בסוד השם, אין בכלל דבר כזה נבואה, אז אל תאמינו.
לכן לא תבוא עליכם כלל רעה, ובכלל הנבואה היא בלתי אפשרית. א', כי לא ייתכן שבן אדם יעמוד לדעת את סוד השם. דבר שני, וירא ויראה וישמע את דברו. פירושו של דבר, איך ייתכן שאדם יראה מראה בנבואה או שישמע את דבר השם? הרי דבר השם לא יושג לא בעיני בשר ולא באוזן בשר. הדברים הללו הם איברים גשמיים שלא שייך שאדם ישיג מציאות רוחנית מכוח גשמי. מי הקשיב דברו וישמע? אפילו שבן אדם מקשיב מרחוק, כמו בת קול או איזה שהוא קול רוחני, על ידי זה הוא ישמע ויבין, גם זה דבר שהוא בלתי אפשרי. אז איך ייתכן שאדם שוכן בתי חומר, אדם מגושם, יקבל עניינים אלוהיים, יקבל נבואה מאת השם? אדם מוגבל יכול לקבל נבואה מאת השם שהוא בלתי מוגבל? את כל זה אומר המלבי"ם הם אמרו למכחישים, לאלה שלא האמינו בנבואה. ולאלה שכן האמינו בנבואה, הם אמרו להם נבואות של שקר. כך שלמעשה, לכל אחד הם אמרו את מה שהוא רוצה לשמוע. העיקר, אל תקבל את דבר השם.
הנה סערת השם חמה יצאה וסער מתחולל על ראש רשעים יחול. אז קודם כל, אתה אומר סערת השם חמה יצאה, יצאה זה עבר. ואתה אומר סער מתחולל, זה בהווה. על ראש רשעים יחול, זה בעתיד. אז מה כאן קורה? קודם כל עבר בכלל לא שייך לומר, כיוון שאתה הרי מדבר פה על נבואה, ונבואה היא עתידית. אז מה אתה אומר חמה יצאה? הרד"ק אומר, מצאנו דוגמה לזה במקומות רבים בנבואה, שהנביא כשהוא רואה דבר מה, הוא רואה אותו כאילו כבר במציאות. זאת אומרת, הוא חווה את זה כאילו זה כבר קיים. ולכן כשהוא מתאר את הדבר, הוא אומר לך זה כבר יצא. זה לא משהו שעתיד להיות, אני ראיתי אותו כבר. כיוון שבנבואה הוא רואה את הדברים בצורה מוחשית, אז מבחינתו הדבר הזה כבר יצא והדבר הזה התקיים. לכן הוא מדבר כאן ואומר סערת השם חמה יצאה, אני כבר ראיתי את החמה כיצד היא יצאה.
הנבואה הזאת, אומר הרד"ק, היא נבואה שמדברת על ימות המשיח. שאז בעצם יכלו הרשעים. הוא אומר לך, דע לך שהקדוש ברוך הוא יעשה משפט כנגד נביאי השקר, כנגד הרשעים. כמו שכתוב הנני מאכיל אותם לענה. ואפילו שאין השם עושה משפט בכל הרשעים, אבל על כל פנים אלה, זאת אומרת הקדוש ברוך הוא בשלב הזה, והקדוש ברוך הוא לא נפרע מכולם אלא לעתיד לבוא, אבל תדע לך שבכל אופן יהיה כעס גדול על אותם נביאי השקר שהם היו לא סתם רשעים, אלא הם היו מסיתים. וזה הרבה יותר גרוע מרשעים, כי רשע הוא רשע לעצמו. אבל המסית, כואב לו למה מישהו אחר מאמין לדברי הנביא. ומה שהוא עושה זה הולך להפיץ את השקרים שלו כדי להרחיק מכולם את האמונה בדברי הנביא. ולכן הוא אומר עליהם חמה יצאה, יש כעס גדול, בחמה תצא אותה סערה ותחול על ראשם של אותם רשעים עד שתכלה אותם.
המלבי"ם אומר שכאן הוא מדבר בעצם כנגד שתי הכתות שעליהן דיברנו קודם. האם ראינו שאמרו להם אל תדאגו, יהיה שלום, לא תהיה רעה? אתם לא צריכים להיות מוטרדים מדברי הנביאים. הוא אומר להם הנה סערת השם חמה יצאה. החמה של הקדוש ברוך הוא כבר יצאה, והיא סערת השם. ומה הסערה הזאת? סער מתחולל. מה זה סער מתחולל? מתחולל, מסביר המלבי"ם, זה מנחי העין ו'. עין ו' של הפועל. שהכוונה היא, זה מלשון יחול. מתחולל זה כמו יחול, כמו שכתוב על ראש רשעים יחול. והמלבי"ם עצמו אומר שזה מתחולל, אומר יותר נראה להסביר שהכוונה היא מלשון סער שהולך במחול. מה זה סער שהולך במחול? זה סופה. זה הוריקן. זה סער שהולך במחול. ראיתם פעם כיצד סופת הוריקן? זה משהו שמסתובב והולך וגורף הכל. אז אם כן כשאנחנו מדברים על סער מתחולל, מדברים על סוג של הוריקן שהולך ומסתובב מלשון מחול, מסתובב במחול והורס הכל.
לא ישוב אף השם עד עשותו ועד הקימו מזימות ליבו באחרית הימים תתבוננו בה בינה. לא ישוב אף השם עד עשותו ועד הקימו מזימות ליבו. כמו שהרד"ק הסביר, זה מדבר על אחרית הימים, בימות המשיח. אז אתם תתבוננו בה בינה. אז אתם תבינו ותתבוננו בנבואה הזאת שאני אומר לכם. מכיוון שעד שתהיה אחרית הימים, אתם עדיין אינכם רואים. עדיין אינכם מבינים. אתם עדיין רואים שהרשעים קיימים. אתם לא רואים איך על ראש רשעים יחול, שיתמו הרשעים. אבל באחרית הימים תתבוננו בינה. בינה הכוונה היא זה להתבונן, התבוננות מעמיקה. התבוננות ובינה. הרד"ק אומר כמו קצף השם על אבותיכם קצף. ויצם דוד צום. למען טבוח טבח. תמיד כשהביטוי בא בלשון כפול, זה לתוספת ביאור ולחזק את הפעולה. אז זה מה שהוא אומר כאן גם כן, מסביר הרד"ק, תתבוננו הכוונה היא אתם בעצמכם. הוא לא אומר יתבוננו, שיתבוננו זה לשון עתיד. וכאן אומר הרד"ק רמז לתחיית המתים בימות המשיח. מכיוון שאם אתה מדבר איתי, ואתה מדבר איתי על משהו שעתיד להיות בימות המשיח, אז מה אתה אומר לי שאני אראה? תגיד לי הנין שלך יראה. אבל אתה אומר לי שאני אראה? אם אתה אומר תתבוננו, פירושו של דבר אתם תראו. איך אתם תראו? אתם תקומו בתחיית המתים. והרי גם הרשעים יקומו, ואלה לחרפות ולדראון עולם, ואלה לחיי עולם. אז אלה שיקומו לחיי עולם יוכלו לראות את הדין הנעשה ברשעים שהם לחרפות ולדראון עולם. אז יוצא פה שנכון הדבר לומר תתבוננו בה בינה, אתם בעצמכם תתבוננו. לכן הנביא לא אומר יתבוננו, אלא תתבוננו בעצמכם כי אתם תהיו שם כשתקומו בתחיית המתים.
המלבי"ם מסביר שמה שהוא מוסיף כאן בפסוק, הוא בעצם בא לומר להם, לא רק כמו שאמרתי לכם שהשם יעשה משפט ברשעים, דעו לכם שאף השם לא ישוב עד שיעשה מזימות ליבו. הכוונה לא ישכח חמת הדין, לא ישכח הכעס עד שיעשה את מזימות ליבו להינקם מן הרשעים. ואז באחרית הימים, אז הם יתבוננו שהשם העניש אותם על שהם פשעו בו. מלשונו של המלבי"ם משתמע שאחרית הימים שכתוב כאן זה לאו דווקא ימות המשיח, אלא אחרית הימים הכוונה באחרית הזמן. בזמן מאוחר יותר. על זה בעצם מדברים, ואין הכרח להבין שמדברים על התקופה של ביאת המשיח של אחרית הימים ממש.
המלבי"ם אומר, דיברנו כאן על חמה, דיברנו כאן על אף. חמה יצאה, לא ישוב אף השם. מה ההבדל בין חמה לבין אף? אומר המלבי"ם, חמה, וזה ביאור שהוא מסביר אותו בכמה מקומות, חמה היא בלב. האף הוא בפועל. רואים את זה בפסוקים רבים, כמו שאנחנו אומרים וחמתו בערה בו. זה פנימי. חמה זה בעירה פנימית. אתה לא רואה עליו, אבל הוא ככה תוסס מבפנים. זה חמה. לעומת זאת כשמדברים על אף, אף פירושו של דבר משהו הניכר לחוץ. כי אש קדחה באפי. כשבן אדם כועס, אפו מתאדם, הוא מזיע, רואים נשף של חום יוצא מן האף, אש קדחה באפי. אז תמיד אף זה ביטוי לכעס חיצוני, לעומת חמה שזה ביטוי לכעס פנימי, לכעס שהוא בלב. אז הוא אומר חמה יצאה, הנה בוא תראה, כאשר החמה יוצאת, אז לא ישוב אף השם. אותה חמה שעד עכשיו הייתה בפנים, ותמיד תשימו לב, כשהחמה היא בפנים, אז בדרך כלל הדבר לא מביא לידי פעולה. מתי בן אדם פועל? מתי בן אדם משתולל, ניקם, מכה, עושה איזה שהם פעולות כדי ליישם את הכעס שלו? כשזה גדר של אף. כשזה חמה פנימית, אז הוא עדיין מה שנקרא מתבשל מבפנים. אבל ברגע שזה הופך להיות אף, הכוונה שזה כבר מתפרץ החוצה, אז יש פעולה. וזה מה שהוא אומר, כאשר החמה תצא לפועל, אז היא יקרא אף. ואז לא ישוב עד עשותו, ואז לא ישוב השם, אף השם עד עשותו ועד הקימו מזימות ליבו. כיוון שכבר יש פה אף, אז פה זה כבר יש יישום. לא ירד אותו כעס ואותו אף עד שיקיים את הדין באותם הרשעים, עד עשותו ועד הקימו. מה זה הקימו? כבר אמרת עשותו. מסביר המלבי"ם, שהדבר יהיה קיים ולא יתבטל, זה נקרא הקימו. אז עשותו יכול להיות איזה שהיא מכה קטנה, שלאחר מכן המצב חזר לקדמותו. אבל אם אני אומר מדובר פה במכה רבה שלאחר מכן זה כבר לא יחזור לקדמותו, זה נקרא הקימו. אז אף השם יהיה כזה גדול, עד שבסופו של דבר הרשעים יתנו את הדין ולא יחזרו עוד להרשיע, וזה נקרא הקימו. המעשה הזה יהיה מעשה קיים לתמיד.
לא שלחתי את הנביאים והם רצו לא דיברתי אליהם והם ניבאו. ראינו שהנביאים, נביאי השקר, היו אומרים להם שלום יהיה לכם. אומר על זה הקדוש ברוך הוא, מה שהם אמרו למנאצי שהשם אמר שיהיה שלום, ושיש להם על זה נבואה מאת השם, את זה הם אמרו לאנשים המאמינים בנבואה. אומר על זה הקדוש ברוך הוא, לא שלחתי את הנביאים. ולא זו בלבד שלא שלחתי אותם בשליחות אל העם, גם לא דיברתי אליהם בכלל. זאת אומרת, יכול להיות שהשם דיבר אליהם באופן אישי, אבל לא שלח אותם. אומר לך אצלם, לא רק שלא שלחתי, גם לא דיברתי איתם באופן אישי. כיוון שהם רשעים, אז איך יבוא אליהם הדיבור האלוהי? אז הוא אומר גם לדבר איתם לא דיברתי, אז לא רק שלא שלחתי. והם רצו. רצו הכוונה מלשון מרוצה. רצו להגיד נבואתם. אגב, כתוב כאן והם רצו. אני יכול לקרוא את זה במלרע, ואז אני אקרא רצו. אבל אני קראתי את זה והם רצו. הכוונה היא מלשון מרוצה. איך אנחנו יודעים האם לקרוא והם רצו, הכוונה הם רצו להתנבא, או שאני אקרא והם רצו? הכלל הוא מאוד פשוט. צריך לקחת תנ"ך שיש בו טעמים. צריך לקחת ספר עם טעמים. אם אתה תקרא את זה מנוקד בלא טעמים, אתה לא תדע אם זה רצו או רצו. אבל ברגע שיש טעמים, אני מיד אסתכל היכן הוא הטעם. והיות וכאן הטעם הוא מתחת לריש, זה אומר רצו. ואם הטעם היה מתחת לצדיק, הייתי אומר רצו, שזה אומר מלשון רצון. וזה כלל תמיד, כבר הזכרתי אותו כמה פעמים בעבר. יש הרבה שמשתבשים בזה ומסתבכים בזה, ולא יודעים כיצד לקרוא, וגם בעלי קוראים תשמעו לפעמים שהם משתבשים בעניין הזה. אני מתכוון מתחילים יותר, לא את הבקיאים. ופעם גם יצא לי שאמרתי ל... שהבת שלי אמרה למורה שלה, שאת השם בועז לא קוראים בועז. כמו שהרבה חושבים, דוד, שלמה, אהרון. לא, זה לא, הוא לא נקרא מלרע, אלא הוא נקרא מלעיל. הוא נקרא בועז. אז המורה אמרה לה, אז היא אמרה לה שככה אבא שלה אמר לה. ככה היא אמרה למורה. כן? טוב, אז המורה אמרה לה, תגידי לאבא שלך שיביא לי הוכחות. כמה זה מגוחך. צריכים שזה הוכחות. אין לך חומש? את לא יכולה לפתוח תנ"ך, מגילת רות, להסתכל לראות איפה נמצא הטעם? תפתחי תראי, הטעם נמצא מתחת לבית. הטעם אף פעם לא נמצא, לא נמצא לעולם, לא תמצאו שהוא נמצא מתחת לעין. אם הוא היה מתחת לעין, הייתי אומר בועז. אבל כיוון שהוא נמצא מתחת לבית, אני אומר בועז. כך שלמעשה הוא שונה, השם בועז שונה מרוב השמות שנקראים תמיד במלרע, הוא נקרא מלעיל. אבל לא צריך חוכמה גדולה בשביל לדעת להבין את זה. תפתח חומש, תפתח תנ"ך, תראה היכן נמצא הטעם, תדע כיצד להגות את המילה נכון.
עוד דוגמה שאגב מאוד יש שינוי איך אנחנו קוראים, זה בהבדל אוכל ואוכל. הרבה פעמים כתוב אוכל, ואנחנו לא יודעים האם הכוונה היא לעצם, זה אוכל, או שמדברים אל האדם הפועל את הפעולה, האוכל. כן? חיך אוכל יטעם לו. האם חיך אוכל יטעם לו? או חיך אוכל יטעם לו? החיכו של האוכל תרגיש בטעם. כן? וכן הלאה על זה הדרך. וגם שם, בכל המקומות הללו, כדי לצאת מן השיבוש, תסתכל איפה נמצא הטעם. אם זה נמצא באלף, אז זה אוכל. אם זה נמצא בכף, אז זה אוכל. ועל ידי זה אתה תדע. אגב, יכול להיות טעם למטה, יכול להיות טעם למעלה, זה לא משנה. הנקודה היא איפה מונח הטעם. במקום שבו מונח הטעם, על פי זה אנחנו יודעים את צורת ההגייה של המילה.
ואם עמדו בסודי וישמיעו דברי את עמי וישיבום מדרכם הרעה ומרוע מעלליהם. אומר השם, בוא ואוכיח לך שלא דיברתי איתם כלל. מה הראיה שלא דיברתי איתם? הוא אומר, אם הם היו עומדים בסודי, כמו שהם טוענים שאני גיליתי להם את סודי, אז היה צריך שהם את הדברים שלי ישמיעו לעם. לא ייצרו מצב שאתה מחזק ידיהם של עושה רשעה. אנשים מרשיעים ואתה מחזק את ידיהם? לו עמדו בסודי, אם היו באמת שומעים את מה שאני אומר, אז הם אדרבה, וישמיעו את דבריי וישיבו מדרכם הרעה ומרוע מעלליהם. היו צריכים להשיב את העם מדרכם הרעה ומרוע מעלליהם. שהרי הקדוש ברוך הוא לא שולח נביא כדי להגיד לעם אתם צדיקים, אתם נפלאים, אתם נהדרים, לא, יוצרות, תמשיכו. זה אין צורך. איפה שמענו שיש נבואה שבאה לעם כדי מה? לחזק ידיהם? אין צורך בזה. אם יש נבואה, זאת אומרת שהקדוש ברוך הוא כבר רואה צורך ליצור קשר עם העם, שזה דבר שהוא לכאורה באופן טבעי לא אמור להיות. כיוון שבאופן טבעי אנחנו בדור של הסתר, אנחנו במציאות שבה אדרבה, הנבואה מהווה איזה שהיא הוכחה למציאות השם והיא פוגעת בבחירה החופשית. אז באופן הרגיל, נבואה לא מגיעה לבני האדם. ואמרנו כבר פעם שעניין הנבואה בעניינו הסתמי, זה רק כדי לרומם את הנביאים. נביאים היו מיליון ומאתיים אלף, ורובם בכלל לא נשלחו לעם, כיוון שנבואה לא נועדה להיות כשליחות לעם. שליחות לעם זה פועל נלווה. כיוון שאני יוצר איתך קשר, אומר הקדוש ברוך הוא, אז אני מעביר גם דרכך מסרים. אבל זה, הוא לא יוצר קשר איתו בשביל להעביר מסרים. רוב הנביאים זה עניינם היה שהם התעלות עצמית על ידי החיבור להשם. כמו שאנחנו רואים בברייתא של רבי פנחס בן יאיר, עד מנקיות, זהירות, זריזות וכולי, עד רוח הקודש. זוכה לנבואה, לדבר עם השם. שמה? שהקדוש ברוך הוא מורה לו דרכו, התקרבות אלוהית לעבודת השם. אז אם כבר השם יוצר קשר דרך הנביא, זה להוכיח את העם. לא כדי להגיד לעם יופי, כל הכבוד, אתם בסדר. אז אם ככה, איך ייתכן שאתם טוענים שקיבלתם נבואה ממני ומה? להגיד לעם שהם הגונים? אם עמדו בסודי וישמיעו את דבריי את עמי וישיבו מדרכם הרעה. כי הרי לצורך זה באה הנבואה, לא כדי להגיד להם ששלום יהיה להם. לזה לא צריך נבואה.
האלוהי מקרוב אני נאום השם ולא אלוהי מרחוק? אומר הקדוש ברוך הוא, האם אני אלוה מקרוב ולא אלוה מרחוק? מה זה המרחוק? אז יש פה שני ביאורים. ביאור אחד אומר הרד"ק, יש אלוהים שעליהם נאמר יבחר אלוהים חדשים. חדשים מקרוב באו, לא שערום אבותיכם. זה הכוונה, זה אלוה חדש, שלא ידענו ולא שמענו שמו. ואומרים לך, זה תשמע, זה טרנד עכשיו, משהו חדש, זה לא היה קודם. אומר הקדוש ברוך הוא, האם אני אלוה כזה שאני חדשים מקרוב באו? וכי אינני אלוהי מרחוק? הרי בני אדם הכירו וידעו את בורא עולם כבר מעת בריאת העולם. אני לא כמו האלוהים החדשים שכל אחד בודה לו מליבו ועובד אותו. הרי האם תאמר שהקדוש ברוך הוא כביכול זה איזה שהיא המצאה חדשה שבאו והמציאו בני אדם? עוד הסבר, מה זה מקרוב ולא מרחוק? האם אני אלוה מקרוב, הכוונה היא שאני מסוגל לראות רק מה שאנשים עושים בקרוב, ולא מסוגל לראות מה שהם עושים במרחק? זה הכוונה, האלוהי מקרוב אני ולא אלוהי מרחוק? ומה כוונת הדברים? כאשר אנחנו מדברים בתפיסה של אדם, אז אצל אדם יש הבדל בין רחוק לקרוב. משהו שקרוב, ראיתי, שמעתי. משהו שרחוק, אני לא רואה ולא שומע. אז אומר הקדוש ברוך הוא, האם האלוהי מקרוב אני נאום השם ולא אלוהי מרחוק? האם רק מקרוב אני מסוגל לראות ולשמוע ולא מסוגל לראות ולשמוע מרחוק? התרגום יונתן מסביר, אנא אלהא ברית עלמא מבראשית אמר השם. זה אלוהי מקרוב. עוד רק מקרוב, בראתי את העולם מבראשית. ואני גם אלוהי מרחוק. מה זה אלוהי מרחוק? מה שעתיד להיות ברחוק. מה עתיד להיות ברחוק? אנא אלהא עתידנא לחדתא עלמא לצדיקיא. אני האלוה שעתיד לחדש את העולם לצדיקים. אז מקרוב זה מעשה בראשית, ומרחוק זה חידוש העולם לצדיקים.
המלבי"ם אומר שכאן בנקודה הזאת הוא עונה לאלה שהיו אומרים, היו הולכים בשרירות ליבם, ולהם היו אומרים נביאי השקר, לא תיתכן הנבואה. אין דבר כזה נבואה מאת השם. למה? כיוון שהם טענו, הרי הקדוש ברוך הוא הוא נעלה מאוד. הרי הקדוש ברוך הוא מרומם מאוד. כאשר היו רוצים הפילוסופים ואנשי הכפירה, היו רוצים להיפטר מהריבונו של עולם, אז היו שולחים אותו לשמיים. וזהו, ואז גמרנו, אז אני פטור. מה זאת אומרת? אומר לך מה אתה מדבר? בורא עולם רואה מה אתה עושה? בורא עולם אכפת לו איך הנחת תפילין? האם הקדמת של יד לשל ראש? האם יש לך קוצו של יוד? מה אתה מדבר? בורא עולם הוא רם, רם ונישא. היו ככה זורקים אותו לשמיים, ואז לא, הוא לא מתעניין בכלל בכל מה שקורה כאן. והפוך, בזה שאתה אומר שהשם מתעניין ויודע מה קורה איתך, אתה השפלת את הריבונו של עולם. תגיד לי מה, כשיש לך איזה שהיא בעיה עם, אני יודע מה, לא פינו לך את הזבל, אתה מתקשר לראש העיר? אתה מתקשר לשר התברואה? אדם מיד שולח אותך למוקד, אל תבלבל לי את המוח, יש פקידים. נכון? אז הוא אומר גם פה, מה פתאום? אתה יש לך איזה שהיא בעיה כלכלית, יש לך איזה בעיה כלשהי, אתה אומר ריבונו של עולם תושיע אותי. מה אתה פונה לריבונו... לראש העיר אתה לא פונה, אז לריבונו של עולם אתה פונה? אז מה? תפנה אל הפקידים. מה זה הפקידים? שמש, ירח, כוכבים, מזלות. הקדוש ברוך הוא אלוהי האלוהים. ככה הם היו אומרים. כמו שנבוכדנצר אמר. הכוונה היא, השם הוא אלוהים, הוא רם ונישא מעל כל הכוחות שלמטה, ואת הקשר תיצור עם הכוחות שלמטה, לא עם הריבונו של עולם באופן עצמאי. ולמעשה כבר למדנו את העניין הזה באריכות בנפש החיים, את השיבוש של התפיסה הזאת, ועד כמה הדבר הזה מנוגד למה שכתוב אלוהי כסף ואלוהי זהב לא תעשון איתי. אומרים חז"ל, איתי, אפילו לעבוד אותי. הכוונה כממצע, ותפילה, מתפללים רק להשם, וזובח לאלוהים יחרם בלתי להשם לבדו. כיוון שכל הפניות צריכות להיות רק להשם, רק לעצמותו יתברך, ולא לשום פקיד ולא לשום כוח אחר שיש בבריאה. כך שלמעשה התפיסה הזאת משובשת לחלוטין. וגם הסברנו פעם באריכות גם בכוזרי, אני לא אאריך, הסברנו שהתפיסה הזאת גם משובשת לוגית. אפילו שלכאורה בהיגיון נראה לנו, תשמע, זה נכון, אתה לא פונה לראש העיר, אתה לא פונה לראש הממשלה, יש לו פקידים. אז למה רק לריבונו של עולם אתה מבלבל את המוח על כל בעיה קטנה שיש לך? התשובה היא, שהם מרגישים שהם בזה מרוממים כבודו של הבורא. בו בזמן שההפך הוא הנכון. הם, הם בסך הכל מקטינים ומגמדים את הבורא. ולמה? הסברנו, נתנו משל, שאם אדם ירצה למדוד כמה זה מכאן, מהנקודה הזאת ועד לאינסוף, מה המרחק? אינסוף. ואם אני אתקדם קילומטר, כמה זה יהיה משם עד לאינסוף? זה אינסוף פחות קילומטר, נכון? אין דבר כזה. אתה לא יכול להגיד אינסוף פחות קילומטר. אינסוף זה לעולם יישאר אינסוף. ואם אני אתקדם מאה אלף קילומטר, ומיליארד קילומטר, וטריליון קילומטר, זה לא ישנה כמה שתתקדם, משם עד לאינסוף יישאר אינסוף. במילים פשוטות, כשאני מדבר על ישות שאין לה, אין לה גודל, אין לה תכלית, היא ללא גבול, אז אתה לא יכול להגיד תשמע, זה בשבילו לידו גדול, וזה לידו קטן. כי אם הוא אינסופי, אז הכל לידו אפס. אתה לא יכול להגיד זה לידו גדול וזה לידו... אין לידו גדול וקטן. גדול וקטן אתה יכול להגיד ליד משהו שהוא סופי. אתה אומר, הגובה שלו קילומטר, תעמיד לידו משהו בגובה מטר, אז אני אגיד זה קטן. תעמיד לידו משהו בגובה מאה מטר, זה גדול. למה? אתה אומר, אבל הוא גדול מאוד, הוא קילומטר. נכון, אבל ביחס אליו יש גדול וקטן. אבל אם הגדול הוא כזה שאין לו גבולות, הוא, הוא כמו שאמרתי, הוא אינסוף, מה שתעמיד לידו, גדול, קטן, ענק, אדיר, תמיד הוא יהיה אפס. כי הוא ליד אינסוף. אז אם כן, כאשר אתם אומרים שהקדוש ברוך הוא לא מתעניין בחיי האדם, מה אומרים הפילוסופים? במה כן? הקדוש ברוך הוא מתעניין בקוסמוס, בקיום כדור הארץ, בהתחממות הגלובלית, אני לא יודע מה, מלחמות בין ארצות, בעניינים יותר גדולים הקדוש ברוך הוא מתעניין. לא בכך שמגרד לך הגב עכשיו. בזה הקדוש ברוך הוא לא, לא מתעניין בזה. למה? כי אתה אומר, אצל הקדוש ברוך הוא יש דברים גדולים ויש דברים קטנים. הפכת את הקדוש ברוך הוא למוגבל. כי רק למישהו מוגבל אני יכול להגיד זה דבר גדול אצלו, זה דבר קטן אצלו. מישהו בלתי מוגבל, אינסופי, אין אצלו גדול וקטן. הכל אצלו הוא אפס. כך שלמעשה, אדרבה, אנחנו המרוממים את בורא עולם, והם שאומרים שיש לידו דברים גדולים וקטנים, הם המגמדים את בורא עולם, כי הם מכניסים אותו בתוך תבנית וגודל, ובעצם אומרים שהקדוש ברוך הוא יש מגבלה לגודל שלו.
ואם כן, אומר המלבי"ם, אז הם היו אומרים להם, למכחישים, הם היו אומרים להם תדעו לכם שהקדוש ברוך הוא נעלה מאוד מן העולם השפל. וכיוון שכך, הקדוש ברוך הוא לא מתעניין במה שקורה כאן. על זה התשובה, האלוהי מקרוב אני ולא אלוהי מרחוק? וכי אני אלוהים לעולם העליון שהוא בעצם קרוב, ולא לעולם התחתון, עולם השפלים, בני האדם, שהוא כביכול רחוק? דהיינו, מה הם בעצם עשו אמרתי? שלחו את בורא עולם לרקיע. אז האם אני אלוהי הרקיע בלבד ולא אלוהי הארץ? וכי יש אצלי רחוק וקרוב? זה מעין מה שרש"י מסביר, שאיני רואה אלא בסמוך לי, ואין בכוחי לשפוט את התחתונים שהם רחוקים ממני ואיני יודע במעשיהם? הרי שכינתי בכל מקום. אז איך אתם טוענים כזאת טענה?
ממשיך הפסוק ואומר, ואם אתם תגידו שהקדוש ברוך הוא לא רואה ולא משגיח על מעשה בני אדם, אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאום השם? הלוא את השמים ואת הארץ אני מלא נאום השם. האם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו? הרי אין דבר המבדיל בין ראיית קודשא בריך הוא אל המציאות. הרי את השמים ואת הארץ אני מלא. ואם לנו פעם הדבר היה נשמע כנמנע, או ששימש בו אדם הראשון, היה רואה מסוף העולם ועד סופו. בן אדם יגיד לך, אה, איך אפשר לראות מסוף העולם ועד סופו? אז קודם כל היום אתה יכול פה להוציא איזה מכשיר טמא מן הכיס ולהסתכל מה קורה אצלך במפעל באוסטרליה. אתה יודע כל עובד בדיוק מה עושה באיזה רגע נתון. לא רק זה, אתה גם יודע איזה משחק עכשיו הוא משחק במחשב. כי אתה נכנס לו לתוך המחשב ורואה שהוא משחק קלפים שם במחשב עם איזה יריב וירטואלי במקום לעשות את העבודה שלו. אתה יודע הכל, יש לך מצלמות בכל מקום, והכל דרך המכשיר שנמצא אצלך עכשיו ביד, בכיס או במשרד. אז קודם כל אנחנו רואים שאין מגבלה של מקום. טוב, אבל תגיד, קיר עדיין מהווה מגבלה. היום אנחנו יודעים שגם זה כבר לא מהווה מגבלה, כיוון שהיום אפשר לדעת על פי רנטגן לדוגמה, גם מה נמצא מעבר לקיר. כך שלמעשה, היום אנחנו מבינים, והחפץ חיים הרי בכל הדברים האלה ראה את הפחיתות של הדור, שמשמיים צריכים להביא לנו המחשות כדי שנבין שיש כזאת מציאות. כי בלי זה אנחנו לא היינו קולטים. רוצים להגיד לנו, בוא תבין שמעשיך בספר נכתבים, אז מראים לנו איך הכל מתועד והכל מצולם והכל מוסרט והכל... זה היום אנחנו יודעים. אין היום בן אדם שעושה פשע מבלי שלאחר מכן רואים את הבן אדם נכנס, לוקח, מרים, מחזיר. עוד רק קראתי, נגנבו שלושה ספרי תורה באמריקה, ויום אחד הגבאי יוצא החוצה, רואה שלוש שקיות גדולות מונחות שמה על המפתן של בית הכנסת. הוא בודק, מה הוא מגלה? שלושת הספרי תורה הוחזרו בשלמותם. מה התברר? היו שם מצלמות בבית הכנסת, הם פרסמו את התמונות של הגנב, והבן אדם הזה חשש שעוד מעט מישהו מזהה אותו ורץ למשטרה כדי לדווח עליו, הבן אדם הזה מיהר להחזיר את הספרי תורה כדי שלא, שלא ייתפס בקלונו, בתיק פלילי וכולי. מה אתה בעצם קולט? אין דבר שזז מבלי שהוא מתועד. זה נעשה כדי שגם אנחנו, אנשים רפי שכל, נבין, אדוני, כל מעשיך בספר נכתבים. אז אומר השם, אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאום השם? הלוא את השמים ואת הארץ אני מלא. ואין מחיצה מבדילת, אומר המלבי"ם. פירושו של דבר, גם מחיצה לא מסתירה, כי היום אתה יודע שאפשר לצלם גם כן דרך מחיצה. אז אם כן, שתבין שאין מקום ריק מכבודי והשגחתי, ואין נעלם ונסתר ממני.
מה פירוש את השמים ואת הארץ אני מלא נאום השם? זה לכאורה סותר גם כן, כי אתה אומר ואני לא אראנו נאום השם. אם את השמים ואת הארץ אני מלא, אז אין צורך של איזה ראייה. ראייה זה אומר אני פה, ראיתי מה עשית שם. אבל אם אני מלא בכל מקום, אז אני נמצא בכל מקום, אין צורך לבוא לראות מה אתה עושה, אני, אני שם. אז באמת ראינו שישנם שני היבטים בהשגחתו של מקום. יש בחינה של ממלא כל עלמין, ויש בחינה של סובב כל עלמין. מאריך בזה בעל התניא, ראינו בזה אריכות גם כן בנפש החיים, בהסבר סוד הצמצום. ראינו גם כן הסבר בעניין הזה במכתב מאליהו לרב דסלר, שעומד על העניין ומסביר אותו. אני אסביר את זה בקצרה. כשאנחנו מדברים על קודשא בריך הוא, אז אנחנו מדברים שיש בחינה של השם הוא מקומו של עולם, כמו שאומר הנפש החיים. מדברים על המקום ברוך הוא. מה פירוש המקום ברוך הוא? יש את המקום ואנחנו נמצאים במקום. אבל המקום עצמו, אומרים לך, זה קודשא בריך הוא. פירושו של דבר, אנחנו יכולים לחשוב, כמו שיש עולם, אז אני נמצא בעולם, גם השם נמצא בעולם. אומר לך, זה טעות. זה הולך הפוך. יש קודשא בריך הוא, והעולם וכל מה שאתה רואה נמצא בקודשא בריך הוא. הכל נמצא בהשם. אז השם הוא מקומו של עולם. זה הבחינה של מקומו של עולם, לכן הוא נקרא המקום ברוך הוא. עכשיו, כשאנחנו מדברים על הקדוש ברוך הוא, אז יש בחינה של ממלא כל עלמין. ממלא כל עלמין הכוונה שהקדוש ברוך הוא נמצא בכל מקום בהשוויה גמורה. ויש בחינה של סובב כל עלמין. הכוונה היא לא נמצא פנימה, אלא נמצא מבחוץ. זה בחינה של סובב כל עלמין. והסברנו אז שבעצם האמת היא שהשם הוא ממלא כל עלמין. אבל זה יכול להביא לידי שיבוש. כי אם בן אדם ירגיש שהשם ממלא כל עלמין, אז הקדוש ברוך הוא לפי זה נמצא בהשוויה גמורה בקודש הקודשים כמו, להבדיל, אלף אלפי הבדלות, בבית הכיסא. כיוון שאין לית אתר פנוי מיניה. ואז ממילא אדם מכוח זה יכול לבוא לידי שיבוש, אמרנו, יכול גם לאכול חזיר. כי יגיד מה, אין בחזיר פחות אלוהות מאשר בבהמה טהורה שנשחטה כדין. כדי שלא נגיע לשיבוש הזה, אמרו לנו הקדוש ברוך הוא סובב כל עלמין. סובב כל עלמין הכוונה היא, הוא מסביב ומאיר באור השגחתו. וישנם מקומות שבהם יש יותר השגחה, ואז זה מקומות קדושים יותר, כמו קודש הקודשים. ויש מקומות שמהם הקדוש ברוך הוא כביכול כמו מסלק את אורו, ואז זה בית הכיסא, מקום הטינופת וכדומה. ואז ממילא יוצא שהאדם על ידי זה יבין שלא בכל מקום אתה יכול להתפלל וללמוד ולקיים מצוות ולאכול כל דבר וכולי. אבל כדי שהבן אדם לא יבוא מזה לידי שיבוש ויגיד אה, אז הקדוש ברוך הוא יש בו, הוא לא בהשוויה גמורה, יש ריכוז של קודשא בריך הוא ויש פחות קודשא בריך הוא, אז זה גם שיבוש. לכן אומרים לנו, דע לך שעל פי האמת, מנקודת מבטו של קודשא בריך הוא, זה ממלא כל עלמין בהשוויה גמורה. רק אתה, אם תסתכל כך, אתה יכול לבוא לידי שיבוש. ולכן השם צמצם את אורנו, את הבטתנו, כמו צמצמה פניה, הסתירה פניה, ככה הוא מסביר. ואז על ידי זה אנחנו נסתכל על הדברים בצורה שבה ביארנו כעת, דהיינו שנדע שהשם הוא בהשגחה, אבל ברצוא ושוב נזכור ונדע שהשם הוא ממלא כל עלמין. אבל אסור להתבונן בזה, כי מי שיתבונן בזה יבוא לידי שיבוש.