ספר ירמיהו פרק כ"ג. הוי רועים מאבדים ומפיצים את צאן מרעיתי נאום השם. כאן ישנה נבואה כנגד מלכי יהודה, שמלכי יהודה הם בעצם הרועים. הרועים הכוונה היא מנהיגים. וכמה וכמה פעמים ראינו שהנביא ממשיל את עם ישראל לצאן ואת המנהיגים לרועים. אז הוא אומר אתם רועים מאבדים ומפיצים את צאן מרעיתי נאום השם. דהיינו כל עוד שאני הייתי רועה אותם, דהיינו העם היו שומעים לקולי, אז הצאן היו מקובצות. אבל הנה תראו אתם מנהיגים אותם, אתם מנהיגים אותם בדרך רעה, ואתם רואים שבזה אתם מפיצים אותם בגלות. אז הנה אתם מפיצים את צאן מרעיתי נאום השם. המלבי"ם מסביר, זה המשך אחרי מה שראינו לעיל, מה קרה עם יהויקים ועם יהויכין, עכשיו הוא מקונן עליהם, אלה אותם רועים שראינו את העונשים שלהם, בוא תראה איך הם גרמו נזק, איך הם על ידי המלחמה מאבדים ואחרי זה בגלות הם מפיצים את הצאן.
לכן כה אמר השם אלוהי ישראל על הרועים הרועים את עמי, אתם הפיצותם את צאני ותדיחום ולא פקדתם אותם, הנני פוקד עליכם את רוע מעלליכם נאום השם. אתם הפיצותם את צאני ולא פקדתם אותם. אומר להם על ידיכם בעצם עם ישראל יצאו בגלות, נפוצו איש מאחיו. ותדיחום, הדחתם אותם ממקומם, הם הולכים בגולה. ולא פקדתם אותם, הכוונה היא מלשון לא נפקד ממנו איש, מלשון לא נחסר, לא פקדתם אותם לראות שלא יחסרו על ידי חיות רעות. ולא זו בלבד, אלא על ידיכם הם נחלקו לכתות, חלק יצאו לגולה, חלק נהרגו במלחמות. לכן אומר השם הנני פוקד עליכם, לכן אני מעניש אתכם על ידי רוע מעלליכם. מה שאתם עשיתם רעה, את זה כעת אתם תקבלו, את זה כעת אתם תענשו. המלבי"ם אומר שיש הבדל בין הפיצותם לבין ותדיחום. הניפוץ זה הפיזור, הפיצותם הכוונה פיזרתם. ותדיחום הכוונה היא נידח ממקומו. זאת אומרת יכול להיות משהו שהוא מפוזר אבל כאן במקום. וכאשר הוא אומר הוא נידח, זה אחרי שהוא נפוץ כאן הוא עוד מדיח אותו, הוא מסלק אותו, הוא מרחיק אותו ממקומו. אז לא נזהרתם לשמור אותם, הנה כעת אני פוקד עליכם את רוע מעלליכם נאום השם.
ואני אקבץ את שארית צאני מכל הארצות אשר הדחתי אותם שם, והשיבותי אתהן על נויהן ופרו ורבו. אומר השם אתם הפיצותם אותם, אני אקבץ אותם. אתם הדחותם אותם, הרחקתם אותם, ואני והשיבותי אתהן על נויהן. ופרו ורבו, אתם לא פקדתם אותם ואמרנו על ידי זה נחסרו, אומר השם אני אדאג שיפרו וירבו, לא יחסרו אלא עוד יתרבו.
והקימותי עליהם רועים ורעום, ולא ייראו עוד ולא יחתו ולא יפקדו נאום השם. ואני והקימותי עליהם רועים ורעום. ואני אקבץ את שארית צאני, ולהם אני אשים רועים. אומר הרד"ק, אפשר להבין את הפסוקים כאן על שתי תקופות. הרי אנחנו מדברים כאן בגלות בית ראשון. ואם כן כאשר הוא מדבר על קיבוץ עם ישראל, אני יכול להבין שהוא מדבר על הקיבוץ הקרוב, אחרי 70 שנה שזה אומר בית שני. אני יכול להבין שהוא מדבר על הקיבוץ העתידי שזה הגאולה השלמה שלה אנו ממתינים. אומר הרד"ק הפסוקים כאן מתבארים על שני הצדדים. אפשרות אחת הוא מדבר על גלות בבל לאחר חורבן בית ראשון, ואז הוא אומר אני אקבץ את שארית צאני מכל הארצות, וזה אומר שהדבר הזה עתיד להיות בקרוב, זה אומר עוד 70 שנה הרי, אז זה הזמן של תום הגלות. או, אומר הרד"ק, שיכול להיות מאוד שאנחנו מדברים כאן על העתיד, מדברים כאן על קיבוץ הגלות האחרונה, שזה גם כן מה שמשתמע מההמשך, כי בהמשך אנחנו נראה שהוא מדבר על המשיח. זאת אומרת שהוא מדבר על קיבוץ הגלות האחרונה. אומר הרד"ק יותר מסתבר שזה גם כן מה שהוא מדבר כאן. והקימותי עליהם רועים, הוא מדבר על תקופת ביאת המשיח ולא על התקופה הקרובה.
המלבי"ם מסביר שהוהקימותי עליהם רועים מדבר על בית שני, לא מדבר על ביאת המשיח. בהמשך הוא יסביר על ביאת המשיח, זה ההמשך. אבל כאן מדברים על בית שני. והקימותי עליהם רועים זה יהיה בבית שני, כי בבית שני באמת לא יהיו מלכים. בית שני לא היו מלכים, היו רועים, לא כמו בבית ראשון. ולכן הוא אומר לא ייראו עוד ולא יחתו ולא יפקדו באותו זמן. לא יהיה להם יראה, לא יישברו ולא יפקדו ולא יחסרו. אומר המלבי"ם החתת, הכוונה אל תירא ואל תחת. מה ההבדל בין לירא לבין לחת? החתת אומר המלבי"ם זה ההשפלה הנפשית. כאשר אני מרגיש שפל מבחינה נפשית לעומת מישהו אחר, אז אני יש לי מחתה ממנו, אני נשבר מלפניו, אני חושש ממנו. וזה יותר קטן מהיראה, כי יראה זה אומר שממש נופל עליי פחד. לעומת זאת כאשר אתה מדבר על תחת, פירושו של דבר שמבחינה נפשית איני מוצא עוז ותעצומות לקום כנגדו. אז לכן אל תירא שזה המורא של הפחד, ואל תחת שלא תרגיש שפל בנפשך שאין לך עוז לקום כנגד הקמים עליך. לכן הוא אומר תמיד הביטוי של הנביא הוא הולך ומוסיף, שלא יהיה עליך מורא גדול, ואף לא מורא קטן של תחת שהכוונה היא יראה קטנה שזה שפלות נפשית שאני מרגיש שפל בפניו, שגם זה לא יהיה לך. על זה הוא אומר לא ייראו עוד ולא יחתו ולא יפקדו נאום השם. היחתו לפי המלבי"ם המשמעות של המילה זה מלשון נחות. יש מסבירים שזה מלשון נשבר. כן, מלשון קשת גיבורים חתים, ועוד כמה מקומות שבהם מופיע הביטוי מפני שמי ניחת הוא, ועוד כמה פסוקים מעין זה. והמלבי"ם מסביר שזה מלשון נחות, דהיינו אדם שמגלה נחיתות נפשית לעומת מישהו אחר, זה נקרא אל תחת.
הנה ימים באים נאום השם והקימותי לדוד צמח צדיק ומלך מלך והשכיל ועשה משפט וצדקה בארץ. אומר המלבי"ם, היות וראינו שהוא כאן דיבר על ייעודים שיתקיימו בבית שני, כמו שראינו בפסוק הקודם, שזה אומר שהעם יחזרו לארצם וזה אומר שיחזרו הרועים, אמרנו לא מלך אלא רועה, אז כנגד הרועים הוא אומר כעת, דע לך שעוד הנבואה תתקיים במלואה, ולא יהיו רועים רק כרועה, אלא אומר השם הנה ימים באים נאום השם והקימותי לדוד צמח צדיק ומלך מלך. תדע לך שבזמן ביאת המשיח יהיה להם, כלשון המלבי"ם, תכלית האושר וההצלחה. יגיעו לשלמות, לא כמו עכשיו שאני מבטיח לך על בית שני שיהיו להם רועים. ימים באים ואז הוא לא ייקרא בשם רועה, אלא והקימותי לדוד צמח צדיק, שיצמח חוטר משורשו, כמו שכתוב ויצא חוטר מגזע ישי. וזה מה שכתוב צמח, שזה יהיה על פי צדקתו, כמו שכתוב והיה צדק אזור מותניו, ולכן הוא אומר צמח צדיק. ומלך מלך, לא יהיה רועה כמו שאמרנו אלא גדר של מלך. והשכיל ועשה משפט וצדקה בארץ, השכיל כמו שכתוב הנה ישכיל עבדי ירום ונישא וגבה מאוד, כך כתוב על מלך המשיח. ועשה משפט וצדקה בכל הארץ, כמו שכתוב לא יישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה, שהמשיח לא רק ישכין שלום כאן בארץ, אלא יעשה שלום בכל העולם. כמו שכתוב לא יישא גוי אל גוי חרב וכתתו חרבותם לאיתים וחניתותיהם למזמרות. פעם אני זוכר שהראו איך בעקבות ההפסקה של החימוש של המלחמה הקרה בין רוסיה לאמריקה, אז היו טילים עוד מתקדמים שחלק מההסכם היה שצריך לפרק אותם, לפרק את החימוש. ואז כיוון שמדובר היה במתכת יקרה, טיטניום ועוד, אז מה שעשו מזה, אז בזמנו שיווקו את זה כעטים. דהיינו לקחו את המתכת הזאת ועשו ממנה עטים. ואז אמר מי שאמר שנתקיים בנו מאמר הכתוב וכתתו חרבותם לאיתים. שמה אומנם כתוב וכתתו חרבותם לאיתים, השתמשו עם החרב בתור עט, לא בשביל לרצוח מישהו. אבל פה נתקיים וכתתו חרבותם לעטים. על כל פנים רואים שכאן אנחנו מדברים על תקופה שבה המשיח ישכין שלום בכל העולם, ועשה משפט וצדקה בכל הארץ, לא יישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה.
המלבי"ם מסביר מה זה מה שכתב כאן ומלך מלך והשכיל. אומר המלבי"ם מלך מלך מחזק את הדבר כדי לומר לך פה מדובר במלך באמת. זאת אומרת שאם תגיד סתם מלך, אתה יכול להגיד מלך, אחד שתפס את המלוכה. אתה יכול להגיד מלך שאולי נבחר בבחירות דמוקרטיות, אבל הוא לא באמת הראוי להיקרא מלך. מי זה הראוי להיקרא מלך? מלך זה מי שמחזיק את המלוכה בשושלת המלוכה, כשושלת בית דוד. זה מלך מלך, לכן הוא אומר לך זה לא סתם מלך, אלא מלך שהוא מלך אמיתי. אומר הרד"ק שהמשיח נקרא צמח, מכיוון שייצא צאתו בעולם כצאת צמח השדה שירבבה, רבבה כצמח השדה נתתיך. כך גם כן כאשר יבוא המשיח, אז בהיותו צדיק, אז יהיו איתו צדיקים רבים, הכוונה יחד עם מלך המשיח, יפרח בימיו צדיק. והוכיח עמים רבים. אז ממילא כאשר יבוא מלך המשיח הוא לא יהיה צדיק יחידי, אלא אדרבה הוא יסחף אחריו את כולם, ואז רבבה כצמח השדה נתתיך ויפרח בימיו צדיק. לא כמו בימים אחרים ששמה היו מדכאים את הצדיקים ורודפים אותם.
בימיו תיוושע יהודה וישראל ישכון לבטח, וזה שמו אשר יקראו ה' צדקנו. בימיו תיוושע יהודה וישראל ישכון לבטח. זה כנגד העם. קודם ראינו שהוא דיבר על הרועים, אמר בבית שני יהיו רק רועים, דע לך בזמן מלך המשיח יהיה מלך. קודם ראינו שעם ישראל יחזרו לארצם, הוא אומר לך תדע לך שבימי מלך המשיח תיוושע יהודה. בימי בית שני לא הייתה ישועה גמורה, היינו עדיין תחת מלכי פרס, יוון, רומי. הישועה לא הייתה מוחלטת. אבל דע לך, מתי תגיע הישועה הגמורה? זה בעת ביאת המשיח. בימיו תיוושע יהודה וישראל ישכון לבטח. תמיד שמדברים על יהודה וישראל, אז יהודה זה יהודה ובנימין, מלכות יהודה. וישראל זה עשרת השבטים. הוא אומר לך גם הם ישובו, גם הם עשרת השבטים ישכון לבטח, כי בבית שני לא שבו עשרת השבטים. אבל בימיו של מלך המשיח גם ישראל ישכון לבטח. וישראל ישכון לבטח וזה שמו אשר יקראו ה' צדקנו. וזה שמו אשר יקראו, הכוונה לישראל יקראו אז ה' צדקנו. השם של ישראל אז יהיה השם צדקנו. פירושו של דבר שצדקנו הוא השם, השם אלוקי צדקי, הצדק שלי הוא מאת השם. זאת אומרת עם ישראל יקראו או ייקראו אלוקי צדקנו, דהיינו בכל מהותם יהיה ניכר הצדק של השם עמנו. וכמו שהשם קיים, כך גם כן ישראל יהיה בחינה של צדיק ונושע בהשם. הרד"ק מסביר שישראל יקראו את המשיח ה' צדקנו. בימיו של מלך המשיח תיוושע יהודה וישראל ישכון לבטח, וזה שמו, הסביר המלבי"ם זה שמו של ישראל. אבל הרד"ק מסביר וזה שמו, זה שמו של מי שאמרנו שבימיו תיוושע יהודה, זה שמו של מלך המשיח אשר יקראו, איזה יקראו? ישראל יקראו למשיח ה' צדקנו. כיוון שבימיו יהיה צדק השם לנו, הכוונה קיום תמידי מאת השם, אז לכן יקראו לו ה' צדקנו. ואל תתפלא על זה, כי כך ראינו אצל משה רבנו שקרא למזבח ה' ניסי. יעקב קרא למזבח אל אלוהי ישראל. כך שלמעשה רואים שכן שייך לקרוא לעצם גשמי בשם השם. אז כך יקראו למשיח ה' צדקנו.
אומר המלבי"ם, הנבואה הזאת למעשה נכפלה בפרק ל"ג בפסוק ט"ו. וישנם שינויים בין פרק כ"ג לפרק ל"ג. והמלבי"ם מסביר ועומד על השינויים הללו, אנחנו נעמוד על זה בקצרה. אומר המלבי"ם, אצמיח לדוד צמח צדקה, כך כתוב שם. אבל לא כתוב ומלך מלך והשכיל. שם כתוב בימים ההם תיוושע יהודה וירושלים תשכון לבטח וזה אשר יקרא לה ה' צדקנו. אומר המלבי"ם ישנם שני אופנים של הגאולה. יש אופן של הגאולה של זכו אחישנה, ויש אופן של לא זכו אז בעיתה, הגאולה תבוא בעיתה ובזמנה. עוד הבדל, זכו כתוב וארו עם ענני שמיא כבר אינש אתה. כי אם הם זוכים יבוא מלך המשיח על ענני הכבוד, על ענני השמיים. ואם לא זכו, עני ורוכב על חמור. יבוא המשיח כעני ורוכב על חמור. אז הסברנו בעבר מה הגדר של עני ומה זה רוכב על חמור, לא ניכנס להגדרה של הדברים, רק על כל פנים ברור הוא שזה מדבר על דרגה נמוכה יותר, בחינה יותר מגושמת וחומרית, חמור מבטא חומר. פה אומר המלבי"ם הוא מדבר על הצד שיזכו. ולעומת זאת בפרק ל"ג שם הוא מדבר על הצד של לא זכו. פה אצלנו הוא מדבר על הבחינה של אחישנה, פרק ל"ג הוא מדבר על הבחינה של בעיתה, הגאולה והיא מתי תבוא. רק מה, אם יהיה לנו זכויות אז השם יחיש אותה, אם לא היא תבוא בעיתה. אז כאן הוא מדבר והקימותי לדוד צמח צדיק, שהוא יהיה צדיק, זאת אומרת מצד הזכות אנחנו נזכה לגאולה. שם הוא מדבר על הצד שלא יזכו, ולכן שם הוא אומר בימים ההם ובעת ההיא אצמיח לדוד צמח צדקה. צדקה פירושו השם עושה עמנו צדקה הגם שלא מגיע. אצלנו צמח צדיק, הוא מצד עצמו צדיק. אבל שם הקדוש ברוך הוא עשה צדקה, אומר המלבי"ם כיוון שהצדקה העליונה אינה משקיפה על זכויות או חובות. לא, הצדקה העליונה עושה צדקה בחסד השם גם מבלי לראות האם יש לנו מספיק זכויות או לא. זה מצד התערותא דלעילא. ולכן לא אמר והקימותי לדוד, רק אצמיח לדוד. כי להצמיח פירושו של דבר צמח חדש. מה שאין כן על צד הזכות, פה כתוב והקימותי, כיוון שהצמח כבר מצד עצמו יש לו זכויות מצד עצמו, מה צריך רק? להקים אותו, לחזק אותו, להעמיד אותו. לכן אומר המלבי"ם שם כתוב בימים ההם ובעת ההיא. למה הביטוי הזה? כי אם לא יזכו צריך להמתין לעת המיוחדת. זה לא מצד אחישנה, אלא צריך לחכות לעת, אז בעת ההיא, כשיגיע העת תהיה הגאולה, כאשר זה לא יבוא על ידי זכות ולא באחישנה. מה שאין כן כאן הוא לא אמר בעת ההיא, מכיוון שאין לזה עת. אם זכו אחישנה, במהירות, גם תבוא הגאולה בלא עיתה. כך שלכן אצלנו לא הזכיר בעת ההיא. ולכן הוא לא הזכיר שם ומלך מלך והשכיל. שם הוא לא הזכיר את העניין הזה, כי אם לא יזכו אז המלך לא ימלוך באופן מיידי. בהתחלה הוא יבוא כעני ורוכב על חמור, אז אי אפשר לבוא ולהגיד ומלך מלך. זה לא יהיה מיד מלכות, בהתחלה הוא יהיה עני ורוכב על חמור וייקח זמן עד שתתקבל מלכותו על ידי העם. ולכן גם כן שם לא אמר וישראל ישכון לבטח, כיוון שאם הם לא יזכו אז השבטים לא יתקבצו מיד, אלא בתחילה רק שבט יהודה לבדו, וירושלים ייוושעו, והקיבוץ יתאחר עד תיבנה ירושלים תחילה. זה המציאות שלנו היום. כיוון שבמציאות שלנו היום מי שנקבצו לכאן זה יהודה, יהודה ובנימין. כולנו מיהודה ובנימין. מקובלנו שבני עדות המזרח יותר משבט יהודה, ובני אשכנז יותר משבט בנימין, יש לזה כמה וכמה מקורות. אבל על כל פנים מעבר לזה, עשרת השבטים אבדו לנו. אנחנו מקווים או מצפים שיחזרו, יש מחלוקת בחז"ל אם יחזרו, מן הסתם הדעה המקובלת יותר שהם יחזרו. הם עד היום אינם ידועים היכן הם, מעבר להרי החושך, אי שם בטורא בורא ובעוד כל מיני מקומות שכל פעם מוצאים לנו איזה שהם אפגניסטנים וכל מיני כאלה שיש עליהם סממנים יהודיים. אז במצב של לא זכו, במצב הזה קודם כל תיוושע יהודה. קודם כל הישועה תהיה ליהודה וירושלים, ורק לאחר מכן, בשלב הבא, אז יבואו עשרת השבטים. ולכן שם הוא לא מזכיר ישראל ישכון לבטח, כי הוא מדבר על מציאות של בעיתה, לא על מציאות של אחישנה. ולכן שמה הוא לא אומר לגבי ירושלים, הוא לא אומר וזה שמה. למה לא מזכיר וזה שמה? כי לירושלים לא יהיה שם מקודם, כיוון שהם לא זכו, רק ייקרא לירושלים מעתה. אבל אצלנו שהוא מדבר מצד הזכות הוא אומר וזה שמו, אשר יקראו ה' צדקנו, הכוונה היא כבר מקדם הזכות הזאת והשם הזה כביכול כמו חקוק עלינו. כך שלמעשה השוני בין שתי הפרשיות הללו לפי הסברו של המלבי"ם הוא נפלא מאוד ומוכח מתוך הכתובים, שהפרשיה בל"ג מדברת על מצב של לא זכו, ואצלנו מדבר על מצב של זכו.
לכן הנה ימים באים נאום השם ולא יאמרו עוד חי השם אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים. כי אם חי השם אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדחתים שם וישבו על אדמתם. למעשה הפסוקים הללו בעצמם הופיעו כבר לעיל בפרק ט"ז בפסוק י"ד, ושם ביארנו אותם ולא נחזור כעת על הביאור, וגם המפרשים כאן לא חוזרים על הביאור של הפסוקים הללו ושולחים לעיין שם. ומה שהדבר הזה בא לומר, שהגאולה האחרונה ניסיה יהיו גדולים יותר מניסי יציאת מצרים. ולכן כאשר ירצו לזכור את הגאולה, אז לא יאמרו חי השם אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי ירצו לפאר ולרומם את השם יתברך, אז גאולת מצרים תתגמד. וכאשר ירצו לומר משהו שיש בו שבח להשם, אז יגידו חי השם אשר העלה ואשר הביא את בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדחתים שם וישבו על אדמתם.
לנביאים נשבר ליבי בקרבי רחפו כל עצמותי הייתי כאיש שיכור וכגבר עברו יין מפני השם ומפני דברי קודשו. לנביאים, אומר המלבי"ם, כאן יש נבואה שמתנבא ירמיהו על נביאי השקר. אחרי שהוא מתנבא על הרועים ועל הרעה אשר תבוא עליהם בעקבות זה שלא רעו את עם ישראל כראוי, כעת הוא מתנבא על הנביאים, מכיוון שבפועל שניים הטעו את הצאן. גם הרועים וגם נביאי השקר. ועל זה הוא אומר נשבר ליבי בקרבי מפני הפורענות שאני רואה שהשם עתיד להביא עליהם. ואגב יש לנו פה מסר, מסר מוסרי. כאשר קורה דבר מה לאומות העולם או לשונאי ישראל, או לאלה שהם מרשיעי ברית, אז יש שמחה לאיד. והנביאים תמיד מדברים כנגד העניין הזה. בנפול אויבך אל תשמח ובכשלו אל יגל ליבך. זאת אומרת צריך להצטער על כך שהוא לא חזר בתשובה. אבל לשמוח לאידו זה ודאי אין לנו מקום. ולכן בוא תראה, כאשר הוא מתנבא על נביאי השקר, אפילו שהם בעצם הביאו את כל הצרות על עם ישראל, אבל כשהוא עומד אני רואה את הרעה שלהם, נשבר ליבי בקרבי מפני הפורענות שאני רואה. כך כתוב גם כן שהנבואות על מואב, על עמון ועוד שאר האומות שרואים אותם בנביאים, אז כתוב שמה אוי, או כתוב ליבי יהמה, ועוד כל מיני ביטויים כאלה שמכאן בעלי המוסר מסיקים, בוא תראה שהגם שהשם מביא פורענות על הגויים, אנחנו לא צריכים לשמוח בזה, אלא היינו צריכים לקוות שהם מראש יחזרו בתשובה, ימלאו את ייעודם בעולם. אבל אין לנו עניין לשמוח במפלתו של מישהו אחר.
פעם מספרים על אחד, כמדומני זה היה רבי ישראל סלנטר, אבל אני זוכר שראיתי את זה על עוד מישהו, שנפטר בזמנו אחד מגדולי הכופרים שהיה בדור. הוא הפיץ כפירה וארס באיזה עיתון שהוא כתב, והעיתון הזה היה נפוץ מאוד והיה לשם דבר כמלחמה כנגד שומרי המצוות, היראים, וממש היה בחוד החנית, ורבים חללים הפיל. והבן אדם הזה באיזה יום שישי אחד בסוף התפגר. וזה היה שמחה גדולה בעולם היהודי שהתפטרו מהצרה הנוראה הזאת. ומספרים שרבי ישראל סלנטר, אני אומר שהוא, אני זוכר שקראתי את זה על עוד מישהו, אבל זה לא משנה על מי זה היה בדיוק, מספרים שבאותה שבת ראו על אותו גדול שפניו היו עמומות, לא היו מפיקות אור כמידי שבת. שאלו אותו מה הרב מתאבל על מיתתו של של אותו רשע? אמר להם אני לא מתאבל על מיתתו, אבל אני לא יכול שלא לחוש בצער של הנשמה כעת כשהיא מגיעה למעלה ופתאום מתברר לה שאת כל החיים שלה היא הקדישה למה? להוסיף לעצמה עצים לגיהינום. אומר אני לא יכול להשתחרר מהתחושה, מה עכשיו עובר עליו? איזה הלם! יש לה נשמה הזאת שמגיעה למעלה והיא רואה שאני את כל החיים שלי הקדשתי בשביל מה? לבורא עולם לא הזקתי כלל, אתה לא יכול להזיק לו כלל. על מה אני כאן יכול? אני יכול להגביר את האש בגיהינום שלי. וכל החיים הוא עבד חזק מאוד שהאש אצלו בגיהינום תהיה יותר חזקה ויותר שנים. איזה צער עצום יש לנשמה הזאת. אז הוא אומר אני חושב מה עובר על הנשמה הזאת כשפתאום מגיעה להכרת האמת ברגע אחד, אומר אני לא יכול להשתחרר מהצער הזה. ופעם מספרים על החזון איש, שהיה איזה שיטפון בסין ומתו מאות אלפים. איזה סכר שנפרץ. אז הוא אמר, יש כאלה שאולי חושבים שזה מהגויים שימותו. הוא אמר תדעו זה נובע ממידות רעות. מכיוון שגם ביחס לגוי, הרי התורה אומרת אפילו על בעל חיים אתה מצווה לרחם. מצווים לרחם גם על בעל חיים. אז גוי הוא נחות מבעל חיים? אז אתה לא אמור לשמוח במפלתם, אתה אמור לחוש איזושהי תחושה של מסכנים. אומנם שם כתוב על אלה שהצרו לנו, מתגדל ומתקדש שמו של הבורא יתברך כאשר הוא נפרע מהם. כמו שכתוב בת בבל השדודה אשרי שיאחז וניפץ עוללייך אל הסלע, שכאשר אומה מצרה לנו אז רואים בזה כבוד שמיים שאותה אומה לוקה. אבל בסתם אומות שאין לנו איתם עניין, אז מה העניין שלי שימותו או שיחיו? ואין לנו, אין לנו עניין, הרי אם הקדוש ברוך הוא ברא אותם, והרי הקדוש אומר אם אתה הולך ברחוב ורואה ג'וק אל תדרוך עליו. כי מה הוא מפריע לך? אם הוא בבית, משום שלום בית, בסדר. אבל במקום אחר מה מפריע לך שג'וק הולך? הוא יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא. עלים, אומר האר"י הקדוש, לא תולשים סתם עלים מעץ. הקדוש ברוך הוא יצר את העץ הזה, יש איזה תיקון כלשהו בעץ הזה, אל תתלוש סתם עלים. כשיש לך צורך אז מותר גם להרוג בעלי חיים, מותר גם לשחוט, מותר לאכול, מותר הכל. כשיש לך צורך. אבל אם אין לך צורך, סתם לעשות כן? אז אם זה נאמר על בעל חיים, אז ודאי לגוי, שלגויים יש תפקיד בעולם. זה שהם לא ממלאים אותו זה עוד עניין. אבל אתה מבין שיש להם קיום ויש להם נפש אומנם בהמית, אבל נפש שכן יש לה קיום לאחר המוות. ולכן ההתייחסות אל הגוי במין צורה כזאת של שימותו, אין לנו עניין שימותו. העניין שלנו זה שהם יקיימו את הייעוד שלהם. והייעוד שלהם זה ועמדו זרים ורעו צאנכם. הייעוד שלהם זה להיות עזר וסיוע לעם ישראל לעבוד את הקדוש ברוך הוא. זה הייעוד של הגוי. ואם הם היו מקיימים את זה, אז אדרבה, הם השלימו ייעודם ויקבלו גן עדן בערך הגוי, לפי מה שלגוי מגיע על פי המעשים אשר עשה. ואם ישלים ייעודו כבר עכשיו בשבע מצוות בני נח, גם כן יקבל גן עדן לפי מה שצווה. הרי כתוב בתנא דבי אליהו, מעיד אני עליי שמיים וארץ, בין איש בין אישה, בין עבד בין שפחה, בין גוי בין קטן, הכל רוח הקודש שורה עליהם כפי המעשה אשר הם עושים. זאת אומרת שגם גוי יכול להגיע להשגה על פי המעשה אשר הם עושים. אז לכן לבוא ולהתייחס בצורה שהיא רחוקה מתפיסת היהדות או כל מיני תפיסות שאנשים קולטים מכל מיני תנועות כהניסטיות למיניהן, צריכים לדעת לא כך היא דרכה של תורה, זה לא ההשקפה של התורה.
אז זה מה שהוא אומר כאן לנביאים, נביאי השקר, נשבר ליבי בקרבי מפני הפורענות שאני רואה. וגם עצמותיי נתפרדו, רחפו כל עצמותיי, הכוונה היא נתפרדו מהקישורים שלהם, הם כמו מרחפות, הם לא מחוברות זו לזו. הייתי כאיש שיכור, כאשר אני מקבל את הנבואה אני כמו אדם ששתה יין, הייתי כאיש שיכור. דהיינו יין, המלבי"ם מגדיר את זה יין החימה, את היין של הכעס, אני כמו שיכור מרוב אותו יין ששתיתי, דהיינו מאותם דברים נוראים שאני רואה שיבואו עליהם. ואחרי הנבואה הייתי כגבר עברו יין. מה זה עברו יין? אחרי שהיין כבר עבר בתוכו. עדיין הוא מבולבל, עדיין הוא לא מיושב בדעתו. והוא מסביר גם כן שהייתי כמו שיכור מפני השם, דהיינו כשאני רואה ושומע את דבר הנבואה מאת השם. והייתי כגבר עברו יין מפני דברי קודשו, מפני הדיבור שכבר שמעתי במילים פשוטות, גם אחרי ששמעתי את הנבואה עדיין לא נרגעתי. הדברים עדיין מפעפעים בתוכי, זה כגבר עברו יין, זאת אומרת לדברים עדיין יש השפעה עליי.
כי מנאפים מלאה הארץ כי מפני אלה אבלה הארץ יבשו נאות מדבר ותהי מרוצתם רעה וגבורתם לא כן. כי מנאפים מלאה הארץ. איך אני יכול לייפות את מעשיהם? דהיינו לשבח את מעשיהם, אומר הרד"ק, הרי מנאפים מלאה הארץ. בדבר נוסף הוא אומר כי מפני אלה אבלה הארץ. פירושו של דבר עוון נוסף היה בהם וזה שבועת שווא, כמו ושמעה קול אלה. ומפני הרעה הזאת גם כן נשחתה הארץ, אז יש פה ניאוף ויש כאן שבועת שקר. והדבר הזה, העוונות הללו הם ברוב אנשי הארץ. אז איך יוכלו נביאי השקר להטעות אותם שלא תבוא עליהם רעה? איך אתם נביאי השקר מייפים להם את העתיד, אומרים להם יהיה רק טוב, כלי בית המקדש ישובו? הרי תמיד כמו שדיברנו כמה פעמים בעבר, נביאי השקר היו מייפים את המציאות. איך אתם יכולים לייפות את המציאות כשהעובדות, העובדות טופחות על פניכם? מנאפים מלאה הארץ, מפני אלה אבלה הארץ, זה הרי דברים שכולם מכירים ויודעים, זה לא דברים שנעשים בסוד. אז אם כן מה אתה בא ומוכר לעם אשליות כאשר אבלה הארץ, יבשו נאות מדבר, אתה רואה מקומות שהיו מרעה לבהמות כבר התייבשו. ותהי מרוצתם רעה, הזריזות שלהם תמיד היא לרע. הם לא רצים לדבר מצווה, אלא ותהי מרוצתם, כל מרוצתם תמיד היא לדברים שליליים. וגבורתם לא כן. וגבורתם, גם הגבורה שלהם, הם לא עושים דברים שבגבורה בשביל דבר אמת. הרד"ק מסביר כן זה כמו אמת. כמו כן בנות צלפחד דוברות. כן הכוונה אמת. כן כנראה גם כן מלשון מה שאנחנו מגדירים כנות, הכוונה מלשון אמיתיות. אז כן הכוונה, ותהי גבורתם, גבורתם היא לא בשביל האמת, אלא כל גבורות שהם עושים הם עושים בשביל השקר. מה פירוש הדבר? דהיינו, לכן יש גבורה. את הגבורה היית צריך להשקיע בביטול דברי נביאי השקר. יש פה נביאי שקר שמוכרים אשליות, העם יש לו גבורה, היית צריך את גבורתך להשפיע כנגדם. במקום זה מה הם עושים? את הגבורה שלהם הם משתמשים בנגד נביאי האמת. היו מתגברים על נביאי האמת, משתיקים אותם, זורקים אותם לכלא, מייסרים אותם. גבורתם, יש לך גבורה, לפחות תשתמש איתה למה שהיא נצרכת, לבטל את דברי נביאי השקר. אם גבורתך אתה הולך לבטל את דברי נביאי האמת? וזה מה שהם אמרו לירמיהו, לא תתנבא בשם השם ולא תמות בידינו, כמו שראינו לעיל שהיו מאיימים עליו שלא יאמר את דבר השם. תרגום יונתן מסביר שמה שכתוב ותהי מרוצתם, הוא אומר זה לא מלשון ריצה, אלא תרגום יונתן מסביר שזה מלשון רצון. דמסגן ברעות נפשהון בישתא, שהם הולכים ברצון נפשם לרע. ואז הוא אומר, או סליחה, נחלק את הפסוק נכון, דמסגן ברעות נפשהון פסיק, בישתא תיתי עליהון וגבריהון לא יצלחו. דהיינו רעה תבוא עליהם וגיבוריהם לא יצליחו. המלבי"ם מסביר, אני ראיתי בנבואה, א' כי מנאפים מלאה הארץ, דבר ראשון ראיתי את חטאתם שהארץ מלאה מנאפים. ודבר נוסף ראיתי בנבואה את ההשמדה של הארץ, כי מפני אלה, כי מפני אלה אבלה הארץ, ראיתי את הפורענות שלהם. ותהי, ומה נהיה להם כעת? כמו שהם רצים לעשות רעה, כך גם כן גבורתם לא כן, לא יוכלו להתגבר נגד האויב. כיוון שאתה השתמשת בגבורה שלך לרע, אז הגבורה שלך לא תוכל לשמש אותך לטוב להתגבר כנגד האויב.
כי גם נביא גם כהן חנפו, גם בביתי מצאתי רעתם נאום השם. אין מי שיורה להם את הדרך הטובה, לא הנביא על פי הנבואה, ולא הכהן על פי התורה. ולמה? כי גם נביא גם כהן חנפו. ולא שהם עצמם מפחדים מבית השם שנמצא איתם שם בבית המקדש, כי בוא תראה גם בביתי מצאתי רעתם נאום השם. גם בתוך בית המקדש הם עושים רעה, גם שמה הם מקטירים וזובחים לבעל ולצלמים. יוצא לפי המלבי"ם שכאן הוא מדבר אפילו על האנשים ההגונים כביכול, שאמורים להיות הגונים, מדבר על הכהנים, כהן שהוא כהן על פי התורה. והנביא שהוא על פי הנבואה. המצודת דוד לעומת זאת מסביר שהנביא והכהן הכתובים כאן מדברים על השקר. גם נביא, נביא הבעל, גם נביא השקר. וגם כהן זה כהן הבעל. גם הם חנפו, לא אומרים לבני אדם את האמת. וגם בביתי, בבית המקדש, אותם כוהני הבמות ונביאי הבעל והבמות היו מקריבים ומקטירים בתוך בית המקדש. למעשה זה לא בדיוק הבעל, כי אנחנו נראה בהמשך שהבעל לא היה ביהודה. עבודת הבעל לא הייתה ביהודה. עבודת הבעל הייתה רק בשומרון. אנחנו נזכיר את זה בהמשך. אז פה מדברים לכוהני השקר, כן, מה שנקרא כוהני העבודה זרה, אבל לאו דווקא עבודת הבעל, כי עבודת הבעל כמו שאמרתי היא לא הייתה מקובלת ביהודה אלא רק בישראל, כמו שראינו אצל אחאב ואיזבל שהביאה את נביאי הבעל לשומרון.
לכן יהיה דרכם להם כחלקלקות באפלה ידחו ונפלו בה, כי אביא עליהם רעה שנת פקודתם נאום השם. לכן יהיה להם דרכם כחלקלקות באפלה. אדם שהולך בדרך של חלקלקות, יש סכנה שהוא יחליק. אבל עם כל זה אם הוא הולך ביום, אז הוא מה שנקרא שם לב, הוא פותח את העיניים, נזהר, אפילו שאני הולך על הקרח, אני עוד מסתכל בדיוק איפה לשים כל רגל כדי לא להחליק. אבל אם בן אדם הולך בדרך חלקלקות באפלה, זה החלקה בטוחה. זה מה שנקרא מוות בטוח, אין שום סיכוי להינצל. לכן יהיה דרכם להם כחלקלקות באפלה, שאז כמו שאמרתי הנפילה היא בטוחה. דהיינו אם הנביא והכהן היו מראים להם את דרך הישר, היה להם עוד סיכוי להישמר. אבל אין אור, אין נביא וכהן שיאירו להם את הדרך, אין להם, אז הם באפלה. אז ממילא כאן נפילתם בטוחה. והיות וכן, ונדחו בה, ידחו ונפלו בה, היות וכן יהיו מנודחים ונופלים, כי אביא עליהם רעה שנת פקודתם נאום השם. הכוונה בעת, בשנה שאני אפקוד עליהם את עוונם, אז הם יפלו.