ספר ירמיהו פרק כ"ב. כה אמר השם רד בית מלך יהודה ודיברת שם את הדבר הזה. אומר הרד"ק, ראינו לפני כן שאת הנבואה הזאת כבר אמר נמסרה לבית דוד, דינו לבוקר משפט. לבית דוד כבר נמסר שידונו את המשפט לבוקר ויעשו אותו בצדק וביושר. אומר להם כעת, אני רוצה שאתה תמסור להם את הנבואה הזאת כשהם עדיין בבתיהם ותבטיח להם טובה, אולי אם זה לא הלך עם המקל, אולי זה ילך עם הגזר. ואמרת שמע דבר השם מלך יהודה היושב על כיסא דוד, אתה ועבדיך ועמך הבאים בשערים האלה. תפנה אליהם אל המלכים ותאמר להם, הכוונה אל בית המלכות, שמע דבר השם מלך יהודה היושב על כיסא דוד. תבואו בשערים האלה, הכוונה היא בשערי העזרה, ואז או שהכוונה היא בשערי אומר הרד"ק בית המלך כפי שהוא הסביר לפני כן. ואז תאמר להם את הדברים הבאים.
מסביר המלבי"ם, הדבר דומה לאב שגזר מיתה על בנו ולאחר מכן הוא מחפש כל מיני סיבות וזכויות אולי בכל אופן להציל אותו, אולי בכל אופן לשנות את גזר הדין. לפני כן ראינו שהוא ניסה למצוא להם תרופה. התרופה הייתה הוא אמר להם תשמרו שבת. אולי על ידי שתשמרו שבת יהיה לכם הגנה, וראינו שהם היו יוצאים ועושים קונים מחוץ לעיר, כן, היה אומר להם תשמרו שבת. עכשיו הוא מוסיף להם עוד תרופה אחרת, אולי זה יעזור להם, שיעשו משפט וצדקה.
הרמב"ם במורה נבוכים אומר המלבי"ם מסביר שהתורה באה לתת לאדם שלמות הן בדעות והן בהנהגה. שלא יהיה לו דעות משובשות וגם הדרך שלו בהנהגה תהיה הנהגה ישרה. השבת, אומר המלבי"ם, אומר הרמב"ם, נותנת לאדם שלמות בדעות. מה זה דעות משובשות? אלה שהאמינו לדוגמה שהעולם הוא קדמון. אלה שהאמינו לדוגמה שיש יותר מאלוה אחד. אלה שהאמינו שהעולם הוא ללא אלוה. יש כל מיני שיטות כפירה אפיקורסיות למיניהם. השיבוש בדעות זה שיבוש באמונה. השבת נותנת לאדם שלמות בדעות, שהרי שאדם שומר שבת הוא בעצם מצהיר בזה הקדוש ברוך הוא ברא עולמו בשישה ימים ושבת ביום השביעי. מי ששומר שבת יש לו שלמות בדעות. מי שלא שומר שבת אז יש לנו חשש שהוא עד כדי כך על פי הלכה כגוי. ולמה? כי פעמים רבות זה נובע מכפירה, הוא לא מאמין במי שאמר והיה העולם, אז יש לו הלכה כמו של גוי, יינו יין נסך. או אם הוא ישחט בהמה או חיה או עוף הוא מנבל אותם, הם אסורים באכילה. מהיכן זה נובע? מדעות משובשות. אז השבת נותנת לאדם שלמות בדעות, להאמין שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם, הוא חידש אותו והוא מנהיג אותו.
המשפט משלים את ההנהגה. המשפט הוא זה שעושה שלמות להנהגה, כיוון שכשאדם נוהג את מעשיו ביושר ובמשפט, הנהגתו מתוקנת. אז לכן העצה היא כעת, אולי עדיין ניתן להסיר מכם את הצרה, אם לא על ידי שבת שיעצתי לכם קודם, אז לפחות על ידי דין ומשפט.
כה אמר השם עשו משפט וצדקה והצילו גזול מיד עשוק. וגר יתום ואלמנה אל תונו אל תחמוסו ודם נקי אל תשפכו במקום הזה. כה אמר השם עשו משפט וצדקה, לכן אומר להם השם הדרך להינצל מהצרות שתעשו משפט וצדקה, וכבר ראינו לאל ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה, אז ממילא על ידי זה תהיה לכם הגאולה. וממילא כאשר אתם עושים משפט וצדקה, אז גר יתום ואלמנה אתם ודאי לא תונו. וכל שכן שלא תחמוסו. וכל שכן שלא תשפכו דם נקי. ומכלל לאו אתה שומע הן, שאם הם באמת לא יעשו משפט וצדקה, אז כולו איתנהו בהו. אז הם שופכים דם נקי והם חומסים והם גוזלים והם עושים את כל הצרות. ולכן הוא אומר להם עשו משפט וצדקה, ואז על ידי זה תצילו גזול מיד עשוק. עשוק מסביר הרד"ק שזה כמו קרוב, כמו גדול, כן, הכוונה היא עושק, זה כוונת הדברים. אז אם אתם תצילו את הגזול מיד העושק, ואת הגר היתום והאלמנה לא תונו ולא תחמוסו ודם נקי לא תשפכו במקום הזה.
כי אם עשו תעשו את הדבר הזה, ובאו בשערי הבית הזה מלכים יושבים לדוד על כיסאו, רוכבים ברכב ובסוסים הוא ועבדיו ועמו. אם עשו תעשו את הדבר הזה, אם כך תנהגו, אז אני מבטיח לכם ובאו בשערי הבית הזה מלכים. בשערי הבית הזה יבואו מזרע דוד מלכים הראויים למלוך, מלכים יושבים לדוד על כיסאו. מלכים הראויים למלוך, לא מלך כמו הורדוס, אלא מלך שבאמת הוא מזרע דוד. יושבים לדוד על כיסא, רוכבים ברכב. רכב זה הכוונה מרכבה שראויה למלך, ובסוסים שמושכים את הרכב. שהדברים הללו מראים ומרמזים על גדולה ועוצמה.
אגב ראיתי עוד רק על כמדומני על הגר"ש רוזובסקי שהוא לא היה מעדיף תמיד ללכת ברגל. ושאלו אותו למה? אז הוא אמר שאחת מן התאוות שרבנו תם מונה בספר הישר, לא ברור שרבנו תם חיבר את ספר הישר אבל כך מקובל, אחת מן התאוות שהוא מונה שם, הוא מונה שם עשרה מיני תאווה, ואחת מהם היא תאוות המרכב. שומעים? בן אדם אוהב לרכב על סוס, על חמור, לנסוע על רכב, להחזיק הגה, לעגלה, לא משנה מה, תאוות המרכב. מה עושים בין הזמנים עם קיץ? יאללה לוקחים את הילדים, מכוניות, נכון? ג'יפים, טרקטורונים, מה לא. ילד נער בחור צעיר, מה הדבר הראשון שיש לו בראש? רישיון, נכון? אבי אבי רכב. זה הדבר הראשון. אבי אבי רכב, ישראל ופרשיו. מבקש אבא רכב, אוטו, תן מפתחות. אז יש תאווה, זה מעניין כי לראות את זה ברבנו תם כבר לפני 800 שנה, לראות שכבר אז הוא מדבר על העניין הזה של תאוות המרכב, כמה בן אדם נהנה לשבת באוטו, והיום בכלל כן כל אחד מחפש פח ממוזג וממורק, משהו מהמילה האחרונה, כן, בלי זה זה לא בשבילו לא ממלא תאוותו כראוי. על כל פנים אז רק שנבין שזה מלמד על דרגה וגדולה. לכן בן אדם שואף לעניין הזה. אז הוא אומר יהיו מלכים יושבים לדוד על כיסאו רוכבים ברכב ובסוסים, כראוי למנהג המלכים. ואז הוא ועבדיו ועמו כולם יבואו עמו, שכולם יהיו בגדר הממשלה והשלטון, תזכו לבוא בבית הזה. איך? אם תעשו משפט, כמו שאמרנו שבזה יהיה לכם תקנה שלא תבואו לידי קלקול.
ואם לא תשמעו את הדברים האלה, בי נשבעתי נאום השם כי לחורבה יהיה הבית הזה. אם לא תשמעו את הדברים האלה אני נשבע בשם השם כי לחורבה יהיה הבית הזה. על איזה בית מדברים? אם אנחנו דיברנו קודם על שערי העזרה אז הוא מדבר גם כן כאן על בית המקדש, אבל אם דיברנו קודם על שער בית המלך, אז לחורבה יהיה הבית הזה הכוונה ביתו של המלך.
כי כה אמר השם על בית מלך יהודה גלעד אתה לי ראש הלבנון, אם לא אשיתך מדבר ערים לא נושבו. גלעד, על מי כאן הוא מדבר? אז רש"י כבר מביא את תרגום יונתן, גלעד אתה לי ראש הלבנון, את חביב קדמיי כבית מקדשא דרם בריש טורייא. אתה חביב לפניי כמו בית המקדש הנמצא בראש ההרים. אם לא אעשהך מדבר. גלעד אתה, זה מדבר רש"י מסביר שהכוונה היא על המקדש. ולמה זה נקרא המקדש גלעד? שממנו צרי ורפואה לכל העולם. מה זאת אומרת? בית המקדש זה רפואה לכל העולם. איך זה קשור לגלעד? הצרי אין בגלעד. זאת אומרת את הצרי, את הרפואה היו מביאים מגלעד. אז שרצו להגיד על מקום מסוים שהוא מקום רפואה, אז היו קוראים לו גלעד. אז ממנו יש רפואה לכל העולם, זה בית המקדש.
הרד"ק מסביר גלעד אתה לבנון, זה חוזר על בית מלך יהודה, שהוא ראש ממלכת ישראל. אתה היית לי כמו גלעד. מה זה כמו גלעד? הרי אנחנו יודעים שההרים שמעבר לירדן המזרחי נקראו הרי הגלעד. ולמה הם נקראו הרי הגלעד? מכיוון שהיה שם עיר מרכזית והעיר המרכזית קראו לה גלעד, ועל שמה לכל עבר הירדן המזרחי קראו גלעד, הם נקראו הרי הגלעד. עיר שהייתה בעבר הירדן. אז כך גם כן אתה לי ראש ממלכת ישראל. כמו שגלעד היא ראש ממלכת הרי עבר הירדן המזרחי, כך גם כן אתה בית יהודה הוא ראש ממלכת כלל ישראל. ציון וירושלים היא ראש לכל ארץ ישראל. וכך גם כן אתה היית ראש הלבנון. ארץ ישראל נקראת גם כן בשם לבנון. אעברה נא ואראה את ההר הטוב הזה והלבנון. והוא אומר לו אתה שהיית ראש הלבנון וכגלעד עיר מרכזית, אתה אשיתך מדבר. אני אשים את ההרים שסביבותיך כאילו מעולם לא נושבו. וזה מה שכתוב אם לא אשיתך מדבר, אם לא זה תמיד לשון שבועה. כמו אם לא שיוויתי ודוממתי ועוד מקומות שכתוב אם לא שעניינו שבועה.
המלבי"ם מסביר שמה שכתוב כאן על בית מלך יהודה גלעד אתה לי ראש הלבנון, גם אם תהיה לי כמו גלעד, שגלעד נחשבת לארץ מיושבת, ארץ חמדה, ארץ משובחת, הרי אנחנו יודעים שהגלעד היה מקום מרעה, זאת אומרת שמדובר בארץ שהיא משובחת מצד האדמות שלה. וגם אם תהיה לי כראש הלבנון, שהלבנון מלא ארזי אל, ארזים גבוהים, וכך תהיה מלא באנשים, בכל אופן הוא אומר לו אשיתך מדבר. הוא פונה למלך יהודה ואומר לו אני אעשה אותך למדבר, שזה ההפך מגלעד, שגלעד זה מקום מיושב ופורה. וגם יהיו ערים לא נושבו. ערים לא נושבו זה הפך הלבנון, שהלבנון מיושב. כך שלמעשה יש כאן נבואה כלפי בית מלך יהודה שאם לא ישנו את דרכם אז הרעה מתרגשת ובאה עליהם.
וקידשתי עליך משחיתים איש וכליו, וכרתו מבחר ארזיך והפילו על האש. וקידשתי עליך משחיתים איש וכליו. מה זה קידשתי? הסברנו כמה פעמים שקדוש או לקדש דבר מה מלשון הקודש, הכוונה היא לזמן. כשאדם אומר לאישה הרי את מקודשת לי, פירושו הרי את מזומנת לי, לי ולא לאחר. כאשר יש אדם אישה עוסקת בפריצות, היא נקראת קדשה, כיוון שהיא מזומנת למעשה פריצות. כך שלקדש פירושו לזמן. וקידשתי עליך משחיתים, אני אזמן משחיתים שיבואו להשחית אותך. וכרתו מבחר ארזיך. מה הקשר וכרתו מבחר ארזיך, על איזה ארזים הוא מדבר? הרי ארזים זה בלבנון. אמת, אבל כיוון שהמשלתי אותך ללבנון, אז אני אומר שיכרתו את ארזיך כמו שקורתים מן הלבנון. וכרתו מבחר ארזיך והפילו על האש. וקידשתי עליך משחיתים איש וכליו. מה זה איש וכליו? איש וכליו הכוונה איש וכלי משחיתו. כלי מפצו. הכוונה הכלים הכבדים שאיתם באו לנפץ את הבית, וקידשתי עליך. ואז הם ישחיתו את מבחר ארזיך. הרד"ק מסביר למה דיבר פה על ארזים, מכיוון שהם היו בונים את בתי המלכים, כמו את בית המקדש, ספון בארז. וכיוון שהוא ספון בארז, הכוונה ציפוי, חיפוי הקיר מבפנים, היה לא מעץ מהגוני, מעץ ארז, היו מחפים את הקירות. זה נקרא ספון בארז. ואם כן יוצא שקידשתי עליך משחיתים שהם יבואו על מנת להרוס את בית יהודה, את בית המלך, אז הם כרתו את מבחר ארזיך. הארזים המובחרים שבהם ספונים קירות הבית, אותם הם יכרתו. והפילו על האש, את אותם מבחר ארזיך, מה שהם יוציאו ויפרקו מביתך, הם יפילו על האש, כמו שכתוב וישרוף את בית השם ואת בית המלך. כך שלמעשה ראינו שהנבואה הזאת לצערנו נתקיימה במלואה.
ועברו גויים רבים על העיר הזאת, ואמרו איש אל רעהו על מה עשה השם ככה לעיר הגדולה הזאת. ועברו גויים רבים על העיר הזאת, על העיר הכוונה סמוך לעיר. ואז הם יעברו ויתפלאו וישתוממו על מה עשה השם ככה לעיר הזאת. זאת אומרת הרי ודאי שהיה בהם חטאים מאוד גדולים אם עשה להם השם ככה. וזה מה שהם יאמרו, ואמרו על אשר עזבו את ברית השם אלוהיהם וישתחוו לאלוהים אחרים ויעבדום. העונש הוא על זה שהם עזבו את ברית השם אלוהיהם, השתחוו לעבודה זרה, וזה הסיבה שהם לוקים בצורה כל כך קשה.
אל תבכו למת, אל תבכו למת ואל תנודו לו. בכו בכו להולך כי לא ישוב עוד וראה את ארץ מולדתו. על מי כאן הוא אומר לא לבכות למת? אז המפרשים מסבירים לא לבכות למת הכוונה היא ליהויקים. יהויקים כתוב עליו שהוא מת לפני השער. כאשר סחבו אותו על מנת להגלות אותו, הוא מת לפני השער. אז אל תבכו למת, מי שימות מבית דוד, שזה יהויקים שמת שם בדרך, אל תבכו לו. ולמה? כי המצב שלו הרבה יותר טוב מאלה שנותרו בחיים. אז אל תבכו לו, זאת אומרת מי שמת זה מה שנקרא עוד קיבל צ'ופר. הוא נפטר מהצרה בקלות. אז אל תבכו למת. למי שכבר מת אין מה לבכות ואל תנודו לו. תנוד לנוד לו פירושו של דבר שאדם כאשר היו מצטערים על המת או באים לנחם, היו נדים בראשם, כמו שאדם נד מימין לשמאל. ראינו את הביטוי הזה גם למעלה, שהיו מנענעים בראש לאות אבל וצער. אז מי שמת אל תבכו לו ואל תנודו לו. למי כן יש לבכות? בכו בכו להולך כי לא ישוב עוד. למי יש לבכות? להולך. מי זה ההולך? יהויכין וצדקיהו. שיהויכין וצדקיהו הם הולכים בגלות והם לא ישובו עוד. וראה את ארץ מולדתו, וזה מדובר על יכין, שהוא לא יזכה לשוב ולראות את ארץ מולדתו כי הגלו אותו לבבל ושם הכתוב שמה הוא מת. היה בבית הכלא 37 שנה. יוצא אם כן שלאדם הזה אשר הולך ולא ישוב עוד וראה את ארץ מולדתו, לאדם הזה ראוי לבכות. ולא למי שמת, כי מי שמת נפטר מן הצרה בקלות.
אומר רש"י אמור מעתה חביבה מיתתו של יהויקים, שנאמר בו ונבלתו תהיה מושלכת לחורב ביום ולקרח בלילה. חביבה מיתתו של יהויקים על אף כל הצרה והמיתה שנבלתו מושלכת לחורב ביום ולקרח בלילה, יותר מחייו של יהויכין, שעליו נאמר וארוחתו ארוחת תמיד מאת המלך. אז יש לך ארוחת תמיד, אתה מסודר. כן, אבל אני בגלות ואני סובל, אני נמצא אצל נבוכדנאצר. אז אם ככה עדיף ויותר טוב היה למות מיתה כמו של יהויקים מאשר חייו של יהויכין. המלבי"ם מסביר, אל תבכו למת, אומר המלבי"ם שהפסוק כאן מדבר על שלום בן יאשיהו הרביעי, שמופיע בדברי הימים א' ובפרק ג'. שמה לא מובא מה נעשה בו, מה מה היה דינו. כאשר הוליך יהויקים, הוליכו את יהויקים לבבל, שמה מובא שיהויקים מת בשער. אז על אומרים שהוא הגלה את שלום לבבל כדי שלא יחלוק על מלכות צדקיה. אז אותו שלום בן יאשיהו, שהוא בעצם משושלת המלוכה, היה חשש שהיות והוא שואף למלוך, כי באופן טבעי הוא משושלת המלוכה, אז הוא יחלוק על מלכות צדקיה. אז אם כן על זה הוא אומר אל תבכו על יהויקים שמת, אלא רק על שלום שהולך כעת לגלות כי לא ישוב עוד. יוצא אם כן שלפי שיטת המלבי"ם מי שפה ההולך לא מדברים על יהויכין או צדקיהו, אלא מדברים על שלום בן יאשיהו הרביעי.
ובפסוק הבא נראה שהרד"ק מסביר ששלום בן יאשיהו לפי דעת חז"ל היה יהויכין ושני שמות היו לו. כן, ואפילו שכתוב בן בנו הכוונה היא בנו. נראה את זה בפסוק הבא.
אבל לפני שנמשיך הייתי רוצה לראות עוד הסבר שכאן מביא הרד"ק בשם חז"ל. חז"ל אומרים אל תבכו למת ואל תנודו לו. אומרים חז"ל הכוונה היא לא לבכות למת יותר מדי ולא לנוד לו יותר מן השיעור. זאת אומרת יש כאן הוראה כללית. וההוראה היא שאסור לבן אדם להתקשות על מתו. כך חז"ל מגדירים את זה. הכוונה היא אדם שקרתה לו צרה והוא מתקשה להתנחם. לא לא מוכן לקבל תנחומים וכל הזמן רק בוכה ורק מצטער. צריכים לדעת שאדם שעושה כן הוא בסכנה גדולה. הגמרא אומרת שכל מי שמתקשה על מתו, מת אחר הוא מקבר. רחמנא ליצלן. זאת אומרת אם אתה מתקשה על המת כביכול אתה אומר השם הוא לא רחמן, הנה תראה מה הוא עשה לי וכולי, אז חס ושלום מביא עליו, גורר עליו דינים משמיים וחס ושלום מביא לו צרה נוספת. אני הכרתי אדם כזה שהתקשה מאוד על מתו. אדם ירא שמיים שהעיר להם ואמר להם שזה אסור וצריך להפסיק עם זה וזה יכול לגרום רק נזקים. ולא, שנה אחרי לא התנחמו והמשיכו וכל הזמן רק אותו אדם וכמה דיברו עליו ובכו עליו, זה הייתה השם יצילנו אישה שהבן שלה נהרג. ומה שקרה זה שאחרי שנה וחצי הבת שלה תקף אותה חיידק, אישה מבוגרת, בת 40, תקף אותה חיידק, גם תוך תקופה קצרה השם ישמור גם היא נפטרה. לאחר מכן לא דיברה יותר כלום. זאת אומרת לא דיברה לא על הבן לא על הבת. זאת אומרת תראו רחמנא ליצלן שלפעמים בן אדם צריך לקבל שבר על שבר כדי שהבן אדם יתעשת. צריכים לדעת עד כמה בן אדם צריך להיזהר בזה, וזה מה שחז"ל מזהירים. אל תבכו למת ואל תנודו לו. צריך לדעת שיש גבול עד כמה יש לבכות וגבול עד כמה לנוד. הכיצד? שלושה לבכי, שבעה להספד, שלושים לגיהוץ ולתספורת. על מי כן ראוי לבכות? בכו בכו להולך. מה זה להולך? אומרים חז"ל להולך בלא בנים. לא באמת ראוי לבכות כי לא השאיר כאן זרע. אבל מי שהשאיר כאן בנים, אל תבכו לו ואסור כמו שאמרתי להתקשות על מתו יותר מדי. ומי שמתקשה על מתו יותר מדי עושה עצמו כאילו הוא כביכול רחמן יותר מהקדוש ברוך הוא. ואז לכן הבכי שלו הוא בכי שיש בו כמין התרסה כלפי קודשא בריך הוא.
כי כה אמר השם אל שלום בן יאשיהו מלך יהודה המולך תחת יאשיהו אביו, אשר יצא מן המקום הזה לא ישוב שם עוד. מי זה השלום בן יאשיהו? אז כמו שהזכרתי קודם, לדעת הרד"ק שלום הוא יהויכין. לדעת רש"י שלום הוא צדקיהו. וכך נקרא בדברי הימים והרביעי שלום. וקראו רביעי למלכות מבני יאשיהו. שבתחילה מלך יהואחז, אחרי זה יהויקים, אחרי זה יהויכין, אחרי זה צדקיהו. יוצא אם כן שהרביעי, הבן הרביעי הוא צדקיהו והוא נקרא שלום. ואפילו שלא יצא אשר יצא מן המקום הזה, הכוונה כאשר יצא מן המקום הזה לא ישוב שם עוד. אז לפי רש"י שלום זה צדקיהו. לעומת זאת הרד"ק נוקט ששלום הוא יהויכין. ואפילו שהוא היה בן בנו, בני בנים הרי הם כבנים. לכן מזכיר אותו בשם זה. ועם כל זה רד"ק מביא את דרשת חז"ל ששלום הוא צדקיהו כפי שרש"י מביא. דעה נוספת היא דעתו של הרב אבן עזרא, שהאבן עזרא מסביר ששלום הוא יהואחז. והוא זה שמת במצרים, כמו שהעניין הזה מבואר בספר מלכים ובספר דברי הימים בדברי הרד"ק שם.
כי במקום אשר הגלו אותו שם ימות ואת הארץ הזאת לא יראה עוד. במקום אשר הגלו אותו הכוונה במקום שלשם הוא גלה, שם ימות. ואת הארץ הזאת לא יראה עוד, פירושו של דבר לא זו בלבד שלירושלים הוא לא ישוב, אלא את כל הארץ בכלל הוא לא יזכה לראות. הכוונה לא יחזור כלל ארצה בשום אופן ובשום מצב.
הוי בונה ביתו בלא צדק ועליותיו בלא משפט, ברעהו יעבוד חינם ופועלו לא ייתן לו. האומר אבנה לי בית מידות ועליות מרווחים, וקרע לו חלוניי וספון בארז ומשוח בששר. הוי בונה ביתו בלא צדק ועליותיו בלא משפט. כנגד מי הפסוק הזה נאמר? גם רש"י וגם הרד"ק מסבירים שזה נאמר על יהויקים. שיהויקים היה רשע, והוא מגדיר אותו כאדם שבנה ביתו בלא צדק. מה פירוש בנה ביתו בלא צדק? אומר המלבי"ם, אותו יהויקים בנה לו בית מלכות, אבל בנייה זולה. מה זה בנייה זולה? זה פועלים שאתה לא משלם שכרם. זה מאוד זול. אז זה אותו יהויקים בנה לו בית מלכות ולא שילם שכר פועליו. אז הוא בנה ביתו בלא צדק. שכירות, שימו לב, ההלכה היא שמשתלמת רק לבסוף. יוצא אם כן שבעת שהוא שכר את הפועלים, כל עוד שהם עדיין עובדים הוא לא חייב לשלם להם את השכר. כיוון שהעבודה כאן היא בקבלנות, אז הקבלן שכירות מקבל שכרו רק בסוף. שכרתי אותך בקבלנות, תקבל את המשכורת בסוף העבודה. אבל שימו לב, זה אמת, זה מצד ההלכה. אבל עם כל זה, מצד הצדק, שזה לפנים משורת הדין, היה ראוי שתשלם את השכר כבר תוך כדי העבודה. ולכן שימו לב איך הוא מגדיר אותו, הוא בונה ביתו בלא צדק. צדק זה לפנים משורת הדין, זה לעשות צדקה. אז בנית את הבית ולא עשית לפנים משורת הדין, לא עשית צדקה. ועליותיו בלא משפט. מתי מסיימים את הבית? כשבונים את העלייה. העלייה, סיימת עכשיו כבר צריך לשלם. אם עכשיו אתה לא משלם, אז זה לא בלא צדק, זה בלא משפט. כי התשלום כעת מגיע במשפט, בדין מגיע שתשלם, שתפרע את החוב. אז את הבית בנית בלא צדק כי מן הצדק היה ראוי גם תוך כדי הבנייה לשלם להם. ואת העלייה סיימת לבנות בלא משפט, כי הרי המשפט קובע, המשפט זה החוק וההלכה קובעים שבסיום הבנייה צריך לשלם לפועלים כמשפטם.
ואז, ברעהו יעבוד חינם ופועלו לא ייתן לו. אומר המלבי"ם, יש הבדל בין שכר לפעולה. השכר זה לפי מה שסיכמנו בינינו. שכר שכיר. שכר שכרתיך. לפי מה? לפי הסיכום בינינו. כמה עבודה, כמה אני משלם, זה השכר שכיר. בדרך כלל ברוב המקומות זה לפי הסיכום. אצלנו בארץ כידוע זה עובד אחרת לגמרי, תמיד הבעל מקצוע יגיד לך שזה עלה פי שתיים לפחות, כי היה לו הוצאות והוא רק הפסיד עליך כסף. הוא פה נמצא שבועיים ויצא עם 50 אלף שקלים אבל הוא רק הפסיד עליך כסף. לא משנה. אבל באופן רגיל שנדע שבאופן רגיל כשמסכמים שכר, זה זה סיכום. לעומת זאת יש שכר פעולה. שכר פעולה זה לפי מה שאדם פעל ועשה, אפילו שהוא לא סיכם איתו מראש, לפי פעולתי תשלם לי. אפילו שלא סיכמנו מראש, על פי מה שפעלתי מגיע לי לקבל. אומר בוא תראה כאן, והוא ברעהו יעבוד חינם. לא זו בלבד שהוא לא נותן לו את שכרו כי הוא מראש לא סיכם איתו על שכר, אלא גם פועלו לא ייתן לו. לפי שכר הפעולה, טוב תעזוב, לא סיכמת איתי, בוא נבדוק מה עשיתי, כמה זה שווה, תשלם לי לפי זה. גם פועלו לא ייתן לו, שפועלו אמרנו זה לפי הפעולה, לא לפי סיכום שנעשה מראש. אז בוא תראה עד כמה רשע היה אותו יהויקים. הרד"ק מביא בשם אביו שהוא מסביר פועלו, ופועלו לא ייתן לו, מה הפירוש? כביכול הוא לא נותן לו את שכר פועלו, זה הכוונה ופועלו לא ייתן לו. כן? מגיע לפועלים שכר, אז ופועלו, שכר פועלו לא ייתן לו. לא נתן לפועל שפעל את עבודת הבנייה, לא נתן לו את שכרו.
האומר אבנה לי בית מידות ועליות מרווחים, וקרע לו חלוניי וספון בארז ומשוח בששר. האומר אבנה לי בית מידות. בית מידות הכוונה בית גדול. כמו האנשים שם אנשי מידות. ולמה זה נקרא בית מידות? מכיוון שהמקום הזה יש בו מה למדוד. כשהמקום קטן לא צריך, אתה אומר כמה זה? שני מטר על שני מטר, זה לא. אבל כשהמקום הוא גדול, אתה אומר תביא מטר נראה מה הגודל. וזה אגב הסיבה שאנשי מידות נקראים אנשי מידות. למה? שמה חז"ל מסבירים שאדם שרואה אותם מתחיל למדוד. אומר תגיד כמה זה? נראה לי ארבע מטר הבן אדם הזה. לא, זה נראה לי שלוש או שלוש וחצי. זה אנשי מידות. כל מי שרואה אותו מתחיל למדוד אותו. אז לכן זה בית גדול או אנשים גדולים נקראים אנשי מידות. אז מי שבנה את ביתו, האומר אבנה לי בית מידות ועליות מרווחים. מה זה ועליות מרווחים? עליות מרווחים יש מסבירים שהכוונה היא מלשון רחבים, כן, כמו ורווח לשאול, מלשון הרחבה. ויש זה הסבר אחד שמביא הרד"ק, ויש הסבר נוסף שמרווחים הכוונה היא מלשון מקום שנכנס בו הרוח. כך מסביר המלבי"ם. מרווחים מלשון שולט בו הרוח. אז היו פותחים חלונות גדולים כדי שהרוח תשלוט ותיכנס ותצנן את הבית. וקרע לו, כן, מה זה וקרע לו? חלונות מרווחים, עליות מרווחים וקרע לו חלוניי. קרע לו חלוניי הכוונה הרחיב לו את החלונות. כמו ותקרעי בפוך עינייך, קרעת בשמיים ירדת, כן, כל אלה זה לשון פתיחה. והבית הזה ספון בארז, הוא מסוכך בארזים. ומשוח בששר, הכוונה היא היו עושים כל מיני קישוטים על הקירות והיו מורחים, לכן זה נקרא מרוח כי זה היה בדרך של מריחה, בסוג של צבע שהוא ממיני הציורים והצבעונים שנקרא ששר. כן, אז היו מורחים אותו ומייפים את הבית. מה רצה לומר ברעיון הזה? אומר המלבי"ם, שרצה לומר לך בוא וראה את רשעותו של יהויקים. שלא תחשוב שליהויקים לא היה בית מקום לשבתו. אלא הוא אומר אבנה לי בית מידות. הבית והעליות והחלונות, כולם נעשו בהוצאה מרובה. אז אתה הולך ובונה לך בית מידות כשיש לך איפה לגור, וכל זה בהוצאה מרובה על חשבון מי? על חשבון הפועלים שהם עבדו חינם ולא קיבלו את משכורתם.
התמלוך כי אתה מתחרה בארז? אביך הלוא אכל ושתה ועשה משפט וצדקה, אז טוב לו. הוא אומר לו התמלוך? רש"י מסביר האם אתה תאריך ימים בממלכתך? אתה חושב שממלכתך היא לנצח? ואז על ידי זה אתה מרשה לעצמך להכביד את ממשלתך. למה? כדי להודיע לכולם אני מלך. אתה רוצה להראות לכולם אני פוטין, אני יש לי שלטון ללא מצרים. אז רק מי שחושב למלוך לתקופה ארוכה רוצה לבסס שלטונו ולהראות לכולם עד כמה הוא בעל הבית כאן. אבל אם ברור מראש שהמלכות אוטוטו נלקחת ממך, עוד מעט העיר כולה יוצאת בגלות ונחרבת ונשרפת, מה אתה צריך להראות מלכותך וממשלתך? אין שום צורך בזה, כיוון שהמלכות והממשלה ממילא לא יאריכו ימים כאן. אז התמלוך, תאריך ימים על ממלכתך? בוא תראה אביך איך נהג. יאשיהו אכל ושתה ועשה משפט וצדקה, אז טוב לו. התנהג בענווה, אכל ושתה וראה טוב כל ימי חייו. הרד"ק מסביר מה זה כי אתה מתחרה בארז? אומר הרד"ק הכוונה היא אתה מתערב ונאחז בארזים. הכוונה בונה לך בניין של ארזים. אביך הלוא אכל ושתה ועשה משפט וצדקה. לא מובן מה זה האכל ושתה פה. מה הוא רוצה להגיד לו? אכל ושתה, נו ואז מה, זה טוב, זה לא טוב? מה הוא רוצה להגיד בזה? אז הרד"ק מסביר שהוא בא כביכול לומר לו, אני לא עיני צרה בהנאותיך, במה שאתה אוכל ושותה. אם היית עושה משפט וצדקה, אז תאכל, תשתה לבריאות, אבל לפחות תעשה משפט וצדקה.
כי הנה בוא תראה שבאמת אביך יאשיהו אכל ושתה כדרך המלכים ונהנה ממה שראוי לו ליהנות, נהנה בטובתו, עשה משפט וצדקה אז טוב לו, היה לו טוב כל ימיו. זאת אומרת אין מניעה שתוכל ותשתה ותהנה, אבל שהכל יהיה בצדק וביושר. לעומת זאת אתה נהנה, אוכל ושותה מדלא דילה, מלא שלו. משל מי אתה אוכל? על חשבון הפועלים, על חשבון אלה שבנו לך את הבית, על חשבונם אתה אוכל ושותה. אז האוכל והשתייה שלך הם בעושק ובחמס. אז אם כן אומר לו הדבר הזה הוא דבר גרוע ביותר. למה לא תעשה כמו אביך שאכל ושתה ועשה צדקה ומשפט.
יש הסבר נוסף שאומר שיהויקים היה תמיד עושה תעניות. ואז מה? הוא היה עושה מעשים רעים ומתענה. ואז על ידי זה כל המעשים הרעים יתכפרו לו. אתם מכירים את האנשים שמגיעים פעם בשנה ביום הכיפורים, קונה פתיחת ההיכל וזהו ריבונו של עולם, בסדר אנחנו מסודרים, בסדר קח את שלך, תניח לי לשנה הבאה, כן? וכל שנה הוא בא קונה לו עוד שנה, קונה פתיחת ההיכל 10,000 דולר, זהו ריבונו של עולם שלא יהיה לך תלונות, הייתי, יש אפילו קבלה ותיעוד ואולי עשה לעצמו גם סלפי ביום כיפור, כן? הנה אתה רואה אני מצולם, כולם רואים, אני פה, זהו נגמר. אז זה היה יהויקים. יהויקים היה מתענה תמיד והיה סבור כי התעניות תשלום מעשיו הרעים. לכן הוא אומר לו אביך הלא אכל ושתה ועשה משפט וצדקה. שתהיה לי בריא, תאכל, תשתה, תעשה משפט וצדקה. אל תעשה תעניות ותלך תגזול.
אתם יודעים שפעם הגיע איזה עשיר לאחד מגדולי האדמו"רים. והרב שאל אותו תגיד מה אתה אוכל? אמרו לו שהוא עשיר קמצן. מה אתה אוכל? אומר לו אני אגיד לרב, אני לא רודף אחר התאוות, אני אוכל לחם שחור ואני קצת זיתים וזה. אומר לו הרב מה אתה מדבר? מה זה זה צורה? מה אתה מדבר? אומר לו אתה צריך לאכול ברבורים אבוסים, אתה צריך לאכול סטייקים, אתה צריך לאכול לפי מה שהשם חנן ונתן לך. פשש כן ככה הרב אומר? ככה הרב אומר. טוב בסדר. עוד לשמוע את זה מהאדמו"ר. טוב, הוא יצא, השמש שואל אותו הרב, ידוע כסגפן גדול, מה פתאום הרב פה פתח לו שולחן? אמר לו האדמו"ר תבין, הבן אדם הזה אם יאכל ברבורים אבוסים יש סיכוי שלעניים הוא ייתן לחם שחור. אבל הוא אוכל לחם שחור אז הוא בטוח שלעניים מספיק חצץ. אמר לו תאכל כמו שצריך, לפחות תבין שהעני צריך משהו פחות, אבל כשאתה בקושי על עצמך אתה לא נותן, אז מה אחרי זה תיתן לעני?
אז יש לפעמים שעדיף שבן אדם יאכל כמו שצריך. אמר לו תאכל כמו שצריך והעיקר שתעשה משפט וצדקה. הרב חיד"א מספר במעגל טוב שבסיורים שלו הוא הגיע גם לתוניס. אומר הגעתי לשם, התארחתי אצל איזה חכם תוניסאי, הגישו לו לאכול, אני הסתכלתי על הצלחת, נבהלתי. אמרתי איפה כל זה נכנס? הוא אומר כמה מדבר, הגישו לבעל הבית. אומר בעל הבית אכל ולא הותיר מאומה. אומר אבל לאחר מכן, אומר לקח גמרא, ישב ולמד כל הלילה. בהתמדה עצומה אומר בלי הפסק. אומר ואז אמרתי כפי אכילתו כן לימודו. בסדר, רכב צריך לנסוע, צריך לתדלק אותו. אז הוא תדלק אותו כמו שצריך, אבל אחרי זה למד כמו שצריך. לא בן אדם אה אשמע כבד, אחרי כזאת סעודה, ברור לו מיטה יפה. אתה מבין? חייב מיטה. לא, בן אדם אכל, עכשיו תשב תלמד. בן אדם אחרי שאכל... אז הוא אומר לו כבר עדיף שהיית אוכל. אבא שלך יאשיהו אכל, אבל עשה משפט. אבל מה אתה מה? עושה סיגופים ולא עושה משפט?
על זה אומר לו בעצם התמלוך, אומר המלבי"ם, האם אתה חושב שאתה בזה מתחרה בארז, דהיינו עשית לך בית כזה גדול, בוא תראה שאבא שלך אכל ושתה ולא נהג כמוך. המלבי"ם מסביר מה בעצם כאן התביעה על אביו. אומר לו בוא תראה שאבא שלך גם בשעה שאכל ושתה, גם באותו זמן עשה משפט. פירושו של דבר, לפי המלבי"ם, האכל ושתה נכנס פה כמעלה של יאשיהו. במה הייתה בעצם המעלה? שיאשיהו גם בעצם אכילתו, בעת האכילה, עכשיו מגיע בן אדם למשפט, היה עושה משפט. לא אומר לו אדוני, לא להפריע, עכשיו אני אוכל. לא. אלא אכל ושתה ועשה משפט וצדקה. באותו זמן שהוא אוכל ושותה, זאת אומרת אכילתו ושתייתו לא היו עיקר אצלו. עד כדי כך שהיה מוכן שיבואו ישפטו אצלו גם בעת אכילתו, כי אז טוב לו. כי באמת אין טוב למלך לדרוש טובת גבייתו, רק טובת הכלל, אומר המלבי"ם. ואביך באמת נהג כהוגן, לא כמוך.
דן דין עני ואביון, אז טוב. הלא היא הדעת אותי נאום השם. אומר לו הרי תראה שאביך דן דין עני ואביון. דהיינו אל תחשוב שהוא ביטל את הסעודה שלו בשביל לשפוט כל מיני עניינים חשובים וכל מיני דינים סבוכים ומורכבים שבאו אליו. הוא אומר לו לא, בעת שאביך אכל ושתה, היו מפריעים לו באמצע האוכל והיה דן דין עני ואביון. דהיינו דין עני ואביון, תגיד להם שיחכו לאחרי כן. תגיד להם שידברו שם למטה שבבית המשפט המחוזי, משפט השלום, שמה... לא, אבא שלך היה מפסיק את הסעודה שלו ודן דין עני ואביון. אומר אז טוב לו. זאת אומרת הטוב לו לא היה בסעודה, אלא הטוב לו מתי הוא הרגיש טוב? כשהוא עשה משפט. כאשר הוא הנהיג את הממלכה בצדק וביושר. וזה מה שהוא אומר, הלא היא הדעת אותי נאום השם. זה העדות שהוא ידע אותי. כמו שכתוב כי לא לאדם תשפטו כי לה' ועמכם בדבר המשפט. פירושו של דבר, כשאדם מרגיש שהמשפט שהוא שופט זה משפט לאלוקים הוא, אז הוא מרגיש שותף בהנהגתו של ריבונו של עולם וזה הטוב האמיתי, הרבה יותר טוב מאשר לסיים את סעודתו.
כי אין עיניך ולבך כי אם על בצעך, ועל דם הנקי לשפוך, ועל העושק ועל המרוצה לעשות. אומר לו בוא וראה, אתה לעומתו אין עיניך ולבך כי אם על בצעך. דהיינו כל עניינך זה רק רדיפת הממון. כי אם על בצעך, דהיינו אתה מחפש רק לבצוע בצע, לגזול ממון. ועל דם הנקי לשפוך, ועל העושק ועל המרוצה לעשות. מה זה המרוצה? המרוצה זה מלשון ריצוץ דלים, כמו שאומר רש"י. וזה מלשון שבר, כמו לשון לרוצץ, לשון לשבור, כמו את מי עשקתי ואת מי רצותי, כן? ההבדל ביניהם, העושק זה בממון, לעומת זאת המרוצה זה בגוף, לרוצץ, הוא רוצץ את גופו. איך? היה מעביד אותו ולא משלם לו שכרו, כמו שראינו לעיל, גוזל ממנו את שכר השכיר. היה מכה אותו כדי שיעשה את המלאכה כראוי, מכריח אותו לעבודתו, זה מרוצה, רוצץ את גופו. ולא די בזה, אלא גם הוא אומר לך ועל דם הנקי לשפוך. אומר הנה תראה, גם אתה שופך דם נקיים, הכוונה רוצח שלא בדין ולא במשפט. ועל זה נאמר בדברי הימים ותועבותיו אשר עשה והנמצא עליו אינם כתובים על ספר מלכי ישראל ויהודה. מה זה ספר מלכי ישראל ויהודה? רד"ק מסביר שזה הספר. הכוונה כאן שהוא מדבר פה על מלכי יהודה ועל מלכי ישראל, הכוונה ספר ירמיה. פה אנחנו רואים מפורטות את העוולות של אליקים של יהויקים.
המלבי"ם מסביר מה זה אין עיניך ולבך כי אם על בצעך. אומר המלבי"ם שזה בא לבטא הן את ראיית העיניים שזה ראייה חושית, והן את ראיית הלב. מכיוון שחז"ל אומרים שהעיניים והלב הם שני סרסורי החטא. מה זה סרסור? סרסור זה מתווך בלשון חז"ל. שני סרסורי החטא, הכוונה אילמלא עיניים ולב, בן אדם בכלל לא היה לו קשר עם העולם החיצון, לא היה מתאווה לכל מה שיש בחוץ. למה הוא מתאווה? כי העיניים רואות והלב חומד. והיות וכן, אז פה הוא מזכיר עיניך ולבך, הכוונה שני הסרסורים אצלך עובדים באופן מלא. הנה תראה עיניך ולבך כל הזמן על מה? על בצעך. מסביר המלבי"ם, אין לך שום דבר שבו אתה עושה משהו לטובת הכלל. אם כבר אתה עושה משהו, זה תמיד במחשבה מה לי יצא מזה. פוליטיקאי בקיצור. הוא אומר הכל לטובת עצמך, לא במחשבה ולא בפועל, לא תעשה מאומה אם אתה לא רואה בזה רווח לעצמך. ועל דם הנקי לשפוך, דהיינו תפקידו של המלך זה לדרוש דם נקיים, זה לרדוף את השופכים דם נקי. דהיינו לעשות צדק ומשפט, לא לתת מצב שבו אנשים ירצחו או יעשו עוולות וזה יעבור בלא משפט, כי מלך במשפט יעמיד ארץ. ואתה לא רק שאתה לא מעניש את השופך דם נקי, אלא ועל דם הנקי לשפוך, אתה בעצמך שופך דם נקי. ואתה במקום להשגיח על העושק ועל המרוצה, הכוונה כמו שאמרנו לרוצץ, דהיינו שלא יעשו כאלה דברים אצלך בממלכה, אתה בעצמך עושה כאלה דברים. אז כל זה הקדמה כדי לומר לך מה העונש.