ספר ירמיהו פרק י"ט. כה אמר השם, הלוך וקנית בקבוק יוצר חרש ומזקני העם ומזקני הכהנים. הלוך וקנית בקבוק. לפני שנבין את החלק הרעיוני של המהלך כאן, קודם כל נבין מה זה בקבוק. בקבוק אומר מצודת ציון, כן שם הכלי שפי הצר. ולמה הוא נקרא כך אומר המצודת ציון? כי בעת ישופך ממנה נשמע כעין קול בק בק בק. לכן נקרא בקבוק. וכן בקבוק דבש וכולי.
טוב, הלוך וקנית בקבוק. אומר המלבי"ם מה כאן המהלך? הקדוש ברוך הוא מצווה אותו לך ותקנה בקבוק יוצר חרש. בקבוק הכוונה היא בקבוק שנוצר על ידי יוצר חרש. ומה הדגשה יוצר חרש? כי יכול להיות בקבוק עץ, יכול להיות בקבוק מתכת, אבל אני מבקש שהבקבוק יהיה מיוצר חרש. והמהלך כאן הוא המשך של מה שראינו לעיל. אנחנו ראינו לעיל שהקדוש ברוך הוא נתן לירמיהו משל ואמר לו תלך אל בית היוצר. ושם אצל היוצר אתה תראה כיצד לוקחים את החמר ויוצרים ממנו כד, וכאשר משהו משתבש אז הוא פשוט מחזיר את החמר למצב הגולמי שלו ומתחיל ליצור ממנו מחדש. ככה אומר הקדוש ברוך הוא, עם ישראל הם כחומר ביד היוצר, והקדוש ברוך הוא מה שעושה זה כדי לתקן אותם ולהעלות אותם למצב רוחני טוב יותר.
אומר לו הקדוש ברוך הוא, עכשיו אתן לך משל אחר. ובמשל הזה אומר הקדוש ברוך הוא, אני רוצה להראות לך שלא תמיד עם ישראל הם כחומר ביד היוצר. שכאשר עם ישראל עוזבים את ריבונו של עולם, כאשר הם עובדים עבודה זרה, אז הרי הם דומים לכלי יוצר שכבר הוסק בכבשן. במצב כזה יש תקנה? שבירתו היא תקנתו. אין מצב להחזיר אותו לחומר גולמי ובוא נתחיל מחדש לעצב כאן בקבוק, מחדש לעצב כאן כלי. זה רק כאשר זה עדיין בשלב החמר, אבל לאחר שהוא כבר בקבוק מוגמר, אם נשבר אין לו תקנה.
והוא אמר לו תיקח בקבוק דווקא. הוא יכל להגיד לו תיקח צלוחית, הוא יכל להגיד לו תיקח סיר או כוס, אבל הוא אומר לו תיקח דווקא בקבוק. ומדוע? מסביר המלבי"ם, הבקבוק כמו שהסברנו הפה שלו צר. והדרך שלהם היה פעמים רבות לשים את הדבש בתוך הבקבוק. ואחרי שהדבש נקפה בתוכו, אין מצב להוציא את הבקבוק, את הדבש מהבקבוק. כמו בחורף וכדומה, הדבש כבר לא ניגר. אז מה היו עושים? כלי חרס זה אדמה מאוד זול, היו שוברים את הכלי ומוציאים מתוכו את הדבש, זו הייתה הדרך.
זה גם כן בנמשל, הוא אומר לו דע לך, עם ישראל מלאים עצות רעות ומחשבת מינות, שלא ניתן להוציא את המחשבות הללו ואת הקלקולים הללו על ידי תוכחת הנביאים. אי אפשר להוציא מהם את הדברים הרעים הללו. בהכרח מה שחייבים לעשות זה לשבור כדי להוציא את הפנימיות. כדי להסיר עצת בליעל ולהתם חטאת כלשונו של המלבי"ם. להתם מלשון לסיים, לבטל את החטאת. והיות וכן, אומר הקדוש ברוך הוא, כמו שהבקבוק להוציא את פנימיותו צריך על ידי שבירה, גם הם להוציא פנימיותם, רק שבבקבוק מדובר בדבש, פה מדובר בקלקול, להוציא פנימיותם הכוונה להוציא את הדברים הרעים אשר בתוכם, אין ברירה אלא לשבור, מה שבעצם מבטא את המשבר שהעם אמור לעבור כדי לזכך אותם, כדי להסיר מהם את הקלקול שלהם.
מה זה סוף הפסוק ומזקני העם ומזקני הכהנים? אומר לו הקדוש ברוך הוא, הלוך וקנית? כשאתה הולך וקונה בקבוק יוצר חרש, אז תיקח איתך ומזקני העם ומזקני הכהנים, שהם ילכו איתך. ואם כן יוצא, אומר המלבי"ם, שההלוך זה נמשך לשתיים. או לוקח אחרת עמו, שזה אותו רעיון. כמו שדיברנו כמה פעמים, שלא שם חלקנו כהם וגורלנו ככל המונם. השלא שם שכתוב בהתחלה חוזר גם על וגורלנו. שלא שם חלקנו כהם ושלא שם גורלנו ככל המונם. זה נקרא לוקח אחרת עמו או נמשך לשתיים. אז גם פה, כה אמר השם הלוך זה נמשך לשתיים. הלוך וקנית בקבוק יוצר חרש, הלוך ומזקני העם ומזקני הכהנים, הכוונה ביחד איתך, ילכו גם הם איתך.
ויצאת אל גיא בן הינום אשר פתח שער החרסית, וקראת שם את הדברים אשר אדבר אליך. אומר לו השם תלך אל גיא בן הינום שנמצא בפתח שער החרסית. גיא בן הינום זה מקום ששם היו שורפים את הבנים שלהם לאש, באש, כמו שראינו לעיל בפרק ז' בפסוק ל"א, המקום הזה נקרא גיא בן הינום, נראה תכף נסביר למה הוא נקרא כך. ושם אני אומר תלך לגיא בן הינום אשר פתח שער החרסית. מה זה שער החרסית? רש"י מסביר שזה שער האשפות. ולמה הוא נקרא חרסית? כי לשם היו זורקים את החרסים הנשברים. וזה מתאים לתרגום יונתן שאמר תרע קלקלתא. תרע קלקלתא, תרע זה שער, קלקלתא זה אשפה, כמו שהרבה פעמים מובא בגמרא. אז תלך אל שער האשפות.
לעומת זאת, המלבי"ם ולזה נוטה גם כן הרד"ק, הם מסבירים ששער החרסית הכוונה לשער המזרחי. מכיוון שכידוע עבודת המולך הייתה לשמש. זה נקרא עובדי חמנים. הם היו עובדים לחמה. זה הייתה עבודת המולך. והשער המזרחי, לשם הם היו הולכים כאשר היו יוצאים להקביל את פני החמה כדי להשתחוות לה ואחוריהם אל היכל השם, הם היו יוצאים בצד השער המזרחי. לכן הוא אומר לו תלך אל פתח שער החרסית. איך השם חרסית קשור לעניין הזה של עבודת החמה? מסביר המלבי"ם שהחרסית או החרס זה שמש בלשון הקודש. כמו שאנחנו רואים שכתוב האומר לחרס ולא יזרח. או כמו שכתוב שאומר להם שמשון שיתמצאו את חידתי בטרם יבוא החרסה, הכוונה בטרם תשקע השמש. או כמו שכתוב על יהושע שנקבר בתמנת חרס, וחז"ל אומרים ששמו דמות חמה על קברו, זהו האדם שהעמיד חמה, אז חרס הכוונה היא שמש, כן? אז אם כן, שער החרסית זה השער הפונה למזרח אל כיוון השמש שאותה היו עובדים עבודה זרה.
וקראת שם את הדברים אשר אדבר אליך. אומר השם יש לי נבואה והנבואה הזאת אני רוצה שתקרא אותה שם. ואמרת שמעו דבר השם מלכי יהודה ויושבי ירושלים. כה אמר השם צבאות אלוהי ישראל, הנני מביא רעה על המקום הזה אשר כל שומעה תצלנה אוזניו. תאמר להם שמעו דבר השם מלכי יהודה ויושבי ירושלים, אני מביא על המקום הזה רעה שמי ששומע את הרעה הזאת תצלנה אוזניו. יהיה לו רעש של מצלתיים באוזניים. תנועת הרעשה אומר הרד"ק. תצלנה אוזניו.
יען אשר עזבוני וינקרו את המקום הזה ויקטרו בו לאלוהים אחרים אשר לא ידעום המה ואבותיהם ומלכי יהודה ומלאו את המקום הזה דם נקיים. אומר הקדוש ברוך הוא הסיבה היא יען אשר עזבוני וינקרו את המקום הזה. וינקרו, עשו את המקום הזה כנוכרי לפניי. הרד"ק מסביר כמו שכתוב אלוהי נכר הארץ, שהדבר הזה כמו נוכרי לארץ, כי הארץ לא סובלת עבודה זרה, אז זה נכר הארץ, זה עבודה זרה, שהוא נוכרי לארץ. וינקרו, המלבי"ם מסביר שהכוונה ייחדו את המקום הזה לעבודה זרה. ואל תאמר מה יעשו, תינוק שנשבה, מעשה אבותיהם בידיהם. על זה הוא אומר אשר לא ידעום המה ואבותיהם. זה חידושים של הדור האחרון. הדבר הזה, העבודה זרה הזאת, הסמארטפון, כאילו העבודה זרה הזאתי, עבודה זרה חדשה, לא ידעום אבותיהם. זה דבר שלא הכירו אותו קודם. ומלאו דם נקיים. היו מקריבים למולך נפשות דם נקיים.
וכעת הוא יפרט כיצד מלאו דם נקיים. ובנו את במות הבעל לשרוף את בניהם באש עולות לבעל אשר לא ציוויתי ולא דיברתי ולא עלתה על ליבי. הם בנו את במות הבעל, הבעל זה העבודה זרה, לשרוף את בניהם באש. היו מעלים את בניהם באש לפני העבודה זרה. עולות לבעל, האש הזאת הייתה עולות לבעל. והמקום הזה, נקרא את הפסוק הבא גם כן, לכן הנה ימים באים נאום השם ולא יקרא למקום הזה עוד התופת וגיא בן הינום כי אם גיא ההריגה. ולא יקרא המקום הזה תופת וגיא בן הינום. תופת, למה נקרא כך? כיוון שהיו עושים שתי מדורות והיו מעבירים את הילד ביניהם והילד היה עובר ונשרף. והצעקות שלו היו מחרידות. וכדי שלא ישמעו זעקותיו, אז היו מתופפים בתופים. לכן זה היה נקרא תופת, כדי שלא ישמע האב בנהימת הבן כשהוא נשרף ויכמרו רחמיו. וזה הסיבה גם כן שהוא נקרא גיא בן הינום. גיא בן הינום, הינום מלשון נהימה, שהבן היה נוהם, היה צורח וצועק בעת שריפתו. אומר להם המקום הזה לא יקרא עוד התופת וגיא בן הינום כי אם גיא ההריגה. זאת אומרת מידה כנגד מידה, האנשים הללו ימותו שם במקום ההוא.
וכל זה, נחזור לפסוק הקודם, על אשר בנו את במות הבעל לשרוף את בניהם באש עולות לבעל, אומר השם אשר לא ציוויתי ולא דיברתי ולא עלתה על ליבי. הם בנו את במות התופת אומר המלבי"ם, וחוץ ממה שהעבירו למולך, העלו גם כן עולות של אנשים שבזה שפכו דם אשר לא ציוויתי ולא דיברתי ולא עלתה על ליבי. מסביר המלבי"ם מה הכפילות והשילוש. אומר המלבי"ם, בדרך כלל כשבן אדם מתכנן תוכנית, איך זה הולך? בהתחלה עלה על ליבו. לאחר מכן הוא מדבר. בשלב השלישי הוא מוציא לפועל. אז אומר כאן הפסוק, עלתה על ליבי זה המחשבה. לאחר מכן דיברתי, אני מדבר איך להוציא את הדברים. ולאחר מכן ציוויתי. ציוויתי זה כבר ההוראה האחרונה ליישם. אומר המלבי"ם, כאן כיוון שהקדוש ברוך הוא בא בדרך שלילה, אז הוא מתחיל מהסוף. לכן אומר הקדוש ברוך הוא אשר לא ציוויתי. אני לא ציוויתי מעולם ציווי כזה שאדם יקריב קורבנות אדם. טוב, תגיד אולי לא ציוויתי אבל דיברתי? אומר הקדוש ברוך הוא גם לא דיברתי. תגיד אולי לא דיברתי אבל אולי עלתה על ליבי? אומר הקדוש ברוך הוא וגם לא עלתה על ליבי. לכן זה מתחיל מהחמור אל הקל. כי בעצם אומר הקדוש ברוך הוא לא זה ולא זה ואף לא זה. אפילו עלתה על ליבי לא עלתה.
חז"ל אומרים, גמרא בתענית דף ד', לא ציוויתי למישע מלך מואב, ולא דיברתי ליפתח, ולא עלתה על ליבי זה עקידת יצחק. יוצא אם כן שכביכול הוא מדבר כאן על פי הסדר הכרונולוגי אומר המלבי"ם. מכיוון שמישע מלך מואב שלקח ושחט את בנו על החומה, שם מובא שהוא שאל במה ישראל נוצחים, אמרו לו אברהם אביהם העלה ועקד את בנו. כמעט שעקד את בנו. אמר להם הוא כמעט שעקד, אני אעקוד ממש. לקח ושחט את בנו. כתוב שהיה הדבר הזה גרם לקצף גדול על עם ישראל. על כל פנים, מי שירצה יוכל לשמוע את זה בדיסק על מלכים. על כל פנים, שם הוא עשה מעשה, שהקדוש ברוך הוא אומר אני לא ציוויתי. אני לא ציוויתי עליו לקחת ולשחוט את הבן שלו. ולא דיברתי ליפתח. גם יפתח עשה כמעשה הזה עם בתו. אומנם שם יש מחלוקת האם כפשוטו שהוא הרג אותה או שרק סיגר אותה באיזשהו בית במקום מבודד, אבל על הצד שהוא הרג אותה, אומר הקדוש ברוך הוא גם מה שהיה שם אצל יפתח לא דיברתי. אני לא דיברתי כזה דבר לעשות. ולא עלתה על ליבי, מה תגיד אבל אצל יצחק שמה הקדוש ברוך הוא אומר קח נא את בנך? אומר הקדוש ברוך הוא שמה אפילו לא עלה על ליבי. שלא תחשוב שעלה על ליבי וניחמתי. אלא לא עלה על ליבי, אלא מה אמרתי? העלהו על גבי המזבח. העלית? תוריד. ככה אמר הקדוש ברוך הוא גם לאברהם. כשאברהם שאל אתמול אמרת העלהו לי לעולה, אומר הקדוש ברוך הוא עצם זה שהוא עלה על גבי המזבח זה לי לעולה. לא ביקשתי שתשחט אותו. על כל פנים, על זה הוא בא ואומר, בוא וראה כיצד לא עלה על ליבי מעולם שיקריבו קורבנות אדם. אז אולי אתה תחשוב שיכול להיות שהיה פה שלבים. אצל יצחק הקדוש ברוך הוא רק עלה על ליבו שיהיו קורבנות אדם. לאחר מכן אצל יפתח הוא כבר דיבר. ולאחר מכן אצל מישע הוא כבר ציווה. לכן הוא אומר לך לא עלה על ליבי ולא דיברתי וגם לא ציוויתי. מעולם לא חפצתי בקורבנות אדם.
לכן הנה ימים באים נאום השם ולא יקרא למקום הזה עוד התופת וגיא בן הינום כי אם גיא ההריגה. ובוקותי את עצת יהודה וירושלים במקום הזה. והפלתים בחרב לפני אויביהם וביד מבקשי נפשם. ונתתי את נבלתם למאכל לעוף השמיים ולבהמת הארץ. ובוקותי את עצת יהודה וירושלים במקום הזה. ובוקותי כתוב בק' ות'. וזה כמו בוקה ומבוקה ומבולקה שמופיע בספר נחום. ולא בכדי הוא נקט כזאת לשון ובוקותי, כי זה מזכיר לנו את הבקבוק שמופיע בתחילת הפרק. כך שלמעשה זה לשון נופל על לשון. זאת אומרת הוא נתן לנו את המשל של הבקבוק וכעת גם בנמשל הוא משתמש באותו ביטוי. מה זה ובוקותי? רש"י מסביר רוקנתי. וגם מה שכתוב שמה בוקה ומבוקה ומבולקה, שמה הכוונה ריקה ומרוקנת ומפורצות חומותיה, זה הכוונה מבולקה. כן? היום זה ביטוי לבלגן. רוצים להגיד היה שם חוסר סדר, אומרים היה שמה בוקה ומבוקה ומבולקה. רוצים להגיד היה שם בלגן, אומרים משתמשים בביטוי הזה. אבל למעשה זה לא משמעות הביטוי. משמעות הביטוי זה ריקון. כי שם הוא מדבר שיבואו לירושלים ויקחו את כל הכסף ואת כל הזהב וירוקנו אותה. על זה הביטוי בוקה ומבולקה ומבוקה ומבולקה. אז כך גם כן פה. ובוקותי את עצת יהודה וירושלים, פירושו של דבר אני אריק מתוכם את עצתם הרעה. כמו שהסביר המלבי"ם שכשרוצים להוציא את הדבש אז צריך לשבור את הבקבוק על מנת להוציא את פנימיותו. כך גם כן ובוקותי, וזה מתאים מאוד לבקבוק, אני אוציא את הרעה מתוכם על ידי השבירה.
איך? והפלתים בחרב לפני אויביהם וביד מבקשי נפשם. ונתתי את נבלתם מאכל למאכל לעוף השמיים ולבהמת הארץ. ושמתי את העיר הזאת לשמה ולשריקה כל עובר עליה ישום וישרוק על כל מכותיה. אשים את העיר הזאת, זה עונש על כך שהם ניכרו את המקום הזה כמו שהסברנו קודם, עשו אותו נוכרי, אומר הקדוש ברוך הוא המקום הזה יהיה לשמה, זה לשון שממה, ולשריקה, הכוונה היא כל מי שעובר ישרוק שריקה של תדהמה והתפעלות. ישום, ישתומם וישרוק על כל מכותיה. והאכלתים את בשר בניהם ואת בשר בנותיהם ואיש בשר רעהו יאכלו במצור ובמצוק אשר יציקו להם אויביהם ומבקשי נפשם. והאכלתים בשר בניהם ובשר בנותיהם יאכלו. מה הדבר בא לבטא? זה עונש מידה כנגד מידה. הם העלו את בניהם עולות לבעל, אומר הקדוש ברוך הוא כעת יאכלו בשר בניהם ובשר בנותיהם. עד כדי כך יהיה מצור ומצוק אשר יציקו להם אויביהם, עד שהאדם לא יוכל להתגבר מחמת רעבונו ויאכל בשר בניו ובנותיו. כמו שהיו תיאורים כאלה, כמו שמביא בספר יוסיפון תיאור מחריד ומזעזע, מי שירצה יוכל לשמוע בדיסק שלנו על חנוכה. שמה אנחנו מאריכים ומפרטים בעניין הזה. ועוד יש תיאורים קשים על כך שאכלו, גם בדיסק שלנו על איכה, גם שמה הבאנו תיאור נורא על מצב שבו הוא מתאר איך אכלו בשר בניהם ובנותיהם. יש לנו תיאור כזה בנביא, כאשר האישה זעקה אל יהורם בן אחאב ואמרה לו אתמול אכלנו את בני והיום צריך לאכול את בנה והיא מסרבת לתת את בנה כדי שנאכל אותו. אז היא באה למלך כדי שישפוט ויחייב אותה כעת לתת את בנה כדי לאכול. דברים מחרידים שכבר כתובים בתורה, שהתורה אומרת ואכלו בשר בניהם ובשר בנותיהם. והדבר הזה אומר להם הקדוש ברוך הוא מידה כנגד מידה, יהיה לכם גם כעת בירושלים.
פעם הבאנו הסבר שמסבירים, כתוב שהקדוש ברוך הוא יהפוך את כל הקללות לברכה. אז שואלים איזה ברכה יש באכלו בשר בניהם ובשר בנותיהם יאכלו? איזה ברכה יכולה להיות בזה שהשם יהפוך את זה לברכה? אז מסבירים שכוונת הדברים שיגיע דור ובאותו הדור ההורים ירצו שהילדים יתארחו אצלם, אבל כבר הילדים לא סומכים על ההכשרים של ההורים. אז הילד אומר לאבא, אבא אני אביא בשר, לא צריך, אני אביא בשר, אני אקנה. אכלו בשר בניהם ובשר בנותיהם יאכלו. ההורים יאכלו את הבשר שהבנים והשיב לב בנים על אבותם. הבנים יחזרו בתשובה ויחזירו בתשובה גם את האבות, אז ההורים יאכלו את בשר בניהם, את הבשר שהבן מביא הביתה יאכל האבא.
ושברת את הבקבוק לעיני האנשים ההולכים אותך. ושברת את הבקבוק, כמו שהסברנו שכשרוצים להריק את מה בתוכו, כשיש בתוכו דבש שקרש, היו שוברים אותו. ואמרת אליהם כה אמר השם צבאות, ככה אשבור את העם הזה ואת העיר הזאת כאשר ישבור את כלי היוצר אשר לא יוכל להירפא עוד. ובתופת יקברו מאין מקום לקבור. ככה אשבור את העם הזה. לא כשבירת החומר ביד היוצר כמו שראינו לעיל, שאם החומר נשבר אז לוקחים ומגבלים אותו שוב ועושים כלי חדש. אלא אומר כאשר ישבור את כלי היוצר. כלי היוצר הכוונה כלי שכבר נוצר ונגמר, ואז אשר לא יוכל להירפא. כלי כזה שנשבר אין לו תקנה, לא יוכל יותר להירפא. זה לא כמו המשל על הכלי שעדיין הוא בשלב שהוא חמר. רש"י מסביר אשר לא יוכל להירפא זה חוזר על העם. אבל לעומת זאת העיר, עליה הוא אומר שתהיה כתופת והיא עוד תטהר בעתיד. אבל מי שלא יוכל להירפא זה העם. ואומר ובתופת יקברו מאין מקום לקבור. בתופת יקברו הכוונה, תופת זה מקום עבודה זרה, והתופת ראינו שהיו מטמאים אותו, זה מקום טמא. ואף על פי כן כיוון שלא יהיה מקום לקבור, יקברו גם במקום הטמא הזה.
כן אעשה למקום הזה נאום השם וליושביו ולתת את העיר הזאת כתופת. כן אעשה למקום הזה אומר השם, זה סיבה למה שיקברו בתופת, הוא אומר לך זה כדי לטמא את המקום כמו שהם טימאו אותו. ומה שהוא ישבר אותם זה כדי לעשות כן ליושבי המקום. ולא זו בלבד שהתופת ימלא פגרי אדם, אלא הוא אומר לתת את העיר הזאת כתופת. העיר כולה תהפוך לבית קברות אחד גדול, תהיה כמו תופת לקברות המתים. וכל זה כמו שאמרנו כנגד מה שהיו עושים מעשה התופת שהיו מקריבים את בניהם.
והיו בתי ירושלים ובתי מלכי יהודה כמקום התופת הטמאים לכל הבתים אשר קיטרו על גגותיהם לכל צבא השמיים והסך נסכים לאלוהים אחרים. והיו בתי ירושלים ובתי מלכי יהודה כמקום התופת. זאת אומרת כיוון שהבתים הללו גם הם טמאים, ולמה הם טמאים? מפני שלכל הבתים אשר קיטרו על גגותיהם. הבתים הללו הרי קיטרו על גגותיהם לעבודה זרה, והיות וכן דינם כמו במה של עבודה זרה. אז כמו שאמרתי קודם שיהיה הכל כתופת, גם בתיהם יהיו לתופת ותהיה שמה ניתוץ והריסה, מכיוון שהבתים הללו היו בתים של עבודה זרה, בתים שבהם עבדו את התופת וממילא במקום ששמה היו מקטרים, קיטרו על גגותיהן לכל צבא השמיים הסך נסכים לאלוהים אחרים, נידון כבית עבודה זרה שגם הוא צריך נתיצה.
ויבוא ירמיהו מהתופת אשר שלחו השם שם להינבא, ויעמוד בחצר בית השם ויאמר אל כל העם. ויבוא ירמיהו מהתופת אשר שלחו אשר שם להינבא. הדגש פה אומר המלבי"ם, תשימו לב וזה הקדמה כבר לפרק הבא. אומר המלבי"ם, השם שלח את ירמיהו רק שיינבא שם בתופת, באותו מקום ששם היו עושים את כל אותם עוולות. אבל לעומת זאת מה שירמיהו אחרי זה הולך ומתנבא את הדברים הללו בחצר בית השם כפי שנראה בהמשך, זה כבר היה מעצמו. את זה השם לא ציווה. ויבוא ירמיהו מהתופת אשר שלחו השם שם להינבא. דווקא שם בתופת השם שלחו להינבא. ויעמוד בחצר בית השם ויאמר אל כל העם, כה אמר השם צבאות אלוהי ישראל, הנני מביא אל העיר הזאת ועל כל עריה את כל הרעה אשר דיברתי עליה, כי הקשו את עורפם לבלתי שמוע את דבריי. על זה הוא אומר לך, את זה לא ציוויתי אותו לומר שם בבית השם, אלא רק במקום התופת. מאי נפקא מינה? למה חשוב לנו להדגיש את זה? כי בפרק הבא אנחנו נראה שיכו אותו על עצם הנבואה. איך יכלו לפגוע בנביא הרי השם הבטיח לשמור אותו? התשובה היא, הכו אותו על הנבואה שעליה הוא לא נצטווה. אבל על הנבואה שעליה הוא נצטווה לא פגעו בו. ולכן הוא אומר לך ויבוא ירמיהו מהתופת אשר שלחו השם שם להינבא, והנה תראה לא עשו לו כלום. אבל לעומת זאת כאשר הוא מגיע אל חצרות בית השם ושם הוא מתנבא כששם השם לא אמר לו, עוד פעם זה לא איסור, כי בסך הכל הוא מביא דבר השם, אבל על זה לא היה ציווי. כיוון שעל זה לא היה ציווי, ממילא אנחנו נראה כיצד הדבר גורם לכך שיפגעו בו.
הרד"ק מסביר, כה אמר השם צבאות אלוהי ישראל. אומר הרד"ק שיש כאן איזשהו ביטוי ואמירה חיובית כלפי העם. על אף כל הדברים הקשים, יש כאן איזושהי אמירה חיובית. והאמירה היא שהשם הוא צבאות אלוהי ישראל, אדון צבאות מעלה ומטה. אומר השם אני אלוהי ישראל, אפילו שהם חוטאים לפניי והם עבדו עבודה זרה אלוהים אחרים, אומר הקדוש ברוך הוא אני אלוהיהם. כי כולם לא פשעו בי, ומקצת הפושעים אומר הרד"ק יחזרו בהם. זאת אומרת יש כאן עדיין אמירה, הקשר בינינו לא ינותק, אלא הקדוש ברוך הוא עדיין אלוהי ישראל. ולמה הוא מדגיש השם צבאות אלוהי ישראל? אומר על זה השם צבאות דהיינו אצביא עליכם צבא מטה. זה השם צבאות. כל צבאות שלו, צבא מעלה וצבא מטה. אז אומר הקדוש ברוך הוא אני יכול להביא עליכם את צבא מטה, פירושו של דבר את הצבא של נבוכדנצר, את הצבא של האויבים שיבואו כנגדכם. השם הוא השם אלוהי צבאות, הכוונה כל הצבאות שלו. ועל ירושלים אל העיר הזאת ואל כל עריה, עריה הכוונה היא זה ערי יהודה שהם היו נחשבים בנות יהודה, אלה שנמצאים מסביב לירושלים רבתי.
מסביר המלבי"ם, כה אמר השם צבאות אלוהי ישראל הנני מביא אל העיר הזאת ועל כל עריה, מה זה ההנני מביא? אם אתה אמרת נבואה קודם אז ודאי שהיא תתקיים. מה צריך להדגיש את ההנני מביא? אומר המלבי"ם, כאשר הנביא עושה איזושהי פעולה כפעולה נספחת ונלווית לנבואה, אומר הרמב"ן הדבר הזה מורה על כך שנבואה זו תתקיים ללא ספק. זאת אומרת יש לנו כלל, נבואות לטובה מעולם הקדוש ברוך הוא לא חזר בו חוץ ממקרה אחד. נבואות לרעה, אם עם ישראל ישובו בתשובה השם יחזור בו. אומר הרמב"ן, כל זה בתנאי שלא נעשתה פעולה נלווית לנבואה. אבל ברגע שנעשתה פעולה נלווית, זאת אומרת שהנבואה הזאת תתקיים בכל מצב. אני מאריך בזה קצת במשנת החלומות, אני אסביר עכשיו בקצרה. הרעיון של הדברים הוא כזה, ברגע שנעשית פעולה, זה מוציא את הנבואה שהיא בעצם דיבור ערטילאי, מוציא אותו מכוח של דיבור אל כוח ההתגשמות. וכאשר אתה לוקח בקבוק ושובר אותו ואתה אומר ככה תישבר יהודה, פירושו של דבר שהדבר הזה כבר התגשם. הוא כבר ירד והתגשם כאן בפועל בשבירה. מה שאומר שאין מזה חזור. לעומת זאת אם נשארת נבואה שאומרת יהודה תישבר, והם חזרו בתשובה, אז זה נשאר דיבור. היה דיבור שיהודה תישבר ויהודה לא יקרה לה כלום כיוון שהם חזרו בתשובה. אבל ברגע שזה ירד והתגשם כאן בפועל, הדבר הזה אומר שהדבר יקרה ויהי מה. ולכן פה הוא מודיע להם כה אמר השם הנני מביא אל העיר הזאת ועל כל עריה את כל הרעה אשר דיברתי עליה. מה שדיברתי זה עכשיו כבר הופך להיות משהו בפועל. כבר נגמר הדין. ולא תחשוב שמדובר רק במחשבה שהשם חושב עליהם מחשבות שאולי הם ישובו, מכיוון שהם מקשים את עורפם ולא רוצים לשוב, אז הדבר הזה הפך להיות בגדר של גזר דין, כמו שנראה לקמן בפרק כ"א, שמתי פניי על העיר הזאת לרעה ולא לטובה.