ספר ירמיה פרק י"ז. חטאת יהודה כתובה בעט ברזל בציפורן שמיר חרושה על לוח ליבם ולקרנות מזבחותיכם. חטאת יהודה כתובה בעט ברזל בציפורן שמיר חרושה על לוח ליבם. אומר רש"י זה משל שרצה להסביר לך עד כמה החטא שקוע וחקוק בהם ולא ניתן להימחק. מביא רש"י מדרש אגדה, בעט ברזל בציפורן שמיר. בעט ברזל זה בא לרמז לירמיה שירמיה נקרא עמוד ברזל כמו שראינו לאל. ומה שכתוב בציפורן שמיר בא לרמז על יחזקאל שנאמר לו כשמיר חזק מצור, כשמיר חזק מצור נתתי מצחך. זאת אומרת כביכול חטאת יהודה חקוקה ואם אתם רוצים לדעת היכן זה חקוק תראו על ידי שני הנביאים שהם היו המוכיחים הגדולים של עם ישראל בהם אפשר לראות עד כמה חטאת יהודה חקוקה. חרושה חקוקה על לוח ליבם, אומר רש"י שלא שוכחים את העבודה זרה שלהם, העבודה זרה שלהם תמיד למול עיניהם.
המלבי"ם מסביר מהי הכפילות, חטאת יהודה כתובה בעט ברזל בציפורן שמיר חרושה על לוח ליבם ולקרנות מזבחותיכם. אומר המלבי"ם עט ברזל כותב מלמעלה. היו כותבים בעט ברזל והעט היה יוצר רושם על הדבר הנכתב אבל רק בחלק העליון שלו. לעומת זאת ציפורן שמיר זה היה חזק ביותר, זה היה חורט פנימה. אז הוא רוצה לומר דע לך חטא שלהם הוא גם גלוי וגם פנימי. מחד גיסא בעט ברזל, זה אמרנו כותב מלמעלה, ומאידך בציפורן שמיר חוקק פנימה ויורד ועושה חקיקה בתוך פנימיות הלב. כוונת הדברים שהחטא שלהם הוא בין בגלוי בין בנסתר. ועל זה הוא מסביר, כנגד ציפורן שמיר הוא אומר חרושה על לוח ליבם, הציפורן שמיר היא חורטת פנימה אז החטאת חרושה על לוח ליבם. וכנגד מה שהוא אמר בעט ברזל שזה אומר חיצוני, הוא אומר הנה זה אפשר לראות, לקרנות מזבחותיכם, קרנות מזבחותיכם הרי גלויות לכל ואז אם כן על ידי זה ניתן לראות את חטאת יהודה. הרעיון שבדרים הוא שלפעמים בן אדם עושה דבר שהוא חיצוני לו. ודבר שהוא חיצוני לו אפשר לו בקלות להתנתק ממנו. אבל כשבן אדם עושה דבר שעושה אותו מהפנימיות של הלב זה הרבה יותר קשה להתנתק ממנו כיוון שזה נובע ממניעים יותר פנימיים ומחיבור פנימי לאותו עניין. ולכן הוא אומר כאן החטא שלכם הוא לא חטא חיצוני אלא החטא שלכם הוא חטא פנימי, זה בציפורן שמיר חרוש על לוח ליבם.
כזכור בניהם מזבחותם ואשריהם על עץ רענן על גבעות הגבוהות. כמו שהם זוכרים את הבנים שלהם בכל לב, כך גם כן הם זוכרים את המזבחות שלהם, את האשרים שלהם, אשרה הכוונה היא אילן הנעבד. וכמו שרש"י מסביר, כזכור בניהם מזבחותם, כמו שהיו זוכרים את בניהם כך הייתה זכירת מזבחותם כאדם שיש לו געגועין על בנו. זאת אומרת זה לא משהו חיצוני אלא זה משהו פנימי שהם היו מחוברים להם בכל נימי נפשם, כמו אדם המתגעגע לבנו כך היו מחוברים אל העבודה זרה.
ועכשיו הוא מסביר מזבחותם על עץ רענן ואשריהם על הגבעות הגבוהות. הדרך שלהם הייתה לבנות את המזבחות אצל עצים, ליד עצים. כמו שאנחנו רואים שכתוב לא תיטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח השם אלוקיך. כי זה הדרך של הגויים, שהגויים היו בונים מזבח ליד עצים. את האשרות היו נוטעים על גבעה גבוהה. והאשרות האלה הם אותם אילנות. ומה בעצם הרעיון של הדברים? ידוע שהמקום המשכן של הרוחות ושדים ושאר החיצונים פעמים רבות זה באילן. הרבה פעמים הם שוכנים באילנות. ולכן כיוון שהם היו רוצים להוריד את אותם כוחות ושאותם כוחות ישפיעו על הקורבנות, אז מה שהם היו עושים הם היו עושים את זה ליד עץ או מתחת לעץ וכן הלאה, על זה הדרך, ועל ידי זה כביכול היו שואבים מאותם כוחות מגושמים כאילן ומזבח היו שואבים את הכוחות הרוחניים של אותם כוחות טומאה. כי כמו שאמרנו שבאמת היה להם השגות באיזה דרך ליצור קשר עם החיצונים. הרי לבן עם התרפים היה מסוגל לדעת לאן ברח יעקב, לא בכדי רחל לקחה את התרפים. פירושו של דבר התרפים זה היה כוח שהיה יורד עליו כוח טומאה, זה היה גולגולת שהיו מורידים עליה כוח טומאה ועל ידי זה הכוח הטומאה היה מדבר. הם היו מסוגלים ליצור קשר עם כוחות הטומאה. ראינו שהעגל היה אומר אנוכי השם אלוקיך ולא יהיה לך. כך היה אומר העגל, מכוח מה? מכוח טומאה שפעלו בו. כך שלמעשה הם היה, הם היו יודעים באיזה דרך להוריד את אותם כוחות שישרו על האילנות ולכן היו עושים את המזבח ליד האילן. אשרה זה מובן נוסף גם כן, שהיו כאלה שהיו עובדים את האילן בעצמו. ואז גם כן זה נקרא אשרה, אותו אילן הנעבד.
הררי בשדה חילך כל אוצרותיך לבז אתן במותיך בחטאת בכל גבוליך. אני כבר אקדים ואומר שבטח כבר שמתם לב מתחילת הפרק, הפרק הזה הביטויים שבו הם מאוד מורכבים. ולכן יש כמה וכמה פירושים על כל ביטוי. הררי בשדה חילך כל אוצרותיך, הביטויים כאן לא ברורים, זה לא השפה שראינו אותה עד כעת ולכן אנחנו נצטרך יותר להתאמץ כדי להבין מה כאן כתוב. הרד"ק מסביר שהם היו עובדים על ההרים. והיות וכן הוא מכנה את ישראל הררי בשדה. אתם הררי. עכשיו בשדה חילך כל אוצרותיך. הוא אומר שכוונת הדברים כל אוצרותיך, האוצרות שלך הנמצאים בשדה, החילך, החיל שלך, כל אלה לבז אתן. אז יוצא אם כן שהררי בשדה זה כמו קריאה, אתם עם ישראל, אתם הררי בתוך השדה, אתם ההר שלי. הר זה חשיבות, הר זה מבטא דבר גבוה ורם. אז אתם ההר שלי עם ישראל, חילך כל אוצרותיך לבז אתן, את החיל שלך ואת האוצרות שלך אתן לביזה. במותיך בחטאת בכל גבוליך. גם פה מה זה במותיך בחטאת בכל גבוליך? אומר הרד"ק זה הפוך. כל זה למה? בחטאת במותיך בכל גבוליך. למה זה? בגלל החטא שעשית בבמות, עבודה זרה, בכל גבוליך. אז קוראים את זה הפוך והרד"ק מביא עוד כמה דוגמאות שיש לנו שאנחנו קוראים את הפסוק הפוך, מקדימים את המאוחר. אז במותיך בחטאת כאילו כתוב בחטאת במותיך בכל גבוליך. למה יהיו כל אוצרותיך לבז? בגלל החטא של במותיך אשר נמצאים בכל גבוליך.
המלבי"ם מסביר, הררי בשדה לא חוזר על ישראל אלא חוזר על בית המקדש. בית המקדש הר ציון. בית המקדש נקרא הר. והררי בשדה זה ההר שלי שעומד בשדה, זה שדה ציון. ולמה נקרא שדה? כי כל מה שמסביב בעצם כבר נחרב. ציון שדה תחרש. כל מה שיש מסביב נחרש. לכן זה נקרא שדה. אז הוא אומר הררי בשדה, בית המקדש שהוא נמצא בשדה במקום שכבר כבוש ונחרב ונחרש, אומר להם חילך כל אוצרותיך לבז אתן. וגם את במותיך אתן לבז. למה? בחטאת בכל גבוליך. בגלל החטא של הבמות הנמצא בכל גבוליך, הכוונה היא שנמצא בכל גבול ארצך.
ושמטתה ובך מנחלתך אשר נתתי לך והעבדתיך את אויביך בארץ אשר לא ידעת כי אש קדחתם באפי עד עולם תוקד. גם כאן הביטויים מאוד מורכבים. ושמטתה ובך מנחלתך. מה כוונת הדברים? נתחיל ברש"י. רש"י אומר ושמטתה הכוונה בעל כורחך הארץ תשמט ממך. ולמה היא תשמט? כמו שכתוב בתורה, על אשר לא שבתה. כאשר הקדוש ברוך הוא ציווה על השמיטה הוא הזהיר, שאם אתם לא תשבתו בארץ את שנת השמיטה, לא תשביתו אותה, אז הארץ תגלה אתכם והיא בעצמה תיקח את ימי שביתותיה לעצמה. גלות ישראל הייתה 70 שנה, זה הייתה הגלות בין בית ראשון לבית שני. וזה היה בדיוק כמספר השמיטות שעם ישראל לא שמרו. שנה לשנה. כל שמיטה שלא שמרנו, הארץ בעצם נשמטה מאיתנו. ואז בהכרח היא שומרת שמיטה, לא עובדים בה. כי כאשר אנחנו שומטים את הארץ אז אנחנו לא עובדים בה וכאשר אנחנו מגורשים מן הארץ אנחנו גם לא עובדים בה. זאת אומרת הקדוש ברוך הוא נתן לנו את האופציה שאנחנו נבחר בעצמנו לשמור שמיטה מרצוננו, ואם לא אז הארץ תעשה את זה לבד. ואז תרצה הארץ את שבתותיה כל ימי השמה וכולי. זה מה שאומר גם כאן, ושמטתה, דהיינו בעל כורחך הארץ תשמט ממך מכיוון שלא קיימת את המצווה של ושבתה הארץ. ובך מנחלתך, מסביר רש"י שהכוונה היא אני אנקם בך מחמת נחלתך. הכוונה היא שלא שמרת את החיובים שציוויתי אותך בנחלתך. אז ובך תהיה נקמה בגלל נחלתך. עוד הסבר רש"י מביא, ובך מנחלתך, הכוונה ובך אנקם שאגלה אותך מנחלתך. זה ובך מנחלתך. בך תהיה הנקמה שאתה תגורש מנחלתך. יוצא אם כן שלפי רש"י כל התביעה כאן היא בעניין השמיטה.
לעומת זאת המלבי"ם מסביר ושמטתה ובך, הכוונה היא שהשמיטה תהיה כפולה. תהיה שמיטה מן הארץ ותהיה שמיטה שלך. זה ושמטתה ובך מנחלתך. השמיטה תהיה בך והשמיטה תהיה מנחלתך. בעצם יש כאן שמיטה כפולה וכעת אנחנו נסביר. מה שכתוב ושמטתה מנחלתך, הוא מסביר הרי אתה תעבוד את אויביך, הרי הם הלכו למצרים אחרי שמת גדליה בן אחיקם. יוצא אם כן שהם שמטו את הארץ, הם עזבו את הנחלה. אומר המלבי"ם שמיטה פירושו של דבר לעזוב דבר מה, לסלק דבר מה ברשותו. תשמט ידיך, כמו שאנחנו רואים נשמט מידו. אז אם כן אנחנו רואים שהארץ נשמטה ממנו. זה מה שהוא אומר ושמטתה מנחלתך. הכוונה היא אנחנו נשמטנו מן הארץ, הלכנו למצרים ועל ידי זה שמטנו את הארץ, עזבנו את נחלתנו. אם היינו נשארים אז בארץ ישראל, הארץ לא הייתה נחרבת. הרי כתוב שמה שאמר לו נבוכדנצר רצה להשאיר כאן לכורמים וליוגבים, הארץ לא הייתה נשמטת. הארץ לא הייתה נשמטת למה זה קרה? כיוון שאנחנו חשבנו שישועה תהיה לנו במצרים. והנביא הוכיח אותנו ואמר לנו לא לרדת למצרים כי לא תהיה לנו שם ישועה ובסופו של דבר לא שמענו גם אז לנביא וגם אז לקו. כך שלמעשה יוצא שהוא אומר להם אתה א' תשמט מן הארץ, אתה תפסיד את הארץ. דבר נוסף הוא אומר ובך, גם בך בעצמך תהיה שמיטה. מה פירוש גם בעצמך תהיה שמיטה? כשאני אדון לעצמי, אין פה שמיטה. אני כמו שאני אדון על הקרקע, הקרקע לא נשמטת ממני. כשאני אדון על עצמי, גם אני לא נשמט ממני, אני אדון על עצמי. לעומת זאת כשבא מישהו ולוקח אותי לעבד, נשמטה ממני הבעלות על עצמי. ואז יוצא שהשמיטה היא בי בעצמי. זאת אומרת בי בעצמי הבעלות שלי עצמי נשמטה. אז יש לי בעלות על הקרקע והיא נשמטה ממני ברגע שגלינו למצרים, ויש לי את הבעלות שלי על עצמי שעדיין הייתה קיימת אבל בסוף גם היא נשמטה ממני. זה הכוונה ושמטתה, השמיטה היא תהיה כפולה, היא גם מנחלתך וגם בך. גם אתה בעצמך תאבד את האוטונומיה שלך על עצמך. ואז על ידי זה אתה תצא מחירות לעבדות, הרי שמה הם עבדו את אויביהם בארץ מצרים כי נבוכדנצר בסופו של דבר גם כן כבש את ארץ מצרים. ועל זה הוא אומר והעבדתיך את אויביך בארץ אשר לא ידעת, זה השמטתה בך, שהכוונה תשמט ממך גם החופשיות שלך, גם זה ישמט ממך. בארץ אשר לא ידעת, במצרים. כי אש קדחתם באפי עד עולם תוקד, כמו שראינו לאל בפרק ט"ז פסוק י"ד שגם אז הזכיר את הביטוי הזה, אתם הכעסתם את ריבונו של עולם וכעס זה עד עולם יוקד.
כה אמר השם ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרועו ומן השם יסור ליבו. ארור הגבר אשר יבטח באדם, מה זה קשור לכאן? אז לפי רש"י זה המשך של הפסוק הקודם. כי הרי בפסוק הקודם אמרנו שהם לא רצו לשמוט את הקרקע ורש"י הסביר שכל מה שנאמר בפסוק הקודם קשור לשמיטת הארץ שהם לא היו מוכנים לשמור ולכן הארץ נשמטה מהם. על זה הוא אומר אדם זה שלא מוכן לשמור שמיטה הוא חסר ביטחון. מכיוון שמי שבוטח בהשם מוכן לעזוב את ארצו ואת כרמו ולהוביר אותם ולדעת שפרנסה מאת השם. אבל מי שלא עושה כן אז הוא בוטח באדם. הוא אומר אדוני אם אני לא אחרוש לא אזרע לא יהיה לי מה לאכול. על זה אומר כעת הנביא כה אמר השם ארור הגבר אשר יבטח באדם. אומר רש"י בחרישו וקצירו לומר אזרע בשביעית ואוכל, אם לא מאיפה יהיה לי מה לאכול? אתה בוטח באדם. ושם בשר זרועו. זרועו רש"י מסביר לא מלשון זרוע אלא כמו עזרו. פירושו של דבר כמו שאתה אומר כבש כשב, כהל להק וכן הלאה על זה הדרך, כך גם כן פה. זרועו הכוונה היא עזרו. כמו שמתרגם התרגום רוחצניה, רוחצניה הכוונה היא מבטחו, מי שהוא סומך עליו, מי שיעזור לו. ומן השם יסור ליבו. כיוון שהקדוש ברוך הוא הרי הבטיח וציוויתי את ברכתי לכם ואתה לא סומך על הקדוש ברוך הוא, אתה אומר אם אני לא אעבוד לא יהיה לי מה לאכול. ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר עזרו, חושב שהבשר הוא יהיה בעזרו, ומן השם יסור ליבו.
המלבי"ם מסביר כהמשך לביאורו בפסוק הקודם שהייתה כאן תביעה על כך שהם סמכו על מצרים ולא סמכו על הבטחת הנביא ועל הבטחת השם שהוא יהיה בעזרם. הם בטחו על מצרים וכמו שראינו כמה וכמה פעמים בעבר הנביא מוכיח אותם שהם נשענים על משענת קנה רצוץ כאשר הם מסתמכים על מצרים. כמו שכתוב הוי היורדים מצרים לעזרה ויבטחו על רכב ולא שעו אל השם. אז כנגד מה שהם לא בוטחים בהשם אלא סומכים יותר על מצרים, על זה הוא אומר ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרועו. מה, מה הכפילות? אומר המלבי"ם יש אדם שהוא בוטח באדם ובכל אופן בוטח גם בהשם. מה פירוש הדבר? אתה אומר לו תבטח בהשם, הוא אומר לך כן אבל תשמע חייבים לעשות הרבה השתדלות כי איך השם ישלח לי את הישועה? מה הוא יוריד את זה משמיים? לא, אז אתה צריך לעשות הרבה השתדלות. זאת אומרת הוא בוטח בהשם שיושיע אותו על ידי אדם פלוני. כן, כבר דיברנו כמה פעמים בעבר שהאדם ברוב סכלותו לא רק עושה השתדלות אלא גם אומר לריבונו של עולם, נותן לו עצות מאיפה כדאי לשלוח את הישועה. ריבונו של עולם אני כבר סידרתי מסלול, אתה לא צריך להתאמץ. ריבונו של עולם אני כבר דיברתי עם השר ההוא ודיברתי עם זה וסגרתי מפה, אתה רק ריבונו של עולם תדאג שבליבו ישתנה לטובה והעסק מסודר, לא מבקש הרבה. כן, אתה גם דואג לקדוש ברוך הוא, אתה גם מקל עליו את העבודה. אומר על זה המלבי"ם, יש אדם שבוטח באדם וגם בוטח בהשם. הוא בוטח שהשם יושיע אותו בדרך מסוימת, במסלול מסוים. אז אפילו שהוא בוטח באדם, אבל על כל פנים אומר המלבי"ם פה עיקר הזרוע והכוח של הביטחון זה בהשם. הישועה הוא מתכנן אותה דרך מקום מסוים, אבל הוא אומר ריבונו של עולם אתה תטה ליבו, זאת אומרת הוא בוטח בהשם. לעומת זאת אומר המלבי"ם אדם שכל הביטחון שלו באדם עד שגם הזרוע, זרוע תמיד אומר המלבי"ם, ככה הוא מסביר בכמה מקומות, שזה הכוח המניע את היד. ותמיד הדבר הביטוי זרוע בא לבטא את הכוח הראשון שמניע אמצעים אחרים לפעולה. הוא הכוח הראשוני שיוצר את התנודתיות הממשיכה. יוצא אם כן שכאן כאשר אנחנו מדברים על זרוע, אז האדם הזה בטוח, שם בשר זרועו, זאת אומרת גם מראש, מה שנקרא הכוח המניע הראשוני, זה הזרוע שלי. ואם אני לא אעשה, אף אחד לא יעשה. ואם אני לא פעלתי, לא יזוז כאן כלום. הוא בטוח שלא רק שהוא עושה והוא עוד תוצאה, אלא הוא גם כן המניע של כל המהלכים מראש. זה לא שיש בורא עולם והזרוע זה רק חלק מן המהלך, אלא הוא גם שם בשר זרועו, הוא בטוח שהכל זה מכוח האדם. רק כוח בשר. ומן השם יסור ליבו, כאשר הוא סר לחלוטין מהשם, על זה נאמר ארור. יוצא אם כן שלמעשה יש כאן שני סוגי אנשים שעל הראשון הוא לא אמר ארור. מי שבוטח באדם אבל עדיין לא שם בשר זרועו אלא יודע זרוע, כמו שאמרנו הכוח המניע זה מאת השם, הוא עדיין לא ארור. הוא לא הגיע לשלמות הביטחון אבל הוא עדיין לא ארור. אבל מי שהוא בוטח באדם ולא די בזה אלא חושב שהאדם גם כן הוא הכוח הראשוני ואין בורא עולם בסיפור, זה נקרא שם בשר זרועו, אדם זה מן השם יסור ליבו והיות וכן עליו ראוי התואר ארור.
אבל למעשה מאוד לא פשוט להיות בדרגה הגבוהה שמזכיר כאן המלבי"ם. כי מה שהמלבי"ם אומר זה הדרגה הנמוכה יותר שהיא לא ארור, זה שאדם בוטח בהשם אבל מצפה שהישועה תגיע דרך אדם. אמרנו פעם שזה המציאות של רוב בני האדם. מכיוון שבן אדם אומר לך אני עושה, אני פועל ובעזרת השם. מה כוונת הדברים? הקדוש ברוך הוא רק יעזור. אני עושה, אני כבר עשיתי פה ודיברתי עם ההוא ופעלתי, השם בעזרת השם זה יצליח. זאת אומרת הוא מצפה שהשם רק יעזור, אבל הוא לא חושב לרגע שמתחילה מרישא ועד גמירא הכל ממנו יתברך. את זה הוא לא חושב. אבל היה רעיון שלי, גם הרעיון שלך כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל, אומר התרגום עצה לקנות נכסים. גם הרעיון שלך זה עצה שבאה לך מאת השם. זאת אומרת מרישא ועד גמירא הכל ממנו יתברך. מה אדם נוטה לחשוב? אני עשיתי והשם עזר. השם עזר. כשבן אדם מצליח אמרנו, אתה אומר לו איך הצלחת? ברוך השם, תשמע אתה עשית משהו נפלא. מה הוא אומר לך? כן ברוך השם הייתה סיעתא דשמיא. השם עזר. אני עשיתי, קרדיט מגיע לי אבל השם עזר. אם הוא נפל, היה לו כישלון קולוסאלי, אומרים לו תגיד מה קרה לך? איך איך זה? דע לך הכל הכל מלמעלה, הכל מלמעלה, זה הכל ממנו יתברך. אתם מבינים? את הכישלונות שלו הוא מפיל על הקדוש ברוך הוא באופן מלא. אתה אולי אתה גם עשית משהו? אולי היה לך גם איזה שהם מהלכים? תשמע אדם צריך להאמין, צריך אדם לדעת שהכל משמיים וכל מה שהקדוש ברוך הוא והכל זה לטב עביד ו... אתם מבינים? הוא כבר הוא כבר רוצה לצבור דיבידנדים מהכישלון שלו, זה בטח גם יהיה לטובה. זה שהרבה ניזוקו והרבה נפלו והרבה בגללו, זה יהיה לטובה, אל תדאג, כל מה שהשם עושה זה לטובה. מה שאני עושה זה אין אין עליי אין שאלות. אם יש נפילה אז זה רק ממנו יתברך. כמה אדם הוא הוא מוכן לעוות את המציאות, העיקר שיסתדר עם זה שהוא רק עושה דברים טובים, הוא אף פעם לא נכשל.
נמשיך. והיה כערער בערבה ולא יראה כי יבוא טוב ושכן חררים במדבר ארץ מלחה לא תשב. על האדם הזה שמן השם יסור ליבו, אומר הנביא הוא דומה כעץ ערירי בערבה. עץ שלו משיג שפע ממגד שמיים ממעל אומר המלבי"ם. לא יראה כי יבוא טוב. דהיינו שם בערבה במדבר הוא לא מצפה לגשמים. וגם כן מסביבותיו אולי כאן יהיו לו עוזרים ותומכים, הוא אומר שכן חררים. הוא שוכן אצל קוצים, אצל חררים שהם יבשים במדבר. חררים זה דבר יבש, כמו וניחר, כמו חרה אפי, הכוונה מלשון יובש, חרבו הנהרות, הכוונה היא שהנהרות נחרבו, הכוונה יבשו, חרב מלשון התייבשו הנהרות. אז כך גם כן כאן, שכן חררים הכוונה היא במקום של קוצים יבשים במדבר. וגם מה תגיד אולי מלמטה יש איזה שהוא מבוע מים תת קרקעי? הוא אומר לך ארץ מלחה ולא תשב. הארץ מלמטה העפר מלוח, מקום מלוח כך שלא ניתן כלל ליישב אותו. אז האדם הזה יהיה במציאות כזאת שלא יהיה בו שום סיעתא דשמיא, לא יהיה לו שום סיעתא דשמיא. אלא כערער בערבה, ערער או שזה עניין ערירי או שיש מסבירים שזה סוג של אילן שאינו מוליד, אילן סרק, כן? על כל פנים האדם הזה לא יהיה לו שום ישועה כיוון שהאדם הזה שם בשר זרועו.
ברוך הגבר אשר יבטח בהשם והיה השם מבטחו. ברוך הגבר אשר יבטח בהשם, שלא זו בלבד אומר המלבי"ם שהוא בוטח בהשם, אלא גם והיה השם מבטחו. פירושו של דבר, אומר המלבי"ם, אדם שבוטח בהשם שהקדוש ברוך הוא יושיע אותו על ידי כל מיני אמצעים טבעיים, כמו שהסברנו קודם, הוא מתכנן לריבונו של עולם את המסלול, הוא עושה כל מיני פעולות והוא מצפה שהישועה תגיע דרך אותם אמצעים טבעיים, אדם הזה אפילו שהוא בוטח בהשם, אבל המבטח שלו, הכוונה היא אותו דבר שעל ידו הוא ישיג את אותו דבר שהוא בוטח בו, זה לא בהשם. הוא מקווה שהישועה תגיע דרך מסלול פלוני, דרך אדם פלוני, דרך השדה תגיע הפרנסה, דרך החנות, דרך כל מיני עזרים טבעיים שדרכם הוא מתכנן את הישועה. אז הוא אומנם בוטח בהשם, אבל אין השם מבטחו. אלא מבטחו בשדה, מבטחו באותו דבר טבעי שעליו הוא נסמך. אז אומנם הוא אומר הישועה היא מאת השם, אבל דרך איפה? מבטחו במה? דרך אותו דבר גשמי. אדם כזה אמרנו קודם הוא לא ארור, כי עדיין בסופו של דבר הוא מגיע לריבונו של עולם. אבל הוא גם כן לא ברוך. מי הוא ברוך? אומר המלבי"ם הברוך זה ההיפך הגמור. ההיפך הגמור מהארור. הארור אמרנו בוטח מתחילה עד הסוף בעצמו. הברוך זה מי שבוטח מתחילה עד הסוף בריבונו של עולם. ולכן זה ההיפך של הארור קודם. ברוך הגבר אשר יבטח בהשם, זה הוא בוטח בהשם שהקדוש ברוך הוא ממנו הישועה, והיה השם מבטחו, הכוונה היא גם אמצעים טבעיים אני לא סומך עליהם. אלא אני יודע השם מבטחי. גם אמצעים טבעיים אני לא מחפש אלא הכל הוא רק על ידי הקדוש ברוך הוא, השם הוא גם מבטחו, הכוונה אותו דבר שעל ידו ישיג את אותו דבר שהוא בוטח בו. כך שלמעשה האדם הזה נסמך על השם לחלוטין ולכן עליו נאמר ברוך הגבר. הוא ראוי להיות ברוך והוא גבר, גבר הכוונה היא במובן של גובר על יצרו ובוטח בהשם. ביטחון זה לא דבר פשוט ואדם צריך הרבה פעמים, זאת אומרת תמיד, כשהוא מדבר על ביטחון, לגבור על יצרו. מדוע? מכיוון שאדם באופן טבעי רואה את המוחש. ולבטוח בהשם זה לבטוח בנעלם. משהו שאני לא רואה, משהו שאני לא חש בו. ואני חש שעבדתי, בסוף שבוע יש משכורת. לא עבדתי, אין משכורת. לבוא ולבטוח בהשם ולדעת שהמשכורת זה רק בשליחות מאת השם יתברך, זה קושי תמידי, קושי תמידי. סיפרנו פעם שמישהו הציע לרב מבריסק שאולי יקימו איזושהי קרן והקרן הזאת יהיה בה סכום נכבד של כסף וממנה הרב יוכל להחזיק את הכולל. אז פעם יאספו סכום גדול של כסף ולאחר מכן רק מהריביות והדיבידנדים מזה אפשר יהיה להחזיק את הכולל שהרב החזיק, שהיה שמה עשרות אברכים וכל חודש היה צריך לשלם. זה היה מאוד לא פשוט. אמר להם הרב מבריסק, אם היה לי כסף להקים קרן, הייתי כבר עכשיו עושה איתו תורה. הייתי כבר עכשיו מפיץ אותו בשביל תורה. אבל לאסוף כסף שיצטבר כדי שמהריביות מזה אנחנו ננכה מקום תורה, הוא אומר אני, אני את זה דבר שאני לא מעוניין. ויתרה מכך הוא אמר, אני לא מוכן למכור את הביטחון שלי גם בעבור מיליון דולר. הוא אמר גם מי שיביא לי עכשיו מיליון דולר, לא אמכור את מידת הביטחון שלי. שאלו אותו מה כוונת הדברים? הוא אמר להם תראו, אני אף פעם לא יודע בתחילת החודש ולפעמים גם לא בסוף החודש מאיפה אני משלם לאברכים. הוא אומר מגיע מצב שלפעמים בראש חודש אני צריך לשלם ואני עדיין בבוקר לא יודע, אין לי פרוטה לפרוטה לשלם לאברכים. הוא אומר אבל אני תמיד בטוח במאת אחוזים בריבונו של עולם והוא מעולם לא אכזב אותי. הוא מעולם לא אכזב אותי. מגיע פתאום מישהו בצהריים, נותן לי מעטפה, יש לי לשלם לכל האברכים. הוא אף פעם הוא לא איחר בתשלום לאברכי הכולל. הוא אמר להם יש לי כל חודש מחדש מבחן בביטחון, מחדש כל חודש. אני אומר גם תביא לי עכשיו מיליון דולר אני לא אמכור את ה, אני לא אמכור את המבחן הזה בכל חודש, את הקשר הזה, את הביטחון הזה בריבונו של עולם. אם אם אתה מביא לי מיליון דולר מה עשיתי בזה? טוב ריבונו של עולם אני בינתיים מסתדר לבד, אתה יכול בינתיים לטפל בשאר המטלות שיש לך ריבונו של עולם, אני אני אסתדר לבד, אני אסתדר לבד. אז ניתקתי מהריבונו של עולם. כתוב שהמן היה בכל יום כדי שבכל יום יצפו לריבונו של עולם. לעומת זאת הבן הסורר נתן לו מאכלו פעם בשנה כמו שאומר המדרש, מביא רבי שמעון בר יוחאי, פעם בשנה קח את זה תעזוב אותי אל תפנה אליי. כך שלמעשה הביטחון יוצר לי חיבור מתמיד עם הריבונו של עולם להישען עליו. זה מה שהוא אומר ברוך הגבר אשר יבטח בהשם והיה השם מבטחו. זה ברוך כיוון שזאת מעלה גדולה ועצומה לשמוט את הגשמיות שעליה אני סומך ולהישען רק על הריבונו של עולם.
והיה כעץ שתול על מים ועל יובל ישלח שורשיו ולא יראה כי יבוא חום והיה עלהו רענן ובשנת בצורת לא ידאג ולא ימיש מעשות פרי. והיה כעץ שתול על מים, הוא דומה לעץ שתול על מים אשר שולח שורשיו על יובל. יובל מסביר המלבי"ם שזה בא בדרך כלל כביטוי למים. פלגים יבלי מים, כערבים על יובלי מים, או על יבלי מים. שהכוונה היא היבלי מים נקראים יבלי מכיוון שהם מוכנים כדי להצמיח ולהפרות את הצמחים לתת יבולם. אז יבלי זה מלשון יבול. אז זה מה שכתוב גם כאן, והיה כעץ שתול על מים ועל יובל ישלח שורשיו, הכוונה שולח שורשים במקום ששם נותנים יבול ופרי. ולא יראה כי יבוא חום, הוא לא ירא מחום שאולי החום יגרום לענפי האילן והעלים שיכמשו. והיה עלהו רענן ובשנת בצורת לא ידאג. אומר המלבי"ם שבא הדבר לרמז שגם מראות שהם חד פעמיות וגם מראות מתמידות, משניהם הוא לא חושש. משני סוגי הצרות הוא לא חושש. רעות חד פעמיות כמו בצורת, זה שנה שאין גשמים. הוא לא ידאג, לא ימיש מעשות פרי. הכוונה היא גם אז הוא עושה פירות. לא חסר לו עושר וקניינים, לא חסר לו מבחינת חייו הטובים ובניו ואשתו, והפרי פה זה בדרך כלל מדבר על הבנים. פירושו של דבר לא ידאג מכך שבאה עכשיו תקופה קשה, כיוון שהוא סמוך ובטוח על הריבונו של עולם אז גם תקופה קשה לא גורמת לו לחרדות. מסביר המלבי"ם לא ידאג, הרי אתה מדבר כאן על עץ. אתה אומר העץ לא דואג. כן? הרבה אנחנו רואים בנביא ההאנשה. הכוונה דבר דומם או צומח ומתבטא עליו בביטויים של אדם. אומר המלבי"ם אבל לא סתם נקט את הביטוי הזה לא ידאג, מכיוון שמובא שאדם אסור לשמש מיטתו בשני רעבון. בשני רעבון אסור לשמש מיטתו כביכול אז האדם דואג מעשות פרי. אבל הוא לא ידאג מעשות פרי גם בשנת בצורת. כביכול גם בשנת בצורת הוא לא חושש מכיוון שבשני רעבון אדם דואג מלשמש מיטתו כי אני אביא ילד לבהלה? אולי ילדים שימותו ברעב? אבל הוא לרוב טובו לא ידאג גם בשנת רעבון ולא ימיש מעשות פרי, הוא ימשיך ויוליד ילדים לעולם כיוון שהוא יודע שהוא אין לו מה לדאוג, הוא בטוח בהשם אז פרנסתם וישועתם מובטחת.