אמר השם, לא שריתיך לטוב, אם לא הפגעתי בך בעת רעה ובעת צרה את האויב. אמר השם, הקדוש ברוך הוא עונה לו. אם לא שריתיך לטוב, שכתוב אם לא, זה ביטוי לשבועה. רש"י מביא כמה דוגמאות. אם לא שריתיך לטוב, הכוונה אני נשבע אם לא שריתיך לטוב. אפילו שאמרתי שאריתם לחרב אתן, זה לא כולל אותך. אתה הנביא שריתיך. שריתיך, רש"י מסביר שהכוונה מלשון שאריתך. אתה הנביא שאריתך תהיה לטובה. הגזירה לא כוללת אותך, אתה תינצל. אז אפילו שאתה כעת מקונן, מקללים אותי, השליחות שלי היא שליחות כפוית טובה, כי אני רוצה לתת להם ולהעניק להם טוב, אבל בסופו של דבר אני רק חוטף אבנים ובליסטראות. אומר לו הקדוש ברוך הוא אל תדאג, הם אומנם יאבדו, אבל אתה תינצל. ולכן בעת רעה ובעת צרה הפגיע בך. זה מה שכתוב, אם לא הפגעתי בך בעת רעה ובעת צרה את האויב. מה זאת אומרת הפגעתי בך את האויב? נבוזראדן בא לירמיה ואמר לו ירמיה אתה משוחרר. אין לי, אין לי תביעות נגדך, כיוון שאתה ירמיה הוכחת אותם כראוי. אתה ירמיה אמרת להם תבואו בעול נבוזראדן, אתה אמרת להם שלא ימרדו. אז אדרבה, מבחינתו של המלך הוא עשה שירות טוב, מכיוון שהוא לא עודד את העם להילחם עד טיפת דמם האחרונה, כי הוא ידע שזה גזירה מאת השם, ועל פי השם אנחנו התחייבנו בזה והנדרש הוא גלות. הנדרש הוא גלות והנדרש הוא שאנחנו נקבל דין שמיים ואז באמת נזכה לרחמים. יוצא אם כן שמבחינת המלך לא היה לו שום תביעה כנגד ירמיהו.
ולכן הוא אמר לו אתה משוחרר, אתה יכול ללכת לדרכך. זה מה שהוא אומר הפגעתי בך, הפגעתי בך הכוונה היא על דברי האויב, נבוזראדן, שהוא כביכול יפציר בך, מלשון במפגיע, כן, ידבר ויפציר בך, הפגעתי בך בעת רעה ובעת צרה את האויב, שהאויב יגיד לך תלך לדרכך, הוא ינסה לשכנע אותך להשתחרר ולצאת. ואחרי זה, אחרי הריגת גדליהו בן אחיקם, הפגעתי בך זה הפגיעו בו אויביו מישראל. מכיוון שאחרי שנהרג גדליה בן אחיקם, אלה שעד עכשיו פה מתוך ישראל היו נגד הנביא, גם הם באו להשלים איתו. גם הם באו אליו לקבל ממנו עצה, כי הם ראו שכל מה שהוא אמר בסופו של דבר התגשם. ואז כולם הבינו את כוחו, כולם הבינו שכל עניינו היה רק להיטיב לנו. ולכן הוא אומר לו אם לא הפגעתי בך בעת רעה ובעת צרה. אומר המלבי"ם למה הכפל? בעת רעה זה בעת החורבן. ובעת צרה זה כשנהרג גדליהו בן אחיקם. אז כיוון שאנחנו מדברים פה על שניים ששניהם ישלימו איתך, זה יהיה נבוזראדן, אז על זה הוא אומר בעת רעה, זה בעת החורבן. והפגעתי בך גם כן את האנשים שעד עכשיו יצאו נגדך, שגם הם יבואו אליך לבקש ממך עצה, זה בעת צרה, זה כשצר להם בעת הריגתו של גדליה בן אחיקם. אומר לו בשני הזמנים הללו אני, אתה תראה שאני הפגעתי בך את אלה המתנגדים לך, במילים פשוטות אלה שעד עכשיו כנגדך עוד יכירו בגדולתך.
שריתיך, כמו שהסברנו כעת, זה מלשון שאריתך, כן. כך הסביר, רש"י מביא את הפירוש הזה בשם מנחם, אחד מן הדקדקנים. ורש"י מביא פירוש נוסף בשם דונש, והפירוש הזה גם כן זה פירוש שהרד"ק הולך איתו, ששריתיך זה כמו משרי קטרין. הכוונה היא מתיר קשרים. שריתיך זה כמו, כמו שכולם שרויים לכם. מה זה שרויים לכם? זה לא שרויה, לא מצה שרויה. כן, אני אמרתי לכם שאצל האשכנזים הם לא אוכלים שרויה, אצל הספרדים אומרים כולם שרויים לכם. אין בעיה, הכל מותר. כן, אז שרוי זה מלשון להתיר, מותר. מותר לא רק במובן של מותר ולא אסור, כי באמת גם, כי מותר ולא אסור יש לו שתי משמעויות. אדם רצה לעלות עם הכלב לרכבת. אז אמר לו האחראי, אסור מותר, מותר אסור. אסור מותר, מותר אסור. אם הוא קשור, אז מותר. אתה יכול. אבל אם הוא מותר, בלי קשירה, אז אסור, אז אני לא מרשה לך. זאת אומרת זה משחק מילים שבא לבטא שאסור זה גם אסור לך, וזה גם במובן של קשור. אז כך גם כן מותר, זה לא קשור, זה גם מלשון היתר. אז כך גם כן מסביר כאן דונש, שמה שכתוב אם לא שריתיך לטוב, הכוונה היא כמו שאמר לו נבוכדנצר, אני פתחתי אותך מן האזיקים. שריתיך זה מלשון להתיר את האסורים. פתחתי את האזיקים שלך ואתה יכול כעת לצאת ואתה משוחרר. אז זה השריתיך לטוב לפי דעתו של דונש.
הירוע ברזל ברזל מצפון ונחושת. הביטוי הירוע ברזל ברזל, הכוונה היא האם ברזל מרועע ברזל? האם ברזל שובר ברזל? זאת אומרת, כדי לשבור ברזל אחד, אתה חייב דבר שהוא חזק יותר ממנו. אני יכול להגיד שהברזל שובר עץ, כי כשיש מאבק בין ברזל לעץ, הברזל גובר. אבל ברזל לא שובר ברזל, כמו שאני לא אגיד שזכוכית שוברת זכוכית. מי מהם שוברת את מי? שניהם זה זכוכית. אבל לעומת זאת אני יכול להגיד שזכוכית מחוסמת שוברת זכוכית רגילה. ואותו דבר אני יכול להגיד שברזל מחוסם שובר ברזל רגיל. מקדח קודח ברזל רק בגלל שהוא מחוסם, כי בלי זה הוא לא היה מצליח לקדוח אותו. כך גם כן כאן, רק השאלה פה איזה ברזל מסוגל לשבור ברזל אחר? רש"י מסביר שברזל הבא מצפון קשה משאר ברזל. אז הירוע ברזל, אתה יודע איך? מצפון ונחושת. איך הירוע ברזל? איך ברזל יכול להישבר? על ידי ברזל מצפון ונחושת. על ידי שהברזל הוא בא מצפון, שמצפון כמו שאומר רש"י, שם נמצא הברזל החזק, אז הוא יכול באמת לשבור ברזל.
רש"י מסביר, הם נמשלו לברזל, הולכי רכיל, נחושת וברזל. הכוונה היא על האויב שבא מצפון. ובירמיהו כתוב נתתיך לעמוד ברזל ולחומת נחושת. ושלו חזק משלהם, כי נבוכדנצר מצפון יבוא. פירושו של דבר, נבוכדנצר הברזל שלו יותר חזק משלהם. כי הברזל של נבוכדנצר יבוא מצפון. ורש"י אומר ברזל הבא מצפון קשה משאר ברזל. והיות וכן, אז הוא, הגם שאתם ברזל, הוא יוכל להכניע את הברזל שלכם. וזה מה שהוא אומר, הירוע ברזל, ברזל מצפון ונחושת? הירוצץ ברזל שלהם את שלך? יש עוד הסבר, הירוצץ פרעה הבא בעזרתכם, שהוא קשה כברזל, את נבוכדנצר שהוא ברזל הבא מצפון ונחושת? הביטוי תמיד נחושת בא לבטא כוח, עוצמה, מצח נחושה, מגיני נחושת, נחושת וברזל, תמיד זה ביטוי לכוח. אז הוא אומר כאן, אנחנו הלכנו לבקש את עזרתו של פרעה. ופרעה היה כמשענת קנה רצוץ, כמו שדיברנו כמה פעמים. ואנחנו חשבנו שפרעה ירוצץ את נבוכדנצר. אז הוא אומר להם, הירוע ברזל, האם יכול לרוצץ ברזל, ברזל מצפון ונחושת? מישהו שהוא ברזל חזק שבא מצפון, שזה נבוכדנצר, שהוא גם כן עם נחושת, שהנחושת כמו שהסברנו הוא בעל כוח עצום ורב יותר.
הרד"ק גם כן מסביר, הירוע זה מלשון תרועם בשבט ברזל. זה מלשון לרועע. וכבר הסברנו פעם שהביטוי רעע ורע בלשון הקודש לא בכדי זה אותם אותיות. אפילו שאנחנו רגילים לכתוב ריע עם י', אבל ריע מופיע במקור בלי י'. מה הקשר בין ריע לרע? יש מישהו אמר לי פעם, לפעמים הריע הוא הרע. נו, אז זה לא ריע. אז זה לא ריע. אנחנו מחפשים מה הקשר בין ריע לרע. שמח תשמח רעים האהובים. אנחנו קוראים לחתן ולכלה רעים. וכדי שהחתן והכלה יהיו רעים, מה אנחנו אומרים? על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו. במילים פשוטות, כדי ליצור רעות אמיתית, אתה חייב לרועע את כל שאר הרעויות שלך. אתה לא יכול להיות ריע בו בזמן שאתה ריע עם החבר'ה שלך, ועם אלה מהשכונה, ועם זה, וגם עם אשתך. לא אדוני, אחד מהם יתרועע פה. או שהרעות עם אשתך תתרועע, או שהרעות עם החבר'ה תתרועע. אבל ביחד זה בלתי אפשרי. אותו דבר גם הפוך. האישה לא יכולה להיות ברעות עם כל ידידותיה וגם ברעות שלמה עם הבעל. כי מתישהו תהיה איזושהי התנגשות. מי קודם? הרעות של מי יותר חשובה? הרעות שלי או הרעות של החברות שלך? כדי שיהיה רעות אמיתית, האדם חייב לרועע את שאר הקשרים שלו, יעזוב איש, ואז על ידי זה ודבק באשתו. אז אם כן זה הקשר אגב בין ריע לרע. פה הזכרתי את זה רק בדרך אגב.
הירוע ברזל, ברזל מצפון ונחושת, מסביר הרד"ק, זה מלשון תרועם בשבט ברזל, כביכול האם ברזל שובר ברזל? האם ברזל אחד חותך ברזל אחר? אומר על זה הרד"ק, התשובה היא ברזל מצפון ונחושת. אם הוא מעורב עם הנחושת, הוא ברזל חזק. במילים פשוטות, הם חשבו שהם יוכלו לעמוד לפני נבוכדנצר, כי הגם שאנחנו ברזל, אומר להם לא, אתם טועים, הוא ברזל עם נחושת. וברזל בתערובת נחושת זהו הברזל החזק. ומצפון, כיוון שמצפון תיפתח הרעה. המלבי"ם מסביר שהפסוקים הקודמים, שני הפסוקים הללו, היו כמאמר המוסגר. ובאמת לא היה להם כל כך קשר לעניין, כי הפסוקים הללו באו לבטא את הצרה של ירמיהו. אני אמור להתנבא לעם שלי, זה עמי, זה ירושלים, איך אני יכול להגיד להם דברים קשים? זה הבעיה שהייתה לירמיהו, ותוך כדי ירמיהו מכניס לנו את הסיפור הזה של ההתמודדות הלא פשוטה שלו, שאנשים שונאים אותו, ובעקבות זה יש לו איש ריב ומדון. זה מאמר המוסגר. וזה עכשיו הוא חוזר לעניין, מה שאמר קודם שאריתם לחרב אתן.
זאת אומרת, הם היו בוטחים על מצרים, אומר המלבי"ם, הם חשבו שפרעה יעזור להם, ובסופו של דבר פרעה לא עזר להם. וגם אחרי החורבן, הרי הם הלכו למצרים, והנביא אמר להם לא ללכת למצרים, וגם שם השיגה אותם חרבו של נבוכדנצר. על זה הוא אמר להם, האם אתם חושבים שברזל פשוט, שזה פרעה, ירוצץ את נבוכדנצר שהוא ברזל שבא מצפון? בואו תשמעו איך המלבי"ם מסביר מה זה ברזל הבא מצפון. גם הוא כמו רש"י אומר שברזל הבא מצפון חזק יותר. אבל הוא מסביר שהברזל הבא מצפון זה המגנט. שומעים? ולמה הוא נקרא הבא מצפון? כי כאשר אתה מכוון את המחט של המגנט, לאן לעולם היא תפנה? צפון. תראו איזה דבר נפלא. אז זה ברזל הבא מצפון, נוטה תמיד נגד ציר הצפון. ויש לו כוח וממשלה על הברזל ומושך אותו בכוחו. זה ברזל ששולט בברזל, הוא מושך את הברזל אליו, יש לו שליטה עליו. ועם הברזל הזה יש גם כן נחושת, שזה בא לבטא את העזרה מהעמים העצומים שהיו מסביב, שהם היו תקיפים כנחושת. ואומר על זה המלבי"ם, ואל תתפלא אם בעלי הרוח ידעו מסגולתו שנוטה לצפון, אשר נעלם אז מעין כל. זאת אומרת, יש למלבי"ם כאן קושי, הוא לא מזכיר את זה אבל אני אזכיר. חז"ל אומרים שאחת מהחטאים של גיחזי, שהוא תלה אבן שואבת לחטאות ירבעם. פירושו של דבר, ירבעם עשה עגלים, וגיחזי מה שנקרא יחצן אותם. איך הוא סיפק להם יחצנות? הוא פשוט לקח מגנט חזק, שם מעל אותם העגלים מלמעלה, והעגלים נמשכו, הם לא נדבקו אבל נמשכו, ועל ידי זה העם ראו אותם כעפים באוויר. וזה סימל בפניהם כביכול שבעגלים הללו יש כוח אמיתי. מה, הם לא מבינים שיש פה מגנט? הם לא ידעו את סוד המגנט. אומר המלבי"ם, אז אל תתפלא אם בעלי הרוח ידעו מסגולתו. אתה רואה שגיחזי כן ידע. האנשים היותר מחכימים והיותר משכילים כן ידעו, וידעו שהוא נוטה לצפון, ואז דבר זה כמו שאמרנו היה נעלם מעין כל, אבל אצלם זה כן היה ידוע, אצל החכמים יותר והמשכילים.
חילך ואוצרותיך לבז אתן, לא במחיר, ובכל חטאותיך ובכל גבוליך. חילך הכוונה את הממון שלך, ואת האוצרות שלך עם ישראל, לבז אתן, כולם יהיו לבוזזים. ובכל חטאותיך, הכוונה היא זה למען כל חטאותיך תקבל את העונש הזה. ובכל גבוליך, ולמה? כיוון שהעמידו אלילים בכל גבולם, כך מסביר רש"י. חילך ואוצרותיך לבז אתן לא במחיר. מה זה לא במחיר? אומר הרד"ק, יהיו בוזזים כל כך רבים, עד כדי כך שלא יתנו מחיר בשל הביזה. זאת אומרת, מתי יש מחיר? כשיש איזושהי דרישה וההיצע הוא קטן מהביקוש, אז המחיר עולה. אבל אם יש דבר שנמצא בכל מקום, אז באמת אין לו מחיר. אוויר נמצא בכל מקום, ההיצע הוא רב, כך שלמעשה אין לו מחיר. כך גם כן הוא אומר, הביזה שתהיה כאן תהיה כל כך רבה, כולם יבואו ויבזזו בלי חשבון, עד שזה יהיה בלא מחיר. כביכול כל מי שירצה למכור, יגידו לו יש לנו מספיק מזה, מה אתה רוצה למכור? אנחנו לא צריכים. יהיו כל כך הרבה בוזזים עד שלא יותן מחיר בעבור השלל. ותמיד גם בלא מחיר בא לבטא מושג של ביזיון. כמו שכתוב שם על נמכרתם ואין קונה. מה זאת אומרת? מרוב שיהיה כמות גדולה של עבדים שיבואו מעם ישראל, אף אחד לא ירצה כבר לקנות, אתם מבינים? כבר אין קונה. אז גם פה זה בא לבטא את הביזיון שאין מחיר. פעם הסברנו בזה שכך מסבירים המפרשים שזה היה העניין של אביון בעבור נעליים. למה מכרו את יוסף, מה נעליים היה חסר להם? אלא הם מכרו את יוסף כי הם חשבו שלתת את יוסף בחינם זה הביזיון הכי גדול. כיוון שאז אתה בעצם מוכר אותו בלא מחיר, ובלא מחיר זאת אומרת שהוא לא שווה מאומה, גם כסף לא אנחנו לא רוצים לקבל בשבילו, הוא לא שווה כלום. אז כדי למנוע ממנו את הביזיון הזה, הם לפחות הם נטלו כסף. אז אם ככה למה הם נתבעו על זה? כי אם כבר עשית את זה כך, אז לפחות אל תיהנה מן הכסף, כי כל עניינו של הכסף פה זה רק למנוע ביזיון מיוסף. מה הלכת לקנות עם זה נעליים? זאת אומרת ברגע שהיה פה איזושהי נגיעה עצמית, איזה הנאה עצמית מהעניין, זה פסל את כל העניין. הגם שבתחילתו היה לו מגמה טובה, היה לו כוונה טובה בעצם הדרישה של הכסף בעבור בעבור אחיהם. אומר הרד"ק, אז יהיו כל כך הרבה בוזזים שאף אחד לא ייתן מחיר בעבור השלל. ובעבור מה זה? כל זה בכל חטאותיך ובכל גבוליך. מה פירוש בכל גבוליך? אומר הרד"ק שהחטאים לא היו במקום אחד, אלא החטאים היו בכל גבוליך, זה הבמות שלהם היו בכל גבוליך.
המלבי"ם מסביר, מה שכתוב חילך ואוצרותיך לבז אתן לא במחיר, אומר המלבי"ם, הם יבואו ויקחו לא בשביל לקחת מחיר, אלא עשיתי את זה בכל חטאותיך. פירושו של דבר, יש לפעמים מישהו שבא לקחת כדי לבוז בז, כדי לשלול שלל. אומר המלבי"ם, כאן זה לא בשביל זה. אלא הם יבואו בגלל החטאים שלכם. זה לא יהיה מתוך מגמה לבוא ולקחת ממון, לא לא זה יהיה העניין. אלא העניין בעבור חטאותיך, כיוון שאתה חטאת והרבית, אז לכן ולא במחיר, לכן כל העניין שלהם יבוא כאן לבזוז את חילך ואוצרותיך, לא בשביל לקחת מחיר, כן, לא בשביל לגבות תשלום. הפשטות משתמע מלשון המלבי"ם, שולא במחיר הכוונה היא לא כדי לקנות. יש לפעמים שבא אויב ולוקח ומשלם. אתה לא רוצה למכור, אבל הוא לוקח ומשלם. ראינו המלבי"ם מביא לזה איזה ביאור כזה. אז כאן הוא יבוא לקחת אבל לא במחיר, כמו שראינו לא ריביתם במחיריהם. זאת אומרת הוא יבוא לקחת כדי לבוז, הוא יבוא לקחת כדי לחמוס, ולא במחיר, לא מתוך מגמה לשלם לך את המחיר של הדברים שהוא לוקח.
והעברתי את אויביך בארץ לא ידעת, כי אש קדחה באפי עליכם תוקד. והעברתי את אויביך בארץ לא ידעת, זה פסוק שבפשוטו תמוה. אני אעביר את אויביך בארץ שאתה לא יודע. נו בסדר שיעברו, מה הבעיה שלי? ארץ שאני לא יודע, מה הבעיה שלי שיעברו שמה אויבים? הרד"ק מסביר שהעביר את אויביך בארץ לא ידעת, הכוונה אעביר אותך אל אויביך בארץ אשר לא ידעת. את אויביך הכוונה כמו אל אויביך. כמו והראה את הכהן, שהכוונה אל הכהן. והעברתי את אויביך, אני אעביר אותך אל אויביך בארץ לא ידעת. אתה תגלה למקום שאינך מכיר. צריכים לדעת, תמיד ארץ לא ידעת גרוע מארץ אשר ידעת. ארץ שאני יודע, אני מכיר את השפה, אני מכיר את המקום, אני מה שנקרא יכול להסתדר. אבל אם פתאום תוקעים אותך באיזה ארץ שאתה לגמרי לא מכיר אותה, מאומה, לא מכיר את האקלים, לא מכיר את השפה, לא מכיר את המנטליות, לא מכיר כלום, זה גרוע מכל. לכן הוא אומר והעברתי אותך אל ארץ אשר לא ידעת, ארץ אויביך, ארץ שאתה לא תכיר.
לעומת זאת, יש לציין שמתרגום יונתן משתמע שהוא לא גרס בר', הוא גרס בד'. במקום והעברתי, הוא גרס והעבדתי. כי התרגום גורס ותשתעבדון לבעלי דבביכון. אתם תהיו משועבדים לאויביכם. אבל הרד"ק אומר שזה לא הגירסה, זה לא הגירסה הנכונה, אלא בספרים המדויקים כתוב והעברתי. המלבי"ם מסביר שמה שכתוב והעברתי את אויביך בארץ לא ידעת, רוצה לומר שגם אחרי זה, גם כאשר אתם תלכו למצרים, אל תחשבו ששם אתם תוכלו להינצל, כי כמו שראינו שהוא רדף אחריהם גם למצרים. כי העברתי את אויביך בארץ לא ידעת. שומעים? לפי הרד"ק זה נפלא, לפי המלבי"ם זה נפלא, כי לפי המלבי"ם אני לא מדבר אני אעביר אותך, אני אעביר את האויבים. והעברתי את אויביך, כאשר אתה תברח לאן? למצרים, בארץ לא ידעת, גם שם תשיג אותך חרב נבוכדנצר. ולמה? כי אש קדחה באפי עליכם תוקד. כיוון שהאש קודחת, אז לעולם תוקד, גם אחרי החורבן, וגם אחרי שאתה תברח לשם למצרים, אני אעביר את אויביך כאשר אתה תהיה בארץ לא ידעת, גם שם האויב ירדוף אחריך.
אתה ידעת השם, זכרני ופקדני והינקם לי מרודפי, אל לארך אפך תיקחני, דע שאתי עליך חרפה. אתה ידעת השם, מסביר המלבי"ם, אחרי שהוא שמע מאת השם ששאריתו תהיה לטובה, פירושו של דבר, הקדוש ברוך הוא יקדים להעניש את אלה שקמים על ירמיהו, את אלה שרוצים להרוג אותו, הקדוש ברוך הוא יעניש אותם, הרי כך הוא התפלל לפני כן, שהקדוש ברוך הוא עוד קודם לכן ייפרע מהם. והוא ביקש זכרני והינקם לי מרודפי. כאן הוא מבקש ריבונו של עולם, תינקם מאלה שרודפים אותי, מאלה שמצרים לי. ואל תיקחני לארך אפך. פירושו של דבר, אפילו שאתה מאריך אף על מה שחטאו כנגדך, אל תאריך אף למה שחטאו כנגדי. זה אל תיקחני לאורך אפך. פירושו של דבר, אל תיתן מצב שאני אלקח מן העולם בגלל שאתה מאריך אף להם. אלא תינקם מהם בצורה כזאת שלא תהיה להם אריכות ימים, ועל ידי זה הם בינתיים יצליחו לפגוע בי. דע שאתי עליך חרפה. פירושו של דבר, ריבונו של עולם, שתדע שמה שמחרפים אותי, בעצם אני נושא את החרפה עליך. עליך פירושו של דבר, בגלל נבואותיך, בגלל תוכחותיך. מצד עצמי לא לא הייתי, למה שירדפו אותי? מה יש להם נגדי? אם הם רודפים אותי זה רק בגלל שאני מייצג שלך. אז שאתי עליך חרפה. פירושו של דבר, אני נושא חרפה ריבונו של עולם כביכול עליך, בשלך. ואז קודם כל זה מביא לידי מצב שבו יש תביעה כביכול יותר גדולה כלפי קודשא בריך הוא להציל את ירמיה, כי הרי כל מה שירמיה עושה זה רק לכבוד השם יתברך. ומאידך גיסא גם כן זה מגדיל את חטאם עשרת מונים. כי אם אתה נלחם בו באופן אישי נגדי, זה עוון. אבל אם אתה נלחם כנגדי כי אני מייצג של קודשא בריך הוא, זה עוון שחמור עשרת מונים. אז ריבונו של עולם, כל זה שאתי עליך חרפה, אמור לתבוע מהם ולגרום לכך שתיפרע מהם עשרת מונים.
נמצאו דבריך ואוכלם, ויהי דברך לי לששון ולשמחת לבבי, כי נקרא שמך עלי השם אלוהי צבאות. נמצאו דבריך ואוכלם, על מה זה נאמר? מסביר המלבי"ם, שהנביא היה זוכה לנבואה על ידי הכנה. כאשר הנביא היה רוצה להכין את עצמו לנבואה, אז היה לוקח לו מנגן. והיה כנגן המנגן ותהי עליו רוח השם. על ידי שהמנגן היה מנגן, על ידי זה היה מגיע, האדם שומע את הנגינה לידי שמחה, ואין הנבואה שורה אלא מתוך שמחה. כאשר הבן אדם הוא בשמחה, אז שורה עליו הנבואה. אבל כאשר הוא לא בשמחה, אז אין עליו נבואה. היו לוקחים תוף וחליל, הנביאים גם כן כדי לעורר את הנבואה. לעומת זאת, אומר המלבי"ם, ירמיהו תמיד היה מתנבא נבואות זעם, נבואות פורענות, נבואות שמביאות את הנביא לעצבות, ליגון. ולכן ירמיהו לא יכל להכין את עצמו אל הנבואה מעצמו. זאת אומרת, הוא לא יכל להביא את עצמו לידי שמחה ומה? ולהתנבא בשמחה נבואות עצב, נבואות פורענות. איך אפשר? אתה מתנבא נבואות אפוקליפטיות, איך אפשר? זה לא הולך ביחד, אני אשמח ואני אומר כולם ימותו וכולם יהיו לחרב ונשים וטף ו... איך אפשר להיות בשמחה כאשר אתה אומר דברים כל כך קשים, כל כך נוראים? ולכן, אומר המלבי"ם, הנבואה של ירמיה הייתה מגיעה אליו רק בעת שהשם הוצרך לשלוח אותו. ואז, דבר השם, אומר המלבי"ם, אשר עוז וחדווה במקומו, על ידי הדיבור חל עליו ששון ושמחה. זאת אומרת, כמו בן אדם ששותה יין, אז אני לא אומר הוא היה שמח ושתה יין. לא, שתיית היין מביאה לשמחה. כך גם כן כאן, על ידי שהקדוש ברוך הוא היה מביא לו את הנבואה, על ידי זה עוז וחדווה במקומו, וממילא על ידי זה השמחה הזאת הייתה יוצרת אצלו מצב שהוא היה ראוי ומוכן לקבל את דבר השם. אבל הכנה עצמית מקודם לכן להיות בשמחה בשביל לקבל דברים כל כך קשים ונוראים, זה היה קשה מאוד לירמיהו להביא עצמו לידי מצב כזה. כל זה בעת הנבואה, אז הקדוש ברוך הוא היה מביא עליו את הנבואה וזה היה גורם לו לשמחה ואז הוא היה יכול לקבל את הדברים.
מה שהיה רוצה לומר לו. אומר המלבי"ם אבל כשמסתיימת הנבואה, כאשר המבוע האינסופי הזה הרוחני הזה נגמר, היה חוזר להיות משתומם ונעצב על הדיבור בעצמו אומר המלבי"ם, על מה שהוא קיבל עכשיו, שהיה מלא מחזות של חורבן ופורענות והנביא כמו רואה את זה לנגד עיניו. אז זאת אומרת נגמרה הנבואה, נגמר אותו נחל נובע של שמחה. ואז עם מה נשארתי? עם מראות קשות ונוראות של של הרג, של טבח, של רצח, דברים נוראים ואיומים.
וזה מה שהוא אומר כאן, נמצאו דבריך ואוכלם. הדיבור מגיע אליי כמו אדם שמוצא מציאה בהיסח הדעת. לא על ידי הכנה שלי, כיוון שאני לא יכול להכין את עצמי בשמחה לקבל כאלה דברים קשים. אז איך אני מקבל את הנבואה? נמצאו. נמצאו דבריך. מציאה זה בהיסח הדעת. אדם לא הולך לחפש מציאות. זה בהיסח הדעת. אז נמצאו דבריך, הדיבור הגיע אליי כמציאה בהיסח הדעת. ואוכלם, אז, כאשר הייתי מקבל את הנבואה, הייתי דומה לאדם שרעב ללחם ומה שנקרא טורף את זה. ואוכלם, הייתי אוכל את זה כביכול מתוך שמחה.
ויהי דברך לי לששון ולשמחת לבבי. הדיבור עורר אצלי ששון ושמחה כדי שאוכל לקבל את הנבואה, כי כמו שאמרנו בלא זה אי אפשר לקבל את הנבואה. כי נקרא שמך עליי השם אלוהי צבאות. נקרא שמך עליי על ידי התערותא דלעילא. נקרא שמך עליי, אני לא עשיתי פעולה, אלא אתה כמו השם קראת שמך עליי. אתה זה שעשית התערותא דלעילא ולא היה לי ששון ושמחה מוקדמים שהם הביאו לידי כך.
ולכן הוא מסביר, לא ישבתי בסוד משחקים ואעלוז. מפני ידך בדד ישבתי כי זעם מילאתני. לא ישבתי בסוד משחקים ואעלוז, זאת אומרת, המלבי"ם ממשיך ומסביר, לא עשיתי איזה שהם פעולות שמביאות לידי שמחה. אז ראינו מנגן, אז אולי יושבת בסוד משחקים, להיות עם אנשים שהם שמחים, צוחקים, ואז על ידי זה אני אבוא לידי שמחה. לא ישבתי בסוד משחקים ואעלוז כדי שעל ידי כן תבוא אליי הנבואה על ידי השמחה. אלא מפני ידך בדד ישבתי. בגלל ידך, הכוונה הנבואה, ותהי עליו יד השם, הכוונה הנבואה. מפני ידך והנבואה שלך בדד ישבתי תמיד. והסיבה לכך כי זעם מילאתני. פירושו של דבר, הנבואה הייתה ממלאת אותי, זה נבואות זעם, הייתה ממלאת אותי בזעם ובחרון על הפורענות ועל הדברים הקשים שאני רואה. אז ממילא הדבר גורם שגם אחרי הנבואה לא יכולתי לבוא לידי שמחה, אלא הייתי נמצא בתוך מציאות של עצבות ושל יגון ושל צער.
הרד"ק מסביר, לא ישבתי בסוד משחקים, פירושו של דבר, אני השמחה שלי לא באה ממשחקים, מאנשים שצוחקים ועושים שמחה. אלא הדיבור שלך הוא שמחת לבבי. כמו שראינו לאל, ויהי דברך לי לששון. זאת אומרת, כמו אם נרצה היום להמשיל, אז יש בן אדם שכדי לשמוח הוא צריך אני יודע מה, ללכת לאיזה חתונה עם איזה מוזיקה חזקה כדי לשמוח. אני לא מדבר על כאלה שצריכים ללכת למועדון, כן? אני מדבר על אנשים מה שנקרא מן היישוב. הוא צריך ללכת לשמוע איזה מוזיקה, איזה משהו כזה משמח כדי לשמוח. ויש אחד שאומר מה אתה מדבר? תביא לי רק דף גמרא, אתה מביא אותי לשמחה הכי גדולה. זה מה שאומר כאן ירמיה. מסביר הרד"ק, ויהי דברך לי לששון. אני לא צריך כל מיני עזרים חיצוניים כדי להגיע לשמחה. אלא השמחה שלי מגיעה על ידי דברך לי, דבר השם. זה בשבילי שמחה, כי השמחה האמיתית שלי זה שמחת השכל. אדם שהוא משכיל, אתה אומר לו רעיון נפלא, אתה אומר לו מהלך מחודש, אתה אומר לו איזה שהוא דבר, זה משמח אותו הרבה יותר מאשר תגיד לו בוא בוא בוא נעשה איזה ריקוד, בוא נשמע מוזיקה, בוא. הרבה יותר משמח אותו ענייני השכל, ענייני הדעת.
אבל שמחה אחרת אומר הרד"ק, זה שמחת הגוף. שמחות כאלה לא התעסקתי איתם. לא הייתי יושב בסוד משחקים ואעלוז. לא הייתי שמח עמהם, ולא רק זה, גם בתור חברה הם לא היו בשבילי. אלא בדד ישבתי, הייתי מתבודד בביתי ולא חיפשתי כלל חברתם של סוד משחקים. ולמה? מפני ידך. בגלל יד הנבואה, כמו שאמרנו יד השם. ואומר התרגום, כי זעם מילאתני, הרי נבואה דלווט מילאתני. נבואה דלווט הכוונה היא נבואה של קללה. לווטין הכוונה היא קללה. נבואה של קללות, הכוונה פורענויות, אתה מילאת אותי.
עוד הסבר מסביר הרד"ק, מה זה מפני ידך בדד ישבתי? ידך זה כמו מכתך. הנה יד השם הויה במקנך. מה זה יד השם? לפורענות, למכה. אז הוא אומר אם כן מה שכתוב כאן מפני ידך, הכוונה היא מפני המכה. איזה מכה? שהיו הרי מחרפים אותו ומבזים אותו ומכים אותו. גווי נתתי למכים, לחיי למורטים, פניי לא הסתרתי מכלימות ורוק. היו מכים אותו ומייסרים אותו. ואם כן יוצא שמה מפני ידך בדד ישבתי, הכוונה היא בגלל ידך, ידך כביכול היד המכה. ולמה זה ידך? כי זה מכוח הנבואה ומכוח הדברים שאני מוסר בשמך, בגלל זה מכים אותי, כמו שהסברנו. אז לפי זה ידך זה לא נבואתך, אלא ידך זה במשמעות של היד המלקה.
למה היה כאבי נצח ומכתי אנושה מאנה הירפא? היו תהיה לי כמו אכזב מים לא נאמנו. למה היה כאבי נצח ומכתי אנושה? אנושה רש"י מסביר, זה מלשון חולה. כמו שכתוב ויאנש ויחלה, בבן של בת שבע. ואז הוא אומר, היו תהיה לי כמו אכזב. אתה ריבונו של עולם כמו אכזב. מה זה כמו אכזב? כאדם שמבטחו נפסק ממנו. אני סומך על משהו ומה שסמכתי עליו פסק מלהשפיע עליי, מלהשפיע עליי טובה. זה נקרא אכזב. כי נחל אכזב גם כן נקרא אכזב, כי זה מלשון כזב. הא' נוספת. יש הרבה מילים שנוספו בהם אותיות. אז גם פה במילה הזאת אומר הרד"ק, נוספה כאן כמו א' יתרה. אכזב זה נחל כזב. נחל שהוא כביכול כמו מבטיח לתת מימיו אבל מפסיק. מזה הלשון אכזב. וזה גם כן הביטוי לחזב. אז ריבונו של עולם, כמו אני בטחתי בך והמבטח שבו בטחתי כביכול נפסק. הראיה שאתה מניח אותי להצטער בידם. אתה נותן להם את האפשרות לייסר אותי. אז למה היה כאבי נצח ומכתי אנושה מאנה הירפא? היו תהיה לי כמו אכזב מים לא נאמנו. כמו שהסברנו מלשון נחל אכזב שהמים לא נאמנו.
מסביר הרד"ק שכוונת הדברים היא, היות והשם אמר לו בתחילת הנבואה, ואני הנה נתתיך היום לעיר מבצר ולעמוד ברזל ולחומת נחושת. אז ירמיהו הבין שזה בעצם אומר מיד יפסקו כל הייסורים, כל הצרות, כל הרדיפות. מעכשיו אתה עמוד ברזל, אתה חומת נחושת, אף אחד לא יכול לך. ואפילו שבעצם נאמר לו במפורש ונלחמו אליך, נו אז מה אתה רוצה? כתוב שהם ילחמו אליך. אז מה אתה אומר חומת ברזל? למה אני ממשיך לסבול? כתוב ונלחמו אליך. חשב ירמיהו שזה תהיה מלחמה מקומית, זמנית ותיפסק. לאחר מכן חומת ברזל ועמוד נחושת. ככה היה ירמיהו בטוח. כאשר הוא רואה שזה לא נגמר, הרדיפות ממשיכות ותוכפות, ואז הוא אומר ריבונו של עולם, למה היה כאבי נצח? למה הכאב הזה שהייתי בטוח שהוא אכזב, הוא נגמר, אני רואה שהוא לנצח. אני רואה שאין לזה סיום. ריבונו של עולם, הכאב הזה הוא תמידי. הייתי בטוח שאתה הכאב הזה יפסק. ומכתי אנושה, הכוונה חזקה וכבדה מכתי.
המלבי"ם מסביר את הזעם שממלא את נפש הנביא, תשימו לב, כמו מכה וכאב פנימי בנפשו. לפי המלבי"ם יוצא שאנחנו לא מדברים כאן על מה שמייסרים אותו אנשי ענתות, מה שרודפים אותו האנשים שכלפיהם נאמרה הנבואה, אלא כאן הוא מדבר על התהליכים הפנימיים שקורים אצלו בעת הנבואה ובעת שמיעת הצרות הקשות, על הכאב הנפשי יותר. והכאב הנפשי הוא נורא ואיום כי הוא שומע כאלה צרות והייתה לו אהבה גדולה ביותר אל העם. הוא שומע כאלה צרות על העם, הכאב הזה שובר אותו לחלוטין. על זה הוא מדבר למה היה כאבי נצח. לא כאבי נצח כדעת הרד"ק שהכוונה על מה שרודפים אותי, אלא על הדברים הקשים שאני שומע ואני צריך להתנבא לעם.
ואז הוא אומר, הכאב הזה הוא דומה למחלה. ושימו לב, מביא המלבי"ם בשם האברבנאל כפי שאני אפרט תכף, שיש ארבע מיני מחלות, ולצערי אומר הנביא, יש בי את כל אותם המחלות רחמנא ליצלן. האברבנאל מסביר שהחולאים יש ביניהם ארבעה מינים. עכשיו אנחנו נפרט אותם. יש חולאים נושנים, כקדחת הרביעית, טוב שאנחנו לא מכירים אותם, גם את המספרים לא ברוך השם. אין בהם לא חולי, דהיינו לא כאב ולא סכנה. זה חולי שבן אדם נושא איתו, שואלים אותך מה זה? אה, זה משהו כרוני. אתה סובל מזה? לא. מתים מזה? לא. אבל מה לעשות, זה איזה שהוא חולי שבן אדם נושא עליו. יש חולאים שיש בהם כאבים, אבל אין בהם סכנה. בן אדם לא מסתכן בזה. אם נרצה לתת דוגמה, אז הרבה ממחלות העור הם מהסוג הזה. הרבה פעמים זה גורם כאב, זה גורם גירוד, זה גורם אי נעימות, אבל לא מתים מזה. זה גורם כאבים בלי סכנה. והם לא נושנים ולא מתמידים. הוא נותן דוגמה כחולי השיניים והאוזניים. אולי כאב, אולי עור זה לא כל כך דוגמה כי לפעמים יכול להיות בעיות עור שהם מתמידות ונושנות. אבל הוא נותן דוגמה של חולי שהחולי הזה הוא לא נושן ולא מתמיד. כאב שיניים, אתה לא אומר אני סוחב עליי כאב שיניים 20 שנה. זה משהו שבא והולך. אבל הוא כאב גדול. לא מתים מזה, גם כאב אוזניים, אותו דבר. אז יוצא אם כן שזה כאב גדול אבל בלא חשש סכנה, בלא סכנת נפשות. יש חולאים אומר האברבנאל, שהם חדשים, הם לא נושנים, אין בהם כאבים, אבל יש בהם סכנה רבה רחמנא ליצלן. זאת אומרת זה סוג של חולי שהוא בא לזמן קצר, כמו אם נרצה לתת דוגמה, איזה שהוא זיהום. איזה שהוא זיהום קשה שבן אדם נחשף אליו, זה חולי לזמן קצר. ישאלו אותו כואב לך משהו? יגיד לא, אולי קצת חום, אולי. וזה הכי נורא, כי כאב זה נורת אזהרה. ואם לא כואב משהו אז זה נורא ואיום. ואנחנו מדברים על חולי שהוא בא לזמן קצר, כדוגמת זיהום, ואז אם בן אדם לא מטפל בזה מיד או אנטיביוטיקה או כל מה שצריך, הוא יכול תוך יום יומיים רחמנא ליצלן לגמור. אז יוצא אם כן שזה חולי שאין בו כאב והוא חולי חדש, הוא לא סוחב אותו מקדמת דנא, אבל יש לו סכנה רבה. הוא נותן דוגמה של קדחת תמידית, אבל אנחנו לא מכירים את הדברים האלה. בפרט שקשה להבין את הביטוי תמידית כי הוא מדבר על משהו שהוא חדש. חולי שהוא חדש הכוונה היא שהוא בא ותוקף והבן אדם יכול למות ממנו אבל הוא לא מרגיש כאב.
בא הנביא ואומר, אצלי יש גיליון רפואי שמכיל את כל המחלות ריבונו של עולם. הכל יש לי. דבר ראשון אמרנו יש חולי שיש בו כאב. הוא אומר הנה תראה, הנביא פותח ואומר למה היה כאבי? יש לי כאב. יש חולי אמרנו שהוא אולי יש בו כאב אבל הוא לא תמידי. למה היה כאבי נצח? אצלי הכאב הוא תמידי, הוא לנצח. טוב, יש חולי שהוא גם כאב והוא גם נצח, אבל לפחות אין בו סכנה, לא מתים מזה. הוא אומר אצלי מכתי אנושה. ויש חולי שאתה אומר אבל לפחות הוא בא והולך. הוא אומר אצלי מאנה הירפא, היא לא הולכת, אין לה תרופה. זה חולי שהגיע כדי להישאר. מאנה הירפא. יוצא אם כן שאצלי אומר הנביא, כל מיני החולאים כולם נגעו בי. וחוץ מזה שאני לא כשאר הנביאים שהנבואה שלהם מתמידה כאשר הם מכינים עצמם לנבואה, ואני מתנבא רק לפרקים. ולא רק שזה לפרקים, זה גם פסק. הרי הנבואה פסקה ממנו בשלב שבו היה החורבן. אחרי החורבן נבואתו של ירמיהו פסקה לחלוטין. ולכן הוא אומר, היו תהיה לי כמו אכזב. מה כמו אכזב? הנבואה היא כמו אכזב, שזה מעיין שפוסק. ולפעמים תדמה כמים לא נאמנו. זאת אומרת, גם כשיש נבואה זה מים לא נאמנו. פעם יש, פעם אין. לא כמו כל הנביאים, מכין עצמו לנבואה, קיבל נבואה. אני לא. כמו שאמרנו שירמיהו היה מקבל נבואה כמציאה. וגם כשיש נבואה, זה יהיה לפרק זמן כי זה עתיד להיפסק בתום החורבן. כך שלמעשה ירמיהו כאן לפי המלבי"ם מקונן על המצב הנורא שלו בבחינה הנפשית, מבחינת הנבואה שלו, מבחינת מה שעובר על נפשו ככאב על מצבם של ישראל.
לכן כה אמר השם, אם תשוב ואשיבך לפניי תעמוד. ואם תוציא יקר מזולל כפי תהיה. ישובו המה אליך ואתה לא תשוב אליהם. לכן כה אמר השם. רש"י מסביר, היות ואני סובל את כל הצרות האלה, אז כה אמר לי השם. כך מסביר רש"י. אם תשוב ואשיבך לפניי תעמוד. אם תשוב, אתם עם ישראל תשובו בתשובה, שימו לב יש פה כמה פירושים. אנחנו פותחים ברש"י. אם אתם ישראל תשובו בתשובה, ואשיבך לפניי. ואשיבך זה חוזר על הנביא. ואשיבך לפניי, ואני אשיב אותך עם ישראל לפני הקדוש ברוך הוא. אז, אומר לי הקדוש ברוך הוא, יותר מדויק יהיה להגיד ואשיבך, פסיק, לפניי תעמוד. ואשיבך, אני הנביא אשיב אותך ישראל לפני השם, אומר לי השם, לפניי תעמוד. הכוונה היא אתה תעמוד לפניי באופן תמידי. ואם תוציא יקר מזולל, מה פירוש הדבר? תוציא אדם יקר וחשוב מאדם זולל. אדם שהוא זולל פירושו לא במובן של זולל וסובא, אלא הייתי זוללה. זוללה במובן של זולה, כן, במובן של ההפך ממכובד. כמו כל מכבדיה הזילוה. ההפך מיקר, של חשוב, זה זול. ההפך מאדם נכבד זה זולל. אז גם כאן, אם תוציא יקר מזולל, תוציא יקר מזולל הכוונה תקרב אנשים לעבודתו יתברך. לקחת אדם זולל, הכוונה שאדם שפל, ועשית ממנו דבר יקר, אומר השם, כפי תהיה. מה זה כפי תהיה? אתה גוזר גזרה והקדוש ברוך הוא גוזר גזרה ואתה מבטל אותה. שומעים? כפי תהיה, אומר הקדוש ברוך הוא, כמו הפה שלי. מה שיוצא מפיך יהיה כיוצא מפי השם. השם גוזר גזרה ובכוח הנביא לבטלה. ישובו המה אליך ואתה לא תשוב אליהם. ישובו המה אליך ואתה לא תשוב אליהם, רש"י והרד"ק מסבירים שכוונת הדברים היא שהנביא פה מוזהר, מותרה מאת השם. הקדוש ברוך הוא מזהיר אותו, תמיד יש סכנה כאשר אתה מתקרב אל הרשעים לקרב אותם, יש סכנה מי יתקרב למי. האם אתה תמשוך אותם איתך או שהם ימשכו אותך איתם.
פעם מספרים על אחד מגדולי ישראל שהיה לו תלמיד שקיבל משרה של רבנות באיזה שהוא מקום, והציעו לו משרה של רבנות במקום אחר. מקום הרבה יותר גדול, משכורת הרבה יותר טובה, אבל אנשים ממש רחוקים מתורה ויראת שמיים והוא מאוד חשש ללכת לכזה מקום. הלך להתייעץ עם הרב שלו. אז הרב שלו אמר עדיף שלא, כי זה מקום שיכול לדרדר אותך ויכול להוריד אותך. טוב, אחרי תקופה הגיע מצב שכבר מהמקום הראשון אותו הוא עזב, וכבר מקור פרנסה לא היה לו והוא פנה שוב פעם לרב שאין ברירה והוא חייב לקחת את המקום ההוא ומה הוא יעשה אם לא אין לו מה לאכול. טוב, אז הרב אמר לו אז תיקח את המקום ואתה צריך להיות מאוד מאוד חזק ואיתן שלא להימשך אחריהם. לאחר מכן הרב הזה היה איתו בחליפת מכתבים עם התלמיד, והתלמיד, אותו אחד שנתמנה לרב באותו מקום, היה שולח לו על המצב הקשה ועל העזובה הרוחנית ועל המרצות השוררת בכל מקום ועל הקושי שלו לפעול והיה ככה מתנה צרותיו לפניו. טוב, לאחר מכן החליפת מכתבים הזאת נפסקה. ואז הרב הגדול פגש את אותו אחד שנתמנה לרב באותו מקום, פגש אותו אחרי כמה שנים. ואז הוא אמר לו נו, מה, מה נשמע? מה קורה? אז הוא אמר לו ברוך השם, ברוך השם, העניינים נרגעו, הכל הרבה יותר בסדר, ברוך השם, ברוך השם. אמר לו הרב, אני, אני חושב שברוך השם לא בגלל שהם השתנו והם נהיו כמוך, אז ברוך השם אז הכל הסתדר. אני מאוד מאוד מוטרד ומודאג שאתה נהיית כמוהם, אז זה כבר לא כל כך נורא מה שהם לא עושים פה ולא כל כך נורא, אתה כבר למדת להשלים, למדת להבליג, למדת לקבל. הוא אומר לו אם ככה זה מאוד מאוד מטריד, זה מאוד מדאיג. קווה לשלום ואין טוב, ככה הוא דרש את הפסוק. קווה לשלום, אתה מקווה לשלום, ולמה שלום? שלום מכיוון שאנשים נהיו טובים, אז לרב נהיה שלום איתם. אומר לך ואין טוב. לעת מרפא והנה בעתה. אתה חושב שנהיה פה מרפא, האנשים האלה הבריאו, ברוך השם. הנה בעתה, זה נהיה פה משהו מבעית, שגם הרב נהיה כמותם. ואז הוא צריך כל הזמן לדאוג להם, להנפיק להם פסקי הלכה שיתאימו להם, וכל דבר יש להם את הרב שהם יודעים שהרב ההוא זה בסדר בעניינים האלה, תיגש אליו, תשאל אותו, הכל בסדר, מין רבני בית צוהר כאלה. כל מה שתגיד לו הכל בסדר, מותרים לכם, שרויים לכם, הכל מותר. ואז מצוין, אתה, אתה רב ידידותי למשתמש. רב נוח, הכל בסדר איתו, רב מאוד, יש לו תורה אלסטית והכל ממש נפלא.
זה מה שהוא אומר כאן. תראו מה זה, זה מביא לרעיון כי מדובר פה על נביא. ואת הנביא הקדוש ברוך הוא מזהיר, ישובו המה אליך ואתה לא תשוב אליהם. נקרא את לשונו של הרד"ק. אבל זה ישמר לך, שלא תשוב לרעתם בהשתדלותך עמהם, שמא יטוך ברוב טענותם. אתם שומעים? הרשעים היו יכולים להטות את הנביא. הם יכלו לגרום למצב שהנביא יגרר אחריהם. ולכן אומר לו השם, תשתדל איתם, אבל שישובו המה אליך, תיזהר שאתה לא תשוב אליהם. אתה תגרור אותם אליך ושלא יהיה מצב שהם יגררו אותך עליהם.
עוד הסבר מביא הרד"ק, מה זה אם תוציא יקר מזולל כפי תהיה? אומר הרד"ק, אם תוציא יקר מזולל כפי תהיה, רעות ממרי תקיים. זה התרגום. זאת אומרת, לפי זה אין פה הבטחה אם תוציא יקר מזולל תחזיר אנשים בתשובה, אז אתה תהיה תגזר אומר ויקם לך. אתה יהיה לך כוח לבטל גזרותיו יתברך. לא. אלא אם תוציא יקר מזולל כפי תהיה, אתה מקיים את פי ורצוני. זה הכפי תהיה. כמו שדיבר פי וציוויתי אותך, אתה עושה את רצוני. זה הכפי תהיה. אין פה הבטחה שכל גזרה שלך תתקיים, תהיה בבחינת צדיק גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים. אין, זה לא מה שנאמר כאן לפי הביאור של האונקלוס. אלא כפי תהיה, פירושו של דבר, אתה עשית את מה שפי מבקש, את מה שפי דורש.
והרד"ק מסביר שלכן כה אמר השם אם תשוב ואשיבך, הוא מסביר את זה בשונה מרש"י. רש"י הסביר אם תשוב אתה עם ישראל על ידי, אני הנביא, ואשיבך לפני הקדוש ברוך הוא, אומר לי השם לפניי תעמוד. לעומת זאת הרד"ק מסביר שפה יש קובלנה כנגד הנביא. אומר הרד"ק, הנביא כביכול דיבר כאן דברים חמורים כלפי קודשא בריך הוא. למה היה כאבי נצח, מכתי אנושה, היו תהיה לי כמו אכזב מים לא נאמנו. אתה ריבונו של עולם במילים פשוטות אכזבת. אומר לו הקדוש ברוך הוא, אם תשוב, אתה ירמיה צריך לשוב על הדברים האלה שדיברת. אם תשוב, דיברת כנגדי דברים אשר לא כן באומרך אם תהיה לי אכזב. חטאת לי, אומר לו הקדוש ברוך הוא. ואתה אם תשוב לפניי, אתה ירמיהו תתחרט על מה שאמרת, ואשיבך לפניי תעמוד. אז אני אשיב אותך בתשובה, אסלח לך, תעמוד לפניי כבתחילה. זה לא ממריד הנביא כלפי העם. זה ממריד קודשא בריך הוא כלפי הנביא. אתה הנביא צריך לחזור בתשובה על הדברים שאמרת. ואז לפניי תעמוד. מה זה לפניי תעמוד? מסביר הרד"ק שתעמוד זה תפילה. זה ביטוי שמצאנו אותו כמופיע על תפילה, על הודאה, גם על נבואה. אם יעמוד משה ושמואל לפניי. ואברהם עודנו עומד לפני השם. ואומר תמיד הביטוי עומד נאמר על נביא, כך אומר הרד"ק. ולכן המשמעות של הדברים זה לעמוד בתפילה או לקבל נבואה. ואז אומר הקדוש ברוך הוא, אם אתה תשוב בתשובה, אז לפניי תעמוד, תוכל להמשיך לעמוד ולקבל נבואה ממני. אבל אתה צריך לשוב בתשובה על המעשים הללו, על האמירות הללו שאמרת כלפי קודשא בריך הוא.
המלבי"ם הסביר לנו שהנביא היה לו כאן טענה. למה הנבואה שלו שונה משאר הנביאים? למה הנבואה שלו היא לא תמידית, היא כמו אכזב, הוא מתנבא ופוסק, הוא לא יכול להביא עצמו על ידי שמחה לידי נבואה. כך הסביר המלבי"ם, זו הייתה הטענה שלו. לפי זה מה התשובה של הקדוש ברוך הוא? אומר לו הקדוש ברוך הוא, אם תשוב, מה הכוונה? בקו של רש"י. אם תחזיר את העם בתשובה, ואשיבך. אבל איך המלבי"ם מסביר ואשיבך? לא ואשיבך הנביא אומר לעם ואשיבך. כי זה קצת פלא. כי תבינו, לפי רש"י, אם תשוב אומר לי הקדוש ברוך הוא הנביא. אומר הקדוש ברוך הוא הנביא, אם תשוב, הכוונה תחזיר את העם בתשובה, ואז ואשיבך, ואני אחזיר אתכם בתשובה. קודם כל זה כפילות. דבר שני, אתה עובר מדיבור השם לנביא אל דיבור הנביא אל העם. ולכן לפי המלבי"ם לא זו הכוונה. אלא הקדוש ברוך הוא אומר לנביא, אם תשוב, מה זה תשוב? תשוב כמו תשיב. אם תשיב את העם בתשובה, ואשיבך אל הנבואה המתמדת. אתה רוצה נבואה תמידית? תחזיר אותם בתשובה, יהיה לך נבואה תמידית. ואז נפלא, לפניי תעמוד. מה זה לפניי תעמוד? באופן תמידי. עומד לפני השם, לשרתו. באופן תמידי יהיה לך נבואה. אתה צודק, נבואתך הולכת ופוסקת. אבל אם אתה תחזיר את העם בתשובה, נבואתך תהיה מתמדת. וגם אם לא תגיע למצב כזה, אבל על כל פנים תוציא יקר מזולל, שזה אומר הנפשות של האנשים ההגונים יופרשו מהנפשות של הרשעים. הכוונה היא לפחות תצליח ליצור איזה בידול בתוך העם, בין ההגונים לבין הרשעים, תוציא את היקר מן הזולל, כפי תהיה. הוא מסביר כמו רש"י, תגזר אומר ויקם לך. אתה תהיה כמו פי השם, מה שאתה תאמר יתקיים.
וזה גם כן תשובה, אומר המלבי"ם, על מה שהוא ביקש שאין תפילתו נשמעת. הרי ראינו לעיל שהיה מצב של בצורת. על הבצורות בזה התחיל הפרק. וכעת הוא מקבל תשובה. למה ריבונו של עולם אני התפללתי, למה תפילתי לא נענית? מקבל כעת תשובה. אם תצליח להשיב את העם בתשובה, אז תגזר אומר ויקם לך. תבקש שירד גשם, ירד גשם. זו תשובה על מה שאז הוא שאל למה תפילתי איננה מתקבלת, ועל מה שהוא שאל כעת למה נבואתי באה והולכת. תחזיר את העם בתשובה ועל ידי זה תהיה לך נבואה תמידית. כנגד מה שהוא התלונן על הרשעים שרודפים אותו באופן תמידי, אומר לו הקדוש ברוך הוא, אתה לא צריך לירא מהם. ואל תדאג, מה אתה חושש? שמא הם יגברו עליך, והם יגרמו לך שאתה תסכים עם המעשים שלהם ובסופו של דבר לא תתנבא עליהם, הם יכופו אותך. אומר הקדוש ברוך הוא, אין לך מה לדאוג. דע לך, הם ישובו אליך, לא אתה תשוב אליהם. לא רק שהם לא יצליחו לקלקל אותך, לפי המלבי"ם יש כאן הבטחה. לפי איך שהסברנו על פי התרגום, יש כאן איזה שהיא אזהרה. תיזהר ירמיהו לא להימשך. לפי המלבי"ם יש כאן הבטחה. הקדוש ברוך הוא אומר אין לך מה לדאוג. כפי תהיה, ישובו המה אליך, ככה אני מבטיחך נאמנה. אתה לא תשוב אליהם. אין לך מה לדאוג, הם לא יוכלו לך להשיב אותך אליהם.
מה אתה חושש שאולי הם יהרגו אותך? זה הפסוק הבא. ונתתיך לעם הזה לחומת נחושת בצורה. ונלחמו אליך ולא יוכלו לך. אומר לו הקדוש ברוך הוא, אתה היה לך בעיה כי אתה חשבת שאני אמרתי לך שהמלחמה תהיה קצרה וגמרנו. אומר לו הקדוש ברוך הוא, תדע לך, לא ככה יהיה. אני לא הבטחתי לך שזה עומד להסתיים והמלחמה קצרה. אלא ונלחמו אליך, אני מודיע לך, הם ימשיכו להילחם. הם ימשיכו להילחם. וזה הגיוני גם כן, כיוון שהקדוש ברוך הוא לא מתערב בבחירה החופשית. אז אם הם ירצו להילחם, הם ילחמו. מה כן? הקדוש ברוך הוא ישמור על נביאו. אבל להתערב בבחירה החופשית לדאוג שכולם לא יעשו לו מאומה, את זה הקדוש ברוך הוא אומר, זה לא הבטחתי לך. ולא אמרתי לך שזה מוגבל בזמן. רק אתה לא הבנת את ההבטחה נכון ולכן יש לך קושי. מה כן? אומר לו הקדוש ברוך הוא, אם ילחמו אליך, ולא יוכלו לך. כי איתך אני להושיעך ולהצילך נאום השם. אומר לו הקדוש ברוך הוא, אל תדאג, אני אתן אותך לחומה בצורה, חומת נחושת. והם לא יוכלו לך, כי אני על ידי השגחה תמידית אציל אותך מהם. וגם כאשר הם יתאספו עליך לעשות לך רעה, אומר לו הקדוש ברוך הוא, והצלתיך מיד רעים ופדיתיך מכף עריצים. כאשר יתאספו לעשות לך רעה, אני אציל אותך מיד הרעים, הכוונה אציל אותך מידם. וגם אם אתה כבר תהיה בידם, כמו שאנחנו נראה בהמשך, שהם נתנו לבית המהפכת כדי להרוג אותך, ופדיתיך. נראה בהמשך שעבד מלך הכושי יציל את ירמיה. כך שלמעשה אומר הקדוש ברוך הוא, גם אם הם יוכלו לך ויזיקו לך, כבר תהיה בידם, אומר הקדוש ברוך הוא, אני אציל אותך מידם, שזה כבר יותר קשה.
והמלבי"ם כאן מסביר בדקדוק לשון הקודש, הוא אומר והצלתיך מיד רעים ופדיתיך מכף עריצים. זה כפילות. הצלתיך ופדיתיך, מיד רעים, מכף עריצים. מה ההבדל? מסביר המלבי"ם שיד זה דבר שיכול להיות מונח לי על היד. אבל כף זה משהו שאני אוחז בכפי. זה כף. כף זה לאחוז בכף. ומזה אומר המלבי"ם, לא די להציל. אני יכול להציל אותך ממשהו שאתה בידו. אבל מישהו שאוחז אותך בכף, אי אפשר להציל אותך מידו, אלא צריך פדיון. מה שנקרא לפדות אותך, שזה כבר מהלך יותר מורכב, מהלך יותר קשה. ולכן הוא אומר ביחס לכף, ופדיתיך. זה מצריך פדיון מכף עריצים. כי עריצים הם יותר גיבורים, הם יותר חזקים. שמה זה לא יועיל רק להציל אותך. שמה צריך פדיון ממש. לפדות אותך כביכול בממון. אומר הקדוש ברוך הוא, גם אם אתה תהיה ביד האויב החזק, אני אפדה אותך בצורה כזאת שאציל אותך מיד אותם אויבים נוראים.