ספר ירמיה פרק י"ג. כה אמר השם אלי הלוך וקנית לך אזור פשתים ושמתו על מתניך ובמים לא תביאהו. הפרק שלנו יתאר ציווי שהקדוש ברוך הוא מצווה את ירמיה ללכת ולעשות איזושהי פעולה והדבר הזה מופיע הרבה בספרי הנבואה שהקדוש ברוך הוא מצווה את הנביא לפעול פעולה מסוימת כאשר המטרה של הפעולה הזאת להוות כמשל על המסר שהקדוש ברוך הוא רוצה למסור ולהודיע לנביא על, בדרך כלל זה על עם ישראל, דהיינו על העתיד לקרות איתם. וכידוע במקומות כאלה בדרך כלל ישנה מחלוקת האם הפעולה היא פעולה אמיתית או שמא גם הפעולה כולה היא במעשה ומראה הנבואה. ואנחנו נתחיל. כה אמר השם אלי הלוך וקנית לך אזור פשתים. מצווה הקדוש ברוך הוא את ירמיה שיקנה לו אזור פשתים. אזור פשתים הכוונה היא סוג של חגורה ותכף נראה את הפרטים כאן. רק קודם נדגיש ונאמר שאליבא דהרמב"ם, מי שמביא הרד"ק החכם הגדול מורה צדק הרמב"ם, כתב כי בחלום של נבואה היה כל המעשה הזה. אם אתם חושבים שזה רק המעשה הזה, טעות בידכם. הרמב"ם מקראות רבים מסביר בדרך זו. לדוגמה אני מביא בספר במשנת החלומות, הרמב"ם מסביר שכל העניין של האורחים שבאו לאברהם והבשורה הכל היה במחזה הנבואה. והנה השם ניצב עליו והנה שלושה אנשים, זה לא שלושה אנשים, השם ניצב עליו ובמראה הנבואה הוא מראה לו שלושה אנשים ואברהם רואה במראה הנבואה כיצד הוא רץ ומגיש בפניהם וכולי וכולי. חשוב להדגיש כמעט כולם חולקים על הרמב"ם בתפיסה הזאת של המקראות אלא הם מבינים את הדברים כפשוטם וגם כאן המפרשים מבינים את הדברים כפשוטם כשהקדוש ברוך הוא אומר לו הלוך וקנית לך אזור פשתים אז הוא הולך וקונה אזור פשתים וכשאברהם מגיעים אליו אורחים אז בפועל הגיעו אורחים ואברהם בפועל הגיש להם וכולי. כך שלמעשה הרמב"ם הוא די יחידי בדרך שלו, בשיטה שלו כך בביאור המקראות ולכן אנחנו נתייחס אל המקרא הזה כפי הפרשנות של רוב המפרשים שמסבירים שהכל כאן היה במציאות. והקדוש ברוך הוא אומר לו תלך ותקנה לך אזור פשתים.
תשים אותו על מותניך ובמים לא תביאהו, כפשוטו אל תכבס אותו. וכבר כותב הרד"ק לא הבנתי לא ידע לו טעם. אם הכוונה היא לא תכבס, היה צריך להגיד אל תכבס. למה הוא אומר ובמים לא תביאהו? אבל בואו נראה את המלבי"ם כי המלבי"ם כאן עומד על כל פרט ועל כל נקודה וגם את הנקודה הזאת הוא מסביר. אומר המלבי"ם הקדוש ברוך הוא מצווה אותו שבעה דברים. דבר ראשון הוא אומר לו הלוך וקנית, זאת אומרת שזה לא תהיה הליכה בסתר אלא זאת תהיה הליכה שעושה רושם, הליכה הניכרת שכולם יראו שאתה הולך וקונה. דבר שני שזה יהיה קניין בדמים, לא תקבל את זה בחינם אלא שתשלם על זה. דבר שלישי הוא אומר לו ושמתו על מותניך שזה יהיה דבר המכוון לפי המידה שלך, כפי מידת המותניים. דבר שלישי, דבר רביעי הוא אומר לו שהדבר הזה יהיה אזור פשתים, לא חגור. ועוד מעט נבין מה ההבדל בין חגור לבין אזור. דבר חמישי של פשתים. וגם פה צריך להבין מה הפשתים מסמל. הפשתן כפי שמסביר המלבי"ם בא לסמל את אות הכהונה, אות הנשיאות, הוא בעצם בגד חשוב, בגדי פשתים. והדבר השישי תשים אותו על מותניך. הוא לא אומר ואזרתו אלא הוא אומר ושמתו. וההבדל הוא בעצם שאם היה כתוב לאזור, לאזור פירושו להדק בחוזק. ואדם לא יכול להדק בחוזק באופן תמידי. וכיוון שפה אמורה להיות החגורה הזאת באופן תמידי, לכן אומר לו רק ושמתו כי לאוגדו בחוזק לא תוכל באופן תמידי. דבר שביעי הוא אומר לו שלא יביא אותו במים. האזור של פשתים הוא בצבע לבן וממילא הדבר דורש כיבוס תמידי כדי שלא ישחיר. והשם אומר לו לא זו בלבד שאתה לא תכבס אותו אלא גם הכנה לכיבוס שזה השריה במים גם את זה לא תעשה לו.
ומה בעצם הרעיון כאן בכל זה? אומר המלבי"ם בפסוק י"א, מפסוק י"א יתחיל להתבאר הנמשל. וכאן המלבי"ם כבר מקדים לנו ואומר לנו מה הוא בעצם הנמשל. הדבקות של האזור אל מותניים של ירמיה בא לסמל שהקדוש ברוך הוא כביכול הדביק את ישראל אליו. כמו שהאזור דבוק למותניו, ככה אומר הקדוש ברוך הוא אתם דבוקים אליי כביכול לריבונו של עולם. דבר נוסף כמו שאת האזור אני מצווה אותך לקנות במחיר, אומר הקדוש ברוך הוא אני קניתי אתכם במחיר. הרי השם עשה אותות ומופתים, שינה סדרי בראשית כביכול מה שנקרא השקעתי כדי לקנות אתכם. זה לא, זה לא בחינם יום אחד אמרתי לכם תהיו לי לעם. לא, אלא שיניתי כל סדרי בראשית, אותות ומופתים, מעמד הר סיני, דהיינו יקר עליתם לי. והמחיר אצל הקדוש ברוך הוא כי הקדוש ברוך הוא קשה בעיניו לשנות הטבע. לא קשה לו, שימו לב, קשה בעיניו. כיוון ששינוי הטבע יוצר גם כן התערבות בבחירה החופשית והקדוש ברוך הוא לא מעוניין להתערב בבחירה החופשית. ועם כל זה כביכול השם שילם מחיר יקר והתערב בבחירה החופשית ועשה ניסים אותות ומופתים ושינה את הטבע כדי לקנות אתכם. והקדוש ברוך הוא הרי קנה אותנו כמו שכתוב קונה שמיים וארץ, ישראל הם קניין אחד. דבר שלישי אנחנו כמו האזור, אומר לו תיקח אזור שיהיה מכוון למידתך. אנחנו מכוונים למידותיו. מה זה מכוונים למידותיו? קדושים תהיו כי קדוש אני. והלכת בדרכיו, מה הוא רחום אף אתה רחום, מה הוא חנון אף אתה חנון. אנחנו מכוונים למידותיו כמו שהאזור מכוון יהיה למידת גופך.
דבר נוסף אגב זה גם בא לרמז אומר המלבי"ם שכמו שאדם לובש בגד, כשאני מרים את היד החולצה מרימה את היד. זאת אומרת באופן אוטומטי הלבוש שלי נע כפי תנועותיי. אז כך גם כן הכוונה והמטרה הייתה שהקדוש ברוך הוא יתגלה בתוך הלבושים הללו שנקראים עם ישראל. הנהגותיו, מידותיו היא תתגלה, תבוא לידי ביטוי על ידי עם ישראל. הרי המטרה שלנו כאן בעולם שעל ידי זה ויתגדלתי ויתקדשתי. המטרה שלנו בעולם שעל ידי שיראו את עם ישראל על ידי זה יתקדש שמו יתברך בעולם. ואז יאמרו עם השם המה ומארצו יצאו וכולי, יהיה קידוש השם בעולם. זאת אומרת אתם בבחינה של לבוש כמו שאני אומר לך קח את האזור ותלביש אותו על מותניך, ככה אתם כמו לבוש לשכינה הקדושה שעל ידיכם מתגלה הנהגתו יתברך. דבר נוסף הם דומים לאזור כי אחרי הקניין שהוא כמו לבש את האזור מלביש אותו עליו, כך גם כן מתגלה הנהגת השם בעולם על ידי עם ישראל. כמו שהאזור דבוק על מותניים, הקדוש ברוך הוא כמו דבוק עמהם והשגחה פרטית. זאת אומרת לא כמו האומות שהם מושגחים דרך שר בשמיים, אתם עם ישראל דבוקים במותניים, הקדוש ברוך הוא כביכול צמוד אליכם ומשגיח עליכם בהשגחה פרטית. כמו שהאזור מורה על גבורה, כפי שתכף נסביר והמלבי"ם יסביר את זה כשהוא יבאר את העניין של אזור, למה אזור דווקא מורה על גבורה. ומצד מה שהוא פשתים כבר אמרנו שהוא מורה על תפארת, כבוד, פשתן נחשב לדבר יקר. כך גם כן הוא הדביק אותם לשם ולתפארת שעל ידי עם ישראל יהיה ניכר גבורתו של הבורא יתברך, תפארתו של הבורא יתברך בהשגחה שהוא משגיח על עם ישראל. כל זה נועד להיות על ידי המעשים הללו שאתה ירמיה כעת מסמל אותם, זה יבוא לידי ביטוי בזה.
כמו שהשם מצווה שזה יהיה בתמידות על מותניו, כך אומר הקדוש ברוך הוא ההשגחה שלי עליכם היא בתמידות. דהיינו עם ישראל לא יכולים להתגרש מהריבונו של עולם. אליהם נישואים לנצח. ולכן כתוב וארשתיך לי לעולם, וארשתיך לי ובגדר של לעולם. זה לא וארשתיך לי לזמן. מה קורה אם הכלה מסרחת דרכיה? אז הקדוש ברוך הוא דואג לקחת בכוח. הקדוש ברוך הוא דואג להביא ייסורים כדי שהכלה תחזור בחזרה אל ביתה. אבל מצב של גירושין לא שייך. זה הרי מה שטוענים הגויים, מה שטוענים האומות שהקדוש ברוך הוא נטש אותנו ובחר בנצרות, נטש אותנו ובחר באסלאם. זה הרי הטענה שלהם. אבל הקדוש ברוך הוא אומר וארשתיך לי לעולם, זה נצחי. אנחנו כמו כאזור המהודק על מותניו של ירמיה, כך גם כן אנחנו כמו מהודקים על קודשא בריך הוא, על השכינה הקדושה. והקדוש ברוך הוא אומר האזור הזה באופן טבעי דרכו להשחיר. כיוון שדבר לבן שאדם לובש לא עובר זמן רב, אם הוא לא מחליף חולצה כל יום יומיים החולצה משחירה, האזור משחיר. אז כך גם כן עם ישראל שהם האזור כביכול על מותניו של קודשא בריך הוא חייבים כיבוס. ומה זה הכיבוס? רחצי בנתר. מה זה הכיבוס? להתנקות מן העבירות. אנחנו צריכים הרי כדי להיות צמודים לקודשא בריך הוא צריכים להיות בזכות. אם אנחנו לא זכים וטהורים לא ניתן להתחבר לקודשא בריך הוא. ואז הכיבוס הזה נעשה על ידי שמיעת דברי התורה, דברי התוכחה, דברי הנבואה, כבסי מרעה ליבך כמו שראינו לעיל. והם לא זו בלבד שהם לא רוצים להתכבס, גם לשים במים הם לא רוצים. כנראה קרים להם המים. הם לא רוצים גם אפילו להיות במים. זה מה שאומר הנביא שהקדוש ברוך הוא כביכול אומר ושמתו על מותניך ובמים לא תביאהו. עם ישראל הם על מותני השם אבל במים אפילו הם לא רוצים לבוא. לא רוצים אפילו התחלה של כיבוס, אפילו שריה בעלמא. כל שכן שכיבוס ממש שמצריך יותר שפשוף וכיסכוס והסרת הכתמים שזה כבר דורש הרבה יותר מאמץ, על זה אין מה לדבר. אפילו להיות במים הם לא מוכנים, דהיינו הם לא מוכנים אפילו לעשות התחלה של ניקוי וזה לשמוע את דברי המוסר.
המלבי"ם בחלק של ביאור המילים מסביר כאן כמה דקדוקים בלשון הכתוב. קודם כל נשים לב הוא לא אומר וקנית אזור פשתים, הוא אומר וקנית לך אזור פשתים. ומה זה הלך? זה כמו שאמרנו צריך שיהיה מכוון למידת גופך. לך זה תמיד כמו להנאתך, לטובתך, שלח לך לדעתך. תמיד לך זה כאילו לצורך שלך, בהתאמה לך. אז כך גם כן כאן זה אומר שהאזור הוא מותאם לגופו של ירמיה והנמשל שאנחנו כמו מותאמים למידותיו של הקדוש ברוך הוא. אמרנו שכאן מדובר באזור. אומר המלבי"ם יש אזור, יש חגור, יש אבנט, יש חשב, יש מזח. וכל אלה הם ביטויים לחגורה. רק עכשיו נעמוד על השינויים ביניהם. האבנט מיוחד רק לכוהנים. כמו שכתוב אבנטך אחזקנו, שם מדובר אצל הכוהן. החשב זה המיוחד לאפוד, חשב האפוד. זה היה חצי חגורה שחלק היה עשוי מהאפוד עצמו וחלק היה חגורה משתלשלת ממנו וזה היה מעשה חושב, הכוונה דבר אומנותי. לכן זה נקרא חשב האפוד. מזח, כשאדם היו בגדים הוא היה רוצה להגביה את הבגדים שלו אז המזח היה מיועד להגבהת הבגדים. כמו שהמזח מגביה את גלי הים. החגור כולל כל מה שאדם חוגר סביב גופו. על ליבו, למטה ממנו, עד הרגליים. כמו חיגרו שקים. שמים לב זה ביטוי של חגירה אבל לאו דווקא חגורה אלא כל דבר שאדם חוגר. חגור כלי מלחמה, חגורה על חלציים. כל דבר שאדם חוגר על גופו נקרא חגור. אזור אומר המלבי"ם זה חגור מיוחד כדי לחזק בו את מותניו ובדרך כלל את האזור היו קושרים בחוזק. האזור בא לסמל את הגבורה. התאזרו, התאזרו וחתו. אאזרך ולא ידעתני. הזריזות ואתה תאזור מותניך. תמיד היו מהדקים את זה בחוזק, זה בא לבטא את החוזקה, את הגבורה. אם היה חוגר את האזור על הבגדים מלמעלה, זה היה נקרא אזור מותניים. אם היה חוגר את זה מלמטה, זה נקרא אזור חלציים. לדוגמה כאשר היה צריך לרוץ, כשאדם רץ האיברים שלו נעים וזה מקשה עליו. אז היו לוקחים ושמים מין חגור מיוחד שהיו קושרים אותו על הבטן ומהדקים וזה היה מהדק את האיברים שיוכל לרוץ מבלי קושי. כן, אז זה מה שראינו תאזור מותניך. אם הוא חגר את זה למטה מהבגדים, זה נקרא אזור חלציים. את האזור היו לובשים אותו רק אנשים ורק גיבורים. לעומת זאת חגורה ראינו שגם נשים היו לובשות כמו שכתוב תחת חגורה נקפה. אזור פשתים, הפשתן היה מראה על המעלה של מי שלבש אותו. ולכן רק נשיאים, כוהנים היו לובשים אזור של פשתים. המלאך הוא מכנה אותו איש לבוש הבדים, כשהבדים זה פשתן. יוסף היה לבוש בגדי שש, שש זה פשתן. למדנו את זה מי שירצה ישמע בדיסק של ספר יהושע שהפשתן נקרא גם בגדי שש וגם נקרא בד. כמה זה בד בגימטריה? שש. והפשתן גם כן נקרא בגדי שש ולכן את המתים במה עוטפים תכריכיהם? מה התכריכים שלהם? פשתן. ולמה פשתן? מכיוון שהבגדי שש הוא נשלט, אין בו שליטה של כל השבעה כוכבים ומזלות ועל ידי זה זה מציל את מי שלבוש בו באותו בגד שש, זה מציל אותו משליטה של כוכב ומזל שיכול להזיק לו. ולכן זה נקרא בגדי שש כי הוא נשלט רק משישה כוכבים ולא משבעה כוכבים. כן, על כל פנים האיש לבוש הבדים מבטא חשיבות, בגדי שש מבטא חשיבות. אז הוא כאן הוא רצה לומר לו האזור הזה שאתה תאזור בו מותניך יהיה אזור חשוב. ושמתו, למה ושמתו ולא ואזרתו? כמו שהסברנו קודם, לאזור זה בחוזק. והיות וזה מיועד להיות באופן תמידי, לא שייך באופן תמידי להדק. ולכן הוא אמר לו זה רק לסימן אז תשים אותו על מותניך. ובמים לא תביאהו, כמו שהסברנו אפילו ההבאה לא תהיה, לא רק שלא יכבס אותו ולא ישטוף אותו.
ואקנה את האזור כדבר השם ואשים על מותניי. כפי כל הפרטים שהשם ציווה כך עשיתי וקיימתי את ציווי של השם. ויהי דבר השם אליי שנית לאמור. עוד פעם השם מדבר איתי בעניין האזור. קח את האזור אשר קנית אשר על מותניך וקום לך פרתה וטמנהו שם בנקיק הסלע. אומר לו השם תיקח את האזור, האזור הזה אחרי שהגיע למצב אומר המלבי"ם שכבר התלכלך. הוא הרי לא בא במים. כבר לא היה כבוד שירמיהו ימשיך ללכת עם האזור הזה על מותניו. אומר לו השם לך תטמון אותו בפרת, פרת זה הכוונה על גדת נהר פרת, בנקיק הסלע. מה בעצם הנמשל של העניין? אומר המלבי"ם אחרי שהם לא שמעו לציווי האלוקי והאזור התלכלך, עם ישראל התלכלכו בעוונות ולא בא במים, עם ישראל לא היו מוכנים להשתתף לקבל שטיפה מעוונותיהם, לא היו מוכנים לקבל מוסר. אז כבר לא היו ראויים עם ישראל שהשם יאזור על מותניו אותנו. מה שנקרא אנחנו כבר מלוכלכים, אנחנו אזור מלוכלך. והיות והחגורה הזאת מלוכלכת, אומר הקדוש ברוך הוא צריך ללכת ולטמון אותה. איפה? בפרת. ופרת היא בעצם המקום שבו בעצם הדרך שדרכו מגיעים למצרים. ואיפה לטמון אותו? בנקיק הסלע. מה בעצם הנמשל? אומר המלבי"ם זה מליצה שחפרו פניהם בטמון. פירושו של דבר היה להם ביזיון, היה להם בושה גדולה והבושה הזאת מה שנקרא הייתה כזאת בושה שהיו צריכים לטמון פניהם ולהסתיר מהביזיון שהיה להם. ומה היה הביזיון? כמו שכתוב כל הוביש על עם לא יועיל למו. היה בושה שהם פנו למצרים. עצם זה שאני פונה לעזר אומה אחרת זה ביזיון, זה בושה. אבל אתה אומר אין ברירה, מה עדיף למות? אז אין ברירה אני אפנה לעזר אומה אחרת. אם האומה האחרת עזרה לך, נו אז מה שנקרא הבושה הייתה משתלמת, ניצלת. אבל אם הפנייה לא הניבה תוצאות, אז זה ביזיון כפול. אתה פנית והורדת מכבודך ובסופו של דבר גם לא קיבלת את מבוקשך. זה מה שהוא אומר היה כאן. האזור הזה כביכול כמו היה כמו האזור הנשחת. האזור שקנית, שני הדברים הללו כמו שאמרנו הרי הקדוש ברוך הוא אומר אני קשור אליהם מצד הקניין ודבר שני מצד שהם דבוקים על מותניי, הרי הם קנויים לי לעם אלה העבדים שהוצאתי ממצרים. ואת מי הם הלכו לחפש? הלכו לפרת. את מי הלכו לבקש? את מצרים. במקום שתבוא אליי, שתפנה אליי, הרי אתה אזור על מותניו של ריבונו של עולם. מה הלכת לחפש? אומר הקדוש ברוך הוא תפשוט את האזור, תטמון אותו בנקיק הסלע. דהיינו זה מבטא על נהר פרת, זה מבטא שהם עזבו את הקדוש ברוך הוא בגלל הטינוף שלהם שהם היו מלוכלכים והלכו וטמנו את עצמם. והטמן אומר המלבי"ם שונה בלשון הקודש מנסתר, נחבא, נצפן. כל אלה נסתר, נחבא ונצפן יכול להיות שיש דבר מסוים ואני הולך ונחבא אחריו, אני נסתר אחריו. לעומת זאת כאשר אני אדבר על נטמן, זה אומר אני מכסה עצמי בדבר מה. מכסה את עצמו בעפר, טמנו עצמם בפשתים. כן, תמיד פירושו של כיסוי. וכאן הוא מתאר שהם טמנו עצמם בנקיק הסלע, פירושו של דבר שהם כמו היה להם כזאת בושה שטמנו פניהם בנקיק הסלע כאשר הלכו לבקש את עזרת מצרים ולא זו בלבד שלא הועיל להם אלא עוד מצרים התגלתה כמשענת קנה רצוץ. אז אומר הקדוש ברוך הוא בואו ראה אלה העם שהיו על מותניי בדרגה הכי גבוהה ואיפה עכשיו הם הולכים? איפה עכשיו הם נמצאים? על נהר פרת טמונים שם בתוך נקיק הסלע מבקשים עזר ממצרים.
ואלך ואטמנהו בפרת כאשר ציווה השם אותי. בפרת הכוונה ליד נהר פרת. ויהי מקץ ימים רבים ויאמר השם אליי קום לך פרתה וקח משם את האזור אשר ציוויתיך לטומנו שם. ויהי מקץ ימים רבים, אומר המלבי"ם כאן זה משל ומליצה על מה שנראה בהמשך בפרק מ"ב איך עם ישראל הלכו למצרים וממצרים ירמיה מבקש להחזיר אותם. השם שולח אותו עם נבואה להחזיר את עם ישראל ממצרים. אבל הם כבר לא רצו להקשיב לו. וזה בעצם מבטא כאן אתם פניתם למצרים דרך נהר פרת ובסופו של דבר גליתם לשם וירמיה יבוא להוציא אתכם משם ואז מה ירמיה רואה כפי שנראה בפסוק הבא. ואלך פרתה ואחפור ואקח את האזור מן המקום אשר טמנתיו שמה והנה נשחת האזור לא יצלח לכל. לא יצלח לכל. האזור נשחת כיוון שתבינו זה נהר פרת, זה נהר, זה מקום של מים. המקום של מים הרי אם אתה מניח שם בגד, ודאי בגד שמבוסס על צמחים, מה קורה לו? הוא נרקב, הוא נשחת. פה אומר הקדוש ברוך הוא המשל והמליצה שעם ישראל אחרי שירדו למצרים נשחתו, לא היה עם מי לדבר, לא היה כבר את מי לגאול. וגם ירמיה שהולך כדי לגאול אותם כבר רואה שהעם לא מוכנים להקשיב. ונבוכדנאצר בדרך נהר פרת והוא מכה את פרעה ועם ישראל נאבדו עמו. זה מה שהקדוש ברוך הוא כאן מצווה אותו לקחת את האזור.
ויהי דבר השם אליי לאמור. כה אמר השם ככה אשחית את גאון יהודה ואת גאון ירושלים הרב. הקדוש ברוך הוא מתגלה לו בנבואה ואומר לו עכשיו אסביר לך את הנמשל. בהתחלה הוא יסביר לו את הנמשל שהאזור נשחת, בשלב הבא הוא יסביר לו את הנמשל של עצם קניית האזור. עכשיו על עצם השחתת האזור הוא אומר לו האזור בעצם מורה על הגאון, על התפארת שהיה לעם ישראל. אמרנו זה היה פשתים, זה היה חגור כביכול על מותניו יתברך. ועכשיו נשחתו בנהר פרת. כך גם כן גאון ירושלים ויהודה, גאון יהודה ואת גאון ירושלים הרב שגאונם, גאונם הכוונה גדלותם, עוצמתם, גאוותם, גדולתם הייתה רבה. והנה כעת בואו ראה כך אשחית את גאון יהודה, כך גם כן הם ישחתו כמו אותו האזור. ישחתו בט', כן מלשון השחתה. העם הזה הרע המאנים לשמוע את דבריי ההולכים בשרירות ליבם וילכו אחרי אלוהים אחרים לעובדם ולהשתחוות להם ויהי כאזור הזה אשר לא יצלח לכל. עכשיו הוא מסביר ביתר פרטות. כמו שהאזור שהסברנו לא הובא במים ועל ידי זה הוא התלכלך וכבר לא ראוי ללבישה, ככה העם מאנים לשמוע את דבריי. מאנים זה כמו ממאנים לשמוע את דבריי. וכמו שאתה הלכת לטמון את האזור בנהר פרת, הלכת הליכה מיוחדת למקום מיוחד בדרך רחוקה, זה מראה שהם יעשו את הדבר הזה בכוונה, שהם הולכים בשרירות ליבם. מה זה אומר? יש אדם שחוטא מתוך תאווה, מתגבר עליו יצרו. אבל מי שלא חוטא מתוך תאווה אלא הולך בשרירות ליבו, שמה התביעה הרבה יותר קשה. הוא עושה את זה בזדון לב, הוא עושה את זה מתוך רוע ליבו. ודבר נוסף הוא אומר ההולכים בשרירות ליבם וילכו אחרי אלוהים אחרים לעובדם ולהשתחוות להם ויהי כאזור הזה אשר לא יצלח לכל. כמו שאתה טמנת אותו בנקיק הסלע, כך גם כן הם חפרו פניהם בבושת שהיו צריכים מה שנקרא לטמון את פניהם מן הביזיון. וכמו שהאזור נשחת לגמרי, כך גם כן היה שהם נשחתו לחלוטין שם עם האויבים. זאת אומרת שיהיה פה נזק גם על ידי האויבים וגם על ידי עצמם. ואומר הקדוש ברוך הוא ודע לך לא אחמול ולא אחוס ולא ארחם מהשחיתם. מה זה לא אחמול, לא אחוס, לא ארחם? למה אחד מהם לא מספיק? אומר המלבי"ם עמדנו על זה למען האמת כשלימדנו את הנושא של מחיית עמלק שם במלבי"ם את הנושא של שאול ואגג, אבל נחזור על זה כאן בקצרה. אומר המלבי"ם רחמים לעולם זה ביטוי שיבוא רק ביחס לאדם. אף פעם לא נגיד שהוא ריחם על בהמה או ריחם על השולחן או על כלי. רחמים תמיד יופיע בכתוב ביחס לאדם. לעומת זאת לחמול ולחוס זה ביטוי שמופיע גם על דומם, גם על צומח. מה ההבדל ביניהם? אומר המלבי"ם לחוס זה מצד הצורך שלי בדבר. אני חס על זה כי אני רוצה להשתמש בזה. אני חס על זה כי אני עדיין צריך את זה. ועיניכם אל תחוס על כליכם. כלים אני צריך אותם, אני זקוק להם. לכן אומר להם אל תחוס. לעומת זאת חמלה זה מצד עצם הדבר. זאת אומרת אני לא צריך אותו אבל מה שנקרא חבל לי להשחית אותו. שומעים? חמלה אני חומל עליו, חומל עליו לא מצד שיש לי צורך בו. כואב לי הלב להשחית אותו. זאת אומרת גם דבר שאני לא צריך אבל למה להשחית? אני אשים אותו בחוץ שמישהו ייהנה ממנו. אבל אני לא רוצה. לעומת זאת כשאני אומר לחוס, זה אומר אני חס עליו, אני צריך אותו, אני עוד רוצה להשתמש בו. וזה אגב הייתה התביעה על שאול ויחמול שאול. ויחמול אומר המלבי"ם זה עניין מחשבתי, רעיוני שהוא אומר דבר זה ראוי לחמלה. השם אומר שהוא ראוי להשחתה ואתה אומר שהוא ראוי לחמלה? זה הייתה התביעה עליו. לא מצד שאני צריך, לא מצד שאני ארוויח ממנו משהו, אלא שמן הדין ראוי לחמול. ראוי מן הדין הדבר לחמלה וזה הייתה התביעה הקשה כנגדו כפי שהסביר שם המלבי"ם. לכן אומר הקדוש ברוך הוא כאן אני לא אחמול מצד שאני אחשוב אולי הם לא ראויים להשחתה, לא אחמול. דבר נוסף אומר השם אני לא אחוס, אולי תגיד יהיה תועלת מזה? אולי יקדשו שם שמיים? יהיה כביכול לקודשא בריך הוא תועלת? אומר השם לא אחוס, אין בהם שום תועלת. ולא ארחם, רחמים זה ראוי על אדם, אומר הקדוש ברוך הוא גם רחמים הראויים על אדם גם זה לא ארחם עליהם.
שמעו והאזינו אל תגבהו כי השם דיבר. שמעו והאזינו פירושו של דבר אל תתגאו אומר הרד"ק. אל תחשבו שאתם יודעים חוכמה ויודעים מוסר, אתם לא צריכים לשמוע מוסר מאת האלוקים. יש לכם את דרך המוסר משלכם, אתם לא צריכים לשמוע מוסר מהנביאים. אומר להם לא, שמעו והאזינו אל תגבהו. שלא יהיה בכם גבהות הלב אלא אדרבה תקשיבו ותכפפו אוזניכם למוסר הנביאים. המלבי"ם לעומת זאת מסביר שמעו מדבר על המסירה לנבוכדנאצר. כאן בעצם הנביא מודיע להם אתם צריכים להימסר בידו של נבוכדנאצר. וכל עוד שאתם תשפילו עצמכם לפניו ולא תמרדו בו, אתם תישארו בארץ. וברגע שאתם תגביהו ראשכם, ברגע שצדקיהו ימרוד בנבוכדנאצר, נבוכדנאצר יגלה את כולם. יוצא אם כן שמה שכתוב כאן שמעו והאזינו ואל תגבהו פירושו אל תרימו ראשכם, אל תגביהו ראשכם נגד נבוכדנאצר למרוד בו כי השם דיבר. השם דיבר פירושו הקדוש ברוך הוא זה שציווה להמליך כאן את נבוכדנאצר והיות וכן כל פעולה נגדו זה מרד בהשם כיוון שהעונש שלכם זה להביא לכאן את נבוכדנאצר. המלבי"ם מסביר תמיד הסדר הוא האזנה ואחר כך שמיעה. והסיבה לכך מכיוון שההאזנה זה להאזין לדברים, השמיעה זה לקבל אותם. לקבל את הדברים זה נקרא לשמוע. ופה כתוב הפוך, שמעו והאזינו. אומר המלבי"ם מכיוון שפה הוא רצה להגיד להם שמעו וקבלו את הדברים ואם לא אז לפחות האזינו. ההאזינו פה הוא תמיד הדבר הראשוני, הוא המינימום. הוא אומר כן, כאן הוא אמר להם לכתחילה תשמעו, קבלו את הדברים. ואם גם לא לגמרי תקבלו את הדברים, לפחות תאזין להם. ואם תאזין להם יש סיכוי שבמשך הזמן הדברים הללו יחלחלו.
תנו להשם אלוהיכם כבוד בטרם יחשיך ובטרם יתנגפו רגליכם על הרי נשף וקיוויתם לאור ושמה לצלמוות ושית לערפל. תנו להשם אלוהיכם כבוד בטרם יחשיך. אומר להם הנביא תנו להשם כבוד פירושו של דבר אל תעברו על מה שנבוכדנאצר ישביע אתכם. בטרם יחשיך, לפני שהשם יחשיך את המאורות של ההשגחה. הקדוש ברוך הוא כעת כמו מאיר לנו, הקדוש ברוך הוא כעת משגיח עלינו. אז תנו להשם אלוהיכם כבוד וקיימו את הציווי שלו. אומר המלבי"ם וקבלו את נבוכדנאצר עליכם לפני שיחשיך, שהשם יחשיך את אור ההשגחה ולפני ובטרם יתנגפו רגליכם על הרי נשף. ולפני שתעלו על הרי נשף, הרי נשף נשף זה חושך. הכוונה היא בטרם תלכו למקום של הרי החושך. מה פירוש הדבר? על מה הוא רומז להם? הוא רומז להם על מה שלאחר מכן הם ילכו לבקש עזר מפרעה מכיוון שהיה להם תקווה שמפרעה תצמח הישועה. ואז הקדוש ברוך הוא את התקווה הזאת יהפוך אותה ושמה לצלמוות. את התקווה הזאת הוא יהפוך לצלמוות, זאת אומרת זה תקווה של משענת קנה רצוץ שידקור את אשר נשען עליו. אז הוא אומר תדעו לכם שעוד לפני שיתנגפו רגליכם על הרי נשף, על הרי החושך אשר תלכו לבקש עזר מפרעה, תנו להשם כבוד.
לבקש עזר וסיוע מאת פרעה ואדרבה וקיוויתם לאור אתם תצפו ששם יהיה לכם אור אבל אדרבה ושמה לצלמוות ושית לערפל והוא ישים את זה לערפל. ערפל גם כן זה ביטוי לחושך למקום שבו האדם לא רואה את אשר לפניו.
אומר המלבי"ם מה זה ושמה לצלמוות ושמה פירושו של דבר את התקווה שיהיה לכם השם ישים אותה לצלמוות ושית לערפל. אז מה הכפילות מה זה שית לערפל? שית זה לשים. רק שאומר המלבי"ם תמיד להשית זה יותר מלשים. לשים זה דרגה אחת ויש להשית שפירושו שימה יותר חזקה זה יותר מורה על קביעות. לשים אני יכול לשים באופן זמני לעומת זאת לשית הכוונה היא לשים את זה באופן קבוע. והיות והערפל באופן טבעי הוא לא קבוע הוא אומר פה יהיה ערפל קבוע. והמצב יהיה ושית לערפל שבאופן קבוע יהיה כאן הערפל. אז לכן אני מאוד ממליץ לכם תנו להשם אלוקיכם כבוד בטרם יחשיך עוד לפני שתהיה החשכה תשימו תנו כבוד להשם וקבלו את מלכות נבוכדנצר כי מן השמיים המליכו אותו.
ואם לא תשמעוה במסתרים תבכה נפשי מפני גווה ודמוע תדמע ותרד עיני דמעה כי נשבה עדר השם.
ואם לא תשמעוה תשמעוה במסתרים תבכה נפשי מפני גווה. מה זה במסתרים תבכה נפשי מפני גווה? אומר להם הנביא מסביר הרד"ק אם לא תשמעוה הכוונה אם לא תשמעו את דברי הנבואה הזאת מה שאני מוסר לכם מפי האלוקים. במסתרים תבכה נפשי היות ואני רואה את האחרית שלכם זה גורם לי לדאגה עצומה לכאב לב ובמסתרים תבכה נפשי. למה? מפני גווה. מה זה מפני גווה? מה זה הגווה הכתוב כאן? יש בזה כמה ביאורים. רש"י אומר מפני הגדולה שלכם שתתבטל על זה כואב ליבי. אז גווה זה מלשון גאווה. גאווה וגדולה. אז במסתרים תבכה נפשי כי כשאני רואה את הרעה העתידה לבוא עליכם אז במסתרים בוכה נפשי מהגאווה של ישראל שמתבטלת.
הסבר נוסף אומר רש"י מפני גאוותה של מלכות שמיים שתינתן לאלילים של כשדים. הרי כשהכשדים מנצחים אז למי נותנים את היקר הכבוד והגדולה? לאלילים שלהם. זה האליל שלנו ניצח זה האליל שלנו יכל לאלוקי ישראל. ואז כביכול בזה יש השפלה של כבוד מלכות שמיים. אז במסתרים תבכה נפשי מפני גווה הכוונה היא מפני גאוותה של מלכות שמיים שתימסר ביד האלילים.
הרד"ק נותן הסבר נוסף מפני גווה הכוונה היא במסתרים תבכה נפשי מפני גאוותכם ופה לא בדרך חיובית כמו שרש"י מסביר שתתבטל הגדולה שלכם אלא על בוכה נפשי על זה שאתם בעלי גאווה ולא מוכנים להשפיל עצמכם. זה מפני גווה. הסיבה לבכי זה מפני שהייתם צריכים להשפיל גאוותכם ולהכניס צווארכם בעול מלך בבל ואז היה לכם שלום. אבל אתם קמתם למרוד בו אתם תתנגדו למלכותו על זה בוכה נפשי.
הסבר נוסף אומר מפני גווה מסביר המלבי"ם מפני עניינים צפונים ונסתרים. פירושו של דבר העניין של גלות השכינה העניין של חילול כבוד השם אומר המלבי"ם אלה דברים נסתרים. מפני גווה זה כמו שאנחנו אומרים יש דברים בגו. בגו הכוונה היא יש בפנים משהו. אז במסתרים תבכה נפשי על מה? על מה שבפנים. מה מה בפנים? מה הם העניינים הצפונים והנסתרים? זה גלות השכינה זה חילול כבוד השם. זה באופן גופני לא רואים. זה לא ניכר. זה שישראל גאוותם מושפלת זה ניכר. אבל זה שגלות שכינה איהי בגלותא זה לא ניכר. הוא אומר להם על זה תבכה נפשי. על מה? במסתרים תבכה נפשי על ההשפלה שבמסתרים. מהי ההשפלה שבמסתרים? זה גלות השכינה חילול כבוד השם.
וחוץ מזה גם כן דמוע תדמע הנפש זה מבפנים ועיני תרד דמעה זה מבחוץ. יש את הבכי הפנימי ויש את הבכי החיצוני שעיני תרד דמעה שהדמעות יצאו מן העין וירדו על כך שנשבה עדר השם. הכוונה היא שעם ישראל שהם צאן מרעיתו נשבו.
הרד"ק מסביר דמוע תדמע אומר הרד"ק דמוע תדמע נפשי תבכה במסתרים ועיני תדמע בגלוי וזה כמו שהסביר המלבי"ם גם כן. ותרד עיני דמעה הוא מסביר שכל כך תדמע עיני עד שתרד בדמע. אנחנו רגילים להסביר ותרד עיני דמעה הכוונה ותורד דמעה מעיני. הוא אומר לא ותרד עיני. עיני עצמה יורדת כמו העין נמסה ויורדת בדמעתה. זה ותרד עיני דמעה. תדמע עיני עד שתרד בדמע עד שהעין עצמה תרד מרוב הדמעות והבכי על מצבם על גלות השכינה על מצבם של ישראל.