פרק יב - צדיק ורע לו - חלק א

ספר ירמיה פרק יב. צדיק אתה השם כי אריב אליך, אך משפטים אדבר אותך. מדוע דרך רשעים צלחה, שלו כל בוגדי בגד. צדיק אתה השם כי אריב אליך. פה ירמיה נוגע בשאלה של צדיק ורע לו, רשע וטוב לו, ובעצם הוא מלמד אותנו איך שואלים שאלות. והשאלה עוד לפני שהיא נשאלת, היא פותחת בהצהרה. וההצהרה היא צדיק אתה השם. קודם כל, הדבר הברור, הדבר המוחלט, הדבר שאין בו ספק, צדיק אתה השם. עם כל זה, אני עדיין רוצה להבין. זה שאני מצדיק עליי את הדין, עדיין לא אומר שהבנתי אותו. אני בטוח שמה שהשם עושה זה בצדק, אבל אני עדיין רוצה להבין את ההיגיון שעומד מאחורי זה. איפה פה הצדק? כי הצדק הזה ודאי שהוא צדק אלוקי, אבל איפה הוא יכול גם כן להיתפס בדעת בני אדם. אז צדיק אתה השם כי אריב אליך. פירושו של דבר, לא ייתכן שאריב אליך כי אתה צדיק. אני לא חולק על האקסיומה הזאת, על נקודת ההנחה הזאת. עם כל זה, אך משפטים אדבר אותך. פירושו של דבר, כאדם הנשפט על חברו, אומר הרד"ק. זאת אומרת, כל צד טוען את טענותיו כדי לברר את הדין. כך גם כן פה, אני רוצה ריבונו של עולם לדבר משפטים ולשאול שאלה. מדוע דרך רשעים צלחה? מדוע אנחנו רואים שהרשעים אשר בישראל מצליחים?

רש"י מסביר שהשאלה היא פה יותר ממוקדת, והשאלה כאן על נבוכדנצר. למה נבוכדנצר הרשע קיבל כזאת גדולה? הוא רשע, אז למה הוא קיבל כזאת גדולה להצליח להחריב את ביתך? אפשרות נוספת, אומר רש"י, שהשאלה ממוקדת על מה שסיימנו את הפרק הקודם. ושם ראינו הרי את אנשי ענתות שמנסים להתנקש בחיי הנביא, ועל זה בעצם השאלה, מדוע דרך רשעים צלחה? מדוע מצליחה דרכם של האנשים הרשעים הללו? שלו כל בוגדי בגד. שלו זה מלשון שלווה, יש להם שלווה לאותם אנשים הבוגדים בהשם.

המלבי"ם מסביר שאחרי שהנביא שומע שהשם אומר שעליהם הוא יביא רעה שנת פקודתם, פירושו של דבר בשנת הפקודה, שזה אומר בעת החורבן, אומר הקדוש ברוך הוא, אז אפרע מהם. אומר המלבי"ם, כעת מתפלל הנביא, ריבונו של עולם, תקצר להם שליש בעבור התנהגותם הרעה. דהיינו, תיפרע מהם יותר מוקדם. לא, אל תחכה עד החורבן, אלא יותר מוקדם תיפרע מהם ויתנו את הדין. אל תחכה עד שנת פקודתם, עד שיבוא זמן החורבן. שהרי הקדוש ברוך הוא מראה לו את המעללים הרעים שלהם, את הדברים הקשים שהם עושים, ואם כן, ריבונו של עולם, מן הראוי שתקדים את עת פקודתם, הכוונה את הפירעון מהם, כי הרי חורבן הבית הוא בין השאר בשבילם, אז ייתכן מאוד שאם הרשעים הללו ימותו מוקדם יותר, אז אולי לא יחרב הבית.

המלבי"ם יש לו פה הסבר נפלא מאוד. צדיק אתה השם כי אריב אליך. אומר המלבי"ם, בנוגע לשאלה של צדיק ורע לו, רשע וטוב לו, וזה אגב נושא שהרחבנו בו מאוד בספר איוב, מי שירצה יראה, ישמע שם בדיסק. אנחנו שמה מאריכים מאוד בכל העניין. המלבי"ם שמה בביאור שלו מאריך מאוד בכל העניין הזה של צדיק ורע לו, רשע וטוב לו, שזה חלק נכבד מהדיון שהיה בין איוב לבין רעיו. ושם אחת הטענות המרכזיות היא שיש להבחין בין השאלה למה הצדיק סובל, לבין השאלה למה הרשע טוב לו. זאת אומרת, יש ליצור הבחנה ביניהם. שאלה אחת היא יותר לגיטימית, השאלה השנייה היא פחות. ואני אסביר. כאשר אתה בא ושואל למה הצדיק סובל, אתה יוצא מנקודת הנחה שהוא צדיק. צדיק זה מישהו שיכול, זה דבר שמישהו יכול להעיד עליו. זה דבר שמישהו יכול להוכיח אותו. אתה יכול להגיד הוא נראה צדיק, אתה יכול להגיד הוא מתנהג כצדיק, אבל לקבוע שהוא צדיק, זה רק הקדוש ברוך הוא יודע מה בליבו של אדם. אז כאשר בן אדם בא ושואל ריבונו של עולם, למה הצדיק סובל? אני אומר, השאלה לא כל כך קשה. אתה יצאת מנקודת הנחה שהוא צדיק, מי יקשה עתה? מי אמר שבאמת הוא צדיק? ואתם יודעים מה? גם אם אתה תתעקש ותגיד הרי הוא צדיק מפורסם, עדיין אומר לך, מי אמר שהוא צדיק ברמה ובדרישה הנדרשת על פי המדדים האלוקיים, לא על פי המדדים שלך. אתה אומר לי זה הבבא סאלי, נכון, צדיק, מוסכם. אבל האם אתה יודע מהי גודל התביעה שהצדיק נתבע? האם אתה יודע על מה נתבע אברהם, יצחק, יעקב, משה? זאת אומרת, אתה מבין את גודל המשא וגודל העבודה המוטלת על כתפיו של הצדיק, ואז אתה בא ושואל הוא השלים דרכו, אז למה הוא סובל? מישהו יכול לשאול שאלה כזאת? האם אתה יודע האם באמת הוא השלים דרכו ואת כל מה שהיה צריך לעשות לפי התביעה הראויה, לפי חשבונותיו של בורא עולם? כך שלמעשה לשאול למה הצדיק סובל, זו שאלה שקשה, קשה ליצור ממנה קושיה ממש, כי צריך להוכיח שהוא צדיק, וצריך להוכיח, גם אם תוכיח שהוא צדיק, צריך להוכיח שבאמת הוא צדיק במדדים של הריבונו של עולם, שהרי המלאכה גדולה וקשה עד מאוד. אז אם ככה, מה יש לך שאלות?

טוב, כל זה בנוגע לצדיק למה סובל. אבל רשע למה טוב לו? זו באמת שאלה הראויה להישאל. כי הרי מה אתה תגיד? לא, תדע לך, הוא לא באמת רשע. תדע לך בלב, הוא לא באמת רשע. רואים את הבן אדם הזה, זה בן אדם שרוצח, זה בן אדם שמחלל שבתות בפרהסיה, זה בן אדם שיש בו את כל העבירות. מה אתה, לא, תדע לך, הוא לא באמת רשע. מה, מה לא באמת? רשע זה דבר שאי אפשר להתווכח על האמיתות שלו. רשעותו ניכרת לעין כל. ואל תגיד לי אולי תינוק שנשבה ואולי, לא, הוא יודע ריבונו ומתכוון למרוד בו. מה תגיד על זה? צדיק אין הכרח לקבוע שהוא צדיק, רשע יש הכרח לקבוע שהוא רשע. ואז אם כן ממילא, לגבי הרשע, השאלה היא מהדהדת במלוא עוזה, למה הרשע טוב לו?

אומר המלבי"ם, לפי זה אתה תבין את מה שכתוב כאן. אומר המלבי"ם, צדיק אתה השם כי אריב אליך. אם אני אבוא ואטען ריבונו של עולם, למה דרכי, אני, ירמיה, למה דרכי אינה צלחה? על השאלה של צדיק ורע לו, מיד תבוא התשובה, מי יודע שאתה באמת צדיק? ומי יודע האם עשית והשלמת מלאכתך כפי הראוי לך? כי כמו שאמרנו, מלאכת השם אין לה שיעור, והחובות שהצדיק חייב בהם הם ללא גבול. אז אם ככה, מי יכול לקבוע בהכרח שאתה צדיק? אז אם כן, צדיק אתה השם כי אריב אליך בנוגע אליי, שאני אבוא ואשאל ריבונו של עולם למה אני סובל, זה לא שאלה. אבל עם כל זה, משפטים אדבר אותך, מדוע דרך רשעים צלחה? אבל על מה כן באמת יש לי פתחון פה? למה לרשע טוב? וזו באמת שאלה כמו שאמרנו. על זה אין הרי תשובה, כי הרי הרשע רשעתו גלויה. מה תגיד? היה בדיון שם באיוב, היו שמה את רעי איוב, שרעי איוב באו וטענו לו, ככה הייתה שיטת אליפז, שהוא בא וטען לו, תדע לך, נראה לך שהרשע טוב לו. אבל באמת אין לך מושג כמה הרשע סובל, ואין לך מושג כמה אין לו שלווה פנימית, כמה הבן אדם הזה מסוכסך בתוך עצמו, כמה פסיכולוגים הוא מפרנס, וכן הלאה על זה הדרך. זאת אומרת, התורה נותנת לבן אדם שמחה פנימית בעבודה שלו, במה שהוא עושה. לעומת זאת, הרשע, גם אם בחוץ נראה לך כזה חוגג וכזה, לך תבדוק כמה בעיות בבית, כמה בעיות עם הילדים, כמה בעיות חובות, ואלף ואחד דברים שנדמה לך רק שהבן אדם הזה טוב לו. אומר, אם זאת תהיה הטענה, על זה אשיב, שלו כל בוגדי בגד. הנה אני רואה שיש להם גם שלווה. ואומר המלבי"ם, שלווה תמיד בלב תהיה, בהבדל משלום. שלום זה חיצוני, שלווה זה פנימית. אני רואה שיש להם גם שלווה פנימית. זאת אומרת, ניכר עליהם שהם שלווים. ואם ניכר עליהם שהם שלווים, אז לא תוכל לענות לי, לא, אבל בלב תדע לך שהם אין להם מנוחה. הנה אתה רואה עליהם שהם שלווים לחלוטין. אז התשובה הזאת לכאורה לא תוכל לתרץ את שלוותם של הרשעים.

המלבי"ם עומד כאן על דקדוק הלשון. צדיק אתה השם כי אריב אליך, אך משפטים אדבר אותך. אומר המלבי"ם, מה ההבדל בין ריב לבין משפט? מסביר המלבי"ם, ריב זה הטענות. זאת אומרת, כאשר יש לנו דבר שהוא לא מבורר, צריך בירור, צריך מישהו שישמע ויעמוד על אמיתותו, על זה יש מריבה בין שני אנשים. באו שני אנשים אשר להם הריב. הריב הכוונה יש להם את הטענות שכל צד טוען וצריך בירור כדי לעמוד על האמת. לעומת זאת, משפט זה בדבר מבורר. לדוגמה, אתה פלשת לי לשטח. זה ויכוח, רואים, זה גלוי לכל. רק אתה מסרב לצאת. אז אני מזמין אותך למשפט. זאת אומרת, העובדות ברורות. הדבר הוא מבורר. לא צריך, אין פה איזה בירור, זה לא שאתה טוען השטח שייך לך ואני אומר הוא שייך לי. אתה החלטת שאתה פולש. כך שלמעשה פה יותר מתאים הביטוי משפט, כי אני תובע אותך למשפט והמציאות לחלוטין ברורה. אומר המלבי"ם, השאלה של צדיק ורע לו, זה ריב. כיוון שפה אין לנו איזושהי הוכחה. כשאני שואל צדיק למה סובל, אז אתה אומר, טוב, מי אמר שהוא צדיק? זאת אומרת, הנושא עצמו הוא נתון לריב, מה שנקרא נתון לוויכוח. ריב אמרנו זה כשיש ויכוח. אם אני אשאל למה צדיק סובל, אתה תתחיל להתווכח, מי אמר שהוא צדיק? זה נושא שטעון בירור. לעומת זאת, אם אני אשאל למה לרשע טוב, זה לא נושא שטעון בירור. ברור שהרשע הוא רשע. זה אין ספקות. ואם כן, כשאני אבוא ואטען טענה כזאת, זה טענה שהיא משפט. משפט פירושו של דבר, ריבונו של עולם, צריך להוציא את המשפט לאור. זאת אומרת, העובדות ברורות, הוא הרי רשע, ובתור רשע ודאי שלא מגיע לו שיהיה לו טוב כאן בעולם הזה. ולכן על זה הוא אומר, משפטים אדבר אותך. זה לא דבר שיש בו לריב, דהיינו יש בו ויכוח וטענות משני צדדים, כי הרשעות של הרשע מוחלטת וברורה. אז למה אם כן טוב לו?

שלו כל בוגדי בגד. אז הוא מסביר, זה כבר הסברנו, שההבדל בין שלום לשלווה, שלום זה שלום חיצוני, שאין לו מציקים מן החוץ. שלווה לעומת זאת, זה שלווה פנימית. אבל שימו לב, הוא אומר מדוע דרך רשעים צלחה? אגב, מה ראשי תיבות מדוע הרשעים צלחה? מרץ. בסדר. טוב, בכל אופן, מדוע דרך רשעים צלחה, שלו כל בוגדי בגד. פעם הוא מכנה אותם רשעים, פעם הוא מכנה אותם בוגדי בגד. מה ההבדל ביניהם? אז מסביר המלבי"ם, יש הבדל בין רשע לבין בוגד. רשע כולל גם כן אדם שהוא רשע בין אדם למקום. ואם כן, ראוי שהאדם הזה ייענש מאת השם. לכן הוא שואל למה דרכם צלחה ואתה השם לא נפרע מהם? הרי האנשים האלה רשעים בינו לבין המקום, אז הוא פשע כנגדך. אם הוא פשע כנגדך, ראוי שתיפרע ממנו. מאידך, שלו כל בוגדי בגד. בוגדי בגד פירושו של דבר, אדם הבוגד בחברו. זה בדרך כלל הביטוי של בגידה. ואדם הבוגד בחברו, ראוי לו שתמיד יהיה בפחדים. כי הרי מי שבוגד בחברו, אף פעם לא יודע איפה חברו מחכה לו מעבר לפינה. אדם הבוגד ברעהו, הוא חי כל הזמן בפחדים, הוא חי כל הזמן בחששות. כי ההוא שנעקץ על ידך, מחכה לך באיזשהו סיבוב. וההוא שאתה עשית לו כך, וזה שעשית לו כך, אלה שבגדת בהם, הם מחכים לך. אז אם ככה, האדם הזה לא שליו, הוא תמיד הולך בפחדים. אז אני לא מבין למה דרך רשעים, שזה בן אדם למקום, צלחה, הרי היית אתה צריך הריבונו של עולם להפר את דרכם הרעה, שלא יהיה להם הצלחה. ומאידך גיסא, הרי הם גם פושעים בבן אדם לחברו, והם בוגדי בגד, אז כיצד שלו? כיצד יש להם שלווה, שלו כל בוגדי בגד?

מה תגיד? שסוף הרשע לאבדון. בסופו של דבר הרשע ישלם את המחיר, ותדע לך, הוא לא יאריך ימים בהצלחה שלו. על זה בא הפסוק הבא. נטעתם גם שורשו, ילכו גם עשו פרי, קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם. ריבונו של עולם, הרי נטעתם גם שורשו. מה תגיד? שהאדם הזה לא יהיה לו קיום? אומר נטעתם. נטעתם זה נטיעה לאורך זמן. מה תגיד? שבניו אחריו ייכרתו? תדע לך, לא, יהיה להם המשכיות. זה הייתה דעתו של בלדד ושל צופר בוויכוח עם איוב. על זה הוא אומר, ילכו גם עשו פרי. תראה שהם הולכים בהצלחתם וזרעם מתקיים, הם עושים פרי. מה תגיד? שהקדוש ברוך הוא אולי ממתין להם שמא הם יחזרו בתשובה? על זה הוא ממשיך ואומר, קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם. פירושו של דבר, הרי אם מדובר ברשע שמאמין בעונשים, שמאמין בעולם הבא, שמאמין בקדוש ברוך הוא, יש לו תאווה, והוא הולך אחר תאוות ליבו, והוא לא מסוגל להתגבר על תאוותיו. אדם כזה אתה אומר, תראה, יגיע שלב שהאדם הזה יחזור, הוא יתעשת, הוא יתעורר, הוא הרי מאמין בהשם, והרי יודע שיש שכר ועונש. אומר, אבל כאן הרי רחוק אתה מכליותיהם. הם בכלל לא מאמינים בך. אז אין לו תקווה לשוב. כי להיכן ישוב? במי, למי הוא ישוב? הרי זה כמו שאתה היום תביא ייסורים על, אני יודע מה, איזה, איזה בושמן ביערות עד. תביא עליו ייסורים. אז מה הוא יעשה? הוא יחזור בתשובה להשם יתברך? הוא מודע, יש מישהו כזה בכלל? הוא יודע שיש דבר כזה? הוא מאמין באני יודע מה, בריקוד הגשם, לא יודע במה. ויש לו כל מיני אמונות הבל ואליליות למיניהם. אז אין, בכלל לא שייך להגיד שהוא ישוב להשם כי הוא לא מכיר בו. הוא לא יודע מזה בכלל. זה מה שהוא אומר כאן. מה תגיד, השם ממתין להם אולי ישובו? הרי קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם. ואם אתה רחוק מכליותיהם, אין סיכוי להמתין להם שישובו. אז מהדהדת יותר השאלה, למה דרך רשעים צלחה?

הרד"ק מסביר שהביטוי נטעתם זה בעצם משל על ההצלחה שלהם, שההצלחה הולכת וגדלה. כמו שנטיעה כל הזמן הולכת וגדלה, כך גם כן ההצלחה שלהם היא לא נעצרת, אלא נטעתם והנטיעה הולכת ומתפתחת. וההדגשה היא על נטעתם, לא ניטעו. ניטעו, מישהו נטע אותם. אבל נטעתם, ריבונו של עולם, זה אתה הבאת עליהם את הטובה. זה אתה צימחת אותם וגידלת אותם. על זה בעצם הטענה שלי. ריבונו של עולם, הרי כל הטוב הזה הוא ממך, נטעתם אתה. למה הדבר הזה מגיע להם? קרוב אתה בפיהם, אומר הרד"ק, אם הם קוראים לך בתפילה, או שהם נשבעים, נשבע לך בהשם, תדע לך שקרוב אתה בפיהם, אבל רחוק מכליותיהם. זאת אומרת, הם לא באמת מאמינים בך. אלא כדי לאחז עיני הציבור, אנשים רבים היו עושים כלפי חוץ, עושים רושם של אנשים מאמינים, שאנשים שרק שם שמיים נזכר עולה על פיהם. ולעומת זאת, בפיהם, בליבם, אין להם אמונה שלמה. הוא אומר, ריבונו של עולם, הרי קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם. ואם כן, האנשים האלה ודאי שלא מגיע שיהיה להם טוב, אלא אך רע מגיע להם.

ואתה השם ידעתני, תראני ובחנת ליבי איתך. התיקם כצאן לטבחה, והקדישם ליום הרגה. ואתה השם ידעתני. אז רש"י מסביר שזה חוזר גם כן על אנשי ענתות. דהיינו, ריבונו של עולם, אתה יודע אותי ואת ההבדל ביני לבינם, אז תיפרע מאנשי ענתות שהם מבקשים לנפשי. ואתה השם ידעתני, תראני, דהיינו אתה רואה אותי כמות שאני. מסביר הרד"ק, ובחנת ליבי איתך. פירושו של דבר, אתה בחנת את ליבי שהוא לא כליבם. שליבם, כמו שאמרנו, רחוק אתה מכליותיהם. אתה לא בלב שלהם, לא בכליות שלהם. אבל אתה הרי, השם ידעתני, תראני ובחנת ליבי, שאתה אצלי בליבי. כשאני מדבר בשם השם, זה לא חס ושלום דיבור חיצוני כמותם, אלא אני מדבר את זה באמת מתוך ליבי. ולכן, ריבונו של עולם, כשיש לי ויכוח איתם, התוצאה צריכה להיות התיקם כצאן לטבחה. התיקם זה כמו עד התיקנו אותם מן העיר. לשון לנתק. הכוונה היא, רש"י מסביר, תנתק אותם מן החיים אל המוות. או הרד"ק אומר, את הרשעים השלווים, התיקם ממקום רבצם, לרעתם, כצאן לטבחה. הכוונה, עכשיו הם שלווים, הם רובצים להם בנחת, התיקם, תנתק אותם ממקום מרבצם, ותיקח אותם לטבחה, כראוי להם. והקדישם ליום הרגה. הקדישם, תמיד להקדיש הכוונה לזמן דבר. וזה לא בהכרח מה שאנחנו רגילים לחשוב שזה מלשון קודש. כי אנחנו רואים שגם קדשה וקדש, שזה מושגים הפוכים לקודש, גם הם משורש ק.ד.ש. משמעות הדברים היא שקדש זה מזומן. הרי את מקודשת לי, הכוונה מזומנת לי. וכאשר אנחנו אומרים שהוא קדש או קדשה, הכוונה זימנו עצמם לעניין זה של פריצות, לעניין של זנות. כך גם כן כאן, הקדישם ליום הריגה, הכוונה זמן אותם ליום המיועד להם, שהוא יום הריגתם. ליום שבו יהיה הרג רב, שזה יום החורבן. תזמין אותם לחרב, שלא יהיה להם מקום להינצל מן ההרג. אבל עכשיו, ריבונו של עולם, כאשר טוב להם, אז אנשים עומדים תמהים ושואלים למה דרך רשעים צלחה? לא ניכרת הנהגת השם, לא ניכר הצדק האלוקי. זה מעורר שאלות באמונה. ולכן, ריבונו של עולם, אם תיפרע מהם במהרה, על ידי זה כל אותם שאלות לא, לא יתעוררו.

המלבי"ם מסביר, ואתה השם ידעתני. זאת אומרת, ריבונו של עולם, הרי אתה השם יודע אותי, ובחנת ליבי איתך. אומר המלבי"ם, מה ההבדל בין יודע אותי לבחנת ליבי איתך? אם השם יודע את האדם, אז לכאורה הוא יודע בו הכל. מה אם כן הכפילות? ומסביר המלבי"ם, שיש הבדל אצל הקדוש ברוך הוא בין שתי מיני ידיעות. יש את הידיעה הקדומה, שהקדוש ברוך הוא יודע מראשית אחרית. פירושו של דבר, מעת שנברא האדם, או בעת שנברא האדם הראשון, או אפילו גם לפני כן, כי אצל הקדוש ברוך הוא אין משמעות לזמן, הקדוש ברוך הוא יודע את כל מה שעתיד האדם לעשות. כל אדם ואדם שייברא בעולם, יודע הקדוש ברוך הוא כל מה שעתיד האדם לעשות. ואם תגיד שהוא אינו יודע, אז יצרת אלוה מוגבל. והקדוש ברוך הוא הרי אינו מוגבל. ולכן יש לקדוש ברוך הוא ידיעה ראשונית מראש על כל מה שהאדם יעשה. דבר נוסף, עם כל זה, הקדוש ברוך הוא בוחן כל אדם בכל רגע לראות מה הוא בחר. השם בוחן את ליבו. אז זאת אומרת, לראות מה הוא בחר. הרי אתה אומר שהקדוש ברוך הוא כבר יודע מראש מה הוא יבחר עוד הרבה לפני שהוא נולד. אז מה צריך את הבחינה היומיומית כדי לבחון את ליבו, כדי לראות מה טיב ליבו? הרי האדם, הרי כבר מעשיו מראש ידועים להשם יתברך. מה אתה מבין מכאן? שלאדם יש בחירה חופשית. והיות ולאדם יש בחירה חופשית, אז הקדוש ברוך הוא כל פעם צריך לבדוק מה הוא בחר. אם ככה, לכאורה זה סותר לעניין של הידיעה המוקדמת. כי אם יש לקדוש ברוך הוא ידיעה מוקדמת על כל מה שאני עתיד לעשות, אז מה מקום יש לדבר על בחירה חופשית? השם הרי יודע שראובן בשבת הקרובה יחלל שבת. ואמרנו לא ייתכן שיהיה אחרת, כי אז כביכול קודשא בריך הוא לא ידע. ואם לא ייתכן שיהיה אחרת, אז לראובן כבר לא נשארו הרבה ברירות, הוא חייב לחלל שבת. זה נושא רחב וארוך שדיברנו בו, מי שירצה יוכל לשמוע בסוף ספר הכוזרי, הארכנו ופרסנו את היריעה כולה. ועוד לפני כן דיברנו על זה בספר איוב בפרק י"ב, גם שם המלבי"ם מסביר חלק מהעניין על פי השאלה של ידיעה ובחירה, ושם הרחבנו את הנושא, ולא ניכנס לכל העניין הזה שנית. על כל פנים, אומר המלבי"ם, יוצא אם כן שיש לנו שתי ידיעות. יש את הידיעה המוקדמת, שהקדוש ברוך הוא יודע מה האדם יעשה, ועל זה הוא אומר, ידעתני. אתה השם ידעתני, זה אומר מראש. כבר מראש אתה יודע את כל מה שאני עתיד לעשות. זה ידעתני מכבר. ועם כל זה, האדם, כמו שאמרנו, חופשי בבחירה שלו, אף אחד לא מכריח אותו. ולכן על זה הוא אומר, ובחנת ליבי איתך. אתה עכשיו צריך לבחון את ליבי כדי לראות האם ליבי איתך. כי זה אני יכול להחליט אחרת. זאת אומרת, יש בידי את הבחירה, ואתה השם בוחן ורואה שליבי איתך. אז אחד מדבר על הידיעה הקדומה, ואחד מדבר על הבחירה החופשית. וכמו שאמרתי, אני לא נכנס כעת להסביר למה אין כאן סתירה. מי שירצה ישמע באותם מקומות ששם דיברנו על זה. אומר המלבי"ם, הוא כעת בא ומתאר, בוא תראה ריבונו של עולם, שהנה המעשים שלי שלמים איתך, גם מצד הידיעה המוקדמת וגם מצד הבחירה החופשית. ואם כן, אני מבקש ריבונו של עולם, כמו שראינו שהמלבי"ם הסביר לעיל, שירמיהו ביקש ריבונו של עולם, אל תחכה להם עד יום ההריגה. אל תחכה להם עד יום החורבן, כמו שהקדוש ברוך הוא אמר לו, שיגיע זמנם אני אפרע מהם, כשיחרב את המקדש וירושלים תצא בגולה. לא, ריבונו של עולם, הרי ראינו ירמיה ביקש ריבונו של עולם, כעת תיפרע מהם. תעשה את זה עכשיו. אז ריבונו של עולם, אל תמתין עד שתתמלא סאתם, תעשה את זה באופן מיידי. התיקם כצאן לטבחה. תנתק אותם מהטוב שיש להם היום, וקח אותם לצאן לטבחה.

אומר המלבי"ם, יש פה שני מיני עונשים. יש פה כצאן לטבחה, ויש פה אחרי זה, הקדישם ליום הרגה. מה בעצם הכפילות? וגם מה הפשט בזה? מה זה וידוא הריגה? אם הם כבר לצאן טבחה, מה צריך הקדישם ליום הרגה? אז הוא מסביר, יש פה שני מיני עונשים. עונש אחד זה כצאן לטבחה. כאשר רוצים לטבוח צאן, איזה צאן לוקחים? את השמנים, את הבריאים, את היפים. כך גם כן, ריבונו של עולם, תבחר את הטובים שבהם, את השמנים ביותר, את הגדולים שבהם. והגדולים הכוונה את המרשיעים הגדולים, את הגדולים שבהם שנלחמו כנגד הנביא. ודבר נוסף הוא אומר, הקדישם כולם ליום הרגה. זאת אומרת, לאחר מכן, את כולם תקדיש ליום הרגה. פירושו של דבר, לכולם תיתן את העונש הראוי להם. אבל ממי תיפרע תחילה? תחילה מהצאן טבחה, השמנים, המזומנים לטבח. והוא מסביר שבדרך כלל המלך שכובש מדינה, אז בהתחלה הוא כובש את המלך, את השרים, הורג אותם במיתות משונות, ורק לאחר מכן כובש את שאר המדינה. כי כאשר המדינה רואה שהמלך שלה ושריה היו כצאן טבחה, אז ממילא זה גורם אצלם להתרופפות כוח. הם לא נלחמים. הם מבינים שהסיכויים שלהם הם אפסיים. כל עוד המלך חי, אפילו גולה, אפילו שולח איזה שהם מסרים, אני יודע מה, מאיזה בור, אז אתה בבעיה להילחם כנגדו. אבל כאשר מדובר במצב שבו המלך כבר מת והשרים כולם נטבחו, אז הרבה יותר קל לכבוש את הממלכה. כך גם כן כאן הוא מבקש, בהתחלה כצאן לטבחה, אלה הם החשובים, אלה הם השרים. ולאחר מכן, יום הרגה, אלה הם הפשוטים יותר.

עד מתי תאבל הארץ, ועשב כל השדה ייבש, מרעת יושבי בה. ספתה בהמות ועוף, כי אמרו לא יראה את אחריתנו. רש"י כאן מסביר שהפסוק הזה מחולק. חלקו טענת הנביא, וחלקו תשובת השם. עד מתי תאבל הארץ ועשב כל השדה ייבש, עד כאן, אומר רש"י, דברי הנביא. עד מתי ריבונו של עולם יהיה המצב הנורא הזה? רוח הקודש משיבה לו, מרעת יושבי בה, ספתה בהמות ועוף, כי אמרו לא יראה את אחריתנו. אומרת לו רוח הקודש, מרעת יושבי בה. דהיינו, האנשים הללו, יושבי הארץ, עשו מעשים רעים ונוראים. והיות וכן, מגיע להם את העונש שהם קיבלו, כי הם חשבו שלא יראה אחריתנו. הם אמרו שהקדוש ברוך הוא כביכול לא מסוגל לדון אותם, והקדוש ברוך הוא לא מסוגל להיפרע מהם. והיות וכן, תבין שהעונש הזה מגיע להם בדין. הרד"ק מסביר שכל זה שאלת הנביא. והנביא בא ואומר, עד מתי תאבל הארץ? עד מתי יהיה זה שאלה שהוקדשו ליום הריגה, זה יהיה כשתאבל הארץ, שזה יום החורבן. זאת אומרת, עד מתי? עד מתי נמתין שהשם ייפרע מהם? עד אשר תאבל הארץ. ביום שבו תהיה אבלות לארץ, שזה יום החורבן, אז השם ייפרע מהם. ואז עשב כל השדה ייבש. זאת אומרת, יש פה ביטויים מפליגים על החורבן. אז הוא אומר, ביום הזה שתאבל הארץ, עשב כל השדה ייבש, וגם ספתה בהמה, בהמות ועוף. פירושו של דבר, כמו לשון ספו תמו. כן, ספתה כל בהמות ועוף, פירושו הבהמות והעופות לא, לא יהיו קיימים יותר בארץ. ולמה תאבל ותישחת הארץ? שהרי פה, כמו שאמרנו, לפי הרד"ק מדברים על העתיד, על החורבן. למה זה יהיה? מרעת יושבי בה. מכיוון שהדין אומר שהם, שייפרע השם מהם. כי הם הרי אמרו, לא יראה אחריתנו. וגם אם אמרו להם נביאי האמת, האל יביא אחריתכם לרע, אף על פי שאתם שלווים עתה, ככה אמרו להם הנביאים, השלווה הזאת העכשווית מבלבלת. אל תטעו, תדעו לכם שעומדת להיות רעה קשה. הם אומרים לו, לא יראה האל באחריתנו, כי אינו משגיח בנו ובמעשינו, ואינו יודע מה אחריתנו. השם לא יודע בכלל את העתידות. הוא לא יודע מה עתיד להיות. אז מאיפה הוא יכול להגיד לנו מה יהיה באחריתנו? אתם מבינים? אז אם ככה הוא אומר, שתבינו שהעונש שהם קיבלו, מגיע להם בדין. כאלה דברי כפירה כנגד הריבונו של עולם, יוצא אם כן שמגיע להם שהשם ייפרע להם כראוי להם. ומה שכתוב ספתה בהמות ועוף, מסביר הרד"ק, שזה מלשון כיליון, כמו אף תספה צדיק עם רשע, כן.

אומר הרד"ק, והנה שאל ירמיהו על הצלחת הרשעים, ולא השיבו האל. זאת אומרת, לדעת הרד"ק, יש פה שאלה שנותרה בלא מענה. למה דרך רשעים צלחה? השם לא נתן הסברים. אנחנו נמשיך הלאה ונראה פנים נוספות כאן בעניין. המלבי"ם מסביר, עד מתי תאבל הארץ? הרי ריבונו של עולם, בשביל העוונות שלהם, הרי מגיע להם שתאבל הארץ. זאת אומרת, שיהיה חורבן, והחורבן של תאבל הארץ זה חורבן הדומם. עשב כל השדה ייבש, זה חורבן הצומח. וגם ספתה בהמות ועוף, זה חורבן בעלי החיים. וכל זה מרעת יושבי בה. ואל תגיד שאולי בעקבות החורבן הם ישובו בתשובה. אומר, הם אומרים הרי לא יראה אחריתנו. הם בכלל מכחישים את ידיעת הקדוש ברוך הוא במה שקורה כאן בעולם הזה. וכל שכן את ידיעת העתיד, ואין שכר ועונש. אז אם ככה, מה פתאום שישובו בתשובה? הם בכלל לא רואים שכל מה שהם מקבלים כעת זה מאת השם.

כי את רגלים רצתה וילאוך, ואיך תתחרה את הסוסים. ובארץ שלום אתה בוטח, ואיך תעשה בגאון הירדן. הפסוק הזה סתום וחתום. לא מובן גם כן איך הוא נכנס פה. כי את רגלים רצתה וילאוך, ואיך תתחרה את הסוסים, ובארץ שלום אתה בוטח, ואיך תעשה בגאון הירדן. נבוא ונסביר ונאמרו כאן כמה ביאורים. התרגום יונתן מסביר, אנחנו נקרא אותו ונתרגם. דנא תיוותא לירמיה נביאה על בעותיה. קודם כל, כבר אתם שמים לב, שלפי התרגום יונתן, פה השם עונה תשובה לנביא. הנביא שאל למה דרך רשעים צלחה? אומר תרגום יונתן, בפסוק הזה נמצאת התשובה. נביאה, את דמי לגברא דרהט עם רגלאי ולאי. אתה דומה לאדם שרץ ברגליו ומתעייף. אדם שרץ ברגליו, שלב מסוים, גמרנו, אין לו נשימה. ואיכדין את מדמי למרהט כל קבל סוסיא בבקעתא. ואיך אתה מדמה או חושב לרוץ לעומת, למול הסוסים בבקעה? אתה רצת קצת, התעייפת. אתה יכול להתחרות עם סוסים? ובארעא שלמא את מתבטח ונפיל. הרי במקום בדרך ישרה, אתה נופל ונכשל. אז אתה יכול ללכת ולרוץ כנגד הסוסים? ואיכדין את מדמי למעבד כל קבל חיות ברא די ברום ירדנא. ואיך אתה חושב שאתה יכול להתחרות עם חיות השדה שנמצאים במרומי הירדן? שזה מקום שהוא גבוה יותר, זה מקום שצריך לרוץ שם, זה רק מה שנקרא מסלול למיטיבי לכת. אתה במישור לא הצלחת לרוץ, התעייפת. אתה יכול לרוץ כנגד חיות השדה, להתחרות איתם במקומות שהם מקומות גבוהים? ואם על טבוון דאנא מוטיב לנבוכדנצר מלכא דבבל רגלאה, נביאה, את חזה ומתמה. אני את הביטוי פה רגלאה לא הבנתי. אם על הטובות אשר אני מטיב לנבוכדנצר המלך, רגלאה, לא יודע מה זה הרגלאה, זה דבר שניסיתי לחפש, זה לא מצאתי לו ביאור. את חזה ומתמה. דהיינו, אתה רואה את הצלחתו של נבוכדנצר ואתה עומד תמה. ומן פון דאחזינך מן דאנא עתיד למעבד לאבהתך צדיקיא דמן עלמא, דרהטו כסוסוותא למעבד עובדי טבין קדמיי, ואף אמרית להון דאיתי על בניהון ברכן ונחמן, הא כמיא דנחתין שוטף לירדנא. זאת אומרת, אם אתה תמה על מה שקיבל פה נבוכדנצר שכר, כשאני אראה לך איזה שכר עתידים האבות לקבל, הצדיקים שמן העולם, דרהטו כסוסוותא, שרצו לפניי כסוסים לעשות מעשים טובים לפניי, וגם הבטחתי להם שאני עתיד להביא על בניהם ברכות ונחמות, הרי זה יהיה כמים השוטפים לירדן. זאת אומרת, אם מה שאתה רואה פה לנבוכדנצר, זה אפס קצהו לעומת מה שיקבלו האבות הקדושים. אז כשאתה בא ושואל למה יש פה שכר לרשע, למה הרשע טוב לו, הוא אומר לך, מזה רק תבין כמה טוב יהיה לצדיק. ייתכן מאוד רגלאה, קצת קשה להכניס את זה בפשט הדברים, אבל ייתכן מאוד שהוא בא לרמז על השכר של נבוכדנצר שקיבל בגלל פסיעות רגליו. לכן הוא מכנה מלך דבבל רגלאה. ייתכן מאוד שזה העניין שהוא בא לרמז פה, ותכף אנחנו נסביר את זה ביתר פירוט, כי בשאר המפרשים זה מופיע ביתר פירוט. אנחנו נעבור לרש"י.

רש"י אומר, כי את רגלים רצתה וילאוך. רש"י מסביר שזה חוזר על הקרובים שלו, על הכהנים. הם הרי אנשי ענתות באים לרצוח אותך. הם באים להרוג אותך, ואתה עם הרגליים כביכול שלהם, אתה נלחמת כביכול, וילאוך. ואתה מה שנקרא התעייפת, נשברת, נבהלת מהמלחמה שיש לך עם מי? עם קרוביך, עם אנשי ענתות, זה שבר אותך. אז איך תתחרה את הסוסים? לרוץ את הסוסים. פירושו של דבר, מה הקרובים שלך, שהם מהם יש לך קרבה איתם, מהם היית מצפה אפילו לעזרה, והם באים להרוג אותך, אז מה אתה תעשה מול שרי יהודה? שרי יהודה הרי לא זו בלבד שהם לא קרוביך, אלא עוד שונאיך. אז אם כן, ודאי שהם יקבלו את העונש שלהם כראוי. לפי זה יוצא שפה הקדוש ברוך הוא מסביר לו למה הם נענשים. למה הם נענשים? כי הנה תראה, את הקרובים שלך לא יכלת נגדם. מה תעשה למול הרשעים הללו, שהם שרי יהודה? אז הקצף שלהם באמת מגיע, הקצף שלי עליהם מגיע להם. וזו הסיבה שנבוכדנצר מצליח. זו הסיבה שאתה רואה את האויב שהוא יכול להם. למה? כדי להיפרע מאנשי יהודה, שאם אתה מול ענתות לא הצלחת שהם קרוביך, מול יהודה אתה תעמוד? הרי רשעים גדולים הם. ואם כן, ראוי הוא נבוכדנצר לבוא ולהיפרע מהם. אז על דורשים, אם על שכר שלוש פסיעות שרץ נבוכדנצר לכבודי, בימי מרודך בלאדן, אתה תמה שהרביתי גדולתו כל כך, מה תתמה עוד כשתראה תשלום שכר שאשלם לצדיקים שרצו לפניי כסוסים. זה מה שאמרתי שיכול להיות שהתרגום רמז פה ברגלאה. אם על השכר שלוש פסיעות כתוב שנבוכדנצר, כאשר הוא כתב את המכתב, אז הוא כתב שם, הוא הקדים את המלך, לחזקיהו המלך, ורק לאחר מכן כתב והשם יתברך. ואחר מכן הוא חזר, הלך שלוש פסיעות והחזיר את המכתב כדי לכתוב אותו מחדש, והקדים את הקדוש ברוך הוא. והקדוש ברוך הוא אמר, בגלל שלוש פסיעות שרץ נבוכדנצר לכבודי, כדי לשנות את האיגרת ולהקדים שם השם לפני, לפני שהוא מזכיר את שמו של חזקיהו המלך, אז אם אתה רואה שעל שלושה צעדים הוא מקבל כזה שכר עצום, אתה כמה תתמה כשתראה את השכר העצום המגיע לאבות הקדושים, שרצו לפניי כסוסים, לא שלושה צעדים, אלא כל ימיהם התאמצו מאמץ אינסוף בעבודת השם.

ובארץ שלום אשר אתה בוטח, שם הלאוך. ואיך תעשה בגאון, הכוונה איך תעשה בגאון, הכוונה עם שרי יהודה. גאון הירדן, מסביר רש"י, שגאון הירדן זה משל. כמו שהירדן עולה על גדותיו, כך גם כן שרי יהודה, הם גאים ורשעים. אז אם כן, איך אתה תעמוד כנגדם? הרד"ק מסביר, כי את רגלים רצתה וילאוך. אומר, שהפסוק הזה היא התשובה שהקדוש ברוך הוא עונה לו לירמיה הנביא, אל תהרהר אחרי מידותיי. כאשר אתה בא ושואל מדוע דרך רשעים צלחה, שלו כל בוגדי בגד, זאת אומרת שאתה מהרהר אחרי הנהגת השם. אל תהרהר אחר מידותיי. ועל זה הוא מביא לו משל. הוא אומר לו, אני רואה שאתה רצת עם רגליים כמותך והלאוך. פירושו של דבר, יש כאלה שרצו יותר ממך ולא יכלת להשיג אותם. ואיך אתה רוצה להתחרות עם הסוסים, לרוץ עימהם? פירושו של דבר, אתה רצת עם אנשים כמותך ולא הצלחת להשיג. אז אתה תוכל להשיג סוסים? אדם שהוא כמוך לא הצלחת להשיג, סוס אתה תוכל להשיג? מה בעצם הנמשל? הוא אומר לו, אתה אנשים כמותך ניסית לדעת סודם ולא השגת. סודותיו של הריבונו של עולם אתה חושב להשיג? מה זה אנשים כמותך ניסית להשיג סודם? ניסית לדעת סודם. הרי ראינו שאנשי ענתות רצו להתנקש בו. ומי שגילה לו את זה, זה הקדוש ברוך הוא. זאת אומרת, הוא לא ידע את זה מעצמו. אז דעת בני אדם אינך יודע, דעתו של מקום אתה רוצה לדעת? יוצא אם כן, שבעצם ניתנה פה תשובה לירמיה, אבל לא תשובה שיש בה הסבר, אלא תשובה שמשמעותה אל תהרהר אחר מידותיי. אל תהרהר אחר מידותיי, מכיוון שהקדוש ברוך הוא כל אשר עושה דינו בצדק. וכפי שאמר רב סעדיה גאון, לו ידעתיו הייתיו. אם הייתי כבר יודע את הריבונו של עולם וכל מהלכיו והנהגותיו, אז כבר הייתי אני הריבונו של עולם. אלא ודאי שהריבונו של עולם גבוה מעל גבוה, אז אם כן אין לך השגה בהנהגות השם. אז אם אתה לא יודע דברים אשר בליבו של חברך, שהוא מה שנקרא כגילך ובקומתך, אז אתה רוצה לדעת מה השגותיו של הקדוש ברוך הוא? כך מסביר הרד"ק. ולכן המסקנה היא שתוק ואל תהרהר אחר מידותיי.

עוד הוא מביא לו משל, ומסביר לו את העניין עצמו. הוא אומר לו, אני רואה שאתה נחלשת בשליחות שלי. אני רואה שיש בך עייפות. אתה צריך לחזק את עצמך בשליחות שלי. פירושו של דבר, הרי ירמיה היה הנביא שנרדף ביותר על שליחות השם. אנחנו נראה את זה גם בהמשך, ועוד כמה וכמה הזדמנויות, הוא עבר ייסורים קשים כאשר הוא הלך בשליחות השם. הוא אומר לו הקדוש ברוך הוא, אני רואה שאתה נחלשת, אתה צריך להתחזק בשליחות שאני שולח אותך. אני רואה שאתה רצת את רגליים, רצת עם אנשים כמוך. נקרא שוב את הפסוק, את רגליים רצתה וילאוך. זה אנחנו מדברים על אנשי ענתות. הם אנשי משפחתך, הם במדרגה אחת איתך. ואתה ראית שהם רצו להרוג אותך, נבהלת. הוא אומר לו, אדוני, איך תתחרה את הסוסים? אני עוד רוצה לשלוח אותך להוכיח את אנשי ירושלים. ואלה פה מה שנקרא, זה עברייני צעצוע, אלה אנשי ענתות, לעומת ירושלים. אומר לו, שמה הם כרישים. אז איך אתה תתחרה את הסוסים? אם אלה עייפו אותך, איך אתה תוכל ללכת להוכיח את האנשים הרשעים ששם רשעים באמת, הם שרים גדולים, וגם המלך שם. איך איתם אתה תתנהג? אם פה קצת אנשים הבהילו אותך, איך אתה תתנהג כשאתה תצטרך לדבר מול שרים וחשובים? מה, קל וחומר, על אחת כמה וכמה תהיה לפניהם. אתה צריך להתחזק, לא לפחד, ללכת בשליחות השם בלא מורא. והוא אומר לו עוד, ובארץ שלום אתה בוטח. דהיינו, אתה בוטח באנשי ענתות, שהם, אתה בטחת בהם שהם יהיו לך ארץ שלום. דהיינו, שהם אלה שיעזרו לך, שיגנו עליך. אלה הרי אנשי מקומי, זה משפחה שלי, זה כהנים כמוני, אלה הם קרוביי. מדרך העולם, אומר הרד"ק, שקרוביו של האדם מסייעים בידו, מגינים עליו, מצילים אותו. הוא אומר, ואם כן תראה, עד שהם מתכננים להרוג אותך. אז איך תעשה בגאון הירדן? במקום ששמה גואים גלי הירדן, מדברים פה על שרי יהודה וירושלים, ממשיל אותם לגאון הירדן. איך אתה שם תעמוד כנגדם? הסבר נוסף, שגאון הירדן הוא מדבר על נבוכדנצר. שנבוכדנצר יעמיד את חילותיו מעבר לירדן. אז אתה מפחד שהם מעטים, איך תעשה במישהו דומה לגאון הירדן כשיבוא נבוכדנצר? ולכן במילים פשוטות, הקדוש ברוך הוא בא להסיר פחדיו ולומר לו, אתה לא צריך לחשוש כלל, לא מאנשי ירושלים ולא מנבוכדנצר, כי אני רואה שאם נבהלת מפני אנשי ענתות, זה מאוד מדאיג איך אתה תתנהג כנגד המבהילים באמת. ולכן השם בא לחזק את ליבו ולומר לו, אין לך לחשוש מהם כל עיקר. המלבי"ם מסביר שכאן הקדוש ברוך הוא עונה לו ואומר לו, מה שאתה חושב שרק אנשי ענתות רוצים להמית אותך, וששרק בגללם חרבה הארץ, ושאם...

הם הבעיה השולית, הבעיה המרכזית שכנגדה אתה תצטרך להתמודד, זה כאשר אתה תתמודד עם אנשי ירושלים, שהיא באמת הבעיה האמיתית.

כי גם אחיך ובית אביך גם המה בגדו בך, גם המה קראו אחריך מלא, אל תאמן בם כי ידברו אליך טובות. אומר הקדוש ברוך הוא לירמיה, גם אחיך ובית אביך גם המה בגדו בך. אתה בטחת בהם, אמרנו אדם בוטח וסומך על קרוביו, וכאן הם קרוביו רצו להאכיל אותו סם המוות. גם המה בגדו בך, אפילו שהם היו אמורים להיות הדואגים לך, כמו שאומר המלבי"ם, הם הכהנים בני אהרון, הם נמצאים בירושלים, גם הם בגדו בך. ולא שתחשוב שעשו את זה בסתר, גם המה קראו אחריך מלא.

ופה באמת המפרשים יצאו לתור להם ביאור, מה זה גם המה קראו אחריך מלא? מה זה קראו אחריך מלא? הרד"ק מסביר, מלא זה מלשון קיבוץ. קראו אחריך מלא, הכוונה היא התקבצו אחריך כדי לאיים עליך, שלא תנבא להם, מכיוון שהנבואות שאתה מתנבא להם אינם נבואות שלא נעימות לאוזנם, ולכן קראו אחריך מלא. הכוונה קוראים למלוא אנשים, לקיבוץ אנשים שהתקבצו אחריך כדי להזיק לך. ולכן אומר לו השם, אל תאמן בם כי ידברו אליך טובות. גם אם מדברים אליך טובות, בשקר הם דוברים. זאת אומרת, כל הטובות שלהם הם חיצוניות על מנת שתתקרב אליהם, ועל ידי זה הם יוכלו להאכילך או להשקותך סם המוות, הם יוכלו להזיק לך, אז אל תתרשם ממה שהם ידברו אליך טובות.

הרד"ק מביא ביאור נוסף בשם רב האי גאון, שמסביר ביאור מקורי. מלא, הוא אומר, זה בלשון סגי נהור. מלא הכוונה חסר. פירושו של דבר, הם מכנים אותך ואומרים, אדם זה חסר מכל טובה. זה המלא הכתוב כאן. כמו שאומרים לסמיא סגי נהור, כמו שאומרים לעיוור אורו רב, אז הם רוצים להגיד עליך שאתה חסר כל, אז הם קוראים קראו אחריך מלא, כשהכוונה הם אמרו עליך שאתה חסר כל טובה.

הרד"ק מביא ביאור נוסף בשם אביו, שאומר שמלא זה מלשון מלאו ליבו. מי הוא אשר מלאו ליבו לעשות כן. מלאו ליבו הכוונה היא, יש לו את האומץ, הוא לא מפחד, הוא לא חרד משום דבר. זה המלא. אז מה איזה לשון, מה מה בעצם המשמעות כאן? הם אומרים, אתה מאוים, אנחנו מזהירים אותך, אנחנו מנסים... אז גם כאן הם אומרים, האדם הזה כל איום לא יכול עליו, זה מלאו ליבו. קראו אחריך מלא, הבן אדם הזה מלאו ליבו ללכת ולהמשיך להתנבא על אף כל מה שאנחנו אומרים, על אף כל מה שאנחנו מאיימים עליו, שום דבר לא עוזר כנגדו.

המלבי"ם גם כן מסביר שמלא זה מלשון קיבוץ, הכוונה היא שהם אוספים את העם כדי להכות אותך, כדי לפגוע בך.