והשם אלוקים אמת, הוא אלוקים חיים ומלך עולם, מקצפו תרעש הארץ ולא יכילו גויים זעמו. והשם אלוקים אמת. אומר רש"י, למה? כי הוא אלוקים חיים ומלך עולם. זאת אומרת, מי יכול לאמת דבריו? מי שהוא נצחי. מי שהוא לא נצחי, אתה יכול להבטיח משהו? אתה היום פה, מחר בקבר. איך אתה יכול להבטיח כבר מה? אבל מי יכול להגיד לך מה שאני אומר לך הכל הכל אמת? רק מי שהוא נצחי. והשם אלוקים אמת, למה? כי הוא אלוקים חיים ומלך עולם. והיות והוא מלך עולם, הוא יכול לאמת דבריו ובידו לקיים. אומר הרד"ק, האלוהים שהם עושים כדי לעבוד אותם, הם אלוהי שקר והם מתים. אין בהם רוח חיים, אין בהם יכולת. אבל השם אלוקים אמת, אדון על כל האלוהים, והוא לבדו אמת. והוא יכול על הכל ושופט הכל. וכולם, כל השאר, כוחותיהם רק ממנו. גם הכוכבים, שבאמת כמו שאמרנו על פי האמת יש בהם כוחות, אסטרולוגיה ודומיהם, זה דבר שיש בו אמת, אבל הכוחות הללו מה, מאיפה הם? הם באים רק מכוח השם. אין הנהגתם תלויה באחר אלא כל האחרים תלויים בו.
00:00 נו... עזרו בואו אם אתם שתיים תעזרו אחד לשני... לעזור לנו. טוב, בכל אופן, רואים דרך כבוד וכך מופיע בקדמונים שדרך כבוד לדבר בלשון רבים. אז לכן אומר אלוהים חיים, לא אמר אלוהים חי אלא חיים או קדושים שזה בדרך של כבוד כלפי קודשא בריך הוא. ואז על ידי זה תבינו שמקצפו תרעש הארץ ולא יכילו גויים את זעמו. על ידי זה תבינו שאם יש קצף להשם כל הארץ רועשת. ולא יכילו גויים זעמו הכוונה הם לא יוכלו לסבול או לעמוד בזעמו של הקדוש ברוך הוא. כשהשם זועם לא יכילו גויים זעמו, לא יהיה להם שום אפשרות לעמוד בזעם הזה והארץ רועשת זה משל לחורבן יושבי הארץ על ידי קצפו של הקדוש ברוך הוא ועל ידי זה אתם תבינו שהכל ממנו. ואיך תדעו אומר הרד"ק? כיוון שהשם מודיע עוד בטרם תבוא הפורענות. זה דבר שאין כוח באף אחד בעולם. זה אמרנו הייחודיות שיש בתורת השם, תורת אמת ובעם ישראל. הייחודיות היא שאין עוד בכל הגויים מישהו שמוסר נבואה. אין כוח נבואה בכל הגויים. היה אחד ומשה רבנו ביקש ונפלינו אני ועמך. שלא תהיה יותר נבואה בגויים. והקדוש ברוך הוא קיבל את זה ממנו. ומאז בלעם אין יותר נבואה בגויים. ואין אף גוי שיכול להגיד לנו משהו שעתיד להיות ואמרתי לכם עד כמה הדבר מגוחך שהמוסלמים מכנים את מוחמד נביא ומעולם לא אמר שום נבואה. מעולם. שום נבואה לא אמר. תגיד לי משהו שאמר, משהו שעתיד להיות, מעולם לא אמר. אותו האיש גם לא התיימר לומר שום דבר כלפי הלאה. וגם בנצרות אין אף לא נביא אחד בכל ההיסטוריה של הנצרות ובכל ההיסטוריה של האסלאם ובעצם אין שום נביא כי אף אחד לא מסתכן באמירה של משהו שיהיה בעוד שעתיים. אף אחד לא מסתכן. וכמה שיסתכנו בכל מיני אמירות...
מישהו פעם אמר לי שהייתה איזושהי תוכנית באחד מהערוצים, הביאו אנשים שיצפו את הבחירות. אסטרולוגים, קוראים בקפה, קוראים בשטויות, קוראים בחבלים, קוראים לא יודע במה, בחשבונות הבנק שלך, בכל. העיקר תביא כסף. והן כל אחד אמר זה יהיה ראש ממשלה, ההוא יהיה ככה, עומד להיות מהפך, יהיה זה. עכשיו מה היה הכי יפה? הוא מספר לי שאחרי חודש מהבחירות הביאו את כל התוכנית מחדש. וראו איך זה דיבר שטויות וההוא דיבר שטויות וזה לא דיבר לעניין וההוא אמר ככה וזה צפה ככה. שום דבר ממה שאמרו לא היה נכון. הוא אומר לי שאמרו שסטטיסטית אם היית מנחש היה לך יותר סיכויים לצדוק מאשר ההוא שיעמנו יודע על פי הקלפים והקפה ו... אתם מבינים? הוא שאמור להיות מבין, כן, הוא שאמור לדעת, אז בסטטיסטיקה אם רק היית מנחש עץ או פלי כבר היה לך סיכוי יותר גדול לנחש נכון. זאת אומרת אף אחד לא יכול להגיד מה יהיה בעוד שתי דקות. אחד אמר לי בוא כבוד הרב יש מישהו אני אומר לך הרב זה רב גדול. מה גדול? אומר עליך הכל. אמרתי לו לא צריך שיגיד עליי כלום, אני יודע הכל עליי. הוא יכול להגיד לי משהו בעתיד שיהיה? תלך תחפש אחד כזה. תחפש אחד שיגיד לך משהו יהיה בעתיד. להגיד עליך הוא מספר לך שטויות. אתה בן אדם טוב. תראה לי מישהו יגיד לו לא נכון. אתה אוהב לעזור לאחרים. תראה לי מישהו יגיד שקר. הרי מה הם אומרים לך? קומפלימנטים. אומרים לך דברים טובים על עצמך. אתה בן אדם טוב, אתה בן אדם חיובי, אתה... יש לך הרבה אנרגיות לעשות טובה לאנשים, אתה... כל מיני דברים שנעים לך לשמוע ותשאיר את הכסף, זה העיקר בסוף. העיקר שתשאיר את הכסף.
אז כך שלמעשה להגיד משהו על העתיד אין לאף אחד יכולת. אומר הרד"ק ויוכלו להכיר כי מאיתו הוא שמודיע אותם תחילה קודם בוא הפורענות. מיד עבדיו הנביאים. ואין דבר כזה בהיסטוריה בשום אומה. והקדוש ברוך הוא אומר הארץ תהיה שממה והארץ שממה. והקדוש ברוך הוא אומר אתם תגלו מהארץ ותפוזרו בכל הגויים ומפוזרים בכל הגויים. והקדוש ברוך הוא אומר כל השנים שהארץ פה אחרי שהיא תיכבש אף אחד לא יצליח ליישב אותה. במשך 2000 שנה אף אחד לא מצליח ליישב אותה. נבואות על גבי נבואות התורה מלאה מהם בלי קץ ובלי סוף. והגויים אף לא אחת, אף לא נבואה אחת. אז הוא אומר הנה תראה, השם אלוהים אמת, הוא אלוהים חיים ומלך עולם, מקצפו תרעש הארץ ולא יכילו גויים זעמו. השם בקצפו מודיע את מה שתרעש הארץ והנה תראה שמה שהוא מודיע מגיע. כך שאין לך ראיה גדולה מזו שבאמת הכל ביכולתו וממשלתו.
המלבי"ם מסביר מה הגדר והשם אלוקים אמת? אומר המלבי"ם גדר האמת הוא הסכמת הנאמר על הדבר אל מציאות הדבר עצמו בפועל. מה הגדרת האמת? התאמה בין מה שאומרים עליו אל המציאות. הסכמת הנאמר על הדבר אל מציאות הדבר עצמו בפועל. כשאתה רואה הסכמה, הכוונה התאמה, בין מה שאומרים על הדבר לבין המציאות, אתה אומר זו אמת. אמרו לך בחוץ גשם. יצאת, ראית גשם. זה אמת. הסכמת הנאמר על הדבר אל המציאות בפועל.
אומר המלבי"ם האלילים הם שקר, כי התארים שתיארת אותם וייחסת להם, אין הסכמה בין הנאמר לבין המציאות. אנחנו יודעים שאין בהם שום ממש, אין בהם כוח להשפיע, כוח להושיע, מאומה. אבל לעומת זאת כל התהילות והשבח שמשבחים לבורא עולם, יש התאמה בין ה... בין התארים והשבח לבין המציאות. כי השם אלוקים חיים ומלך עולם. מצד עצמו הוא לא כמו אלוהי הגויים שהם פגרים מתים. כתומר, כמו עץ תמר שעומד, אין בו שום כוח. השם הוא מקור החיים. מצד עצם ההנהגה הוא מלך עולם. מלך עולם זה מולך, שליט, מושל, מלך עולם. ומקצפו תרעש הארץ ולא יכילו גויים זעמו. אומר המלבי"ם שכנראה הוברי שמיים, אלה החוזים בכוכבים שהיו בזמנם, הם תרגמו את האותות שהיו רואים בשמיים, כל מיני סימנים. מי שיראה לפני החורבן היו כל מיני סימנים בשמיים שראו, כמין אש או כמין חץ יורה ועוד כל מיני דברים שראו. היו הוברי שמיים שהיו מנסים לפרשן כל מיני סימנים בשמיים. וכמו שכתוב מאותות השמיים אל תחתו כי הגויים יחתו מהמה. אבל היו שמה אנשים שהיו כביכול מבינים בכל הסימנים הללו והיו מפחידים את העם. והיה גם רעש בארץ בכמה ארצות. ועל זה הוא אומר להם הנביא, תדעו לכם שזה לא בכוח האותות העליונים. לא, זה מכוחו. ואם אתם רואים את הארץ רועשת זה מקצפו. אז אל תתייחס אל השינויים בשמיים או אל רעידת הארץ כאל סימנים, אלא זה דיבור של השם, זה לא סימנים. זה הכל ממנו יתברך, זה לא כוחות חוץ ממנו יתברך.
כדנה תאמרון להון, להום, אלהיא די שמיא וארקא לא עבדו, יאבדו מארעא ומן תחות שמיא אלה. כדנה תאמרון להום. מה זה הפסוק הזה שנכנס פה בארמית באמצע ספר ירמיה? זה לא ספר דניאל. איך פתאום נכנס כאן פסוק בארמית ועל מי כאן הוא מדבר? אז יבוא דובר הארמית ויתרגם לנו את הפסוק מארמית לארמית. ומי זה? זה תרגום יונתן. אני אקריא לכם את התרגום. דנא פתגמא איגרתא די שלח ירמיה נביאה לות שבי גלותא די בבבל. זהו כתב האיגרת ששלח ירמיה הנביא אל שאר זקני הגלות אשר בבבל. אלה שכבר גלו בבבל, הוא שלח להם את הדברים הללו. שלח את זה ירמיה ליכוניה ואלה שהיו בגולה. ואמר להם ככה: ואם יימרון לכון כשדאי די אתון ביניהון, פלחו לטעותא בית ישראל. אם יגידו לכם הכשדים שאתם ביניהם, שם בבבל, תעבדו לעבודה זרה. כדין תתיבון וכדין תאמרון להון. כך תשיבו וכך תאמרו להם. טעוון די אתון פלחין להון, טעוות די לית בהו צרוך. זה עבודה זרה שאין בה כוח. אינון מן שמיא לא יכלין לאחתא מיטרא. אין להם כוח להוריד גשם משמיים. ומן ארעא לא יכלין לצמחא פירין. זה מה שהוא אומר, אלהיא די שמיא וארקא לא עבדו, יאבדו מארעא ומן תחות שמיא. מה זה יאבדו מארעא ומן תחות שמיא? אין להם כוח השפעה לא בשמיים ולא בארץ. בשמיים הם לא יכולים להוריד גשם, ומהארץ הם לא יכולים להצמיח פירות. אינון ופלחהון, הם ועובדיהם. יאבדו מארעא וישתיצון מתחות שמיא אלין. הם ועובדיהם יאבדו מהארץ ויושמדו מתחת השמיים הללו. פה בעצם הייתה תשובה אל הכשדים שהיו אומרים להם לעבוד עבודה זרה. ולכן אמר להם כדנה תאמרון להום, כך תאמרו להם ואת זה תענו להם. למה זה כתוב בלשון ארמית? מכיוון שהכשדים ארמיים היו. והיות והוא רצה לדבר עמהם בשפתם, אז הוא אמר להם את הביטויים בלשון ארמית.
מה שלא ברור שהיה צריך להגיד וככה תאמרו להם, כי את זה הוא מדבר אלינו. ואז יגיד אלהיא די שמיא וארקא, ואז יעבור לארמית. כי הרי הוא מדבר אלינו מה לומר להם. אז היה צריך להגיד לנו, כך תאמרו, ואחרי זה יעבור לארמית. אומר הרד"ק אין הכי נמי. רק כדי שלא לחלוק בפסוק חציו עברי וחציו ארמי, לכן לא עשה כן. כיוון שהפסוק הוא פסוק אחד, אז לא כותבים חצי פסוק עברית חצי ארמית. לא כותבים משפט שחציו עברית חציו ארמית. ולכן הוא כתב את זה בלשון הזאת. הוא מעיר פה הערות דקדוקיות, מה שכתוב להום, אל תתפלא, אומנם שהיה צריך להגיד להון, אבל הוא אומר ככה ראינו, ככה גם כן נמצא בספר עזרא. והביטוי אלה, זה ביטוי שהוא גם ארמי וגם עברי, כמו שכתוב תחות שמיא אלה. אלה זה בעברית ואלה זה גם כן בארמית. ומה זה ארקא? ארקא זה ארץ. חז"ל אומרים ארבע שמות נקראו לה, כנגד ארבע תקופות. ארץ, תבל, אדמה וארקא. וזה בעצם, ארקא זה בק', כן? ק' וא'. זה בעצם התשובה שאנחנו עונים להם ואנחנו אומרים להם אנחנו לא נעבוד עבודה זרה. וכותב הרד"ק, אמת הוא שלא עבדו ישראל עבודה זרה משגלו. אה, מה תגיד השתחוו לצלם בזמן נבוכדנצר? אנוסים היו. ואף על פי כן אומר תראה שבזמן המן נתבעו על זה. על מה? על שהשתחוו לצלם. לולי שריחם עליהם האל, כמו שחז"ל אומרים מפני מה נתחייבו ישראל שבאותו הדור כליה? מפני שהשתחוו לצלם.
המלבי"ם מסביר, שהיות והם מודים שהשם ברא את השמיים ואת הארץ, אז איך אתם מכנים את האלילים בשם אלוהים? הרי הם לא בראו כלום. איזה אלוה הוא? מה הוא ברא? אתה הרי מודה שהקדוש ברוך הוא ברא שמיים וארץ. אז איזה מין אלוה האל הזה שאותו אתה עובד, הוא לא ברא כלום. מה תגיד? טוב, לא שמיים וארץ, הוא ברא עולמות אחרים. אומר הרי מאחר ששמיים וארץ לא עשו, אלה שאנחנו נמצאים בהם, אז יאבדו מארעא ומן תחות שמיא אלה. זאת אומרת את זה הם לא עשו, אז מה הם פה? שיאבדו מכאן. את אלה הם לא בראו, שילכו לשכון בשמיים ובארץ שאותם הם בראו. למה הם נמצאים פה? הרי אתה מודה שאת זה ברא אלוהי האלוהים, את זה ברא הקדוש ברוך הוא. ואם הקדוש ברוך הוא ברא אותו, מה האליל הזה עושה כאן? הוא הרי לא ברא את השמיים והארץ הללו. אלא מה, ברא אחרים? שילך לנהל את האחרים. מה הוא נמצא כאן? זה כל זה רק בא להראות עד כמה הטענות שלהם הם טענות מגוחכות.
בהקשר לפסוק הזה, כדנה תאמרון להום אלהיא די שמיא וארקא לא עבדו יאבדו מארעא ומן תחות שמיא אלה, אני מביא בספר משנת החלומות סיפור ומעשה שהיה קשור לפסוק הזה. והסיפור שמה היה, זה נמצא במשנת החלומות בעמוד 40, 41. שמה מביא הרב פתיה שיש שדים שנקראים שדין יהודאין. כך מובא בזוהר במדבר רנ"ג. והם עושים את עצמם כנביאים, כתנאים, כראשונים, כדייני ישראל, תלמידי חכמים מפורסמים, בעלי זקן גדול ועטרה בראשיהם, או כצדיקים וחסידים. ולפעמים אומרים שהם אברהם יצחק ויעקב, או אליהו הנביא וכיוצא בזה. לפעמים בן אדם אומר לך נגלה אליי אברהם, אברהם אבינו. או אליהו הנביא, או עוד כל מיני הזיות מן הסוג הזה. וצריך האדם לשאול את פיהם אם הם אבות העולם ממש או אם שמותם כשמות האבות. וצריך לדקדק בתשובת דבריהם. שאם ישיבו דבר שאינו מבורר, נוטה לכאן או לכאן, ידוע תדע שהם שדים. ואז אל תתרשם מדבריהם. ואז הוא מביא שהם יכולים להראות לאדם דמות רקיע וכיסא הכבוד וצבא מרום וכולי. הוא מביא ראיה לזה, ממעשה שהיה לפניו. בשנת התר"ע, בחודש תמוז, לפני 100 שנה. אחר תפילת מנחה, מנחה של שבת, הביאו לפניי ילד אחד כבן 11 שנה, שהיה אומר שהוא מדבר עם אליהו הנביא פה אל פה, במראה ולא בחידות. ובכל זמן שירצה לדבר עמו הוא קורא אותו ותכף אליהו בא. רק מה? בתנאי שיהיה איזשהו מקום מיוחד בפני עצמו ואין אדם עומד אצלו. אליהו מוכן לעשות איתו פגישות רק בהתייחדות, בהתבודדות. הוא לא, אם יש עוד מישהו, אליהו לא מגיע. אמרתי לו, היכנס לחדר זה, ושאל אותו האם באמת אתה אליהו הנביא? וכן עשה. והשיב לו, הן באמת אני אליהו. ולמה מסתפק רבי יהודה בזה? אמר לו ודאי שאני אליהו הנביא, למה הרב פתיה מסתפק בזה? ככה הוא עונה לילד. ושימו לב פה זה מדברים במראה ולא בחידות, לא בחלום.
אמרתי לילד, אין זה כי אם שד יהודי ששמו אליהו, ואינו אליהו הנביא. ואתה ניזוק משדין יהודאין. בוא ואתפלל על ראשך תפילת הניזוקין, ועל ידי כך יברח לו אליהו מעליך. אמר לי הילד, בוודאי הוא אליהו הנביא, ואתה עשה כל מה שאתה יכול לעשות ונראה דבר מי יקום. אחר שהתפללתי עליו שתיים ושלוש פעמים, הלך הילד לחדר לנסות אם יבוא אליהו, והנה תכף בא אליהו כמנהגו הראשון. ואני הייתי תמה על דבר זה. ולקחתי את הילד והלכתי אצל החכם רבי שמעון אהרון אגסי, שהיה עדיין בחיים כדי לבודקו. אחר שבדק אותו אמר כי זהו אליהו הנביא ואינו שד. ואני חלקתי עליו ואמרתי לו שהוא שד. והסכמנו כולנו ללכת אחר תפילת מוצאי שבת, זה היה במנחה של שבת, ללכת אחר תפילת מוצאי שבת אצל החכם רבי יעקב בן החכם רבי יוסף חיים זצ"ל. הכוונה ללכת אל החכם רבי יעקב, בנו של הבן איש חי, כדי לבדוק אותו. ואחר שבדק אותו בכמה דברים, גם הוא אמר כי בוודאי זה אליהו הנביא זכור לטוב ולא ספק. ואני הייתי חולק על שניהם ודוחה דבריהם. וביקשתי מהם לתת לי רשות לבודקו פעם נוספת. אמרתי לילד, לך אמור לאליהו שיתרגם לך פסוק הנזכר בירמיה. כדנה תאמרון להום אלהיא די שמיא וארקא לא עבדו יבדו מארעא ומן תחות שמיא אלה. ואם יתרגם פסוק זה בלשון ערבי, אז אפשר להסתפק ולומר אולי הוא אליהו הנביא ואינו שד. לפי שהשדים הם יודעי לשון ארמית, והם יכולים לתרגם את הפסוק. שהרי גם למדברים בלשון ארמית הם מראים חלומות רעים ולוחשים באוזניהם בלשון ארמית. זאת אומרת אתה רואה שגם השדים יודעים ארמית. אלא שפסוק זה המדבר בגנותם, אינם רוצים לשומעו ולתרגמו בלשון אחרת. אז מה שנקרא הוא התקיל אותו. הוא נתן לו פסוק שהשדים לא אוהבים, לא רוצים. בוודאי לא יהיו מעוניינים לתרגם. ואז נראה אם זה אליהו או לא. אם זה אליהו, מה הבעיה שלו לתרגם אותו, לבאר אותו? ואם זה שד, לא ימצא חן בעיניו העניין. וכאשר שאל הילד את אליהו לתרגם לו פסוק זה, אמר לו אליהו איני יכול להתעכב פה, כי...
אני רוצה ללכת מפה לכתוב זכויותיהם של ישראל ואני נחוץ ללכת. טוב שלא אמר לו יש לי ברית מילה, אני חייב לרוץ. כן? אני לא יכול, אני חייב ללכת לכתוב זכויותיהם של ישראל, לא יכול. כאשר השיב לי הילד תשובה זו, אמרתי לו חזור ואמור לו שתרגום הפסוק שאני שואל ממך הוא הכרח גדול, שהוא מבחן להיות בטוחים שאתה הוא אליהו. והשיב לו אליהו, כבר אמרתי לך שאני נחוץ ללך. אמרתי לילד, אמור לאליהו, הלא כמה דברים דיברת וכמה זמן עמדת פה, ויותר נקל לתרגם הפסוק, מאריכות דברים אלו. ויכולת מזמן לתרגם את הפסוק עד שאתה מאריך פה בדברים. ועתה אין החכמים נוחה דעתם עד שתתרגם הפסוק. כשאמר הילד דברים אלו לאליהו, קצף ונשבע, חי השם אם עוד אראה אליך, הואיל ואין אתם מאמינים בי שאני אליהו. ותכף הלך ולא חזר עוד להראות אל הילד. זהו, לא מאמינים בי, אני הולך. ויהי אחרי לכת אליהו, ויאמרו החכמים הנ"ל אליי, נראה לדעתנו, הכוונה הרב אגסי ובן הרב בן איש חי, נראה לדעתנו כי זהו אליהו הנביא באמת. שכן דרכו להישבע חי השם. כמו שכתוב ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד אל אחאב חי השם אלוהי ישראל אשר עמדתי לפניו. ויאמר אליהו חי השם צבאות אשר עמדתי לפניו היום. וכולי. אז אתה רואה, הוא נשבע את השבועה המורגלת אצלו. וכבר אמרו רבותינו זכרונם לברכה, גמירי דהיינו מקובלנו, שאין השדים מוציאים שם שמיים לבטלה. אז אם הוא אמר חי השם ונשבע, סימן שהוא אליהו אורגינל. זה לא חיקוי. ואני אמרתי להם שזהו שד. והוא לא הוציא שם שמיים לבטלה, כי נשבע וקיים שבועתו שברח ולא נראה עוד. אז אין פה שם שמיים לבטלה. מה שהוא נשבע הוא קיים, זה לא לבטלה. דבר אחד. דבר שני, ולא עוד אלא שמעיקרא אין כאן שם שמיים לבטלה, יען שלא אמר חי י-ה-ו-ה באותיות הוויה או אדנות. אלא אמר חי השם. אם זה שד מתוחכם זה היה. הוא לא אמר חי א-ד-ו-נ-י. הוא אמר חי השם, את המילה ה' ש' מ'. אה, נו זה לא שם השם בכלל. אז גם אין בעיה להישבע כך, כי זה בכלל לא שבועה. ואם כן הוא אמר, אין זה אלא כגונב דעת הבריות. והודו הרב אגסי ובנו של הרב בן איש חי לדבריו. יוצא אם כן, שהמסקנה היא שבכוח השדים להטעות את האדם ולכזב. אבל על כל פנים, מה שאנחנו רואים כאן, שהפסוק הזה לא רק שמדבר על הפסילים והאלילים שהם לא יצרו מאומה וממילא לא יהיו כאן במקום הזה, דהיינו יאבדו מן ארעא, אלא זה מדבר גם כן על השדים. על כל כוחות הטומאה בכללותם, שעליהם כאן נאמר יאבדו מן ארעא ומן תחות שמיא אלה.
טוב, אנחנו נמשיך. עושה ארץ בכוחו, מכין תבל בחכמתו, ובתבונתו נטה שמיים. בוא וראה איך הקדוש ברוך הוא לעומת, ולהבדיל אלף אלפי הבדלות, בינו לבין אותם כוחות חסרי כוח. השם עושה ארץ בכוחו. הוא עשה את השמיים ואת הארץ האלה בכוחו ובגבורתו. ותבל, מה ההבדל בין תבל לארץ? עושה ארץ בכוחו, מכין תבל בחכמתו. מה ההבדל ביניהם? תבל זה החלק המיושב. לעומת זאת ארץ, מדברים על כלל העולם. כלל העולם, חלקים נכבדים ממנו כלל לא מיושבים. כלל העולם נקראים ארץ. רק כשאנחנו מדברים על החלקים המיושבים שבעולם, הם נקראים תבל. אז הוא אומר, את זה הוא הכין בחכמתו. למה? כדי ליצור את כל העולם צריך כוח. לעומת זאת, כדי ליצור את המקום הראוי לישוב אדם, צריך גם חכמה. מכיוון שצריך לדעת שבמקום הזה יהיו את הגורמים המאפשרים חיים באותו מקום. בעיקר מקורות מים וכן הלאה על זה הדרך. ואם כן, זה צריך חכמה. אז השם מכין תבל בחכמתו. ובתבונתו נטה שמיים. את השמיים נטה מעליהם בתבונתו. אומר המלבי"ם, תשים לב שהוא נקט לשון עושה ארץ, מכין תבל. הוא לא אומר בלשון עבר, עשה ארץ בכוחו, הכין תבל. וזה כמו שחז"ל אומרים שהקדוש ברוך הוא מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית, בהשגחה מלאה. ולכן הוא אמר עושה ארץ, כיוון שהקדוש ברוך הוא בכל יום ובכל רגע ורגע עושה את הארץ מחדש.
לקול תיתו המון מים בשמיים, ויעלה נשיאים מקצה הארץ. ברקים למטר עשה, ויוצא רוח מאוצרותיו. לקול תיתו המון מים בשמיים. אנחנו עובדים את הקדוש ברוך הוא, שהוא נותן מים בשמיים. זה הרקיע. ואנחנו יודעים שהוא הנותן מטר, כמו שכתוב הנותן מטר על פני ארץ. ולא האלילים. הם היו עובדים לאלילים כדי שהאלילים ישפיעו עליהם, יורידו להם גשם. כמו שכתוב היש בהבלי הגויים מגשימים? אם השמיים יתנו רביבים? הכוונה, תראה לי את הגויים שמסוגלים להוריד גשם. ישראל היו יוצאים, עושים תענית, חוזרים הביתה, יורד גשם. אבל היש בהבלי הגויים מגשימים? וזה אגב ידוע גם הגויים. והרבה פעמים היו גוזרים גזירות על היהודים עד שלא ירד גשם. לא היו מסירים את הגזירה מהיהודים כי היו יודעים, היהודים ילכו יעמדו יתפללו ירד גשם. כך היה בירושלים עם הפחה, כך היה בתימן בלי סוף מקרים שהיו גוזרים עליהם. היו יודעים יוצאים מתפללים חוזרים הביתה כבר יורד גשם. אומר תגיד לי יש לגויים אלוה כזה? היש בהבלי הגויים מגשימים? אלוה המסוגל להוריד גשם? אם השמיים יתנו רביבים הכוונה האם השמיים נותנים גשם מעצמם? הלא אתה, אתה הוא אלוהינו. והנה אנחנו ישראל, אומר הרד"ק, אנחנו מודים בו שהוא יש בכוחו לקול תיתו המון מים בשמיים. הוא נותן, המים לא יורדים מעצמם והם לא נמצאים שם בשמיים מעצמם, אלא הוא נותן. ואיך? יעלה נשיאים מקצה הארץ. הוא מעלה את הנשיאים והעננים מקצה הארץ, כמו שכתוב ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה. וזה רק אד. ברקים למטר עשה, ויוצא רוח מאוצרותיו. עוד פלא הוא אומר, שעושה ברקים למטר. לפני שיש מטר יש ברק. והם הברקים הללו הם דבר פלא, מכיוון שהברק הוא אש, והמים, הגשם, אמורים לכבות את האש. והנה אתה רואה שני עננים מתנגשים ביניהם, וברגע שמתנגשים ביניהם, מהמים והמים הללו מה יוצא? אש. אז ברקים למטר עשה, זה עוד דבר שהוא פלא. וכל זה ויוצא רוח מאוצרותיו. מסביר המלבי"ם מה כוונת הדברים. אז קודם כל אומר המלבי"ם שכאן הוא בא להראות את החכמה ואת ההשגחה הפרטית של הקדוש ברוך הוא. קודם דיברנו עושה ארץ בכוחו, מכין תבל בחכמתו. אז השם מכין את כלל הארץ וגם את המקומות המיושבים שמצריכים חכמה. אבל זה עדיין משהו מאוד כללי. עכשיו הוא מדבר על משהו פרטי. משהו פרטי זה מה שנקרא בהזמנה לפי הצורך הנצרך לאותו עניין. והדבר הכי משקף את הדבר, העניין הזה, זה גשם. שהגשם הוא לפי הצרכים שלנו, לפי מה שאנו זקוקים לו באותה העת. זה מראה על השגחה פרטית. והנה הקדוש ברוך הוא מוריד את הגשמים, ייתן המון מים בשמיים. מה זה מים בשמיים? המלבי"ם מגדיר את זה באוויר הנשימה. זה ביטוי שהוא מזכיר אותו הרבה פעמים. הכוונה תוך האטמוספירה. שזה המקום של עליית האדים. ויעלה נשיאים מקצה הארץ, זה האדים שמגיעים אל המקום ששם נמצאים העננים. והם בעצם טיפות מים. האוויר זך וצלול, אומר המלבי"ם, על ידי האלקטרי ויסוד האש אשר יפוצץ העדים על כנפי רוח. אלקטרי הכוונה החשמל. ויסוד האש שיפוצץ העדים על כנפי רוח. וזה כמו שאמרנו על ידי ברקים. מיד אחרי ברק, הרי מה זה בעצם ברק? יש יונים, יונים חיוביים ויונים שליליים בעננים. אז כאשר שניים שהם זהים, חיובי וחיובי נפגשים, אז על ידי זה נוצר המטען החשמלי של שני הצדדים מתפרק בצורה של ברק. ומיד לאחר שאנחנו שומעים רעמים וברקים, מה הדבר הזה גורם? הדבר גורם שהאוויר בעצם יוצא והטיפות מתחברות, הן נהיות כבדות ויורד גשם. לכן תמיד אחרי ברקים וסופת ברקים ורעמים יש גשמים שוטפים. הוא אומר והנה תראה מחכמת השם הוא, כי ברקים למטר עשה. כשהוא רוצה שירד המטר, הוא מפריד את יסוד האש והאלקטרי, על ידי זה מתהווה הברק, ועל ידי זה יש רוח. יסוד הרוח העצור בעדים, ועל ידי זה יש גשם. אז הנה בוא וראה כיצד הקדוש ברוך הוא, הוא זה שעושה את הכל, הוא זה שמשפיע את הכל. אז זה לא מכוח הגויים, וזה השגחה פרטית של הקדוש ברוך הוא בדיוק לפי צורך העניין ולפי הכמות הנזקקת לנו.