לכן כה אמר השם צבאות הנני צורפם ובחנתים כי איך אעשה מפני בת עמי. לכן אומר הקדוש ברוך הוא, הנני צורפם. צורף אותם בייסורים. אומר הרד"ק, צורף אותם בצרות שאביא עליהם, כדי לראות האם לאחר הצריפה הזאת, שזהו תפקידו של הצורף להפריד את הסיגים, לראות האם הם ישובו להיות כסף נבחר, האם הם ישובו להיות במדרגתם ובמעלתם בעקבות הצרות שאביא עליהם. כי איך אעשה מפני בת עמי. אומר הקדוש ברוך הוא כביכול, איך אעשה אם לא אצרפם? הרי אם לא אצרפם, אז הם לא יישארו בת עמי. וכיוון שאני רוצה שיישארו בת עמי, היות וכן אני חייב לצרוף אותם כדי שעל ידי זה אוכל להעמידם על דרגתם ועל מעלתם. עכשיו, אם זה לא בת עמי, אז תזרוק אותם. אבל כיוון שהם בת עמי, הם צריכים להישאר בת עמי, ויש בינינו...
כן בחוזה שאף גם זאת בהיותם בארץ לא מאסתים ולא געלתים לכלותם, והקדוש ברוך הוא לעולם לא יכלה את עם ישראל, אז אומר השם אז מה הברירה שלי? כי איך אעשה מפני בת עמי? איך אעשה בהישארו בת עמי? אין לי ברירה אלא לצורפם כדי להסיר מהם את הסיגים. המלבי"ם מסביר שהצירוף זה התכה באש כדי להסיר את הסיגים. לעומת זאת הבחינה זה הניסיון הקודם לו לפני הצירוף כדי לראות האם יש בו סיג. אז מה בעצם עושה הצורף? הוא לוקח חתיכת כסף ובוחן אותה. אחרי שהוא בחן ומצא בה סיגים הוא צורף אותה. זה בדרך כלל ההליך. עכשיו יכול להיות מצב שהוא יסיים לצרוף ואז הוא רוצה לוודא שבאמת לא נשארו סיגים, אז הוא בוחן שוב. ואז זאת תהיה בחינה שלאחר הצריפה. כיוון שכבר צרף פעם אחת אבל יכול להיות שעוד נותרו אלו סיגים, ואז הוא צורף אותם פעם נוספת, סליחה, בוחן אותם פעם נוספת כדי לראות האם הם זקוקים לצירוף נוסף. לפי זה אומר המלבי"ם, אומר הקדוש ברוך הוא הנני צורפם ובחנתים. אחרי שאצרוף אותם באש כדי להסיר את הסיגים, פה הוא מדבר עכשיו על הבחינה השנייה, אני אבחן שוב. נצרפו כהוגן? או שעדיין נותרו בהם לאחר הצירוף הראשון נותרו בהם סיגים? אומר הקדוש ברוך הוא כי איך אעשה מפני בת עמי? איני יודע איך לעשות כדי שבת עמי יהיו נקיים מכל סיג, כי גם אחרי הצריפה וגם אחרי הייסורים וגם אחרי האש עדיין מלאים סיג וחלודה אומר המלבי"ם. ולכן אין ברירה אלא לחזור ולצרוף ולחזור ולבחון שוב ושוב. וזה כמו שכתוב בפסוק בחנני השם ונסני צורפה כליותי. פה הוא מדבר על הבחינה שקודם הצריפה. או כי בחנתנו אלוקים צרפתנו כצרוף כסף, גם שם הוא מדבר על הבחינה שלפני הצריפה, שבוחן האם האם יש בו סיגים. ואצלנו הוא מדבר על הבחינה שלאחר הצריפה, כי הוא אומר המצב שלהם הוא כזה קשה שגם לאחר שאני אצרוף אותם עדיין צריך בחינה אם נשאר בהם עדיין סיגים, כי זה עדיין לא יבטיח שהם יגיעו לנקיות המספקת.
חץ שחוט לשונם מרמה דיבר, בפיו שלום את רעהו ידבר ובקרבו, ובקרבו ישים אורבו. חץ שחוט, תשימו לב שהכתיב הוא שוחט והקרי הוא שחוט. והרד"ק אומר ששני הביטויים הללו נכונים. חץ שוחט לשונם זה במשמעות שהלשון שלהם היא כמו חץ ששוחט. על ידי לשון הרע הוא הורג. הוא שוחט עם הלשון הרע, הם הולכי רכיל. וחץ שחוט, שחוט הוא מסביר בלשון הקודש המשמעות שלו היא נמשך. מה זה הנמשך פה? נמשך במשמעות שכאשר היו רוצים לחדד את הסכין היו מושכים אותו על המשחזת, קדימה אחורה כדי להשחיז אותו. זה החץ שחוט לשונם. החץ שלהם מושחז היטב על גבי המשחזת, הוא נמשך קדימה ואחורה על מנת לחדד אותו. התרגום יונתן אומר כגירא דמריט כמו סכינא חריפא, שהחץ שלהם הוא מחודד כמו סכין חדה ביותר. ומאיזה לשון זה משיכה? הוא אומר רבי ישמעאל אומר, תנא דבי רבי ישמעאל ושחט, אין ושחט אלא ומשך. וכן הוא אומר זהב שחוט, חץ שחוט לשונם. פירושו של דבר המשך פה זה במובן של כמו שאתה שוחט, כתוב שיש איסור של דרסה. אסור לקחת את הסכין ולהוריד אותה בכוח על צוואר הבהמה באופן ישר. אלא חייב שחוט. הגמרא לומדת מה זה שחוט? להימשך. אתה מושך ימין שמאל, ימין קדימה אחורה, קדימה אחורה, עד שאתה שוחט את הבהמה, אפילו כל היום כולו. אין מגבלה בזה. אז לפי זה השחוט פירושו של דבר נמשך. הוא מביא בשם אביו, שאביו של הרד"ק הסביר ששחוט זה שם תואר. דהיינו כמו שאתה אומר אדם עושק, אז האדם שנעשק אתה קורא לו עשוק. אז הוא אומר שהכוונה היא פה חץ שחוט לשונם. הלשון שלהם היא חץ שמביאה את ה... מי שנפגע ממנה להיות שחוט. זה זה במובן לא במובן של נמשך אלא במובן של שחיטה.
מרמה דיבר, כל אחד מהם אומר דברי מרמה לחברו. ומה היא המרמה? בפיו שלום את רעהו ידבר. בפה שלום, בוקר טוב, מה נשמע, מה שלומך, או הרבה זמן לא ראינו אותך, כל כך חיכינו לראות אותך, בפיו מרמה ידבר. אבל בתוכו, בקרבו ישים אורבו. בתוכו חושב מחשבות רע כנגדו. הגר"א מסביר, כך מביא המגיד מדובנא על קהלת, הוא אומר למה דימה את הלשון שלהם אל החץ? הוא אומר הרי כאשר אתה רוצה לירות חץ, מה אתה דבר ראשון עושה? קודם כל מושך אליך. אתה לוקח את החץ, מושך אותו בקשת עם המיתר אליך, הכי קרוב אליך ואז עוזב. ואז על ידי זה הוא יורה למרחוק. ככל שאתה תמשוך אליך יותר, זה יעוף אליו יותר. שומעים? ככה החץ עובד. אומר מה בעצם העניין הזה בא ללמד אותנו? הבעל לשון הרע הוא רוצה שהלשון הרע יפגע. איך איך הוא דואג שהלשון הרע יפגע? מה הוא עושה? הוא אומר דבר שבח על אותו אדם. עכשיו שנבין, הוא הרי רוצה לפגוע בו. הוא רוצה לפגוע בו, אבל כדי לפגוע בו מה הוא עושה? הוא מושך את החץ אליו. מושך את החץ אליו הכוונה בדיוק ההפך מפגיעה. אדרבה, מקרב אותו אליו. זה בן אדם טוב, והבן אדם מוכח, והבן אדם מוכח, אומר עליו דברי שבח, מושך אליו אליו אליו אליו, ואז עוזב. אבל אני רוצה להגיד לך, אתה יודע מה שהיה אתמול, אתה פשוט לא תאמין. ועכשיו מספר לך עליו לשון הרע. הלשון הרע הזה יורה ממש כמו חץ שמשכת אותו אליך טוב טוב. למה? כי אם אני בא להגיד פלוני הוא כזה וכזה, תעזוב אותו, יש לך משהו נגדו, תעזוב אותו. אף אחד לא יקבל ממני. אבל אם אני קודם כל דיברתי עליו דברי שבח וכמה אני מעריך אותו וכמה הוא אדם טוב וכמה... אחרי זה כשאני אומר אבל תשמע, מה שהיה אתמול אני הייתי פשוט המום ו... אה, עכשיו זה פוגע הרבה יותר. כי אחרי שדיברת שבח אז הדברים שלך הרבה הרבה יותר פועלים את פעולתם, כי הנה אתה רואה, אני לא מחפש רעתו, אמרתי לך עליו דברים טובים. אז יוצא שהחץ שהלשון שלהם היא כמו חץ שחוט. מה זה שחוט? משוך. הוא מושך את החץ אליו אליו אליו אליו, כביכול מקרב אליו את הבן אדם, אומר עליו דברי שבח, ואז כאשר אתה יורה אז היריה היא כמו שצריך. אז היריה היא פוגעת וגורמת לנזק עצום. כדי שיאמינו בגנותו בסוף, הוא מושך את החץ אליו.
המלבי"ם מסביר, הלשון יש לה כוח לדבר או לחדול. ולפי זה זה כמו קשת של רובה חיצים, שאדם יכול להחליט האם אני אעצור את חיצי או שאני אירה את החיצים. אומר המלבי"ם אבל אצלם ההרגל שלהם לדבר רמיה, ההרגל שלהם לדבר שקר ולשון הרע, הוא חזק מהם עד כדי כך שהחץ שלהם כביכול כבר עף מעצמו. הוא אומר תראה שהחץ שלהם חץ שחוט לשונם מרמה דיבר. מרמה דיבר כביכול באופן רגיל, הוא פותח את הפה, מה יוצא לו מהפה? מרמה דיבר. זה זה הברירת מחדל שלו. אצלו כל הזמן זה מרמה דיבר. אין לו מצב שהפה שלו פעם מדבר אמת, פעם מדבר שקר, לא. אלא מרמה דיבר. מי שאצלו תמיד מתוך גרונו מדבר זה תמיד המרמה. עד שבעצם המרמה היא כקשת רובה שיורה חיצים והוא הוא שחוט, הוא משוך, הוא לא יכול לעכב אותו. הוא לא יכול למנוע אותו, הוא לא יכול לעצור אותו. אלא כל הזמן המרמה היא זאת שמדברת. כל הזמן החיצים כמו יורים מעצמם. והנה תראה שהוא כבר לא יכול לעצור עד שכבר הפך להיות אצלו שדיבור המרמה הוא כמו טבע שני, שלא יכול להרגיל את עצמו לדבר אמת. אז הגם שבפיו שלום את רעהו ידבר, בכל אופן בקרבו ישים אורבו. בקרב הדיבור האורב יש לו בפנים את השקר ואת המרמה שהוא אורב על רעהו כדי להרע לו.
העל אלה לא אפקוד בם נאום השם, אם בגוי אשר כזה לא תתנקם נפשי? אומר המלבי"ם בואו תראו הרי יש פה שני דברים. ראוי שאפקוד בם מצד המעשים עצמם, על זה הוא אומר העל אלה לא אפקוד בם. מצד שני ראויה הנקמה אומר המלבי"ם על תכונת רוע הנפש הפועל כזאת ורוע טבעו. אנשים שעושים כדבר הזה זה מראה על טבעים רעים מאוד. אנשים אשר חץ שחוט לשונם, מרמה דיבר, בפיו שלום את רעהו ידבר, בקרבו ישים אורבו, הרי זה מראה על רוע טבעו. על זה הוא אומר אם בגוי אשר כזה, שזה רוע טבעו, לא תתנקם נפשי? על ההרים אשא בכי ונהי, ועל נאות מדבר קינה. כי ניצתו מבלי איש עובר, ולא שמעו קול מקנה. מעוף השמיים ועד בהמה נדדו הלכו. הרד"ק אומר ההרים זה מקום מרעה של הצאן והעיזים. אפשרות נוספת, מה זה על ההרים אשא בכי ונהי? שכאשר היו רוצים להכריז משהו למרחוק היו עולים על ההר, מכיוון שמההר ניתן היה להשמיע. ונאות מדבר, הכוונה היא אהלי המדבר. נאות זה מלשון נווה, כן? דהיינו המקום ששמה היו דרים במדבר. אומר מדבר גם כן, יש מדבר שהוא מקום מרעה. כמו וינהג את הצאן אחר המדבר. הכוונה היא מקום ששמה היה היו רועים את הצאן. אז אם כן אומר הנביא, כאשר הוא רואה את החורבן של הארץ, על זה על ההרים אשא בכי ונהי. על המקומות האלה שהם מקומות ששמה היו רועים את הצאן, וכעת אני רואה אותם בחורבנם, על זה אשא נהי בכי ונהי. על נאות מדבר אני אשא קינה. כי אני רואה שהמקומות הללו ניצתו מבלי איש עובר. הכוונה היא המקומות הללו שתמיד היו אנשים עוברים שם, אני רואה שהם ניצתו מבלי איש עובר. פירושו של דבר המקומות הללו היו אנשים עוברים שם ממקום למקום. ולא זו בלבד שאין אוהלים תקועים שם, שזה אומר מדור קבוע, אלא גם עובר, באופן מקרי, גם זה אין שם. המקומות הללו ניצתו. ניצתו פירושו של דבר נחרבו. ואולי כבר נקדים את המלבי"ם, שלהצית בדרך כלל מדבר על כליה שנעשית על ידי האש. אבל מזה אומר המלבי"ם זה קיבל השלכה לכל מקום שהוא נחרב. כל מקום שהוא נחרב נקרא ניצת. כן, לשון חורבה, ציה ושממה. אז הוא אומר תראה המקומות הללו ניצתו מבלי עובר. פירושו של דבר אין שמה אפילו עוברים כמו שהסברנו. והוא מוסיף על זה ואומר, שלא זו בלבד שאין עוברים, אלא גם לא שמעו קול מקנה. אפילו קולות של צאן אין שם. ולא זו בלבד אלא מעוף השמיים ועד בהמה נדדו הלכו. מעוף השמיים אומר הרד"ק הכוונה היא פה בדרך של הפלגה, שכביכול אפילו עופות השמיים לא הגיעו לשם. ולמעשה הוא אומר שזה לא סתם הפלגה, מכיוון שחז"ל אומרים, רבי יהודה אומר חמישים ושתיים שנה לא עבר איש ביהודה. שנאמר על ההרים אשא בכי ונהי ועל נאות מדבר קינה כי ניצתו מבלי איש עובר. מעוף השמיים ועד בהמה נדדו הלכו. אומרת הגמרא הלכו, נדדו הלכו, כמה מי בהמה? מה זה בהמה? זה 52. אומר בוא וראה ש-52 שנה לא היה שמה אפילו עוף. רבי יוסי אומר שבע שנים נתקיים בגופרית, שנאמר גופרית ומלח שריפה כל ארצה. אז 52 שנה לא עבר שם אדם ולא עבר עוף שם מעל ארץ ישראל, שזה בא להראות את גודל החורבן. רש"י מביא מגלות צדקיהו עד פקודת כורש מלך פרס 52 שנה היו. הנה בוא וראה שבזמן הזה הייתה הארץ שוממה וחרבה.
המלבי"ם מסביר שנשים לב, כתוב כאן על ההרים אשא בכי ונהי, ועל נאות מדבר קינה. כביכול הקדוש ברוך הוא אומר אני על בני האדם אשר מתו ניזוקו, עליהם אני לא אבכה. והסיבה לכך היא פשוטה. כי הרי להפך מזה ראינו העל אלה לא אפקוד בם? האם באלה לא תתנקם נפשי? הם לא ראויים לבכי, הם ראויים לנקמה על המעשים הנוראים שהם עשו. אז אם כן אומר הקדוש ברוך הוא על מי יש לי לבכות? על ההרים. שכביכול ההרים לא אשמים. ולמה הם סובלים? זה בעצם מה שנאמר כאן. על נאות מדבר, המקומות הללו לא אשמים. למה הם סובלים? למה הם צריכים להיות כעת בחורבנם? למה הם צריכים להיות כעת בשיממונם? הם לא אשמים. מי שאשם פה זה בני האדם. אז אומר הקדוש ברוך הוא אתה יודע על מי כן יש לי לבכות? על ההרים, על נאות מדבר, שהם כביכול סובלים שלא באשמתם בגלל חטאי בני האדם. אומר המלבי"ם והמאמר כאן מקביל. וכבר דיברנו כמה וכמה פעמים בעבר על עניין של דלתות הכתוב מקבילות, שבעצם מחלקים את הפסוק לארבע, והחלק הראשון שלו הוא כנגד השלישי, והשני הוא כנגד הרביעי. וכך גם כן כאן אומר המלבי"ם דלתות הכתוב מקבילות. על ההרים אשא בכי, למה? כי ניצתו מבלי איש עובר. ההרים מסביר המלבי"ם לא כמו שהסביר הרד"ק שזה מקום מרעה, הוא מסביר שזה מקום שאנשים בדרך כלל היו מגיעים להרים כשהם היו צריכים לחצות ולעבור ממקום למקום. אז היו עוברים דרך ההרים. אז הוא אומר על ההרים אשא בכי כי ניצתו, הכוונה נחרבו מבלי איש עובר. אין שמה אפילו אנשים שעוברים כדי לטייל. ועל נאות מדבר, עליהם אני אשא קינה. למה? כי לא שמעו קול מקנה. כי נאות מדבר אלה הם באמת המקומות שבהם היו רועים את הצאן, ועליהם ראוי לבכות ולקונן שאין שמה כבר קול מקנה.
ונתתי את ירושלים לגלים, מעון תנים, ואת ערי יהודה אתן שממה מבלי יושב. זאת אומרת רק על ההרים ועל נאות מדבר כמו שהסברנו, רק עליהם אומר הקדוש ברוך הוא יש לי לקונן. לא לא על ירושלים. ירושלים עצמה תחרב. אומר הקדוש ברוך הוא עליה לא אבכה. לא על יהודה. שאותם אני בעצמי ונתתי את ירושלים לגלים מעון תנים. אני בעצמי אתן אותן לגלים. גלים הכוונה היא הבתים כאשר ייהרסו, הוא נהיה גל. גל אבנים. אז אני אתן את ירושלים לגלים, מהבתים אשר ייהרסו והחומות שתישברנה, זה הכל יהיה בחינת גל, הכל יהיה גל אחד של הריסות. ומה קורה במקום כזה כאשר האדם עוזב את המקום? אז מיד מגיעים לשם תנים. מגיעים לשם כל מיני חיות שבאות למקומות הנטושים, למקומות שבהם אין מגורי אדם. ולכן המקומות הללו יהיו מעון תנים. ואת ערי יהודה אתן שממה מבלי יושב. ערי יהודה אני אתן אותם בעצמי שממה כמו שאמרנו, וזה כמו שכתוב לאל אם בגוי אשר כזה לא תתנקם נפשי. אז עליהם אומר הקדוש ברוך הוא לא אשא בכי ולא אשא נהי ולא קינה, מכיוון שהם קיבלו את העונש שמגיע להם על פי הראוי להם. המצודת ציון מסביר שתנים זה סוג של נחש, כך הוא מסביר. ובהבנה הפשוטה זה תנים, זה התן, אותה חיה המוכרת לנו.
מי האיש החכם ויבן את זאת, ואשר דיבר פי השם אליו ויגידה, על מה אבדה הארץ? ניצתה כמדבר מבלי עובר. מי האיש החכם אומר המלבי"ם שיודע את חוקי החוכמה, ויבן את זאת, שיש לו יותר מכך, יש לו גם תבונה, שתבונה פירושו מבין דבר מתוך דבר. ואשר דיבר פי השם אליו ויגידה, או אם אין לו לא זה ולא זה, על כל פנים אולי דיבר פי השם אליו. אולי הוא קיבל נבואה מאת השם, ואז ויגידה, דהיינו הנביא הרי נשלח כדי להגיד לעם, לתת מסר. אז אולי הוא יוכל לענות לנו על השאלה. ומה השאלה? על מה אבדה הארץ? פירושו של דבר איך אנחנו רואים שהארץ יש עליה כזאת פורענות כאילו אבדה לחלוטין? אז הגם שלכאורה מגיע להם עונש, אבל למה עד כדי כך? למה עד כדי כך שאבדה הארץ לגמרי שכבר לא ראויה כלל למקום יישוב? כמו שראינו שבע שנים הייתה גופרית ומלח שריפה כל ארצה, במצב שלא ניתן היה ליישב אותה כל עיקר. 52 שנה אדם ועוף לא עברו בארץ ישראל. זה מראה על אובדן מוחלט. אז הגם שמגיע להם עונש, אבל מי החכם ויבן את זאת, מי אולי קיבל נבואה ויגידה, על מה אבדה הארץ? למה אבדה הארץ בצורה כל כך טוטאלית? זה מראה שיש עליהם קצף, זה מראה שיש עליהם כעס מאת השם, זה מראה שכביכול אין תקווה לאחריתם. וזה כמו שכתוב בפסוק וראו את מכות הארץ ההיא ואת תחלואיה גופרית ומלח שריפה כל ארצה. וזה בדיוק השאלה שהם ישאלו כמו שאומרת התורה. על מה עשה השם ככה לארץ הזאת? מה חורי האף הגדול הזה? על זה אומר הנביא, על מה אבדה הארץ? למה יש כזה חרון אף כל כך גדול? ניצתה כמדבר מבלי יושב. דהיינו החורבן הוא כל כך מוחלט עד שהם נחרבו לחלוטין כמדבר מבלי יושב.
אומרים בשם האדמו"ר מסאטמר, שהוא אמר בדרך צחות, על מה אבדה הארץ? פעם הוא היה אומר, תמיד היו מדברים ארץ ישראל, ארץ הקודש, עלייה לארץ. והנה אומר בשנים האחרונות ראינו שאבדה הארץ. פתאום לא מדברים על ארץ ישראל, מדברים על מדינת ישראל. אומר על מה אבדה הארץ? לאן הביטוי ארץ אבד? התשובה היא בפסוק הבא, על עוזבם את תורתי. אומר ברגע שעזבו את התורה אז כבר זה הפך להיות איזה מדינה, ישות, אבל כבר לא מדברים על המעלה של ארץ ישראל ויישוב הארץ כמקום של מצווה, אלא מה? הגדרה עצמית, על זה מדברים. יש לנו מקום שבו... אז זה יכול להיות פה, יכול להיות גם באוגנדה, כמו שהיו כאלה שכבר יעצו. אז ראינו שאבדה הארץ. הביטוי של ארץ כמקום שהוא מקום קדוש, על מה אבדה הארץ? על עוזבם את תורתי. ויאמר השם על עוזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם, ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה. נשים לב, כתוב פה עוזבם את תורתי, כתוב אשר נתתי לפניהם, שזה גם תוספת שטעונה ביאור, ולא שמעו בקולי, הרי זה כבר כלול בעוזבם את תורתי, ולא הלכו בה, הרי זה כבר כלול בעוזבם את תורתי ולא שמעו בקולי. אז הפסוק פה לכאורה הוא פסוק שחוזר שונה ומשלש את אותו דבר. אז דבר ראשון הרד"ק מסביר מה זה תורתי אשר נתתי לפניהם? לא בשמיים היא ולא מעבר לים היא, אלא נתתי לפניהם. זאת אומרת ניתן היה לחשוב שאולי התורה היא קשה, אולי התורה מורכבת, אולי היא מסובכת. אומר הקדוש ברוך הוא עמי במה הלאיתיך? במה עייפתי אותך? מה אמרתי לך להביא? הרי גם כאשר אמר לנו להביא קורבן, לא אמר לנו להביא מהחיות אשר נמצאים במדבר, ביערים. הוא לא אמר לך תביא לי קורבן אריה. מאיפה אני אביא עכשיו אריה? לא, תביא מהצאן שלך, ממה שיש לך בדיר. וכן הלאה על זה הדרך. הקדוש ברוך הוא אומר במה הלאיתיך? לא עייפתי אותך בשום מצווה. כך שתורתי אשר נתתי לפניהם, הרי נתתי לכם תורה שקל לקיים אותה. לא תורה שהיא מסובכת, לא ביקשתי ממך שתקריב את הבן שלך לקורבן לפניי. אז למה מה שאני לא ביקשתי ממך אתה הולך ועושה בהתנדבות למולך? איך אפשר להבין דבר כזה? אומר הקדוש ברוך הוא תורתי נתתי לפניהם.
המלבי"ם מסביר, ויאמר השם על עוזבם את תורתי. התשובה מאת השם היא כי כמו שראינו שאין תשובה. לא החכם יודע, לא הנבון מבין, ולא הנביא מגיד. אם כן מה התשובה מאת השם? אומרת התורה תדע לך, ויאמר השם על עוזבם את תורתי. אומר המלבי"ם יש להם שלוש דרגות בשמירת התורה. דבר ראשון מי שדבק בתורה באהבה, בהתלהבות, בחשק, עושה את כל מצוות השם ממש מתוך מתוך שמחה ומתוך רצון להידבק במצוותיו. על זה הוא אומר ויאמר השם על עוזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם. נתתי להם את תורתי לפניהם לשעשועים, לאהבת נפש, תורתי שהיא הדבר היקר ביותר אצלי, המתוק ביותר, המיוחד ביותר. היה להם ראוי להם להידבק בתורתי בדבקות וחשקות בדרגה הגבוהה ביותר. את זה הם עזבו. יש דרגה נמוכה יותר, שגם אם זה לא מתוך חשק, אבל השם ציווה. וכיוון שהשם ציווה אז אני עושה. יותר זה מבחינת המורא מאשר בחינת האהבה. על זה הוא ממשיך ואומר שהם עזבו את תורתי, לא זו בלבד אלא גם לא שמעו בקולי. לשמוע בקולי זה ציווי. לפחות גם אם אתה לא עושה את זה בחשק ובהתלהבות, תורתי, אבל לפחות תשמע בקולי. ציוויתי, מצד מורא השם היה לך לקיים את מצוותיו. אומר גם את זה הם לא עשו, גם לא כמי ששומע לפקודת האדון המצווה. והדרגה השלישית זה אדם שעושה מתוך הרגל. זה אדם שעושה מצוות אנשים מלומדה. שכך הוא גדל, כך הוא חונך, כך הוא ממשיך. איך אמר פעם הרב אורי זוהר? כתינוק שנשבה לבין שומרי המצוות. תינוק שנשבה, מה הוא יעשה? שמה הוא נולד, אז הוא כל בוקר יודע שעם היד עושים ככה תנועות סיבוביות, וקוראים לזה הנחת תפילין, אז הוא עושה כאלה תנועות סיבוביות. ככה הוא יודע, זה אוטומטית אצלו. ככה הוא נולד, ככה זה, עם זה הוא גדל, מצוות אנשים מלומדה. טוב, נו, זה גם משהו. על זה הוא אומר ולא הלכו בה. ולא הלכו בה הכוונה מצד ההילוך וההרגל, אולי גם זה יהיה משהו. אומר גם את זה הם לא עשו. בוא ותראה שהם עזבו לחלוטין את התורה, ואפילו בבחינה הנמוכה ביותר שלה לא שמרו אותה.
גמרא מסכת בבא מציעא דף פ"ה. גמרא מוכרת לכל. אמר רב יהודה אמר רב, מאי דכתיב מי האיש החכם ויבן את זאת, ואשר דיבר פי השם אליו ויגידה, על מה אבדה הארץ? דבר זה אמרו חכמים ולא פירשוהו. אמרו נביאים ולא פירשוהו. עד שפירשו הקדוש ברוך הוא בעצמו. שנאמר ויאמר השם על עוזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם. אמר רב יהודה אמר רב, שלא ברכו בתורה תחילה. גמרא מסכת בבא מציעא מוכרת מאוד, מדברים עליה הרבה לפני תשעה באב, בימים ההם של בין המצרים. מי שירצה יוכל לשמוע גם בדיסק שלנו על תשעה באב, אנחנו גם כן עסקנו בסוגיה הזאת מכמה היבטים. אומר הר"ן בנדרים פ"א, שאין מברכים בתורה תחילה, תחילת עסקם בכל יום, דהיינו לעסוק בדברי תורה והערב נא ואשר בחר. מה זה לא ברכו בתורה תחילה? שלא תחשוב לא ברכו כשעולים לקרוא בתורה. לא. אלא כאשר קמים בבוקר מתחילים לעסוק בתורה, מברכים ברכות התורה. אסור ללמוד מבלי שיברך ברכות התורה. אז תחילת עסקם בכל יום לא היו מברכים ברכות התורה. דבר זה נשאל לחכמים ולא פירשוהו אומר הר"ן. מדכתיב ויאמר השם על עוזבם את תורתי, מכלל דליכא דידע לה אדוריה טעמא אלא קודשא בריך הוא בלחוד. אומר מזה שנאמר מי האיש החכם ויבן את זאת, ואשר דיבר פי השם אליו ויגידה, על מה אבדה הארץ? אנחנו מחכים לשמוע את תשובת החכם ואת תשובת היבן את זאת, ואין להם תשובה. ומה עד שאנחנו רואים מיד בפסוק הבא ויאמר השם. מה אתה מבין מזה? שלאף אחד מהשאר לא הייתה תשובה. זה מה שבעצם אומרת הגמרא, דבר זה אמרו חכמים ונביאים ולא פירשוהו. הם לא ידעו לתת הסבר על מה אבדה הארץ. ואם כן היחיד שיכול לתת הסבר זה רק הקדוש ברוך הוא. ומצאתי במגילת סתרים של הרב רבנו יונה, דקרא הכי דייק, דעל שלא ברכו בתורה תחילה אבדה הארץ. דאם איתא על עוזבם את תורתי כפשטה, אם תסביר על זה שעזבו את התורה, ומה ההבנה הפשוטה? לא קיימו אותה. כמו שהמלבי"ם מסביר. והמלבי"ם מסביר פשט. ובאמת על פי פשט זה הנכון. לא קיימו אותה, לא מאהבה, לא מיראה, וגם לא מתוך הרגל. זה נכון על פי פשט. אבל אומר עדיין יהיה קשה, הרי לכאורה למה נשאל לחכמים ולנביאים ולא פירשוהו? אם אתה מדבר על אנשים שלא מקיימים תורה, על מה אבדה הארץ? צא החוצה תראה, יש אנשים שומרי מצוות? כולם מתנהגים כמו גויים. אז מה אתה שואל על מה אבדה הארץ? זאת אומרת לא ייתכן שהתשובה היא כל כך פשוטה אם אנחנו רואים שלא החכמים ולא הנביאים ולא הנבונים, אף אחד אין לו את התשובה הזאת. מה, הם כאילו חיים בפלנטה אחרת? לא בתוך עמם הם יושבים? הם לא מכירים את המציאות? אז איך ייתכן שעל שאלה כזאת לחכמים, לנבונים ולנביאים לא תהיה תשובה, ורק הקדוש ברוך הוא צריך לגלות להם, הם עזבו את התורה. מה, מה הפשט בזה? אלא ודאי מה המסקנה היא? שהיו עוסקים בתורה תמיד. ולכן אתה מבין את התמיהה, על מה אבדה הארץ? הרי עסקו בתורה. ואם עסקו בתורה, התורה אגוני מגנא, התורה אצולי מצלא. למה? למה באמת הם לא היו שמורים בעקבות התורה? עד שפירשו הקדוש ברוך הוא בעצמו שהוא יודע מעמקי הלב. שומעים? זה מגילת סתרים של רבנו יונה. הוא יודע מעמקי הלב שלא היו מברכים בתורה תחילה. מה פירוש הדבר? אז מה אם הם לא ברכו? זה לא חיסרון ברכה. כי גם בן אדם שהניח תפילין ולא ברך, תפילין הוא הניח. גם בן אדם שנטל לולב ולא ברך, לולב הוא נטל. אף אחד לא יגיד לא, אתה לא יצאת ידי חובה. ברכות אינן מעכבות. אז מה קרה כאן שפתאום הברכה מעכבת? שימו לב, אומר רבנו יונה, עד שפירשו הקדוש ברוך הוא בעצמו שהוא יודע מעמקי הלב שלא היו מברכים בתורה תחילה. כלומר, מה הפירוש אז מה אם הם לא ברכו? שלא הייתה התורה חשובה בעיניהם כל כך שיהיה ראוי לברך עליה. שלא היו עוסקים בה לשמה. ומתוך כך היו מזלזלים בברכתה. והיינו לא הלכו בה. זה הפשט במה שכתוב לא הלכו בה. כלומר בכוונתה ולשמה. הם לא הלכו בה בדרך שבה ראוי ללכת כשומדים תורה. הוא למד תורה כמו שהוא למד מדעים. הוא למד תורה כמו שהוא למד אלגברה. כן, זה חשוב מאוד, יש בזה הרבה ידיעות, זה מרחיב אופקים, זה באמת, זה נותן הרבה ידע ו... זה, זה, ככה לומדים כשומדים שאר חוכמות. ככה לומדים כשומדים השכלה, בסמ"ך. אבל כאשר לומדים תורה, תורה זה תורת חיים. כשאתה לומד תורה אתה מתחבר עם הקדוש ברוך הוא. ומתוך כך היו מזלזלים בברכתה, והיינו לא הלכו בה. מה, לפני שלמדתי אלגברה ברכתי? אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לעסוק בדברי אלגברה? ברכתי? אז למה נברך על דברי תורה? זה חוכמה וזה חוכמה. ככה הם התייחסו לתורה. הוא אומר ממילא תבין, לא הלכו בה בכוונתה לשמה, אז התורה הזאת לא חשובה בעיניך, היא לא יכולה להגן עליך. מה כתוב אצל דוד המלך? ויכסוהו בבגדים ולא ייחם לו. אומרים חז"ל כיוון שזלזל בבגדים, לא היו הבגדים מגינים עליו. מה כתוב על עם ישראל? קורבנות הקריבו בבית המקדש ולא הגנו עליהם. ולמה? כיוון שמאסו בעבודת בית המקדש, אז הקורבנות כבר לא מגינים עליהם. גם פה, כיוון שהתורה התייחסת אליה כאל עוד חוכמה, אז תורה כזאת אין לה כוח להגן עליך, אין לה כוח לשמור אותך. ואז ממילא גם כן זה הסיבה שהגיעו להידרדרות, זה הסיבה שלא שינו את מעשיהם לטובה, זה הסיבה שדברי הנביאים לא משפיעים, זו הסיבה שהם יורדים לדיוטה תחתונה. הכל התחיל מכך שבתורה זלזלו. אבל אומר הקדוש ברוך הוא הלוואי אותי עזבו ותורתי שמרו, שהמאור שבה מחזירן למוטב. אבל איך? לא תורתם, תורתי. כמו שאני ציוויתי ללמוד אותה. באותה צורה, בכוונה לשמה, לימוד שבאמת אתה מרגיש שבו יש התחברות לקודשא בריך הוא, זה באמת לימוד שמשנה אותך. אלו דברי הר"ן והחסיד אומר הר"ן, והם נאים וראויים למי שאמרם. כשרבנו יונה דיבר, הוא דיבר בדרגות שלו באמת, ראויים למי שאמרם.
וילכו אחרי שרירות ליבם, ואחרי הבעלים אשר לימדום אבותם. וילכו אחרי שרירות ליבם, שרירות יש בזה שתי משמעויות. משמעות אחת זה ראייה. כמו שורו, כן? כמו ישור על אנשים. וכן הלאה על זה הדרך, יש עוד כמה... טוב, שמה יש כאלה שרוצים להגיד להיות כל איש שורר, יש רוצים להגיד שורר מלשון לשור, מלשון לראות. אבל זה לא הפשט שם, לכן אנחנו גורסים סורר ולא מלשון שררה ולא לא מלשון ראייה. אבל יש כמה וכמה מקומות, חומה נקראת שור מהסיבה הזאת, מכיוון שדרך החומה היו רואים למרחוק, לכן היא נקראת שור. בנות צעדה עלי שור, על החומה שמשם היו משקיפים למרחוק. אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב. רואים ששור זה לשון הבטה. יש עוד הסבר ששרירות ליבם זה לשון שריר, מלשון קשה, שריר ובריר וקיים. הכוונה היא תקיף. מצד עוצם, עוצם תקיפות ליבם. אין להם רוך בלב שלהם, הולכים אחרי עוצם ליבם. זה גם כן כמו הביטוי המוכר לנו קשה עורף. שהוא הולך והעורף שלו מאובן, הוא לא מסוגל להזיז את ראשו ימין ושמאל, והוא מה שנקרא בלשון העם היום ראש בקיר. זה אותו רעיון. יש לו עורף קשה, קוראים לו, הוא לא מסובב את הראש. הוא ממשיך בראש שלו. אז כך גם כן שרירות ליבם, לשון קושי ליבם. אומר המלבי"ם, כאן הוא מדבר כנגד העניין הזה שהם עזבו את התורה הרי ראינו בשלוש בחינות. הבחינה הראשונה זה כנגד אהבת השם, דבקות בתורה, לימוד מתוך חשק. הוא אומר תראה הלכו אחרי שרירות ליבם הרע, עבדו עבודה זרה מצד חפץ ליבם. כנגד המנהג וההרגל שגם מתוך זה לא עבדו את השם, אומר וילכו אחרי הבעלים אשר לימדום אבותם. הוא הלך ודבק בבעלים, בעבודה זרה, מתוך מה שלימדום אבותם. אז אתה מצפה שילכו בה מצד ההרגל אנשים מלומדה? הוא אומר מה שהם מלומדה זה לעבוד עבודה זרה, כי אבא שלהם היה עובד עבודה זרה, אז הם ממשיכים באותה הדרך. אז יוצא אם כן שבין שכלם, בין הרגל מעשיהם אומר המלבי"ם, הכל הטה אותם מתורת השם לעבודה זרה. אז יוצא אם כן שתקנה כבר אין להם.