ספר ירמיה פרק ט. מי יתנני במדבר מלון אורחים ואעזבה את עמי ואלכה מאיתם כי כולם מנאפים עצרת בוגדים. מי יתנני במדבר מלון אורחים, הרד"ק מסביר, הלוואי ואני אהיה לן במלון אורחים במדבר. והעניין הוא כדי שלא אראה את עם ישראל ברעתם, כדי שלא אראה את ההתנהגות הקלוקלת שלהם. ואעזבה את עמי ואלכה מאיתם. ומה התנהגותם? כי כולם מנאפים עצרת בוגדים. כולם מנאפים, השם ירחם, וגם עצרת בוגדים. מה זה עצרת בוגדים? עצרת, מסביר הרד"ק, זה מלשון אנשים הנעצרים למטרה מסוימת. ולשם מה? פה הם נעצרים לדבר שקר, לדבר דברי בגידה. וכך גם כן אומר התרגום, סיעת שקרין. הכוונה עצרת זה סיעה שהם נעצרים ומתאספים לשקר. מביא ביאור בשם אביו שעצרת בוגדים זה מלשון יורש עצר. אז לפי זה עצרת בוגדים המשמעות היא המנהיגים שלהם, יורשי העצר, הם בוגדים.
המלבי"ם אומר, מי יתנני במדבר, תשים לב, לא כתוב מי ייתן לי במדבר מלון אורחים, אלא מי יתנני במדבר מלון אורחים. ולכן אומר המלבי"ם, הפשט שיותר נראה גם בפירוש הפסוק, שבעצם הוא אומר מי ייתן ואני בעצמי היה לי, הייתי מלון אורחים במדבר. לא מי ישים אותי במלון אורחים אשר במדבר, אלא הכוונה היא שאני בעצמי יהיה לי מלון פרטי שלי במדבר. מה בעצם הרעיון? שאני לא אזדקק להיות עם אף אדם אחר, שאני לא אזדקק לשירותיו של שום אדם אחר, כי אם אני מתארח במלון אורחים אז עדיין יש שמה אדם שמנהל את המלון, ועדיין מגיעים אורחים ממקומות אחרים. הוא אומר לא, אני רוצה אני בעצמי שאני אהיה לי מלון אורחים במדבר. ואז על ידי זה אני אוכל להתבודד לחלוטין. ומדוע? כי כולם מנאפים, ובכל אופן הם עצרת בוגדים. מה פירוש הדבר? אומר המלבי"ם, עצרת תמיד בא כביטוי על מישהו שנעצר להתפלל. זה יכול להיות לעבודה זרה, זה יכול להיות לשם השם, אבל תמיד זה להיעצר להתפלל. עצרת להשם, קראו עצרה לבעל, תמיד עצרה, עצרת זה להתפלל. אז הוא אומר בואו ראו שהאנשים הללו כולם מנאפים, וזה לא מונע מהם להיות עם זה עצרת בוגדים. הם נעצרים לפני השם כביכול להתפלל. אבל אל תתפעל מזה, העצרת הזאת זה בוגדים. ליבם מלא אוון, כמו שכתוב לא אוכל אוון ועצרה. זאת אומרת הם כמו נעצרים להתפלל להשם אבל זה בשקר, זה בוגדים, זה לא בכוונה לשם שמיים.
וידרכו את לשונם קשתם שקר ולא לאמונה גברו בארץ כי מרעה אל רעה יצאו ואותי לא ידעו נאום השם. וידרכו את לשונם קשתם שקר. אומר רש"י, הדריכה שנופל על ביטוי קשת משמעותו לדרוך את הקשת, זה למתוח את המיתר של הקשת. ואיך היו מותחים אותו בחוזק כאשר היו רוצים שיירה למרחוק? הוא היה שם את הרגל ומותח עם היד את החוט. ואז על ידי זה הקשת הייתה יורה ממש למרחוק. המתיחה של הקשת הייתה הרבה יותר חזקה. ולכן הוא אומר, כיוון שהיו דורכים אותה ברגליים, לכן הוא אומר וידרכו את לשונם. זה לשון דריכה, מכיוון שהוא מדבר על דריכת הקשת, וידרכו את לשונם קשתם שקר. והנביא בעצם ממשיל את הלשון שלהם לקשת שקר, שהקשת יורה חיצים, אז גם פה הם יורים בחיציהם ובקשתם, בלשונם יורים חיצי שקר. כי מרעה אל רעה יצאו ואותי לא ידעו נאום השם. יוצאים מרעה אל רעה, מעבירה לעבירה. הרד"ק מסביר, וידרכו את לשונם זה קשת דרוכה כמו שהסברנו, חיציהם זה דבר שקר, זה דבר מר. ולא לאמונה גברו בארץ. מה שהם מתגברים, מתחזקים על החלשים, אז זה יכול להיות במצב שבו זה נעשה לאמונה. מה זה לאמונה? כדי שאני אוכל לנהל את העם כראוי, אז הדיין, השופט, צריך שיהיה לו כוח ביד. אז ממילא יכול להיות מאוד שהוא גבר בארץ, מטיל חיתיתו כדי באמת להשכין שלום ומשפט ואת כל מה שצריך לנהל את העם. היות וכן, אז גבר בארץ כוחו. הוא אומר אבל פה לא כן היה, לא לאמונה גברו בארץ. מה שהיו מתגברים על החלשים, זה לא בשביל אמונה ואמת, לא בשביל לעשות דין ומשפט צדק ולמנוע עושק. לא לאמונה גברו בארץ. כי מרעה אל רעה יצאו.
הרד"ק מסביר הסבר אחד על המעשים שלהם. הם יוצאים ממעשה רע למעשה רע אחר. פירושו של דבר, יש בן אדם שהוא עשה מעשה רע, אחרי זה נח שבוע. הוא אומר אבל אצלם אין הפסק בין מעשה רע אחד לשני. כי מרעה אל רעה יצאו. סיים את המעשה הרע הזה, כבר מתחיל לו מעשה רע נוסף. כמו כאלה אתם מכירים, יש כאלה מעשנים בשרשרת. אז הוא מדליק את השנייה מהסיום של הראשונה. הוא אומר ככה הם היו, את העבירה השנייה הוא מדליק מהסיום של הראשונה. מרעה אל רעה יצאו, אין לו הפוגה, אין לו רווח תשימו, אלא מרעה אל רעה יצאו. כל ימיהם במעשה רע, עוסקים אתה בזה ואתה בזה. ובכל זה לא נתנו אל ליבם שעה אחת לדעת את השם. טוב שיהיה רגע מסוים, שיהיה זמן מסוים, שאולי איזה הרהור תשובה. רגע לא היה להם פנאי. כל הזמן מרעה אל רעה יצאו. זה הסבר אחד. הוא נותן הסבר אחר, מה זה מרעה אל רעה יצאו? שמדברים על העונש. הוא אומר בואו ראו שהאנשים הללו דרכו לשונם קשתם שקר, לא לאמונה גברו בארץ, וזה הגורם להם אשר מרעה אל רעה יצאו. מרעת אויב זה לרעת אויב אחר. או שנה אחת לוקים בשידפון, שנה אחת בירקון, שנה אחת בארבה. פירושו של דבר, הם היו צריכים כבר להבין, בוא תראה הדרך המקולקלת שלנו גורמת לנו לצאת מרעה אל רעה. איך יכול להיות שאין לנו אף פעם שקט? איך יכול להיות שפעם זה חיזבאללה ופעם זה איראן ופעם זה הפלסטינים ופעם זה סוריה ופעם... מרעה אל רעה יצאו. למה לא פותחים את העיניים להבין שיש פה איזה מהלך כלשהו? שמישהו מדבר איתנו, שמישהו רוצה מאיתנו משהו? הרי שקט לא היה פה כבר 70 שנה. אז מרעה אל רעה יצאו, למה אף אחד לא פותח עיניים כדי להתבונן, כדי להבין, כדי לדעת את השם? אז אם כן הדבר הזה היה אמור לפתוח את העיניים. ומסיים השם, ואותי לא ידעו. אז הגם שמרעה אל רעה יצאו, הדבר לא הוביל לשום התבוננות. ואותי לא ידעו נאום השם. אומר הקדוש ברוך הוא, הם לא מחפשים אותי, הם לא יודעים אותי, הם לא מנסים להבין על מה באה עליהם הרעה הזאת.
המלבי"ם מסביר שבעצם הנביא בא לאפיין כאן את תולדות מעשיהם הרעים. הוא אומר המלבי"ם, האדם במעשיו הרעים יש לו שני מיני תולדות. תולדה אחת שיוליד מצד שהוא בעל חי. פירושו של דבר, שהוא אדם והוא מוליד בפועל. זה תולדה אחת של האדם, כמו שמדברים על אלה תולדות נח, אז יש תולדה אחת שזה שם חם ויפת, ויש תולדה שנייה שזה המעשים שלו, כפי שתכף נראה. אז על התולדה הראשונה הוא אומר בואו ראו, כולם מנאפים עצרת בוגדים. אז מה תולדותיהם, השם יצילנו? הם מולידים ממזרים, הם מולידים פגומים, הם מולידים בנים זרים. זה על התולדה אחת, כולם מנאפים עצרת בוגדים. הוא אומר אבל יש תולדה נוספת, זה מצד זה שהאדם הוא מדבר, יש לו רוח ממללא. ואז הדיבורים, המשפטים, ההיקשים, זה על תולדות של הנפש המדברת. ואז גם בזה הוא יכול להוליד בנים זרים. פירושו של דבר, הוא מדבר דיבורים אסורים, הוא פוגם את ברית הלשון, הוא מקלקל את מעשיו. ואז אומר המלבי"ם יוצא שאם כן שתי הבריתות הם פגמו. שככידוע אומר הזוהר, זה לעומת זה, ברית המאור לעומת ברית הלשון. זאת אומרת זה לעומת זה. וכתוב במקובלים שכאשר אדם פגום מאוד בלשון הרע, תבדוק אתה תראה שהוא גם פגום בברית המאור. כיוון שזה לעומת זה. ומי שישים לב, אם אתה תיקח את הבן אדם ותקפל אותו, אז אתה תראה שברית המאור כנגד ברית הלשון. פירושו של דבר, לאדם יש שם שתי ידיים. אם הוא ירים את הידיים שלו ויפתח את הרגליים שלו ותקפל אותו, אתה תראה שבאמת זה לעומת זה. ברית הלשון נמצאת בין חסד דרועא ימינא לגבורה דרועא שמאלא, בין שתי ידיו. וברית המאור נמצאת בין תרין שוקין, בין הנצח וההוד. כך שזה לעומת זה, אומר הזוהר הקדוש. ומי שפגום בזה, בהכרח גם פגום בזה. אז בואו ראו שהאנשים הללו היה בהם את תולדת הנפש המדברת שגם בה הם ילדו ילדים זרים. פירושו של דבר שקלקלו בלשונם. וידרכו את לשונם, וידרכו את לשונם קשתם שקר. אומר המלבי"ם, היו כאן שני חטאים בעניין חטא הלשון. דבר ראשון מה שנוגע בבן אדם למקום, דבר שני מה שנוגע בבן אדם לחברו. בן אדם למקום מוזכר אצלנו בפסוק. בן אדם לחברו זה יהיה בפסוק הבא.
מה שנוגע בבן אדם למקום, על זה הוא אומר דרכו לשונם קשתם שקר. אומר המלבי"ם, תשים לב, זה דבר שהוא מזכיר אותו בהרבה מקומות, שיש הבדל בין לשון לבין שפה. השפה זה החלק החיצון, לעומת זאת הלשון זה החלק הפנימי. אז אם כן יוצא שכשמדברים על דיבור, אז אני יכול לדבר על משהו חיצוני ואני יכול לדבר על הדיבור הפנימי יותר, השכלי, התבוני. זה הדיבור הפנימי יותר. הוא מבטא לשון כי הלשון היא יותר פנימית, היא יותר נסתרת. אז הוא אומר אם כן הוא מתאר לנו כאן את הדיבור התבוני, היותר שכלי. והוא מצייר כעת את הלשון כמו קשת. וכמו שעל ידי קשת כאשר אתה עושה מלחמה אתה כך מנצח את האויבים, כך גם כן כאן הם היו עורכים ויכוחים בלשונם. אז מה שכתוב כאן וידרכו לשונם, פירושו של דבר זה כדי להתווכח בענייני דעות, בענייני אמונות. כי לא מדברים על דיבורים חיצוניים, זה לא שפה, דיברו על לשון. ולשון זה בעצם דיבורים פנימיים, דיבורים של ענייני השכל. ואז כדי להוכיח את הדברים שלך, אתה יורה חיצים. הלשון היא בעצם יורה חיצים כדי לנצח בקרב. אז אם יש לי ויכוח איתך, אז אני בוויכוח מעלה טענות, ואתה מעלה טענות שכנגד. אז אנחנו כמו חיצים, אויבים בשער, שאנחנו נלחמים כל אחד בטענותיו כדי להוכיח ולבטל את הטענות שכנגד. אז לכאורה נפלא מאוד, אז היה להם מלחמה, מלחמה שהיא מעין ויכוח, והיא מלחמה אידיאולוגית כדי להוכיח את דרכם. אבל אומר הנביא, וידרכו את לשונם קשתם שקר. הם היו מביאים ראיות ומעמידים מופתים והוכחות שבדויות מן הלב, כזבים, שקר, ולא לאמונה.
אומר המלבי"ם, לפעמים יש בן אדם שמביא ראיות שקר, אבל לפחות כדי להוכיח את האמונה בהשם. לא שזה דבר מותר. האמונה, דרך השם, יש לה מספיק הוכחות אמיתיות. אנחנו לא מחפשים להוכיח את אמיתות האמונה בשקר. דיברנו על זה כמה פעמים, אנחנו לעולם לא נספר סיפור שלא היה כדי לחזק מישהו באמונה. אלא אם כן תגיד לו זה מעשה שלא היה. אחרי בשלי היה אומר, רבי הלל זקס זצ"ל היה אומר, זה מעשה שכמעט היה. כן, זה ממש, ממש כמעט זה וזה היה, אבל זה לא, לא היה. אבל לבוא לספר ולבדות מעשים על משהו שלא היה כדי לקרב אנשים, זה הפך דעת התורה. מספרים שפעם אחת איזה דרשן פעם עמד ואמר שהוא, אני שאלתי רב והוא אמר לי שמותר לספר סיפורים שלא היו כדי לקרב אנשים ולהחזיר אותם בתשובה. אז ככה כולם הרימו גבות, איפה שמענו דבר כזה? אז הוא אמר להם, וזה הסיפור הראשון. כן. טוב, בכל אופן אתם מבינים, אז לכן הדבר הזה הוא אסור. אז הוא אומר ככה, האנשים האלה וידרכו את לשונם, וכבר הסברנו שלשון הכוונה ויכוח על ענייני אמונות. אבל קשתם שקר. הקשת היו מעמידים ראיות, הוכחות, והוא נלחם בשקר, מביא ראיות של שקר. אבל מילא אם היית עושה את זה עוד לאמונה, כדי להוכיח את האמונה בהשם. אבל הוא אומר, ולא לאמונה. זה לא נועד השקרים שלהם כדי להוכיח את האמונה בהשם. אלא מה שהם עשו זה כדי להוכיח את אמונות הבל, את השקר. בשביל זה הם דרכו את לשונם. מילא אם אתה אומר קיבלתי אמונה מאבותיי, אין לי הוכחות, אז אני מביא ראיות בדויות, טוב, לפחות באת להוכיח משהו אמיתי, באת להוכיח את האמונה. אבל כאן הם גברו בארץ עם חיצי שקר האלה, ולא כדי להעמיד אמונה אמיתית, גברו בארץ. אלא ולא לאמונה גברו בארץ. כי מרעה אל רעה יצאו. אומר המלבי"ם, דבר נפלא, מה זה מרעה אל רעה יצאו? הם דומים, אומר המלבי"ם, למי שרוצה לסתור את אמונת הפרסיים לדוגמה, שהם כידוע האמינו בשניות. האמינו שישנם שני כוחות, האל הטוב והאל הרע. דיברנו על זה כמה פעמים. אז הם רוצים לסתור את הדעה הזאת כדי להעמיד ולתת תוקף לאמונת ההודים שהאמינו בארבע אלוהויות. אז אתם מבינים מה הם עשו? כי מרעה אל רעה יצאו. אתה רוצה לסתור רעה אחת כדי לחזק רעה אחרת. אתה רוצה לסתור את אמונת השניות כדי לחזק את האמונה המדברת על ארבע כוחות. אז בן אדם שהם יצאו מרעה אחת, אבל לאן נפלת? לרעה אחרת. לא יצא לך מזה מאומה. מילא היית יוצא מרעה אל טובה, ניחא. אבל יצאת מרעה, הלכת לסתור את האסלאם כדי להוכיח את הנצרות. מה עשית בזה? מרעה אל רעה יצאו. מילא אם היית בא להוכיח את היהדות, אז הוכחת אמת. אבל לסתור שקר אחד כדי לקבל שקר אחר, אומר הנביא, ואותי לא ידעו נאום השם. זאת אומרת הם לא מכירים דת האמת. אז הוא הלך לסתור דת אחת כדי להוכיח דת אחרת ששניהם הבל ושניהם שקר. אז מרעה אל רעה יצאו ואותי לא ידעו נאום השם.
איש מרעהו הישמרו ועל כל אח אל תבטחו כי כל אח עקוב יעקוב וכל רע רכיל יהלוך. איש מרעהו הישמרו. אומר המלבי"ם, קודם דיברנו על העבירות מה שנוגע לבן אדם למקום. ואז דיברנו שלשונם קשתם שקר, זה להוכיח את אמונת השקר, את אמונת ההבל. אבל היה להם גם כן שקר בן אדם לחברו. על זה הוא אומר, בואו ראו עד כמה הבגידה, עד כמה היה חוסר לויאליות, חוסר נכונות לעזרה מאחד לשני. עד כדי כך שאני מורה לכם שמי שרוצה לשמור את עצמו, אז איש מרעהו הישמרו. מה אתה מדבר, זה חבר שלי? לא לא אדוני, גם מהחברים שלך כדאי שתישמר, כדאי שלא תגלה להם את הסודות שלך. וגם אני אומר לך, ועל כל אח אל תבטחו. אבל זה אח שלי. הוא אומר לך לא, גם על כל אח אל תבטחו. מה זה כל אח? הוא אומר לא סתם על אח אל תבטחו, אלא כל אח. יש אח הוא רק מאבא, יש אח הוא רק מאימא. אז אתה אומר תשמע, בינינו היחסים הם בסדר, אבל לא ממש גדלנו באותו בית. הוא אומר על כל אח, גם אם הוא כל אח, הוא אח שלך מכל הצדדים, גם מאבא, גם מאימא. אז אם ככה עליו אני כן יכול לסמוך. על זה הוא אומר לך, גם על כל אח אל תבטחו. והסיבה היא כי כל אח עקוב יעקוב. כל אח ירמה אותך. ומה אתה אומר, אני אשמר מן הרע? הוא אומר לך למה תישמר מן הרע? כי הרע רכיל יהלוך. אומר המלבי"ם, שאפילו שבעצם לא צריך להישמר מן האח שלא יעשה לי רעה בפועל, אבל לבטוח עליו, להשיג ממנו איזושהי טובה, אתה כבר לא יכול לסמוך. אז לגבי האח, הוא לא יעשה לך נזק, אבל לסמוך עליו שטובה יעשה לך, הוא אומר לך על זה אל תבנה. מהרע, הוא אומר לא רק שלא לבנות שיעשה לך טובה, אלא הוא עוד יזיק לך. ולכן איש מרעהו הישמרו. אבל ביחס לאח, אני לא אומר לך תישמר והוא יזיק לך, אלא רק אל תבטח. לסמוך עליו אתה כבר לא יכול לסמוך. למה? כי כל אח עקוב יעקוב. מה זה עקוב יעקוב? אומר הרד"ק, עניין התרמית והעורמה. כמו ויעקבני זה פעמיים. שזה מלשון עקוב יעקוב, זה פירושו של דבר בדרך של עקבה. אומר המלבי"ם, לא בכדי הוא נקט כזאת דוגמה, מכיוון שהרי על יעקב כך נאמר, הכי קרא שמו יעקב. זאת אומרת, כיוון שיעקב הוא דוגמה לכך למישהו שרימה את אחיו, שמה זה היה בדרך חיובית, אבל למישהו שרימה את אחיו, לכן הוא מזהיר אותך, תיזהר, כל אח עקוב יעקוב. ואגב, כל מקום שכתוב יעקב בתור שם בכל התנ"ך, זה יַעֲקֹב. העין הוא עם שווא פתח, או חטף פתח כפי שזה נקרא. לעומת זאת פה זה המקום היחיד שהעין הוא עם שווא נח. והיות וכן, תמיד אגב אחרי פתח, שפתח זה תנועה קטנה, תמיד השווא שיבוא אחריו הוא שווא נח. ולכן כאן אנחנו אומרים כל אח עקוב יַעְקֹב. יַעְקֹב ולא יַעֲקֹב. כי יַעֲקֹב פירושו של דבר מדברים על אדם שנקרא יעקב. ושכתוב יַעְקֹב, הכוונה היא מלשון עקבה כפי שהסברנו. ופה הכוונה הוא יעקוב, הולך עימו בעקבה, בעוקבה, פירושו של דבר מסובב אותו במעגלים סבוכים לרמאות. כך מסביר המלבי"ם.
ואיש ברעהו יהתלו ואמת לא ידברו לימדו לשונם דבר שקר העווה נלאו. ואיש ברעהו יהתלו. אז הגם שאני אומר לך איש מרעהו הישמרו, איש בכל זאת איש ברעהו יהתלו. דהיינו אף על פי כן איש ברעהו יהתלו להוציא רכיל ודיבה שהוא לא שמע ממנו כלל. מה פירוש הדבר? למלבי"ם יש פה ביאור קצת מעמיק. אומר המלבי"ם, אנשים שהם רוצים להוציא דיבה על מישהו, אז מה הוא בדרך כלל עושה? הוא שומע ממנו דבר מה, וקצת יוצר איזה שינוי במה שהוא אמר. או אפילו שם דגש על משפט מתוך סיפור שלם שהוא סיפר. ובזה הוא מפיץ עליו, וכדרכם של העיתונאים. מה הם בדרך כלל עושים? לוקחים, יש לו ראיון של אני יודע מה, 5,000 מילה, מתוכם הוא שולף ארבע מילים. והארבע מילים הללו, אם אתה מעמיד אותם ככותרת, הם באמת לא נשמעים טוב. והוא שם את זה למעלה, ופלוני אמר כך וכך. וואי, עכשיו איזה עליהום, בכלל לא זוכר שהוציא כזה משפט מהפה. אבל הוא אחרי זה יוכיח לו שהנה בוא תראה, אתה אמרת כך ואמרת כך ו... כן, לא, זה דברים הוצאו מהקשרם. וזה נכון. יוצא אם כן שכשבן אדם כזה רוצה להפיל מישהו בפח, להוציא עליו דיבה, הוא צריך פשוט לקחת איזה משפט שלו, אולי לעוות אותו, אולי לשנות לו את המנגינה, והנה הוא מפיל אותו בפח על ידי זה שהוא אומר, פלוני אמר. עכשיו תוכיח שלא אמרת ותוכיח שהדברים האלה הוצאו מהקשרם. הדברים כבר נאמרו ופורסמו ואתה בבעיה רצינית. אומר המלבי"ם, כל זה אנחנו מדברים במצב שרעך לא נשמר ממך. מה זאת אומרת לא נשמר ממך? במושגים שלנו הוא בא אליך לראיון. הוא לא נשמר. כיוון שהוא לא נשמר, אז אתה מתוך שיחה איתו של ארבע שעות תצליח להוציא איזה משפט כלשהו שתוכל לעשות ממנו כותרת ויעשה רעש ואחרי זה הוא יצטרך על תחת כל מיקרופון רענן להכחיש את הדברים. אבל מה קורה אם הבחור בכלל לא מוכן להגיע לראיון? בא אומר אני לא סומך עליכם. אני לא רוצה לבוא לראיון, אני לא מעוניין, אני לא סומך עליך. אתה תעוות את הדברים שלי, אתה תוציא אותם מהקשרם, אני לא רוצה. אומר במצב כזה הוא לא יכול לעשות לך כלום. מה הוא יעשה? מה הוא יבדה עליך? הוא לא שמע ממך כלום. הוא אומר אם כן, המציאות היא כעת שאיש מרעהו הישמרו. אם איש מרעהו הישמרו, בן אדם נשמר מחברו, הוא לא יכול להוציא עליו דיבה. הוא לא יכול להפיץ עליו דברים שהוצאו מהקשרם, הוא נשמר, ההוא לא פותח את הפה. אז מה הוא יעשה? אומר המלבי"ם, כל זה נכון אם הבן אדם ההוא יש לו מינימום של יושרה ומינימום של הגינות. אבל לעומת זאת, אם הבן אדם ההוא הוא בן אדם שרגיל לשקר, אם הבן אדם ההוא איש ברעהו יהתלו, אם הוא מוציא דיבה גם על דברים שלא היו בכלל, אתה בבעיה רצינית. מכיוון שהבן אדם הזה מספר שהיה לו ראיון איתך, והוא מספר שאתה אמרת, והוא... עכשיו הכל סיפור, שתבינו. כשמדובר על איש שקר, אז הסיפור מהתחלה עד הסוף מצוץ מהאצבע. אז יוצא שבמצב כזה לא יעזור לך אפילו להישמר. זה מה שהוא אומר, ואיש ברעהו יהתלו. למה? כי האנשים האלה אמת לא ידברו. הם מוציאים דיבה אפילו שלא דיבר איתו בכלל. כיוון שהאנשים האלה בכלל הורגלו לדבר אמת, הם כל כך לימדו לשונם דבר שקר, שקר מוחלט שאין בו אפילו קורטוב של אמת, אפילו זה לא איזה שקר שהוא הלביש אותו על משהו שהיה, אלא הכל מהתחלה עד הסוף הוא שקר. ואומר ממילא יוצא שגם אם אתה נשמר ממנו, זה לא יעזור, כי איש ברעהו יהתלו ואמת לא ידברו. לימדו לשונם דבר שקר, העווה נלאו. פירושו של דבר, עד עכשיו מה הוא היה עושה? העווה. לוקח את הדברים שלך ומעוות אותם. אבל זה מעייף אותו. צריך להתחיל לחפש בתוך כל מה שאמרת לו איזה משפט, ממנו ליצור איזושהי קונוטציה שלילית. זה מעייף אותו. העווה, לעוות, נלאו. הוא נלאה לעוות. אז מה הוא עושה? ממציא את השקר מהתחלה עד הסוף, הרבה יותר קל. הרבה יותר קל להמציא שקר מאשר לבוא לקחת משהו שאמרת ולנסות איך להלביש עליו משמעויות שליליות. אז האנשים האלה כבר התעייפו לעוות, אז הם משקרים מהתחלה עד הסוף.
הרד"ק מסביר שמה שכתוב לימדו לשונם, זה לא מלשון לימוד, אלא מלשון הרגל. כמו פרא למוד מדבר. מה זה למוד? מה הוא למד הפרא הזה? לא, הכוונה מורגל במדבר. או בן סורר ומורה, כתוב עליו מבקש לימודו ואינו מוצא. איזה לימודו? איפה הוא לומד? באיזה חדר? אלא מבקש לימודו הכוונה הרגלו. הוא היה מורגל בתרטימר בשר וחצי לוג יין, ומבקש לימודו, הרגלו, ואינו מוצא. אז מה שכתוב כאן לימדו לשונם דבר שקר, הם כל כך הורגלו בשקר, עד שכבר מעייף אותם לבדות בדותות כמו שאמרנו, שיש בהם רסיסי אמת, והם משקרים מתחילה ועד סוף.
שבתך בתוך מרמה. במרמה מאנו דעת אותי נאום השם. שבתך בתוך מרמה. רש"י מסביר, כשהם יושבים, כל הזמן מחשבותיהם הם על מרמה. ואז לפי רש"י הפנייה פה היא לעם. שבתך, אתה עם ישראל, בתוך מרמה. ובמרמה החליפו את היראה שלי ומאנו דעת אותי. במקום לירא את השם, שהיא אמת, שזאת אמונת אמת, הם עוסקים בדברי מרמה. ובשביל המרמה מאנו דעת אותי. והסברנו את זה כמה פעמים בעבר, שלמה באמת כל כך רחקו מדרך השם? כי דרך השם תובענית. לעומת זאת, כל דרכי העבודה זרה הם מאוד קלילות וסימפטיות. אין לעבודה זרה הרבה דרישות. מה הנוצרי נדרש לעשות באמונת ההבל שלו? הרי רק תאמין באותו האיש וכבר יוציא אותך מהדוול, מהשטן, והוא יביא אותך אל גן עדן. ורק תאמין בו. תבוא פעם פעמיים בשבוע, בחודש, אל הכומר, תשכיב איזה 100-200 דולר, תעשה איזה וידוי וסר עווונך וחטאתך תכופר, ונגמר. באמת נחמד מאוד להיות נוצרי. זה כמעט כמו להיות רפורמי. זה ממש משהו קליל כזה, לא תובעני, לא דורש כלום, ממש מאוד יפה. אז האדם שהיה לו את הברירה בין אם ללכת אחר עבודה זרה או ללכת אחר עבודת השם, עבודת השם הייתה מאוד קשה, מאוד תובענית, היא דורשת מהאדם לדקדק במעשיו ולהישמר בפרט בעניינים שנפשו של אדם מחמדתם. זה עניינים של גזל, זה עניינים של עריות. ואז ממילא מה היה קורה? במרמה, כיוון שדרכם אומר רש"י זה לעשות מרמה, אז מאנו דעת אותי. אז הם ממאנים לדעת את השם, כי אני רוצה מרמה. ואם אני יודע את השם, אני מנוע מלהלך בדרכי מרמה. היות וכן, במרמה, בגלל המרמה, מאנו דעת אותי נאום השם. לפי הרד"ק, הפנייה פה היא לנביא, לא לעם. ואז הקדוש ברוך הוא אומר לנביא, מה יועיל שאתה יושב בתוך עם של מרמה? שבתך, אתה הנביא ירמיה, בתוך עם מרמה. במילים פשוטות כביכול אומר לו, אתה לא תצליח להחזיר אותם בתשובה. אתה לא תצליח להוציא מהם את הטוב. שבתך, אתה יושב בתוך עם שהם מרמה. יכול להיות מאוד שיש פה גם כוונה כלשהי כביכול לומר, העם הזה גם אם הוא עושה עליך רושם כביכול הם משנים דרכם, או כביכול הם מקבלים את הדברים, הוא אומר זה מרמה. הרי האנשים הללו דרכם הוא ברמאות. במרמה מאנו דעת אותי נאום השם. אז אתה יושב בתוך עם מרמה, מה הסיכויים שלך לתקן אותם? התרגום יונתן אומר דבר נורא. אומר, יתבין בבית כנישתהון ומשתען על עוויתהון בנכילו. דבר נורא אומר התרגום. הם יושבים בבית הכנסת ומספרים על הרשעות שהיו עושים בדרך רמאות, על הנכלוליות שלהם. יושבים כל אחד, מה אתה לא יודע מה אני עשיתי לו, בוא אני אספר לך איך אני עבדתי עליו. וההוא מספר, מה זה, הגיע אליי היום אחד, אל תשאל, מה איך אני רימיתי אותו. יושבים בתוך בית הכנסת, בהיכל השם, ומספרים כל אחד על הרמאויות שלו, על העבירות שלו. וזה עוון חמור ביותר. לכן אני תמיד אומר לאנשים, כשיש אנשים מחזיקים את המכשירים הטמאים שכל גדולי ישראל אסרו אותם, אבל איך בן אדם יכול להכניס צלם בהיכל? איך הוא יושב עם הדבר הזה בתוך בית הכנסת? ומה, במה אתה מתעסק? אתה מוציא עבודה זרה במקום שבו הקדוש ברוך הוא אמר שזהו ביתי, ובתוך בית השם אתה מוציא צלם? ריבונו של עולם, איפה יש רגישות? איפה, איפה קצת דעת? אנשים זה פשוט, זה מדהים, זה מבהיל הרעיון. על זה הוא אומר, בואו ראו שהמציאות הזאת של יתבין בבית כנישתהון ושמה עוסקים בדברים הנוראים, אומר הרי זה נורא מכל. גם מחוץ לבית הכנסת זה עוון חמור. אז בתוך בית הכנסת זה להכניס צלם בהיכל, שפחה אשר תירש גבירתה. במקום שבבית השם תפתח ספר, תעסוק במשהו של מצווה, הבן אדם מדפדף בתוך בית הכנסת. ולפעמים בתוך התפילה. כי לפעמים הוא גם מתפלל מתוך הביוב הזה. עומד עם הביוב הזה ומתפלל, ופתאום קופצת לו הודעה. אתם מבינים? רגע ריבונו של עולם, שנייה אחת, יש לי הודעה. שנייה רגע ריבונו של עולם, ו... איך אתה, אתה לא מבין איזה חוסר דעת, אתה לא מבין כמה, כמה קטנות המוחין, זה פשוט לא להאמין. הוא אומר הנה, בוא תראה, אלה דברים שהיו עושים בזמנם, ולצערנו היום זה בא בצורה משודרגת יותר. המלבי"ם מסביר, שבתך בתוך מרמה. אומר המלבי"ם, תוך זה ביטוי לרמאות. על פיהו מלא מרמות ותוך. זאת אומרת אתה רואה שתוך משמעותו מרמה. מה ההבדל בין מרמה לתוך? אומר המלבי"ם, התוך זה אדם שמרמה מישהו אחר בדברים שיש להם שני פנים. דבר המשתמע לשני פנים. הוא אומר דבר מסוים, והדבר הזה הוא דו משמעי. זה הביטוי של תוך. לעומת זאת, כאשר מדברים על מרמה, מרמה זה דיבור חיצוני. פירושו של דבר, הוא אומר את הדיבור החיצוני, ולדיבור החיצוני יש תוך. מה זאת אומרת יש תוך? יש משמעות כפולה. עכשיו, אתה מבין דבר אחד, והוא מתכוון לדבר אחר. וזה בדרך כלל הרבה פעמים הדרך של האנשים שבאים להונות בכל מיני עסקים ובכל מיני סחר טלפוני. הוא, אתה תגיד, רגע, אתה אמרת, רגע, איפה אני אמרתי לך דבר כזה? אתה אמרת כך וכך. נו, איפה פה זה נמצא? לא, משתמע מזה. משתמע, אני אמרתי? זאת אומרת, הוא יוביל אותך אל המסקנה, אבל אתה לא תוכל לתפוס אותו במילה. למה? כי לדבריו יש תוך. יש פנימיות שהוא מנסה שאתה תבין את המשמעות הזאת, והרבה פעמים אתה נופל בפח ומבין. אבל אם אחרי זה אתה תוכיח שהוא הונה אותך, הוא אומר לך, אדוני, בוא תראה, כתוב פה בחוזה, אני לא אמרתי. כן, אבל אם אמרת לי כך, אז משתמע שעל זה אני לא משלם. אני אמרתי לך שאתה לא משלם? כתוב פה שאתה לא משלם? לא, אבל ככה אני הבנתי. אה, הבנת. זאת אומרת, תבינו שבמרמה, הדרך כדי לרמות זה שיהיה תוך. והתוך הוא בעצם הדו משמעיות, הביטוי שממנו אפשר להבין כך ואפשר להבין אחרת. ועל ידי זה הבן אדם מצליח לרמות. אז אמרנו שלפעמים כשבן אדם צריך לשקר על פי ההלכה ומותר לו לשקר, אז אמרנו שזה שקר שהוא עדיף. זאת אומרת, אם כבר לשקר, עדיף לא לשקר שקר רשמי, אלא לשקר שקר שהוא כמו שעכשיו הגדרתי, בתוך. אתן לכם דוגמה. החפץ חיים אומר שיש מצבים שמותר לשקר. אז פלוני הסתודד איתך, דיבר על אלמוני. אתה אומר ראובן דיבר על שמעון. אמר עליו דברים קשים. טוב, אתה לא רצית, אמרת די, אני לא רוצה לשמוע, לא זה. אחרי זה שמעון אומר, תגיד לי, אני ראיתי ראובן דיבר איתך, הוא הסתכל עליי. מה, הוא דיבר עליי? נכון, תגיד לי, מה, מה הוא אמר לך? אז אומר החפץ חיים, מותר לך אפילו להגיד לו, לא, ראובן לא דיבר עליך. זה שקר רשמי. מותר לך להגיד, הוא לא דיבר עליך. כי מה אתה רוצה, להגיד את האמת? ואז מה תגיד לו? כן, ראובן דיבר עליך. אתה תיצור סכסוך, אתה... לא, תגיד לו לא דיבר עליך. אבל עם כל זה, יש עדיפות לא להגיד לו, לשקר לו בצורה מובהקת, אלא לדבר בלשון המשתמעת לשני פנים. מה לדוגמה? הוא אומר לך, תגיד, זה נכון ראובן דיבר עליי? תגיד לי, מה נראה לך, אין לראובן על מי לדבר, רק עליך? באמת, כל הזמן אתה רק חושב שמדברים עליך. אתה כל הזמן חי בדמיונות. הוא לא אמר לו שהוא לא דיבר עליו. אני אמרתי שלא דיבר עליך? לא אמרתי. אני רק אמרתי שאתה כל הזמן חי במחשבות כאלה. זה נכון. אבל ראובן באמת דיבר עליך. זה תמיד עדיף מאשר לבוא ולהגיד ראובן לא דיבר עליך. אם הוא ישאל אותך ברחל בתך הקטנה ויתווכח, יהיה מותר לך להגיד גם הוא לא דיבר עליך. אבל תמיד עדיף לא לשקר אלא לומר רק דבר המשתמע לשני פנים. אז נחזור אם כן לעניין שלנו. אומר המלבי"ם, אם כן, אז כאשר בן אדם מרמה, יש את התוך, שהתוך זה הדבר הצפון בתוך דבריו. ואם כן, אומר המלבי"ם, מה שכתוב כאן שבתך בתוך מרמה, כביכול הוא פונה אל המרמה כאל ישות. הוא כמו מדבר עם המרמה. כביכול המרמה זה איזשהו מישהו שאיתו הוא מדבר. ואז הוא אומר, המרמה, הוא כמו איזה עצם מופשט, הוא שם את המשכן שלו בתוך ליבם של האנשים. פירושו של דבר, אומר המלבי"ם, הרי תמיד המרמה שכונתו היא בפה, לא בלב. מה זה בלב? בלב זה משהו שאני מאמין בו. בפה לעומת זאת, אני קונה אותך בפה. או אם תרצו, מוכר אותך בפה. זאת אומרת, אני מספר לך סיפור, אני תמיד המרמה היא משהו חיצוני. אני על ידי חלקת לשוני הצלחתי לרמות אותך. אבל בלב שלי אני יודע את האמת. אז אי אפשר להגיד שהמרמה היא בלב. המרמה היא תמיד בחיצוניות, היא תמיד בפה. או לא אומר כאן לא כן הוא, אלא שבתך בתוך מרמה. המרמה, אתה איפה שוכן? בתוך. אתה יושב בלב. אתה שוכן בתוך הלב. איך ייתכן דבר כזה שהמרמה תהיה בלב? אומר המלבי"ם, זה לא ייתכן אלא אם כן בן אדם מרמה גם את עצמו. אתם שומעים? אני כשאני יודע את האמת, אז בלב שלי אין מרמה, יש רק אמת. אני מספר לך סיפור, אני מרמה אותך, אז המרמה שוכנת בפה, משכנו בפה. לעומת זאת, כאשר אני מצד עצמי מגיע למצב שבו אני מרמה את עצמי, אז המרמה כבר שוכנת לי בתוך הלב. כי באמת אני יצרתי לשקר את עצמי ולרמות את עצמי. ולכן הוא אומר כאן, שבתך בתוך מרמה. אתה המרמה כביכול, לא רק נשארת בחוץ על השפתיים שלהם, אתה כבר נכנסת פנימה ואתה יושב אצלם בתוך הלב. פירושו של דבר, במרמה מאנו דעת אותי. גם בענייני ידיעת השם, אומר המלבי"ם, הם מראים כביכול הם מבקשים לדעת את השם, הם מבקשים לחקור בענייני האלוקות. הוא אומר אבל תדע לך, באמת זה מרמה צפונה בקרב איש ולב עמוק לרמאות. והאנשים האלה רק עושים עצמם כמבקשים את ענייני האמונה. אבל הנורא מכל שתבינו, שזה לא רק עושים עצמם, הם מצליחים גם לרמות את עצמם. כביכול איך מעשרים את התבן ואת המלח, כל השאלות הללו בענייני אמונה והלכה, היא לא שאלה רק כדי לרמות ולאחז את עיני השומע, אלא הוא גם רוצה לתת לעצמו איזושהי מין הרגשה טובה שהוא באמת הוא מעמיק והוא חוקר והוא... זה הרבה פעמים גם כן מציאות של אדם, ולצערנו זה מציאות קיימת. יצר הרע לפעמים אחרי שהוא מביא את האדם לידי עבירה, אז הוא מארגן לו מצווה. למה? למה הוא צריך לארגן לו מצווה? ממתי יצר הרע מארגן מצוות? זה משקיט לך את המצפון. משקיט לך את המצפון. ואז לפעמים המצווה שהוא מארגן לו זה לפעמים אפילו איזה דקדוק, אתם מבינים? זה אפילו לא מצווה, זה אפילו לא משהו שכתוב, זה איזה הרגש, איזה דקדוק בהלכה של משהו, איזה שיטה. למה? אתם מבינים, הוא כבר מרגיש צדיק, הוא לא סתם זה. מה שהיה קודם, זה הלשון הרע העסיסי שהיה קודם, זה לא, זה כאילו, זה לא חלק ממני. אבל אני, תדע לך שאני מאוד עמוק בפנים, אני, אני חוקר בענייני האלוקות, אני, אני דורש אלוקים. אומר האנשים האלה מרמים את עצמם. אז יוצא שהמרמה היא לא הייתה אצלם רק חיצונית, אלא שבתך בתוך מרמה. אתה המרמה קנית שביתה כבר בתוך ליבם. ומאנו דעת אותי נאום השם. אז הגם שהם במרמה כביכול מבקשים השם, אל תקנה את זה. הם מאנו דעת אותי. אומר הקדוש ברוך הוא, בתוך צפוני ליבם יש מרמה, הם ממאנים לדעת את השם.