ספר ירמיה פרק ח. בעת ההיא נאום השם יוציאו את עצמות מלכי יהודה ואת עצמות שריו ואת עצמות הכהנים ואת עצמות הנביאים ואת עצמות יושבי ירושלים מקבריהם. ושטחום לשמש ולירח ולכל צבא השמים אשר אהבום ואשר עבדום ואשר הלכו אחריהם ואשר דרשום ואשר השתחוו להם לא יאספו ולא יקברו לדומן על פני האדמה יהיו. קראתי את שני הפסוקים כיוון שלפסוק הראשון אין משמעות בלי הפסוק השני. אומר הקדוש ברוך הוא בעת ההיא יוציאו את עצמות מלכי יהודה ואת עצמות שריו ואת עצמות הכהנים ואת עצמות הנביאים הכוונה נביאי השקר ואת עצמות יושבי ירושלים הכוונה הרשעים שעבדו לאלילים יוציאו אותם מן הקברים והם יהיו לדומן על פני האדמה כפי שתכף נסביר את הפסוק הבא. זאת אומרת בא לומר לך בזה בוא תראה את גודל הצרה לא זו בלבד שהמתים לא יקברו וזה בעצם סיים את הפרק הבא והייתה נבלת העם הזה למאכל לעוף השמים ולבהמת הארץ ואין מחריד. זאת אומרת העופות יאכלו את המתים לא יהיה מי שיקבור אותם, אומר הנביא מעבר לכך גם את אלה שכבר נקברו יוציאו אותם מקברם ויתנו אותם לדומן על פני האדמה.
אומר הרד"ק אנחנו הרי יש לנו פסוקים המתארים את חורבנה של ירושלים, אומר הרד"ק בפסוקים הללו בספר מלכים לא ראינו שהוציאו הכשדים את עצמות המלכים, השרים, הכהנים, הנביאים, לא ראינו שהוציאו אותם מקבריהם. אז איפה בעצם נתקיימה הנבואה הזאת? אומר על זה הרד"ק דע לך הגם שהכתוב לא פרסם זאת ולא סיפר זאת דע לך היות והנביא התנבא עליהם שככה היה זאת הייתה המציאות כך באמת היה. זאת אומרת לא את כל הדברים כתב לאחר מכן הנביא כאשר הוא תיאר את החורבן, אבל היות ויש לך נבואה מפורשת שככה יהיה אז דע לך שזאת הייתה המציאות ובעת ההיא הוציאו את עצמות מלכי יהודה מקבריהם והיו לדומן על פני השדה.
אומר הכתוב ושטחום לשמש ולירח ולכל צבא השמים אשר אהבום ואשר עבדום ואשר הלכו אחריהם ואשר דרשום, מה כל האריכות דברים הזאת? ואשר השתחוו להם, מה מה כל העניין בזה? אומר המלבי"ם היה להם עבודות זרות חלוקות. היו אצלם מיני אלוהויות שהם אהבו אותם. האלוהויות הללו היו אלוהויות שלהם הם ייחסו את השפע, את הטוב, את האהבה, את ההצלחה, את האלוהויות הללו הם אהבו. היו אלוהויות מאידך גיסא שמהם הם יראו. מכיוון שלאלוהויות הללו הם ייחסו את הרעה, את הצרות, את המלחמות, את הדבר, את כל את העוני, את כל הרע הם ייחסו לאלוהויות הללו. ולכן היו אלוהויות שמהם הם יראו. ולכן גם כן לאלוהויות הללו הם היו זובחים להם קורבנות אדם כדי שעל ידי זה ישככו את חמתם. זאת אומרת כיוון שהאלוה הזה הוא רע והוא שואף ומבקש הוא עד שהוא לא רואה דם הוא לא נרגע, אז הנה קח מקריבים לך קורבנות אדם תיקח את זה ותשתוק. זה היה בעצם הדרך שלהם לפי התפיסה המעוותת שלהם להשקיט את זעמו זעמם של אותם אלוהויות. ולכן הוא אומר אשר אהבום זה על הסוג הראשון של האלוהויות שהם היו אוהבים אותם כי הם היו משפיעים טוב.
האלוה מהסוג השני שממנו היו יראים זה מה שכתוב אשר עבדום. עבדום הכוונה היו עובדים אותם מיראה. ישנם אלוהויות שעל ידם הם היו משיגים את העתידות. זאת אומרת הוא היה משתמש באלוה ככוח שעל ידו הוא ידע מה עתיד להיות. וזה מה שכתוב ואשר דרשום, הלכו לדרוש באותם אלוהויות כדי לדעת מה עתיד להיות. ויש כאלה שהלכו אחריהם. מה זה הלכו אחריהם? היו מייחסים להם כל מיני טבעים והנהגות ומידות והם היו הולכים אחריהם הכוונה מאמצים את אותם הנהגות של אותם אלוהויות. ויש כאלה אלוהויות שהיו רק משתחווים להם. וזה מה שכתוב ואשר השתחוו להם. אומר לך עליהם לא יאספו ולא יקברו לדומן על פני האדמה יהיו. פירושו של דבר האנשים כאשר מדובר באנשים חשובים היו אוספים אותם במקומות חשובים, בארונות קבורה יקרים, ולא רק שלא יאספו אל מקומות קבורה חשובים אלא יותר מזה לא יקברו, אפילו סתם קבר לטמון את גופו באדמה גם זה לא יעשו להם.
המלבי"ם עומד כאן על שינוי של העניין הזה של עבדום והשתחוו להם. אומר המלבי"ם פעם אנחנו רואים שהביטוי בא עבדום והשתחוו להם ופעם אנחנו רואים שהביטוי השתחוו להם ועבדום. לא תשתחווה להם ולא תעבדם לדוגמה. ולפעמים אנחנו רואים עבדום והשתחוו להם. למה פעם באה עבודה קודם השתחוויה ופעם באה השתחוויה קודם לעבודה? אומר המלבי"ם תלוי באיזה סוג עבודה זרה מדובר. אם מדובר היה בעבודות זרות כדוגמת השמש, הירח, הכוכבים, צבא מעלה, שמה תשים לב שהסדר הוא קודם כל השתחוויה אחר כך עבודה. ומה בעצם העניין? הרבה יותר קל להשתחוות להם. למה? כי אתה מכיר ברוממותם. השמש זה דבר מרומם. הכוכבים זה דבר מרומם. כיוון שאתה מכיר ברוממותם קל לך להשתחוות להם. אבל לעבוד אותם ולרצות אותם זה דבר יותר קשה. לכן הוא אומר לא רק שהשתחוו להם אלא אפילו עבדו אותם והשתדלו לרצות אותם. לעומת זאת כשמדברים על עבודה זרה ארצית שבן אדם קם כאן וגילף לו איזה צלם או פסל, כאן באופן טבעי הרבה יותר קל לעבוד אותו כי הדרישות שלו הם לא גבוהות כן? מאידך גיסא להשתחוות לו קשה כי זה לא איזה משהו מרומם ונישא, אתה לא משתחווה לשמש שאתה אומר זה כוח עליון ו זה צלם וזה חתיכת בול עץ שגילפת. אז להשתחוות פה יותר קשה. היות וכן הוא תמיד נוקט את העבודה היותר קלה בתחילה. אז שמדובר בשמש ובירח הוא אומר השתחוו להם ועבדום. ולעומת זאת כאשר מדובר בדבר ארצי יותר כוח כביכול ארצי יותר אז הוא אומר עבדום יותר קל היה לעובדו וגם השתחוו להם אפילו השתחוו להם שזה רבותא יותר גדולה. אומר המלבי"ם ומאידך גיסא בשלילה כשהוא מדבר על הפן השלילי הוא אומר את זה הפוך. פה כשהוא מדבר מצבא השמים אומר המלבי"ם הוא הולך מן החמור אל הקל. ולכן הוא אומר דבר ראשון אשר אהבום. דבר נוסף אשר עבדום, שאמרנו לעבוד זה מיראה פחות מאהבה, אהבה זה מדרגה יותר גדולה. אז הוא אומר ותראה כמה נורא, הם אהבו אותם ויש אפילו ויש כאלה שיראו אותם. ויש אשר דרשום, כמו דורש אוב וידעוני, כמו לדרוש בבעל זבוב, שהוא הולך אליו כדי לקבל ידיעות על העתידות. ויש כאלה רק שהלכו אחריהם ויש כאלה אשר רק השתחוו להם, שההשתחוויה כמו שאמרנו זה החלק היותר קל כאשר מדובר על מה? על השמש ועל הירח ועל צבא השמים ההשתחוויה היא יותר קלה. לכן פה אומר תבין למה אנחנו קודם כל כותבים את העניין של העבודה ורק לאחר מכן את עניין ההשתחוויה.
הרד"ק אומר שעל יהויקים ראינו כתוב עליו לא יהיה לו יושב על כיסא דוד ונבלתו תהיה מושלכת לחורב ביום ולקרח בלילה. זה מעין מה שכתוב כאן לא יקברו לדומן על פני האדמה יהיו. ככה היה באמת על יהויקים וכך באמת היה עם גולגלתו שלא הצליחו לקבור אותה, תמיד שהיו קוברים אותה היא הייתה מתגלה, לא היה ניתן לקבור אותה אף פעם עד שנשרפה כן? זאת ועוד אחרת. כך גם כן אומר הרד"ק כתוב על פושעי ישראל שיהיו מושלכים בחוצות ירושלים. וחז"ל אומרים בעוון חיים מתים נחתתים. כל פעם שיש חיתוך דשחווה נחשפים שוב למאמר חז"ל הזה שהמתים כבר מתו. למה הם נחתתים? אומרים חז"ל בעוון חיים מתים נחתתים. בגלל העוונות שלנו יש חיתוך דשחווה, לא בגלל עוונותיהם בגלל עוונותינו. אומרים חז"ל מה המקור לזה? כתוב והייתה יד השם בכם ובאבותיכם. איך באבותיכם? אבותיכם כבר אינם בין החיים. אז יד השם בכם ובאבותיכם בעוונותיכם תפגע בהם יד השם וגם באבותם. איך באבותם? יחטטו אותם ויוציאו אותם מן הקבר.
הגמרא מביאה פסוק נוסף לא יאספו ולא יקברו. מה אתה רואה שגם כן יהיה מציאות כזאת שלא יקברו אותם כלל. והגמרא מקשה סתירה מהפסוק הבא, פסוק ג', תראו את הפסוק הבא ונבחר מוות מחיים לכל השארית הנשארים מן המשפחה הרעה הזאת וכולי. זאת אומרת אם ישאלו את הבן אדם מה אתה מעדיף מוות או חיים? נבחר מוות מחיים. האדם יעדיף את המוות מן החיים. שואלת הגמרא איך ייתכן? אם אתה אומר שהמתים נחתתים איך ייתכן שאדם יעדיף מוות מחיים? גם במוות לא יהיה לך מנוחה אז אתה מעדיף מוות? מה הפשט בזה? עכשיו מילא אם היינו אומרים שעונש המתים מה שהם נחתתים זה כפרה להם, אז אני עוד יכול להבין, הוא מעדיף את המוות וגם אם תגיד לו יהיה לך חיתוך דשחווה יחטטו את עצמותיך מן הקבר הוא אומר טוב לפחות יהיה לי בזה כפרה. אבל אומר הרד"ק בוא תראה שהנה כאן זה לא יהיה להם לכפרה ונבחר מוות. פירושו של דבר האנשים האלה בוחרים את המוות מן החיים הגם שהחיתוך דשחווה שיחטטו את עצמותם אחר מותם לא יכפר עליהם. אז מה אתה מעדיף את המוות? המוות הרי לא ימנע ממך את הצרות, גם לתוך הקבר ירדפו אחריך ויהיה לך חיתוך דשחווה וזה לא יכפר עליך. אז מה מבקשים האנשים לבחור מוות מחיים? לכן הגמרא אומרת נבחר מוות פירושו עדיף הוא המוות לרשעים מאשר יחיו כאן בעולם הזה ויחטאו ויפלו בגיהנום. זה נבחר מוות מחיים. אתה יודע למי זה נאמר? אדם שמרשיע, אדם שעושה כאן עבירות בעולם הזה מה יותר טוב לו היה? אילו נהפכה שלייתו או יותר טוב לו שהוא בא לעולם? ודאי שנהפכה שלייתו הרבה יותר טוב לו כיוון שכל עוד שלא באת לעולם לא הרשעת לא תקבל עונש. ולא רק זה גם אם הוא חי יותר טוב לו שימות בקיצור ימים כי כל יום שקיצרו לו קיצרו לו את הגיהנום. כי כל יום שהוא חי הוא מוסיף עוד עצים להסקה שם למעלה. אז אם ככה יוצא שבאמת לרשעים נבחר מוות מחיים. טוב להם לרשעים למות מאשר לחיות. ולא רק זה גם בשמיים הם אחרי זה ישאלו למה נתת לי כזאת אריכות ימים? כל יום שחייתי עשיתי עוד עבירות ועוד רשע שאם היית לוקח אותי לפני לפחות היית מקצר לי את הגיהנום. אומרת הגמרא עליהם זה נאמר, על הרשעים נאמר ונבחר מוות מחיים כיוון שבאמת עדיף יהיה להם שלא יחיו בעולם הזה ועל ידי זה לא יגדילו עוונותיהם עד לשמיים ויצטרכו לסבול לאחר מכן מאות בשנים של גיהנום על חטאותיהם.
ועל זה נאמר ולא יקברו לדומן על פני האדמה יהיו. לדומן הכוונה לזבל. ולמה? היות והם יהיו על פני האדמה מה שיקרה להם שהם ירקבו והיות והם ירקבו אנחנו יודעים שדבר שנרקב באדמה הופך להיות לזבל. ולכן הוא אומר יהיו לדומן על פני האדמה. ונבחר מוות מחיים כן והחיים הם אלה שישארו אומר הרד"ק עליהם נאמר שהם יבחרו בגלות. זאת אומרת מרוב הצער שיהיה להם בגלות הם יעדיפו מוות מחיים. פירושו של דבר הגוי אשר יגלו אליו יהיה גוי אכזר, גוי נורא שייסר אותם ייסורים כאלה קשים עד כדי כך שהם יגידו טוב מותנו מחיינו. נבחר מוות מחיים. מי שיודע דבר נורא והיום שהיה בתקופת השואה לא מעט אנשים הגיעו למצבים כאלה שהם היו הולכים אל הגדרות, היה להם גדרות חשמליים, שהיו הולכים אל הגדרות החשמליים ונצמדים אליהם השם יצילנו ולא תקום פעמיים צרה כדי לסיים את הסיוט. מכיוון שאת המציאות הנוראה והקשה שהם חיו שם שזה ממש לא יעלה בשכל אנוש את המציאות הזאת הם כבר לא יכלו לשאת. וכיוון שכך ונבחר מוות מחיים מרוב שהגוי יהיה גוי נבל שלשם יגלו הם כבר יעדיפו את המוות מחיים טוב יהיה להם יותר למות מאשר לחיות ולהמשיך ולסבול.
ונבחר מוות מחיים לכל השארית הנשארים מן המשפחה הרעה הזאת. מה זה מן המשפחה הרעה הזאת? אלה שעבדו עבודה זרה. ושלא תחשוב רק בארץ ישראל אלא בכל המקומות הנשארים אשר הדחתים שם נאום השם צבאות. הגם שהם יראו את הביזיון של המתים אף על פי כן הם יגידו נבחר מוות מחיים. כך גם כן מסביר רש"י כך מסביר המלבי"ם זה בעצם בא ליישב את השאלה של הגמרא. איך איך ייתכן שהם בוחרים מוות מחיים? הם לא רואים מה עושים למתים? היא גופא הוא בא להגיד לך. הסבל כאן בחיים יהיה כל כך נורא שהוא יגיד לך אני מעדיף לסבול שיהיה חיתוך דשחווה לאחר המוות מאשר לסבול כאן בחיים. וזה יהיה לכל השארית מן המשפחה הרעה הזאת ובכל המקומות בחוצה לארץ בכל המקומות הללו יהיה להם שם סבל שהם יעדיפו את המוות מחיים.
ואמרת אליהם כה אמר השם היפלו ולא יקומו אם ישוב ולא ישוב. פה יש כמה ביאורים ואנחנו נתחיל בביאורו של רש"י. היפלו ולא יקומו זאת אומרת האם טוב להם להפיל עצמם למצב שממנו אין להם תקומה? אם ישוב ולא ישוב זאת אומרת פה כביכול יש איזושהי נבואה כלפיהם אם ישוב אתה הגעת לכזה מצב נורא שגם אם תרצה לשוב מרעתך לא ישוב. הקדוש ברוך הוא לא ישוב מגזירתו. הגזירה היא כבר נגזרה מעין נחתם בדם. אם ישוב ולא ישוב. זאת אומרת בעתיד אם אתה תרצה לשוב הקדוש ברוך הוא כבר לא ישוב מן הגזירה שלו. הרד"ק מסביר שהפסוק שכתוב אצלנו היפלו ולא יקומו זה קשור לפסוק הבא מדוע שובבה העם הזה ירושלים משובה ניצחת וכולי. דהיינו למה הם מחזיקים במעשים הרעים שלהם בצורה בדבקות כזאת גדולה הם ממאנים לשוב? וכי אם ישוב ולא ישוב? פירושו של דבר האם הם נפלו בעונש של המעשים שלהם פעם ולא קמו לאחר מכן? האם פעם נגזרה עליהם גזירה שלא היה לאחריה תקומה? דהיינו כמה פעמים בעבר הם נכשלו ולאחר מכן שיפרו מעשיהם והנה ראית שהקדוש ברוך הוא שב מחרון אפו. לפי זה זה ביאור הפוך ממה שהסביר רש"י. כי רש"י אומר גם אם תשובו השם לא ישוב מחרון אפו. לפי הרד"ק זה בדרך שאלה אם ישוב ולא ישוב? וכי אם אתם תשובו בתשובה השם לא ישוב מחרון אפו? הרי בעבר ראיתם כמה פעמים ששבתם ממעשיכם הרעים והקדוש ברוך הוא ניחם על הרעה והקדוש ברוך הוא כן בסופו של דבר גאל אתכם. ולכן מדוע שובבה העם הזה ירושלים משובה ניצחת זה ההמשך ולכן מדוע אתם ממשיכים בדרך המקולקלת שלכם?
המלבי"ם מסביר שפה זה כביכול דבר השם שהקדוש ברוך הוא כביכול מתלונן כלפיהם ואומר זה גם הפירוש השני שמופיע ברש"י. שהקדוש ברוך הוא מתלונן כלפיהם ואומר העם הזה היו נופלים בלי תקומה. ולמה? כי אם ישוב ולא ישוב. אם הוא ישוב בתשובה האם הוא לא ישוב לאחר מכן לרעתו? הוא הרי שב בתשובה ושב ומקלקל ושב בתשובה ושב ומקלקל ושב בתשובה וחוזר חלילה. זה מה שהוא אומר כאן היפלו ולא יקומו הם היו נופלים בלא תקומה ולמה? אם ישוב ולא ישוב? אם הוא ישוב בתשובה האם הוא לא שב לאחר מכן לקלקל בשני? אז התשובה שלהם היא חיצונית התשובה שלהם היא לא אמיתית התשובה שלהם היא זמנית. ואם כן הדבר הזה גורם שאין תקומה למפלתם כי מילא אם שבת ותיקנת אז נגמר. אבל אם שבת ושבת לקלקל ועוד פעם שבת ועוד פעם שבת לקלקל אז העניין אף פעם לא נגמר. ואם כן הרי אתה רואה שאין סיכוי כמו שאמרנו קודם היפלו ולא יקומו זה נפילה שאין לאחריה תקומה. החזיקו בתרמית מאנו לשוב. החזיקו בתרמית הוא אומר לך אתה יודע למה באמת זאת המציאות? כי החזיקו בתרמית. התשובה שלהם גם בשעה ששבו לא הייתה אמיתית. זה הייתה תשובה של תרמית. תשובה של רמאות. הם אומרים אנחנו שבים אבל זה לא באמת תשובה אמיתית. זה זה תשובה של רמאות וזיוף כמו שעוד מעט הוא יסביר מה הייתה הרמאות בתשובה הזאת. זאת אומרת מה מה בא לידי ביטוי בשקר בעצם התשובה שלהם. אומר המלבי"ם על פי לשון הקודש שמשובה זה מלשון תשובה כמו עמי תלואים למשובתי כמו שהסברנו שהם שבים לנצח. ואז בעצם יוצא שהעם אף פעם לא עומד על דרך טוב לאורך זמן.
מדוע שובבה העם הזה ירושלים משובה ניצחת? החזיקו בתרמית מאנו לשוב. מדוע שובבה העם הזה תשובה ניצחת? המלבי"ם ממשיך לפי הפירוש שלו שהם שבים וחוזרים ושבים לקלקל ושבים בתשובה ושבים לקלקל. אז הוא אומר למה העם הזה שב שובבה העם הזה משובה ניצחת. שובבה זה מלשון כמו שאמרתי לשון לשוב. והשובבה שלהם הוא משובה ניצחת. הם חוזרים הם שבים בתמידות זה הניצחת פה. ניצחת הכוונה לנצח. הוא כל הזמן שב. זה לא שב זה אוש. זה עובר ושב. עובר עבירות ושב בתשובה. ועוד פעם עובר ועוד פעם שב בתשובה. עובר ושב. וזה מה שהוא אומר הם שבים כל הזמן. הוא שב להשם ושב לעבירות. ושב להשם ושב לעבירות. מה יוצא שיש להם משובה ניצחת. הם כל הזמן שבים. אדם ששב בתשובה זה אדם שמתחרט על המעשים הרעים שלו. שימו לב כולו שב במרוצתם כסוס שוטף במלחמה. איך המשל הזה מתחבר למה שתיארנו עכשיו? שימו לב איך המלבי"ם מסביר. אומר המלבי"ם הרי סוס כאשר הוא פוגש באויב במלחמה לפעמים קורה שהסוס רץ כבריחה. הוא נסוג. אז תגיד לי מה הוא בורח הביתה? לא אלא הם נסוגים מארגנים את הכוחות שוב לעוד מתקפה נכון? אז עצם הבריחה שלו נדמה לך שאמרנו הלך זהו הברחנו אותו אומר לא הנסיגה שלו זה זה מה שנקרא הכנה למתקפה. אז הוא אומר אם כן מה שאתה רואה שהאנשים הללו שבים אומר השם לא כן ידברו. הם לא מדברים את הדברים הנכונים כי באמת אין איש נחם על רעתו לאמור מה עשיתי. ואם כולו שב במרוצתם אתה רואה שהוא שב אומר זה כמו סוס ששוטף במלחמה ונסוג אבל זה רק כדי לתקוף שוב. אז הם שבים כדי להמשיך במעשיהם הרעים כדי שלא יקבלו צרות אבל לא באמת תשובה אמיתית על מנת שלא לשוב ולעשות עוד מעשים מקולקלים.
אני אמרתי מה זה לא כן ידברו כתוב שיעקב אבינו בא ללבן בתלונה למה בבוקר והנה היא לאה הרי ברחל בתך הקטנה עבדתי עמך. מה אומר לו לבן? לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה. מה הוא בעצם אמר לו? הוא אמר לו תראה אצלנו שאומרים לא מתכוונים לכן. כשאומרים כן מתכוונים ללא. אתה עוד לא הכרת את השפה הלבנית החרנית אתה צריך להכיר אותה. הוא אומר אצלנו לא יעשה כן במקומנו. וכן יעשה לא. אומר אתה צריך להכיר את השפה שאומרים לך לא אתה צריך להבין כן. שאומרים כן תבין לא. לא יעשה כן במקומנו. וזה מה שכתוב פה הקשבתי ואשמע לא כן ידברו. כשאומר לא מתכוון לכן כשאומר כן הוא מתכוון ללא. אז לא כן ידברו. עד כמה הורגל אצלם לשון השקר.
גם חסידה בשמים ידעה מועדיה ותור וסיס ועגור שמרו את בואנה ועמי לא ידעו את משפט השם. כביכול בא הנביא ואומר בואו ראו שעם ישראל גרועים מבעלי החיים. העופות הנודדים אומר המלבי"ם הם יודעים הם מרגישים מתי מגיע החורף מתי יש שלג והם יודעים שבמציאות הזאת כשיש הכל עטוף שלג העוף אין לו מה למצוא למאכלו. אין לו ברירה אלא ללכת לארצות החמות יותר כדי ששם ימצא את מזונו. ואז שמגיע האביב הם חוזרים בחזרה לארצותיהם. אז הוא אומר בוא תראה גם חסידה בשמים ידעה מועדיה ותור וסיס ועגור שמרו את בואנה. הם ידעו מתי ללכת ומתי לחזור. לעומת זאת עם ישראל לא מבינים את הרעה שהשם מביא עליהם ולא מבינים שיש לזה עת ולא מבינים שיש לזה זמן והם לא שבים בבוא העת והזמן. החסידה העגור יודעים את העת והזמן שיש לשוב. ועם ישראל אינם יודעים את הזמן והעת שיש לשוב לפני השם.
למה בעצם כאן הכפילות? חסידה בשמים ידעה מועדיה תור סיס ועגור שמרו את בואנה. מה ההבדל בין ידעה מועדיה לבין שמרו את בואנה? הרי הרעיון הוא אחד מספיק היה לכתוב דוגמה אחת. אומר המלבי"ם על פי לשון הקודש כבר הזכרנו את העניין הזה כמה פעמים שיש הבדל בין עת לבין מועד. מה ההבדל? עת זה הזמן הטבעי זה עיתו. הגיע עיתו זה הזמן הטבעי. לעומת זאת מועד זה לא זמן שתלוי בטבע אלא זה זמן שתלוי בהסכם. אנחנו נועדנו יחד מתי? למועד אשר קבענו. על פי טבע זה צריך להיות עכשיו? לא. אלא אנחנו יעדנו עצמנו לזמן מסוים. אז יוצא אם כן שעת זה הזמן באופן טבעי שצריך להיות הדבר ואילו המועד זה הזמן שבו אנחנו קבענו ויעדנו כדי להחליט על הדבר הזה. אומר תשים לב התור הסיס העגור הם עופות נודדים והם תמיד ישובו בעת שהם צריכים לשוב. ומתי זה? זה תמיד יהיה בראש חודש ניסן. לא יודע אם בדיוק ביום ראש חודש אבל בראש חודש ניסן. זאת אומרת זה הזמן שמיועד להיות קרה ולכן הכוונה בזמן הזה הקרה מפסיקה ובזמן הזה הם שבים. זה עת האביב ובעת הזה תמיד הם יחזרו. הם אף פעם לא ישנו את זה. לכן הוא אומר תור סיס ועגור שמרו עת בואנה. יש עת שבהם מגיעים והעת הזה הוא מצד עונות השנה זמן קבוע. לעומת זאת החסידה אומר המלבי"ם היא מאחרת או מקדימה את העת לפי מה? לפי המפה הסינופטית. החסידה יודעת לאבחן בדיוק מהו מזג האוויר הרי לא תמיד בראש חודש ניסן יש תמיד את אותו מזג אוויר. לפעמים ימי החורף מתארכים קצת לתוך ניסן. לפעמים ימי הקיץ מקדימים קצת עוד לפני כן האביב כבר בא לפני כן הרי הרבה מזה תלוי גם כן בעונות השמיים כיוון שהרי אנחנו יש לנו לוח עם שנה מעוברת. אז החסידה יודעת להבחין את הזמן המדויק לפי הטמפרטורה לפי מזג האוויר ולפי זה היא מגיעה. לכן תשימו לב חסידה בשמים ידעה מועדיה. היא יודעת את הזמן שבו היא צריכה להגיע יש מועד מיוחד שנקבע באופן ספציפי. זה לא זמן קבוע זה לא עת זה מועד. במה על פי מה נקבע המועד? המועד על פי הנתונים של מזג האוויר וההתחממות וכולי. אז החסידה מאוד תלויה במזג האוויר. לעומת זאת הסיס התור והעגור מגיעים בעת הקבוע מבלי להיות תלויים במזג האוויר אם יהיה קר יותר או חם יותר זה לא ישנה הם תמיד יגיעו בעת הקבוע. זאת אומרת במילים פשוטות תור סיס ועגור מתוכנתים לפי לוח שנה. חסידה בשמים מתוכנתת לפי ברומטר לפי מזג אוויר. זה התכנות שלה. וכשהיא מרגישה שעכשיו מזג האוויר הוא המתאים היא חוזרת. וכשלא אז לא. הם אצלם זה עובד לפי שעון אחר לפי תאריך קבוע. אז אצלם זה עת. אצלה לעומת זאת זה מועד. מועד זה הזמן שבו הועדנו לפי הנתונים. אם כן מה בעצם הנמשל? עמי לא ידעו את משפט השם. אומר המלבי"ם גם במשפטי השם יש עת ויש מועד. פירושו של דבר יש מציאות של עת והעת זה בעיתה כמו שאנחנו יודעים לגבי הגאולה יש את העניין של בעיתה. לעומת זאת יש את המועד. מועד ייתכן מאוד שהקדוש ברוך הוא יקדים את הזמן כי אם מדברים על הגאולה יש לנו זכויות. או שהשם יקדים את הזמן של הפורענות כי נתמלאה סאתם. אז יוצא אם כן שיש מצב של מועד. המועד הוא משתנה כמו שאצל החסידה הוא משתנה לפי המצב לפי מזג האוויר. אומר אם כן בוא וראה שהם לא זו בלבד שהם לא ידעו את המועד הם לא שבים ולא נשמרים אפילו מן העת. שהעת זה כביכול הזמן הקבוע היום המוגבל הקבוע לרעה גם ממנו הוא לא נשמר. וכל שכן שהוא לא נשמר מהמועד שיכול להיות שהשם יקדים את הרעה כי אולי הוספתם מעשים רעים אולי נתמלאה סאתכם עוד בטרם עת. זה ודאי שהם לא נשמרים אבל אפילו את הזמן המיועד שמייעד להם הנביא לרעה גם את העת הזאת גם מזה הם לא נשמרים. הגם שתור סיס ועגור שמרו עת בואנה אבל עמי לא ידעו את משפט השם. הם לא חוששים כלל ממשפט השם ואינם שבים בתשובה.
איכה תאמרו חכמים אנחנו ותורת השם איתנו אכן הנה לשקר עשה עט שקר סופרים. לשקר עשה עט שקר סופרים. איכה תאמרו חכמים אנחנו. איך אתם אומרים מסביר הרד"ק אנחנו חכמים בחוכמות החיצוניות. דבר נוסף תורת השם איתנו היא כתובה אצלנו. אומר להם אכן לשקר עשה עט שקר סופרים. פירושו של דבר אם תורת השם איתכם מה זה עוזר שאתם כשאתם לא מקיימים אותה? מה זה שעצם זה שהיא כתובה אצלכם? האם השם לשקר עשה עט שקר סופרים? כביכול האם הקדוש ברוך הוא את העט סופרים עט סופרים הכוונה קולמוס שאיתו הוא כתב את התורה כביכול האם זה היה לשקר? האם זה היה לחינם? כי סתם שיהיה משהו אצלך כאות מתה ולא כמשהו שהוא גורם מחייב אז יוצא שלחינם הוא עשה. לשקר הכוונה בחינם. לשקר עבדתי הכוונה בחינם עבדתי. יוצא אם כן שהשם לחינם כתב תורתו בשביל שתגנוז אותה אצלך בארכיון בארון הספרים אז לשקר עשה עט שקר סופרים. פירושו של דבר אם אתם מקיימים אותה אז היא לא כתובה לשקר ולחינם היא כתובה לשם תועלת. ואם לא אז בעצם היא כתובה לשקר ולחינם.
המלבי"ם מסביר הדור ההוא היו אומרים שהתורה והמצווה זה דבר שנתון בשכל האדם זה דבר שלא בא בקבלה ולא בא בנבואה הדברים האלה הם דברים שאדם לא משיג אותם בשכל. התורה והמצווה זה לא משהו שבא לאדם מחוצה לו היא לא כתובה בספר ובדיו היא נמצאת בתבונה שלו בהרגש שלו. והיו כל מיני טענות מן הסוג הזה שאתה שואל את האדם הנוצרי תגיד לי מה ההוכחות שלך לגבי מציאותו של אותו האיש והיותו הבן של רוח הקודש ועוד כל מיני הבלים מן הסוג הזה. הוא לא הוא לא מתאמת הרבה כי באמת אין להם מה להתאמת אין להם שום טענה ממש שום טענה חוץ מאיזה פסוק שהם חוזרים ומדקלמים אותו כל הזמן שהוא ממש לא רלוונטי לא מתחיל ולא נגמר ודיברנו עליו שלמדנו את ספר ישעיה הנה העלמה יולדת בן דיברנו על הפסוק הזה. אבל אתה בא ושואל אותו נו אתה רואה שהכל שטויות אני מרגיש אותו בלב שלי. אני מרגיש אותו בלב שלי את אותו האיש אני אני מרגיש אותו. כמה הבלים ושטויות אתה מרגיש אותו האיש המשוגע ההוא שהלך להתאבד מרגיש את מוחמד השלישי מרגיש את בודהה. מה זה מרגיש? את מי זה מעניין מה אתה מרגיש? מרגיש הרי הרגשות יכולות לרמות אותך לעבוד עליך לשבש אותך. ממתי רגש מהווה סימן למשהו? כשאתה רוצה להוכיח דבר מה אתה מדבר על רגש? אתה מדבר על הוכחות אתה מדבר על ראיות אתה מדבר על עובדות והוא מדבר איתך על רגשות. אומר המלבי"ם האנשים האלה הדור הזה היה אומר לך לא תורה זה לא משהו כתוב זה לא מסמך שמתקבל מן האלוקות לא זה נמצא בתבונה בהרגש הלב. אומר להם על זה הנביא איכה תאמרו חכמים אנחנו אתם אומרים החוכמה הזאת נמצאת אצלנו בטבע בשכל תורת השם איתנו בטבע של הנפש בשכל אצלנו. אכן לשקר עשה עט דהיינו העט שהשם כביכול כתב איתה את התורה תורה מקובלת מאת השם אכן לשקר עשה לשיטתכם השם עשה את זה לשקר. שקר סופרים. כל הנביאים שכתבו ספרים על פי השם בנבואה אתם בעצם מכחישים את הכל אז אתם אומרים אין תורה מן השמיים אין ספרי הנביאים מן השמיים כל זה לשקר מכיוון שהרי את הכל אני מרגיש אצלי בלב. וזה הנורא מכל כי אם זה לפי מה שאתה מרגיש בלב אז כל אחד עובד את השם לפי הרגשות שלו. וכבר דיברנו על זה שלמדנו את ספר הכוזרי שזה הייתה אחת הטענות של החבר כלפי מלך כוזר. שהפילוסוף טען תעבוד את האלוה איך שאתה מבין זה כבר באמת לא משנה איזה אלוה תבחר לך וכל אחד לפי ההרגש שלו. הוא אמר לו הרי אתה בעצמך ראית שלא כן הוא כיוון שאתה התחזקת בעבודה של העבודה זרה שהיית דבוק בה ועם כל זה החלומות היו חוזרים ותוכפים כוונתך רצויה אך מעשיך אינם רצויים. זאת אומרת יש מעשה רצוי יש את הפעולה הנדרשת זה לא תלוי בלב ולא איך שאני מבין ולא איך שאני חש ולא איך שאני מרגיש. אוי ואבוי כי אם ככה נתת תורת כל אדם בידו וכל אחד יעבוד את מי שהוא רוצה ואיך שהוא רוצה והקדוש ברוך הוא איך אמר איינשטיין לא משחק בקוביה. זה לא זה לא גורל תבחר לך משהו. הקדוש ברוך הוא ברא את העולם הוא תכנן אותו וכשהוא תכנן אותו הוא יצר תוכנית מדויקת איך בן אדם יכול להתקרב להשם מהי הדרך לעובדו באיזו צורה בדיוק והארכנו בזה בספר הכוזרי שפה אין מקום להערכות ואין מקום לנדמה לי כי אם הקדוש ברוך הוא נתן תורה אז הוא נתן תוכנית עבודה מסודרת זה לא זה לא עניין של מה אני מרגיש ומה אני חושב. והרבה פעמים אתה שומע כאלה ביטויים מאנשים רחוקים ואתה קצת מתפלא על על חוסר הדעת. לא אני אגיד לך את האמת אני אני אני מרגישה שזה לא ייתכן שהקדוש ברוך הוא יצווה כזה דבר ולכן אני חושבת מי מעניין מה את חושבת מי מעניין מה את מרגישה? את ההרגשות שלך תשמרי לעצמך הקדוש ברוך הוא כתב מה הוא רוצה. הוא כתב יש לך ויכוח אם הוא כתב בואי נוכיח את זה. אנחנו יכולים להוכיח מה הוא כתב ושזה הוא כתב ושהוא עומד מאחורי המסמך שלו. אבל את מי מעניין מה אתה מרגיש? העניין של הרגשות שלך זה זה זה עניין אינדיבידואלי זה זה עניין אישי שלך תשמור את הרגשות שלך בצד. אפילו בדבר שאתה מאמין בבורא עולם. פעם הקראנו רש"י. רש"י בפרק חלק מסכת סנהדרין. מי זה מאלה שאין להם חלק לעולם הבא? האומר אין תחיית המתים מן התורה. רגע יש תחיית המתים או אין? תגיד לי מה אתה מה אתה אומר? לא ודאי שיש תחיית המתים. תשמע אבל זה לא כתוב בתורה. אין לו חלק לעולם הבא. אומר רש"י משפט נורא. אומר רש"י אבל הבן אדם מאמין בתחיית המתים. אומר רש"י מה לנו ולהאמנתו? את מי מעניין את האמונות שלך? את מי זה מעניין מה לנו ולהאמנתו? אם זה לא כתוב בתורה אתה יכול סתם להאמין בהבלים. אם זה כתוב בתורה אתה תשמע זה מסמך זה מאת בורא עולם. אבל שבן אדם אומר אני לי נראה שיהיה מה זה מעניין מה נראה לך? אם זה כתוב אם שזה מקורות זה נכון. אם לא מה נראה לי כלל לא רלוונטי. אז אומר רש"י מה לנו ולהאמנתו הוא מאמין בתחיית המתים תודה רבה לך אתה מאמין כי אני חושב מה זה מעניין מה אתה חושב? אם זה כתוב שיהיה תחיית המתים יהיה. אם זה לא כתוב כל האמונות שלך לא רלוונטיות. וזה בעצם מה שהוא אומר כאן. אז אתם אומרים לשקר עשה עט שקר סופרים. דהיינו כל מה שהשם כתב תורה ומה שהעביר את זה על ידי סופרים ונביאים ומה שנתן לנו את ספרי הנבואה כל זה לשקר כי הכל תלוי בלב ואיך שאני מבינה ואיך שאני חושבת ומה שנראה לי ו הרי כל זה זה ממש מגוחך כיוון שאם יש דברים כתובים מה אתה צריך מה נראה לך מה אתה חושב תעשה את מה שהשם אומר וזה הרבה יותר מתבקש מאשר מה שנראה לך או מה שאתה חושב.
הובישו חכמים חתו וילכדו הנה בדבר השם מאסו וחכמת מה להם. הובישו חכמים אומר הרד"ק עשו שקר כשהם חשבו שלא תועיל להם החוכמה של התורה אז בהכרח יהיה להם בושת פנים והם יראו שאם הייתי עוסק בתורה היא הייתה מצילה אותי וכיוון שאני עזבתי את התורה וכמו שהסביר הרד"ק הם חשבו שהיא כתובה לחינם אם ככה הם יראו שכל זה הביא עליהם את כל הצרות. הם לא רצו בדבר השם לא רצו ללמוד תורה חוכמת מה להם כביכול מה החוכמה הועילה להם? מה מועיל להם שיש להם חוכמה ואין להם תורה? אז הרד"ק לפי שיטתו שהסביר שהם בעצם כביכול קיבלו את התורה אבל כאיזשהו חומר לימודי לבגרות. לא כמשהו מחייב. האם המורה להנדסה הוא צריך להראות משולש? אז האם מי שמלמד תנ"ך צריך גם לשמור אותו? לא אני מלמד אותך זה כמו מלמד אותך פילוסופיה. אז זה חוכמת מה להם אומר מה נתנה החוכמה הזאת אם החוכמה הזאת היא לא בעצם תורת חיים היא לא משהו שאתה משתית עליו את החיים שלך אלא לומד אותו כחוכמה אז הובישו חכמים חתו וילכדו נשברו ונלכדו כי הם נוכחו לראות אדוני זה זה לא עוד איזשהי חוכמה זה משהו שצריך לחיות על פיו. בדבר השם מאסו וחכמה מה להם מה מה חוכמה להם כאשר היא רק משהו שאמור להיות עיוני שכלי ולא משהו מעשי.
המלבי"ם מסביר באריכות דברים יש בזה חזרנו על זה אין ספור פעמים בספר משלי מי שירצה יוכל לשמוע את זה שם בדיסקים. המלבי"ם מסביר יש לו קו שהוא הולך איתו לאורך הדרך מה העניין של החוכמה למה שלמה המלך כל הזמן דיבר כנגד הכסיל כנגד האוויל מה ההבדל ביניהם בין כסיל לאוויל והאם אין בזה סוג של התנשאות ששלמה המלך כל הזמן מדבר על חסרונם של הכסילים על על אווילותם על חוסר דעתם. טוב אז אתה חכם גדול והשם נתן חוכמה לשלמה ולא היה אדם חכם כשלמה אז בשביל זה אתה צריך לזלזל בכל האנשים שהם כסילים? ושמה הסברנו באריכות שכסיל זה לא במובן שלנו אדם עם IQ נמוך רמת אינטליגנציה שואפת לאפס לא על זה מדברים. כשמדברים על כסיל זה יכול להיות דוקטור הוא יכול להיות פרופסור הוא יכול להיות דיקן באוניברסיטה אבל הוא כסיל גמור. מה הגדר של כסיל? כסיל זה בן אדם שלא מיישם בחייו את החוכמה שהוא יודע. הוא כסיל. הוא יכול להיות פיקח גדול אבל הוא כסיל. כיוון שרק כסיל זה אדם שחולה סוכר ואוכל עכשיו עוגת קצפת גדולה אפילו שהוא יודע שבעוד מספר דקות ישמע סירנות של אמבולנס שיפנה אותו לבית החולים. זה כסיל גמור. אתה יודע שאתה עכשיו מזיק לעצמך. לא אתה יודע איזה אינטליגנט מי זה מעניין האינטליגנציה שלו? תראה שהבן אדם חי ברמה שכלית של ילד כי רק ילד עושה עכשיו משהו עם הידיעה שאני עוד מעט מקבל על זה מכה קשה ואף על פי כן הוא עושה. זה הגדר של כסיל. ובספר משלי מופיע הרבה הביטוי חוכמה. והמלבי"ם שם מסביר שהחוכמה זאת הידיעה וההבחנה בין טוב לרע בתחום המוסר. ותשימו לב בענייני ההנהגה והמידות אין לנו הוכחה מה שנקרא בלשון המלבי"ם מופתי הדעת. מופתי הדעת הכוונה הוכחה רציונלית מהי הדרך הנכונה שיש להתנהג בה. פירושו של דבר בענייני מוסר יכולים להיות ויכוחים מאוד מאוד קשים ואם תסתכלו לדוגמה ויכוח בין ימין לשמאל. האם את הפלסטינים צריך לתת להם באבי אביהם או שצריך רק לפתוח להם את המחסומים ולאפשר להם ולהקל מעליהם ול או שאת אלה צריך להרוג עוד כשהם קטנים. מה מה ההנהגה הנכונה? תראו שזה חוצה הויכוח הזה חוצה לא רק אצלנו אלא בכל העולם בין התפיסה הימנית לתפיסה השמאלנית. זאת אומרת בענייני מוסר אומר המלבי"ם אין מופת הדעת. אין אחד שיכול להביא הוכחה ובחלק המוסרי זו הדרך הנכונה. אתן טיפה דוגמה ויכוח שהיה לי פעם איזה בחורצ'יק חילוני בבאר שבע שמסרתי איזה חוג בית מטעם ערכים ואחרי זה הוא ככה התעניין ואמר לי תשמע כבוד הרב אני את האמת אני אגיד לך אני אני שומר את עשרת הדיברות עשרת הדיברות. אמרתי לו אתה יודע שבעשרת הדיברות כתוב לא לחלל שבת? זה היה הפתעה בשבילו. לא יודע איך הוא ספר 10 אבל כנראה שבבית ספר חילוני גם לא בהכרח את זה יודעים אבל זה זה היה הפתעה בשבילו לא את האמת על זה לא כנראה הוא התכוון בעיקר ללא תרצח. טוב אבל אומר לי תשמע אני בן אדם מוסרי ואני אני אני הומני ועוד כל מיני מילים כאלה גבוהות ויפות וזה. אמרתי לו אפשר להציג בפניך בעיה מוסרית? אומר לי כן בבקשה. אמרתי לו תראה אתה בן אדם מוסרי אתה לא פה הוא איש מוסר. אמרתי לו תתאר לעצמך סיפור היפותטי לחלוטין לא מדבר עליך אבל סתם רק תגיד לי אתה מה מה אתה עושה. חברה שלך בת 17 באה ומספרת לך שהיא בהריון. מה תגיד לי מה אתה עושה? הוא חשב ושוב חשב ושוב חשב והיה מספיק אינטליגנט כדי לומר לי התקלת אותי. אין לי תשובה. כי כל תשובה שהיה נותן לי הייתי נותן לו בראש. אם הוא היה אומר לי אני אומר לה תעשי הפלה. הפלה מה אתה רוצח? ילד שלא מתאים לך אתה רוצח אותו? ואם היה בן 17 והוא לא מתאים לך אתה גם היית שם לו כדור בראש? הפלה? זה נראה לך זה זה הפתרון למישהו שלא מתאים לנו רוצחים אותו? לא חס ושלום אז שתהרה ותלד. אתה יודע מה אתה עושה לה? ילדה בת 17 אתה הורס לה את החיים. אתה הורס לה את החיים. אתה יודע מה זה ילדה בת 17 עם ילד? אתה הורס לה את החיים. אז מה אתה עושה? אתה רוצח את הילד או רוצח את האמא? מה אתה עושה? אין לו תשובה. אין לו תשובה. למה אין לו תשובה? כי אין מופת הדעת במוסר. אין הוכחה רציונלית מה נכון לעשות. אין. אין. אז מה עושים? מה עושים? פותחים שולחן ערוך. מה השם אמר? מה שהשם אמר זה מה שעושים. זהו. זה מה שעושים. זה נקרא חוכמה. חוכמה זה לא מה שאתה מבין. חוכמה זה מה שהשם אמר. זה חוכמה. זה חוכמה. ולכן הוא אומר הובישו חכמים חתו וילכדו הנה בדבר השם מאסו וחוכמת מה להם. אם אתה מואס בדבר השם אז איזה חוכמה יש לך? הרי החוכמה שלך היא לא חוכמה. החוכמה שלך היא חוכמה אנושית. חוכמה אנושית היא מוגבלת. חוכמה אנושית היא לא יכולה להקיף את הכל. חוכמה אנושית היא לא יכולה לתת פתרונות לכל דבר. אז אם בדבר השם מאסו אז חוכמת מה להם? איזה חוכמה יש להם? אין להם שום חוכמה. החוכמה שלהם היא חוכמה בטלה. היא חוכמה שאין בה שום ממש. ולכן הובישו חכמים חתו וילכדו.
אתה יודע מה אתה עושה לו? ילדה בת 17 יולדת, אתה יודע איזה משקעים יהיה לה כל החיים? הילד שלה אתה תתקע באיזשהו מקום, הילד יגדל אומלל ובאיזשהו בית יתומים, אינני יודע מי, והיא תזכור תמיד שאמא שלו זרקה אותו, והיא כל החיים תחיה ברגשות אשמה שיש לי איזה ילד תקוע באיזה מקום ו... תענה לי תשובה מוסרית חילונית. חילונית, תענה לי תשובה מוסרית. מה מוסרי פה? איזה דרך היא הדרך המוסרית?
אז אנחנו לנו ברור, כי לנו יש תורה. אומר המלבי"ם, יש דברים שהם בתחום המוסר שבלי תורה שקיבלנו משמיים אין הכרעה. ואנחנו יכולים להראות עוד הרבה דילמות מוסריות. מי שיודע שיירת הל"ה, שמתו כולם, מי שיודע איך זה היה? היה רועה צאן ערבי שראה את השיירה, התחיל ויכוח ביניהם האם להרוג אותו או לא. אחד אמר הוא לא לוחם, מה פתאום להרוג אותו? והיפה נפש הזה הרג את כולם. מכיוון שהערבי הזה הלך והודיע בכפר שלו, עשו להם אמבוש, הרגו את כולם, לא נשאר אף אחד. אחרי שנים רב אריה לוין עם הגורל הגר"א בבית הכנסת שם בירושלים לאור נרות הצליחו לזהות את כל ההרוגים, שנים לאחר מכן. שנים לאחר מכן.
אז בעיות מוסריות אתה יכול לפתור לבד? אי אפשר לפתור לבד. זאת אומרת בעניין המוסרי, אומר המלבי"ם, חייבים חוכמה. חוכמה פירושו של דבר דרך שמגיעה מאת השם, במסירה, בנבואה, מאיתו יתברך באופן ישיר. כולם, אומר המלבי"ם, חוקי החוכמה כולם ניתנו מהשם על ידי נביא ונכתבו בספר התורה. אז אומר המלבי"ם, אם ככה אלה שמאסו בדבר השם, חסר להם את היסודות של החוכמה שעליהם החוכמה נשענת. יסוד החוכמה הוא על פי תורה, זה לא בשכל שלך.
אז אלה שאומרים אנחנו לא צריכים תורה, תורה זה בפנים, זה בלב, תראה לי איך אתה מכריע בשאלות מוסריות. ואתה מכריע ככה והוא מכריע הפוך. אז איפה פה הכרעה נכונה? אתם יודעים שגם היטלר טען שהוא מוסרי? היטלר טען שהטבע מוכיח שהחזק גובר על החלש, וזה מה שמפתח את הטבע על פי התאוריה המעוותת של דרווין. והוא אומר יש עם אחד, רק עם אחד שהוא כזה חוצפן שמתעקש ללכת נגד הטבע. הוא חלש והוא על פי שנים מתעקש לשרוד. אין דבר כזה, תמיד החלש נופל. האיילה הראשונה שתילכד על ידי אריה זה האיילה החלשה בעדר. וזה בעצם גורם לכך שהעדר יתחזק ורק החזקים ימשיכו ויביאו ולדות וכולי. ויש עם אחד שהעם הזה הוא עם חלש ובמצב בו את כל המומים והחסרונות, והוא כזה חוצפן שהוא מתעקש ללכת נגד הטבע. אין ברירה, ואם הם לא מבינים, אז מה שלא עושה הטבע, יעשה הנאצי. והם יפתרו את הבעיות כדי שהעם הזה יפסיק וככה אנחנו רק נשבח את הגזע הארי וכולי וכולי וכולי. הוא היה בטוח שהוא מוסרי, יש לו יסודות מוסריים להשתית עליהם.
וזה מה שהוא אומר, הובישו חכמים, אומר המלבי"ם, אחרי שהם מאסו בדבר השם, חוכמת מה להם? מאיפה הם משיגים את חוקי החוכמה? מי מודיע להם את חוקי החוכמה אם זה משהו שאתה לא יכול להגיע אליו מהשמיכה, אם זה משהו שאתה חייב מסר אלוקי כדי להגיע אל החוקים הנכונים?
לכן אתן את נשיהם לאחרים, שדותיהם ליורשים, כי מקטון ועד גדול כולו בוצע בצע, מנביא ועד כוהן כולו עושה שקר. וירפאו את שבר בת עמי על נקלה לאמור שלום שלום ואין שלום. הובישו כי תועבה עשו, גם בוש לא יבושו והיכלם לא ידעו, לכן יפלו בנופלים בעת פקודתם ייכשלו אמר השם.
לכן אומר המלבי"ם אתן את נשיהם לאחרים, אחרי שהוא מתאר לנו את הדברים הנוראים שעשו העם, ואין איש נחם על רעתו לאמור מה עשיתי, כולו שב במרוצתם כסוס שוטף במלחמה. חסידה בשמיים ידעה מועדיה ועמי ישראל לא ידעו את משפטי השם. לשקר עשה עט שקר סופרים. תיאורים קשים על מצבם של עם ישראל. כעת מגיע העונש. לכן אתן את נשיהם לאחרים. פירושו של דבר, אומר המלבי"ם, מי שלא נפל ברשת הכפירה, אפילו שיש לו חטאים שהחטאים הללו נובעים מן התאווה, אפשר להוכיח אותו, אפשר לתת לו מוסר, מוסר הנביאים, תוכחת התורה יכולים לשנות אותו. אבל כאן היות ואנחנו מדברים על כאלה שהם כופרים, וגם כופרים בנבואה, איך אפשר לתקן אותם? אז אומנם אפילו שתאמר לי שהחטא שלהם הוא חטא התאווה, אבל אני צריך דרך לפקוח את עיניהם. באיזה דרך? דרך התורה? הוא הרי לא מאמין בתורה. על ידי הנביאים? הוא הרי לא מאמין בנביאים. הוא הרי לא מבין, אין משהו שיפקח את עיניו לראות שהוא חולה בחולי הנפש, אומר המלבי"ם. ואז נדמה לו שהוא בריא אולם, ולכן וירפאו את שבר עמי על נקלה. זאת אומרת הוא נראה לו שאין בעיה, מה השבר? מה פתאום? על נקלה הוא מרפא אותו, בקלות. הוא לא מבין את גודל הצרה שבה הוא נמצא. ואם הם רוצים להתרפאות על ידי מוסר הנביאים שיתביישו ממעשיהם הרעים, על זה הוא ממשיך הובישו כי תועבה עשו, גם בוש לא יבושו והיכלם לא ידעו. הכוונה אם תרצה שיתביישו על מעשיהם המתועבים, אומר גם זה לא יעזור. בוש לא יבושו, היכלם לא ידעו. הם הרי לא מבינים, מה זה הלא ידעו? הם הרי לא מבינים שצריך להתבייש. כי כדי להבין שצריך להתבייש אתה צריך להבין שיש דרך נכונה ואני לא פוסע בה. אבל אם מבחינתך אין דרך נכונה, איך תבין שצריך להתבייש?