כה אמר השם עמדו על דרכים וראו ושאלו לנתיבות עולם איזה דרך הטוב ולכו בה ומצאו מרגוע לנפשכם ויאמרו לא נלך. שני הפסוקים הבאים אצל התימנים מקובל לקרוא אותם בהפטרה של תשעה באב כפתיחה לאסוף אסיפם. כה אמר השם עמדו על דרכים וראו. אומר הרד"ק עמדו על דרכים פירושו של דבר עמדו בדעתכם על דרך הטוב ודרך הרע. ישנם שתי דרכים ואתם צריכים לבחור מהי הדרך הנכונה. וראו, דהיינו בבינתכם תשקלו, כמו שאליהו הנביא אמר לעובדי הבעל עד מתי אתם פוסחים על שני הסעיפים, אם השם הוא האלוהים לכו אחריו ואם הבעל הוא האלוהים לכו אחריו. אז עמדו על דרכים, תסתכלו על שתי הדרכים, וראו. הנה מצד אחד יש לנו את נביאי האמת, נביאי האמת אומרים לכם היווסרו ושובו מדרכיכם הרעים ועל ידי זה תינצלו, שלא תימסרו ביד האויב. נביאי השקר אומרים לא, מה שאתם עושים זה מצוין, אל תדאגו, לא יקרה שום דבר, שלום שלום, יהיה הכל בסדר, אל תחששו, אל תסורו מדרכיכם המקולקלת. מה שהנביאים אומרים, נביאי האמת, שתימסרו ביד אויב, אין לכם מה לחשוש, זה רק הפחדות, יהיה בסדר. הוא אומר להם עכשיו עמדו על דרכים וראו, אתם נמצאים פה באיזה שהוא פיצול דרכים שאתם לא יודעים מהי הדרך הנכונה, עמדו על דרכים וראו. בואו עכשיו תבחנו בשכלכם, שאלו לנתיבות עולם איזה דרך הטוב ולכו בה ומצאו מרגוע לנפשכם. הוא אומר להם תבחנו בשכלכם מהי הדרך הטובה, וגם תשאלו בעבור נתיבות עולם, הנתיבות אשר מעולם, שהם הדרכים הסלולות מימי קדם, תשאלו את הדורות שעברו, בואו ותראו שכל ההיסטוריה תמיד מוכיחה שמי שאחז בדרך האמת היה לו טובה, ומי שאחז בדרך השלילית, בדרך שמורים נביאי הבעל, היה לו רעה, הוא אחז בדרך השקר. אלא הוא אומר להם בואו ראו תמיד מי שאחז בדרך האמת היה לו טובה, ומי שאחז בדרך הרעה היה לו רעה, ומזה אתם תוכלו להכיר איזו הדרך הטוב. או מדרך השכל או מדרך הקבלה. דרך השכל זה אומר בוא נראה מה צודק מה לא צודק, האם דרך נביאי השקר היא הנכונה? לגזול, לעשוק, לחמוס, לרצוח, האם זו הדרך הנכונה? או אם זה לא מספיק לך, בוא תסתכל היסטורית, אלה שהלכו בדרך שבה אתה הולך, האם הם קיימים? האם הם שרדו? או אלה ששרדו זה דווקא ההולכים בדרך השם. משתי הדרכים הללו תוכלו לדעת מהי הדרך הנכונה, ומצאו מרגוע לנפשכם. בזה יהיה לכם מרגוע לנפש, נחת רוח, בזה אתם תוכלו להכריע מהי הדרך הנכונה. אבל אומר הנביא, אני אומר להם את זה, ויאמרו לא נלך. אני אומר להם עמדו על דרכים, ראו, שאלו איזו הדרך ולכו בה, לא נלך, לא רוצים, אין עם מי לדבר.
כה אמר השם. המלבי"ם מסביר שכאן התיאור הוא על כמו אדם שטעה מהדרך והוא הולך בצד הדרך ומחפש, תוהה, איפה היא הדרך הנכונה. אומר לו, כאן כביכול אומרים לו העוברים ושבים, מה אתה מחפש? הרי כשעמדת על הדרך ראית אותם, הנה היא ניכרת לכל, מה מה נטית לצד? ואם אתה עדיין לא בטוח, אז אומרים לו תשאל את עוברי האורח, שאל את עוברי הדרך והם יגידו לך מהי הדרך, איפה היא הדרך המרכזית, מהו המסלול שעליו צריך לצעוד. כך גם כן בנמשל, עם ישראל טעו מדרך השם, עם ישראל מבקשים את דרך האושר, ולכן הם בודים לעצמם מצוות חדשות, אותם השם לא ציווה, כמו שכתוב שם על ירבעם החג אשר עשה בחודש השמיני, החודש אשר בדה מליבו, הוא כביכול מבקש דרך השם, אני רוצה לעבוד את השם, הוא עשה חג חדש. החגים שכתובים כבר בתורה לא מספיקים לו, הוא צריך חגים חדשים. הוא אומר להם מה אתם מבקשים את הדרך? הרי כל מה שאתה עכשיו מחפש לך דרכים חדשות כי נטית מדרך הישר. אם היית הולך על הדרך הסלולה לא הייתה לך בעיה, אבל נטית מדרך אבותיך והיות וכן אתה מחפש לך דרכים חדשות. אבל הוא אומר להם עמדו על דרכים, אם אתם תעמדו על הדרך אתם תראו בבירור מהי הדרך הנכונה. מה זה עמדו על דרכים? יש לך תורה, תיקח את ספר התורה, שם תראה את דרך השם שבה דרכו אבותיכם. וגם אם לא תכיר ולא תשכיל ותורת השם אתה לא יודע, אומר לך שאלו לנתיבות עולם. תשאלו את הנביאים, תשאלו את פי החכמים מהי הדרך הנכונה שצריך לפסוע בה, ואז על ידי זה תמצאו מרגוע לנפשכם. אתם מחפשים לכם מצוות חדשות, מחפשים לכם דברים חדשים, אין לכם מרגוע, אבל אם אתה יודע מהי הדרך הנכונה אתה רגוע כי אני יודע שאני פוסע בדרך הנכונה. אבל ויאמרו לא נלך. הם מבקשים דרך חדשה, ולמה? כי הם לא רוצים ללכת בדרך השם. לא כי הם לא מצאו את הדרך הנכונה, כי אם כן אז תשאל, יש אנשים שינחו אותך אל הדרך הנכונה, אבל לא, הם מעיקרא לא רוצים, הם אומרים לא נלך, אנחנו רוצים דרך חדשה, מאסו בדרך השם.
תשימו לב אומר המלבי"ם שכאן כתוב עמדו על דרכים וראו ושאלו לנתיבות עולם. אז קודם כל יש פה דרכים, יש כאן נתיבות, יש כאן ראו ויש כאן שאלו. עמדו על דרכים וראו, לנתיבות עולם תשאלו. מה ההבדל בין דרך לנתיב, מה ההבדל בין ראייה לבין שאלה? אז המלבי"ם כבר ראינו הסביר לנו בכמה מקומות שדרך זה דרך הרבים, נתיבות זה נתיב שסלול ליחיד. כמו לדוגמה אני יכול לדבר על כביש מרכזי ואני יכול לדבר שממנו יוצא איזה שהוא מסלול להגיע לווילה פרטית. אז למסלול הזה אני אקרא נתיב, ועל הכביש המרכזי לזה אני אקרא דרך. דרך הרבים היא כבושה לכל, אפשר לראות אותה באופן מיידי, לכן הוא אומר ראו. עמדו על דרכים וראו, זה אתם יכולים לראות בבירור, זה כבוש, זה ניכר לכל, זה בולט. אבל לעומת זאת הנתיבות לא לא ידועות לכל, יכול להיות שגם במפה זה אפילו לא מופיע, כיוון שזה נתיב, זה מקום צר שמוביל לאיזה שהוא מקום פרטי, אז יכול להיות שהדבר הזה לא מפורסם, לא מוכר, ולכן הוא אומר ושאלו לנתיבות עולם. פה בדברים האלה כבר צריך לשאול, השאלה היא מצריכה בירור, זה לא ראו, אלא זה משהו שמצריך התעניינות וחקירה. כנגד מה הדברים הללו אמורים? הרי זה בעצם משל. אז הוא אומר להם על עיקרי התורה, על שורשי התורה, הדברים הללו מפורסמים, הדברים הללו ידועים, ולכן הוא אומר להם עמדו על דרכים, זה עיקרי התורה, וראו, זה אפשר לראות כמו דרך שהיא ידועה לכל. לעומת זאת על הפרטים של התורה, זה דברים שצריך הרבה יותר העמקה, הרבה יותר התבוננות, זה לא גלוי לכל, זה צריך לשאול לחכמים, זה צריך לשאול למבינים, על זה הוא אומר להם ושאלו לנתיבות עולם. העמדו וראו זה ידיעת השכל הוא אומר, ושאלו זה דברים שגם כן אנחנו מקבלים על פי הקבלה. על פי הקבלה הכוונה מהקדמונים, מהנביאים, ממעבירי המסורה מדור לדור, על הדברים האלה צריך לשאול, למה? שאל אביך ויגדך, מה קיבלנו מהדורות הקודמים ועל פי זה לנהוג, על פי זה להשתית חיינו. אבל ויאמרו לא נלך. מעיקרא הם לא מעוניינים, כך שאומר הנביא אין לי מה לדבר עמהם.
ולכן התוצאה, והקימותי עליכם צופים הקשיבו לקול שופר ויאמרו לא נקשיב. אחרי שהקדוש ברוך הוא רואה שהם לא רוצים לשוב על ידי התעוררות, שהוא פונה אל השכל ומדבר איתם אל ההיגיון, עמדו על דרכים, תתבוננו, תראו, הדרך שאתם הולכים היא דרך מוטעית, תחקרו בדבר, תעיינו, מנסה לשכנע אותם בהיגיון, ומה הם אומרים? לא נלך. אומר הקדוש ברוך הוא אני בכל אופן רוצה להחזיר אתכם אליי, ואם לא ביד חזקה... מה ההמשך? אומר הקדוש ברוך הוא אם לא ביד חזקה, זאת אומרת כשאין את הרצון לשוב בתשובה מרצון, אז זה יהיה ביד חזקה, זה יהיה בזרוע נטויה, זה זה יהיה חימה שתישפך עליכם. למה? כי לעזוב את קודשא בריך הוא אי אפשר. השידוך הזה זה שידוך שלא ניתן להיפרד ממנו. כמו שהקדוש ברוך הוא נשבע להם לעם ישראל שלא יכלה לעולם, ונשבע להם לעם ישראל שלעולם לא יתנתק מהם, היות וכן, אם יש מצב שעם ישראל מתנתקים, חייבים להחזיר אותם. כי אם לא, אז כמו שאמרו הנוצרים, עם ישראל הקדוש ברוך הוא מאס בהם, זנח אותם, עזב אותם, לקח להם עם אחר. איך איך אנחנו יודעים שלא כן הוא? יש הבטחות, אף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי איתם. והקדוש ברוך הוא נשבע בשמו הגדול, אם יכלו השמיים והארץ אז עם ישראל יכלה מהיות גוי לפניי כל הימים. יש הבטחות שעם ישראל יישארו קיימים לעולם. ואם כן אומר הקדוש ברוך הוא, אז צריך להיות בנחת, ואם לא אז בחימה שפוכה אמלוך עליכם. אם אם אתם לא תקבלו את זה ברצון, אז זה יהיה על ידי עונשים. ולכן והקים עליכם צופים. מה זה צופים? כמו שכתוב צופה נתתיך לבית ישראל. היו מעמידים אנשים על החומה, והאנשים הללו היו צופים למרחוק כדי לראות האם האויב מתקרב. וכאשר האויב מתקרב, אין מק"מים, אין אפשרויות ראייה למרחוק, אז רק היה צריך צופה שיעמוד ויהיה דרוך ויהיה מוכן כדי לראות האם האויב מגיע. וכאשר האויב מגיע, הם אומרים השמיעו לקול, הקשיבו לקול שופר. הצופה אומר להם רבותיי תקשיבו, יש פה שופר, אני תוקע בשופר כדי להודיע לכם צרה קרובה לבוא. זאת אומרת הצופה גם כן אומר תשימו לב שהאויב תוקע בשופר כדי לבוא למלחמה. כאשר האויבים היו באים למלחמה, הם היו מריעים בחצוצרות, היו תוקעים בשופרות כדי לתת עידוד, היו צורחים צרחות, ככה מובא בחז"ל, שהיו צורחים צרחות והיו מקישים בקליפים ובקשקשות ובעוד כל מיני כלים כדי ליצור רעש וליצור אימה על האומה אשר באה כנגדם לקרב. אז הוא אומר תקשיבו, אתם לא שומעים שיש קול שופר של האויב שבא כעת עליכם? האויב מריע למלחמה, אז אם כן לפחות מפחד העונש אתם הייתם צריכים כבר לשוב בתשובה, הייתם צריכים כעת להתעורר. ויאמרו לא נקשיב. אבל גם פה אין לי מה לדבר איתם, אולי נפחיד אותם? לא, הם לא רוצים בכלל לשמוע את קול השופר המהדהד של האויב הבא עליהם. אומר המלבי"ם תשים לב והקימותי עליכם צופים זה משל. אבל המשל הזה הוא הוא מאוד בהתאמה למציאות, מכיוון שצופה זה האדם העומד על החומה כדי להודיע מתי האויב מגיע. ולעומת זאת הנביאים גם כן נקראים צופים. גם הנביא נקרא צופה, צופה נתתיך לבית ישראל, צופים אמרום, מנצפ"ך צופים אמרום, הנביאים נקראים צופים. אז הוא אומר הנה העמדתי עליכם נביאים, והנביאים אומרים לכם תקשיבו לקול שופר, עומדת להיות צרה, אבל גם את זה הם לא רוצים להקשיב.
לכן שמעו הגויים ודעי עדה את אשר בם. לכן שמעו הגויים, אתם הגויים שהשם ממנה אתכם לייסר את עם ישראל. ודעי עדה, עדה מסביר המלבי"ם זה מלשון התראה, העידותי בכם היום. עדה, ודעי עדה אשר בם, ותדעי, תראו שהתרעתי בהם, העידותי בהם, והם לא היו מוכנים לשמוע לאותה התראה, כך שהמכות שהם יקבלו מגיעות להם בצדק. הם קנו את זה ביושר, הרי התרעתי בהם והם לא הקשיבו לאותה התראה. אומר המלבי"ם כתוב ודעי עדה, זה הכוונה ההתראה, כמו העידה לכם לעדה. והעדה זה גם כן חוזר על ההמשך, עדה אשר בם. כמו ודעי עדה אשר העידותי בם. כביכול כתוב פעמיים עדה, זה חוזר על למעלה וזה חוזר על למטה. תדעו אתם את העדות שהעידותי בם. או אפשרות נוספת, הרי ראינו שהקדוש ברוך הוא אמר, שהקדוש ברוך הוא אומר בפסוק הבא שמעי הארץ הנה אנוכי מביא רעה אל העם הזה. אז יוצא אם כן שאני מעיד בהם את השמיים ואת הארץ. מעיד בהם את הארץ, אז הארץ תהיה עדה בם, היא עדה כביכול היא תעיד שהתרעתי בהם. זה מה שהוא אומר שמעי הארץ הנה אנוכי מביא רעה אל העם הזה פרי מחשבותם כי על דבריי לא הקשיבו ותורתי וימאסו בה.
לכן אומר הקדוש ברוך הוא שמעי הארץ. שמעי הארץ, הארץ היא העד ביני וביניהם. אומר הרד"ק למה אמר הארץ ולא אמר השמיים? העידותי בכם היום את השמיים ואת הארץ. אז אנחנו רואים שגם השמיים הם עדים, פה הוא לא לוקח את השמיים לעדה אלא רק את הארץ לעדה. היות והארץ תהיה חרבה בעוונם, כמו שהוא אומר כמה וכמה פעמים, אז לכן הארץ היא העדה פה החזקה. כשהם נשארים בארץ וכל השוני יהיה מבחינת זה שלא יהיה גשמים, אז אני יכול להגיד השמיים יעידו. אבל כאן הוא הרי מדבר שהם יגלו מכאן, אז מה תהיה העדות הניצבת אילמת לכך שהתרעתי בהם? זה הארץ. אם יראו את הארץ חרבה, זה עדות לכך שהייתה כאן התראה. אז לכן את הארץ מגייס שהיא תעיד כנגדכם. ועל זה הוא אומר הנני מביא רעה אל העם הזה פרי מחשבותם. אומר הרד"ק הוא לא יעניש אותם על המחשבה לבד, אלא על המעשים שהם פרי מחשבותם. פירושו של דבר, הקדוש ברוך הוא לא מעניש על מחשבה, כמו שעוד מעט נראה. אז אם כן למה כאן הוא מעניש? אומר הרד"ק תשים לב הוא לא מעניש על מחשבותם, אלא על פרי מחשבותם. המחשבה זה האילן, והיוצא ממנה זה המעשה, זה כבר הפרי. יוצא איפה שהעונש הוא על התוצאה, הוא על המעשה, שהמעשה הוא פרי מחשבותם. הם חושבים שאני לא רואה את המעשים שלהם, ולכן הם הולכים אחרי תאוות ליבם, אומר הקדוש ברוך הוא את פרי מחשבותם, את התוצאות הללו, על זה אעניש אותם. הוא מביא ביאור נוסף בשם אביו, פרי מחשבותם, הוא אומר מחשבות שאדם חושב ולא באו לידו, ובסופו של דבר הוא נמנע מלעשות אותם, על זה נאמר פרי מחשבותם. אבל המחשבות שיבואו לידו והוא נמנע מלעשות אותם בגלל שהוא ירא שמיים, בגלל שהוא מדקדק במצוות, אלה לא מצטרפים למעשים. זאת אומרת, אם אתה חשבת לעשות מעשה עבירה ונאנסת ולא עשית, על זה הוא כן יתבע אותם. לעומת זאת, אם אתה חשבת לעשות עבירה ומתוך יראת שמיים נמנעת ממנה, על זה הוא לא יתבע אותם. כך הוא מסביר. למעשה עוד מעט אנחנו נבדוק עד כמה הדברים הללו באמת מקובלים על חז"ל. והסיבה הזאת, והסיבה לכך, הוא אומר היות ותורתי וימאסו בה. כמו שראינו אל תורתי לא הקשיבו, ועל דברי הנביאים הם גם לזה לא שמעו, כמו שהנביא מוכיח אותם, וגם מאסו בתורה עצמה, כמו שראינו בימי יאשיהו כשחלקיהו מצא את הספר תורה וקרא בה, אז בשבילם זה היה חידוש, כי רבים מהם כבר מאסו בספר תורה, כבר התרחקו ממה שכתוב בתורה. המלבי"ם מסביר שמעי הארץ, הכוונה הרעה שאני עומד להביא עליהם פרי מחשבותם. מה זה פרי מחשבותם? זאת אומרת היא תוצאה, היא פרי של המחשבות שלהם. הם הרי חשבו מחשבת מינות, מחשבת כפירה, ועל דבריי לא הקשיבו ותורתי גם כן לא שמעו שזה דברי תורה, ולא זו בלבד אלא אומר הקדוש ברוך הוא עוד בליבם אני עוד תובע אותם על זה מחשבותם שמאסו אותה גם כן בלב, וימאסו בה. אומר הקדוש ברוך הוא בגלל זה תגיע אליהם הצרה הזאת.
הגמרא במסכת קידושין בדף מ' אומרת, מחשבה טובה הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה. כמו שכתוב אז נדברו יראי השם איש אל רעהו ויקשב השם וישמע ויכתב ספר זיכרון לפניו ליראי השם ולחושבי שמו. אומרת הגמרא מה זה ולחושבי שמו? אמר רב אסי אפילו חשב אדם לעשות מצווה ונאנס ולא עשאה, מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה. מחשבה טובה הקדוש ברוך הוא מחשיב לך אותה כמעשה. אבל מחשבה רעה אין הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה. כמו שכתוב אוון אם ראיתי בליבי לא ישמע השם. לעומת זאת במחשבה רעה גם אם אוון בליבי, לא ישמע השם. כביכול השם עושה עצמו כאינו שומע, דהיינו לא מחשיב את זה בכלל לעבירות. ואלא מה אני מקיים הנני מביא אל העם הזה רעה פרי מחשבותם? שואלת הגמרא מהפסוק אצלנו. בפסוק אצלנו כתוב הנני מביא אל העם הזה רעה פרי מחשבותם. יש כאן רעה על עצם המחשבה. אומרת הגמרא מחשבה שעושה פרי הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה, מחשבה שאין בה פרי אין הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה. מחשבה שיש לה תוצאות, פרי מחשבותם, הוציא פירות, את זה הקדוש ברוך הוא מצרף למעשה. אבל אם זה לא היה פרי אלא רק מחשבותם, את זה הקדוש ברוך הוא על זה לא היה מעניש. שואלת הגמרא ואלא הא דכתיב למען תפוש את בית ישראל בליבם? בלי פירות, רק בליבם, על עצם מחשבת הלב. אמר רב אחא בר יעקב ההוא בעבודת כוכבים הוא דכתיב, דאמר מר חמורה עבודת כוכבים שכל הכופר בה כמודה בכל התורה כולה וכולי. אומרת הגמרא ישנם שתי עבירות שבהם האדם נתבע על עצם המחשבה. עבירה אחת זה מוזכר שם בגמרא, זה על עניין עבודה זרה. עצם זה שבן אדם חושב בעבודה זרה הוא נענש על כך. והסיבה לכך פשוטה, כי הרי תבינו כשאני חושב בעבודה זרה זה עצמו כפירה, זה עצמו עבירה. והדבר הנוסף שאדם נתבע על מחשבה זה גם על מחשבת עריות. וגם פה, מכיוון שהוא תר אחר ליבו, אחר הזנות, והיות וכן זה עצמו דבר עבירה. מעבר לכך, אם בן אדם רק תכנן לעשות עבירה הוא לא יענש. אז איך אומר הרד"ק בשם אביו שמחשבות שבן אדם נאנס ולא עשה עבירה, איך הוא אומר שעל זה הוא לא יענש? איך הוא אומר סליחה שעל זה הוא כן יענש? הרי ראינו שבן אדם שחשב מחשבה רעה ונאנס ולא עשה, אז הוא לא מקבל עונש. אז אפשר להסביר את זה בשני אופנים. אופן אחד כיוון שפה מדובר באנשים שעבדו עבודה זרה. והיות וכן הם יתפסו גם על עצם המחשבה. דבר שני אפשר להסביר שכאן מדברים על אדם שהוא הורגל בעבירה. כתוב שאם בן אדם עבר עבירה באופן תמידי, הוא כבר הותרה לו, והוא פעם אחת בא לעבור את העבירה אבל נאנס. הוא תמיד גנב, והפעם בא לגנוב והמשטרה הלכה הביתה, צדיק יצא היום. כן? לא גנב היום. אומרים לך יענש כאילו גנב. למה? אבל הרי הוא עדיין לא עבר את העבירה. מכיוון שזה דרכו כסל למו, אנחנו מחשיבים לו את זה כאילו עשה את המעשה בפועל. אז גם פה אפשר להסביר שמה שאבי הרד"ק אומר שהגם שנאנסו ולא עשו יתבעו על כך, זה מפני שהם כבר הורגלו במעשה העבירה, ואז במצב כזה הקדוש ברוך הוא מצרף את המחשבה להחשיבה כמעשה.
למה זה לי לבונה משבא תבוא וקנה הטוב מארץ מרחק עולותיכם לא לרצון וזבחיכם לא ערבו לי. אומר למה זה לי לבונה משבא? למה אני צריך את הלבונה אליהם מיני בשמים שהיו מקטירים אותם לעבודה זרה. אז אומר השם למה אני צריך את הלבונה ואת הקנה הטוב? לצורך הקטורת. אומר הרד"ק כי הדברים הללו לא היו נמצאים בארץ ישראל, שאר הסממנים כן היו נמצאים בארץ ישראל, והרי הקטורת נועדה להכשיר את הקורבן, והם היו הולכים ומביאים את הדברים הללו מארץ מרחק כדי להקטיר לפני השם. אומר השם אם הקורבן לא מרוצה בעיניי, אז למה אתם טורחים להביא לי סממנים של קטורת שהקטורת כביכול באה להכשיר את הקורבן? המלבי"ם מסביר שבעצם הטענה פה כלפיהם, אחרי שאתם מואסים את דברי התורה, מואסים את המצוות, למה תביאו לבונה משבא? אתם מביאים כדי להקריב לפניי לבונה כמו שמקטירים שם בשבא, ואתם מביאים קנה הטוב מארץ מרחק כמו שמקריבים שם בארץ מרחק לעבודה זרה. אומר הקדוש ברוך הוא זה מצוות חדשות שאותם לא ביקשתי מידכם. שהרי אומר להם הקדוש ברוך הוא עולותיכם לא לרצון וזבחיכם לא ערבו לי. אומר להם הקדוש ברוך הוא הרי העולות שלכם הם לא לרצון, זאת אומרת גם מה שאתם מקריבים כפי הציווי שלי זה לא לרצון, כל שכן מה שאתם מביאים דברים אשר לא ציוויתי. אז למה אני צריך את כל הדברים הללו? אומר המלבי"ם, חלק הזה הוא בעצם הנמשל של מה שכתוב עמדו דרכים. כביכול הרי ראינו שם, הפרק פותח בזה שאתם איבדתם את הדרך הנכונה, והאיבוד של הדרך, אם אתם זוכרים ראינו בתחילת הפרק, שאתם מחפשים לכם מצוות חדשות. אתם בודים לכם מצוות שהשם לא ציווה. מפני שהפיקורסים רצו להידמות לגויים, אז הם בדו להם מצוות חדשות של לבונה משבא וקנה הטוב מארץ מרחק, כדי להמציא להם סוגי עבודה כמו שראו שעשו שם. זה בעצם תמיד דרכם כסל למו של כל המואסים במצוות השם, שהם מביאים חיקויים מן הגויים ומנסים להנחיל אותם לנו. האם לא כך היה באירופה אצל אלה המתחדשים למיניהם, כל הניאו למיניהם? מה הם עשו? התחילו להידמות לכנסיות. התחילו להביא מקהלה לבית הכנסת, בשלב השני הביאו גם עוגב ומיני כלי נגינה. למה רק לגויים יהיה? זה מאוד יפה שיהיה גם לנו. וכן הלאה, זה הדרך, התחילו לעשות כל מיני דברים שהיו מדמים לגויים. אפילו את החזנים שלהם הלבישו אותם בבגדי כומרים. מי שיראה שאלות כאלה בהלכה, האם מותר להתפלל בבית הכנסת שהחזן מתלבש ככומר בבגדים שלו? הוא מתלבש כ... מה שיש אצלנו לא טוב, זה לא מספיק, זה לא מתאים, צריך לחקות את מה שהגוי עושה. זה מין איזושהי רפיסות כזאת שתמיד מה שבא אלינו במקור מאת הקדוש ברוך הוא זה לא מספיק טוב, מה שהגוי עושה זה תמיד יותר מוצלח. פעם מישהו שאל, שאל את הרב, אחד מהמתחדשים הללו, אומר לו כבוד הרב למה יוסף היה צריך למול את כל מצרים? מה נתן לו שגוי ימול? זה כמו אחד יעשה ברית מילה לכלב שלו. אז מה הוא יהיה יותר קדוש, יותר טהור? מה, אתה הולך למול גוי? מה מה מה זה נותן? אז הוא אמר להם, אני אסביר לכם. הוא אמר להם תראו, יוסף ידע ברוב חוכמתו שתמיד יהיו כאלה מעם ישראל ובעתיד יהיו עד כדי כך גרועים שהמילה תחשב בעיניהם כדבר מאוס. למול את הילד? מה, אתה מדבר לעשות בו ניתוח נגד רצונו? לפגוע לו בפרופיל? ומה אתה מדבר? לא. אמר יוסף, אלה אני מכיר את טיבם. אם גוי עושה משהו, הם יעשו. אם גוי לא עושה, זה לא מתאים להם, זה לא מספיק מתקדם. הלך יוסף מל את הגויים. אומר עכשיו גם אתם יכולים למול, גם גויים מלים. זה בסדר, גם גויים מלים, אתם יכולים למול. אה, בסדר, אם גויים מלים זה בסדר. בית המלוכה הבריטי מל, בסדר, אז גם אני אמול. אבל אם תגיד לא, רק יהודים, תמיד משהו שיהודים רק עושים לא מספיק טוב. אבל אם זה גם גוי עושה, אז הלך יוסף ומל את הגויים, אומר גם גויים מלים, אתה יכול למול בשקט, תנוח דעתך. אז הלכתם לבדות לכם מצוות חדשות, חוקים חדשים, מפני המעשים הללו של הגויים, וחשבתם שהדברים הללו יהיו לכם לרצון לפני השם. המלבי"ם אומר תשים לב שיש פה שני ביטויים, למה זה לי לבונה משבא תבוא וקנה הטוב מארץ מרחק עולותיכם לא לרצון וזבחיכם לא ערבו לי. מה ההבדל בין לא לרצון ללא ערבו לי? אומר המלבי"ם, העולה באה לרצות על מחשבה רעה. העולה על רוחכם היו לא תהיה. הגמרא אומרת שהעולה היא כנגד הרהור הלב. ובאה גם כן לרצות על עשה. זאת אומרת יש לנו קורבנות על לא תעשה, על עשה העולה מרצה. העולה היא המכפרת.
גם הללו אינם תכלית. לכן הוא אומר עולותיכם לא לרצון, כיוון שהעולה באה לרצות, אבל הזבחים אמרנו לא באו לרצות, הם באו לכפר, ולכן אומר הקדוש ברוך הוא וזבחיכם לא ערבו לי. הזבחים כלל לא ערבו לי, אבל העולה שבאה לרצות, אומר הקדוש ברוך הוא, היא אינה מרצה.