הגידו זאת בבית יעקב והשמיעוה ביהודה לאמור. כאן הנביא אומר תאמרו את התוכחה הזאת ותשמיעו את עניין המסר שיש כאן בעניין חול גבול הים. זאת אומרת כעת הוא עובר לדבר על תוכחה שהתוכחה כוללת בתוכה משל, ועל עניין התוכחה והמשל הזה אומר הנביא לכל השומעים את דברו תפרסמו את הדבר, הגידו זאת בבית יעקב והשמיעוה ביהודה. מה זה בית יעקב, מה זה יהודה? מסביר המלבי"ם, בית יעקב זה ההמון של עשרת השבטים. הם הרי לא יודעים, אז צריך להגיד להם. בית יהודה שיודעים, אצלהם צריך רק להשמיע ולפרסם את הדבר ברבים. וכבר ראינו את זה לאל את ההבדל בין הגדה לבין השמעה. שהגדה זאת אומרת צריך לספר דבר שאתה לא יודע, צריך להגיד לך. להשמיע זה דבר ידוע, צריך רק להשמיע אותו ולפרסם אותו. בית יעקב זה עשרת השבטים, הם לא פה, אז צריך להגיד להם. ולעומת זאת אלה שני השבטים שכן נמצאים כאן, יהודה ובנימין, הם לא צריך להגיד להם, רק מה שצריך הם כבר יודעים, הנביא כאן, אלא צריך להשמיע ולפרסם. למה בית יעקב בא לרמז על עשרת השבטים? מכיוון ש... קודם כל יהודה, יהודה זה ודאי מדברים על אלה שפה, אז מי זה כנגדם? כנגדם זה אלה שלא כאן, זה עשרת השבטים. זה נקודה אחת. אבל מעבר לכך, הרי עם ישראל מחולק לישראל ויעקב. למה שני הביטויים הללו? שעם ישראל במעלתם הם נקראים ישראל, מלשון שררה. כאשר הם נמצאים בדרגה נמוכה הם נקראים יעקב, מלשון עקבה, מלשון עקב, כן? החלק הנמוך ביותר בגוף זה נקרא עקב. זה בא לבטא את המצב הירוד. מי הם במצב הירוד? זה עשרת השבטים. לכן הוא אומר הגידו זאת בבית יעקב, תאמרו ותעבירו את המסר אל בית יעקב, אל עשרת השבטים.
שמעו נא זאת עם סכל ואין לב. עיניים להם ולא יראו, אוזניים להם ולא ישמעו. הנביא נותן להם תוכחה ואומר שמעו נא זאת עם סכל ואין לב, דבר אחד. עיניים להם ולא יראו זה דבר שני. אוזניים להם ולא ישמעו. ואנחנו כבר יודעים שהנביא לא כופל את מליצותיו במילים שונות, אלמלא יש לו מה להוסיף בכל מליצה ואמירה. כפי שכבר הוריש לנו המלבי"ם. אומר המלבי"ם, בתחילה הוא אומר שמעו נא זאת עם סכל ואין לב. מה זה עם סכל ואין לב? אדם מבין ומשיג את הקדוש ברוך הוא בשלושה דרכים. הדרך האחת היא על ידי מופתי התבונה והדעת. העמקה, התבוננות, חשיבה מרובה. זה כשיש לב. אבל אם עם סכל ואין לב, אז עם סכל ואין לב איך תשיגו את השם? אפשרות שנייה על ידי הבחינה בחוש. שאדם מתבונן במציאות ורואה, יכול לראות אלוקות בכל מיני הנהגות של הבריאה. אומר הרי עיניים להם ולא יראו. העיניים זה הביטוי לראייה חושית. הנה למול עיניי אני רואה. הדרך השלישית היא על ידי הקבלה. קבלה לא מתכוונים במושג של זוהר, אלא קבלה כמו מסורת הקבלה. לקבל מדור לדור. מאיפה אני יודע? כי שמעתי מאבי ואבי שמע מאביו, עד משה רבנו, עד מעמד הר סיני. זה נקרא על ידי הקבלה. קבלה היא היא בדרך האוזן, היא לא בדרך ראייה. הוא לא יכול להראות לי, מה הוא יראה לי? יכול להגיד לי מצה זו שאנו אוכלים על שום מה? הוא יראה לי, זה לא המצה ההיא. מה הוא כן? הוא יכול לספר לי. לכן הקבלה באה לידי ביטוי באוזניים. אני את המסר של מה שקיבלתי מאבי מעביר לבני דרך האוזניים. דרך הדיבור, דרך סיפור הדברים. אז הוא אומר אין להם את השכל כדי להעמיק ולהתבונן בעצמם, אין להם את העיניים לפקוח כדי לראות בחוש את מציאותו של הבורא, ואין להם גם כן קבלה שיקבלו מדור קודם, וזה מה שהוא אומר אוזניים להם ולא ישמעו. והם לא שומעים, הכוונה לא מוכנים לעשות פעולה של האזנה ולשמוע להוכחות ולראיות שיש בורא לעולם והוא נותן שכר ועונש, ומי שעובר על רצונו לוקה, ומי שיעשה רצונו יקבל שכר. אין להם את כל הכלים הללו שהיו אמורים להוביל אותם אל המסקנות הנכונות. והביטויים הללו מופיעים בכמה מקומות בפסוקים, כמו שכתוב פן יראה בעיניו ובאוזניו ישמע ולבבו יבין. עוד פעם ראינו את שלושת האלמנטים, אוזניים, עיניים ולב. ולא נתן השם לכם לב לדעת ועיניים לראות ואוזניים לשמוע. הלוא תדעו, זה בלב. הלוא תשמעו, זה באוזניים. סליחה, הלוא תדעו זה בראייה, הלוא תשמעו באוזניים, הלוא הבינותם שהכוונה היא בלב. שזה הכוונה למושכל, למוחש ולמקובל שזה על ידי האוזניים כמו שהסברנו. וכך גם כן בפסוק הבא אנחנו נראה שזה מה שהוא מתאמת איתם מצד שני העניינים הללו.
האותי לא תיראו נאום השם? אם מפניי לא תחילו? אשר שמתי חול גבול לים. חוק עולם לא יעברנהו. ויתגעשו ולא יוכלו, והמו גליו ולא יעברונהו. אומר הקדוש ברוך הוא האותי לא תיראו? הרי יש שני עדים שאותם אתם לא יכולים להכחיש. האחד זה בכלל העולם, והעד השני זה אתם בכם לבדכם, ואנחנו נסביר. הוא אומר להם העד שהוא בכלל העולם זה הים. הרי כאשר הקדוש ברוך הוא ברא את העולם בראשית ברא אלוקים, אז הרי המים רוח אלוקים מרחפת על פני המים והמים היו מכסים את העולם כולו. הקדוש ברוך הוא אמר יקוו המים אל מקום אחד ותראה היבשה, ואז התרכזו כל המים למקום שבו נקרא היום הים. כאשר המים נקוו למקום אחד, באופן טבעי הם היו רוצים לפרוץ החוצה, אבל הם נקוו כמונד כי הקדוש ברוך הוא גזר עליהם לא לצאת מהמקום הזה. ומה הוא שם מסביב? הקדוש ברוך הוא אמר להם עד פה תבוא ולא תוסיף, ושם להם חול גבול שם לים. והחול הזה נועד כדי שהים לא יפרוץ ולא יעבור ולא יצא מחוץ לגבול שהשם שם לו. החול הוא לא חומה גבוהה שעומדת בפני המים. ולא זו בלבד אלא אומר הרד"ק גלי הים כל הזמן הומים וכל הזמן מאיימים לפרוץ את החול הזה, והם מגיעים עד השפה וחוזרים. ועוד פעם מגיע עוד גל יותר גדול ומגיע עד השפה וחוזר. ואם הקדוש ברוך הוא מחליט פעם לא לעצור אותו, אז יש 300 אלף הרוגים, השם ירחם, איזה צונאמי אדיר ששוטף ערים וכפרים ומי יכול לעמוד למולו. כך שלמעשה הוא אומר תראו איך הקדוש ברוך הוא בטבע, אתה יכול להתבונן איך הקדוש ברוך הוא מנהל את עולמו, והקדוש ברוך הוא מנע את המים מלפרוץ גדרם וגבולם, והקדוש ברוך הוא שם גבול להם. בזה תוכלו להכיר ולהשגיח שיש השגחה פרטית מאת השם, והשם עושה בזה כרצונו, אז איך לא תיראו אותי? איך לא תחילו מפניי ולא תעלו בדעתכם שאני יכול לעשות כרצוני אם אתם תעברו את מצוותיי? אם אני יכול לשים גבול לים, אני לא אוכל לפעול איזושהי פעולה כנגדכם?
בריאת העולם... מה זה הרצאה, מה רציתי לומר מבריאת העולם? אז יגיד אנוכי השם אלוקיך אשר בראתיך ובראתי את העולם כולו בשישה ימים וכולי. אז זה הרבה יותר מפעים. למה אנוכי השם אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים שזה משהו קטן? אמת, הוצאתיך מארץ מצרים זה קטן ליד בריאת העולם, אבל זה קטן שאני ראיתי. יציאת מצרים חוויתי. קריעת ים סוף חוויתי. לעומת זאת בריאת העולם אני מאמין, אבל לא חוויתי. הרבה יותר קל לשכנע בן אדם מחוויות שהוא חווה בעצמו מאשר מחוויות שבהם הוא צריך להפעיל את כוח האמונה. אומר הרד"ק, זה גם כן התשובה בענייננו. אומר הרד"ק כאן, כאשר אני בא לשכנע את העם הזה, הרי העם הזה הם עם של כופרים, אז אבוא ואספר להם סיפורים מההיסטוריה, מי אמר? ולא בהכרח, ולא תמיד נכון, וזה סיפורי עם, וזה אגדות שהלכו והתפתחו עם השנים, ועוד כל מיני טענות כפירה שאף פעם קשה, לא ניתן לשכנע אותם כי קשה לבלבל אותם עם עובדות. כן, יש להם את התיאוריה שלהם והוא יביא לו הוכחות והוא לא, זה לא מדבר אליו, הוא פשוט לא רוצה לשמוע. אבל את העניין הזה שהחול גבול לים, זה חוק שם בל יעבור, זה כל אחד יכול לראות בכל עת. בזה הם לא יכולים להכחיש, את זה הם רואים בעיניהם, הם שומעים באוזניהם, ואת זה לא ניתן לטעון כנגד זה ולהגיד הסברים כנגד זה, ולכן דווקא מזה הוא מביא ראיה.
ולעם הזה היה לב סורר ומורה, סרו וילכו. ולעם הזה היה לב סורר ומורה. אומר המלבי"ם, כתוב כאן לב. מה פירוש לב סורר ומורה? הלב, אומר המלבי"ם, מציין את הכוח המתעורר שבאדם, והכוח שהוא ממנו יוצאות התכונות, המידות, התאוות, כל מה שבנפש יוצא מכוח הלב. תאוות ליבו נתת לו. כשבן אדם רוצה דבר מה או שואף לדבר מה, מהיכן זה מתחיל? הכוח המתעורר שבאדם, הכוח המתאווה שבאדם, הכל מתחיל מן הלב. הלב הוא כמו המנהיג של הגוויה, והוא לא בכדי המשאבה שמפעילה את הכל, כי הוא בעצם ההנהגה שמנהיגה את הכל. אומר המלבי"ם, הנה יש להם לב שהלב שלהם הוא סורר. מה הפירוש? אומנם יש הוכחות, וההוכחות כמו שאמרנו הם בעצם הוכחות של השכל, כמו שראינו בהתחלה, אבל הלב לא רוצה לקבל את ההוכחות. אז מה הלב? הלב הוא סורר. על ידי התאוות, על ידי המידות, הם כמו הגלים שבאים לכבוש את החוף. אז התאוות של האדם הם באות לכבוש את הדבר המוצק והיציב, שזה ההוכחות השכליות, התבוניות, הראיות שיש למציאותו של הבורא, ההוכחות הלוגיות שאפשר להוכיח מההיסטוריה ומאלף ואחד דרכים, לכך שיש בורא לעולם ויש לאדם תפקיד. אבל הלב הוא כמו ים הרוגש של תאוות ורצונות, והדבר הזה גורם לכך שהאדם ליבו סורר ומורה. הכוונה ליבו סורר, סר מן הדרך, הוא לא מעוניין לקבל את ההוכחות, לא מעוניין להסכים עם מה שהשכל מקבל כדבר לכאורה מובן מאליו.
אומר הנה, אבל תראה, היה ראוי שהשכל יגבר. ואם השכל גובר, מה זה אומר? שההתרגשות של הלב זה גלים, הם באים לשטוף, אבל השכל הוא החוף, הוא יעצור אותם. הוא אומר אבל כאן זה לא כך. לב סורר ומורה, סרו וילכו. יש את החוף, אבל הגלים הללו הם שוטפים אותו. בקיצור, הלב הזה זה לב של צונאמי. הוא שוטף גם את החוף. במקום שהגלים הללו יעצרו בעת הגיעם אל החוף, הלב כאן הוא לב סורר שהוא שוטף גם כן את מה שיש בחוף, ואז על ידי זה סרו וילכו, סרים לחלוטין מן הדרך והם בגדר לב סורר ומורה. ואז על ידי זה בעצם אין עם מי לדבר, כיוון שהם סוררים ומורים, וסוררים גם כן עוברים את הגבול שהשם שם, שהוא גבול השכל, הם פועלים על פי התאווה נגד השכל.
ולא אמרו בלבבם נירא נא את השם אלוהינו הנותן גשם יורה ומלקוש בעיתו, שבועות חוקות קציר ישמור לנו. ולא אמרו בלבבם נירא נא את השם אלוהינו. אחרי שראינו שהוא אמר האותי לא תיראו, דהיינו ראוי לירא מאת השם יראת הרוממות, כעת הוא בא ואומר להם, הרי ראוי שהאותי לא תחילו, זאת אומרת גם אם אין לך את יראת הרוממות, שיראת הרוממות פירושו להיות ירא מהדר גאונו, וזה באמת דרגה של יראה, האותי לא תחילו, אבל אין לך פחד מעונש? כי גם בן אדם שאין לו יראת הרוממות, אבל עונש כולם מבינים. להכניס את היד לאש זה שורף, ואף אחד לא עושה את זה. אבל לעומת זאת לעשות דבר שהוא ממרה פי השם, שמצריך אותי ליראת הרוממות, בזה אנחנו רואים שהאדם לא, לא, לא כל כך חושש. אז זה מה שהוא אמר קודם, האותי לא תיראו, אז על כל פנים האותי לא תחילו? הייתם צריכים לפחד על כל פנים מיראת העונש. ומהי יראת העונש? הרי העניין הזה של הגשם, היורה והמלקוש, אנחנו יודעים שיש השפעה מיוחדת על ארץ ישראל, שהקדוש ברוך הוא עיני השם אלוהיך בה. וזה לא כארץ מצרים אשר תשקה כגן הירק. והגם שלכאורה יש יתרון במצרים כי שם תמיד יש את הנילוס, ולעומת זאת פה אנחנו נתונים לחסדי הבורא, אבל היא הנותנת. כמו שאומר רבי שמעון בר יוחאי, שהבן הסורר, האבא נתן לו את משכורתו ושלח אותו. ואילו הבן הצדיק, האבא אמר לו אני רוצה שאתה תבוא בכל יום כדי לקבל את פתך. ולא תבוא פעם בשנה. זאת אומרת, עצם זה שעיני השם אלוהיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה, זה עצמו מראה את המעלה שלכם, זה מראה את הגדולה שלכם. ומאידך גיסא, זה חרב פיפיות. כי אם אתם סוטים מן הדרך, כבר דיברנו כמה פעמים, שכשההשגחה היא צמודה, מחד גיסא זה יתרון גדול, כי כשעושים טוב מקבלים מיד טוב, אבל מאידך גיסא זה גם קושי גדול, כי כשעושים רע אז מיד חוטפים מכה. ואם כן, אז בזה עצמו הייתם צריכים לראות, נירא נא את השם אלוהינו הנותן גשם יורה ומלקוש בעיתו. הייתם צריכים לראות, הנה תראה, מאת השם, הקדוש ברוך הוא בעצמו, אנחנו משיגים את הצרכים שלנו. מטר בעיתו, הרי אם הגשם יורד באופן סתמי, הרי אין עוד חזאי שיכול להגיד לנו מה יהיה אפילו בתחזיות מה יהיה השנה, הם טועים. אפילו במה יהיה השבוע, בלי סוף אתה רואה אומרים לך יהיה השבוע גשום, וכנראה שהגשם בשמיים לא שמע את התחזית. אם לא, אין הסבר למה הוא לא הגיע. ועוד כל מיני דברים כאלה שאתה רואה עד כמה התחזיות שלהם לוקות בחסר, ודאי כשמדובר על שנים קדימה. אם ככה, לכולם ברור שהגשם, הגם שהוא, תשימו לב, זה דבר מאוד מעניין. הגם שהוא תופעה טבעית, ותופעה טבעית היינו אמורים לחזות בצורה מדויקת ביותר, כי הרי כל הנתונים הטבעיים קיימים. מפה סינופטית יש לך, אז אם ככה בוא ונקבע בצורה ברורה מתי ירד גשם, איך ומה. ואנחנו רואים שאף על פי כן אין אפשרות כזאת. זאת אומרת, גשם הוא מהווה הוכחה, יש השגחה. וההשגחה היא הקובעת מתי ירד ואיך ירד, ולפעמים אתה יכול להגיד ירד גשם בתאריך זה וזה, והכל ברור. נתוני הרוח ונתוני העננים וכמות המשקעים וכל מה שאתה רוצה, הכל נכון. רק הייתה בעיה קטנה, שהרוח לקחה את זה עוד שלושה קילומטרים והגשם ירד בירדן. צפו לנו אותו פה, אבל הוא לא פה, לא ירד בירושלים, ירד בירדן. זאת אומרת, אתה יכול להיות לך את כל הנתונים, אבל אתה עדיין מבין שיש פה השגחה שתחליט האם זה מגיע לך או לא מגיע לך. האם זה ירד או לא ירד. ואם זה ירד, איפה זה ירד? ויכול להיות שזה ירד בשבילך, אבל איפה? יהיה לך שיטפון במדבר יהודה. הרי מתחילת העונה ירדו כמויות עצומות של משקעים, ואומרים שלכנרת זה לא הזיז כלום. כי כל, כי כל המשקעים ירדו בדרום. שיטפונות היה שם. ובזה, בצפון אומרים שמבחינת המשקעים שם של הכנרת מעט מאוד. זאת אומרת, יכול להיות מאוד שירד גשם, אבל אם הוא לא יורד במקום המתאים, אז זה לא נותן הרבה. חלקה אחת תמטר וחלקה אחת לא, לא תמטר. זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא הוא זה שקובע בדיוק איך ומה. אז בזה אתה היית צריך לראות איך הקדוש ברוך הוא הוא זה שקובע ונותן, מה שנקרא אונליין, ברגע האמת, לפי המצב שלך, כעת, את הגשם. אז האם זה לא סיבה שנירא מאת השם? הרי ראוי גם כן שהלב, שכמו שאמרנו קודם שזה התאוות והרצונות, מצד התאוות והרצונות אתה רוצה שיהיה לך טוב. מצד התאוות והרצונות אתה רוצה שיהיה לך פרנסה, שיהיה לך שפע, שיהיה לך... אז איך אתה מתנגד למציאות השם כאשר אתה לא מבין שזה מזיק לך עצמך? אתה רוצה הרי טוב, אתה רוצה הנאות, זה מזיק לך, אין לך גשם. הנותן גשם יורה ומלקוש בעיתו, בכל פעם בהשגחה פרטית. מעבר לכך, ישנם צרכים, אומר המלבי"ם, שאותם אנחנו משיגים על ידי הטבע שהקדוש ברוך הוא חקק מששת ימי בראשית. שבועות חוקות קציר. הקדוש ברוך הוא חקק מששת ימי בראשית חום ושמש בימי הקציר, שאז לא יורד גשם. וגם פה אנחנו זקוקים להשם, שלא ישנה את הטבע הזה. שיניח את הטבע כמו שהוא. שבועות חוקות קציר, אפילו שיש שבעה, אומר זה שבעה שבועות מהפסח ועד העצרת, זה השבועות חוקות קציר, ישמור לנו. שהקדוש ברוך הוא ישמור את הזמן הזה שלא ישתנה. כי בזמנם אם היה יורד גשם בקציר, כל הקציר היה יורד לטמיון. התבואה הייתה מרקיבה, הייתה מתקלקלת, לא ניתן היה לייבש אותה, לא ניתן היה להפריד אותה מהמוץ, כל העבודה הייתה מתקלקלת. אז הוא אומר הנה תראה, הקדוש ברוך הוא אם היה רוצה להעניש אותך, יכול להעניש אותך בהפסקת הגשם, שזה השגחה בכל רגע ורגע, ויכול להעניש אותך בכך שהוא ישנה את זמני הקיץ והחורף. שבזמן החורף אתה מצפה לגשם, לא יורד גשם ואז כל התבואה נרקבת באדמה או מתייבשת, ובזמן הקיץ שאתה מצפה לשמש שתייבש את התבואה, אז ייתן לך קצת גשם וזה יהפוך את כל מה שגם הספקת לקצור לריקבון ולנזק. אז במילים פשוטות, איך אתה הולך אחרי כוח התאווה שמחפש את ההנאות, ואינך ירא מאת השם שיכול לגרום לך נזק וצער בהנאות הגופניות שלך, במה שאתה מחפש ליהנות פה בגשמיות. אז מדוע אינך ירא מאת השם?
עוונותיכם הטו אלה, וחטאותיכם מנעו הטוב מכם. עוונותיכם הטו אלה, פירושו של דבר, העוון, כמו שאומר המלבי"ם, זה החטא שנעשה על ידי כפירה ובמזיד. חטא לעומת זאת, זה בדרך כלל דבר שנעשה בשגגה או דבר שנעשה על ידי תאווה. העוון יותר גדול מהחטא. מכיוון שחטא עוד יש לו איזה שהוא צידוק, התגברה עליו תאוותו, או שוגג הייתי. אבל עוון שזה עיוות השכל, זה כפירה מתוך מחשבה, על זה מה התירוץ? העוון גדול מהחטא, ולכן העונש של העוון, הקדוש ברוך הוא מעניש כביכול בפועל, הוא משדד את הטבע, הוא משנה אותו לרעתנו. זה מה שהוא אומר, עוונותיכם הטו אלה. על ידי העוונות במזיד, אנחנו גורמים להטות חוקות קציר. אפילו שזה חוק טבע, הקדוש ברוך הוא כביכול שינה את הטבע למעננו. למה? כי יש פה עוון, ועוון זה חמור מאוד. וחטאותיכם מנעו הטוב מכם. לעומת זאת החטא, חטא זה כמו שאמרנו זה בשגגה או מחמת תאווה, והוא קל יותר. תשימו לב, החטאים הם לא, אין בהם כוח כדי להביא עלינו פעולה של רעה בפועל, מה כן? יש להם כוח לעצור את הטוב. מובן? לא להחיל רעה, אבל למנוע טובה. לכן הוא אומר חטאותיכם, שהם הקלים יותר, הם גרמו את מניעת הטוב, שזה ואל תעשה, שאם מגיע לך גשם, החטא עצר את הגשם. לעומת זאת העוונות, יש להם כוח להביא עליכם רעה, לשנות חוקות קציר, דהיינו להביא עליכם אפילו גשם של קללה. זה כוח העוון. אז הוא אומר הנה תראו שהדברים הללו הם אלה שהחילו עליכם את כל אותם צרות ואסונות, אז על מי יש לכם להלין? אין לכם להלין אלא על עצמכם.
כי נמצאו בעמי רשעים, ישור כשך יקושים, הציבו משחית, אנשים ילכודו. כי נמצאו בעמי רשעים, אומר הנביא, בעם ישנם רשעים. ישור כשך יקושים. ישור הכוונה מלשון יארוב, למען שוררי. אשורנו ולא קרוב. שזה מלשון רואה, מתבונן ואורב. כשך יוקשים. כאשר ישוך היקוש, מה זה היקוש? היקוש זה מוקש. המוקש זה הפח שהיו שמים, מלכודת, שהיו שמים כדי לצוד את הצבאים ביער. כאשר הצבי היה מניח את הרגל שלו במקום של המלכודת, היה קפיץ, והקפיץ היה גורם לכך שזה היה, זה שני חצאי עיגול עם שיניים בקצה שלהם, כשזה פתוח זה כמו עיגול שלם, וכאשר הוא מתקפל אז זה כמו נושך, חצי עיגול נסגר על חצי עיגול, ואז השיניים הללו תופסות את רגל הצבי וזה מחובר בשרשרת וכדומה, והוא לא יכול ללכת משם. אז זה הוא אומר כשך יקושים, כאשר היקוש, הפח נושך את רגל הצבי הנתפס שם, כך גם כן הציבו משחית, אנשים ילכודו. הרשעים הציבו משחית, היו עושים מארבים על ההרים, על הדרכים, והם אנשים ילכודו. שמה במלכודת לא היו לוכדים צבאים, אלא היו לוכדים אנשים. המלבי"ם מסביר שכאן יש בעצם הסבר מה החטאים שבעבורם הקדוש ברוך הוא אומר שהוא יעצור את השמיים, שהוא ישנה את חוקות הקציר. על זה אומר כאן הנביא, תדע לך, העוונות הם גזל ורציחה. אומר המלבי"ם, כבר כתבתי בפרשת בראשית, שהעוונות שמנוגדים נגד חוקי הטבע וקיום העולם, הטבע עצמו נפרע מהחוטא. מה זאת אומרת? אם אנחנו מדברים על עבירה של בן אדם למקום, אדם לא הניח תפילין, אני לא יכול לקרוא לזה עבירה שהיא נגד חוקי הטבע וקיום העולם. אבל אם בן אדם רצח, זה נגד חוקי הטבע וקיום העולם. עולם לא יכול להתקיים כשיש בו רוצחים. אם בן אדם גנב, זה נגד חוקי הטבע וקיום העולם, כי עולם לא יכול להתקיים כשיש בו גנבים. ובאמת כל האומות מוזהרות על שבע מצוות בני נח, כי בשבע מצוות בני נח בעצם יש אזהרות חברתיות, איך העולם יתקיים. אז אם יש רציחה, ואם יש ניאוף, ואם יש גניבה, ואם יש עבודה זרה, אלה דברים שמונעים מהעולם להתקיים. ולכן העמדת דיינים, אכילת אבר מן החי, כל אלה דברים שגם גוי מצווה בהם, כי אלה דברים הנצרכים לצורך קיום העולם. וזה אם כן מה שהוא אומר כאן, אומר המלבי"ם, תדע לך, כשיש עבירות נגד קיום העולם, העולם נפרע מהם. זאת אומרת, אין איזה עונש חיצוני, אלא הטבע נפרע מן החוטאים. כמו שכתוב קול דמי אחיך צועקים אליי מן האדמה. זאת אומרת, האדמה לא תיתן את יבולה כשיש קול דמים הצועקים מתוכה. הטבע כביכול מעניש את מי שעובר עבירות שגורמות לכך שקיום העולם על פי חוקי הטבע לא יוכל להתקיים.
אומר המלבי"ם, מה שכתוב כאן ישור כשך יקושים, מסביר המלבי"ם, הוא מדמה את הצידה של האנשים שהם היו צדים אותם בפח, דהיינו במלכודת, כמו אנשים שצדים עופות. כאשר צדים את העוף, העוף נופל לתוך הרשת ונלכד בתוכה. מה הצייד עושה? הוא עומד מרחוק וישור, הוא מתבונן. ולא רק ישור, אלא כשך. מה זה כשך? שך הכוונה הוא ממתין עד כשך יקושים. כשך יקושים, מסביר המלבי"ם, עד שהעוף יירגע בתוך המלכודת, ישתוק מפרפוריו, ואז הוא מציב שוב פעם מלכודת חדשה. והסיבה היא פשוטה, כל עוד העוף מפרפר בפנים, זה מבריח את החברים שלו. עופות אחרים לא יבואו כדי להיתפס במלכודות. ולכן תמיד הוא ממתין מלשים מלכודת עד כשך יקושים, עד שהיקושים, אלה שכבר לכוּדים, שך, כמו כשוכך הים מגליו. דהיינו נרגע, עד שיש רגיעה ושקט, אז הוא שם מלכודת נוספת. כי כל עוד שהעופות מתנודדים ברשת, הוא לא יכול לשים מלכודת נוספת כי העופות הבאים ירגישו בתנועה של העופות הלכודים. וזה מה שהוא אומר, ישור ויביט כשך יקושים. עד שהם יירגעו, אז הציבו המשחית, אז הם מציבים את המשחית פעם שנייה כדי ללכוד אחרים. אבל זה טכניקה מקובלת בצידת עופות. הוא אומר לך אל תתבלבל, אנשים ילכודו. מה שאני מדבר איתך פה, ככה לוכדים אנשים. הם בדרך הזאת היו לוכדים אנשים. מה פירוש הדבר? כאשר נלכד איזה שהוא אדם ברשתם, הם ממתינים עד שהם ימיתו אותו, ואז מה שנקרא, העניין כבר לא יעשה גלים, כבר לא ידברו על זה, והם חוזרים שוב פעם ותופסים עוד אחד והורגים עוד אחד. ופועלים ככה בדרך כזאת, הם לא עושים מעשה אחרי מעשה באופן מיידי, זה עושה הרבה גלים, הרבה רעש, התקשורת מדברת, זה יכול לגרום להם בעיות. לכן הם ממתינים כשך יקושים, עד שהאנשים, העניין נרגע, ואז עוד פעם הם הולכים ותופסים אדם נוסף, הולכים ורוצחים אדם נוסף.
ככלוב מלא עוף, כן בתיהם מלאים מרמה. על כן גדלו ויעשירו. ככלוב מלא עוף. כלוב זה המקום שבו היו מפטמים את העופות. כלוב, הרד"ק מסביר, כלי עשוי מנסרים, מגדלים בהם עופות ומפטמים אותם שם. זאת אומרת, אנחנו היום מכירים את הכלוב גם כמקום גידול העופות, לאו דווקא כמקום פיטום. אבל יכול להיות שהיינו הך, כי בעצם היו משאירים את העוף שם עד שיתפטם, היו מאכילים ומאכילים ומאכילים עד שיתפטם. לכן זה גם כן נקרא מקום פיטום העופות. ואז הוא ממשיל אותם כאן לכלוב, כמו שהכלוב ממלאים אותו עופות כפי מה שיכול לקבל, ושמים בו מאכל ומשקה, כך גם כן בתי אלה הרשעים, אומר הרד"ק, מלאים מרמה. ממון שקיבצו אותו במרמה, והם באים אל תוך בתיהם, אל הכלוב שלהם, ומתעדנים באותו ממון, כמו העופות שמתעדנים במאכל ומשתה שמכניסים להם לתוך הכלוב. המלבי"ם מסביר שזה בעצם המשך למה שאמרנו קודם. אמרנו הרי שהם היו מציבים משחית לאנשים כמו שהיו מציבים את הרשת לעופות. אז הוא מתאר ואומר, אחרי שהוא סיים את המעשה, הוא שם את העופות שהוא צד בכלוב. ממשיך עם המשל. המשל היה צידת עופות, הנמשל היה צידת בני אדם. הוא ממשיך עם המשל ואומר, אחרי שהוא סיים לצוד את העופות, הוא שם את העופות בתוך הכלוב, והכלוב הזה מלא עוף מרוב הציד. כך גם כן, אחרי גמר המעשים שלהם, הם ממלאים את הבתים שלהם מהמרמה, מהממון הגזול, מהעושק שעשקו מאותם אנשים. והיות וכן, על כן גדלו ויעשירו. לכן אתה רואה שהם גדלו ויעשירו, אל תטעה, זה לא מיגיע כפם, זה לא מהפרנסה שהלכו להתפרנס, אלא זה מהרצח שאותו תיארנו קודם, זה מגזלת הממון שאותה הזכרנו קודם.
באופן טבעי, אנשים שעושים כאלה מעשי רשע במדינה מסודרת, מתוקנת, שיש בה ממשל תקין ויש בה בתי משפט, אז אנשים כאלה יתבעו אותם, יעמידו אותם לדין, הם יראים מהשופטים. אומר לך בוא וראה מה כאן קורה. שמנו עשתו, גם עברו דברי רע. דין לא דנו, דין יתום ויצליחו, ומשפט אביונים לא שפטו. הוא אומר שמנו עשתו, מסביר הרד"ק, שזה על דרך משל כמו וישמן ישורון ויבעט. הם הרבו נכסים. ויש פה גם כן איזושהי מליצה שכביכול הוא אומר העשירים, מרוב שהם שמנים ודשנים, עשתו, כמו עשת שן, הכוונה היא כשבן אדם הוא, הבשר שלו משמין אז הוא מבריק, הוא מבהיק. אז הוא אומר זה כמו עשת, שעשת הכוונה היא דבר הבוהק, דבר המבריק. עברו דברי רע. לא די להם בעושר שלהם, אלא שהם מרבים לגזול, מרבים לחמוס, עד שעברו כל דברי איש רע. פירושו של דבר, הם עברו ועשו דברים מעבר למה שאנשים רעים עושים. זה הכוונה עברו כל, עברו דברי רע. הדברים שאתה מכיר כאנשים, דברים שאנשים רעים עושים, דברי רע, הם עברו את זה. הם עשו מעבר למה שמוכר לך בענייני הרשע. התרגום יונתן אומר, עברו על פיגמי אורייתא, עבדו דביש. עברו על מה שאומרת התורה, ועשו הרע. אז יש פה שני דברים כביכול, עברו על התורה ועשו רע. דין לא דנו, דין יתום ויצליחו. מסביר המלבי"ם, בוא וראה, שמנו עשתו מכל טוב שהם גזלו, לא לבד שהם לא יראים מעונש, אלא גם עברו דברי רע. זאת אומרת, לא מדברים עליהם רע בכלל. זאת אומרת, הם עושים את המעשה רשע שלהם מבלי שהם יחששו מה ידברו, מה יגידו, ייפרעו מאיתנו. למה? דין לא דנו. פירושו של דבר, היות ולא נמצא דין עליהם, לכן הם לא יראים. מה זה לא נמצא דין? אין תובעים. אין תובעים, דין לא דנו, אף אחד לא בא לתבוע אותנו. גזלת, רצחת, לקחת, אף אחד לא בא לתבוע. ולמה באמת? הוא ממשיך ואומר, דין יתום ויצליחו. מכיוון שמי באמת היה צריך לתבוע אותם? היתום. רצחו את אבא שלו, אז מי צריך לתבוע? היתום. מי היה צריך לתבוע? משפט אביונים. האביון, הוא הנגזל, אז האביונים, הם חבריו, הם קרוביו, הם אלה שצריכים לתבוע. והיות ודין יתום לא דנו, והיות ושם במקום ההוא לא דנו דין יתום, מכיוון שהיתום מי ישמע צעקתו? הוא לא בעל כוח, הוא אין לו מרפקים. אז והיות ובמקום זה לא דנים דין יתום ולא דנים דין אביון מאותה סיבה, אם אתה תבוא בתור איזה שהוא מנהל מפעל או חברה או אדם בעל שם, אז יתייחסו למה שאתה אומר. אבל כשאתה יתום ואביון, אז ממילא דברי המסכן בזויים. אז במצב כזה הם יכולים להרגיש שהם יכולים להמשיך באופן חופשי במעשה רשע שהם עושים. הם יכולים להמשיך לגזול את היתומים ואת האביונים ולרצוח, כי באמת מי ילך לדון אותם? מי? דין יתום? דין יתום הרי ממילא לא דנים. משפט אביונים הרי ממילא לא שפטו. אז לכן הם מרשים לעצמם, עברו דברי רע, לעשות מעל ומעבר דברי רע, ולא מדברים עליהם דברי רע, כמו שהסביר המלבי"ם, הם עוברים על דברי רע אלה, הם לא חוששים ממה שידברו עליהם רע, מכיוון שממילא פה לא דנים דין יתום ולא דין אביון, אז אז אז זה מה שנקרא עובר מתחת לפנס ואף אחד לא מדבר. התקשורת אין לה עניין לעשות מזה רעש, זה לא אנשים שלה. אז ממילא על ידי זה האנשים הללו מרשים לעצמם לעשות ככל העולה על רוחם. מסביר כאן המלבי"ם, עוד הסבר, העשתו, שמנו עשתו, גם עברו דברי רע, אז הסבר אחד זה הסבר שהסביר הרד"ק וגם המלבי"ם, שזה מלשון עשת שן, שהכוונה היא זך וצהיר ומבהיק. המלבי"ם מביא הסבר נוסף שהוא אומר שעשת זה מלשון עשתונות, מלשון מחשבות. זאת אומרת, לפי זה יוצא שמנו עשתו, גם עברו דברי רע. עשתו זה מלשון עשתונות, מחשבות, הם תכננו רע וגם עברו דברי רע, את התוכניות גם הוציאו אל הפועל. אז אם כן מה שכתוב בהתחלה עשתו, זה מדבר על מה שנקרא על התיאוריה, על בכוח, ולאחר מכן גם עברו דברי רע, אחרי זה גם הוציאו את הדברים אל הפועל, מה שהיה אצלם קודם רק במחשבה, באשתונותיהם, קמו ועשו כן בפועל. ויצליחו, למה? כי משפט אביונים לא שפטו, כיוון שאף אחד לא תבע אותם על מעשיהם המקולקלים.
העל אלה לא אפקוד נאום השם, אם בגוי אשר כזה לא תתנקם נפשי? אומר המלבי"ם, תשים לב, בפרק שלנו מנה שלוש עבירות חמורות: עבודה זרה, גילוי עריות, שפיכות דמים. בהתחלה הוא הזכיר עניין של גילוי עריות, איש אל אשת רעהו יצהלו. ולאחר מכן מה כתוב שם? העל אלה לא אפקוד בם נאום השם. זאת אומרת, הוא אמר האם יעלה על הדעת שעשו כזאת עבירה חמורה והקדוש ברוך הוא לא ייפרע? אחרי זה הוא הזכיר עבודה זרה, כי עזבו את השם. ואז הוא אמר הנני מביא עליהם גוי מרחוק. וכאן הוא מזכיר שפיכות דמים, ועל זה הוא אומר העל אלה לא אפקוד נאום השם, על עניין השפיכות הדמים שהם עושים, האם לא אפקוד? ולכן אומר השם, שמה ושערורה נהייתה בארץ. שמה, אומר רש"י, לשון תמהון. שערורה, דבר מגונה לכל. שמה, מסביר הרד"ק, הכוונה מלשון תימה, כמו שמומו עליך רבים. כמו יישום וישרוק. מה זה יישום? נדהם, משתומם. זה הכוונה שמה. שמה, עומד להיות כאן בארץ דבר שיגרום לאנשים להשתומם, להתפלא מהדבר הרע שהיה, מלשון דבר תימה. ושערורה. שערורה זה דבר טינוף ולכלוך, כמו התאנים השוערים, שהכוונה היא שיהיה פה דבר שיהיה דבר של קלקול. המלבי"ם מביא, הרד"ק סליחה, מסביר עוד הסבר, הוא אומר שיש נוסחאות שכתוב תימה, ת-י-מ-א, שזה מלשון מתמטיימי. טיימי זה מלשון תמו, נגמרו. כן? אז מה שכתוב כאן שמה ושערורה, הכוונה היא שעומד להיות כאן כיליון, מלשון ייתום, דהיינו לא יישאר מאומה. המלבי"ם מסביר, מה הכפילות? אומר המלבי"ם, על ידי שפיכות דמים וגזל נהיה שמה, כמו שהסברנו שנהיה בחינה של, לפי המלבי"ם בפשטות הכוונה היא מלשון שממה, שהכוונה לא יהיה שום קיום. ועל ידי הניאוף והעבודה זרה נהיה שערורה וגיעול. ואין תקווה שהם ישובו בתשובה על ידי התוכחה של הנביאים. למה? הפסוק הבא מסביר: הנביאים ניבאו בשקר, והכוהנים ירדו על ידיהם, ועמי אהבו כן, ומה תעשו לאחריתה? הנביאים ניבאו שקר, או ניבאו בשקר, אומר רש"י, הנביאים, נביאי השקר שלהם, היו אומרים הוו גוזלין ואונסין. זה ההמלצה של הנביא. הנביא היה אומר לך, כך תעשה, תגזול, תרצח, תאנוס. והכוהנים, שהם היו שופטיהם, הם היו הנוגשים שלהם, הם ירדו את העם על ידי הנביאים, על ידי, רש"י מסביר, הכוונה אחרי. כמו וכל העם עוברים על ידו, ששמה הכוונה היא אחריו. תכף נראה בזה הסברים נוספים, אבל ככה רש"י מסביר. אז הנביאים ניבאו בשקר, והכוהנים ירדו על ידיהם, הכוונה ולאחר מכן, אחריהם יבואו גם הכוהנים ויהיו רודים את העם, וכאן מה הפירוש אחריהם? הם יבואו אחריהם לעשות כדברי הנביאים. זאת אומרת, לא די מה שהנביאים מורים, עוד באים הכוהנים אחרי זה ועושים כדברי הנביאים, שהנביאים מורים שקר, והכוהנים עוד עושים אחריהם. הרד"ק מסביר שכאן יש בעצם הסבר מה השמה והשערורה שנהייתה בארץ. הנביאים ניבאו בשקר לעם, הם היו אומרים להם שלום יהיה לכם. זה יותר מסתבר מאשר מה שרש"י אומר, שהנביאים שלהם היו אומרים הוו גוזלים ואונסים. וזה יותר מתקבל על הדעת, כיוון שפה בעצם הנביאים לא אומרים תעשו מעשה רשע, אלא הם בסך הכל היו אומרים השם אוהב אתכם, ושלום יהיה לעם, הם היו כאלה סימפטיים, אנשים סימפטיים מאוד, העם מאוד אהב אותם. כי הנביאים תמיד היו מנבאים עליהם דברי טוב. נביאי השקר, למה זה היה תקשורת, יהיה טוב, ויש לנו עם נפלא, והנוער שלנו מיוחד, והכל בסדר, הכל יהיה בסדר, לא, אל תספרו סיפורים ולא כל מיני תחזיות אפוקליפטיות ואל תפחידו את העם וגוג ומגוג ומגוג ומגוג, לא צריך, הכל יהיה בסדר, העם נפלא והכל בסדר והכל מצוין. והכל מצוין. ואז על ידי זה מתאים את העם לדרך רעה. מה קורה? היה מגיע נביא האמת, אומר להם רבותיי, אתם עושים מעשים מקולקלים והקדוש ברוך הוא ייפרע מכם, תהיה גלות, יבוא לכאן האויב, הוא יכלה את כולם. היו באים נביאי השקר, אומרים לא, אין לכם מה לדאוג, יהיה בסדר, אתם מצוינים, הכל טוב, הכל נפלא. ואין לכם מושג כמה השם אוהב את עמו ישראל, והלוואי ויאהב האדם את הצדיק הגמור כמו שאוהב הקדוש ברוך הוא את הרשע הגדול ביותר. ועוד כל מיני הרי תמיד אפשר לצטט ציטוטים עד אין סוף כדי להסביר כמה אנחנו אהובים לפני השם, ואתה יכול להמשיך, תמשיך מה שאתה עושה, השם אוהב אותך בכל מצב, ואבא תמיד אוהב את הילדים שלו, ואמא אוהבת את הילדים שלה, אין לך מה לדאוג, תמשיכו. זה היה נבואת השקר. וזה מה שאומר, הנביאים ניבאו בשקר. והכוהנים ירדו על ידיהם. הרד"ק, יש לו פה ביאור מעניין, הוא מסביר מה זה ירדו? ירדו כמו ירדו דבש. לקיחה, מלשון רדיית דבש. הכוהנים היו לוקחים שוחד כדי לעוות את המשפט. והם יקחו על ידיהם. מה זה על ידיהם? כשאדם יש לו דבש טוב, אז הוא בידיים אוכל אותו. הוא מלקק את האצבעות. זה מה שהוא אומר, ירדו על ידיהם, הם היו רודים מהעם את הדבש, את הכסף, עבור השוחד, על ידיהם, רוצה לתאר כביכול את גודל תאוותם בזה, הוא אומר לך על ידיהם, מלקקים את הידיים שלהם כדבר טוב וערב. הסבר נוסף הוא מסביר, יותר בכיוון של רדייה וממשלה, מלשון לא תרדה בו בפרך, והוא רודה בעבר הנהר מתפסח ועד עזה. והנביאים ירדו, הכוהנים ירדו על ידיהם, הכוונה היא הכוהנים היו רודים בעם לעשות כדברי הנביא. ואז לפי זה מה שכתוב כאן על ידיהם, הכוונה הוא היה רודה בעם על ידי הנביאים. מה שהיה מורה הנביא, מי היה רודה על ידו? הכוהנים. הם אלה שהיו נותנים את ההוראות ואת ההוצאה לפועל כפי מה שהנביא היה מנהיג אותם.
ועל זה הוא אומר, ועמי אהבו כן, ומה תעשו לאחריתה. ועמי אהבו כן, כי באמת למה לא? זה נחמד מאוד לשמוע דברי חיזוק, כמה אנחנו טובים, כמה אנחנו נפלאים, כמה אנחנו הגונים. הרבה יותר נחמד מאשר לשמוע את ירמיה שכל הזמן אומר כמה אנחנו גרועים, כמה אנחנו לא טובים, כמה אנחנו מקולקלים. אז עמי אהבו כן, העם מצוין, זה נביא, אני מאוד אוהב לשמוע אותו. זה הנביא הזה, יש לו תוכנית בתקשורת, בומבה של נביא, באמת מצוין הנביא הזה, איזה דברים טובים הוא אומר, אני אומר לך ממש, יש לו ראייה חיובית על העם, הוא לא מאלה הדוסים שכל הזמן רק אוהבים לגוג ומגוג וכל מיני קללות ואיזה, הוא באמת מאוד סימפטי, הנביא הזה מאוד סימפטי. עמי אהבו כן. אומר הנביא, ומה תעשו באחריתה? אבל כשכל העסק יתפוצץ לכם בפנים, מה תעשו באחריתה? היינו זה לא מה שהיה אז באוסלו? הרי כל נביאי השקר אמרו הנה שלום על ישראל, הנה עכשיו מסתיימים 100 שנות סכסוך, כמה נפלא, אפילו ערפאת עומד להתגלח. עוד טוטו אנחנו אומרים לכם, זה הכל יסתיים, אתם תראו, יהיה פה מדינה של שלום, אז תהפוך להיות המזרח התיכון החדש, אתם תראו איזה יופי, אתם רק צריך לפתח אותם, הם הרי רוצים לחיות פה בשלום, הם הרי רוצים שיהיה לנו, יהיה להם טוב איתנו, נוכל לנגב חומוס בדמשק. לך תסביר להם שעוד 20 שנה לא יהיה דמשק. על איזה חומוס אתה מדבר? דברים אחרים שמה ינגבו. אבל, אבל נביאי השקר כל כך היה להם רצון שהשקר הזה יתפוס, אז הם מכרו לעם אשליות. וכשמכרו לעם אשליות, העם קנה אותם. אני זוכר בזמנו את הרב עזרן, הייתי בחור, אני זוכר בזמנו, אז היה אז ההתלהבות הגדולה מאוסלו ושלום ועומד להיות שלום ורבין ולחיצת יד היסטורית ווגמרנו, זנחו את דרך המלחמה וכולם אמרו להם ערבי נשאר ערבי ושונא ישראל נשאר שונא ישראל וזה לא יעזור שום דבר, ותשמעו מה הוא אומר לעם שלו, תקשיבו מה הוא אומר לעם שלו, אתם לא צריכים אנחנו לדברר אותו, תשמעו מה הוא אומר. והוא אומר להם זה רק הסכם קורייש ואנחנו שמה זה הסכם שכביכול היה כלפי חוץ אבל אחרי זה נועד רק להפיל בפח את האויבים, אז הוא אמר להם זה רק כלפי חוץ, אנחנו עוד אל תדאגו, נסלק אותם, נגרש אותם, בקיצור, אמרו תקשיבו רק מה שיש להם לומר. והם לא, הייתה כזאת אופוריה. אז היא, הייתה איזה שדרנית שראיינה בזמנו את הרב עזרן. אז היא אומרת לו, תגיד לי הרב עזרן, אבל אתה רואה שרוב העם הם בעד הסכמי אוסלו, אתה רואה שהם, למה אתם מתנגדים? אתה רואה שרוב העם הם... אז הוא אמר לה, הרב עזרן היה יהודי פיקח מאוד, אז הוא אמר לה, נכון, את צודקת, אבל תני לי לשבועיים את התקשורת ואחרי זה נראה מה דעת רוב העם. דעת רוב העם, כי אתם נביאי השקר, הנביאים ניבאו בשקר, אתם מוכרים להם אשליות, והעם הזה כבר חנוק, הוא רק מישהו יגיד לי איזה משהו טוב שעומד להיות פה, והעם מצפה, אז נביאי השקר אומרים להם, ועמי אהבו כן, זה נופל על אוזניים קשובות, כי העם באמת מצפה לדברים טובים, הוא כבר רוצה שלום, כבר נמאס לו מהסכסוך, הוא כבר מחפש שכל העניין הזה יסתיים. אומר הנביא, נכון, אבל עם אשליות לא חיים אחר כך. האשליה מתפוצצת באיזשהו שלב. ולכן הוא אומר, ומה תעשו לאחריתה? ומה תעשה כשכל זה יתפוצץ? ומה תעשה כאשר לכולם יתברר גודל הטעות? ואז כבר יש להם נשק, ואז כבר יש להם אוטונומיה, ואז כבר יש להם אפשרות לשלוח טילים לכל הארץ, שכל מה שאמרו להם אז, אל תתנו להם רובים, הם יטבחו אותנו, הם יתקרבו אלינו, הם יירו טילים עלינו, כל מה שאמרו אז, לא, אתם אוהבים כל הזמן רק לחזות תחזיות שחורות וכל הזמן זה, וצריך לתת תקווה, וצריך לתת צ'אנס לשלום, וכל מיני נבואות שקר שהנביאים ניבאו בשקר. ואז בפועל ראינו מה היו התוצאות. זה כבר היה לעולמים. גם אז בזמן חורבן בית המקדש, נביאי השקר מכרו להם אשליות. אומר הנביא, אבל באחריתה מה תעשה? כשכל זה יתפוצץ מול הפנים שלך, מה תעשה אז באחריתה? האשליה הזאת הרי אי אפשר להמשיך בלא גבול, האשליה הזאת בסוף תתפוצץ לכולם בפנים. המלבי"ם מסביר, הנביאים ניבאו בשקר, הוא אומר הנביאים ניבאו בשקר ולא בחזקה. למה? כיוון שהיה להם את הכוהנים. הכוהנים ירדו על ידיהם. הנביאים היו אומרים נבואות שקר, אבל מי שהיה לאחר מכן הזרוע המבצעת, אלה היו הכוהנים שרודים בחוזקה לענוש את ידי עוברי העבירה. אבל הוא אומר, במקום שהם יענישו עוברי עבירה, הם היו רודים על ידיהם. זאת אומרת, כפי ההוראות מאת הנביא. ואז יוצא שבמקום לרדות אותם אל עבודת השם, היו רודים אותם אל עבודת הבעל, אל עבודת השקר, אל כל האשליות שהיו מוכרים להם. הכוהנים היו רודים על ידיהם. מה תגיד? טוב, אבל אולי יש עוד תקווה שהעם בעצמם יבינו את השקר? שהעם בעצמם יתנו לב לחזור בתשובה? הוא אומר, אבל לא ייתכן, כי עמי אהבו כן. זאת אומרת, זה מצא חן בעיני העם. אז אין סיבה שהעם יבואו ויתקוממו כנגד משהו שכן נראה להם. אז מה תעשו לאחריתה? שכל זה בא בגלל רוע מעלליהם, מה אז יעשו?