כבושת גנב כי ימצא, כן הובישו בית ישראל. המה, מלכיהם, שריהם וכוהניהם ונביאיהם. כבושת גנב כי ימצא. אומר המלבי"ם, הגנב, הגנב המצוי, כאשר תופסים אותו, הבושה שלו היא לא מפני שהוא גנב, אלא מפני שנתגלתה רעתו. זאת אומרת, הוא לא מתבייש בגלל שהוא גונב. לגנוב הוא לא מתבייש. זה, יש אנשים הולכים לבנק ביום, יש הולכים בלילה. כל אחד בעבודה שלו. הוא לא, זה, זה, זה המקצוע שלו, זה פרנסה, והוא לא... מה, מה הביזיון? זה התמונות, זה זה שתפסו אותו על חם, שכולם עכשיו רואים אותו, זה, זה, זה, זה החיסרון. המעשה עצמו, הוא לא פגום בעיניו. המעשה עצמו זה דרך פרנסה, ככה הוא, ככה הוא מרגיש שהוא יכול להתקיים.
קראתי בספרים בשם הסבא מסלבודקה כמדומני, שבוורשה הייתה עדת גנבים. והיה איזה שהיא, הייתה איזה שהיא אישה אלמנה שגנבו אותה וזה, וזה הנדוניה של הילדים שלה ומשהו, בקיצור, וזה גרם לה צער מאוד מאוד גדול והגיעה למצב שהיא לא יכלה לחתן את הילדים, ובקיצור, היו אנשים שהכירו ככה, היה להם קשרים בעולם התחתון, והם ניסו ככה לבוא בדברים עם חבורת הגנבים. כדי לראות מה, מה אפשר לעשות, שיחזירו חלק, לראות מה, נו. בקיצור, יושבים איתם, ותוך כדי, אז הייתה שמה גם אישה בין החבורה של הגנבים, כנראה חלק על ה, חלק אדמיניסטרטיבי או אני לא יודע בדיוק מה, היא שמה באה מטעם החבורה. ומסבירים להם את העניין ואת המצב וזה. ואז היא אומרת, רגע, אני לא מבינה אתכם. אז מה אתם חושבים, שאנחנו נחזיר את הכל? מה, אנחנו עובדים בחינם? אנחנו עובדים בחינם? אתם לא מבינים, מה זה, זה, יש פה אנשים שסיכנו את עצמם, יש כאן אנשים, מה, מה אתה חושב, כאילו עכשיו מה, ניקח, נחזיר את הכל? אתם מבינים? זאת אומרת, אדוני, אנחנו עבדנו בשביל זה, אתה לא מתבייש? עוד לבוא לרצות את הכל בחזרה? יש פה אנשים שעובדים בשביל הכסף. פתאום זה בא, הוא רוצה את הכל בחזרה. מה, לחינם עבדנו? איזה חוסרי דרך ארץ אתם לבוא לבקש דבר כזה. מי מבקש דבר כזה מגנב? מה, לא מגיע לו להתפרנס בכבוד? אתם מבינים? אז בשבילם זה פרנסה. בגניבה הם לא מתביישים. אם יתפסו אותו על חם, זה מה שנקרא תאונת עבודה. איזה, איזה בזיונות, איזה, כלשון העם, איזה פדיחות. על חם תפסו אותו. בדיוק, תשמע, חביבי, מי שעובד נקי לא עובד בצורה הזאת. זה לא, זה, זה הבושה. שכולם רואים, תפסו אותך, נו, באמת, אתה אצל החבר'ה, אצל הגנבים, אומרים ככה עובדים? אתה עובד מלוכלך, אתה לא... מי שעובד נקי יודע איך להיכנס, איך לצאת, אף אחד לא מרגיש. זה הבושה. הבושה שתפסו אותו, לא הבושה על הגניבה.
עכשיו תשימו לב כמה נפלא. אומר המלבי"ם, הרי פה אנחנו יכולים להבחין בין אדם שחוטא בעצם לבין אדם שחוטא במקרה. אדם שחוטא במקרה, אז הוא מתחרט על גוף החטא. לעומת זאת, אדם שחוטא בעצם, הוא לא מתחרט על גוף החטא, כי גוף החטא יש לו אידיאולוגיה. וזה באמת מתאים מאוד למה שאמרנו עכשיו. אדם שהוא קיבע עצמו כגנב, הוא לא מתבייש בגניבה. הבושה, הביזיון זה שתפסו אותו. כך גם כן הוא אומר, כלל ישראל, ברגע שהם הולכים אחר העבודה זרה כשיטה, כאידיאולוגיה, מי שזה אידיאולוגיה אצלו, זה לא סיבה לבושה. זה לא סיבה להתבייש על זה, לקבל על זה סתירות, זה, זה, זה מה שנקרא הבושה פה. אבל עצם העניין, הוא לא מתבייש בו. אבל שימו לב, לעומת זאת, מי שלא כן הוא, אלא זה רק כחטא ימצא. הוא בן אדם, הוא לא גנב מהטבע שלו. אבל כדי להשיג עכשיו סכום כסף שהוא חייב אותו באופן דחוף, כי אם לא זורקים אותו מהבית, אז הוא הלך וגנב. האדם הזה בעצם הגניבה מתבייש. כיוון שהגניבה היא לא שיטה אצלו, הגניבה זה לא מטרה, היא לא עצמית כמו שהסברנו קודם, היא מקרית. המטרה היא להשיג סכום כסף. אם הייתי יכול להשיג את זה בדרך כשרה, באיזושהי הלוואה שהיו פורסים לי אותה לטווח ארוך והיה לי כלי אפשרות, הייתי לוקח את זה. אבל מה אני אעשה שאין לי ברירה ועכשיו אל יבוזו לגנב כי יגנוב כי רעב הוא. אז, אז הוא עשה את זה בגלל ש... איזה בושות, תפסו אותי גונב, גונב. הגונב פה זה הבושה הגדולה. זה שאני גנבתי זה בושה גדולה. אבל אצל הגנב, מה שנקרא המלומד, המקצועי, הגונב זה לא הבושה. הבושה זה איך תפסו אותי.
אז הוא אומר, לפי זה תבין גם כן כאן, הוא אומר, כמו הזונה שאמרנו שאם היא מזנה בעבור האתנן, אם היא יפשיטו הערומה ולא יתנו לה לחמה ומימיה, אז על עצם המעשה היא תתבייש. למה? איך עשיתי מעשה כזה מאוס בשביל לקבל כסף ולא קיבלתי בסוף? לעומת זאת, אם הזנות אצלה זה עיקרון, זה בעצם, בשביל הזנות היא הולכת, אז גם אם לא הביאו לה, כן הביאו לה, מה זה משנה? את התכלית היא השיגה. הזנות זה בשבילה העיקר, ואת התכלית היא השיגה. זה מה שהיא רצתה וזה מה שהיא קיבלה. על זה הוא אומר כאן, אם עם ישראל היו עובדים עבודה זרה רק בגלל התועלת, רק בגלל הרווח, כי האליל הזה יעזור לי, כי האלוה הזה יעשיר אותי, כך, זה הייתה הסיבה שבגללה עובדים עבודה זרה, אז כאשר הוא היה רואה שבעקבות זה לא די שלא קיבלתי רווח אלא עוד נזקים, צער, עוגמת נפש, אני מתחרט על זה שעבדתי עבודה זרה. מה הלכתי לעבוד אותו בשביל לקבל ולא קיבלתי שום דבר? על גוף המעשה אני מתחרט. אבל היות וכמו שאמרנו כאן, שבאמת המעל שלהם והעבודה זרה שהם הלכו לעבוד, לא היה כדי להשיג משהו אחר, זה היה סיבה בפני עצמה. זה היה מטרה בפני עצמה, לעבוד עבודה זרה. אז אתם בדיוק כבושת גנב כי ימצא. כמו גנב שהוא, זה המקצוע שלו, שהוא נתפס, אז הוא לא מתבייש על עצם הגניבה, אלא על הכי ימצא. הבושה היא בושת הגנב ההוא כי ימצא, שתפסו אותו על חם, זה הבושה. לא על גוף הגניבה. כך גם כן אתם, כיוון שאתם הפכתם את העבודה זרה לשיטה, הפכתם אותה לדרך, למטרה בפני עצמה, אז אתם כבר לא מתביישים על עצם העבודה זרה, אלא על עצם זה שהעבודה זרה לא סיפקה בסוף את הסחורה, אבל לעבוד עבודה זרה אתם תמשיכו, וזה בשבילכם לא מהווה בושה.
וזה מה שהוא אומר, כן הובישו בית ישראל, המה, מלכיהם, שריהם וכוהניהם ונביאיהם. כך גם כן מלכיהם ושריהם, אף אחד מהם לא התבייש על עצם הדרך הרעה, אלא רק על הפשלה שבעקבות הדרך הרעה יצא לנו נזק. אבל זה לא מה שאני מתכוון לשנות דרכי. דרך הרעה היא אצלי השיטה, ואני אמשיך בה. רק מה אני אגיד לך, היה בזיונות, בסוף לא קיבלנו. אבל הדרך שלו היא דרך בפני עצמה ומטרה בפני עצמה.
אומר המלבי"ם, לפי זה יש להסביר את מה שכתוב תיסרך רעתך ולא פחדתי אלייך. ששם הקדוש ברוך הוא ציווה שעצם הרעה היא תהיה סיבת התוכחה. לא פחדתי אלייך, לא הפחד מפניי יגרום את התוכחה, אלא עצם הדבר. למה? כי כמו שאמרנו, היות ואצלכם העבודה זרה עצמה היא תכלית, אז מה שיכול אולי לגרום לכם שתתחרטו עליה בעצמה. ולא כמו שעכשיו, מה קורה עכשיו? אתה לא מתחרט על גוף העבודה זרה. אתה מתחרט על זה שהיה לך בזיונות, בסוף לא קיבלת מה שרצית. אבל על גוף העבודה זרה לא התחרטת. אומר הקדוש ברוך הוא, תיסרך רעתך. אולי כאשר העבודה זרה בעצמה תייסר אותך, אולי זה יביא אותך להתחרט על גוף העבודה זרה. ולא רק על זה שלא השגת את זה שהיה לך בסוף בושות, את זה שלא קיבלת את מה שרצית. ואז תתחרט אולי על עצם העבודה זרה.
אומרים לעץ אבי אתה, ולאבן את ילדתנו, כי פנו אליי עורף ולא פנים. ובעת רעתם יאמרו קומה והושיענו. אומר המלבי"ם, היו כאלה עובדי עבודה זרה שעבדו את העבודה זרה כממוצע. ככלי להשיג על ידו את הרוחניות. ככלי שעל ידו הרוחניות תיצור קשר איתנו. ואיך היו עושים את זה? הם היו עושים טלמסאות ועושים תרפים וכל מיני צורות, שהצורות הללו היו מקבלות השפעות רוחניות, ועל ידי זה הם הרגישו שכביכול הם יוצרים קשר עם הרוחניות דרך זה. כמו שהסברנו ביחס לעגל, שהעגל גם כן היה אומר אלה אלוהיך ישראל, והם היו בטוחים שהקדוש ברוך הוא יתלבש בתוך העגל, שזה בעצם הייתה המטרה שלהם. היות ואין לנו את משה המקשר, יהיה לנו את העגל המקשר. כך הייתה בעצם הכוונה שלהם. אומר אצלם פה, זה לא המציאות. אומרים לעץ אבי אתה. הם חושבים את העץ שהעץ הוא כאילו ברא אותם. הוא יצר אותם. אלה אלוהיך ישראל, זה מצד שהוא עצמו כביכול האלוה שלנו. והם אומרים לאבן את ילידתנו, את ילדת אותנו. ואז זה לא כלי, אבן זה רק משהו שאני יצרתי כדי להשיג רוחניות. לא, האבן היא, היא האלוה. העץ הוא האלוה. ואז אם ככה יוצא שהפכתם אותם לתכלית בפני עצמה. כי פנו אליי עורף ולא פנים. וזה לא מובן. פנו אליי עורף. אם אני מפנה למישהו עורף, אני מפנה את פניי לו? זה ההפך. אז מה צריך להגיד פנו אליי עורף ולא פנים? אם פנית עורף, זה ודאי לא פנים.
אומר המלבי"ם, ייתכן מאוד שאדם גם יפנה עורף וגם יפנה פנים. איך, איך ייתכן הדבר הזה? אומר המלבי"ם, אם אנחנו ניקח דוגמה, אדם שעומד בין המלך לבין שר הצבא. המלך מהצד הזה, שר הצבא מהצד השני. עכשיו הוא פונה אל שר הצבא. כשהוא פונה אל שר הצבא והמלך מאחוריו, מה הוא מפנה למלך? עורף. נכון? הוא מפנה למלך עורף. יש פה לכאורה פגיעה וביזיון. שימו לב, אבל אם הוא פונה לשר הצבא ואומר לו תעשה לי טובה, אני מבקש ממך, תפנה למלך שהמלך ייטיב עימי וייתן לי כך וכך וכך. אז יוצא אם ככה שהפניתי לו עורף? לא. כיוון שהפניית הפנים לשר הצבא היא בעצם בסיום התכלית הפניית הפנים למלך. כי אני פונה אליך רק כמקשר ביני לבין המלך. אז זה לא הפניתי למלך עורף. להפנות למלך עורף זה אומר, אדוני המלך, לא רוצה אותך, לא צריך אותך, יש לי שר צבא. זה פשוט שבזה אתה נקרא מפנה עורף למלך. אבל אם אני מפנה את הפנים אל שר הצבא, הגם שטכנית העורף שלי מופנה למלך, אבל המגמה שלי ששר הצבא יפנה למלך, ועל ידי זה אפיק את רצוני, אז יוצא אם ככה שבסופו של דבר הפניתי למלך פנים. כיוון שהמטרה היא בסופו של דבר להשיג את פני המלך.
אומר המלבי"ם, אם אתם הייתם פונים עורף להשם, ופניכם היו אל העבודה זרה, והמטרה הייתה כמו שהיו עובדי העבודה זרה אז, שהיו פונים אל העבודה זרה ככלי ממוצע בינינו לבין השם, אז הייתי אומר הפניתם עורף להשם, אבל זה עורף שהוא בעצם פנים. למה? כי פניתי לעבודה זרה שהיא תפנה להשם, ואז פניי ומגמתי הם לקודשא בריך הוא. אבל לעומת זאת, כאשר אתה הולך לעבוד עבודה זרה ככוח עצמי, אז הפנית למלך עורף ולא פנים. זה הפניית עורף שלא אמורה בשום אופן להגיע אליו. כי אני אמור לבקש מהעבודה זרה ואתה תיתן לי, זהו, אין בורא לעולם. או אתה הבורא לעולם. ולא קודשא בריך הוא שנמצא בעורפי. זה נקרא עורף ולא פנים. לעומת זאת, אם הייתי פונה לעבודה זרה כממוצע ביני לבין קודשא בריך הוא, זה עורף שהוא פנים. זה עורף אבל שבסופו של דבר אני מפנה את פניי להשם יתברך, כי בסופו של דבר המטרה היא וההשגה תהיה על ידי קודשא בריך הוא. כמה נפלא, אומר המלבי"ם, זה הכוונה פה, כי פנו אליי עורף ולא פנים. אחרי שאתה אומר לעץ אבי אתה, ולאבן את ילידתנו, אז יוצא שהפנית עורף לקודשא בריך הוא ולא פנים. אבל אם היית אומר לעץ, אתה רק תשיג לי קשר עם ריבונו של עולם, אז זה הפניית עורף שהיא פנים. אתה מפנה עורף אומנם, אבל המטרה היא להשיג פני השם.
ועם כל זה, ובעת רעתם יאמרו קומה והושיענו. ובעת רעתם, כאשר יש להם צרה, באה להם רעה, יאמרו קומה והושיענו. הם לא מתחרטים על מה שהם עזבו אותי כדי ללכת לעבוד את הפסל. אלא מה? ירצו רק ישועה מאת השם. דהיינו, ריבונו של עולם, יש לנו פה בעיה, תפתור לנו אותה. פתרת לנו אותה? אנחנו כבר לא, לא צריכים אותך יותר. יש לנו, יש לנו פסל. יש לנו אליל. כמה נורא להוציא את זה מהפה, אבל כביכול אומר הקדוש ברוך הוא, גם כשהם נזקקים לישועה מאת השם, זה לא מביא אותם לכפור בעבודה זרה שלהם, להגיע למסקנה העבודה זרה היא, היא חדלת אישים, אין לה כוח, היא לא מסוגלת. הנה אתה רואה בסוף שהוזקקתי לפנות לקודשא בריך הוא. הוא אומר לא, הם רק רוצים להשיג ישועה ולא לחזור ולעבוד אותי, אלא הם עוזבים לגמרי את האלוה ופונים אל האליל כאילו הוא ילד אותם, ובעצם כביכול כל מגמתם זה הוא. וגם כשהם נזקקים לישועה מאת השם יתברך, זה מה שנקרא ישועה זמנית. השתמש וזרוק. עד כמה שקשה להוציא את הביטוי הזה מהפה.
ואיה אלוהיך אשר עשית לך, יקומו אם יושיעוך בעת רעתך, כי מספר עריך היו אלוהיך יהודה. ואיה אלוהיך אשר עשית לך, אומר המלבי"ם, הרי אחרי שעשית לך אלוהויות, הם ודאי אם היו יכולים, ודאי היו קמים כדי לעזור לך. להושיע לך בעת רעתך. אם רק היה כוח בידם, היות ואתה עשית לך, הם מעשה ידיך, הם מחויבים לשלם גמול לעושיהם. ולא זו בלבד, מה תגיד, אולי הם רחוקים? כי מספר עריך היו אלוהיך יהודה. פירושו של דבר, הם נמצאים אצלך בכל מקום. כי כמספר עריך כן היו אלוהיך. הוא בכל מקום עשה לו אלוהויות. זאת אומרת, הוא לא סמך על האלוה של העיר האחרת. הוא עשה לו אלוה מקומי. תושב מקומי. ואם כן, אומר להם הקדוש ברוך הוא, אז בבקשה, איה אלוהיך, יקומו אם יושיעוך בעת רעתך. שיקומו כדי לעזור לך בעת צרתך.
למה תריבו אליי, כולכם פשעתם בי נאום השם. למה תריבו אליי? איך אתם באים להתווכח איתי ולומר לא חטאנו? כולכם פשעתם בי. אומר רש"י, לכאורה משתמע גם הצדיקים. אומרים חז"ל, היינו דאמרי אינשי, בהדי הוצא לקי כרבא. חז"ל אומרים שיחד עם הקוצים לוקה גם הכרוב. זאת אומרת, כאשר עודרים את הקוצים, מבלי משים גם עודרים חלק מהכרוב. בהדי הוצא לקי כרבא. זה בעצם משל שאומר שאם הרשעים לוקים, גם הצדיקים. כי תצא אש ומצאה קוצים ונאכל גדיש או הקמה. חז"ל אומרים, תצא אש, למה? זה בגלל הקוצים, בגלל הרשעים. אבל מי אלה אשר נאכלים תחילה? גדיש או הקמה. אלה הם הצדיקים, שהם בחינת גדיש, הם לא בחינת קוצים. ויש לזה כמה סיבות, כמו שהארכנו בהזדמנות אחרת. על כל פנים, הוא אומר, כולכם פשעתם בי נאום השם, יחד עם הרשעים לוקים גם הצדיקים. הרד"ק מסביר שמה שכתוב כאן למה תריבו, הכוונה יש לכם כביכול תלונות. כשבא אויב, למי אתם, על מי אתם מוצאים להתלונן? על השם. למה השם עזב אותנו? למה הקדוש ברוך הוא לא מציל אותנו? למה הוא לא מגן עלינו? אומר להם, למה זה אתם מריבים אליי? למה אתם רבים איתי, אומר הקדוש ברוך הוא, הרי אתם פשעתם בי. פירושו של כולכם, לפי מה שמסביר הרד"ק, גדוליכם וקטניכם. זה כולכם פשעתם בי, מגדולם ועד קטנם. ואם כן, למה תריבו אליי? מה אתם מבקשים שאני אושיע אתכם? אני לא מחויב לכם, אם אתם עשיתם לכם אלוהויות, תפנו אליהם. אלוהיך אשר עשית לך, יקומו אם יושיעוך. אז אחרי שאתה עושה לך אלוהויות ואתה רואה שזה מביא עליך צרות, למי אתה בא בתלונה? לקדוש ברוך הוא? למה תריבו אליי? כולכם פשעתם בי נאום השם.
לשווא הכיתי את בניכם, מוסר לא לקחו. אכלה חרבכם נביאיכם כאריה משחית. לשווא הכיתי את בניכם, על חינם, זה לא הועיל כדי שהם ייקחו מוסר. הנה תראו, אכלה חרבכם את נביאיכם. רש"י מסביר, מה זה אכלה חרבכם את נביאיכם כאריה משחית? אומר רש"י, הרגתם את זכריה וישעיה. ישעיה, כזכור לנו, על ידי מי נהרג? על ידי מנשה. נכון? שמה הסיפור שנבלע בתוך ארז והוא ניסר את הארז. וכן הרגתם את זכריה. זכריה, אנחנו זוכרים, זכריה בן יהוידע, שבא והתנבא נבואות לא נעימות למשמע אוזן, והיות וכן, הרגו אותו, והיה דמו רותח על רצפת העזרה, עד שבא נבוזראדן ושחט עליו רבים וטובים, עד שנח דם מרתיחתו. זרקו, זרקו עליו אבן ורגמו אותו שם בעזרה. אם ייהרג במקדש השם כוהן ונביא. מי שירצה יוכל לראות בספר במשנת הגלגולים, שם אנחנו מביאים סיפורים רבים על זורק, הראשון אשר זרק את האבן על הנביא זכריה, כמה גלגולים הוא עבר וכמה גדולים ניסו לתקן אותו במשך הדורות, זה מדהים. על זה הוא מוכיח אותם כאן ואומר להם, לשווא הכיתי את בניכם, מוסר לא לקחו. החרב שלכם אכלה את הנביאים, הרגתם את זכריה, הרגתם את ישעיה. הרד"ק לעומת זאת מתקשה בפירוש הזה. הרד"ק אומר, הפשטות של נביאיכם, הכוונה נביאי השקר שבדיתם לכם. זה הכוונה. ולא הכוונה נביאיכם, נביאינו, שהם נביאי האמת. ולכן הרד"ק נוטה יותר לבאר כמו שפירש אביו, שנביאיכם זה נביאי השקר, פירושו של דבר, הנבואות שלהם, שהם ניבאו לכם, לא הועילו, אלא הלכתם, כאשר שמעתם את דבר השם, הלכתם והרגתם את נביאי השקר. מה פירוש הרגתם את נביאי השקר? אם נשים לב, כתוב ככה, לשווא הכיתי את בניכם, מוסר לא לקחו, אכלה חרבכם נביאיכם. מסביר את הדבר, שבעצם אין הכוונה הרגתם אתם את הנביאים, אלא נביאיכם אכלה חרבכם. פירושו של דבר, הנביאים שלכם הם גרמו לאכילת חרב. גרמו לאכילת חרב כאריה משחית. פירוש הדבר, אתם, הנביאים, השחתתם אותם, נביאי השקר, השחיתו את העם, וחילו מנפש ועד בשר. מנפש, כי הרי כשיש נביאי שקר, אז הם מעודדים אותם לעבוד עבודה זרה. ועד בשר, כי...
כם ומכה בהם. ולכן זה מה שהוא אומר, אכלה חרבכם נביאיכם כאריה משחית. חרב נביאיכם אכלה בעם כמו אריה המשחית את הבשר וקורע אותו קרעים כשהוא טורף אותו, כך נביאי השקר השחיתו אותם בנפשותם ובגופותם.
המלבי"ם מסביר, לשווא הכיתי את בניכם, מוסר לא לקחו. מה שהכיתי את בניכם על זה שלא לקחו מוסר, זה היה לשווא, דהיינו הבנים שלכם לא אשמים. לא היה להם ממי לקחת מוסר. אחרי שחרבכם אכלה את נביאיכם כאריה משחית, הרגתם את הנביאים, הוא מסביר יותר לפי הכיוון של רש"י, הרגתם את זכריה ואת ישעיה, אחרי שהרגתם את הנביאים, אז לבנים ממי היה לקחת מוסר? ממי הם יקבלו תוכחת? לשווא הכיתי את בניכם, מוסר לא לקחו, כי הרי אתם כבר הרגתם את נביאיכם, אז ממי יקחו מוסר?
הדור אתם ראו דבר השם. המדבר הייתי לישראל, אם ארץ מאפליה? מדוע אמרו עמי רדנו, לא נבוא עוד אליך? הדור אתם ראו דבר השם. ראו דבר השם הכוונה, מסביר הרד"ק, יש ראייה שהיא בלב, כמו ולבי ראה הרבה, ראה דבריך טובים. ככה אומר הרד"ק, ראייה שהיא בלב. חז"ל דורשים, על מה, על איזה ראייה אמר להם? אומרים חז"ל, הראה להם צנצנת המן. הוציא להם צנצנת המן ואמר להם, ראו כאן מה דבר השם מועיל. הנה שהקדוש ברוך הוא רצה וגזר פרנסה, ירד מן לישראל במדבר. ולכן אומר הרד"ק, תשים לב, כתוב ראו דבר השם. לא כתוב שמעו. כשכתוב ראו, זאת אומרת שלכאורה הוא מראה על משהו פיזי, משהו גשמי. כן? אז הוא נתן להם לראות את צנצנת המן כדי שיראו ויבטחו בקדוש ברוך הוא.
המדבר הייתי לישראל? האם הייתי להם כמו המדבר או ארץ מאפליה? הכוונה ארץ אפלה ששמה אדם לא מוצא את צרכיו. הרי זה בלשון תמיהה. הרי כשהיו במדבר, זה היה כמו מדבר? זה היה כמו ארץ אפלה? הרי היה להם מן, הרי היה להם פרנסה, הרי היה להם את כל צורכיהם במדבר. אז מי שמסוגל היה לתת להם את כל זה אז, לא יכול היום לדאוג לכם? כל צורכיהם נמצאו אז. אז למה אמרו עמי רדנו?
מה פירוש רדנו? רדנו יש בזה שני משמעויות. שתי משמעויות. משמעות אחת נסביר כפי שמסביר הרד"ק, אחרי זה נראה את ביאור המלבי"ם. הרד"ק מסביר שרדנו זה מלשון ממשלה. מלשון רידוי. כן? ממשלה הכוונה מלשון שלטון. בנימין רד עם אל. גם שמה הכוונה מלשון ממשלה, או כמו וירדו בדגת הים ובכל חית הארץ וכולי. לשון ממשלה ושליטה. אז למה כאשר אני מוכיח אותם אמרו עמי רדנו, לא נבוא עוד אליך? יש לנו ממשלה. יש שופטים בירושלים. בגבעת רם ישנם מחוקקים. אנחנו לא זקוקים לך ריבונו של עולם, לא נבוא עוד אליך. אנחנו לא צריכים את החוקים שלך, יש לנו חוקים משלנו ואנחנו נקבע ואנחנו לא זקוקים לדת לתורה. אומר הקדוש ברוך הוא, הרי כל צורכם וסיפוקם כל זמן שהלכו אחריי, הכל היה מסודר. על הכל היו מובטחים. האם במדבר היה מדבר? סבלתם שם? היה ארץ מאפליה? אז למה פתאום לוקחים ועושים להם ממשלה משלהם ואומרים לא רוצים ממשלתך, לא זקוקים לשלטונך ריבונו של עולם?
הרד"ק כמו שאמרנו מסביר רדנו זה מלשון ממשלה. לעומת זאת רש"י מסביר שרדנו זה נבדלנו. זאת אומרת, מדוע אמרו עמי רדנו, הכוונה נבדלנו ממך, לא נבוא עוד אליך. איך הקשר של המילה רדנו לנבדלנו? כמו הרודה פת מן התנור. ששם הכוונה מלשון לרדות, להוציא את הפת מן התנור. אז גם פה, רדנו הכוונה יצאנו ממך. אנחנו כבר לא קשורים אליך, נבדלנו ממך.
המלבי"ם מסביר. המלבי"ם פה נוקט קו שהוא ימשיך איתו בפסוקים הבאים גם כן. שבעם ישראל אז היו שלוש כיתות. וכנגד כל כת הנביא בעצם נותן התייחסות ואומר תוכחת. הכת הראשונה היו אומרים, למה אנחנו לא ממשיכים בדרך השם? למה אנחנו לא מקיימים מצוות? למה אנחנו לא הולכים בדרך המוסר והיראה? מכיוון שהדור ההוא היה דור של יראת שמיים, דור של צדיקים, דור שדבר השם היה מתנוסס בקרבם. אבל אנחנו כבר התרחקנו. אנחנו כבר ירדנו רחוק מאוד מהר השם. מי יעלה בהר, מי יקום במקום קודשו? זה לא בשבילנו. אנחנו בדרגה ירודה.
הכת השנייה היו אומרים בדיוק הפוך. הדורות הקודמים לא היו מספיק שלמים בעבודת השם. אנחנו באים וממציאים דרכים ושיטות לחזק יותר את עבודת השם. ההפך מהכת הראשונה שאומרת אלה הראשונים היו יכולים, היה להם יכולות, היו מסוגלים, היה להם עוצמות. האלה אומרים בדיוק הפוך, הראשונים לא עשו מספיק. אנחנו יותר עובדים את השם כראוי. והייתה כת שלישית שלא טוענת לא זה ולא זה. שכחו מהתורה, שכחו מהמצוות. זה הבן שאינו יודע לשאול. הוא אומר לו, לא מתעניין מה אלה אומרים, מה אלה אומרים. תורה, מצוות, זה באמת לא מעניינו. הוא בקו שלו, הוא בהבלים שלו. הוא לא מתעניין במה יש טענות נגד התורה, מה יש טענות בעד התורה, האם הקודמים טובים יותר, האם עכשיו טוב יותר. לא מעניין אותו. הוא הולך נוהה אחר תאוות ליבו, שכח לחלוטין את התורה.
אומר המלבי"ם, כעת הוא יתחיל לענות לכל אחת ואחת מהם תשובות. לכת הראשונה, שהם היו אומרים הקדוש ברוך הוא התגלה רק לדורות הראשונים, שהם היו קדושים, גדולים, הדור האחרון אנחנו במצב מאוד מאוד נמוך וירוד. על זה הוא אומר להם, הדור אתם ראו את דבר השם. גם אתם, הדור האחרון, ראו את דבר השם. הכוונה הקדוש ברוך הוא מופיע אצלכם. הקדוש ברוך הוא דבוק עמכם כמו בדורות הקודמים. אומר הקדוש ברוך הוא, המדבר הייתי לישראל? פירושו כמו הבמדבר. כאילו חסר פה ב' החיבור. כאילו הבמדבר הייתי לישראל? רק במדבר הייתי לישראל? האם רק שם הייתי מורה דרכם? האם רק שם הייתי קרוב אליהם? או בארץ מאפליה, האם רק בארץ מאפליה הייתי שם להם לאלוקים? לא ליושבי הארץ, לא לאנשים הנמצאים כאן? מדוע אמרו עמי רדנו? למה עמי אומרים רדנו? לפי המלבי"ם רדנו זה מלשון ירידה. לא מלשון רידוי ולא מלשון רדיית פת שהכוונה הבדלה, אלא לשון ירידה. למה עמי אומרים רדנו, ירדנו למעמקי בור, הגענו לדרגות שפלות, אנחנו לא ראויים לקשר האלוקי, הקדוש ברוך הוא לא מתגלה אלינו כמו שהתגלה בדורות הקודמים, מצוותיו כבדות עלינו, איננו בני הכי להשיג את אותה השגה שהיה אז, כי הנה תראה שהקדוש ברוך הוא גם הוא לא קרוב אלינו. אומר להם הקדוש ברוך הוא, דבריכם שקר. כיוון שאני מופיע לדור שלכם כמו שהופעתי לדורות הקודמים. כי הרי בלא כל ספק בדורות ההם עוד הייתה נבואה. היה קשר אלוקי. אז אומר הקדוש ברוך הוא, איך אתם אומרים רדנו? הרי אני קשור אליכם כמו שהייתי קשור אז בדורות הקודמים.
המלבי"ם אומר, רדנו זה כמו ירדנו. והוא מסביר שיש פועל רוד, כמו אריד בשיחי וירדתי על ההרים, ויש הבדל ביניהם. אומר המלבי"ם, ירד זה תמיד ירידת הגוף. ורוד זה ירידת הנפש. פה שאומרים רדנו, לא אומרים ירדנו, אלא רדנו, זה מדבר על בחינת הנפש. שהנפש כביכול ירדה. לעומת זאת שכתוב ירדתי, אז הכוונה היא על בחינת הגוף. זה ההבדל בין ירד לבין רד.
התשכח בתולה עדיה, כלה קישוריה? ועמי שכחוני ימים אין מספר. התשכח בתולה עדיה, האם הבתולה שוכחת את תכשיטיה? והאם כלה שוכחת את קישוריה? קישוריה הכוונה כל מיני תכשיטים למיניהם שהיו קושרים על הכלה, עדי וקישורים. עם ישראל, אומר הרד"ק, נמשלו לכלה ביום מעמד הר סיני. אז איך ייתכן שהכלה הזאת שכחה את עדיה וקישוריה? היא שכחה את כל התכשיטים שהיו לה שם העדי שקיבלו במעמד הר סיני? ועמי שכחוני ימים אין מספר. עם ישראל שכחו אותי ימים אין קץ. זה הכוונה בדרך הפלגה. לפי הרד"ק, התשכח בתולה עדיה וכלה קישוריה, זה כפל העניין במילים שונות. אותו דבר בשני דימויים. ולמה? כי טוען הרד"ק, כלה, אין כלה בעדיים וקישורים כי אם בתולה. ואין בתולה בעדיים וקישורים כי אם כלה. אז כשמדברים על כלה, מדובר על כלה בתולה שיש לה עדיים וקישורים. אז הוא כופל את הדבר במילים שונות.
עם כל זה אנחנו יודעים שאין אצל המלבי"ם דבר כזה כפל העניין במילים שונות, וכל ביטוי בא לבטא דבר מסוים. אומר המלבי"ם, כעת קודם כל הוא מתווכח עם הכת שעוזבת את השם מצד השכחה. אלה ששכחו לגמרי מאת השם. הם לא בעד, הם לא נגד, הם בכלל מבחינתם אין את הקדוש ברוך הוא, אין תורה, אין מצוות, הם חיים להם בעולם שלהם, הם חיים להם בכפירה גמורה. כנגדם הוא אומר, איך שכחתם את תפארתכם? איך שכחתם כבודכם? התשכח בתולה עדיה? וגם אם יקרה שהבתולה תשכח את עדיה, התשכח כלה קישוריה? עדיה זה עדי, תכשיטים. הבתולה הולכת עם תכשיטים. והכלה יש לה קישוריה. מה הגדר של קישוריה? מסביר המלבי"ם שקישוריה זה מה שהארוס נתן לה להורות על הקשר החזק ביניהם. נגדיר כמו טבעת אירוסין היום. או מה שהכלה נותנת לחתן, נאמר שעון, או דברים מהסוג הזה. אלה דברים שבאים להעיד על הקשר שביניהם. דברים שמקובלים רק בין חתן וכלה, והם מעידים על הקשר שיש ביניהם. אז הוא אומר, גם אם הבתולה תשכח את עדיה, אבל ודאי שהכלה לא תשכח קישוריה. היא לא תשכח את אותם תכשיטים המעידים על הקשר האמיץ בינה לבין חתנה. שזה האות שהיא בעצם מקושרת איתו. ובפרט שבזמניו כשהייתה עוד כלה לפני שנכנסה לחופה, היא כבר הייתה מאורסת. ואם הייתה מאורסת אז הרי את מקודשת לי בטבעת זו כבר נאמר לה. זאת אומרת יש לה כבר ממש קישורים בינה לבין בעלה. יש לה קישורים בינה לבינו. אז הייתכן שתשכח כלה קישוריה? מה הוא בעצם רוצה לומר? הרי התורה זה הקשר בינינו לבין השם. בעבור התורה הקדוש ברוך הוא לנו לאלוקים. איך שכחנו את זה? על זה הוא אומר, איך עמי שכחוני? ולא תגיד זמן קצר, אלא ימים אין מספר. שכחו את הקדוש ברוך הוא לימים אין מספר. אומר הקדוש ברוך הוא, איך ייתכן? הרי כלה לא שוכחת קישוריה. והרי עם ישראל בהר סיני ראינו שהיו ככלה. אז איך הכלה הזאת שכחה את החיבור שלה עם הקדוש ברוך הוא?
מה תטיבי דרכך לבקש אהבה, לכן גם את הרעות לימדת את דרכייך. מה תטיבי דרכך לבקש אהבה. מה זה תטיבי דרכך? הרד"ק מסביר שיש ביטוי של תטיבי שהוא לאו דווקא לטובה. כן? אני יכול להגיד, הוא מטיב דקדוקו בעבירות שהוא עושה. שומעים? אז זה מטיב, אבל זה לשלילה. והוא הכוונה רוצה לומר, הוא מדקדק ביותר בעבירות. הוא עושה את העבירות עם הרבה הידור. כן? כמו ההיטב חרה לך? חרון זה דבר שלילי. היטב חרה לך. זאת אומרת אתה רואה עוד פעם שהיטב הכוונה הרבה, אבל לא בהכרח לטוב. יכול להיות לשלילי, הרבה שלילה. גם יקרא היטב. כן? כי ייטיב אבי את הרעה עליך. ייטיב רעה? כן, הכוונה ירבה את הרעה עליך. עושה את הדבר בצורה הכי טובה של אותו דבר, והוא לא בא לומר שהדבר חיובי. אז גם פה אומר הרד"ק, מה תטיבי דרכך לבקש אהבה. את מתקנת את דרכייך בצורה הטובה ביותר כדי לבקש אהבה. מה זה לבקש אהבה? רש"י מסביר, לבקש אהבה הכוונה לקראת מנאפייך. כמו שכתוב ותיטב ראשה אצל איזבל. פירוש הדבר כשהוא מדבר פה על מנאפייך, הכוונה היא על הפסילים ועל האלילים שכנסת ישראל נטתה אחריהם. זה נקרא מנאפייך, כי כנסת ישראל היא כמו כלה לקודשא בריך הוא, וכאשר היא הולכת אחר הבעלים, העבודה זרה, תמיד הביטוי הוא ותזני אחר הבעלים. זה בחינה של זנות וניאוף, כי היא עוזבת את בעל נעוריה, את הקדוש ברוך הוא, ונוהה אחר העבודה זרה.
לכן גם את הרעות לימדת את דרכייך. מה זה גם את הרעות לימדת? אומר רש"י, חזרת על כל רוע דרך ללמוד את המקולקלת שבכולם. נורא נוראות. חיפשת את הדרכים המקולקלות ביותר שיש באומות, ללכת את כל הקלקולים הללו, לספח אלייך. גם את הרעות לימדת את דרכייך. הנהגת בהם את דרכייך בדרכים המקולקלות ביותר שיש לאומות. מישהו פעם ציטט איזה שהוא, איך זה נקרא, נגדיר את זה ספר טיולים, שמתאר ערים בעולם, מה אתה יכול לראות בעיר הזאת ומה אתה יכול לראות בעיר הזאת ומה יש כאן ומה יש שם. והתיאורים שלו על תל אביב היו מחרידים. פשוט מזעזעים. על הפתיחות של העיר, על כך שבעיר הזאת אפשר למצוא דברים שיש במקולקלות ובפסולות שבאומות. איזה שיר הלל הוא כתב לתל אביב. נורא נוראות. גם את הרעות לימדת את דרכייך. את הלכת ולמדת מן האומות את הדרכים המקולקלות ביותר, את הגרועות ביותר, את הכל לקחת ואימצת לך. לימדת את דרכייך, הנהגת בהם את דרכייך. חייבים להדגיש שמה שדיברנו זה מתייחס למיעוט שולי והזוי שלצערנו עושים הרבה רעש בתקשורת, וזה מה שכשכותבים לך על תל אביב, זה מה שהם רואים על פי הרעש שהם עושים. אבל אם אנחנו מסתכלים על כלל עם ישראל ועמך כולם צדיקים, אצל כלל ישראל אנחנו רואים התחזקות, אצל כלל ישראל רואים יותר הליכה בדרך השם, הרבה יותר מבשנים עברו. גם בתל אביב, גם במקומות שהיו נחשבים למעוזים של הכפירה, זה לא ייאמן. יש היום כולל גם בסביון, זה לא תל אביב, אבל גם בסביון, גם בצפון תל אביב, גם במקומות ברמת אביב, גם במקומות הכי רחוקים אנחנו רואים שיש היום התעוררות. יש שמה בתי שורשים, יש בתי ערכים, יש הידברות, יש מה לא. כך שגם במקומות הרחוקים ביותר אנחנו רואים שיש מצב של התעוררות. אנחנו מה שמדברים כאן זה רק אל השוליים, אלה שנמצאים בארון והתחילו ויוצאים מהארון. אבל כל השאר, כלל עם ישראל, הם ודאי זה לא המאפיין שלהם.
הרד"ק מסביר, מה תטיבי דרכך לבקש אהבה. אומר הרד"ק, זה בא לבטא את הנהייה של עם ישראל שנטו אחר האומות לסמוך עליהם שהם יצילו אותנו. ואנחנו רואים את הנביאים במקומות רבים מוכיחים את העם על העניין הזה. שהעם נוטים אחר מצרים, שמצרים יעזרו לנו, ומצרים משענת קנה רצוץ שכל מי שנשען עליה זה ידקור אותו ועוד יזוב דמו ולא די שתועלת לא יראה מהם, עוד יהיה לו רק נזק. כמו שהוא אמר, מה לך לדרך מצרים, מה לך לדרך אשור. אז מה תטיבי דרכך, את מחזקת את דרכייך לבקש אהבה. ממי? אהבה של מי? של האומות, שהם יעזרו לך, שהם יצילו אותך. ואז מה? גם את הרעות לימדת את דרכייך. זאת אומרת, האומות הרעות לימדת את דרכייך. זאת אומרת, את נהיית יותר רעה מהם, עד כדי כך שימו לב כמה נורא, שהם למדו מאיתנו את הרעות שלהם. אתם שומעים? מה זה גם את הרעות לימדת את דרכייך? לפי מה שרש"י למד, הכוונה למדת את כל המעשים המקולקלים שבאומות. הרד"ק לוקח את זה שלב נוסף. אתם נהייתם מורי דרך לאומות. זאת אומרת שכשהאומות חיפשו לעשות מעשים רעים, את מי הם מחקים? אותנו. במקום להיות אור לגויים, אנחנו נהיינו האור של כל הרע כדי שהגויים יבואו וילמדו מאיתנו.
המלבי"ם מסביר שכעת הוא מתווכח עם הכת שהייתה קודם הגדרתי אותה ככת האמצעית. אלה שהיו אומרים, אבותינו לא עבדו בשלמות את השם. אנחנו יותר צדיקים מהם. ותמיד אתם יודעים שכשמישהו מנסה להיות יותר צדיק, אם זה לא בצורה ישרה, אז הרבה פעמים זה אוי ואבוי. וזה בעצם גם כן מה שקורה כאן. הם באו, הם בדו להם מצוות משלהם, הם הוסיפו להם תוספות משלהם, ובזה מבקשים כביכול להוסיף אהבת השם. שהקדוש ברוך הוא כביכול יהיה יותר קרוב אלינו, שהקדוש ברוך הוא כביכול יותר ידבק בנו. על זה הוא אומר להם, מה תטיבי דרכך? הכוונה למה את חושבת שאת מטיבה דרכך יותר מאבותייך? כביכול לבקש אהבה, אני משיגה אהבת השם יותר ממה שהשיגו האבות שלי. אני עובדת את השם בדרגה יותר גבוהה ממה שאבותיי עבדו אותו. מה, מה הדוגמאות שבהם את מוצאת את עצמך במדרגה גבוהה יותר? הוא אומר, הנה תראה, אחז בנה מזבח בבית המקדש. מה היה המודל שלו? המזבח שהוא ראה בדמשק. זאת אומרת, המזבחות שלנו זה לא, זה לא מספיק. אני בדמשק ראיתי מזבח משהו חבל על הזמן. 2015, זה מודל אחרון, זה לא, אין דברים כאלה. הוא בא ומביא לפה אומנים שיבנו מזבח בבית המקדש כמו המזבח שהוא ראה בדמשק. זאת אומרת, הוא חושב שכביכול מה? אנחנו עובדים את השם בדרגה יותר גבוהה. הבמות, כביכול התורה אסרה לעשות במות. אבל אנחנו, כל אחד בחצר יבנה לו במה. מה אתה מדבר, אלה הדורות הקודמים לא היו מספיק פרומערים. אנחנו הרבה יותר מדקדקים. אתה עד שאתה תגיע, עד שאתה תלך לבית המקדש, אני חביבי בחצר האחורית בניתי מזבח. יש לך כאלה דברים? אתה יודע איזה דבקות אני יש לי? אני, אני, אני אצלי בחצר כל הזמן רק מקריב קורבנות להשם. הם מרגישים כביכול הם יותר צדיקים. והרי זה שחוטי חוץ, הרי זה עבירה חמורה, הרי הבמות נאסרו. אבל יש לו תיאוריה, אל תבלבל אותו עם עובדות. הוא, הוא, הוא הולך בקו שלו. תטיבי דרכך לבקש אהבה, את חושבת שאת עושה דברים יותר מהודרים כדי לבקש אהבה. לכן גם את הרעות לימדת את דרכייך. הרי כדי להיטיב את דרכייך, גם את הרעות לימדת את דרכייך. כביכול אחזת בדרכים הרעות שלמדת מהעמים, כאילו בזה את מטיבה את דרכייך. כמו המזבח שהלך והביא מדמשק. גם את הרעות, הולך ולוקח דברים רעים וחושב שבדרך הזאת זה דרך טובה יותר, דרך מהודרת יותר, דרך חשובה יותר בעבודת השם.
גם בכנפייך נמצאו דם נפשות אביונים נקיים. לא במחתרת מצאתים, כי על כל אלה. גם בכנפייך, כנפייך הכוונה כמו כנפי, כנפי בגדייך. כמו ויז נצחם על בגדיי וכל מלבושיי אגאלתי. הכוונה היא כביכול בכנף בגדו, כמו שאנחנו עושים תשליך, אנחנו מנערים את כנף הבגד, כביכול העבירות נדבקים בכנף הבגד. התרגום יונתן מסביר שגם בכנפייך נמצאו דם נפשות, אף בסתרה אשתכחת דאשדיתא דם זכאי. גם בסתר נמצא, זה בכנפייך. בכנפייך הכוונה מלשון מכסה ובכנפו. מסתיר אותו. גם בסתר נמצא ששפכת דם נקי. כמו שכתוב לא יגלה כנף אביו, שהכוונה סתר אביו. מה זה סתר אביו? זה אשתו. אז גם פה בכנפייך הכוונה היא בסתר. מה זה נמצאו דם? כאילו אומר דמים. הרי נמצאו דמים של נפשות אביונים נקיים. לא במחתרת מצאתים. מה זה הלא במחתרת מצאתים? הרי כתוב, אם במחתרת ימצא הגנב והוכה ומת, אין לו דמים. גנב שבא לחתור את ביתך כדי לגנוב, הגמרא אומרת שמותר להרוג אותו. עוד לפני חוק דרומי. למה מותר להרוג אותו? מכיוון שאם אתה לא תהרוג אותו, הוא הרי בא או לקחת כסף או להרוג. אם מישהו יעמוד נגדו הוא יהרוג אותו. זאת אומרת יש לו כוונה לרצוח. אז יש פה דין של הקם להורגך השכם להורגו, מותר לי להרוג אותו. אז הוא אומר לך כאן, לא תוכלי להיתפס בצידוק ובטיעון הזה, כי לא במחתרת מצאתים. לא מצאת אותם שחתרו את ביתך ואז הרגת אותם. אז אם ככה יוצא שהם דם נפשות אביונים נקיים. אז למה, למה הרגת אותם? רש"י והמצודת דוד, סליחה, רש"י גם כן הולך לפי פירוש הרד"ק, אבל המצודת דוד מסביר, מה שכתוב כאן גם בכנפייך נמצאו דם נפשות אביונים נקיים, לא במחתרת מצאתים, הכוונה לא עשית את הדברים בהסתר. כשאתה עושה את הדברים בהסתר, יש יתרון, לפחות יש כאן בושה, לפחות זה לא הופך להיות נורמה. אבל אתה עשית את הדברים בגלוי. לא במחתרת, הלכת ונתת להם פומבי. מה זה מראה? זה מראה על מרידה גמורה בהשם. אני כבר לא מתבייש בעבירות. אני עושה אותם לאין כל.
המלבי"ם מסביר שפה הוא ממשיך ופונה לאותה כת שכביכול אומרת אנחנו מדקדקים יותר, עשינו לנו במות, אנחנו מביאים מזבח מדמשק. הוא אומר להם, גם בכנפייך נמצאו דם נפשות אביונים. על ידי כך, מה גרמת? שכאשר באו הנביאים להוכיח אותך, מה עשית? את אמרת לעצמך, הנביא הזה זה סיטרא אחרא. והוא בא להרחיק אותי מעבודת השם. הוא לא קולט כמה אני מדקדק. הוא לא קולט כמה אני מקפיד. כמו שאמרנו קודם, הוא מרגיש שהוא הצדיק. אם הוא הצדיק, אז מה הנביא הזה? זה מסית ומדיח פשוט. הוא בא להרחיק אותי מהצדקות שלי, מהמעשים הטובים שלי. ואם כן, יוצא שאלה שחשבו שהדרך של הנביאים היא דרך שלא מתאימה לנו כי היא גבוהה מדי, היא מעלינו, אנחנו לא מסוגלים, השם היה איתם פעם, כיום הוא לא איתנו, אין לו סיבה להרוג את הנביאים. אדרבה, הוא אומר דרך השם היא אמת, אבל כבד עלינו. הקדוש ברוך הוא לא נמצא איתנו כמו אז. אז למה שיהרוג את הנביא? הוא מכיר בכך שהנביא דבריו אמת. לעומת זאת דווקא הכת הזאת, שהם חושבים שהם המדקדקים יותר, אז בשבילם הנביאים הם נביאי כביכול שקר. כי הנביא הזה בא להרחיק אותי מעבודת השם, בוא בזמן שאני מתחזק יותר בעבודת השם. זה אגב מאוד מאוד מזכיר כל מיני קבוצות של קנאים, שלפעמים יש במאה שערים ודומיהם, והקבוצות של הקנאים, את מי, את מי הם מנגחים? את הגדולים. היו כאלה שיצאו נגד הרב אלישיב. למה? הוא לא, הוא לא מספיק פרומער, אתם מבינים? הוא לא מספיק דוס, הוא לא מספיק קנאי. הוא, הוא, אולי קצת יותר מדי ליברל. אתם מבינים? הרב אלישיב. שזה בעצם מה שנתפס כלפי חוץ כשיא הקנאות. הם יותר צדיקים. אם הם יותר צדיקים, אז הנביאים כבר לא מספיק טובים. אז אדרבה, עוד הנביאים באים לקלקל אותנו. אז מה צריך לעשות לנביאים? לנביאי האמת? צריך להרוג אותם. כיוון שהרי הם מונעים מהם, מהעם, להיות כמונו, שאנחנו הרבה יותר צדיקים, הרבה יותר מדקדקים מהדורות הקודמים. לא במחתרת מצאתים, כי על כל אלה. מסביר המלבי"ם, שהכתוב כאן כביכול אומר, אני מצדיק על כל דרכייך אלה. בעצם הוא כביכול מדמה, כאילו הנביאים שבאו להשיב אותם מהדרך שלהם, היה נדמה להם כמו גנב הנתפס במחתרת. הוא כמו גנב שבא למנוע אותי, למנוע ממני טובה. לגזול ממוני. אז הם, הנביאים, באים לקחת מאיתנו את הצדקות שלנו, את ההקפדה שלנו, את דרך הטוב והישר שאנחנו מדקדקים בה יותר מהדורות הקודמים. הוא אומר להם, לא מצאת את הנביאים במחתרת. הם לא באו לגנוב ממון מאיתך. אלא על כל דרכים אלה מצאתים. זאת אומרת, למה הרגת אותם? כי הם רצו להטות אותך ממה? מדרך הישר. הם רצו למנוע ממך כביכול את הצדקות שלך. זה, זה מה שעובר אצלם בראש. לא במחתרת מצאתים, הם לא באו לקחת ממני כסף. מה הם באו לקחת ממני? את היראת שמיים שלי, את הדקדוק במצוות שלי. ואם כן, אומר המלבי"ם, יוצא שרעתם כאן משולשת. הרעה הראשונה, הדרכים הרעים שאתה למדת, נשארו אצלך, ועוד הוספת סרה, ועוד קלקול. ומה אתה עוד אומר? את זה רוצה השם. את זה רוצה השם. דבר שני, כשבאים הנביאים להוכיח אותך ולומר לך לא את זה רוצה השם, אתה עוד הולך והורג אותם. כי הרי הם באים למנוע ממך ללכת בדרך הצדקות והישר. והדבר השלישי, ותאמרי כי ניקיתי, אך שב אפו ממני. הנני נשפט אותך על אומרך לא חטאתי. על ידי כך מה את בטוחה? מה כנסת ישראל אומרת? כי ניקיתי. הרי אדרבה, אנחנו לעומת הדורות הקודמים הרבה יותר צדיקים. אז ניקיתי, אני נקייה ומזוככת. נקייה מכל חטא. אך שב אפו ממני. ולכן רק עכשיו, על ידי המעשים האלה שאני עושה, כעת יסור כעסו ממני, כי אני מדקדקת בעבודתו. אומר הקדוש ברוך הוא, ככה את חושבת? הנני נשפט אותך על אומרך לא חטאתי. אומר הקדוש ברוך הוא, אני אתן לכם עונש במיוחד, בנפרד מן החטא, על אומרך לא חטאתי. על עצם האמירה לא חטאתי, על זה אני אעמיד אותך בדין. הנני נשפט אותך. אנוכי אהיה כביכול נשפט אותך. מה פירוש הנני נשפט אותך? מסביר המלבי"ם שכביכול הם, יש להם טענות כנגד הקדוש ברוך הוא, וכביכול הם באים עימו למשפט. כמו תובעים אותו אצל גורם שלישי. נשפט אותך כמו נשפט איתך. כן? כאילו אני בא, אני בא על דין איתך עכשיו להיות נידון אצל מישהו אחר, שכביכול אומר הקדוש ברוך הוא, אני לא בסדר. אומר הקדוש ברוך הוא, עכשיו אני אבוא עימך במשפט ואני אתבע אותך, על מה? על אומרך לא חטאתי. נשאלת השאלה, ככה אומרים בעלי המוסר, הפסוק הזה הוא יסוד לשיחות רבות של בעלי המוסר. שואלים בעלי המוסר, הנני נשפט אותך על אומרך לא חטאתי. חטאתי או לא חטאתי? חטאתי. אם חטאתי, אז הנני נשפט אותך על חטאך. לא מובן. הנני נשפט אותך על אומרך לא חטאתי. ממה נפשך? אם היא לא חטאה, אם היא לא חטאה, אז שלא ישפוט אותה. אם היא חטאה, אז שישפוט אותה על חטאה. מה זה הנני נשפט אותך על אומרך לא חטאתי? אומרים בעלי המוסר, אם היית חוטאת ומכירה בחטא, הגם שעדיין לא שבת בתשובה, אבל מכירה בחטא, יש תקווה. יש סיכויים לתשובה. לא היום מחר, לא מחר עוד חודש, עוד עשר שנים. יש סיכויים לתשובה. כי לפחות את מודעת לכך שמעשייך מקולקלים. אבל אם את אומרת לא חטאתי, הלא חטאתי גרוע מן החטא. מדוע? כי הלא חטאתי בעצם נועל את החטא במצב כזה שאין אפשרות חזרה. זה הכי גרוע. מכיוון שהלא חטאתי אומר, אני כזה צדיק, שמה יש בכלל לדבר איתי על תשובה? ולכן דווקא אלה שיש להם איזה שהיא אידיאולוגיה, אידיאולוגיה כלשהי במעשים שהם עושים כביכול לשם שמיים, דווקא הם הבעייתיים ביותר. אותם קשה להחזיר בתשובה. אתה לא יכול לדבר איתם. למה? כי הוא בטוח שמה שהוא עושה זה מצווה, והוא המדקדק והוא המהדר, אתה לא מספיק טוב בשבילו. ואז על ידי זה, אדרבה, האומרך לא חטאתי נועל אותו בעמדה שבה הוא מצוי, ומשם הוא לא יזוז כלל. אומר הקדוש ברוך הוא, על זה לבד אתם ראויים להיות נשפטים.