פרק א - הקדשת ירמיהו לנבואה - חלק ב

אומר המלבי"ם הכתובים מתארים לנו את הגוי בתיאור של יער מלא עצים, יער צומח, כך מופיע בישעיה, כך מופיע גם בזכריה. את הממלכות הם מדמים לבניין. למה? כי הממלכה בעצם נבנית אבן אל אבן. הגויים זה כמו יער שלם של עצים. זה כשמתארים את הגוי. וכשמתארים את הממלכה, ממלכה נבנית באופן איטי אבן אל אבן ולכן הממלכה מדמים אותה לבניין.

כנגד הגויים והממלכות, על הגויים הוא אומר לנטוש ולהאביד ולנטוע, כי גויים אמרנו מתארים אותם כיער. אז הנה הוא מתאר את הגוי כיער, אז מדובר על עקירת היער, זה לנטוש ולהאביד. ואם אני אחרי זה רוצה אחרי החורבן לבנות מחדש, אז זה לנטוע, כי מדברים על יער. כשאני מדבר על ממלכה, אז כשאני רוצה להרוס את הממלכה הקיים, זה לנתוץ ולהרוס, ולאחר מכן בשלב הבא אמרנו שהקדוש ברוך הוא בונה, כי זה הריסה לשם בניין, אז לאחר מכן בא לבנות, זה ביטוי שמתאים ביחס לממלכה.

מה זה להאביד? להאביד זה מוסיף על הלינטוש. פירוש הדבר כשאני עוקר עץ או שתיל ממקומו, הוא עדיין חי במציאות, הוא רק לא במקום. זה נקרא לנטוש. לעומת זאת הנאבד אובד לגמרי. כמו שנראה לקמן בפרק י"ב פסוק י"ז, נטוש ואבד. נטישה זה העקירה, האיבוד זה השלב הבא שאני מאבד אותו לחלוטין. אז לכן תראה את הביטוי לנטוש ולהאביד.

ומה זה לנתוץ ולהרוס? למה פה גם הביטוי כפול? להרוס אומר המלבי"ם מוסיף על הנתיצה. ההרס והנתיצה זה שני עניינים. א', נתיצה שייך גם באבן אחת. אני יכול לקחת אבן ולתוץ אותה. אני לא יכול להגיד לקחתי אבן והרסתי אותה. אני הורס בניין, אני לא הורס אבן. אבל אני כן יכול לנתוץ אבן. ההריסה זה על כלל הבניין. אז יוצא אם כן שהביטוי הריסה הוא ביטוי כולל יותר. ולפעמים הנתיצה היא יותר מההריסה, אם זה אחרי ההריסה. כי אני יכול לדוגמה להרוס בניין ולאחרי זה לנתץ אבן אבן. זאת אומרת לא די שעשיתי את ההריסה הגדולה אלא גם פוררתי לפירורים, ואז זה גם כן בחינה של נתיצה.

אז אם כן בואו נסכם. אומר הקדוש ברוך הוא הפקדתי אותך על הגויים שהם בבחינת יער ועל הממלכות שהם בבחינת בניין, לנטוש ולנתוץ ולהאביד, כאשר מדברים על היער אז אותו נוטשים ומאבדים, וכאשר מדברים על הממלכות אז אותם נותצים והורסים. וכל המטרה היא בסוף לבנות ולנטוע. המטרה היא בעצם שלבסוף מתוך המציאות של ההרס ייבנה משהו טוב, משהו חיובי.

הגרי"ז, הרב סולובייצ'יק, מסביר, כתוב כאן הפקדתיך היום הזה על הגויים ועל הממלכות לנטוש ולנתוץ להאביד ולהרוס לבנות ולנטוע, ויהי דבר השם אליי לאמור כי שוקד אני על דברי לעשותו, מצפון תיפתח הרעה על כל יושבי הארץ. ובעצם יש לו קושי, מה זה שוקד אני על דברי לעשותו מצפון תיפתח הרעה, על מה זה כאן בא לידי ביטוי המצפון תיפתח הרעה, איך זה קשור לממלכות?

אז הוא אומר יש לו משל נפלא. כשיש למלך בן שהבן הזה אהוב עליו, אז המלך שומר אותו מכל הנזקים, מכל הפגעים, מכל דבר שיכול לגרום לו צער. זה איפה? בארמון. הוא עושה שמירה מעולה אצלו ששום דבר לא יזיק לו, חדר סטרילי. אבל אם הבן חוטא, אם המלך רוצה עכשיו לגרש את הבן מעליו, אז הוא חושש, אני אומנם רוצה לגרש אותו מהארמון, אבל אני לא רוצה שהוא ימות. אני לא רוצה שהוא יינזק. אז אומנם מגיע לו גירוש אבל לא מגיע לו כליה. מה הוא עושה? המלך דואג להוציא כרוז בעיר, לאסור את כל הגזלנים, את כל הרוצחים, את כל האנשים המסוכנים, להרוג את כל החיות המסוכנות והרעות שבארץ, כי הוא מגרש את הבן והבן עכשיו משוטט בארץ, ולך תדע מי יכול לפגוע בו. אז על ידי שהמלך אסר את כל הגזלנים והרוצחים והרג את כל בעלי החיים המזיקים, אז עכשיו הבן שלו הגם שיהיה משוטט בארץ, לא יינזק. ואז אחרי שהוא עשה את הפעולה הזאת, אז הוא מגרש את הבן שלו מבלי חשש.

אומר הגרי"ז, ההבדל הוא שלפני כן היה הבן משומר והמדינה בהפקר, אבל עכשיו הבן בהפקר והמדינה משומרת. ככה אומר הגרי"ז. בואו תראו כמה נפלא. קודם שעם ישראל היו חוטאים, אז עם ישראל היו משומרים והמדינה, זה העולם, היה מופקר. היה שמה את כל הזוועות. עכשיו כשחטאו עם ישראל והתחייבו בגלות, מקדים הקדוש ברוך הוא על הגויים ועל הממלכות לנטוש ולנתוץ להאביד ולהרוס לבנות ולנטוע. הקדוש ברוך הוא שולח כעת לעשות סדר באומות. אני עומד להגלות לשם את הבן שלי. אני עומד לשלוח לשם את עם ישראל. ואם כן צריך שהמקום שם יהיה מקום מסודר, שלא יהיה מצב שבו עם ישראל יכלו חלילה. וזה מה שמסיים הפסוק כי שוקד אני על דבריי לעשותו. למה צריך את כל הבלאגן הזה לעשות באומות? כי שוקד אני על דבריי לעשותו. נו מה הוא דבריי? לשלוח את עם ישראל לגלות. והיות וכן אז צריך לסדר שם מקום שעם ישראל יוכל להיות, שלא יהיו שמה חיות וליסטים וגזלנים ורוצחים ואנסים כדי שעם ישראל יוכל להתקיים בין האומות.

אפשר להסביר במובן נוסף, על פי מה שכבר למדנו במלבי"ם על ספר יונה, שיונה נשלח כדי להוכיח את נינווה. ומה ליונה ולנינווה? ומה לנו ולהם? ולמה צריך להוכיח אותם בכלל? ובאמת זה הבעיה שלנו אם הגויים עושים עוונות? מה זה באמת משנה? אז שמה המלבי"ם יש לו ביאור מקורי, הוא מסביר שיונה נשלח לנינווה כי נינווה המדינה של מי היא? אשור. נכון, משם יצא אשור. נינווה זה אשור. והרי אנחנו יודעים שהוי אשור שבט אפי. היא שבט כעסו של הקדוש ברוך הוא. זאת אומרת הוא המקל של ריבונו של עולם. והיות והקדוש ברוך הוא עומד להכות עם אשור, צריך שהמקל הזה יהיה מקל ראוי. ואם המקל הזה בעצמו פושע, אז איך השם ישתמש בו? ולכן הוא שולח את יונה כדי שיונה יוכיח את נינווה, כדי שהם יתקנו מעשיהם, הרי שהמקל הזה ראוי, אפשר להשתמש בו כדי להכות את עם ישראל. ואז הוא מגלה את עם ישראל והוא מייסר את עם ישראל. ולכן אגב יונה סירב ללכת בשליחות, כי יונה אומר מה אני אלך לעשות? להכשיר את המקל הזה שיכה בנו? שהקדוש ברוך הוא כביכול לא ישתמש עם מקל פגום, אז אני הולך להכשיר אותם שיתקנו מעשיהם ועל ידי זה הם יוכלו להכות בנו? אז הוא סירב. העדיף להינזק ולהיות נביא הכובש נבואתו ולהיענש, העיקר שלא על ידי יהיה נזק לכלל ישראל.

אז יכול להיות מאוד, אני הולך עכשיו לפי הקו הזה בצירוף מה שאומר כאן הגרי"ז, שיכול להיות מאוד שהרעיון פה הוא כזה, שכיוון שהקדוש ברוך הוא רוצה להגלות את עם ישראל, אז מה עכשיו צריך לעשות? לתקן את האומות. היות וכן אז צריך לנטוש ולהרוס וכולי אצל האומות כדי ליישר אותם, כדי שהם יוכלו לפעול בעם ישראל כמו שאמרנו על מנת שהם יהיו המקל חובלים שלנו. אז הגרי"ז הסביר כדי שכשנגיע לשם הם לא יזיקו לנו. אבל אנחנו נסביר לפי המלבי"ם שהכוונה היא כדי שהם באמת יוכלו להיות כלי להוצאת התוכניות של הקדוש ברוך הוא אל הפועל, שיכשירו עצמם להיות המוציאים לפועל של דבר השם.

ויהי דבר השם אליי לאמור, מה אתה רואה ירמיהו? ואומר מקל שקד אני רואה. כבר הסברנו בעבר שהנביאים שהיו מקבלים נבואה, פעמים רבות היו מקבלים את הנבואה בדרך משל. ואז הנבואה הייתה ברורה להם לחלוטין, זאת אומרת הם היו מבינים בדעתם מה המשל הזה בא בעצם לומר, וזה דבר שחוזר על עצמו רבות בדברי הנבואה. ככל שהנביא היה זך הרעיון יותר, הוא יכל לקבל את הדברים בצורה גלויה מבלי משלים. משה רבנו פה אל פה אדבר בו, במראה ולא בחידות. מקל שקד, נוד נפוח, כל הדברים סיר נפוח, כל הדברים האלה זה חידות. לעומת זאת אצל משה רבנו זה במראה ולא בחידות. במראה אדבר בו. לא היה צריך לחוט לו חידות ולתת לו משלים כדי להבהיר לו את הרעיון.

אז השם אומר אליו מה אתה רואה ירמיהו? אומר לו ירמיהו מקל שקד אני רואה. מקל שקד אני רואה, אומר הרד"ק, הרי הראייה הזאת, ההתגלות הזאת, היה במראה הראשון. כיוון שבהתחלה השם אומר לו אתה תלך לאן שאשלח אותך, ואחרי זה באותה נבואה עצמה מראה לו הקדוש ברוך הוא מקל שקד. מה זה מקל שקד? אומר הרד"ק דע לך, הוא הראה לו מקל בלא עלים, אבל ירמיהו מזהה על המקל הזה שזה מקל של עץ שקד. מה הכריח להסביר כך? כי אם אתה תסביר שהקדוש ברוך הוא הראה לו מקל עם העלים והציצים והפרחים והכל שרואים שזה מקל שקד, מה אומר לו השם היטבת לראות? צריך באמת הטבה גדולה לראות כדי לראות שהמקל הוא מקל שקד? נו הרי זה דבר ברור. אלא לא, מדובר שהיה פה רק מקל, וירמיהו בהתבוננות על המקל הכיר בו שזה מקל של שקד, הגם שלא היה בו עלים ולא ציץ ולא פרח, הכיר בו שזהו מקל של עץ שקד.

ומה בעצם הקדוש ברוך הוא רוצה להראות לו בזה? אומר לו הקדוש ברוך הוא כי שוקד אני על דברי לעשותו. כפי שאנחנו נראה בפסוק הבא. המלבי"ם מסביר, מה אתה רואה? היד שנשלחה אל פיו ונגעה בפיו, נצטיירה בדמיונו של ירמיהו באיזושהי דמות, באיזשהו משל, שהמשל הזה קשור לעניין הנבואה שהקדוש ברוך הוא רוצה לשלוח אליו. אומר המלבי"ם, זה מה שכתוב ביד הנביאים אדמה. אדמה פירושו שהדבר בא בדמיון מה. שואל אותו הקדוש ברוך הוא מה אתה רואה בדמיונך? אומר לו ירמיהו נתפס בדמיוני כעת מקל שקד. כביכול הדמות הזאת, זה הציור של המחזה של היד שנגעה בו. היד שנגעה בו ציירה בדמיונו מקל שקד.

שימו לב, אומר המלבי"ם יש הבדל בין מקל, בין מטה לבין משענת. אלה שלושה ביטויים שונים ובכל מקום משתמשים בביטוי אחר. המטה זה דבר שעשוי לכבוד. בדרך כלל נשיאים היו לוקחים מטות. כמו מטה עוז שבט למשול, כמו שכתוב ביחזקאל. או כמו מטה אהרון בתוך מטותם. אלה היו נשיאים, כל נשיא הולך עם מטה, כמו איזה אדמו"ר שהולך ככה עם איזשהו איזשהו מקל כזה. המקל, המטה, מסמל חשיבות. זה כשכתוב ביטוי מטה. אם המטה הזה נועד כדי להישען עליו כי אדם הוא זקן, יש לו מקל סבא כמו שקוראים הילדים, אז המקל הזה ייקרא משענת. יכול להיות גם אדם חולה, על משענתו, ונקרא מכה. משענת זה מטה שעליו נשענים. או איש משענתו בידו מרוב ימים, כך כתוב על הגאולה העתידה בזכריה. אם הוא עשוי להכאה, הוא נקרא מקל. כיוון שלרועים לרוב יש מקל ביד, כמו שכתוב ויך את האתון במקל. מקל מבטא הכאה. אז אם כן נסכם, מטה עשוי לכבוד, משענת עשויה להישען בה, מקל עשוי להכות בו.

אומר המלבי"ם עוד הקדמה, שקד זה לא שם הפרי, אלא שקד פה זה פועל. מקל שקד, אני רואה פה מקל שהוא שקד. שקד הכוונה כמו שוקד. אני רואה פה מקל השוקד. זה מה שאני רואה כאן. מה כל זה בא לבטא ברעיון של הדברים? אגב המלבי"ם מסביר שמקל שקד הכוונה היא שהמקל התלבש בשקד בעת החזון. תוך כדי המקל הוא נהיה שקד. אתם מבינים? זאת אומרת התלבש בשקדים. ולא כמו שהסביר הרד"ק שבעצם הוא ראה אותו מטה רקני, רק כמקל בפני עצמו.

מה כל זה בא לומר? ויאמר השם אליי היטבת לראות כי שוקד אני על דברי לעשותו. היטבת לראות, אז חז"ל אומרים השקד ממהר להוציא פרח לכל האילנות. כלשון הילדים השקדיה פורחת, נכון? מיד שאתה הולך, מה הראשון שרואים אותו מלא פרחים? זה השקדיה. זה בא לומר לך שוקד אני על דברי לעשותו. זה אומר שדברי יתקיים במהרה כמו השקד הזה. מדרש אגדה, השקד משעת חנטתו עד גמר בישולו 21 יום. הוא זריז מאוד. מה זה בא לומר? כמה ימים יש בין י"ז בתמוז לתשעה באב? 21 יום. כדי לומר לך שתתכוננו, יש פה 21 יום קשים שיעברו על עם ישראל. אנחנו מדברים על ירמיהו שהוא נביא החורבן.

אומר לו הקדוש ברוך הוא היטבת לראות. מסביר המלבי"ם שמה שראית כעת זה מכוון אל עניין הנבואה והמסר שאני רוצה לומר לך במה אתה אחוז. ובואו עכשיו תראו עד כמה זה מדויק. דבר ראשון הוא אומר לו מה ראית? ראית מקל. שמתם לב, לא ראית מטה, לא ראית משענת. מטה בא לבטא כבוד, משענת בא לבטא משהו שעליו יש לך להישמך. אבל לא את זה ראית. מה אתה ראית? מקל. מקל אמרנו בא לבטא משהו שאיתו אתה מכה. זאת אומרת ירמיהו אתה רואה כאן נבואה שבאה לבטא שיהיה מכות לעם ישראל. זה דבר ראשון. לכן הוא תפס פה את השם מקל. כך גם כן עם כשדים ביד השם, הם כמו מקל חובלים לייסר את החוטאים. זה לא מטה כבוד ולא למשענת.

דבר שני, שקד. אמרנו שתוך כדי הדיבורים הוא רואה אותו עכשיו שקד. הוא עכשיו רואה אותו כמו מפריח שקדים. זה הכוונה שקד. ברגע זה שקד. זה מראה שמרוב המהירות כרגע הוא יוציא את פריו, יוציא את שקדיו. עם כל זה, שבאופן רגיל זה לוקח לו זמן, 21 יום, אבל פה זה יהיה כרגע. וגם אם תרצה תוכל להגיד 21 יום זה מהר, זה כרגע, לעומת שאר הפירות שלוקח להם זמן רב יותר. כך גם כן כמו שאמרנו זה ה-21 יום מי"ז בתמוז עד תשעה באב, שזה כרגע, תוך זמן קצר חרב בית המקדש. מהמצור, כן, עד שחרב הבית.

דבר שלישי, גם שם הפרי לא בכדי הוא. איך הפרי נקרא? שקד. שקד מורה על השקידה, על ההשתדלות. כי שוקד אני על דברי לעשותו. אני שוקד על דברי, כביכול אני מתאמץ ומשתדל לעשות את הדבר הזה במהירות. ותמיד השקידה מרמז או מלמד על פעולה תמידית, לשקוד על הדבר עד שהדבר יצא אל הפועל. כמו שווא שקד שומר. לשקוד על דלתותיי יום יום. זה גם כן אומר המלבי"ם כמו בארמית, הוה מסקיד ביה באחיביה, שגם שם הכוונה היא מלשון באופן תמידי.

אומר המלבי"ם, לפעמים הקדוש ברוך הוא מביא רעה על ידי שהוא מסתיר פניו ואז הרעה באה מעצמה. אסתירה פניי מהם ואז והיה לאכול. ולפעמים יש מצב כזה שהרעה באה מאת השם בהשגחה. הקדוש ברוך הוא לא מסתיר פניו אלא אדרבה, מגלה פניו להזיק לנו. כמו וישקוד השם על הרעה ויביאה עלינו. שוקד אני על דברי, אומר הקדוש ברוך הוא, איך להביא את הרעה בדרך של השגחה. ואז אומר לו הקדוש ברוך הוא בזה היטבת לראות, איך הדיבור בעצמו נהפך להיות מקל. ראינו וישם דברו בפי. מה זה דברו? זה הדיבור שנגע, היד שנגעה בו בפה, זה נהיה מקל, שהמקל הזה בעצמו הפך להיות למקל החובל בהם.

ובאמת העניין הזה של הקדמת הפורענות, שוקד אני על דברי, חז"ל אומרים שזה היה לטובה. ומדוע? כי כתוב בתורה כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם בארץ והשחתם ועשיתם פסל תמונת כל וכולי, ואז אומר הקדוש ברוך הוא חס ושלום עם ישראל יאספו, חס ושלום יאבדו. אומרים חז"ל, חס הקדוש ברוך הוא על עם ישראל והקדוש ברוך הוא הקדים שנתיים לונושנתם. כמה זה ונושנתם בגימטריה? 852. והקדוש ברוך הוא הקדים את ה... זה ל-850. כי אם היה עושה ונושנתם, חס ושלום היה אובדן גמור. אז הנה טוב לנו, שוקד אני על דברי לעשותו, אני ממהר ושוקד לעשותו במהרה כדי שלא יתעכב, כי אם יתעכב אז חס ושלום יתקיים בנו גם סוף הפסוק שנאמר שם, כליה חלילה לעם ישראל. ולכן השם שוקד על דברי והיה הדבר הזה לטובת ישראל ולהצלתם. אגב, דבר מאוד מאוד מעניין, אנחנו יודעים שבגימטריה יש מושג עם הכולל. מה זה עם הכולל? הפרש של אחד בגימטריה לא מחשיבים אותו, זה נחשב אותו דבר. גם אם זה 20 או 21, זה נחשב אותו דבר. לא אומרים לא, זה גימטריה שונה. עם הכולל, ככה זה נקרא. פעם שאלו אברך, אברך, איך זה להיות נשוי? אז הוא אמר להם תראו, אישה זה בגימטריה ייאוש. אז אמרו לו חסר אחד. אמר להם עם הכולל. טוב, על כל פנים, אז העניין הזה של עם הכולל זה דבר מאוד מעניין, שיש לו, מביא התרומת הדשן, שהיה מן הקדמונים, הוא מביא ראיה, שומעים? ראיה ממדרשי חז"ל למושג הזה של עם הכולל. יש לזה הסבר קבלי, אבל לא לא ראינו בזה מקורות לכאורה. הוא מצא מקור. מה המקור? המקור הוא מאצלנו. ונושנתם, הדרשה שכעת הזכרתי. הרי מה הקדוש ברוך הוא עשה? הקדוש ברוך הוא רצה לדחות למקסימום, למקסימום לדחות את הצרה על עם ישראל, אבל מאידך גיסא אם אני אדחה את זה יותר מדי, עד הדדליין, 852, אז אוי ואבוי, יהיה כליה. מה עשה הקדוש ברוך הוא? הקדוש ברוך הוא אמר אני אדחה למקסימום האפשרי ומצד שני שלא יהיה כליה. מה זה המקסימום האפשרי ולא יהיה כליה? אם הכליה זה 852, אז הקדוש ברוך הוא היה צריך לעשות 851. שהרי הנה, שנה אחת לפני הכליה. ואז מצד אחד ישבנו את המקסימום זמן בארץ, מאידך גיסא לא באנו לכדי 852. מה אתה למד מכאן? ש-851 זה 852. עם הכולל, זה יוצא אותו דבר, זה גימטריה ונושנתם. ולכן כדי שזה לא יהיה גימטריה ונושנתם, חייב להיות 850. זה המקסימום שאפשר לדחות את הגזירה. תדחה את זה ל-851, הגעת ל-852 כי 851 עם הכולל זה 852. פלא פלאים, ראיה נפלאה ביותר כדי לראות עד כמה הקדוש ברוך הוא חס ומרחם עלינו ועל כמה דלא רמיזא באורייתא.

ויהי דבר השם אליי שנית לאמור, מה אתה רואה? ואומר סיר נפוח אני רואה ופניו מפני צפונה. דבר נבואה נוסף, שנית לאמור, שהשם שואל אותו מה אתה רואה? אומר לו סיר נפוח אני רואה. תרגום יונתן אומר מלך דרתח כדוד אנא חזה. אני רואה מלך שרותח, הכוונה בא בכעס ובזעם, כמו דוד רותח. ותקוף משרייתיה דמדברן ואתיין מאפי צפונא. הכוונה וחילותיו שבאים מצד צפון. סיר נפוח, מסביר הרד"ק, נפוח זה תיאור הסיר. ומה הכוונה נפוח? זה רותח. ולמה אנחנו קוראים לו נפוח? כי כשהוא רותח הוא מעלה הבל. ולכן זה נקרא נפוח. כמו בן אדם שנופח באש, שמוציא הבל מפיו בשעת הנפיחה, זה נקרא נופח. גם הסיר נופח ומוציא הרי מה יוצא מהסיר אם לא קיטור? וזה כמו שבן אדם עכשיו יצא במקום קר, מה יוצא לו מהפיו? מפי יוצא לו כעין קיטור. לכן זה נקרא סיר נפוח, סיר שמעלה רתיחות. ופניו מפני צפונה, מה זה פניו מפני צפונה? יש בזה כמה ביאורים. פניו, לפי ביאור הרד"ק, הכוונה הצד של הסיר שממנו יוצקים נקרא פניו. היה להם בסיר, דרך אגב כשהיו רוצים לצקת, היה לו מקום שהוא טיפה היה יוצא יותר כמו כעין משפך קצת, והצד הזה זה נקרא פני הסיר. פניו מפני צפונה הכוונה הצד שממנו זה יישפך, זה צד צפון. רש"י מסביר פניו הכוונה רתיחותיו. צד רתיחותיו הם לצד צפון. לעומת זאת הרד"ק מביא ביאור בשם אביו, שפניו זה הכוונה הכירה שעליה שופתים את הקדירה. או הפתח של הכירה ששם היו מכניסים גחלים, מה שהוא רוצה לומר שצד האש יהיה מצד צפון. זאת אומרת הסיר נמצא על גבי האש והאש מהיכן כיוונו? כיוון האש הוא מן הצפון.

והמלבי"ם בעצם מסביר שכאן דברי הנביא מסודרים בשלוש דיברות. דבר ראשון הקדוש ברוך הוא מינה אותו אל השליחות, הודיע לו את מהות השליחות לנטוש ולנתוץ. ואחרי זה הקדוש ברוך הוא מייחד לו עוד שני דיבורים. דיבור אחד להגיד לו זמן קיום הנבואה. זה ראינו קודם, שוקד אני על דברי, אוטוטו, זה יהיה בקרוב, זה יהיה מהר. הדיבור השני נועד כדי להגיד לו את המקום שמשם תבוא הפורענות. אחרי שהדיבור הרוחני, אומר המלבי"ם, לא קשור לא לזמן ולא למקום, שזה רק דברים גשמיים ארציים, דברים רוחניים לא שייך בהם זמן ומקום, כמו שאנחנו רואים שהקדוש ברוך הוא מעל הזמן ומעל המקום, אז אומר המלבי"ם, הסיר הנפוח הזה זה בא כמשל כדי להגשים את הדבר הרוחני, שהדבר הרוחני אין לו זמן ומקום, צריך משל כדי להגשים אותו כדי להבין אותו. אנחנו רואים שביחזקאל ירושלים נמשלת לסיר ועם ישראל נמשלים לבשר. כמו הבשר בקלחת, שהם נהפכים שם בתוך הסיר, זה משל לעם ישראל בתוך ירושלים, שירושלים תהיה כרותחת, כסיר הנמצא על גבי האש, והעם שם כביכול חלילה כמו עוברים תהליך של בישול. אומר המלבי"ם, הסיר מצד עצמו נועד כדי לשמור את מה שבתוכו שלא יישרף. אם אני שם חתיכת בשר על האש היא נשרפת. אני שם אותה בתוך סיר, האש לא שולטת בה. כך גם כן העיר והמבצר נועדו כדי לשמור על העם כדי שלא יתקפו אותו. אז היה לנו חומות נאמר מסביב לירושלים, זה מעין הסיר שבתוכו הבשר. כך גם כן החומות שהם המגינות עלינו מסביב. אז הוא ממשיל כעת את ירושלים לסיר נפוח וסיר מעלה רתיחות. אז דבר ראשון הוא אומר לך כאשר הסיר הזה יהיה על האש, המדורה תתרבה כל כך והסיר לא מכוסה מלמעלה, וזה מראה שכביכול תהיה פה אש יותר מכוח הקיבולת של הסיר. לסיר יש אפשרות לקבל אש ברמה מסוימת, אם לא הוא יכול הוא להישרף עם כל מה שבו. אז אומר לך כאן, הוא לא יהיה מכוסה, לא יהיה לו הגנה, כיסוי עליון, והאש תהיה גבוהה. ודבר שני הוא אומר לך, הסיר כביכול לא יעזור ולא יגן על מה שנמצא בתוכו. וזה מה שבא לבטא את העניין הסר מסוכתו והיה לבער, פרוץ גדרו והיה למרמס. הקדוש ברוך הוא כמו מכסה לסיר. אומר הקדוש ברוך הוא, יש לך את הסיר, את חומות ירושלים, אבל אם אני לא פה כמשמש כמכסה, הסיר הזה לא יגן עליך. הוא לא יעזור לך במאומה. אז הקדוש ברוך הוא הסר מסוכתו והיה לבער. מסוכתו הכוונה מה שסוכך מעליהם. הקדוש ברוך הוא כביכול מסיר את הכיסוי ואז על ידי זה והיה לבער, אז האש תשלוט ותשרוף כאן את ה את העם היושב בירושלים.

דרך הסיר הנפוח אומר המלבי"ם, שמאותו צד שהאש שולטת בעיקר, עולות הרתיחות שלו. אתה יכול לראות כשאתה שם סיר על הפלטה, אז שמה זה יותר מצוי כיוון שלא כל הפלטה זה גוף חימום אחד, יש שמה גופי חימום נמצאים בשניים או במקום אחד, תלוי בגודל. אתה יכול לראות שיש בצד מסוים ששמה עולות רתיחות. לא בכל לא כל הסיר רותח. מאיזה צד הוא רותח יותר? מבעבע יותר? מהצד של האש ששמה האש שורפת יותר, אז עולות הרתיחות. הרתיחות הללו, תשימו לב כשסיר רותח, מה בעצם נדמה? שהמים מנסים לברוח. המים קופצים ורוצים לברוח החוצה. אם זה דברים כמו חלב וכדומה אז הם ממש בורחים, לא רק מנסים לברוח. אבל במים נראה שהם כל הזמן קופצים ומבקשים לרתוח. ובאותו צד שהאש שמה שולטת בחוזקה, המים בורחים משם אל הצד שכנגדו. כך גם כן מפני צפונה, תיפתח הרעה, הכוונה משם תהיה האש. רתיחת הסיר עיקרה תהיה מצד צפון. ומי זה מצד צפון? מצד צפון הכוונה היא לגויים שבאו מהצד של בבל, שבבל היא לצפונה של ארץ ישראל. משם תבוא האש, ואמרנו כשהאש מגיעה מה קורה למים? בורחים לצד השני. העם היושב בירושלים, הם יתרוקנו, הם ירצו לברוח לצד השני. ועם כל זה זה לא יעזור להם כי הכשדים ילכדו אותם ובסופו של דבר יגלו אותם לבבל. כך שההגנה של הציפיתם מצד הסיר, שזה בעצם חומות ירושלים, לא תעזור לכם אלא אתם תהיו כבשר בקלחת שבסופו של דבר הבשר הזה יינזק ויישרף על ידי ריבוי האש.

ויאמר השם אליי מצפון תיפתח הרעה על כל יושבי הארץ. מצפון תיפתח הרעה, בבל כמו שאמרנו לצפונה של ארץ ישראל. ומה זה תיפתח? הרד"ק מסביר שזה מלשון התרה. כמו ויפתח את הגמלים, שהכוונה התיר קישוריהם. מה שעד עכשיו אומר הקדוש ברוך הוא היה קשור, הרעה הייתה כמו קשורה שם, אני כמו קשרתי אותה ולא נתתי לה לצאת, דע לך שמצפון תיפתח הרעה, היא תהיה כעת מותרת, ההיפך של קשורה, לבוא על עם ישראל.

כי הנני קורא לכל משפחות ממלכות צפונה נאום השם. ובאו ונתנו איש כסאו פתח שערי ירושלים ועל כל חומותיה סביב ועל כל ערי יהודה. אומר הקדוש ברוך הוא אני קורא לכל משפחות ממלכות צפונה. המשפחות הכוונה לעם. הממלכות, נדבר על המלכים, על ראשי הממלכה, הן נקראים ממלכות, זה מלכי בבל. המלך הגדול שבהן זה נבוכדנצר. מה זה הממלכות? זה נרגל ושר אצר ורב מג, כל שרי בבל הם נקראים ממלכות. אומר הקדוש ברוך הוא, כביכול יש לי משפט עם עם ישראל שחטאו כנגדי, ואני קורא לכל משפחות ממלכות צפונה שהם כמו יהיו שופטים ביני לבין העם. הם יבואו ויתנו איש כסאו פתח שערי ירושלים. מה זה איש כסאו? כיסא מבטא משפט. מלך יושב על כיסא דין. כיסא מבטא משפט. אז הם יבואו ישבו, ישימו איש כסאו פתח שערי ירושלים. גם שער העיר מבטא מקום המשפט. כיוון שבשער העיר היה, היו יושבים השופטים. נתנו איש כסאו פתח שערי ירושלים, הם ישבו שם בשער כדי לשמוע את טענות הבעלי דין. והם ישבו על פתח שערי ירושלים, הם ישבו גם כן על כל חומותיה, והם ישבו גם כן בכל ערי יהודה. כביכול יתחלקו לכמה בתי דינים, סנהדרי גדולה, סנהדרי קטנה להבדיל אלפי הבדלות. כביכול יש שמה כמה מקומות של משפט.

אומר המלבי"ם, תשים לב, הכובשים בדרך כלל כשהם מתחילים לכבוש, הם מתחילים מערי הפרזות, הולכים ומתקדמים אל החומות, ואחרי זה כבר ממש מול פתח השער. זאת אומרת הכיבוש הוא איטי. אבל פה תשים לב, נתנו איש כסאו פתח שערי ירושלים. זאת אומרת הם באים כאדוני הארץ. הוא בא לשבת פה כמלך היושב על ממלכתו. פתח שערי הארץ ואז משם על כל חומותיה ועל כל ערי יהודה. בדיוק הפוך. תמיד זה מתחיל מהערים, אחרי זה חומות, אחרי זה השער. פה לא, הם יתחילו מהשער, אחרי זה החומות, לאחר מכן הערים. ללמדך שהם לא יבואו לכאן כמישהו שבא להילחם, אלא הם יבואו פה כאדונים, כשליטים. זה חלק מהקושי של השיעבוד של הצרה שאמורה לבוא, ומעבר לכך שאויבינו פלילים, הם יהיו השופטים שלנו, הם כביכול ידונו אותנו על מה שאנחנו המרינו פי השם, שזה עוד דבר קשה בפני עצמו.

ודיברתי משפטיי אותם על כל רעתם אשר עזבוני. ויקטרו לאלוהים אחרים וישתחוו למעשה ידיהם. ודיברתי משפטיי אותם, רש"י אומר אתווכח עימם, עם יהודה, עם ירושלים. ריב וויכוח. ודיברתי משפטיי עימם, מסביר הרד"ק אין הכוונה דיבור ממש, אלא עצם הבאת המלכים עליהם, הבאת הפורענות זה הדיבור. כשהקדוש ברוך הוא מביא את המלכים עליהם, זה צורה שבה הקדוש ברוך הוא מוכיח את עם ישראל, לא צריך שידבר איתם פנים אל פנים. מי יהיה השופט? אומר המלבי"ם, דיברתי משפטיי איתם והשופט יהיה הגויים כביכול. האומות שהם יהיו מי שנפרע מהם. השם כביכול יסדר את משפטו וטענותיו לפני השופטים הללו על כל רעתם, לבקש דין מאיתם על מה שהם עזבוני. והחטא שלהם הוא משולש. א', עזבוני. דבר שני, אם הייתם עוזבים אותי, היה אפשר ללמד עליכם זכות, עבודתי קשה עליכם. אז לכן עזבתם אותי, בחרתם להיות חופשיים. אומר הקדוש ברוך הוא אבל, הם הלכו לקטר לאלוהים אחרים, שעבודתם כבדה יותר. זאת אומרת אין פה בקשת החופש, כי אם זה בקשת החופש למה הלכת לעבוד עבודה זרה אחרת? ואם היו ממירים את כבודם כדי לקבל איזושהי תועלת, נו, אז עוד הייתי אומר האלוה ההוא הבטיח לך מה שאני לא מבטיח. אבל הרי הם השתחוו למעשה ידיהם. מעשה ידיך יש בו ממש? משהו שעכשיו פיסלת, אתה יכול לקבל ממנו תועלת? אז יש פה חטא על פשע שעוד הלכת ובנית לך אלוה שאתה יודע שאין בו ממש ומה חשבת לקבל ממנו משהו שלא תקבל ממני?

ואתה תאזור מותניך וקמת ודיברת אליהם את כל אשר אנוכי אצווך. אל תחת מפניהם פן אחיתך לפניהם. ואתה תאזור מותניך, תאזור מותניך זה לשון זירוז, כאיש חיל, תלך בזריזות. כמו שכתוב באליהו וישנס מותניו. פן אחיתך, הוא מזהיר אותו, תיזהר, אל תחת מפניהם. כי אם אתה תחת מפניהם, הכוונה אם אתה תירא מלומר להם את הדברים אשר צריכים להיאמר ללא כחל וסרק, אתה תחשוש מהם, אני אפיל אותך לפניהם, אחיתך לפניהם. זאת אומרת ככל שתגלה גבורה ועוצמה, כך גם כן ההגנה שלך מאת השם תהיה גדולה יותר. והמלבי"ם מסביר שעוד לפני שאני אושיב את השופטים האכזרים הללו, אומר הקדוש ברוך הוא לירמיהו, אני רוצה להתריע בעם ישראל על ידך. אתה תלך לעם ישראל ותתרה בהם לפני שאני מפיל אותם בפני השופטים הנוראים הללו, בפני יושבי צפונה, בפני בבל והכשדים. וזה כמו שמקובל להתריע בבעל דין על ידי שליח בית דין. ולכן תאזור מותניך, אל תחכה שהם יבואו אליך, אלא אתה תלך אליהם, תלך לעם ישראל ותוכיח אותם. וקמת, תקום אתה ודיברת אליהם, תלך ותדבר את כל אשר אנוכי מצווך, מצווך, מבלי להפיל דבר מכל ציוויי. ואומר לו אל תחת מפניהם, הכוונה להחניף להם. פירוש הדבר, לפעמים כשיש מישהו שאני לא נעים לי ממנו, אז אני מחניף לו, אומר לו דברי שבח שאין בהם אמת ואין בהם ממש, וזה רק במטרה למצוא חן בעיניו. מזהיר אותו הקדוש ברוך הוא תיזהר שלא תחניף להם, כי אם אתה תעשה כן, אחיתך לפניהם. אני אפיל אותך לפניהם ולכן אתה צריך להעיז פניך כנגדם. המלבי"ם עומד כאן על דקדוק הלשון, את כל אשר אנוכי אצווך. אצווך זה מה שאני מצווה. אנוכי זה אני. למה צריך להגיד אנוכי אצווך? זה כפילות מיותרת. תעשה את כל אשר אצווך. מי זה אצווך אם לא אנוכי? אומר על זה המלבי"ם, שכאשר בא אנוכי עם אצווך, זאת אומרת מה שאני מצווה אותך אבל בעצמי בלבד. יכול להיות אנוכי אצווך לדוגמה על ידי נביא בשמי. אתה גם תגיד שזה אצווך. אתה גם תגיד שזה בא ממני. על זה הוא אומר לו לא, הוא אומר לו אנוכי אצווך, זאת אומרת אני מצווה אותך לשמוע רק כפי מה שיוצא מפי. זאת אומרת אתה לא תמסור שום נבואה שבאה מכוח אחר. לא תמסור שום נבואה שמישהו יאמר לך למסור, אפילו שזה יבוא מאת השם. הכוונה מהמלך, מחכמי העדה, מכאלה שיש להם קשר עם ריבונו של עולם. אומר לו הקדוש ברוך הוא לירמיהו, אתה הוראות וציוויים מקבל רק מאנוכי אצווך. לא אצווך לבד ואז זה יכול להיות על ידי כוח אחר מאת השם, אלא לא, רק ישירות מאת קודשא בריך הוא.

ואני הנה נתתיך היום לעיר מבצר ולעמוד ברזל ולחומות נחושת על כל הארץ, למלכי יהודה לשריה לכוהניה ולעם הארץ. אומר לו אל תאמר שהם לא ישימו לב עליך כדי לקום כנגדך, הם אולי יתעלמו, אולי הדברים שלך לא ישפיעו. אומר אני נתתיך היום אתה תהיה בעיניהם דומה כעיר מבצר. ולאחר מכן כמו עמוד ברזל. ולאחר מכן כמו חומות נחושת. עד שהם יילחמו איתך במלחמה קשה מאוד, כמו שנלחמים כדי לכבוש עיר מבצר. במילים פשוטות, להתעלם ממך הם לא יתעלמו. הם ינסו בכל דרך להילחם כנגדך. וכך גם כן אתה תהיה בעיני כל הארץ, גם למלכי יהודה, לא רק למלכי יהודה שהם מגאוותם באופן טבעי שונאים מוסר, ובפרט שמוסר כזה הרי מה הרעיון שלו? להגיד יבוא מלך ויכבוש את המלך שלנו. יבוא מלך ויגלה את המלך שלנו. איזה מלך אוהב לשמוע כזה דבר? כביכול אומרים לו אתה פה עוד מעט אותו, אתה מגורש מכאן. זה בעצם כעין מרידה במלכות. המלך ודאי לא ירצה לשמוע את זה. הוא אומר לו לא רק הוא, אלא גם שריו וגם כוהניו, שהם בעצם אלה שאמורים להורות דעה את העם, הם אלה שאמורים ליישר אותם על פי דרך התורה. וגם לכל עם הארץ, כולם יילחמו בך ויתנגדו לדבריך.

אבל השם מבטיח לו, ונלחמו אליך ולא יוכלו לך, כי איתך אני נאום השם להצילך. הם יילחמו כנגדך והם לא יוכלו לך. אומר לו הקדוש ברוך הוא למה? כי איתך אני להצילך, כדי שלא ימיתו אותך. וכבר הזכרנו, לא ימיתו, אבל לא לא יזיקו. זה אין לו הבטחה. יכול להיות שהם יזיקו והם ינסו להזיק כפי שנראה בהמשך. אבל להמית, הם לא ימיתו אותך. אומר המלבי"ם שבעצם פה הקדוש ברוך הוא אומר לו דע לך, לא יהיה לך שום עוזר. כי לפעמים אם אני נגד נגיד המעמד העליון, אז המעמד הנמוך מסייע בידי. אם אני נגד מעמד הביניים, אז אולי העשירון העליון והמעמד הנמוך יסייעו בידי. וכן הלאה על זה הדרך. אבל פה הוא אומר לו תדע לך, מאף מעמד לא יהיה לך סיוע. וזה מה שהוא מנה קודם, מלכי יהודה, שריה, כוהניה וגם עם הארץ. גם מעמד הביניים וגם העשירון התחתון. אל תצפה שיהיה לך הצלה. נו, אם לא יהיה לי הצלה אז ריבונו של עולם איך אתה שולח אותי להתאבד? ונלחמו אליך ולא יוכלו לך כי איתך אני נאום השם להצילך. הגם שאמרתי לך שכולם יתנגדו לך, אומר לו הקדוש ברוך הוא אבל אל תשכח שאני איתך. וכשאני איתך, אין לך מה לחשוש מאף אחד. והמלבי"ם מסביר שיש הביטוי נלחם יכול להיקשר עם ב', נלחם בו, נלחם עימו, נלחם איתו או נלחם עליו. והמלבי"ם לכל אחד ואחד מהם יש לו הסבר בפני עצמו ולא ניכנס לזה כעת, גם הוא לא פה מסביר את כל ההבדלים ביניהם. רק פה הוא מסביר מה זה כשכתוב נלחם אל. לא כתוב נלחמו עימך או בך או איתך, אלא אליך. מה פירוש נלחמו אליך? נלחמו אליך פירושו הוא לא בא חזיתית. הוא בא כדי לנסות לאגף אותך מכל מיני צדדים, בתחבולות. זה הנלחמו אליך, הוא לא נלחם בך באופן ישיר, אלא אליך, הוא יבוא ויעשה כל מיני תחבולות מן הצד כדי להכשיל אותך. ובסופו של דבר אומר הקדוש ברוך הוא, אין לך מה לדאוג, הגם שכולם נגדך, אני איתך. מסופר על איזה שהוא רב, כמדומני זה היה הרב כהנמן, שהיה רב בעיירה באירופה, והוא בא לפני החפץ חיים ואמר לו שהוא כבר חושב להרים ידיים. אומר לו לא יודע מה לעשות כנגד המשכילים בעירו. הם כובשים שטח אחר שטח ומשתלטים על הקהילה ועל המבנים ועל מוסדות החינוך והוא כבר לא יודע מה לעשות. אומר לו החפץ חיים, מה השאלה? כשיש שני צדדים, הולכים אחרי הצד המנצח. אחרי הצד החזק. אז הוא אומר רגע ככה, אני נבהל. מה זאת אומרת? אז מה הרב אומר לי ללכת איתם? אומר לו החפץ חיים לא שמעת. אני אומר לך הצד המנצח. אתה תעשה חשבון מי ינצח בסוף. המשכילים הללו או הצד שכנגד שזה ריבונו של עולם, אם הרי נלחמים נגד ריבונו של עולם. מי שאתה חושב שינצח בסוף, תלך איתו. זה מה שאומר לו כאן הקדוש ברוך הוא. נלחמו אליך כולם, אבל אל תדאג, איתך אני נאום השם להצילך. יכול להיות כולם איתם, אבל די לך שרק השם איתך, זה מספיק, לא צריך יותר מזה. אם רק השם איתך, אז כולם יהיו נגדך, אבל מה ירא אם השם איתי? כאשר הקדוש ברוך הוא איתי, לא אירא רע כי אתה עמדי. אז לכן אומר לו הקדוש ברוך הוא אני נאום השם להצילך.