00:00 ספר ישעיהו פרק נ"ב. עורי עורי לבשי עוזך ציון, לבשי בגדי תפארתך ירושלים עיר הקודש, כי לא יוסיף יבוא בך עוד ערל וטמא. אנחנו זוכרים שבפרק הקודם שעם ישראל אמר לקדוש ברוך הוא עורי עורי לבשי עוז, זה זרוע השם. ריבונו של עולם, למה אתה לא עושה לנו ניסים ומופתים כמו שעשית לנו ביציאת מצרים, כמו שעשית לנו כאשר שבנו מגלות בית ראשון? הנה, הקדוש ברוך הוא עשה לנו גם אם לא היה לנו זכויות. אז עורי עורי לבשי עוז זרוע השם, לעשות לנו ניסים גם כעת, הגם שאיננו ראויים. אמר הקדוש ברוך הוא, עורי עורי לבשי עוזך ציון, הדבר תלוי בך. את, ציון, אתם עם ישראל, אתם צריכים להתעורר. לבשי עוזך ציון.
נשים לב, יש פה ציון ויש פה ירושלים. מה בין ציון לירושלים? אז המלבי"ם כבר הסביר בכמה מקומות, וזה קו שהוא הולך איתו באופן תמידי. במצודת ציון היה את עיר דוד, שם היה בית המקדש, שם היה הכהונה, הסנהדרין, המלכות. זה החלק הפנימי יותר. ירושלים מדבר על כל המרחב שנמצא מבחוץ, כל מה שבין החומות. חלק זה נקרא ירושלים, אבל החלק הפנימי שזה עיר דוד, בית המקדש, מקום הכהנים, הסנהדרין, זה נקרא מצודת ציון. ועל כן הוא אומר עורי עורי לבשי עוזך ציון. כאן הוא מדבר על העוז הפנימי, לבשי עוזך ציון, שזה החלק היותר פנימי שבירושלים. וירושלים עצמה זה כלל העיר, שם כביכול זה בחינה של הבגדים החיצוניים, וזה תפארת. לכן שם כתוב בגדי תפארתך ירושלים. הבגדים באים לאפיין את מה שנמצא מבחוץ. זה בגדי תפארתך ירושלים, שירושלים עצמה היא בחינת חיצוניות לעומת ציון שזה החלק הפנימי יותר, המרומם יותר, בית המקדש, עיר דוד. ולכן הוא אומר את תלבשי בגדי תפארתך.
מה כוונת הדברים? אומר המלבי"ם, שעל בגדי תפארתך, על זה הוא מתכוון לרמז את ההצלחה הגופנית. הכוונה, הצלחה מורכבת משני דברים. יש הצלחה גופנית, פיזית, ויש הצלחה רוחנית. כאשר הוא מדבר לבשי עוזך ציון, הוא מדבר על החלק הפנימי, הרוחני, בית המקדש. זה העוז, העוז הנפשי, העוז הרוחני של עם ישראל. ולעומת זאת, יש גם כן את העוז הפיזי, הגשמי, שאנחנו יכולים להילחם כנגד האויבים, שאנחנו יכולים לעמוד על זכויותינו. וזה לבשי בגדי תפארתך ירושלים. שמה? שלא יוסיף יבוא בך עוד ערל וטמא. שלא יוסיף יבוא ערל בירושלים, וטמא לציון. כי הרי ציון אמרנו זה מקום מקודש ומרומם. ציון הרי כפי מה שהסברנו, בא לבטא את החלק הפנימי, בית המקדש, שם אסור שיגיע הטמא. אז לא יבוא ערל בירושלים, הכוונה לפגוע בחוסן הפיזי שלנו, שזה ירושלים, ולא יבוא טמא בציון, כדי חלילה לטמא את המקום המקודש שלנו, שזה עיר ציון, בית המקדש, מקום השראת השכינה.
התנערי מעפר קומי, שבי ירושלים. התפתחי מוסרי צווארך, שביה בת ציון. מוכר לכולנו הביטויים הללו מלכה דודי. לכה דודי הרבה לא שמים לב, אבל לכה דודי זה פיוט שרק מיעוטו מדבר על שבת, ורובו מדבר על ירושלים. שני הבתים הראשונים מדברים על השבת, אבל כל שאר הלכה דודי בכלל מדבר על ירושלים. והרבה מהביטויים שאנחנו רואים שם שאובים כאן מהמקורות הללו שמדברים בשבחה של ירושלים. עורי עורי, כי בא אורך, התנערי מעפר קומי, שבי ירושלים.
עכשיו הוא מתחיל לדבר אל עיר ציון ואל עיר ירושלים. זאת אומרת, בהתחלה הוא דיבר אל הגוף, המקום עצמו. עכשיו הוא מדבר אל העם שיושבים שם. מדבר אל העם של ציון ואל העם של ירושלים. כביכול בהתחלה מדברים אל העיר עצמה, בדרך של מטאפורה, כביכול הוא אומר העיר עצמה תתעורר. ועכשיו הוא מדבר אל האנשים היושבים שם, אל האנשים היושבים בתוך ציון, בתוך ירושלים. אלה שהיו שבויים מהחשובים שבעיר. הרי כידוע שבירושלים היו דלת העם והיו את האנשים החשובים יותר. אלה שהיו אסורים מהשרים, הפרתמים, החשובים, הנכבדים, אותם היו אוסרים על ידי קשירה, אוסרים אותם בזיקים. מה שנקרא היום אזיקים, או אזיקונים. היו קושרים אותם ממש, היו קשורים כי מדובר באנשים חשובים שאסור לפספס אף אחד. לעומת זאת, את ההמון, את דלת העם, לא קושרים אחד אחד עם אזיקים, לא ככה היו עושים. אלא היו לוקחים אותם כמו שלוקחים להבדיל בהמות. איזה מישהו שומר עליהם עם נשק וככה מלווים את כולם יחד. ולכן הוא אומר התנערי מעפר קומי, שבי ירושלים, התפתחי מוסרי צווארך שביה בת ציון. אלה שהם היו שבויים מירושלים, התנערי מעפר קומי. כי הם, כמו שאמרנו, היו סוחבים אותם לא קשורים. כשהיו רוצים להניע, להגיד להם פה עומדים, הם היו שוכבים על הארץ. כשהיו רוצים להקים אותם להמשיך בדרך, מקימים אותם מהארץ. להם הוא אומר התנערי מעפר קומי, שבי ירושלים. שבי הכוונה השבויים של ירושלים. למה? כי שבויי ירושלים שהם דלת העם, הם בעפר, צריך להקים אותם מעפר. לעומת זאת, בת ציון, שזה מה שהסברנו החשובים, המרוממים, אנשי הסנהדרין, השרים, הפרתמים, הם כאשר היו שבים אותם היו קושרים אותם. ולכן אליהם הוא אומר התפתחי מוסרי צווארך שביה בת ציון. את, השבויה מציון, שזה החלק הפנימי יותר כמו שהסברנו, החלק של עיר דוד, את צריכה להתפתח מוסרי צווארך, כי על צווארך שמו לך עול, על צווארך שמו לך קשרים לקשור אותך כדי שלא תברחי, ולכן תתפתחי מוסרי צווארך על מנת לחזור ולהיגאל.
כי כה אמר השם, חינם נמכרתם ולא בכסף תגאלו. מה זה חינם נמכרתם? רש"י אומר, על עסקי חינם, שזה יצר הרע, שאינו לכם לשכר. הזכרנו פעם מה שהמקובלים אומרים, יצר הרע נקרא חינם. למה? הוא בא אומר לך ככה, הכל בחינם, בוא, קח, תהנה, תאוות, הנאות, הכל בחינם. לא צריך לשלם. בוא, רק תהנה. יצר הרע נקרא חינם. ולכן מובא בזוהר הקדוש שאם בן אדם מציעים לו בוא, יש לי אתרוג בעץ שלי, חינם, קח אותו חינם, לא צריך, כמה אני אשלם לך? שום דבר, מתנה. אומרים המקובלים בשום אופן אל תיקח, ככה מביא גם כף החיים. תתעקש לשלם. למה? חינם זה של סטרא אחרא. מה שבא בחינם הולך לסטרא אחרא. אומרים לך בחינם, תגיד לו לא, בחינם אני לא לוקח. אתה רוצה לתת לי בזול, אני מוכן לשלם לך במקום 400 שקלים 50 שקלים, אבל תתעקש לשלם. בשום אופן לא יהיה מוכן לקחת בחינם. כי חינם נדבק בזה הסטרא אחרא. כל מה שבא בחינם נדבק בו הסטרא אחרא. יש אנשים שבן אדם יוציא ממון. סטרא אחרא בא בחינם. אז כה אמר השם חינם נמכרתם. מי זה חינם? זה היצר הרע. היצר הרע הוא לא לשכר. כשאתה עובד אצל היצר הרע, קודם כל הוא מציע לך הכל בחינם. דבר שני, הוא גם לא דורש גם, אין עליו שכר. כל מה שעשיתי אני לא אקבל שכר אחרי זה. אז זה מה שנקרא עבדת חינם. היית פועל של היצר הרע פה 70 שנה, מגיע למעלה, מתברר אין משכורת למי שעובד את היצר הרע. אומרים לך מה אתה רוצה? קיבלת פה הנאות, תאוות, זהו. זה המשכורת. מה זה? חשבתי זה רק בונוסים, חשבתי שלמעלה עוד מחכה... אומר לא לא לא, מחכה לך כן, גיהנום, אבל זה לא קשור, זה לא... זה הבונוס. אבל תדע לך, לצפות לשכר, יצר הרע לא נותן שכר. אז לכן הוא נקרא חינם. ולכן היות בחינם נמכרתם, לא בכסף תגאלו. אז ממילא מה תהיה הגאולה? גם היא לא בכסף, אלא איך? דווקא על ידי תשובה.
יש עוד הסבר, הרד"ק אומר כה אמר השם חינם נמכרתם. מה הכוונה חינם? לא נמכרתם בכסף. לא, לא מכרתי אתכם כי קיבלתי כסף בעבורכם. כי אם הייתי מוכר אתכם כי קיבלתי כסף בעבורכם, אז מה הדרך שלכם להיגאל? לתת כסף. אבל היות ולא זו הדרך, לא קיבלתי כסף בעבורכם, אז ממילא גם כן לא בכסף תגאלו. אלא אתם נמכרתם בגלל עוונותיכם, אז ממילא הדרך לגאולה זה על ידי התשובה, שתשובו מעוונותיכם.
המלבי"ם אומר, מה הסיבה שהקדוש ברוך הוא מצווה שהם יצאו מעצמם? הרי לכאורה אנחנו לא נתונים ביד עצמנו, הרי שבו אותנו, כמו שאתה אומר שבי ירושלים, שביה בת ציון. ואם מישהו שבה מישהו אחר, האדם האחר לא יכול לצאת מעצמו. הוא נתון ביד מישהו אחר, יש מישהו אחר ששולט בו. אז איך הקדוש ברוך הוא כביכול מעוניין שנצא משביה בלי שמישהו יפצה את השובים? זה ששבה אותנו, הוא רוצה מאיתנו משהו, הוא הרוויח מאיתנו משהו בזה שהוא שבה אותנו. ופתאום הקדוש ברוך הוא יוציא אותנו סתם כך? אומר הקדוש ברוך הוא, היות ואתם חינם נמכרתם, אז לא בכסף תגאלו. אם אלה ששבו אתכם היו משלמים לי משהו, אז אתם צודקים. שילמו לי משהו, עכשיו צריך לשלם להם על זה שלוקחים מהם בחזרה, מוציאים טרפם מידם. אבל הרי לא שילמו לי כלום על זה שלקחו אתכם. וכיוון שכך, אז גם כן לא מגיע להם תשלום. במילים פשוטות, שלא תהיו מוטרדים איך תהיה הגאולה, אנחנו ביד אחרים. אומר השם, הם קיבלו אתכם בחינם, הם ישחררו אתכם בחינם. אל תהיה מוטרד מהנקודה הזאת.
כי כה אמר השם, מצרים ירד עמי בראשונה לגור שם, ואשור באפס עשקו. מצרים ירד עמי בראשונה לגור שם. נשים לב, יש פה את מצרים לעומת אשור, ולא לגמרי ברור מה הקשר ביניהם. בהתחלה ירדנו לגור במצרים, ואשור עשק אותנו באפס. מה הקשר בין תחילת המשפט לסוף המשפט? איך הוא מחבר בין מצרים לבין אשור, שתי תקופות שונות לגמרי? ואם תגיד שהוא בא ליצור איזשהו הבדל ביניהם, מה ההבדל? באיזה נקודה הוא מבדיל ביניהם?
אז יש בזה כמה ביאורים. רש"י מסביר, עמי ירד מצרים בראשונה לגור שם. המצרים עוד היה להם איזשהו קצת חוב שהיינו חייבים להם כביכול. למה? כי הרי עמי ירד מצרים בראשונה לגור שם. המצרים כביכול טוענים, אנחנו יש לנו זכויות. אנחנו כלכלנו אתכם, פרנסנו אתכם בתקופה שבהם לא היה לכם מה לאכול. יעקב אביכם, 70 נפש ירדו לפה למצרים, מי דאג להם אם לא אנחנו? אז עמי ירד בראשונה למצרים לגור שם, היה להם עוד איזשהו טיעון, איזשהו פתחון פה, איזה זכויות יש להם. אבל אשור באפס ובחינם עשקו. אשור, איזה זכות יש לך לבוא ולעשוק את עם ישראל? מה, מה לך מגיע? מצרים עוד יש להם טענה. מצרים עוד אומרים נו, נתנו להם, הענקנו להם. אבל אתה מצרים, מה אתה אשור, איזה טענה לך יש? אז אם ממצרים הוצאתי אתכם, הגם שלמצרים הייתה איזה טענה, היה איזה פתחון פה, בכל אופן הוצאתי אתכם משם. אז אשור שאין לו שום טענה ושום פתחון פה, לא כל שכן שאגאל אתכם מאשור? הרי אשור באפס עשקו, הכוונה באפס, בחינם, בלא שום סיבה.
המלבי"ם אומר שההבדל הוא אחר. המלבי"ם אומר, ההבדל בין מצרים לאשור הוא שבמצרים אנחנו הגענו לשם. לעומת זאת, אשור הוא הגיע לפה. זאת אומרת, מצרים, הם לא באו חטפו אותנו. אנחנו ברצוננו ירדנו למצרים. אל עמי ירד, תשימו לב, זה מדויק בלשון. עמי ירד בראשונה לגור שם. עם ישראל, הם הראשונים שירדו לגור במצרים, הם לא, לא מצרים הלכו לחטוף אותנו. ולכן מה שהם החזיקו בנו, זה העוול הוא לא כזה גדול. למה? אינו דומה אם מישהו בא אליך, נכנס אליך, ואתה רק סגרת את הדלת, מאשר ראית מישהו בטרמפיאדה, הלכת משכת אותו פנימה לתוך הרכב וחטפת אותו. שני המקרים יכול להיות שיאשימו אותך בעוון חטיפה, או בעוון כליאת אדם נגד רצונו. אבל אינו דומה אם מישהו הגיע לפה ואני רק לא נותן לצאת, לעומת מדינה שתחטוף אנשים. רוסיה כביכול בתקופה שבה היא לא נתנה לאנשים לצאת, ועוד היום יש מדינות קומוניסטיות שלא מאפשרות לאנשים לצאת מתוכם, אז זה לא נחשב על פי החוק, זה לא נחשב לחטיפה. ודאי שזה לא הומני, ודאי שזה הדברים האלה לא ראויים, אבל זה לא נחשב לחטיפה. הם באו להתיישב פה, החוק עכשיו שונה, לא יוצאים מכאן. זה היה מצרים. לעומת זאת, אשור זה לא כך. אשור, הם אלה שבאו אלינו, הם באו לעשות עלינו מצור, הם באו בגבולנו, והם באו לעשוק אותנו. זה מה שהוא אומר, אשור הוא הגלה את ישראל מארצו. לא היה לו הנאה מהגלות שלהם. למה? כי על ידי אשור מה קרה בעצם? המצב של עם ישראל היה מדרדר, המציאות של עם ישראל הייתה נמוכה, ובסופו של דבר לא יצא לו מזה מאומה. כי ממלכתו של אשור נחרבה בעקבות זה שהוא בא לשבות אותנו. הרי מה קרה ל-185 אלף ראשי גייסות של אשור? כולם מתו בין לילה על ידי מלאך השם, שבלילה אחד הכה את כולם, אז יצא לו מזה משהו? אז הוא עשקו, ובסופו של דבר זה היה באפס. בחינם. למה? כי מה הרווחת מזה? עוד איבדת את הממלכה שלך. שני הבנים שלו כשהוא ברח מכאן, שני בניו של סנחריב הכו אותו בחרב, בית נסרוך אלוהיו. אז יצא לו מזה משהו? אז באפס עשקו. אם תעשה חשבון, תראה מה שהלכת לעשוק את עם ישראל, אז קודם כל אתה לא כמו מצרים, שלמצרים עוד היה איזשהו זכות, כמו שאמרנו מצד זה שאנחנו באנו אליהם. פה אתה באת אלינו, לא זו בלבד, אלא עוד באפס עשקו, מה שבאת לעשוק אותנו, קיבלת אפס אחד גדול, דהיינו במילים פשוטות ממך נשאר אפס. לא הרווחת מזה מאומה, אלא בסופו של דבר לא היה לך תועלת מן העושק הזה.
ועתה מה לי פה נאום השם, כי לוקח עמי חינם, מושליו יהילילו נאום השם, ותמיד כל היום שמי מנואץ. ועתה מה לי פה נאום השם. רש"י אומר, למה אני שוהה ומשתהה בנאי כאן? הכוונה למה אני משאיר אותם עדיין בגלות? המלבי"ם מסביר שזה חוזר בגלות שטיטוס הגלה את עם ישראל. ואז הקדוש ברוך הוא אומר בגלות של טיטוס, זה גלות גרועה ממצרים וגלות גרועה מאשור. מה לי פה נאום השם? אומר הקדוש ברוך הוא, וכי אני באתי בגבולם כמו שבאתי בגבול מצרים? אני הגעתי אליהם? הלא הם הביאו אותי הלום מארצי ביד חזקה, הוציאו אותי משם את עם ישראל והביאו אותי אליהם. הם הגלו את עם ישראל בכוח. כי לוקח עמי חינם, מושליו יהילילו. המושלים בהם הם מתהללים ומתפארים, הנה, לקחנו את מלכי ישראל, את מושלי ישראל, את שרי ישראל, לקחנו אלינו, שבינו אותם, לקחנו אותם לעבדים. והם מתהללים, לוקח עמי חינם, מושליו, אפילו את המושלים שלהם, בזה הם מתהללים, גם את מושלי עם ישראל לקחנו. יהילילו נאום השם. הנה מתפארים שלקחו אותם בלא מחיר. אומר זה הרי באפס עשקו. הוא לא לקח אותם לעבדים ולשפחות, שבאפס עשקו. הרי אשור ראינו לא לקח אותנו לעבדים ולשפחות, וראינו שבאפס יצא לו מזה מאומה. ופה כביכול, במרכאות, זה לא באפס. פה כן יצא לנו. הנה, לקחנו אותם והם עכשיו כן עבדים שלנו, הנה עכשיו כן משרתים אותנו, הנה המושלים שלהם נמצאים בידינו. אז זאת אומרת שהמצב שלנו היום גרוע מהמצב שהיה בזמן מצרים, ואפילו גרוע מהמצב שהיה בזמן אשור. כי בזמן אשור לא נלקחנו לעבדים, ועכשיו נלקחנו לעבדים. ומצרים כמו שאמרנו, אנחנו ירדנו אליהם, ופה לא אנחנו ירדנו לטיטוס, הוא בא אלינו. אז זאת אומרת המציאות שלנו גרועה הן מהמציאות שהייתה במצרים והן מהמציאות שהייתה בזמן אשור, שאשור לפחות באפס עשקו, לא לקח אותנו לעבדים. אבל פה לוקח עמי חינם, לקחו את מושליו ומתהללים בזה. ולא די בכך, ותמיד כל היום שמי מנואץ. כל היום הם מחללים את שם קודשי, כי הם אומרים אלה עם השם, אלה מארצו יצאו. אתה יודע את מי שבינו? את העם של הריבונו של עולם. נו, אז מי יותר חזק, אנחנו או הריבונו של עולם? מנאצים שם השם, שהצליחו לשבות את עם השם. אז כל היום שמי מנואץ, בזה שהם לוקחים אותם לעבדים.
לכן ידע עמי שמי, לכן ביום ההוא כי אני הוא המדבר הנני. לכן ידע עמי שמי. מסביר הרד"ק, שמי שלא ידוע בגלות, הוא מנואץ, בזמן הגאולה והיה השם אחד ושמו אחד, וכל העמים יקראו שפה ברורה. אז ידעו שמי. ביום ההוא ידע עמי שמי, וגם שאר העמים. ובאמת עמי כבר יודע שמי, אומר הרד"ק, אלא ההבטחה היא שכולם ידעו שמי. ודבר נוסף, שידעו כי אני הוא המדבר הנני. מה פירוש? כשאנחנו שומעים נבואה מפי הנביא, יש מקום לחשוב זה הנביא אמר. אני שמעתי את הקדוש ברוך הוא? לא. הנביא שמע את הקדוש ברוך הוא. אז השומע, מה שומע? נביא. נכון, יכול להיות שהנביא אומר את זה, אולי זה לא באמת השם. אבל אז ידעו ביום ההוא כי אני הוא המדבר. למה? אשפוך רוחי על האדם, ואז יהיה ניכר שאני הוא המדבר. עכשיו לא ניכר. אתה שומע אדם. אתה מאמין שהוא קיבל נבואה מאת השם, אבל זה לא ניכר. ואילו אז ידעו כי אני הוא המדבר הנני. וגם עוד לפני שאשפוך רוחי על האדם, עצם זה שרואים שמה שהנביא הבטיח הגיע, נו אז מי דיבר? הנביא מאיפה הוא יודע? מה הוא מבין? איך בשר ודם יכול לדעת מה יהיה בעוד דקה? איך זה מתנבא נבואות לעוד 100, 200, 300, 500, 1000, 2000 שנה וזה מתקיים? אז ידעו כי אני הוא המדבר הנני. הנה, ראית שהתקיים? מה עכשיו אתה רואה? מה אתה רואה? אני הוא המדבר הנני, זה השם אמר. כי אם בן אדם דיבר, מאיפה בן אדם יודע? מאיפה בן אדם יכול לדעת מה יקרה? ידעו אז שהנה, אני הוא זה שדיברתי, אני שהבטחתי ואני גם כן לא שניתי, לא השתניתי, ומה שהבטחתי אני עתיד לקיים, והנה כולם ידעו, יראו שהקדוש ברוך הוא הוא זה שממנו יצאו הדברים.
המלבי"ם אומר, היות והזכרנו בפסוק הקודם כל היום שמי מנואץ, על זה הוא אומר לכן ידע עמי שמי. דהיינו, שמי לא יהיה מנואץ, אלא עמי ידע שמי, יהיה מבורך. והיות שמושליו יהילילו, כיוון שהם מתהללים שהם שובים את גדולי עם ישראל, ידע עמי כי אני הוא המדבר לגאולם, והנני למלא את דברי. תמיד הנני זה הנה אני כאן. מה זה הנני? זה צירוף של שתי מילים, הנה אני. זה הנני. תמיד הנני זה תמיד מוכן ומזומן. זה הכוונה הנני. ויאמר אברהם ויאמר הנני. הריני מוכן ומזומן לעשות דבר השם. אז גם פה, אני הוא המדבר, זאת אומרת ההבטחה לגאול אותם, אני הוא המדבר, אם יש הבטחה מאת השם היא בטוח תתקיים. והנני, הכוונה הנני מוכן כעת ומזומן לקיים את דברי. אז ממילא שלא יהיו בצער על כך שלוקח עמי חינם, מושליו יהילילו, הקדוש ברוך הוא מבטיח לגאול את עם ישראל.