אומר הקדוש ברוך הוא, מיהרו בנייך. אם מיהרו בנייך לשוב בתשובה, אז מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו. כבר מזמן היו יוצאים האויבים שהרסו אותך, כבר מזמן היו יוצאים ממך. אם הבנים שלך היו רוצים, היו ממהרים לשוב מחטותיהם, אז מזמן כבר היו נגאלים. זאת אומרת, תשובת השם, לו מיהרו בנייך, אז מיד מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו. מיד ההורסים והמחריבים אותך, הגויים המקלקלים וההורסים, מיד היו יוצאים ממך והיית זוכה לגאולה. זה אחד מהפסוקים שאני נותן אותו כדוגמה, איך אצל האנשים יש שיבוש ומשתרשת אצלם דרשה על הפסוק והם שוכחים את פשט הכתוב. זה דוגמה לאחד מן הפסוקים. כולם, תשאל אותם, תן לי הסבר, מה זה מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו? הוא יגיד לך, זה שאלה שהורסים את עם ישראל באים מתוכו. גיס חמישי שיש בתוכנו, הם הורסים אותנו. זה נחמד מאוד, זה דרשה נחמדה, אבל זה לא פשט הכתוב. ההבטחה בפשט הכתובים, תסתכלו בכל המפרשים, פשט הכתובים, מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו, הבטחה שאלה שהורסים אותנו ומקלקלים אותנו, בדרך כלל מדברים על הגויים, יצאו מאיתנו. יצאו הכוונה השם ירחיק אותם מאיתנו. זה פשט הכתוב. רק מה, כולם זוכרים את הדרשה ושוכחים את פשט הכתוב. אז תזכור שפשט הכתוב מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו, זה הבטחה שהמקלקלים וההורסים אותנו יצאו ויתרחקו מאיתנו. אומר הקדוש ברוך הוא, כל זה היה בתנאי שמיהרו בנייך. אם בנייך היו ממהרים לשוב, אז ממילא הייתי מיד גואל אותם גאולת עולמים. אז אל תשאלי למה התמהמהתי עד עכשיו. ההתמהמהות, אומר הקדוש ברוך הוא לכנסת ישראל, באשמתך הוא.
שאי סביב עינייך וראי, כולם נקבצו באו לך. חי אני נאום השם, כי כולם כעדי תלבשי, ותקשרים ככלה. אומר הקדוש ברוך הוא, אל תסתכלי לצד אחד, אלא תסתכלי לכל הצדדים. ככה הקדוש ברוך הוא פונה לארץ ישראל, שכמו שהסברנו, היא כמו אלמנה וגלמודה, כי היא לא שמה לב שהתחילה הגאולה. ולמה היא לא שמה לב? מכיוון שאצלה עדיין כלום לא השתנה. היא עדיין בשיממותה, בחורבנה, אז היא עדיין לא מרגישה שהתחילה הגאולה. ולכן היא באה ושואלת, עזבני השם והשם שכחני. בא הקדוש ברוך הוא ואומר, תפתחי את העיניים, תראי שהגאולה התחילה. אפילו שאת עדיין בעצמך עוד לא נבנית, אבל תראי איך שאי סביב עינייך וראי איך כולם נקבצו באו לך. ואל תסתכלי לצד אחד, אלא סביב סביב. כי פתאום יבואו הגאולה, אומר המלבי"ם, מארבע רוחות השמיים, פתאום כולם יבואו לכאן. איך כולם נקבצו באו לך. ויש פה שני דברים מפליאים. א', הקיבוץ מהפיזור הגדול, זה כולם נקבצו. דבר שני, שהם יבואו מארץ מרחק. כולם נקבצו באו לך, וזה הבאו לך, הגיעו עד אלייך ממקום רחוק. ואז אולי את עדיין תהיי מוטרדת, ואת תבואי ותשאלי, ריבונו של עולם, איפה יהיה לי מקום להכיל את כל בניי? איך ארץ ישראל תספיק בשביל כל היוצאים מן הגולה? עונה לה הקדוש ברוך הוא, גם מזה את לא צריכה לדאוג. חי אני נאום השם, כי כולם כעדי תלבשי. אומר המלבי"ם, פה הוא נותן מליצה, כביכול המקום שהוא חרב מיושבים, עכשיו התלבש. מי זה הלבוש? זה עם ישראל. הארץ היא ערומה מיושביה, כשאנחנו יושבים עליה היא כביכול לבושה. אומר הקדוש ברוך הוא, כמו לבושו כרים הצאן, כן? כך גם כן פה, ארץ ישראל תתלבש ביושבים בה. אבל אחרי שיש התלבשות, עדיין יש בהם השרים והחשובים.
מי הם השרים והחשובים? מי אלה השרים והחשובים? הם בנמשל פה, במשל כאן, הם העדי. אז בהתחלה כולם כעדי תלבשי ותקשרים ככלה. יש את התלבשי ויש את החשובים שיבואו והם יהיו כמו עדי. מה, מה זה עדי? תכשיט, נכון? עדי זה תכשיט. אז הוא אומר זה יהיה כמו עדי על המלבושים. כולם תלבשי כעדי, כולם יהיו לך לכבוד ולתפארת. וגם תקשרים ככלה. מה זה תקשרים ככלה? המלבי"ם אומר שהחתן היה נותן לכלה עדי מיוחד על ידה לשם קידושין. כנראה שהוא מתכוון לטבעת קידושין. והוא אומר זה אות הקשר בינה לבין בעלה. ותקשרים ככלה. על ידי העדי הזה נשמר הקשר בינה לבין בעלה. דהיינו הבנים יהיו קשורים כמו קשר של אישה אל בעלה שלא נפרד ממנה, כך גם כן הבנים שלך יבואו מרחוק ויהיו קשורים ומחוברים אלייך בקשר אמיץ שלא יצאו שוב פעם. כי זה וארשתיך לי באמונה, שזה תהיה אירוסין גמורים של אמונה, אמונה אמת, הכוונה דבר שלא ניתק, שלא ייפרד.
כי חורבותייך ושוממותייך וארץ הריסותייך, כי עתה תצרי מיושב ורחקו מבלעייך. אל תחשבי שהמקום שלך צר מלהכיל את כל הבנים שיבואו להיגאל. את תתלבשי בהם כי חורבותייך ושוממותייך, המקומות החרבים והשוממים, בהם את תתלבשי, כביכול כמו שהסברנו עם ישראל הם כמו לבוש, וארץ ישראל היא כמו מבלי לבושה, כשאנחנו באים היא מתלבשת כביכול בנו. יותר מזה, הוא אומר לה מה שעכשיו תצרי מיושב, המקומות שבהם כביכול אין מקום לשבת, אל תדאגי, אני מבטיח לך עוד יאמרו באוזנייך בני שיכולייך צר לי המקום גשה לי ואשבה. זאת תשובה על הטענה צר כביכול תצרי מיושב. אבל לפני כן, לא סיימנו את הפסוק הקודם. ורחקו מבלעייך. אומר המלבי"ם, ורחקו מבלעייך זה מאמר מוסגר. היה צריך כאילו להיות כתוב חורבותייך ושוממותייך וארץ הריסותייך כי עתה תצרי מיושב, עוד יאמרו באוזנייך בני שיכולייך צר לי המקום גשה לי ואשבה. הורחקו מבלעייך זה כמו בסוגריים, זה במאמר המוסגר. מה הוא רוצה לומר? מה שתצרי יהיה מיושב, דהיינו מאנשים המיישבים אותך, אני מבטיח לך את, הם יבואו וימלאו אותך שתצרי מיושב, כביכול המקום יהיה צר לך מלהושיב את כולם. אבל אל תדאגי, מיושב יהיה המקום צר לך. לא מגויים, לא ממהרסים, לא ממחריבים, כי הם הרי כמו שהסברנו ממך יצאו. אז ממי ייצר לך המקום? מיושב. זאת אומרת שלא תחשבו שייצר לנו המקום בגלל שיהיו פה הרבה ערבים, שיממשו את זכות השיבה ועוד כל מיני מרעין בישין, אומר לא לא לא, כל אלה כבר הבטחתי ממך יצאו. אז ממי תצרי? ממי יהיה לך צר כביכול המקום? מיושב. מאלה שבאו להתיישב פה, מעם ישראל. ורחקו מבלעייך, עליהם אני לא מדבר. מבלעייך יהיו רחוקים. לא מהם ייצר לך המקום, אלא רק מעם ישראל שרק הם יהיו פה, כבר זה יגרום לכך שייצר לך המקום.
חורבותייך, המלבי"ם אומר מה ההבדל בין חורבותייך לשוממותייך? החורבות הם הערים. השוממות זה כל הארץ. תמיד שיש חורבה ושממה, חורבה זה העיר ושממה זה כל הארץ שהפכה להיות שממה. ותמיד אומר המלבי"ם הרס זה יותר מחורבן. כי הרס זה תמיד בכוונה, הלך להרוס את הדבר. חורבן זה כביכול דבר שנחרב מעצמו, אני גם קורא לו חורבן. אז זה מה שהוא אומר, חורבותייך ושוממותייך וארץ הריסותייך, אפילו המקום שהרסו אותו בפועל, בכוונה תחילה, הכל בחזרה יחזור ויקום מחדש.
עוד יאמרו באוזנייך בני שיכולייך צר לי המקום גשה לי ואשבה. ואז בני שיכולייך, מי זה בני שיכולייך? הבנים שעד עכשיו היית כשכולה מהם, עד עכשיו היית כאם שכולה שהלכו בניה מבלי שוב לכאורה. לא, עוד יאמרו באוזנייך בני שיכולייך צר לי המקום. אני לא יכול, אין מספיק מקום בארץ ישראל. ארץ ישראל קטנה עלינו, צר לי המקום. ולכן גשה לי ואשבה. המלבי"ם עושה פה ביאור מקורי בגשה לי ואשבה. אומר המלבי"ם, היות ועם ישראל יהיו כל כך רבים, ארץ ישראל לא תוכל להכיל אותם ותיאלץ להרחיב את גבולה. ולכן גשה לי ואשבה, כביכול הארץ ניגשת אל היושבים מבחוץ ואומרת להם הנה בואו, אני נותנת לכם שטח נוסף, ולכן אני נותנת שטח נוסף, היא מרחיבה את גבולותיה. אז כמו שאנחנו אומרים לארץ גשה לי ואשבה, תיגשי את אליי ותאפשרי לי לשבת פה במקום הזה, כי להיכנס לארץ אני לא יכול, יש פה צפיפות אוכלוסין. הארץ לא מכילה את כל היושבים בה. אז הוא אומר כולם יבואו עד שהארץ כביכול היא תיגש אלינו, תרחיב גבולה כדי שאנחנו נוכל להיכנס ולשבת שם. וזה מה שכתוב הרחיבי מקום אהלך. מה זה הרחיבי מקום אהלך? הכוונה באותו מקום שעד עכשיו היה האוהלך, את תתרחבי, והמקומות האלו ששמה היא תתרחב, זה המקום ששם אנחנו נשב. מי שירצה יוכל לשמוע בדניאל, אנחנו שם בגאולה, בנבואות על הגאולה, יוכל לשמוע בדיסק, אנחנו מפרטים מה שהנבואה אומרת על כך שירושלים תתרחב. עתידה להיות רחבה ביותר, מי שיקרא שם את התיאורים, תהיה פי כמה וכמה מהמציאות שלה כעת. כך שהמציאות של ירושלים תשתנה לחלוטין. אז זה יבוא על חשבון זה שגם ארץ ישראל בעצמה תתרחב. חז"ל אומרים היא נקראת ארץ הצבי. למה נקראת ארץ הצבי? כעורו של הצבי. כאשר אתה רואה את העור כשהוא על הצבי, הוא מכיל אותו. אבל אם אתה תפשוט את עורו של הצבי, פתאום אתה רואה כולו מתכווץ. אתה מסתכל על העור, אתה אומר איך זה הכיל את הצבי? איפה הצבי פה נכנס? מה זה, זה אולי במבי, אבל לא צבי. מה, צבי שלם נכנס בתוך זה? ככה ארץ ישראל. עכשיו היא נראית לך קטנה, אבל תדע לך ארץ ישראל עתידה להתרחב והיא בסופו של דבר תוכל להכיל את כלל עם ישראל שיבואו לתוכה.
ואמרת בלבבך מי ילד לי את אלה? ואני שכולה וגלמודה, גולה וסורה, ואלה מי גידל? הן אני נשארתי לבדי, אלה איפה הם? מה כל השאלות האלה? ואמרת בלבבך, הרי אנחנו ראינו שעתידה להיות הגאולה וירושלים עדיין לא יודעת שהתחילה הגאולה, כיוון שירושלים עדיין הייתה שוממה. ואז את תשאלי שלוש שאלות כאשר את תראי את בנייך מתחילים לשוב אלייך. הוא מדמה אותה לאישה שמתו לה הבנים והיא הייתה גלמודה, הכוונה מבלי בעל לאחר מכן, וגולה ממקום למקום ולא מצאה מנוח לכף רגלה ואין איש שמאסף אותה הביתה, ופתאום מגיעים כאלה ממדינת הים, ממקום רחוק, מגיעים בנים שאומרים לה אנחנו בנים שלך. ואז היא שואלת על זה שלוש שאלות שהיא אומרת איך ייתכן? א', מי ילד לי את אלה ואני שכולה וגלמודה? קודם כל לא ייתכן שהבנים האלה נולדו ממני. אני שכולה, בניי הרי כבר מתו. מה תגיד? טוב, אבל אחרי זה בנים חדשים? הרי אני גם גלמודה, מבלי בעל. ואם אין לי בעל, זאת אומרת שלא יכול להיות שנולדו בנים חדשים. אז זה ואני שכולה וגלמודה, אז מי ילד לי את אלה? דבר נוסף, גולה וסורה ואלה מי גידל? את תשאלי לא ייתכן גם כן שמישהו גידל את הילדים האלה. כי מי גידל ואימן אותם? הרי אני הייתי גולה וסורה. ובתור גולה וסורה לא ייתכן שגידלתי ילדים. אני לעצמי לא הייתי מסוגלת לגדל ילדים. גולה, הכוונה גליתי ממקומי, לא יכלתי לנוח במקום אחד, אז לא היה לי את המנוחה לגדל ילדים. דבר שני הייתי סורה. סורה מלשון סר, סרה ממקום למקום מבלי מנוחה. כי יכול להיות גולה למקום אחד, אבל סורה הכוונה לא רק למקום אחד אלא גם אחרי שגליתי עוד סרתי ממקום למקום. אז איפה היה לי את האפשרות בכלל לגדל? אז שאלה ראשונה מי ילד? הרי אני שכולה וגלמודה. שאלה שנייה הרי אני גולה וסורה, אז ממילא אלה מי גידל? איך יכול להיות שהם גדלו? מי גידל אותם? מי טיפח וריבה אותם? הן אני נשארתי לבדי, אלה איפה הם? שאלה שלישית. הן אני נשארתי לבדי, אלה איפה הם? פירושו ואיך הם הגיעו לכאן כעת? גם לו יצויר שהם נולדו ממני, ולו יצויר שהם גדלו מעצמם, מי הביא אותם לפה? אני לא הבאתי אותם, הרי אני נשארתי לבדי רחוקה מהם. ואם ככה, אלה מאיפה הם? זה הכוונה איפה הם. מאיפה הם? מאיזה מקום באו? מי הביא אותם לכאן?
מה הנמשל? ירושלים הייתה שכולה מכיוון שבניה נהרגו, בניה הלכו שבי לפני צר, ירושלים שכולה. מאז היא יושבת גלמודה, גלמודה כביכול גם מרוחקת מהריבונו של עולם. ואז היא מתפלאת ואומרת מי ילד לי את הבנים האלה? הרי אני הייתי בטוחה שברגע שבניי יצאו ממני, הייתי בטוחה שזהו, נגמר, כולם מתו, נשבו ונהרגו. דבר שני תשאל, גם אם נשארו מהם חלקם, הרי הם היו גולים, מדולדלים, איך הם שרדו? מי גידל אותם? איך הם שרדו 2000 שנה? לירושלים יהיה קשה לה לקבל כזה דבר, כזאת מציאות, שעם ישראל אחרי שיצא חבול ומוכה, שבי לפני צר, עדיין שרד פתאום אחרי 2000 שנה, בניי מתחילים לחזור אליי. איך ייתכן? ואלה מי גידל? הן אני נשארתי לבדי, אלה איפה הם? השאלה השלישית, גם אם הם התקיימו עד עכשיו, מי קיבץ את פזוריהם? מי הוציא אותם לחופשי? מי הביא אותם לציון? זה עוד דבר שהיא תתמה עליו. ואם כן יש פה שלוש שאלות שכנסת ישראל, שכביכול ירושלים תשאל בעת הגאולה העתידה.
התשובה: כה אמר ה' אלוקים, הנה אשא אל גויים ידי, ואל עמים ארים ניסי, והביאו בנייך בחוצן, ובנותייך על כתף תינשאנה. כה אמר ה' אלוקים הנה אשא אל גויים ידי וניסי. מה זה ידי וניסי? זה סימן להבאת הגלויות. ניסי זה כמו וכנס על הגבעה, זה סימן קיבוץ. נותנים, לוקחים בגד גדול, כלונס, תולים עליו בגד ומרימים אותו אל על. מה שנקרא היום דגל. זה נקרא להרים נס. שאו נס ציונה. הכוונה שאו את הנס והדגל שאנו עולים ציונה. על שם זה העיר נס ציונה, כן? אז זה נקרא נס. הנה אשא אל גויים ידי ואל עמים ארים ניסי. והביאו בנייך בחוצן, ובנותייך על כתף תינשאנה. בחוצן הרד"ק מסביר או שהכוונה בזרוע, או שהכוונה ככנף הבגד. כמו שכתוב חוצני ניערתי. מי זה אמר חוצני ניערתי? לא שמעתם את הדיסק על נחמיה? חוצני ניערתי, כאשר הוא ראה שירושלים היא חרבה, היה צריך לבוא לבנות את חומותיה, אז חוצני ניערתי ושינסתי ועזרתי מותניי והתחלתי לבנות את חומות ירושלים. אז החוצן זה כנף הבגד. והביאו בנייך בחוצן.
מסביר המלבי"ם, פה הקדוש ברוך הוא עונה לה שלוש תשובות על שלוש השאלות כמו שראינו, והשם עונה לה תשובות כסדר. מה ששאלת, והסדר שימו לב פה עכשיו הפוך. כביכול עונה מהאחרונה אל הראשונה. זה לפי סדר, אבל על אחרון אחרון ואחרי זה לאט לאט על ראשון ראשון. מה שאת שואלת אלה איפה הם, מי קיבץ אותם, מי הביא אותם לפה? אומר לה הקדוש ברוך הוא, מזרה ישראל יקבצנו. מי שזירה, מי שזרה אותם, מי שפיזר אותם, הוא זה שגם כן שאוסף אותם. הוא זה שבסופו של דבר מקבץ אותם. כי אני אשא אל גויים ידי, אני ארמוז להם שיביאו את בני הגולה לכאן לארץ. ואל עמים ארים ניסי. מה זה כפילות? אל גויים ארים את ידי ואל העמים ארים את ניסי? מה לי גויים, מה לי עמים, מה לי ידי, מה לי ניסי? לכאורה זה כפילות של אותו דבר פעמיים.
מסביר המלבי"ם שישנם עמים וישנם גויים. הגויים הם הפחותים מן העמים. עמים זה בדרך כלל האומות המתוקנות, המסודרות, יש להם דת, משפט, חוק, סדר, זה נקרא עמים. לעומת זאת גויים זה בליל של אנשים שלא בהכרח הם מסודרים. לדוגמה אפשר להגיד שחלקים נרחבים באפריקה ישנם גויים. לעומת זאת נגיד באירופה ישנם עמים. מכיוון שהם מסודרים, חוק, משפט, לא פלנגות, כן? בסוריה ישנם גויים, כן? באמריקה הם נקראים עמים, כיוון שהם מסודרים על פי חוק ומשפט. אז אם כן, אני אשא אל גויים ידי. הגויים לא יהיה מסובך איתם. אני רק ארים להם את היד, הם מיד כבר יחזירו, ישחררו את עם ישראל ויחזירו אותם בחזרה לארצם. אבל העמים הם לא יקבלו תכף. עד שאשא נס להם. מתי הם נושאים נס? במלחמה. היו יוצאים למלחמה, היו נושאים נס, את הדגל והולכים להילחם. אומר הקדוש ברוך הוא, איתם זה לא יהיה פשוט. יצטרך להיות מלחמה. איזה מלחמה מדובר פה? גוג ומגוג. מלחמת גוג ומגוג, זאת תהיה המלחמה האחרונה שעל ידה אשא אל עמים ארים ניסי. אני ארים את הנס והדגל של מה? של המלחמה והקרב, ורק אז הם יסכימו לשחרר את עם ישראל. הם ייפלו שם בקרב ואז עם ישראל ישובו לארצם.
ועל ידי זה והביאו את בנייך בחוצן. חוצן מסביר המלבי"ם זה הכיסא שנושאים בו את השרים. כמו שהיה בזמנם, כן, איזה כיסא מהודר כזה עם כמו ריקשה כזאת, כן? רק עם מוטות שהיו נושאים בזה את השרים החשובים. ובנותייך על כתף תינשאנה. למה הם באמת הבנות לא על הכיסא? הם מסוג הזה? המלבי"ם אומר מפני שהבנות יראות לשבת בכיסא הזה. פוחדות ליפול, יש להם חוסר ביטחון. מאז שהייתה כלה והרימו אותה על השולחן, זהו, יש לה טראומה. מאז היא חרדה, היא לא עולה על כזה, פחד גבהים יש לה. אז אותם על כתף תינשאנה. לוקחים אותם על הכתף ויביאו אותם לכאן לארץ.
והיו מלכים אומנייך ושרותיהם מיניקותייך, אפיים ארץ ישתחוו לך ועפר רגלייך ילחכו. וידעת כי אני ה' אשר לא יבושו קוויי. טוב, זה על השאלה האחרונה שאת שאלת, אלה איפה הם? דהיינו מאיפה? אומר הקדוש ברוך הוא, אני אספתי אותם. מי שפיזר אותם מחזיר אותם. ועל השאלה השנייה ששאלת, אלה מי גידל? אני הרי הייתי גולה, סורה, איך יכול להיות, איך הם גדלו? מי גידל אותם? מי טיפח וריבה אותם כל התקופה הזאת? איך הם התקיימו במשך 2000 שנה? אומר הקדוש ברוך הוא, כדי לגדל צריך שני דברים. דבר ראשון צריך להניק את הוולד עד שייגמל. דבר שני, אחרי שהוא כבר נגמל, צריך אחרי זה אומנת כדי להמשיך ולטפל בו עד שיהיה עצמאי. אומר הקדוש ברוך הוא, המלכים יהיו אומנייך והשרות שלהם יהיו מיניקותייך. דהיינו הם ישמרו, הם יגנו בעדך מעד כל פגע, עד שאתם תגדלו. הם יאמנו אותך כמו אומן שמאמן את היונק עד שיגדל. ובעקבות זה, היות והם גידלו והם האומנים האומנייך והמיניקותייך, בעקבות זה אפיים ארצה ישתחוו לך. עד שאת תהיי גדולה ואז עוד ישתחוו לך. זאת אומרת בדרך כלל כשאתה מגדל מישהו, אתה מצפה שהוא ישתחווה לך. פה יהיה הפוך. הם ירגישו כזאת זכות לגדל את עם ישראל, להיות שרותייך ומיניקותייך, שכשעם ישראל כבר יגדלו הם אחרי זה ישתחוו להם.
והשאלה השלישית ששאלת, מי ילד לי את אלה? שהיא בעצם השאלה הראשונה. הרי אני לא הייתי, בניי הרי מתו ולא הייתי עם בעלי, אז מי ילד לי את אלה? שכולה וגלמודה הייתי. על זה הוא אומר, וידעת כי אני ה', אני ה' שביכולתי לעשות זאת, אשר לא יבושו קוויי, ומי אשר מקווה לי אף פעם לא יבוא לידי בושה. ופה אנחנו רואים שמה שכתוב שלעתיד מי שלובש ציצית יהיה לו 2800 עבדים וכל מה שכתוב, צריכים לדעת שזה לא נחשוב שיביאו לנו עבדים מאפריקה. העבדים שפה מדברים זה היו מלכים אומנייך ושרותיהם מיניקותייך. כן? העבדים יהיו המלכים. המלכים הגדולים. אובמה יבוא יעשה לך ספונג'ה, ישאל אותך גם חלונות? לעשות גם חלונות? תריסים? גם תריסים? לא לא לא, בסדר, זה לא צריך. בפעם הבאה יש לך תגיד לו. תבוא גברת קלינטון, תשאל הילד כבר אכל טוב? אולי את רוצה שאני אעשה פסח? כן? כבר גמרנו, מוכן הכל לפסח? הם המלכים, השרים, הם יבואו יתחננו אליך. יאחזו בכנף איש יהודי ויאמרו בואו נעלה ציון. הם יתחננו לעם ישראל כשהם יבינו את גודל מעלתם של עם ישראל.
והנה, היוקח מגיבור מלקוח ואם שבי צדיק ימלט? ואת, דהיינו כביכול ירושלים תמהה, איך ייתכן שכדבר הזה יהיה? היוקח מגיבור מלקוח? דהיינו הדבר הזה יעורר תמיהה גדולה. הרי ישראל נשבו, הרי ישראל נלקחו לעבדים בידי מי הם מצויים כעת? בידי גיבורים. ייתכן לקחת מיד הגיבור את המלקוח? וזה בעצם מה שהיא שאלה, השאלה שכנסת ישראל שואלת, שירושלים שואלת, אני שכולה וגלמודה, הבנים שלי היו מלקוח ושבי ביד מי? לא ביד חלשים, ביד גיבורים. ואיך אפשר לקחת מגיבור ולהוציא ממנו דבר כזה שנתון תחת ידו? היוקח מגיבור מלקוח? ואם שבי צדיק ימלט? והאם ניתן להוציא מישהו שהוא שבוי צדיק? צדיק לפי המלבי"ם הכוונה שבוי בצדק. הכוונה על פי דין. אפשר למלט אותו? אני אקדים הקדמה לפני שנראה את התשובה. בעצם כביכול ירושלים שואלת, ריבונו של עולם, מה שאתה אומר לי לכאורה לא מסתבר, לא מתקבל על הדעת שניתן יהיה לעשות כדבר הזה. שימו לב, יש פה מלקוח ויש פה שבי. מה ההבדל
אז המלבי"ם בספר במדבר מסביר, ובזה גם יסביר פה בהמשך, ששבי ומלקוח שניהם שייכים באדם. אפשר לקחת אדם בשבי, אפשר לקחת אדם כמלקוח. לעומת זאת, בהמות זה רק מלקוח. בהמות לא לוקחים בשבי, בהמות לוקחים רק במלקוח. אבל אדם שייך לגביו ביטוי של שבי, שייך לגביו ביטוי של מלקוח. מה ההבדל אם האויב לוקח אדם בשבי לבין אם הוא לוקח אותו במלקוח? אם הוא לוקח אדם בשבי, פירושו שהוא שובה אותו כמו שבוי מלחמה. גלעד שליט. זה נקרא לקחת בשבי. מה זה לקחת מלקוח? זה כמו עם ישראל שנלקחו מכאן בעקבות חורבן הבית, נמכרו לעבדים. מלקוח לוקחים אותו כמקח. אני לוקח אותו כמלקוח על מנת למכור אותו לעבד או על מנת לקחת אותו לעבד לעצמי. לכן זה שייך גם על אדם, גם על בהמה. כי בהמות לא שובים. בהמות לוקחים כקניין כספי. אז אם גם את האדם אתה לוקח כקניין כספי, אני לא קורא לו שבי, אני קורא לו מלקוח. אבל אם את האדם אתה שובה, בשביל מה? בשביל שיבואו לפדות אותו, בשביל שיוציאו עליו כסף, אבל לא כמלקוח, לא, אני לא לוקח אותו כקניין, בזה זה נקרא שבי. אם אתה לוקח אותו כקניין כדי להשתמש בו כעבד, אז אנחנו קוראים לזה מלקוח.
"הֲיֻקַּח מִגִּבּוֹר מַלְקוֹחַ וְאִם שְׁבִי צַדִּיק יִמָּלֵט. כִּי כֹה אָמַר ה' גַּם שְׁבִי גִבּוֹר יֻקָּח וּמַלְקוֹחַ עָרִיץ יִמָּלֵט וְאֶת יְרִיבֵךְ אָנֹכִי אָרִיב וְאֶת בָּנַיִךְ אָנֹכִי אוֹשִׁיעַ". נסביר קודם לפי הרד"ק, אחרי זה נלך לפי הקו של המלבי"ם. אומר הקדוש ברוך הוא: "גם שבי גיבור יוקח", הכוונה אני יותר גיבור מהגויים ויכול לקחת מידם את השבי שהם שבו. אז אל תתפלאו, "היוקח מגיבור מלקוח?". ומה שתגידו שהאומות חושבות שהם צדיקות במה שהם שבו ולקחו מאיתנו את השבי והמלקוח, הקדוש ברוך הוא אומר לא לא, לא צדיקים הם, כי אם עריצים. "ומלקוח עריץ ימלט", אני אוציא מיד העריץ והרשע את המלקוח אשר הוא לקח, שלא בצדק ולא במשפט. כך מסביר הרד"ק, ביאור בשם אביו.
אבל נחזור לביאור של המלבי"ם. אומר הקדוש ברוך הוא: "גם שבי גיבור יוקח", השם יוציא אותם מיד השבי ומיד העבדות. עכשיו תשימו לב, המלבי"ם פה מסביר מהלך שלם, לכן רצוי לאחוז ראש. אומר המלבי"ם, יש הבדל בין שבי למלקוח. כפי שהסברנו, מלקוח זה עבדים ושפחות. שבי זה שהוא שובה אותו באיזה שהוא מקום, מכניס אותו לאיזה כלא, לאיזושהי מכלאה, ששמה הוא שם את כל אלה שהוא שבה במלחמה. המלקוח, קשה לו להימלט. למה? כי את המלקוח לוקחים כעבד. אז מפזרים אותם אצל אנשים. הוא עבד שלי, הוא נמצא אצלי בבית, קשה לו לברוח. הוא לא, זה לא בן אדם חופשי. הוא נמצא אצל כל אחד בביתו. הוא לא נמצא באיזה שהוא בית כלא שצריך לפרוץ אותו ולהימלט. קשה להימלט כיוון שיש השגחה פרטית על כל אחד ואחד, הוא הרי עבד בביתו של אדם. קשה לו להימלט. אבל אפשרי שאם יבוא עכשיו מישהו בריון יותר, חזק יותר, ייקח אותו ממנו בכוח. להימלט לבד קשה לו, מכיוון כמו שאמרנו, יש עין פקוחה של הבוס עליו. אבל מישהו בכוח, כן, אם הוא יהיה יותר חזק מזה שלקח את העבד הזה, הוא יוכל להתגבר עליו ולקחת אותו ממנו בכוח. למה? כי באמת להחזיק אותו בתור עבד זה לא כדין. שבי מקובל בין האומות שלוקחים שבוי, לוקחים אותו לשבי. מה פתאום שתהפוך אותו לעבד? לקחת אותו לעבד זה לא כמשפט, זה לא כדין. היו מלכים עריצים שהיו עושים את זה באופן חופשי, כי משפט לא עניין אותם, עניין אותם משפט כמו שאת אסד זה מעניין. אז היו מלכים כאלה שבאמת היו לוקחים משתעבדים, כמו נבוכדנצר לדוגמה. היה לוקח אותם לעבדים. היו מלכים כאלה. אבל באופן הרגיל, מה שנקרא אמנת ז'נבה המקובלת בזמנם הייתה, שלוקחים אומה, לוקחים אותם לשבי, לא לוקחים אותם לעבדים. אז יבוא מישהו גיבור, יכול להוציא את העבד מידך. מספיק שהוא יהיה חזק ממך, כי אתה לא לקחת אותו בצדק. על פי דין אין לך רשות להשתעבד בו. כל זה אם באמת זה שלקח אותו הוא חלש. אבל אם הוא גיבור? אתה יכול להוציא מידו את העבד שהוא לקח? תבוא תנסה את זה להוציא אותו ממנו. הוא יעמוד מולך ועוד יחבול בך, ועוד יכה אותך, ועוד יילחם כנגדך. על זה הוא אומר: "הֲיֻקַּח מִגִּבּוֹר מַלְקוֹחַ?". אפשר לקחת מגיבור את העבד שהוא לקח לעצמו? הוא הרי גיבור. אז אפילו שזה שלא כדין, אבל אתה יכול להתמודד כנגדו? אתה יכול להוציא את זה מידו בכוח?
בשבי, אומר המלבי"ם, זה הפוך. אי אפשר לקחת בשבי, לקחת להוציא מהשבי בחוזקה. למה? כי השבי הוא כדין. החוק אומר, מדינה שכבשה את זולתה, לקחה את האנשים בשבי, זהו, הם שבויים שלה. אתה רוצה להוציא אותם? אז תיתן, תעשה חילופי שבויים, תשלם באדם. זה המקובל. שבי מקובל היה שמדינה יכולה לקחת כן בשבי. אז אם ככה יוצא, לקחת בחוזקה אי אפשר, זה על פי דין. אבל על כל פנים, אפשר שהוא יימלט. מהשבי הרבה פעמים הם נמלטים. למה? כי אין עליו השגחה פרטית. מה זה שבי? מכלאה גדולה, את כל השבויים הביאו לשם. אם הוא יהיה מספיק מתוחכם, הוא יוכל להימלט מהשבי. יוכל לברוח ולהתחמק מהמצב הזה. וזה מה שהוא אומר: "וְאִם שְׁבִי צַדִּיק יִמָּלֵט". ייתכן שיימלט מהשבי? הרי לא ייתכן להימלט מהשבי. "האם שבי צדיק ימלט?" הרי הוא נשבה בצדק. אז לא ייתכן גם כן שהוא יימלט. מה זאת אומרת נשבה בצדק? מסביר המלבי"ם, בנמשל, הכוונה זה בעוונותינו. בחטאינו. בעקבות זה הם נשבו. ואם נשבו בצדק, אז אין מקום לבוא ולמלט אותו, אין מקום שיימלט. לא ייתכן שהוא יימלט, דהיינו לא יהיה לו מספיק זכויות להימלט. כי אומנם אמרנו משבי אפשר להימלט, אבל צריך זכויות. ואם נשפטת, ואם נשבית בצדק כי השם מסר אותך בידו, אז "שבי צדיק ימלט?". אז במילים פשוטות: לקחת מהגיבור את העבד, לא שייך. "היוקח מגיבור מלקוח?" תנסה לעמוד נגדו. "ואם שבי צדיק ימלט?" למלט את השבוי, כאשר הוא נשבה בצדק, למלט אותו גם לא שייך. אז אם כן כנסת ישראל תמהה: איך ייתכן? איך אנחנו נוציא מהגלות? איך אנחנו נצא מזה? אין לנו סיכוי לצאת.
בא הקדוש ברוך הוא, על זה עונה להם. אבל אומר המלבי"ם, עם ישראל היו גם בבחינת שבי, גם בבחינת מלקוח. חלקם היו שבי ביד העכו"ם. היו שבויים בידם. וחלקם היו מלקוח. מה זה מלקוח כמו שהסברנו? הכוונה היא עבדים ביד העכו"ם. והם תמהים, האם ייתכן לנו לצאת? אומר להם הקדוש ברוך הוא: "גַּם שְׁבִי גִבּוֹר יֻקָּח וּמַלְקוֹחַ עָרִיץ יִמָּלֵט". שמים לב? פה הוא שינה. הרי בהתחלה הוא אמר "הֲיֻקַּח מִגִּבּוֹר מַלְקוֹחַ". עכשיו מה הוא עונה להם? "גַּם שְׁבִי גִבּוֹר יֻקָּח". קודם אמרנו "שבי צדיק", פה "שבי גיבור ימלט". עכשיו הוא אומר "שבי גיבור". מה קרה הוא היפך ביניהם? היה צריך להגיד "היוקח מגיבור מלקוח", כה אמר השם "יוקח גיבור מלקוח". אתה מדבר על הגיבור, ואמרנו גיבור זה מדובר על לקחת, נכון? למה פה הוא אומר "גם שבי גיבור יוקח"? אומר המלבי"ם, הקדוש ברוך הוא עונה להם: "גם שבי גיבור יוקח". לא זו בלבד ששבי גיבור יימלט. אומר הקדוש ברוך הוא, הרי השבי כמו שהסברנו, קל לו להימלט. זה לא עבד, שהעבד יש השגחה פרטית עליו. אז להימלט יותר קל לשבוי. אז הוא אומר, לא רק שהשבוי יימלט, שזה מה שנקרא עוד בדרך הטבע. לא רק זה, אלא "גם שבי גיבור יוקח". גם מי שהוא שבוי ביד גיבור, יוקח. ולמה? כי זה לא באמת שבי צדיק. הוא לא שבוי בצדק, אלא בגבורה ובכוח. אה, שבוי בגבורה? אומר השם, אני גיבור ממנו. יהיה לי כוח להוציא את השבי מיד הגיבור. וגם "מלקוח עריץ ימלט". לא זו בלבד שהמלקוח מהגיבור אפשר יהיה לקחת אותו בחוזקה, כי זה אמרנו, מהגיבור אפשר לקחת את המלקוח בחוזקה אם אתה יותר חזק ממנו. אומר הקדוש ברוך הוא, לא רק זה, אלא גם נגד הטבע, אלא גם יימלט. כי הרי עבד באופן טבעי אמרנו קשה לו להימלט, הוא בהשגחה פרטית של אדונו. אומר הקדוש ברוך הוא, כשאני מנהל את העניינים, אז "גם מלקוח עריץ ימלט". הוא יוכל להימלט, אפילו שהוא בגדר מלקוח, יימלט בעצמו מידו. ואפילו שהוא עריץ, עריץ יותר חזק מגיבור. בכל אופן יוכל להימלט מידו. אז כביכול אצל השם הפעולה היא נגד הטבע. שבשבי, ששבוי אצל גיבור, אומר הקדוש ברוך הוא, יוקח. בזה יהיה אפשרות שיוקח. ובעריץ, שנמצא כעבד אצל העריץ, הוא יימלט. שזה שני דברים שמנוגדים לטבע.
אומר הקדוש ברוך הוא, אבל אולי תחששו, פן עבד הנמלט מאדוניו מסגירים אותו. עבד הנמלט מאדוניו, בסופו של דבר נותן את הדין. אולי חלילה יסגירו אותנו בידם מחדש? על זה אומר השם: "וְאֶת יְרִיבֵךְ אָנֹכִי אָרִיב". אומר הקדוש ברוך הוא, אל תירא שיקרא לך כדרך עבד שבורח מאדוניו, שהוא יבוא לריב איתו ולתבוע אותו בדין. אני אריב בעדך. אני אטען כנגדם. ומה הטיעון? מה אתה לוקח את העם שלי לעבדים? כי לי בני ישראל עבדים, ולא עבדים לעבדים. מה הלכת לקחת את העבד שלי? אז אומר הקדוש ברוך הוא, אני אריב עימם בדין, שלא יוכלו להצדיק את מעשיהם. וכנגד מה שהוא אמר "גם שבי גיבור יוקח", אומר הקדוש ברוך הוא: "וְאֶת בָּנַיִךְ אָנֹכִי אוֹשִׁיעַ". אני אקח אותם מהשבי. זה סוף הפסוק, "ואת בניך אנוכי אושיע", ואקח אותם מבית שביים.
"וְהַאֲכַלְתִּי אֶת מוֹנַיִךְ אֶת בְּשָׂרָם וְכֶעָסִיס דָּמָם יִשְׁכָּרוּן וְיָדְעוּ כָל בָּשָׂר כִּי אֲנִי ה' מוֹשִׁיעֵךְ וְגוֹאֲלֵךְ אֲבִיר יַעֲקֹב". "והאכלתי את מוניך את בשרם". מה זה מוניך? כולם מסבירים מוניך הכוונה מלשון מאניך. מאניך זה לא מעניך, מאניך הכוונה מצעריך. "לא תונו איש את אחיו", המאנה את חברו. והרבה פעמים זה מדבר על דיבור. עינוי זה בדיבור, מאנה את חברו בדברים. "והאכלתי את מוניך את בשרם". מה זה "את בשרם"? אז רש"י מסביר, "והאכלתי את מוניך", כאילו המקרא חסר. "והאכלתי את מוניך", אלה שמצערים אותך, אני אאכיל את בשרם, הוא לא סיים להגיד למי. כביכול לפי רש"י, הכוונה "והאכלתי את מוניך את בשרם" לחיית השדה. כך זה לפי רש"י. לא כתוב למי, אבל הכוונה היא לחיית השדה. "וכעסיס דמם ישכרון", וכעסיס כך ישכרו מדמם אותם אלה שרגילים לשתות דם. מי אלה הרגילים לשתות דם? רש"י מביא, אלה עוף השמיים. כך הוא מביא מתרגום יונתן. אז כביכול חסר כאן מי האוכל ומי השותה, זה חיית השדה והעופות, הם אלה שיאכלו וישתו את דמם ואת בשרם של הגויים שעינו אותנו.
הרד"ק לעומת זאת מסביר שלא. "והאכלתי את מוניך", את האויבים שלך המענים אותך, אני אאכיל אותם את בשרם. מה פירוש הדבר? הם יאכלו את בשרם. "איש בשר זרועו יאכלו". אפשר להגיד שזה דרך מליצית להגיד שהם יאכלו את עצמם. כן, יש היום ביטוי, הבן אדם אכל את עצמו. מישהו אמר פעם, מה שיהרוג אותך זה לא מה שאתה אוכל, אלא מה שאוכל אותך. הרבה יותר גרוע זה מה שקורה אצל הבן אדם פנימה, זה הרבה יותר גרוע מאשר מה שהוא אוכל. זה מקצר לו את החיים. אומר הקדוש ברוך הוא, הם יראו, עיניהם תראינה כלות, הם יאכלו את עצמם. איך אנחנו עינינו כזה עם? איך עשינו כאלה דברים? והנה עכשיו הם רואים בגדולתם. כתוב שלעתיד הרי שהקדוש ברוך הוא יחיה את המתים, והיו אלה לחרפות ולדראון עולם, ואלה לחיי עולם. שואלים, למה צריך להביא אותם לחרפות ולדראון עולם? יש לך צער יותר גדול להיטלר ימח שמו וזכרו, מאשר לקום ולראות את עם ישראל בגדולתם ובמעלתם, ולהבין כמה נואל היה המעשה שלו, ולאכול את עצמו ולהצטער ולהיות לחרפות ולדראון עולם? אין בושה וביזיון יותר גדולים מזה. אז אלה שיקומו יהיו לחרפות ולדראון עולם, שזה העונש הכי נורא מכל שיכול להיות לאותם אומות. אז לפי הרד"ק, מה שכתוב פה "והאכלתי את מוניך את בשרם", הם יאכלו את עצמם. הם יאכלו את בשרם.
היה מעשה, משל שהמגיד מדובנא מביא על מה שכתוב שצדיק ורע לו, רשע וטוב לו. ורואים שהאדם, יש רשעים שנהנים פה בעולם הזה. אז הוא אמר משל, למה הדבר דומה? לאדם שמרד במלך. והמלך היה לו, האדם הזה היה ידיד קרוב שלו, וממש גילה לו את כל הסודות שלו, ונתן בו אמון מלא. ופתאום התברר לו שהאדם הזה פעל כנגדו, וחתר כנגדו. הכעס שלו היה נורא ואיום. הוא חיפש את העונש הכי יצירתי שאפשר לתת לאדם הזה, כדי להמחיש את החומרה של המעשים שהוא עשה. אז הוא אמר, כל מיתה שאני אתן לו היא מיתה קלה ופשוטה. אני לא רוצה, אני רוצה שימות מתוך סבל. מה הוא עשה? סגר אותו בתוך בניין, בתוך ביתן שקוף, בתוך בניין של זכוכית בכיכר העיר, מבלי אוכל, מבלי מזון, מבלי שתייה. שיגוע שם לאיטו, לעיני כל הקהל, שכולם יראו וייראו. והבן אדם הזה באמת הגיע למצבים נוראים, עד כדי כך שמרוב הרעב שהיה לו כבר נטרפה דעתו, והתחיל לחתוך חתיכות מבשרו והיה אוכל. יום אחד, אחד עבר שמה דרך אותו מקום, וראה את הבן אדם שם אוכל בשר. אומר, אה, מה אתם אומרים מסכן, אין לו... הבן אדם אוכל בשר, מה אתם מדברים? אומר לו חביבי, אוכל את הבשר של עצמו, זה מה שהוא אוכל. אומר ככה, אומר המגיד מדובנא, הבן אדם מסתכל פה, אומר אה, תראה מה אתם אומרים, רשע, לא כדאי, לא משתלם. הנה תראה הבן אדם, זה יש לו ככה, ההוא יש לו צי, לזה יש מטוסים, לזה יש אושר, לשלישי יש וילה, לרביעי... הנה, יש לו. אל תקנא בו, הוא אוכל את הבשר של עצמו. את החלק שלו לעולם הבא הוא אוכל כאן בעולם הזה. אז אין, אין מה לקנאות בו.
מספרים על אחד מגדולי ישראל, כמדומני זה היה האדמו"ר מגור, שפעם בא אליו איזה אדם רשע, ואמר לו: איך, איך כתוב ש"ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה"? אומר, הנה תראה, אני עברתי את כל העבירות שבתורה. חוץ מעבירה אחת. מה זה? להתאבד. כן, אחד פעם אמר לרב, הרב אני עברתי את כל העבירות שבתורה חוץ מעבירה אחת, להתאבד. אמר לו הרב, אומר לו זה לא עבירה, ברגע שתתאבד זה תקיים "וביערת הרע מקרבך". תקיים מצווה. טוב, בקיצור, ההוא אומר לו, כבוד הרב, אני עברתי את כל העבירות שבעולם, והנה תראה כמה טוב לי, והנה יש לי עולם הזה. מה אתם אומרים שזה... הנה יש לי בית, יש לי בריכת שחייה, יש לי רכב, יש לי ויש לי ויש לי. אמר לו הרב, טוב, ואיפה העולם הזה שלך? אמר לו, מה זאת אומרת איפה העולם הזה? הנה עכשיו אני מניתי. אמר לו הרב, לא לא, זה העולם הבא שלך. אבל איפה העולם הזה שלך? את העולם הבא שלך זרקו לך פה, אז יש לך בריכה ויש לך זה... זרקו לך את העולם, נתנו לך כמה עצמות פה. זה העולם הבא שלך. אבל איפה העולם הזה שלך? אם אדם ירא שמיים וצדיק, אז כשיש לו פה משהו בעולם הזה, זה העולם הזה. מה עם העולם הבא? שמור לו למעלה. אבל אם הוא רשע, אז את כל העולם הבא זרקו לו לפה. אז איפה העולם הזה שלך? כל מה שקיבלת זה את העולם הבא.
"וְהַאֲכַלְתִּי אֶת מוֹנַיִךְ אֶת בְּשָׂרָם". הם, האויבים, יאכלו את בשרם. את הבשר שלהם הם יאכלו. המלבי"ם מסביר, "והאכלתי את מוניך את בשרם", אלה שהיו מאנים אותך עד עכשיו. מה זאת אומרת מאנים? מה הם היו אומרים? אין סיכוי, עם ישראל לא ייגאלו, הקדוש ברוך הוא זנח אותם, הקדוש ברוך הוא לקח לו אומה אחרת, אתם לעולם תישארו במצב הנורא שלכם. אלה המאנים אותנו, המצערים אותנו. ואם פעם זה היה רק בדיבורים, אז היום כל ההחלטות של מועצת הביטחון וכל אלה, כולם זה כנגד עם ישראל. דוח גולדסטון וכל הדברים, אלה המאנים אותנו. אנחנו הפכנו להיות המצורע של העולם. כל הבעיות של העולם בגללנו, אנחנו הגורמים, אנחנו הבעיות. אסד יכול לטבוח 70 אלף איש עד היום, ואין פוצה פה ומצפצף, ועוד יש אומות שעוד עוזרים לו ונותנים לו ושולחים לו נשק. אבל פה אם איזה אדורה אחד ייהרג, ואחרי זה יתברר שזה לא, זה לא אנחנו הרגנו אותו, זה הם הרגו אותו, אבל לא משנה. זה לא, אל תבלבלו אותם עם עובדות. הם יש להם תאוריה, אז אל תבלבלו אותם עם עובדות. והם על זה יעשו רעש בכל העולם. עד היום יש לנו עוד נזק מהעניין הזה. ואם לא, כל פעם ימצאו לנו עניין חדש. זה המאנים אותך, אלה המצערים אותך. אומר הקדוש ברוך הוא, הם, "והאכלתי את מוניך את בשרם". את בשרם, מה פירוש? את הבשר של יריבייך, הם יאכלו. יוצא לפי זה, לפי המלבי"ם, זה פירוש שלישי. "וסכסכתי מצרים במצרים". הם יילחמו כבר כנגד האויבים. הם אלה שיילחמו כנגד אלה הקמים כנגדינו. ואז יוצא שאנחנו לא נצטרך לעשות את המלחמה. מאיתנו לא יהיו נופלים בקרב, כי הם אלה שיילחמו אחד כנגד השני. ולמה? "כִּי אֲנִי ה' מוֹשִׁיעֵךְ". אומר הקדוש ברוך הוא, כי אני מושיע את עם ישראל למעלה מהטבע. השם, כוחו הוא בעל היכולת. "וְגוֹאֲלֵךְ אֲבִיר יַעֲקֹב". אומר הקדוש ברוך הוא, יש לי גם קשר עם עם ישראל מצד יעקב. הכוונה מצד הזכויות שלהם, של עם ישראל, שזה מסמל אביר יעקב. הכוונה אבירות, אבירות זה מלשון כוח, עוצמה של יעקב שהתגבר, של יעקב שעבד את השם. אומר הקדוש ברוך הוא, וממילא הדבר מובטח שבזכות זה, על ידי זה הגויים יילחמו זה כנגד זה ועם ישראל יינצלו.
עוד דבר קטן, מה זה "וְכֶעָסִיס דָּמָם יִשְׁכָּרוּן"? מה זה עסיס? ייטפו ההרים עסיס. מה פירוש המילה עסיס? מאיפה באה המילה עסיס? אז מסביר הרד"ק, שהעסיס, איך מגיעים אליו? קודם כל מה זה העסיס? עסיס זה היין שיוצא מן הענבים, מן הרימונים, זה נקרא עסיס. מאיפה יוצא העסיס? על ידי שלוקחים ענבים, מעבירים אותם תהליך של עיסוי, מוציאים את העסיס. כך גם כן רימונים. "ועסותם רשעים". מעסיס רימוני. אז העסיס בא על ידי כתישה, על ידי מעיכה. מה זה? זה נקרא עיסוי. וכיוון שכך, מה שיוצא מזה נקרא עסיס. "וכעסיס דמם ישכרון".