TheWholeTorah.aiBeta

פרק מט - נבואת הגאולה העתידה - חלק ב

לימוד בחברותאלמאמר המקורי

כה אמר השם גואל ישראל קדושו, לבזה נפש, למתעב גוי, לעבד מושלים, מלכים יראו וקמו, שרים וישתחוו, למען השם אשר נאמן, קדוש ישראל ויבחרך. כה אמר השם גואל ישראל קדושו. מי שמוכן לגאול אותם בגלל קדושת מעשיהם, בגלל המעשים הטובים שהם עשו, מוכן לגאול אותם בניסים גדולים. לבזה נפש, למתעב גוי. המלבי"ם אומר צריך לקרוא את הפסוק כאילו הוא כתוב כך: מלכים יראו וקמו, שרים וישתחוו, לבזה נפש, למתעב גוי. פירוש הדבר, עם ישראל הם בזויים ומתועבים, בזה נפש, מבזים אותם, עם כל זה מלכים יראו וקמו. אל תסתכל על המצב העכשווי, עוד מלכים יקומו וישתחוו להם. שרים ישתחוו להם. לבזה נפש, עם ישראל הם מבוזים בין האומות עובדי הכוכבים. ולמה? שלוש בחינות, אומר המלבי"ם.

בחינה אחת, מצד נפשם. נפשם בזויה ושפלה. הנפש נקראת כבוד בספרים הקדושים. והם, הגויים, מתייחסים אלינו כאומה שנפשה שפלה. אז אלה שמבזים אותנו, לבזה נפש, נפשנו כביכול שפלה. אלה שמבזים אותנו מצד גופנו, חושבים אותנו מתועבים ומשוקצים, עד שכביכול נזהרים אפילו לגעע בנו. מסופר שהבעל שם טוב פעם הלך עם תלמידיו, עבר לידם כומר עם פרחי הכהונה שלו. והיהודים דיברו ביניהם, הבעל שם טוב ותלמידיו דיברו. אז שומעים את הכומר הזה אומר, בואו, בואו, בואו נתרחק מהם, שלא תוך כדי שהם מדברים, יעוף איזה טיפת רוק עלינו ויטמאו אותנו. צינורא, מטמא בצינורא. כן, יעוף איזה טיפת רוק עלינו ויטמא אותנו. אמר להם הבעל שם טוב, כמה חסד השם שהקדוש ברוך הוא הרחיק מאיתנו את הגוי. אתם מבינים? במקום שאני אתרחק ממנו, הוא הרי משוקץ ומאוס. אתם יודעים שהרב ברוך בער, אם היה לוחץ יד לגוי, היה הולך לטבול במקווה. אתם מבינים? אז השם סייע בידינו שהם ימאסו בנו ויתרחקו מאיתנו. אבל איך הם מתייחסים אלינו? כאילו גופנו משוקץ. זה מה שהוא אומר, לבזה נפש, כאילו נפשנו מתועבת. למתעב גוי, גם את הגוף שלנו. גוי, אומר המלבי"ם, זה כמו גווי. מה זה גווי? גווייתי, גופי. הוא מתעב את הגוף שלנו. לא רק נפשנו מתועבת בעיני הגוי, אלא גם הגוף שלנו. אנחנו נחשבים משוקצים מצד גופנו. ודבר שלישי, מצד המדרגה שלנו. שאנחנו לא נדמין כעבד שיש לו מושל אחד, אלא עבד שיש לו מושלים רבים. ואז הוא מוכרח לעבוד את כולם. פירושו של דבר, היום, אם תסתכלו, לצערנו זה המצב, עבדים משלו בנו. היום כל אומה יש לה הערות עלינו. ההם עושים נגדנו ועדת חקירה, אלו כל איש צבא שמגיע אליהם מעמידים אותו לדין, אלה יש להם מגישים כנגדנו בהאג תביעות. זה נקרא עבד מושלים. לא רק מושל אחד, יש לך מושל אחד, אתה יודע, אתה צריך להסתדר איתו. אבל יש לך עשרות בוסים, כולם נהיים בוסים עלינו. כולם חוקרים אותנו, בודקים אותנו, עושים סנקציות עלינו. צריך לעבוד את כולם, עבודת פרך.

עכשיו בוא תראה, אומר הקדוש ברוך הוא, איך כל זה ישתנה. כנגד בוזה נפש ומתעב גוי, יהיה לנו מעלה גדולה בכבוד עצום, עד כדי כך שמלכים יראו וקמו. המלכים יקומו לאות כבוד מפנינו. כנגד עבד מושלים, דהיינו כולם היו מושלים בנו, שרים ישתחוו. השרים שלהם ישתחוו לנו, זאת אומרת אנחנו כבר המושלים בהם. וזה יהיה למען השם אשר נאמן. למה? מפני שני דברים. א', כי השם הבטיח, וכשהשם הבטיח הוא נאמן לקיים הבטחתו. למען השם אשר נאמן. דבר שני, זה מפני קדושת המעשים שלנו. הכוונה מפני שאנחנו נתקן את מעשינו. קדוש ישראל ויבחרך. קדוש ישראל, הכוונה עם ישראל מקדשים עצמם, עושים רצון השם, מצד זה ויבחרך. מצד זה הקדוש ברוך הוא בוחר בנו, מצד שאנחנו כבר ראויים.

וזה, אומר המלבי"ם, מרמז על שתי הגאולות, בעיתה, אחישנה. אם עם ישראל יזכו, תהיה הגאולה אחישנה. זה אומר שאנחנו נזכה לקבל את הגאולה מוקדם. למה? לקדוש ישראל ויבחרך. אנחנו נקדש מעשינו ואז השם יבחר בנו. אבל אם אנחנו לא נשוב בתשובה ולא נהיה ראויים, אז כבר הרמב"ם אומר שהקדוש ברוך הוא יקים עליהם מלך שיכוף אותם לעשות תשובה. אם לא נהיה ראויים וזה לא יהיה בדרגה הראויה, על כל פנים זה יהיה למען השם אשר נאמן. הקדוש ברוך הוא נאמן, את ההבטחה הוא יקיים. ראויים, לא ראויים, את ההבטחה הוא יקיים, השם הוא נאמן. אבל כדאי לכם שזה יהיה על ידי שאתם באמת תהיו הגונים. למען קדוש ישראל אשר יבחרך. כדאי לך שאתם תהיו כאלה שהקדוש ברוך הוא יבחר אתכם מצד שאתם הגונים לכך. ואם נזכה בעזרת השם, הגאולה תהיה אחישנה. ואם לא, חס ושלום, יקבלו בעיתה. אז לא רצוי לקבל בעיטות, נכון? אז רצוי שהגאולה תהיה אחישנה, שתהיה הגאולה במהרה.

כה אמר השם, בעת רצון עניתיך, וביום ישועה עזרתיך. ואצרך ואתנך לברית עם, להקים ארץ, להנחיל נחלות שוממות. כה אמר השם בעת רצון עניתיך. אומר המלבי"ם, זה מקביל כנגד מה שהזכרנו בפסוק הקודם. אמרנו שהגאולה יכולה להיות או בעיתה או אחישנה. או שהגאולה תהיה בזמנה, זה אם אנחנו לא נהיה הגונים, או שנזכה לאחישנה, השם יחיש לנו את הגאולה ויוציאנו מן הגלות בטרם הזמן. על זה הוא בא ואומר, אם אתם תטיבו את מעשיכם, אם יהיה לכם עת רצון, עניתיך. אני אענה לך עוד בטרם הזמן. המלבי"ם אומר, עניתיך, עונים למי שקורא. עוזרים גם למי שלא קרא. אבל עונים, תמיד לענות זה תגובה. לענות זה להגיב למשהו. בעת רצון עניתיך, אתם כל הזמן צועקים ריבונו של עולם, תוציא אותנו מהגלות. אם יהיה עת רצון, תהיו זכאים וראויים, אז עניתיך, אוציאך בטרם הזמן. או לכל הפחות, אם אתם לא תהיו הגונים וראויים, וביום ישועה עזרתיך. יום ישועה הכוונה ביום המיועד והכתוב כיום ישועה, שזה מה שנקרא בעיתה, אז עזרתיך. אני אעזור לך כמו שהסברנו, שעוזרים גם למי שלא קורא. וזה העזר, אומר המלבי"ם, זה בזמן מיוחד, ביום ישועה. אבל לענות זה לפי עת רצון. אני יכול לענות לך עוד בטרם הזמן, עוד לפני שהגיע הזמן, זה אם יהיה עת רצון. אבל אם לא תזכו, אז אין מה לדאוג, יש יום ישועה שבוודאי הגאולה תגיע, ואז עזרתיך.

ואצרך. גם במשך ימי הגלות מבטיח הקדוש ברוך הוא, תהיה לך השגחה מיוחדת. ואתנך לברית עם. אני אשמור אותך כדי שאתה לא תכלה בין הגויים. כי יכול להיות שיגיע הזמן המיועד לגאולה, דעקא שכבר עם לא יהיה. הרי אילמלא, השם ירחם, קשה לומר את זה, אבל אילמלא השואה הנוראה והאיומה, איפה, איפה היו יהודי אירופה? היה בכלל דבר כזה יהודי אירופה? ההתבוללות הייתה נוראה ואיומה, אכלה בכל פה. זאת אומרת, אומר הקדוש ברוך הוא, יש לי הבטחה שאני גם אצרך. כי הרי אם אני מבטיח לך שתהיה גאולה ובסופו של דבר לא ייתכן שתגיע הגאולה ולא יהיה עם, ועם ישראל כבר יכלה. לכן אומר הקדוש ברוך הוא, אני גם מבטיח לך גם שמירה. ואצרך ואתנך לברית עם. מה זאת אומרת ואתנך לברית עם? אומר הקדוש ברוך הוא, אני אקיים את הברית, יש לי ברית עם עם ישראל, יש לי הבטחה לעם ישראל שהם לעולם לא יכלו. הברית הזאת תתקיים. להקים ארץ, אני מבטיח לכם דבר נוסף, להקים את הארץ, ארץ ישראל, שהקדוש ברוך הוא יקים אותה מחדש, את הארץ הקדושה. להנחיל נחלות שוממות. אני אשיב את עם ישראל להנחיל אותם את אותם נחלות שכעת נראות שוממות. הנחלות האלה, שאומר המלבי"ם, זה לא הקיבוצים, לא על זה מדברים. העזרות והמקדש שהם נחלת השם לשבטו. אתה יודע מתי תבין שהגיעה הגאולה? להנחיל נחלות שוממות. כאשר העזרות והמקדש שהם נחלת השם לשבטו. אתם יודעים, היו אנשים, בעיקר אלה שנטו לרפורמה, שלא הסכימו להגיד את ה'ולירושלים עירך ברחמים תשוב'. לא הסכימו לומר 'נחם את ירושלים העיר השוממה, החרבה והבזויה שמבלי בניה יושבת'. אומר מה אתה מדבר? לא ראית כביש מנחם בגין? לא ראית רכבת קלה? מה חרבה, שוממה, חרבה? בוא תראה איזה יופי, לא ראית ירושלים בלילה? איזה יופי, איזה אורות, מה, זה מרגש. מה, פותח את הלב. איזה חרבה, שוממה, לא ראית בניין בית המשפט הגבוה לצדק? הבג"ץ, לא ראית? אתה נכנס לשם, ששש, איזה יופי, איזה הוד והדר, היכל המשפט. פעם היה לנו היכל השם, והיום יש לנו היכל המשפט. צריכים לדעת, זה חלק מהחורבן והשיממות של העיר.

אחד מהחורבנות הגדולים כתוב שחרש טורנוסרופוס את ההיכל. כולם שואלים, מה נו, אז חרש את ההיכל? אז חרש, כבר ההיכל חרב, משנה אם חרשו אותו או לא? לא, אומרים זה יותר גרוע. אם ההיכל חרב, אנחנו הולכים, רואים חורבן, צובט לנו משהו בלב. אנחנו מתפללים ואומרים ריבונו של עולם, תבנה לנו את ירושלים. תבנה לנו את ירושלים. תראה את העיר חרבה ושוממה. אבל אם אנחנו הולכים ורואים איזה יופי, איזה מקום בנוי, תראה איך זה מאיר יפה, תראה כמה נפלא. אה, בסדר, אז יש לנו, יש לנו, זה בסדר, יש לנו ירושלים, ברוך השם. צודק, אפשר לשדרג, תמיד אפשר, אבל ברוך השם יש לנו. זאת אומרת, אדרבה, בניינה של ירושלים כפי שהוא נבנה היום, זאת אומרת שלא על אדני התורה, זה חורבן גדול יותר. וזה החורבן של חרש טורנוסרופוס את ההיכל. מה הוא טורנוסרופוס עשה? חרש את הכל, עשה גינות. איזה יופי, יש גינות סחרוב, יש את ה... זה, שמה, נו... גן סאקר, תראה איזה יופי, איזה גינות נפלאות. אה, מה, אתה רואה חורבן? איפה חורבן? על מה אתה מדבר? הכל כל כך יפה. זה הקושי הגדול יותר. אומר הקדוש ברוך הוא, להקים ארץ, להנחיל נחלות שוממות. מה זה הנחלות שוממות? אומר המלבי"ם, ככה הוא כתב לפני 200 שנה, נחלות שוממות הם העזרות והמקדש שהם נחלת השם לשבטו. את זה הקדוש ברוך הוא מבטיח להקים, ואז תדע שהתחילה הגאולה.

לאמור לאסורים צאו, לאשר בחושך היגלו. על דרכים ירעו, ובכל שפיים מרעיתם. אנחנו ראינו לעיל ששבט יהודה ובנימין, הם גלו תחת יד העכו"ם. הם היו אסורים בחבלי ברזל. כדי לצאת הם היו צריכים את הרשות של כורש, כדי שיתן להם רשות לצאת משם. כנגד זה הוא אומר, לאמור לאסורים צאו. מי אלה האסורים? יהודה ובנימין שאסורים במקומות מושבותם. הרי אנחנו לא יכולנו לצאת מתי שרצינו. בתימן, בעיראק, במרוקו, היה צריך רשות מיוחדת של השלטונות. ולרוב השלטונות לא נתנו רשות עד שהם ידעו שכל הנכסים שלנו יישארו שם, ואז ברוב טובם הם הסכימו שנצא. אלה נקראים אסורים. אסורים, כמו שאנחנו לא אנשים פרטיים שיכולים להחליט לצאת מתי שאנחנו רוצים. על זה מבטיח שהשם יוציא אותם ממסגר, לאמור לאסורים צאו. לאשר בחושך היגלו. למדנו שיש עוד חלק בעם ישראל, לצערנו החלק הארי, עשרת השבטים, שהחלק הזה בחושך יושבים. שימו לב, אומר המלבי"ם, לאשר בחושך היגלו. היה לנו אסורים, ויש לנו יושבים בחושך. עשרת השבטים לא אסורים. עשרת השבטים נמצאים מעבר להרי החושך, אבל הם לא אסורים. אין שלטון עליהם שלא נותן להם לצאת. נו, אז מה הבעיה? הבעיה שהם יושבים בחושך. יושבים בחושך הכוונה במקום ששמה הם לא נראים, הם לא ידועים לנו. על אלה, אלה שנמצאים בחלח, חבור, נהר גוזן, אדם כאילו לא יודע מקומם, הם כמו בחושך, הם נעלמים מאיתנו. מה צריך? לא שיצאו ממסגר, אלא רק היגלו. שיתגלו ממקום החושך. ועל ידי זה כבר הם יוכלו להגיע. הם לא צריכים לצאת, לצאת יוצאים ממסגר. הם לא סגורים, הם רק צריך שיגלו אותם, ועל ידי זה הם כבר יוכלו להגיע לכאן. ולכן לאשר בחושך היגלו.

על דרכים ירעו, ובכל שפיים מרעיתם. על דרכים ירעו. כאשר הקדוש ברוך הוא יגאל אותם, אז הקדוש ברוך הוא יוליך אותם בדרך קלה ונוחה. על דרכים ירעו. השם ירעה אותם כרועה עדרו ירעה. ולפעמים צריך להרחיק את הצאן, אומר המלבי"ם, מחר המדבר, מפני שיש שוללים, או מפני שאין מספיק תבואה באותו מקום, אז צריך להרחיק אותם למקום רחוק. הוא אומר, הם על דרכים ירעו. אף שולל לא יפגע בהם. אף עובר אורח לא יזיק להם. אף אומה לא תילחם כנגדם. והיות וכן, על דרכים ירעו. אפשר לקחת אותם בדרכים המרכזיות. לא צריך להבריח אותם, ילכו אורחות עקלקלות. לא צריך. על דרכים ירעו, השם יוליך אותם בדרך המרכזית ואף אחד לא יפעל כנגדם. ולפעמים יש מצב שאין מרעה, ואז צריך להרחיק אותם. ובכל שפיים מרעיתם. כל הר גבוה יהיה להם מקום לרעות. זה כעין משל, הם ישובו מן הגולה בפרהסיה. לא במצב שבו הם יצטרכו להתגנב, לא במצב שבו הם יצטרכו להסתתר, אלא בכל שפיים מרעיתם. דהיינו מרעיתם תהיה בכל מקום ששם יש הרים גבוהים שבהם יש תבואה.

לא ירעבו ולא יצמאו, ולא יכם שרב ושמש, כי מרחמם ינהגם, ועל מבועי מים ינהלם. לא ירעבו ולא יצמאו. אומר המלבי"ם, מי שהולך בדרך רחוקה, חסר לו לחם, חסר לו מים, צריך צידה לדרך. או ששרב ושמש יכהו. על זה הוא אומר, לא ירעבו ולא יצמאו. הם יצאו לדרך, לא יהיה רעב ולא יהיה צמא. דבר נוסף, אפילו שרב ושמש, מי שהולך בדרך, שרב ושמש, מה לעשות, זה לא נתון לבחירה, זה ממרום. אומר, גם לא יכם שרב ושמש. מדוע? כי מרחמם ינהגם. הקדוש ברוך הוא ינהיג אותם ברחמים. ינהיג אותם במקום ששמה, או בזמן שאז השמש לא חזקה. ועל מבועי מים ינהלם, ולכן לא יצמאו.

נדקדק כאן בלשון. יש כאן ינהגם ויש כאן ינהלם. מה ההבדל ממרחמם ינהגם ועל מבועי מים ינהלם? אומר המלבי"ם, בלשון הקודש, להנהיג זה פועל שבא על צאן ובקר. מנהיגים את הצאן ואת הבקר. יוצא אם כן שמשם למדנו לכל הנהגה. ואם כן, ההנהגה היא בדומה להנהגת צאן ובקר. צאן ובקר, אתה מנהיג אותם מדעתם או בעל כורחם? בעל כורחם, מה הם קובעים משהו? אז תמיד להנהיג פירושו בעל כורחו. לעומת זאת, אומר המלבי"ם, לנהל זה תמיד בסבר פנים יפות. ברצונו של המנוהל. אני מנהל של המקום, זאת אומרת אין פה עובדי כפייה. יש פה אנשים שמוכנים שאני אנהל אותם. זה נקרא מנהל. מנהיג לעומת זאת, זה בכפייה. הוא מנהיג הבלתי מעורער, גם אם ירצו, גם אם לא ירצו, הוא כמו מנהיג את הצאן, שהצאן זה בלא רצונם. על זה הוא אומר, כי מרחמם ינהגם. אפילו שיהיה פה הנהגה כמו מנהיג הצאן, אבל זה יהיה ברחמים. ולא זו בלבד, על מבועי מים ינהלם. כמי שמנהל, כמי שמנהל אדם שהוא בעל רצון, שהוא בעל שכל, שהוא מנהל אותו מרצונו ולא מנהל אותו בעל כורחו.

ושמתי כל הרי לדרך, ומסילותי ירומון. הם לא יצטרכו לחפש להם דרך, אלא ההרים יהיו לדרך. תמיד כשהולכים ויש הרים, אז צריך לעקוף אותם, כי אי אפשר לעבור דרך ההרים. אומר הקדוש ברוך הוא, לא, ההרים יהיו לדרך. הם יהיו כביכול, ישוטחו והם יהיו לדרך. ומסילותי, מסילותי זה תמיד מסילה כבושה. מסילותי זה יהיה כבר כולם ידעו, זה המסילות שלי. זה של הקדוש ברוך הוא, שהוא עשה את זה לצורך בניו. זה נקרא מסילותי. ומסילותי ירומון. הם יתרוממו ולא יהיו שקועות, דהיינו במקום שבו הם יהיו גלויות וניתן יהיה ללכת בהם בשופי.

הנה אלה מרחוק יבואו, והנה אלה מצפון ומים, ואלה מארץ סינים. אלה מרחוק יבואו. אומר המלבי"ם, פה מתחיל עניין חדש. הוא רוצה לתאר שקיבוץ הגלויות עוד יהיה קודם שתיבנה ציון. עוד לפני שתיבנה ציון, הקדוש ברוך הוא יקבץ גלויות ישראל. והוא ירצה לתאר איך כאשר הגלויות יתקבצו, ירושלים עוד תהיה שממה. זאת אומרת, שלא נחשוב שהסדר יהיה שארץ ישראל תיבנה ותכונן ורק לאחר מכן יקובצו הגלויות. אלא כמו שאנחנו רואים, כמו בתהליך שהיינו בתוכו, אנחנו עדיין לא בקיבוץ גלויות, כי רוב הגלויות עדיין בחו"ל. המיעוט של עם ישראל נמצא כאן. אבל זה יכול להיות משל כדי להבין איך כשאנחנו באנו, עדיין לא נבנה מאומה. הוא ירצה לתאר איך קיבוץ הגלויות יהיה בשלב שבו עם ישראל יבואו וירושלים עדיין תהיה חרבה ושוממה. ולכן הוא מתאר ואומר, הנה אלה מרחוק יבואו. אולי... הנה אלה. אלה זה גולי המזרח, מרחוק יבואו. מי אלה גולי המזרח? הוא מדבר על עשרת השבטים. עשרת השבטים גלו למזרח, למקום רחוק, ולכן אומר אלה מרחוק יבואו, מעבר להרי החושך. אותם צריך להביא מרחוק. ואלה, אלה שגלו לצפון ולמערב, מצפון ומים. ואלה גולי הדרום, זה מארץ סינים. ארץ סינים זה לא סין של היום. איפה סין של היום נמצאת מבחינת ה... מזרח, נכון? הוא אומר לא, הוא קורא לה מזרח, הוא קורא לה ארץ דרום. ארץ סינים זה כמו שאומרים המתרגום, מארע דרומא. זה מקום הסינים שהסינים הם מבני כנען, לא קשור לסינים של היום, צ'יינה, אין לזה שום קשר. רבנו סעדיה גאון אומר, איתרא בילפוואן. מה זה? אינני יודע על מה הוא בעצם מתכוון. אבל מה שברור שזה הייתה אומה או ארץ שהייתה יותר בצד דרום, ולא כנראה באזור יותר כיוון של מצרים, באזור של דרום, ומשמה תתפשט ותבוא כל הגולה כדי לשוב בחזרה לארץ ישראל.

רנו שמיים וגילי ארץ, ופצחו הרים רינה, כי ניחם השם עמו, וענייו ירחם. בא לתאר כביכול בדרך משל, איך כל העולם יהיה שמח שעם ישראל יצאו מהגלות. רנו שמיים וגילי ארץ. הקושי פה הוא בכפילות. ופצחו הרים רינה. הרים זה לא ארץ? אמרת כבר וגילי ארץ. אז ממילא גם ההרים יפצחו רינה, כמו שהארץ תגיל, גם ההרים. יגילו. אז הרד"ק מסביר שההרים הם באים בפני עצמם מכיוון שהם עיקר בריאת הארץ. כשהשם ברא את הארץ, עיקר הבריאה זה ההרים, שהם כביכול החלק הבולט מעל הארץ, החלק הקיים שבארץ. עוד הסבר, בגלל החשיבות שלהם, כי עיקר המתכות יהיו בהרים, אומר הרד"ק. לא יודע אם היום זה כך, אבל בזמנם על כל פנים זה היה כך, שהמתכות היו בהרים, ולכן הוא מאפיין אותם בפני עצמם בגלל החשיבות שלהם. המלבי"ם מסביר, רנו שמיים וגילי ארץ. אומר המלבי"ם, גם ההרים הפרטיים כבר פצחו רינה. הוא רוצה להגיד, יש שמיים, יש ארץ, ועכשיו כשהוא מדבר על הארץ זה באופן כללי. אחרי זה הוא יורד לפרטים. כשאני אומר ארץ, לא מתכוון רק לכלל הארץ, אלא אפילו ההרים כבר פצחו רינה. עד שהגיעה הבשורה עד יושבי ההרים. לפי המלבי"ם, הרים פה הכוונה ליושבי ההרים. למה תהיה הרינה? כי ניחם השם עמו וענייו ירחם. הם יראו שהקדוש ברוך הוא ניחם ומנחם את עמו וחוזר וגואל אותם. ועל העניים הוא מרחם. וכולם מרננים, כולם שמחים, כולם בגילה ורינה. חוץ מציון.

ותאמר ציון, עזבני השם, והשם שכחני. אבל לעומת זאת ציון, שהיא, למה הוא מונה את ציון? הרי ציון, נדבר פה על כלל ארץ ישראל. מה זה ציון? בדרך כלל זה ירושלים, או עיר דוד, יש מאפיינים את ציון דווקא כעיר דוד. אז איך אתה אומר לי דווקא ציון? לכאורה תדבר על כלל ארץ ישראל. אלא הוא אומר, הוא מזכיר את ציון כראש ממלכת ישראל. כביכול העיר מתאוננת על זה שהבנים גלו ממנה. על זה שכל ישראל הם בריחוק ממנה. ותאמר ציון, עזבני השם. למה? אומר המלבי"ם, כמו שהסברנו, שכשעם ישראל יבואו לפה, ציון עדיין לא תיבנה. והיות וכן, ציון עדיין לא מודעת שהתחילה הגאולה. ולכן היא עדיין תתאונן ותאמר, עזבני השם. ולא רק שעזבני מלפני החטא, אלא נדמה לי כי השם שכחני והוא לא זוכר אותי גם אחרי החטא. אומר המלבי"ם, תמיד עזיבה זה מפני חטא. ואז הוא עדיין זוכר את זה שהוא עזב. עזבתי אותו כי הוא חטא, ואז יש לי זיכרון בזה שעזבתי אותו. לעומת זאת, לשכוח זה בגלל שאני מואס בו. מאסתי בו, מזה בכלל שכחתי ממנו כבר לגמרי. תמיד שכחה זה מפאת מיאוס. עזיבה זה בעקבות איזשהו פגם, איזשהו חיסרון, הוא עוזב. אז ציון אומרת, עזבני השם, והשם שכחני. תשימו לב, המלבי"ם עומד כאן על דקדוק הלשון, כדרכו. תשימו לב שבהתחלה, ותאמר ציון, עזבני השם. קודם כל הוא מדבר מי האומר, ואחרי זה את הפעולה. מי האומר? ציון. ומה היא הפעולה? עזבני. השם עזב אותי. אחרי זה, בהמשך, תשימו לב, והשם שכחני. פה זה הולך הפוך. פה הוא מזכיר קודם כל את הקדוש ברוך הוא, ואחרי זה שכחני. בהתחלה הוא אמר את העזבני השם, אמר בסוף. פה הוא מתחיל בזה, והשם שכחני. למה? אומר המלבי"ם, כלל בדרך השפה העברית, לשון הקודש, להקדים תמיד את הנושא אל הנושא. זהו הכלל. תמיד מקדימים את הנושא אל הנושא. קודם כל את מי שעליו מדברים, לנושא שעליו מדובר. ואם אתה רואה מצב הפוך, שמקדימים את הנושא אל הנושא, זה אומר דורשני. יש פה איזה חידוש, הוא רוצה ללמד אותי דבר מה. לכן אומר המלבי"ם, תשים לב, בעזיבה הוא הקדים את הנושא. ותאמר ציון. זאת אומרת, ותאמר ציון, עזבני השם. זאת אומרת, הוא מקדים את הנושא, את העזיבה, ואחרי זה את השם. ותאמר ציון, זה ציון היא הנושא. נושא העניין זה העזיבה. עזבני, ומי זה? זה השם. זה לגבי העזיבה. אבל לגבי השכחה, הוא רוצה להגיד דבר חידוש. לכן הוא אומר, והשם שכחני. מה זה והשם שכחני? תגיד שכחני השם. זה ביטוי נכון. לא, אני רוצה להגיד חידוש. אני רוצה להגיד חידוש, והחידוש הוא תדע לך, גם זה שאף פעם לא שוכח, שזה השם, הוא שכחני. אפילו הקדוש ברוך הוא שכח אותי כביכול.

עונה להם הקדוש ברוך הוא. סליחה, פה עדיין זה הטענה של ציון, לפני התשובה של הקדוש ברוך הוא. התשכח אישה עולה, מרחם בן בטנה? גם אלה תשכחנה, ואנוכי לא אשכחך. ציון באה ושואלת, וכי תשכח אישה עולה? וכי יצויר שאישה תשכח את עולה? עולה הכוונה הבן הגדול, מסביר המלבי"ם. הבן שכבר לא צריך לה. וזה נקרא עולה. התשכח אישה עולה? וכי ייתכן שהיא תשכח את האהבה, אם היא עזבה אותו? אומר, זה יכול להיות אולי שייתכן. אבל הייתכן שמרחם בן בטנה? שאישה תשכח מלרחם את בן בטנה? בן בטנה זה התינוק, העולל שהיא נושאת, היונק משדי אמו. וההבדל הוא שביחס לעולה יש לה אהבה. אבל ביחס לבן בטנה, שזה העולל שהיא נושאת, היונק ממנה, יש לה גם רחמים כלפיו, כי הוא צריך לה. כמה שעות בלי אמא, התינוק צורח. הבן שאוהבת אותו, שזה עולה, עוד נו, יצויר שהיא תשכח אותו. ייתכן, זה דבר נדיר, אבל ייתכן שהיא תשכח אותו. כי הקשר ביניהם הוא קשר של אהבה. אבל קשר של רחמים, שהילד אין לו מה לאכול, זה ייתכן שיהיה דבר כזה? מרחם בן בטנה, את התינוק הקטן שהוא בן בטנה, האם שייך שאמא תשכח מלרחם עליו? העולה פה זה מלשון עוללים, כן? עולה מלשון עולל, הכוונה ילדים. ועכשיו אתה השם, אם שכחת את האהבה שלך כלפינו, איך שכחת מלרחם עלינו שאנחנו עזובים, אין לנו סומך מבלעדיך, כמו שהתינוק נסמך על אמו? כך אומרת ציון. ציון בעצם טוענת, הבעל שעכשיו הרחיק כביכול לנדוד, עכשיו הוא בא ומתגלה אל האישה, אל האלמנה המתאבלת. ואז אומר הקדוש ברוך הוא, ואנוכי לא אשכחך. אומר לה הקדוש ברוך הוא, גם אלה תשכחנה. תדעי לך שגם לו יצויר שהאישה תשכח את האהבה שלה לבן שלה, וגם לו יצויר שהיא תשכח מלרחם אפילו על התינוק היונק ממנה, גם אם לו יצויר שדבר כזה יקרה, אומר הקדוש ברוך הוא, הדבר הזה יקרה עוד לפני שאני אשכח אותך. אתם מבינים? הוא רוצה להגיד, מה שאמרת שלא ייתכן, יקרה, ולא יקרה מה שאת חושבת שקרה, שאני שכחתי אותך. ייתכן שאמא תשכח את הבן שלה, ואפילו אישה תשכח את התינוק היונק ממנה, ולא ייתכן לעולם שאני אשכח אותך. זה מה שהקדוש ברוך הוא אומר. גם אלה תשכחנה, אפילו אם הם ישכחו את הילדים שלהם, ואנוכי לא אשכחך. אומר הקדוש ברוך הוא, אבל אני לא יכול לשכוח אותך. זה דבר שלעולם לא ייתכן.

למה? הן על כפיים חקותיך, חומותייך נגדי תמיד. טוען הקדוש ברוך הוא, הרי אני חקקתי את שמך על כפיים, על הכף שלי, על היד שלי חקוק השם שלך. שמה, מה הוא רוצה להגיד? כשבן אדם רשום לו פה משהו על היד, הוא יכול לשכוח? היד זה הדבר הכי שימושי שיש. כל דבר אני עושה עם הידיים. ואם זה רשום לי על היד, אז אני ודאי זוכר. אומר הקדוש ברוך הוא, על כפיים חקותיך. אני חקקתי את שמך על הכפיים, אז מדי שימושי בכפיי, כביכול במשל, השם אין כפיים, כן? אז מיד אני אזכור אותך. אומר המלבי"ם, שהנמשל הוא שכל הפעולות והמעשים שהקדוש ברוך הוא עושה, זה אמצעים שמובילים אל התכלית. זאת אומרת, היה מקום לחשוב במרכאות כביכול, שהקדוש ברוך הוא יתעסק עם משהו אחר, ופתאום יגיד אה, נכון, אני השארתי שמה מישהו שצריך להוציא אותו. זה השארתי את העם שמה בגלות, כן, נכון, טוב שהזכרתם לי, צריך, we want mashiach now, צריך להוציא אותם. אומר הקדוש ברוך הוא, לא, אתם טועים. אלא כל דבר שאני עושה, אני רואה את השם שלכם כתוב על ידיי. מה זה בעצם אומר? שכל פעולה שאני פועל מובילה אל התכלית של הוצאת הגאולה שלכם. הוצאתכם מהגלות. כי כל פעולה שאני עושה, מה חתום עליה? עם ישראל. רשום עליה השם של עם ישראל. כי על כפיים חקותיך. מה זה אומר? כל פעולה שנעשית בכפיים, זה בשבילך, זה לצורכך, זה בשביל שתזכו לגאולה השלמה. פירושו של דבר, כמו שדיברנו בעבר, אנשים שואלים למה לא כבר בא משיח מלפני? אז אמרנו, הרי אם היה בא משיח מלפני 20 שנה, הרי ב-20 שנה האחרונות יש מאות אלפים שחזרו בתשובה. ואם המשיח היה בא אז, איפה הם היו בכל הסיפור הזה? מה היה קורה איתם? איפה הם היו בעת הגאולה? השם ירחם. הרי כתוב שרק כמו כשיצאתך מארץ מצרים, ששמה אנחנו נגאלנו חמישית. נו, מה, חס ושלום זה מה שאנחנו רוצים? שייגאלו רק מיעוט של עם ישראל? אז יוצא אם כך שבכל התהליכים שאנחנו עוברים, זה חלק מהזיכוך לקראת הגאולה. שיהיו עוד אנשים שיזכו לעלות על העגלה, עוד אנשים שיזכו להיות חלק מעם ישראל. אז אתה חושב שאני כאילו שכחתי ופתאום אני זוכר להתעסק בך? אומר הקדוש ברוך הוא לעם ישראל, אתה טועה. כל הפעולות שאני עושה, הכל חקוק על היד שלי כביכול עם ישראל. אז כל הפעולות שאני עושה זה לצורך גאולתם של ישראל. ולא זו בלבד, חומותייך גם אותם חקקתי נגדי תמיד. הם כנגדי, כנגד פניי, כביכול כמו אות ולטוטפות. זה מה שאומרים שהקדוש ברוך הוא, מה רשום על התפילין שלו? ישראל. נכון? מי כעמך ישראל. וזה מה שרמוז כאן. הן על כפיים חקותיך, הכוונה מה שנמצא אצל הקדוש ברוך הוא בזרוע, זה ישראל, זה התפילין שלו. וחומותייך נגדי תמיד, מה יש נגדי ממול? זה התפילין שבראש. הוא אומר, זה חומותייך, הם נגדי תמיד. זה כנגד התפילין שבראש. אז בן אדם יכול לשכוח תפילין שהם נמצאים עליו? אומר הקדוש ברוך הוא, זה עליי, זה נגד פניי לאות ולטוטפות. ולא רק עכשיו, אלא נגדי תמיד. אומר הקדוש ברוך הוא, זה מעת צאתך לגלות ועד עכשיו. שלא פתאום תחשבי התעוררתי עכשיו לגאול אותך. אומר הקדוש ברוך הוא, לא, זה נגדי תמיד. ומי שגרם לכל העניין הזה שעד עכשיו היה הסתר פנים, ועד עכשיו היה מצב של חוסר גאולה, והקדוש ברוך הוא לא הוציא את עם ישראל מן הגלות בכל התקופה של הצרות והאינקוויזיציות והשואות, נו, ריבונו של עולם, איך אתה אומר שאנחנו לנגדך תמיד? הנה, לא הוצאת אותנו מכאלה צרות קשות ונוראות. על זה באה התשובה, מיהרו בנייך, מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו.