אולי לפני כן, בפסוק הקודם, רש"י מסביר מה זה ידעתי כי בגוד תבגוד, ומביא מדרש. כשירדתי להצילך ממצרים, שמה כתוב ראה ראיתי את עוני עמי. חז"ל אומרים מה זה ראה ראיתי? מה היא הכפילות? אומר הקדוש ברוך הוא, שתי ראיות אני רואה. ראייה אחת, ראיתי את עוני עמי. אבל ראה, אני גם רואה ראייה אחת לעתיד. ואני רואה שאתם עתידים לבגוד. איפה? כבר בעגל. אומר הקדוש ברוך הוא, אני לא רק רואה מה יש עכשיו. אני, אתה אומר הנה העם מיוסרים, העם כאן סובלים, המצרים מענים אותם. אומר ראיתי את עוני עמי, אבל גם ראה. יש לי ראייה נוספת, והיא מה שהם עוד עתידים לבגוד אחרי שאני אקח אותם לי לעם. אומר הקדוש ברוך הוא, למען שמי אאריך אפי, ותהילתי אחטם לך לבלתי הכריתך. מסביר המלבי"ם, יש דרך להאריך אף לחוטא. למה? אולי הוא יחזור בתשובה. השם מאריך אפו כי יש צ'אנס, יש תמיד אפשרות שמא הבן אדם ישנה את דרכיו. אבל אומר הקדוש ברוך הוא, הרי אתה פושע מבטן, ואם כן אין לי תקווה שאתה תשוב בתשובה. ובפרט שראית ניסים כאלה נפלאים, ואומר הקדוש ברוך הוא, גם ניסים של בריאה לא משכנעים אותך. בריאה שזה יש מאין, גם זה לא משכנע אותך. אז מה ראוי להיות? אז היה ראוי להיות שאני אשמיד אותך. ראוי היה להיות שאני אעניש אותך באופן מיידי. אז אם ככה, למה אני מאריך אפי? למען שמי אאריך אפי. את זה הקדוש ברוך הוא רוצה לתרץ ואומר, אתה יודע למה בכל אופן אני מאריך אפי? לא בגללך. אלא למען שמי, אני מאחר את העונש שלך, כי אני לא רוצה שיתחלל שמי. כי שם השם נקרא עליך. ואם כך, כאשר אתה סובל, עם ישראל סובלים, מה מתחלל? שם השם מחולל בגויים. ואם כן, למען תהילתי אחטם לך. מה זה אחטם לך? מסביר המלבי"ם, אחטם זה מלשון חוטם. אומר הקדוש ברוך הוא, גם בשעה שאני מעניש אותך, עדיין אני לא מכלה בך את כל חרון אפי. אני בהתחלה אאריך אפי עד שאעניש. וגם כשאעניש, אחטם לך. אחטם לך הכוונה, אני אעכב בחוטם, באף, קצת חלק מן הכעס. זה הכוונה אחטם לך. יישאר עוד מעט מן הכעס באפי, לא אכלה בהם את כל חיציי. וזה מה שחז"ל אומרים, חיציי אכלה בם, חיציי כלים והם אינם כלים. פירושו של דבר, לא אביא אותם לידי כליה, אלא אפילו אתדאג שחיציי יכלו עוד בטרם הם יכלו. פירושו של דבר, אחטם לך, אשאיר מעט מכעסי בחוטמי, כדי שהחרון לא יהיה חרון גמור, הכעס לא יהיה כעס שבו חלילה וחס יהיה בגדר כליה.
אז מפרידים באופן יחסי את המתכת היותר טובה אותה אני אשאיר ואת היותר גרועה את הבדיל את העופרת את זה אני אפריד. כי כשאני מפריד מתוך סיגים אין לי ברירה אלא ליצור הפרדה בין הגרוע לבין הגרוע יותר. אומר הקדוש ברוך הוא כשאני בא לבדוק את המצב שלכם עם ישראל, אין בכם כאלה צדיקים, אין בכם כסף, אלא מה אני מוצא בכם? שהכל הוא בחינה של סיגים. אם ככה חלילה מה היה צריך להיות? מה נגזרה? שמד גמור חלילה. צריך חרון אף מוחלט, צריך כליה. אומר הקדוש ברוך הוא הנה צרפתיך ולא בכסף. כאשר אני אצרף אותך, אני אעשה מצב של של צריפה, של הפרדת הסיגים, זה לא בכור שיש בו כסף, אלא זה בכור עוני, וממילא על ידי זה יישאר היותר מובחר באופן יחסי מהשאר. דהיינו זה מכריח אותי להשאיר חלק מעם ישראל. כי אם הייתי צורף אותם בכור כסף, כולם היו כלים. כי כולם לעומת הכסף נחשבים כסיגים. אבל היות וזה כור עוני, אז בכור עוני לוקחים את הטוב יחסית לעומת הרע באופן יחסי אליו. ולכן זה מה שהוא אומר בחרתיך, אתה המובחר בכור עוני, אתה באופן יחסי הנבחר יותר משאר הסיגים שהם יותר גרועים ממך. במילים פשוטות אני אחלה את הרשעים הגמורים ולא את הבינוניים. כי אם אחלה את הבינוניים לא יישארו מהם מאומה. אז צרפתיך ולא בכור כסף, בחרתיך איפה? דווקא בכור עוני. הרד"ק מסביר אני לא רציתי להכרית אותך הכרתה מוחלטת ולכן צרפתיך ולא בכסף. לא כצורף כסף שצורף כסף מסיר את כל הסיגים עד שיישאר רק הכסף. אלא אומר הקדוש ברוך הוא אני צרפתיך בחרתיך בכור עוני. איך אני צורף אותך? בכור עוני. עוני זה לשון עניות, לשון עינוי. אם הייתי רוצה לצרוף אותך בצור בכור כסף, מה קורה לכל הסיגים? נשרפים, כלים לחלוטין. אומר הקדוש ברוך הוא לא, אני אצרוף אותך בדרך אחרת. יאה עניותא לישראל. אומר הקדוש ברוך הוא אני הדרך לצרוף אתכם יהיה על ידי שאזכך אתכם מכוח העניות, מכוח הסבל, מכוח הייסורים, שיעבוד מלכויות. זה יהיה הדרך של הצריפה, של בה יזדככו עם ישראל. כי אם הייתי רוצה לצרוף אותם כמצרף כסף וכמטהר זהב, אז כולם היו הולכים לאבדון. זה פשוט לשרוף. אומר הקדוש ברוך הוא לא זו תהיה הדרך. לא בכור כזה אני אצרוף אתכם. הכור שיזכך אתכם יהיה כור של עניות, שיכול בנים, עופרי בהמה, עופרי האדמה, כמו שכתוב בקללות אומר הרד"ק, לא להכריתם מכל וכל. וזה שאמר בחרתיך בכור עוני. כמו שהסברנו אלא הכוונה על ידי עינויים בזה יהיה דווקא זיכוכם של עם ישראל. יוצא אם כן שיאה עניותא לישראל. כי כשיש עניות לעם ישראל, חוץ מזה שהם לא מבעטים בהשם כשהם בעניות, זה גם מבטיח שהם יישארו. כי אם לא היה עניות אז היה צריך לכלות את כולם. אבל היות והקדוש ברוך הוא דווקא בעניות מזכך אותנו, אז יותר טוב עניות מאשר שמד, יותר טוב עניות מאשר כליה.
למעני למעני אעשה. כי איך יחל וכבודי לאחר לא אתן. אומר הקדוש ברוך הוא לפעמים בן אדם בוחר במישהו מפאת החשיבות שלו, ואז הוא עושה את הכל בשביל זה שהוא בחר בו, כי הוא בחר בו בגלל שהוא חשוב. אני בוחר באדם מסוים כדי לתת לו איזה תפקיד והוא אדם חשוב, אני אשתדל אתאמץ בעבורו, אני בחרתי בו והוא חשוב. לפעמים יכול להיות שאני אבחר במישהו פחות. נו אז למה אתה בוחר בו? כיוון שאני זקוק לו. יש לי איזה תועלת מזה. ואז יוצא שבחרתי בו גם מצידי וגם מצידו. בחרתי בו מצידי, לי יש תועלת. בחרתי מצידו, הוא אמצעי שעל ידו אני משיג את התועלת. אז בעצם יש לי רווח וגם אני בוחר בו מצידו, אין לו מעלה, הוא לא חשוב. אבל מה לעשות, איתו אני אשיג את התועלת. יש מצב שלישי אומר המלבי"ם, שאתה בוחר באיש פחות ואין לך תועלת ממנו. נו אז זה המצב הכי גרוע. האדם הזה בעצם אני יכול לעזוב אותו בקלות. אין לי תועלת ממנו והוא מצד עצמו גם לא חשוב, אז בקלות אני יכול להזניח אותו. אז אם ככה למה לא להזניח אותו? כי אם אני אזניח אותו, יניח אותי לבוז. איך? אומר המלבי"ם לדוגמה, הוא קרוב שלך. הוא קרוב שלך ואז מה? אתה חייב לעזור לו, אתה חייב לתמוך בו. תגיד לי מה יוצא לי מזה שאני עוזר לו? אני רק מפסיד כסף, שום דבר. מה יוצא לי אני גם לא מקבל ממנו שום דבר. אז תגיד הוא פחות מצד עצמו, אבל אולי יש לך ממנו תועלת? גם תועלת אין לי. נו אז מה רק יהיה לך? פן יהיה לבוז. אתה על ידי שתעזור לו לא יבזו אותך. כי ככה יכולים לבזות אותך, מה יש לך כזה קרוב אתה הזנחת אותו, אתה לא עוזר לו? אז לפעמים אין לי תועלת והוא גם לא אדם חשוב שאני להתכבד בו, אלא רק הדבר היחיד שלא יבזו אותי. זה הדבר היחיד. אתם יודעים היה פעם עשיר שבאו להתרים אותו לצדקה, עשיר קמצן. אמרו לו מה אתם מדברים, יש לי אח שאין לו מה לאכול, אתם חושבים שאני אתן לכם? טוב אחרי שבועיים האח הזה מגיע גם הוא לקופת הצדקה לבקש מהם שיעזרו לו. אמרו לו מה אתה מדבר, אח שלך עשיר גדול, הוא אמר שיש לו אח אין לו מה לאכול, מה הוא לא נותן לך? אומר כלום, קמצן, אומר פרוטה בחיים לא נתן לי. חזרו אליו, אמרו לו מה אתה אמרת כאלה דברים? אמר אני אמרתי שאני נותן לו? אני אמרתי לכם יש לי אח שאין לו מה לאכול, ולא אני לא נותן, לכם אני אתן? מה איך אתם מעלים על הדעת? לא, אני לא נותן. אז לפעמים בן אדם נאלץ לתת מצד אי נעימות, אין לו ברירה והוא חייב לתת רק כדי שלא יפגעו בו, כדי שלא יציגו אותו בצורה מבוזה. זה מה שאומר הקדוש ברוך הוא. למעני למעני אעשה. אומר הקדוש ברוך הוא פה הכל למעני. בשתי הבחינות. כמו שאמרנו לפעמים אתה נותן כי ההוא אדם חשוב. לפעמים אתה נותן כיוון שפה יש לך תועלת. אומר הקדוש ברוך הוא הם לא ראויים ולי אין תועלת, אז זה למעני למעני. לכן זה פעמיים. שתי הסיבות האלה פה לא שייכות. אז אם כן מה הסיבה? כי איך יחל. אומר הקדוש ברוך הוא אני מתיירא על כבוד שמי. איך יחל שמי? כמו שכתוב ומה תעשה לשמך הגדול, כמו שאמר משה רבנו. וכבודי לאחר לא אתן. כי על ידי זה שעם ישראל מבוזים, סחופים ודחויים, מה יוצא מי מתכבד? שם האלילים מתכבד, שם העבודה זרה מתכבד. כי אז הם אומרים הנה ראית האלוה שלנו ניצח חלילה וחס את האלוה שלהם. אומר הקדוש ברוך הוא זה כל העניין, רק הביזיון שיש לשמי, אבל לא מצידם.
שמע אלי יעקב וישראל מקוראי. אני הוא אני ראשון אף אני אחרון. שמע אלי יעקב וישראל מקוראי. רש"י מסביר שמע אלי יעקב זה השם שאביך קרא לך. לעומת זאת מי קרא לו ישראל? הקדוש ברוך הוא. זה ישראל מקוראי. זה השם שקראתי אני. זה הכוונה פה מקוראי. אני הוא אני ראשון אף אני אחרון. אני אומר הרד"ק אני הוא, אני עומד בזמן. אני ראשון הכוונה בזמן הכוונה בהווה. אני ראשון הכוונה בעבר. ואני אחרון הכוונה עתיד. היה הווה ויהיה. המלבי"ם מסביר את ההבדל בין יעקב לישראל כדרכו, שתמיד יעקב בא לבטא את מצבם של עם ישראל כשהם בשפל, כשהם ירודים, מלשון עקבה, עקב, תחתית. לעומת זאת ישראל מלמד על מצבם של ישראל כשהם בעת שררה, כשהם נמצאים בעת מעלה. אומר לו שמע אלי יעקב, אתה פחות המעלה מצד עצמך, אבל אתה נקרא ישראל מקוראי. היות ואתה עמי, זה הדבר היחיד שנותן לך מעלה. זאת אומרת אם נסתכל על המעשים שלך, אתה יעקב. אבל היות ואתה מקוראי, אנחנו נקראים על שם השם, אנחנו עם השם, נבחרנו על ידי השם, אתה מקוראי, זה נותן לך את מעלת הישראל, אבל בלי זה אתה יעקב. אומר הקדוש ברוך הוא דע לך אני אני הוא. הניסים שאני אעשה לך בגאולת בבל, אני עשיתי. למה? כי אני ראשון ואני אחרון. הרי ישנם ניסים בעבר שמוסכמים על כולם שזה מאת השם. אלה ניסי יציאת מצרים. אומר הקדוש ברוך הוא כשאתה תראה עכשיו ניסים שאני גואל אותכם מבבל, וזה מדובר על כורש כמו שדיברנו בעבר, שיוציא את עם ישראל מבבל ויעלו להיכנס לארץ ישראל. אומר הקדוש ברוך הוא מי שהיה האני ראשון ועשה את הניסים והוציא אתכם ממצרים, אז גם אני אחרון. הוא זה שיעשה את הניסים העכשוויים. ושלא תחשבו שהניסים האלה על ידי חוקי הטבע או על ידי מערכות השמיים, הוראות הכוכבים, או על ידי איזה שהם דברים שמוכרחים מצד הטבעיות, הארציות. אומר הקדוש ברוך הוא לא. אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים. קורא אני אליהם יעמדו יחדיו.
אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים. הארץ והשמיים עשיתי אותם בפעם אחת, בבת אחת. ולכן הוא אומר ידי וימיני. ידי זה תמיד שמאל, ימיני זה יד ימין. כאילו ביד השמאלית שמתי את היסודות, זה הארץ, והימין טפחה שמים, ברגע אחד, כמו סיר ומכסה ששמים אותו בבת אחת. ואם כן עכשיו קורא אני אליהם שיעמדו יחדיו. אני רוצה לשאול אותם את השאלה שתבוא בפסוק הבא. הקבצו כולכם ושמעו וכולי. זה שאלה שאני רוצה לשאול את השמיים ואת הארץ שאותם יצרתי כאחד. הרד"ק מסביר שלא תאמר שרק מתחילת הזמן אני נמצא פה. אומר הקדוש ברוך הוא לא, תדע לך עוד בטרם נוצר הזמן כבר מאז אני קם. מי יודע מתי נוצר הזמן? בעת שנברא החומר הראשון. הרמב"ן כותב שהזמן תלוי בחומר. מקום שיש חומר יש זמן. מקום שאין חומר אין זמן. והדבר הזה לקח לאיינשטיין 800 שנה עד שגם הוא עלה על זה, וגם הוא קבע את תורת היחסות שבעצם זמן תלוי במציאות החומר. מקום שיש חומר יש זמן, מקום שאין חומר אין זמן. ואם אתה עובר את מגבלות החומר, לדוגמה אתה תיקח חפץ גשמי, תיקח חללית, תטיס אותה במהירות האור, היא תהפוך ממסה לאנרגיה. היא כבר לא תהיה חומר, היא תהיה כמו אנרגיה, כמו קרני שמש. זאת אומרת זמן תלוי בחומר. מקום שאין חומר אין זמן. לכן אומר הרמב"ן לא שייך לשאול מה בורא עולם עשה אלף שנה לפני בריאת העולם. למה? כי אין דבר כזה אלף שנה לפני בריאת העולם. אין שנייה לפני בריאת העולם. כי לפני בריאת העולם לא היה זמן. אז בכלל לא שייך לדבר במושגים של זמן. אחרי שיש חומר יש זמן. כשאין חומר לא שייך ביחס למציאות שבה אין חומר לא שייך לדבר בכלל על מציאות הזמן. ולכן גם כשחז"ל רצו לדבר על זמנים קדומים, איך הם הגדירו את זה? דורות. דורות. אנחנו כבר מבינים שלא מדברים על מושגים שמקובלים אצלנו, זה לא שעון. מדברים על דור. דור זה לא מושג של זמן. זה מדברים איתך על משהו מעבר לזה, משהו הרבה יותר פנימי לפני בריאת העולם. אז אומר הרד"ק דע לך אני נמצא פה עוד לפני שנוצר הזמן. ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים. הרי ברגע שנוצרו הארץ והשמיים אז נברא בעצם הזמן. דע לך ידי יסדה ארץ. אם בעת שנברא הארץ נברא הזמן וידי יסדה את הארץ, אז מי היה קודם? ודאי שאני. כי אני מדבר איתך על יד. יש פה יד שיסדה את הארץ. היד הזאת הייתה לפני הארץ. כי הרי היא יסדה את הארץ. ואני אם כן הייתי פה עוד לפני שהחל שעון הזמן לתקתק. אז ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים. טפחה שמים זה אומר עשיתי את השמיים לטפחה זה לשון טפח. כמו שאומרים ושמיים בזרת תיכן. טפח זה היד, כן? היד היא בגודל טפח, לכן זה נקרא טפחה שמים. יסדתי את השמיים. ונשים לב אומר הרד"ק שלגבי היד הוא נוקט יד שמאל. ידי יסדה ארץ. כל מקום שכתוב יד זה שמאל. כי אנחנו רואים ידי יסדה ארץ וימיני. מיד הוא עובר לימין. זאת אומרת שהיד שעליה דיברנו קודם היא היד הימין. היד היא השמאל כיוון שהיא הארץ. הארץ זה הדבר הנחות. לעומת זאת ימיני טפחה שמים. שמיים הרי יותר נכבדים מן הארץ. כמו שהימין נכבדת יותר מן השמאל. דבר נוסף, הארץ מי יישאר קיים לעולם? הארץ או השמיים? ודאי השמיים. השמיים יישארו לעולם. כתוב שאם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמיים וארץ לא שמתי, יש עוד פסוק אחר, יש עוד פסוק שמבטא את העניין הזה שהשמיים יישארו לעולם. שהשמיים יסורו מלפניי חלילה אם ישראל ייכרת מהיות גוי לפניי. השמיים יישארו לתמיד. אז השמיים הם יישארו לתמיד כי הם נעשו בימין. והימין זה פעולה חזקה. לעומת זאת השמאל בזה טפחה ביד השמאל יסדה ארץ. והארץ נעשתה כביכול ביד החלשה יותר ולכן יש מציאות שהארץ גם כן תכלה.
הקבצו כולכם ושמעו. מי בהם הגיד את אלה. השם אהבו יעשה חפצו בבבל וזרועו כשדים. ולכן הוא אומר להם הקבצו כולכם. כולם יתקבצו וישמעו את השאלה הזאת שאני רוצה לשאול את השמיים ואת הארץ. כמו שהסביר המלבי"ם שהקדוש ברוך הוא אמר את שניהם אני יצרתי ויש לי שאלה אליהם. אני רוצה שהם יבואו וישמעו את השאלה שאני שואל. מי בהם הגיד אלה? מי בשמיים או בארץ שהגיד את הדברים האלה? איזה דברים? על מה הוא מדבר כאן? הרי השם אהבו יעשה חפצו בבבל וזרועו כשדים. השם אהבו, כורש שהשם אהבו, הוא יעשה את חפץ השם בבבל, דהיינו יחריב את בבל. וזרעו וזרועו כשדים. והוא יעשה בכוח בזרוע כשדים. הכוונה מי אלה שמכוחם הוא יפעל? מכוח הכשדים. דהיינו מי יהיה הזרוע שלי? כמו שאנחנו רוצים להגיד זה הזרוע הארוכה שלו. מי יהיה הזרוע הארוכה שלי? אלה יהיו הכשדים. אז כשדים יעזרו כביכול לקודשא בריך הוא להוציא את התוכנית שלו אל הפועל. שהרי אנחנו יודעים מי זה שמרד בבלשצר? השרים שלו. הכשדים הם אלה שמרדו. הם הודיעו את זה לכורש, הם עזרו לו להשחית את בבל. אז השמיים והארץ מי בהם הגיד את הדברים האלה? מי בהם הגיד את אלה? לא הם אלה שאמרו זאת. וזה הפסוק הבא שהשם אומר אני אני דברתי.
אני אני דברתי אף קראתיו הביאותיו והצליח דרכו. אני גאלתי את ישראל ממצרים. אני גם אגאל את כל ישראל מהגלות האחרונה, מארבע כנפות כל הארץ. אף קראתיו, הכוונה קראתי לכורש. והשם אהבו, למי זה על מי זה חוזר והשם אהבו? אז יש אפשרות להסביר השם אהבו זה חוזר על כורש. כמו שראינו לפני כן. דהיינו השם אהב אותו כדי שיעשה חפצו ויהרוג את בלשצר, אז לעניין זה השם אהבו. אבל רש"י מביא מהתרגום יונתן שזה חוזר על אברהם. אני דברתי אף קראתיו זה לאברהם. מה זה קראתיו? הכוונה גידלתיו. להיות ממקוראי, הכוונה קרואי העדה, מלשון גדולה. אני גידלתי אותו. הביאותיו והצליח דרכו. הצליח דרכו הכוונה להפיץ את האמונה בבורא עולם בכל העולם כולו. הרד"ק מסביר שהכפל בא לומר אני שהייתי אני שאהיה. מה זה אני אני דברתי? אני לשון עבר שהייתי ואני זה מדבר על העתיד שאהיה. וכמו שדיברתי על כורש על ידי נביאיי והבאתי אותו אל בבל, והצליח דרכו, אז ככה כמו שדיברתי כך גם כן עשיתי. זה האני אני. כפי שהיה דיבורי בעבר כך גם כן הוצאתי בהמשך. מה זה קראתיו? קראתיו בשם כמו שכתוב שהשם קרא למשיחו לכורש. הזכיר את השם שלו. וזה גדולה ומעלה כאשר הקדוש ברוך הוא מזכיר את שמו של השליח שאותו הוא רוצה לשלוח. המלבי"ם אומר אני דברתי מראש שככה יהיה. אף קראתיו שילך למלחמה. אף הבאתיו על עיר בבל. הכוונה כל זה זה שלבים. הזכרתי שככה יהיה, קראתי לו שיבוא להילחם, הבאתי אותו על עיר המלוכה עצמה, ולא זו בלבד אלא גם כן הצליח דרכו ויכל להם. הכוונה והשמיד את בבל. מה רוצה לומר? שכל הדברים האלה זה לא היה מחוייב מצד הטבע, זה לא היה מחוייב מצד מערכות הכוכבים, אלא מה? אומר הקדוש ברוך הוא אני. אני הבאתי את כל זה. אז איך אתם טוענים שהאלילים שלכם, שהעבודה זרה שלכם עושה דברים בעולם? הנה אני הודעתי את זה מראש ואני בסופו של דבר הבאתי זאת.
קרבו אלי שמעו זאת. לא מראש בסתר דברתי. מעת היותה שם אני. ועתה השם אלוקים שלחני ורוחו. למעשה הפסוק הזה מאוד מוקשה. כי הקושי פה קרבו אלי שמעו זאת לא מראש בסתר דברתי מעת היותה שם אני, משתמע שזה המשך של הפסוק הקודם. והפסוק הקודם אני אני דברתי אף קראתיו הביאותיו והצליח דרכו, מי אומר את כל זה? הקדוש ברוך הוא. ואיך בסוף ועתה השם אלוקים שלחני ורוחו? פה פתאום הנביא מדבר. אז מי אומר את הדברים? האם זה משפט היוצא מפי הקדוש ברוך הוא או שזה משפט היוצא מפי הנביא? למעשה במדרש מובא וככה רש"י מאריך בדברים, שעירובי דברים יש כאן. ומי ששנה זה לא שנה זה. זאת אומרת הנביא בחלק מסוים אומר דבריו בשם השם, ובחלק מסוים עובר ומדבר בשמו. והחלק הראשון כביכול הוא אומר להם השם אומר קרבו אלי שמעו זאת לא מראש בסתר דברתי מעת היותה שם אני. עכשיו הנביא עובר לדבר בשמו. ועתה השם אלוקים שלחני ורוחו. כל מה שאני אומר לכם זה הקדוש ברוך הוא שלח אותי ורוחו. יש מסבירים מה זה לא מראש בסתר דברתי מעת היותה שם אני? שזה מדבר על מעמד הר סיני. וכל הנביאים כביכול כבר ממעמד הר סיני כביכול כולם עמדו שם במעמד הר סיני וקיבלו את התורה. אז כבר זה לא מראש בסתר, אלא מעת היותה, למי? לתורה. כי מסבירים שמה שכתוב שמעו זאת, זה התורה שבכתב. שנאמר וזאת התורה. אז שכתוב שמעו זאת הכוונה על התורה שהקדוש ברוך הוא נתן. לא מראש בסתר דברתי אלא מתן תורה היה גלוי לכל העמים. ומעת היותה, מעת שהיותה של התורה, אומר הנביא שם אני. כבר אז נשמתי הייתה שם כאשר הקדוש ברוך הוא נתן תורה לעמו ישראל. יש פה עוד ביאורים של הרד"ק שמביא ביאור בשמו, ביאור בשם האבן עזרא, ביאור בשם אביו, אבל אנחנו נדלג על זה. אנחנו נרצה לראות את מה שהמלבי"ם מסביר כדי שלא נצא בסופו של דבר עם סלט שלם בפסוק הזה. מי שירצה בכל אופן להעמיק יותר יעיין במפרשים ויראה את הקושי שבפסוק ויראה גם כן מה הם מסבירים. המלבי"ם מסביר קרבו אלי שמעו זאת. אומר המלבי"ם לא השמיים והארץ שהם רחוקים מכם הם מדברים את הדברים האלה. אלא אתם יכולים לשמוע את זה ממני. אני שנמצא פה לידכם, קרבו אלי ושמעו זאת. אני מדבר את הנבואה הזאת בשם השם. ולא זו בלבד שאני מגיד אותה עתה, מוסיף הנביא ואומר מראש לא בסתר דברתי. הכוונה מעת שהדבר התחיל אני פרסמתי את זה והודעתי את זה לכל. הגם שלא נצטוויתי לפרסם את זה. זאת אומרת הקדוש ברוך הוא לא מסר לי את זה כנבואה על מנת לפרסם. וכן הוא אומר מעת היותה לא בסתר דברתי שם אני. מעת הוויית הדבר אומר שם לא דיברתי דבריי בסתר אלא דיברתי את זה בגלוי. עוד בבבל הודעתי שבבל תחרב. עוד בבבל הודעתי שהקדוש ברוך הוא יביא לכאן את כורש. את כל זה לא יראתי מלדבר בגלוי. מראש מעת היותה שם לא דיברתי בסתר אלא דיברתי אני מעצמי ואמרתי את הדברים העתידים להיות. אז מה השינוי? השינוי שועתה השם אלוקים שלחני ורוחו. אז דיברתי זאת מעצמי, כנראה מעצמי הפשט הוא מצד חכם עדיף מנביא. וכעת השם שלחני בשליחות לנבא על זה. ושלח איתי את רוחו, את רוח הנבואה, כדי שאני אגיד את הדברים בגלוי. גם אז אמרתי את הדברים בגלוי אבל מעצמי. על פי מה שאני הבנתי את הדברים. לא מראש בסתר דברתי מעת היותה שם בבבל אני. וכבר אז דיברתי על הדברים העתידים. אבל עכשיו השם שלחני ורוחו וכעת תשמעו את זה בציווי מאת השם יתברך.
כה אמר השם גואלך קדוש ישראל. אני השם אלוהיך מלמדך להועיל מדריכך בדרך תלך. כה אמר השם גואלך מגלות בבל על ידי כורש. מלמדך הכוונה אני בכל יום מלמד אותך דרכי חיים כדי שתהיה בשלום ובשלווה אם תשמע לדרך השם, אם תשמע לציווי השם. הרי כל הגלויות וכל הצרות התחילו בעקבות הסטייה מדרך השם. אז אני השם מלמדך להועיל, שיהיה לך בזה תועלת, שלא תצטרך לסבול גלויות, שלא תצטרך לסבול עול שעבוד מלכויות. לא תגלה בבבל, לא תצטרך לישועה. מדריכך בדרך תלך. אם תלך בדרך שאני מדריכך אז אני מלמדך להועיל, יצא לך מזה רק תועלת. המלבי"ם מסביר שכאן הנביא בעצם חוזר להרגיע אותם. שאתם דואגים כמו שראינו והסברנו לעיל, שהיה להם חשש שהגאולה הזאת לא תימשך זמן רב. ואמרנו יותר מזה, היו רבים שידעו את זה מראש ולכן העולים מגלות בבל היו רק 50 אלף. מי שיקרא בספר עזרא ונחמיה אפשר לשמוע את זה בדיסקים, העולים מגלות בבל היו רק 50 אלף. תעשו חשבון מדובר היה במאות אלפים שלא עלו ארצה. ולמה הם בעצם לא עלו? יש נוטים לייחס את זה רק לתימנים, אבל זה לא רק התימנים לא עלו. עוד רבים לא עלו. אפשר לומר רוב הגולה לא עלתה. זה כמו שאם יגידו מאי מדינת ישראל? מדינת היהודים. איפה נמצאים רוב היהודים? מפוזרים בעולם. אבל היא מדינת היהודים, נכון זה מדינת היהודים אבל רוב היהודים לא פה. ככה זה היום, ככה זה היה גם בזמנם. כאשר שבו מגלות בבל אז רוב עם ישראל לא חזר. 50 אלף בלבד חזרו. מדוע? מה הייתה הסיבה? הסיבה היה החשש מפני גלות נוספת. כך מובא שהתימנים אמרו לעזרא שזה מקובל בידם שזה לא הגלות האחרונה והגאולה הזאת היא לא הגאולה הנצחית אלא אחריה עתידה לבוא עוד גלות. אז אמרו למה אנחנו צריכים ללכת ולעלות ואחרי זה לסבול עוד סבל רב של גלות נוספת? למעשה כבר למדנו שם ומי שירצה יוכל לשמוע בדיסקים את דברי המלבי"ם, שהגלות הגאולה הזאת של גאולת בבל, מה שנקרא עזרא ונחמיה, הייתה כמו גאולת מבחן, טסט. אם עם ישראל היו עומדים בה, המשיח היה מגיע בסוף 420 שנה ובונה בית עולמים. הכוונה בית המקדש היה יורד בנוי משמיים ובזה הייתה תמה הגלות. אבל כיוון שכולנו הרי יודעים שבית שני חרב בשביל שנאת חינם, בשביל עוד הרבה דברים שהיו לא טובים שם באותו הזמן, ממילא לא זכו להצליח בטסט הזה וממילא נגזרה עליהם גלות נוספת. אבל באמת זה הייתה תקופת מבחן שלאחריה הייתה ראויה לבוא הגאולה המושלמת, הגאולה הנצחית. המלבי"ם מאריך ומפרט את זה גם כן בספר דניאל, שם במחזות של ספר דניאל, גם את זה אפשר לשמוע בדיסק, שם אנחנו מפרטים את הדברים יותר. אז כאן בא הנביא כביכול להרגיע אותם. אתם חוששים שמא ימי השלווה לא יארכו, שמא אתם תגלו פעם שנייה. אומר להם תדעו לכם הדבר תלוי בכם. אם אתם תטיבו את מעשיכם אז הגאולה כמו שהסברתי כעת תהיה גאולת עולמים. תקופת הטסט, תקופת המבחן תהפוך להיות לתקופה של הצלחה נצחית וגאולה שלמה.
לוא הקשבת למצותי ויהי כנהר שלומך וצדקתך כגלי הים. ויהי כחול זרעך וצאצאי מעיך כמעותיו לא יכרת ולא ישמד שמו מלפני. על ידי זה יהיה שכרך שויהי כחול זרעך. וצאצאי מעיך כמעותיו. כמעותיו לא יכרת ולא ישמד שמו מלפני. על ידי זה יהיה כחול זרעך וצאצאי מעיך כמעותיו. מה זה וצאצאי מעיך כמעותיו? אז הרד"ק מסביר שמעותיו זה אבני החול. הם צרורות קטנים והם בדמיון של מעות. כמו חלוקי האבן הקטנים הוא דומה למעה. הכוונה למטבע. יש מסבירים וצאצאי מעיך יתרבו כמעותיו, לא הכוונה כאבני הים, אלא כמעותיו הכוונה מלשון מעיו. כמעי הים. מה יש במעיים של הים? דגים. כן מעיים הכוונה תמיד הפנימיות. מה יש במעי הים? זה דגים. ירבו צאצאיך כדגים. אז צאצאי מעיך כמעותיו. כמעותיו של הים שעליו דיברתי צדקתך כגלי הים, הצאצאים שלך כמעותיו כמו מה שיש במעי הים שהם הדגים. לא יכרת ולא ישמד שמו. של מי? של הזרע שלך שיתרבו כמעי הים לא יכרת. אז אפילו שלא הקשבת למצוותי אני לא אחריח אותך אלא אגלה אותך לארץ אויביך ואחרי זה אגאל אותך. לעומת זאת לפי המלבי"ם כל זה בא לדבר מה יקרה אם אתם תחזרו בבית שני ותהיו צדיקים ותלכו בדרך השם כמו שהסברנו שזה מדבר על התקופה הזאת, אז אתם תזכו ויהי כנהר שלומך, השלום שלך יימשך לנצח, אתם תזכו אז לגאולה השלמה, צדקתך כגלי הים, ואז באותו הזמן אם תלכו בדרך השם ויהי כחול זרעך וצאצאי מעיך כמעותיו. תזכו שהגדולים יהיו רבים כחול הים. והקטנים צאצאי מעיך יהיו רבים כמעותיו. מה זה כמעותיו? כמעותיו הוא גם הולך בכיוון של הרד"ק הוא רק מסביר את זה ביתר עומק. כמעותיו הכוונה כמעי הים. הים מפרה דגים מבלי מספר. יש מיליארדי דגים. השלווה הזאת תימשך לעולם כי לא יכרת שמו מלפני ואז כמו שאמרנו כבר תהיה הגאולה העתידה. אז השלווה הזאת תהיה גאולת תמידית. המלבי"ם מסביר מה ההבדל בין זרעך לבין צאצאי מעיך? המלבי"ם אומר זרע הם הגדולים. צאצאים הם הקטנים. ואז הוא מסביר עוד הסבר שמעותיו הכוונה על החול. אתם יודעים איפה הביצים מטילים את הדגים שלהם? בחול. הדגים מטילים את הביצים בחול בתוך בחול בקרקעית הים ושמה מתעבר בזה מתעבר בזה הדג כן מתעבר בזה הדגה. סליחה שמה הביצים הם גדלים ועד שהם יוצאים מהם דגים. אז אומר אם כן הוא מביא אני אקריא לכם את לשונו של המלבי"ם. כי נמצא מיני דגים אשר נמצא בבטן הנקבה ביצים במספר תשעה מיליון ויותר. כן? היום תשעה מיליון זה זה לא כסף כן? טוב בכל אופן הוא אומר תראה איזה כמויות מדובר. אז כשהוא אומר שיהיו צאצאי מעיך כמעותיו, מה זה כמעותיו? החול. כמו החול ששם מטילים הצאצאים הדגים את צאצאיהם, כמו החול הזה ירבו צאצאיך. לא יכרת ולא ישמד. מהי הכרתה ומהי השמדה? הכרתה מסביר המלבי"ם זה השמדה ההכרתה של עצם הדבר. השמדה זה אומר להשמיד את מה שקורה איתו. לדוגמה אני יכול להגיד שהעם יישמד פירושו שתישמד דתו לדוגמה. וזה עדיין נכון יהיה לקרוא לזה השמדה. ואני יכול להגיד ייכרת וייכרת הכוונה העם עצמו ייכרת. לא יישאר, העם יימחה. אבל השמדה לא בהכרח מדברים על גוף העם. זה הכרתה. השמדה זה אומר מה שקורה איתו. לדוגמה האמונה שלו תישמד. גם לגבי זה שייך לשון השמדה. ולכן הוא אומר כתוב כאן לא ייכרת פיזית. מה תגיד טוב אולי פיזית הם יהיו קיימים אבל דתם נשמדה? אומר לא לא, גם לא יישמד שמו מלפני אלא יישאר לנצח.
צאו מבבל ברחו מכשדים בקול רינה. הגידו השמיעו זאת הוציאוה עד קצה הארץ. אמרו גאל השם עבדו יעקב. ולכן אומר להם הנביא צאו מבבל בקול רינה. אל תדאגו כמו שראינו שהיה להם דאגה אולי אנחנו נחזור לגלות. לא, אם תלכו בדרך הישר אני מבטיח לכם שלא תחזרו לגלות. צאו מבבל בקול רינה ולא תדאגו כי אם תזכו זאת תהיה תשועת עולמים. ורק הגידו, תוכלו להגיד את הבשורה הזאת, ולא זו בלבד גם השמיעו שזה בפרהסיא. להגיד פירושו כשאני מגיד לך, להשמיע פירושו לפרסם. השמיעו בפרהסיא. ולא רק במקום קרוב תוכלו להשמיע את זה, אומר להם הנביא הוציאוה עד קצה הארץ, תפרסמו את זה בכל העולם. מה תהיה השמועה? גאל השם את עבדו יעקב. הגאולה מבבל בוודאי תבוא, גאל השם את עבדו יעקב. ואם אתם זוכרים יעקב תמיד בא לבטא את המצב הנמוך של עם ישראל. ישראל זה מצב של שררה, יעקב בא לומר שעם ישראל הם במצב נמוך. המלבי"ם אומר מה ההבדל בין צאו לבין ברחו? כתוב פה צאו מבבל ברחו מכשדים. אומר המלבי"ם כשהם יצאו מבבל, בבל עדיין הייתה שקטה. אז זה נקרא בגדר יציאה. אבל בדרך כשהם היו כבר במדינת כשדים, כבר אז היו קולות מלחמה. וכשיש קולות מלחמה אתה לא הולך שקט, אתה בורח. ולכן הוא אומר בהתחלה כשרק יצאתם מבבל זה עוד היה יציאה. אבל לאחר מכן כבר התחילו קולות מלחמה ואז כשהגעתם לכשדים כבר נאלצתם לברוח. צאו מבבל כן ברחו מכשדים. אבל הוא אומר להם שזה יהיה בעזרת השם בקול רינה. למה? כי אתם יודעים שהנה אתם עכשיו הולכים אל הגאולה העתידה ואם כן הדבר הזה אמור לשמח אתכם אז אל תצאו בעצבות אלא תצאו בקול רינה.
ולא צמאו בחרבות הוליכם מים מצור הזיל למו ויבקע צור ויזובו מים. בפשוטו של מקרא הוא מבטיח להם שכאשר תהיה הגאולה הזאת אז בחרבות הוליכם מים מצור הזיל למו. לא צמאו כי בחרבות הוליכם. לכאורה הוליך אותם במקום חורב. חורב זה מקום יבש. אומר לך מים מצור הזיל למו. השם הוציא להם מים מן הסלע. ויבקע צור ויזובו מים. רק הרד"ק אומר זה קצת מפליא. כי אם זה מדבר על התקופה הזאת של הגאולה מבבל שזה מה שנקרא גאולת עזרא ונחמיה, תימה איך לא נכתב בספר עזרא כשסיפר בצאתם מהגלות שנעשו להם כאלה ניסים. ספר עזרא ונחמיה הרי מתארים את יציאתם מן הגלות. אם על התקופה הזאת הוא מדבר אז היה צריך לכתוב בעזרא ובנחמיה לציין שם שבעת שיצאו השם עשה להם ניסים נפלאים והוציא להם מים מן הצור. המלבי"ם מסביר שמה שכתוב לא צמאו לא צמאו למים, שהגם שבחרבות הוליכם מקום יבש, מים מצור הזיל למו שהיה להם מים, ויבקע צור ויזובו מים. מסביר המלבי"ם שכעת כביכול הנביא אומר במליצתו הוא מזכיר כעת את בקיעת מי הים והירדן לפני בני ישראל ששם המים ניצבו כמו נד נוזלים, את הים בקע ויעמדו. על איזה תקופה הוא מדבר? הוא מדבר על התקופה שעם ישראל יצאו ממצרים. זאת אומרת הוא רצה להמשיל להם. להגיד להם הקדוש ברוך הוא יגאל אתכם. אתם זוכרים איך נגאלתם אז? הקדוש ברוך הוא הוציא לכם מים מסלע, בקע את הים, הקדוש ברוך הוא עתיד לגאול אתכם. אבל הוא לא מתכוון לומר באותה מידה שגם עכשיו יוציא לכם מים מצור. וממילא מיושבת קושייתו של הרד"ק כי הוא לא בא לומר דבר שעתיד להיות. הנביא כביכול הפליג במליצתו לתקופה הקדומה. אתם מפקפקים בגאולה? תיזכרו בגאולה הקודמת. השם מים מצור הוציא לכם, השם העמיד כנד מי הים. אז הקדוש ברוך הוא וכי יש ספק האם יש כוח בידו? אז כמו שעשה כן בעבר כך הקדוש ברוך הוא עתיד לגאול אתכם. אבל אין כאן הבטחה שבאמת יעמיד להם מי הים או יוציא להם מים מן הצור.
אין שלום אמר השם לרשעים. מי זה הרשעים? רש"י אומר נבוכדנצר וזרעו. אין שלום אמר השם לרשעים, הרד"ק אומר הרשעים פה הם אנשי בבל. המלבי"ם מסביר אם ככה אין לכם לירא עוד מפני הכשדים כי לרשעים האלה השם אומר אין שלום. אין יותר שלום בגבולם לנצח. וברוך השם אנחנו רואים שאין שלום עד זמננו. כל פעם אתה שומע על איזה מכונית תופת, עוד 100 הרוגים, שומע על איזה מלחמות שיש שמה בבבל בעיראק, עוד כך וכך. בקיצור אין שלום אמר אומר המלבי"ם שלל השלום מגבולם לנצח. בת בבל השדודה אשרי שישלם לך אחרי שיאחז וניפץ את עוללייך אל הסלע. הנבואה הזאת מתגשמת לעינינו, יגאלנו השם גאולת עולמים במהרה.