ספר ישעיהו פרק מ"ח. שמעו זאת בית יעקב, הנקראים בשם ישראל, וממי יהודה יצאו. הנשבעים בשם השם, ובאלוהי ישראל יזכירו, לא באמת ולא בצדקה. הרד"ק מסביר שהנביא קם פונה לאנשים ששמעו את הנבואה שאמרתי שאחרי בבל, אחרי שאתם תגלו לבבל בעוונותיכם, אני מתנבא שאותה בבל תחרב. כעת הוא פונה לאותם אנשים ואומר להם, היא אומנם תחרב, אבל אותכם לא נטשתי. אתם בית יעקב שהיה עבדי, לכאורה הייתם צריכים ללמוד ממעשי אביכם, שאביכם נקרא בשם ישראל. וכבר אמרנו כמה פעמים שיעקב בא לבטא את מצבם של עם ישראל כשהם נמוכים, למטה, בעקב. ישראל זה בא לבטא את מצבם כשהם לשון שררה, הם בעוצמתם. אז אתם בית יעקב, שכחתם שאתם נקראים בית ישראל, נקראים בשם ישראל, לשון שררה, איך הגעתם למצב של עקב? אז הייתם צריכים להיות כמוהו. וממי יהודה יצאו, אתם יצאתם מזרע יהודה, שיהודה היה צדיק. ואם כן, למה כעת הגעתם למצב כזה של הידרדרות? והנה הם נשבעים בו, אומר הרד"ק, מזכירים את שמו, אבל שלא באמת, לא בצדקה. הם לא עושים את מצוותיו, הם לא יראים, ונכנסים להישבע בו. הרי כמוהו כמו הנשבע בשם המלך, כאשר האדם הזה קלל ומכבד את המלך ומורד בו. אז השבועה הזאתי לכבוד למלך? היא לביזיון למלך. זה כמו אדם נשבע, אומר נשבע לך בחיי חמותי. בקלות הוא עושה את זה. אז מה, אתה נשבע בשם המלך כשאתה מבזה את המלך? אין לזה שום ערך. אז כך גם פה, כאשר אתם נשבעים בשם השם, ובאלוהי ישראל יזכירו, אבל לא באמת ולא בצדקה. אתה לא עובד השם ולא... אז מה השבועה הזאת בשם השם? אין לה שום מעלה אלא עוד ביזיון. ולכן בתורה נאמר, רק כאשר עם ישראל עושים את רצון השם במלואו, בחוקותיי תלכו ואת משפטיי תשמרו וכולי, ורק אז ובשמו תישבע. מתי בשמו תישבע? אומרים חז"ל, אם אתה עושה כן, יש גם מצווה להישבע בשם השם. זאת אומרת, אם שם השם יקר כל כך בעיניי, אני שומר כל מצוותיו, מדקדק בכל הלכותיו, אז גם בשמו תישבע. אז יש עוצמה לשבועה בשם השם, ואז אפילו זה מצווה. אבל מי יכול להגיד שהוא הגיע לדרגה הזאת כדי להישבע בשם השם? אז עצם זה שאתם לא מקיימים מצוות השם בשלמות ועוד נשבעים בו, הרי זה גדר ביזיון לשם השם. דוגמה יפה, האחים אמרו, אמר להם יוסף לאחיו, חי פרעה אם תצאו מזה. מה, אחרי זה הוציא אותם. אין לה, להישבע בשם חיי פרעה אין ליוסף שום בעיה. נשבע בחייו ובמותו ובמה שתרצה, כן. אז באמת, מי שאתה נשבע בו ואתה לא ירא לו, אז זה מראה על זלזול. כי באמת ככה יוסף לא העריך את פרעה. אבל לבוא ולהישבע במישהו שאתה מאמין בו ובוטח בו, נשבע אני בחיי המלך, כבוד הוא למלך שאנשים נשבעים בשמו כשבאמת עובדים אותו כראוי וכהוגן.
המלבי"ם אומר, שמעו זאת בית יעקב, מה שאני רוצה לומר לכם. אתם הנקראים בשם ישראל, שישראל כמו שאמרנו זה רוממות למעלה מן הטבע. אתם שבט אשר ממי יהודה יצאו, שבט יהודה שאצלו היה מקדש, מלכות בית דוד. אני שואל אתכם, איך המה האנשים הנשבעים? המלבי"ם אומר שפה המאמר של הכתוב, המאמרים מקבילים. הנשבעים בשם השם, לא באמת. ובאלוהי ישראל יזכירו, ולא בצדקה. מה כוונת הדברים? אתם הייתם צריכים להיות צדיקים, בין מצד המעשים שלכם, בין מצד השורשים, התולדות שלכם, מאיפה באתם. הייתם צריכים להיות צדיקים. איך ייתכן שאצלכם המציאות היא הפוכה? אתם נשבעים בשם השם, אינה באמת אלא בשקר. והנה מאידך אתם מזכירים שם אלוקי ישראל, אני עבדי השם, ככה אתם באים כביכול לומר, אנחנו מזכירים שם אלוקי ישראל, אבל אין בכם צדקה, מעשים שבין אדם למקום. אז אין בכם מעשה ענייני אמת שבין אדם לחברו, אין בכם צדקה שבין אדם למקום, אז איך אתם מזכירים אלוקי ישראל ונשבעים בשם השם? הדברים האלה לא ייתכנו כאשר אתם לא שומרים על רמה מינימלית של עבודת השם.
עכשיו הוא יתאר את מעלתם. כי מעיר הקודש נקראו, ועל אלוהי ישראל נסמכו, השם צבאות שמו. כי, המלבי"ם אומר, זה לא סיבה, אלא זה כמו כי ידע, אם דבר בא אליי, כי תצא למלחמה, הכוונה כמו כאשר. כאשר מעיר הקודש נקראו. הניסים, אומר המלבי"ם, שהקדוש ברוך הוא עושה, הם באחד משני אופנים. או כאשר עם ישראל ראויים להנהגה ניסית, הקדוש ברוך הוא עושה לנו נס מפני צדקותינו. אז עם ישראל, כאשר הם ראויים להנהגה ניסית, השם עושה איתם ניסים. למה? כי באמת אנחנו ראויים, כמו עם ישראל שיצאו ממצרים, היינו ראויים, לכתך אחריי במדבר, השם עשה לנו ניסים. יש מצב שעם ישראל הם לא ראויים, ולמה השם עושה נס? כדי שנאמין בו. כדי שעל ידי זה באמת אנחנו נכיר בהשגחת יד השם עלינו. כמו בדור האחרון, השם עשה לנו הרבה ניסים, אומנם בתוך הטבע, אבל הרבה ניסים כדי שנאמין בו ונכיר בו. הנה, לדוגמה, המלחמה האחרונה, כן, איך קראו לה? עמוד ענן. עמוד ענן. למה זה נכון בעמוד ענן, השם מסוכך עליהם. כמה טילים נפלו? ומתוך כל הטילים האלה, 1,500 טילים. ומתוך כל הטילים האלה, אם היה צריך לחשוב מה היה אמור לקרות, רחמנא ליצלן, באמת אסון נורא. והקדוש ברוך הוא חס וריחם עלינו. ודאי שעל כל נפש יהודי אנחנו מצירים, אבל אם נחשוב איזה נזק היה אמור לצאת, ואם נחשוב מה קרה מאותם פגיעות של אלה שכן פגעו, זה מראה לנו איזה כוח יש לדבר הזה, זה לא משחק. זה באמת מסוגל להזיק. אלה ניסים. מה, אנחנו ראויים לניסים? לצערנו לא. אלא מה? כמו שאומר המלבי"ם, בעת שישראל בלתי ראויים, אז יעשה אותות ומופתים לעיניהם למען יאמינו בו.
מה ההבדל בין האותות הללו לאותות הללו? בין אותות שאנחנו ראויים להנהגה ניסית, לאותות כשאנחנו לא ראויים. זה אותו דבר? זה אותם אותו סוג נס? אומר המלבי"ם, לא, יש הבדל. הניסים שהשם עושה לנו בשביל צדקתנו, בגלל שאנחנו ראויים, לא תבוא עליהם הודעה מוקדמת. ולמה? לא צריך להודיע לנו הודעה מוקדמת כאשר השם פותר לנו בעיה שנקלענו אליה. יש לנו כעת בעיה, איך, לדוגמה, יהושע רודף אחרי הגויים בעת כיבוש ארץ ישראל, הקדוש ברוך הוא מוריד אבני אלגביש מהשמיים. שלח הודעה לפני כן? הודיע על ידי נביא בעוד כך וכך ימים ירדו אבני אלגביש מן השמיים במעלות בית חורון כדי לרדוף אחרי... לא היה שום דבר לפני כן. למה? זה נס שנועד לפתור לנו בעיה מקומית, הקדוש ברוך הוא באותו רגע מביא את הנס. זה לא נס שבא כדי לחזק בנו את האמונה. זה נס שבא כדי לעזור לנו, לסייע לנו כשאנחנו צדיקים. לעומת זאת, נס שבא כדי לחזק בנו את האמונה, כל כוחו של הנס וחיזוק האמונה אצלנו הוא רק כאשר השם מודיע את זה מראש. והנה הקדוש ברוך הוא אומר, מי הודיע לך דבר כזה? מי אמר לך שהדבר כזה עתיד להיות? אני אמרתי לך. זה לא, זה טבע? זה מקרה? הרי בא הנביא והודיע לך חודש קודם, ביום זה וזה, בשעה כזאת וכזאת, יהיה כך וכך. אף אחד לא ידע את זה מראש אלא רק הנביא מפי השם. בזה באמת תתחזק האמונה.
אומר המלבי"ם, וזה מה שכתוב. בעת אשר מעיר הקודש נקראו, כי כמו שאמרנו זה הכוונה כאשר, כי תצא למלחמה. בעת אשר מעיר הקודש נקראו, כשהיו עם ישראל קדושים, היו מיוחסים אל עיר הקודש, היו קוראים להם עם קדוש שבארץ הקדושה, מעיר הקודש אלה באו. מעיר הקודש נקראו. ובעת אשר על אלוהי ישראל נסמכו, מצד חוזק האמונה שלהם. אומר להם הקדוש ברוך הוא, אז אני עשיתי להם ניסים. עשיתי להם את הניסים המופלאים, שהם כמו שאמרנו ניסים שלא באה עליהם הודעה מראש. הראשונות מאז הגדתי, ומפי יצאו ואשמיעם, פתאום עשיתי ותבואנה. איזה סוג ניסים עשיתי אז? לא הייתי צריך להגיד את הניסים שעשיתי לכם אז עוד בטרם באו. לא הייתי צריך לתת הודעה מוקדמת. אלא מאז הגדתי ומפי יצאו ואשמיעם, פתאום עשיתי ותבואנה. ברגע שרק אמרתי שיהיה נס, באופן פתאומי זה קרה. לא היה צריך הודעה מוקדמת. למה? כי הייתם צדיקים. וכשהם צדיקים אז הנס בא לפתור בעיה, הוא לא צריך הודעה מוקדמת, זה לא לחזק בנו את האמונה. אלא מאז הגדתי ומפי יצאו ואשמיעם, איך שרק יצא מפי ככה יהיה, פתאום עשיתי ותבואנה. באותו רגע שהדבר קרה, ותבואנה, באותו רגע הדבר הופיע.
והנה, כאשר הקדוש ברוך הוא רוצה להודיע מראש את הדבר על ידי הנביא, אומר המלבי"ם, יש פה שני דברים. יש פה דבר ראשון, השם מודיע לנביא, דע לך ככה עתיד להיות. זה חלק א' של הדבר. דבר שני, אחרי זה הנביא הולך משמיע לעם. קודם כל דבר השם בא אל הנביא, דבר שני הנביא כעת את מה שדבר השם בא אליו, הולך ומודיע לעם, כך קיבלתי נבואה מאת השם. אומר להם הנביא, את כל זה לא היה צריך בניסים הקדמונים. את כל זה לא היה צריך כאשר הייתם ברמה רוחנית גבוהה. לא היה צריך את כל הדבר הזה. אלא הראשונות, הניסים הראשונים שעשיתי עוד מימי קדם, גם ההגדה, שימו לב, יש פה כפילות. הגדתי ואשמיעם. מה הוא רוצה לכפול כאן? מסביר המלבי"ם, ההגדה זה מה שהגדתי לנביא. ואשמיעם, מה שהנביא משמיע לעם, הכל בא פתאום. באותו רגע הגדתי לו, באותו רגע הלך והשמיע לעם, והנה הדבר קרה. לא היה צריך הודעות מוקדמות מראש כדי לחזק את האמונה. הגדתי, מפי יצאו ואשמיעם, איך שיצא מפי פתאום עשיתי את הדבר, ואז באותה שנייה זה קרה. מדעתי כי קשה אתה, וגיד ברזל עורפך, ומצחך נחושה. אבל, אומר להם הנביא, אומר הקדוש ברוך הוא, כל זה היה בניסים הקדמונים. הייתם חזקים באמונה. לא היה צריך הודעה מוקדמת מראש, אלא זה רק נועד כמו שאמרנו לפתור בעיה מקומית. אומר השם, לא כך עתה. היום זה לא המציאות שלכם. מדעתי כי קשה אתה, יודע אני שאתה קשה, אתה לא מאמין בקלות. ואם הנס יבוא באופן פתאומי, אתה לא תתלה אותו בכוח עליון, אלא מה אתה תגיד? טבע, מקרה. אתה לא תכיר שזה יד השם. וגם אם יראו לך, הנה, אתה רואה זה יד השם, תגיד לי דבר כזה קורה בטבע? זה לא יעזור. גיד ברזל עורפך. יש לך כאן במקום עורף, יש לך גיד ברזל. מה זה הגיד ברזל? למה אנחנו רואים הרבה פעמים שביטוי לעיקשות הוא קשה עורף? קשה עורף זה ביטוי שמתאר במדויק את קשיות העורף. שזה אומר, כאשר אני רוצה לשכנע אותך בדבר מה, אני אומר לך אדוני, הכיוון שאתה הולך הוא לא נכון, הכיוון הוא הפוך. אם אתה אחד שמקבל, אתה מסובב את הראש, מסתכל כדי לראות שמה שאמרתי לך נכון, ומשנה את הדרך. אבל מה זה קשה עורף? זה ראש בקיר. הוא הולך, הוא לא מזיז את הראש. אני קורא לו מאחורה, אומר לו תשמע, זה לא הכיוון, אתה לא בכיוון הנכון. העורף שלו כאילו גיד ברזל. אין, לא יכול להסתובב. יש לו עורף חד כיווני. ואדם כזה, זה קשה עורף, זה עקשן שלא מוכן לשנות דרכו. וזה מה שהוא אומר, וגיד ברזל עורפך. הכוונה, גם אם מראים לך את זה בעיניים, יש לך גיד מברזל בעורף, אתה לא יכול להשיב לראות, הנה, בוא תראה, אני מראה לך, בוא תסתכל, נס. הנה, תסתכל, תסובב את הראש. גיד ברזל, אני לא רואה, לא ראיתי שום דבר. אתם מכירים את האדמירל נלסון? מישהו פה פעם עישן סיגריות נלסון? כן. היה אדמירל מפורסם, קראו לו נלסון, על שמו הסיגריות. והוא באמת היה עליו הרבה סיפורי גבורה. היה אדמירל בצי האנגלי כמדומני. והוא, מספרים עליו שפעם הקיפו אותם, את הצי שלהם, הקיפו אוניות מכל הצדדים. והיה לו עין אחת. הוא לא היה לו, כמו בסיפורים, היה לו שתום עין, היה לו עין אחת. אמרו לו תשמע, חייבים להניף דגל לבן, חייבים להיכנע, אנחנו מוקפים מכל הצדדים. הוא אמר, מה פתאום? על מה אתם מדברים? תביא לי את המשקפת. לקח את המשקפת, קירב אותה לעין הסתומה, הסתכל, אמר אני לא רואה שום דבר, קדימה. כן, ובמקרה זה גם הצליח, כן. לא שזה שיטה, יש כאלה שאצלם זה השיטה בחיים. הוא לא רואה כלום, הוא ממשיך. כן, ואז לפעמים השם ירחם, גם קורים תאונות. אז הוא אומר כאן, זה בדיוק הסיפור שלכם. יש לכם גיד מברזל, אתם לא יכולים להשיב, אני אומר לך הנה, בוא תראה, יש פה נס. לא, לא הולך לראות. כי אם אני אראה, אולי אני אשתכנע. אני אומר אני אומר לו לא ראיתי. מה פתאום, מה אתה ראית נס? אני לא ראיתי. לא ראיתי. טוב, אם יראו לך בפועל, יאלצו אותך, יושיבו אותך בכוח, יראו לך, ומצחך נחושה. מה זה מצחך נחושה? אתה מול הפנים מכחיש במצח נחושה, אומר לא היה נס. זה מצחך נחושה. זה כבר אחרי שמאלצים אותך לראות, מצחך נחושה. זה מצח נחושה, זה בא לבטא עיקשות ועזות פנים להכחיש את המוחש. זה המצח נחושה. המצח שלו כמו נחושת, אי אפשר, לא משנה אצלו שום דבר. מספרים שהיה פעם אחד ש... שניים שהתווכחו. ראו מרחוק איזה שהוא בעל חיים עומד על ענף. והתווכחו ביניהם. אחד אומר לחברו תשמע, זה כלב. השני אומר לו מה פתאום, זה עורב. אומר לו מה אתה מדבר זה עורב, זה כלב. הוא אומר לו לא, מה פתאום, זה עורב. טוב, תוך כדי שהם מתווכחים, זה שטען שזה עורב, לקח אבן, זרק על העץ. זרק, ההוא פרש כנפיים ועף. אומר לו נו? אומר לו מה אני אגיד לך, בחיים לא ראיתי כלב עף. לא מאמין. כלב עף. זה בדיוק, האנשים האלה שהוא מוכן לתת הסברים הכי מוזרים, הכי משונים. אלה ששאלו אותם, אתן לכם דוגמה, על הגיאולוגיה, ששאלו אותם, מבחינה גיאולוגית שאתם טוענים על תקופות, סידרו ארכיאולוגים כל מיני תקופות, התקופה הניאנדרטלית, התקופה... תקופת האבן, התקופה... כל אחד סידרו אותה. שאלו אותם, לפי השיטה שלכם, איך יכול להיות שאנחנו מוצאים בחפירות יותר נמוכות תקופה שלשיטתכם היא הרבה יותר מאוחרת? זאת אומרת, אנחנו רואים שהסדר של החפירות לא מופיע כמו שאתם אומרים. הרי הדבר ידוע שברגע שיש, אנחנו חופרים יותר עמוק, זה תקופה יותר מוקדמת. יותר עמוק, זה תקופה יותר מוקדמת. איך זה? אז מה הם אומרים? מה שצריך לומר שכנראה הייתה תזוזה של הקרקע, והקרקע הנמוכה יותר עלתה על הקרקע ה... זה ממש כלב עף. כלב עף, אתם מבינים? הכל ייתכן, העיקר לא תגיד טעיתי. מצח נחושה, הנה, מראה לך, לא מאמין, כלב עף. זה פעם ראשונה שאני רואה. הוא ייתן הסברים הכי מוזרים, הכי לא הגיוניים, כדי להישאר בטעות שלו. זה מה שאומר הקדוש ברוך הוא. הדורות הקודמים יכלתי לעשות להם נס באופן מיידי, בלי הודעה מוקדמת, היה להם אמונה חזקה, הם ידעו הכל מאיתו יתברך. אבל אני יודע כי קשה אתה, אמונתך חלשה. גיד ברזל עורפך, גם כשמראים לך ניסים, אתה לא מוכן לסובב את הראש ולראות. ואם כבר אתה רואה את זה בפועל, ומצחך נחושה, להכחיש את הנס המוחש ולהגיד לא נס.
ולכן, כל זה מאלץ אותי, ואגיד לך מאז, בטרם תבוא השמעתיך. פן תאמר עצבי עשם, ופסלי ונסכי ציוום. לכן, אומר הקדוש ברוך הוא, לכן הוכרחתי להגיד לך את הנס עוד בטרם בא. ואגיד לך מאז, בטרם תבוא. ואני מוכרח להגיד, כמו שאמרנו בפסוק ג', להגיד זה לנביא ולהשמיע זה לעם. אני מוכרח להגיד את זה לנביא, ומהנביא זה יבוא אליך עוד בטרם תבוא, השמעתיך. עוד לפני שזה יבוא, דאגתי שהנביא ישמיע אותך על כך שהדבר הזה אמור להגיע, מחר יהיה האות הזה. למה? כי אני חושש שאם יבוא הדבר באופן פתאומי, כמו הדורות הקודמים שעשיתי להם ניסים פתאומיים, פן תאמר עצבי עשם. ראית? זה האלוה שלי עושה לי הפתעות. העבודה זרה שלי, ראית איזה ניסים הוא עושה? מה, איפה העבודה זרה שלך? אני הודעתי מראש, אתה האלוה שלך אמר משהו? עד עכשיו הוא שותק. שיגיד משהו מה עתיד להיות. אני הודעתי לך חודש מראש מה יהיה, והנה אתה רואה שזה קרה. פן תאמר עצבי עשם, ופסלי ונסכי ציוום. המלבי"ם מסביר שדייק פה הכתוב, שתי כיתות הכתוב מקבילות. ואגיד לך מאז, למה הייתי צריך להודיע לך מוקדם? פן תאמר עצבי עשם. שלא תגיד שהעצבים, העבודה זרה שלך עשתה את זה. ובטרם תבוא השמעתיך, שמא תאמר פסלי ונסכי ציוום. נסכי זה המסכה, זה סוג של עבודה זרה. ועכשיו מסביר המלבי"ם, מה ההבדל? אומר המלבי"ם, מה שהודעתי לך, מה שמראש הגדתי לנביא, ברגע שהחלטתי שאני רוצה לעשות נס, הודעתי את זה לנביא, כי אני חששתי שמא אתה תאמר שהעבודה זרה שלך היא זאת שעשתה את זה. אני עשיתי את זה, רק העצב שלך, האליל שלך, העצבים שלך, הם עשו את זה. ומה שהוכרחתי להשמיע ולפרסם את זה על ידי הנביא עוד לפני שזה בא, הכוונה בזמן קרוב לפני שזה עומד להגיע, כי אם לא כן, אפילו שהודעתי את זה מראש, והיית לא היית יכול להגיד הפסל עשה, הנה, אני הודעתי חודש לפני כן. אבל עדיין היית אומר, אפילו שהשם עשה את זה, אבל הפסל והנסך, הם אלה שציוו שהדבר שהשם גזר יבוא. מה הפירוש? גם עובדי עבודה זרה, רבים מהם האמינו שיש כוח עליון של אלוה, שהוא מרומם מעל כל הנבראים. אבל הם האמינו שאלה שמנהלים את העולם בפועל, זה העבודה זרה, זה ה... רבים מהם האמינו שיש כוח המרומם מעל כולם. אז הוא אומר לך, נכון, אתה צודק, הגזירה המקורית לפני חודש זה הנביא הודיע בשם השם, זה אני מאמין שהשם אמר. אבל תשמע, צריך מישהו שיוריד את זה לפה. מי יוריד את זה לפה? זה הכוכבים שלי. זה העבודה זרה שלי. הגזירה המקורית נגזרה על ידי האלוה, זה אני מסכים. אבל מי אלה פה פקידי הטבע? למי? כשאתה רוצה פה משהו בפועל, עם מי אתה צריך לדבר? אתה לא הולך עם ראש הממשלה, נכון? אתה מדבר עם הפקיד שהוא קרוב אליך. זה השמש, זה הירח, זה המזלות, זה העבודה זרה שלי, הוא הפקיד שמוציא אל הפועל. אז לא די היה בהודעה מוקדמת, כי עדיין כשזה בא, ברגע שזה בא, אתה עדיין תתלה שמי שהוריד את זה אל העולם התחתון ויישם את זה בפועל, זה הפקיד, שזה האלוה שלך, העבודה זרה שלך. ולכן אומר הקדוש ברוך הוא, הייתי מוכרח בטרם בוא הדבר, להשמיע עוד פעם על ידי הנביא, כדי שתדעו שאני ציוויתי שיבוא הדבר אשר עשיתי. אז היו פה שני דברים. היו פה הודעה מוקדמת, כדי שתדעו שאני יודע את זה מראש, כי הרבה פעמים דברים מיידיים אפשר לדעת. מחר יהיה כך, הרבה פעמים זה דברים שגם עוברי שמיים יכולים לדעת. אבל מה עתיד להיות למרחוק, זה אף אחד לא יכול לדעת. זה גם במשנת החלומות, שחלומות שאמורים להיות לעתיד, זה רק חלומות על ידי מלאך. חלום על ידי שד, יכול להיות ששד יגלה לך מה עתיד להיות בקרוב. יכול להיות שיגלה לך את האמת שעתידה להיות מקרוב. איך יכול להיות? זה החלום של על ידי שד. אלא כתוב בזוהר הקדוש, שהם שומעים מאחורי הפרגוד. כשנגזרת הגזירה, ביום יומיים לפני שזה בא לפועל, אז אז הכרוז יוצא. ואז גם השדים מסוגלים לשמוע מאחורי הפרגוד, מסוגל להגיד לך מחר יהיה כך וכך. אז הוא אומר לך, איך ששמעתי ככה היה. חלום על ידי מלאך, מי אמר? יותר הגיוני שזה שד ששמע מאחורי הפרגוד ומסר לך, כי קשרים עם מלאכים קשה להאמין שיש לאי מי בדור שלנו. יותר מסתבר שיש לנו קשרים עם שדים. זה יותר הגיוני. ולכן, יכול להיות מאוד שזה חלום על ידי שד. אבל אם זה משהו שאומר לך בעוד חמש שנים כך וכך יהיה, בעוד כך וכך זמן, לזמן רחוק, שדים לא יודעים דבר כזה. זה ודאי חלום שעל ידי מלאך. השדים לא יודעים מה עתיד להיות למרחוק. אז אומר הקדוש ברוך הוא, אז א' הודעתי לכם למרחוק, שזה תדעו שזה רק דבר השם, כי אף אחד מהאצטגנינות וכל הכוחות לא מסוגלים לדעת מה יהיה מרחוק. וגם מקרוב חזרתי והודעתי, הנה עכשיו זה יהיה, למה? כדי שלא תתלו ותגידו טוב, הפסל שלי הוריד את זה כעת. הפסל שלי יישם את הגזירה הקדמונית, הביא אותה באופן ברגע הזה. ומדוע? כי המלבי"ם אומר, היו ביניהם הרי שתי כיתות. היו כאלה שחשבו שהפסל הוא האלוה, אין עוד מלבדו. הפסל זה האלוה ותו לא. והיו כאלה, וזה נקרא עצבים. אלה שהאמינו לכך, הם היו עובדי העצבים. העצבים, העבודה זרה. ושלא תאמר עצבי עשם. הוא האלוה, הוא זה שעשה את זה. והיה כת השנייה, שהאמינו שזה רק אמצעי, כמו שהסברתי קודם. יש את האלוה העליון, והורדת הגזירות כאן לעולם התחתון היא מכוח האלילים, מכוח הפסלים. אז שלא תאמר פסלי ונסכי ציוום. שמתם לב? הראשון אמר עצבי עשם. עשם זה עשה את הכל. השני, שמאמין שיש אלוה, אבל יש רק פסל שדרכו אני מוציא אל הפועל, הוא ציווה שמה שהשם אמר יתקיים. אתם מבינים? הוא הוריד את זה לפה. נתן הוראה שהדבר ירד אל העולם התחתון. אמנם השם עשה, אבל הפסל ציווה. אומר כדי שלא תאמר גם את זה וגם את זה, אז אני מודיע הודעה מוקדמת, וגם מודיע רגע לפני שהדבר מגיע.
שמעת חזה כולה. כולה, ואתם הלוא תגידו, השמעתיך חדשות מעתה, ונצורות לא ידעתם. אומר הקדוש ברוך הוא, אז הגם שעשיתי תחבולה להודיע לכם מראש על מה שעתיד להיות, ובזה כביכול אני סותם את הטענות שלכם שהעבודה זרה שלכם היא זאת שעשתה את זה. אומר הקדוש ברוך הוא, הנה אני רואה לא עזרתי מאומה. כי הרי שמעת חזה כולה, אתה שמעת את כל החיזיון, הנביאים מודיעים מראש על מה שעתיד להיות, ואתם עם כל זה הלוא תגידו, עצבי עשם ופסלי ונסכי ציוום. אתם בכל אופן עדיין מתעקשים להגיד שמי עשה את זה? העבודה זרה שלכם. אפילו שהנביאים שלי מודיעים את זה מראש. לא נביאי הבעל, הנביאים שלי מודיעים את זה מראש, אתם מייחסים את הניסים האלה לטבע או לפסלים שלכם. אומר הקדוש ברוך הוא, ולכן אני צריך תחבולה אחרת שעל ידה אתם תאמינו לדברים. איך? השמעתיך חדשות מעתה. אני, כיוון שכך, רואה שאין לי ברירה אלא לעשות ניסים חדשים שלא היו כמותם לעולם. ולא זו בלבד, אלא נצורות. אלה יהיו דברים הנצורים ושמורים בליבי, שגם הנביא לא ידע מהם. גם להם לא גיליתי, וגם לא ידעת אותם לפני שיבואו. כפי שעכשיו הוא יבאר.
עתה נבראו ולא מאז, ולפני יום ולא שמעתם, פן תאמר הנה ידעתין. מה שאמרתי שאני משמיע חדשות, אומר הקדוש ברוך הוא, זה מעתה. עתה נבראו ולא מאז. כל הניסים שהקדוש ברוך הוא עשה בעבר, אומר המלבי"ם, תשים לב, אין שמה בריאה של יש מאין. הכל זה בחינה של יש מיש. הקדוש ברוך הוא ממיר צורה אחת בצורה אחרת. יש מטה, זה דבר בעל צורה, המטה נהפך לנחש. יש מים, זה דבר בעל צורה, מים, זה נהפך לדם. יש את הים שהטבע שלו שהוא נוזל, והשם הפך אותו להיות כחומה זקופה. שמש פועלת בדרך מסוימת, זזה מכיוון מסוים לכיוון אחר, הקדוש ברוך הוא מזיז אותה בכיוון ההפוך. יש פה בריאה חדשה? יש פה יש מאין? לא. יש את הדבר, והקדוש ברוך הוא אותו דבר הפך לדבר אחר. שינה דבר אבל בתוך הטבע. לא היה הדבר פה משהו מעל הטבע. אומר המלבי"ם, ואבל האותות והמופתים האלה, הנס והמיוחד שבהם, זה שהנביא מודיע מראש שכך עתיד להיות. איפה פה הנס? אני, הנביא, מודיע לך, תדע לך, ביום זה, בשעה כזאת, והחוכמה פה בעצם זה לנקוב בשעה המדויקת, ולכן אמר משה התפאר עליי למתי אעתיר לך. יש פה משהו על טבעי, אבל זה עדיין בתוך הטבע. מה המיוחד? אני קובע מתי זה יהיה. אה, פה אני רואה שאתה בעל כוח. המיוחד בניסים הללו זה קביעת הזמן. זה בדיוק הנקודה מתי זה בדיוק יקרה. כי באמת אין פה דבר שהוא בריאה חדשה, אלא רק שינוי בתוך הטבע. אומר המלבי"ם, אבל יש מושג של בריאה. בריאה זה יצירת דבר חדש שלא היה בעולם, לברוא יש מאין. כל הניסים האלה הם נעשו, כבר נבראו בששת ימי בראשית. עד כדי כך שחז"ל אומרים שפי האתון ופי הבאר, כל זה כבר עד ששת ימי בראשית הבריאה. כיוון שהקדוש ברוך הוא לא עושה דבר חדש, הוא עושה דברים רק בתוך הטבע. אבל כשהשם בורא דבר חדש, הדבר הזה, גם הקוסמים, גם המכשפים, גם כל אלה שמאמינים בעבודה זרה, בבעל, בכוכבים, גם הם לא יחשבו לומר שזה מהאלוה שלהם. מדוע? כי גם הם מודים שכל הכוכבים והמזלות יכולים להוציא לפועל רק מה שקיים. רק מה שבכלל הבריאה. גם הם מודים שהכוכבים והמזלות לא יכולים לברוא דבר חדש. הרי גם הכוכבים והמזלות עצמם הם תחת ממשלת הטבע. הרי גם הם גרמים שמימיים טבעיים. ואם כן, גם לפי שיטתם הם מבינים שאם זה דבר שאתה רואה שהוא נברא, זה יש מאין, הדבר הזה ודאי לא מכוח העבודה זרה, לא מכוח האלילים, אלא הבריאה עכשיו נוצרה ונעשתה. וזה מה שהוא אומר, עתה נבראו. כולם ידעו עתה נבראו. כולם ידעו זה עכשיו נברא. אין, זה לא היה קודם. עתה נבראו ולא מאז. לא ייתכן שהדבר הזה יהיה מאז, כיוון שזה בריאה חדשה. ודברים כאלה, ניסים כאלה, הם נבראים כעת, לא מששת ימי בראשית, אלא ניסים שהקדוש ברוך הוא כעת עשה. וממילא, כיוון שהדבר מצד עצמו הוא פלא, אין צורך להודיע אותו מראש. כי כמו שהסברנו קודם, למה אני צריך להודיע מראש? משהו בתוך הטבע, על ידי ההודעה מראש, הנה, אתה רואה איזה נס? אני צפיתי את זה. זה הנס. הנס הוא בהודעה מראש, אני ידעתי בדיוק באיזה שנייה זה יבוא. פה אנחנו רואים את הנס. אבל כשמדובר על בריאה, צריך הודעה מראש? עצם זה שאתה רואה בריאה חדשה, זה גורם התפעלות גם בלי שיודיעו אותו מראש. ולכן הוא אומר, הניסים האלה, תגידו השמעתיך חדשות מעתה, עכשיו אתם תראו את החדשות, לא צריך הודעה מקודם. ונצורות ולא ידעתם. הדברים האלה הם נצורות, דבר נצור ושמור אצלי, אומר הקדוש ברוך הוא, ולא ידעתם, אני לא אודיע את הדבר הזה לנביא, כי אין צורך להודיע לנביא על מנת שיודיע לעם, אלא זה נצור בקרבי. נצור בליבי. ולא ידעתם. ולמה באמת אני לא רוצה להודיע? פן תאמר הנה ידעתין. שמא אתה תגיד, הנה ידעתים, החידוש לא כל כך גדול. אה, כבר אמרו שיהיה דבר כזה. אמרו, אני לא מתפעל. אבל אם פתאום קורה דבר מבלי שאמרו אותו, אה, זה גורם להתפעלות הרבה יותר גדולה. ולכן אומר הקדוש ברוך הוא, מה שאברא יש מאין עכשיו, אני לא אגלה את זה אפילו לנביא, כדי שלא יהיה לך תחושה שכבר הכרת, שמעת, ראית את זה.
גם לא שמעת, גם לא ידעת, גם מאז לא פתחה אוזנך. כי ידעתי בגוד תבגוד, ופושע מבטן קורא לך. גם לא שמעת, גם לא ידעת. אומר להם הקדוש ברוך הוא, אבל אני יודע מה כל התחבולות האלה יועילו. אני יודע שגם אם לא שמעת, וגם אם לא ידעת, וגם מאז לא פתחה אוזנך. אפילו שלא שמעת את הנס, אני רוצה לברוא יש מאין, ואפילו שלא ידעת אותו, אתה לא יכול להשיג איזה שהיא ידיעה שמשהו כזה עתיד להיות, כי הרי הבריאה יש מאין זה דבר שלא מושג בחוש, אי אפשר לדעת אותו, זה בריאה חדשה שלא הייתה קודם כלל. אומר הקדוש ברוך הוא, עם כל זה אני יודע, גם מאז לא פתחה אוזנך. זה לא יעזור לפתוח את האוזניים האתומות שלך. אתה לא רוצה להקשיב, אתה לא רוצה לשמוע, וזה לא יעזור כלום. הסכלות שיש בך, חסרון הידיעה, אתה לא רוצה להאמין, וממילא האוזן שלך לא תיפתח, גם מאז לא פתחה אוזנך. ומדוע? אומר הקדוש ברוך הוא, אבל אני ידעתי כי בגוד תבגוד. אני יודע שהחיסרון של האמונה שלך לא נובע מחוסר ידיעה, אני לא בטוח שהשם בורא העולם. לא. כי אם כן, הנה, הניסים האלה שאני אומר לך שהם בריאה גמורה, למה לא היה בהם כדי לשכנע אותך? אומר הקדוש ברוך הוא, כי אין פה חיסרון בשכנוע. ידעתי שאתה ברור לך שזה מאת השם, אבל אתה בוגד בזדון. ואם כן, מי שעושה דבר בזדון, איך ראוי לקרוא לו? פושע מבטן קורא לך. זאת אומרת, כאילו יש לך טבע הפשע, עוד מהייתך לדם. טבע המרד, למרוד בדבר השם, יש לך עוד מהלידה, עוד מההיריון. ואם כן, אומר הקדוש ברוך הוא, אז מה יועיל גם אם אברא לך בריאה חדשה? אתה תתעקש ותגיד שאתה לא רואה כלום, שאתה לא מבין, שאתה לא משתכנע. אז מה יש טעם לבוא לשדד מערכות הטבע למי שלא פתחה אוזנו? הוא לא מקשיב למה שאתה אומר. למי שבגוד יבגוד והוא פושע מבטן. המלבי"ם אומר, מה ההבדל בין בגידה לבין פשיעה? אומר המלבי"ם, הבגידה היא בין שווים. יש שני רעים שעשו ביניהם ברית, בעל ואישה כרתו ברית ביניהם, כאשר אחד מהם מסרך דרכיו, הוא נקרא בוגד. זה בין שני שווים. לעומת זאת, פשע, אדם פושע, עבד פושע כנגד אדונו. ולכן, ביחס למרמה שהם באים להכחיש את הנפלאות, את זה הוא קורא בגידה. כי הנה, הרי כמו יש ברית בינינו, אני מראה לך דבר פלא, ואתה לא מקבל את זה. כביכול אתה בוגד בברית בינך לבין השם. ומה שהוא מורד כעבד באדונו, מורד בהשם יתברך, לזה הוא קורא פשע. למען שמי אאריך אפי, ותהילתי אחטם לך, לבלתי הכריתך.