ספר ישעיהו פרק מז פסוק א. רדי ושבי על עפר בתולת בת בבל, שבי לארץ אין כיסא בת כשדים, כי לא תוסיפי יקראו לך רכה וענוגה. אנחנו נתאר בקצרה, כידוע נבוכדנצר מלך משל בכיפה. אחריו משל בנו אויל מרודך. לאחר מכן משל בלשאצר. בלשאצר הוציא את כל הכלים, כלי בית המקדש, עשה מסיבה גדולה, הביא את כל הפילגשים ואת כל השרים ואמר גמרנו, עברו 70 שנה של גלות בבל, עם ישראל לא נגאלו, כבר לא יגאלו יותר. אני כבר לא חושש. הוציא את כל כלי בית המקדש, עשה בהם משתה. ואז באותו הלילה יצאה יד, פיסת יד, וכתבה על גבי כותל הקיר ששמה עשה את המשתה, כותל ההיכל שבו הוא ישב, יצאה יד וכתבה מנא מנא תקל ופרסין. מי שירצה יוכל לשמוע את זה בדיסק על ספר דניאל, שמה אפשר לשמוע את כל הסיפור במלואו. ואז הוא לא ידע פשר דבר, הביאו לו את דניאל שפתר את החידה ואמר לו מנה השם את מלכותך, ושקלת ונמצאת חסרה, ולכן פרסה, הקדוש ברוך הוא יחתוך לך את המלכות. באותו הלילה בבליא התקטיל בלשאצר. באותו הלילה בלשאצר נהרג על ידי עבדיו. ואם לא די בכך, עוד הגיעו עוד באותו לילה בעקבות המהומה וכל מה שהיה שם, הגיעו מדי ופרס וכבשו את מדינת בבל. כך שבת בבל השדודה אשרי שישלם לך, פה קיבלה את התשלום שלה על מה שהצר עליהם לעם ישראל. הנבואה שכעת אנחנו נקרא, הנה נבואה שנאמרה בעקבות מה שהיה עם מלכות בבל, בעקבות המפלה הזאת שגם נהרג מלכם וגם הממלכה עצמה נכבשה ביד זרים, בעקבות זה נאמרה הנבואה הזאת ואת זה עכשיו אנחנו נקרא.
רדי ושבי על עפר בתולת בת בבל, שבי לארץ אין כיסא בת כשדים, כי לא תוסיפי יקראו לך רכה וענוגה. עם ישראל כמו שראינו בנבואות הקודמות, הם יקומו מן העפר, הם יזכו לגאולה, ולעומת זאת את בת בבל שהיית כל כך גבוהה, את רדי ושבי על עפר. הוא מדמה אותה, אומר המלבי"ם, לבת מלך שאבותיה נהרגו, ובעקבות זה היא יורדת מהכיסא, יושבת על עפר כדי לקונן, לקונן על מותם. אחרי שעברו ימי האבל, היא מחפשת את הכיסא לחזור בחזרה. עכשיו היא ישבה על הארץ כי הייתה צריכה לקונן, נגמרו ימי האבל, צריכה לחזור למלכותה, יורשת עצר. אבל אז היא מחפשת את הכיסא, היא לא מוצאת אותו. מה מתברר? שבתוך כך שהיא ישבה כאבלה, באותו זמן שללו האויבים את המדינה, את העם, את כולם לקחו בשבי. ואז הם אומרים לה שבי לארץ, אל תעמדי מן הארץ אלא תמשיכי ותשבי על הארץ, על עפר בתולת בת בבל, שבי לארץ אין כיסא, כיוון שלא נמצא כיסא מלכות כי כל המלכות כמו שאמרנו כבר נשללה, כבר נכבשה. ולא זו בלבד שלא תשבי על כיסא מלכות, אלא גם לא יוסיפו ויקראו לך רכה וענוגה. כי עכשיו תהיי מוכרחה לעבוד עבודות קשות. רכה וענוגה הכוונה מפונקת, ממלכה, היו כאלה שהם שרים וחשובים, לא בשבילם ללכלך ידיהם במלאכות קשות. לא תוסיפי יקראו לך רכה וענוגה. לא יקראו לך יותר רכה וענוגה, מעכשיו תלכי בגולה ותעבדי עבודות קשות. זה אומר המלבי"ם הציור של מה שקרה לבבל, שרי בלשאצר המיתו אותו, נכבשה מדינת בבל, בת כשדים ישבה לארץ כדי להתאונן, כדי להתאבל על מות מלכם, על מות בלשאצר, והם חשבו שהנה יקום לנו מלך אחר, מת המלך האחד, יחיה מלך חדש. ואז התברר לא מלך ולא חדש, התברר שבאו האויבים, החריבו את המדינה, כורש הפך אותה למקום שממה, ואלה שהיו בת כשדים רכים וענוגים הפכו להיות לעבדים.
קחי רחיים וטחני קמח, גלי צמתך, חשפי שובל, גלי שוק, עברי נהרות. קחי רחיים וטחני קמח. רש"י מסביר כפשוטו, הרי פה מדברים על עם שיוצאים בגולה, והעם היוצא בגולה כידוע העם העבדים, היושב בבור אחר הרחיים. מה עשו עם שמשון? טוחן ברחיים. מלאכת העבדים, מלאכת הגולים, הייתה טחינה ברחיים, זה מלאכה קשה ביותר. רחיים של אבן וצריך לסובב אותם בכוח רב ועצום, הרי את זה היו נותנים לשוורים. קושרים קרש, שמים לשור בראש והוא מתחיל להסתובב וטוחן ברחיים. אומנם שם זה רחיים גדולות יותר, אבל על כל פנים זה נחשב למלאכות הקשות והבזויות. אז קחי רחיים וטחני קמח, תתכונני, יש לך עכשיו עבודה קשה בגלות שלך. גלי צמתך, צמתך אולי נסביר את המלבי"ם. המלבי"ם אומר שמשהו מוסיף כאן, שבת מלך הרכה והענוגה, לא זו בלבד שאין לה מה לאכול, המלבי"ם מסביר הטחני ברחיים לא כמו רש"י שיוציאו אותך עכשיו לעבדות, אלא הכוונה תצטרכי לדאוג לפרנסתך. עד שפעם היית מקבלת לחמניות טריות, אומרים לה לא לא עכשיו לכי תקני חיטים, שימי ברחיים, תתחילי לטחון. זה הטחני ברחיים. זה לא בא לשלול את פירוש רש"י, רק הולך בהסבר אחר. מה מה התכוון פה הנביא לומר לה. דבר נוסף, את לא הורגלת במלאכה, אבל את תדעי לך מעכשיו גלי צמתך. עד עכשיו היה לך בגדים קשורים עם הרבה חוטים, עם כל מיני אריגות יפות, תתירי אותם. ומדוע? כי כשבן אדם עובד עבודה, הוא לא עובד עם החליפה והמעיל והבגדים ההדורים, פושט הכל, משאיר את הבגדים הבסיסיים שלו ומתחיל לעבוד. אז אומר לה גלי צמתך, תגלי, צמה זה מלשון קשור. אנחנו היום ביום צום. הרד"ק אומר למה נקרא צום, מאיזה לשון צום נקרא צום? מביא בשם אביו שצום זה מלשון צומת. מה זה צומת? צומת זה מקום שבו מתרכזים שבילים רבים. זה נקרא צומת. צומת זה מקום שבו מתרכזים שבילים רבים. לכן גם זה נקרא צומת הגידים, כי זה מקום שבו מתרכזים גידים רבים. זה נקרא צומת הגידים, מקום ששם הגידים מתאספים. ויום צום כידוע אומר הרד"ק היה יום עצרת. יום שהיו מתאספים ומתפללים להשם. מוציאים את התיבה לרחובה של עיר, גוזרים צום, נאספים כולם יחד. אז צום פירושו התאספות. כמו צומת, התאספות, שהיו מתאספים כולם יחד כדי להתפלל. אז גם פה גלי צמתך, לפי המלבי"ם לא הכוונה מלשון צמה, שגם צמה זה אותו רעיון, שאוספים את כל השערות למקום אחד וקושרים אותו. גם לשון האספות. פה הוא מסביר צמתך זה לשון הבגדים שהם קשורים, כי זה צמה זה לשון קשירה שקושרים כמה דברים יחד. אז גלי צמתך, תפתחי את הבגדים שלך ההדורים, תורידי אותם מעלייך, תישארי עם הבגדים הבסיסיים שאיתם תוכלי לעבוד, כי עד היום לא עבדת, מהיום תצטרכי להפשיל שרוולים ולהתחיל לעבוד. דבר נוסף, חשפי שובל. שובל, המלבי"ם מסביר שהכוונה היא לרגליים. סוף הרגל. כמו שאנחנו אומרים השמלה יש לה מאחורי השובל. מה רוצים לומר? יש משהו שנסרך ומתארך מאחור, זה הקצה. שובל זה הקצה. אז אומר המלבי"ם חשפי שובל, תצטרכי גם ללכת יחפה, לפי הצורך, לפי צורך המלאכה. אז מה שאז היית מעונגת, הולכת עם נעליים מיוחדות ומפוארות, תתכונני, חשפי שובל. יותר מכך, תגלי שוק. גם תצטרכי לגלות את שוקך. ומדוע? עברי נהרות. היות ואת כעת יוצאת בגולה ואת עכשיו צריכה גם לעבור נהרות, אז שעוברים את הנהר מה לעשות? מרימים את הבגדים כדי שהבגדים לא יירטבו. וממילא תצטרכי גם כן לגלות את השוק. כל זה דרך ביזיון לאותה בת מלך שהייתה רכה וענוגה וכעת יוצאת מהמדרגה הגבוהה שלה למדרגה של שפל.
תגל ערותך, גם תראה חרפתך, נקם אקח ולא אפגע אדם. תגל ערותך, אומר המלבי"ם, עכשיו זה גם כשלא עוברת את הנהר. מה זאת אומרת? בעת עבודתה כביכול, ממשיל אותה כמו שאמרנו לבת מלך, אז בעת עבודתה כביכול יקרעו בגדיה ועל ידי זה תראה חרפתה. אומר המלבי"ם כאן כביכול הנביא מדבר את דבריו ותוך כדי שהוא מתנבא על בבל הוא מתרגש ומתחיל עכשיו לתאר את הנקם שהקדוש ברוך הוא ייקח ממלכות בבל. תגל ערותך גם תראה חרפתך, נקם אקח ולא אפגע אדם. מה זה נקם אקח ולא אפגע אדם? כמו שרש"י מסביר, כך מסביר גם כן המלבי"ם, אני לא אצטרך לפגוע באדם, לפגוע הכוונה לבקש. ופגעו לי בעפרון בן צוחק. בקשו. פגיעה ואל תפגע בי, אל תפגע בי הכוונה אל תבקש ממני. כן? ולא אפגע אדם, אני לא אצטרך מאדם, לבקש מאדם שיעשה לי את הנקמה, אומר הקדוש ברוך הוא, אני בעצמי אקום בהם.
כי גואלנו ה' צבאות שמו קדוש ישראל. גואלנו שמו הוא ה' צבאות. הוא הרי שליט על כל הצבאות. אז הוא זקוק למישהו שיעשה לו נקמה? הוא עושה את הנקמה בעצמו. הוא יריב את ריבנו ולא צריך לבקש מאדם שייפרע מבת בבל.
שבי דומם ובואי בחושך בת כשדים, כי לא תוסיפי יקראו לך גברת ממלכות. אחרי שהוא מתאר את הירידה שלה מהעשירות אל העניות, עכשיו הוא יתאר את הירידה ממלכות אל מצב של שפלות. כמו ממלכה שולטת, עכשיו הוא אומר לה אל תצפי שיהיה לך עוד את הגדולה שהייתה לך בעבר. כי ממלכה אחת שהיה מלך, כל ימיו ישאף לחזור למלכות. זה חיידק שלא משתחררים ממנו. כל אדם שהיה פעם חבר כנסת, שר, הוא אומר לך תשמע, אני שומע לקול צו העם שקורא לי בעת הזאת ודורש ממני לחזור. אני לכשעצמי מה לי ולצרה הזאת, תעזוב אותי מזה, אבל מה אני אעשה? העם לוחצים. הם פשוט לא יכולים בלעדיי. הם אני מבין אותם, באמת האמת אני מבין אותם, אבל אבל אבל צריך להתחשב ברגשות העם. זה הגמרא כבר מביאה את זה, לא לא אנחנו צוחקים, אבל הגמרא מביאה את זה על אחד החכמים שאמר שאם היה מישהו רוצה לעשות אותי, למנות אותי לחכם, למנות אותי לראש ישיבה, אומר הייתי משליך עליו קומקום של חמין. ועכשיו אחרי שכבר מינו אותי, מי שירצה להוריד אותי, אומר אוי ואבוי מה אני אעשה לו. אתם מבינים? זאת אומרת, לפני שאתה טעמת את זה, נגעת בזה, אתה לא רוצה את זה, מה לי ולכאב ראש הזה. אבל אחרי שנגעת בזה, לך תשתחרר מזה. זה מה שהוא אומר כאן. אומר הנה את חושבת שאולי את תחזרי, לא תוסיפי יקראו לך גברת ממלכות. לא תזכי שעוד אי פעם תשיגי את הגדולה שהייתה לך בעבר. ולכן שבי דומם. מה שנדרש ממך כעת זה לשבת בחושך שלא יראו אותך יותר. אל תחשבי לא, אולי על ידי שאני אראה אנשים, אולי על ידי שאני אצור קשרים, אני אחזור לממלכה. לא יקראו לך גברת ממלכות בשום אופן. אז שבי דומם ובואי בחושך. מי מחפש את האור, את הפרסום? מי שחושב שעוד אותו יקראו לו. עוד אותו יגידו לו בוא, אנחנו צריכים אותך. אבל הוא אומר לה לא, את אף אחד לא יצטרך אותך. אף אחד לא ירצה אותך. אז שבי דומם ובואי בחושך. אין לך צורך ליצור לעצמך פרסום, מכיוון שלא תוסיפי יקראו לך גברת ממלכות. לא יוסיפו שיקראו לך את הגבירה והמושלת על ממלכות.
קצפתי על עמי, חיללתי נחלתי, ואתנם בידך, לא שמת להם רחמים, על זקן הכבדת עולך מאוד. אומר הקדוש ברוך הוא קצפתי על עמי. רואים את זה ממזמור אשרי שישלם לך את גמולך שגמלת לנו, אשרי שיאחז וניפץ את עוללייך אל הסלע. זה בא לבטא מעט מזעיר מה שבבל, בני בבל עשו לנו. על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזוכרנו את ציון, כמה התעללו בנו, כמה רע עשו לעם ישראל. אומר הקדוש ברוך הוא, קצפתי על עמי. אני כעסתי על עמי, חיללתי נחלתי, הוצאתי אותם מהקדושה והתפארה ומסרתי אותם כביכול, הוצאתי אותם לחול, מסרתי אותם ביד אומה, שהם בני בבל. היית צריך לזכור שהם עמי והם נחלתי, כמו שאמרנו, הם בני מלך. והנה מסרתי אותך ביד בן בליעל שפל, מסרתי אותם בידך. ואתה לא די שלא שמת להם רחמים, היית צריך לרחם עליהם, זה עמי, זה נחלתי, כמו שאמרנו, בן מלך לא מתייחסים איתו כמו אחד מן השוק. אלא גם רחמים כלליים של רחמים על כל אדם, לא על בני מלכים, שכל אדם זכאי להם, גם את זה לא עשית. לא שמת להם רחמים, על זקן הכבדת עולך מאוד. נגד הטבע שבאופן טבעי על זקן מרחמים. על תינוק מרחמים. אבל אתה על זקן הכבדת עולך מאוד, וזה ממש נגד הטבע.
ותאמרי לעולם אהיה גברת, עד לא שמת אלה על ליבך, לא זכרת אחריתה. עכשיו הוא מדבר כנגד העניין השני. צריך לזכור, מסרו לך אותו, אבל זה לא לתמיד. תכביד עולך עליו יותר מדי, המלך יראה ברעת בנו ובצרתו ויחזיר אותו. עכשיו הוא אומר ותאמרי לעולם אהיה גברת. את שכחת את זה. שכחת שבעצם מסרתי לך את הבן שלי לזמן קצוב. וחשבת שזה לתמיד. לעולם אהיה גברת. חשבת הקדוש ברוך הוא לעולם יקצוף. אבל שכחת שאם הקדוש ברוך הוא ברגע שהוא יסיר קצפו מעליהם, יחול קצפו עלייך. כי הרי את זאת שייסרת את הבן שלו. לא שמת אלה על ליבך, לחשוב שבעצם הממשלה שיש לך זה לא בזכותך, אלא זה רק בגלל שהבן הזה חטא, לכן השם מסר אותו בידייך. אבל לא מצד שבאמת יש לך איזה שהם זכויות ואת גבירה. ולא זכרת אחריתה, לא זכרת שבאחרית הקדוש ברוך הוא ידרוש את דמו מידייך.
ועתה שמעי זאת עדינה, היושבת לבטח, האומרה בלבבה אני ואפסי עוד, לא אשב אלמנה ולא אדע שכול. הנה, כעת הגיע הזמן שהמלך מחזיר את הבן שלו. שמעי נא זאת, הגיע הזמן שהשם פוקד את עמו, את העדינה. עדינה זה מלשון עידון, מעונגת. היושבת לבטח, האומרה בלבבה אני ואפסי עוד. את אומרת אני ואפסי עוד, אין עוד מלבדי. אני המעצמה היחידה בעולם. לא אשב אלמנה ולא אדע שכול. מה זה אלמנה ומה זה שכול? אומר המלבי"ם, הקדוש ברוך הוא משבית ממלכה באחת משתי צורות. אפשרות אחת, יש מרד בתוך הממלכה. קמים ומורדים כנגד המושל. אביב ערבי. קמים העם ומחליטים להפיל את מובארק, את קדאפי, את מורסי בקרוב בעזרת השם. בקיצור, קמים העם ומורדים, את אסד. העם קמים ומורדים. מה קורה? נפל הראש. המדינה הפכה להיות כמו אלמנה. היא מתאלמנת מן המושל שלה. ועל ידי זה הם פורקים עול, עושים ככל העולה על רוחם. יש אפשרות אחרת, שזה לא בא מבפנים, זה בא מבחוץ. בא מושל חיצוני, אויב חיצוני, הורג את אנשיהם ועל ידי זה משבית את הממלכה. כמו אמריקה שהשביתה את עיראק, לדוגמה. זה נקרא שכול. אם הראשון נקרא אלמנה, כי בעצם פה רק המלך שהוא כמו הבעל מת. אז היא אלמנה. אבל לעומת זאת כאשר בא אויב מבחוץ, אז הוא שובה אותם, הורג אותם, זה נקרא כמו כמו הורים שכולים. אז את חשבת שאת בטוחה משתי האפשרויות האלה. לא יראת מזה שאת תהיי אלמנה שהמושל ייהרג, למה? כי את עדינה היושבת לבטח. אצלנו הכל שקט. הנשיא נבחר ברוב של 99 פסיק 9, ותמיד הפסיק האחרון הוא נעלם אחרי הבחירות, מחסלים אותו. אין בעיות, אין מורדים, אין אין כלום. זה ככה חשבת. היית בטוחה שאת לא תהיי אלמנה, עדינה היושבת לבטח. מתי המלך חושש על כיסאו? מתי הכיסא רועד? כשהעם יש בהם תסיסה. אבל אצלך לא היה תסיסה, לא היה התקוממות, היית יושבת לבטח. אז אלמנה ודאי שלא יהיה. מה יכול להיות? שכול. דהיינו יבוא מלך מבחוץ ויהיה חוויה מעשה של שכול. היא לא חששה מזה. כי הרי מי חושש משכול של מלך מבחוץ? אומה חלשה. אבל הרי אני ואפסי עוד. מי מי יכול נגדי? אין עוד מלבדי, אין עוד, אני ואפסי עוד. ואם כן, בעקבות זה אמרת לא אשב אלמנה, אני לא אהיה בבחינה של אלמנה שיהיה לי תסיסה פנימית בתוך הממלכה ויפילו אותי המלך, ולא אדע שכול, דהיינו אני לא חוששת מבחוץ, מאויבים מבחוץ שיבואו יביאו אותי לידי שכול. ואז יוצא בעצם שדלתות הכתוב מקבילות.
ותבואנה לך שתי אלה רגע ביום אחד שכול ואלמון, כתומם באו עלייך ברוב כשפייך בעוצמת חברייך מאוד. עכשיו הוא אומר לה, יבואו עלייך שכול ואלמון יום אחד. הרי מה קרה בעצם בחורבן בבל? זה בדיוק מה שהוא מתאר כאן. הייתה התאלמנות ושכול ביום אחד. בהתחלה מרדו שרי בלשאצר, הרגו את בלשאצר. מה זה נקרא? אלמנות, כמו שהסברנו. העם מתוכם קמים והורגים את הראש. על ידי זה נהייתה אלמנה. ובאותו לילה באו חיל פרס ומדי, הרגו את אנשי המדינה, היה בהם גם בחינה של שכול ואבדון. הנה תראי, ותבואנה לך שתי אלה רגע ביום אחד שכול ואלמון. לא בהדרגה, בבת אחת. כתומם באו עלייך. אומר המלבי"ם, לפעמים, אומר המלבי"ם, לפעמים שכול ואלמון זה מכה שמהלכת בכל העולם. לדוגמה, בזמנו של נבוכדנצר. מי זה המלך מרגיז ממלכות? הוא הפך את כל הממלכות. אז גם אם הגיעו למצב של שכול או אלמון, כמו שהסברנו של אלמנות כביכול, נהפכו הממלכות, אבל זה צרת רבים. זאת אומרת, זה לא רק לי, הוא גם הפך פה וגם עשה הפיכה שם וגם כבש פה וגם כבש את כל העולם. אז לפעמים יש מצב כזה שהמצב הוא הוא באופן כללי על כל האומות, הם עוברים כזאת חוויה. אבל אומר אצלך זה לא יהיה כך. אצלך זה לא יהיה במציאות הזאת, אלא אצלך השכול והאלמון כתומם. כשכבר תמו השכול והאלמון מכל העולם, כל העולם יושבים בשקט, יש להם ממלכות מבוססות, אז יקרה מה שקרה לך. זאת אומרת, שקורה לי משהו שקורה לכולם, צרת רבים חצי נחמה. נו, מה לעשות, את כולם כבשו, כבשו גם אותי. אבל כשכולם בנחת ורק אותי כבשו, זה מכה הרבה יותר קשה. זה מה שהוא רוצה להגיד. כתומם, כאשר יתמו כיבוש כל הממלכות, אלא הממלכות כבר ינוחו במנוחה והשקט, אז אותך יכבשו. וזה יהיה הרבה הרבה יותר קשה. עכשיו הוא מוסיף ואומר, זה לא היה בגלל שאת נפלת ממדרגתך. היו לך חכמים, אבדה חוכמת חכמייך. הוא אומר לא, הרי באותו זמן ברוב כשפייך בעוצמת חברייך מאוד. הרי באותו זמן היו לך אנשי כישוף רבים מאוד, חברים, אלה נראה בהמשך כמו חוברי שמיים, אלה החכמים, אלה המבינים באצטגנינות, היו פעילים מאוד באותו זמן. זאת אומרת, לא הייתה כאן איזושהי סיבה טבעית. לא הייתה כאן איזה סיבה שתגיד טוב תשמע, המדינה הזאת חכמיה עזבו אותה, איבדה את הכוח שלה, לא. זאת אומרת, היה כאן תוקף גדול ובכל אופן נפלת. מה זה בעצם מראה? זה מראה על השגחה משמיים. זה מראה שיש מישהו משמיים שניקם ממלכות בבל על מה שעשתה לעם ישראל.
ותבטחי ברעתך, אמרת אין רואני, חוכמתך ודעתך היא שובבתך, ותאמרי בליבך אני ואפסי עוד. ותבטחי ברעתך. כל החוזים שלך, כל אלה שמשלמים להם כדי שיצפו את העתיד, אף אחד לא צפה את מה שעתיד להיות לך. ולכן ותבטחי ברעתך. אומר המלבי"ם, מי שעושה רע יעזוב את הרעה שלו באחת משתי סיבות. סיבה אחת, הוא מפחד ממי שיראה אותו ויכול להזיק לו, זה יכול להביא לכך שיתנקמו ממנו. זה סיבה שעושה הרע יעזוב רעתו. יש סיבה שנייה, שהוא עצמו בשלב מסוים הוא מפחד שאוי ואבוי אני אני עוד אתחרט על זה. זאת אומרת לא מצד מישהו אחר, אלא מצד עצמו שהוא לא שלם עם המעשה שהוא עושה, והוא יודע הרעה הזאת שעכשיו אני עושה, אני אני עוד אני עוד אתחרט עליה. המעשים האלה הם לא מעשים טובים. אומר המלבי"ם כדוגמה לאנשים שחוטאים מתוך תאווה, ואז כשפסקה תאוותו הוא מתחרט, הוא מצטער על מה שהוא עשה. על זה הוא אומר אצלך את שני אלה לא היה. א', ותבטחי ברעתך, אמרנו סיבה אחת בן אדם ישוב מרעתו כי הוא חושש מאנשים שרואים אותו. אמרת אין רואני, אין רואני. לא, אין סיבה שתחזרי מרעתך, את בוטחת ברעה שלך להמשיך בה, מי רואה אותי? חשבת שאין מישהו שמשגיח על מעשייך. דבר נוסף, מה נגיד, אולי את תעמדי על הטעות ותחזרי בעקבות זה מהמעשים הרעים שלך? אדרבה, אצלך זה לא היה מחמת תאווה שאני אומר יום אחד תתעוררי. לא, חוכמתך ודעתך היא שובבתך. החוכמה והדעת שלך היא הביאה אותך לחטא. חטא שנעשה בעקבות תאווה, זה חטא שיש סיכוי לשוב ממנו. מדוע? עכשיו יש לו תאווה, נפסקה תאוותו, מכה הוא ליבו. בסדר, אפשר לחזור מזה. לעומת זאת, חטא שנעשה בעקבות עיוות השכל, זה חטא קשה מאוד. למה? כי הבן אדם לא סתם חוטא, הוא בנה אידיאולוגיה. אחרי שהוא בונה אידיאולוגיה זה כבר הרבה יותר קשה. וכבר דיברנו בעבר שזה דרכו של יצר הרע. איך היצר הרע מחטיא את הבן אדם? בשלב הראשון הוא מפתה אותו. טועם פעם אחת, אה, וירא כי טוב, טועם פעם שנייה, פעם רביעית, חמישית, עד שהופך אותו להיות מכור שלו. אחרי שהוא נהיה מכור שלו, אז עדיין מתבייש. אבל היות והוא כבר רוצה לפרוק עול, אז הוא בשלב מסוים הוא כבר מסיר את מסווה הבושה מעליו ועושה מה שבא לו כבעל עין ועולם. טוב, בשלב הבא אבל עדיין יש אי נעימות, כי מה תשמע, מה אתה פרקת עול בשביל מה? בשביל תאוות? בשביל זה? אתה אדם חלש אופי. אה, מה אתה לא יכול... לא, אז הוא בא עכשיו, היצר הרע בונה לו אידיאולוגיה למה כך צריך לעשות, וזה הדרך הנכונה. בשלב הבא הוא גם בונה אידיאולוגיה למה אלה שמתנזרים מכל אותם זוהמה שבה הוא נמצא, הם לא בסדר, אצלם יש בעיה. הם יש להם איזה לקות כלשהי, הם זקוקים לפסיכולוג בקיצור. הוא שיצא מהארון, הוא נמצא באור, הם בחושך. אתם מבינים? זה השלבים בזה של היצר. עכשיו זה הכי גרוע. כי בשלב שבו בן אדם בנה לו אידיאולוגיה, כבר אי אפשר להתנתק. כי הוא הוא כל כך משוכנע במה שהוא עושה והוא כל כך משכנע את עצמו, עד שזה לא משהו שצריך להתחרט עליו. זה לא משהו של טעיתי. זה זה כך צריך להיות, זה האידיאולוגיה. וזה מה שהוא אומר היה אצל בבל. חוכמתך ודעתך היא שובבתך. מי הביא אותך לחטוא? שובב זה מלשון סר מהדרך הנכונה. שב מדרך הישר. מי הביא אותך לחטוא? חוכמתך ודעתך. פירושו של דבר, החטא שלך נעשה כבר בדעה ובהשכל, עם אידיאולוגיה. ותאמרי בליבך אני ואפסי עוד. אם מישהו היה רוצה לבוא ולומר שדעתך לא נכונה, או את חוששת שמישהו רואה אותך כמו שאמר בהתחלה, לא חששת מאף אחד. אני ואפסי עוד, מי עוד יכול לי?
ובאה עלייך רעה לא תדעי שחרה, ותיפול עלייך הווה לא תוכלי כפרה, ותבוא עלייך פתאום שואה לא תדעי. ובאה עלייך רעה לא תדעי שחרה. מה פירוש שחרה? מאיזה לשון זה שחרה? רש"י מסביר, לא תדעי למבעי עלה את פני מי תשחרי למלטך ממנה. מה זה לשחר? לשחר הכוונה לבוא לאדם לבקש ממנו, אשחירה פניו. למה זה נקרא לשחר? כי כאשר אתה רוצה לבקש ממישהו משהו, אתה לא בא אליו לפנות ערב, אתה בא על הבוקר. אתה מקדים ומגיע. מה עכשיו אתה מגיע? תבוא מוקדם. אשחירה פניו כי אני מגיע בשחר. לכן זה נקרא אשחרה. ובאה עלייך רעה לא תדעי שחרה, הכוונה לא תדעי את פני מי לשחר כדי להסיר מעלייך את הרעה הזאת. הרד"ק פה אגב עומד על דקדוק. ובא עלייך רעה. זה נכון להגיד את זה? ובאה. הרי רעה היא נקבה. אתה רוצה להגיד תגיד ובאה עלייך רעה. או ובאה עלייך רעה. מה זה ובא עלייך רעה? אז אומר הרד"ק כאילו חסר כאן וכאילו היה צריך להיות כתוב ובא עלייך יום רעה, או דבר רעה. כן? דבר רעה. אבל לא לא הכוונה בא בלשון יחיד, היום בא שהוא יום של רעה. לא תדעי שחרה, הרד"ק מסביר שהכוונה לא תדעי מתי לצפות לזה. שחרה זה לא תדעי מתי זה יבוא, כמו השחר שהוא ברגע אחד מגיע, כך גם כן את לא תדעי. אדם שנמצא בלילה, אם אין לו שעון, הוא לא יודע, יש עוד שש שעות לשחר, עוד שעתיים, עוד חצי שעה. פתאום הוא מתחיל לראות דמדומי, פתאום מתחיל להנץ. כך גם כן תבוא רעה שאת לא תדעי מתי לצפות לה. ותמיד ידוע כשיש רעה שאני מצפה לה, אני הרבה יותר מוכן. לעומת זאת אם יש רעה שאני לא מצפה לה, זה הכי גרוע. איזה אנשים הכי פחות נעים להיות בחברתם? האנשים הלא צפויים. האנשים הלא צפויים. אתה אומר משהו, אתה לא יודע אם פתאום הוא יתפרץ עליך, אם פתאום הוא יצחק ממה שאמרת, אתה לא הוא לא צפוי, הוא לא צפוי. זה בן אדם שבקריזות. אנחנו תמיד אוהבים דברים צפויים. אל תפתיע אותי. אל תפתיע, אתה רוצה להודיע לי מראש עוד שבוע יש כך וכך, אל תפיל עליי. אדם אוהב להיות מסודר. תבוא עלייך רעה, אם זה רעה, על אחת כמה וכמה. אם היית אומר לי עומד להיות צונאמי, אני מתארגן. אתה אומר לי עומדים ליפול טילים, אני מתארגן. אבל כשבאה רעה פתאום ברגע אחד, תפסה אותי לא מוכן. תבוא עלייך רעה לא תדעי שחרה, הכוונה לא תדעי את עת בואה, כמו שמגיע השחר ואדם לא יודע מתי יבוא. דבר נוסף, לא תדעי שחרה אומר הרד"ק, שחר הוא מביא עמו את האור. לא תדעי מתי תצאי ממנה. הכוונה לא תדעי מתי יגיע עת האור. לפי הביאור הזה השחר זה כבר הזמן לא של הרעה, זה כבר הזמן שיוצאים מן הרעה. תבוא רעה שלא תדעי מתי יבוא השחר, מתי אני יוצאת מזה, מתי כבר יאיר היום. המלבי"ם מסביר שכאשר רעה, בזמן המפלה של בבל אומר המלבי"ם, בהתחלה הרי ראינו שבלשאצר ראה את מה שנכתב על הקיר, מנא מנא תקל ופרסין. ואז תבוא עלייך רעה שבהתחלה לא תביני את המראה, לא תדעי שחרה. כבר נכתב על הקיר, מה שנקרא הכתובת הייתה על הקיר. אבל לא תדעי שחרה, לא היה מי שידע לבאר. הביא את החרטומים ואת הכשדים ואת כל המבינים, ואף אחד מהם לא ידע לבאר את זה. לא תדעי להאיר את הרעה הזאת ולדעת את הביאור שלה. ולאחר מכן ותיפול עלייך הווה. הווה זה שבר. תיפול עלייך שבר שהמלך נהרג, בלשאצר נהרג בידי השרים שלו. ואז זה היה שבר שלא תוכלי כפרה. השבר הזה כביכול לא יוכל להתנקות, מרד של שרי בלשאצר. ואחרי זה תבוא פתאום שואה. השואה והחושך זה מדי ופרס. מכה על מכה על מכה. התחיל מהכתב על הקיר, אחרי זה הריגת בלשאצר, ולאחר מכן המכה בפטיש שזה שרי מדי ופרס שבאו וחנו על העיר. ואז תבוא עלייך פתאום שואה אשר לא תדעי. אשר לא תדעי הכוונה שנעשה בפתע פתאום, לא היית מוכנה לו. ואם היית מוכנה לו, אז ודאי שהמצב עדיין היה טוב יותר. כפרה המלבי"ם אומר זה גם מלשון כיסוי וכפורת. אולי החל לכפרה פניו. יש ביאור שאומר מה זה מאיזה לשון זה לכפר? יש ביטוי שאומר שהיו לוקחים, היו כאשר מישהו חוטא כנגד המלך, היו שמים לו מסווה על פניו. כאילו המלך לא רוצה לראות אותו. אז זה הכוונה לכפרה פניו, הכוונה כביכול יהיה כמסווה על פניי. ככה מובא גם כן לגבי המן, יש איזה ביטוי כזה גם כן שכיסו, כיסו את פניו כדי שלא יראה אותו אחשוורוש שלא יהיה לו כעס ממנו. אז תבוא עלייך פתאום, ראה הווה שלא תוכלי כפרה, הכוונה היא לא ניתן יהיה לגלות את הפתרון שלו. והכפרה פה לפי המלבי"ם זה לשון כיסוי, אז זה אומר כמו הכפורת מכסה על הארון, ככה הכתב שיהיה כתוב על הקיר יהיה מכוסה, סתום, נעלם. לא מובן, זה הכוונה מכוסה, לא כיסוי ממשי, אלא הכוונה מכוסה ממך, דבר נסתר ממך, לא תדעי את פתרונו.
עמדי נא בחברייך וברוב כשפייך באשר יגעת מנעורייך, אולי תוכלי הועיל, אולי תערוצי. היו להם לאנשי בבל ובכלל לאומות הקדמוניות, היו להם חכמי גורלות, חכמי מזלות, כאלה הצופים בכוכבים, כאלה היודעים או אמורים לדעת על כל פנים את העתידות, כמו שבפרט אצל ראינו אצל נבוכדנצר, פנה לחרטומים, לאשפים, לכל אלה שהיו אמורים לדעת את הנסתרות כאשר הוא חלם חלומות. אז הוא כעת בא אליה ואומר לבת בבל, את בת בבל שיש לך כאלה אנשים מבינים, עמדי נא בחברייך, הכוונה תשאלי את כל אלה שאמורים לדעת הנסתרות אצלך. וכן באשר יגעת מנעורייך, כל יתר חוכמת הכשדיים, שהם חוכמות שהם מאוד מאוד התייגעו בהם כדי לדעת אותם, השקיעו בזה הרבה כדי לדעת על ידי כל מיני חוכמות לדעת את הנסתרות. אולי תוכלי הועיל, אולי תערוצי. אולי על ידי החוכמות האלה תוכלי הועיל, אולי יהיה לך איזה תועלת שלא יבוא האויב בשערייך, שלא יפגע בך. הנה יש לך כאלה חכמים גדולים. ואם לא תוכלי להועיל, אז אולי תערוצי. אולי תמצאי דרך, אחרי שהאויב כבר יבוא, לא תוכלי למנוע אותו, אבל לפחות איך להילחם כנגדו. איך לנסות לעשות קרב. כי מה שהיה זה שהם איבדו את המלוכה גם מבלי קרב. זאת אומרת ממש נתמסרו מיד אויביהם. אז המומחים, החכמים, הכשדיים, החוזים בנסתרות, לא ידעו את מה שעתיד לבוא עלייך, וגם לא היה להם עצה איך להילחם כשכבר בא האויב.
נלאית ברוב עצתייך, יעמדו נא ויושיעוך הוברי שמיים, החוזים בכוכבים, מודיעים לחדשים מאשר יבואו עלייך. מודיעים לחדשים יכול להיות. מאשר יבואו עלייך. פונה אליה ואומר לה נלאית ברוב עצתייך. על מה שקורה כעת אין שום עצה ותחבולה כדי להינצל. יעמדו נא הוברי שמיים ויושיעוך מאשר יבואו עלייך. יושיעו אותך מהרעות שלפחות מוכנים לבוא עלייך בעתיד. דהיינו, עם מה שקורה עכשיו תשלימי. אבל אולי לפחות המומחים האלה יעזרו לך באופן עתידי להילחם כנגד מה שעוד מצפה לך. הרי הם הוברי שמיים, הם חוזים בכוכבים, הם מודיעים על ידי חזיונות לחודשים את כל התחדשות הימים, הם אמורים לדעת על פי כל החוכמות שלהם. הרי יש לך עוד רעות מצופות לך, יש לך עוד למה לצפות, אז למה שלא יזהירו אותך מפניהם? רש"י מסביר הוברי שמיים זה צופי שמיים. מלשון כמו התרגום אומר דמסחן למזלת שמיא, כמו מסתכי, אסתכי זה לשון צפייה. כמו שרה איך נקראה? יסכה, שסוכה ברוח הקודש. סכייה זה לשון צפייה. אז הוברי שמיים, הצופים בשמיים, אלה שהיו מסתכלים בשמיים ומתרגמים כל מיני תופעות שהיו רואים בשמיים, היו מתרגמים אותם. אם רואים עננות כזאת זה אומר כך, ואם זה בא מצפון זה אומר כך, ואם זה בא מדרום זה אומר כך. אלה היו הוברי שמיים. הוברי מלשון צופים לשמיים. למה זה נקרא הוברי? תראו איזה ביאור נפלא אומר רש"י. מלשון ברר כחמה, ולברור ולברור מללו. מבררי הליכת המזלות. לא יכלו הקוסמים לעמוד על דעת רגעי היום והלילה עד ברור להם השמיים לטוהר. זאת אומרת הוברי השמיים, כדי להסתכל הוא חייב לראות שהשמיים יהיו ברורים. ורק אז הוא יכול לדעת. ולכן זה נקרא הוברי שמיים, הם זקוקים שהשמיים יהיו ברורים ואז הוא יכול להסתכל בשמיים כדי לדעת. אבל אם השמיים כולם מכוסים עננים, הוא לא יכול לדעת. הוא אומר לך אדוני יש מיסוך, יש מיסוך, אני לא רואה מה קורה בשמיים. ברגע שזה יסור אז אני יכול לראות כל מיני סימנים ולתת כל מיני תרגומים. כמו כמו שאומר מיכה, חשכה חשכה להם מקסום. הכוונה לא יכלו לעשות קסמים כי היה להם חושך. כאשר היום מחשיך, יש עננות, הם לא יכולים לעשות את קסמיהם. אז הנה יודיעו לך הוברי שמיים, אלה הזקוקים לשמיים ברורים כדי להסתכל בהם, שיודעים עתידות, אז שיודיעו לך מה שעתיד להיות. מודיעים לחדשים מאשר יבואו עלייך. מה זה מודיעים לחדשים? אלה שהיו מסתכלים על מה שמתחדש. מה מתחדש? הלבנה מתחדשת, זה לשון חודש. למה חודש נקרא חודש? כי מתחדשת הלבנה. אחד ל-30 יום. אז אלה שיודעים להסתכל בלבנה, הם מודיעים לחדשים, הכוונה כל חודש הוא יכול לראות על פי צורת הלבנה, מיקום הלבנה, כתמים בלבנה וכדומה, הם אמורים לדעת מה עתיד להיות. ולכן הוא אומר תודיעו להם ממה שעתיד להיות. שימו לב, חז"ל אומרים כתוב מאשר יבואו עלייך ולא כל אשר יבואו עלייך. מפה דורשים חז"ל שידיעתם של האצטגנינים ושל כל אלה הרואים בכל הכוחות הניתנים לצפייה מרחוק, שזה יהיה כדור בדולח, גביע כסף של יוסף, האצטגנינות של החוזים בכוכבים, רואי השמיים ויודעים, שיחת דקלים, צפצופי עופות, כל הידיעות העתידות, כל מה שאדם יכול לדעת, הם רק ידיעות קלושות כלליות. ידיעות פרטיות, הנה בן קם למשפחת בית דוד יאשיהו שמו, ולהגיד את כל את כל הפרטים, מה עתיד להיות, מה הוא יעשה, איך הוא יפעל, רק נבואה יכולה. רק נבואה יכולה לעמוד בדיוק ובדקדוק בכל הפרטים. ולכן פה נאמר כאשר הוא מדבר על חוזים בכוכבים, איך הוא קורא להם? מאשר יבואו עלייך. הם מודיעים לך מאשר, מאשר הכוונה מקצת אשר יבואו עלייך. לא מודיעים אשר יבואו. אז זה נותן להם כוח לדעת. אלא רק מאשר. איך פרעה אמר? ראו כי רעה נגד פניכם. אני רואה דם במדבר. דם. מה זה הדם הזה? אני רואה מושיעם נידון במים. מה זה נידון במים? מטביעים אותו ביאור. אבל באמת אנחנו יודעים שזה מי מריבה. וכן הלאה. הוא ראה מה דם שהוא ראה, זה דם המילה, הערלה שיהושע מל את בני ישראל. אנחנו רואים אם כן שבעצם הידיעות הם ידיעות מאוד כלליות. וזה מאשר יבואו עלייך. אבל ידיעת הנביא ידיעה מדויקת לפרטים במאת האחוזים. אז בכל מה שהוא אומר להם כאן הוא בעצם כביכול בא לומר לה לבבל, הנה בבל את אחזת שיש לך מומחים, יש לך נביאים, יש לך אנשים חוזים בכוכבים, אנשים שיודעים את כל העתידות, זה מין מטרייה אווירית שאני לא צריכה לדאוג מאף אחד. אז עכשיו הוא בא אליה בדרך של בדרך של עוקצנות, נו נו איפה המומחים שלך? שיודיעו לך מה שהיה, שיודיעו לך מה שיהיה, איפה איפה כל הידיעות שלהם נעלמו?
הנה היו כקש אש שרפתם, לא יצילו את נפשם מיד להבה, אין גחלת לחמם אור לשבת נגדו. הפסוק הזה לכאורה פסוק מורכב שלא כל כך ברור הסדר בו ומה הוא בעצם רוצה לומר. המלבי"ם עושה סדר בפסוק. אומר המלבי"ם, לקש שנשרף ישנם שתי חסרונות לעומת העץ הנשרף. הקש הנשרף נשרף גם מלהבה שהיא רחוקה. זה ההבדל בין להבה לבין אש. להבה היא רחוקה, אש היא קרובה. מריח אש ונשרף. לעומת זאת עץ, אתה צריך שיהיה את האש הרבה זמן עליו עד שהעץ באמת יאחז בו האש. זה הבדל אחד. הקש נשרף מאש רחוקה גם, והעץ צריך רק אש קרובה, לא מלהבה שמלהטת מרחוק. על זה הוא אומר, הם היו דומים כקש אשר אש שרפתם, אשר לא לא אשר יצילו את נפשם גם מיד להבה. הכוונה הם לא מצילים את נפשם גם מיד להבה. לא רק אש שורפת את הקש, גם להבה שהיא רחוקה, גם זה מסוגל לשרוף. אז מהירות השריפה תהיה גדולה כמו שקש ממהר לתפוס אש. דבר נוסף, קש אחרי שתפסה בו האש, מה יש לעשות איתו? כלום. לא נשאר כלום, לא שווה כלום. אין ממנו תועלת. לעומת זאת העץ שנשרף, יש לי אחרי זה גחלת, אני מתחמם לאורה, אני אופה בה, יש לי ממנה תועלת. זה מה שהוא אומר, אין גחלת לחמם. לחמם זה כמו להתחמם בה. זה הכוונה לחמם. לא לא נשאר מהקש הזה גם איזשהו אור לשבת כנגדו. אור לשבת כנגדו הכוונה להתחמם מהגחלת לאפות מול האור לשבת נגדו בעת הצינה, לא נשאר לכם מזה כלום. לא יצילו נפשם מיד להבה, כמו קש שאפילו להבה נתפסת בו, וגם לא נשאר אחרי זה גחלת, לא כמו עץ שלפחות יש ממנו תועלת.
כן היו לך אשר יגעת, סוחרייך מנעורייך, איש לעברו תעו אין מושיעך. כל יגיעייך, כל מה שהתאמצת והתייגעת בו, היה כקש. איך שהתחילה המלחמה, הכל אבד. זה כמו קש שברגע אחד רק הריח אש, הכל נגמר. וכנגד מה שהוא אמר שלא נשאר גחלת שאחרי זה אפשר יהיה ליהנות ממנה, הוא אומר תראו, לפעמים כשעיר נופלת, עיר שהייתה עיר מלוכה, מקום שהיה מקום שכולם הגיעו אליו כדי לסחור בו, לפעמים כשהוא יורד מגדולתו, אז עדיין אלה שהיו רגילים להגיע לשם למסחר עדיין מגיעים. נגדיר את זה זה ירידה, זה לא נפילה. כי עדיין המקום איכשהו מצליח להחזיק מעמד כמקום שאנשים מגיעים אליו על מנת לסחור בו. אבל הוא אומר להם אצלך לא כך יהיה. זה דוגמה לעץ שנשאר ממנו גחלת. עץ שנשאר ממנו גחלת זה כבר לא עץ, אבל בוא נגיד כך, גם מהגחלת אפשר ליהנות. גם מהגחלת אפשר ליהנות, עדיין יש בזה תועלת. אבל הוא אומר את לא כך היה לך, אלא אצלך לא נשאר כלום. סוחרייך מנעורייך, אלה שעוד כשאת היית צעירה, כשהעיר כשבבל עדיין הייתה בשיא תפארתה, היו סוחרים בה, היו מגיעים, הייתה מטרופולין. סוחרייך מנעורייך, איש לעברו תעו. כל אחד הלך לו איש לעברו, לא נשאר לה מאומה. זאת אומרת גם גחלת לא נשאר. כי עץ בתור עץ הוא חשוב מאוד, אפשר לבנות בו, ראוי לדברים רבים. אחרי זה גם אם נשרף, גם מהגחלת אפשר ליהנות. נו, אז אולי היה לך עוד גחלת? לא, אצלך זה כמו קש. א', המלחמה נתפסה בך מהר כמו להבה מרחוק. דבר שני, הקש כלה במהרה, לא נשאר לו שום שארית. כך גם כן לא נשארו לך אפילו סוחרים שמתוך הרגל יבואו אלייך. איש לעברו תעו, אין מושיעך. ואם כן, אין מושיעך, אין איזושהי ישועה שתוכל לסייע בידייך. כי כל עוד יש סוחרים, כל עוד אני עוד באיזשהו מקום נתפסת כאיזה עיר מרכזית בעולם, אז עדיין יש לי ישועה. אבל אם לא נשאר כלום, אז גם ישועה לא נותרה. ואם כן, זה אשר יביא השם על בת בבל, וכבר ראינו כיצד הנבואה הזאת התקיימה. בבל לנצח לא תשב, בבל תחרב, וכבר ראינו שבבל נחרבה, כמו שהופיע בנבואות מפורשות בעבר, וראינו שעיר בבל עד היום יש את חורבותיה של בבל העתיקה, עד היום אותם חורבות קיימות ולא בנו אותם מעולם. אפילו שנבוכדנצר דיברנו על זה, סליחה, שנבוכדנצר המודרני, שסדאם חוסיין תכנן לבנות אותה, אבל באה המלחמה, מלחמת המפרץ, וטרפה לו את הקלפים ושיבשה לו את התוכניות, כך שהנבואה של הנביא לעולם תיכון. אז הייתה לנו נבואה על חורבן העיר בבל, וכאן יש לנו גם כן נבואה על המפלה הגדולה אשר תקרה לבבל.