מה שקשה פה זה דבר שראינו אותו כבר בנפש החיים. נפש החיים זה דיסק שכבר יצא השבוע בעזרת השם. בנפש החיים ראינו שהפסוק הזה תמוה מאוד. אני אקריא את לשונו ואבאר את התמיהה שבפסוק. זה הגהה בנפש החיים, ההגהה היא של רבי יצחק מוולוז'ין. נפש החיים שער ב' פרק ז'. 'ובזה יובן מאמרם ז"ל, כל ליצנותא אסירא בר מליצנותא דעבודה זרה דשריא, דכתיב כרע בל קורס נבו, לא יכלו מלט משא'. ולכאורה לפי זה יפלא מאוד סיפא דהאי עניינא שם, שסיים 'ואני אסבול ואמלט'. ומועדין נפלתי על זה. זאת אומרת, אנחנו הסברנו בהתחלה שהעבודה זרה היא... לא יכלו מלט משא, לא יכלו להפליט הצואה שבמעיהם כשאר המוציאים כהוגן. בקיצור, זה עבודה זרה סובלת מעצירות. זה העבודה זרה, נכון? כך הלעיג עליה. כל ליצנות אסורה חוץ מעבודה זרה, וזה לעג על העבודה זרה. אם כן, אני... 'ועד זקנה אני הוא, ועד שיבה אני אסבול, אני עשיתי ואני אשא, אני אסבול ואמלט'. אתם מבינים בעצם את הקושי? עבודה זרה לא תוכל למלט משא, ואני כן אמלט. איך שייך להגיד דבר כזה על ריבונו של עולם? מה שייך משא בכלל אצל ריבונו של עולם? שלפי... נלך לפי אותו קו. כל המפרשים מה שהסברנו עכשיו הם נטו קו אחר. הם אמרו לא, אמלט זה מהצרות, אמלט את עם ישראל. הם נטו קו אחר ממה שהסביר רש"י בהתחלה, שהכוונה למלט זה למלט הצואה שבמעיהם. ואם נלך לפי הקו הראשון שלא יכלו מלט משא הכוונה עבודה זרה לא יכולה למלט הצואה שבמעיה, אז איך רחמנא ליצלן נסביר את המשך הפסוק? אומר הקדוש ברוך הוא אני אסבול וכן אמלט. מה? הצואה ממעיי חלילה? איך אפשר להבין את הפסוק הזה? 'ומועדין נפלתי על זה', כך כותב רבי יצחק מוולוז'ין. 'ועל פי דברינו אלה הוא מבואר למשכיל'. כמו שכתב לאל, שכל מה שאנו מדברים בו יתברך, הכל הוא רק מצד התחברותו יתברך לעולמות, שמסודרים כולם כאחד כמראה דמות אדם כביכול. וכל האיברים והעניינים שבו ממש. וכל מעשה איש ישראל הם מזון לגוף. והמעשים אשר לא טובים הם הנהפכים בתוכם ללכלוך וטינופת, והם כוחות הטומאה. אני אגיד את ההקדמה של הדברים, אחרי זה נראה איך הוא מבאר על פי זה. שמה הוא מבאר באריכות את העניין של בצלם אלוקים עשה את האדם. ובעצם צלמו של האדם, הצורה שבה האדם בנוי, זה הצורה של האדם העליון. האדם העליון הכוונה זה הצורה של עמידת הספירות. מה שאנחנו מזכירים ב'פתח אליהו', שבעצם למעלה יש את המוחין, זה בחינת הראש, שזה כתר חוכמה בינה. לאחר מכן חסד דרועא ימינא, זה כעין זרוע ימין. גבורה דרועא שמאלא. תפארת איהו גופא. יסוד זה פי היסוד. ולאחר מכן ימין ושמאל זה נצח והוד. נצח זה ימין, הוד זה שמאל, זה הבחינה של הספירות התחתונות, זה שני השוקיים, תרין שוקין. יוצא בעצם שעמידת הספירות בעולמות העליונים היא עמידה כדמות אדם. רק אסור לדמיין ולתאר ולחשוב צורה של אדם, כי זה חס ושלום לא... לא ראיתם כל תמונה. זה אסור, זה... זה בכלל להגשים את האלוקות חלילה. אבל זה לעומת זה. הבן איש חי יש לו כוונה מיוחדת, מי שיראה בתחילת השנה, זה מופיע שם בהתחלה, שבן אדם יש לו זמן פנוי או לפני התפילה או בכל מיני דוגמאות, שיחשוב עצמו מרכבה לשכינה. יעצום עיניו ויהרהר איך כביכול ראשו הוא בחינת כתר, חוכמה מצד ימין, בינה מצד שמאל. ואחרי זה זרוע ימין שלו היא בחינת חסד, וזרוע שמאל בחינת ספירת הגבורה. הוא כביכול כמרכבה לשכינה, כי זה לעומת זה עשה אלוקים. וכשאדם מוסיף בחסד, אז הוא בונה את החלק הימני כביכול של העולמות העליונים, מוסיף בהם שפע, מזון ומחיה. וכאשר הוא חס ושלום עושה להפך, אז הוא מוסיף קלקול ונזק בעולמות העליונים. כי זה לעומת זה עשה אלוקים.
וזה מה שהוא אומר, המעשים אשר לא טובים נהפכים בתוכם, בתוך מה? בתוך הספירות העליונות, ללכלוך וטינופת, והם כוחות הטומאה. זהו שאמר הכתוב, שהעבודה זרה אינה יכולה להתאפק ולסבול, למלט ולהוציא כהוגן משא זוהמה שמטמאים אותה. אלא כרסו כרעו יחדיו, היינו שאין להם שום כוח עצמי שיוכלו לגרש ולהוציא מאיתם הזוהמה מעצמם. העבודה זרה זה כוח הטומאה, הסטרא אחרא, היא לא יכולה להתנקות, היא לא יכולה להוציא מעצמה את כוח הטומאה והזוהמה שיש בה. לא כן הוא יתברך שמו הנורא עלילה, כי תופס במשפט ידו, ואינו ממהר לשלוח חס ושלום בפעם אחת כל כוחות הדין והקליפות, שהם הטינופת והלכלוך שנעשו בעולמות המקבילים ומכוונים לאיברי מבשלי האכילה שבאדם. כי היו מחריבים חס ושלום את כל העולם. אלא שהוא נושאם וסובלם כביכול, וממלטם מהעולמות כהוגן מעט מעט, לפעול הדין בעולם על ידי ייסורים מעט מעט בהמשך הזמן. כעניין הכתוב, 'רק אתכם ידעתי, על כן אפקוד עליכם את כל עוונותיכם'.
אומר דבר נפלא מאוד. בעצם הקלקול של האדם, כמו שאמרנו, המקבילה של האדם זה לעולמות העליונים. יוצא איפה שכמו שבן אדם אכל דבר פגום, מה קורה לו? קלקול קיבה. אותו דבר אתה יכול לעשות קלקול קיבה בעולמות העליונים. רק תשימו לב, משהו הדגיש לפני כן, שכל מה שאנחנו מדברים בו יתברך זה מצד התחברותו יתברך לעולמות ולא על עצמותו יתברך כלל. עצמותו יתברך זה אין רשות לדבר, זה הקדוש ברוך הוא שנמצא מחוץ לעיגול, מחוץ לצמצום, זה אין סוף, לית מחשבה תפיסה ביה כלל, אין לו לא תועלת ולא נזק ולא... לא שייך לדבר בו, אין לו גם שם. זה עליו לא מדברים בכלל. מדברים על הקדוש ברוך הוא, על הספירות שיצר בעולמות.
הספירות שיצר בעולמות, כשאתה עושה עבירה, אתה עושה כביכול, נותן מזון ומחיה לספירות. המזון ומחיה זה המצוות שאתה עושה. כשאתה עושה עבירה, אתה נותן מזון מקולקל לספירות. ומה קורה לאדם שאוכל מזון מקולקל? יש לו קלקול קיבה. כשהספירות מקבלות מזון מקולקל, שזה אומר עבירות, נוצר קלקול קיבה בספירות העליונות. הקלקול זה טינופת, זה זוהמה שנוצרה שם בעולמות העליונים. את הזוהמה הזאת צריך להוציא. את הזוהמה הזאת צריך לסלק מהספירות העליונות שנפגמו מאותם עולמות שנוצר בהם נזק וקלקול.
איך מוציאים את הזוהמה הזו? הזוהמה הזאת יוצאת לא בבת אחת, אלא מעט מעט. ולמה? אם היה בבת אחת, הקדוש ברוך הוא מוציא את כל אותם כוחות טומאה כביכול מן הספירות הקדושות, הכוחות טומאה האלה הם מזיקים. המזיקים האלה היו מגיעים לעולם, ברגע אחד מחריבים את כל העולם כולו. מה עושה הקדוש ברוך הוא? מסלק את אותם כוחות טומאה מעט מעט. ואז איך על ידי... באיזה כוח הם מסתלקים? כתוב שעל ידי ייסורים שעם ישראל מקבלים. על ידי זה, הרי כשבן אדם יצר עבירה הוא ברא משחית. המשחית הזה רוצה להיפרע ממנו. מה עושה הקדוש ברוך הוא? אם ייתן לשחרר את ההארות באלה הזה, אז ברגע אחד הוא נגמר הבן אדם. מה עושה הקדוש ברוך הוא? במקום לזרוק בלוקים, הוא זורק חצץ. הוא משחרר מעט מעט, ואז יש לאדם ייסורים שהוא יכול לעמוד בהם, ולאט לאט המשחיתים הללו הולכים וכלים, בתנאי שהוא לא ממשיך לברוא חדשים, כן? המשחיתים האלה הולכים וכלים.
אומר הקדוש ברוך הוא, אני אסבול ואמלט. מה זה אסבול? אני, כמו שאנחנו אומרים את זה בי"ג מידות, נושא עוון ופשע. למדתם את זה פה בתומר דבורה. הקדוש ברוך הוא נושא את העוון. למה נושא אותו? נושא את המשחית שבראת עד שתעשה תשובה. כי אם הוא ישחרר אותו מיד, אז האדם לא... אין לו סיכוי לתשובה, מיד המשחית ייפרע ממנו. הקדוש ברוך הוא נושא את העוון עד שהאדם יעשה תשובה, ואז לאט לאט נפרע ממנו בייסורים, ועל ידי זה אותו משחית כלה ואובד. יוצא איפה שאצל הקדוש ברוך הוא יש את המעלה של אני אסבול ואמלט. אומר הקדוש ברוך הוא, אני אסבול, מה פירוש אסבול? אני סובל ונושא את המשחית הזה, עד שבסופו של תהליך אני גם אמלט. לאט לאט אמלט את אותם כוחות הטומאה מן הספירות העליונות, שאותם כוחות הטומאה יכלו לחלוטין ועל ידי זה יתנקו העולמות העליונים בניקיון גמור. וזה מה שהוא אומר, אלא הוא נושאם וסובלם כביכול, וממלטם מהעולמות כהוגן מעט מעט, לפעול הדין בעולם על ידי ייסורים מעט מעט בהמשך הזמן.
כעניין הכתוב, רק אתכם ידעתי מכל העמים, מה ההמשך? על כן אפקוד עליכם. אה, זה סתירה. איך יכול להיות? זה סתירה, אתה אומר משמע, הקדוש ברוך הוא אומר רק אתכם אני מכיר, לכן אני מחלק לכם סטירות. על כן אפקוד עליכם? כי רק אותכם אני מכיר, רק אותכם ידעתי? היה נותן... הגוי, השם כביכול לא נפרע ממנו. הרי ממילא אין לו כלום למעלה. הרי ממילא מחכה לו שם גיהנום על כל העבירות שעשה. אז אצל הגוי אין את העניין הזה של על כן אפקוד עליכם. אבל היהודי, השם רוצה שיגיע מזוכך לעולמות העליונים, יש לו נצח. מה עושה הקדוש ברוך הוא? על כן אפקוד עליכם. לכן פה בעולם הזה, לאט לאט הקדוש ברוך הוא ממלט את כוחות הסטרא אחרא והטומאה שדבקו בתוך העולמות העליונים, ועל ידי זה מציל את עם ישראל מאותם כוחות טומאה שחס ושלום לא ישלטו בהם בעולמות העליונים. על כן אפקוד עליכם את כל עוונותיכם.
כידוע מאמרם ז"ל על זה, עד שברבות הימים יתרוקן לכלוך הטינופת, הם כוחות הטומאה מהעולמות מכל וכל. עד שיוגמר... כן, שיוגמר קיבול עונשו של האדם. כמו שכתבנו בפנים, שאחר גמר קיבול העונש, הם כלים מאליהם. ואז יחזרו העולמות לאיתנם, לבריאותם ולתיקונם הראשון. והבן. אז זה מה שכתוב כאן, אני אסבול ואמלט, ולא כמו עבודה זרה שלא מסוגלת למלט את הרעי, את הגללים, לא מסוגלת למלט מתוכה.
למי תדמיוני ותשוו, ותמשילוני ונדמה. למי תדמיוני ותשוו. הכוונה, לאיזה כוח, לאיזה עבודה זרה אתם כביכול חושבים לדמות את ריבונו של עולם? למי תדמיוני ותשוו? הרי לא ניתן לדמות את הקדוש ברוך הוא למאומה, על אחת כמה וכמה לא לעבודה זרה שעושים מכסף וזהב, כמו שהוא יזכיר בפסוק הקודם... כבר בפסוק הבא.
המלבי"ם מסביר, מה זה תדמיוני, תשוו, תמשילוני. שמתם לב, יש פה שלושה ביטויים שהמשמעות שלהם לדמות ולהשוות דבר לדבר. וכידוע זה כר נרחב למלבי"ם כדי לבאר לנו פרק בלשון הקודש. אומר המלבי"ם, יש שלוש דרגות. נתחיל מהגבוהה אל הנמוכה. הזהה לחלוטין נקרא שווה. זה נקרא השוואה. והשוואה גמורה. פחות מזה זה דמיון. יש דמיון ביניהם. הם לא שווים, אבל יש דמיון ביניהם. פחות מזה זה משל. משל זה עוד פחות מדמיון. ונסביר את הדברים.
דמיון זה כמו שאמרנו זה בקצת הדבר. למי תדמיוני? אומר להם הקדוש ברוך הוא, מה אתם יכולים למצוא איזושהי איכות כלשהי שיש בה דמיון ביני לבין העבודה זרה? ואם תמצאו איזשהו דמיון, תוכלו להשוות אותו? למי תדמיוני? איזה דמיון יש? ולא איזה דמיון, אם תגידו הנה יש איזה משהו דומה, בעל כוח, לא יודע, תמצא איזה דמיון. ותשוו? האם באמת זה יוכל להיות שווה לי? אומר הקדוש ברוך הוא. ותמשילוני ונדמה. אומר, לא רק לא שייך למשהו לדמות לריבונו של עולם, אלא אפילו בחינה של משל. שהרי אמרנו השוואה, דמיון, משל. משל זה התחתון. משל זה, אני יכול להביא שועל כמשל על עבודת השם. משלי שועלים. משל זה רחוק מדמיון, זה במידת מה, יש איזושהי קורבה, זה המשל. תמיד המשל אין איזושהי... זה לא... לא מדבר על אותו דבר בכלל, מדבר על משהו אחר וממשיל בו משהו אחר. שזה כמו שאמרנו זה ממש רחוק. אומר, וכי רק ניתן להמשיל את הקדוש ברוך הוא לדבר מה ונדמה? יש איזה דמיון כלשהו על ידי שתמשיל את הקדוש ברוך הוא למשהו? אומר, הרי לא שייך שום משל, דמיון והשוואה בין עבודה זרה לבין השם יתברך. ובוודאי לא ניתן לקרוא משל לעבודה זרה לקודשא בריך הוא. מה שאמרנו שיש דמיון זה בצלם אלוקים שבאדם, לקודשא בריך הוא, לספירות. אבל לעבודה זרה לקודשא בריך הוא, זה לא דמיון ולא משל ולא מאומה.
הזלים זהב מכיס, וכסף בקנה ישקולו. ישכרו צורף ויעשהו אל, יסגדו אף ישתחוו. הזלים זהב מכיס. מה זה זלים? רש"י מביא באורח אחד מלשון יזל מים מדליו, שהכוונה כמו שהיום מתבטאים, מזיל זהב רב מכיסו. זה היסוד של הפסוק הזה. יש ביאור של הרד"ק, הזלים זהב מכיס, הכוונה הוא מוציא את הזהב בזול, כביכול בן אדם ששופך באופן חופשי כסף מהכיס, אז אומרים שכביכול הכסף זול אצלו. אין לו ערך, הוא מוציא אותו בצורה חופשית. אז הזלים פה לפי הפירוש של הרד"ק זה לא מלשון להזיל, נוזל, אלא מלשון זול. הוא מוציא כל כך הרבה, אז הזהב זול אצלו. כאשר הוא הולך לעשות עבודה זרה, אז ממש בזול הזהב אצלו, הוא לא עושה שום חשבון.
המלבי"ם אומר, הזלים זהב מכיס. אומר המלבי"ם, הם עושים אלילים. ואיך הם ממשילים את האלילים שלהם להשם שהקדוש ברוך הוא כל יכול? עכשיו תשימו לב, אומר המלבי"ם, דלתות הכתוב מקבילות. שהכוונה שאם ישנם ארבעה משפטים בפסוק, משפט אחד כנגד שלוש, ומשפט שתיים כנגד ארבע. תשימו לב. הזלים זהב מכיס, ישכרו צורף ויעשהו אל. וכסף בקנה ישקולו, יסגדו אף ישתחוו. ונסביר כעת איך לפי המלבי"ם מתבאר הפסוק.
הזלים זהב מכיס, שוכרים צורף. וכדי לשכור צורף אתה צריך לשלם מהכיס בדינרי זהב. מטבעות שיוצאים בהוצאה, נתונים בארנק. הזלים זהב מכיס, לאיזה צורך? ישכרו צורף. על מנת לשלם לצורף על העבודה שלו, הוא מקבל מטבע עובר לסוחר. עשיית הפסל עצמו, אומר המלבי"ם, הנה נעשתה מכסף. וזה מה שהוא אומר, וכסף בקנה ישקולו. קנה זה הקנה של המאזניים. המאזניים הם על ידי קנה. וכסף, הם שוקלים בקנה, למה? ויעשהו אל. בשביל לעשות את האל, על ידי הכסף הם עושים את האל. מכוח הכסף הוא, בכסף עצמו בונה את האלוה. מזה ויעשהו אל. ממה? מהכסף שבקנה ישקולו. הכסף עשוי... האל עשוי מכסף.
יסגדו אף ישתחוו. מה ההבדל בין סגידה להשתחוויה? זה כבר המלבי"ם הסביר לנו בעבר. הסגידה, הם היו סוגדים לעבודה זרה לא לשם אלוהות, לא כי אני מקבל אותו כאלוה, אלא כסגולה. פירושו של דבר, היה להם כמו טלמסאות שהיו מורידים איתם שפע מן הכוכבים העליונים, כך לפי תפיסתם, עובדי כוכבים ומזלות. וכשהוא עבד, ניתן דוגמה, את לבן עבד את התרפים. אז הוא לא השתחווה לתרפים כאלוה. אתה אלוהיי. לא במובן הזה. יכול להיות אולי אצל לבן זה כן היה ככה, אבל בסוגי עבודות זרות מסוימות, אלה היו כוחות שעל ידם היו מקבלים שרים מהעולמות העליונים, היו מורידים שפע מהכוכבים והמזלות. אז יוצא אם כן שההשתחוויה לו זה יותר כסגולה, כדרך עבודה כדי לקבל את השפע, אבל לא כדי לקבל אותו כאלוה. לעומת זאת, השתחווו זה תמיד השתחוויה לאלוה. אתה האלוה שלי, ובתור אלוה שלי אני משתחווה לך. אז הוא אומר, יסגדו כדרך לקבלת השפע, ולא זו בלבד, אף ישתחוו. עוד היו הולכים ומשתחווים לאותו אלוה, שהוא שכר צורף כדי שייצור לו את האלוה, מכסף שהוא נתן לצורף, כדי שממנו יעשה את אותו אלוה, עוד אחרי זה סוגד לו ומשתחווה לו. הדבר הזה שראית שזה יציר כפיו של הצורף, זה לא איזה אל עליון שיצר אותך וברא אותך. אז אם אותו אתה חושב לאלוהות?
ישאוהו על כתף יסבלוהו, ויניחוהו תחתיו ויעמוד. ממקומו לא ימיש, אף יצעק אליו ולא יענה, מצרתו לא יושיענו. ממשיך ומדבר על ההבל של אותם עובדי עבודה זרה. ישאוהו על כתף יסבלוהו. האלוה אמור לשאת אותך, ובמקום זה אתה נושא אותו על כתפיך. טוב, אולי נגיד אבל בכל אופן עדיין יש לו כוח עצמי. יניחוהו תחתיו ויעמוד. הרי אלוה זה בעל כוח. איזה מין בעל כוח זה שהוא לא מסוגל לזוז? יניחוהו תחתיו, יעמוד. זהו, לא זז. פה הוא עומד. לא זז. איך יכול להיות אלוה כזה שעומד על מקומו? יותר מזה הוא אומר, ממקומו לא ימיש. טוב, יש אחד עומד, אבל מה שנקרא ככה זז באותו מקום, מסוגל ימינה שמאלה קצת, קדימה אחורה, יש לו עוד איזושהי תזוזה מקומית. לא הולך, בסדר, לא יברח לך האלוה, אל תדאג. אבל פה אולי נגיד עושה איזה שהם תנועות, איזה ויברציות משהו. הוא אומר גם זה לא. ממקומו לא ימיש. שום הרגש ותנועה אין לו, אפילו לא מש, מש זה אפילו תנועה קלה. ודבר נוסף, מה תגיד? אולי בכל אופן תשמע, נכון, אתה צודק, הוא לא הולך, הוא לא זז, אבל תראה, הוא עובד. אני מבקש בקשות, הוא נותן. הוא פועל. על זה הוא ממשיך ואומר, הנה תראה שהאלוה הזה אף יצעק אליו ולא יענה. כמה אתה צועק אליו, הוא לא יענה, לא עונה לך האלוה. מה תגיד לו? תשמע, נכון, האלוה שלי הוא לא מאלה שמדברים הרבה, הוא עושה. הוא לא עונה לך, אבל תדע לך מאחורי הקלעים הוא מסדר את כל העניינים. לא יענה בפועל, אבל לפעול הוא כן פועל. תדע לך, הוא עושה דברים. על זה הוא ממשיך, מצרתו לא יושיענו. הרי תסתכל בפועל, ביקשת שיוציא אותך מהצרה, שום דבר, גורנישט, לא עושה כלום. אז זאת אומרת שגם אל תחשוב שהוא פועל מאחורי הקלעים, גם את זה אתה רואה שאינו עושה ואינו פועל.
זכרו זאת והתאוששו, השיבו פושעים על לב. זכרו זאת והתאוששו. מה זה התאוששו? זה ביטוי שאנחנו משתמשים בו הרבה. בואו עכשיו נלמד את המקור שלו. אומרים לך, הוא בהתאוששות. מאיזה לשון זה התאוששות? אז הרד"ק מביא שני פירושים, ומביא פירוש שלישי גם כן בשם אביו. פירוש אחד, התאוששו מבניין איש. תהיו בחינת אנשים, חזקו והיו לאנשים, כמו שאמרו פלשתים. איש מבטא חוזק, לעומת אישה שמבטאת חולשה, התש כוחי כנקבה, כמו שאמר הקדוש ברוך הוא למשה. איש מבטא חוזק ותוקף. זכרו זאת והתאוששו, תתחזקו. יש מסבירים התאוששו שזה מלשון אשישי קיר. אשישי הכוונה מלשון אושיות. מה זה אושיות? יסודות. אושיות זה יסודות. אושיות הבניין, אושיות החברה, אושיות זה יסודות. אז זכרו זאת והתאוששו, הכוונה תהיו חזקים כיסודות, היסודות הם חזקים. וכך גם כן משתמע מהתרגום יונתן שאומר ויתקפו, תהיו חזקים, בעלי תוקף. לעומת זאת הרד"ק מביא הסבר בשם אביו, שמבאר שזה מעניין אש. זכרו זאת והתאוששו, הכוונה תאכל אתכם אש כאשר אתם תיזכרו במעשים המקולקלים שעשיתם, בדברים הפגומים שקלקלתם. כביכול לפעמים בן אדם משהו אוכל אותו מבפנים, כשיש בו חרטה, יש בו צער. תיזכרו את זה ותתאוששו, והאש תאכל אתכם מבפנים, אש היגון, הצער והחרטה. השיבו פושעים על לב, ועל ידי זה הפושעים ישובו בתשובה.
המלבי"ם הולך לפי הקו שזה מלשון אנשים. זכרו זאת, תזכרו את מה שאמרתי לכם בגנות הפסלים, בגנות הצלמים, ואז התאוששו, תהיו אישים ואנשים. מה זאת אומרת? הרי בהתחלה הוא אמר להם, אתם עובדים, העצבים שלכם, העבודה זרה שלכם זה חיה, זה בהמה. אומר להם, תהיו אנשים, אל תהיו בהמות. אל תלכו לעבוד בהמות. אתה איש, מה אתה עובד בהמות? אתם הפושעים, תשיבו על לב, דהיינו אם רק קצת תתבוננו, מיד תעמדו על האיוולת שלכם, שהולך האדם שהוא נזר הבריאה ועובד לו בהמה שהיא שפלה ופחותה. התאוששו, תהיו בחינת איש.
זכרו ראשונות מעולם, כי אנוכי אל ואין עוד אלוהים ואפס כמוני. זכרו ראשונות מעולם, את הניסים, את הגבורות שעשיתי מימות עולם, מזה יתברר לכם אנוכי אל ואין עוד אלוהים. הפך מאלה שאומרים שיש עוד כוחות בבריאה, יש משפיעים, יש מקבלים. אומר הקדוש ברוך הוא, אפס כמוני. הפך מאלה שאומרים שישנם שתי אלוהויות, האל הטוב והאל הרע, שכבר עם התפיסות האלה התאמת לאל. אפס כמוני, אין עוד כוח חוץ מבלעדיי. לאפס זולתו.
מגיד מראשית אחרית, ומקדם אשר לא נעשו. אומר עצתי תקום וכל חפצי אעשה. מגיד מראשית אחרית. רש"י מסביר, גלות מצרים, גאולת מצרים, את זה כבר הודעתי בברית בין הבתרים, עוד לפני שהיה. המלבי"ם מסביר, מה זה מגיד מראשית אחרית, ומקדם אשר לא נעשו, אומר עצתי תקום וכל חפצי אעשה. לכאורה חוזר על הדברים בכמה ביטויים שונים. אומר המלבי"ם, המעשים שהקדוש ברוך הוא עושה הם בשני אופנים. יש דברים שהקדוש ברוך הוא פועל על פי חוקי הטבע. יש חוקי טבע ובתוך הטבע הקדוש ברוך הוא עושה את הנס. על זה הוא אומר, מגיד מראשית אחרית. הקדוש ברוך הוא בראשית הדבר מגיד על הדבר שיהיה בסופו של דבר באחריתו, על פי החוקים שהשם גבל וקבע בבריאה. יש מציאות שבה הקדוש ברוך הוא עושה דבר שהוא למעלה מן הטבע. דברים שלא תלויים בשום סיבה מן הסיבות המוקדמות, אלא דבר שהקדוש ברוך הוא אמר ויהי. וזה מה שהוא אומר, מגיד מראשית אחרית, אלה הם הדברים שהם על פי חוקי הטבע. הקדוש ברוך הוא מודיע מראש מה יהיה על פי חוקי הטבע. ומעבר לזה, ומקדם אשר לא נעשו. הקדוש ברוך הוא מודיע מוקדם יותר דברים אשר לא נעשו, הכוונה שאין להם יסודות בטבע. משהו מעל הטבע. זה אשר לא נעשו. זה ניסים שהם על טבעיים. דברים שהם טבעיים, אז אתה אומר זה על פי טבע, אז ככה הקדוש ברוך הוא יצר מראש ורק הודיע מראש שהדבר הזה יבוא, אז זה בתוך הטבע. אבל לעומת זאת, מה שמעל הטבע זה לא נעשה מראש כלל. זה מה שהוא אומר, אשר לא נעשו, ומקדם אשר לא נעשו, השם כבר מודיע את זה מקדם, עוד לפני שהתחילה סיבתו, עוד לפני הסיבות כלל, שמתוך זה תבין שכך צריך להיות. אף על פי כן, אומר הקדוש ברוך הוא, אני הודעתי מקדם. הוא אמר ויהי. זה גדולה הרבה יותר גדולה. כי אם יש פה לדוגמה האויב נמצא עם הצבא שלו ליד המדינה, אני אומר תדע לך, הם ילחמו כנגד המדינה ויכבשו אותה. טוב, לא צריך להיות נביא גדול. הרי באופן טבעי אני כבר רואה את הדברים. אז לא צריך אולי ידיעה כלשהי לדעת שהם ינצחו ולא אחרים, אבל על פי טבע אני כבר רואה מהלכים. אבל יש דברים שאני מודיע מראש על דבר שאתה בכלל לא רואה, אין לו סיבות ומסובבים, אין לו התחלה בכלל, ואני מודיע לך מראש תדע לך ככה יהיה. זה ידיעה הרבה הרבה יותר גדולה. אם אני אתן דוגמאות אולי יותר מעשיות, להגיד שהגויים לדוגמה, שבבל, אם הקדוש ברוך הוא היה אומר בזמן האימפריה הבבלית שבבל תמשול לעולם, אז היית אומר תשמע, יש פה נבואה, אבל זה נבואה בתוך הטבע. כי רואים עכשיו שבבל היא אימפריה, והקדוש ברוך הוא מודיע תדע לך זה יהיה לעולם. אבל אם הקדוש ברוך הוא אומר לו תדע לך שבבל שאתה רואה אותה עכשיו ענקית, תדע לך היא תחרב ולא תיבנה עוד לעולם, תימחה האימפריה הבבלית. עם ישראל שאתה רואה אותם עכשיו אפס גמור, תדע לך שהם יעלו והם אלה שימשלו, והם יישארו לעולם. טוב, זה דבר נגד הטבע, הפוך ממה שאני רואה בצורה טבעית. זה נקרא מגיד מקדם אשר לא נעשו. אין אפילו התחלה לזה. ההתחלה היא הפוכה. ההתחלה אני רואה שבבל שולטת וישראל נמוכים. והקדוש ברוך הוא את זה מודיע מקדם אשר לא נעשו, שאין לו אפילו התחלה.
אומר המלבי"ם, ופה יש מאמרים מקבילים. כנגד מה שהוא אמר מגיד מראשית אחרית, הוא אומר עצתי תקום. אני אומר שהעצה שלי תקום, הכוונה אותם עצות שיעצתי בהנהגת העולם, כי הסברנו מגיד מראשית אחרית זה על פי חוקי הטבע, מה שיעצתי אז, אותם חוקים שקבעתי, יש אפשרות אחת, אני פועל בתוך החוקים הללו. אומר עצתי תקום. ולעומת זאת, מה שאמרנו ומקדם אשר לא נעשו, מה שדברים שהם כבר לא על פי טבע, והם הפך הטבע, ואני כבר מודיע את זה מקדם, אומר הקדוש ברוך הוא על זה, וכל חפצי אעשה. כיוון שזה חפצי, אני עושה את זה, הגם שהדבר אין לו התחלה בטבע ואנחנו לא רואים נסיבות מוקדמות שהדבר הזה אמור לקרות. זה חפץ השם. היות וכל חפצי אעשה, אני עושה, לא מצד שהדבר הזה יש לו איזה שהם הקדמות, כי זה חפץ השם.
קורא ממזרח עיט, מארץ מרחק איש עצתי. אף דיברתי, אף אביאנה, יצרתי, אף אעשנה. את מי קורא ממזרח עיט, ומה זה העיט הזה פה? אז רש"י מסביר, קורא ממזרח עיט, מזרח זה ארם. הקדוש ברוך הוא אומר, קראתי את אברהם להיות נמלך בעצתי. עיט לשון עצה. כמו שכתוב התיב עצה וטעם. השב, השיבו עצה וטעם. עיט זה מלשון עצה בארמית. אז אומר הקדוש ברוך הוא, אני קורא ממזרח, הכוונה מארם, ממקומו של אברהם, עיט, עצה. איזה עצה? על איזה עצה כאן מדובר? על העצה של ברית בין הבתרים, על מה שועבדום ועינו אותם 400 שנה, את העצות שהקדוש ברוך הוא מייעץ, הקדוש ברוך הוא כבר הודיע קודם לכן לאברהם. ולא רק על זה, אלא ממשיך ואומר, אף דיברתי אף אביאנה. כתוב שהקדוש ברוך הוא הראה לו את כל הארבע גלויות. הראה לו את כל מה שעתיד להיות. וזה גם דיברתי אף אביאנה. וזה אגב העיט מתקשר גם כן לעיט אשר על הפגרים, נכון? הרד"ק מסביר, זה לא מדבר על אברהם, אליבא דהרד"ק, אלא על כורש. ואם אתם זוכרים, הרי הפסוקים הקודמים הרי דיברו על כורש, שהקדוש ברוך הוא הועיד אותו שיגאל את עם ישראל, ובסופו של דבר כורש רק נתן רשות לעלות ולא עשה את הגאולה בפועל. אז הוא קורא ממזרח עיט. הוא קורא לכורש שיבוא מארצו שהיא מזרחית לבבל, והוא יבוא במהרה כמו העיט שעף במהרה. איש עצתי, הוא קיים את מה שיעצתי על בבל, שמה? להילחם כנגדם. ואף, דהיינו לא זו בלבד, אלא גם קרא לו שיבוא כדי לשחרר את עם ישראל. כמו שאמרנו שכורש נקרא לשלוח את עם ישראל מגלותם. פירוש שלישי הרד"ק מביא, שזה על מלך המשיח. מלך המשיח, קורא ממזרח עיט, הקדוש ברוך הוא קורא למלך המשיח, קרא לו עיט שיעוף במהרה ויבוא כדי לגאול את עם ישראל.
המלבי"ם אומר, העיט זה עוף טורף ודורס. הקדוש ברוך הוא קרא ממזרח את העיט, כמו שהסברנו על פי הרד"ק, הכוונה לטרוף את בבל. ולכן זה נקרא עיט, כי עיט הוא עוף טורף. עוף טמא. וגם קראתי מארץ מרחק איש עצתי. זה חוזר על כורש. רק הקדוש ברוך הוא קרא לו שתי קריאות. קריאה אחת, תכניע את בבל. קריאה שנייה, תשחרר את עם ישראל. תן לעם ישראל רשות לעלות. ולכן זה נקרא איש עצתי, שהוא יקיים את עצתי להושיע את עם ישראל כדי לבנות את הבית. ולכן כנגד הציווי לטרוף את בבל, אז הוא אמר קראתי ממזרח, שזה ממזרחה של בבל, קראתי את כורש. וכנגד הציווי להושיע את ישראל, הוא אומר מארץ מרחק, כי ביחס לישראל הוא באמת רחוק. אז זה מתאים פה גם המזרח כי זה מזרחה של בבל, וגם ארץ מרחק שזה רחוק מארץ ישראל. אף דיברתי, ובקריאה הזאת אומר המלבי"ם, ראינו את שני העניינים שהוזכרו לעיל. הרי אמרנו הקדוש ברוך הוא פועל על פי טבע ופועל גם שלא על פי טבע. על פי חוקי הטבע, אומר הקדוש ברוך הוא, זה לא דבר חדש. דיברתי, מה שעתיד להיות, אף אביאנה. ומה שלמעלה מן הטבע, יצרתי יצירה חדשה, אף אעשנה. מה זה היצירה החדשה? זה הנס של גאולת עם ישראל. וזה מה שהוא ממשיך ואומר, שמעו אליי אבירי לב הרחוקים מצדקה.
אתם בני בבל, אתם אכזרים, אתם אבירי לב, אתם רחוקים מצדקה. מה פירוש רחוקים מצדקה? הקדוש ברוך הוא יעשה צדקה. עם מי? לא איתכם. אתם רחוקים מהצדקה שהקדוש ברוך הוא עומד לעשות. הצדקה הזאת תועיל למישהו אחר, לעם ישראל, כמו שנראה בפסוק הבא. גם הרד"ק מסביר על פי אותו קו, שהכוונה שמעו אליי אבירי לב הרחוקים מצדקה, זה שלילי. זה אנשי בבל, אבירי לב ואכזרים לעם ישראל. לפי הרד"ק רחוקים מצדקה הכוונה הם רחוקים מלעשות צדקה לעם ישראל. אבל שימו לב, לרש"י יש פירוש מעניין. רש"י אומר בדיוק הפוך. הביטויים האלה הם לעם ישראל. שמעו אליי אבירי לב, אביר זה חזק. חזקי לב, שאימצתם ליבכם ונדבקתם בי. זה שבח לעם ישראל. לא אביר לב על הגויים שהם היו כמו שאמרנו אבירי לב אכזריים, אלא אבירי לב, אבירות לב להידבק בקדוש ברוך הוא גם בעיתות קשות. הרחוקים מצדקה, ארכו לכם הימים ולא הראיתי לכם את הצדקה שהבטחתי לגאול אתכם. זה הכוונה רחוקים מצדקה. אתם צריכים להיגאל ועדיין לא גאלתי אתכם כפי ההבטחה שהבטחתי לכם.
קרבתי צדקתי לא תרחק, ותשועתי לא תאחר. ונתתי בציון תשועה, לישראל תפארתי. קרבתי צדקתי, לפי הפירוש ברש"י שהכוונה אתם עם ישראל אבירי לב, דבקתם בהשם, אתם עד עכשיו הייתם רחוקים מצדקה, מעכשיו צדקתי לא תרחק. קרבתי צדקתי, אני אגאל אתכם. לפי הביאור של המלבי"ם שפה זה הכל נאמר בדרך שלילית, אתם אבירי לב, הבבליים, אתם רחוקים מצדקה, הכוונה הצדקה שאני אעשה לא עליכם תחול. אז למי כן? קרבתי צדקתי לא תרחק, אומר הקדוש ברוך הוא, הצדקה תהיה לעם ישראל. אני אכפר להם את העוונות שלהם, אני אזכיר להם את הזכויות שלהם, ומכוח זה תשועתי לא תאחר. על ידי שיש צדקה, השם דן את ישראל בצדק, מזכיר זכויותיהם, ממילא תבוא הישועה. אז הגם אומנם אומר המלבי"ם שהישועה יש לה זמן, לפי מלאות לבבל 70 שנה, יש לה זמן הרי לישועה שהשם גאל אותם, הרי אנחנו מדברים על התקופה שהקדוש ברוך הוא מתכנן לגאול את עם ישראל מגלות בבל על ידי כורש. אומר, אף על פי כן, הדבר יהיה בדרך של צדקה. ונתתי בציון תשועה לישראל, שאני מתפאר במעשיהם הטובים, אומר הקדוש ברוך הוא, בכל אופן זה יהיה בדרך של צדקה וחסד, תהיה אותה הגאולה למי? לישראל תפארתי. לא לכם הבבליים, לא אתם שאתם אבירי לב רחוקים מצדקה, אלא הצדקה תבוא דווקא על עם ישראל. יגאלנו השם גאולת עולמים במהרה, אמן ואמן.