כי כה אמר ה' בורא השמים הוא האלוהים יוצר הארץ ועושה הוא כוננה לא תוהו בראה לשבת יצרה אני ה' ואין עוד.
כי כה אמר ה' בורא השמים הוא האלוהים. הרד"ק מסביר שהיות וראינו לעיל שהוא מדבר על אלילים שלא יועילו ולא יצילו ואין תשועה בהם. אומר דע לך, הקדוש ברוך הוא בורא השמים הוא האלוהים. הקדוש ברוך הוא ברא את הכל, הוא השופט, הוא המנהיג, ולא הגלגלים והכוכבים. ואפילו שנראה לך שהם מנהיגים כאן בעולם התחתון השפל, אומר הקדוש ברוך הוא אני נמצא מעל הכל. בורא השמים הוא האלוהים. והוא זה שיוצר את הארץ ועושה, והוא כוננה. יוצר הארץ, היצירה הראשונית. עושה, זה לאחר מכן. ולא זו בלבד אלא הוא כוננה. הכוונה העמיד אותה להיות הנבראים עליה, אומר הרד"ק, שיהיו פרים ורבים. כמו שאמר להם פרו ורבו. ואומר הרד"ק שימו לב, ואם הם מתמעטים הוא בפשע בני אדם. אם אתה אומר אבל העולם לא מתרבה כראוי, זה בפשע בני אדם. שיש להם דעת להבין הטוב והרע ובעשותם הרע הם מתמעטים. זאת אומרת אתה מביא את זה על עצמך. או זה על ידי זה במלחמה, או מגפה מאת האלוקים, אז עוד פעם זה על ידך. כן, או על ידי שהם, על ידי שהם לא עוסקים בפריה ורבייה. אז ממילא הם ממעטים את עצמם. אבל הקדוש ברוך הוא מצד עצמו ברא את העולם כדי שיגדל ויתפתח ויתרבה. אני ה' ואין עוד, מוחץ ורופא, ממית ומחיה, אני לבדי.
המלבי"ם מסביר, יש לו כאן שלוש ראיות שצריך לבטוח בהשם. שלוש ראיות שיש לסמוך על הקדוש ברוך הוא, שהקדוש ברוך הוא, זה המשך למה שראינו קודם, הוא אל מסתתר. שכמו שהסברנו שמסתתר הכוונה הוא מסתתר מפניך אבל הוא רואה אותך. כי יכול לבוא לטעות האדם במה שהאמינו הפילוסופים ואמרו שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם אבל הוא כבר לא מעניין אותו מאז. העולם הוא לא, זה לא בשבילו, זה לא... מי אנחנו בכלל שהשם יטריד את מחשבתו בבני האדם. ככה האמינו אותם כופרים. אבל אנחנו מאמינים שהקדוש ברוך הוא משגיח על כל פרט ופרט וכל מעשה ומעשה. אומר המלבי"ם כעת הוא יוכיח לנו את הנקודה הזאת, שהקדוש ברוך הוא משגיח על כל מה שקורה עם בני האדם, והגם שהוא מסתתר, בהכרח ישנה השגחה מלאה. ראיה ראשונה הוא מביא לנו מבריאת העולם. הנה תראה, הקדוש ברוך הוא ברא את השמים ואת הארץ. בשמים הקדוש ברוך הוא לא שינה כלום. כמו שהם נבראו, כך גם כן נשארו עד היום. בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ. מה זה בריאה אומר המלבי"ם? בריאה זה הוצאת יש מאין. לברוא דבר זה חד פעמי, יש מאין. וכבר הסברנו מה שהרמב"ן אומר שביום הראשון נברא החומר ההיולי הראשון, מה שנקרא בלשוננו אטום, ומזה הקדוש ברוך הוא ברא את כל מה שיש בבריאה לאחר מכן. זה היה לא ברא אלא מה שנקרא יצר. כי בריאה זה רק הפעם הראשונה, זה רק הוצאת היש מאין. זה בריאה. יצירה זה לתקן את הדבר. לשון המלבי"ם זה תיקון הצורה המידבקת. לדוגמה, לקחתי העפר נברא, לקחתי אותו, גיבלתי משהו שדומה לצורה של כלי. זה נקרא כבר יצירה. הדבקתי חתיכה לחתיכה, יצרתי בצורה של כלי. עשייה, אני מחליק אותו, הופך אותו להיות עשוי. ועשתה את ציפורניה, מה הפירוש? ותיקנה את ציפורניה. מה היא עושה ציפורניים? מה זה לעשות? אלא מה הכוונה תיקון. משייפת וחותכת, זה הכוונה לעשות. לא עשה את זקנו, הכוונה תיקן את זקנו. אז אחרי שיש לי את הרגבים מדובקים באיזושהי צורה כללית של כלי, אני עכשיו מחליק אותו, יוצר את הצורה שלו, הצורה הזאת נקראת עשייה. כאשר אני מסיים, עושה את הפינישים האחרונים, זה נקרא לכונן את הדבר. להעמידו על מתכונתו, מה שנקרא ראוי כבר לשימוש. לדוגמה, יכול להיות שאני אולי נתתי לו ציפוי של צבע, או ציפוי זכוכית, או ציירתי עליו. זה נקרא לכונן אותו. זה הסיום האחרון של הכלי. אז זה הוא אומר הנה תראה השם בורא שמים. השמים כמו שאמרנו נבראו. לא עבר בהם שום שינוי, כמות שהם, כך נבראו מאת השם יש מאין. והשם הוא האלוקים אשר ירא... מה זה האלוקים? כל הכוחות הרבים שאתה רואה בטבע, הכל, כל זה מהשם. אתה רואה אחרי זה השם עושה שמש וירח וכוכבים ו... השם הוא האלוקים. האלוקים אמרנו בלשון רבים. והסברנו שהכוונה שליט על כל הכוחות. הוא המציא את כל המציאות, הוא יצר את הארץ ועשה הוא כוננה. מה הפירוש? כפי שהסברנו. בארץ מחוץ לבריאה הראשונה שזה נגיד עצם העפר, אחרי זה יצר. יצר אותה בצורה, יקוו המים אל מקום אחד ותראה היבשה. אחרי זה עשה, יצר עליה עשב ודשא ואילנות. לאחר מכן כוננה, זה הסיום. שם שמה בעלי חיים ויצר את האדם על הארץ. זה המקום מכונן, הכוונה כבר סיימנו את המלאכה. מה אתה רואה מכל זה? זה סיום הפסוק. לא תוהו בראה לשבת יצרה. מכל זה תגיע למסקנה שהקדוש ברוך הוא לא רצה שתישאר בחינה של תוהו. כמו שהארץ הייתה בתחילת קיומה, והארץ הייתה תוהו ובוהו. לא, אם ככה היה מספיק לברוא. תברא ארץ ותלך. גמרנו, היא תוהו. הארץ עכשיו תוהו ובוהו. למה היה צריך לעשות את כל זה? יצירה, עשייה וכינון? כל זה לשבת יצרה. אתה רואה מכאן שעיקר מגמתו היה שיהיה כאן יישוב של בני אדם. לשבת יצרה. מזה אתה רואה שיש השגחה מלאה על הכל. כי מי שבאמת משגיח ועושה כל דבר ועומד על מלוא הפרטים והדקדוקים, זאת אומרת שיש לו מגמה, יש לו כוונה, עשה זאת בהשגחה מלאה. מזה תסיק גם כן אני השם ואין עוד. אין עוד כוח בבריאה אלא רק השם יתברך, אין עוד מלבדו.
אגב, לומדים מהפסוק הזה, לא תוהו בראה לשבת יצרה, לומדים שיש גם לאישה מצווה, מעין מצוות פריה ורבייה. לאיש יש מצוות פריה ורבייה. מצווה להוליד בן ובת. לעומת זאת לאישה אין מצוות פריה ורבייה. אישה לא מצווה על זה. מבחינתה היא יכולה גם לא להתחתן. אף על פי כן, עדיין יש עליה מצווה, יש אומרים שזה מדרבנן, יש אומרים שזה אסמכתא, יש עליה מצווה שנקראת לא תוהו בראה לשבת יצרה. האישה, דהיינו העולם לא נברא לתוהו, אלא על מנת שיישבוהו. זה הכוונה לשבת יצרה, לשבת כדי שיישבו את העולם. והאישה בזה שהיא הולכת ומתחתנת, היא בעצם מיישבת את העולם. היא מביאה, מוסיפה יישוב לעולם. אז יש עדיין על האישה מצווה, אומנם לא מצד פריה ורבייה, אלא מצד שהיא מסייעת בעצם יישוב העולם. היה פעם אחת, רחמנא ליצלן, השם ישמור, הרים יד על אשתו. הכה את אשתו. אז הביאו אותו לבית דין, שאלו אותו מה זה? מה, איך אתה עושה דברים כאלה? איזה חמור מאוד ו... אז הוא אמר להם כתוב לא תוהו בראה לשבת יצרה. שבת בט'. מקל, לשבת יצרה. רחמנא ליצלן. טוב.
לא בסתר דברתי במקום ארץ חושך לא אמרתי לזרע יעקב תוהו בקשוני אני ה' דובר צדק מגיד מישרים.
רש"י מסביר לא בסתר דברתי, כשנתתי את התורה, לא אמרתי על תוהו, על חינם, לזרע יעקב בקשוני. זאת אומרת כביכול הקדוש ברוך הוא אומר לא ביקשתי ממך לעבוד אותי חינם. כשנתתי תורה לא ביקשתי אותך לעבוד אותי חינם. אלא אמרתי לך תקבל שכר עצום. אני השם דובר צדק. אחרי שפתחתי להם בדבר צדקי להודיעם מתן שכרם, רק אחרי זה נתתי להם תורה ומצוות. איפה אתה רואה את זה? עוד לפני מתן תורה כתוב ועתה אם שמוע תשמעו בקולי וכולי והייתם לי סגולה וממלכת כוהנים וגוי קדוש. כל ההבטחות באו מראש. ואחרי זה ביקשתי מכם לעשות. זאת אומרת לפי רש"י הפסוק הזה בא לומר אני לא מטיל עליכם עבודות כמלך המטיל עבודות על נתיניו מבלי שכר, מבלי תביעה מהם, אלא עוד לפני שבכלל הטלתי עליכם מלאכה, עוד הצעתי לכם והודעתי לכם את השכר שאתם עתידים לקבל. אז זה לא אמרתי לזרע יעקב תוהו בקשוני, תבקשו אותי, תתפללו אליי, תעבדו אותי חינם, תוהו. אני השם דובר צדק, בצדק דיברתי עוד לפני כן, מגיד מישרים, הבטחתי לכם שיגיע לכם שכרכם ביושר.
אליבא דהמלבי"ם הפסוק הזה הוא המשך של מה שפתחנו קודם, שבעצם הקדוש ברוך הוא מוכיח שהגם שאני אל מסתתר, בכל אופן כל המציאות מוכיחה שאתה צריך לעבוד את הקדוש ברוך הוא והשם הוא האלוקים. ויש מציאות קיימת. הראיה השנייה היא ממתן תורה. כידוע מי שהיה איתנו בספר הכוזרי יודע, אולי בעזרת השם נעשה אולי נחזור אליו אולי אחרי רוח חיים, כיוון שרוב הציבור שנמצא כאן לא היה אז. שם אחד היסודות, אפשר להגיד היסוד, המוסד ביותר לאמונה שלנו בהשם יתברך, זהו עניין מתן תורה. שפה הקדוש ברוך הוא נגלה לא לאדם אחד, אלא לחמישה מיליון איש. אנחנו כולנו ראינו ולא זר, כולנו שמענו ולא אחר, אתה הראית לדעת כי השם הוא האלוקים. זה היסוד המוסד הבסיס החזק שלא ימוט, שאין אותו לאף דת בעולם. ולא זו בלבד, התורה גם מבטיחה שאף דת בעולם לא תתיימר לטעון שחזתה או חוותה מחזה דומה. כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך, השמע עם קול אלוהים מדבר מתוך האש כאשר שמעת אתה ויחי? האם הקדוש ברוך הוא בא לקח לו גוי מקרב גוי במסות באותות ובמופתים ביד חזקה כמו שהקדוש ברוך הוא הוציאכם ממצרים לעיניך? אתה הראית לדעת. הקדוש ברוך הוא אומר זה אתם ראיתם. לא עמים אחרים, לא סיפורים שמספרים לכם מדורות קודמים, אלא התגלות אלוקית שהייתה לעיני מיליונים. והרמב"ם אומר משה רבנו לא האמינו בו בעקבות האותות והמופתים שעשה. שאותות ומופתים אפשר שיעשם בלט ובכישוף. אדם יכול לעשות כשפים ולעשות אותות ומופתים. אין לנו בעיה להאמין שהנוצרים מספרים שאותו האיש הלך על המים. בסדר, אז הלך על המים, נו אז מה? עד היום יש אנשים בהודו עושים כל מיני פלאים, נו ואז מה? אז הוא איש האלוקים? מה יש בזה? אפשר שיעשו בלט ובכישוף. יש כל מיני דרכי כשפים ובפרט שחז"ל אומרים שאותו האיש היה בבית המקדש ולקח משם את השם המפורש ובכוחו כישף והסית והדיח. אז חז"ל מגלים לנו שהוא כישף. אין לנו בעיה להאמין בכשפים, אנחנו יודעים שיש כוחות כאלה, אנחנו יודעים שהם מכחישים פמליא של מעלה. אבל איזה אומה סיפרה שהייתה התגלות אלוקית לעיני מיליונים? את זה אי אפשר להכחיש. הקדוש ברוך הוא פתח שמים וארץ, אתה שמעת את קול השם מדבר אליך מתוך האש ויחי. איזה פירוטכניקה יכולה ליצור מיצג שווא של מעמד הר סיני? משה ידבר והאלוקים יעננו בקול. קול השופר הולך וחזק. ענן יורד על ההר. כל זה הרי לא ייתכן. ומשה מודיע את זה מראש מתי זה יהיה ובאיזה יום מתי בדיוק הזמנים. וכל זה עם ישראל אתם ראיתם ולא זר אוזניכם שמעו ולא אחר. זה הראיה המופתית ביותר לאמיתות התורה. ומאז יש עוד ראיות נפלאות של נבואות שנמסרו למשך הדורות שאין אף דת בעולם שמתיימרת להביא שום נבואה שנאמרה מראש והתקיימה, כך שלמעשה כל זה ראיה ברורה על היות השם משגיח עלינו. הנה אין לך השגחה גדולה יותר מזה שהקדוש ברוך הוא נותן לנו את ספר ההוראות שלו כיצד להתנהג על פיו.
אה, זה סודי, זה... מה אתה רוצה דברים כאלה בפרהסיה? נו באמת. אז אתה מבין שזה חייב להיות במקום חושך. מקום... דברים כאלה, דברים של צניעות זה במקום חושך. אומר הקדוש ברוך הוא, במקום ארץ חושך, אני לא הייתי במקום ארץ חושך. אומר הקדוש ברוך הוא, אצליכם הכל גלוי. לא אלה הכניסו אותו למערה, אלה עשו את זה בחושך, אין. אומר הקדוש ברוך הוא, מה שאני אומר לכם, הכל הוא בגלוי, לא בסתר דיברתי ולא במקום ארץ חושך, אלא הכל היה בצורה גלויה וברורה. הנה, כך מתפרסמת אלוקות, לא כמו סיפורים של אותם... של אותם אנשים. כבר בזמנו דיברנו על כך שהנצרות מראש יצרה מודל שלא ניתן להוכחה. כדי שאף אחד לא יטען, תוכיח. נו, דברים כאלה אתה רוצה שאני אוכיח? תתבייש לך, זה דברים שבצניעות, זה אני אוכיח? אתה חייב להבין שזה חייב להיות בצניעות. כן? אז מראש הם יצרו מודל שאי אפשר יהיה להקשות עליהם, תן ראיות. איך... איך אפשר לבקש ראיות בכלל על כזה דבר?
נמשיך. ראיה שלישית הוא אומר, עצם המצוות עצמם. התורה והמצוות שנתתי לפני עם ישראל, הם בעצמם מעידים על כך שאני משגיח בהשגחה פרטית מיוחדת על עם ישראל. כי הנה תראה, גם לאומות בזמנם היה להם כל מיני ציוויים, כל מיני הוראות מטעם העבודה זרה. אבל כל הציוויים שלהם דברים שאין בהם תועלת וטעם. אומר הקדוש ברוך הוא, אצלי לא כן. לא אמרתי לזרע יעקב תוהו בקשוני. לא נתתי להם מצוות של תוהו. מצוות שבלי טעם, מצוות שהם בלי הגיון. אלא התורה שנתתי להם מביאה את האדם לשלמות. ויש שמה שני סוגי מצוות, שתי סוגי מצוות בתורה. מצוות של בין אדם לחברו ומצוות של אמונות ודעות.
המצוות של בין אדם לחברו זה ההנהגה של הצדק והיושר. תמיד צדק מבטא, אליבא דהמלבי"ם, את העניינים שבין אדם לחברו. לשפוט עמיתו בצדק, כל ענייני הצדק זה הנהגות של בין אדם לחברו. התורה מלאה בלי קץ במצוות של בין אדם לחברו. ואהבת לרעך כמוך, לא תשנא את אחיך בלבבך, כי תראה חמור שונאך, אה... מצוות הלוואה, מצוות אה... אם כסף תלווה את עמי, לא תיקח ריבית, מצווה שהתורה מצווה אזוב... אה... לא תגנוב, אם כסף תלווה את עמי, בלי סוף התורה מדברת על מצוות חברתיות. אומר הקדוש ברוך הוא, אני השם דובר צדק. המצוות שלי הם לא תוהו. לא מצוות בלא טעם כמו המצוות של העבודה זרה, תבוא תקטיר לעבודה זרה. מה עשית בזה? איזה שלמות השגת בזה? מה שינית בעצמך במעשה הזה? כלום. מצווה של תוהו. תקטיר לעבודה זרה, זהו.
אומר הקדוש ברוך הוא, וגם ציוויתי אתכם מצוות שהם מצוות של בין אדם למקום המיישרות את האדם באמונותיו ודעותיו. מגיד מישרים. מישרים הכוונה דברים המיישרים את האדם בדעות שלו. עד שמזה אתה יכול להיווכח שהנה יש מציאות שבה הקדוש ברוך הוא מגלה לאדם מהי הדרך הנכונה, איך להיות מיושר בדעותיו, בהנהגותיו, הן בבין אדם לחברו, הן בבין אדם למקום. דברים שפועלים ומשנים מציאות בעולמות העליונים. מגיד מישרים. המצוות שלכם הם מצוות ישרות והגונות, לא מצוות של תוהו.
אומר המלבי"ם, אם כן יוצא לנו שבפסוק הקודם הוא דיבר על מעשה בראשית, כמו שהסברנו, מעצם בריאת העולם. פה הוא מדבר על ההשגחה שהקדוש ברוך הוא משגיח על האדם על החיים הגשמיים. בפסוק הזה הוא מדבר על המצוות שציוויתי אתכם. נתתי לכם תורה, נתתי לכם מצוות של בין אדם לחברו, בין אדם למקום. זה מעידים על ההשגחה ליישר את האדם כדי שיזכה לחיים הנצחיים. אז יש לנו הן החיים הגשמיים בעצם בריאת העולם, הן החיים הרוחניים בעצם מתן תורה. את כל זה, אומר הקדוש ברוך הוא, את זה אני נתתי לכם לעומת הפסילים והעבודה זרה שמה נותנים למאמיניהם? תוהו. לא... אין בהם ממש.
המלבי"ם מסביר, נשים לב, יש פה דיבור ויש פה הגדה. כתוב לא בסתר דיברתי, אני השם דובר צדק, מגיד מישרים. אומר המלבי"ם, מה ההבדל בין דיבור לבין הגדה? הגדה, אומר המלבי"ם, זה בדרך כלל דבר חדש שאדם לא ידע ממנו. דיבור זה גם אם אתה יודע מזה, אני מפרט אותו, מפרש אותו יותר, זה נקרא דיבור. אבל אם אני... אני אומר, אני רוצה להגיד לך משהו. תמיד להגיד משהו זה בדרך כלל איזה שהוא דבר חדש שאתה לא יודע. אבל אנחנו צריכים לדבר, זה על משהו שאתה יודע, אנחנו רק צריכים לדון בו. אז הדיבור בדרך כלל זה כשדנים על דבר מסוים שכבר ידוע, צריך לפרש ולבאר אותו. ההגדה זה על דבר חדש. מישרים, זה אמונות, זה דעות. כל אלה דברים שלא נודעים מעצמם, צריך שמישהו יגיד לנו. ואני אסביר את הדברים.
אנחנו, מי שירצה יוכל לשמוע בדיסק של משלי, המלבי"ם שמה מבאר את הדברים באריכות ורבים מהפסוקים הוא הולך בהם על פי הקו הזה, שבעצם על ענייני המוסר אין מפתח שכל. אין את מפתח דעת על ענייני המוסר. אפשר לומר שאחד מהדברים שיוצר את הפילוגים הגדולים ביותר בין דעות, שיטות, תפיסות, אידיאות, מפלגות, זה ענייני המוסר. אתם יכולים לראות את הימין הקיצוני ואת השמאל הקיצוני, כל אחד טוען לבעלות על המוסר ולכך שהוא המוסרי ומה שהשני עושה הוא אכזריות, הוא מנוגד לכל דרך מוסרית, הוא כנגד היושר והצדק. עניינים של מוסר וצדק הם לא עניינים שניתנים להוכחה. הם עניינים שניתנים במסירה מאת הבורא. מה שהבורא... מי שהבורא מסר לו את החוכמה לקבוע לו מה מוסרי ומה צודק, זה הדבר הנכון והמוסרי לעשות, מבלי אפשרות להגיע למסקנות מתוך איזושהי העמקה אישית.
והראיה הגדולה ביותר זה שהיטלר בעצמו טען שהוא מוסרי. לא רק שהוא מוסרי, אלא הוא גם טען שהעם היהודי הוא חצוף ולא מוסרי. שהרי המוסר פועל בדרך הטבעית שבה החזק גובר על החלש ומכניע אותו. והנה יש כאן עם אחד חלש שמתעקש כבר אלפי שנים לשרוד כנגד חוקי הטבע. זה ממש לא מוסרי המציאות של העם הזה. אלא מה שמוסרי הוא שבעצם את העם הזה צריך להשמיד, והעם החזק בטבע ילך וישביח את עצמו. וכך כמו שהטבע משביח את עצמו כי תמיד בעלי החיים הנחשלים הם הראשונים להיות לטרף, וממילא הטבע משתבח כי תמיד בעלי החיים החזקים הם השורדים, אז כך גם כן צריך להיות בבני האדם. רק היהודים זה עם לא מוסרי שמתעקש לחיות, הגם שהוא הולך ומדרדר את המין האנושי במידות המגונות ובטבעים הגרועים שיש לו. ומי שמוסרי זה אנחנו. ולא רק זה, בתי חולים שמחזיקים כל מיני חולי נפש ואנשים פגועים, למה החברה צריכה לשאת אותם על כתפיה? אני צריך לשלם מיסים בשביל לפרנס בן אדם שאין לחברה שום דבר ממנו? אז מי שיודע, הראשונים שהוא שלח לתאי הגזים זה היו אותם חולי נפש שהיו בגרמניה. מזה הוא התחיל. ולאחר מכן הפתרון הסופי של כל אותם עמים שנחשבים לעמים נחשלים ולא מהגזע הארי. אז לך תתווכח ותוכיח שהוא לא צודק. הרי כל בן אדם שבא וטוען שמה שהוא עושה זה צדק וזה מוסר, אי אפשר להתווכח איתו.
אלא מה? מי באמת קובע מה מוסרי? זה מה שהקדוש ברוך הוא אומר, מה שהתורה אומרת, זה המוסרי. פעם מסרתי פעם הרצאה בבאר שבע, בא איזה בחור שטען שהוא... שהוא מוסרי. הוא טען שהוא... שהוא שומר את ה... את העשרת הדיברות והוא אדם מוסרי. אז קודם כל אמרתי לו, בעשרת הדיברות כתוב שמור את יום השבת לקדשו, אתה שומר את השבת? אז זה היה חידוש בשבילו שעשרת הדיברות כולל גם שמירת שבת. כן? זה כבר מעניין לראות איך אנשים מדברים שטויות מבלי לשים לב מה הם מוציאים מהפה. הוא שומר עשרת הדיברות, הוא מעולם לא קרא אותם, אבל הוא שומר אותם. שיהיה, נו, נגיד. וחוץ מזה אמרתי לו, אתה בן אדם מוסרי? אומר לי, כן, אני בן אדם מוסרי ואני... אמרתי לו, אפשר לשאול אותך שאלה? אומר לי, כן. אמרתי לו, נגיד לצורך העניין שחברה שלך פתאום מספרת לך שקרתה תקלה ומה לעשות, היא בהריון. אמרתי לו, מה אתה עושה? אז... אז הוא חשב. ושוב חשב. ועוד פעם חשב. אחרי זה אמר לי, הוא היה מספיק אינטליגנט להגיד לי, התקלת אותי. הוא לא ענה תשובה, אמר לי התקלת אותי. זאת אומרת, הוא הבין שכל תשובה שהוא יענה לי, אני... אני אתקוף אותו בצורה שלא יהיה לו מה לענות. הרי מה... מה... מה הוא יכול להגיד לי? יגיד לי, מה... מה זאת אומרת? מה זה הריון לא רצוי? מה זאת אומרת? היא תסבול כל החיים שלה? היא צריכה ללדת ילד שלא... זה שהיא לא מעוניינת בו ולא רוצה אותו ואיזה מסכן יהיה הילד וישלחו אותו אחרי זה כל החיים יהיה בבתי יתומים ו... מה יצא? ורק פשע ו... החברה תסבול מאחד כזה. נו, מה... אז בשביל זה בוא נרצח אותו, נכון? מישהו שאתה חושב שאולי לא יהיה לו חיים הכי טובים, אז בוא נרצח אותו. נו, אז הוא מבין שזה לא תשובה. אלא מה? אז באמת צריך ללדת ולגדל כזה ילד. ואז אני הייתי טוען לו את הטענה ההפוכה. מה, אתה לא מתבייש לקחת ילד כזה? אמא לא רוצה אותו, בעל כורחה, והוא עדיין מה כבר יש בו? מה... מה הוא בסך הכל? קצת מים, עוד כלום, עוד שום דבר. בשביל זה היא תסבול כל החיים שלה ואחרי זה ייסורי מצפון כל החיים לדעת שיש לה איזה ילד שהיא זרקה אותו וזנחה אותו, ואם תגיד לה לגדל אותו, ילדה בת 15 תגדל ילד ו... נו, איך אתה יוצא מהפלונטר הזה? אתה לא יוצא. אלא רק אם יש בורא לעולם שאמר מה צריך לעשות, אז זה המוסר וזה הצדק. וגם אם נדמה לך שזה הפוך, אבל מי שיצר את האדם ויצר את העולם, יצר גם את המוסר. והוא זה שקבע מה נכון ומה לא נכון. אבל בשום אופן לא ניתן להגיע להכרעות מוסריות בלי תורה. כי אתה יכול להחליט שמה שאתה אומר זה המוסרי ביותר ואני יכול להוכיח לך את ההפך הגמור והוויכוח אף פעם לא יסתיים. אף פעם לא יסתיים. הרי גם הפלסטינים... גם ה... השמאל טוענים שאי אפשר לשלוט בעם אחר והם סובלים ואנחנו מייסרים אותם ו... ו... ו... והימין טוען את אותו דבר עלינו. מי צדק? אנחנו יודעים מי הצודק. אבל על כל פנים, אתה יכול להוכיח את זה? הרי מהצד השני עומדים אנשים מאוד אינטליגנטים, מאוד משכילים לפי דעתם, והנה בכל אופן הם מחזיקים בדעות כאלה. אלא מה אתה רואה? שבמצב כזה אנחנו חייבים אנך רוחני, שמימי, שיקבע מה מוסרי ומה לא.
וזה מה שהוא אומר לנו כאן. הדעות, המישרים, זה לא ניתן להגיע בעצמך. מה ישר, מה מוסרי, מה הגון, זה לא ניתן להגיע מעצמך. אלא אני השם מגיד מישרים. אמרנו מגיד זה הגדה של דבר חדש. מהי הדרך הישרה, מהי דרך המוסר, אתה חייב שיהיה מישהו עליון רוחני שיגיד לך. ואם הוא לא יגיד לך, אתה לא תדע מה הגון, מה ישר ומה מוסרי. אני השם דובר צדק. צדק, האומות יודעות, לא תרצח, גם הם מבינים. לא תגנוב, גם הם מבינים. לא תנאף במובנים מסוימים, גם הם מבינים. בעניינים של בין אדם לחברו, בענייני הצדק, זה לא צריך הגדה חדשה. דובר צדק, זה גם הם יודעים. אבל מישרים, נו, נראה אותך יודע מה הוא מוסרי וישר, פה צריך מישהו כוח עליון שיהיה בבחינה של מגיד מישרים, שיפרט לך מהי הדרך הנכונה והישרה.
הִקָּבְצוּ וָבֹאוּ הִתְנַגְּשׁוּ יַחְדָּו פְּלִיטֵי הַגּוֹיִם לֹא יָדְעוּ הַנֹּשְׂאִים אֶת עֵץ פִּסְלָם וּמִתְפַּלְלִים אֶל אֵל לֹא יוֹשִׁיעַ. הִקָּבְצוּ וָבֹאוּ, אתם אלה פליטי הגויים. על מי הוא מדבר? הוא מדבר על השארית שיישארו באחרית הימים מהגויים שעבדו את הפסלים, את המסכות, את הצלמים. להם הוא קורא, תתקבצו תחילה, קודם כל איש איש מארצו. ואחרי זה התנגשו יחדיו. התנגשו הכוונה מלשון תיגשו יחד. תתוועדו יחד, להיוועץ, לחקור על האמת. ואז הרי אתם תראו, לא ידעו הנושאים את עץ פסלם. אלה שנושאים את עץ פסלם, אלה שמה שנקרא נושאים את העבודה זרה, עובדים אותה, הם לא יודעים למי ולמה הם עובדים את העבודה זרה הזאת. אלה שבעצמם נושאים את העבודה זרה.
הפך מהתורה, ששם כתוב וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל. מה זה שם? אומרים חז"ל שיהיו דברים המחוורים כשמלה. שיהיו דברים ברורים, דברים רהוטים בפיהם, שיהיה להם ידיעה ברורה בכל מעשיהם. לא אמרתי לזרע יעקב תוהו בקשוני. לא ביקשתי מהם שיבקשו תוהו, אלא אני מלמד אותם ומסביר להם כל מצווה, טעמיה, ענייניה, סודותיה, פנימיותה. לא כעבודה זרה, שהעבודה זרה אלה שנושאים פסלם לא ידעו למה הוא עובד אותה. הוא לא מבין בכלל מה כל עניינה.
וגם אלה שמכוונים את התפילה שלהם על ידי הפסל כנגד הכוכבים, ואז הוא כביכול מרומם יותר. כי כמו שאמרנו בעבר, אם אתם זוכרים, יש שתי סוגי עבודה זרה, שני סוגים עובדי עבודה זרה. היו עובדי עבודה זרה שהיו רואים בכוח, בצלם, דבר שיש בו ממש. והיו עובדי עבודה זרה שהאמינו שהצלם הוא רק בגדר ממוצע בינם לבין הכוכבים. אלה עובדי כוכבים ומזלות. העכו"מים, עכו"ם, עובדי כוכבים ומזלות, אלה שראו בצלם דרך איך לפנות אל הכוכבים והמזלות ולמשוך מהם השפעות. זה מה שנקרא כבר משודרגים יותר. כי ההם הראשונים הם הם בערים גמורים, שהוא הולך לצלם ולפסל ולעץ ואליו הוא משתחווה, הוא יצר אותו לפני חמש דקות והוא אומר לו אתה יצרתני. זה ממש שטות והבל. אבל לעומת זאת, אלה שהתייחסו אליו רק כאיזה שהוא כלי, הטלמסאות כמו שמזכיר אותם האבן עזרא ועוד, שהם כלים שמיועדים להוריד את הרוחניות אשר תשרה עליהם. כמעשה הערב רב בעגל, אלה אלוהיך ישראל, שכבודו חונה בצורת עגל, שכביכול הקדוש ברוך הוא חונה כאן בתוך העגל הזאת של... שכביכול הצליחו להוריד את הרוחניות לכאן. אז הם, אותם אלה שהאמינו שהפסל יכול להוריד את הכוחות של השפע הרוחניים, הם אז יתברר להם שהם מתפללים אל אל לא יושיע. תשימו לב, הוא קורא להם אל, כי באמת אלה הם כוחות. אבל זה כוחות שהקדוש ברוך הוא חלק להם והם עצמם מושפעים מהאינסוף ברוך הוא. כמו שהארכנו לבאר בשיעורים על נפש החיים, שאין עוד מלבדו, פירושו של דבר, כל מה שאתה רואה בבריאה ככוח, כמציאות קיימת, זה כוח שנובע מכוח עליון שמשפיע את כוחו על הכוכבים, על המזלות, על השמש, על הירח, הם לא בעלי כוח עצמי. ואז, היקבצו ובואו התנגשו יחדיו, תראו שהנה אתם מתפללים אל אל לא יושיע ועץ פסלם אין בו תועלת.
הַגִּידוּ וְהַגִּישׁוּ אַף יִוָּעֲצוּ יַחְדָּו מִי הִשְׁמִיעַ זֹאת מִקֶּדֶם מֵאָז הִגִּידָהּ הֲלוֹא אֲנִי יְהוָה וְאֵין עוֹד אֱלֹהִים מִבַּלְעָדַי אֵל צַדִּיק וּמוֹשִׁיעַ אַיִן זוּלָתִי. הגידו והגישו אף ייוועצו יחדיו מי השמיע זאת מקדם. רש"י מסביר, הוא פה פונה אליהם ואומר להם, תגידו מי מהעבודה זרה הזאת השמיע לכם אי פעם איזושהי תשועה מראש. היה פעם שהעבודה זרה באה והודיעה מראש שהיא עתידה להושיע את מאמיניה? הרי, אומר להם הקדוש ברוך הוא, אני מראש מודיע על הישועות שאני עתיד להושיע את עם ישראל. איזה עבודה זרה מודיעה זאת מראש? הרד"ק אומר דוגמה, הנה לפני שהבאתי את אשור על עם ישראל הודעתי. וכשהסרתי את אשור מעם ישראל גם כן הודעתי להם מראש, הודעתי את זה לישעיהו. אני מודיע את הנבואות עוד בטרם יבואו. העבודה זרה אי פעם הודיעה דבר מה? אז איך אתה תולה בה כל מיני ישועות שיש לך? היא מושיעה? שתגיד מראש שהיא תושיע אותך מאיזה שהוא דבר. ואין עוד אלוהים מבלעדי, העניין הזה שנאמן בדבריו, אין עוד אלוה מבלעדי. איזה עוד אלוה מודיע דבר מה מראש והוא נאמן בדבריו? אין עוד אלוהים, אין עוד כוח מבלעדי השם.
המלבי"ם מסביר, הגידו והגישו, הכוונה אם יש לכם טענות כנגד הבורא או להצדיק את העבודה זרה שלכם, הגידו והגישו, תגידו את הטענות ותגישו אותם לפניי. ואם את זה לא תוכלו לעשות, אין לכם טענות, על כל פנים ייוועצו יחדיו. בינם לבין עצמם שייוועצו יחדיו ויראו מהי דרך האמת, מי הוא האל האמיתי. מי השמיע זאת מקדם, מי זה, זה המשך של הפסוק הקודם, מי מהאלוהויות שלכם השמיע מקדם כמו שאני השמעתי תורה לעם ישראל? מי השמיע זאת מקדם? מי נתן תורה לאומות כמו שאני נתתי תורה לעם ישראל? או על כל פנים, מי מראש הגידה? מי מראש אפילו בינו לבין עצמו הודיע ונתן כאלה תורה ומצוות אפילו שלא השמיע בפרסום. טוב, האלוה שלכם הוא צנוע, הוא לא אוהב פרסום. הוא את מעשיו עושה בהסתר. אבל טוב, תגיד לי איזה מצוות הוא ציווה אתכם? אפילו בהסתר. מי מראש הגידה? אפילו אם לא בפרסום.
אומר הקדוש ברוך הוא, הלא אני השם ואין אלוהים מבלעדי. מה שדיברתי את זה בפרהסיה, לא מראש בסתר דיברתי, אלא דיברתי את זה לפני כולם, נוכחתם לדעת שאין אלוה מבלעדי. כי הרי כתוב שם וידעת היום והשבות אל לבבך כי השם הוא האלוהים בשמיים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד. במה? בזה שפתח להם שבעה רקיעים ופתח להם שבעה מדורים, בזה שנתגלה לעיני כלל האומה בהר סיני, אומר הקדוש ברוך הוא, אז נוכחת לראות אין אלוה מבלעדי. את זה ראו במתן תורה. אתה הוראת לדעת כי השם הוא האלוהים, אין עוד מלבדו. ומה שלא אמרתי לזרע יעקב תוהו בקשוני, אלא כמו שהסברנו, כל המצוות נועדו לתקן ולישר את האדם, הן ברובד שבין אדם לחברו, הן ליישר את דעותיו והנהגותיו ואת מוסריותו, מזה תסיק כי השם הוא צדיק ומושיע אין זולתי. אני היחיד שנתתי לכם מצוות כדי להצדיק ולהושיע את האדם. הכוונה על התשועה הפרטית שלו, אני לא מדבר עכשיו על הגאולה. אלא שללאדם תהיה ישועה בהנהגה הנכונה, בדרך ארץ, בבין אדם לחברו. אני מצדיק אותו, הופך את האדם להיות צדיק ולהביא את האדם לידי ישועה, להצלחה בכל ענייניו. אני השם דובר צדק מגיד מישרים.
המלבי"ם פה מסביר, כמו שהוא הסביר לפני כן, שהגידה זה דבר חידוש. ופה, אם נשים לב, ישנם שני ביטויים. מי השמיע זאת מקדם, מאז הגידה. אומר המלבי"ם, מה ההבדל בין מקדם לבין מאז? הרי בשניהם אתה מדבר על תקופות מוקדמות יותר. אומר המלבי"ם, מקדם לא חייב להיות מזמן. מקדם זה תמיד ביחס למאוחר. אם ההוא הגיע מוקדם, אז השני הגיע מאוחר, זה יכול להיות שתי דקות אחריו, הוא הגיע מאוחר. ההוא שתי דקות לפניו הגיע, הוא נקרא מוקדם. זאת אומרת, מוקדם זה תמיד ביחס למתאחר. אבל לעומת זאת, מאז, זה תמיד מדבר על תקופה היסטורית קדומה. שאני אומר מקדם, זה יכול להיות לפני שעתיים, זה כבר מקדם ביחס למה שבא יותר מאוחר. כשאני אומר מאז, זה תמיד ידבר על תקופה מוקדמת מאוד, תקופה שהיא מה שנקרא ממזמן. זמן עבר בלתי מוגבל. כמו שכתוב, נכון כסאך מאז, קדם מפעליו. מאז זה מוסיף על הקדם. המגיד, אומר המלבי"ם, כתוב פה מגיד וכתוב משמיע. מה ההבדל? מסביר המלבי"ם, המגיד מגיד את העתידות. כמו שאמרנו, מגיד לך דבר חידוש, דבר שאתה לא יודע, אני מגיד לך מה עתיד להיות. לעומת זאת, המשמיע זה השופר. המשמיע זה הרמקול. המשמיע זה זה שיוצא ומפרסם את הדברים, משמיע אותם לכלל. זה לא כמו היום שדבר בתוך דקות מתפרסם בכל העולם. בזמנם דברים היו צריכים לעבור על ידי שאנשים ישמיעו אותם, יעבירו אותם ממקום למקום, ילכו יפרסמו את הדברים. זה הפעולה של המשמיע. כמו שכתוב, אף אין מגיד, אף אין משמיע. אף אין מגיד זה הראשון שהודיע את הדבר, ואין משמיע לפרסם אותו. פה אומר המלבי"ם, הוא אומר הפוך. מי השמיע וגם מי מאז הגידה. הכוונה, מי השמיע ופרסם את הדבר עוד לפני שהדבר בא? עשה פרסום לדבר עוד לפני שבכלל הגיע. ולא רק זה, אפילו מי הגיד? אל תגיד לי פרסום, בסדר, אבל בסתר, לפחות מישהו הגיד אצלכם איזה דבר מה שעתיד להיות? מישהו הודיע על איזו ידיעה על משהו שעתיד להתקיים? ולכן הוא אומר מי מאז, כי ההגדה זה מזמן ישן. אני מודיע לך הרבה לפני שככה עתיד להיות. עתידה להיות גלות, עם ישראל יסבלו במצרים, אני מודיע את זה מאז. תמיד ההגדה וההודעה היא מוקדמת. אני לא מגיד לך עוד דקה יהיה גלות. אני מודיע לך עוד מאברהם שבעוד 500 שנה יהיה גלות. תמיד ההגדה וההודעה היא מוקדמת. ולכן הוא אומר, ההגדה היא תמיד מאז. אבל ההשמיע, זה רק אם הדבר עכשיו יצא שמועה, אני משמיע אותה. ולכן זה על לגבי ההשמעה נאמר מקדם. על זה תשימו לב לשון הפסוק, מי השמיע זאת מקדם. כי דבר שרק מוקדם, קרה לא מזמן, צריך לפרסם אותו. אבל ההגדה, כמו שאמרנו, זה חידוש על משהו שעתיד לקרות, שזה צריך להודיע הרבה לפני. נבואה שאמורה להיות הרבה לפני שהדבר יגיע, ואז אפשר יהיה לדעת שבאמת הדברים שאתה אומר הם דברים נכונים. אבל להודיע לי רגע לפני, זה אין בזה באמת שם של הגדה. אז יבואו אותם פסילים ויודיעו לכם דברים מוקדמים ויגידו לכם וישמיעו לכם את אותם דברים, הרי אין אף לא מזה.
פְּנוּ אֵלַי וְהִוָּשְׁעוּ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ כִּי אֲנִי אֵל וְאֵין עוֹד. פנו אליי, תניחו את הפסלים שלכם, כל אפסי ארץ, ובזה יהיה לכם ישועה. פנו אליי, מסביר הרד"ק, כמו שראיתם את עם ישראל שהם נושעים בזכות מה? בזכות זה שהם פונים אליי. לכן הוא אומר, גם אתם כל אפסי ארץ תפנו אליי. כל הגויים מכל קצות הארץ, אפסי ארץ הכוונה קצוות הארץ, פנו אליי. המלבי"ם מסביר שזה המשך של מה שהוא אמר קודם. הוא פונה אל אותם אלה שבאו מקצות הארץ שעדיין דבקים באלילים שלהם. הוא אומר, למה אתם פונים אליהם ואין לכם הרי ישועה מהם כמו שהסברנו? לא ישועת הנפש ולא ישועת הגוף, להבדיל מהתורה כמו שראינו שמלמדת את האדם גם בין אדם לחברו וגם בין אדם למקום. אומר להם השם, פנו אליי ואז תיוושעו כי אני אל ואין עוד. רק אני יכול להושיע. ואל תחשבו שאתם לא יכולים לפנות אליי כי את התורה, את המצוות לא נתתי לכם, נתתי את זה רק לעם ישראל.
על זה הוא בא ואומר, בִּי נִשְׁבַּעְתִּי יָצָא מִפִּי צְדָקָה דָּבָר וְלֹא יָשׁוּב כִּי לִי תִּכְרַע כָּל בֶּרֶךְ תִּשָּׁבַע כָּל לָשׁוֹן. על זה הוא אומר להם, בי נשבעתי, אני נשבעתי בשבועה. בשמי הגדול. ובשמי הגדול לא אחזור בי לעולם משבועתי. דבר שני, כי יצא מפי צדקה. גם בלא שבועה, עצם זה שיצא מפי צדקה, זה כבר סיבה שלא אחזור בי. השם חוזר בו מדבר שאמר או לא חוזר בו? יפה מאוד, אמרתם נכון. דבר טוב, לעולם השם לא חוזר בו. דבר רע, חוץ מפעם אחת שהגמרא מביאה, והתווה תיו, אבל דבר רע, הקדוש ברוך הוא יכול לחזור בו. עוד 40 יום ונינווה נהפכת, ובסופו של דבר עשו תשובה ולא נהפכה נינווה. ולכן את הנביא, נביא האמת, במה בוחנים? בזה שיתנבא על דבר טוב שעתיד לקרות ונראה אם הוא יקרה או לא. אבל אם הוא יתנבא על דבר רע שעתיד לקרות והוא לא קרה, תמיד יוכל הנביא לומר, השם ניחם על הרעה כי ראה שעם ישראל עשו תשובה. אומר הקדוש ברוך הוא, כי יצא מפי דבר צדקה. גם בלי שבועה, הרי יצא מפי דבר צדקה. צדקה זה דבר של צדק, של חסד שהבטחתי. ואם אני מבטיח דבר צדקה, הרי אני לא חוזר בי בשום אופן. ואם כן, הרי יש בזה הבטחה, דבר ולא ישוב. מכל זה ברור לכם, יש פה גם שבועה ולא סתם שבועה אלא בשמי הגדול, ומעבר לכך יש פה דבר צדקה שזו הבטחה טובה. מה כל זה מודיע לך? שהדבר הזה יהיה דבר שלא ישוב, לא ישתנה בשום אופן. והגם שנשבעתי אשר לי תכרע כל ברך, שאני אקבל... הוא אומר להם, ובעצם מה היה החשש כמו שהסברנו בפסוק הקודם? אתם תחששו לשוב אליי, אולי התורה והמצוות ניתנו רק לעם ישראל, אולי אני לא אקבל אתכם. על זה הוא אומר, מה נשבעתי? מה יצא מפי דבר צדקה? כי לי תכרע כל ברך. אני אקבל את כל העמים תחת האמונה, אמונת ישראל, אמונת האמת. אני אקבל את כולם ולא אפלה בין ישראל לבין העמים בעצם קבלת אמונתי. כל ברך תכרע לי. ולא תחשוב שזה יהיה רק מדי פעם, לפרקים. לי תישבע כל לשון. כולם יקבלו על עצמם בשבועה לעבוד אותי ולא אל אחר. זאת אומרת שפה מדובר כבר על עבודה תמידית. לא פעם אחת תכרע ברך, אלא תישבע לעובדי באופן תמידי. אז אם כן, פנו אליי וייושעו כל אפסי ארץ. ואם כן, מה יש לכם עוד לחפש אצל האלילים שהוכחנו לכם, אומר הנביא, שמהם אין לכם שום תועלת אלא רק מהשם יתברך.