'כה אמר השם קדוש ישראל ויוצרו האותיות שאלוני על בניי ועל פועל ידיי תצווּני'. רש"י מסביר שהאותיות זה לא ב... הה"א זה לא בתמיהה. אלא זה בקביעה. דהיינו, אם אתם באים לשאול אותי, דהיינו הנביאים רוצים לשאול אותי, אז תשאלו אותי על אותות שמים ועל המופתים שאתם רואים שנולדים בארץ. על זה תשאלו אותי מה הם. אבל על בניי ועל פועל ידיי שבשבילם יצרתי את הכל, עליהם אתם יש לכם קושיות כנגדי? אותיות זה מלשון אותות. דהיינו אותות ומופתים. אם אתם רוצים לשאול שאלות על בורא עולם, תבואו ותתמקדו בפלאי השם, בפלאי הבריאה שהשם עשה. אבל אתם באים ושואלים על בניי? כביכול למה יצרת את עם ישראל ועם ישראל מכעיסים אותך וקוראים תגר? ועליהם, 'ועל פועל ידיי תצווּני'? אתם מצווים ביחס לבניי? הרי את הישועה, אומר רש"י, הייתה במחשבה שעלתה לפניי. כי הרי כבר מראש ראינו בתחילת הפרק שהקדוש ברוך הוא אומר, אני אעיר את כורש כדי שיפדה את עם ישראל ויוציא אותם מהגלות. אז יש לכם שאלות על איך אני מנהל את בניי? אז לפי רש"י בעצם הפסוק הזה כבר חוזר לתחילת הפרק. שהשם אומר, הערתי את כורש בצדק שיבוא ויגאל את עם ישראל. וכמו שראינו, הוא לא עשה את עבודתו כמו שצריך, הוא רק נתן להם את המפתחות ונשאר במקום, במקום שיבוא ויגאל אותם כמו שהיה ראוי באמת. הרד"ק מסביר שפה הוא פונה כביכול לעכו"ם. אתם תשאלו לי את העתידות שעתידים לבוא על עם ישראל, אני אגיד לכם אותם. 'האותיות שאלוני על בניי ועל פועל ידיי תצווּני'. האלוה שלכם מסוגל להגיד משהו? זה כביכול תביעה, זה כביכול טענה כנגד הגויים. שהגויים כביכול יש להם אלוהים ויש להם כוחות עליונים. אומר להם הקדוש ברוך הוא, הנה, תבררו, האלוהים שלכם יודע משהו בעתיד? האלוהים שלכם יודע משהו שעדיין לא היה? לעומת זאת פה, 'כה אמר השם קדוש ישראל ויוצרו האותיות שאלוני על בניי ועל פועל ידיי תצווּני'. תשאלו אותי מה עתיד להיות איתי ועם פועל, דהיינו עם ילדיי, ועם פועל ידיי. בא אני עתיד לעשות איתם. הרי הכל יש לנו נבואות מפורשות. מה עתיד להיות עם ישראל, איך איך הם ייגאלו, איזה צרות יהיו עליהם, כמה שנים תהיה הגלות, בעקבות מה הגלות, כמו שראינו בעקבות השמיטות וכולי. אומר הקדוש ברוך הוא, את הכל אני מודיע מראש. לאלוהות שלכם יש כוח כזה?
המלבי"ם מסביר שגם כן פה הפסוק הזה בעצם חוזר להתחלה של הפרק. אומר להם הקדוש ברוך הוא, אני הרי רוצה לגאול את עם ישראל מכוחו של כורש. ושמה הרי ראינו שהקדוש ברוך הוא דרך אגב נתן מוסר לעמי פרס, כורש ועמי פרס, שהם מאמינים שיש שתי כוחות בבריאה, טוב ורע. ונתן להם מוסר, אמר להם, לא, תדעו לכם, הכל מאת השם, אין שני כוחות בבריאה. עכשיו הוא חוזר ואומר, אני חוזר לעניין הראשון, מה שאני שולח את כורש כדי שכורש יהיה לו תפקיד שיגאל את עם ישראל. אז כנגד זה הוא אומר להם, 'האותיות שאלוני'. ישראל הם שואלים אותי על הדברים שעתידים לבוא עליהם. הם שואלים על הגלות, על הייסורים שסבלו בבבל. הם שואלים אותי, למה הצרות האלה? על מה זה מגיע לנו? אומר להם הקדוש ברוך הוא, 'על בניי ועל פועל ידיי תצווּני?' אתם ודאי יודעים שמי שמרחם את הרחמים הכי גדולים על הבן, זה האבא. אין רחמים יותר גדולים מרחמי האב על בנו. אז האם אתה בא עכשיו לאבא ואומר לו, למה אתה לא מרחם על הילד שלך? משל למה הדבר דומה? אדם שמגיע לבית החולים ורואה שם ילד עם אבא ואימא שתופסים אותו חזק, ומישהו מאיים עליו עם מזרק, או עם סכין ניתוחים. ואז הוא אומר, אין לכם רחמים עליו? תתביישו לכם ו... אתה בא להסביר לאבא ואימא איך לרחם על הילדים שלהם? הרי אין מי שמרחם יותר מאב ואם על ילדיהם. אומר הקדוש ברוך הוא, 'האותיות שאלוני על בניי ועל פועל ידיי תצווּני?' האם אתם באים לצוות אותי על על בניי? האם אתם רוצים להיות יותר רחמנים ממני? כביכול יש לכם תלונה על איך אני מנהל את עולמי? היעלה דבר כזה על הדעת? המלבי"ם מסביר שהאותיות זה תמיד בא לבטא דבר שבא, אתה, מקרוב. וגם המלבי"ם מסביר במקומות אחרים שיש הבדל בין אות למופת. המופת זה על דרך נס. אות זה לא על דרך נס, אות זה בדרך הטבע. אז על הדברים העתידים להיות בקרוב, 'כה אמר השם קדוש ישראל ויוצרו האותיות', הכוונה הדברים שעתידים להיות בקרוב עם בניי, כל מה שעובר עליהם מהגלות וכל הצרות והייסורים, אתם באים ושואלים אותי ויש לכם איזה שהם קובלנות למה אני עושה מה שאני עושה? הייתכן שאב לא ירחם את בנו כראוי?
'אנוכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי אני ידיי נטו שמים וכל צבאם ציוויתי'. אנוכי עשיתי ארץ, רש"י מסביר, נתתי אותה לאשר ישר בעיניי. הרד"ק מסביר, הוא אומר אני יצרתי ארץ וכל צבאם ציוויתי, כמו שדוד המלך אמר 'כי הוא ציווה ונבראו'. מה אתה רואה? שהכל היה בציווי, בדיבור. והרד"ק אומר שלא תחשוב בדיבור ממש. כי הקדוש ברוך הוא אין לו שפתיים. אלא כשמדברים על דיבור הכוונה רצון. בעשרה מאמרות נברא העולם, לא צריך שזה יצא מפי הקדוש ברוך הוא. אלא בעצם זה שהשם רצה, זה כבר מאמר, זה כבר נחשב לעשייה כביכול. אז 'אנוכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי אני ידיי נטו שמים וכל צבאם', השמים וכל צבאם, הכוכבים והגלקסיות וכל מה שאתה רואה, את כל זה ציוויתי, הכוונה עשיתי ברצוני. המלבי"ם מסביר שהפסוק הזה נועד כדי להפיס את דעתם של האומרים, אולי ושמא השם לא יגאל אותנו. אולי ושמא הקדוש ברוך הוא לא יוציא אותנו מאותה גלות שעליה הוא דיבר לפני כן, אני קורא לכורש כדי שכורש יוציא אתכם מהגלות. אולי באמת השם לא יעשה כן. אומר המלבי"ם, מי שלא עוזר לזולתו יכול להיות הדבר באחת משתי סיבות. סיבה אחת, הוא לא רוצה לעזור לו. למה שאני אעזור לו? הוא לא עוזר לעצמו, למה שאני אעזור לו? אין לו רצון לעזור לו. יש סיבה שנייה, אני רוצה לעזור לו אבל אני לא יכול. אני רואה את המצב הכלכלי שלו, אני רוצה לעזור לו אבל אין לי כסף. זאת אומרת, יש שני מצבים. יש מצב אני יכול, אני פשוט לא רוצה. יש מצב שאני רוצה, אבל אני פשוט לא יכול. על זה בא הקדוש ברוך הוא ואומר, שלא יהיה לכם פקפוקים וספקות ביחס להצלת השם. כי אצל הקדוש ברוך הוא שתי הבעיות והחסרונות הללו לא קיימים. על זה אומר הקדוש ברוך הוא, 'הלוא אנוכי עשיתי ארץ'. בהתחלה גמרתי את כדור הארץ, תיקנתי אותו, בניתי אותו, עשיתי אותו מן המסד ועד הטפחות. דומם, צומח, חי. אחרי שעשיתי ארץ, 'ואדם עליה בראתי אני'.
מתי בראתי את האדם? רק אחרי שהכל הושלם. אומר המלבי"ם, תארו לעצמכם שהאדם היה נברא ביום השלישי. נברא לחושך, בלי מאורות. תארו לעצמכם שהוא היה בלי בעלי חיים. מה היה אוכל? יש טוב, יש שאלה אם אדם הראשון אכל בשר או לא. אבל בכל אופן, כל מה שנברא כאן בעולם, נברא בעצם לצורכו של האדם. מראה אם כן, שהקדוש ברוך הוא קודם כל רוצה. השם רוצה את האדם פה בעולם. מי שלא רוצה, לא בורא אותו על הצד הטוב ביותר. ואם השם ברא על הצד הטוב ביותר, זה אומר אני רוצה פה את האדם. וכל ראשית, למה נברא בראשית? בשביל ישראל שנקראו ראשית. זאת אומרת כל מה שנברא פה זה לצורך ישראל. אומר הקדוש ברוך הוא, דבר ראשון תדע אני רוצה בעם ישראל. זה מוכיח על הרצון. מה תגיד? טוב, אולי השם פעם היה לו כוח, היה עוד צעיר, איך כתוב באומות שהם אמרו, המלך שלהם כבר זקן. פעם היה לו כוח, היה עוד צעיר, אבל מה לעשות הוא כבר הזקין. היום הוא מאוד רוצה אבל הוא כבר לא יכול. אומר הקדוש ברוך הוא על זה, אם על היכולת אתה בא ואומר, הרי 'ידיי נטו שמים וכל צבאם ציוויתי'. הרי ידיי נטו שמים, את כל השמים ידיי נטו, וכל צבאם ציוויתי, אני עכשיו מושל על כל צבא מעלה. ברגע זה, הרי ברגע אחד הקדוש ברוך הוא מזיז ומשנה את המציאות. ברגע אחד יורדים אבני אלגביש מן השמים, שמש בגבעון דום...
בורא בעמק איילון, זה לא היסטוריה, זה קורה היום, זה קורה עכשיו. אז אומר הקדוש ברוך הוא הנה מכאן אתה רואה שבאמת אין כאן מציאות לא של חוסר רצון, כי אני רוצה בעם ישראל הראיה שבראתי להם כזה עולם מוצלח, ואין כאן מציאות של חוסר יכולת, כי הנה תראה אותי ממשיך ומנהל את הבריאה גם אלפי שנים אחרי שייסדתי את העולם. אז אם כן לבוא ולהסתפק אולי ושמא לא יגאלנו השם מפאת חוסר רצון או יכולת, דבר כזה לא יעלה על הדעת.
המלבי"ם מסביר שיש פה שני ביטויים, אנוכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי. וכבר אנחנו ראינו לעיל שהמלבי"ם לימד על זה שעשייה זה סיום הדבר. ועשתה את ציפורניה, עשייה זה סיום הדבר. לעומת זאת לברוא זה תמיד יש מאין. הדבר לא היה קיים, ברא אותו, יצר אותו מן האפס, מן התוהו, יש מאין. ולעומת זאת לגבי הוצאת האדם הוא אומר אדם עליה בראתי, יש מאין. ולעומת זאת לגבי הארץ, אנוכי עשיתי ארץ, הכוונה תיקנתי את הארץ שכבר נבראה קודם על הצד המושלם שבה. כי הרי לפי איך שהסביר המלבי"ם הראיה היא מזה שעשיתי ארץ מושלמת ואז הבאתי את האדם, זה מראה שרצוני בו. אני רוצה לדאוג לו על הצד הטוב ביותר. ולכן הדיוק שלו ממה שכתוב אנוכי עשיתי ארץ, מתי אדם עליה בראתי? רק אחרי שסיימתי ועשיתי הכל מתוקן על הצד הטוב ביותר, יום השישי נברא הכל, זהו, נסתיימה הבריאה, עכשיו בראתי אדם. אז העשיתי בא לומר בעצם סיום הבריאה, רק אחרי שסיימתי אדם עליה בראתי אני. ואם כן מזה תסיק שרצוני הוא בטובת האדם, רצוני הוא להשפיע על האדם רק שפע טוב, ואם כן אל תתמה ואל תתהה האם יש לקדוש ברוך הוא רצון או יכולת לגאול אותנו.
אנוכי העירותיהו בצדק וכל דרכיו אישר. הוא יבנה עירי וגלותי ישלח. לא במחיר ולא בשוחד אמר ה' צבאות.
אנוכי העירותיהו בצדק. אומר הקדוש ברוך הוא וגם כעת כאשר אני מדבר איתכם מה עכשיו עומד על הפרק? כורש. כורש שאני עכשיו מעורר אותו כדי שיבוא ויגאל את עם ישראל. אנוכי העירותיהו כדי שיעשה צדק עם עם ישראל. ואיזה כוח? בכוח הקדוש ברוך הוא שהשם כמו שאמרנו כוחו ללא תכלית וללא גבול. אני כל דרכיו אישר. מה זה כל דרכיו אישר? זה ביטוי שרוצה לומר אני רוצה שהרכב ייסע מנקודה זאת לנקודה זאת, אני מיישר לפניו את הדרך. אני רוצה שכורש יצליח לפעול את הפעולה שהועדתי לו, אז אני מיישר את הדרכים לפניו. כשהביטוי פה ליישר את הדרכים הכוונה היא יותר ביטוי מליצי, אני מסדר את העניינים שיוכל להוציא את התכלית ולהגיע אליה מבלי בעיות. פוטר לו את כל הבעיות הבירוקרטיות ואת כל המתנגדים שיכולים להיות ואת כל הסיבות שיכולות להתעורר, זה הכוונה כל דרכיו אישר. אני מכוון אותו אל התכלית הנרצית לי. ודבר נוסף אמרתי לו שהוא יבנה את עירי וגלותי ישלח. הוא יבנה את ירושלים ויוציא את עם ישראל מן הגלות אל הגאולה השלמה. אבל הוא יעשה זאת לא במחיר. מסביר המלבי"ם דלתות הכתוב מקבילות.
כמו שהסברנו כמה פעמים שהכוונה הפסוק כולל ארבעה משפטים, כאשר משפט מספר אחד ההמשך שלו זה שלוש, ומשפט מספר שתיים ההמשך שלו הוא ארבע. ועכשיו הוא מסביר כך: הוא יבנה עירי לא במחיר, וגלותי ישלח לא בשוחד. מה כוונת הדברים? כשרוצים לבנות בניין מה הדבר הראשון שצריך? לשלם לקבלן. אז אומר הקדוש ברוך הוא הוא יבנה עירי לא במחיר. הוא יבנה את ירושלים ולא ידרוש על זה כסף. עכשיו כשרוצים לפדות שבויים, מה מה צריך? לשלם שוחד. אומר הקדוש ברוך הוא וגלותי ישלח לא בשוחד. הוא לא יבוא ידרוש כסף בעד זה שהוא משחרר אותם. הרי כידוע גם את היהודים לפני קום המדינה או בשנות ה-50 כאשר הביאו מכל מיני מדינות ערב, היה צריך לשלם הרבה שוחד כדי שיהיו מוכנים לשחרר את היהודים. אז או שזה היה שוחד אישי למלך או לאימאם או למי שהיה אז, או שזה היה עצם השוחד בזה שהוא מלאים את כל החשבונות בנק שלהם ולוקח את הכל לעצמו ועל ידי זה היה מוכן לשחרר את היהודים, כי היהודים הבינו שהקרקע בוערת לרגליהם אז הם פשוט ברחו והשאירו את הכל מאחור. אז היה שוחד כדי להיות מוכן לשחרר. ומי שיודע לקראת סוף מלחמת העולם השנייה, ימח שמו וזכרו היטלר, הוא כבר היה מוכן, כיוון שהוא ראה שמבחינה כלכלית המלחמה לא הצליחה להגיע להכרעה והוא ראה שהם היו צריכים לתגבר את הייצור שלהם והיו זקוקים למזומנים, אז הם היו מוכנים לוותר על כל מיני משלוחים של יהודים תמורת כסף. פרשת קסטנר למי ששמע ועוד. פירושו של דבר שבעצם כדי להוציא אנשים ולגאול אותם, הכסף, הוא זה שעושה פועל את הפעולה, כמו שבויים, לגאול את השבויים. אומר על זה הקדוש ברוך הוא והנה גלותי ישלח לא בשוחד. הוא יהיה מוכן לשלח את גלויות ישראל לא בשוחד. מדוע? למה הוא עושה את זה? כי אמר ה' צבאות. אומר הקדוש ברוך הוא כי אני ציוויתי. והיות וציוויתי אז ממילא כל הדרכים יהיו ישרות לפניו מבלי שום מעכב ומבלי שום מעכב.
כה אמר ה' יגיע מצרים וסחר כוש וסבאים אנשי מידה עליך יעבורו ולך יהיו. אחריך ילכו בזיקים יעבורו ואליך ישתחוו. אליך יתפללו אך בך אל ואין עוד אפס אלוהים.
אליבא דרש"י הפסוק הזה הוא המשך של מה שלמדנו קודם שהקדוש ברוך הוא מודיע לאנשי בבל שהוא יושיע אותם על ידי כורש. ראינו שהשם אומר שהוא עורר את כורש בצדקי כדי שכורש יגאל את גלות ישראל, את אלה שהיו נמצאים בבבל. דבר נוסף הוא מודיע להם כעת על הישועה שתהיה בימי חזקיהו, שיושיע את חזקיהו מיד סנחריב. כאשר חזקיהו יבוא להילחם, כאשר סנחריב יבוא להילחם כאן, יודיעו לו שצרים על על ארצו. ואז הוא ילך כדי להציל את ארצו מידי תרהקה מלך כוש, ולאחר שהוא ינצח אותו וינצח במצרים, רק אז הוא יבוא לכאן. עכשיו אז הסברנו שמה המטרה בכל העניין הזה? כדי שהוא יבוא כבד בכסף ובזהב, על כל מה שהוא כבש מכל הארצות. הקדוש ברוך הוא לא רצה שיבוא בידיים ריקות, לא מכובד, בן אדם בא לבקר בא בידיים ריקות. אז הקדוש ברוך הוא דאג שיהיה לו מלחמות ששמה ישלול שלל רב ואז יבוא לפה בידיים מלאות עם כל השלל שהביא איתו מאותם מקומות. ואז ייפול בירושלים וחזקיהו ועמו יבוזו את כל מה שהיה שם. על זה הוא אמר כה אמר ה' יגיע מצרים, מה שמצרים יגעו, וסחר כוש וסבאים אנשי מידה, אנשים שהיו אנשי מידה, גבועי קומה, כל המסחר שלהם עליך יעבורו, עליך ירושלים הכל יעבור אלייך. כי כאשר הם יבואו להילחם בירושלים הם יביאו איתם את כל השלל הזה. ולא זו בלבד, אלא אחריך ילכו בזיקים יעבורו. כי אלה ששבויים, איך בעצם לוקחים אותם? באיזו צורה? קשורים בזיקים. זיקים הכוונה באזיקים. בזיקים יעבורו. ואליך ישתחוו. ועל ידי שהם יהיו בידיו של חזקיהו, אז עכשיו חזקיהו הוא המושל, אז אליו ישתחוו. אומרים חז"ל עמד חזקיהו ופטר את כל השבויים ונתגיירו והכירו מלכות שמיים. שומעים? חזקיהו פטר את כל השבויים, אמר מה יש לי לעשות עם כל השבויים הגויים האלה? על ידי זה הכירו מלכות שמיים. על ידי זה עוד הם התחזקו להאמין בהשם, כי הם ראו שחזקיהו מלכות של חסד. על זה הוא אומר אליך יתפללו אך בך אל ואין עוד אפס אלוקים. בעקבות המעשה הזה הם הפכו להיות מאמינים גדולים ומאמינים בקדוש ברוך הוא ואמרו אך בך אל. הקדוש ברוך הוא נמצא רק איתכם עם ישראל. אין אלוה מבלעדו, אין עוד אפס אלוהים. אין עוד אל מלבד השם יתברך.
המלבי"ם לעומת זאת מסביר שכאשר תהיה הגאולה, פה בעצם מדברים כבר על השלב של לאחר הגאולה, כאשר תהיה הגאולה אז אנחנו נגיע למסקנה כמה טוב יש לנו, כמה רווח יש לנו מהגלות שעברה עלינו. כמה רווח יש לנו מהצרות, מהרעות שעברו עלינו. שהרי עתה יגיע מצרים, הממון שלהם, וסחר כוש, הסחורה שלהם, וסבאים של אנשי סבא. סבא זה עם, שהם אנשי מידה. אומר המלבי"ם פה תשים לב המאמרים מקבילים. דלתות הכתוב מקבילות כפי שאמרנו כמה פעמים. יגיע מצרים וסחר כוש עליך יעבורו ולך יהיו. עליך יעבורו לסחורה ויהיו שלך. זאת אומרת יהיה מצב שבו אנחנו נהיה מרכז העמים, כולם יבואו לסחור כאן. וסבאים, הכוונה אנשי מידה, אחריך ילכו בזיקים יעבורו. הסבאים בעצמם, הסבאים כמו שאמרנו אומה, כן? סבא. סבא וסבתכא ורעמה, כל אלה הם אומות. הסבאים בעצמם ילכו אחריך כדי לשרת אותך. ואם הם יעברו ממקום למקום בארץ שלך, אין לך מה לדאוג שאולי ינסו לכבוש אותך. כי הם יעבורו בזיקים. קשורים כמו עבדים, לא מישהו שיכול לבוא ולעשות רע למישהו. וכל אלה אליך ישתחוו. יראו בך אדון שירצו להשתחוות לו. יותר מזה, כי אליך יתפללו.
שואל המלבי"ם אליך יתפללו? ממתי אדם מתפלל לאדם אחר? לא מצאנו דבר כזה שאדם מתפלל לאדם. אז מה זה אליך יתפללו? אומר המלבי"ם יש מקום שראינו תפילה לא אל הקדוש ברוך הוא. כמו שכתוב והתפללו אל המקום הזה. על מה זה נאמר? בית המקדש. כך שלמה מבקש בתפילתו. נכון? והתפללו אל המקום הזה. מה הם מתפללים למקום? אלא מה הכוונה שם? דרך המקום. דרך המקום תעלה תפילה להשם. אומר המלבי"ם כך גם כן המשמעות של הפסוק פה. אליך יתפללו, הם יחשיבו אותך כאמצעי בינם לבין האלוקים, עד שהם ייחדו את התפילה שלהם אליך כמו אדם שמתפלל לאלוקים, כדי שעל ידך אתה אהוב האל וממילא כאשר אני מתפלל אליך התפילה שלי תעלה לאלוקים.
כמו שיש כאלה בשיבוש ובטעות מקשרים עצמם לאיזה שהוא צדיק ומתפללים אליו. וזה אסור, זה ממש עבודה זרה. מותר על ידי שמקשר נפשו אל הצדיק שתפילתו תעלה אל השם יתברך. אבל חס ושלום חלילה לא לחשוב אני מתפלל לצדיק פלוני. גם כשאדם הולך לבית קברות יש אזהרה לא ישים מגמתו נגד המתים. הגם שהוא לא מתפלל למת, המת הוא בסך הכל הוא אומר לך הוא רק ממוצע. אני מתפלל למת שדרכו השם יענה לי. לא. הקדוש ברוך הוא לא מרשה כלל להתפלל דרך מסייעים ודרך כל מיני מצבים שבהם יש ממוצעים בינו לבין השם. אלא התפילה צריכה להיות בלתי להשם לבדו. אבל הם הגויים הללו לא ידעו את כל זה ולכן אליך יתפללו. הם יתפללו לעם ישראל כמו שהסברנו כממוצע בינם לבין השם יתברך. ולמה שיעשו כן? כי הם יגידו אך בך אל. נוכחנו לראות שרק בך יש אלוקים. רק אצלכם עם ישראל, רק לכם יש אלוקים. אך בך אל, השם משרה שכינתו רק בכם. ולא רק זה, גם אפס אלוהים זולתו. ואין עוד אפס אלוהים. כי כל אלוהי העמים אלילים, הבל, תוהו, שווא נתעה. ואז הם יגיעו למסקנה שרק אלוהי ישראל הוא האלוהים, לכן יתפללו על ידינו אלינו כממוצעים בינם לבין השם יתברך. כשמתפללים בקברות צדיקים צריכים לשים לב, כתוב בהלכה שהתפילה צריכה להיות הלכת משתי פנים. אפשרות אחת זה לבקש מהצדיק שיהיה מליץ יושר בעדנו לפני ריבונו של עולם. זו אפשרות אחת. יש אפשרות שנייה, זה לבקש מהקדוש ברוך הוא שיעשה בזכות שוכן עפר הנמצא כאן. אז בשתי הדוגמאות האלה לא פניתי אליו באופן ישיר. פניתי אליו שיהיה מליץ יושר לפני הקדוש ברוך הוא. אני לא מתפלל אליו, אלא מבקש ממנו שיהיה עורך דין שלי. מליץ יושר לפני השם יתברך. ופנינו או אפשרות שנייה פנינו לקדוש ברוך הוא שיעשה בזכות הצדיק שנמצא כאן. בשתי הדוגמאות הללו אני לא שם מגמתי כנגדו, לא מתפלל אליו חלילה, אלא מתפלל תמיד רק להשם. והצדיק כמו שאמרתי רק או כמליץ יושר או בזכותו שהשם יעשה עמנו חסד.
אכן אתה אל מסתתר אלוהי ישראל מושיע. אכן אתה אל מסתתר. אומר המלבי"ם עכשיו אחרי שהקדוש ברוך הוא יגאל אותנו, אנחנו ניווכח לראות שאתה אל מסתתר. אדם שמסתתר מחברו רואה אותו, אבל חברו לא רואה את מי שמסתתר. ראובן מסתתר משמעון. ראובן שמסתתר רואה את שמעון. שמעון לעומת זאת לא רואה את ראובן. זה מה שהוא אומר כאן. אכן עכשיו אנחנו נגיע למסקנה שאתה אל מסתתר.
בטעות יכול מישהו לחשוב שהיות וראובן מסתתר משמעון אז הוא גם לא רואה אותו. אבל זה טעות, זה שיבוש, כיוון שראובן יכול להיות מסתתר ומבין החרכים להציץ ולראות את שמעון. שמעון לא רואה, כי ראובן מסתתר. אז הקדוש ברוך הוא בבחינת אל מסתתר. אל מסתתר פירושו משגיח בהשגחה מלאה הגם שאנחנו לא רואים אותו. הגם שאנחנו לא רואים את הפעולה שלו באופן הגשמי הארצי, אבל ברור לנו שקודשא בריך הוא משגיח באמת. אתה אלוהי ישראל מושיע. כי הנה אנחנו רואים את ישועת השם עלינו. איך זה יכול להיות אם מלא הקדוש ברוך הוא רואה בצרתנו? אם אנחנו רואים ישועה פירושו שהקדוש ברוך הוא ראה בצרה. מה זה מוכיח? שהקדוש ברוך הוא רק בבחינה של מסתתר, אבל באמת רואה את כל מה שקורה עמנו.
וממילא בושו וגם נכלמו כולם יחדיו הלכו בכלימה חרשי צירים.
ממילא כל עובדי האלילים בושו וגם נכלמו כולם. כולם יהיה להם בושה וכלימה. יחדיו הלכו בכלימה חרשי צירים. לפני שנסביר מה ההבדל בין בושה לבין כלימה, בואו קודם כל נראה מה מה רש"י אומר. רש"י אומר חרשי צירים זה אומני ציורים. מי מתבייש? עובדי עבודה זרה. איך הוא מכנה אותם? חרשי צירים. חרש זה איש מקצוע. שהאיש מקצוע הזה, האומן, עושה ציורים. היה עושה עבודה זרה בכל מיני ציורים. עבודות כוכבים ומזלות היו מציירים על הקירות כל מיני צורות של כל מיני עבודות זרות. זה חרשי צירים. צירים מלשון ציורים. הרד"ק לעומת זאת מסביר, גם הוא מודה שחרשי צירים הכוונה אומני הפסילים. אבל הוא מסביר שצירים זה לא מלשון ציורים, אלא מלשון צירים וחבלים יאחזון. מה הקשר? הרי איך נקראת העבודה זרה? עצבים. למה? היא מעלה לבן אדם את העצבים. נכון? עובד, עובד, עובד, לא שומע, הוא לא מדבר, לא עוזר, זה כלום, לא עוזר. נכון? ככה זה נקרא עצבים. מעציבין את עובדיהן. ככה הגמרא אומרת. מעציבין את עובדיהם. עושה לו עצב. אז ממילא זה גם נקרא צירים, מכיוון שזה הבן אדם עובר צירים וחבלים, הוא סובל כאשר הוא עובד את העבודה זרה הזאת. כי אין לו תגובה. העבודה זרה הזאת היא תמיד לא זמינה. היא אף פעם, תמיד הרשת תפוסה, תמיד האלוה אליו פנית אינו זמין כעת, נא נסה מאוחר יותר. אז ממילא הדבר הזה גורם לו לצירים וחבלים, גורם לו לעצבים, גורם לו להיות בעצב. אז הם יראו שהפסילים שהביאו איתם לא הושיעו אותם, אלא מי באמת הושיע אותם? רק הקדוש ברוך הוא, הדבר הזה יביא אותם לידי בושה.
המלבי"ם אומר מה ההבדל בין בושה לבין כלימה? אז כולם מודים שכלימה יותר מבושה. ולכן תמיד תשימו לב שתמיד כתוב בושו וגם נכלמו. תמיד הדבר המופיע כשני הוא יותר חריף. כי אם לא, לא ייתכן שאתה תגיד הוא שילם מיליון דולר וגם שלושה שקלים. אתה תמיד תגיד הפוך, הוא שילם שלושה שקלים ועוד 100 אלף שקלים ועוד מיליון ועוד... אתה תמיד מוסיף, תמיד העניין הולך ומוסיף. אז גם פה אם כתוב בושו וגם נכלמו, ברור שכלימה היא יותר קשה מבושה. המלבי"ם אומר לא רק שהיא יותר קשה כמו שהרד"ק אומר, אומר המלבי"ם יש גם הבדל משמעותי בין בושה לכלימה. בושה אומר המלבי"ם זה מה שאני מתבייש מעצמי. כלימה זה מה שאחרים מכלימים אותי. זה ההבדל בין בושה לבין כלימה. כעת תשימו לב, אומר המלבי"ם, המלבי"ם נותן דוגמה. אומר המלבי"ם אם לדוגמה אדם יפנה לאיזה שהוא אדם שפל ויכניע את עצמו בפניו ויבקש ממנו ישועה. יבקש ממנו שיעזור לו, שיסייע בידו. ובסוף הבן אדם ההוא באמת הושיע אותו. אז מה היה כאן? מצד אחד יש פה כלימה מאחרים. אה, לבן אדם כזה פנית? לשפל הזה פנית? אבל מעצמו הוא מתבייש? לא, כי בסופו של דבר קיבלתי ישועה על ידו. נושעתי. אז אומנם פניתי לאדם שפל כלפי כולם, היה לי בושות, זה נקרא כלימה, נכלמתי מאחרים. אבל מעצמי לא התביישתי כי אני יודע, היה משתלם לי, בסופו של דבר קיבלתי את מה שרציתי. עכשיו מה קורה אם בן אדם מכניע את עצמו לבן אדם נכבד? לאיש חשוב ועשיר. מכניע, משפיל את עצמו כדי לבקש ממנו דבר מה, לבקש ממנו איזה ישועה וכדומה. ובסופו של דבר הוא לא מקבל. עכשיו תשימו לב מה קורה. מאחרים אני לא נכלם. כי פניתי לבן אדם מכובד. מכובד לפנות אליו, זה לא... הכי מכובדים פונים אליו. אז אין בזה בושה וכלימה בזה שפניתי אליו. אז אמרנו כלימה זה מאחרים, אני מאחרים לא נכלמתי. אבל אני אישית עצמי סגרו לי את הדלת הרי, נכון? אישית עצמי הרי לא מילאו את מבוקשי. אז ממילא אני מתבייש מעצמי. במקרה כזה יש פה בושה, אבל אין לי כלימה מאחרים. לעומת זאת כשפניתי לאדם נקלה וכן קיבלתי, אז מחד גיסא אני לא מתבייש מעצמי, בסך הכל הנה, מילאו את מבוקשי. ולעומת זאת מאחרים זה בושות. מאחרים, איך אחד כזה פנית לאדם כזה נקלה ושפל? עכשיו אומר המלבי"ם מה קורה אם אתה גם פנית לבן אדם שפל וגם בסופו של דבר לא מילא את בקשתך? אוי ואבוי, זה בושה וכלימה.
כי הרי אני נכלם מאחרים, איך פניתי לאחד כזה? מה תגיד? טוב, נו, לפחות יצא לי מזה משהו. גם בסוף לא מילא את מבוקשי. אז ממילא אני גם מעצמי מתבייש. אומר המלבי"ם זה נקרא בושה וכלימה. וזה מה שכתוב כאן בושו וגם נכלמו יחד. הם יבושו מעצמם כי הם לא השיגו את מה שהם ביקשו. וגם יכלמו מאחרים, איך אתה הלכת להתפלל, להשתחוות, לעבוד צלם כזה שפל שכמו שראינו לעיל כמה הוא מבזה את הצלם, איך הצלם זה איזה שהוא דבר שאדם חציו השתמש בו לאפות את פיתו והחצי השני גילף ממנו אלוה. השפל שבשפלים, אליו פנית? אז מילא עוד אם תגיד קיבלתי, הרווחתי, היה לי תועלת ממנו, אז זה פחות מעצמך לא תתבייש. אבל היות ואתה יודע שלא קיבלת ממנו כלום, אז גם בושות מאחרים שפנית לבול עץ, וגם אתה מתבייש מעצמך, איך אני הלכתי ועשיתי דבר כזה ללכת להשתחוות לבול עץ שלא קיבלתי ממנו מאומה. עכשיו הוא אומר דע לך, זה לא בושה רגעית, אלא...
הלכו בכלימה יחדיו הלכו בכלימה חרשי צירים. זה לא רק לרגע, אלא בכלימה הזאת הם הולכים באופן תמידי. מי? חרשי צירים. חרשי צירים זה החרשים העושים את האלילים. כמו שהסברנו, זה כולם מסכימים. פירוש שלישי, מה זה חרשי צירים? תשימו לב. לפי רש"י אמרנו אומני ציורים. לפי הרד"ק צירים וחבלים, מזה שפונים אליהם והם לא מגיבים. לפי המלבי"ם צירים מלשון ציר של דלת. הדלת תיסוב על צירה. למה נקראו חרשי צירים? אני אקריא לכם את לשונו. שהיו עושים אליליהם במלאכת אופנים וגלילים ושלבים עד שיתנועעו מעצמם. אתם יודעים את הכיסא של שלמה איך היה עשוי? המדרש אומר שהכיסא של שלמה, מי שיודע איך היה בנוי, באיזו צורה, איזה ביטוי אומר המדרש? מנגנונים. מוכר לכם הביטוי? היה שם מנגנון. היית דורך על הכיסא, על רגל אחת, זה כיסא עם כמה מעלות ושלבים, היית דורך על רגל אחת, האריה היה נוהם. איך זה? נס? לא. מנגנונים. היה שמה גלגלי שיניים מאוד מתוחכמים, שברגע שדרכת, על ידי זה האריה היה מתחיל להשמיע קולות והיה מתנועע. היה להם את החוכמה הזאת, הם ידעו את זה. ואגב מי שיודע, בזמנו הסברנו על דוד כאשר בא לכבוש את ירושלים, ואז אמרו לו שלא יוכל, עד אשר יכניע את העיוורים ואת הפיסחים. אתם זוכרים שמה את ה... כל מכה יבוסי ייגע בצינור. מי שירצה יוכל לשמוע את זה בדיסק. ששמה המלבי"ם גם כן מסביר על פי אותו קו, שהיה להם, הם הפעילו, היה להם עבודות זרות שהפעילו אותם בכוח הידראולי. בכוח המים הם הפעילו את אותם עבודות זרות. על ידי שהמים היו זורמים, זה היה יוצר פעולה ותזוזה של גלגלים, ואז העבודה זרה הייתה זזה. אנשים היו רואים את זה, היו... אה, הנה תראה, נכנסה בו הרוח. כן, הם לא יודעים שזה רוח שטות. נכנסה בו המים, הם לא יודעים שזה... הם חושבים זה תראה, האלוה הזה יש לו תנועה, הוא משמיע קולות. הרי כתוב על פרעה נכה שהוא לא ידע את הקוד הסודי של הכיסא, הוא דרך במקום הלא נכון ואריה הכה אותו. הפך אותו לנכה. כן, ובעקבות זה נקרא פרעה נכה. ובעקבות זה אחשוורוש הרי רצה להקים לו כיסא אחר. מה שנקרא כיסא שלמה לעניים. לא באותה... זה משהו סיני כזה. אז הוא הלך ועשה זה ועשה לו כיסא, רק אחרי זה לא יכל לנייד אותו ולכן היה צריך להעביר את עיר המלוכה. מי שירצה ישמע בדיסק על מגילת אסתר, שמה אנחנו מתארים את כל העניין של הכיסא. על כל פנים, אומר המלבי"ם, זה מה שנקרא חרשי צירים. הם היו מומחים בבניית הצירים והגלגלים, איך לעשות שהעבודה זרה תיסוב על צירה. בכל מיני צירים וגלגלים פנימיים, מנגנונים, שעל ידי זה העבודה תיראה, העבודה זרה תיראה כמדברת, כפועלת, כזזה. ולכן קרא להם חרשי צירים. הם יבושו מכל הטכניקה הזאת שעשית, הוא גם יבוש וגם יכלם. לעומת זאת...
ישראל נושע בה' תשועת עולמים לא תבושו ולא תכלמו עד עולמי עד. גם פה אומר המלבי"ם דלתות הכתוב מקבילות. ישראל נושע, וממילא לא תבושו. הרי מה הסברנו, מאיפה נובעת הבושה? הנה, אני מתבייש מעצמי כי לא קיבלתי. בסופו של דבר לא יצא לי מזה כלום. התפללתי ופניתי לפסל והוא לא מילא את מבוקשי. אמרנו זה בושה מצד עצמו. עם ישראל לא יבושו, כי ישראל נושע. דבר נוסף, זה בהשם. והיות וזה בהשם, אז למי פנינו? לדמות הכי חשובה שיש. זה קודשא בריך הוא. אין לו דמות, כן, אבל הכוונה למציאות הכי חשובה שיש בעולם, שזה הקדוש ברוך הוא. אז לא סתם נושע, אלא בהכי מכובד, בהשם. התפללנו להכי נכבד. אז גם אם לא הייתי נושע, כלימה לא היה לי. כי למי פניתי? פניתי לנכבד ביותר. אז ישראל נושע אז לא יבושו. בהשם, וממילא גם כן לא תכלמו. ולא זו בלבד, אלא ולא תכלמו עד עולמי עד. עד עולמי עד, להבדיל ממה שראינו בפסוק הקודם יחדיו הלכו בכלימה, הכלימה שלהם היא תהיה תמידית. אצלנו הלא תכלמו והלא תבושו יהיה לעולמי עד. הכוונה לתמיד הקדוש ברוך הוא עונה לעם ישראל בצרתם, מושיע אותם, לא יהיה בושה וכלימה לעולמי עד.