ואם תשאל אם ככה מי המציא את הרע? מי המציא את החושך? פסוק ז'. יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא רע אני השם עושה כל אלה. נסביר קודם כל מה רש"י ורד"ק אומרים. רש"י אומר יוצר אור לצדיקים, בורא חושך לבבל. זה בעצם המשך של הנבואה שנאמרה שעם ישראל יצא מן הגלות. אור יצרתי לצורך הצדיקים ואת החושך והרע לרשעים. אותו דבר גם כן, שלום לישראל ורע ומלחמה לבבל. הרד"ק מסביר, אור וחושך, שלום ורע, הם שני הפכים. אומר לך השם עושה הכל, נותן אור ושלום וחושך ורע לבבל, כמו שהסביר על פי אותו קו שהסביר רש"י. רע אומר הרד"ק זה ההפך השלום. כי השלום זה טוב, מלחמה זה רע. על האור ועל השלום אומר יוצר ועושה, כי זה עשייה. אבל חושך ורע הוא אומר בורא, לפי הקו שהסביר המלבי"ם, על פי אותו רעיון שחושך ורע הם רק העדר טוב. אז לכן לא שייך לגביהם להגיד שהקדוש ברוך הוא יצר את החושך, אלא אנחנו אומרים שהקדוש ברוך הוא ברא את החושך. ובמלבי"ם, אולי לפני כן נסביר לפי הרד"ק. הרד"ק מסביר שבורא לכאורה זה לא כל כך מסתדר עם הקו שהוא אמר, כי לפי הקו שהוא אמר זה דבר שנוצר מאליו. אין אור אז ממילא יש חושך. למה קורא לו בריאה? אומר הרד"ק, בריאה עניינו גזירה. אם בריאה יברא השם, איזה בריאה השם ברא? האדמה פתחה את הפה, יש פה בריאה? מה נברא פה? לא, הכוונה אם גזירה יגזור השם. אז בריאה לפי הרד"ק זה במשמעות של של גזירה. אז אם כן אני השם יוצר אור ובורא חושך, יוצר אור זה יצירה, והחושך גזרתי שיהיה. איך גזרתי שיהיה? כשנעדר האור ממילא יש חושך. זה גדר של גזירה. לפי זה לפי ביאור אחד. יש לו ביאור נוסף שהוא מביא בשם אביו, שהקדוש ברוך הוא יוצר אור. עכשיו תגידו לי מה יצר כאן את מציאות החושך? כשיש פה לילה, מה גרם את החושך? יפה, מה גרם עכשיו שיש העדר אור? תגידו לי השמש לא מאירה בלילה כמו ביום? מאירה. אז מה קורה עכשיו שפתאום פה יש חושך? הסתר. מי מסתיר? לא, אני מדבר עכשיו גשמית, עזבו עכשיו פיזית. כדור הארץ. כדור הארץ, אם השמש היא מאחורי הכדור, אנחנו מפנים עורף לשמש, יוצא שלנו יש חושך. כשאנחנו נסתובב ולא ניכנס עכשיו לשאלה מי מסתובב אנחנו או השמש, כשאנחנו נסתובב מה בעצם יקרה? אנחנו נהיה עם הפנים אל השמש ואז יהיה אור. אז אם ככה מי יצר את החושך? הגב של כדור הארץ, אנחנו מפנים גב לשמש. תגידו לי כדור הארץ לא נברא מאת השם? נברא מאת השם. אז זה מה שכתוב בורא חושך. מה בורא? בורא את הארץ שעל ידי שהיא מפנה גב לשמש יש חושך. זה המשמעות של בורא חושך. כך מסביר אביו של הרד"ק. אמרתי לכם תמיד שתראו הרד"ק מביא משהו בשם אדוני אבי זקני ז"ל, תתכוננו שיש פה סוכריות. יש פה דברים נפלאים. מי היה חושב על כזה רעיון? מה זה בורא חושך? ברא את המציאות של הארץ שהיא מפנה עורף לשמש ואז הנה יש פה בריאה. מה נברא? הארץ. הארץ גרמה לכך שיש לנו כעת חושך, היא המסתירה לנו את האור. עושה שלום, אומר הרד"ק, מה זה עושה שלום? הכוונה בין דברים שהפוכים בטבעם. כי אם אנחנו נתבונן, האדם ממה נברא? מארבע יסודות. היסודות האלה מנוגדים. כי אם יש לנו את יסוד האש, לעומתו יש בנו את יסוד המים. איך הם מתקיימים יחד? ברור הוא שהקדוש ברוך הוא עושה שלום ביניהם. אם לא היה עושה שלום ביניהם, לא היה בינינו קיום. הרואה קדרה בחלום יצפה לשלום. למה יצפה לשלום? מכיוון שאש ומים, זה הרבה מסבירים, אני מביא את זה במסכת חלומות, הרבה מסבירים על פי אותו קו. האש והמים הם שני כוחות מנוגדים. אם האש מספיק חזקה היא מאדה את המים. אם המים מספיק חזקים הם מכבים את האש. איך אני יכול להפיק את המירב מהאש והמים? לוקחים סיר. ברגע ששמתי סיר, המים יגיעו למצב של רתיחה מכוח האש. האש לא תתכבה על ידי המים והיא גם לא תאדה את המים, אלא מה, היא תביא את המים למצב של רתיחה. אז מי עשה שלום בין המים לבין האש? הקדרה. אז הרואה קדרה בחלום יצפה לשלום. לכן זה בא לרמז על שלום. רואים ששלום בעצם משמעותו ליצור קשר בין הפכים. אומר הרד"ק, הרי באדם ישנם הפכים, במה שהקדוש ברוך הוא ברא בבריאה ישנם הפכים, שהנה תראה שיש בטבע שלו חם ולח ויבש ואדמה ועפר ואוויר. הרי העפר והאוויר הם מנוגדים זה לזה. אף על פי כן הקדוש ברוך הוא חיבר את כולם. זה נקרא עושה שלום. או הוא אומר שלפעמים קורה שלבן אדם יש חולי. החולי הזה ממה קורה? שאחד מהיסודות מתגבר. אם אחד מהיסודות מתגבר או מתחזק, לדוגמה יסוד החום, יסוד האש, אדם יכול להגיע למצב שיש לו חום. או מצב הפוך, שמצב שהטמפרטורות הגוף יורדת, זה כאשר נגיד יסוד המים מתגבר בו. וכן הלאה. אז הוא מתקן את זה על ידי שהוא עושה שלום.
...אז מי שיצר שלום והביא את האדם להעמידו על קו הבריאות, זה הקדוש ברוך הוא שיצר שלום בין כל אותם כוחות שנתן הקדוש ברוך הוא בבריאה. בסדר, זה זה העושה שלום במרומיו, זה בדיוק מה שאתה אומר. אין שלום בעצמיי, למה אין שלום בעצמיי? חולי יש בי. כי אין שלום בעצמיי. ולמה? זה מפני חטאתי. למה אומרים לאדם... לאדם ש... כשרוצים להגיד ש'ואתה שלום וביתך שלום', מה המשמעות של הדברים? שלא יהיה בך שום חולי. מה זה 'אתה תהיה שלום'? מה זה 'אתה שלום'? אומר המלבי"ם, שלום במוסדי הגוויה. ככה המלבי"ם בכמה מקומות מסביר. הכוונה שיש שלום בין כל איברי הגוף. כי תארו לעצמכם שפתאום תהיה איזה מחלוקת בין הלב לבין ה... לא יודע מה, שאר האיברים, יחליט שהוא לא מספק להם דם. או החמצן יחליט, הריאות יחליטו שהן לא מספקות חמצן. ברגע אחד שתהיה איזה מחלוקת הכי קטנה, יש נזק לכל הגוף. רואים אנחנו מה קורה כשהלבלב פתאום מחליט לא לעשות את העבודה שלו, השם ישמור. או הכליות פתאום מחליטות שהן לא עושות את העבודה שלהן. בן אדם צריך להיות מרותק למכונות כמה שעות כל כל שבוע. לא נעים. אז אם כן, השלום הוא שלום בין מוסדי הגוויה.
המלבי"ם מסביר, 'יוצר אור ובורא חושך'. אומר המלבי"ם, יש הבדל בין בריאה ליצירה. בריאה, אומר המלבי"ם, זה הוצאת עצם הדבר. היצירה זה הוצאת המקרים הדבוקים בו. זה ציטוט של לשונו ואני אסביר. בריאה זה לברוא את עצם הדבר. מהדבר הזה נובעים דברים, נוצרים מזה דברים, זה נקרא יצירה. אומר המלבי"ם, הוא מפרט יותר ואנחנו נראה את המשך דבריו ואז הדברים יתבהרו יותר. אומר המלבי"ם, כל דבר שיש בו דברים היוצאים ומשתנים ונובעים ממנו, הדברים האלה ישתנו מצד עצם הדבר, אפילו שעצם הדבר לא ישתנה. אני אתן דוגמה. אם לדוגמה נגיד הקדוש ברוך הוא בורא אור, אילמלא שהקדוש ברוך הוא ברא את האור, לא היה מקום לחושך. פירושו של דבר, האור אמנם לא השתנה, הוא תמידי, אבל הקדוש ברוך הוא יצר אור שמכוח האור הזה יש שלבים שבהם האור לא ניכר. ואז ממילא מכוח זה יש לנו חושך. אז אם ככה, תבינו, אם האור היה בריאה, בריאה זה דבר לא משתנה, בריאה זה דבר קבוע. ואז לא היה מציאות בכלל של חושך. מה עשה הקדוש ברוך הוא? יצר אור. יצירה אמרנו זה דבר שסובל השתנות. זה דבר שיש בו שינויי מצבים, שינויי המקרים פועלים עליו. לכן זה נקרא 'יוצר אור'. למה זה 'יוצר אור'? מכיוון שיצרתי פה דבר שיכולים לחול בו שינויים. אמנם לא בגוף הדבר, כי האור עצמו כמו שראינו לא חל בו שינוי, השמש לא משתנה, היא תמיד מאירה באותו אור קבוע. אבל יש השתנות במקבלים. על זה נופל הביטוי יצירה. לעומת זאת בריאה, זה דבר שלא משתנה כלל.
עכשיו תראו כמה נפלא. כי באמת יש פה מקום קושי. כי לכאורה לפי מה שהסביר המלבי"ם לפני כן, לא מובן למה הוא קורא לחושך בריאה. הרי החושך זה רק היעדר אור, לא שייך להגיד השם ברא. וזה אגב אחת ההוכחות לאלה שטוענים, אמרתי לכם שיש מחלוקת בזה, זה אחת ההוכחות לאלה שטוענים שהחושך הוא בריאה בפני עצמה. כי כתוב 'ובורא חושך'. אז באמת ראינו שהרד"ק כבר התחבט בזה והוא הסביר בפירוש אחד 'בורא' הכוונה גוזר שיהיה חושך. בפירוש שני הביא בשם אביו 'בורא את הארץ שגורמת לכך שיהיה חושך'. אבל המלבי"ם מסביר, בורא הרי זה דבר לא משתנה. עכשיו כשהשם יצר את האור, הוא יצר גם מצב של חושך, נכון? כפי שהסברנו. לכן נופל על זה לשון יצירה, כי יצירה תמיד זה דבר שנופלים בו שינויים. לעומת זאת תגידו לי, בחושך שייך לגביו שינויים? הוא הרי לא לא יצירה בפני עצמה, הוא רק נובע ממקום אחר, אז הוא לא שייך שמשהו ישתנה בו. הוא הוא עצמו נפעל, הוא לא עצמו, הוא לא מהות בפני עצמה. כשאין אור אז ממילא יש חושך. אז אני יכול להגיד, אתה יודע, החושך הזה כולל שינויים בתוכו. איזה כולל שינויים? הוא עצמו נוצר ממשהו אחר. הוא לא מציאות בפני עצמה. לגבי יצירת האור, הוא יצירה, אני אומר היצירה הזאת תדע לך, יש ממנה נובעים שינויים. יכול להיות שלפעמים יהיה ניכר האור, לפעמים לא יהיה ניכר. אבל החושך הוא לא יצירה בפני עצמה. אלא מה? כשאין אור אז ממילא יש חושך. אז לכן אני יכול לקרוא לו בריאה, כי בו לא נופל שינוי. בחושך עצמו לא נופל שינוי, הוא לא דבר שנברא מכוח עצמי שבו אני יכול להגיד יש מצבים שהם שהם משתנים בו. לא, אלא החושך הוא היעדר, הוא לא דבר. כיוון שהוא לא דבר שייך בו לשון בריאה, שבריאה פירושו לא משתנה, דבר קבוע. לעומת היצירה, שיצירה כמו שאמרנו, זה דבר שיוצא ממנו דברים שונים. זה גדר יצירה. אז אור, יוצא ממנו לפעמים חושך, לפעמים אור. נופל בו הלשון יצירה.
אומר המלבי"ם, כך גם כן עצמות הרע. לגבי הרע, הרי לא שייך להגיד שהשם יצר רע. כי הרי אמרנו השם לא יוצר רע. מה השם עשה? השם יוצר טוב. עכשיו, הטוב השם יצר אותו מוגבל. פירושו לפרק זמן מסוים. אז ברגע שהפסיק הטוב, ממילא יש רע. אבל זה לא שיצרתי רע. אז עכשיו ממילא לא שייך להגיד לגבי הרע יצירה, כי יצירה אמרנו זה דבר שתמיד נתון להשתנות. דבר שיש בו, נופלים בו מקרים שונים. לגבי הרע הוא לא דבר עצמי. כשאין טוב אז יש רע. אין בו שינויים. כשאין טוב אז יש רע. אז ברע עצמו אין שינויים. ולכן לגבי הרע עוד פעם תשימו לב, 'עושה שלום ובורא רע'. לא כתוב 'יוצר רע'. כי באמת הרע הוא לא כוח עצמי שיחולו בו שינויים, אלא כשאין טוב ממילא יש רע. אז לכן שייך לגבי זה הביטוי בורא, שהכוונה יש מציאות קבועה של רע ברגע שמפסיק הטוב. אם בן אדם יטען, אבל אני רואה שגם החושך הוא לא מוחלט. לפעמים יש חושך חזק, יש חושך פחות חזק. הנה אתה רואה שגם בחושך יש שינויים. טעות. השינוי הוא באור. החושך הוא אותו חושך. רק אם תוסיף קצת אור, אז יהיה פחות חושך. תמעט את האור, יהיה יותר חושך. אבל עוד פעם, בחושך עצמו אין שום שינוי. החושך הוא סטטי, הוא קבוע. ולכן שייך לגביו בריאה. בריאה פירושו לא משתנה. נובע ממציאות של היעדר האור ולא משתנה. אבל לגבי האור, הוא כן יכול להיקרא יצירה כיוון שבו כן חל שינוי. כן.
אומר הקדוש ברוך הוא, 'ובכל זאת אני השם עושה כל אלה'. ואם אתה תשאל, אז למה השם ברא חושך ורע? למה פירושו של דבר הניח לו בכלל מקום במציאות? למה השם נתן מציאות שבה האור נעדר? למה השם נתן מקום במציאות שבה יש מקום לחושך? גם אם לא תקרא לזה בריאה עצמית, לא תקרא לזה יצירה עצמית, אבל על כל פנים אתה מסכים שיש חושך ויש רע כאשר הטוב נפסק. למה השם נתן מציאות להפסקת הטוב? למה שהשם לא ייתן מציאות שהטוב יהיה בלתי נגמר לעולם? ואז ממילא לא יהיה המציאות בכלל של היעדר, לא יהיה בכלל מציאות של רע. על זה אומר 'אני השם עושה כל אלה'. פירוש הדבר, 'אני השם עושה כל אלה', אילולי זה לא ניתן היה לעשות ולגמור את המציאות כפי חוכמתו יתברך. כי הרי אם היה כאן רק טוב בעולם, יש מקום לגן עדן וגיהנום? יש מקום לשכר ועונש? לא. אז כבר פה היה גן עדן. פה הכל טוב. נכון, אז מה היה... למה היה לשאוף לקיים מצוות? למה היה לשאוף לעשות לנצח... הנה, יש לך פה הכל טוב. מה תגיד, אבל אז אני נפטר מן ה... אין פטירה מן העולם. פטירה זה רע. אלא הכל טוב. הכל היה טוב עד אין קץ. אז איפה איפה הבריאה תשליט את תכליתה? ותכלית הבריאה היא הרי להעמיד את האדם בניסיון, כדי שהאדם יעבוד את השם מתוך ניסיון ויזכה על ידי זה לשכר נצחי בדין ולא בנהמא דכיסופא. כל זה חייב ויהיה להיות מתוך שבסוף יש מוות, ומתוך זה שאפשר לדבר עם האדם על ידי ייסורין, וכל העניין של ההיעדר והרע בעולם נועד כדי לקרב את האדם אל הדרך הזאת של עבודת השם. אני אמרתי לכם פעם שהרבה יותר אנשים חזרו בתשובה בעקבות פטירה של אדם קרוב מאשר אנשים שזכו בפיס. נכון? קיבלת טובה, נו מילא, מי שיחזור בתשובה, ברוך השם, יופי. זהו, ממשיך לחגוג. אבל פתאום אבא שלו מת, שלח אותו לבית הכנסת. נכון? אף פעם לא ראה איך נראה בית כנסת מבפנים. איך? למה? מה קרה? הגיע? אבא מת. אבא מת, הגיע לבית הכנסת. ואז פתאום אתה רואה מגיע עוד יום, עוד יום, וזהו, עברה שנה, זהו, מחליט הוא נשאר בבית כנסת. מי הביא אותו? הטוב או הרע? הרע הביא אותו. זאת אומרת אנחנו רואים שהרבה פעמים הרע נועד כדי לנווט אותו לטוב. אז כדי ליצור עולם יש חובה שיהיה מציאות של רע. יש חובה שיהיה מציאות של היעדר. 'אני השם עושה כל אלה', מצד שרציתי להמציא פה ברואים, והברואים האלה יש הכרח שיהיה רע, כי רק מתוך הרע מתגלה הטוב. רק מתוך הרע מתגלה השפע. וממילא על ידי הרע הרבה פעמים בן אדם מתקן את דרכיו, על ידי זה בן אדם מיישר אורחותיו לעבוד את השם כראוי.
'הרעיפו שמים ממעל ושחקים יזלו צדק תפתח ארץ ויפרו ישע וצדקה תצמיח יחד אני השם בראתיו'. נבאר על פי רש"י. רש"י מסביר שהצדק שכתוב בסוף המשפט חוזר גם על תחילתו. כאילו כתוב 'הרעיפו שמים צדק ממעל ושחקים יזלו צדק'. כלומר, אומר הקדוש ברוך הוא, מאיתי בא הצדק משמים ממעל, אני זה שבראתי את הטוב ואת הצדק שיש בעולם. האונקלוס מסביר שהפסוק הזה מדבר על תחיית המתים. 'הרעיפו שמים ממעל ושחקים יזלו צדק' זה טל התחייה, שעל ידו מחיה הקדוש ברוך הוא את הנבראים. על ידי זה 'תפתח ארץ' את פיה 'ויצאו המתים מתוכה', 'ויפרו ישע וצדקה תצמיח', יתחילו לצמוח מתוכה בני האדם, כל אלה שהגיע זמנם להחיות, 'אני השם בראתיו'. וזה הבריאה הזאת מתייחסת לתחיית המתים.
אנחנו נמשיך על פי הקו של המלבי"ם. אחרי שהסביר ובירר לנו שהטוב והרע יוצאים רק משורש הטוב, ואין שורש רע, אין כוח רע בבריאה ככוח עצמי, אלא זה רק כוח הנובע מן הטוב שזה בעצם התכלית של הרע. בא ואומר, הנה תראה, כך גם כן מצד ההנהגה. הנה אנחנו רואים שהשם לפעמים מטיב, השם לפעמים מרע. אני כבר לא מדבר על עצם הבריאה, אור, חושך. על ההנהגה. לפעמים יש לאדם טוב, לפעמים קורה לאדם רע. לפעמים יש השפעה של חיים, לפעמים יש השפעה של מוות. וכן הלאה. רואים שלפעמים יש צרות, יש מלחמות, יש הנהגה רעה כביכול, עוד פעם, כפי מה שנדמה למקבלים. על זה הוא בא ומדגיש, תדע לך, אני תמיד משפיע רק טוב. למה? כי הקדוש ברוך הוא הוא שלמות הטוב. והרע מהיכן בא? הרע בא מצד המקבל שלא הכין עצמו לקבלת הטוב. הוא נותן על זה משל ועל ידי זה נוכל לבאר את הדברים יותר. הנה תראה, יורד גשם. הארץ שלא מוכנה לקבל את המטר, היא ניזוקת מהגשם. והארץ המוכנה לקבל את המטר, מושפעת טוב מן הגשם. מהי הארץ המוכנה לקבל את המטר? יש לי שדה, חרשתי אותה, הכנתי אותה, אני ממתין לגשמים. בשבילי הגשמים זה כמו צמא הממתין למים. זה נפלא מאוד. אז הגשם השפיע עליי טובה. אבל תארו לעצמכם שאין לי ארץ, יש לי דרך. הגשמים טובים לדרך הזאת? ודאי שלא. זה מזיק, זה בוץ, זה עגלות נתקעות שם, אדם הולך לא יכול ללכת כשהדרך כולה מקולקלת. ודאי שבשביל הדרך זה מזיק. מה אתה רואה? כפי ההכנה, ככה התועלת. מי שהכין שדה וחרש אותה, יבוא הגשם, או, נפלא שיש גשם. ומי שלא, אז יגיד חבל שיש גשם, הגשם רק מזיק, רק מלכלך, רק מקלקל. אם ככה יוצא שהשם נתן רעה כשהוא הוריד גשם? לא. זה לא רע, אלא אתה לא הכנת את עצמך, ממילא לך זה רע. אתם מבינים? זאת אומרת הגשם הוא טוב. הגשם הוא שפע של ברכה. לא הכנת את עצמך, ממילא קיבלת רע. או ניתן דוגמה, בן אדם לא תיקן גגו. אז ירד גשם, כל הבית שלו נרטב. אם היה מתקן גגו, עוד היה לו תועלת בגשם, כי כל המים היו יורדים לכיוון הגינה, עוד היה משקה לו את גינתו, עוד היה אוסף את המים, היה לו בהם תועלת. במילים פשוטות, גשם הוא טוב. לא התכוננת כמו שצריך, זה יזיק לך. התכוננת כמו שצריך, תוציא ממנו את השפע.
זה המשל. ועכשיו נראה איך הוא מסביר את המשל הזה. 'הרעיפו שמים ממעל ושחקים יזלו צדק'. מה זאת אומרת 'הרעיפו שמים'? מה זה 'שחקים יזלו'? מסביר המלבי"ם, שהשחקים יותר גבוהים מהשמים. והשחקים הם נוזלים צדק. לאן? אל השמים. מסביר המלבי"ם, נוזל זה תמיד בשפע. ולעומת זאת להרעיף זה טל. זה זה גשם, זה בטיפות, לא בשפע רב. להרעיף או לערוף, זה זה מהפעלים... זה איזה כמו כבש כשב, שלמה שמלה, כן? כמו להק קהל. וכן הלאה על זה הדרך. הרבה מילים שהאותיות הסדר ביניהם משתנה וזה אותו רעיון. אז גם פה, הקדוש ברוך הוא כביכול את השפע מוריד מלמעלה. מהיכן? מהשחקים. מהשחקים הוא מוריד את זה לשמים. וזה איך נקרא? 'הרעיפו שמים ממעל ושחקים יזלו צדק'. השחקים נוזלים, נזילה כמו שאמרנו זה בשפע גדול, נוזלים לאן? לשמים. והשמים הם התחתונים יותר, השמים מרעיפים את מה שנזלו אליהם השחקים. אבל תשימו לב איך הוא בא לבטא כאן את ההבדל בשפע. אם אתם זוכרים פעם הסברנו שכל מטרת הספירות זה לצמצם את השפע. כיוון שאור האין סוף זה אור שלא שייך לקבל אותו. לא שייך... אין בנו כלים לקבל את אור האין סוף. זה כמו שאדם ירצה להדליק מנורה מתחנת כוח. הוא יישרף יחד איתה. אז כך גם כן אין לנו כוח לקבל. אז כל הספירות שזה העולמות, אצילות, בריאה, יצירה, עשייה, וכל אחד מהעולמות יש בו עשר ספירות, כתר, חוכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות, זה מסכים על גבי מסכים שמצמצמים את השפע. הנה תראה, השפע הוא אדיר. השחקים ממעל נותנים נזילה, שזה שפע אדיר. לעומת זאת באים השמים שמצמצמים את השפע ומרעיפים את המטר. הם מצמצמים ומורידים את השפע כפי ערך המקבלים, שהמקבלים לא יכולים לקבל אין סוף של של גשם. והארץ, כמו שאמרנו, 'תפתח ארץ ויפרו ישע'. הארץ לא תוכל לקבל את השפע הזה אם היא לא תפתח את הפה כדי לקבל אותו. מה זה ה'תפתח את הפה'? זה ההכנה שאמרנו. חרשנו את האדמה, זרענו זרעים, תפתח ארץ, הנה עכשיו היא פותחת את הפה, היא יכולה... תן לי גשם. ירד גשם, מצוין, על ידי זה 'יפרו ישע'. מה שיש באדמה, אותו זרע, פורה, יש ישועה, נושעת על ידי הגשם הזה.
כך גם כן בנמשל. הצדק שיורד מלמעלה זה שפע שהקדוש ברוך הוא מוריד. רק אם אתה מכין את עצמך לקראת הצדק הזה, איך? על ידי המצוות שבין אדם למקום, 'תפרה ישע וצדקה תצמיח יחד'. פירושו של דבר, הקדוש ברוך הוא מוריד שפע לעולם. ואם אתה מכין את עצמך כהוגן, איך? על ידי קיום מצוות השם, עשיית רצונות, תמיד צדקה המלבי"ם מסביר שזה בין אדם למקום. על ידי שאתה עושה רצון השם, אתה זוכה שהשפע בא לטובה. כמו שכמה פעמים הסברנו, שאם לפעמים נגזרה גזרה שיבוא גשם, וכך נגזר בראש השנה, והרעו מעשיהם, הקדוש ברוך הוא מביא גשמים של זעם. הקדוש ברוך הוא מביא גשמים במקומות שלא צריכים אותם. הקדוש ברוך הוא מביא את הגשמים בצורה שבה הם מזיקים לפירות וכדומה. זאת אומרת, זאת אומרת שאנחנו רואים שיש מצב שהשפע יבוא והוא לא יבוא טוב בגללך. לא הכנת עצמך. אם היית מכין עצמך על ידי עשיית רצון השם, היית מקבל את השפע בדרך הראויה. אז יוצא אם כן, מי יצר את ההנהגה הרעה? אתה. אתה בעצמך. אם היית מכין עצמך כהוגן, היית כלי לקיבול, אומר השם אני רוצה להשפיע לך טובה. אבל תכין את עצמך. 'תפתח ארץ ויפרו ישע'. על זה הוא אומר 'וצדקה תצמיח'. כך גם כן כאשר אתה נוהג בצדק, בדין השם, הכוונה מקיים מצוות השם, במצוות שבין אדם למקום, אז 'תפרה ישע צדקה תצמיח יחד', על ידי זה אתה תוסיף ותרבה בשפע שירד מהעולם העליון אל העולם התחתון. כי הנה, אתה עושה את רצון השם, הפכת את עצמך לכלי הראוי לקבל.
המלבי"ם מסביר שתמיד שחקים זה יותר גבוה משמים. איפה אנחנו רואים? יש פסוק 'כי נגע עד שמים משפטה ונישא עד שחקים'. תמיד הוא מוסיף, הוא הולך ומוסיף. אומר, לא רק עד השמים, ועד השחקים. אם תגיד עד שחקים זה נמוך יותר, אז כבר הגעת גבוה עד השמים, מה זה 'ועד השחקים'? ירדת? אלא ודאי שהכוונה היא שחקים שזה יותר. כמו 'הבט שמים וראה ושור שחקים גבהו ממך'. שור זה תמיד הבטה למרחוק. מאיפה מביטים למרחוק? כשעומדים על היכן? על החומה. נכון? ומה זה שור גם כן? חומה. כיוון שמהחומה אני שור, אני יכול לראות, נכון? 'בנות צעדה עלי שור'. שור זה חומה, כי משם היו רואים ומביטים למרחוק. אז 'הבט שמים וראה', כי זה קרוב, 'ושור', זה הבטה למרחוק, 'שחקים'. תסתכל למרחוק, תראה גם כן את השחקים. הנה אתה רואה שתמיד השחקים הם גבוהים יותר. וגם הנוזל יותר בשפע, כמו שכתוב 'ונוזלים מן בוראך', 'ונוזלים מן לבנון', 'יזל מים מדליו'. ורעף וערוף זה טיפות טיפות, 'יערוף כמטר לקחי', 'אף שמים יערפו טל'. רואים שעריפה זה חלש יותר. וכמו שהסברנו, שבא הדבר לומר, כאשר אתה מכין את עצמך כראוי, אז השפע העליון יורד ומשתלשל מהשחקים לשמים ונוזל. ומהשמים מוריד טל שאתה יכול לקבל אותו, גשם שאתה יכול לקבל אותו כאן בעולם התחתון. וכידוע כבר הארכנו בזה, אבל על פי הקבלה ודאי שכן הוא, שהאדם על ידי המצוות והמעשים הטובים שעושה כאן, יש בחינה של העלאת מ"ן לעולמות העליונים, וזה יוצר למעלה בעולמות העליונים שפע וזיווגי מידות עליונות שמוריד שפע למטה. יוצא אם כן שהקדוש ברוך הוא ברא רק טוב. אבל אם אתה לא ראוי, אז ממילא השפע לא יגיע כהוגן, או יכול להגיע אפילו בדרך שלילית. מי גרם לזה? רק האדם במעשיו השליליים. ואם יעשה טוב, יזכה לכל השפע הראוי להתקבל מלמעלה.
'הוי רב את יוצרו חרש את חרשי אדמה היאמר חומר ליוצרו מה תעשה ופעלך אין ידיים לו'. כנגד מה הפסוק הזה נאמר? רש"י מביא שזה נאמר על נבואתו של חבקוק. ישעיהו פה מתנבא כנגד נבואתו של חבקוק. חבקוק הרי עדיין לא היה, אז לכן רש"י מסביר שזה נבואה עתידית. על נבואתו על חבקוק שעתיד לעמוד ולקרוא תגר. למה נבוכדנצר עדיין קיים? למה שלטונו עדיין ממשיך? 'עד אנה השם שיוועתי ותעשה אדם כדגי הים'. הקדוש ברוך הוא אומר לישעיה, למה זה בא לריב איתי? מה הוא חושב שאני לא שם על לב להושיע את עם ישראל? הרי כתוב 'לעת מלות אשר תרצה הארץ את שבתותיה'. זאת אומרת יש זמן של הגאולה. אז מה הוא בא לריב איתי כביכול על זה שאני לא גואל את עם ישראל? הרי זמן הגאולה תלוי בזמן שבו עם ישראל חטאו. והיות וישראל כמו שראינו, השמיטה זה הייתה הצרה שלהם שהם לא שמרו את השמיטות, אז 'עד מלות הארץ אשר תרצה את שבתותיה'. הרד"ק מסביר שזה לא נאמר על חבקוק, כי באמת חבקוק הרי לכאורה עדיין לא היה, ופה הקדוש ברוך הוא בא לקבול על מישהו שיריב בעתיד. על כל פנים, זה פירושו של רש"י. אבל הרד"ק מסביר שזה נאמר על מלך בבל, על בלשאצר. בלשאצר היה מתגאה, היה מתנשא כנגד האלוהים, הוציא הרי את כלי בית המקדש מהארמון שלו ונתן בהם לשתות לפילגשים ולשרים ולמלכות, נתן לכולם לשתות בכלי בית המקדש. ועל זה הוא המשיל משל ואמר, 'האם החומר יריב עם היוצר אותו? ויאמר לו מה תעשה? אני יודע יותר ממך?' יעלה דבר כזה על הדעת? 'חרש את חרשי אדמה'. הרי המלך הזה, הבלשאצר הזה, הוא חרש מחרשי אדמה. ככלי יוצר יהיה מנופץ במהרה. כמו שכתוב עליו, 'בליליא קטיל בלשאצר'. לא לא משכו לו זמן. עוד באותו לילה, הוציא את הכלים, עוד באותו לילה נהרג. אז 'הוי רב את יוצרו', אתה בא לריב עם הקדוש ברוך הוא ואומר 'אה, הקדוש ברוך הוא כבר לא יגאל את עם ישראל'. מי אתה? הרי אתה חרש מחרשי אדמה. היעלה על הדעת שחומר יאמר ליוצרו מה תעשה? אתה בא כביכול בהתגאות כלפי קודשא בריך הוא, אתה לא יכול לגאול אותם? 'חומר יאמר ליוצרו מה תעשה? ופעלך אין ידיים לו'. וכי ידמה שלא עשו ידיים? כביכול, הרי מי הוא בכלל? חרש מחרשי אדמה שאפילו אין לו צורה. ידמה שלא עשו ידיים. אני יכול לקחת חרס וליצור כלי נאה. אבל אם זה חרס מחרסי אדמה שאפילו לא עיצבו אותו, אז זה סתם הפך להיות איזה שהוא חומר גלם עלוב. אז מי אתה בכלל בלשאצר שאתה בא ומתגאה כנגד ריבונו של עולם?
לפי המלבי"ם, הפסוק הזה הוא המשך של מה שלמדנו לעיל. הרי אנחנו ראינו לעיל שהנביא מתעמת עם התפיסה שהייתה מקובלת בזמנו בפרס. והתפיסה הזאת הרי אומרת שישנם כוחות של טוב וכוחות של רע בבריאה, והם כל הזמן נמצאים בהתנגשות. וכאשר גודל כוח הטוב אז מתרבה הטוב בעולם, וכשגדל כוח הרע אז מתרבה הרע בעולם. ואין שניהם ממקור אחד. כפי שראינו שהוא התעמת עם התפיסה הזאת. אז יבוא אדם וישאל, לכאורה, אולי ננקדים, ניזכר. מה הסברנו? הסברנו שבאמת אין רע בעולם. אלא יש רק טוב. והקדוש ברוך הוא כשהביא את הטוב, הביא אותו לזמן מוגבל. והיות וכן, כשנגמר הטוב, אז ממילא יש רע. אבל השם לא יצר רע. השם לא יצר חושך. אלא השם יצר אור. וברגע שנוצר אור, נהיה פה שפע. ברגע שהשם החליט לקחת את האור שיצר, אז ממילא יש היעדר, היעדר אור, ממילא נהיה חושך, ממילא נהיה רע. אבל זה לא שהשם יצר את הרע. אז אומר המלבי"ם, על זה יבוא האדם וישאל, באמת נכון, לא שייך היה לברוא את העולם אלא רק במציאות כזאת שיהיה מקום להיעדר, למוות, לרע. כמו שהסברנו, שלא ייתכן שיהיה רק טוב, כי אם ככה למה בכלל עולם הבא? אז הכל זה פה עולם הזה. אז איפה עולם הניסיון? איפה עולם ההתמודדות? שהרי הכל נועד כדי שלא יהיה לנו נהמא דכיסופא. ואם כן, אם פה בעולם הזה יש לו כבר גן עדן, אז איפה פה איפה פה הניסיונות כדי לזכות לחיי העולם הבא? אז חייב להיות שיהיה מציאות של הסתר, ומציאות של היעדר, ומציאות של חושך, ומציאות של מוות. אבל יבוא האדם וישאל, לכאורה השם יכל לברוא את העולם בצורה טובה יותר. עולם גשמי שלא ישתנה אף פעם. שהאדם לא יהיה מורכב מבשר, גידים, עצמות. דהיינו כביכול הוא רוצה לומר, מה אתה מסביר לי? מציאות האדם מוכרחת שאדם ימות. זה שיש לאדם גוף, זה מוכרח שיגיע לידי מיתה. לא ייתכן שדבר גשמי, דבר חומרי, יישאר קיים לעולם. אז מה אתה רוצה? שלא יהיה מצב של מוות? שלא יהיה מצב של חושך? אין אין ברירה כביכול. החומר שממנו בראו האדם הוא חומר כזה שנתון לכליה. אז יבוא אדם וישאל, טוב, אז אם ככה למה מראש יצר אותנו עם כזה חומר? שיברא אותנו מחומר שלא נתון לכליה. שיברא אותנו מחומר כזה שיכול להישאר לנצח.
על זה הוא בא ומשיב, אז כנגד זה הפסוק שלנו. 'הוי רב את יוצרו'. אומר על זה הנביא, הרי הדבר דומה כאילו כלי החרס יבוא ויריב עם יוצרו ויגיד לו, למה יצרת אותי חרס? למה לא יצרת אותי זהב? הכלי יבוא עם טענות כנגד היוצר. למה לא יצרת אותי מזהב? וזה מה שהוא אומר, 'הוי רב את יוצרו חרס'. אתם מבינים? הוא רב את יוצרו, למה יצר אותו חרס? למה יצר אותו כלי כזה פחות? כמו שבנמשל, אדם גשמי, חומרי, שיהיה נתון לפגעי הטבע, שיכול למות, שיכול להינזק. מי שבא לריב את יוצרו, מי זה יבוא לריב את יוצרו ולהגיד לו למה יצרת אותי חרס ולא זהב? או שיבוא לריב את יוצרו ויאמר לו, למה בראת אותי בצורה של כלי מבלי אפשרות תנודה, מבלי אפשרות שיהיה לי ידיים, אוכל למשמש? כביכול יצרת אותי ככלי עומד במקום כל הזמן, בלי תנועה, בלי אפשרות לזוז ממאומה. וזה ההמשך. 'היאמר חומר ליוצרו מה תעשה ופעלך אין ידיים לו'. מה יצרת כלי מבלי ידיים, מבלי ראש, מבלי אפשרות תנועה? היעלה על הדעת שיבוא הכלי ויתלונן כזאת תלונה? אלא מה, מה כולנו מבינים? החרס הוא מכלי חרס ובעצם למה זה נעשה כך? כי הקדוש ברוך הוא רצה כלי חרס. וכשהוא רצה בעלי חיים, אז הוא יצר בעלי חיים. וכשהוא רצה חרס, אז הוא יצר חרס. זהו בעצם רצון השם יתברך והוא היוצר. ובתור יוצר אין לך תלונות לבוא ולשאול למה זה נעשה כך. וכך גם כן לא שייך לשאול למה השם ברא את האדם מחומר כזה שהוא חומר גשמי שעלול למיתה, שעלול לנזק. אל תשאל כזאת שאלה, מכיוון שזה כמו שאדם ישאל למה לא עשית לכלי ידיים ורגליים, למה לא יצרת אותו עם אפשרות תנועה, למה השם לא ברא אותו בצורה כזאת שלא יהיה נפסד לעולם. מי שיצר יודע מה הוא רוצה ליצור וכפי התוכנית שלו זה מה שהוא יצר.
על פי הקו הזה הוא ממשיך. 'הוי אומר לאב מה תוליד ולאישה מה תחילין'. אומר המלבי"ם, ואם אתה תוסיף ותשאל, למה השם עשה כלים מהחומר הזה? אם החומר הזה הוא חומר כזה שביר, חומר שעלול ומסוגל לקבל חולאים ולקבל מיתה והנזק וההפסד פוגעים בו, אז אם כן למה למה לא יצר אותו מחומר מעולה יותר? אומר על זה הנביא, הרי זה דומה למי שאומר לאבא 'מה תוליד?' ולאישה 'למה תחילין?' תחילין זה מלשון חילה, כן? הכוונה מלשון צירים. 'מה תחילין?' דהיינו כביכול לבוא ולומר, מה את יולדת? יותר טוב שלא נברא משנברא. כביכול ריבונו של עולם, למה יצרת בן אדם? יותר טוב שלא היית יוצר מאשר יצרת. כביכול יש לו הוראות לזה שברא אותו, יש לו טענות כלפיו. אומר הרי הקדוש ברוך הוא יצר את האדם מהחומר הטוב ביותר שניתן היה ליצור אותו לצורך התכלית שלו. זאת אומרת, אם נרצה לתת דוגמה, אם אני ארצה לדוגמה ליצור מטוס. מישהו פעם שאל, הרי אתם יודעים ממה לוקחים מהמטוס כאשר המטוס נופל, מתפוצץ, אתם יודעים במה מה מה מחפשים? קופסה שחורה. למה? למה מחפשים את הקופסה השחורה? לבדוק מה קרה. אבל המטוס התפוצץ, לא? מה? הקופסה לא מתפוצצת. אה, היא נשארת. למה היא נשארת? עשויה מחומר עמיד. אז מישהו אמר פעם, למה חבל שלא יצרו את המטוס מהחומר של הקופסה השחורה? לא חשבתם על זה, אה? נכון? ואז כבר לא היינו צריכים קופסה שחורה, היינו יכולים לחסוך אפילו. לא היינו צריכים קופסה שחורה. אתם מבינים למה זה מגוחך? כי מטוס יכול לעוף כי הוא עשוי פח. תיצור את המטוס מפלדה מזוינת, הדבר הזה לא ייסע, לא רק לא יעוף. אז הוא לא יזוז. הקופסה השחורה זה לקחת איזה כספת קטנה שבתוכה יש הקלטות, בתוכה יש שבבים, כל מה שקורה במטוס, את זה יצרת. בתור משהו קטן, נו, המטוס יסחב אותו. אבל תייצר מטוס מקופסה שחורה? זה אתה תיצור כזה פיל שהוא יצטרך כמה כמה נגמ"שים רק למשוך אותו, רק לסחוב אותו. זאת אומרת, שאמנם נדמה לנו מטוס, אה, איזה איזה חומר יצרת אותו? חומר פגיעה הכי קלה נופל לו כנף, פגיעה הכי קלה מתרסק כולו, לא נשאר כלום. אדוני, בשביל שמטוס יוכל לעוף, הוא חייב להיווצר בדרך הזאת, בצורה הזאת. אני חושב שזה משל נפלא כדי להסביר גם כאן.
הוא אומר לך, אתה חושב שיש לך הצעות ייעול לבורא עולם. למה השם ברא אותי מחומר כזה? למה לא יצר אותנו במציאות טובה יותר, רוחניים יותר, מלאכיים יותר? אדוני, לך יש תפקיד פה בעולם. ובתפקיד הזה, החומר שיצרו אותך הוא הכי מתאים לתפקיד שלך. ואם כן, כשזה כמו שאדם יגיד לאב 'מה תוליד' ולאישה 'מה תחילין'. כביכול, למה את מכילה חבלי לידה ולמה אתה יולד? הרי הרי אתה יוצר פה דבר לא מוצלח. יצרת חרס כמו שאמרנו. הרי האדם נברא מחומר, מדם, הרי זה לא זה לא הדבר המוצלח, אתה רואה זה נתון לפגעים, זה יכול לחלות, זה יכול להינזק. למה יצרת כך? אומר בורא עולם, לתפקיד שאני הועדתי לאדם, זה הצורה הטובה ביותר שיכולה להיות. ואנחנו כבר בעצם את התשובה כבר ענינו מראש. כשהסברנו שאדם מראש נברא עלול לפגעים, כי כאשר יש לבן אדם חולי, אז הוא יודע לחזור לבורא עולם. אז הוא יודע שזה בא מאיזה שהוא כיוון. כשהוא שומע אזעקה והלב שלו מחסיר פעימה, אז הוא יודע שלא נבראו רעמים אלא לפשט עקמומיות שבלב. ולא נבראו אזעקות אלא כדי להשיב את ישראל בתשובה. אז על ידי זה בן אדם מבין, אדוני, צבע אדום. אתה יודע מה זה צבע אדום? זה התראה אדומה. תיזהר, שולחים לך כבר התראה אדומה, חבלי משיח בפתח. אז אם כן, עצם זה שיש מציאות של נזק, זה לטובה נברא. כמו שאדם יבוא ויגיד, למה הקדוש ברוך הוא יצר לאדם כאב? כמה נפלא אם לא היה לנו שום כאב. ככה בני אדם סובלים, אתם יודעים יש מעבדות מיוחדות, יש יש בבתי חולים יש מחלקות מיוחדות לטיפול בכאב. הרי נפלא הרבה יותר אם לא היה כאב בכלל לאדם. אישה הייתה יולדת בקלות, לא אדם היה נחתך, מיד היה מטפל, שם פלסטר, לא קורה שום דבר. אין שום כאבים, לא סובל מאולקוס, לא סובל מכלום. לא היה הרבה יותר טוב? משל למה הדבר דומה? לאדם שהיה לו אוטו, והאוטו הזה קצת היה ישן, וכל פעם שהיה נוסע הייתה נדלקת שם המנורה האדומה של המנוע. והוא היה צריך, הוא היה צריך כל פעם לעצור כדי למלאות מים ולבדוק שמן ולראות שהכל בסדר, ואחרי זה רק להמשיך. שלב מסוים נמאס לו, אומר למוסכניק, תשמע, המנורה הזאת משגעת אותי, תוריד אותה, תעשה טובה, תוריד אותה. זהו, באמת פתר לו את הבעיות, כי כשהרכב דמם הוא כבר לא נסע יותר ואז כבר לא היה לו בכלל, אף פעם לא צריך למלאות מים, לא צריך יותר כלום. כשהרכב מת אז הוא מת לגמרי. זהו, נגמר הסיפור שלו. כך גם כן בן אדם שלא רוצה כאב. מה זה לא רוצה שיהיה לי כאב? אדוני, כשיש כאב זה אומר תבדוק, יש לך בעיה. זאת אומרת יש פה איזה שהוא צורך לטפל בעצמך. אבל אם בן אדם לא היה בודק בעקבות כאב, רחמנא ליצלן יכול להיות מצב שהיה מגיע למוות. למה? כי היה לך איזה שהם בעיות פנימיות, היית הולך מטפל בזה בזמן, היית מתרפא. לא טיפלת בזמן, הנה תראה לאן הגעת. פירושו של דבר, עצם זה שהאדם נברא בצורה שבה יש לו נזקים, שבה יש לו כאב, שיש לו סבל, שיש לו חסרונות, כל הדברים האלה בעצם נבראו לטובתו בצורה הטובה ביותר שניתן היה להעלות על הדעת.
פעם שמעתי, כמדומני זה היה מהרב נויגרשל, או אני לא זוכר, מאחד מהמרצים. פעם שמעתי שיש איזה שהוא אדם, אני לא יודע אם יהודי או גוי, בחוץ לארץ, שחיבר ספר מקיף, ובו הוא כותב שאם הוא היה בורא עולם, איך הוא היה בורא את העולם ואת האדם. והוא מגיע למסקנה שהוא לא היה משנה כלום. קודם כל בורא עולם בטח אומר לו תודה רבה על זה שאתה זה... שיש לי אישור ממך. אבל מה שהוא רצה זה בעצם לקרב את הדברים אל הדעת. לראות איך מה שנברא, נברא בצורה הכי טובה. כי אם בן אדם היה מנסה לשנות וחושב שאפשרויות אחרות יהיו מוצלחות יותר, יש לו טעות. הרבה פעמים ייגרם מזה רק נזק. אני חושב שכבר פעם נתתי לכם את הדוגמה הזאת. שאם אומרים לבן אדם, היה לך עוד עין, איפה היית שם אותה? אז אדם אמר, אני אשים אותה מאחורה. אשים אותה בראש מאחורה. אז קודם כל זה זה טעות. אם אני רוצה להסתובב, לא רוצה לראות משהו, אני רוצה להסתובב לצד השני, אני צריך לראות מכל כיוון? אה, מישהו אמר לא, אני אשים אותה באצבע. למה? אני רוצה לראות מה מתחת לשולחן, אני מכניס את היד מתחת לשולחן, אני שם את האצבע מאחורה, שם את זה פה, מסתכל מגרד לי בגב, באצבע. נו, באמת למה השם לא ברא לנו באצבע עין? אתם יודעים עין כמה זה דבר רגיש? היית יכול להרים שקית אם היה לך עין באצבע? היית יכול לגעת, לגעת בשלט, היית יכול לגעת אם היה לך עין באצבע? לא היית יכול לעשות כלום. לכתוב עם עט לא היית יכול. בקצה האצבע יש לך עין, היית יכול לעשות משהו? אז תראו כמה בן אדם חושב יכל להיות יותר טוב, אבל מי אמר? תעשה שינוי קל, תראה איך הכל משתנה ולא לטובה. הכל משתנה לרעה. אז לכן מה שהקדוש ברוך הוא יצר זה הטוב ביותר. אז מה אתה הולך לאבא ואומר לו מה הולדת? מה אתה הולך לאימא ואומר לה מה את מעוברת? האבא והאימא יודעים מה הם רוצים. הקדוש ברוך הוא יודע מה הוא ברא ומה הוא הוליד, והכל נעשה בתכנון מדויק לפי ההכנה, לפי הצרכים שלשמם נברא האדם.