ספר ישעיהו פרק מ"ה. כה אמר השם למשיחו לכורש אשר החזקתי בימינו לרד לפניו גויים ומתני מלכים אפתח לפתוח לפניו דלתיים ושערים לא יסגרו. הפרק הזה למען האמת הוא המשך של הפרק הקודם, כי בפרק הקודם ראינו האומר לכורש רועי וכל חפצי ישלים ולאמור לירושלים תיבנה והיכל תיווסד. כורש הוא רועי, אז הסברנו בזה שתי משמעויות. המשמעות הפשוטה רועי זה מלשון הרועה שלי, הוא רועה את הצאן שלי. והסברנו הסבר נוסף, רעי הכוונה אני מגלה לו רעיונותיי. זה הכוונה רועי מלשון רעיון, מחשבות. האומר לכורש רועי, המגלה את מחשבותיו לכורש, וכל חפצי ישלים. כורש מלך פרס ישלים את חפצי, ומהו חפצי? לאמור לירושלים תיבנה והיכל תיווסד. הכוונה על בניין בית המקדש השני שנעשה על ידי כורש, שהתחיל על כל פנים על ידי כורש.
אז כה אמר השם למשיחו לכורש. מה זה למשיחו לכורש? אז רש"י וכך רוב המפרשים מסבירים, ממתי כורש נהיה משיח? אלא כל גדולה נקרא משיחה. אשר נתתי לך, נתתיה לך למושחה. מושחה או משיחה זה הכוונה מינוי, למנות אדם לגדולה. כמו ומשחת את חזאל, תמשח לנביא תחתיך, יען משח השם אותי. כך גם כן למשיחו לכורש הכוונה המינוי של הגדולה והחשיבות שיקבל ממני כורש. ומה המינוי? אנחנו נראה, לגאול את עם ישראל, כפי שנראה בהמשך שהקדוש ברוך הוא מינה אותו לכך, דהיינו נתן לו תפקיד שימסרו הגויים בידו ועם ישראל יוכלו לשוב לארצם לבנות את בית שני.
הגמרא במסכת מגילה בדף י"ב. דרש רב נחמן בר רב חסדא, מאי דכתיב כה אמר השם למשיחו לכורש אשר החזקתי בימינו? וכי כורש משיח היה? ממתי הכורש נהיה משיח? אלא שימו לב איזה ביאור חדשני בפסוק. אלא אמר לו הקדוש ברוך הוא למשיח, קובל אני לך על כורש. אני אמרתי הוא יבנה ביתי ויקבץ גלויותיי, והוא אמר מי בכם מכל עמו ויעל. שומעים? כה אמר השם למשיחו. הקדוש ברוך הוא דיבר עם משיחו. לכורש, הכוונה על כורש. הקדוש ברוך הוא מדבר עם משיחו, עם המשיח, וקובל על כורש. יש לו טענה ותלונה כלפי כורש. למה צריך לומר את זה למשיח? כי הרי המשיח הוא הממונה על הגאולה, נכון? מי יגאל אותנו? המשיח. אז הקדוש ברוך הוא כביכול בא למשיח ואומר לו, הנה תראה, כורש, היה לי תקוות ממנו, היה לי ציפייה ממנו, והנה לא עמד בציפיות. מה הייתה התקווה? התקווה שכורש ירד גויים ירדו לפניו, מתני מלכים אפתח, דלתיים ושערים לא יסגרו, הוא יילחם ויחזיר את עם ישראל לארצם ויבנה את בית המקדש. לעומת זאת כורש במקום להיות אקטיבי, היה פסיבי. מי בכם מכל עמו ויעל? מה הוא עושה? פותח שערים. אה, בכבוד, מי שרוצה יכול ללכת. מה זה? זה לא התפקיד. התפקיד שלך היה שימסרו העמים תחתיך, התפקיד שלך היה לקבץ את הגלויות. הרי כמה עלו בסופו של תהליך בזמנו של עזרא ונחמיה? עלו 50,000 איש. 50,000 איש זה עם ישראל? 50,000 איש זה לא שכונה. מה זה 50,000 איש? זה מה שעלו בזמנו. כורש היה צריך לקבץ את הגלויות, להילחם כנגד האומות. לכורש היה תפקיד, וכורש לא עמד בתפקיד הזה. אז אמר הקדוש ברוך הוא כה אמר השם למשיחו לכורש, יש לי טענות על כורש אשר החזקתי בימינו, והנה לא השלים את מה שציפיתי ממנו.
רש"י מביא שבאמת הדבר הזה גם כן מדוקדק בניקוד הפסוק. כי למשיחו, מה הטעם שיש מעליו? זרקא. מה תמיד לעולם יבוא אחר זרקא? סגולתא, נכון? פה יש סגולתא אחרי הזרקא? לא. אז זאת אומרת יש כאן כה אמר השם למשיחו, פסיק, והלכורש כביכול הוא נפרד. זה לא כה אמר השם למשיחו לכורש. אומר רש"י גם הטעמים מוכיחים שזהו הביאור, כי הלמשיחו כנפרד ואין אחרי זה את הסגולתא שמחבר אותו. הסגולתא היה צריך לקשר, אבל אין סגולתא. כאילו לומר לך הלמשיחו לא מתקשר, לא מתחבר עם כורש. כורש לא הוא המשיח. כיוון שהוא לא השתדל בדבר, אז כביכול יש טענה וקבילה עליו.
והמטרה הייתה אשר החזקתי בימינו לרד לפניו גויים. רד זה מלשון לרדות, לרדד, לשטח. המטרה הייתה שכל הגויים יהיו שטוחים לפניו. ומתני מלכים אפתח. מה זה מתני מלכים אפתח? אז הרד"ק רש"י מסביר שכאשר רוצים לחזק מישהו, אז הוא חוגר את מותניו. אזור נא כגבר חלציך. עוזר את מותניו. אליהו עזר את מותניו ורץ לפני אחאב. זאת אומרת כאשר רוצים לחזק עוזרים מותניים. לעומת זאת כאשר רוצים להחליש, מפתחים מותניים. זה ומתני מלכים אפתח. המלכים יהיו חלשים לנגדך כורש, אתה תוכל עליהם. זה מה שהקדוש ברוך הוא מבטיח. ולא זו בלבד, לפתוח לפניו דלתיים ושערים לא יסגרו. מה זה דלתיים ושערים לא יסגרו? הרד"ק רש"י מסביר, הדלתיים זה מה שאנחנו קוראים דלתות. השערים זה המקום שבו מורכבות הדלתות. הדלתות מורכבות על השערים. אז אני אפתח את הדלתות ולאחר מכן השערים לא יסגרו.
הרד"ק מסביר גם כן באותו כיוון של רש"י, שמה שכתוב למשיחו לכורש הכוונה המינוי שמיניתי אותו את כורש. המלבי"ם מסביר, כה אמר השם למשיחו את כורש, את כורש מיניתי כדי שימלא את דבריי. ולא זו בלבד אלא גם החזקתי בימינו כדי להוליך אותו אל המלחמה ואל הכיבוש, כדי שירד לפניו גויים. לדעת המלבי"ם לרד זה לא לשון רידוד אלא לשון רדייה. כמו וירדו בדגת הים ובכל חית הארץ. הכוונה היא לרדות בהם. אני נתתי לו את האפשרויות, את הכוחות לרדות בגויים. וגם שלא יחשוש שהמלכים ילחמו כנגדו, כי מתני מלכים אפתח. לדעת המלבי"ם מה זה אפתח מותניהם? על המותניים את מה חוגרים? את החרב. אני אפתח מותניהם, כביכול לא יהיה להם את החרב על מותניהם לבוא להילחם. נו, אז תיגש תכבוש. למה אתה ממתין כורש? זה הקובלנה כלפי כורש. הרי מה שנקרא סללתי לך את הדרך, אז למה חיכית? וגם הקדוש ברוך הוא דאג שלא יירא מהערים הבצורות. תגיד אין להם חרבות, אבל איך אני אכבוש אותם? ערים בצורות להם. אין לך מה לדאוג, אפתח לפניך את הדלתיים של הערים הבצורות. ולא זו בלבד, אלא גם השערים החיצונים לא יסגרו. שימו לב, בדרך כלל הרי כאשר אנחנו מדברים אז תמיד הדיבור הוא הולך ומוסיף, הולך ומוסיף. כאן הוא אומר אפתח לפניו דלתיים, המלבי"ם נוקט אחרת. שדלתיים זה לא דלת ושערים זה השער כמו שרש"י הסביר, אלא המלבי"ם נוקט שדלתיים זה דלתות הפתח והדלתות של השערים, זה לא משנה, זה נקרא דלתיים. ולעומת זאת השערים זה החלק החיצוני של העיר. אז הוא אומר אני את הדלתיים אפתח בפניך, לא רק את השערים, אלא גם את הדלתות הפנימיות אפתח בפניך, לא רק את השערים שהם חיצוניים. וגם עד היום אנחנו מתבטאים בלשון הזה, כשרוצים להגיד דלת, בדרך כלל זה מבטא משהו יותר פנימי, שער מבטא משהו יותר חיצוני. אז אומר הקדוש ברוך הוא אפתח בפניך דלתיים וגם השערים של העיר שהם השערים החיצונים כלל לא יסגרו, ככה שכל הערים הבצורות פתוחות בפניך, אז הנה כנס ותרדה בהם. למה אתה ממתין כורש?
אני לפניך אלך והדורים אישר, דלתות נחושה אשבר ובריחי ברזל אגדע. אני לפניך אלך, מבטיח לו הקדוש ברוך הוא שהוא ילך לפניו והוא ינחה אותו. אז אפילו אומר המלבי"ם שבאמת הכוח שלך חלש מלעשות כזאת גבורה, אבל אני אלך לפניך. אז כשהשם הולך לפניך, מה באיזה נקודה אתה מוגבל? אין לך שום מגבלה, השם לפניך. ודבר נוסף, והדורים אישר. מפה הביטוי המוכר לכולנו, ליישר את ההדורים. מה הפירוש ליישר את ההדורים? רש"י מסביר שהדורים זה חומה. כמו שהתרגום יונתן מביא, הדורים שוריא. הדורים אכבש, הכוונה את החומה אני אישר לפניך, לא יהיה חומות. אתה מפיל את החומה. זה ההדורים אישר. יש עוד הסבר שהדורים זה מלשון דרכים עקומות. זה נקרא הדורים. למה זה נקרא כך? כיוון שהדרך הדרה, הדרה. הדרה הכוונה חוזרת, סובבת. אז הדרך היא לא ישרה, היא הדרה, היא דרך שהולכת ומסתובבת. אומר הקדוש ברוך הוא אני לא יהיה לך דרכים כאלה, יהיה לך דרכים ישרות, אתה הולך והכל בדרך ישרה. לא יהיה לך דרכים עקומות, זה ההדורים אישר. הדרך שהולכת ומעוקמת היא תתיישר. והמלבי"ם מסביר שהיה להם מגמה תחילה, כשהם היו בונים מבצר, היו מראש בונים דרכים עקלקלות כדי שלא ניתן יהיה לגשת למבצר. כדי להבטיח שלא יהיה קל לכבוש אותו. היה להם עוד דרך, זה בטח כולם מכירים, הם היו עושים כעין איזשהו נהר שעובר מסביב למבצר, שכדי לעבור אותו צריך לעבור אמת מים. ואז היה גשר שיורד ואז היו יוצאים מהמבצר. כל זה היה נועד להבטיח שלא יכנסו, לא יכבשו את המקום האויבים. אז כך גם כן כאן, היה להם דרך לעשות דרכים עקומות כדי שהאויב לא יוכל להתקרב אל השער. אומר הקדוש ברוך הוא אני אישר את ההדורים האלה, תוכל להגיע בצורה ישירה. לא זו בלבד, אלא גם דלתות נחושה אשבר. אומר הקדוש ברוך הוא הרי כאשר אתה מגיע אל המקום, כבר התיישרה הדרך ישרה, הגעת לדלת. מה צריך עכשיו? צריך לפתוח את הדלתות. אומר הקדוש ברוך הוא לא, אני קודם כל אשבר את הדלתות נחושה ואחרי זה את בריחי ברזל אגדע. דרך הטבע לדלת יש בריח. כשרוצים להיכנס, קודם כל שוברים את הבריח ואז נכנסים בדלת. אומר הקדוש ברוך הוא פה יהיה לך כיבוש לא בדרך הטבע, שאני קודם כל אשבר את הדלת ואחרי זה את בריחי ברזל אגדע. למה? כי זה בדרך נס. אז נו, כורש, אז רק תצא לקרב, אומר הקדוש ברוך הוא, תראה כמה אני אעזור לך.
ולא זו בלבד, יש גם מתן שכרה בצידה. ונתתי לך אוצרות חושך ומטמוני מסתרים למען תדע כי אני השם הקורא בשמך אלוהי ישראל. אני אתן לך אוצרות חושך ומטמוני מסתרים. מה זה אוצרות חושך? כל מה שאדם אוצר מכסף וזהב, אבנים טובות ומרגליות, ושם את זה במקום חושך, הכוונה במקום נסתר. בבל הייתה מלאה אוצרות, כמו שבבל נקראת מדהבה. חז"ל אומרים שמדוד זהב והווה. הייתה, יש שמה הרבה מיסים בבל והייתה ארץ מלאה זהב, הייתה בעלת הזהב. אומר לו הקדוש ברוך הוא אני אתן לך את האוצרות הללו של בבל שיש להם מטמוני מסתרים, כל מה שטמנו במסתרים, אומר הקדוש ברוך הוא אני אתן לך את זה. ולמה הקדוש ברוך הוא מבטיח לו את זה? מכיוון שכורש באמת האמין והכיר בהשם. כורש אמר כל ממלכות הארץ נתן לי השם. שומעים? נתן לי השם. וזה ההפך מהמלכים הגדולים שהיו לפניו. מלך אשור אמר בכוח ידי עשיתי ובחכמתי כי נבונותי. נבוכדנצר אמר אעלה במותי עב אדמה לעליון. כולם התגאו, מה לך יש? הקדוש ברוך הוא נתן לך הכל. היחיד שבאמת הכיר בגדולת השם היה כורש. כל ממלכות הארץ נתן לי השם. נבוכדנצר הכיר רק אחרי שחטף מכה גדולה ועד שבע שנים כחיית הארץ, מי שירצה יוכל לשמוע ספר דניאל, שמה הסיפור בארוכה. רק אחרי זה הוא הכיר, אבל בהתחלה דרך גאווה הייתה לו. הנה כאן, בוא תראה שכורש באמת הכיר בהשם כבר מראש. והתבונן כורש, אומר הרד"ק, וראה שהראשונים שנתגאו נפלו, אז הוא כבר נזהר לא להתגאות, אלא ידע שהכל מאת השם המשפיל והמרומם.
המלבי"ם מסביר, אחרי שאני אתן לך לכבוש את המבצרים כמו שראינו, שהדלתות ישברו בפניו והדרכים ייושרו לפניו, גם את האוצרות שנמצאים שם וגם את המטמונים אני אתן לך. אומר הקדוש ברוך הוא, וזה למה? משני טעמים. א', כדי שתכיר את שמי הגדול. דבר שני, כי יש לי מישהו להושיע פה וזה עם ישראל. אתה הרי רק כלי כדי לגאול את עם ישראל. אז יש לי פה ישועה לעם ישראל. וזה מה שהוא אומר כאן, למען תדע כי אני השם הקורא בשמך. שם מבטא גדולה, יהי שמך בכל הארץ. אני השם הקורא בשמך, מפרסם את שמך. לאיזה צורך אני מפרסם את שמך? אומר הקדוש ברוך הוא, א', כי אני רוצה שיתגדל שמך כדי שתוכל לכבוש את כל אותם הממלכות. הסיבה השנייה, יען כי אני השם אלוהי ישראל. אני האלוה של עם ישראל, אני ייחדתי שמי עליהם. ולכן אני אעשה את הדבר הזה כדי שיתגדל שמי בעולם, כי כאשר שם ישראל בגויים שפל, אז שפל שמו יתברך. ושם ישראל מרומם בגויים, אז ממילא גם מרומם שמו יתברך. וזה מה שהוא אומר, יען שאני השם אלוהי ישראל. אז בעצם כתוב פה שני דברים. כי אני השם הקורא בשמך, כי רצוני שיתגדל שמך. והסיבה השנייה, כי אני השם הקורא, דהיינו הנקרא אלוהי ישראל, ומעוניין שיתפרסם ויתגלה שם ישראל. מהסיבה הזאת אני ארומם ואגדל את מעלתך ואתן לך את כל ההבטחות הללו.
רש"י מסביר הקורא בשמך, הכוונה עדיין לא נולדת וכבר אז קראתי בשמך כורש, עוד לפני שנולד. איפה ראינו שאדם נקרא עוד הרבה לפני שנולד, מודיע שיהיה מלך? מלך שמכנה אותו ועוד לפני שנולד ומודיע מי הוא יהיה ומה יהיה שמו וגם מה פעולות שהוא יעשה? לא. לא. יש פסוק מפורש, אני אתן לכם רמז. הוא יהרוס את העבודה זרה של ירבעם והוא... יפה. הקדוש ברוך הוא מודיע שהנה כאן יבוא מלך, יאשיהו שמו, יאשיהו. והוא יבטל את העבודה זרה ויזבח קורבנות אדם יקריבו, אלה הכוהנים שהיו עובדים שם על גבי המזבח, אותם ישחטו במקום הזה. זה הרי הייתה הנבואה. ממי נמסרה הנבואה הזאת? עדו. למי נמסרה? לירבעם, נכון? כשהיה מקריב על המזבח והייתה ידו, הניף ידו, אמר תפסוהו. מי שרוצה לרענן את הזיכרון ישמע את הדיסקים. זה בדיסק על ספר מלכים. ואז התייבשה ידו כפי שמובא שם. עכשיו תשימו לב, יש כאן אצלנו בפסוק אוצרות חושך ומטמוני מסתרים. שואל המלבי"ם מה ההבדל בין להטמין דבר לבין להסתיר דבר? לכאורה זה היינו הך. אז תשמעו הבחנה נפלאה והמלבי"ם מסביר את הרעיון הזה עצמו גם כאשר הוא מדבר על המרגלים ששלח יהושע, ששם היא הטמינה אותם בפשתי העץ ולפני כן כתוב שהסתירה אותם. גם שם המלבי"ם כבר עומד על ההבדל הזה וזה הבדל אמיתי בלשון הקודש שכולנו יכולים לשים לב אליו. הטמון לא בהכרח נסתר והנסתר לא בהכרח טמון. מה בעצם ההבדל? נסתר יכול להיות אם לדוגמה אני מחפש אותך ואתה מסתתר. איפה אתה מסתתר? אתה שם מאחורי הקיר. אתה טמון? לא. אתה לא טמון, אבל אתה נסתר. לעומת זאת אם לדוגמה אני אקח פה דבר מסוים, אכסה אותו עם שמיכה. הוא נסתר? לא בהכרח, כי כולם ראו איך אני כיסיתי אותו עם השמיכה, הוא לא נסתר. כולם יודעים שזה פה. אבל מה בוודאי הוא? טמון. אני הטמנתי אותו. זאת אומרת טמון לא בהכרח נסתר ונסתר לא בהכרח טמון. עכשיו אם אני אקח ואשים את זה במקום שאף אחד לא יודע וגם אכסה אותו, אז זה גם טמון וזה גם נסתר. אומר הקדוש ברוך הוא איזה אוצרות אני אתן לך? אוצרות חושך ומטמוני מסתרים. לא רק דבר שטמנו אלא גם מה שטמנו במסתרים שאף אחד לא יודע היכן זה, אומר לו הקדוש ברוך הוא את שני הדברים האלה אני אתן לך. זה גם קבור בקרקע וגם במקום נעלם, את זה מבטיח לו הקדוש ברוך הוא לכורש.
למען עבדי יעקב וישראל בחירי ואקרא לך בשמך אכנך ולא ידעתני. מה המטרה כל זה? למען עבדי יעקב וישראל בחירי. מה זה עבדי יעקב? עבדי יעקב, הרי אנחנו יודעים שיעקב תמיד מבטא את עם ישראל בדרגה הנמוכה שלהם, לשון עקבה, לשון עקב. ולעומת זאת ישראל תמיד מבטא את המהות של ישראל בדרגה הגבוהה, שזה לשון שררה. אומר הקדוש ברוך הוא אני עושה את זה למען עבדי יעקב. אפילו שמצד עבודתם הם נקראים יעקב עבדי, מצד איך שהוא עובד אותי, הוא לא ראוי למדרגה הזאת, הוא הרי עדיין בגדר יעקב, הם לא היו צדיקים גמורים באותה תקופה. אז כל מה שאני עושה זה למען עבדי שהוא בגדר יעקב. אבל כיוון שאני בחרתי אותם שהם יהיו לחלקי, אז לכן הם נקראים ישראל. זאת אומרת אם אני בא להסתכל מבחינת מה אתה עושה, אתה רק יעקב. אבל אם אני בא להסתכל מבחינת זה שהקדוש ברוך הוא לקח אותך אליו, אז אתה ישראל, יש לך מעלה גדולה, מעלה וגדולה בזכות זה שהשם בחר בך. אז זה נותן לך את מעלת הישראל. אבל מצד העבדי, העבדי אנחנו בסך הכל בדרגה של יעקב. וזה מדוקדק בפסוק. למען עבדי, מצד עבדי הוא רק יעקב. אבל ישראל בחירי, היות ואני בחרתי בו, אז כבר יש לו שררה, יש לו מעלה, השם רצה אותך, השם בחר בך. המלבי"ם אומר שהניסים שהקדוש ברוך הוא עושה כאשר הם לצורכו, הוא לא מתנבא עליהם לפני שהוא מביא אותם. ואם הם לצורך עם ישראל, אז יש נבואה עליהם לפני שהוא מביא אותם. הקדוש ברוך הוא מודיע שככה עתיד להיות. וזה מה שהוא אומר כאן, ויען עשיתי זאת למען עבדי יעקב, ולכן אקרא לך בשמך וגם אכנך. אכנך הכוונה אני אכנה אותך בשם כבוד ובמעלה. למה זכית לכל המעלה הזאת? בגלל שיש כאן נס לצורך עם ישראל, אני צריך להודיע את זה מראש. ועוד כשלא ידעתני, כאשר עדיין לא נולדת, כבר מאז הנביאים שלי מדברים עליך. וזה מה שכתוב לפני כן הקורא בשמך. מה זה קורא בשמך? עדיין לא נולדת כמו שרש"י שם הסביר, וכבר קראתי בשמך. רש"י מסביר לא ידעתני, לא במובן של עדיין לא ידעת אותי, אלא אומר רש"י זה קובלנא כלפיו. למען עבדי יעקב וישראל בחירי ואקרא לך בשמך, קראתי לך שם גדול, אכנך, אבל הנה מה בסוף? ולא ידעתני. לא עשית רצוני. לא השלמת את הציפיות שציפיתי ממך. אני אמרתי הוא יבנה עירי, כמו שאמרנו, כאשר הוא קם ונהיה מלך, אמר מי בכם מכל עמו. וכל הטורח פורק מעל צווארו. זהו, אני לא צריך לעשות כלום, מי שרוצה משוחרר, לצאת. אתה היית צריך אתה ללכת לפניהם בראש, אתה להילחם בשבילם. הרי כל מה שכיניתי אותך בשם הזה וכל ההבטחות זה בשביל שאתה תעשה.
מה זה האכנך ואקרא לך בשמך? אז הרד"ק מסביר אכנך ולא ידעתני, שכמה שנים לפני גלות ישראל הנביא מתנבא על חורבן בבל ואומר ויקרא לך בשמך ואומר אכנך. פעם היית בשם כורש ופעם נזכרת כמלך שיקום מבלי להזכיר שמו. זה נקרא כינוי. אני מכנה, כביכול אומר יהיה מלך. מי זה? לא גיליתי. אז פעם באמת קראתי בשמך ופעם גם כיניתי אותך, דהיינו היו שני המצבים והכל לא ידעתני. והכל עדיין לא היית יודע אותי, כאשר קראתי את זה והודעתי את זה מראש, עדיין לא היית יודע אותי, הכוונה לא הלכת כדי לקיים את מה שציוויתי.
אני השם ואין עוד זולתי אין אלוהים אאזרך ולא ידעתני. פה לכאורה הפסוק הזה נכנס לכאורה שלא במקום. מה עכשיו נכנס פה אני השם ואין עוד זולתי? יש פה הוראות לכורש על הכיבוש ומה הוא צריך לעשות ומה היו הציפיות ממנו. איך פתאום נכנס פה אני השם ואין עוד זולתי? אז הרד"ק מסביר, עכשיו אמר לו אאזרך. הכוונה תאזור את מותניך עד שלא ידעתני, כבר דיברתי על הנביאים שאני אתן לך כוח מכל ממלכות הארץ. הכוונה היות ואני הבטחתי לך את הכוח, אני בעל הכוח, אין עוד כוח מלבדי. אז אאזרך, אני זה שאתן לך את הכוח. מה תשאל מהיכן? אני השם ואין עוד זולתי, אז ממילא מי יכול לעמוד כנגדך? אבל המלבי"ם יש לו כאן ביאור נפלא מאוד ולצורך הביאור הוא מקדים הקדמה. אומר המלבי"ם, בין העם הפרסי התפשטה בעת ההיא אמונת השניות. אני אקדים ואסביר מה היא אמונת השניות. אמונת השניות הייתה אמונה מאוד מקובלת אצל רבים מן העמים. אמונת השניות אומרת שבעצם לא ייתכן שמכוח אחד יצא טוב ורע. כי מי שהוא טוב לא יכול לעשות רע, ומי שהוא רע לא יכול לעשות טוב. ואם כן לא ייתכן שיש כוח אחד בעולם. אז מה חייבים להבין? שיש לעולם שתי התחלות. העולם נברא עם שתי כוחות. שני כוחות, כוח טוב וכוח רע. הכוח הטוב זה הכוח ששואף תמיד להיטיב לבריות, שרוצה לשמח את האנשים, שמשפיע טובה, שמשפיע רווחים, הולדת ילדים, זה שמשפיע זיווגים, זה שמשפיע פרנסה, הכל מהאל הטוב. מאידך גיסא, יש גם מיתה, יש גם צער, יש גם סבל, יש ייסורים, כל זה מלחמות, כל זה מהאל הרע. ישנם שתי כוחות והם כל הזמן נלחמים ביניהם. כאשר האל הרע גובר, אז ממילא מתגבר הרע בעולם. כאשר האל הטוב גובר, אז מתגבר הטוב בעולם. והעולם יתוקן כאשר האל הטוב הוא יהיה הגובר ותהיה ידו על העליונה. זה מה שיהיה לעתיד. עכשיו הם האמינו שהאור לדוגמה הוא יציר כפיו של האל הטוב. החושך יציר כפיו של האל הרע. ולכן הם כל הזמן נמצאים במלחמה עד שבסוף האור ינצח את החושך. עכשיו לפי זה, אז בעצם חושך זה לא, חושך לפי זה זה לא העדר, אלא זה מציאות קיימת. אני אקדים פה עוד הקדמה, אני לא רוצה להיכנס לזה אבל אני אגיד את זה רק בשתי מילים. יש מחלוקת גדולה גם בין פרשנים בישראל, בין הגאון מווילנא ועוד, האם החושך הוא יצירה בפני עצמה או שהחושך זה העדר אור. זה מחלוקת ולא ניכנס אליה, אבל הפסוק שלנו לכאורה בא להכריע בה. לכאורה מי יוצר אור משתמע שזה יצירה בפני עצמה כי כתוב בורא חושך. משמע שהחושך הוא בריאה בפני עצמה. אבל יש מי שאומר שהחושך הוא לא בריאה בפני עצמה אלא הוא רק העדר אור. אפילו ששייך בריאה של חושך כמו שראינו לדוגמה במכת חושך, אבל סתם החושך שיש לנו הוא לא יצירה של חושך אלא כשאין אור ממילא יש חושך. אנחנו נלך לפי הקו הזה. אומר המלבי"ם, בוודאות גמורה מה שאותם כופרים האמינו זה שהחושך הוא יצירה בפני עצמה. כי החושך יצירה של מי הוא? של האל הרע, שהוא זה שאחראי על המוות, על החושך, על הרע בעולם. אז החושך אינו העדר, רק קניין, זה מציאות. ואז הם קניינים המתנגדים זה לזה, כמו שהקור והחום מתנגדים זה לזה. וקשה היה להם לקבל שהכל בא מכוח אחד. קשה היה להם להבין שיש כוח אחד שמשפיע את כל ההשפעות לעולם. אמרנו שהיום הרבה יותר קל לנו להבין את זה, כי הנה אתה רואה שאנחנו מדליקים מזגן והמזגן מקפיא, ומצד שני אתה מדליק תנור והתנור מחמם. ועכשיו יבוא בן אדם ויגיד איך זה עובד? אנחנו נגיד לו הכל זה מאותה חברת חשמל. אה, איך יכול להיות? אתה לא רואה זה מקרר, ההוא מחמם. איך יכול להיות? אלא מה, היום אנחנו מבינים שיכול להיות שכוח אחד ישפיע שתי השפעות מנוגדות. אז הקדוש ברוך הוא הוא אל אחד, ועם כל זה ממנו יוצאת ספירת החסד וממנו יוצאת ספירת הגבורה. ואין סתירה בין השניים, כיוון שגם החסד וגם הגבורה והכל הוא בעצם מאיתו יתברך, הכל משורש השם יתברך. אז אנחנו שמאמינים, אומר המלבי"ם, נאמר לסכלים האלה, הרע והטוב, האור והחושך, החיים והמוות, אינם קניינים מתנגדים. כי החושך והמוות והרע הם רק שלילת האור, החיים והטוב. ואינם דברים נוספים בגוף עצמו. מהי שלילת אותה אמונת הבל? טעות היא לחשוב שהמוות זה קניין, זה מציאות. טעות היא לחשוב שהרע זה מציאות. אלא דע לך, כמו שאם לדוגמה יש אדם עשיר, אני אומר איך הוא נהיה עשיר? מה הוא קנה? מה הקניין שלו? כסף, זהב, נכון? הוא בעל קניין, הוא עשיר. ואם בן אדם עני, מה הוא קנה? לא קנה כלום, אין לו קניין, עוני. אין לו קניין של כסף. זאת אומרת שאנחנו מבינים שעניות זה לא קניין אלא עניות זה העדר. העדר פירושו ברגע שאין לך כסף ממילא יש עניות, אבל אני לא יכול להגיד יצרו אותו עני. אתה לא צריך ליצור עני, אל תיתן לו כסף ממילא הוא עני. אז כסף זה קניין. זה שיש לו כסף העשיר, אני אומר יש לו קניין של ממון. וזה שאין לו כסף, אין לו קניין של עוני, רק אין לו ממון ממילא הוא כבר עני. ממילא אומר המלבי"ם, כך גם כן הקדוש ברוך הוא ברא את כל המציאות ברא בקנייני הטוב. כל מה שהשם יצר זה השפעות של טוב. רק היה הכרח שהטוב הזה יהיה מוגבל. לא ייתכן שהטוב יהיה בלי גבול. כי אם הטוב יהיה בלי גבול, אז אתה כבר איפה נמצא? בגן עדן. אם אתה בגן עדן, מה מקום לעבודה? מה מקום להתאמץ? הרי כל העניין של האדם כאן בעולם הזה כדי שיזכה לחיי העולם הבא ולא יהיה לו נהמא דכיסופא. איך זוכים? על ידי מאמץ, שאתה תשקיע מאמץ. עכשיו חייב להיות שהטוב מוגבל. רק בעולם האמת הטוב לא מוגבל, אבל אם פה יהיה טוב בלתי מוגבל, אז אם ככה, זאת אומרת לא יהיה מוות, לא יהיה רע, לא יהיה נזק, לא יהיה מוסר של ייסורים, לא יהיה כלום. אם זאת תהיה המציאות, אם ככה אז כבר אתה בגן עדן. אז אתה כבר פה בגן עדן. חייב להיות שהטוב יהיה מוגבל. ממילא כאשר הקדוש ברוך הוא נתן חיים, החיים הם בגבול. אז אחרי שנגמר הגבול, מה קורה? מוות, נכון? נגמרו ה-120, מוות. אז אומר תגיד לי, הקדוש ברוך הוא יצר מוות? הוא יצר חיים בגבול. אז ממילא מה קורה אחרי? ממילא יש מוות. זה לא יצירה שנקראת מוות, אלא יצרתי חיים לפרק זמן מסוים. ברגע שיצרתי חיים לפרק זמן מסוים, כשנגמר אותו פרק זמן, אז ממילא מה שיש זה העדר. אבל ההעדר זה לא קניין חדש, זה לא מציאות חדשה. זה כשאין קיום אז ממילא יש העדר. יש מציאות של העדר. וכך הוא אומר בכל העניינים. בעצם אין מציאות לרע, אין קיום לרע, אלא תמיד הרע זה הפסק של הטוב. זאת אומרת, ניתן דוגמה, בן אדם חולה. בן אדם חולה, באופן טבעי זה שהגוף מתפקד במאת האחוזים, כל חלק בגוף מעביר לחלק השני, המכונה המשומנת הזאת דופקת כמו שצריך. זה קורה לבד? לא. זאת אומרת שמישהו הפעיל את זה. מישהו יצר כאן מציאות שהדבר הזה יפעל. עכשיו אם הוא עכשיו יסיר ידיו מזה והמכונה מתחילה לחרוק, הוא יצר פה מציאות של חריקת המכונה? לא, הוא פשוט הפסיק לתחזק אותה. אז עוד פעם, גם חולי זה העדר. אני לא יצרתי חולי בעולם, אני יצרתי טוב בעולם. אני רק מפסיק להשפיע טוב, ממילא נוצר מצב של רע, אבל לא יצרתי רע. הרע הוא בעצם העדר רק של מציאות הטוב. וכך בכל עניין ועניין. כל נזק, כל מציאות שבה אתה רואה שיש רע בעולם, זה לא יצירה שהקדוש ברוך הוא יצר רע, אלא זה בעצם מר המוות וההעדר הכרוך בעקביו של הטוב. נגמר הטוב, מה כרוך בעקביו? הרע. אבל זה לא יצירה של רע, זה ממילא ברגע שאין טוב אז ממילא כבר יש רע. השם יצר אור. כאשר השם מסלק את האור, אז ממילא יש חושך. אבל עוד פעם, זה לא שהוא יצר מציאות של חושך, הוא יצר מציאות של אור, ברגע שהמציאות נפסקה אז יש חושך. עכשיו תשימו לב כמה זה נפלא. אומר המלבי"ם, אנחנו מייחסים להשם שני שמות עיקריים, השם, אלוקים. יש לו שבעה שמות ובעצם אין סוף לשמותיו וכל התורה כולה שמותיו יתברך היא, אבל שבעה שמות שאינם נמחקים ועיקרם הם שניים, השם ואלוקים. וזה השמות הכי נפוצים בכל התנ"ך ובכל המדרשים ודברי חז"ל, זה השם והאלוקים. מה ההבדל בין שם השם לשם האלוקים? שם השם איך הוא מכונה בספרים? שם העצם. שם הוי"ה זה שם העצם. מה פירוש? מי הוא השם יתברך? י-ה-ו-ה. פעם הסברנו שזה לא באמת שמו שם העצם, כי הקדוש ברוך הוא מצד עצמותו יתברך שמעל הספירות, מעל הקו דק שהקדוש ברוך הוא השפיע אורו, אמרנו אין לו שם ואין מחשבה תפיסה בכלל, כי שם זה צמצום. והקדוש ברוך הוא לא סובל שום צמצום, לא שייך בו שום צמצום. לכן השם לא מוגבל בשמות. השם הוא ולמעלה מכל תפיסה, גם שם אין לו. כל מה שמדברים על שמות זה רק אחרי שהקדוש ברוך הוא הוריד ספירות לעולם. והקדוש ברוך הוא הוריד ספירות דרך י-ה-ו-ה. אז עכשיו י-ה-ו-ה מאיזה לשון זה? מהווה. הקדוש ברוך הוא מהווה את כל המציאות. הקדוש ברוך הוא מהווה את כל ההוויה. זה שם הוי"ה ברוך הוא. השם הזה מאיזה ספירה הוא? מאיזה צד? גבורות או חסדים? חסדים. כולנו יודעים שם הוי"ה זה שם של חסדים. השם השם אל רחום וחנון, י"ג מידות רחמים. שם הוי"ה זה שם רחמים. לעומת זאת שימו לב, מהו השם שמבטא דינים? אלוקים. אלוקים. תשימו לב, דין, גבורה, מי שיודע מה ההגדרה של דין, איך זה נקרא? הרי דין זה ספירה קדושה. זה מהספירות הקדושות. הגבורה זה מהספירות הקדושות. אז איך זה מהספירות הקדושות אם זה בעצם מבטא דינים? אלא דין זה צמצום. תמיד דין זה צמצום. לצמצם את הדבר, לתת רק לפי קצבה, רק כמה שמגיע. זה תמיד דין. חסד זה השפעה ללא גבול. זה שם הוי"ה. שם הוי"ה ברוך הוא זה להשפיע חסד, רחמים, שפע בלי שום גבול. לעומת זאת בא הדין ומצמצם. מי אמר שמגיע? על פי דין זה מגיע? ואם לא אז לא. זה תמיד דין, זה תמיד גבורה, הגבורה זה הצמצום. עכשיו תשימו לב כמה זה נפלא. השם הוי"ה ברוך הוא הוא האינסוף ברוך הוא וזה החסד וזה כל מה שיש בעולם ממנו מתהווה. אז כל מה שמתהווה תגידו לי זה צמצום או שפע? רק שפע. אז זה האור וזה החיים וזה הפרנסה וזה הברכה והכל מאיפה מתהווה? מהוי"ה ברוך הוא. מאיפה אם ככה יש את הדינים בעולם? משם אלוקים. שם אלוקים זה גבורה כמו שהסברנו, זה צמצום. מה אם ככה אנחנו מבינים? זה לא יצירה של רע, אלא מה זה בסך הכל? צמצום של הטוב. זאת אומרת החיים הגיע למצב שבו זה נגמר, זהו, זה האלוקים, זה הדין, זה ההפסקה. אז עכשיו נגמר הטוב, אז ממילא מה יש? רע. אבל הרע הוא יצירה? הוא לא יצירה. גם השם אלוקים לא מבטא חלילה רע, אלא הוא מבטא צמצום והפסקה של השפע הטוב. אז ממילא ברגע שיש צמצום והפסקה של השפע הטוב, מה שקורה זה שבא המציאות של ההעדר. מציאות של ההעדר זה מוות, מציאות של ההעדר זה חולי, זה עניות, זה כל אותם קללות נוראות שיכולות לבוא חלילה על האדם, הכל נובע מאותה מציאות של העדר. עכשיו תשימו לב איך שם אלוקים נקרא בלשון רבים. למה? כי בעצם מי שמסתכל נדמה לו שיש כוחות בבריאה. יש כוח של מוות ויש כוח של זה, אומרים לך כל האלוקים. מה זה האלוקים? כל הכוחות כולם. תקיף ובעל היכולת ובעל הכוחות כולם. כי זה בדיוק מה שבא לבטא שם אלוקים. אל תחשוב שיש כוח נפרד, יש כוח של רע, יש כוח של מוות, יש כוח של נזק, לא. אלא השם הוא תקיף והוא בעל היכולת ובעל הכוחות כולם. לכן זה מבוטא בשם אלוקים שבא לבטא כוח, שבא לתת גבורה, דין, צמצום, הפסקת שפע, וגם זה בא לבטא שכל הכוחות כולם שנראה לך ככוחות מרובים, הכל ממנו יתברך, הכל מהאינסוף ברוך הוא. רק כאשר הקדוש ברוך הוא משפיע מציאות שבה הוא מפסיק את השפע, אז ממילא נוצר העדר. זה לא כוח בפני עצמו. כמו שאמרנו, התפיסה הזאת הייתה התפיסה המקובלת במלכות פרס. אומר המלבי"ם, היות שהנביא כעת מתנבא על בבל ועל הגלות ועל הגאולה שאמורה הייתה להיות על ידי כורש מלך פרס, אומר המלבי"ם, כך גם כן הנביא לא מונע עצמו מלהתנבא על מלך פרס ולהתווכח כנגד אמונות ההבל שהיו מקובלות אצלם. שלא תחשוב שאם אני בא ונותן לך כורש תפקיד ומייעד אותך לכבוש ממלכות וכולי, אז שלא תחשוב שאני לא אעיר לך על מה שכן צריך להעיר לך, שאני לא אתקן אותך על אמונות פגומות שיש אצלכם. וזו ההזדמנות, אומר הקדוש ברוך הוא, כשאני כבר נותן לך את התפקיד מהמינוי, שאעיר לך על אמונת הבל שקיימת אצלכם וצריך לבטל אותה. זה המיקום שבו נכנס הפסוק הזה. הפסוק הזה בא ואומר, תוך כדי שאני מועיד אותך לתפקיד, אבל יש לי גם הערות ביחס לאמונות שלכם שהם אמונות שלא על פי האמת. ולכן אומר הקדוש ברוך הוא, אני השם ואין עוד. דע לך, אני השם שאני ממציא ומהווה את כל הנמצאים. הוי"ה כמו שהסברנו לשון להוות. אומר הקדוש ברוך הוא, ולא זו בלבד אלא אין עוד. אין עוד כוח, לא כמו שחשבתם שיש כוח של רע. אה, אם אין כוח של רע אז מאיפה מגיע הרע בעולם? ואין אלוקים עמדי. אומר הקדוש ברוך הוא, כוח הרע בעולם, הצמצום, הגבורה, זה הרי בא מכוח השם אלוקים שזה דין. אז הוא אומר אם ככה תדע לך, אין עוד כוח חוץ מהשם. אז מה זה בעצם הכוח של הרע, המוות בעולם? צמצום של החסד. ברגע שהחסד מצטמצם, אז ממילא אין כבר טוב, אז ממילא כבר יש מציאות של רע. אומר הקדוש ברוך הוא, ואין זולתי, הכוונה אני אחד בתכלית האחדות. ואפילו שאתה רואה שיוצא טוב ויוצא רע, תדע לך הכל משורש אחד והתחלה אחת להם. ומה שאתה רואה שאני אאזרך ואני נותן לך תוקף אפילו שאתה לא ידעתני ולא מכיר את האמונה שלי עד עכשיו, כל זה במגמה שיתפרסם שמו בעולם, שכולם ידעו מזה שהקדוש ברוך הוא מציאות אחדותית ולא כמו אותה אמונת הבל שהאמינו הפרסים.
למען ידעו ממזרח שמש וממערבה כי אפס בלעדיי אני השם ואין עוד. למען ידעו ממזרח שמש וממערבה, ממקום זריחת האור ומקום שקיעתו, כל העולם. רוצה לומר לכל אורך היישוב, מהמקום שהשמש זורחת עד מקום השקיעה, כל העולם ידעו כי אפס בלעדיי. הכוונה אין עוד חוץ מהשם. והשם הוא השורש של כל מה שיש במציאות, והרע לא יוצא מאיתו כמו שהסברנו. אני השם ואין עוד. מה הפירוש אין עוד? יש רק את כוח הטוב, את ההוויה, את הי-ה-ו-ה. אין עוד, אין כוח רע מצד עצמו, אלא כוח הרע כמו שהסברנו הוא רק מציאות של העדר הטוב, אבל הוא לא כוח עצמי.