מי יצר אל ופסל נסך לבלתי הועיל. מי יצר אל. מי עשה כזה מעשה הבל, מעשה תוהו, ללכת וליצור אלוקות, ליצור אל. מי יצר? לבלתי הועיל. אל כזה שהוא בלתי מועיל. זאת אומרת, הרי אם בן אדם עושה דבר מגונה, אומר המלבי"ם, לפחות צריך משהו שיהיה שווה להתבזות בשבילו. יש בן אדם אתה רואה אותו עושה איזה מעשה הבל מטופש ביותר. שואל אותו מה זה? ספר השיאים של גינס. טוב, הוא עשה מעשה הבל, כל מי שרואה אותו רואה שטות. נו, אבל אני שומע, רוצה לחרוט שמו בדפי ההיסטוריה. יכתבו עליו, יצלמו אותו, יראו אותו. כשבן אדם עושה דבר מגונה, ראוי שיהיה לו תועלת גדולה כדי לכסות על הגנות של הדבר. בן אדם נכנס לתוך הזבל ונובר בו. איזה בושות, איזה בזיונות. ואם הוא נכנס והוא בן אדם מכובד, אז זה בושות ובזיונות יותר גדולים. אבל אם הוא אומר לך אדוני, מעטפה של 50 אלף דולר נפלה לי בפנים, אה, זה כבר נשמע אחרת, נכון? זאת אומרת, ההתבזות היא משתלמת כפי ערך מה שיצא לי מההתבזות הזאת. אבל להתבזות בשביל מה? בשביל בול עץ, על המעטפה שזרקתי בטעות, בשביל בול עץ לא נכנסים לתוך פח זבל, נכון? אז הוא אומר ככה, מי שעושה מעשה מגונה, ראוי שיהיה התועלת רב עד שישא את הכלימה שישיג בעבור מעשהו. יהיה בזה תועלת כזאת גדולה שכל הבושה הזאת מה שנקרא משתלמת. אבל הוא אומר, מי יעשה כזאת שטות ללכת ולעשות לעצמו פסל מבלי תועלת? נסך, רש"י מסביר שזה לשון יציקה ומסכה. מי ילך ויעשה כזה שטות והבל שנו, אחרי כל הבושות לפחות שיצא לך מזה משהו. לקחת, גילפת, עשית מאיזה בול עץ את האלוה שלך, לפחות תגיד תשמע, עובדה, יש לי מזה תועלת. המלבי"ם הסביר שהיו שני כיתות בעובדי הכוכבים. שתי כיתות שהיו, שהייתה להם תפיסה מקובלת בזמנם. כת אחת היו כאלה שהיו אומרים שהפסל עצמו יש בו אלוהות, הוא אלוה. והכת השנייה היו אלה שהיו אומרים שהפסל עצמו באמת אין לו אלוהות, אין לו כוח. אבל הוא צינור, הוא כלי להגרת השפע העליון. כדי שהשפע העליון יגיר שפעו כאן, הכוכבים ישפיעו שפעם, אני צריך ליצור איזשהו מקבל, איזשהו מדיום, ממוצע. אז כל הפסל באמת אין לו כוח, אבל בתור ממוצע ביני לבין הכוחות העליונים, כן יש לו תוקף. ככה האמינו עובדי הכוכבים. אז אם כן ישנם שתי תפיסות. יש כאלה שהאמינו שהפסל עצמו הוא האל, ויש כאלה שהאמינו שהוא לא אל אלא רק כמו שאמרתי הוא רק צינור. אז עם שני אלה גם פה הוא מתחשבן והוא ימשיך ויתחשבן איתם גם בהמשך. כנגד הכת שאומרים שהפסל עצמו מצידו, מצד עצמו יש לו כוח, אז כנגדם הוא אומר יוצרי פסל כולם תוהו. מי שיצר פסל וחושב שהפסל עצמו, שהם, הוא יש בו אלוהות, כולם תוהו. מי יצר אל? מי מסוגל ליצור אל? שייך ליצור את האלוהים? זה דבר שלא יעלה על הדעת. וכנגד הכת שעליהם הוא אמר קודם שהם האמינו שזה רק כלי וצינור לקבל את השפע העליונים, כנגד זה הוא אומר דמות, וזה מי יצר אל, פסל נסך לבלתי הועיל. ואז הוא אמר לפני כן, יוצרי פסל כולם תוהו וחמודיהם בל יועילו ועדיהם המה בל יראו ובל ידעו למען יבושו. אז הוא, אז הוא מתייחס לזה פעמיים. מי יצר אל, זה כנגד אלה שהאמינו שהוא אלוה ממש. ופסל נסך לבלתי הועיל, זה כנגד אלה שהאמינו שהוא מצד עצמו אין לו כוח אלא הוא בסך הכל פסל, דבר שמפסלים אותו. מה היתרון בו? כצינור, כן, יש לו תועלת. מה שהוא כתב הפסל, זה מקביל לאלה שהאמינו שזה רק כוח להוריד את השפע. ומה שהוא קרא אל, זה כנגד שהבינו שזה אל ממש. הן כל חבריו יבושו וחרשים המה מאדם יתקבצו כולם יעמדו יפחדו יבושו יחד. מי זה כל חבריו? אז הרד"ק מביא ביאור אחד, כך גם כן מסביר רש"י, חבריו הכוונה של היוצר. זה שעכשיו פה עבד החרש שעשה את הפסל הזה, הן כל חבריו יבושו. החברים שמתקבצים איתו כדי לעבוד את הצלם הזה. או יש הסבר אחר, הן כל חבריו של הפסל. ופה הוא בעצם מכנה את היוצר כחבריו. כביכול אלה החברים שלך, אז גם הם תוהו כמוהו. גם הם יבושו, וחרשים המה מאדם. גם הם הבל שהם עושים להם כזה חבר, כזה אלוה כדי לעבוד אותו. וחרשים המה מאדם. אל תחשוב שיש פה איזה מלאך שיצר את הפסל הזה. כוח רוחני עליון יצר פה איזה דמות. חרשים המה מאדם. זה חרש, זה נגר, סך הכל בן אדם. מה בן אדם כבר יכול לעשות? חרשים המה מאדם. איזה כבר תועלת יכולה לצאת ממנו? איזה דמות אלוקית כבר יכולה להיות מאדם שבסך הכל חרשים המה מאדם. סך הכל אדם שהוא נגר וחרש, מה יכול לצאת ממעשה כזה? יתקבצו כולם יעמדו, כולם מתקבצים ומתבוננים בצלם שהוא עשה, ויפחדו יבושו יחד. הם מפחדים מהאל שהם עשו בעצמם, והם גם מתביישים בעצמם. זאת אומרת, כביכול יש פה איזושהי דואליות, שמחד גיסא יצרת משהו ואתה מפחד ממנו, יהיה לי מורא ממנו, זה ישפיע עליו כוחות, לא יעזור כלום, יבושו יחד. יראה שבסופו של דבר לא הצליח בכל מעשהו להוריד כוחות עליונים, לא הצליח להפוך אותו באמת לאלוה. אז כל הפעולות שהוא עשה, הן הכוונות, הן הזמנים, הן זה שהוא, אנשים חרשים, כן, שהכוונה שיודעים לכוון, הן זה שהם יפחדו ממנו, כל זה לא יועיל כדי להשפיע על הפסל הזה כוח חיות וכוח אלוקות. חרש ברזל מעצד ופעל בפחם ובמקבות יצרהו ויפעלהו בזרוע כוחו גם רעב ואין כוח לא שתה מים וייעף. אומר המלבי"ם, אומר המלבי"ם, כל דבר הערך שלו יהיה לפי החומר, הצורה, הפועל, התכלית והאמצעים שהובילו אל התכלית. אני אסביר. כשאתה רוצה להחשיב דבר לדבר יקר, דבר ראשון זה החומר. ממה זה עשוי? מאבן, עפר או מזהב. דבר ראשון זה החומר. אם החומר יקר, אז התוצאה תהיה דבר יקר מצד חומרו. דבר שני, הצורה. עצם מה ציירת בדבר. אני יכול להגיד תשמע, עץ, כמה עולה חתיכת עץ? 10 שקלים. אבל אם יבוא איזה אומן מיוחד ויגלף בה איזה שהוא דבר ייחודי ביותר, אז הדבר הזה יכול לטפס לאפילו לאלפי שקלים. בגלל כוח המלאכה המיוחד שהושקע בדבר.
זה נקרא הצורה. הפועל זה מי שפעל באותו דבר, התכלית זה התכלית שלשמה נעשה הדבר. גם פה, יש איזה חתיכת אבן אז אין בה הרבה תועלת, אבל אם לדוגמה עשיתי ממנה צורה של נגיד של עציץ, אז יש בו עכשיו תועלת כעציץ, אז הוא כבר קיבל מעלה מצד התועלת שבו. גם סתם חרס אין בו תועלת, אבל גם אם עשיתי ממנו צורה של כד, אז מצד התכלית של הדבר, עפר אין בו תועלת, אבל כד כן יש בו כבר תועלת, אני יכול להשתמש איתו לשתייה וכדומה. והאמצעים שהובילו אל התכלית, האמצעים הכוונה כמה השקעה נעשה בדבר. איזה אמצעים הפעלנו כדי להוביל אל תכלית הדבר. יש דבר שמצד עצמו הוא לא יקר, אבל אתה יודע כמה השקיעו בדבר כדי להגיע לאותו דבר? ניתן לדוגמה מים כבדים, כן, מה שמפיקים מזה אורניום מועשר ואטום. אטום, יכול מדינות מוכנות לשלם מיליארדים כדי לקבל אטום. אבל אם תסתכל כביכול ממה זה עשוי, זה מחומרים שיש בטבע, וזה לא איזה שהם חומרים מי יודע מה יקרים. החלק היקר זה הבקיע של האטום שנעשה בתוך הכור, שבשביל זה צריך הון עתק בשביל להקים כורים וצריך... אז יוצא לפעמים שהחומר לא שווה הרבה, אבל הפועל שבו, ההשקעה שהשקיעו בו, זה מה שמביא את התוצאה שהדבר הזה הפך להיות שווה הון עתק.
עכשיו הוא בא ומתאר, בואו תראו שהפסל מכל בחינה שתסתכלו בו אין לו ערך. אנחנו נתנו כמה בחינות שיכולים לתת ערך לדבר. הפסל מכל בחינה שתסתכל אין לו ערך. בא ואומר מצד הצורה שלו, בל יראו ובל ידעו, העדר הצורה השכלית המרגשת. זה דבר ראשון, דומם. דבר, מישהו שהוא מרגיש, בעל חיים לדוגמה, מרומם יותר מצמחים, וצמח מרומם יותר מדומם. כי צמח אומנם מרגיש, אבל עדיין הוא לא בעל חיוניות, בעל כוח תנועה. בעל חיים גם מרגיש וגם בעל כוח תנועה. הפסל לא מרגיש ולא בעל כוח תנועה, אין לו שום צורה שכלית, אלא מה? פסל דומם.
עכשיו תגיד טוב אבל תשמע, יש לי ממנו תועלת. כמו שאמרנו, יכול להיות אפילו סתם חרס, אבל יש תועלת, נהיה מזה כד, אני יכול לשתות ממנו. אומר גם תועלת אין, מי יצר אל לבלתי הועיל. מאלה תגיד יש לי תועלת, אני מבקש ממנו בקשות, ממלא את כל רצונותיי, נו, אבל מי יצר אל לבלתי הועיל, גם מצד התועלת שאתה משיג ומקבל ממנו, אין לך מאומה.
עכשיו מצד העושה אותו, וחרשים המה מאדם. מי יצר את האלוה הזה? בן אדם. ראית בן אדם יוצר אלוה? חרשים המה מאדם, אדם מסוגל ליצור אלוה? אתה יצירו של האלוה, אתה יוצר את האלוה? ואוי לו לאלוה זה שבני אדם יצרוהו. אז גם מצד היוצר, תגיד זה שיצר אותו, אני אולי אני אמחיש מה זה אומר מצד היוצר. לפעמים מוכרים לך שרבוטים, אתה מסתכל אתה אומר מה זה? זה אומנות. איך אומנות? מה אומנות? לא, אומרים לך את זה צייר ואן גוך. נו אז מה, אבל תסתכל מה יש פה, זה סתם, הילד שלי מצייר יותר יפה. כן נכון, אבל אתה יודע מי צייר את זה? זה נקרא מצד הפועל. זה שפעל את זה נחשב לבעל מעלה על פי תפיסתם. או לפעמים יכול להיות בן אדם על ידי מה, שהיה בן אדם מפורסם, הנשיא קנדי, יכולים למכור איזה קשקושים שלו, סתם, לא שווים כלום, על נייר, בסותביס, ימכרו לך את זה במכירה פומבית בעשרות ומאות אלפי דולרים. לא שווה הנייר, לא שווה הדיו שאיתו הוא קשקש, הציור עצמו אין לו שום ערך אומנותי, אז מה יש כאן? כוח הפועל. אתה יודע מי עשה את זה? מר קנדי, הוא עשה את זה. עם כל הכבוד והשטות וההבל שאנחנו מתייחסים לזה, אבל יש כאלה שמעריכים את זה. אומר הפסל הזה מי עשה אותו? תגיד לי מישהו חשוב, מי עשה? בסך הכל בן אדם יצר אותו. אז גם מצד הכוח הפועל בו, מצד היוצר אותו, אין לו שום מעלה.
עכשיו הוא מתחיל להלעיג על הפסל מצד החומר שבו. אל תגיד אולי אבל תשמע, זה נעשה מחומר יקר מאוד, אתה יודע החומר הזה כמה הוא שווה? הוא אומר חרש ברזל, עושים את הפסל מברזל. למה דווקא ברזל? סיבה פשוטה, כי ברזל הוא חזק. צריך שהפסל יחזיק ימים רבים, שאם אלה אם היה אלוה, נו, עוד יכול לתחזק את עצמו, אבל אני עוד צריך לתחזק את האלוה הזה, נכון? אז אני עושה אותו ממשהו שיחזיק הרבה זמן. בן אדם רוצה לעשות, להוציא מרפסת, הוא לא עושה מאלומיניום, הוא עושה רלסים של ברזל למען יחזיקו ימים רבים. אז כמו שעושה צלם, אומר תעשה אותו כמו שצריך, חזק, לא משהו שמצריך תחזוקה כל הזמן, זה לא פרגולה שאתה צריך כל הזמן לצבוע, כי אם הוא הולך ונרקב או הולך ומתיישן. אז הוא עושה אותו מברזל. ברזל יש לו ערך? יש לו שווי? נחשב למוצר זול. כדי שיהיה קיים באופן תמידי עשה אותו מברזל. יש כאלה שהיו עושים מעץ. למה מעץ? הרי עץ הוא פחות חזק מברזל. כי עץ כביכול עליון יותר מן הברזל, כי בעץ יש את הנפש הצומחת. אם ברזל הוא דומם לחלוטין, עץ יש בו נפש צומחת, לכן היו כאלה שהיו עובדים לאשרה. למה דווקא אשרה? למה אילן? כי הם האמינו שהאילן מצד הנפש הצומחת שבו, יש בו חיות, יש בו יותר כוח להוריד את הכוחות העליונים.
עכשיו הוא בהתחלה מדבר על הברזל. איך אתם מתארים לעצמכם שדבר עשוי מתכת, עשוי ברזל, כזה חומר זול, איך אתם חושבים שיש בו ממש? הלא חרש ברזל מעצד. חרש ברזל מעצד, אומר המלבי"ם, אם היה בו אלוהות, הרי מתנאי האלוהות שהוא יברא את האחרים ולא אחרים יבראוהו. זה הדבר הבסיסי ביותר. זה מה שאני מצפה ממישהו שהוא בעל כוח. מישהו שהוא בעל כוח הוא יצר. אבל אני יצרתי אותו, אז איפה הוא בעל כוח? עוד אפילו לברוא את עצמו לא היה לו כוח, עוד אני הייתי צריך ליצור אותו. אתם מבינים כמה זה מגוחך? אז הא' ב' של אל, שהוא יהיה היוצר. והוא אומר הנה בוא תראה שפה עם אזמיל, עם מעצד, מעצד זה כלי שאיתו היו מפסלים, עם מעצד יצרו אותו וחתכו את הברזל הזה ממקום המחצב שלו. איך יכול להיות שאלוה יהיה מישהו שהאדם יצר? אלוה צריך להיות כוח רוחני שיצר את האדם, לא שמישהו שהאדם יצר.
מה תגיד? לא לא לא, אל תתייחס לזה שאני חתכתי את זה ממקום מחצב הברזל, תדע לך שכוח האלוהי שבו זה רק אחרי שהוא נהיה פסל. בהתחלה, בחיתוך שלו, תדע לך שזה עדיין אין בו כוח אלוהי, אז אל תגיד אה אתה יצרת אותו. לא, הכוח האלוהי בא לו רק אחרי זה. אומר הלא זה ופעל בפחם, הרי אחרי זה הוא מתיך אותו על ידי האש. אם פה הוא קיבל את כוח האלוהות שלו, איך האש שולטת בו? איך האש מתיכה אותו? זה אלוה. אם אלוה אז הוא אמור להיות מעל לכוח הטבע. איך כוח הטבע שולט בו?
ואם תגיד לי לא לא לא, האלוהות לא התחילה בו, רק אחרי שהוא קיבל את הצורה. אחרי שכבר התיכו אותו, קיבל צורה, פה עכשיו מתחיל כוח האלוהי שבו. אומר כן, אבל עדיין יש בו פעולה, הלא במקבות יצרהו. עוד אחרי זה עוד עושים בו נקבים על ידי מקבות כדי ליצור לו צורה מיוחדת. איך אני עושה צורה באלוה? איך שייך?
מה תגיד לנו? לא לא, באמת תדע לך כל זה רק נדמה לך. נדמה לך שכביכול בן אדם פועל ועושה, תדע לך שהכוח האלוהי ניתן בחרש שיפסל את הפסל. אתם מבינים איזה דרך עקפנו את כל הבעיה? זה לא החרש עשה פסל, הכוח האלוהי של הפסל נכנס בתוך החרש שיצר את הפסל. אז נפלא מאוד, תירצנו את כל הקושיות, הפסל יצר את עצמו. אתם מבינים כמה נפלא? מה תגיד? הוא אומר הלא ויפעלהו בזרוע כוחו. האומן מרגיש שהוא מפעיל כוח כשהוא פועל את הפסל. אם תגיד שהכוח האלוהי פעל בי, אז אני צריך להיות כאבן דומם ופתאום ידיי יתחילו לנוע באופן חופשי מכוח האלוהי שפועל את הפסל. אבל אם אני מרגיש שאני צריך להתחיל להשפיע ולהפעיל כוח כדי לנסר, כוח כדי לחטב, כוח כדי לצייר, זאת אומרת שכוחי השקעתי בו. אז אני עשיתי אותו, אל תספר לי סיפורים שהכוח האלוהי של הפסל יצר את עצמו ונכנס בי.
ועל זה הוא ממשיך ואומר, הלא גם רעב ואין כוח. מניין אתה יודע שכוחי הוא הפועל ולא כוח הצלם נכנס בי ועשה? כי אם כוח הצלם נכנס בי ועשה, הייתי אחרי פעולה צריך להיות רעב וצמא? לא, אני בכלל לא פועל מכוחי. כוח הצלם הוא זה שפועל ועושה. אז מה פתאום אחרי עבודה של שעתיים על הצלם הזה אני נהיה רעב, נהיה צמא, כמו כל אדם שעובד עבודה? מה קרה? בעל כורחך שזה אנרגיה שאני הוצאתי ממני. הוצאת אנרגיה, אתה צריך לשתות, הוצאת אנרגיה, אתה צריך לאכול. ואם כן, עצם זה שאנחנו אומרים גם רעב ואין כוח לא שתה מים וייעף, זה מראה לך שהאדם הזה בעצם פעל את הפעולה מכוחו העצמי ולא מהכוח האלוקי שבו, מכוח האלוהי של הצלם. אם זה היה מכוח האלוהי של הצלם, לא היה צריך להיות רעב, לא היה צריך לשתות מים, כי הרי הכל באותו כוח אלוהי של הצלם.
רש"י מסביר אחרת. יש פה גם הסבר של רש"י וגם הסבר של הרד"ק שאני ארצה לראות. מה זה ויפעלהו בזרוע כוחו גם רעב ואין כוח לא שתה מים וייעף? רש"י מסביר שהיוצר, זה שיצר את הצלם, הוא חסר כוח, הוא חלש, אם הוא ירעב לא יהיה לו כוח להמשיך בעבודה, ואם הוא לא שתה מים וייעף. אז אם זה שיצר אותו הוא כזה חלש, הוא כזה מוגבל, אז יכול להיות שאני אצור משהו יותר טוב ממני? איך יכול להיות דבר כזה? אם היוצר הוא כזה מוגבל, שהוא רעב והוא צמא והוא נחלש במלאכתו, אם הוא היוצר כזה מוגבל, מי שנוצר ממנו לא כל שכן שיהיה מוגבל. זה לפי רש"י, זה הגם רעב ואין כוח לא שתה מים וייעף.
הרד"ק מסביר שהיוצר, הוא בא לתאר עכשיו את היוצר, היוצר את הצלם עושה את זה בכזאת התלהבות, בכזאת מסירות, גם רעב ואין כוח לא שתה מים וייעף. בעבודה הוא מרגיש רעב והוא מרגיש צמא, הוא לא רואה שום דבר, הוא ממשיך בעבודה שלו מתוך כוח התמדה עצום, מתוך התלהבות, הנה הוא יוצר פה אלוה. גם רעב, לא משפיע עליו, צמא, לא משפיע עליו, מרוב חשקו במלאכה, אומר הרד"ק, פועל את הפעולה הזאת בחשק ובהתלהבות. כביכול תראה את סכלותם של אותם האנשים.
חרש עצים נטה קו יתארהו בשרד יעשהו במקצועות ובמחוגה יתארהו ויעשהו כתבנית איש כתפארת אדם לשבת בית. חרש עצים. ממשיך המלבי"ם ומסביר, גם מי שחרש עצים, עד עכשיו דיברנו על העושה ממתכת, עכשיו הוא עובר לנגר. חרש עצים, בהתחלה כשהוא רוצה לעשות את הפסל, מה הוא עושה? נטה קו. כשהנגר רוצה לחתוך דבר מה, מה הדבר ראשון עושים? מציירים, מסמנים, כל דבר שרוצים לחתוך מסמנים כדי שאני אדע שאני חותך אותו כראוי. אז בהתחלה נטה קו. ויתארהו בשרד. שרד, לפי המלבי"ם, הכוונה פה צבע. אומר המלבי"ם אין ביטוי שרד יותר בכל המקרא, והמשמעות של שרד קרוב למילה שרט, שרט מלשון שרט לנפש לא תתנו, הכוונה שריטה. כן, ואז הוא רוצה לסמן כמה הוא יחתוך, הוא עושה מתאר אותו בשרד או בשרט, הכוונה עושה שריטה כדי לתאר את הגודל של החיתוך המדויק שאותו הוא צריך. אומר הנה אתה רואה, הוא לא נחתך מעצמו, אני צריך לפעול בו. אנחנו חוזרים למה שאמרנו קודם, בוא תראה שכל הפעולה הזאת של הצלם נובעת ממני, גם אם מדובר בפסל מעץ, הוא לא נחתך מעצמו, ואם זה אלוה, איך אני עושה אלוה? אלוה צריך להיות מעצמו. איך אני פעלתי ועשיתי את האלוה?
מה תגיד לי? אולי גם פה תתרץ לי כמו שאמרת לי מקודם, שכוח האלוהות שבו זה רק אחרי זה, זה לא עכשיו, לא נכנס בו האלוהות עכשיו. אומר הרי אחרי זה יעשהו במקצועות. מקצועות זה הגילוף. מה שמגלפים. אחרי שחתכנו, יש לנו את הצלם, את הבול עץ, עכשיו מתחילים לגלף וליצור בו צורה. אחרי זה יעשהו במקצועות. איך יכול להיות שאני לוקח צלם ומגלף אותו? שייך באלוה לפעול דבר מה? מה תגיד לי? לא לא, רק אחרי שהוא יהיה פסל, רק אחרי זה הוא קונה את כוח האלוהות שבו. הרי אחרי זה הוא אומר במחוגה יתארהו. הרי אחרי זה יש שלב נוסף שהוא עושה בו ציורים ועיגולים במחוגה, עושה בו תואר ועושה לו צורה וצובע אותו עם כל מיני צבעים שהיה דרכם לצבוע את הצלמים שלהם. ואם כן, איך אני יכול לצבוע את האלוה? זאת אומרת שאין פה אלוה כלל.
ויותר מזה, הוא אומר הלא יעשהו כתבנית איש. עכשיו הוא חוזר בין על הברזל בין על העץ. איך יכול להיות שאתה קורא לו אלוה אחרי שאתה עושה אותו כתבנית איש? אומר המלבי"ם מה ההבדל בין איש לבין אדם? אומר המלבי"ם איש מתאר כל בחינת יש נקרא איש. המלבי"ם מביא שראינו את הביטוי איש על בעלי חיים, על מלאכים, האיש גבריאל, על הכרובים ופניהם איש אל אחיו. הביטוי איש בא לבטא יש. כוח יש נקרא איש. זה יכול להיות אפילו על בעלי חיים יופיע הביטוי איש. לעומת זאת הביטוי אדם לעולם יופיע רק על המין האנושי, רק על בני האדם. אומר איך ייתכן הלא יעשהו כתבנית איש, איך הוא יהיה כוח אלוהי אם אתה עושה לו דמות של משהו שנמצא וקיים כאן בעולם? אלוקי אני מבין שצריך להיות משהו רוחני, משהו עליון, נשגב, מרומם מכל מי שיש פה וקיים כאן. משהו מעליי. מה אתה עושה לו? תבנית איש, עושה לו דמות של משהו שקיים פה. הם היו הרי עושים דמויות וצורות של בעלי חיים. נבחז ותרתק והיה להם דמות של דג ודמות של עז ודמות של אשימא וכולי, למדנו את זה בעבר. כל מיני דמויות של בעלי חיים היו מציירים להם האלוהויות שלהם, הספינקס שלהם, איזה דמות של איזה אריה שוכב וכן הלאה על זה הדרך. דמויות של בעלי חיים היו מציירים להם כאלוהות. איך אתה הולך ועושה לו דמות של מישהו שנמצא פה ואתה רוצה שאני אקבל שהוא אלוה מעליי? הרי האלוה אין לו גוף ותבנית.
ויותר מזה, אם אתה חושב שהאלוה מרומם מן האדם, איך אתה יוצר לו דמות אדם? אדרבה, אתה רוצה להגיד שהוא יותר מהאדם. אז מה עשית? הלכת לקחת עץ, יצרת לו דמות של אדם. אדם כבר יש לנו. מה אני צריך אלוה? אם זה אלוה, זאת אומרת שהוא משהו מעל האדם. אז מה אתה הלכת ויצרת, כלשון הנביא ויעשהו כתבנית איש, כתפארת אדם לשבת בית. איש זה אמרנו דמות של יש, כל אחד מבעלי החיים. ולא זו בלבד, עוד עשית לו כתפארת אדם. אתה עושה לו צורה מיוחדת כדוגמת האדם, כאילו בזה אתה מתפאר. הנה אתה רואה, יש לו דמות של אדם. אומר דמות של אדם הרי אדרבה, האדם זקוק לדמות עליונה מעליו, לא שתיצור עוד דמות של אדם מעץ או ממתכת.
דבר נוסף, אומר הדמות של האדם הזה הוא מוגבל לעומת האדם הטבעי. כבר אדם טבעי יותר טוב. אדם טבעי לא מוגבל. מה אתה יצרת? דמות כתפארת אדם לשבת בית. הפסל הזה מה לעשות, נבחז תקוע בבית. לא מסוגל לזוז, אין לו כוח חיות, אין לו כלום. אז עוד אדם, עוד יש בו כוח חיות, מניע עצמו. אבל הוא, רגליהם לא יהלכון. מה עשית אם כן? יצרת אדם, ועוד נו, עוד מילא כתפארת אדם, אולי כאיזה אדם מפואר. מה יצרת עוד? אדם מוגבל, נכה. אדם שיושב כל ימיו בבית, לא מסוגל לזוז.
לכרות לו ארזים ויקח תרזה ואלון ויאמץ לו בעצי יער נטע אורן וגשם יגדל. אחרי שהוא הראה כמה הבל יש בתפיסה שהאליל הזה הוא בעל כוח, שהרי הוא לא עשה את עצמו אלא הנגר או החרש על ידי מעצד, פחם, מקבות, יצר את האלוה הזה. וכמה נואלו אותם אנשים שהולכים לעבוד פסל שאדם יצר אותו. בא עכשיו ויראה להם, בוא תראה שהעצים האלה עצמם אין בהם רוחניות וקדושה. כביכול יהיה מי שירצה להגיד זה עץ קדוש, יש בו רוחניות. לא משנה מי עשה אותו, איך עשה אותו, מצד העץ יש בו מעלה. כמו שדיברנו בעבר, כמו מצד הזהב יש בו מעלה. לא משנה איך תעשה ומה תעשה איתו, אפילו אם התכשיט יהיה מכוער מאוד, יש בו מעלה מצד החומר שבו. מצד העץ יש בו רוחניות וקדושה, עד שזה ממש לא משנה איך תעשה ואיך תפעל בו, בכל מקרה הכוח האלוהי כבר נתון בו. את הדעה הזאת הוא בא לסתור ואומר להם, הרי הלך לכרות לו ארזים. ארז הוא לא מיוחד לעשיית פסל. ארז זה מיועד לדברים רבים, לשימושים רבים. אז איזה אלוהות וקדושה יש בו מצד עצמו? ואיזה ארז שיהיה הוא לקח לו, ארז שראוי לכל מלאכה. אז איזה אלוהות וקדושה מצאת בעץ עצמו? מה תגיד? לא, כלל עצי הארז הם בעלי קדושה. עצי הארז יש להם מעלה. ויקח תרזה ואלון. אומר הנה תראה, הוא לא דווקא מקפיד על ארז. הוא לוקח גם אלון. זאת אומרת שזה לא מפריע לו שאר עצים. ויאמץ אותו בעצי יער. הוא נותן לו חיזוקים מכל מיני כיוונים, גם בעצים פחותים בחשיבותם, בעצי יער. זאת אומרת שאין איזה מעלה של קדושה בעץ עצמו. ולא זו בלבד, נטע אורן וגשם יגדל. הוא הולך ונוטע יער גדול של ארזים, והגידול שלו הוא לא על טבעי, אלא גשם יגדל. הגשם מגדל אותו בדרך הטבע. אז חזרנו לזה שבסופו של תהליך מי יצר פה את כל הצלם הזה? האדם בעצמו. ואל תגיד לי יש בו קדושה מצד עצמו, כי אני נטעתי אותו, ואני, והגשם שהוא טבעי השקה אותו. ואם כן, קיבלת שוב פעם דבר טבעי וגשמי, אז אין בו מעלה מצד היצירה שלו, אין לו מעלה מצד החומר שבו, שהרי שתגיד לי החומר מראשיתו יש בו אלוהות. הנה תראה שמשני הדברים האלה כלל אין סיבה לעבוד את אותו צלם.
והיה לאדם לבער ויקח מהם ויחם אף ישיק ואפה לחם אף יפעל אל וישתחו עשהו פסל ויסגוד למו. הוא ממשיך ואומר, הרי הארז הזה שגדל ביער, אל תטענו שבמקור יש לו קדושה. הוא מהמקור בא עם קדושה. הרי לא ייתכן, היה לאדם לבער. הרי היער הזה מוציאים משם עצים לאדם לבער, כדי שהאדם יעשה עם זה אש. ויותר מזה, גם אדם נהנה מזה הנאה פיזית, הנאת הגוף. הרי הוא לוקח ויקח מהם ויחם. הוא משתמש בזה כדי לחמם את גופו. ויותר מזה, הוא אומר לך אף ישיק, הוא גם מסיק אותו בתנור, וממנו אפה לחם, על הגחלים שלו הוא אופה לחם. אז תגיד לי דבר כזה, אף יפעל אל וישתחו עשהו פסל ויסגוד למו? דבר כזה ניתן לעשות ממנו אלוה? יש בו איזה קדושה? יש בו איזה אלוהות? אני מראה לך עד כמה הדבר הזה הוא חולי חולין. וכדבר שהוא חולין גמור, אין בו שום קדושה במקור, אין בו שום מעלה, איך ייתכן שלדבר כזה הוא יסגוד? איך ייתכן שלדבר כזה הוא ישתחווה?
המלבי"ם מסביר, ראינו הרי שישנם שתי כיתות. היו כאלה שהאמינו שהצלם הוא אלוה, הוא עצמו אלוה. והיו כאלה שהאמינו שהצלם הוא לא אלוה, אלא הוא רק כלי להורדת הכוחות הרוחניים העליונים. אז כנגד אלה שחושבים שהפסל הוא עצמו אלוה, הוא אומר אף יפעל אל וישתחו. האם אתה מדבר כזה יכול ליצור אלוה שאתה משתחווה לו? וכנגד אלה שחשבו שהוא רק יש לו כוח להוריד את הכוחות העליונים אבל הוא מצד עצמו לא אלוה, עליהם הוא אומר עשהו פסל ויסגוד למו. עשה מזה פסל שהפסל הזה כביכול מכוון כנגד הכוחות העליונים להוריד שפעם, אליו הוא סוגד.
עכשיו תשימו לב לדקדוק נוסף. ביחס לאל הוא כתב יפעל אל. ביחס לפסל הוא כתב עשהו פסל. למה אל הוא פועל מן הקרש הזה, מן הבול עץ הזה, ופסל הוא עושה מהבול עץ הזה? מה ההבדל בין פועל לבין עושה? אומר המלבי"ם, לעשות, לפעול, זה להתעסק בדבר. אני פועל בזה, פעלתי בעניין. גמרת את הנושא? לא, רק פעלתי בעניין. לעשות פירושו של דבר סיום. סיימתי את הדבר, עשיתי, הכוונה זהו, מוחלט, הדבר עשוי. הדבר סיימתי אותו, כמו שכתוב אשר ברא אלוקים לעשות, עשה את העולם. לכן הוא אומר תראה את ההבדל. כנגד מה שאמרנו שכנגד אף יפעל אל וישתחו, הרי אל זה כוח עצמי, אז אתה עשית אותו? שייך להגיד שעשית אותו? אלא מה, אתה רק פועל בדבר והאל כביכול עשה את עצמו. ככה הרי הם מאמינים. כי הרי מה, אז אני עשיתי אותו? אז אז מה אני עשיתי? אני רק פעלתי בעניין והאל יצר את עצמו. לעומת זאת כנגד הפסל, הרי הם היו יוצרים פסלים מכוונים כנגד שעות היממה, כנגד השפעות הכוכבים, כנגד, כדי להוריד כל מיני שפע. בשביל זה היה צריך לעשות את הפסל מושלם. לסיים אותו בצורה מושלמת שיהיה ראוי לקבל את אותו שפע על פי הבנתם. אז ממילא ביחס לפסל כתוב עשהו פסל. הוא עושה אותו ממש, כי באמת אני הגומר, אני העושה. אבל לעומת זאת אלה שעשו אל, אז הוא אומר לא, אני העושה, אני רק פועל בו, אני מה שנקרא מתעסק עם זה והאל כביכול נוצר מעצמו, כי האל הוא בעל כוח, כפי תפיסתם והבנתם של אותם של אותם סכלים.
עכשיו הוא ממשיך ואומר, ומדבר על הבלותם. חציו שרף במו אש על חציו בשר יאכל יצלה צלי וישבע אף יחם ויאמר האח חמותי ראיתי אור. הוא ממשיך ומתאר את טיפשותם של אותם אנשים עושי הפסלים. חציו שרף במו אש. מה הוא רוצה לומר? שלא תגיד רק, הרי אנחנו ראינו שהוא בעצם בא לסתור את הטענתם שלא תגידו מדובר באיזה עץ מיוחד שיש לו כוחות אלוהיים. הוא אומר לא, הרי אתה רואה שהוא לקח תרזה ואלון, הוא לא מבחין באיזה עץ. תגיד לא, מדובר ביער מיוחד שביער הזה יש כוחות אלוהיים. על זה הוא אמר איך ייתכן, הרי היער הזה היה לאדם לבער, ויקח מהם ויחם. הרי מהיער הזה מוציאים גם עצים להסקה, אז איזה כוחות אלוהיים יש פה? זה סתם יער רגיל. ממנו מסיקים, אופים לחם, ומזה אתה פועל אל וישתחו, עשהו פסל ויסגוד למו? עכשיו לכאורה הוא כאילו כופל את עצמו. אחרי שאמרת ויקח מהם ויחם אף ישיק ואפה לחם, הוא חוזר על זה. חציו שרף במו אש, על חציו בשר יאכל, יצלה צלי וישבע. ואחרי זה ואף יחם ויאמר וכולי, חלק אתה מתחמם בו. אז למה הוא חוזר על הדברים פעמיים? אומר המלבי"ם, פה הוא בא ואומר שלא תגיד נכון, באמת לא כל היער הוא אלוקי, אבל העץ הזה, החתיכת עץ הזאת שאותה לקחתי, היא מיוחדת, היא בעלת סגולה, היא בעלת כוחות אלוהיים. כי הרי לפני כן הוא דיבר עליהם, אמר איזה מין הבל זה לקחת עץ לגלף אותו ולהגיד פתאום הוא אלוה. איך פתאום, אתה עשית אלוה? אז הוא אומר לא לא, זה עץ אלוהי. זה עץ שהאלוה פה היה ואני רק מה שנקרא עשיתי את הפעולות החיצוניות, אבל האלוה כבר נמצא בעץ הזה. אומר איך ייתכן להגיד שהאלוה נמצא בעץ הספציפי הזה? הרי את העץ הזה עצמו, עכשיו לא מדבר כמו שדיברתי קודם בפסוק ט"ו על היער, אני מדבר עכשיו על העץ הספציפי הזה, הבול עץ הזה שלקחת לפסל ממנו צלם. הוא אומר הרי העץ הזה עצמו חציו שרף במו אש. כבר את החצי הוא שרף באש. ועל החצי השני בשר יאכל, עכשיו הוא עושה עליו סטייקים. יוצא אם ככה שהוא לא קנה קדושה לא לפני העשייה ולא לאחר העשייה. וגם אל תגיד לא אדוני, תדע לך זה עץ אלוהי, ומי שמי שעשה דבר כזה ייענש. מי שייקח וישרוף חלקו ייתן את הדין, לא ישבע ממה שיאכל. הוא אומר לא, על חציו בשר יאכל יצלה צלי וישבע. זה עץ רגיל, כמו עץ סטנדרטי שממנו עושים גחלים, מי שעשה מזה צלי אפילו ישבע מהצלי. יצלה צלי וישבע. ואל תגיד לי לא, תדע לך שבאמת לא בעץ עצמו צלו, זה בדרך נס ניצלה. כי העץ כמו שאמרנו הוא עץ אלוקי. אומר איך ייתכן? אף יחם. גם הוא מתקרב לאש הזאתי, לא אש אלוקית, זה אש הוא מרגיש שיש לה חום. אף יחם. ואל תגיד אולי הוא רק מדמיין את זה. הלא יאמר האח חמותי ראיתי אור. הרי יש לאש שתי סגולות. סגולת ההארה וסגולת החימום. אומר זה אש טבעית לחלוטין, שהאדם הנהנה ממנה יגיד האח, האח כאילו נפלא, טוב מאוד, נהנה, שמחה, כמו שכתוב האח האח ראתה עינינו. כאילו יופי, נהדר. הוא יגיד או כל כך טוב, חמותי. חמותי הכוונה התחממתי בו. וגם ראיתי אור, גם ראיתי פה אש, דהיינו ראיתי דבר המאיר. אז אם כן יש את כל הסגולות הטבעיות של עץ. אז איזה על איזה אלוהות אתה מדבר איתי? איזה אלוהות נתלבשה בעץ הזה שממנו עשית את הצלם? כי תבינו, להגיד שיצרתי עכשיו אלוה, זה זה היה מופקע גם מבחינת עובדי אלילים. מה הלכת לגלף אלוה? מה זה? לכן ודאי שהם היו חוזרים כביכול אל הסיבה הראשונה והיו אומרים לא, יש בו כוחות אלוהיים, אנחנו רק עיצבנו את זה, אבל בעצם האלוהות כבר הייתה פה. ככה הם צריכים להסביר. אז את זה הוא בא לשלול. אז בהתחלה הוא שולל ואומר היער הוא לא אלוהי, סוג העץ הוא לא אלוהי, והעץ הספציפי הזה שאותו החתיכת עץ שממנה גילפת, גם היא לא אלוהית, כי הרי בחלק ממנה צלית בשר, התחממת, אכלת, שבעת. ראית באש, ראית אור, אז היא גשמית לחלוטין.
ושאריתו לאל עשה לפסלו יסגוד לו וישתחו ויתפלל אליו ויאמר הצילני כי אלי אתה. ואיך ייתכן שהעץ הזה, מהשארית שלו, שאריתו לאל עשה. מהשארית שלו ממנו אתה עושה אלוה. לפסלו. מה זה לפסלו? אז כמו שהסברנו, הרי היו שתי כיתות. אז כנגד אלה שעובדים אותו, הוא אומר לאל עשה, עשה ממנו אלוה. כנגד אלה שקיבלו אותו רק כפסל להוריד את הכוחות העליונים, עליהם הוא אמר לפסלו יסגוד לו. ממנו עשה פסל שיוריד את הכוחות העליונים, שאליו הוא ישתחווה. יסגוד לו וישתחו. וישתחו זה על הצד שהוא עשה ממנו אלוה, כמו שהסברנו קודם. אז לאל עשה וישתחו, או לפסל עשה להוריד את הכוחות העליונים ואז יסגוד לו. ואז ויאמר הצילני כי אלי אתה. ואז הוא פונה אליו אחרי זה ואומר לו תציל אותי כי אלי אתה. איך ייתכן שיקרא לו אלי אתה?
לא ידעו ולא יבינו כי טח מראות עיניהם מהשכיל לבותם. לא ידעו ולא יבינו. לא ידעו ולא יבינו כי טח מראות עיניהם. טח מראות הכוונה כמו יש להם דבר שהיה טוח על עיניהם. טוח הכוונה כמו טח עליהם, טיח על העיניים, משהו שסותם, סותם את האפשרות לראות. אבל תשימו לב, מה זה טח? טח זה פעולה. הוא טח. הוא טח את הקיר. אז טח מדברים על מישהו. לכן הרד"ק מסביר, טח הכוונה הקדוש ברוך הוא. השם טח מראות עיניהם. כמו שכתוב השמן לב העם הזה ועיניו השע וכולי. שהכוונה השם עשה. אז הוא אומר אתה יודע למה באמת לא מבינים? כי הקדוש ברוך הוא, אחרי שהם כל כך נכנסו לעבירה, השם כבר סתם להם את העיניים. עד כדי כך שכבר הם לא רואים דברים כל כך ברורים. טח מראות עיניהם. או הסבר נוסף אומר הרד"ק, יצר הרע טח מראות עיניהם. יצר הרע שם להם טיח על העיניים שלא יוכלו לראות. יצר הרע הוא זה שגרם שלא יבינו כמה הבל יש במעשה שלהם.
המלבי"ם מסביר, לא ידעו ולא יבינו. מה שהם לא יודעים ולא מבינים להרגיש את כל מה שדיברנו עד עכשיו, כמה זה הבל, כמה זה שטות, הוא אומר אל תתפלא על זה. כי לא ידעו, למה הם לא יודעים? כי טח מראות עיניהם. ולא יבינו, למה? כי טח מהשכיל לבותם. הטח חוזר על שניהם. טח מראות עיניהם, טח מהשכיל לבותם. אז עכשיו תשימו לב, אומר המלבי"ם יש פה שני דברים. יש פה ידיעה, יש פה הבנה. כנגד הידיעה, הם לא ידעו כי טח מראות עיניהם. כנגד הלא יבינו, זה ההבנה, טח מהשכיל לבותם. וההסבר הוא פשוט, אומר המלבי"ם. מכיוון שידיעה תמיד זה מצד הבחינה והניסיון. איך אתה יודע דבר מה? איך אתה יודע לדוגמה כשסיר נמצא על האש הוא חם? איך יודעים דבר כזה? ילד לא יודע את זה. אלא נגענו מספיק פעמים כדי להכיר שכשסיר נמצא כמה דקות על האש הוא רותח. ילד לא יודע את זה, אין לו את הבחינה והניסיון, לכן הוא מסוגל בלי בעיות לבוא ולמשוך את הסיר, השם ירחם, עם כל מה שיש בו. אלה מסוג הדברים שהגענו אליהם על ידי בחינה וניסיון. הכוונה כבר התנסינו בדברים ועל ידי זה אנחנו יודעים את התוצאות. אני שומע רעש של מכונית, אני יודע שזה סכנה לרדת לכביש. מאיפה? מהניסיון, כי פעם התקרבתי וראיתי מכונית ונבהלתי. ילד לא יודע את זה, הוא שומע רעש של מכונית ונכנס חופשי לתוך הכביש. כי אין לו את הבחינה והניסיון. אלה סוג הדברים שהניסיון הוא זה שמקנה אותם. דברים שהניסיון מקנה אותם הם בגדר ידיעה. ידיעה חיצונית. הם לא ידעו, דהיינו אין להם ניסיון כדי להבין את הדברים. מדוע? מכיוון שטח מראות עיניהם. כיוון שהעיניים, על ידי העיניים אני קונה את הידיעה והניסיון, עיניהם סתומות. טוב, אבל יש גם כן הבנה. והבנה היא הבנת השכל, זה לא הבנת העיניים, זה לא הניסיון החיצוני, זה משהו פנימי יותר, זה משהו שכלי. על ידי זה הוא אומר, על זה הוא אומר טח מהשכיל לבותם. גם הלב שלו אטום. אז יש פה דברים שתגיד אולי הניסיון לא מוכיח אותם, אבל השכל מוכיח אותם, ההיגיון מוכיח אותם, תחשוב, תתבונן. הוא אומר לך לא, גם זה לא עוזר, מכיוון שטח מהשכיל לבותם. כיוון שהלב שלו אטום, אז ממילא על ידי זה הוא לא יכול להבין גם דברים פשוטים שגם ילד מסוגל להבין.