00:00 ספר ישעיהו פרק מ"ד. ועתה שמע יעקב עבדי וישראל בחרתי בו. אחרי הדברים הקשים שהסתיים בהם הפרק הקודם, כעת באים דברי הנחמה. אפילו שאני מחלל אתכם, מכה אתכם בעוונותיכם, אני עוד איטיב לכם טובה גדולה, כך מבאר הרד"ק. ולכן תשמע אתה את הנחמה, אתה עבדי שאתה נמצא בין העכו"ם, שמע יעקב עבדי, בך בחרתי מכולם. תראו כמה דברים נפלאים אומר הרד"ק. והעבד הטוב, אף על פי שיחטא לפעמים, לא יגרשהו אדוניו אלא מייסרו. אני עוד צריך אותו. אבל נכון אבל הוא סרח, בסדר סרח אז ניתן לו איזשהו עונש אבל אני חייב אותו. ובאחרונה אחרי שייווסר כמה פעמים, העבד יקבל ייסורים ויינחם העבד וישוב לעבוד את אדוניו ביושרת לבב, ייטיב לו אדוניו טובה רבה. זה הפסוקים שלנו. אתה עם ישראל, אתה יעקב עבדי, אומר הקדוש ברוך הוא אמנם עבד שסרח, אבל עבד שאני עוד רוצה אותו. כי עבד שאני לא רוצה אותו אני זורק אותו. אני מוכר אותו. אני לא לא רוצה את הצרה הזאת. אבל אם אני מייסר אותו זאת אומרת שיש לי עוד תקווה ממנו. אז אדרבה אלה דברי נחמה, יעקב אתה עבדי וישראל בחרתי בו.
גם המלבי"ם מבאר על פי אותו קו. אומר המלבי"ם העוונות של הדור הזה כבר קיבלו עליהם את העונש, כבר נפרע החוב. ולכן עכשיו הגיע זמן הגאולה, לגאול את עם ישראל אחרי ששילמו את המחיר. ולכן הוא אומר שמע יעקב עבדי וישראל בחרתי בו. עבדי, אתה מצד העבודה שאתה עובד אותי. אבל העבודה שאתה עובד אותי היא במדרגה גבוהה או נמוכה? אומר הקדוש ברוך הוא יעקב עבדי. היא במדרגה נמוכה. יעקב הסברנו זה עקב, זה בא לבטא את המדרגה הנמוכה שלנו, לא את המדרגה הגבוהה של עם ישראל. אבל אם ככה תגיד מה להשם עמנו? מה הוא מחפש איתנו? מה הוא רוצה מאיתנו? אם אנחנו רק עובדים אותו עוד במדרגה נמוכה, לא כמו שצריך. אומר הקדוש ברוך הוא אתה יודע מה למה אני מחפש אותך עדיין? כי ישראל בחרתי בו. מצד שאני בחרתי בך, מצד שאתה ישראל, הכוונה שאתה העם המיוחד שלי מאז ומעולם, עם ישראל, דרגה גבוהה, לכן אני חפץ בך, לכן בחרתי בך. עכשיו תשימו לב, יש זכויות שלנו מצד עצמנו ויש כביכול שהקדוש ברוך הוא חפץ בנו. תמיד טוב לבוא עם זכויות משלנו, כן? באים בכוח מעשיהם. אנשי אמונה אבדו באים בכוח מעשיהם. היום לא לא באים בכוח מעשיהם, היום כולם באים בכוח. הכל בכוח הזרוע, באלימות ו... ככה באים לדרוש. אבל פעם בכוח מעשיהם, היה להם זכויות. אז מה העניין שלי איתכם? אומר הקדוש ברוך הוא ישראל בחרתי בו. כיוון שאני כבר בחרתי, אתם העם הבחירה שלי, אז לכן כביכול מצד זה אני אגאל אתכם.
המלבי"ם עומד על שינוי. פה כתוב יעקב עבדי ישראל בחרתי בו. לאל בפרק מ"א פסוק ח' כתוב הפוך, ישראל עבדי יעקב אשר בחרתיך. שומעים? בדיוק הגדרות הפוכות. פה יעקב עבדי, שמה ישראל עבדי. פה ישראל בחרתי בו, שמה כתוב יעקב אשר בחרתיך. אומר המלבי"ם מה ההבדל? שמה הוא התכוון להגדיל את העבודה שלהם, להראות את המעלה שלהם. אז הוא אומר בחרתי בהם בגלל שהם היו בגדר ישראל. ישראל עבדי, כי הם עבדו אותי במדרגה של ישראל. זה מראה על המדרגה הגבוהה שלהם. ויעקב בחרתי בו, דהיינו אני בחרתי בהם עוד מאז, עוד ממצרים. מה מה אז הם היו? היו יעקב, לא היה להם הרבה זכויות. אבל עכשיו כשהם עובדים אותי הם בגדר ישראל. פה שם לרומם מעלתם. ופה בדיוק הפוך. פה בא להראות את שפלותם, להקטין את מעלת עבודתם. אומר לך שמה הם השיגו את זה מצד החסד, מצד בחירת השם, ובכל מקום הוא בעצם מדבר לפי עניינו. פה זה בא כתוכחה כדי לומר להם הנה תראו אינכם ראויים, אבל הקדוש ברוך הוא חס וריחם עליכם.
כה אמר השם עושך ויוצרך מבטן יעזרך. אל תירא עבדי יעקב וישורון בחרתי בו. כה אמר השם עושך. מה זה עושך? הרד"ק מסביר, זה כמו אשר עשה את משה ואת אהרון. מה זה עשה? הכוונה גידל, כמו ועשתה את ציפורניה. הכוונה לגדל את הדבר, זה נקרא לעשות אותו. או עושך, כמו הבורא אותך, כמו היוצר אותך. עכשיו תראו זה ביאור נפלא מביא כאן הרד"ק בשם האבן עזרא. יש משהו שכתב כאן עושך ויוצרך מבטן יעזרך. הרי דיבר פה על יעקב. כתוב, הוא מתכוון לרמוז כאן אומר האבן עזרא בנושא של יעקב. הרי כתוב על יעקב בבטן עקב את אחיו, נכון? תפס ידו אוחזת בעקב עשיו. עכשיו תגידו לי זה טבעי שילד יתפוס בעקב אחיו? לא. למה לא? הוא אומר כי יש להם שליה. וברגע שהשליות שלהם נפרדות, איך יכול בכלל לאחוז בעקב אחיו? הרי שליותיהם נפרדות. ואם כן, איך הדבר היה? אומר אין העובר מוציא ידו מן השליה, כל שכן שיתפוס בידו. וזה היה מעשה נס. אז מי אם ככה עשה את הנס? הקדוש ברוך הוא. אז הקדוש ברוך הוא היה שם עם יעקב אבינו בבטן, ובעצם כביכול משך ידו של יעקב שיתפוס את עקב עשיו. זה נס שהקדוש ברוך הוא עשה אז. זה מה שהוא אומר, כה אמר השם עושך ויוצרך מבטן. מי שהיה עם האבא שלך שם בבטן, הוא יהיה איתכם בגלות שדומה למקום לחוץ ודחוק כמו הבטן. כמו הבטן של העובר. ואגב, זה לעומת זה. כמו שמבטן העובר זהו שלב שבו האישה עוברת תהליך ולאחר מכן באה הלידה, בדיוק כך גם כן הגלות. גלות זה תקופה של קושי, של סבל, של דוחק, אבל לאחר מכן מגיעים חבלי משיח, שזה בעצם אותם חבלי לידה. וככל שהדוחק יותר גדל על העובר, וככל שהצער של האישה יותר גדול, מה זה אומר? שהקרבה ללידה גדולה יותר. כך גם כן, ככל שהצרות הולכות ותוכפות, זה מראה שהגאולה קרובה יותר. כך שזה בעצם משל ונמשל מדויקים ביותר. כה אמר השם עושך ויוצרך מבטן, זה שיצר את יעקב שתפס את עקב עשיו מבטן, הוא גם כן יעזרך ויוציא אותך מן הגלות.
וישורון בחרתי בו. הרד"ק מסביר ישורון, למה נקרא ישורון? ידוע שהוא ישראל ונקרא כן לפי שהוא ישר בין העמים. שומעים מה זה ישורון? עם ישראל ישרים בין האומות, לכן נקראים ישורון. ואם תשאלו אולי היום זה לא בדיוק הסמל ליושרה, זה מצד שויתערבו בגויים וילמדו ממעשיהם. והרי כתוב וירעו אותנו המצרים. מה חז"ל דורשים? שעשו אותנו רעים, לא כתוב וירעו לנו. אלא בעקבות זה שאנחנו לצערנו אימצנו כל מיני אידיאות של של גויים, אז בעקבות זה יש לנו את כל אלה שמוציאים דיבתנו רעה. אבל למען האמת עם ישראל מצד מעלתם, הם הישרים שבאומות, הם בדרגה הגבוהה ביותר.
המלבי"ם מסביר, כה אמר השם עושך ויוצרך מבטן. המלבי"ם עומד על ההבדל בלשון הקודש, מה ההבדל בין עושך לבין יוצרך. אומר המלבי"ם, היוצר זה מי שעושה את צורת הדבר. העושה זה המשלים את העשייה. יוצר זה לקח חומר, יצר כלי. מי נקרא העושה את הכלי? זה שלאחר מכן ילטש אותו, יצפה אותו, יעשה את הסיום שלו, הוא נקרא העושה. אומר על זה הקדוש ברוך הוא, כה אמר השם עושך. אני השם עושך, הכוונה סיימתי אותך. אבל שלא תחשוב רק הסיום, אלא אני גם כן יוצרך מבטן. את גם את ההתחלה שלך, גם את היצירה שלך, גם את זה אני עשיתי. וגם אחרי שעשיתי אותך, יעזרך. אני אשגיח עליך תמיד. לא כמו יוצר שיצר כלי או עושה שסיים את הכלי, שאחרי שהוא סיים הוא עוזב והולך. אומר הקדוש ברוך הוא לא, אני יעזרך. אני עדיין ממשיך ומשגיח עליך בהשגחה תמידית. המלבי"ם אומר, מהו הנמשל פה בעצם? כביכול כמו הוולד הנוצר מהטיפה, אחרי זה כשהוא יוצא מן הרחם, כביכול השם משגיח עליו תמיד. אז הייתה כאן היה את השלב של היצירה, זה היוצרך, והיה את השלב של העשייה שזה הסיום והלידה, ולאחר מכן לאורך גדילתו של הוולד השם משגיח עליו. כך מצבם של עם ישראל. הקדוש ברוך הוא הוליד כביכול, לידת האומה זה במצרים. שם הקדוש ברוך הוא יצר אותם. הביא אותם אל השלמות, זה העשייה, מתי? במתן תורה. היום הזה נהיית לעם. אז הייתה העשייה שלהם. ולאחר מכן הקדוש ברוך הוא מנהל אותם ברוב חסדו ומביאם לארץ ישראל ומשגיח עליהם. זה ההמשך, היעזרך. אני עוזר וסומך ותומך ביד ימינך כדי לסייע ולהשגיח על כל מעשיך. כמו שכתוב הלוא הוא אביך קנך, זה כנגד היוצר. הוא עשך, זה כנגד העושה. ויכוננך, שזה הכוונה כמו מבטן יעזרך, הכוונה הוא הולך ומכונן ומעמידך על כנן, הכוונה משגיח עליך, לנהג אותך בדרך נכונה. ולכן אל תירא עבדי יעקב וישורון בחרתי בו. אל תירא עבדי יעקב, כמו שהוא אמר לפני כן שמע יעקב עבדי. וישורון, הכוונה ישראל בחרתי בו, כמו שהוא אמר לפני כן ישראל בחרתי בו. כי אני כמו שעשיתי אותך וכמו שעוד לפני כן יצרתי אותך, אני ממשיך ויעזרך ומשגיח עליך. אז ממי יש לך לחשוש?
כי אצוק מים על צמא ונוזלים על יבשה. אצוק רוחי על זרעך וברכתי על צאצאיך. כי אצוק מים על צמא. הרד"ק מסביר, כמו שאני יוצק מים על מקום צמא, כך גם כן, הכוונה מדבר וכדומה, כך גם כן אצוק רוחי על זרעך. זה כמו שכתוב בספר יואל, אשפוך רוחי על כל בשר. וכל בשר, אומר הרד"ק, אל תטעה, לא מדברים על גויים. על ישראל, כמו שכתוב וניבאו בניכם ובנותיכם. פה הוא מעיד את הנבואה הזאת. אני אצוק עליהם את ברכתי. מה זה אותם מים כביכול שהקדוש ברוך הוא ייצוק עליהם? המים זה כוח הנבואה. ומה זה זרעך וצאצאיך? אומר המלבי"ם, אומר הרד"ק, הוא מדבר פה על אותו הדור והוא מבטיח להם שהישועה תהיה לבניהם, דהיינו לצאצאים שלהם. עכשיו תשימו לב, יש פה שני דברים. הרד"ק עומד על זה שיש רוחי ויש ברכתי. אצוק רוחי על זרעך, ויש פה ברכתי על צאצאיך. מהו רוחי ומהו ברכתי? אומר המלבי"ם, אומר הרד"ק, יש כאן ברכה לנפש וברכה לגוף. והוא מסביר, לגבי הנפש, עם ישראל פסקה מהם הנבואה. הם כמו צמאים לדבר השם. צמאים לשמוע דבר ממנו יתברך, כמו שכתוב כי לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דבר השם. זאת אומרת זה הצמא שעליו הוא מדבר בהתחלה. אומר הקדוש ברוך הוא אני מבטיח לכם להרוות צימאונכם. אני אצוק רוחי על זרעך. פה מדבר על החלק הרוחני. ארומם את מעלתכם הרוחנית, תזכו לנבואה. לגבי הגוף, עם ישראל מצפים לישועה. הקדוש ברוך הוא אומר וברכתי על צאצאיך. זאת תהיה הברכה שאני אתן על צאצאיך, הכוונה שיגאל אותם את גאולת הגוף. אז יש כאן שני דברים, הן את הגאולה הפיזית והן את הגאולה הרוחנית. ומה זה אצוק מים על צמא ונוזלים על יבשה? לפי הרד"ק, יבשה אין הכוונה במושג הכללי של הארץ, שיקרא אלוקים ליבשה ארץ, אלא יבשה הכוונה מקום בארץ שהוא יבש. ככה אומר, זה הכוונה פה במושג יבשה, לא המושג הכללי של יבשה.
המלבי"ם מסביר, השפע האלוקי, אומר המלבי"ם, דומה לגשם. כשהקדוש ברוך הוא רוצה להשפיע על שדה מסוימת מטר, הוא לא ממטיר רק על אותה חלקה. הגם שמובא בנביא חלקה אחת תמטר וחלקה אחת לא, ובגמרא מביאה על חכמים שזכו לזה, אבל הרי זה לא הסטנדרט. בדרך כלל כשהקדוש ברוך הוא רוצה להשפיע על חלקה, אז הוא משפיע על כל המקום. כולם זוכים בזכותו. כמו כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני. הקדוש ברוך הוא כשהוא משפיע, הוא משפיע על הכל. על זה הוא אומר, אחרי שהשם יוריד את השפע הראוי והמוכן לאלה שבאמת צדיקים והגונים, השפע הזה ירד בדרך כלל גם על אלה שאינם באותה דרגה. גם אלה שלא הכינו את עצמם. וזה מה שהוא אומר, כי אצוק מים על צמא. כמו שאני מוריד גשם ואני יוצק מים בעבור מי? בעבור הצמא. בעבור האדמה שצמאה למטר. בעקבות זה מה יוצא? ונוזלים על יבשה. לפי המלבי"ם יבשה מדברים על כלל היבשה, לא על מקום יבש. בעקבות זה שאני רוצה ליצוק מים על אדמה צמאה, מי שותה? כל היבשה שותה. גם המקומות שהם לא ממש צמאים, ונוזלים על יבשה. הנה כך דרך השפעת השפע בגשמיות. אומר הקדוש ברוך הוא, כך גם כן, כאשר אני אשפיע שפע רוחני לאנשים המוכנים לכך, ירד השפע ויושפע גם על האנשים שאינם מוכנים לכך. מישהו יכול לתת לנו דוגמה על זה מהתנ"ך? רואים כאשר באו לשמואל, כאשר היה מתנבא, אז מה קרה לכל אלה שבאו עם שאול? מה קרה להם כולם? כולם נהיו נביאים. פתאום התחילו כולם להתנבא. זאת אומרת כשיורד השפע, הוא יורד בעוצמות כאלה אדירות, שכל מי שמגיע למקום השפע, זוכה ממילא. כביכול יקרב לגבי דהינא ואידהן. הוא מתקרב למישהו שסך עצמו בשמן, אז גם עליו נופלים טיפות, גם הוא מקבל את אותו שמן. אז רואים שיש מציאות כזאת שהקדוש ברוך הוא משרה ושופך על הראוי, וממילא גם אלה שמסביב גם הם נרטבים. כך גם כן, אצוק רוחי על זרעך. הזרע זה הבנים הגדולים. צאצאיך אלה הבנים הקטנים. ככה המלבי"ם מסביר בכמה מקומות, שכתוב זרעך זה הגדולים, צאצאיך זה הקטנים. כך גם כן בשפע האלוקי. אומר הקדוש ברוך הוא, על מי אני אצוק? על זרעך. למה? כי זרעך זה הגדולים, אלה הראויים, אלה שהכינו עצמם לנבואה. עליהם אני אשפוך את השפע. וממילא, וברכתי על צאצאיך. ברכתי מה זה? מלשון ברכה. ברכה זה לשון ריבוי, כמו שהסברנו כמה פעמים. האותיות ב', כ', ר', זה ההתחלה של הריבוי. האחדות זה אחד, הריבוי של האחדות זה שתיים, זה ב'. העשרות זה עשר, הריבוי של העשרות זה 20, זה כ'. והמאות, היחידה של המאות זה 100, הריבוי של המאות זה 200, זה ר'. ב', כ', ר', אגב לכן גם הבכור יורש פי שניים, ככה מסביר הגאון מווילנא. והנה אתה רואה שברכה הכוונה התחלה של השפע. אומר הקדוש ברוך הוא, וברכתי על צאצאיך. צאצאיך אלה הקטנים. הקטנים יקבלו בעקבות מה? שאצוק רוחי על זרעך. היות ובזרעך הגדולים עליהם אני אשפוך את רוחי, הם הגונים וראויים, ממילא תשרה ברכתי גם כן כביכול כמעצמה תהיה גם כן על הצאצאיך, הם יתברכו בזכות הגדולים.
וצמחו בבין חציר כערבים על יבלי מים. עם ישראל יצמחו בבין חציר, כאילו היו זרועים בינות לחציר. למה הוא דווקא ממשיל לחציר? אומר הרד"ק, חציר יש לו גם מינוס. החציר הוא לא עומד לאורך זמן. רואים על זה ביטויים בנביא, כחציר מהרה יימולו. החציר לא עומד לאורך זמן, הוא מהר מתייבש. אבל מצד שני, הוא גדל מהר. ופה המשל זה לגבי מהירות הגדילה, לא לגבי חס ושלום אורך החיות, אלא לגבי מהירות הגדילה. וצמחו בבין חציר, הם יצמחו מהרה. אה, אבל מה, חס ושלום גם יקמלו מהרה? לא לא לא, כערבים על יבלי מים. ערבים הכוונה ערבות, כן? על ערבים בתוכה תלינו כינורותינו. מה לא היו יהודים? מה זה ערבים? ערבות, כן? הכוונה ערבות. אז כערבים על יבלי מים, הכוונה לא תהיו כמו החציר שמהרה קמל. הערבה היא מחזיקה שנים ארוכות. אלא אתם תישארו בלחות שלכם כמו הערבים הגדלים על יבלי המים. המלבי"ם מסביר שלחציר ישנם שני חסרונות. מצד אחד הוא מתייבש מהר, דבר שני החציר גדל במקום יבש שאין בו מים. יש שתי יתרונות לערבים לעומת החציר. היתרון הראשון, הערבה הוא חזק, הוא מוצק, הוא לא כמו החציר שהוא רך. דבר שני, הוא גדל על מים. זה מה שעכשיו הוא רוצה לומר. אז אפילו שאמרתי שהם יצמחו במקום שנמצא בין חציר, דהיינו מה מסביבם גדל? חציר. אף על פי כן הם יהיו כמו ערבים על יבלי מים. יש להם שתי מעלות, כנגד מקום החציר וכנגד החציר עצמו. אמרנו מינוס אחד של החציר הוא גדל במקום יבש. אז אנחנו גדלים בין החציר, זה אומר שחלילה גם אנחנו נהיה יבשים? הוא אומר לא לא לא, אלא אתם תהיו כמו יבלי מים, במקום של יבלי מים, כמו הערבה שגדלה ביבלי מים. ודבר שני, כנגד החציר שהוא מתייבש, הוא אומר לך גם זה אין לך מה לדאוג, כיוון שאתם תהיו כערבים, שהערבה אינה מתייבשת, אלא היא צומחת לאורך זמן. אז יהיה לכם את שתי המעלות שיש לערבה ולא את שני המינוסים שיש לחציר. מהו הנמשל? הנמשל הוא שעם ישראל נמצאים בין הגויים. וכאשר אנחנו בין הגויים, אז יש לנו מינוס מצידם ומינוס מצד המקום שלהם. כמו שאמרנו מצד עצמם, שזה כמו שהם חציר יבש, קמל במהרה, אז יש מינוס מצד זה. אומר הקדוש ברוך הוא אתם תהיו כערבים שאינם קמלים. ויש לנו גם כן מינוס מצד המקום. שהמקום זה ארץ הטומאה, ארץ העמים. עכשיו זה לא מקום שראוי להשפעה אלוקית. אז אולי זה סיבה שהיותנו בין החציר אנחנו ניזוק? אומר הקדוש ברוך הוא לא, אתם לא תהיו בין החציר כמו החציר עצמו, אלא כערבים. כמו שהסברנו שהערבים הם נטועים על יבלי מים, יחול עליכם ההשפעה הרוחנית האלוקית בבחינה של מים, כמו שאמר לפני כן כי אצוק מים על צמא. אז ממילא לא מצד המקום ולא מצד האנשים הנמצאים באותו מקום, שהכוונה העכו"ם, זה לא יהיה המגבלה, אלא גם במקומות ההם אשפיע עליכם שפע.
זה יאמר להשם אני, וזה יקרא בשם יעקב, וזה יכתוב ידו להשם, ובשם ישראל יכנה. עכשיו הוא מתאר את המציאות של אותו הדור. זה יאמר להשם אני. רש"י מסביר ממה שמובא באבות דרבי נתן. מי זה יאמר להשם אני? זה צדיקים גמורים. וזה יקרא בשם יעקב, אלו הקטנים, בני רשעים. כמו שהסברנו שתמיד יעקב בא להראות מדרגה נמוכה. זה יכתוב ידו להשם, אלה הם בעלי תשובה, שהם כביכול באים ואומרים מעכשיו ידינו להשם. ואלה בשם ישראל יכנה, אלה שעד עכשיו לא כונו בשם ישראל. מי אלה? הגויים שהתגיירו. הם עכשיו בשם ישראל יכנו. המצודת דוד מסביר כאן יותר, על פי אותו קו, מה שכתוב באבות דרבי נתן. אומר המצודת דוד, הצדיקים יגידו להשם אני. למה זה הצדיקים? כי להשם אני הכוונה מקדמת דנא להשם אני. זה לא היום הגעתי. כבר מאז ומעולם אנחנו מאמינים בהשם. וזה יקרא בשם יעקב, אלה הקטנים בני הרשעים, הוא לא יכול לקרוא בשם אביו, כי אביו לא היה בעל מעלה, אביו היה רשע. אז בן מי אתה? יקרא בשם יעקב. הוא מייחס את עצמו ליעקב, כי הוא לא יכול לייחס עצמו לשם אביו, שאביו הוא רשע. לכן זה יקרא בשם יעקב, מדבר על קטנים בני הרשעים. וזה יכתוב ידו להשם, אמרנו אלה בעלי תשובה. כמו שמתחייב וכותב, אני להשם. זה הכוונה יכתוב ידו להשם. יכתוב בידו, אני להשם. ובשם ישראל יכנה, אלה שעכשיו יכנו עצמם בשם ישראל. לא היו מכונים כן, ומכאן ואילך יכנו עצמם כן. על מי כאן מדבר? אליהם הגרים שהתווספו עליהם, יכנו את עצמם מכאן ואילך בשם השם. מה בקיצור רוצה לומר לנו? שאלה שיישארו בעם ישראל כולם יהיו קדושים. כולם יקראו שהם להשם. יהיו בעלי תשובה, יהיו גרים, יהיו עושי רצון השם. כולם יחפצו להתקרב להשם. וזה מתאים למה שכתוב, והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש ייאמר לו. מי יישאר? מי שהוא בגדר קדוש. וזה מה שהוא אומר, והיה כל אשר יקרא בשם השם יימלט. במילים פשוטות, אלה שיישארו בסופו של תהליך, אחרי הבירור, אלה שיישארו יישארו רק אלה שהם או הצדיקים שהיו, או אלה הקטנים שאבותיהם רשעים והם עצמם צדיקים, או בעלי תשובה או הגרים. אבל הפרקליטות לא תישאר, בקיצור. כל הרשעים, אלה שיוצאים... הם יחזרו בתשובה, כן? לא לא להבין לא נכון. יחזרו בתשובה. אבל כל הרשעים, כל אלה שאתה רואה אותם נלחמים כנגד כל דבר שבקדושה, בעת הגאולה הם לא יהיו כאן. הם להם לא יישאר מאומה. התרגום מסביר, מה שכתוב יכתוב ידו להשם, התרגום מסביר יקריב קורבנות. והרד"ק עומד כאן על עוד נקודה. מה זה זה יאמר להשם אני וזה יקרא? למה לא אלה? הרי אתה מדבר לא על בודדים, אתה מדבר פה על קבוצות. אז למה הוא נוקט לשון יחיד? אומר הרד"ק, מכיוון שהרי כתוב שבעת הגאולה יבוא אחד מעיר ושניים ממשפחה. זאת אומרת יבואו ייאספו כבודדים. וכמו שכתוב ואתם תלוקטו לאחד אחד בני ישראל. אז לכן זה יאמר כך וזה יאמר כך וזה יאמר כך, כי הוא מדבר כאן על בודדים שיבואו ויתלקטו וייאספו.
המלבי"ם מסביר שזה המשך של מה שאמרנו קודם, שהקדוש ברוך הוא ישפיע שפע רוחני. הקדוש ברוך הוא ישפיע שפע אלוקי עד שיהיה מי שיאמר להשם אני. לפי המלבי"ם זה הולך הפוך, תשימו לב. הראשונים מתחיל בהכי רחוקים ומתקרב ליותר קרובים. זה יאמר להשם אני, אליבא דהמלבי"ם זה העכו"ם. העכו"ם יגידו להשם אני. אתה עובד את השם? אתה שומר תורתו? לא, אבל מה מה יש לך? אני להשם. אני מכיר בבורא עולם. זה כביכול המדרגה הכי נמוכה, להשם אני. לעומת זאת יהיו במדרגה יותר גבוהה, זה יקרא בשם יעקב. זה המון העם, שהם שומרים על הייחוס שלהם, שהם שומרים על דת אבותיהם, אני מזרעו של יעקב. יש דרגה יותר גבוהה, מי שיכתוב ידו להשם. אלה הצדיקים ההולכים לפני השם תמיד, עד שהוא כמו כתב וחתם שטר, אני עם ריבונו של עולם. אני כל מה שהשם אומר את זה אני עושה, יכתוב ידו להשם. ויש את המדרגה הזאת שבעצם שהיא הצדיקים גמורים, האיש הזה בשם ישראל יכנה. הוא באמת ראוי להיקרא ישראל. דהיינו לא במדרגה של יעקב, שכמו שהסברנו יעקב זה הרובד הנמוך יותר, זה המדרגה הפחותה יותר. הקדוש ברוך הוא כביכול יכנה אותו מכאן ואילך בשם חדש. מה יהיה השם החדש? שם ישראל. כי הוא עכשיו בגדר של שררה. אמרנו היה בבחינת עבד, יעקב, רובד נמוך, אבל עכשיו הוא יהיה בבחינת שררה, במדרגה גבוהה שיכונה בשם ישראל. המלבי"ם אומר שכל מקום שכתוב כינוי בלשון הקודש, הכוונה על דרך שבח. שם כבוד. כמו שכתוב ואקרא לך בשמך, ואקרא לך בשמך אכנך. אכנך שם זה שם כבוד. לעומת זאת בתלמוד, אומר המלבי"ם, מצינו גם כינוי בשם גנאי. כמו שכתוב המכנה שם לחברו, שזה שם כתוב שאין לו חלק לעולם הבא, או עוד ביטויים כאלה על אנשים שמכנים שם, שזה שם של השפלה. אבל בלשון הקודש תמיד כשכתוב אכנה, זה תמיד לשם חשיבות. אז שכתוב בשם ישראל יכנה, הכוונה אתה כבר לא תיקרא יעקב. כמו שיעקב כשעלה במדרגתו שיניתי לו שם וקראתי לו ישראל, כך גם אתה תתרומם ותתעלה מדרגתך ותהיה ראוי להיקרא בשם ישראל.
כה אמר השם מלך ישראל וגואלו השם צבאות. אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלוקים. כה אמר השם מלך ישראל וגואלו השם צבאות. אומר הרד"ק, מה הכניס פה מלך ישראל וגואלו? כשהקדוש ברוך הוא יגאל את עם ישראל, אז הוא יהיה בבחינה של מלך ישראל לבדו. לא יהיה ברשות מלכי העכו"ם. אלא כאשר השם יגאל אותנו, אז לכולם יהיה ניכר שהשם הוא אלוהי ישראל. השם אלוקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה. אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלוקים. אני ראשון, גם לצבאות מעלה. השמיים, הכוכבים, אלה שלא ישתנו, אני ראשון להם, אני בראתי אותם. ואני אחרון, גם אם שמיים כעשן נמלחו, וגם אם יסורו השמש והירח והכוכבים, בכל אופן הקדוש ברוך הוא קיים לנצח, ואני אחרון. ומבלעדי אין אלוקים. בא בזה, אומר הרד"ק, לבטל את האמונה של אלה שהיו עובדים לשמש, לירח, לכוכבים. אומר בכולם אין כוח אלוהות. אין אלוהים. הכוונה אל הרי זה כוח. במשמעות של אלהי הארץ, כמו שאומרים היום אילי הון, אילי נפט, אל זה כוח. אז אומר הקדוש ברוך הוא מבלעדי אין אלוקים. הכוונה אין עוד כוח חוץ מהשם יתברך. ומה שאתם רואים כוכבים, ומה שאתם רואים שמש, ירח, כל מה שהיו עובדים להם, עובדי החמנים ועובדי הכוכבים, אומר הקדוש ברוך הוא כולם מנהיגים רק מכוחי. אבל זה לא ממשהו חוץ ממני. כי באמת מבלעדי אין שום כוח בבריאה שהוא כוח עצמאי. רק השם יתברך. כל שאר הכוחות הם בעצם יונקים כוחם מהאינסוף ברוך הוא. מצודת דוד מסביר, מה זה אני ראשון ואני אחרון? אני ראשון קודם בריאת העולם, ואני אחרון אחרי שיכלה העולם.
המלבי"ם מבאר שפה הוא בא להתעמת עם שתי תפיסות משובשות שהיו מקובלות בזמנו. הכת האחת, אומר המלבי"ם, תפיסה אחת, היו מוצאים חיסרון באלוהות. כביכול פגמים בבורא עולם, כביכול חיסרון בשלמותו, כמו שתכף נברר. הכת השנייה, הם בכלל הכחישו את השגחת השם ועבדו עבודה זרה. כפשוטו, לקחו צלם ועבדו לו וזבחו לו. אומר המלבי"ם, עד פסוק ט' הוא מתווכח עם הכת הראשונה, עם אלה שמצאו חסרונות באלוקות. מפסוק ט' והלאה הוא מתחיל להתווכח עם הכת השנייה, אלה שהלכו ויצרו להם צלם ועבדו אותו כעבודה זרה. בהתחלה הוא מדבר כמו שאמרנו עם הכת הראשונה, אלה שמצאו חיסרון באלוקות. אלה שאמרו שהשם הוא לא קדמון, אלה שאמרו שהשם הוא לא אחד. קדמון פירושו, השם היה הווה ויהיה. היו כופרים שאומרים לא, הקדוש ברוך הוא כביכול בשלב מסוים נכנס לבריאה. הוא לא קדמון. זו כפירה. היו כאלה שכפרו בכפירה אחרת ואמרו שיש עוד מלבדו. גם זו כפירה. השם אלוקינו השם אחד, הכוונה אין עוד מלבדו. כנגד אלה שאומרים שהשם הוא לא קדמון, על זה אומר כאן אצלנו, כה אמר השם מלך ישראל וגואלו השם צבאות, אני ראשון ואני אחרון. אין דבר הקודם לי, אז השם הוא קדמון. כנגד אלה שאומרים שהשם הוא לא אחד, ומבלעדי אין אלוקים. פה הוא סותר את התפיסה הזאת שאומרת שכביכול יש עוד כוח בבריאה. אומר השם ומבלעדי אין אלוקים.
ומי כמוני יקרא ויגידה ויערכה לי משומי עם עולם. ואותיות ואשר תבואנה יגידו למו. ומי כמוני יקרא. אומר רש"י, מי יקרא שהוא כמוני ויגיד ויערוך לי את כל מה שהיה משומי עם עולם ועד עתה. הכוונה מי יכול לערוך את זה בפניי ולהגיד את כל מה שהיה, מי כמו השם יתברך. ואותיות, הכוונה מלשון אות ומופת. את האותות והמופתים שאשר עשה. מי יכול לעשות כן? ואת אשר תבואנה, את העתידות, מה שעתיד להיות. מי יכול להגיד ולגלות את העתידות? יש עוד איזשהי אומה או אמונה בעולם או אלוה בבריאה שכביכול יתיימר לומר עתידות? יתיימר לומר מה עתיד להיות? אומר הקדוש ברוך הוא בבקשה, מי יגיד עתידות יגידו למו. אומר רש"י, כמו שאני עושה עתה, שלפני חורבן הבית אני מודיע על חורבנו, ולפני הגלות אני מודיע על הגלות, ולפני כורש אני מודיע על כורש. אני את כל זה הרי מודיע לכם מראש. יש עוד מישהו שהוא קורא הדורות מראש שיכול לבוא ולומר לכם מה עתיד להיות?
המלבי"ם מסביר, מי כמוני יקרא. כנגד הכופרים הללו שאמרנו שטוענים שיש עוד אלוה, יש עוד מלבדו חלילה. אומר אם כן, אלה שאומרים שהקדוש ברוך הוא כביכול הוא לא קדמון, אז הם גם כן אומרים שהיה מישהו לפניו, נכון? אם אתה אומר שהשם הוא לא קדמון, אז מה מה פה כל זה? זאת אומרת היה מישהו לפניו, והשם אולי החליף אותו או רוטציה או אני לא יודע מה, אבל בעצם אתה טוען שהיה עוד אחד אחר. ואלה שאומרים שהקדוש ברוך הוא לא יחידי, אז זה לא רק היה מישהו לפניו, עכשיו יש איתו עוד אחד. אלה שאומרים שהוא לא יחידי, זאת אומרת יש כמה כוחות בבריאה. אז יש את בורא עולם ויש עוד כוחות שמנהלים את הבריאה. כך הכופרים סוברים. כנגדם עכשיו הוא בא לענות להם תשובה. מי אשר כמוני יקרא. אומר להם, מי יקרא ויאמר שהוא כמוני? מי טוען שכביכול יש לו כוח כמו בורא עולם? אז אני אומר לו, ויגידה ויערכה לי משומי עם עולם. הכוונה, הרי את המציאות של הקדוש ברוך הוא אפשר להוכיח בשני אופנים. תשימו לב, כי מה שאני אומר עכשיו זה תפיסת דרך ההוכחה הפילוסופית. דרך ההוכחה הפילוסופית עברה, פס הליחה, פס טעמה מן העולם. כאשר התפיסה הפילוסופית פסה ותמה, אז גם דרך ההוכחה הפילוסופית כבר אינה נצרכת. השתמש בה הרמב"ם במורה נבוכים, השתמש בה רבנו בחיי בחובת הלבבות בשער הייחוד, ועוד קדמונים השתמשו בדרך ההוכחה הפילוסופית. לנו זה לא אומר הרבה, כי התפיסה שלנו היום היא לא תפיסה פילוסופית. אבל בזמנם, כאשר התפיסה הייתה תפיסה פילוסופית, כל דבר תפסו בדרך פילוסופית כפי שתכף אסביר, אז ממילא כדי להוכיח דבר מה, היה צריך להוכיח אותו בדרך פילוסופית. פילוסופית הכוונה בדרך של הוכחה שכלית, על פי המסתבר, על פי השכל, על פי המוכרח, על פי ההיגיון. זה דרך ההוכחה הפילוסופית. א', אני יכול להוכיח לך שהשם הוא יחידי ואין עוד מלבדו ממציאות העולם. אם אתה רואה דבר שהוא נמצא, ברור לנו שיש דבר שמחויב המציאות שיצר אותו. מה פירוש הדבר? בבריאה ישנם שני מיני דברים. יש דבר שהוא מחויב המציאות ויש דבר שהוא לא מוכרח המציאות. מחויב המציאות הכוונה חייב שיהיה, לא יכול להיות מבלעדיו. לא לא מחויב המציאות, זאת אומרת יכול להיות שהוא יהיה, יכול להיות שהוא לא יהיה. העולם ימשיך וישרוד גם אם הוא לא יהיה. גם אם מין הפילים לא היה בעולם כלל, לעולם היה קיום. אז הפילים לא נקראים מחויבי המציאות. זאת אומרת העולם לא לא עליהם הוא עומד. עכשיו, כל דבר שאני אסתכל עליו כעל לא מחויב המציאות, ואני אסתכל ואני אומר מי יצר אותו? אתה תגיד לי משהו אחר, שגם המשהו אחר הזה לא מחויב המציאות. מיד זה יעורר אותי לשאלה, טוב מי יצר אותו? כי הרי גם הדבר ההוא, הוא נוצר. הוא הרי לא לא הכרחי שיהיה פה. אז זאת אומרת שהיה מישהו שיצר אותו. אתה תגיד לי עוד דבר אחר יצר אותו, וגם הוא לא מחויב המציאות, גם הוא לא הכרחי שיהיה, אז אני אשאל אותך טוב אבל מי יצר אותו? אתה תהיה חייב להגיע למסקנה שיש אחד שהוא מחויב המציאות שאין מבלעדיו, והוא זה שיצר הלאה. כי אם הדבר לא מחויב המציאות, אז מי אמר שהוא היה פה תמיד? מי אמר שצריך שיהיה כאן בכלל? הוא הרי לא מחויב המציאות, הוא לא הכרחי שיהיה פה. אז לא ייתכן שזה שיצר פה את הכל זה מישהו לא מחויב המציאות. חייב להיות שמי שיצר את הכל זה מישהו שאי אפשר למציאות בלעדיו. זה נקרא מחויב המציאות. וזה הוכחה בדרך פילוסופית. זה מה שהוא אומר, אחרי שאנחנו רואים שאנחנו נמצאים כאן, בהכרח חייב להיות שהיה פה דבר שלא יכול להיות שלא יהיה. בהכרח שהיה פה דבר שהוא בהכרח חייב להיות ולא ייתכן שיתבטל. ואם כן, חייב להיות שיש איזה שהוא אל, איזה שהוא כוח עליון, שהכוח הזה הוא כוח אינסופי, שהוא זה שיצר את כל המציאות. עכשיו זה לא ייתכן שזה אני, כי אני הרי לא מחויב המציאות. ולא ייתכן שמי שיצר אותי, כי גם זה שיצר אותי, הוריי והורי הוריי, גם הם לא מחויבי המציאות. זאת אומרת שחייב שיהיה פה משהו נבדל לנו, ישות נבדלת, שהיא מחויבת המציאות, כי כל מה שיש בעולם הגשמי לא מחויב המציאות. חייב להיות שזה משהו רוחני, שהוא מחויב המציאות והוא זה שיצר את כל המציאות. אז אם כן, זה חייב להיות דבר קדמון. כי אם אם הוא נכנס למציאות בשלב מסוים, אז זאת אומרת שהמציאות התקדמה גם בלעדיו, נכון? בוא נתאר לעצמנו שבורא עולם כביכול, על פי התפיסה של הכופרים, אחרי שהעולם היה קיים, נכנס למציאות, התחיל לנהל אותו. זה אלה שטוענים שהשם הוא לא קדמון. יוצא אם ככה שהשם הוא לא מחויב המציאות. הרי העולם התקיים טוב גם בלעדיו. אז הוא לא מחויב המציאות. יכול להיות איתו או בלעדיו העולם קיים. אם אתה טוען ואתה בעצם מבין בשכל שחייב להיות משהו שהוא מוכרח שיהיה, ולא ייתכן שהעולם יתקיים מבלעדיו, כי הוא חייב להיות זה שיצר, ולא ייתכן שזה שיצר זה אחד ממה שיש פה בעולם, כי שום דבר ממה שיש כאן בעולם לא מחויב המציאות. העולם יכול להסתדר עם כל דבר גם מבלי שיהיה פה. גם בלי שמש, יש גם בלי ירח, גם חומר, כדור הארץ יכל להיות פה. גם בלי שמש יכל להיות פה כדור הארץ. לא יתקיימו בו חיים, אבל יכל להיות. אז תגידי אז מי יצר את השמש? אז מי יצר את הכדור? וכן הלאה על זה הדרך. חייב להיות שזה משהו רוחני נבדל, וחייב להיות שהוא היה ראשון. כי אם הוא לא היה ראשון, מיד אני אשאל אז מה נברא לפניו ומאיזה כוח? אה, אז היה משהו שהוא מחויב המציאות לפניו? נו, אז בוא נחפש אותו. זאת אומרת שחייב להיות שיש כוח רוחני עליון שיצר את כל המציאות, שמבלעדיו לא ייתכן שום דבר בהוויה, והוא עצמו מחויב המציאות ומכוחו נבראו כל הדברים שאינם מחויבי המציאות. ההוכחה השנייה, אגב, וזה מכריח גם כן שהוא אחד וקדמון. קדמון הוכחנו, נכון? אמרנו לא יכול להיות כי אם לא מי יצר את מה שהיה קודם. למה זה בהכרח מוכיח שהוא אחד? כי אם אם תגיד שזה לא אחד, תגיד שזה שניים, זה עבודת צוות. מי מהם מחויב המציאות? לא ייתכן ששניהם יהיו מחויבי המציאות. כי הרי אחד פה יצר את מישהו אחר. כי הרי אם אם אני כל יכול, אני לא צריך עוד אחד כל יכול לידי, נכון? אני כבר כל יכול. למה צריך שניים? אז אני אם אני כל יכול, זאת אומרת שחייב להיות שיהיה רק אחד. כי אם יהיה שניים, מיד תתחיל לשאול מי יצר את מי? ואם יצר מישהו יצר, תגיד לא, מישהו יצר את שניהם. אז בוא נשאל מי יצר, אז עוד הגעתי לקדמון. עוד לא הגעתי למקור, אז בוא נחפש את המקור, מי יצר את שניהם, שהוא בעצם מחויב המציאות. אז חייב להיות שזה יהיה אחד. כי אם שניים, שניים לא יכול להיות שמחויבי המציאות. כי אם היה הולך אחד, כבר היה נשאר השני וזה מספיק. אז השני לא מחויב המציאות. לכן חייב להיות מזה שיש כוח רוחני עליון שיצר את כל המציאות, א' חייב להיות שהוא קדמון, כי אם לא מה יכל להיברא לפני כן, דבר שני חייב להיות שהוא אחד, כי אם הוא יותר מאחד, אחד מהם ודאי לא מחויב המציאות. זה הוכחה בדרך פילוסופית. ההוכחה השנייה זה ממציאות הטבע. ההוכחה השנייה היא יותר מתקבלת על דעתנו במושגים שלנו היום, והיא הוכחה ומופת חותך ומוכרח. כי בדרך הפילוסופיה תמיד אפשר להתווכח ותמיד יהיה מי שירצה לטעון טענות ההיפך. כי הרי פילוסופיה תלוי בשכל. ותמיד יוכל לבוא בן אדם ולטעון כל מיני טענות פילוסופיות, והרי זה היה הטענה כנגד הרמב"ם וכנגד כל אלה שכתבו הוכחות פילוסופיות, כי טענו הרי בפילוסופיה תמיד יוכל לבוא בן אדם ולהתווכח ולהתעקש. השכל שלו מבין אחרת. אבל ההוכחה השנייה היא הוכחה מן הטבע, שכנגדה לא שייך להתווכח בכלל. והיא הוכחה שמשתמשים בה עד היום, גם כהוכחה לאנשים כופרים, גם בסמינרים, היא דרך הוכחה ומופת ברורה שאין עליה ויכוח. אם בן אדם עכשיו היה עולה לירח והיה מוצא בה נגיד שבר, שבר של בקבוק קוקה קולה. בקבוק זכוכית קוקה קולה, שבר של ארבע סנטימטר על ארבע סנטימטר. בסדר? לא לא בקבוק שלם, לא עם המשקה. שבר של בקבוק קוקה קולה. הקוסמונאוט, הקוסמונאוט הראשון הרוסי שמגיע לירח, רואה כזה דבר. מה הוא מגיע למסקנה? האמריקאים היו פה, נכון? הנה אתה רואה, מלכלכים פה, מלכלכים גם שמה, הכל משאירים לכלוך אחריהם.