המלבי"ם עומד על השינוי. "אל תזכרו ראשונות", שהסברנו על גאולת מצרים, "וקדמוניות אל תתבוננו", זה גאולת בבל. המלבי"ם אומר, מה ההבדל בין ראשונות לבין קדמוניות? אומר המלבי"ם: הראשון זה תמיד הראשון. הקדמון זה השני ביחס לראשון. זאת אומרת, ולא חייב להיות שני. לדוגמה, אני יכול להגיד הוא יהיה, ואחריו הוא, ואחריו הוא, ואחריו הוא. השלישי הוא קודם לרביעי. הרביעי הוא קודם לחמישי. עכשיו, ראשון זה חייב להיות תמיד ראשון. אבל קדמון לא חייב להיות ראשון. יכול להיות קודם לו, רק באופן יחסי, לא חייב שהוא יהיה ראשון. וזה מה שהוא אומר, "אל תזכרו ראשונות", זו גאולת מצרים שהיא הראשונה לכל. לא הייתה גאולה לפניה. "וקדמוניות אל תתבוננו", הכוונה לגאולה הקודמת, ולא מתכוונים פה לגאולה הקודמת שלפני ראשונה, כי אין לפני ראשון. אלא לגאולות הקודמות, הכוונה מה שהיה בשנים קדמוניות, גם בזה אתם לא מוכנים להתבונן, שזוהי כמו שאמרנו גאולת בבל. יש מביא המלבי"ם מביא עוד פסוקים, "מגיד מראשית אחרית ומקדם אשר לא נעשו", שם הוא מביא עוד כל מיני דוגמאות שבהם אנחנו רואים שהביטוי קדום זה תמיד דבר אחד לפני, ואילו ראשון מדבר על הראשון שבראשונות. אז "אל תזכרו ראשונות", זו גאולת מצרים שהייתה הראשונה לכל. "וקדמוניות", אלה שהיו לפניכם, שקדמו לכם, גם בהם אתם לא מוכנים להתבונן. מה מבטיח השם? "הנני עושה חדשה עתה תצמח הלוא תדעוה". מה זה מה שכתוב כאן "הלוא תדעוה"? ידיעה, כמו שאמרנו, מובדלת מן ההתבוננות. כי ידיעה באה מן החוש. ותמיד ידיעה זה דבר ברור. לעומת זאת, התבוננות זה דבר שמצריך להבין דבר מתוך דבר, זה מסיק מסקנות. פה צריך להשתמש בכוח הבינה. כוח הבינה נועד בשביל ההתבוננות, הכוונה על ידי שתבין דבר מתוך דבר, על ידי זה אתה מסיק מסקנות. לעומת זאת, ידיעה זה תמיד דבר ברור. אני רואה את הדבר, אני ניכר הדבר, הדבר ניכר לחוש. והתבונה זה על ידי היקש ודרכי ההיגיון. דברים שהם לא מושגים בחושים, רק על ידי השכל הם נקראים להתבונן. כמו שכתוב "וידעו תועי רוח בינה". עכשיו, "ידעו בינה", הכוונה אתה תתבונן בדבר כל כך הרבה עד שתגיע בו למצב של ידיעה. והמלבי"ם מסביר את זה באריכות יותר בספר משלי, שהבינה זה אומנם להשיג דבר מתוך דבר, אבל מי שמעמיק בזה יכול להגיע בזה לבחינה של ידיעה. הכוונה, זה אקסיומה כל כך ברורה וכל כך פשוטה, שזה כמו מושג בחוש. אפילו שאם תשאל "איך הגעת למסקנה הזאת?" "לא, זה מסקנה לוגית". אבל המסקנה הלוגית היא כל כך פשוטה שזה כאילו ראיתי את זה בעיניים. זה כל כך מוחש שזה כבר כאילו אני ממשש את זה. זה הבחינה של "ידעו תועי רוח בינה". אחרי שהתבוננו כל כך והעמיקו, זה ייפול אצלם כבר בבחינה של ידיעה, שהדבר הזה יהיה ברור לכל. זה כמו שישאלו אותנו "בכמה טמפרטורות רותחים מים?" "100 מעלות", נכון? מתי לאחרונה בדקת את זה? זאת אומרת, אתם שמים לב, יש דבר שהוא לכאורה על פי... אנחנו לא עשינו את זה אף פעם. אבל עם כל זה, זאת אומרת, הדבר הזה כל כך ידוע, שהדבר הזה הפך להיות כבר כאקסיומה, כדבר ברור, כדבר מוחלט שכל אחד מאיתנו אומר את זה. כן, זה הבחינה של "ידעו תועי רוח בינה". אז הוא אומר כאן, הגאולה העתידה "הלוא תדעו", היא תהיה בידיעה ברורה, בידיעה מוחלטת, שאז לא צריך להשתמש בהתבוננות ובהעמקה כדי להגיע למסקנות, אלא כולם יהיו מסוגלים לראות את הדבר הזה.
מה שכתוב הנני עושה חדשה עתה תצמח, עכשיו זה מסוגל להיות גם עכשיו. מתי אתה בא, מתי קא אתי מר? אמר לו לאליהו, מה אמר? היום. אחרי זה למחרת פוגש אותו, מה, חס ושלום מוציא אתה דבר שקר מפיך? אמר לו לא, היום אם בקולו תשמעו. זאת אומרת הגאולה היא בחינה של עתה, היא כבר מוכנה, והכל תלוי רק ברצון שלנו. או עוד הסבר אומר הרד"ק, מה זה עתה? כביכול כשאני רוצה להגיד לך על משהו עתידי שאתה מסופק לגביו, אז אתה אומר או שזה יהיה או שזה לא יהיה, אבל אם אני מראה לך אותו אז זה ברור שהוא יהיה. הוא אומר הדבר הגאולה העתידית זה בחינה של עתה, כאילו אני רואה אותה עכשיו מול העיניים, עתה, זה כאילו עכשיו קורה כאן. משהו עתידי אתה כזה מסופק בו, אבל אם זה משהו שהוא עתה כביכול ממול העיניים, אז בזה האמונה והביטחון שלי בגאולה הם ברורים.
והישועה הזאת אומר להם עליה הלא תדעוה. מה הידיעה שהוא מדבר עליה? הרד"ק מסביר הלא תדעוה הכוונה כבר הודעתי זאת ימים מקדם, כי הרי בתורה נאמר ושב השם את שבותך וריחמך ושב וקיבצך מכל העמים. זאת אומרת יש הבטחה של גאולה, הלא תדעוה, אני לא מבטיח לכם פה עכשיו משהו חדש, כבר כתבתי על זה בתורה. ואם תגיד לא, אולי הגאולה היא מדברת על גאולת בבל, וכבר עברנו את זה, אז מה אתה אומר לי הלא תדעוה, כבר דיברתי איתכם בעבר, הייתה גאולה, גאולת בבל, מה נעשה שמאז אנחנו שוב בגלות ואולי כאן כבר אין לנו הבטחה על גאולה? אומר הרד"ק לא ייתכן, כי הרי בתורה נאמר ושב השם את שבותך וריחמך ושב וקיבצך מכל העמים. הרי בבבל הם לא היו נפוצים בכל העמים, גולי בבל, מי אלה שנתקבצו לפה? גולי בבל. שאר העמים, עשרת השבטים עדיין לא יצאו מן הגלות, ושב וקיבצך מכל העמים, אז התקיים בנו או לא התקיים? עדיין לא התקיים. אז אם ככה לא, אל תאמר כבר עברנו את הגאולה הזאת, אין לנו הבטחה על הגאולה העתידה.
דבר נוסף, בפסוק שם נאמר כי תשוב אל השם אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך. אומר הרד"ק, השבים מגולת בבל לא שבו בכל ליבם ובכל נפשם, כי הרי ראינו היו בהם מחללי שבת, היו בהם כאלה שנשאו נשים נוכריות. אז אם כך בוודאות הלא תדעוה שאני מדבר איתך על הגאולה העתידה, מדברים על גאולה שכבר כתבתי אותה בתורה ושב השם אלוהיך, וזה לא הגאולה שכבר עברנו אותה, זה גאולה עתידה שתאסוף את עם ישראל מכל הגלויות.
ואז הוא אומר אני אעשה עוד דברים שלא תדעו מהתורה, הלא תדעוה שהבטחתי את הגאולה, אף, אף זה מוסיף, וגם דברים שלא כתבתי בתורה. ומה הם? אשים במדבר דרך בישימון נהרות. אני אשים במדבר דרך כדי לגאול את עם ישראל, בישימון במקום שממה וציה יהיה נהר, כמו שכתוב קול קורא במדבר פנו דרך, למדנו את זה. אומר הקדוש ברוך הוא כך אני עתיד לשנות את הטבע כדי שעם ישראל ייגאל מן הגלות.
תכבדני חית השדה תנים ובנות יענה, כי נתתי במדבר מים נהרות בישימון להשקות עמי בחירי. תכבדני חית השדה תנים ובנות יענה. חית השדה, מקום שהוא חרב, מקום שהוא מרבץ לחית השדה, לתנים ולבנות יענה, הם יכבדו אותי אומר הקדוש ברוך הוא, בעקבות מה שאני עתיד לשנות שם את הטבע. נתתי במדבר מים נהרות בישימון, המקום החרב שלהם פתאום הם רואים שהפך להיות נווה מדבר, בעקבות זה שהקדוש ברוך הוא מבטיח אני אשים במדבר דרך בישימון נהרות.
המלבי"ם מסביר, תכבדני חית השדה, אומר המלבי"ם גם חית השדה תכבד אותי על ידי הניסים האלה. החיות השדה לכאורה לא מחוייבות בהודאה הזאת, אומר המלבי"ם. א', כי הם לא מכירים תועלת מהדרך והמים, כי חית השדה זה חיה שהיא מסתפקת במקום יבש. בוא נשאל ככה, את דוב הקוטב הסיבירי, אתה תספק אם אתה תביא אותו לאפריקה, תגיד לו ראיתי שמאוד קר לך, הבאתי אותך למקום יותר נעים, הוא ימות שם, נכון? אני בנוי לקור, אני לא בנוי לחיות במצב יותר נעים, נכון? אותו דבר גם חיות השדה, מקומות חיות שרגילים למקומות יבשים, תביא אותם למקומות לחים, זה לא טוב להם. אומר על זה המלבי"ם, כך גם כן פה, לא יהיה להם תועלת מדרך, חית השדה הפוך, תדעו שכל מקום שהגיע לשם האדם, נכחדו ממנו חיות השדה. החיות פשוט נעלמו, הם איבדו את המקומות שלהם, הם חשים מאויימים, אני כבר לא מדבר במצבים שבהם בני אדם צדים אותם. אז הם לא זקוקים לדרך, זה רק מזהם להם את המקום, הם לא זקוקים גם למים. ואם ככה בעבור מה הם יכבדו? אומר תכבדני חית השדה גם בלי תועלת של הדרך וגם בלי תועלת של המים.
דבר נוסף, חית השדה הרי הם לא נבראו להלל ולכבד את השם, לעומת זאת האדם מטרתו, כפי שנראה בהמשך, כדי להלל ולכבד את השם. דבר שלישי, גם אם היה להם תועלת, אבל הרי הניסים האלה לא נעשו לצורכם. הניסים האלה לא נעשו בשביל חית השדה. ואף על פי כן הם יכבדו את השם. נו אז למה? אמרנו הם לא צריכים את זה, אמרנו שזה לא נעשה לצורכם, אמרנו שהם לא נבראו לצורך זה, אז למה הם יכבדו? להשקות עמי בחירי. חית השדה כביכול יהיה לה שמחה שאיזה ניסים ומופתים השם עושה, אומנם לי זה לא טוב, אבל איזה ניסים ומופתים השם עושה בשביל העם שלו. הם ישמחו בניסים האלה והם יכבדו את השם. למה? בגלל התועלת שתצמח לנו. תכבדני חית השדה תנים ובנות יענה כי נתתי במדבר מים נהרות בישימון בשביל מי? להשקות עמי בחירי. זאת תהיה הסיבה שהם יכבדו את השם.
ולכן אומר המלבי"ם תשים לב, לא כתוב תהללני חית השדה, כתוב תכבדני. אומר המלבי"ם מה ההבדל בין לכבד לבין להלל? את מי אנחנו מכבדים? את מי שאנחנו מכירים את מעלתו. את מי אנחנו מהללים? את מי שקיבלנו ממנו טובה. אותו אנחנו מהללים. חית השדה קיבלה טובה במים ובדרך שנהיה שם במדבר? אמרנו שלא. ולכן לא כתוב תהללני חית השדה, אומר המלבי"ם, רק תכבדני חית השדה, מצד הכבוד והמעלה שמגיע להשם יתברך על מעשהו, אבל לא מצד התהילה כי באמת אין לו מה להלל, הרי החית השדה לא מרוויחה מאומה על ידי המים ועל ידי הדרך שנהייתה שם במדבר.
אומר השם, אם הם חית השדה יגיעו למסקנה שצריך לכבד את השם, עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו. אם כך בוודאות גמורה שעם זו, עם ישראל יצרתי לי, את עם ישראל הקדוש ברוך הוא פעל לצורך זה שיהללו את השם. חית השדה הרי אמרנו אין זה מתפקידה, ואילו את עם ישראל אומר הקדוש ברוך הוא יצרתי כדי שיהללו שמי. אז לא כל שכן שהם צריכים לשבח את השם? ולא כל שכן שהם לא רק שיכבדו אותי, אלא תהילתי יספרו, כי מי נהנה מהדרך במדבר ומהמים במדבר? מי נהנה מכל זה? האדם. אז האדם לכאורה לא רק שיכבד אותי, אלא לא כל שכן שצריך גם לומר תהילתי מהתועלת שיש להם מזה, והם צריכים בזה להלל ולספר מעשה השם ונפלאותיו על החסד שעשה עמהם.
עכשיו, אומר הרד"ק, מכאן ואילך יש כאן תפנית פה בנבואה, והוא מתחיל להוכיח את הדור. מוכיח את אותו הדור ואומר להם, כל אותו טוב שאני עתיד להיטיב לבנים שלכם אחריכם, לבנים שלכם שיהיו בגלות, תדעו לכם זה לא בזכותכם. הטוב הזה אני אעשה אותו למעני, אבל אם מצד הזכויות שלכם, בניכם לא יהיו ראויים לגאולה. וזה מה שהוא ממשיך ואומר, ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל. אפילו לא קראת לי כאשר הייתה לך צרה, כל שכן שלא יגעת בי, הכוונה לא התאמצת לעבוד אותי. מה זה כי יגעת? אומר הרד"ק, כביכול איך אתה בא ואומר שאתה מתייגע בי ואפילו לא קראת לי? מה כוונת הדברים? מילא אם היית עובד אותי, אומר הקדוש ברוך הוא, נו, עוד היית טוען שהתאמצת, אבל אתה אפילו לא יגעת, אפילו לא התאמצת, אז איך אתה, איך אתה אומר שאפילו לא קראת, אז איך אתה אומר שהתייגעת? אפילו לא קראת לי.
סיפרתי לכם פעם על אותו אדם שהבן שלו יצא לתרבות רעה, איזה רב שהבן שלו יצא לתרבות רעה, ואחרי שנים הוא בא ונפגש איתו. והוא אמר לו שהסיבה שהוא יצא לתרבות רעה זה בגלל שהיהדות היא לא מספיק ליברלית, מתקדמת עם רוח הזמן, ואם היו יותר מקילים והרבנים היו יותר מתחשבים במצב והיו יותר נוקטים כמו שהרחוקים ממצוות אוהבים לומר בשיטת בית הלל, כן, היו יותר מבינים לרוח הצעירים והיו פחות, התורה הייתה יותר גמישה, אז הוא בטח היה נשאר פה ובטח עוד הרבה אחרים לא היו פורשים מן הדרך. אמר לו אבא שלו, תגיד לי, כמה מתוך מצוות השם אתה מקיים היום? אז הוא אמר לו למען האמת שום דבר. אומר לו אביו, תראה, זה מאוד מעניין, כי אתה לא מקיים כלום והתורה מאוד מעייפת אותך, מאוד מטריחה אותך, הריבוי שמה מאוד קשה לך, ואני מקיים הכל הוא אומר לו, ואותי שום דבר לא מטריח, לי זה בכלל לא קשה. אומר מאוד מעניין לראות את זה, ומה, מה, מה מעניין פה יותר? אם באמת ריבוי המצוות היה מטריח אותך, קושי המצוות היה מטריח אותך, לפחות היית צריך לקיים את הקלות. תגיד, אלה דברים קשים, נו, בסדר, אני שומע, ריבונו של עולם, דברים קשים אני לא עושה. נו, אז לפחות את הקלות תעשה. אלא מה בעצם המסקנה שאני מסיק מן הדברים, אומר לו אביו? שאתה בעצם לכשעצמך לא רוצה לקיים כלום. אז למה אתה דורש שיהיה קולות? כי מפריע לך שאנחנו מקיימים. ובעצם אתה רוצה שגם אנחנו לא נעשה, וככל שאנחנו נעשה פחות, יהיה לך פחות נקיפות מצפון למה אתה לא עושה. עכשיו כשאנחנו עושים הרבה ואתה לא עושה כלום, יש לך הרבה נקיפות מצפון, אבל כשגם אנחנו נעשה פחות, אז יהיה לך פחות נקיפות מצפון. כמו שסיפרתי לכם פעם על אחד שהגיע לחנות למוצרי חשמל, רצה לקנות מקרר של 6,000 שקל, התמקח, התמקח, התמקח, אחרי שעה הגיע ל-5,000 שקל. כתב לו חמישה צ'קים, לקח את המקרר והלך. הצ'ק הראשון חזר, ההוא מתקשר אליו, אומר לו תגיד לי מה קורה, אין כיסוי וזה. אומר לו תגיד לך את האמת, לא אשקר אותך, גם לארבעת הצ'קים הנוספים אין כיסוי. אז הוא אומר לו תגיד לי, אז מה בלבלת לי את המוח שעה בחנות להוריד לי את המחיר? אמר לו בסך הכל רציתי למזער את הנזק שלך, חבל, כאב לי הלב שתפסיד 6,000, לפחות הפסדת רק חמש, אתם מבינים? זאת אומרת בעצם למי אתה דואג פה? לנו אתה, כואב לך עלינו שאנחנו מתאמצים הרבה, אז לכן אתה רוצה להוריד, אבל אתה לכשעצמך גם אם היה מעט, גם אם היה מצווה אחת, גם את זה לא היית מקיים.
אדם הראשון כמה מצוות התחייב? אחת. אל תאכל מעץ הדעת, זהו. נו, ומה? מה עשה איתה? לא דיבר על בעל פה וכולי. מה עשה עם זה? גם את זה לא קיים. זאת אומרת זה לא עניין של ריבוי ומיעוט, כי מי שרוצה יקיים גם הרבה, ומי שלא רוצה גם אחת תהיה בשבילו טורח. זה מה שאומר הקדוש ברוך הוא, ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל. אומר הרד"ק, איך אתה אומר שיגעת בי, מצוותיי מייגעות אותך, כשאפילו לא קראת לי, אפילו מצווה אחת לא קיימת. אז איך אתה אומר שזה מייגע אותך?
ההבדל בין מייגע לבין עבודה, עבודה זה הפעולה שאדם צריך לעשות. יגיעה זה הפעולה העודפת, מה שבן אדם מתאמץ מעבר למה שהוא צריך לעשות, וזה כבר דבר שמייגע אותו, דבר שמעייף אותו. יש עוד הסבר, לא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל, לא די שלא קראת לי, אלא עוד הוגעתני לעבוד עבודה זרה. לא אותי קראת יעקב, לא די שלא התפללת אליי, נו, בוא נגיד אתה לא עובד אף אחד, בסדר, אבל לא די בזה, אלא עוד הלכת ועבדת עבודה זרה. זאת אומרת, אם בן אדם אומר אני לא עובד השם, למה? זה מטריח אותי. מה אתה עושה? אני לא עושה כלום. זה טוב יותר מאשר בן אדם אומר אני לא עובד השם כי זה מטריח אותי, מה אתה עושה? הולך עובד עבודה זרה. אומר הקדוש ברוך הוא, הטרחה של העבודה זרה קיבלת באהבה, והטרחה שלי פתאום כבדה עליך. אתה, אתה מוכן לקבל מאמץ, אבל למה אתה מאמץ לעבודה זרה? אם כבר לקבל מאמץ, קבל מאמץ של השם. סיפרנו פה פעם על רב שמלקה מניקלשבורג שהגיע, הגיע לווינה לצורך רפואה. ואז הרופא בדק אותו, אמר אין מה לעשות איתך, אין מה לעשות, אין סיכוי לזה. אמרו לו יש פה איזה רופא אליל, רופא בסגולות, לחשים ו... בשום אופן לא היה מוכן ללכת אליו. שאלו אותו למה הרב? כבר הגעת לפה, תנסה, מה יש להפסיד? אז הוא אמר להם תראו, למה אני בכלל בא לרופא? כי בתורה כתוב ורפא ירפא, מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות. אלא מה, אתה בא להציע לי עכשיו תרופה לא בדרך קונבנציונלית, תרופה משהו פסבדו-רוחני, לא, לא בדרכים רגילות, כל מיני לחשים ו... רוחני יש לי כבר את בורא עולם, אני הולך לכתובת המקורית, אני לא צריך תחליפים. אני כבר הולך למקור. אם אתה אומר טבעי, כי השם אמר תלך תתרפא בצורה טבעית, אני הולך באופן טבעי. אבל משהו רוחני, למה ילך לחיקויים כשאני יכול ללכת למקור והרוחני המקורי זה ריבונו של עולם? אז זה לפי הביאור השני. לפי הביאור השני פירושו של דבר, לא די שלא קראת לי, אלא למה? כי זה מעייף אותך, עוד הלכת ועייפת עצמך בעבודה זרה. וזה אומר הקדוש ברוך הוא עלי לטורח, כביכול העמסת עליי מאמץ כביכול, עייפת אותי בזה שאתה עושה עבירות.
המלבי"ם מסביר, ולא אותי קראת יעקב. אומר המלבי"ם, לעתיד אתה תכיר את השם, לעתיד אתה תהלל אותי, אבל למה עכשיו לא קראת אותי? למה עכשיו אתה לא, אתה לא קורא לי? לפי המלבי"ם זה ההקשר. מה הקשר ולא אותי קראת יעקב אחרי עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו? אומר הקדוש ברוך הוא, אמת, לעתיד עם זו תהילתי יספרו, אבל אני שואל אותך עכשיו, למה לא קראת לי עד עכשיו? כאשר אתה רואה כמה השם גדול רם ונישא, איזה אותות ומופתים הוא עושה, נו אז למה, למה, למה עד עכשיו לא קראת לי? למה עד עכשיו לא באת? ויותר מזה הוא אומר, גם אתה ישראל, ישראל הרי כידוע המלבי"ם תמיד מסביר שיש הבדל בין יעקב לבין ישראל. מה ההבדל? יעקב בא לרמז על המדרגה הנמוכה של עם ישראל, בחינה של עקבה, בחינה של עקב. ואילו ישראל בא לרמז על המדרגה הגבוהה של עם ישראל, מלשון שר, לשון חשיבות. אז לא די שלא אותי קראת יעקב, אלא גם ישראל, הגדולים והחשובים שבאומה, לא די שלא קראו אותי כמו יעקב, אלא גם יגעו בי, המצוות שלי עייפו אותך, המצוות שלי היו עליך לטורח. ועל זה בא הפסוק הבא, אני אשאל אותך, מה הטורח במצוות שלי? במה הוגעתיך? במה עייפתיך במצוות שאמרתי לך לקיים?
המגיד מדובנא, יש לו פה משל נפלא מאוד שאמרו עליו הקדמונים שהוא משל שאחד מהשלושה משלים של המגיד מדובנא שנאמרו ברוח הקודש. המגיד מדובנא מביא משל, משל למה הדבר דומה? משל לאדם שהיה איש עסקים נכבד ביותר שנסע לחוץ לארץ לצורך מסחר ביהלומים. הייתה לו מזוודה קטנה ששמה נמצאו כל היהלומים שהביא איתו, והוא שכר חדר בבית מלון מאוד מאוד יוקרתי, שכבר כאשר דרכו רגליו בטרמינל, כבר מופיע איזה נער שירות מבית המלון ואומר לו אתה לא צריך לקחת כלום, אתה ישר עולה למונית שפה מחכה לך, אני לוקח את כל המזוודות ואת הכל. ולקח גם את המזוודה הקטנה. ואז כאשר הוא מגיע לשם לבית המלון, היה לו, נדייק יותר, היה לו רק את המזוודה הקטנה, דאגו לו שם לכל. הוא מגיע לבית המלון, מחכה עכשיו שיביאו לו את הדברים, והנער מגיע והוא רואה אותו מתנשם, מתנשף, מזיע. שואל אותו מה קרה? מה קרה? אז הוא אומר לו, המזוודה שלך שתהיה בריא, מה הבאת שם? כזאת כבדה, עייפת אותי. ההוא מיד נבהל, אומר לו אוי ואבוי, איפה המזוודה שלי? איבדת את המזוודה שלי. אומר לו ראית אותה עוד, מה אתה אומר לי? אומר לו המזוודה שלי קלה, אם טענת שהיא כבדה, בטח הבאת מזוודה אחרת. איפה המזוודה של היהלומים? איפה היא, איפה אותה השארת? אומר זה המציאות כאן. אומר הקדוש ברוך הוא, ולא אותי קראת יעקב. אומר הקדוש ברוך הוא, כשאתה מתפלל, אתה לא מתפלל אליי, כשאתה עובד, אתה לא עובד אותי. מאיפה השם יודע? אומר הקדוש ברוך הוא, כי יגעת בי ישראל. כי המצוות אני רואה שהם מייגעות אותך. אומר הקדוש ברוך הוא, החבילה שלי היא קלה, פקודי השם ישרים משמחי לב. מי שעובד אותי כראוי לעובדני, הוא בשמחה כל הזמן. ואם אתה רואה בן אדם מכל מצווה נכנס לדיכאון, מה זה אומר? שאתה לא עובד אותי. אתה עובד אולי אחרים, אבל לא אותי, כי המצוות שלי משמחות. ולא אותי קראת יעקב, ומאיכן אני יודע? כי יגעת בי ישראל, היות ומצוותיי עליך לטורח.
לא הבאת לי שה עולותיך וזבחיך לא כיבדתני, לא העבדתיך במנחה ולא הוגעתיך בלבונה. וממשיך ואומר, מה אתה טוען שהמצוות שלי מייגעות אותך? לא הבאת לי שה עולותיך. את השה עולותיך לא הבאת אליי, אלא למי הקרבת אותם? לעכו"ם, לעבודה זרה. ומה תגיד, שהטרחתי אותך? לא העבדתיך במנחה. לא העבדתי אותך עבודה רבה במנחה. כמה ביקשתי ממך להביא מן המנחה? קומץ. קומץ המנחה, זה מספיק. לא העבדתיך במנחה ולא הוגעתיך בלבונה. וגם זה הלבונה, כמה היא משהו, מה שאתה שם על המנחה, כל כך מועט. וגם זה הרי לא חובה אלא רק בגדר נדבה, אז מה עייף אותך כל כך במצוות שלי?
הרד"ק מסביר שפה מדברים על ימי אחז. מה שכתוב כאן לא הבאת לי שה עולותיך, בתקופתו של אחז הוא ביטל את העבודה מבית המקדש, כמו שכתוב ויסגור את דלתות בית השם ויעש לו מזבחות בכל פינה בירושלים ובכל עיר ועיר בנה בית לקטר לאלוהים אחרים. אז על התקופה הזאת הרי לא הבאת לי שה עולותיך וזבחיך לא כיבדתני, לא העבדתיך ממנחה וכולי. על אותה תקופה של אחז מדבר הכתוב. ועל זה חזקיהו הרי התוודה ואמר מפורשות, מעלו אבותינו ויסבו פניהם ממשכן השם ויתנו עורף, גם סגרו דלתות האולם ויכבו הנרות וקטורת לא הקטירו ועולה לא העלו בקודש לאלוהי ישראל. אז על התקופה הזאת מקונן כאן הנביא.
לא העבדתיך, אומר הרד"ק, אם אתה עבדת ויגעת בעבורי, אז אני זה שמייגע אותך. אבל כיוון שלא יגעת ולא עבדת, אז לא העבדתיך ולא הוגעתיך, כיוון שממילא לא באת, כיוון שממילא לא הקרבת, אז על מה אתה טוען שהמצוות מעייפות אותך? הרי אני רואה שלא התעייפת ממאומה, לא הקרבת ולא הקטרת כלום.
המלבי"ם מסביר, לא הבאת לי שה עולותיך. אומר המלבי"ם, העולה שהבאת, לא הבאת אותה לי. מה פירוש הדבר? הרי כשאתה מקריב קורבן, מה עושים עם הקורבן? ניתן דוגמה של קורבן עולה, שזה הקורבן שבו ההפסד הכי גדול. למה? כי בעצם אין לא לכוהן ולא לבעלים כלום. העולה הזאת היא כליל. אומר הקדוש ברוך הוא, הבאת אותה לי? וכי אתה הכנסת אותה אליי לעדרים שלי, לצאן שלי? לא הבאת לי שה עולותיך, אלא את קורבני לחמי לאישי, העלית אותה על גבי האש, העולה כולה כליל. והזבחים, מה ההבדל בין העולה לבין הזבחים? וזבחיך לא כיבדתני. הזבחים זה השלמים. מה מהם היו מורידים, מה מהם היו נותנים ומקריבים על גבי המזבח? את החלב. אומר הקדוש ברוך הוא, החלב הרי נדמה לך שכביכול הבאת את זה לי, כמה הבאת? רק בסך הכל את החלב שזה מועט ביותר. מה תגיד שזה היה לך למשא? לא העבדתיך במנחה. הרי מנחה שזה גם דבר שאתה לא חייב לתת אותו, אלא רק בהתנדבות, מנחת נדבה, כמה הבאת? מלוא הקומץ סולת. ולא הוגעתיך בלבונה. למה תשימו לב, הוא אמר לגבי מנחה העבדתיך ולגבי לבונה הוגעתיך? אז במשל, בן אדם שאמרו לו לעשות עבודה מסוימת, זה עבודה. אמרנו, מה שאומרים לו יותר ממה שהוא צריך היה לעשות, זה נקרא להוגיע, זה כבר מעייף אותו. השעות הנוספות, מה שהוא מחוייב מעבר למה שדרשו ממנו מראש. אז הוא אומר, היות ולא העבדתיך במנחה, אז הלבונה שאחרי זה שהיא בגדר תוספת, שזה הגדר המייגע, ודאי שאין סיבה שתתייגע, כי אם המנחה היא לא בגדר עבודה, אז הלבונה היא לא בגדר הוגעה, כי הלהוגיע תמיד זה אחרי העבודה. אז אם לא הוגעתי, אם לא העבדתיך במנחה, עבודה לא היה כאן, אז ודאי שלא הוגעתיך בלבונה, אז ודאי שהתוספת כאן היא איננה מייגעת.
המלבי"ם אומר שתמיד שכתוב לא הבאת לי, תמיד שההבאה מתקשרת ללמ"ד, הכוונה מביא לצורכי, להיות קניין שלי. וזה הכוונה לא הבאת לי שה עולותיך, לכן הוא מסביר הכוונה לא קניתי את הקורבן שהבאת לי, אני לא הרווחתי בזה מאומה. ובעצם יוצא שכשבן אדם מקריב קורבן, למי הוא הועיל? לעצמו. הרי מה הקורבן הזה בא לכפר עליך, עולה מכפרת על הרהור הלב. אומר הקדוש ברוך הוא, לי יצא משהו מזה? אל תהרהר ואל תביא עולה. נכון? הרי בדיוק כך כתוב, הקדוש ברוך הוא אומר הוקר רגלך מבית רעיך. על מה זה נאמר? על אדם שכל הזמן מביא קורבנות. אה, נפלא מאוד, כל היום בבית המקדש. לא, למה אתה מביא קורבנות? לא, פה נכשלתי פה, ופה יצא לי ככה, ופה לא הסתדר, ופה... אומר הקדוש ברוך הוא הוקר רגלך מבית רעיך. רעך הכוונה הקדוש ברוך הוא, רעך ורע אביך. אומר הקדוש ברוך הוא, אל תבקר אצלי הרבה, אל תיכשל ואל תבקר אצלי הרבה. כן, יותר טוב. אז זה שאתה בא, אתה אומר ריבונו של עולם, ראית הבאתי לך קורבן? הבאת לי, אומר הקדוש ברוך הוא? אני צריך את זה? אני מבקש ממך אל תעשה עבירות ואל תביא קורבנות. אז יוצא אם כן שכל הקורבנות הם לצורכך, זה לכפרה עליך. אז אומר הקדוש ברוך הוא לא הבאת לי שה עולותיך, לי, כמו שהסברנו הכוונה לצורכי, לקניין שלי, לא הבאת, ואם כן כל מה שהבאת רק לעצמך עשית.
לא קנית לי בכסף קנה וחלב זבחיך לא הרוויתני, אך העבדתני בחטאותיך הוגעתני בעוונותיך. יש פה שני ביאורים סותרים ואני אביא את שניהם. רש"י מסביר, לא קנית לי בכסף קנה, מדבר פה על הקנה המיועד לקטורת. ואומר רש"י, לא הוצרכת לקנותה בכסף, כי הייתה מצויה בארץ ישראל בכמות מרובה. אמר רבי אבא, קינמונים הייתה גדלה בארץ ישראל והיו אוכלין אותה עיזים וצבאים. היה ריבוי של הקינמון, והקינמון לפי רש"י זה הקנה, והיה כזה ריבוי שכבר החיות היו אוכלות אותה. אז אם כן לא קנית לי בכסף קנה, גם הקינמון שאמרתי לך להביא כקטורת, גם את זה לא קנית אליי, הבאתי לך, אמרתי לך לקחת את זה מדברים מצויים. הרד"ק לעומת זאת אומר הפוך. אומר הרד"ק שקנה זה קנה בושם. ואומר בקנה לא קנית, כביכול הוא תובע אותם, למה לא קנית בכסף קנה? הרי לא הבאת שה עולותיך, מדבר לפי הרד"ק בתקופה שעם ישראל לא עבדו את השם, בתקופתו של אחז. ואז באותה תקופה לא הבאת את העולות, לא הבאת את המנחה ולא את הלבונה, ולא קנית גם בכסף קנה, אומר הרד"ק למה זה נקרא קנית? כי לא היה הקנה בארץ ישראל, כי אם על ידי קניין מארץ רחוקה. את הקנה היה צריך לייבא. ואז לצורך זה היה צריך להוציא כסף, כמו שכתוב וקנה הטוב מארץ מרחק, את הקנה הטוב היו מביאים מארץ מרחק. ופשוט מה שצריך לומר שמדובר כאן על שתי תקופות. שהייתה תקופה שהקנה היה מצוי בארץ ישראל, והייתה תקופה שהקנה לא היה מצוי בארץ ישראל, ובעצם בזה תלוי המחלוקת בין הרד"ק לבין איך שרש"י מסביר.
ומה כתוב כאן, אף העבדתני בחטאותיך. מה זה ההעבדתני בחטאותיך? אומר הקדוש ברוך הוא, גרמת לי להיות שמש לעובדי עבודה זרה. תראו איזה ביאור מבהיל. אומר רש"י, יחזקאל ראה והנה רוח סערה באה מן הצפון. מי זה רוח סערה באה מן הצפון? זה השכינה שהולכת, לאן הולכת? לבבל. למה? כדי לכבוש את כל העולם תחת ידו של נבוכדנצר. אז הקדוש ברוך הוא אומר, הפכת אותי להיות בחינה של שמש לעובדי אלילים. אני הפכתי להיות הנושא כלים של נבוכדנצר, הולך ועוזר לו לנבוכדנצר. למה צריך לעזור לנבוכדנצר? אומר הקדוש ברוך הוא, גם זה מתוך מידת חסד עליכם. כי יכלתי למסור אתכם ביד האומות השפלות הנמצאות פה קרוב, ואז ביזיון היה לכם. אומר הקדוש ברוך הוא, לא רציתי, חסתי עליכם, והלכתי להביא במיוחד אומה חשובה ממרחק כדי שאתם תהיו תחתיה, כדי שלא יאמרו שמסרם ביד אומה שפלה. אז מה הפכת אותי להיות? נושא כלים של אומה עובדת עבודה זרה. אז אם כן העבדתני בחטאותיך, הוגעתני בעוונותיך, אתה העבדת אותי על ידי החטאים שלך ללכת ולהתאמץ להביא כזאת אומה מרחוק.
אומר הרד"ק, לא הרוויתני, אך העבדתני בחטאותיך. דהיינו, אני לא העבדתיך, כמו שהוא אמר לפני כן לא העבדתיך במנחה, אבל לעומת זאת אתה כן העבדתני. זה לעומת זה. אני לא עייפתי אותך, לא הוגעתיך, אבל אתה כן העבדתני וכן הוגעתני, כמו שכתוב הוגעתם השם בדבריכם.
אנוכי אנוכי הוא מוחה פשעיך למעני וחטאותיך לא אזכור. מה זה אנוכי אנוכי, מה היא הכפילות? רש"י אומר, אני שמחיתים מאז ואני מוחה אותם גם עתה. אני מחקתי את זה מאז, רד"ק מסביר מה זה מאז? לדור המדבר. ואנוכי הוא מוחה פשעיך גם עכשיו. בזכות מה? אומר הקדוש ברוך הוא, למעני. למעני הכוונה היא לא בזכותך, לא בצדקת אבותיך, אלא כדי שלא יתחלל שמי. אם אני אכלה אתכם, אז יחולל שם השם בגויים. אומר הקדוש ברוך הוא, לכן אני לא מכלה אתכם כדי שלא יתחלל שמי, אבל לכם מצד עצמכם אין איזה זכות מיוחדת שאמחה את פשעיך.
המלבי"ם פה עומד על הבחנה מעניינת. אנוכי הוא מוחה פשעיך למעני וחטאותיך לא אזכור. לגבי המוחה הוא כתב פשעיך, לגבי חטאותיך הוא אמר את זה לא אזכור. מה ההבדל? אומר המלבי"ם, כאשר בן אדם חטא והוא מביא קורבן, איך אנחנו קוראים לקורבן הזה? קורבן חטאת. החטאת הזאת על מה מכפרת? על שגגות או על זדונות? חטאת מכפרת רק על שגגות. קורבן חטאת לא מכפר על הזדונות. על הפשעים, על המזיד, הקדוש ברוך הוא אומר על זה אני לא מקבל קורבן. יוצא אם ככה, שעיקר מה שאני צריך כעת למחות את פשעיך, זה את הפשעים הגדולים שלך, את הזדונות, כי על הפשעים הקטנים יותר, על החטאות, על זה כן מועיל קורבן. אומר הקדוש ברוך הוא, אנוכי אנוכי הוא מוחה פשעיך למעני. מה פירוש למעני? כשאתה מקריב קורבן, הקדוש ברוך הוא קיבל את הקורבן ומחה לך. על מה הוא מחה לך אמרנו? על השגגות. יצאת בתחושה שגם אתה עשית משהו. נכון השם מחה, אבל הבאתי קורבן, הבאתי. אני עשיתי משהו. אז אני, אני וריבונו של עולם ביחד מחינו את החטא. כי אני הבאתי את הקורבן והקדוש ברוך הוא מחה, אז אני שותף. לעומת זאת כאשר מדובר על הפשעים שלך, אומר הקדוש ברוך הוא, מה אתה עשית? שום דבר. הרי בשביל הפשע למחות אותו, קורבן הרי לא מועיל. אז אם ככה מי הוא זה שמחה את הפשע? ריבונו של עולם לבדו. ולכן זה מה שכתוב אנוכי אנוכי, רק אני ולא אנוכי ואני לבדי הוא מוחה פשעיך. אני זה שמחיתי את הפשע בלי עזרה מאיתך וגם לא למענך. אומר הקדוש ברוך הוא, למה? כי אני חפץ חסד. זה לא בשבילך אלא בגלל שאני ממידותיי ומטבעי שאני חפץ חסד ולכן מחלתי לך. אבל הקורבנות שהבאת זה רק מועיל בשביל השגגות. אומר הקדוש ברוך הוא, ואתה אולי מרגיש טוב, הנה בשביל השגגות בכל אופן כן הבאתי קורבן. אומר לו הקדוש ברוך הוא, וחטאותיך לא אזכור. החטאים אומר הקדוש ברוך הוא, כביכול אותם בכלל לא החשבתי. רוב פשעיך היו העיקר בעיניי, שאותו אני צריך מחילה. אבל את החטאים שלך, כביכול אותם הם כביכול לא באו אצלי בחשבון, אותם בכלל לא זכרתי. ואם כן מה נשאר? זה רק הפשעים. ואת הפשעים אומר הקדוש ברוך הוא זה אני הוא המוחה, וגם זה כמו שאמרנו למעשי, למעני הכוונה בדרך נדבה, חסד חינם, כדי שיתקדש שמי או בגלל מידת טוב חסדי ולא בשבילך.
הזכירני נשפטה יחד ספר אתה למען תצדק. הזכירני, רש"י אומר, תגיד לי איזה חוב יש לך כלפיי, איזה חוב יש לי עליך שאתה אומר כביכול שמגיע לך ממני משהו. נשפטה יחד, נבוא למשפט. הרד"ק מסביר, אם אתה תאמר שאני שכחתי את הצדקות שלך, כמו שאמרנו וחטאותיך לא אזכור, כמו שאת חטאותיך אני לא זוכר, כך אולי אתה חושב גם את הצדקות שלך אני לא זוכר. מיד בא הזכירני ונשפטה יחד. אתה חושב שאיזה צדקה שעשית, מעשה טוב שעשית שאולי שכחתי אותו? ולמה שתחשוב את זה? כי הרי כבר אמרתי חטאותיך לא אזכור, אז אתה אולי תקיש מזה, אם השם את החטאים שלי לא זוכר, אולי חלילה וחס יש שכחה לפני כיסא כבודו, והנה אולי גם את הצדקות שלי הוא גם לא זכר, כמו בפסוק כ"ה. על זה בא אומר הקדוש ברוך הוא, לא, את צדקותיך אני זוכר את כולם. ואם אתה חושב שיש איזה צדקה שעשית, איזה מעשה טוב שעשית שאותו איני זוכר, הזכירני. נשפטה יחד, כאדם כביכול שבא איתו למשפט עם חברו ואומר לו, אם עשיתי משהו שלא כהוגן כנגדך, תגיד, נלך כביכול למשפט ונראה מי צודק. ואומר הקדוש ברוך הוא, ספר אתה למען תצדק. מה פירוש ספר אתה למען תצדק? יש פסוק האומר צדיק הראשון בריבו. וכבר הסברנו בעבר שכאשר באים שניים למשפט, יש איסור על הדיין לשמוע את אחד מהם שלא בפני חברו. שנאמר שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק. כאשר אתה שומע, אתה צריך ששניהם יהיו כאן. מדוע? כי האדם נתפס למושכל הראשון. ואם בא בן אדם וסיפר לי על עוולות שמישהו עשה לו, והוא בא לבד, אני מאוד מזדהה איתו. אחרי זה כשיבוא השני, יהיה לי קשה מאוד להוציא את המושכל ראשון שקיבלתי בעקבות הדברים של הראשון, יהיה לי קשה מאוד לשנות את הדעה שלי. וכבר דיברנו על זה כמה פעמים בעבר, שלכן יש המון אנשים לבעלי תשובה, הרבה פעמים מאוד קשה, מאוד קשה לשנות את ההרגלים הקודמים או את קווי המחשבה הקודמים. לפעמים אתה מתווכח עם אדם רחוק ממצוות, ואחרי שהגעת לשלב מסוים, הוא פתאום חוזר על הראשונות. רגע, אבל כבר את זה כבר סיימנו, את הנושא הזה כבר הסברנו ו... כן, לא, הוא עדיין, למה? הוא כבר שומע את זה 40 שנה בתקשורת, פתאום קיבל תשובה, הוא עוד לא מעכל. הוא עדיין תמיד חוזר לראשונות. לאדם יש מושכל ראשון ואת המושכל הראשון קשה לעקור. וזה מה שאמרנו צדיק הראשון בריבו. כאשר באים שניים והשופט שומע רק אחד, והשני עוד לא הגיע, אז צדיק בריבו. אומר הקדוש ברוך הוא, אני מוכן לתת לך את, איך שהילדים אומרים, את הפור הזה, את הקדימה הזאת. ספר אתה למען תצדק. ספר אתה כביכול אתה לבד. תתחיל אתה לבד ותספר, כביכול זה ייתן לך קדימה שאתה מספר כשעדיין בעל ריבך לא נמצא כאן כביכול, אלא אתה הראשון תספר שכדי שתצדק בריבך. אפילו אם אתה הראשון שתספר ותספר את האמת, לא תצדק. וגם אם לא תספר את כל חטאותיך ולא תספר כל צדקותיי שעשיתי איתך, בסופו של דבר אומר הקדוש ברוך הוא, הצדקות שעשיתי איתך היו הרבה הרבה הרבה יותר ממה שבעצם מגיע לך, והחטאים שלך לא נפרעתי ממך כפי הראוי לך.
המלבי"ם מסביר, גם, גם אליבא דהמלבי"ם הפסוק הזה המשך של הפסוק הקודם. וחטאותיך לא אזכור, אחרי שאמר אני את חטאותיך לא אזכור, אבל אם לך יש איזה זכות וטענה כנגדי שהיא לתועלתך, הזכירני ונשפטה. נתווכח, נראה אם יש ממש בדבריך. דבר נוסף, אומר הקדוש ברוך הוא, ספר אתה למען תצדק. גם אם אני לא אתווכח איתך, רק אתה תספר את כל מה שאתה תרצה למען תצדק, פירושו של דבר אומר הקדוש ברוך הוא, אני אהיה מוכן לשתוק. תגיד איזה זכות שיש לך, ואפילו יש לי מה לסתור את טענותיך, לא אסתור. אשמע את טענותיך ואקבל אותה. למה? כי אני חפץ לצדק אותך. אני חפץ למצוא לך זכות. אומר הקדוש ברוך הוא, אתה יודע מה, אז עכשיו אני אשתוק, אתה תגיד איזה זכויות שיש לך, גם אם אני יודע שאלה זכויות שאין להתחשב בהם, אני אשתוק, אני לא אגיד כלום, אני רק רוצה לשמוע אולי משהו תגיד איזה זכות. אבל לצערנו כמו שאמרנו, גם זה אין, אפילו טענה כלשהי של זכות אין.
אביך הראשון חטא ומליציך פשעו בי. ואחלל שרי קודש ואתנה לחרם יעקב וישראל לגידופים. אביך הראשון חטא, יש פה כמה ביאורים מיהו זה אותו אביך הראשון שחטא. הרד"ק מתחיל, אביך הראשון זה אדם הראשון. אדם הראשון מוטבע בחטא, כי יצר לב האדם רע מנעוריו. רש"י מסביר, ואז לפי זה המצודות מסביר, ואם ככה, כל שכן אתם שנולדתם מאיש ואישה. אם אדם הראשון יציר כפיו של קודשא בריך הוא בכל אופן חטא, שזה פאר היצירה, אז אתה שנולדת מאיש ואישה שהם מלאים עוון מצד עצמם, כל שכן שחטאתם בחטא. רש"י מסביר, אביך הראשון חטא, זה אברהם שאמר במה אדע כי אירשנה. ומליציך פשעו בי, מי זה מליציך? אלה שאתה סומך על זכותם, לא יהיה מישהו שתוכל להסתמך עליו שלא מצאתי בו פשע. יצחק, יצחק אהב את שונאי, את עשיו. וכן על זה הדרך, אומר הקדוש ברוך הוא, על כל אחד ואחד אני יכול למצוא חטא, פשע ועוון, ובעצם על מי יש לך להסתמך, את מי תוכל להביא כסנגוריא לך. ומליציך פשעו בי, מי אלה מליציך שפשעו בי? הרד"ק מסביר שהכוונה השרים והגדולים שלהם. ולמה דווקא הם? כי הם היו ראויים להוכיח את העם, הם היו ראויים להשיב את העם בתשובה, השרים, החשובים, וגם הם פשעו בי. אז גם הם לא יוכלו ללמד עליך סנגוריא. עוד הסבר אומר הרד"ק, מי זה אביך הראשון חטא? זה מלכך. כמו שכתוב והייתה יד השם בכם ובאבותיכם. מה זה בכם ובאבותיכם? הכוונה ובמלככם, שמה הכוונה על ירבעם. ויש מי שמסביר פה, מי זה אביך, על איזה מלך? זה שאול, ששאול היה המלך הראשון בישראל, אביך הראשון חטא בעניין עמלק ובעוד כמה וכמה דברים שנתפס בהם.
המלבי"ם מסביר, אביך הראשון חטא. אחרי שאמרתי הזכירני נשפטה יחד, אומר הקדוש ברוך הוא, אבל מה אתה בעצם יכול לספר? איזה זכות תוכל להזכיר שהגליתי אותכם שלא כדין? הרי הוא מדבר כאן על הדור שבעצם כעת גולה בגלות של בית ראשון. איזה זכות תוכל לומר שהיה לאבותיך הראשונים? הרי אבותיך הראשונים חטאו עבודה זרה, גילוי עריות, שפיכות דמים. בגלל שלושת העוונות האלה גלו עם ישראל מארצם. ואם כן, אלה שבהם או עליהם יכלת לסמוך, אין לך אותם, כי אביך הראשון חטא. מה תגיד, אבל היו לי קדושים וצדיקים, היו לי כוהנים, היו לי נביאים? גם מליציך פשעו בי. מסביר המלבי"ם, מה זה מליציך? מליציך זה האדם העומד בין שניים כדי להעביר מסרים מזה לזה. כי המליץ בינותם. זה שהיה בין יוסף לבין האחים, המליץ זה זה שעומד בין השניים כדי להעביר את המסרים ביניהם. אז מי אלה העומדים בינינו לבין השם? אלה הכוהנים, אלה הנביאים, הם עומדים בינינו לבין השם וכביכול מורידים ומביאים את דבר השם אל העם. אז אם תרצה עליהם לסמוך, אומר הקדוש ברוך הוא, מליציך פשעו בי. למה פשעו בי? כי הם לא הוכיחו את העם. עכשיו תשימו לב, על אבותינו שחטאו בזמן הבית, איך הביטוי? חטא. לעומת זאת על הכוהנים והנביאים שהם מליציך, איך הוא מגדיר אותם? פשעו בי. מה ההבדל? אומר המלבי"ם, כי את מה שנחשב אצל המון העם כשגגות, אצל החשובים, אצל הנביאים, אצל הכוהנים, נחשב כפשעים. הצדיק נתבע על שגגותיו כפשע. בזמן שהפוך, עם הארץ שזה שלא יודע כלום, פשעיו נחשבים כשגגות, כי הוא ממילא לא יודע שום דבר. אז לכן מה שאביכם הראשון עשה, אבותיכם, הם בגדר חטאו. אבל המליצים, אלה שלא הוכיחו את העם כראוי, שהם הכהנים והנביאים, זדונות נחשבים להם כשגגות. ולכן, ואחלל שרי קודש ואתנה לחרם יעקב וישראל לגידופים. ולכן הייתה הגלות. וכעת אומר המלבי"ם, תשימו לב, דלתות הכתוב מקבילות. פירוש הדבר, שהכתוב בעצם בנוי לפי סדר. החלק הראשון של פסוק כ"ז כנגד החלק הראשון של פסוק כ"ח. החלק השני של פסוק כ"ז כנגד החלק השני של פסוק כ"ח. על ידי שמליציך פשעו בי, אומר השם, ואחלל שרי קודש. פה זה הפוך אגב, זאת אומרת החלק השני של הפסוק הראשון כנגד החלק הראשון של הפסוק השני. זה בדרך כלל לא כפי הדרך. מי אלה מליציך שפשעו בי, מה אמרנו? אלה החשובים, אלה הכוהנים, אלה הנביאים שלא מילאו תפקידם כראוי. בעקבות זה חיללתי שרי קודש. מי זה שרי קודש? הם עצמם. הם המליצים, הם הכוהנים והנביאים, הם שרי הקודש, הם היו ממונים על הקודש. בעקבות זה חיללתי כבודם. ועל ידי שאבותיך הראשונים חטאו, כמו שאמרנו מדובר על המון העם, ואתנה לחרם יעקב. הרי כזכור לכם תמיד שמתבטאים בלשון יעקב, על מי מדברים? על החלק התחתון של העם, על החלק ברובד היותר נמוך, מדרגה של עקב, החלק השפל יותר של העם. להבדיל מישראל שתמיד מדבר על לשון שררה, אלה שהם יותר בעלי מעלה. אז בעקבות זה שאביך הראשון חטא, ואתנה לחרם יעקב. בעקבות זה יעקב ניתן לחרם, הכוונה העם ניתנו לחרם, בא האויב והחרים אותם לחרם ולשממה. וישראל, הכוונה קדושת ישראל, מי אלה? קדושיהם, גדוליהם, בעלי המעלה, לגידופים. חירפו וגידפו אותם, את תורתם, את לימודם, את מעלתם. כל זה בעקבות מה? בעקבות שאביך הראשון חטא, ובעקבות זה שמליציך פשעו בי.