"אתם עדיי נאום השם ועבדי אשר בחרתי למען תדעו ותאמינו לי ותבינו כי אני הוא לפניי לא נוצר אל ואחריי לא יהיה". אומר הקדוש ברוך הוא: "אתם עדיי". בואו תראו את ההבדל בין מה שמספרים, בין ההבלים שמספרים על שאר האלילים, לעומת מה שמספרים על בורא עולם. אבל כל הסיפורים שמספרים על השם, כל הסיפורים האלה הם נאמנים וקיימים. בין אם נדבר על האותות והמופתים שמספרים שהשם עשה, אומר הקדוש ברוך הוא: "יש לי בזה עדים, אתם עדיי נאום השם". 600 אלף איש שראו את מפעלי השם. וכבר דיברנו בעבר על ההבדל הגדול שיש בין האמונה היהודית לאמונת שאר הדתות. לכאורה אנשים טוענים: "תראה, למה להיות יהודי? למה להאמין ביהדות? כמה אתם? 15 מיליון? כמה יהודים מונים היום? אולי 15 מיליון. ההתבוללות אוכלת בכל פה ולצערנו המספר הוא לא רב. ואם אנחנו נבדוק על הנצרות, מונה משהו כמו מיליארד מאמינים. האיסלאם גם הוא מתקרב לזה. אז לכאורה, אם אנחנו מסתכלים באופן יחסי, למה להאמין במיעוט? יש לך 15 מיליון לעומת מאות מיליונים או לעומת מיליארד". כך שואלים אנשים שאולי לפעמים מתוך רוע או לפעמים מתוך חיפוש האמת, ובאמת רוצה לדעת. מה התשובה?
אז הסברנו פעם את העיקרון, אני הסברתי את זה כשלמדנו את ספר הכוזרי, גם בהידברות כשדיברנו על הכוזרי יצאנו לדבר על זה. צריכים לדעת, חוזק השלשלת נמדד לפי חוזק החוליה החלשה שבה. ואני אבאר את הדברים באופן מאוד מובן בהיגיון. אם יש לי שרשרת, שלשלת, חבל שמסוגל להחזיק טון, אבל בהתחלה הוא מורכב מגיד אחד, חוט אחד שמסוגל להחזיק קילו. כמה השלשלת הזאת תהיה מסוגלת להחזיק? קילו. אבל למה? לכאורה כל החוליות מסוגלות להחזיק טון, רק חוליה אחת מסוגלת להחזיק קילו. הרי ברור לכולנו שחוזק השלשלת כפי חוזק החוליה החלשה שבה, נכון? בואו תשימו לב את ההבדל. עם ישראל זה שושלת של 600 אלף, אבל של 600 אלף מההתחלה ועד הסוף. זו שלשלת חזקה. לעומת זאת, האומות זה שלשלת של מיליארד. אמת, של מיליארד. אבל בוא נבדוק, השלשלת הזאת בהתחלה שלה, כמה היא? אחד. זאת אומרת, אותו האיש, האנשים שסיפרו על הניסים והמופתים שעשה, אנחנו לא מתרגשים מניסים ומופתים, אבל נגיד, נגיד שכל מה שסיפרו הלך על המים ועשה סעודה ונתן לאנשים רבים לאכול וכל ההבלים האלה. שלושה ארבעה אנשים היו. כל הסיפור הזה הרי מתחיל מאנשים בודדים, ועיקר כל שמו קנה אותו אחרי מותו. כל האוונגליונים בכלל התחברו אחרי מותו של אותו האיש. ואם זה מוחמד, אז בכלל, בא אחד וסיפר שבהתקפות האפילפסיה שלו התגלה אליו מלאך ועדכן אותו בכל מיני שדרוגים שיש לו לתורה. נביא מוסה אמת, אבל תדע לך חלו שינויים, אתה חייב לעדכן את העם. או שכן או שלא. אנחנו יודעים שלא, אבל בכמה זה התחיל? באחד. זאת אומרת, יש לנו פה שושלת, שלשלת שמתחילה בבן אדם אחד. מה החוזק שלה? מה החוזק? אפס. אם אני אבוא לספר לך סיפור ממחר תתחיל להאמין בי? לעומת זאת, היהדות מתחילה ב-600 אלף איש של "אתם ראיתם". 600 אלף איש של התגלות אלוקית.
עכשיו תבינו, זה סיפור שלא ניתן לשתול אותו בהיסטוריה. אני לא יכול היום לספר לך שהייתה התגלות של 600 אלף איש לפני 3,000 שנה. כי מיד אתה תשאל אותי: "כן? מעניין מאיפה אתה יודע ואני לא יודע? מעניין שאתה יודע ואני לא". אז זאת אומרת, אי אפשר לשתול כזה סיפור בהיסטוריה. ואם אני אגיד לך "משהו כזה קרה", אתה תגיד: "תשמע, סיפור כזה לא אמור להישכח. איך זה שכולנו שכחנו ורק כבודו זוכר?" הרי אף אחד לא יאמין לכזה דבר. ובפרט שאתה תביא לו תורה, יגיד בתורה הזאת כתוב שלא תישכח, לעולם לא תישכח מפי זרעו. אז איך אתה אומר "תשמע, כולכם שכחתם ורק אצלי זה נשאר"? בתורה כתוב שזה לא יישכח. אז אתה נסתר מתוך דברי התורה. זאת אומרת, ליהדות יש דבר שאין לאף דת בעולם, ואף דת בעולם לא מתיימרת להשיג ידיעה. כל דת אומרת "אתה צריך להאמין". אבל היהדות היא היחידה שאומרת "אתה יכול לבדוק ולהיווכח שהשם הוא האלוקים". והוא נותן תורה. היהדות זה הדת היחידה, וזה מה שעושים בסמינרים, מי שיודע, ב"ערכים" ובהזדמנויות נוספות, שמוכיחים את אמיתות התורה. אז לכאורה, אם אפשר להוכיח את אמיתות התורה, למה צריך אמונה? הרי אתה אומר "וידעת", יש אפשרות לדעת. אם יש אפשרות לדעת, לא צריך לכאורה להאמין. אז התשובה היא שבמקום שבו נגמר השכל מתחילה האמונה. פירושו של דבר, אני יודע שיש בורא לעולם, אבל לדעת שכל מה שהשם עושה זה טוב לי, אני חייב להאמין. זה חלק של אמונה. זה דבר אחד.
דבר שני, יש דברים שהם נסתרים מאיתנו. כי לדוגמה מהותו יתברך, אנחנו לא יודעים אותה. הדברים העתידים להיות, אנחנו לא יודעים אותם. כל הדברים האלה הם בגדר אמונה. הקדוש ברוך הוא גילה לנו עד שלב מסוים. הקדוש ברוך הוא את כל השאר רוצה להשאיר איזשהו מקום גם לאמונה של האדם, כי על ידי שאדם יאמין, על ידי זה יקבל שכר. אם הכל היה ברור ומונח פה על השולחן, העולם לא היה מתחלק למאמינים ולא מאמינים, אלא לחכמים וטיפשים. כי מי שהיה פועל נגד מה שהוא רואה הוא סתם טיפש. והקדוש ברוך הוא לא רוצה רובוטים, הקדוש ברוך הוא רוצה אנשים שיאמינו. ולכן הקדוש ברוך הוא מגלה עצמו, אבל מגלה טפח ומכסה טפחיים, כדי עדיין להשאיר מקום לאמונה. אבל מי שירצה לבדוק, ההוכחות הם ברורות ללא כל ספק. אז זה מה שהוא אומר "ותאמינו לי". והדבר השלישי, "ותבינו". מה הגדר של "ותבינו"? על ידי מופתי התבונה. מי שידע, יש דוגמה חובת הלבבות, יש לו בשער הייחוד, הוא מוכיח את אמיתות התורה ואת מציאות השם על פי הוכחה פילוסופית. שחייב להיות שהיה אחד שיצר, כי אם יש שניים איך יכול להיות מי יוצר את מי, וכולי. הוכחות שהם על פי דעת ותבונה. וזה מה שהוא אומר "ותבינו". תבינו הכוונה על ידי העמקה תוכל גם להתבונן ולהגיע למסקנה שיש בורא אחד לעולם, והבורא הזה "אני הוא, לפניי לא נוצר אל".
עובדי האלילים, הם האמינו שהיו אליל פלוני שהוליד את האליל ההוא, וקם האליל ההוא ורצח את אבא שלו, וקם למלוך תחתיו, ולקח לההוא את האישה, ולקח לזה ככה, והוליד מזה את הבן ההוא, שהבן ההוא עשה מרד כנגדו, ונהיה הפך להיות איזשהו אליל על איזשהו כוח מסוים וכל מיני הבלים, הבלי המיתולוגיה כמו שדיברנו. אומר הקדוש ברוך הוא: "לפניי לא נוצר אל". אני לא כוח שבא מחמת כוח אחר, שהיה איזה אל שהוליד אותי, כמו באותם הבלים. "ואחריי לא יהיה", וגם אני לא אוליד בן אחר, כן, לא הולדתי את אותו האיש ולא רוח הקודש ולא כל אותם שטויות והבלים. "ואחריי לא יהיה", דהיינו לא יהיה איזשהו כוח וממשלה מאת השם לאיזשהו כוח אחר כמו שהאמינו אותם האומות. למעשה, יש פה קושי בלשון של הכתוב שאותה המלבי"ם רצה ליישב. ובקושי הזה כבר הרגיש הרד"ק, והוא כותב: הדבר הזה קשה למפרשים. מה שייך להגיד "לפניי לא נוצר אל"? יש לפני השם? אז מה זה "לפניי"? אין לפניי. הקדוש ברוך הוא היה הווה ויהיה. ומה זה "אחריי"? יש אחרי השם? הרי הקדוש ברוך הוא בכלל מעל מערכת הזמן. למי שמעל מערכת הזמן לא שייך בכלל לפניי ואחריי. אז מה ההבנה בזה? ודבר נוסף, "לפניי לא נוצר אל". היה יכול להשתמע מזה שהאל הוא בחינה שנוצרה. מובן שאנחנו יודעים שוודאי זה לא שייך, הקדוש ברוך הוא לא נוצר. אז מה שייך לומר "לפניי לא נוצר"? כביכול השם חלילה נוצר ולא נוצר לפניו אחר. זה פסוק שהוא מוקשה מבחינת האמונה בהשם. ולכן הם מסבירים, וכך הוא מביא גם בשם אביו, ש"לפניי לא נוצר" הכוונה לא היה דבר שנוצר על ידי אל זולתי. "לפניי לא נוצר דבר על ידי אל". זה הכוונה "לפניי לא נוצר אל". לא הכוונה לא נוצר אל, לא שייך שייווצר אל והשם עצמו לא נוצר. אבל אומר הקדוש ברוך הוא: "אתם מאמינים בכוחות? עזוב לדון מי הוא ומאיפה הוא ומי יצר אותו. אתם מאמינים שהכוחות האלה עשו דברים בעולם? תראה לי מה הוא עשה. לפניי, הכוונה לנגדי, למולי, לא נוצר דבר מכוח אל. איזה דבר אתה יכול להראות לי בעולם שנוצר מכוח איזשהו אל מבלעדו יתברך?" אז לא הכוונה נוצר האל, אלא נוצר דבר מכוח האל. אין דבר בעולם, אתה לא יכול להגיד "את הירח יצר אל פלוני". אין דבר כזה, לא נוצר דבר על ידי כוח אחר מבלעדי השם יתברך. זה הכוונה "לא נוצר אל", כמו "לא יצר אל" שום יצירה. אל הכוונה כוח. אז אין עוד מלבדו, ולא רק זה, גם לא יצר פה שום כוח בעולם איזושהי מציאות קיימת כאן בעולם.
"אנוכי אנוכי השם ואין מבלעדיי מושיע". אומר הקדוש ברוך הוא: "אנוכי אנוכי השם, רק אני לבדי נמצא במציאות. ואין מושיע מבלעדיי, כי הקדוש ברוך הוא בעצם מושל בכל". אז אם היה עוד כוח, אז אני יכול להגיד "אם השם לא יושיע אותך, הכוח ההוא יושיע אותך". אבל אם אומר השם "אנוכי אנוכי", זאת אומרת אין עוד אחר, אז ממילא אתה מבין שאין מבלעדיי מושיע. הישועה היא רק מאיתו יתברך. "אנוכי הגדתי והושעתי והשמעתי ואין בכם זר, ואתם עדיי נאום השם ואני אל". כנגד מה שהוא אמר "אני הוא לפניי לא נוצר אל ואחריי לא יהיה", הוא אומר: "הרי אנוכי הגדתי והושעתי. אני כבר בזמן בעבר הבטחתי להושיע בעתיד, והנה תראה שהושעתי". מתי זה היה? ביציאת מצרים. הבטחתי שתהיה גאולה, הבטחתי לאברהם אביכם שגם את הגוי אשר יעבודו דן אנוכי, הבטחתי שיצאו ברכוש גדול. הנה, הגדתי והושעתי, בסופו של דבר אכן הושעתי באמת. אבל איפה אצל האומות, איפה אצל האלילים מצאת דבר כזה? א', שמעת מישהו שהגיד מראשית אחרית? זה דבר שלא שמענו מעולם. וגם אם הגיד, ראית שהוא עמד ביעדים שהוא הציב לעצמו? שמעת על איזה אל כזה? על כוח כזה? זה הוא אומר, הדבר הזה לא יצויר כלל אצל עובדי האלילים. וכנגד מה שהוא אמר "אנוכי אנוכי ואין מבלעדיי מושיע", הוא אומר: "הרי אתם ראיתם, השמעתי ואין בכם זר. כשהשמעתי את דבריי, ראיתם שאין בכם אל זר. לא היה כוח אחר, רק אני לבדי". כתוב שהקדוש ברוך הוא במעמד הר סיני פתח להם שבעה רקיעים למעלה ושבעה מדורים למטה בארץ, כדי שיראו שהשם הוא האלוקים בשמיים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד. זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא הראה את שלטונו המוחלט. אז זה מה שהוא אומר "והשמעתי ואין בכם זר". השמעתי ואתם ראיתם שאין בכם אל זר, ראיתם שאין עוד כוח מבלעדיו יתברך, אלא רק "אנוכי אנוכי השם". כמו שכתוב "אתה הראית לדעת כי השם הוא האלוקים אין עוד מלבדו".
"ואתם עדיי נאום השם". אומר הקדוש ברוך הוא: "פה יש עדים קיימים, לא סיפורים שהסבא מספר לך. אתם עדיי, ראיתם את זה בעיניכם במעמד הר סיני". וגם אומר הקדוש ברוך הוא: "ואני אל". דהיינו, האלוקות בעצמה מעידה את זה. כמו שהסברנו שהאלוקות הכוונה שהשם הוא יחידי, הוא נצחי, השם הוא לא משתנה. ומי שמשתנה או חי לתקופה מסוימת והולך, זה לא אל. אל חייב להיות כוח נצחי בלתי משתנה. אומר הקדוש ברוך הוא: "ואני אל, ואין עוד כוח מבלעדי השם". "גם מיום אני הוא ואין מידי מציל, אפעל ומי ישיבנה". גם מיום אני הוא. לא בלבד מעת שנגליתי עליכם במעמד הר סיני כביכול אז השגתם את האלוקות, מאז יש אלוקים. אומר: "ודאי שלא. אלא גם מיום, עוד מאז, מראשית, גם מאז אני הוא. אין עוד מבלעדיי". "ואין מידי מציל, אפעל ומי ישיבנה". אין מידי מציל, זה בעבר. ואפעל בעתיד, ומי ישיבנה. היות ואין כוח חוץ ממנו יתברך, אז ממילא מה שירצה השם לפעול, יש איזה כוח שיכול לעצור אותו? לנו קצת תמוה למה צריך לומר את כל זה, הרי כל הדברים האלה הם אקסיומה ברורה ופשוטה. אבל צריכים לדעת שמדובר פה על דור שהיו עובדי עבודה זרה. דור שהאמינו בכוחות, באלוהויות, באלילים. ובשביל הדור הזה לומר את הדברים האלה, הם כמעט חידוש. ולכן היה צריך את האקסיומות הברורות האלה לחזק אצלם, ולחזור ולהחדיר ולחזור ולברר, כי הדברים האלה לא לגמרי היו ברורים. ובפרט באותן תקופות, כמו שדיברנו כמה פעמים בעבר, שהאמינו בשני כוחות. כוח הטוב וכוח הרע בעולם. ופעם כבר הסברנו בארוכה שהם האמינו שהם נלחמים זה בזה, ומי שמצליח לנצח הוא משתית את משנתו בעולם. אם זה כוח הרע אז הוא עושה רע בעולם, אם זה כוח הטוב אז הוא מטיב בעולם. ולכן כנגד זה אומר הקדוש ברוך הוא: "אנוכי אנוכי השם ואין מבלעדיי". מה זה "אנוכי אנוכי"? "ובידעתם כי אני אני הוא". מה זה "אני אני"? גם טוב וגם רע. שתי הכוחות בבריאה שאתה רואה שהם מנוגדים, איך יכול להיות מוות וחיים מאותו אחד? הרע והטוב מאותו אחד? החושך והאור מאותו אחד? הלילה והיום? זה נשמע להם כדבר מנוגד. איך יכול להיות? הדבר הזה הוא, זה אש שהיא גם מקררת וגם מחממת. אנחנו לא מתפלאים, זה אותו מזגן, גם מקרר גם מחמם, כן? אבל כנראה שכבר השגנו את זה, אז המציאו לנו גם כאלה מכשירים. אבל פעם לא השיגו את זה. איך יכול להיות? זה ניגודים. מה, מאותו כוח יצאו שני דברים נפרדים? אומר לך: "אנוכי אנוכי השם, כי אני אני הוא". כל הכוחות הם ממנו יתברך.
"כה אמר השם גואלכם קדוש ישראל, למענכם שילחתי בבלה והורדתי בריחים כולם וכשדים באוניות רינתם". כה אמר השם. אולי לפני כן, לפני שאני אבאר את הפסוק, "כה אמר השם גואלכם קדוש ישראל למענכם שילחתי בבלה". איך כתוב? שילחתי בבלה או שולחתי בבלה? שילחתי. יש פה מנחת שי, אנחנו בדרך כלל לא לומדים אותו, זה אחד מהאחרונים שהוא ספר דקדוקי בעיקר. הוא עומד על שינויי דקדוק, בין גרסאות, האם יש מתג או אין מתג, איך האות נקראת, איך המילה נקראת. זה נקרא מנחת שי. והוא מביא מקורות שבהם אנחנו רואים שהגרסה הייתה "למענכם שולחתי בבלה". ואם כך "שולחתי", על מי זה מדבר? על קודשא בריך הוא. הקדוש ברוך הוא כביכול בא עם עם ישראל לבבל. מדרש שוחר טוב על מזמור על נהרות בבל, הקדוש ברוך הוא כביכול נסע בעצמו, שנאמר "למענכם שולחתי בבלה". מביא מדרש רבתי סוף פרשת אמור, גלתה שכינה כביכול עימהם, כדי אמרה "למענכם שולחתי בבלה". וכך גם כן הוא מביא מהמכילתא ובשיר השירים רבה, מדרש פסיקתא, ילקוט זכריה. וכן במדרש איכה, "בחורים טחון נשאו", גם שם אומר הערוך בשם מגילת איכה "שולחתי בבלה כתיב". וכך הוא מביא גם כן שהאבן עזרא הסביר. ומאידך גיסא הרד"ק היה תמה עליו, שמה פתאום הוא אומר "שולחתי", הרי הכתיב הוא "שילחתי". והאברבנאל מביא שיש בזה שתי גרסאות והוא מסביר את שניהם. למעשה, אני אגיד לכם את הסיכום, מה שהוא מגיע למסקנה. לא, זה לא אותו דבר, זה ברור. כי "שולחתי" הכוונה קודשא בריך הוא אומר "אני שולחתי בבלה, אני כביכול גליתי, גלתה שכינה עימכם". ואם "שילחתי", זה אומר "אתם, שילחתי אתכם לבבל". אנחנו נראה עוד ביאורים, אבל המשמעות היא "שילחתי". ולכן הוא אומר שבאמת כל המדרשים גרסו "שילחתי בבלה". אבל לכאורה הרי כל מה שהבאנו עכשיו משתמע מזה "שולחתי". אז הוא אומר ככה, תדע לך שיש קרי ויש כתיב, ויש אם למסורת ויש אם למקרא. ודרכם של המדרשים פעמים רבות לקחת פסוק שכתוב בצורה מסוימת ולדרוש אותו בהטיה, לדרוש אותו בשינוי. אז איך כתוב? אם נסתכל, אין ניקוד קודם כל בספר תורה או במגילות, דבר אחד. דבר שני, אין גם אותיות. זאת אומרת, אם אני אומר "שולחתי" או "שילחתי", הסיבה היא מפני שאין י' כשכתוב "שילחתי", ואין ו' כשכתוב "שולחתי". אז כתוב ש', ל', ח', ת', י'. איך קוראים את זה? המדרש הרבה פעמים קורא את הפסוק בעצם כדרש, לא בדרך שבה הוא כתוב. אז באמת מצד אם למקרא, זה איך שקוראים, כתוב "שילחתי". ובאמת אם תרצה מצד אם למסורת, הכוונה איך... סליחה, אני הפוך. מצד אם למסורת, אז המסורת שלנו היא "שילחתי". אבל מצד אם למקרא, כביכול מה כתוב כאן? ש', ל', ח', ת', י'. אני יכול לקרוא את זה גם "שולחתי". ואז המדרש דורש את זה כמו בחינה של "אל תקרי". "אל תקרי שילחתי אלא שולחתי". ואז בעצם אין מחלוקת. ודאי שצריך לגרוס "שילחתי" כשאתה קורא את הפסוק. אבל המדרש אומר אפשר גם לדרוש את זה "שולחתי", ואז זה חוזר כביכול על קודשא בריך הוא, אבל בדרך דרש ולא בדרך של להגיע ולשנות את כתב הפסוק.
טוב, עכשיו נבאר את מה שכתוב. "למענכם שילחתי בבלה". אז האונקלוס מסביר: "בשביל חובותיכם הגליתי אתכם לבבל". זה "למענכם שילחתי בבלה". "והורדתי בריחים כולם". אומר התרגום: "ואחתית במשוטים כולהון". מה זה משוטים? זה העץ שאיתו מנהיגים את הספינה כדי ליישר אותה. אגב, לא בטוח שזה המשוטים שיש לנו היום. יכול להיות שאולי המשוט זה החלק הזה שמטה את הספינה ימין ושמאל. אבל יכול להיות מאוד שזה המשוטים שיש לנו היום. ולמה המשוטים האלה נקראים בריחים? מסביר הרד"ק שבריחים זה מלשון... בריחים, רחים זה האוניות. ולמה רחים זה האוניות? תשמעו פירוש מחודש. אומר הרד"ק: מפני שהאוניות היו שטות על פי הרוח. הרי היה להם מפרשים, ועל פי הרוח הם היו שטות. הם שטות ברוחים. רחים זה כמו רוחות, בלשון זכר יש רחים ויש רוחות. רוחות זה נקבה, רחים זה זכר. אז מה שכתוב כאן "והורדתי בריחים כולם", הכוונה הורדתי באוניות את כולם לבבל. כמו שכתוב בתורה שיבוא מלך בבל ויגלה אתכם באוניות לבבל. אז לפי זה הכוונה היא "הורדתי בריחים", באוניות, את כולם לבבל. ומה זה מה שכתוב "וכשדים באוניות רינתם"? והכשדים הם על ידי האוניות היה רינתם. רינתם הכוונה צעקתם. צעקתם של מי? אז אפשר להסביר כמו בירור אחד שהסברנו, שעל עם ישראל שגלו לבבל. אבל רש"י מביא עוד הסבר, שאפשר להסביר את זה בכלל על בשורת הגאולה. "למענכם שילחתי בבלה", הכוונה אני אשלח את מלכי מדי לבבל, במטרה כדי להוריד את הכשדים בספינות ובמשוטים שיגלו אותם לארץ מדי. ואת הכשדים אני אוריד באוניות שבהם הם התפארו, שהיה להם בהם רינה, על ידי זה אני אגלה אותם. אז או שזה מדבר על גלותנו, שהשם שילח אותנו לבבל, או שזה מדבר על הגאולה שלנו, שהקדוש ברוך הוא אומר "אני אשלח את מלכי מדי לבבל כדי שיענישו אותם".
המלבי"ם מסביר, "למענכם שילחתי בבלה", הוא אומר להם: "הנה תראו, יש לי ראיה מהגאולות שהיו". הגאולות שהיו עד עכשיו הם גאולת בבל וגאולת מצרים. הם ראיה על הגאולה העתידה. גאולת בבל הייתה גאולה בדרך הטבע. לא ראינו אותות ומופתים, לא אבני אלגביש יורדים מן השמיים, לא קריאת ים סוף. גאולת בבל הייתה בדרך טבעית. כורש נתן רשות לבנות את בית המקדש, הכל היה נראה באופן טבעי. לעומת זאת, גאולת מצרים הייתה גאולה על טבעית. כל מה שהיה שם היה על טבעי. עשר מכות מצרים מעל הטבע, יציאת מצרים, עבד לא ברח ממצרים, עמוד האש, עמוד הענן, קריאת ים סוף, כל מה שהיה ביציאת מצרים היה מעל הטבע. אבל הוא רוצה ללכת בהדרגה, לפתוח בטבעי ולהמשיך למעל טבעי. כי תמיד דרך המליצה תמיד לפתוח בקטן ולהמשיך ביותר גדול. ולא זו בלבד אלא אף, כי אם אני כבר מראש אומר לך את הדבר הגדול, אז מה ההפתעה שהשארתי לסוף? תמיד דרך המליצה לפתוח בקטן ולהמשיך בגדול. אז הוא אומר: "הנה תראו שכבר בעבר גואלכם קדוש ישראל, אני כבר גאלתי אתכם בעבר. למענכם שילחתי בבלה, הוא אומר הרי זה היה למענכם שילחתי בבלה. מה שהורדתי את בריחיהם", לפי המלבי"ם הכוונה בריחים כמו מבצרים שסגורים על בריח. "מה שאני הפלתי את בבל, הורדתי את הבריחים ואת המבצרים, הורדתי את הכשדים כדי שיגלו באוניות, כל זה היה למענכם, כדי שאני אגאל אתכם מבבל". מדבר פה על הגאולה של בבל, "למענכם שילחתי את בבל, שילחתי את בבל, הפלתי את בבל, הורדתי את בבל למענכם כדי שאני אגאל אתכם מבבל". לעומת זאת, "אני השם קדושכם בורא ישראל מלככם". למה עשיתי את זה? כי אני השם קדושכם, זה הכוונה בגלל המעשים שלכם, בגלל הזכויות שלכם. אבל גם אם לא יהיה בכם זכויות, אומר השם: "אני בורא ישראל מלככם". אדם שבא לפדות את העבד שלו, גם אם העבד הוא בעייתי, הוא פודה אותו. "מה לעשות, זה העבד שלי". ואם זה הבן שלו, שהוא יצר אותו, אז מה לעשות? גם אם הבן לא ראוי ולא הגון, בכל אופן, נו, הוא פודה אותו. אז אומר השם: "או שזה מצד שאני השם קדושכם בגלל המעשים הטובים שלכם, או מצד בורא ישראל מלככם, אני המלך שלכם ואני בראתי אתכם, גם אם אתם לא לגמרי ראויים".
"כה אמר השם הנותן בים דרך ובמים עזים נתיבה". לא זו בלבד אלא גם ממצרים גאלתי אתכם. כמו שהוא אומר, תביאו ראיה מהגאולה שעברה. א', גאולת בבל. עכשיו הוא עובר לדבר על גאולת מצרים. מזה תסיקו שגם עתידה להיות גאולה בעתיד. גאלתי אתכם ממצרים למעלה מן הטבע. איך? "הנותן בים דרך". עשיתי לכם דרך באמצע הים. איפה שמענו דבר כזה? שעבר עם שלם, 600 אלף איש, חמישה מיליון אנשים, בתוך הים. הנותן בים דרך, עשה דרך באמצע הים. "ובמים עזים נתיבה". מה ההבדל בין דרך לנתיב? המלבי"ם במקומות רבים מסביר: דרך זה הדרך הגדולה, נתיב זה המקום לבודדים. אם נרצה להמשיל, אז אני אגיד: בין בני ברק לנתניה יש דרך, כביש החוף נקרא לזה. אבל אחרי שהגעת נגיד לכניסה לעיר, יש נתיב שמוביל אל העיר עצמה. נתיב הכוונה היא תמיד דרך יותר של יחידים. אז "כה אמר השם הנותן בים דרך ובמים עזים", יותר מזה עכשיו אומר לך, אפילו במקום שהיה מים עזים נתתי נתיבה. הרי איך הייתה יציאת מצרים? איך היה קריאת ים סוף? היה שביל אחד או 12 שבילים? 12 שבילים. זה נס עוד מופת יותר גדול. זה "במים עזים נתיבה", לכל שבט נתתי נתיב בפני עצמו. אומר: "אם כן, מה אתה מסופק בגאולה? הרי אם הקדוש ברוך הוא עשה כזאת גאולה פלאית, ודאי שיוכל לעשות ולגאול אתכם את הגאולה העתידה". מובא שפעם שאל... שאל הקיסר, שאל את החכם היהודי, אני כבר לא זוכר מי זה היה, הוא שאל אותו, אומר לו: "אני לא מבין. אתם פה נגיד בצרפת מתפללים לשלום המדינה, ושהמדינה שלכם תצליח במלחמה ושהכל ילך נפלא מאוד. אומר, אבל הרי יש לנו מלחמה עם גרמניה, וגם בגרמניה גרים יהודים, וגם בגרמניה מתפללים להצלחת המדינה ולשלום המדינה. וכן כל שתי מדינות שנלחמות ביניהם, פה יש יהודים שמתפללים להצלחה ושם יהודים מתפללים להצלחה. אומר, תגיד לי, מה קורה למעלה? מה קורה למעלה? פה היהודים מתפללים, פה היהודים מתפללים, שתי מדינות נלחמות. מה, מה עושים שם?" אמר לו הרב: "אתה יודע מה הנוסח של התפילה שמתפללים לשלום המדינה?" אומר לו: "לא". אמר לו הרב: "אנחנו אומרים הנותן בים דרך ובמים עזים נתיבה". "מה הקשר בין זה לבין שלום המדינה? מה הקשר בין זה שנותן בים דרך ובמים עזים נתיבה ולכן יהיה שלום למדינה בה אנחנו חיים? מה הקשר ביניהם?" אמר לו: "אני אסביר לך". אומר לו: "הנה תראה, כשאנחנו מתבוננים בים, אז בים יש רוחות. דבר מפליא, כי הרוחות הם בכיוון מסוים נגיד לצורך העניין. ואם כן, היו צריכות כל האוניות להיות מסוגלות להפליג דווקא באותו כיוון שיש את הרוח. ועם כל זה אתה רואה שיש אוניות שבאות מהכיוון הזה, ואוניות שבאות מהכיוון ההפוך, ושתי הן מגיעות ליעד שלהן, כשהכיוונים שלהם מנוגדים. איך זה? הקדוש ברוך הוא נותן בים דרך ובמים עזים נתיב, שגם זה יצליח וגם זה יצליח, אפילו שלכאורה הרוח היא חד כיוונית. עם כל זה הקדוש ברוך הוא דואג ששני הצדדים יצליחו. אומר לו: "אל תדאג, תשאיר את זה לריבונו של עולם. הקדוש ברוך הוא מי שמסוגל לתת בים דרך ובמים עזים נתיבה לכל אונייה את הנתיב שלה, יכול לתת גם לכל ממלכה את הנתיב שלה ותהיה לה איזושהי הצלחה בבחינה מסוימת. איך זה בדיוק וכיצד זה? תשאיר את זה לבורא עולם. הקדוש ברוך הוא יודע הנסתרות".
"המוציא רכב וסוס חיל ועיזוז יחדיו ישכבו בל יקומו דעכו כפשתה כבו". לא זו בלבד שהוצאתי את ישראל ממצרים, אלא עוד שם באותה הזדמנות, המוציא רכב וסוס חיל ועיזוז יחדיו, מי יצא איתם ברכב וסוס אחריהם? פרעה, כדי לרדוף אחריהם. מה קרה להם בסוף? "ישכבו בל יקומו". כל אלה הרי כשיצאו מן הים ראו אותם את כל הפגרים מתים. "ישכבו בל יקומו". "דעכו כפשתה כבו". כמו שפשתה אתה מבעיר אותה, ברגע אחד היא נגמרת, כבה, בשנייה אחת, אין, אפס, תוהו. כך גם כן הקדוש ברוך הוא עשה למצרים. המוציא רכב וסוס חיל ועיזוז יחדיו, ברגע אחד נגמר וכלו לחלוטין.
הרד"ק מבאר את הפסוק הזה על נס נוסף. עד עכשיו היה לנו הגאולה מבבל, הגאולה ממצרים. אומר הרד"ק, הוא בא להזכיר להם כאן גאולה נוספת שהשם הושיע את עם ישראל. ומתי זה היה? בזמנו של חזקיהו, כשבא סנחריב לעצור על ירושלים. אומר: "הנה תראה, מי שעשה לכם את הניסים האלה, כאשר מלך אשור בא ברכב וסוס, הביא אותו לארץ ישראל, כמו שכתוב ישרוק השם לזבוב אשר בקצה יאורי מצרים ולדבורה אשר בארץ אשור. כמו שכתוב אשור שבט אפי. הביא אותם כאן לירושלים, וברגע אחד מלאך השם צבאות נכון, הרג אותם. ברגע אחד, איך זה היה? איך הייתה מיתתם? כתוב שהיה גופן קיים, שריפת נשמה וגוף קיים. זה מה שהוא אומר, "המוציא רכב וסוס חיל ועיזוז יחדיו", השם שרק לדבורה מאשור, שרק למלך אשור, "בוא, בוא תצור כאן על ארץ ישראל". ואז "ישכבו בל יקומו דעכו כפשתה כבו". שכבו כולם בבוקר פגרים מתים. "ישכבו בל יקומו". כמו פשתה, כמו שהפשתה נשרפת כמו שהסברנו, כך גם כן כבו ברגע אחד. "אל תזכרו ראשונות וקדמוניות אל תתבוננו. הנני עושה חדשה עתה תצמח הלוא תדעוה אף אשים במדבר דרך בישימון נהרות". "אל תזכרו ראשונות וקדמוניות אל תתבוננו". הראשונות זה גאולת מצרים, שמה היו ניסים גלויים. קריאת ים סוף, עשר מכות מצרים, שזה היה דבר לא טבעי. בכל אופן, כיוון שזה היה ממזמן, אתם לא רוצים לזכור את הניסים האלה, כי איך אומרים, זה כבר היה לפני הרבה זמן, הספקתם כבר לשכוח. וגם קדמוניות, הגאולה שהייתה בזמן יותר קרוב לזמן שלכם, זה גאולת בבל, גם אותה אתם אל תתבוננו, אתם לא רוצים להתבונן בה. מדוע? כיוון שהגאולה ההיא הייתה נראית על פניה כגאולה טבעית. גאולת בבל לא היה שמה קריאת ים סוף, לא אבני אלגביש יורדות משמיים, לא שום דבר על טבעי. הכל היה נדמה שם כטבעי. אז כדי לראות את הנס שבגאולה, מה צריך? להתבונן. ואתם גם את זה לא רוצים להתבונן, לראות את הנס ולהבין שהיה פה גאולה על טבעית, אתם לא רוצים. אומר להם: "ואף על פי כן עכשיו, הגאולה העתידה, הנני עושה חדשה עתה תצמח הלוא תדעוה אף אשים במדבר דרך בישימון נהרות". אומר להם הקדוש ברוך הוא: "את הגאולה העתידה אתם תהיו מוכרחים לדעת, לזכור ולהתבונן. הנני עושה חדשה, הגאולה העתידה יהיה לה שתי מעלות. מעלה ראשונה, עתה תצמח. הגאולה של מצרים מה היה המינוס שלה? מזמן, זה היה מזמן, הספקתם לשכוח. אל תזכרו ראשונות, זה היה לפני הרבה שנים. אבל זאת הגאולה עתה תצמח, היא תהיה עכשיו בזמנכם, אתם בוודאות תאלצו לזכור אותה. דבר נוסף, אומר להם: "הלוא תדעוה". הגאולה הזאת לא תהיה גאולה כמו בבל ששמה צריך התבוננות. להתבונן זה אומר זה לא ברור, זה לא מוחש, צריך להתבונן ולהעמיק כדי לראות את הנס. אומר להם הקדוש ברוך הוא: "לא, פה הגאולה תהיה כל כך מושגת בחושים, כולם יראו זה אצבע אלוקים. זה הלוא תדעוה. ידיעה הרי זה דבר ברור. לעומת התבוננות זה דבר שמצריך העמקה כדי לראות, אני לא רואה את זה בצורה מוחשית. אומר להם: "כאן הגאולה העתידה הלוא תדעוה, זאת תהיה גאולה שכולם יוכלו להצביע ולומר זה אלוקים קיווינו לו, יהיה ניתן לראות בבירור את הניסים ואת המופתים שהשם יעשה". ואז מבטיח להם השם: "אף אשים במדבר דרך בישימון נהרות". במדבר אשים דרך, אסלול דרך במדבר. ובישימון, מקום שהוא שומם, ציה, יהיה נהרות, כמו שראינו את הנבואה הזאת לאל. ואם כן הוא אומר להם, זאת תהיה גאולה ברורה, גלויה וידועה לכל.