שירו לה' שיר חדש תהילתו מקצה הארץ. יורדי הים ומלואו איים ויושביהם. רש"י אומר תהילתו מקצה הארץ, על כורחם כשיראו את גבורתי לישראל, כל העמים יודו שאני אלוקים, שאני בעל כוח. כולם יודו שרק השם יתברך יכול לעשות כאלה דברים. מה זה כולם? כולם זה כולל גם יורדי הים, שזה אומר פורשי בספינות. מה זה יורדי הים ומלואו? תראו איזה פירוש מקורי יש לרש"י. אומר רש"י ומלואו, האנשים הקבועים בים ולא באיים, כי הרי אחרי זה הוא אומר איים ויושביהם. אז מה זה הים ומלואו? אומר רש"י, אנשים הקבועים בים ולא באיים אלא בתוך המים, שופכים עפר כל אחד ואחד כדי בית והולכים מבית לבית בספינה. כגון עיר ונציה. שומעים? ונציה שבאיטליה, אומר לך אנשים שמים עפר, בונה לו על זה בית. כן, היום בכלל איפה במדינות ערב הסעודית או איפה שמה בכלל עשו שם עיר שלמה על המים. כן, זאת אומרת אתה מבין שיש מצבים שבהם יש אפשרות שאתה תהיה הים ומלואו. לא סתם יורדי הים באוניות, אלא ומלואו, אתה ממלא את הים ויושב שם.
הרד"ק מסביר מה זה הים ומלואו? אומר ומלואו זה על דגי הים, שהם ממלאים את הים. מה תגיד דגי הים ישירו שיר חדש? הוא שותק כמו דג, איך הוא יתחיל לשיר? הוא אומר כמו שכתוב וכל עצי השדה ימחאו כף. העצים מוחאים כף? אלא הכוונה זה בא לבטא בלשון פיוטית שכביכול כל הבריאה כולה תהלל ותשבח, אז הוא אומר גם דגי הים ישירו. זה לשון מליצית, אבל לא לחשוב שזה כפשוטו.
המלבי"ם מסביר, בוא תראה את ההבדל בין הנפלאות שעליהם אני מודיע לך שהשם יעשה, מה שנקרא חדשות אני מגיד בטרם תצמחנה, לבין הנפלאות שכבר עשיתי בעבר. בעבר, כאשר השם התגלה, זה היה באמצע היישוב. זה היה במצרים, בארץ ישראל, מפה זה התפזר לכל קצוות עולם, נתפרסם שמו של הקדוש ברוך הוא בעולם ובכל העולם כולו. אבל הוא אומר לעתיד זה יתחיל להיות הפוך. הניסים יתגלו בפעם אחת בקצה הארץ, עד שמקצה הארץ זה יבוא לאמצע. מהמדבר, מהים, מהאיים, זה יבוא אל היישוב. ותבינו שתמיד משהו שיוצא מתוך היישוב הרבה יותר קל לו להתפשט בקצה העולם. לעומת זאת משהו בא מקצה העולם, הרי שמה יש אנשים מועטים, שמה לא נמצאים רוב העולם. אז שדבר שיהיה בקצה העולם, מקומות ששמה אנשים מועטים ומשם יתפרסם אל תוך מרכז היישוב, זה מראה על דבר שעשה רושם עצום, עם המיעוט שבקצה העולם יכולים לפרסם אותו עד שיגיע פרסומו עד מרכז היישוב. זה מה שהוא אומר, לעתיד הניסים יתגלו מקצה הארץ, ולכן שירו לה' שיר חדש, כי השיר הזה לא היה בעבר. השיר ששרנו, שירת הים וכל השירות ששרנו, היו על פרסום טבעי ממרכז היישוב אל קצה העולם. אבל פה זה מקצה העולם אל מרכז היישוב, שזה פלא בפני עצמו, ולכן זה שיר חדש, זה לא השיר הרגיל. מה הסיבה לשיר החדש? כי תהילתו מקצה הארץ. מהיכן תתחיל תהילתו? מיורדי הים ומלואו, האוניות שהולכות בים. ולא זו בלבד האוניות שבאות, תגיד לי אולי הם באו מהיישוב, משם התחיל הפרסום, אומר לא, מהאיים ויושביהם. אלה היושבים באיים הם לגמרי נפרדים מן היישוב, ומהם ומשם יבואו לכאן ויתפרסמו תהילותיו.
ישאו מדבר ועריו חצרים תשב קדר. ירונו יושבי סלע מראש הרים יצווחו. את השיר הזה, השיר החדש שישירו כולם ויהללו את השם על הניסים ועל הנפלאות שהקדוש ברוך הוא עתיד לעשות לנו בגאולה העתידה, ישאו מדבר ועריו. המדבר וההרים הנמצאים שם, עוד פעם, אלה מקומות הרחוקים מן היישוב. ולא זו בלבד הערים שבמדבר שעוד תגיד לי יש שמה אוסף של אנשים, יש שמה ריבוי אנשים כי יש שמה ערים במדבר. הוא אומר לך יתחילו את השיר הזה לשיר גם בחצרים תשב קדר. אנשי קדר, אוהלי קדר, אלה היושבים בחצרים, חצרים הכוונה מקום מפורז שבמדבר, זה לא עיר. זה מה שנקרא הרבה יותר בודדים, איזה שהם קבוצות של בדואים. הם ישירו את שיר השם. שתגיד לי אולי שם יש עדיין איזה קיבוץ של אנשים, הוא אומר יותר מזה, ירונו יושבי סלע. איש איש לבדו, אנשים שגרים להם בסלעים. כמו איזה בן לאדן שחי לו באיזה מערה באיזה סלע, גם הם ירונו וישבחו את הבורא יתברך. ומראש הרים הגבוהים הם יצווחו למי? לאלה שנמצאים למטה, הם יספרו להם את האותות ואת המופתים שהשם עשה. במילים פשוטות מדובר יהיה באותות ומופתים לא רגילים, לא סטנדרטיים, שהם באים ממקום מרכזי ומתפרסמים לכל העולם, אלא אותות ומופתים שמכל העולם, מהקצוות יבואו ויספרו להם ומשם זה יגיע אל מרכז היישוב. רש"י מסביר שיושבי סלע פה הוא מדבר על המתים שיחיו. זה הכוונה יושבי סלע, מי שהיה קבור בסלע ופתאום יקום. ירונו יושבי סלע, מראש הרים יצווחו, ירימו קולם מראש ההרים אלה שיקומו בתחיית המתים.
ישימו לה' כבוד ותהילתו באיים יגידו. ישימו לה' כבוד שעל ידי זה יהיה ניכר חידוש העולם, על ידי זה יהיה ניכר השגחת השם. ואז תהילתו באיים יגידו. כולם, אפילו באיים הרחוקים, יכירו את אחדות השם, יכירו שהשם הוא משדד המערכות. זה מה שכתוב וכבודי לאחר לא אתן ותהילתי לפסילים, כמו שראינו לעיל, זה מה שהוא חוזר ואומר כאן, ותהילתו באיים יגידו, אז כולם יכירו שאין עוד מלבדו ורק השם הוא לבדו האלוקים, תהילתו באיים יגידו.
ואז, ה' כגיבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה. יריע אף יצריח על אויביו יתגבר. פסוק שכולנו מכירים מהימים הנוראים. ה' כגיבור יצא. אומר המלבי"ם, מה ההבדל בין גיבור לבין איש מלחמות אשר יעיר קנאה? גיבור כוחו במותניו. הוא יוצא למלחמה בעצמו, הוא גיבור, יש לו עוצמה אדירה. אז השם כגיבור יצא. האיש מלחמות הוא לא בהכרח גיבור, מה כן? הוא מלומד בתכסיסי מלחמה. זריז ידיים, לא בהכרח גיבור, אבל הוא מכיר את כל הטקטיקות. יש איש מלחמה שהוא בעצמו לא נלחם, מה כן? הוא אסטרטג. הוא יודע איך לארגן את הצבא לקרב, הוא יודע איך לתכנן תוכניות, מהיכן לתקוף, הוא אסטרטג, הוא לא איש מלחמה בפועל. אדם כזה הוא מפעיל את הצבא, וזה כאיש מלחמות יעיר קנאה. איש מלחמות שמעורר את הצבא, לעורר קנאתם כנגד האויב ללכת ולהילחם. הוא יודע איך להלהיב אותם, איך לעורר אותם, איך לסדר אותם בדרך נכונה, זה איש מלחמות יעיר קנאה. מה הנמשל? כמו שהגיבור לוחם בעצמו, כך הקדוש ברוך הוא יופיע בשידוד הטבע והמערכה, הכוונה דברים על טבעיים בכוחות עצמו. וכמו שהאיש מלחמה יש לו שליטה מוחלטת בחיילים לסדר אותם כפי רצונו לקראת הקרב, כך גם כן השם יסדר את הטבע והמערכה שהכל כביכול ישלים ויסכים עם פעולותיו כנגד האויבים, יש להשם שליטה הרי בכל מכמני הטבע.
יריע אף יצריח על אויביו יתגבר. יריע, איש המלחמה מריע תרועות ניצחון, בזה הוא מחזק את הגדודים. כידוע שכאשר רוצים שהגדוד יבוא כנגד האויב, אז בדרך כלל משמיעים קול זעקה, או קול קרנות, או קול חצוצרות, או קול זעקות, או קול תופים. הדבר הזה יוצר איזושהי איזה משהו דמוני מפחיד, משהו נורא אצל האויב, פתאום הוא שומע רעש אדיר, זה עושה רושם של פי עשר מהכוח האמיתי של האויב. הם באים בכמות אדירה, ככה זה עושה רושם. על זה האיש מלחמות דרכם היה להריע. איך כתוב שם, אל תירא ממה לא לירא? כשהתורה מזהירה לא לירא מהאויבים, ממה לא לירא? מכל הקרנות, ככה אומר רש"י. היו מריעים בקרנות, וזה היה יוצר אימה. תארו לעצמכם עכשיו מאות שופרות תוקעים בבת אחת, זה יוצר פחד ואימה. לא לירא מכל הקרנות ומכל הזעקות ומכל ההבהלה שהאויב מנסה להבהיל. אז ככה גם כן הוא אומר פה, השם כאשר יבוא כנגד הגויים, יריע אף יצריח. מה זה יצריח? יצריח הכוונה יגרום לאחרים לצרוח. הוא מצריח אותם, כן, לשון מפעיל. השם יגרום לאויבים שיצרחו בזעקות שבר, השם יבעית אותם בתחבולותיו שעל ידי זה ירך לבבם, יפחדו ויבהלו, ואז על אויביו יתגבר.
החשיתי מעולם אחריש אתאפק כיולדה אפעה אשום ואשאף יחד. רש"י מסביר החשיתי מעולם, אומר רש"י זה מזה ימים רבים החשיתי על חורבן ביתי ואני תמיד מחריש. החשיתי מעולם. אתאפק, הכוונה עד עכשיו התאפקתי, וכשאדם מתאפק משהו מציק לו בפנים. עד עתה הציקתני רוחי אומר רש"י. אבל אומר השם זהו, לא לעולם יהיה כן, מעכשיו כיולדה אפעה. ולא זו בלבד, אשום ואשאף יחד. כמו אישה יולדת שבעת הלידה מה קורה? צורחת וצועקת, כך אומר השם בעת לידת הגאולה כיולדה אפעה אשום ואשאף יחד להשמיד הכל יחד כל אויביי. זאת אומרת, כל מה שהוא בא לומר לנו כאן, תדעו לכם שכל מה שאתם רואים עכשיו דברים שחורים שכביכול הגלות נמשכת, שכביכול לא תהיה גאולה, אומר הנה תראה את ההיסטוריה. אני הרי דיברתי מראש והודעתי מראש על הגלות שתהיה במצרים והודעתי על הגאולה וכך קיימתי. אז כך גם כן מה שאני מודיע עכשיו, כך גם כן אני עתיד לקיים. ואם אתה רואה שהחשיתי מעולם, אל תסיק מזה מסקנות על העתיד. כיוון שיגיע השלב שבו זה ייפסק ואז כיולדה אפעה אשום ואשאף יחד להשמיד את כל אויביי.
המלבי"ם מסביר שזה בלשון שאלה. החשיתי מעולם? וכי מאז ומעולם החשיתי? שעכשיו אתם חושבים שאני אחריש ואתאפק? הרי כמו שמעולם לא החשיתי אלא שילמתי נקם לאלה שמכעיסים אותי, כך גם כן עכשיו לא אחשה. כמו שבעבר נפרעתי מפרעה ומנבוכדנצר הרשע ומהאויבים ומטיטוס, מהאויבים שבאו כנגד עם ישראל ולא החשיתי, כך גם כן אין לכם לדאוג שהשתיקה שלי העכשווית תתארך, כי החשיתי מעולם? וכי ראיתם שאני בעבר שתקתי? אלא אומר להם כיולדה אפעה. מתאר להם שכביכול הכעס שמצטבר אצל השם במרכאות כביכול בבטנו, זה כמו אישה הרה שמגיע זמן הלידה היא פועה בקול. ואז היא נושמת במהירות גדולה תוך כדי הלידה, עד שהנשימה, שזה החלק אומר המלבי"ם שאדם מוציא לחוץ, ואשום, שזה השאיפה, זה החלק שאדם מוציא בפנים, הרוח שהוא לוקח בפנים, זה יהיה במהירות גבוהה. שאדם מתנשם, מה קורה? זה כאילו גם מה שהוא מוציא, גם מה שהוא מכניס, כאילו בבת אחת. זה מה שכתוב אשום, הכוונה אשום ואשאף. הכוונה מה שאנשום החוצה ומה שאשאף פנימה יהיה יחד, מרוב הבהילות שירצה לעשות ולהיפרע מהאויבים, מרוב הדופק הפנימי שיהיה רץ בתוך ליבי כביכול אומר הקדוש ברוך הוא, אני אפעה בקול, אשום ואשאף יחד כדי לבוא ולהיפרע מן האויבים.
נשים לב, כתוב פה החשיתי, כתוב כאן אחריש. אומר המלבי"ם, מה ההבדל בין חשה לבין חרש? מה ההבדל בין שני הפועלים הללו? אומר המלבי"ם, הפועל להחשות מציין שתיקה של אדם שלא מדבר. הוא יכל לדבר והוא מחשה. מחריש לעומת זאת, זה אדם ששאלו אותו שאלה והוא לא עונה. תמיד מחריש זה כתגובה לשאלה. המחריש היה צריך לענות והוא מחריש. המחשה היה צריך לדבר והוא מחשה. זה החשות זה כשצריך לדבר, להחריש זה כששואלים אותי שאלה ואני לא עונה. כמו שכתוב על חומותייך ירושלים הפקדתי שומרים, תמיד לא יחשו. לא שאלו אותם כלום, אבל הם לא ידברו. ויחרישו העם ולא ענו אותו דבר. מתי מחרישים? כשלא עונים. ששואלים שאלה ואתה לא עונה, תמיד על זה בא הפועל להחריש. דבר נוסף אומר המלבי"ם, הפועל להחשות גם זה ביטוי לבן אדם שצריך לפעול פעולה ולא עושה. הוא נקרא מחשה. לדוגמה, הידעתם שהיום אדוניכם, ראש אדוניכם לוקח מעליכם ומדוע אתם מחשים? מי אמר את זה? למי זה נאמר? לבני הנביאים, כאשר אליהו היה צריך לעלות בסערה השמימה. ואתם מחשים, הכוונה לא עושים שום פעולה. ולמה זה נקרא להחשות? כי זה הפך הביטוי חיש. חיש זה זריז. פועל חיש. והוא מחשה, הכוונה ההפך מהזריזות, עוזב את המעשה, לא פועל. ואתם מחשים, הכוונה לא עושים שום פעולה. אותו דבר גם כן זה מי שצריך לדבר ולא מדבר, גם פה הוא עוזב את הפעולה של הדיבור. אותו דבר גם כן כאשר אני רוצה להגיד שהים נח מזעפו. איך אנחנו נבטא את העניין הזה שהים נח מזעפו בביטוי הזה? ויחשו גליהם. נכון? מה הכוונה ויחשו? עזבו את המעשה, לא פעלו והתנפצו אל היבשה, ויחשו גליהם. אז להחשות זה לעזוב את המעשה, הן את המעשה של הדיבור, הן את הפעולה, הן את סערת הים. חרש לדוגמה, או להחריש, זה מלשון חרש אוזניים, כאילו לא שומע. דיברו איתו, שאלו אותו, והוא מחריש. מה זה מחריש? כמו חרש, לא עונה.
וזה מה שהוא אומר כאן, הרי מעולם לא החשיתי. והחשיתי הסברנו שהכוונה מי שרק שותק ולא מדבר. זה מעולם לא עשיתי אפילו בדבר שלא נוגע לכבודי. אז עכשיו שזה נוגע לכבודי מה שהם פוגעים ומבזים שם שמיים, שאז זה כמו שאלה, הם מפנים אליו איזושהי אמירה, אומר השם אני אחריש? אני לא אענה על זה? אני לא אגיב על זה? ולא זו בלבד, אלא מה, אני אתאפק? שזה לא סתם רק להחריש, שכביכול פועלים כנגד השם והשם מחריש לא מגיב. אלא עוד אתאפק, הכוונה שומר על כוח השתיקה בתוך בטנו ולא מוציא את זה? אומר השם לא, אלא כיולדה אפעה אשום ואשאף יחד.
ובמה זה יבוא לידי ביטוי? אחריב הרים וגבעות וכל עשבם אוביש. ושמתי נהרות לאיים ואגמים אוביש. הרי הוא נתן לנו דוגמה ותיאור של אישה היושבת על המשבר והיא צועקת במר קולה. כך אומר הקדוש ברוך הוא, פה כביכול משהו מתבשל בפנים, הוולד כבר הרבה חודשים כבר בפנים והולך ומתבשל ומוכן לקראת הפעולה שלו, ואז יגיע השלב שבו השם כבר לא ישתוק אלא יגביה קולו וייפרע מן האויבים. וזה בעצם בא לבטא את הלידה. מה זה פה הלידה? אומר המלבי"ם, הוא מתאר בזה כביכול רעש האדמה, הר געש שיוצא ומתפרץ. וזה כבר תשימו לב, זה כבר הנמשל. היולדת זה המשל. מהו הנמשל? הרי מה בדיוק קורה בתוך הר געש? ישנם גזים בתוך האדמה. ישנה לבה רותחת בתוך האדמה. והרבה פעמים מי שיודע לפני שהר געש מתפרץ, לפעמים חודשים לפני, שומעים שמה רעידות חזקות בתוך האדמה, שומעים כמו קולות של פיצוצים בתוך האדמה. זה מה שנקרא הולך ומתבשל בפנים, כמו יולדת שהילד הולך וגדל כדי להתפרץ ולצאת. אומר הקדוש ברוך הוא, בשלב מסוים אני אפעה כיולדה בעת הלידה, ואז אותם הר געש יתפרצו ויצאו. ואז אחריב הרים וגבעות. זה יצא וכאשר זה יצא, אומר אשום ואשאף יחד. הרי מה, מה הוא אמר? היולדת יש לה נשימות קצרות שהיא גם נושמת וגם, הכוונה מוציאה אוויר וגם שואפת פנימה יחד מרוב המהירות. זה גם כן אומר הפעולה שקורה בהר געש. כי בהר געש יוצאת לבה עצומה ומתפרצת החוצה, אבל נכנס גם כן אוויר. כי זה חייב להיות, כי נוצר ואקום. ברגע שמתחיל לצאת לבה אדירה החוצה, הוא אומר ואז זה בדיוק אותה פעולה של אשום ואשאף. הכוונה מוציא החוצה את אותה לבה רותחת עם אותם גזים רעילים וגם אשום, הכוונה סליחה, גם אשאף, הכוונה נושם פנימה את האוויר. אותה פעולה שנעשית בהר געש, כך אומר הקדוש ברוך הוא, יצא בעת זעמו של השם יתברך. ואז אחריב הרים וגבעות. על ידי זה ההר עצמו יחרב. מה יקרה אם כן לכל מה שנמצא שם? כל עשבם אוביש. מי שיודע כל המקומות שבהם היה לבה, הכל מתייבש. מי שיהיה פעם בטבריה, רואה שמה המון סלעי בזלת. הבזלת הזאת זה כתוצאה מלבה. כל המקומות שבהם יש לבה נוצרת לאחר מכן, הרי זה סלע נמס, לאחר מכן נוצרת מין שכבת סלע ששום דבר לא גודל שם. זה מה שהוא אומר וכל עשבם אוביש. העשבים הכל יתייבש מכוח אותה לבה ומכוח אותם גזים רעילים שנמצאים שם. ועל ידי זה שההר התקלקל וייפול אל העמק, אותו ההר יתנפץ וייפול אל העמק, על ידי זה ושמתי נהרות לאיים. הנהר שנמצא שם למטה, יבוא הרי אותה לבה רותחת למטה, ואז מה קורה לאותו נהר במקום שיזרמו בו מים? הפך להיות אי. הנהר התייבש, כי הרי התחיל להיות כאן זרימה אדירה של סלע ושל אבנים שיוצאים מתוך אותו הר געש, והם יהפכו להיות אי בתוך אותו נהר. המלבי"ם מסביר ואגמים אוביש. מה זה ואגמים אוביש? אומר המלבי"ם, מה ההבדל בין נהר לאגם? נהר הוא זורם. תמיד מלשון ונהרו אליו כל הגויים. נכון? מה זה נהרו? זרמו. נהר זה מלשון זרימה. לעומת זאת אגם זה היקוות מים. מים נקווים במקום מסוים, אם זה קטן זה שלולית, אם זה גדול זה אגם. להבדיל ממקום ששמה יש זרימה. אז ברגע ששמתי נהרות לאיים, מה הפך להיות במקום מקום שזורם, מה הפך להיות מאותו מקווה מים? הפך להיות אגם. וגם את האגם הזה אוביש. גם הוא בסופו של דבר יתייבש. זה מתי יהיה? כאשר השם יגלה חרון אפו כנגד הגויים.
והולכתי עיוורים בדרך לא ידעו בנתיבות לא ידעו אדריכם. אשים מחשך לפניהם לאור ומעקשים למישור. אלה הדברים עשיתים ולא עזבתים. ואז אומר הקדוש ברוך הוא, תהיה גאולת ישראל. והולכתי עיוורים בדרך לא ידעו. מי אלה אותם עיוורים? זה עם ישראל. עם ישראל שעד עכשיו לא הביטו אל השם, לא הלכו בדרך הטוב, הם בגדר עיוורים. ואני את אותם עיוורים, מסביר רש"י, אני אוליך אותם בדרך לא ידעו, בנתיבות לא ידעו אדריכם. ואת החושך אשים לפניהם לאור, אסיר מהם את כל המכשולות כדי להובילם אל הגאולה השלמה. המלבי"ם מסביר, אחרי שראינו בפסוק הקודם שהשם יחריב את ההרים ואת הגבעות, הוא יסלק את ההרים שמעכבים את ההילוך בדרך הישרה. כמו שראינו כל גיא יינשא, והסברנו שם שכאשר ירצו לחזור לארץ אז יש גאיות ויש הרים וקשה לעבור אותם, הקדוש ברוך הוא את הגאיות יינשא ואת ההרים ישפיל, דהיינו יהפוך את המקום להיות מקום מישור שניתן יהיה בקלות להגיע דרכו לארץ ישראל. אז אחרי שאני אסלק את ההרים, אחריב הרים וגבעות כמו שראינו בפסוק הקודם, אומר גם העיוור יכול יהיה לכוון את עצמו לדרך שהוא ילך בה. זאת אומרת, כאשר יש דרך חתחתים, עיוור לא יכול ללכת בה. אבל אם זה כביש ישר, מדרכה ישרה והעיוור מכיר את הדרך, הוא יכול ללכת גם במקום שהוא לא מסוגל לראות בו, הוא יכול ללכת. אומר אבל פה זה לא יהיה כך. אני אוליך אותם בדרך אשר לא ידעו. ולא זו בלבד את הדרך הגדולה הם לא מכירים, אלא גם את ההתפצלויות הקטנות מן הדרך, איך זה נקרא? זה נקרא נתיבות. בנתיבות לא ידעו אדריכם. ואם הנתיבות לא ידעו, כל שכן את הדרך הגדולה שאותה הם לא מכירים, שמה אומר השם אני אדריך אותם. ופה גם העיוור יצטרך הדרכה, כי אם תגיד העיוור הרי יכול ללכת במקומות שאותם הוא מכיר, אבל זה דרך שהוא לא מכיר, זה דרך לא ידעו, זה נתיבות לא ידעו אדריכם. ולא תחשוב שאני אוליך אותם רק בידי, אלא אני גם אדריך אותם. מה פירוש להדריך? אם יש איזשהו איזושהי מכונה שאתה לא יודע איך להפעיל אותה, אני מדריך אותך איך להפעיל את המכונה. אתה צריך אותי אחרי זה? לא, אתה יכול להפעיל אותה לבד, אני הדרכתי אותך. אומר המלבי"ם כך גם כן פה. אדריכם הכוונה אדריך אותם כיצד יוכלו ללכת מעצמם מבלי שיזדקקו למישהו שינהל אותם. ומוסיף המלבי"ם ואומר, ישנם שלוש סיבות שיכולים לגרום שאדם לא ימצא את הדרך הנכונה. סיבה אחת כי הוא עיוור. אדם עיוור לא יכול לראות. על זה הוא אומר והולכתי עיוורים בדרך. יש סיבה שנייה, הוא לא עיוור, הוא רואה ברוך השם, אבל מה יעשה עכשיו חושך? לילה, חשיכה, אפילה, הוא לא מסוגל לראות. על זה הוא אומר אשים מחשך לפניהם לאור. והמלבי"ם מסביר שהמחשך לאור, מה זה? ממתי החושך נהיה אור? המחשך סיבת האור? אומר כן, אם תיזכר מה היה בעת יציאת מצרים, הרי זה בדיוק מה שהיה שם. המציאות שם הייתה שהחושך שהיה למצרים הוא היה סיבת האור לישראל. אותו גם ביציאת מצרים, אותו עמוד הענן שעשה לנו אור, עשה למצרים חושך. אז זאת אומרת שיש מצב שהמחשך לגויים יהיה לבני ישראל בבחינת אור. ישנה סיבה שלישית שאדם יטעה בדרך, כי יכול להיות מאוד שזה זמן של אור ויכול להיות מאוד שהוא לא עיוור, הוא רואה היטב. אבל מה יעשה? הדרך עקלקלה. ואז הוא מה שנקרא הולך לאיבוד. על זה הוא מוסיף ואומר ומעקשים למישור. אם הדרך עקושה, עקושה הכוונה לא ישרה, כמו שיניו של השועל עקושות, עקושות הכוונה עקומות. אם הדרך לא ישרה, אז גם את המעקשים אשים להם למישור, שיהיה הדרך של מישור ועל ידי זה יוכלו ללכת בבטחה. ועל זה הוא אומר אלה הדברים עשיתים ולא עזבתים. זה מוסב על מה שהוא אמר לפני כן, החשיתי מעולם? האם בעבר אני שתקתי? וכי החשיתי מעולם שעכשיו אני אחשה? הרי את הדברים האלה עשיתים. כל הדברים האלה כבר חווינו אותם פעם. מתי? ביציאת מצרים. הרי היה ענן שהיה מיישר להם את הדרך, הרי השם היה מדריך אותם לפניהם בעמוד ענן יומם ולילה בעמוד אש להאיר להם. אז כבר היה את כל הדברים האלה כבר ראינו, את ההולכתי עיוורים בדרך לא ידעו כבר ראינו, בנתיבות לא ידעו אדריכם, אשים מחשך לפניהם לאור, מעקשים למישור, את זה כבר ראינו. אז השם אומר החשיתי מעולם? וכי מאז ומעולם שתקתי שעכשיו אני אשתוק? כמו שאז לא עזבתי אותם, כך גם כן לא אעזבם עתה.