אז אומר המלבי"ם אם כן זה מה שבא הכתוב כאן לומר לנו. כל הגויים כאין נגדו. אם אתה רוצה להחשיב את הגויים בערך יחסי להשם יתברך, הוא אומר לך הוא בבחינת אין. ליד השם יתברך כאין נגדו. וגם אם תגיד טוב, באמת ליד השם יתברך הם כאין, אבל מצד עצמם אולי כן יש להם חשיבות? ביחס אתה צודק, אבל אולי מצד עצמם כן? הוא אומר לא, מאפס ותוהו נחשבו לו. הם מצד עצמם לא נחשבים למאומה. וזה כנגד מה שהזכרנו קודם ופעולתו לפניו. השם לא ישנה את פעולתו בשביל הגויים, כי כאשר השם החליט דבר מה, הוא לא זקוק לאיזה כוח להוציא את הדבר אל הפועל, פעולתו לפניו. ואם כן, למה שהשם כביכול ישנה דעתו כי הגויים ימצאו חן בעיניו? הרי הם בכלל כאין וכאפס לפניו.
ואל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו. אתם שמסתפקים האם יש לאלוה יכולת למלאות את רצונו ואת הבטחתו לגאול את עם ישראל, אתם מתארים לעצמכם את האלוקים כביכול כבעל כוח מוגבל. אתם מתחילים לדון את זה השם יכול, את זה הוא לא יכול, בזה הוא מעוניין, בזה הוא לא מעוניין, כאן ירצה לשנות רצונו, כאן הוא לא ישנה רצונו. אתם מחשיבים את הקדוש ברוך הוא כביכול כאחד מן הנבראים. אתם מתארים לכם את השם יתברך כחומר, כצורה, כגוף, כמו משהו שמוכר לכם כאן בעולם. רק מה, אתם אומרים יש גוף ויש גוף יותר משובח. יש חומר ויש חומר יותר משובח. אז אתם אומרים כביכול הקדוש ברוך הוא זה חומר יותר משובח, הקדוש ברוך הוא זה גוף יותר משובח. ולכן גם כן אתם עושים לו פסילים כדי לעשות דברים הדומים אליו. ולכן אתם עושים פסילים כדי להשתחוות לפניו דרך אותו הפסל. ועל זה הוא אומר להם אתם הפתאים אל מי תדמיון אל? הרי הקדוש ברוך הוא אין לו דמיון כלל, אין לו תואר ולא תמונה, השם הוא שכל עליון נשגב בלתי בעל תכלית. אין לנו השגה בו כל עיקר. אז אל מי תדמיון אל? מה אתם חושבים שאתם יכולים לדמות לו איזה שהוא צלם? אבל אתם, כיוון שלפי האיוולת שלכם אתם מתארים לקדוש ברוך הוא איזה שהוא דמיון, איזה תמונה, איזה צורה, ולכן אתם הולכים וגם כן עושים פסילים כביכול בדמותו יתברך. ועכשיו הוא בא ואומר להם אבל הדמות שאתם עורכים לו, למה אתם מדמים אותו? וזה בפסוק הבא הוא מתחיל לתאר בפניהם, בפניהם איזה איוולת יש להם, למה הם כביכול מדמים את השם ואיזה צלמים הם עושים כביכול בדמותו יתברך.
המלבי"ם עומד כאן על שינוי לשון. אל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו. יש להעריך דבר ויש לדמות דבר. אומר המלבי"ם מה ההבדל ביניהם? הדמיון אומר המלבי"ם זה על השוויון באיזושהי צורה חיצונית. זה דומה לזה. הערך אומר שאין בהכרח ביניהם דמיון חיצוני, אבל מבחינה ערכית הם שווים. והוא נותן דוגמה. דינר זהב ודינר נחושת. הם דומים, אבל מבחינת הערך אין שווי בין הערך של דינר זהב לדינר נחושת. דינר זהב ושמן המור, לפי נגיד אותו ערך, אז אתה יכול להגיד הם באותו ערך, אבל מבחינת דמיון זה שמן וזה דינר זהב. אז הם שווי ערך אבל לא שווי דמיון. דינר זהב ודבש במשקלו, הוא גם לא דומה וגם לא נערך. הם לא דומים, דינר זהב לא דומה לדבש בצורתו החיצונית, ומבחינת ערך דינר זהב שווה הרבה יותר מאותה כמות, מכמות וגודל דינר זהב של דבש. אז הוא גם לא דומה וגם לא נערך. אז על זה עכשיו הוא אומר להם, הפסל הרי לא דומה אליו. וגם לפי שיטתכם שאתם חושבים שהוא דומה ואתם יכולים לעשות לקדוש ברוך הוא כביכול לפי שיטתכם דמות גשמית, הרי הוא לא נערך אל השם יתברך, הכוונה מבחינת כוח פעולתו. גם לא דמיון חיצוני ואפילו לפי שיטתכם שיש להשם דמות חיצונית, מבחינת ערך מה השוויה בין השם לבין הפסל? כי הרי השם יתברך עושה רצון עובדיו והפסל הרי אין לו שום כוח ושום תועלת ממנו.
ועכשיו הוא ממשיך, אל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו. איזה דמות אתם עושים לו? הפסל נסך חרש וצורף בזהב ירקענו, ורתוקות כסף צורף. את מי אתם מדמים לו? את הפסל אשר נסך חרש, אשר אותו התיך, נסך הכוונה כמו יצק, התיך החרש. החרש זה האדם הבקי במלאכות המתכת. אתם, איך אתם עושים דבר כזה שהוא ממש סכלות, לקחת דבר גשמי ואת הקדוש ברוך הוא כביכול לדמות אותו, את השם שהוא אין סוף ואין תכלית לו, לקחת אותו ולדמות אותו לפסל שנסך חרש, לפסל שאדם חרש הלך ויצק? הרי אלילי הכסף ואלילי הזהב, אפילו שהם יקרים מבחינתכם בגלל המתכת שלהם, זה זהב, זה שווה הרבה, הוא אומר מצד הפועל הם נחשבים לדברים זולים. חרש זה לא אומן. חרש זה אדם פשוט, לא אדם בעל אומנות מיוחדת. זה מסגר פשוט נקרא חרש. את הפסל שלכם כל חרש יכול לעשות. כל מסגר פשוט יכול לעשות כזה דבר. וכל צורף, לא צריך צורף אומן, מומחה. וכל צורף ירקענו. הריקוע שלו היא מלאכה פשוטה שלא צריך איזה שהוא אדם מומחה כדי לעשות אותו. וגם הוא אומר הרי מצד הצורה שלו הוא גרוע. כי הרי העולם מתחלק לדומם, צומח, חי, מדבר. אם היית עושה איזושהי דמות של משהו חי, נו, זה מעלה. אם היית עושה דמות של משהו לפחות צומח, זה גם משהו. אבל מה דימית לו? דבר דומם. דומם זה השפל שבכל מה שיש כאן בעולם. אז לקחת את הדבר הדומם ואת זה לעשות כביכול בדמיון להשם יתברך? מעבר לזה, הגריעות שלו, כי תשימו לב, הפסל הזה מעצמו הוא מברזל, הפסל הזה הוא מבדיל, הפסל הזה מעופרת. אה, אבל הוא זהב? לא, זה רק, זה רק בזהב ירקענו. ציפו אותו זהב. אתם מבינים על איזה פסל מדובר? זאת אומרת זה שעשה אותו גם חיפש איפה לחסוך. אתה מדמה משהו להשם יתברך, ואת החומר שלו אתה עושה מהדברים הכי פשוטים, ורק את הזהב זה מבחוץ. ורתוקות כסף צורף, מה שריתק וחיבר אליו זה כל מיני קישוטים מכסף, קישוטים מזהב, כל מיני ציפויים, ומצד עצמו הוא לא שווה מאומה.
אומר המלבי"ם נשים לב שיש הבדל בין חרש לבין צורף. הפסל נסך חרש וצורף בזהב ירקענו. אומר המלבי"ם הצורף זה זה שמתיך את המתכות וצורף אותם. באש הרי צורפים את המתכת, מזקק אותם מהסיגים. החרש זה האומן שהיה יודע לעשות מעשה חושב במתכת עצמה. בדרך כלל מלאכת הצורף קודמת למלאכת החרש. שקודם כל הצורף עושה את הצורה החיצונית, לאחר מכן בא החרש ועושה על זה איורים, עיטורים וכדומה. אומר פה תשים לב, הפסל הזה הוא כל כך פשוט שלא צריך את הצורף כדי להתיך אותו, אלא הפסל נסך חרש. די בחרש שזה לא המלאכה שלו כדי להתיך אותו. ולאחר מכן מה צריך לעשות כדי לרקע אותו ולייפות אותו? צריך בשביל זה חרש. אומר פה אתם עושים דברים כאלה פשוטים שדי בצורף כדי לרקע אותו, שזה לא המלאכה שלו, הצורף המלאכה שלו זה להתיך. די בצורף כדי לרקע אותו, שלא צריך בשביל זה אומן גדול ולא מדקדקים במלאכתו של אותו פסל. כביכול בא לומר מה יש לדמות להשם יתברך על אחת כמה וכמה כאשר אתם עושים דבר שהוא גרוע, הן מצד החומר שלו, הן מצד ההרכב, הן מצד האומנים שהקימו ועשו את אותו דבר.
המסוכן תרומה, עץ לא ירקב יבחר. חרש חכם יבקש לו להכין פסל לא ימוט. המסוכן תרומה. מה זה המסוכן? אז יש רש"י שמסביר מסוכן זה מלשון מלומד. כמו ההסכן הסכנתי לעשות לך כה, האם אני מלומדת לעשות לך כך? זה הביטוי המסוכן. המסוכן תרומה. אם הוא בא לעשות אותו מעץ, אז מי שמלומד להבחין בין עץ מתקיים לעץ שאינו מתקיים, עץ שלא ירקיב במהרה, אז המסוכן, המלומד, המומחה, תרומה, ירים ויבחר עץ לא ירקב. הוא לוקח ומשתמש בעץ כזה שיהיה לו תועלת, עץ שלא יתקלקל. חרש חכם יבקש לו כדי שיכין לו מזה פסל לא ימוט. היות והעץ באופן טבעי נוטה להרקיב, אז הוא בוחר לו חרש חכם שיכין לו מזה דבר מה שלא ירקיב.
לעומת זאת המלבי"ם מסביר שהמסוכן תרומה פה זה לא מלשון מלומד, כמו ההסכן הסכנתי, אלא מלשון מסכן. מסכן ודל. המסוכן תרומה הכוונה מי שרוצה לבוא ולעשות את הפסל מדבר יותר מרומם, המסכן והדל שרוצה לעשות דבר יותר כביכול משובח, אז מה הוא עושה? הוא באמת קודם כל דבר ראשון עץ הוא בוחר. עץ הרי אמרנו יש לו מעלה על דומם, כי לפחות יש בו כוח הצמיחה. מצד זה יש לו מעלה. דבר שני, עץ לא ירקב יבחר. כיוון שהוא צריך לבקש עץ לא ירקב, אז בהכרח הוא בוחר את העץ הטוב ביותר מבין כל העצים כדי שיהיה לו עץ כזה שיוכל להכין ממנו דבר טוב. דבר שלישי, גם מצד הפועל, הוא לא לוקח כמו שאמרנו קודם אנשים שאינם מומחים, אלא חרש חכם יבקש לו. כשהוא מבקש מישהו שיעשה לו את הפסל בצורה הנאותה, הוא מחפש חרש חכם, אומן, כדי שיכין לו פסל כזה כל כך טוב, פסל לא ימוט. העץ הרי מהחולשה שלו יכול להגיע למצב שהוא יתפורר, ירקיב. אז הוא לוקח חרש חכם שיקח לו את הדבר הטוב ביותר ויעשה את הדבר הטוב ביותר. אז המסוכן זה האדם כמו שאמרנו המסכן, והוא בוחר כבר הוא עושה כבר משהו יותר טוב מאשר עשה העשיר. רק המלבי"ם אומר תשימו לב, מה ההבדל בין מסכן לבין דל? הדל זה ממש מידלדל, אין לו. לעומת זאת המסכן אין לו ערי מסכנות. מסכן זה מלשון, מלשון מסכנות זה מלשון אוצר. המסוכן הכוונה אין לו ערי מסכנות. כמו שכתוב מלך מסכן. מה זה מלך מסכן? מלך שהוא לא עשיר, לא מדובר שאין לו מה לאכול, אבל הוא מסכן. ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם, הכוונה יהיה לך אוצרות מלאים תבואה, כן? ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם. מסכנות הכוונה אוצרות. אז המסכן פירושו אדם שאין לו אוצרות, אבל הוא לא כזה מצב של עניות כמו גדר של דל.
הלוא תדעו הלוא תשמעו הלוא הוגד מראש לכם הלוא הבינותם מוסדות הארץ. המלבי"ם מסביר הידיעה שיש לו לאדם בכל עניין ועניין היא מצד ארבעה דברים. דבר ראשון מצד המושכלות. איזושהי ידיעה מוקדמת שיש לך מבחינת ההשכלה והחוכמה וההתבוננות בדבר. דבר שני, על זה הוא אומר הלוא תדעו. דבר שני, מהמפורסמות. שמעת, זה כבר מפורסם, כולם יודעים שכך הוא. על זה אומר להם הלוא תשמעו. הדבר הזה מפורסם. דבר שלישי, מהמקובלות. מהמקובלות הכוונה היא כך מקובל דור מדור. על זה הוא אומר הלוא הוגד מראש לכם. כבר הוגד מראש, כך מקובל לנו מאבותינו ומאבות אבותינו. דבר רביעי, מהמוחש. כל דבר שכל אחד מאיתנו התנסה בו וראה שכך הוא. מהניסיון שיש לכל אחד ואחד. על זה הוא אומר הלוא הבינותם מוסדות הארץ. מיסודות הארץ, מהמורכבות שלה, אתם מבינים את הכוח של הקדוש ברוך הוא, אתם מבינים את היכולת שלו.
אני אקרא אולי עוד פסוק או שניים ואחרי זה נראה את מה שהרד"ק אומר כי הרד"ק כאן יש לו קצת אריכות דברים. אז הוא אומר להם הלוא תדעו הלוא תשמעו הלוא הוגד מראש לכם הלוא הבינותם מוסדות הארץ. היושב על חוג הארץ ויושביה כחגבים, הנוטה כדוק שמים וימתחם כאוהל לשבת. הנותן רוזנים לאין שופטי ארץ כתוהו עשה. אף בל נטעו אף בל זורעו אף בל שורש בארץ גזעם, וגם נשף בהם ויבשו וסערה כקש תשאם. ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש. מסביר רד"ק כנגד אלה שהם עובדי הפסל. הוא אומר איך אתם יכולים לטעות בכזאת טעות, לקחת את הפסל ולעבוד אותו כאילו הוא בורא העולם? הלוא תדעו הרי מדעתכם אתם מבינים שהשם הוא אדון העולם. ולא רק מזה, הלוא תשמעו ממה שאתם קוראים בספרים. ואם לא די בזה, הלוא מראש הוגד לכם כמו שאמרנו זה הקבלה שמקבלים מדור דור. וכי לא שמעתם את זה מימין קדמונים? הרי בכל הדברים האלה אדם אמור לדעת ולהבין את המציאות. והוא אומר הלוא הבינותם מוסדות הארץ. אם אתם כל זה אין לכם, תתבוננו, הבינותם, תתבונן מוסדות הארץ. על ידי שאתה תתבונן בזה, אתה תהיה חייב להגיע למסקנה שיש בורא לעולם. אם רק תתבונן.
והרד"ק אומר ונאריך מעט בזה. ופה הרד"ק אומר יסוד חשוב. אומר הרד"ק צריכים לדעת אלה שהם עובדי אלילים, אל תטעה לחשוב שהם באמת האמינו שהפסל הזה, שהמתכת הזאת, שהעץ הזה, שהזהב הזה, הוא ברא את העולם, הוא יצר את האדם. אומר הרד"ק לא יעלה על הדעת שיש סכל בעולם שיאמין זה. אין כזה סכל בעולם. וכבר אמרנו פעם שאם תמצא כזה סכל בעולם הוא לא ראוי לעונש אלא לאשפוז. כי באמת בן אדם שיאמין כזה דבר, ברור שיש לו לקות רצינית בשכלו ואי אפשר לבוא אליו בתביעות. אלא מה באמת, מה באמת היה המהלך של אותם עובדי אלילים? אומר הרד"ק הפסילים בתחילה נעשו לשם כוכב מן הכוכבים או צורה מן הצורות העליונות. הם האמינו היות והעולם מושפע על ידי 12 המזלות, 12 הכוכבים, 12 הכוכבים גם על פי היהדות השפע יורד ומשתלשל דרכם, אין בזה סתירה ליהדות. אבל הם האמינו שהיות וכל כוכב משפיע כוח, וגם זה אנחנו יודעים על פי היהדות שכל כוכב יש לו כוח שמשפיע דבר מסוים, לדוגמה כוכב שבתאי מה משפיע? הרס, קלקול בעולם. ולכן מי שעובד בשבת זה מה שזה משפיע עליו. מי שעובד בשבת יהיה לו הרס, קלקול, צרות, זה שבתאי. זה כוכב שמשמש בשבת. רק דוגמה. אז הם האמינו באותם כוחות כוכבים, ולכן האמינו שכדי למשוך את הכוחות מאותם הכוכבים, צריך לעשות צורה שאיתה יעבדו את הכוכב ועל ידי זה ימשכו כוח מהכוכב עצמו. אז לדוגמה אם המצרים האלוה שלהם הוא טלה, כי איזה מזל זה טלה? של איזה חודש? ניסן. אז הם האמינו שכדי למשוך כוח מהכוכב הזה, מהמזל הזה, אנחנו צריכים לעשות לנו טלה ועל ידי זה אנחנו נמשוך כוח לא מהטלה הזה, לא מהזהב הזה, אלא הכוח הזה מכוון כנגד הטלה העליון, כנגד הכוכב העליון, ואז על ידי זה יהיה לנו שפע שישפיע ויוריד עלינו טוב מאותו כוח עליון. אבל אומר הרד"ק אמת, כך זה היה בתחילה. הראשונים טעו בדעתם, והאחרונים טעו מבלי דעת. הראשונים עוד היה להם דעת, הם כיוונו למשהו. אבל אלה שבאו אחריהם, זה כבר היה מבלי דעת. כי הוא ראה את הצלם, כך קיבל מאבא שלו, כך קיבל מסבא שלו, התחיל לעבוד את זה עצמו. הוא מתחיל לעבוד את הצלם עצמו במקום לעבוד את מי? את הבורא יתברך. או את הכוכב עצמו.
אומר הרד"ק על זה הנביאים היו מוכיחים אותם. את מי? כבר את הדור הבא, את הדור השני שכבר התייחסו אל הצלם כבעל כוח עצמי. לא אלה שכמו שהסברנו עוד האמינו שדרך הצלם הוא מושך כוח מהכוכב. אלא אלה שהתייחסו אל הצלם כעל כוח עצמי. הוא אומר הרי חציו שרפתי במו אש וחציו, חצי שרף באש שם כדי לאכול לאפות, ואת החצי עשה ממנו פסל שאותו הוא עובד. לא ימישון אף להם ולא יריחון, על זה היו מלעיגים עליהם הנביאים. אומר הרד"ק והם היו מאמינים שאותם צורות ייטיבו וירעו. הכוונה ירעו להם, היו מקריבים להם, מנסכים, מקטירים. ולא שמו לב שיש בורא לעולם שמטיב לטובים ומרע לרעים, אלא חשבו שהעולם היה ויהיה מאין בורא, מאין מנהיג, איך? מקרי. במקרה העולם פה. איזה מזל שהיה פיצוץ לפני כך וכך, אם לא לא היית קיים, היינו פה. במקרה, הכל פה במקרה. והם האמינו שהנה תראה כאשר אנחנו מנסכים למלכת השמיים, מה הם אמרו? ראינו טובה. תראה אנחנו מצליחים, הכל הולך נפלא. ומרגע שחדלנו לנסך למלכת השמיים, הנה, אנשים אמרו לו שם נכון? הנה תראה רק צרות, רק בעיות. הם באמת האמינו שהם מושכים כוחות דרך אותם צלמים והאמינו שיש להם בזה תועלת. וכך גם כן חשבו שאם יעשו איזה שהם פעולות לאותם צלמים, הם יקבלו בדרך סגולה. אם הצלם הזה עושים לו כך, מקבלים כך. זה דרכי האמורי. דרכי האמורי כך היה דרכם. תעשה כך יהיה לך כך. ראית כך תקבל כך. יצאת מהבית פגע בך חתול שחור, היה לך יום נאחס. אתה יכול להסביר לי היגיון? לא, זה נהיה ככה, זה ככה, קח בחשבון, זה ככה. זה דרכי האמורי. תקריב לו כך תקבל כך, תעשה לו כך יהיה לך כך. מכונה, מה שאתה מכניס לפי זה אתה מוציא. כך היה להם כל מיני אמונות הבל, מה שהם הורגלו בזה דור אחר דור משנים קדמוניות. ופעמים רבות הרי מספיק בסיפור אחד שמשהו מצליח כדי לפרסם אותו. כמו באבא. על 700 פעם שהוא אמר ודיבר שטויות אף אחד לא יספר לך. על פעם אחת שהוא אמר לגיסתי ואני אומר לך אחרי זה הייתה בהיריון ואל תשאל ומה זה הביאו אותו סנדק ו... כן, אבל מה אתה רוצה שהקדוש ברוך הוא ישנה עולמו בשביל השוטים? מגיע לה היריון, רק בגלל שהבאבא אמר אז עכשיו הוא ימנע ממנה השם את ההיריון? אז הוא נותן לה על אף שהבאבא אמר. אז עכשיו היא בטוחה שהבאבא. בגלל הבאבא. כמה הבאבא אמר ולא היה כלום? את זה אף אחד לא יודע, את זה לא יספרו לך. אתה מבין? לכן האנשים האלה הפכו להיות מאמינים באותה עבודה זרה ומספרים, אומרים לך הנה העבודה זרה עשתה כך ועשתה כך, הורגלו להאמין שזה הכוח שפועל בעולם.
לכן אומר הרד"ק, אומר להם הנביא כנגד עובדי הפסל, הלוא הבינותם מוסדי הארץ. אם יש בכם דעת תתבוננו במוסדי הארץ. ואז תוכלו לראות האם יש שליט לעולם שזה קודשא בריך הוא, או הפסל שלך שהוא זה האלוה. הנוטה כדוק שמים וכולי. האם גם זה נראה לכם שזה מכוח הפסלים? ואז הוא אומר מכל ההתבוננות הזאת תבין שיש פה דבר מתוכנן. כי הנה אם תתבונן בבריאה יש בבריאה ארבעה יסודות. וכאשר בתוכם יש גם כן יסודות מתנגדים. שזה לדוגמה האש לעומת המים. איך הם מתקיימים בבריאה? הרי לכאורה אלה צריכים היו לבטל אחד את השני. או האדם עצמו, גם בו יש יסודות מנוגדים, ובכל אופן האדם מתקיים. איך תגיד שזה היה במקרה? כל העולם הזה נברא במקרה. ועוד הוא נותן עוד כמה דוגמאות שלא הייתי רוצה להיכנס אליהם. דבר ברור, מי שמתבונן בטבע, בבריאה, מבשרי אחזה אלוה. אז איך אתם יכולים להאמין בהבל הזה שנקרא עבודה זרה? הרי ברור שמישהו תכנן את המציאות. ופעם אמרנו שאם היינו מתבוננים אפילו רק בגוף האדם, אדם היה חייב להגיע למסקנה שמישהו תכנן אותו בצורה המתוחכמת ביותר. הכל בצורה הכי ברורה והכי מתוחכמת. הרי אם האצבעות שלנו היו טיפה יותר דביקות, כל דבר שהיינו נוגעים בו היינו נדבקים. ואם האצבעות שלנו היו טיפה פחות דביקות, אפילו לדפדף לא יכלת. אפילו לאחוז חפץ לא יכלת. זה מיד היה מחליק לך מהיד. הדביקות של היד שלנו היא ברמה המדויקת ביותר. אגב יש אנשים מסכנים שסובלים מהזעת יתר בידיים, וזה באמת מאמלל, מאמלל להם את החיים. זה מקשה מאוד על כל הפעולות הבסיסיות ביותר. תחשבו שהיה הקדוש ברוך הוא בורא את הבן אדם רק בלי בוהן. בואו עכשיו תתחילו לסדר את סדר יום שלכם בלי בוהן. מי שיכול לתאר לעצמו איך הוא אוחז משהו? רק את הבוהן, תראה לא הורדתי לך שני רגליים. רק בוהן, תוריד את הבוהן, תגיד לי איך אתה מכפתר כפתור. תגיד לי איך אתה תופס כוס. אתה עדיין צריך לתפוס כמו, כמו קוף, ככה. אתה מבין? כל דבר היה צריך לתפוס אותו בצורה הזאת. הרי כל הצורה שאנחנו יכולים לאחוז משהו בעדינות זה רק על ידי שיש לאדם את הבוהן. תגיד לי איך אתה אוכל, אתה צריך לאחוז ככה ולאכול בצורה הזאת. כל מה שיש לנו יכולת לעשות פעולות זה בעקבות זה שיש לנו בוהן. תארו לעצמכם שלא היה לנו ציפורניים. הרי הציפורניים גורמים לכך שכשאני אוחז דבר מה, יש איזה משהו קשה שעוזר לי לאחוז. תארו לעצמכם שהציפורן הייתה רק בצד השני. בסדר? לא במקום הצד העליון, הייתה בצד התחתון. אני יכול ככה לעבור את כל גוף האדם ולהראות איך כמה חוכמה עצומה יש בבניית גוף האדם. תארו לעצמכם שלא היה לנו גבות. קרה לכם פעם שהזעתם הרבה? מה קורה לעיניים? העיניים מתחילים לקבל מליחות של הזיעה. למה אלה הספורטאים שמים פה איזה שהוא בד סופג? כי אם לא, מרוב שהוא מזיע, הגבות לא מספיק כדי לעצור. אבל בחסד השם שיש גבות, אז בן אדם יכול להוריד את הזיעה מעליו, לא נכנס לו לתוך ה... יש לך וישר יותר נפלא מהעפעפיים? בלי מלא העפעפיים הרי העין כבר מזמן הייתה נסתמת רק מהאבק והלכלוך. ויש לנו וישר עם מים שיורדים מבלי שאף אחד מאיתנו שם לב בכלל שמשהו מפריע. אפילו כשאתה מנקה את השמשות ברכב, יש איזה פרק זמן של שנייה או שתיים של השפריץ על השמשה ושל הווישר שהכל מלוכלך, אתה לא יכול לראות. תארו לעצמכם שכל כמה שניות היינו צריכים לעשות וישר לעיניים. אתה לא יכול לראות לכמה שניות, אתה עכשיו מנקה אותם. והעיניים מנקות את עצמן מבלי שנרגיש. כבר סיפרנו פעם שהרב שך פעם הוציא קלמנטינה ואכל. נכנס איזה אברך, שאל אותו מה אתה רואה? הוא אמר לו קלמנטינה. אמר לו הרב שך חיי נפשי. נשבע לו הרב שך, חיי נפשי, כשאני רואה קלמנטינה אני רואה את בורא עולם. כשאני מסתכל על היופי שלה, על העטיפה שבורא עולם עטף אותה כדי שלא תתלכלך. תשאיר קלמנטינה בחוץ חצי יום, אתה לא יכול לאכול אותה, מתייבשת. השם עטף אותה בעטיפה. ולאחר מכן גם את הפלחים. תארו לכם שהכל היה אחד. לך תנגוס כזה דבר. כולך מתרטב, כולך מתלכלך. הקדוש ברוך הוא אומר לא, אני עשיתי לך אריזות חיסכון בפנים. הנה, פלחים. קח, תוציא פלח, משהו שאתה כן יכול להכניס לתוך הפה. ולא רק זה, מה עם הקלמנטינות הלאה? אומר הקדוש ברוך הוא הכנסתי לך בפנים. יש לך שמה זרע קטן, תוציא, תזרע, תקבל עוד עץ. לא שומר לעצמי אפילו, זה קוד פתוח. זה תוכנה עם קוד פתוח, כל מי שרוצה יכול לשכפל. קח תעשה לך. בורא עולם ברא כזה דבר, היה אומר לך יש זכויות יוצרים, זהו, אני יצרתי, אין יותר. לא, אומר קח, תשכפל לך, תעשה לך עוד עץ. אל תעשה דברים שלא עשיתי. אל תמציא כל מיני הרכבות, את זה לא. אבל מה ש... הרי כל מי שירצה להתבונן יכול לראות בעיניים הלוא הבינותם מוסדות הארץ. אמת, נכון, אתם צודקים, כך קיבלת מאבא שלך, כך הוגד מראש לכם. מה? במקום שימסרו לך יציאת מצרים וקריאת ים סוף, מה שמסרו לך זה פסל ואלילים. נכון, אני מסכים. אבל הבינותם מוסדות הארץ. הרי אתה יכול להתבונן במוסדות הארץ ואז מתוך זה לראות את יד השם, מתוך זה לראות את הנהגת הקדוש ברוך הוא. אז למה את זה לא עשית? והדבר העיקרי זה הסדר. אין דבר בעולם שהוא לא מסודר. וכשבן אדם רואה סדר, בהכרח זה אומר שיש מישהו שסידר. איך אמר פעם רב שלום שבדרון? פגש מישהו, אמר לו תגיד לי, התחיל לדבר איתו על אמונה, תגיד לי מאיפה נבראת? אז הוא אומר לו אני מהמפץ הגדול. אז הוא אומר לו מהמפץ הגדול. אומר לו רב שלום שבדרון תראה, אם היד שלך הייתה תקועה לך בקרחת, והרגל יוצאת לך מהגב, והאוזן גדלה לך על הברך, אז הייתי אומר נכון, אתה צודק, מהמפץ הגדול. אתה באמת נראה כמו אחד שעבר פיצוץ. הוא אומר אבל תראה איזה יופי אתה מסודר. ידיים, רגליים, עיניים מקדימה, אוזניים כדי לשמוע. כל כך מסודר. איזה פיצוץ יוצר כזה דבר? איזה פיצוץ יוצר כזה דבר? וזה כל מי שיתבונן זה דבר שילד יכול להבין אותו. ואם בן אדם לא מבין את זה, זה סימן שהוא רוצה לכפור. אין לזה שום הסבר אחר. כל מי שמתבונן במציאות, דבר כזה לא יכול להיווצר מעצמו. אז זה מה שהוא טוען להם. הרי אם הייתם מתבוננים, ודאי שהייתם מגיעים למסקנה שיש בורא לעולם.
והאדם בעולמו מסכם הרד"ק, הוא עוד מאריך אני רק אקצר. האדם בעולמו כמו הפקיד בבית, אשר ניתן בידו כל ענייני הבית. והפקיד הזה לא ראה את בעל הבית בעיניו. אלא גדל באותו בית. מה אתה עושה פה? גם אבא שלי היה פה פקיד. ומה הוא עשה כאן? אמרו לו לדאוג לבית. טוב, מי הבעלים? אבא שלך היה פקיד, גם אתה פקיד, אבל מי הבעלים? לא ראה אותו מעולם. האם הוא לא ידרוש לדעת מי הוא בעל הבית כדי לדעת שאני עושה באמת מה שהוא רוצה? אני דואג לבית, אני מסדר, אבל לדעת שזה מה שבעל הבית באמת רוצה. שבעל הבית בסופו של דבר ייתן את שכרי. האם לא ינסה למצוא חן בעיניו? האם לא ינסה לוודא שבאמת מעשיו ראויים כדי שבסופו של דבר יקבל שכרו ולא יפטרו אותו ממלאכתו? הפקיד הסכל לא יעשה זה. כיוון שרואה עצמו פקיד, יעשה בו כרצונו, כתאוות ליבו. משתמש בבית לכל מה שבא לו, שלא על פי התוכניות המקוריות של זה שהפקיד אותו על הבית. לא ישגיח אל בעל הבית מיהו. ואומר בליבו כיוון שאינני רואה בעיניי כי יש לבית זה בעלים, מי הביא אותי לחשוב זה שיש לו בעלים? למה שאני אחשוב שיש לו בעלים? אתה רואה שכל פעם האוכל מסתדר בבית, אתה רואה שכל פעם המקררים פתאום נהיים מלאים מעצמם, אתה רואה שיש מישהו שמשלם חשבון חשמל ומים, אתה כבר נמצא פה בבית הרבה זמן, ואתה לא רואה שהכל כל כך מסודר, יש איזה דין וחשבון, אתה לא מבין את זה? לא, אני חי כאן, לא ראיתי את בעל הבית אף פעם, תן להמשיך ליהנות. מוציא עוד בקבוק שתייה מהמקרר ומבסוט. שמו אותי פה, אני פקיד פה בבית. אבל מי שהוא בר דעת ינסה לראות מיהו בעל הבית, לפני שיוודע לבעל הבית ויוציאו בדחיפה ובקצף גדול.
זה מה שטוען להם הנביא. אומר להם הנביא גם אם תדעו ותשמעו והוגד מראש לכם, תגיד אני לא היה לי את זה, לא הודיעו לי מראש. אבל הלוא הבינותם מוסדות הארץ. תתבוננו במוסדות הארץ ועל ידי זה תדעו שיש אדון לבירה שיצר, תכנן, עשה והקים את כל מה שיש כאן. אז איך אתם ממשיכים באותו פסל אשר אותו נסך חרש, איך אתם דבקים עדיין בעבודה זרה?
היושב על חוג הארץ ויושביה כחגבים, הנוטה כדוק שמים וימתחם כאוהל לשבת. יש אנשים אומר המלבי"ם שמציירים לעצמם את הקדוש ברוך הוא כביכול יושב בשמיים והארץ הדום רגליו והוא כך מסתכל מלמעלה כלפי מטה. יש כאלה שמציירים אותו כמו מלך וכעין איזה שהוא אוהל פרוס מלמעלה. אומר המלבי"ם אם אתם מציירים אותו כיושב על חוג הארץ, חוג הארץ זה מחוגה. כך מסביר המלבי"ם, גם הרד"ק. מחוגה יש את החלק שנעוץ בתוך המשטח, הסיכה, ויש את החלק של העיפרון שמסביב. אז הארץ היא כביכול באותו מקום של המרכז, היא הסיכה, והחלק שמסביב עושה את הציור, כביכול זה המקום שבו יושב הקדוש ברוך הוא. אז השם כמו יושב למעלה ומתבונן על מה שקורה למטה. ככה אנשים כביכול מציירים להם את ההסתכלות של האלוקות ביחס לאדם. וממילא מי שמסתכל בכזאת צורה, אז באיזה גודל נדמים לו בני האדם? ויושביה כחגבים. אם הוא יושב על חוג הארץ, אז נדמים לו בני האדם קטנים כמו חגבים. אז הוא אומר אם כן, ממילא האדם קולט שאנחנו מאומה אצל הקדוש ברוך הוא. כי כמו שכשאני מסתכל על נמלה היא ממש לא מעניינת אותי, ולא מעניין אותי לחקור מה עבר עליה היום ואיך היא הרגישה וזה נמלה בסך הכל. כך גם כן הקדוש ברוך הוא שיושב שם למעלה, או יושב כדון, נוטה כדוק שמים כעין יריעה ואוהל שפרוס והקדוש ברוך הוא כמלך היושב שם, אז ממילא הקדוש ברוך הוא ודאי במצב כזה לא משגיח. מי מתעניין במה קורה עם הנמלה שנמצאת תחתיו? אז השם שיושב כך במקום כל כך רם ונישא, ודאי אין לו עניין בבני האדם היושבים כאן. ואם כן, הנותן רוזנים לאין, שופטי ארץ כתוהו עשה. ממילא גם הרוזנים, הרוזנים שהם נחשבים ליועצים של המלך, והשופטים שזה השופטים אלה ששופטים את העם של המלך, הקדוש ברוך הוא כביכול לא זקוק להם כל עיקר. לא כביכול, באמת לא זקוק להם כל עיקר. כי הקדוש ברוך הוא לא זקוק ליועצים. אז הרוזנים בשבילו זה אין. מי זקוק לשופטים? מלך שלא יכול לשפוט את כולם, אין לו זמן, אין לו אפשרות, אין לו את הכוח, אין לו את השכל לשפוט את כולם, אז המלך הזה זקוק לשופטים. אז הקדוש ברוך הוא שופטי ארץ כתוהו עשה. בשבילו הם בחינת תוהו, הם אפס, הם לא נותנים מאומה, אין לו צורך בהם, אין לו עזר וסיוע מהם. אף בל נטעו אף בל זורעו אף בל שורש בארץ גזעם, וגם נשף בהם ויבשו וסערה כקש תשאם. הם דומים לצמח שלא ניטע. איך נוטעים צמח? לוקחים ייחור שכבר יש בו שורשים ונוטעים אותו בארץ. אף בל זורעו, איך זורעים? פה כבר לא לוקחים צמח אלא צריכים לקחת זרע. זורעו זה על ידי זריעה שזורעים גרעין בארץ. אף בל שורש בארץ גזעם, גם הגזע שלהם שעלה מעצמו בכלל לא נתן שורשים בארץ. מעבר לכל החולשה הזאת, גם נשף בהם ויבשו. נושף בהם ברוחו וברגע אחד הם יבשים. וסערה כקש תשאם. יש סערה שלוקחת ונושאת אותם כקש. המלבי"ם מסביר שתמיד הוא הולך בהדרגה. זה שיטה של המלבי"ם בכל מקום שתמיד כאשר הוא מונה כמה דברים יש הדרגה מהחלש אל החזק. תמיד בדרך כזאת שהוא מונה אותם לפי סדר. אז הוא אומר גם אם תחשיבו אותם כחזקים כאילו הם נטועים, הוא אומר אף בל נטעו. ויש דבר שהוא חלש יותר, זה רק זרוע. כשאני נוטע לפחות יש שתיל, אבל כשאני זורע אין אפילו שתיל, צריך שמהזרע יתחיל להתפתח משהו. הוא אומר לך אף בל זורעו, גם אפילו זרע אין כאן. ואם אתה אומר טוב אבל הוא גדל מעצמו, רואים פה גזע, הוא אומר לך לא, הגזע הזה בל שורש בארץ גזעם. גזע זה תמיד מה שמעל האדמה, שורש זה מה שבתוך האדמה. הוא אומר הגזע הזה אין בו שורש כלל. אז ממילא נשף בהם ויבשו וסערה כקש תשאם. ברגע אחד הקדוש ברוך הוא מפיץ אותם.
אז ממילא המציאות של הבורא יתברך היא כזאת שאין לו כביכול בכלל יחס אל המציאות הגשמית החומרית, שכל המציאות הגשמית החומרית היא דומה כאן למציאות שאינה קיימת כלל. לא ניטע, לא זורע, לא שורש בארץ, לא גם הרוזנים, גם שופטי ארץ, גם הדברים הכי חשובים אצל הקדוש ברוך הוא זה מאומה ליד הבורא עצמו. ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש. אחרי שהוא אמר לנו לפני כן מה דמות תערכו לו, ואחרי שאמר לנו הפסל נסך חרש, כביכול שייך לתת לו דמות, רק מה שאתם עושים, מה שאתם מדמים אותו זה לא לגמרי דומה. כביכול זה הייתה הטענה. כי הוא אמר להם מה, אתם מדמים את הקדוש ברוך הוא לפסל? אפשר לדמות את השם, אבל הפסל זה לא לגמרי דומה. או שאני מדמה אותו יושב בשמיים. אומר להם הנביא כל מה שתיארתי לכם, שלא תחשבו שככה אני חושב שזוהי מציאות הבורא. את זה תיארתי לפי הסתכלות שלכם, לפי קוצר דעתכם. אני אומר לך את מה אתה מדמה לו את הפסל? את העץ הזה שאתמול חתכת אותו והיום פיסלת ממנו, את זה אתה מדמה לבורא יתברך? לפי קוצר דעתכם אני אומר לכם. גם לפי שיטתך הרי זה ודאי לא יעלה על הדעת לדמות דבר גשמי חומרי בטל, לדמות אותו לבורא יתברך. על זה הוא אמר להם בפסוקים הקודמים. אבל הוא אומר תדעו לכם, אני מצד עצמי אומר לכם שהקדוש ברוך הוא נעלם מכל דמיון. לא רק שכרש אי אפשר לדמות לו, אלא הקדוש ברוך הוא דבר מציאות מופשטת שלא שייך לדמות לו מאומה. ולכן הוא אומר ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש. הרי השם יתברך כביכול אומר לך אל מי תדמיוני ואשוה? הרי אין לי כלל דמות ודמיון. כשאתה רוצה לדמות משהו למשהו, אתה צריך שיהיה איזשהו דמיון כלשהו. אבל הקדוש ברוך הוא הרי אתה לא משיג אותו בכלל, אז אל מי תדמיוני? אז למה שייך בכלל לדמות אותו? אומר המלבי"ם מה ההבדל תדמיוני לבין אשוה? מסביר המלבי"ם דמיון זה אפילו בדמיון מה. לדוגמה, דומה דודי לצבי. מה יש לו קרניים כמו צבי? לא, אלא הכוונה הוא זריז כמו הצבי. יש דמיון מה, כבר שייך להגיד לדמות. אומר הקדוש ברוך הוא אל מי תדמיוני? אל מי שייך להגיד הקדוש ברוך הוא שיש לו איזשהו דמיון, משהו שאפשר אפילו להסביר, משהו לדמות, אל מי תדמיוני? ואשוה, הוא אומר בכלל להשוות, אומר הקדוש ברוך הוא האם אשוה לו באמת? אם אתה תמשיל את הקדוש ברוך הוא דומה דודי לצבי, וזה הרי כל הדימויות בשיר השירים מדבר על הקדוש ברוך הוא. אם תמשיל את הקדוש ברוך הוא, אז באמת ואשוה? אשוה הכוונה שוויון גמור. האם באמת המעלה על הדעת שאשוה לו? אהיה דומה לו? כמו שכתוב פן תשווה לו גם אתה, תשווה לו הכוונה דומה לחלוטין. אז כל הדמיון זה רק בתואר מה, רק באיזה שהוא דמיון כלשהו כדי שתבין. אז אומרים לך הקדוש ברוך הוא לדוגמה יושב בשמיים, או כל מיני ביטויים כאלה. אבל באמת אני חושב שזה שווה למה שאנחנו מדמים דומה דודי לצבי? אז זה באמת בדמיון גמור, זה שוויון? ואשוה? יאמר קדוש. הרי הקדוש ברוך הוא הוא בחינה של קדוש. מה זה קדוש? קדוש זה נבדל. קדושים תהיו, פרושים תהיו. אז הקדוש ברוך הוא בחינה של קדוש ונבדל מכל מציאות גשמית. אז למי שייך לדמותו?
שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, המוציא במספר צבאם לכולם בשם יקרא, מרוב אונים ואמיץ כוח איש לא נעדר. שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה. אומר המלבי"ם הוא ממשיך באותו קו. אתם רוצים לדמות את הקדוש ברוך הוא לדבר מה? למי תדמה אותו? למשהו גשמי פה? אה, זה ודאי שפל. איזה בעל חיים כאן, לאדם, למה תדמה אותו? אם כבר מדמים אותו, אז ודאי ירצו עובדי כוכבים לדמותו לאחד מגרמי השמיים. זה משהו שמבטא כוח. איך מובא שם על רבי עקיבא, שאמר לו אותו קיסר, אמר לו תראה לי את אלוהיכם. לא זוכר אם זה מובא על רבי עקיבא, איזה חכם אחר. אמר לו תראה לי את אלוהיכם. אמר לו תבוא מחר בצהריים. הגיע מחר בצהריים, הראה לו את השמש. רבי יהושע. רבי יהושע. הראה לו את השמש. ההוא מנסה להסתכל, אומר לו לא לא, מה זה האלוה שלכם? אומר לו לא, זה אחד מהשמשים שלו. אחד מהשמשים שלו.
אדם מסוגל להסתכל אותו אתה רוצה לראות. זאת אומרת כשאני רוצה לדמות משהו מרומם ונשגב, אני אנסה לדמות אותו לגרמי השמיים, שזה משהו מרומם ונשגב. אז על זה הוא אומר להם, למי אתם רוצים לדמות? אל מי תדמיוני ואשווה? שאו מרום עיניכם. אתם רוצים לדמות אותי לאחד מאלה הגופים הנוראים, הנפלאים שמעופפים בשמיים או המלאכים שמניעים אותם? הוא אומר אבל אם אתם תשאו מרום עיניכם, אתם תתבוננו ותראו מי ברא אלה. הרי לא שייך לדמות את הבורא לנברא, כי חייב להיות שהבורא נאצל יותר ועצום יותר ממה שנברא.
אם אני יצרתי כוס, אז מי יותר חכם, אני או הכוס? ודאי שאני יותר חכם מן הכוס כי אני יצרתי אותו. וגם בן אדם שברא מחשב, אל תטעו לחשוב, המחשב הוא לא יותר חכם מהאדם. הוא גולם שיכול להיות שיש פעולות שהוא עושה מהר. זה כמו שאני אברא מכונית, זה לא אומר שבגלל שהמכונית נוסעת מהר ואני לא יכול לרוץ במהירות שלה, היא יותר מעולה ממני. ודאי שלא. האדם מצד עצמו הוא נאצל ונעלה יותר מכל מה שהוא ברא בעולם, יותר מכל מה שהוא יצר, אפילו שזה יש מיש.